ומה אם אי אפשר לחסוך יותר?

את החשיפה הראשונה לקונספט של חופש כלכלי — לא כגימיק שיווקי שעוטף מיזם השקעה מפוקפק, אלא כיעד כמותי, מדיד ובר-השגה – אני יכולה לתאר כרגע של הארה.

התובנה הבסיסית הייתה שיש קשר ישיר בין דפוסי הצריכה שלי לבין מספר השנים שבמהלכן אהיה תלויה בתלוש משכורת ממקום עבודה מעיק כמקור העיקרי למימון המחייה שלי.

הבנתי שככל שאבזבז יותר מהכנסתי, התלות הזו תתארך. ככל שאחסוך יותר, אוכל לצאת לחופשי מוקדם יותר.

חמושה בתובנה הזו – שנוסחה בשעתו כ"הולי שיט, אני מחסלת לעצמי את החופש במו בזבוזי" — הרגשתי מוכנה לצאת לקרב הרקוליאני כנגד הקרברוס התלת-ראשי של תרבות הצריכה — בורות, אדישות ואינרציה — בניסיון לחסוך כמה שיותר ולהגדיל בעקיפין את מכסת הזמן הפנוי שנותרה לי עלי אדמות.

לא מדובר בחוויה ייחודית. הכמיהה לחירות היא מקור מוטיבציה אדיר לשינוי סגנון החיים ולעיצובו מחדש בסימן התייעלות וחסכנות.דפוסי ההוצאה שלנו נדמים לפתע לגליל שווארמה נוטף שומן, שרק ממתין ללהב הסכין.

אז אנחנו מקצצים – ללא רחם.

 עוברים לבית קטן יותר, קרוב ככל האפשר למקום העבודה; לומדים לבשל (בכמויות גדולות), מתוך הבנה שמסעדות הן לא מקור מזון; מוכרים את הרכב הפרטי – או לפחות נשארים רק עם אחד כזה במשפחה, אמין וחסכוני ככל הניתן, ומשתמשים בו רק כדי להגיע למקומות שאינם במרחק הליכה או רכיבה באופניים; נמנעים מקניות אימפולסיביות; מוכרים, מתקנים או מחליפים חפצים חסרי שימוש במקום לאגור או לזרוק אותם; מבטלים את כל כרטיסי האשראי למעט אחד; מבטלים מנויים שאינם בשימוש (תיאטראות, חדר כושר, מועדונים, עיתונים); מוודאים שמשלמים את המס הנמוך ביותר שהחוק מחייב ולא שקל אחד יותר;  מחליפים את הכבלים באמאזון פריים; מרעיפים על הילדים קשב הורי במקום כסף; מתמקחים בנחישות של סוחר בבזאר עותמ'אני עם הבנקים, חברות הביטוח, חברות האשראי, הסלולאר, האינטרנט, הברוקראז', הגמל והפנסיה כדי להזיל את המחירים, העמלות, הפרמיות ודמי הניהול הקבועים למינימום האפשרי; ועוד ועוד מהלכים שיאפשרו לחתוך את השומן העודף מההוצאות.

אלא שבנקודה מסוימת השומן כולו נעלם. טיפלנו ב"אבנים הגדולות" – דיור, תחבורה, מזון, ילדים ומיסים — ומה שנותר הוא רק העצמות היבשות – הוצאה הכרחית שלא ניתן לקצץ בה. כל קיצוץ נוסף יסב סבל של ממש ויעצים את תחושת הקורבן והשלילה העצמית.

בשלב זה אפשר לומר שכבר לא ניתן לחסוך יותר. הגעתם לגבול העליון והמוחלט של שיעור החיסכון. הסבל הנלווה לקיצוץ נוסף ברמת החיים כבר לא מצדיק את היעד הנכסף.

השאלה הבסיסית היא – מה עושים מכאן?

