דה-כחלוניזציה

ד

נדמה לי – אם נתעלם לרגע מדעותיהם של מלומדים חשובים כמו רינה מצליח ורינו צרור – שרוב הציבור יסכים לטענה שכהונתו של משה כחלון במשרד האוצר הייתה קטסטרופלית.

כשיאיר לפיד, סתיו שפיר ואפילו אבי ניסנקורן מטיפים פתאום לשמרנות פיסקאלית, סימן שנחצה רף חדש של חוסר אחריות ציבורית.

הגרעון המעמיק – הפער בין הכנסות המדינה להוצאותיה – הוא כמובן התוצאה המובהקת ביותר של השתוללותו של שר האוצר בשנים האחרונות, ואין פלא שהוא מרכז כעת את רוב תשומת הלב התקשורתית.

אלא שבכך לא מסתכמים הנזקים שהותירה כלכלת הבחירות שהנהיג השר החייכן במהלך כהונתו, שדמתה לפרקים למפגש גרוטסקי בין סנטה קלאוס ואנטולי דיאטלוב.

הטיב לסכם את הדברים פרופ' עומר מואב, במכתב פתוח ששלח לראש הממשלה ערב בחירות 2019(א):

"תכניותיו בתחום הדיור יצרו נזק ארוך טווח להיצע הדיור למגורים ולהשכרה, ומשימת תיקון הנזקים וחיסול תכנית "מחיר למשתכן" תכביד מאוד על שר האוצר הבא. חמור לא פחות, השר כחלון יצר נורמות של חוסר אחריות ותרם לבורות הכלכלית של הציבור, ולציפייה שהממשלה תחלק מתנות, מבלי להבין שהנטל ייפול עלינו ועל ילדינו. יתרה מזו, השר כחלון חיזק את ההסתדרות ואת ארגוני העובדים החזקים שפוגעים פגיעה קשה בציבור, ובתחום הגברת התחרות, הוא הסתפק באיומים מגוחכים כתחליף לפעילות של ממש."

החדשות הטובות הן שמישהו הבין שההפקרות הזו מתחילה לצאת משליטה, ושעדיף לפרוע את החשבון מהר ומוקדם ככל האפשר. לכן הידוק החגורה באוצר כבר החל. לא עובר יום מבלי ששומעים על קיצוץ חדש או על ביטול פטורים והטבות קיימים. בין שלל הצעדים  בולטים ביטול תכניות הדגל של כחלון (נטו משפחה), ביטול פטור ממע"מ באילת, ביטול מע"מ על פירות וירקות, ביטול המיסוי "הירוק" על כלי רכב, ואפילו ביטול הפטור ממס רווחי הון על קרנות השתלמות חל מהשנה השביעית לחיסכון.

במילים אחרות, הדה-כחלוניזציה החלה.

הבלוג הזה, כידוע, עוסק בעצמאות כלכלית, וברמה כללית יותר, בהתנהלות כלכלית של משקי הבית.

הסיבה העיקרית שאני לא כותבת על ענייני מאקרו היא שלא נכון לבחון את ההתנהלות הכלכלית של ממשלות דרך הפריזמה של משקי הבית, ולהיפך. המשוואה פשוט לא עומדת. ממשלות אינן צריכות לאמץ "חיסכון אגרסיבי". בשונה מבני אדם, הן אינן מזדקנות, אינן נדרשות לחסוך לגיל פרישה, ומסוגלות להגדיל את הכנסותיהן באופן מעורר קנאה (דרך מיסוי האזרחים ו/או הדפסת כסף).  למעשה, ממשלות לא נדרשות לפרוע את חובותיהן כל עוד התוצר שלהן צומח בקצב מהיר מהחוב, כלומר, כל עוד יחס החוב-תוצר נמוך.

ועדיין, אם נעבור לרמת הפשטה גבוהה יותר ונגדיר דה-כחלוניזציה כמעבר ממצב של פזרנות מופקרת, מתחנחנת וקצרת-רואי לתכנית סדורה וצופה פני עתיד המבקשת לחולל שינוי כלכלי מבני וארוך-טווח, נגלה שגם משקי הבית יוכלו להפיק תועלת רבה מדה-כחלוניזציה של התנהלותם השוטפת.

הנה בעיני חמישה מרכיבים יסודיים של דה-כחלוניזציה סולידית ברמת משקי הבית.

דיאטלוב

1) ערך (פרמיה) לעתיד 

העולם הפיננסי הוא במהותו מסע בזמן. כשאנחנו חוסכים, אנחנו מעבירים משאבים מההווה לעתיד. כשאנחנו נוטלים הלוואות ונכנסים לחובות, אנחנו מעבירים משאבים מהעתיד להווה.

התנהלותו של כחלון עמדה, ללא ספק, בסימן ה-"כאן ועכשיו".

במובנים רבים, הוא ייחס ערך להווה – על חשבון העתיד. כחלון היה מוכן ללכת רחוק מאוד כדי שיוכל לבזבז כמה שיותר במהלך כהונתו ולהצטייר כטוב ומטיב:

"לגבי הרחבת הוצאות, אני בעד הגדלת ההוצאה הציבורית. הוצאה ציבורית גבוהה היא סיוע לחלשים. מי שצריך את המדינה זה החלשים. גם אם הגירעון לא יהיה ביעד, זה יהיה חריגה בשבריר אחוז. אם הפרשנים קוראים לזה בזבוז בעקבות הוצאה על קשישים – אני גאה על הבזבוזים האלה. זה הנחלת צדק שלא נעשתה שנים ארוכות. הפרשנים שהתנגדו לכך עשו זאת בגלל תפיסות עולם קפיטליסטיות". (משה כחלון, 17.12.18). 

