"שוק המניות הוא לכל היותר הסחת דעת ענקית." – ג'ון בוגל

הבורסות ברחבי העולם רשמו את השבוע הגרוע ביותר מאז 2011, כביכול על רקע השפל במחיר הנפט וההתרסקות הכלכלית והמוניטרית של רוסיה.

משקיעים לא מעטים נזכרו לפתע שמניות יכולות גם לרדת – ולרדת חזק –  ונבהלו מאד. אם לא די בכך, אורגיית הבחירות המשתוללת במחוזותינו השפיעה לרעה גם על שוק האג"ח המקומי (הממשלתי והקונצרני כאחד). התוצאה היא שמשקיע פסיבי עם תיק השקעות מסורתי (מנייתי/אג"חי)  חווה בימים האחרונים ירידות משמעותיות יחסית.

מטבע הדברים, המצב מעורר עצבנות. הנה דוגמה לשאלה שהופיעה אתמול בפורום ניהול כלכלת המשפחה בתפוז:

 "הקרן שאני מושקעת בה כבר מדשדשת חודש, היומיים האחרונים פשוט קטסטרופה בגלל המשבר ברוסיה. כולם סביבי מפסידים, אפילו מרגישה תחושת פאניקה קלה…  לא מצליחה להחליט אם לצאת מהקרן או להישאר. מה אתם עושים בימים אלו? שומרים על קור רוח או מושכים את הכסף?"

ובכן, קשה לומר שאנשים שומרים על קור רוח. ביזפורטל מדווחים על "פאניקה" שגרמה לציבור למכור קרנות בהיקף של 1.3 מיליארד ש"ח (בעיקר כאלה המשקיעות באג"ח זבל).

המרה של תיק ההשקעות לכסף מזומן בעיצומן של ירידות בשווקים היא אחד הצעדים ההרסניים ביותר שאדם יכול לעשות בכספו. היא מקבעת הפסדים ושוללת מהמשקיע את האפשרות להרוויח מההתאוששות הצפויה בטווח הארוך. ולמרות זאת, זו תופעה שכיחה, שחוזרת על עצמה כמו שעון בכל פעם שהשוק מראה סימני חולשה.

הסיבה המיידית לכך פשוטה:  התנודתיות האינהרנטית של השוק, המתבטאת במקרה הנוכחי בירידות מחירים, גורמות להפסדים. אף אחד לא אוהב להפסיד כסף, ודאי לא סכומים גדולים שחסך לאורך שנים. כשאנחנו מרגישים שמשהו גורם לנו להפסד, הנטייה הטבעית היא לעצור את הדימום ולומר "עד כאן".

אלא ששוק המניות תנודתי מטבעו. התנודתיות היא שגורמת לשוק להניב תשואות לפרקים פנומנליות בצבע ירוק-עד. ללא תנודתיות, שוק המניות היה שטוח לחלוטין, מה שהיה מוביל לתשואה אפסית (כמו מזומן).

רוב המשקיעים דווקא נהנים מהתנודתיות כשהיא פועלת לטובתם ומניבה להם אחוזים נאים של רווח. הם עיוורים לסיכון, בין אם בשל חוסר נסיון או בעקבות ראיה קצרת טווח. כשהכיוון משתנה והתנודתיות מתבטאת בירידות,  אותם משקיעים נתקפים בהלה. פתאום הבורסה "מסוכנת".

חשוב להבין שעבור משקיעים פסיביים עם אופק השקעה ארוך, התנודתיות קצרת המועד בשוק המניות חסרת משמעות — ככל שמדובר בכסף שאינכם זקוקים לו בטווח הזמן המיידי (כלומר, ב-10-5 השנים הקרובות).  אם אינכם זקוקים לכסף בקרוב – למה שתטרידו את עצמכם בביצועיו היומיומיים של השוק?

