המשקיע האגדי בנג'מין גרהאם – אביהם הרוחני של דורות של משקיעים ובכללם וורן באפט ונוספים – כתב פעם שהאויב הגדול ביותר של המשקיע הוא המשקיע עצמו.

גרהאם הבין שביסודו של דבר, מתחת לקליפה האינטלקטואלית, כולנו מונעים מכוח יצרים חייתיים כמו פחד וחמדנות. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים שנכנסים לבורסה מאבדים משמעת עצמית, נכנעים לפיתויים וטועים טעויות יקרות במיוחד.

כשמדובר בהשקעה פסיבית במוצרים עוקבי מדד, האתגר מורכב שבעתיים. וכי למה?

מפני שהשקעה פסיבית פשוטה עד כדי שיעמום.

זו תכונה מושלמת למי שכלכלה ושוק ההון מעניינים אותם כקליפת השום, או למי שרוצה מינימום התעסקות עם תיק ההשקעות שלו.

לעומת זאת, תולעי בורסה ארצישראליות טיפוסיות – מהסוג שמסתובב בפורומים כמו ספונסר, למשל – יתקשו לשקוט על השמרים. הן חייבות להעסיק את עצמם במשהו, או אם לצטט, "לאסוף סחורה", "לקחת מנה", "לעשות סיבוב", "להכות את השוק".

בתווך נמצאים המשקיעים הפסיביים שדווקא מתעניינים בשוק ההון.

איך בכל זאת יוכלו להגן על עצמם מפני … עצמם? איך יוכלו להנות מההשקעה ולייצר עניין מבלי להחריב את עתידם הכלכלי?

הפיתרון, לדעתי, טמון בהצבת אתגרים אישיים.

אתגר מס' 1: קיצוץ בעלויות ההשקעה

כמשקיעה פסיבית, השאיפה שלי היא להוזיל ככל האפשר את עלות ההשקעה. המשמעות היא שאני מחפשת קרנות מחקות ותעודות סל עם:

• דמי ניהול שנתיים נמוכים
• ללא היטל המוטל על ידי קרן נאמנות והמתוסף למחיר השוק המחושב של ניירות הערך שמנהלת הקרן.
• הסטייה בין שווי הקרן למדד שאחריו היא עוקבת.  נמוכה (מתחת ל-1%)
• פער המחירים בין הקונה למוכר ברגע נתון.  נמוך

מכיוון שבישראל קנייה של קרנות מחקות, כמו גם תעודות סל, כרוכה בתשלום עמלת קנייה, אני קונה ניירות ערך בסכומים גדולים ככל האפשר על מנת לדלל באופן יחסי את גובה העמלה.

בנוסף, אני משוואה בין בתי ההשקעות השונים המאפשרים מסחר עצמאי בבורסה, מתמקחת ומשיגה עבורי את החבילה הטובה ביותר:

•  תעודות סל וקרנות מחקות: עמלת קנייה מרבית של 0.1% לעסקה
•  אג"ח ומק"מ: עמלת קנייה מרבית של 0.07% לעסקה
•  קרנות סל בארה"ב: לא יותר מ-10$ לעסקה
•  ללא דמי ניהול חשבון שנתיים
•  ללא עמלת השקעה מחדש של דיבידנדים
•  ללא עמלת אי ביצוע פעולות
•  עמלת העברה בין חשבונות – לא יותר מ-20 ש"ח

על פניו מדובר בהתקטננות, אבל חשוב לזכור: כל שבריר אגורה שאתם מצליחים "לגלח" מעלויות ההשקעה הוא כסף שחסכתם. ממש כמו לשפר את שיא העולם במאית השנייה. לאורך זמן, לחסכון הקטן הזה עשויה להיות השפעה משמעותית על הרווחים.

אתגר מס' 2: מקסימום חיסכון

חיסכון הוא הבסיס לכל השקעה. הרי מבלי לחסוך, אי אפשר להשקיע סכום קבוע בכל חודש. ללא תכנית השקעה סדורה – ומשמעת עצמית מספקת כדי לדבוק בה – הכסף זולג לשלל הנאות הדוניסטיות.

אני כותבת לא מעט על חיסכון בבלוג הזה. ביסודו של דבר, על מנת שניתן יהיה לחסוך כהוגן, צריכים להתקיים שלושה תנאי יסוד:

•  נדרשת מטרה ראויה שלשמה חוסכים – החזר משכנתא, פרישה מוקדמת, קניית דירה לילדים – כל דבר שיגרום לכם לדחות סיפוקים.
•  נדרשת הבנה של העוצמה האדירה שבצבירת ריבית דריבית – מה שיצדיק אפילו את הצנועים שבחסכונות.
•  נדרשת מדידה של שיעור החיסכון כאחוז מסך ההכנסה הפנויה. זה יתן לכם מטרה שתוכלו לשאוף אליה. נראה אתכם חוסכים 75% מהמשכורת שלכם!

אתגר מס' 3: פיזור וניהול סיכונים

פיזור תיק ההשקעות הוא אחד מעקרונות היסוד של אסכולת ההשקעה הפסיבית.

לאנשים יש צורך טבעי ללקט ולאגור דברים. אני חושבת שפיזור ההון על פני מספר גדול של אפיקי השקעה משלימים עונה במידה רבה על הצורך החייתי הזה.

ככל שאתם משקיעים באפיק השקעה נוסף: סחורות, נדל"ן, מניות צמיחה, מניות ערך וכו' – אתם מוסיפים מימד חזק של ניהול סיכונים לתיק ההשקעות. כמובן שאין חובה להתפזר על 10 תעודות סל ומעלה – את התיק של הארי בראון, למשל, אפשר "לסגור" עם 4 קרנות בלבד.

אבל אני יכולה להבין משקיעים פסיביים שבונים תיק השקעות סופר-מפוזר עם כמה שיותר אפיקי השקעה שונים. יש אתגר מיוחד באיתור וחיפוש אחר אפיקי השקעה שמפגינים קורלציה נמוכה ביחס לאחזקות הקיימות בתיק.

סיכום

מה שחשוב להבין הוא שלאתגרים הללו יש תרומה חיובית לתיק ההשקעות בכללותו לאורך זמן.

אתם מכירים את עצמכם יותר טוב מכל אחד אחר. אם אתם מרגישים צורך להתעסק באופן שוטף עם תיק ההשקעות שלכם, עשו זאת באופן שמטיב עם הכסף שלכם – לא מזיק לו.