אלא שבדרך כחלון זנח את שתי משימות הליבה שלו כשר אוצר – שמירה על התקציב והגברת הצמיחה. כחלון פרץ את מסגרת התקציב שוב ושוב, ואם לא די בכך, העלה את יעד הגרעון למקסימום האפשרי, תוך שהוא יוצר בכך בעיה מבנית קשה למשק שצפויה ללוות אותנו שנים אחרי לכתו.

דחיית הבעיה לעתיד שירתה את כחלון היטב. הוא יכול היה, כמובן, להעלות מיסים ולהגדיל את הכנסות המדינה במקביל לבזבוזיו – אבל העדיף להימנע מהתמרמרות ציבורית נגדו. הוא יכול היה לקצץ בהוצאות הציבוריות – אבל אז היה מסתכן בתיוג "אנטי-חברתי", והאיש כידוע לא קורץ מהחומר שמעז להיות "לא חברתי". הוא יכול היה להנהיג רפורמות משמעותיות להגברת הצמיחה – אבל העדיף שלא להתעמת עם כוחות מדכאי צמיחה כמו ההסתדרות.

העמקת הגרעון הייתה אפוא הפתרון המושלם, הקל והמיידי לקבל 54 מיליארד ש"ח מהעתיד.

אלא שהמשמעות האמיתית של העמקת הגרעון היא  הכבדת הנטל על דור העתיד – הילדים והנכדים שלכם, שאמנם לא בחרו בכחלון וספק אם יזכרו מי היה, אבל יצטרכו למרות זאת לשאת בתשלום על ההטבות שחילק לציבורים מסוימים בתוספת ריבית.

למרבה הצער, רבים מתנהלים ככחלונים גם בחיי היומיום שלהם, מתוך הפנמה עמוקה של העקרון "אכול ושתה כי מחר נמות".  בקרב הניטש בין ה"אני הנוכחי" ל-"אני העתידי", הראשון מנצח בנוק-אאוט, ואילו האחרון נאלץ להתמודד עם הריקושטים. זו הגישה שגורמת לרבים לבזבז מבלי לחשוב איך לסגור את החודש, לשקוע בחובות מבלי לתכנן איך להחזירם, ולגלות אדישות פושעת לחסכונותיהם הפנסיוניים מתוך הנחה שהגרסה העתידית והמבוגרת שלהם היא בכלל אדם זר. זו הגישה שגורמת לאנשים להקל ראש הן בריבית דריבית שהם צוברים על חסכונותיהם והן בריבית דריבית שהם משלמים על חובותיהם.  זו הגישה שגורמת למשקיעים לטווח ארוך להזדעק בגלל תנודתיות תוך יומית בשוק המניות.

מוסר ההשכל? ייחוס ערך לעתיד ואימוץ השקפה לטווח ארוך יובילו לשיפור בכל ההיבטים של ההתנהלות הפיננסית.  מי שמייחס חשיבות לעתידו ידע לנהל את משאביו בצורה זהירה יותר, ייזהר מאד משימוש בחובות (מתוך הבנה שחובות מצמצמים אפשרויות בעתיד);  יחסוך וישקיע לעתיד ויפתח את ההון האנושי שלו.

2) הלימה בין הוצאות להכנסות

 "הכנסה שנתית של עשרים ליש"ט והוצאות שנתיות של תשעה עשר ליש"ט ושישה פני – התוצאה אושר. הכנסה שנתית של עשרים ליש"ט והוצאות שנתיות של עשרים ליש"ט ושישה פני – התוצאה אומללות". (וילקינס מיקובר – מתוך צ'רלס דיקנס, דיוויד קופרפילד (1849)).

בהכללה גסה, ניתן לסכם את ההבדל בין ימין ושמאל כלכלי באופן הבא: הימין הכלכלי דוגל בצמצום הוצאה ציבורית ובהפחתת נטל המס. השמאל הכלכלי דוגל בהגדלת ההוצאה הציבורית ובהגדלת נטל המס.

בשני הקצוות יש הכרה רעיונית ומעשית בכך שנדרשת הלימה לפחות מסוימת בין צד ההוצאות לצד ההכנסות.

אבל לא אצל משה כחלון.

כשחבר הכנסת מיקי זוהר הגה ב-2015 את דוקטרינת ה"קפיטליזם הסוציאליסטי" המגוחכת שלו, ספק אם האמין ששר האוצר של מדינת ישראל יהפוך אותה למדיניות הכלכלית בפועל תוך פרק זמן כה קצר.

ואכן, כחלון הגדיל הוצאות בהיקפים משמעותיים ביותר, וחילק כמעט לכל דורש.  אלא שבמקביל, במקום להגדיל את הכנסות המדינה – כחלון בחר להפחית מיסים. כך נותרנו עם משק בצמיחה, אך עם קופה ציבורית שאינה גדלה.  להתנהלות כזו יש תוצאה טבעית, מתמטית, אחת ובלתי נמנעת – העמקת המינוס והכבדת הנטל על העתיד.

ועכשיו שניהם רצים באותה רשימה לכנסת.

מוסר ההשכל? בדומה לממשלות, גם משקי הבית נדרשים לאמץ יחס הולם בין ההכנסות להוצאות. אך בניגוד לממשלות, משקי הבית צריכים לחיות הרבה מתחת לגבולות ההכנסה, כפי שמשתקף ב"עקרון מיקובר" הנגזר מהציטוט לעיל.