אפשרות 1: המתינו

האפשרות הברורה ביותר היא להתאזר בסבלנות, לשמור על שיעור חיסכון מרשים, ולהמתין עד לרגע שבו החסכונות שלכם יתפחו לסכום השווה ל-300 חודשי מחייה (בהתאם לכלל 4 האחוזים), שאז תוכלו לעשות כמעשה ג'פרי באטלר ולקפץ לחופשי.

האפשרות הזו מתאימה במיוחד למצב בו כבר חסכתם סכום מכובד, ועל פי חישוביכם אתם צפויים להגיע ליעד בעוד שנה או שנתיים לכל היותר (מחשבון מעולה נמצא כאן). בנקודה זו, שינויים דרמטיים בדפוסי ההוצאה או הצריכה לא ישפיעו באופן משמעותי על פרק הזמן עד לחופש.

אז חשקו שיניים במשרד, המשיכו לעשות את מה שאתם עושים, ותנו לזמן לעשות את שלו.

מטבע הדברים, האפשרות הזו פחות אטרקטיבית אם אתם רק בתחילת הדרך ועם שווי נקי נמוך מאד. לדוגמה, אם אתם שווים כיום 0 ₪ וחוסכים באופן קבוע 50% מהכנסתכם, תוכלו להגיע לעצמאות כלכלית בתוך 19 עד 13 שנה (בהנחת תשואה שנתית של 3% עד 10% בהתאמה).

 יש מי שעבורם המחשבה על הצורך לבלות שנים כה ארוכות במקום עבודה מתסכל רק כדי להגיע לעצמאות כלכלית יום אחד היא בבחינת סיוט של ממש.

עבורם, המתנה שוחקת אינה באה בחשבון, והם יצטרכו לשקול אפשרויות אחרות.

אפשרות 2: עשו יותר כסף

אם כבר קיצצתם את כל השומן מהוצאות המחייה שלכם, אזי הדרך להגדיל את שיעור החיסכון ולהאיץ את הדרך לעצמאות כלכלית היא להרוויח יותר.

בהנחה שכבר מיציתם את האפשרויות הקיימות אל מול המעסיק הנוכחי (בקשת העלאה בשכר, עבודה בשעות נוספות, ניצול בונוסים ומענקים), וכבר וידאתם שאתם מקבלים תשואה מרבית על ההון האנושי שלכם (היתכן שמשלמים טוב יותר במקום אחר?), יהיה עליכם ליצור תזרים מזומנים צדדי שישלים את ההכנסה הקיימת.

ואכן, יש דרך ישירה יותר להגדיל הכנסה מבלי ללקק לבוס או להמתין לבונוס שיגיע (או שלא). אנו חיים בעידן שבו כל אדם עם לפטופ בסיסי וחיבור ל-WiFi יכול לייצר הכנסה נוספת ללא חסמי כניסה כלשהם. כל אחד יכול למצוא שוק מקוון לכישורים הנישתיים שלו ולהציע אותם כשירות בתשלום.

מקור ההכנסה האידיאלי יהיה כזה 1) שיסב לכם הנאה, כך שלא ירגיש כמו "עבודה" בשכר; 2) שיתבסס על מיומנות או תחום מומחיות שמקנה לכם יתרון על אחרים 3) שיכניס לכם סכומים מכובדים של כסף מדי חודש.

הדוגמאות הן אינסופיות. כל הכנסה צדדית שאתם מפיקים בזמנכם הפנוי דרך שימוש יצירתי בכישוריכם תועיל – תראו למשל את מגוון השירותים שאנשים מציעים באתרים כמו Fiverr: מעריכות פוטושופ בסיסיות ועד לקריינות רדיופונית, דרך תרגום, כתיבה, אנימציה, תכנות, הזנת נתונים, קידום אתרים, ועוד ועוד. עם מספיק זמן, נחישות ויצירתיות תוכלו לעשות מזה כסף!

זה כמובן לא נגמר שם.

אם יש לכם חדר פנוי בדירה, תוכלו להעמידו להשכרה ב-airbnb.