תנו לכסף לעבוד, ותעשו משהו מועיל יותר בזמנכם הפנוי. אחת לתקופה השוק ירד (5%-), יתקן (10%-), ייכנס למוד דובי (20%-) ולעתים אף יתרסק (50%-). זוהי התנהגותו הטבעית. למעשה, די במבט חטוף ברשימת המשברים הכלכליים הגדולים מהמאה ה-17 ועד ימינו כדי להבין שמפולות בשוק המניות הן דבר שבשגרה.

הנקודה היא שכל עוד לא מכרתם – לא הפסדתם דבר. כמות ניירות הערך שבבעלותכם נותרה זהה. אם לא תעשו דבר, ותתנו למשבר לחלוף מעל ראשכם, סביר להניח שלאורך זמן השוק יתאושש ויישא את התיק שלכם מעלה.

למרבה הצער, המוח האנושי אינו בנוי לחשיבה לטווח ארוך. רובנו זוכרים מה קרה בשנה שעברה ומסוגלים לתכנן את חיינו לכל היותר בטווח של השנה הבאה. רק מעטים נוטים באופן טבעי לחשוב במונחים של 30 שנה ויותר. לכן משקיעים רבים מגיבים על סמך ביצועיו קצרי המועד של השוק, ומתעלמים ממגמות ארוכות טווח.

אני אוהבת לחשוב על השקעה בשוק תנודתי כמו על טיסת נוסעים הנקלעת לכיס אוויר.  אדם שטס לעתים קרובות יודע לצפות ל"קפיצות" בדרך למחוז חפצו. מובן לו שכל עוד הוא חגור אין בקפיצות הללו כדי לסכן אותו. לעומת זאת, אדם הסובל מחרדת טיסה יניח שכל מהמורה קלה בהכרח מעידה על כשל מערכתי כלשהו שצפוי לגרום להתרסקות המטוס. אובדן השליטה הזה מטריף אותו – הוא מוכרח לעשות משהו בתגובה לסכנה.

 על אותו משקל, משקיע מנוסה יודע שדרכו בשוק ההון לא תהיה חפה מזעזועים. ברור לו שעליו להחזיק חזק כשהשוק נקלע לתקופות תנודתיות וכשמדד הפחד עולה, משום שהוא יודע שלביצועי השוק בטווח הקצר אין משמעות של ממש בקנה מידה של עשרות שנים.

משקיעה בלתי מנוסה, לעומת זאת, עלולה לפרש כל ירידה קלה בשווקים כסימן המבשר על התפרקותה הקרובה של המערכת הפיננסית. בהדרגה הלחץ גובר.  מדי ערב היא עוקבת אחר המסכים בחרדה. זיעה קרה ניגרת בשיפולי מצחה. שווי התיק שלה הולך וקטן. כסף שחסכה בעמל ובמאמץ מתפוגג כלא היה. היא שונאת את עצמה: "למה עשיתי את זה לעצמי? למה סיכנתי את הכסף?! למה אני כזו חמדנית?"

ועכשיו הבורסה בפתח המהדורה המרכזית. יונית לוי אומרת שהרובל מתרסק. ופוטין – הוא הרי מטורלל ולא יציב. והנפט בשפל. וב"כלכלה אמיתית" מישהו כתב שאנחנו בפתחו של סחרור עולמי. ועוד זיעה קרה. וקשה להירדם. לא. לא, אני לא מסוגלת.  משהו גדול קורה. חייבת להגיב. חייבת לעשות משהו. אפילו שולה גיסתי ומשה "התותח הפיננסי" מהעבודה כבר מכרו. מחר גם אני מוכרת את הכל. לעזאזל הטווח הארוך: אני לא יכולה לראות את התיק שלי יורד! אני לא מוכנה לאבד שליטה על הכסף שלי!