תורת המימון נשענת על ארבעה עמודי תווך: נכסים (כל מה שאפשר להמיר לכסף), חובות (כל מה שחייבים לגורמים חיצוניים), הכנסות (כמה מהר אתם צוברים נכסים) והוצאות (כמה מהר אתם מאבדים נכסים). התוצאה של חיסור החובות מהנכסים היא השווי הנקי. התוצאה של חיסור ההוצאות מההכנסות היא תזרים המזומנים.  הבייסיק של התנהלות כלכלית סבירה הוא לפיכך מאוד פשוט: אם ההכנסות עולות באופן שיטתי על ההוצאות, השווי הנקי יצמח. אם אתם מוציאים מהר מדי וצריכים ליטול חובות, השווי הנקי יקטן.  האסטרטגיה הנבונה, אם כן, היא להגדיל את התזרים החודשי ולהגדיל את השווי הנקי.

כן, לחיות מתחת לגבולות ההכנסה זה הוא אולי אחד העקרונות הכי פחות סקסיים בעולם הפיננסי. אבל זה הבסיס לכל. ריבית דריבית, סיכון מול תשואה, ערך הזמן של הכסף – לאף אחד מהם אין משמעות אם יותר כסף יוצא ממה שנכנס. העקרון הזה חל תמיד – לא משנה מה השווי הנקי שלכם או מה גובה ההכנסה האבסולוטית.

יש הרבה מאד דרכים להתרושש. לבזבז יותר ממה שאתם מכניסים באופן קבוע זו שיטה שמעולם לא הכזיבה. כשההוצאות באפן קבוע חורגות מההכנסות, אתם מבטיחים לעצמכם שתישארו ללא כלום.

3) חוסן ואנטי-שבירות

אחת הביקורות הקשות ביותר נגד כחלון נעוצה בכך שהגדלת הגרעון התרחשה דווקא בתקופה של צמיחה כלכלית ואבטלה נמוכה, ללא שהיה בה צורך ממשי (להוציא, כמובן, הצורך האקוטי להביא מנדטים למפלגת כולנו).

כשהמשק צומח, אין כל סיבה להגדיל את הגרעון. למעשה, עדיף גרעון קטן שמאפשר לצמצם את יחס החוב תוצר, ואפילו עודף תקציבי הוא לא מילה גסה.

החשש הוא שבמקרה שתחול הרעה כלכלית, הממשלה תידרש לרסן הוצאות או להעלות מסים, דווקא כשהיא צריכה לעשות את ההיפך כדי לתמוך בפעילות הכלכלית ולחלץ את המשק מהמשבר.

כלומר, בכך שהעלה את יעד הגרעון שלוש פעמים ברציפות, כחלון פגע ביציבות  הפיסקאלית ויצר גרעון מבני (קבוע) שיקשה מאוד על התמודדות מהירה ומוצלחת עם משברים כלכליים כשאלו בוא יבואו. חשבו על יוון, למשל, שנכנסה למשבר 2008 עם גירעון גבוה, וכתוצאה מכך נאלצה להנהיג מדיניות צנע קיצונית שרק החריפה את נזקי המשבר.

שר אוצר אחראי היה מנצל את התקופה הנוחה הזו כדי להכין את המשק טוב יותר להתמודדות עם זעזועים כלכליים עתידיים. אפשר היה וצריך היה להקטין את יעדי הגרעון. אבל כחלון, כמו הצרצר מהנמלה והצרצר, בחר לבלות את חודשי הקיץ בשירים ובריקודים.

מוסר ההשכל? נצלו תקופות חיוביות כדי להיערך לקראת משברים ולהגדיל את החוסן הפיננסי שלכם נוכח בלת"מים. במילים אחרות – אמצו מנטליות של נמלה חרוצה. כמה שנים של חיסכון אגרסיבי והשקעה נבונה לא רק שיהפכו אתכם לעשירים יותר מרוב מעגל הסובבים אתכם, אלא בעיקר יאפשרו לכם לצלוח זעזועים מבלי להתרסק.

4)  חרדת מעמד

באופן פרדוקסלי, הפזרנות של כחלון הייתה מחושבת. היא נועדה לשרת ערך עליון, שהתווה את מדיניותו הכלכלית מראשיתה ועד סופה: הרצון העז שכולם – אבל כולם – יאהבו אותו.

מדיניות דובי האיכפת-לי של כחלון כללה שני מרכיבים עיקריים.

האחד הוא "מתנות" שחילק לציבור כמו תכניות ה-"נטו" למיניהן, שלא היו אלא נגיעות קוסמטיות, שלא הגדילו, ולא היו יכולות להגדיל, את העוגה כולה. הסרטון הזה למשל, שמקומו כמובן בקיר הבושה האנטי-סולידי, לוכד במידה רבה את תמצית הכחלוניזם: קחו קצת כסף ותקנו בו צעצועים שהילדים שלכם רוצים "צריכים",  כדי שיאהבו אתכם —  בדיוק כשם שאני מחלק לכם, אזרחים יקרים, ומצפה לחיבה בתמורה (*).

מה חבל שרוב אוהדיו של כחלון לא הבינו שה"מתנות" שהורעפו עליהם נקנו, למעשה, מכספם שלהם – ולא מכסף שכחלון הביא מהבית.

(*) נזכרתי שהסרטון ההוא עצבן אותי כבר כשפורסם.

המרכיב השני של "האכפתיזם" של כחלון עמד בסימן סירוב קטגורי להיקלע לעימותים עם קבוצות לחץ מדכאות צמיחה ועושקות ציבור,  הגם שעימותים כאלה חיוניים, כזכור, לצורך מילוי תפקידו (הגברת צמיחה).

אבל כחלון לא רצה להרגיז אף אחד. לא את חברת החשמל. לא את המאפיות. לא את הלולנים. לא את הרפתנים. לא את החקלאים. לא את השוטרים. לא את הנכים. לא את עובדי המדינה ולא את בריוני ההסתדרות.