אין נדל"ן פיזי? תוכלו להקים פיסת נדל"ן דיגיטלית (לדוגמה: בלוג משלכם, פודקאסט, ערוץ יוטוב), לייצר תוכן איכותי וליצור תעבורה, שאותה תוכלו להמיר להכנסה (מפרסום או משיווק מוצרי מידע ושירותים אחרים פרי עטכם).

ליצירות (וליצירתיות) שלכם יש שווקים מיוחדים: צלמים חובבים יוכלו לבדוק ב-PhotoDune אם יש שוק לתמונות שלהם. עורכי וידאו יוכלו להציע את מרכולתם ב-Videohive, מוזיקאים ואנשי סאונד — ב-AudioJungle, מתכנתים — ב-Codecanyon, מעצבי אתרים — ב-Themeforest ומעצבי תלת מימד ב-3D Ocean.

חובבי מלאכת-יד לסוגיה? Etsy היא הכתובת.

יודעים יותר משפה אחת? נסו את Gengo כדי לייצר הכנסה נוספת מתרגום, iTalki להעברת שיעורי שפה פרטיים, או TranscribeMe לתיעתוק.

רוצים סתם למכור משהו? אמאזון היא שוב האפשרות המובילה, אבל תאמינו או לא — איביי עדיין קיימת.  לחלופין ישנה להאפשרות להקים חנות מקוונת משלכם באמצעות Shopify.

כל זה באמת רק על קצה המזלג. יש עוד המון דרכים להרוויח כסף באינטרנט – וזה עוד לפני שמניתי תחביבי "offline" שיכולים לייצר הכנסה (בעצם, כבר עשיתי את זה פעם).

חשבו על כך שאפילו הכנסה צדדית קטנה של 500 ₪ נוספים בחודש – 3 שיעורים פרטיים, או הכנסה חודשית של בלוג צעיר בתחילת דרכו – היא שוות ערך לתיק השקעות של 200,000 ₪ המניב תשואת דיבידנד של 3% בשנה. ההבדל הוא הוא שלא צריך להמתין עד לחיסכון של 200,000 שקל כדי לייצר את אותה ההכנסה.

כל זה טוב ונחמד, אבל מה שבאמת חשוב להבין הוא שהכנסה צדדית נוספת יכולה לקרב אתכם לעצמאות כלכלית גם אם הגעתם לגבול העליון של שיעור החיסכון שלכם. הטבלה הבאה ממחישה זאת.

הטבלה מציגה את מספר השנים שאפשר "לחתוך" מפרק הזמן הדרוש לעצמאות כלכלית בהתחשב בקיומה של הכנסה צדדית כלשהי.

דוגמה פשוטה תבהיר איך לקרוא את זה.

מיטהוק מרוויח 8,000 שקל בחודש בעבודתו העיקרית. הוא חוסך 2,000 שקל בחודש. כלומר, שיעור החיסכון של מיטהוק הוא 25%.

לפי מפת החום לעצמאות כלכלית, שיעור חיסכון של 25% מאפשר למיטהוק לפרוש כעבור 31.9 שנים.

מיטהוק מחליט להשכיר חדר מדירתו שלו ב-airbnb, ובנוסף מציע שירותי תרגום לעברית ועיצוב קעקועים ב-fiverr. הוא מגיע עד מהרה להכנסה צדדית של 2,000 ₪ בחודש.

כעת, ההכנסה החודשית של מיטהוק שווה ל-25% מהכנסתו העיקרית ממקום העבודה.

זאת אומרת שמיטהוק מכניס עכשיו בסך הכל 10,000 ₪ וחוסך 4,000 ₪, כלומר, שיעור החיסכון הנוכחי שלו הוא 40%. במצב זה הוא יוכל לפרוש כעבור 21.6 שנים.

במילים אחרות, ההכנסה הצדדית הגדילה את שיעור החיסכון של מיטהוק, וחשוב מכך — הפחיתה 10.3 שנים מפרק הזמן שמיטהוק צריך לעבוד כדי להגיע לעצמאות כלכלית!