שורה של גורמים מעצימים את הלך המחשבה הזה: רגשות אשם, חיקוי העדר, צריכת יתר של פורנוגרפיה פיננסית ומעקב מיותר אחר ביצועיו היומיומיים של תיק ההשקעות. זה גורם למשקיעים להיבהל, להמיר את כל אחזקותיהם למזומנים במחירי הפסד ולהיכנס לבורסה מחדש במחיר גבוה יותר, לאחר שהשוק התאושש.

התוצאה? הדגיגים המפוחדים מוכרים בזול לכרישים תאבי הדם, רק כדי שיוכלו לקנות מהם ביוקר מאוחר יותר.  עולם כמנהגו נוהג.

אם אתם משקיעים טריים וזוהי הפעם הראשונה בה חוויתם את התחושות הללו – ברכותיי. אתם מבינים כעת מדוע השקעה בשוק ההון היא 20% ידע, ו-80% פסיכולוגיה. קשה מאוד להתנגד לדחפים רגשיים שדוחקים בכם לצאת בעור שיניכם ולהציל את מה שרק אפשר — במיוחד אם מקורם באזור קדום במוח שלא התפתח הרבה מאז הימים שבהם אבותינו קיפצו על עצים. למרות כל המודרנה, הפחד הייצרי והקדום הזה הוא המנוע האמיתי שמשפיע על ההתנהגות בשווקים.

אבל מה אם הפעם זה אחרת?

תנודתיות היא רק מרכיב אחד של סיכון השוק, ולמען האמת הוא הפחות המשמעותי מבין השניים.

המרכיב השני – זה שמטריד גם משקיעים ותיקים ומנוסים – הוא האפשרות ששוק המניות יתרסק ולא יתאושש לאחר המפולת. לעולם. שלא תפוצו כלל עבור הנכונות ליטול סיכונים בעצם נכונותכם להשקיע במניות. (*)

תאמינו או לא, זה יכול לקרות, וממגוון סיבות: היפר-אינפלציה (ע"ע זימבבווה), דפלציה (ע"ע שוק המניות היפני בשנות התשעים), הלאמה (ע"ע שוק המניות הרוסי לפני המהפכה הקומוניסטית), או הרס פיזי (ע"ע שוק המניות הגרמני בשלהי מלחמת העולם השניה).

היסטורית, שוק המניות העולמי – ובמיוחד זה האמריקאי – תמיד התאושש, גם לאחר החמורות שבמפולות (1929, 2008). משמעות הדבר היא שמשקיע שמוכר מניות בשפל מהמר למעשה נגד ההיסטוריה.

ולמרות זאת, משקיעים רבים חוששים ממה שג'ון טמפלטון הגדיר פעם בתור "הביטוי המסוכן ביותר בעולם ההשקעות": האפשרות שהפעם זה אחרת: שהפעם השווקים לא יתאוששו כבעבר. שהפעם אנו בדרך לשואה כלכלית / גרעינית. שהפעם השיטה הקפיטליסטית תפשוט את הרגל אחת ולתמיד. שהפעם חברות יפסיקו להרוויח כסף וסדרי העולם ישתנו.

אף אחד לא רוצה להיכנס לספרי ההיסטוריה בתור ה"פראייר התורן" שיחטוף את המכה במלוא עוזה.

לא חסרות סיבות להניח שזה המצב במקרה הנוכחי: רוסיה היא מעצמה גרעינית וכלכלתה במצב קטסטרופלי, פוטין ככל הנראה מעורער בנפשו, הנפט מתרסק במהירות כמעט חסרת תקדים, ועוד ועוד. התקשורת הפיננסית מצטיינת בהפחדות ספקולטיביות מהסוג הזה, במיוחד כשניתן למצוא בהן מידה של הגיון.

העניין הוא שזה תמיד מרגיש כך. כך היה גם ב-2011, כשאנשים היו משוכנעים שגוש האירו על סף פירוק. או ב-2008, כשהמערכת הפיננסית כולה הייתה על סף התמוטטות. התחושה הכללית הייתה שהכללים השתנו, ושאנו בפתחו של סדר עולמי חדש. ולמרות זאת, השווקים התאוששו.