הוא העדיף שקט תעשייתי בכל מחיר – ולכן נמנע ממהלכים אמיצים מחוללי צמיחה ותחרות כמו פתיחת המשק לייבוא מתחרה, פירוק מונופולים ממשלתיים, חיסול  קרטלי המזון, ביטול הקביעות במגזר הציבורי, העלאת גיל הפרישה לנשים, הגבלת זכות השביתה, עידוד החרדים להשתלב בשוק עבודה, גמילה מתרבות ה-"יש לי בעיה וחובתה של הממשלה לפתור אותה"  ומלחמה בסחטנות האלימה של ארגוני העובדים בראשות אבי ניסנקורן.

הטרגדיה היא שהתחנחנותו של כחלון לא נשאה פרי. להיפך: כחלון ייזכר כמי שגם אכל את הדגים הבאושים, גם קיבל מלקות וגם גורש מן העיר.

למרות המתנות שהרעיף והשאיפה העזה שכולם יחבבו אותו, מעמדו הציבורי התערער מאד – פעם אחת מכיוון שנהג בחוסר אחריות ויצר נזק מבני אדיר למשק, ופעם שניה משום שעורר את חימתן של קבוצות אחרות שרצו גם הן חלק מהשלל. וכך – מפלגת כולנו נכשלה כישלון מוחלט בבחירות 2019(א), איבדה יותר ממחצית מכוחה ולא תרוץ באופן עצמאי בבחירות הבאות. כחלון עצמו חזר מושפל לרגליו של ביבי נתניהו, שכמובן חוכך כפיו בעונג שעה שעוד יריב פוליטי  חוסל על מזבח משרד האוצר – ושיישרף הציבור והקופה הציבורית.

מוסר ההשכל? חרדת מעמד היא אחד ממנועיה העיקריים  של תרבות הצריכה. קווים רבים נמתחים בין חרדת המעמד של פוליטיקאי חסר ביטחון שמבקש לקנות קולות (ליטרלי) ולהימנע מעימותים עם מוקדי כוח, לבין חרדת המעמד של צרכניסט נבער שמבקש לשחות עם הזרם, לא לבלוט לרעה, ולהימנע מלומר "לא" לתכתיבי החברה.

בשני המקרים ניצבת ההנחה המוטעית שבזבוזים חומריים (בדרך כלל באמצעות כסף שאין) יקנו אהבה וחיבה, ולכן יובילו לאושר.  התוצאה היא שאנשים קונים דברים פשוט כי מצפים מהם לקנות. הם מבזבזים כדי שיהיה להם מה שיש לשכניהם, מבזבזים בלי לחשוב, סופגים "עלות הזדמנות" אדירה ובעצם מקריבים את חייהם עבור תענוגות ההווה.

האמת היא שהאנשים שמתרשמים מהבית הגדול, מהרכב המפוצץ או מכל נוצת טווס אחרת שתממנו באשראי לא באמת מייחסים לכם חיבה. הם אפילו לא חושבים עליכם. הם חושבים על עצמם, ועל ההנאה שהם היו מפיקים מהבזבוזים הללו. כפי שלמד כחלון על בשרו – זו לא הדרך אל ליבם של אנשים.

חיסכון, ביסודו של דבר, הוא הפער שבין ההכנסה שלנו לאגו. למדו להתעלם ממה שחושבים אחרים ושחו נגד הזרם.

5) אחריות אישית

שלא במפתיע, כחלון מעולם לא לקח אחריות על התוצאות של מדיניותו. הבוקר פתחתי "ממון" רק כדי להיתקל בציטוט הבא מפיו של משה כחלון: "הכלכלה חזקה בזכות מדיניות אחראית שניהנו בשנים האחרונות, תוך שמירה מלאה על הכללים התקציביים."

כן – השר שבמשמרתו עלה היחס החוב-תוצר לראשונה מזה 33 שנים;  שהצית, ליבה והזין את המנטרה שלפיה כל זוג צעיר חייייייב להגשים את חלום הדירה™בכל מחיר, בעזרת המדינה ובעידודה, גם אם לרשותו עומד הון עצמי של 10% בלבד (ותודה לאורלי סאב-פריים על הרעיון); שסימן דווקא את המשקיעים כאויב שיש להילחם בו בלהט אנטי-קפיטליסטי; ושתכנית הדגל שלו להקצאת משאבים ציבוריים מבוססת על – תחזיקו חזק – הגרלות  – טופח לעצמו על השכם וממהר לרחוץ את כפיו. מדיניות אחראית – קווים לדמותה.

יתכן שהסיבה להשליה העצמית הזו היא חוסר היכולת הפתולוגי להתמודד עם ביקורת ציבורית. מבקריו – דוגמת כותבת שורות אלה – נחסמים חדשות לבקרים ברשתות החברתיות. מבקרים אחרים נתקפו בשל גזעם או שהומשגו כ"כוחות אדירים" החותרות למנוע ממנו קדנציה נוספת. גם בכירי משרדו שלא התיישרו לא ממש רוו ממנו נחת.

יתכן שזו הסיבה שכחלון ניסה בשעתו להסתיר את נתוני הכישלון שלו ערב הבחירות – בין אם באמצעות תרגילים חשבונאיים של הקדמת הכנסות ודחיית הוצאות, בין אם באמצעות הסתרה ממש, ובין אם דרך ניסיון, לאחר מעשה, להסביר שהכל יסתדר מאליו.

מוסר השכל: קחו אחריות. דברים לא מסתדרים מעצמם. אחריות אישית היא הבסיס להתנהלות פיננסית נבונה. במקום להניח שאתם קורבן של הנסיבות, הניחו שאתם שולטים בגורלכם. האחריות על עתידכם הכלכלי רובצת על כתפיכם בלבד. אתם הבוס. לאיש לא איכפת מהכסף שלכם יותר מכם. קחו אחריות, היגמלו מהרגלי בזבוז לא בריאים, הגדירו יעדים, חסכו כהוגן, השקיעו בתבונה ופתחו כישורים ומיומנויות כדי להגדיל את הכנסותיכם. אף אחד לא יעשה את זה במקומכם.

