מדד ת"א 25, העוקב אחר 25 החברות הציבוריות הגדולות ביותר הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב, שבר היום את שיא כל הזמנים.

המשמעות היא שמי שבחר להיחשף לשוק המניות המקומי בצורה כלשהי – בין אם לפי שיטת הארי בראון או כל שיטה אחרת, הרוויח לא מעט בשנת 2013 – לפחות "על הנייר".

השאלה החשובה יותר שכל משקיע צריך לשאול את עצמו כעת היא אם ההרכב הבסיסי של תיק ההשקעות השתנה מהותית בעקבות העליות בשוק המניות.

הסיבה לכך, בפשטות, היא שהרכב תיק ההשקעות (הקובע את יחס החשיפה למניות, אג"ח, נדל"ן, זהב, מזומן, סחורות ושאר אפיקי השקעה) חשוב הרבה יותר מניירות הערך הספציפיים שבהם אתם בוחרים להשקיע.

הצרה היא שמשקיעים רבים מתעלמים מהנקודה הזו. גרוע מכך – לעתים קרובות אלה שמרכיבים תיק השקעות מגוון ומפוזר כהוגן שוכחים לגמרי מתצורתו המקורית של התיק, ונותנים לו לצמוח פרא – קורבן לחסדי השוק.

זו התנהגות מטופשת שחושפת את כספכם לסיכון.

אנשים מכים על חטא רק כשהדוב מגיע לביקור והשוק יורד בחדות יחד עם רוב חסכונותיהם (ע"ע 2008). רק אז הם חושבים "הייתי צריך למכור ברווח" ולעבור לאפיק סולידי יותר.

זכרו: אם כבר פיזרתם את ההשקעה על פני מגוון אפיקים כדי לצמצם את התנודתיות בתיק, אל תסטו מתצורת היסוד רק משום שאפיק אחד שובר שיאים (בימינו מניות) ואילו אחר לא מפסיק להידרדר (בימינו, זהב).

במקום זה, אזנו את התיק על בסיס תקופתי. מכרו את הנכסים שזינקו בערכם וקנו ברווח נכסים שערכם צנח. בדרך זו אתם מפחיתים את תנודתיות התיק, גורפים רווחים, ובעיקר שומרים על הרכב תיק השקעות אשר הולם את רמת הסיכון שאתם מוכנים לקחת, מבלי לחשוף את עצמכם לבועה זו או אחרת.

במילים אחרות, האיזון מאפשר לכם להפוך רווח תיאורטי ("על הנייר") לרווח ממשי.

נניח שהגדרתם הרכב תיק השקעות פשוט, החשוף שווה בשווה (50:50) למניות ולאגרות חוב.

כעת נניח שבעקבות ראלי בשווקים – מעט כמו זה שאנו חווים בחודשים האחרונים בארץ ובבורסות הגדולות בחו"ל – שווי המניות שלכם מזנק ב-50%, ואילו שווי אגרות החוב שלכם קטן ב-50%.

התוצאה היא שכעבור שנה, היחס בין מניות לאגרות חוב בתיק הוא 75 ל-25, או 3 ל-1.

במילים אחרות, התיק שלכם כבר לא מאוזן – הוא חשוף חשיפת יתר (במונחים של רמת הסיכון המתאימה לכם אישית) לשוק המניות.

"אז מה?" אתם חושבים, "אומרים שתמיד כדאי להיות בצד של הטובים."

זה נכון, אבל רק אם מלכתחילה התכוונתם להחזיק בתיק השקעות עם יחס מניות / אג"ח של 3 ל-1. אם נתתם לשוק לפתות אתכם להגיע למצב הזה, התיק שלכם בסיכון. אמנם התשואה הצפויה מחשיפה למניות גבוהה מזו של אגרות החוב, אבל המחיר הוא תנודתיות גבוהה יותר. אני יוצאת מתוך הנחה שאם בחרתם מלכתחילה להקצות 50% מהתיק לאג"ח, עשיתם זאת מכיוון שרציתם למתן את התנודתיות בתיק.

נניח כעת שמחיר המניות צונח אחרי 12 חודשים של שוק דובי. באופן כללי, בסביבה כזו אנו צפויים לראות ראלי בשוק האג"ח. אם האג"ח מהווה רק 25% ולא 50% מהתיק, חבל ההצלה שלכם מתקצר משמעותית.

לא תעיזו לספר לאיש שהפסדתם כל כך הרבה בבורסה בשנה אחת.

אבל מה קורה אם מאזנים אחרי שהשוק מגיע לשיא?

מה אם במקום להיכנע לפיתוי ולתת לפלח המניות בתיק לגדול פרא, נמכור חלק מהמניות ונקנה ברווחים אג"ח במחירי ריצפה, כך שנחזור לתצורה מקורית של 50:50?

ובכן, אין ספק שכששוק המניות ירד, נפסיד כסף. מניות בדרך כלל צונחות בשיעור חד יותר מפוטנציאל האפסייד של אגרות החוב הממשלתיות. ויחד עם זאת, המצב הכללי של התיק יהיה איתן.

אין ארוחות חינם

אני לא טוענת שאתם חייבים לקבוע הרכב מדויק של 50:50 בין אג"ח למניות. אני לא טוענת שהשווקים עולים ויורדים בצורה חלקה וצפויה. (הלוואי!)

המטרה של הדוגמה הזו היא להמחיש את התועלת שבאיזון מחדש. אנו נפטרים מנכסים בועתיים ורוכשים בכסף  נכסים המתומחרים נמוך.

 ויחד עם זאת, חשוב להבין שלאיזון מחדש יש מחיר. המחיר הוא שהתיק שלכם לא יוכל לנסוק לגבהים אינסופיים. הרי הייתם יכולים לחסוך את כל כאב הראש הזה, להנות מהראלי ולתת לתיק שלכם להשיג תשואות מרקיעות שחקים.

לו הייתה לנו יכולת לתזמן את השוק, היינו יכולים להרוויח יותר ולהוציא את הכסף בדיוק בזמן הנכון, רגע לפני שהבועה מתפוצצת. הבעיה היא שאין בן אנוש שמסוגל לעשות זאת. וגם אם יש מישהו שהצליח פעם – הוא לא יכול לעשות את זה פעמיים או יותר באופן עקבי. תשכחו מזה. אין דברים כאלה.

מעבר להגבלת פוטנציאל התשואה של התיק, לאיזון מחדש יש כמובן עלות נוספת שיש להביא בחשבון ברמה הפרקטית: הפעולה מגדילה את עמלות המסחר, וכמובן גם את מספר אירועי המס.

 יתכן שאיזון תיק ההשקעות נשמע כמו דבר נכון והגיוני בתאוריה, אבל כשמדובר על יישומו בפועל, יש מחסום פסיכולוגי לא פשוט שצריך להתגבר עליו.

כמה נוח הייתם מרגישים לקום מחר בבוקר ולמכור קרן מחקה על מדד ת"א 25, שעשתה מתחילת השנה תשואה של 13.4%, וברווח שיתקבל לקנות זהב למשל, נכס שצנח מתחילת השנה בלמעלה מ-25% מערכו?

 למרות החסרונות הללו, אני טוענת שעבור משקיעים סולידיים בני תמותה, איזון מחדש הוא פשרה הגיונית במונחים של תשואה, וחובה הכרחית במונחים של סיכון.