אפשרות 3: חתרו לעצמאות כלכלית חלקית

אם אפשרויות 1 ו-2 הן כמעט מובנות מאליהן (מכיוון שהן מתמקדות בדרך), אפשרות 3 היא פחות אינטואיטיבית משום שהיא מתמקדת במטרה הסופית.

ואמנם, כפי שכתבתי כאן לאחרונה, לא צריך להמתין עד לעצמאות כלכלית מלאה כדי לטעום מהחופש כבר בהווה.

אם אתם לא מסוגלים או לא מעוניינים לחסוך יותר, ובמקביל מוצאים שפרק זמן של 15~ שנה עד לעצמאות כלכלית הוא ארוך מדי, תוכלו פשוט "לקרב" את היעד אליכם: במקום לחסוך לעצמאות כלכלית מלאה (300 חודשי מחייה ומעלה), תוכלו לחסוך במטרה ליצור בסיס פיננסי משמעותי (למשל: 100 חודשי מחייה), שיאפשר לכם בתורו מספיק גמישות כדי להוריד הילוך, לעבוד פחות ולהנות משפע של זמן.

מכיוון שמדובר ביעד צנוע יותר, ניתן להגשים אותו תוך שנים ספורות, אפילו אם אתם ממש בתחילת הדרך.

במובן מסוים, הפתרון הזה נמצא אי שם בין גישת העצמאות הכלכלית ה"קלאסית" (המתינו בסבלנות עד לחיסכון של 300 חודשי מחייה, ואז תהנו מחופש כלכלי נצחי) לבין הגישה הרווחת בקרב גורואים מתחום ה-self help, שמעודדים אותנו לחיות בהווה ולא להתעכב בדרך למימוש החלומות והמאווים שלנו.

הנקודה כאן היא שעצמאות כלכלית, כקונספט, היא לא יעד בפני עצמו, אלא לכל היותר כלי למיקסום אושר. אם אתם באמת ובתמים נהנים לעבוד, פשוט לא במקום עבודה שגורס את נשמתכם, הרי שהאפשרות הזו היא אטרקטיבית במיוחד.

כלומר: במקום לחסוך הון תועפות רק כדי לא לעבוד יותר עוד לעולם, אפשר לכוון לחיסכון של "בוכטה" קטנה יותר, ולנצל אותה כדי לעבור תוך שנתיים, שלוש, ארבע או חמש שנים לעבודה שאתם אשכרה נהנים ממנה – גם אם המשמעות היא שתרוויחו בה שכר נמוך יותר.

בשורה התחתונה

אין תשובה אחת נכונה לדילמה הזו. הכל תלוי במצבכם הפיננסי, המשפחתי והמקצועי, בגילכם, בתחביבים שלכם וברמת המוטיבציה שלכם.

לכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות.

אפשרות 1 מצריכה מינימום מאמץ, והיא מושלמת אם המצב הנוכחי טוב לכם. אם לא, ההמתנה עצמה עלולה לעורר קושי, במיוחד כשאתם כבר "על קוצים" ולא יכולים לחכות לקום ולעזוב.

אפשרות 2 יכולה להניב הכנסה גבוהה יותר ולהגדיל את שיעור החיסכון גם מבלי לרדת ברמת החיים, אך חשוב לזכור שבכל זאת מדובר בהכנסה אקטיבית, וככזו היא תובעת זמן ומשאבים שלא תמיד עומדים לרשות אנשים עובדים עם ילדים קטנים.

אפשרות 3 מצריכה מעט יותר תכנון ונטילת סיכונים, משום שהיא עדיין כרוכה במידה מסוימת של תלות פיננסית במקורות חיצוניים. מצד שני, הורדת ההילוך יכולה למקסם את האושר בשלב מוקדם ככל הניתן משום שהיא מאפשרת בכל זאת להימלט ממקום עבודה שנוא.