הירשם
הודע על
guest

44 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
בארשבעי

אני מהאנשים שמיישמים את הסולידית בפרקטיקה אבל מתנגדים נחרצות לאידאולוגיה. אני לא אוהב הרבה ממה שכחלון עשה, ובכל זאת, כואב לי לראות הדה-לגיטימציה שנעשית לאיש. הנה כמה נקודות המתייחסות לטענות שהעלית: בין התומכים בכחלון ניתן גם למנות את פרופ’ ירון זליכה ושלמה מעוז, אנשים שקשה יהיה לטעון שהם לא מבינים בכלכלה. לקראת סוף הכהונה זליכה טען כי כחלון הוא “בין שרי האוצר הטובים שהיו”.
 כחלון אמנם הוציא יותר מאשר הכניס, אבל נכון היה להתמודד עם התוצאות והתעקש על קבלת המשרד שוב. אפשר לומר שזה למרות ולא בזכות, ולסובב את זה איך שרוצים, אבל דירוג האשראי של ישראל לא נפגע. עומר… קרא עוד »

אוריאל אופיר

לא שכנעת אותי בכלל. נראה כאילו יש לך עניין להציל את כחלון יותר מאשר להסתכל על המצב בעיניים פקוחות. זליכה הוא לא כלכלן ולכן ציטוט ממנו לא מחזק את משה כחלון מנקודת מבט כלכלית מקצועית. דירוג האשראי לא נפגע כל כך מהר. אם ממשלת ישראל תמשיך במסלול הכחלוני הוא יפגע. גם הגירעון לא הגיע ביום אחד (למרות שכחלון ניסה לשחק עם הנתונים ולהסתיר את עומק הגירעון כמה שיותר זמן). עומר מואב הוא יותר פרסונה פוליטית??????? מוזמן לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה. מה לעשות, איש מקצוע… כלכלן. שלא כמו זליכה שהזכרת אתה. אין בועה בשוק הדיור- יש מחסור בדירות. לכן לטפל… קרא עוד »

Dance

בשנת 2001 קיבל תואר דוקטור בכלכלה במסלול ישיר באוניברסיטת בר-אילן עם תזה בנושא "השפעת אי הוודאות הטמונה באינפלציה הצפויה על דפוסי הצריכה והחסכון". ירון זליכה – לא כלכלן….

SHARON AMOUYAL

אוריאל, באיזה מקום מקום בעולם פיקוח על מחירי שכירות לא הוכיח את עצמו? זה ממש לא נכון.

Arik Kanas

בכל מקום, בעצם

נאל

באיטליה למשל. חוויתי על בשרי. לא משכירים דירות כי החוק מגן על השוכרים והמשכיר מסתכן. כך שיש מעט מאוד דירות להשכרה בשוק.

אחד העם

אוריאל אופיר, כתבת לעניין דברים נכונים למעט אחד – אין שום ״מחסור בדירות״. אם היה כזה, היינו רואים אנשים ישנים בגנים ומקימים אוהלים בפארקים. על מנת לבדוק את הטענה הזו, בחר לך עיר בארץ, צא לטיול רגלי של כמה דקות והבט סביב – לא תמצא רחוב ללא שלטי למכירה או להשכרה על המעקות, בלוחות המודעות ואפילו על גדרות ועצים אקראיים. הלוחות האינטרנטיים מלאים במודעות שספק אם תוכל לעבור על מלאי הדירות בארצנו גם אם תקדיש לכך את שארית חייך – היכנס להומלס, אגורה, וויןווין, מדלן, קומו, יד2 ועוד רבים וטובים ובדוק בעצמך. אין מחסור בדירות וכן, יש בועת נדל״ן –… קרא עוד »

KNOWING

קל מאד לטעון שירון זליכה לא מבין בכלכלה. האיש הוא שרלטן וזה ידוע לכל מי שמבין כלכלה. עומר מואב הוא איש אקדמיה הרבה יותר מאשר פרסונה פוליטית. למעשה הוא אחד מאנשי האקדמיה הישראלים הבולטים בתחום הכלכלה. פעיל בימין הישראלי? עומר מואב הוא איש שמאל מובהק. שמעת אותו בכלל מדבר אי פעם או שאתה ניזון מדעות קדומות בלבד? העובדה שיש למלחמה במשקיעים תומכים לא אומרת שהיא אסטרטגיה לגיטימית. גם לפיקוח על שכר דירה יש תומכים, ועדיין ברור לכל מי שמבין משהו בכלכלה שזו אסטרטגיה הרסנית. מחיר למשתכן היא תוכנית נוראית. לא משנה איך מתייחסים אליה במפלגת כולנו. מה שמשנה הוא שהיא… קרא עוד »

liav

ירון זליכה ? אותו אחד שעובד אצל ההסתדרות ? זה ?