מדד ה-S&P 500 ננעל היום בעליות חדות של יותר מ-2%. האם תם המשברון, ואנחנו בדרך ל"ראלי חג המולד" המסורתי ולשבירת שיאים חדשים? או שמא זהו תיקון קל לפני ירידה עמוקה יותר, שתיגרם (או לא) בעקבות פעולה אחת או יותר בה ינקוט הדב הרוסי המסתורי?

אין לי מושג. אבל אני מניחה ששוק המניות העולמי איננו בדרכו ל-0 עגול.  בתרחיש כזה ממילא הציוויליזציה האנושית תקרוס ורובנו נהיה עסוקים יותר בחיפוש אחר מזון, תרופות ומי שתיה מאשר בחרדה לגבי גורל תיקי ההשקעות שלנו.

הנקודה היא שכשאנשים סבורים ש"הפעם זה אחרת", קשה לשכנע אותם להתעלם מהרעש. קשה לגרום להם להפסיק לצרוך פורנוגרפיה פיננסית או להמתין בסבלנות עד יעבור זעם. הדרך היחידה להתמודד עם סיכון השוק היא לקחת אותו בחשבון מראש כבר בשלב התכנון, בעת הגדרת גודל הפלח המנייתי בתיק ההשקעות.

משקיע שמגלה בדיעבד שחשיפתו הייתה גדולה מדי – נמצא בבעיה.

אז מה לעשות עכשיו?

כל זה נשמע מאוד מפחיד.

מותר לפחד. כמו כולם, גם אני פחדתי ב-2008 – לא מהתנודתיות, אלא מהאפשרות שהמערכת הפיננסית עצמה תחדל להתקיים. אומץ לב אינו נמדד בהיעדר פחד, אלא ביכולת לשמור על קור רוח ולעשות את הדבר הנכון אל מול פני הסכנה, למרות הפחד.

אם אתם עדיין חוששים מאוד מהעתיד לבוא, זכרו כי בחרתם להשקיע כפי שהשקעתם בתקופה שלווה ורגועה, על בסיס ניתוח שכלתני המתבסס על סיבולת הסיכון שלכם ועל יסוד צרכים פיננסיים שהגדרתם מבעוד מועד. כעת נקלעתם לסערה, ומרוב פאניקה אתם שוקלים לנטוש את הספינה.

עם יד על הלב, באילו נסיבות אתם מקבלים החלטות טובות יותר – כשאתם רגועים ונינוחים, או כשאתם לחוצים והיסטריים?

טלטלה בשווקים היא הזמן הגרוע ביותר שניתן לקבל בו החלטות פיננסיות גורליות. זו השעה להיוועץ במסמך מדיניות ההשקעה שלכם –  אותו חוזה אודיסאוס שנכרת מבעוד מועד בין הצד הרציונאלי לצד האמוציונלי בנפש שלכם – ולפעול על פיו, בדיוק כפי שהגדרתם. אל תבטלו בהינף יד החלטות שהתקבלו לאחר מחשבה שיטתית.

המטרה בהשקעה פסיבית היא לחסוך מכם  את הדאגות שבמעקב יומיומי אחרי הכסף, מבלי לחשוש שמא השוק יתרסק. אינכם צריכים לעשות דבר. לא משנה מה אתם מרגישים כרגע, מה אומרים השכנים או מה כתוב בצהובונים הפיננסים.

ביצועי השוק אינם נתונים לשליטתכם, אז אין טעם לדאוג לגביהם. תנו לשוק לעשות את שלו. בעוד 20 שנה, סביר להניח שיקנאו בכם שהצלחתם לקנות במחירים הללו. אין שום צורך, או סיבה, לעקוב אחר ביצועי השוק בתדירות יומיומית, שבועית או חודשית, כל שכן  אחר ההיסטריה התקשורתית סביבם. אם אתם עושים זאת, סביר להניח שאתם גורמים לעצמכם יותר נזק מתועלת ומציתים מחדש את הפאניקה.