בני

רוב התגובה שלך אינה עניינית – מתייחסת לאנשים ולא לגופן של הטענות. 1. "כל הדמויות הנלעגות בפוסט הן של מזרחים"? נראה לי שפספסת את אבי ניסנקורן, ביבי נתניהו, סנטה קלאוס ואנטולי דיאטלוב. אני לא מאשים בשום דבר, אבל זה צורם לעין ששמת לב רק לדמויות הנלעגות של מזרחיים. 2. למי אכפת אם פרופ’ ירון זליכה ושלמה מעוז תמכו בכחלון? זו לא תשובה לטענות נכונות כנגד כחלון. 3. למי אכפת אם עומר מואב הוא "פרסונה פוליטית"? הפוסט לא עליו. 4. למי אכפת מה כחלון המציא או לא, או מה "רבים מהמצודדים בתפישה כלכלית סוציאל-דמוקרטית רואים"? יש לך טענה עניינית? תביא אותה.… קרא עוד »

Ron B

הרבה טועים בהבנה של העמקת הגרעון. הם חושבים שזה יפול על הילדים והנכדים שלנו ואז זה רחוק מאד מאיתנו. אז שלידים שלנו יהיה קצת יותר קשה. כמו שאת כותבת: "אלא שהמשמעות האמיתית של העמקת הגרעון היא הכבדת הנטל על דור העתיד – הילדים והנכדים שלכם,"
והאמת היא שהעמקת הגרעון היא הכבדת הנטל עלינו. אנחנו נצטרך לשלם מיסים גבוהים יותר עוד שנה. אנחנו נצטרך לסבול מקיצוצים במערכת הבריאות והחינוך עוד שנה. אנחנו נצטרך לללוות כסף ע"י אג"ח מדינה בריבית גבוהה יותר – אנחנו נשלם על זה. לא הילדים ולא הנכדים.

שלום

ברוך השם. במשך שנים אני אומר את הדברים שנכתבו בכתבה. הגעתי למצב, שהתחלתי להרים את הקול ולצעוק עד שאנשים שדיברתי איתם חשבו שהשתגעתי. כחלון גרם להרס כלכלי, בעיקר בתחום התודעתי של הציבור. עצם העובדה שהוא ניסה לפתור את בעיית הדיור באמצעות הגרלה, כמו טוטו-לוטו, פשוט מגוחכת. יוזמת המס על דירה שלישית יצר עלייה מטורפת בתשלומי השכירויות, עוד לפני שאושר. ועוד שטויות כאלו ואחרות שהציבור קיבל, מבלי לחשוב לרגע, שאלו פתרונות של חוסר הבנה כלכלית.
אני גם חושב שזה גם באחריות ראש הממשלה, שנתן אור ירוק לשר האוצר שלו לבצע דברים הזויים כאלה.
כתבה מצוינת מסכים עם כל מילה.

smadar har tuv

הביקורת כלפי כחלון היא לא רק על העמקת הגרעון, אלא ביעדים אליהם הלך הכסף.
בשביל הורדת מכסים על טלפונים סלולריים ונעלי ספורט.
נו באמת?!
אם היה מפנה את הכספים לשיפור רמת הלימוד והחינוך בבתי הספר, השקעה בחינוך טכנולוגי ודברים העשויים להצמיח את המשק הישראלי לא הייתי מתלוננת.

נוצר מצב אבסורדי שבמשך 4 שנים ניהל "כלכלת בחירות" ועכשיו לפני הבחירות צריך להצטמצם בצורה עיוורת.

יואב

מצחיק, אני דווקא בעד הורדת המכסים, ונגד ה "נטו משפחה", מחיר למשתכן ועוד תוכניות שכאלה.

smadar har tuv

לצערי רוב הישראלים שאני מכירה לא שמים לב לדקויות.
מתלהבים מכחלון, מתלהבים מיאיר לפיד
ששניהם היו שרי אוצר כושלים (יפה כתבת שביבי מחכך ידיו בהנאה)
כמו שמתלהבים מהצעות הזויות כמו של סתיו שפיר ואיציק שמולי להקפיא שכר דירה ולחלק קיצבאות זיקנה בגובה שכר מינימום.
רק לא חושבים מי יממן את החגיגות.

smadar har tuv

לגבי שיטת ההגרלות –
אני מכירה בני עשירים ש"זכו" בדירות בהנחה בראש העין וברעננה.
למה מכספי המיסים שלי?
זה לא יותר טוב ממע"מ אפס של יהיר לפיד.

רוני

תודה, פוסט נהדר ומדויק.

נחמיה

אני מצטרף לכל מה שאמרה הסולידית בפרסום זה, לרבות דבריה על כחלון. יחד עם זאת, אני מתפלא שהיא לא צירפה גם את ביבי לכל צעד שגוי שעשה כחלון. ביב הוא ראש הממשלה ששימש גם כשר אוצר בעברו. ביבי ידע ויודע בדיוק למה מובילים צעדיו של כחלון והיה חייב למנוע אותם. אך ביבי כדרכו, מוכן לשלם מקופת המדינה כל מה שיתן לו כל סוג של רווח אישי וגם אם עלותו עולה אלפי מונים ליתרון האישי שהוא מעריך שיקבל! אסור לנו להאשים את "משרתי" נתניהו מבלי לצרף לאשמה את מי שבחר בו לתפקיד והינו חייב בכל טעויותיו של כחלון.קוראים לזה "אחריות מיניסטריאלית".… קרא עוד »

עמוס

מצב המדינה בהיבט הכלכלי השתפר מאוד בזמן כהונתו.
עדיף בהרבה מכלכלת ניסנקורן.. אם כבר זאת ההשוואה

CLEMENT

בקורס לשיטות מחקר עולה תמיד השאלה – מה עושים כאשר כלי המדידה לא מודד את מה שהוא נועד למדוד? הסולידית מודדת את מעשי כחלון בכלי מדידה שנקרא לו, לצורך העניין התנהלות כלכלית, ובאופן ספציפי – מאקרו כלכלה. ולא היא. כל מה שעשה כחלון צריך להיבדק במושגים ממדעי המדינה. כל מעשה "כלכלי" שלו נעשה למטרות פוליטיות ותו לא, תוך ניצול כלכלת ישראל, והפיכת האוצר הלאומי לאינסטרומנט להשגת מטרותיו הפוליטיות (שהיו מן הסתם התחזקות פוליטית, תהיה אשר תהיה). מקיאביליזם – הוא שם המשחק של כחלון. כל ביטולי המיסים והפטורים כוונו, כל אחד מהם, לפלח אוכלוסייה שונה, ובלשון צבאית – הוא "ריסס" לכל… קרא עוד »

משה

בתקשורת כחלון יכל לדרוש מחברות פרטיות שיורידו מחירים ומה אכפת לו מזה שהן יכנסו להפסדים, אבל כשר אוצר הוא דרש שהממשלה תגדיל הוצאות בצורה לא אחראית ושכח שהציבור יצטרך לשלם..! זה כבר מסובך יותר וכנראה מעל הרמה שלו

ICEMAN

כל הנתונים המתפרסמים בתקשורת הם אינטרסנטיים. משרד האוצר ובנק ישראל נוהגים להבהיל בעת בחירות את שר האוצר המיועד ולגרום לו להיות "עניו" בכניסתו לתפקיד ושיבין מי הבוס (יאיר לפיד זוכר זאת היטב על בשרו, כשנאלץ להרים את המע"מ, את המס על הסיגריות והאלכוהול ואת המס על הדלק מיד עם כניסתו לתפקיד). מאבקי כוח בתוך משרד האוצר גם כן גורמים לפליטת מספרים, כל אחד והמספר המנצח שלו. וכמובן אנשי התקשורת, שכולם כולל כולם חברים באיזשהו מחנה של איזשהו פוליטיקאי. אני ממש לא חובב כחלון או מחיר למסתכן, אבל קצת משעשע לראות איך כולם מתנפלים עליו על 2019 ושוכחים לו את עודפי… קרא עוד »

זרובבל

בדיוק

ביולוג ירושלמי

אני לא יודע למה, אבל מסיבות ממש לא אישיות (אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום נגיעה לבחור) ועל סמך אינטואיציה בלבד – אני לא סובל אותו לא כפוליטיקאי ולא כשר אוצר.
משהו בי פשוט לא מחבב אותו.
וזה בלי קשר או עם קשר לעובדות, כי בעולם של היום כל אחד רשאי לפרש את העובדות להבנתו, לשיטתות ולהשתמש בהטיית הבחירה בצורה הכי נוחה לו.
כל אחד אומר משהו אחר.

אהוד

קלעת!

yehav

אם רוצים להרזות,
צריך להכניס פחות קלוריות ממה שמוציאים.
אם רוצים לחסוך,
צריך להוציא פחות כסף ממה שמכניסים.
שני עקרונות פשוטים להבנה אבל קשים ליישום.. למה? שליטה עצמית. נקודה.

עמית

ראשית, תודה על עוד פוסט משובח. היכולת שלך להסביר במילים פשוטות נושאים "שברומו של עולם" לא פחות ממדהימה. שנית, ויותר חשוב: מסכים עם כל מילה שלך, אבל יחד עם זה למשל הצרצר והנמלה יש טוויסט מודרני: כשהחורף הגיע, באה הממשלה ולקחה חצי מכל מה שחסכה הנמלה ונתנה את זה לצרצר הזקן והמסכן… המוטיבציה להתנהלות פיננסית נבונה קצת מוטלת בספק, כשהממשלה משדרת (וגם די מבצעת) שבכל מקרה היא תתמוך בכל מקרה סעד, תהא חוסר האחריות בה נהג אשר תהא. ברור שבאיזשהו שלב גם הכסף של האזרחים האחראיים יגמר, אבל זה רק אומר שהם היו "פראיירים" במשך כמה שנים לפני שכבר לכולם… קרא עוד »

מנשה

כחלון נתפס ע"י בוחריו כאחד שעוזר לחלשים (ע"ע רפורמת הסלולר) ונבחר כדי לעצור את מחירי הדיור ולעזור למעמד הביניים והחלש.
אי אפשר לבוא אליו בטענות. הוא ניסה ליישם את מה שהוא נבחר עבורו.
אולי זה לא נכון כלכלית, אולי המהלכים שעשה אפילו מטומטמים, אבל הוא לפחות ניסה לעשות את מה שהוא נבחר עבורו.
הציבור החילוני מתלונן שהחרדים דורשים קצבאות לישיבות אבל שוכחים שלזה בדיוק הם נבחרו, הם דואגים למי שיבחר בהם שוב, לא למי שגם ככה מקלל אותם. הציבור החילוני (ולעינייננו – הציבור הימני קפטילסטי) צריך לדרוש מבוחריו ליישם את המדיניות כפי שהסולידית מציעה.

קשקבל

מה? יש לך מנוי לידיעות אחרונות? איך פתחת ממון?

מני

שאלה מהשכנים

אלמוג

תזכורת: ב 2013 שטייניץ עזב את משרד האוצר עם גירעון של 42 (!!!) מיליארד ש"ח (4.5% מהתקציב).
היועצים שלו, אגב, היו פרופ' עומר מואב ופרופ' אבי שמחון – לא בדיוק סוציאליסטים. לא זכור לי שירדו עליו אישית כפי שמכסחים את כחלון.

אז זה לא רק כחלון. זו כנראה מדיניות של ראש הממשלה.

עובד אור

גבירתי הנכבדה, עזבי אותך לרגע מהגירעון, ובואי נתמקד בפרוייקט הדגל של כחלון – הדיור… לאלו מבינינו שחוו את העליה הגדולה מבריה"מ של שנות ה -90, שאז ישראל קלטה תוספת של כמעט 25% לאוכלוסיה תוך מספר שנים, הקוים המנחים לפתרון ברורים וידועים: אף עולה לא נשאר חסר בית, משום שהממשלה דאגה שיבנו מספיק דירות… בזמנו הממשלה נתנה לקבלנים רשת בטחון, כדי שיבנו הרבה, ואם לא ימכרו, הממשלה תקנה מהם את עודפי הדירות… בפועל העלות לתקציב היתה שולית, ולכולם היו דירות… הפתרון ברור ידוע ומובן, אבל ראש ממשלה ניאו ליברלי לא יתן לזה לקרות, ושר אוצר מוגבל המוכרח להשאיר את חותמו האישי,… קרא עוד »

עפרי

יש פירוט/סימוכין על ביטול הפטור ממס בקרנות השתלמות?