 עד להתאוששות, נסו להסתכל על חצי הכוס המלאה:

מבצע סוף עונה: אם אתם צעירים יחסית ומשקיעים סכום קבוע בתדירות קבועה, או שיש לכם סכום גדול להשקעה, תגלו שהכסף שלכם יכול לקנות יותר ניירות ערך מכפי שהיה ניתן לפני שבועיים. מכיוון שאתם קונים בזול, תוחלת התשואה מהכסף הזה גבוהה יותר. למרבה האירוניה, שוק המניות הוא השוק היחיד שבו מבצעים והנחות דווקא מבריחים קונים.

 מדד לסיבולת סיכון: יש לכם כעת הזדמנות ללמוד על בשרכם מהי מהי סיבולת הסיכון האמיתית שלכם. התחושות שאתם מרגישים הן אמיתיות, ומהוות מדד טוב יותר מכל שאלון הערכת סיכונים או פגישה עם יועץ השקעות. זכרו איך זה מרגיש!

 הכנה לבאות: התייחסו לטלטלה הנוכחית כאל "תרגול על רטוב" לקראת ירידות חדות יותר שנראה בוודאות בעתיד. דמיינו טיפוס של רכבת הרים בלונה-פרק. הירידה הראשונה תמיד קצת מלחיצה, אבל היא כלום לעומת הירידות המבהילות באמת שצפויות בהמשך.  אל תנסו לרדת מהרכבת לפני הזמן. למדו להחזיק חזק – עד שפרקי האצבעות ילבינו.  זוהי הזדמנות מצוינת לפתח אדישות מוחלטת כלפי השוק – גישה כמעט סטואית בטבעה. היא תועיל לכם בצורה משמעותית בפעם הבאה שהשוק יתרסק באופן דרמטי יותר. 

פחות פוליטיקה: ככל שהתקשורת המקומית תעסוק יותר במשבר הכלכלי המתפתח, כך יצטמצם עיסוקה בפארסת הבחירות הנוכחית. המשמעות היא שטמקא ודומיו יפסיקו לפלוט פטאליזם פרוטו-קומוניסטי בנסיון לשכנע את הציבור שהדרך היחידה לשפר את מצבו הכלכלי היא "להחליף את השיטה". זכרו, הכנסה הונית וסוציאליזם– לא הולך ביחד.

לא בכוח

אם, למרות הפוסט הזה, הזעזוע האחרון בשוק הוביל אתכם למסקנה שחשיפתכם למניות גבוהה מדי ביחס לסיבולת הסיכון, אזי אין הרבה ברירות: הדרך היחידה להקטין את הסיכון במקרה זה היא לצמצם את החשיפה לשוק המניות, גם אם המשמעות היא למכור בהפסד.

זהו "שכר לימוד" יקר מאוד – אבל אם זה מה שיאפשר לכם לישון בשקט, יתכן שזה שווה את המחיר (זכרו שהמכירה בהפסד תייצר לכם מגן מס שתוכלו להעביר לשנים הבאות ולהשתמש בו לטובת קיזוז רווח הון כשהשוק יתאושש).

יתכן שחלקכם ימצא שהשקעה במניות פשוט לא מתאימה לו, ושהפתרון העדיף מבחינתו הוא לדחוף את הכסף מתחת לבלטות (או בפקדונות — לא שיש הרבה הבדל בימינו). הסיכון ברביצה ממושכת על הר מזומנים הוא קטלני (אם נביא בחשבון את השפעותיה ההרסניות של האינפלציה), אבל לפחות הוא "בלתי נראה", וככזה יאפשר לכם לישון בשקט.

(*) למתעניינים בנושא, ממליצה בחום על  Deep Risk המצוין של ד"ר פיטר ברנשטיין.

(*) ראו גם: 10 הדיברות למשקיע בשוק דובי