מישהו

אני חושב שהרבה אנשים שקוראים את הפוסט, חושבים שכחלון היה שר אוצר גרוע, אבל ההשוואה לאנטולי דיאטלוב קצת מוגזמת.
זאת טעות.
הרבה אנשים רגילים שהכלכלה הישראלית יציבה כבר הרבה שנים ואומרים לעצמם "יהיה בסדר".
כך חשבו גם בארה"ב לפני המשבר ב-2008.
גודל הנזק שכחלון גרם יכול, פוטנציאלית, להיות עצום.
כמו שהסולידית כתבה יפה, תקופות חיוביות זה לא הזמן להתפזר, אלא להיפך, להתחזק כדי לצלוח זעזועים יותר טוב.

איילה

הקדמת אותו
https://www.themarker.com/allnews/.premium-1.7410224

לצערי נשמע עוד קולות כאלה בזמן הקרוב

סתם אחד

רגע… מה??
דווקא מי שהביא את רפורמת השמיים הפתוחים, ומי שהגדיל את התחרות של המשק בין כל המונופילים כמו תנובה, יבוא ועוד?
מחיר למשתכן זו תוכנית הכי שפויה שיש, זו בעצם תוכנית להצלת השוק, אחרת הבועה הייתה מתפוצצת לכולנו בפרצוף עם כל הפנסיות וקרנות הנאמנות. במוקדם או במאוחר.

טים

יהיה מס על הכסף שלי בן ביותר מ7 בגמ"ש ב ira?

arn

לדעתי אין שום בעיה עם הגרעון. החוב בישראל הוא בערך 60% מהתוצר. במדינות אירופה המפותחות הוא משהו בין 90%-100%, בארצות-הברית הוא 110%, באיטליה יותר מ-130%, ביפן משהו כמו 200%. בכל המדינות האלו לא קורה כלום כך שגם אם מישהו יטען שמדינות כמו יפן ואיטליה הן על סף התמוטטות כלכלית, ישראל עדיין רחוקה מזה. מדינת ישראל יכולה להוציא עוד 400-500 מיליארד שקל ורק אז תגיע לחוב כמו שיש במדינות אירופה המפותחות. מדינת ישראל יכולה להוציא עוד 650 מיליארד שקל ורק אז תגיע לחוב כמו ארצות-הברית. חוץ מזה צריך לציין שחוב ממשלתי איננו כמו חוב פרטי. חוב ממשלתי לא משלמים. חוב ממשלתי… קרא עוד »

cleareye

ואף מילה על הגז
כחלון הבטיח שינטרל את מונופול הגז ולאחר הבחירות לפתע נזכר שהוא חבר של אחד הבעלים ולכן אינו יכול להתערב. התוצאה היא שבמקום שנהנה מגילוי מאגרי הגז אנו משלמים מחיר שערוריתי, לא פחת ממדהים, על הגז שלנו.

יוני

זה מאוד פשוט – כל עוד חצי מתקציב המדינה מופנה לטובת משכורות ופנסיות של עובדי ציבור לא נוכל להתרומם לשום מקום. כחלון ושאר אנשי האוצר מפחדים להתעמת עם עובדי הציבור ששואבים את הקופה הציבורית, מדי שנה חצי מתקציב המדינה נאכל על ידי לא מעט עובדי ציבור שמקבלים הטבות ומשכורות לא הגיוניות וחבל.. ככמובן שאני לא מדבר על מורים אחיות וכדומה. אבל כשמזכירה זוטרה מקבלת "קביעות" מה מניעה אותה להמשיך לעבוד טוב? הרי מחר יביאו עוד מזכירה שתעזור לה בטענה שהיא לא מספיקה לעשות הכל לבדה. כאשר מנופאי בחיפה פורק 60% מכולות מעמיתיו המנופאים באיטליה,יוון,קפריסין ומקבל משכורת גבוהה משלה בעשרות אחוזים… קרא עוד »

cleareye

למי שלא ברור ענין הגז אז שישים לב לכתבה בגלובס מטעם תומר אביטל, מיסד מיזם שקוף:

https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001295188

הכתב מציע לבוחרים "לבדוק מה מציעה המפלגה של כל אחד מאיתנו בסוגיות כלכליות"…
אז בענין כחלון חבל"ז.

אין בענין השקיפות לטעון כנגד אדון נתניהו, אשר עשה כידוע ככל הנדרש כדי לקדם את "מתווה הגז",
ואישתו אף ארחה את מר תשובה לאחת מארוחות השפים "במעון המוזנח".
וכיצד הורשעה בפלילים האישה בלבד, ב"שימוש לא ראוי בכספי ציבור" כאשר הבעל הוא המזמין
לארוחה, בעלות כ- 7000 ש"ח לא כולל סיגרים ושמפניה ורודה,
ליועמ"ש ד"ר מנדבליט פיתרונים.

סינטרקלאס

מדהימה את כלכך שנונה צחקתי המון מהעקיצות המדויקות להחריד שלך!! מדהימה כל הכבוד מלאת השראה

עמוס

אז יצר חוב למדינה.. למי אכפת!?
מי ישלם? אז יקבלו פחות מהמדינה או שנשלם עוד 3 אחוז מעמ… חפיף, לא כזה קריטי ברמת הפרט…

בטח לי שקיבלתי חצי מיליון שקל מתנה במחיר למשתכן

beni66

והנה היום הוא עף

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן