בין רשעות לאיוולת: מס הבורסה חייב לרדת

אני מעדיפה כמעט תמיד את הפעולה הישירה.

במקום "להילחם במערכת", "לשנות את השיטה מהיסוד" ו"לשבור את הכללים", אני מעדיפה ללמוד את השיטה הקיימת על בוריה, ולתמרן במסגרתה באופן שיחסן אותי מפני תחלואיה —  גם אם המשמעות היא שאני פועלת בניגוד מוחלט למטרותיה "המוצהרות".   

קחו לדוגמה את השיטה הצרכנו-קרייריסטית, שנועדה לשלוט ולהכווין את חייו של המעמד הבינוני העובד והצורך. השיטה הזו מעודדת את ההמונים להרוויח שכר גבוה ככל הניתן (כדי לטפס בסולם המעמדי) ולצרוך ככל הניתן (כדי להיות "מאושרים"), ובכך מדרבנת אותם להמשיך ולרוץ על גלגל האוגר עד שיהיו זקנים וחלשים מכדי להמשיך.

אדם נחוש דיו יכול להשתמש בכלים שמספקת השיטה הצרכנו-קרייריסטית עצמה כדי להיחלץ ממלתעותיה: הוא מרוויח היטב, חוסך באגרסיביות, משקיע את ההפרש בנכסים מניבים ומפתח כישורי חיים שיקטינו את תלותו הפיננסית באחרים. כך הוא יוצא לחופשי – בכוחות עצמו. בלי לפידים, בלי אוהלים ובלי קילשונים.

הבעיה העיקרית עם נסיונות "לשבור את השיטה" מגבוה הוא שהחוק השלישי של ניוטון תקף לגביהם. ניוטון הוכיח שאם גוף X מפעיל כוח על גוף Y, הרי שגוף Y מפעיל כוח שווה בעוצמתו (אך מנוגד בכיוונו) על גוף X.

זה בדיוק מה שקרה עם ועדת טרכטנברג,  פרי הביאושים שהניבה "המחאה החברתית". ה"עם" דרש "צדק חברתי", הקטנת פערים והחלת "מדינת רווחה", ועל הדרך, ככה בקטנה, לדפוק קצת את העשירים.

ממשלת ביבי-שטייניץ, באמצעות הטרכטנברגים, הגיבה בצעד חסר פשרות: העלאת המס על רווחי הון (מס בורסה) לשיעור של 25% – מהגבוהים ב-OECD.

כך, למרבה האבסורד, חיזקו תומכי המחאה את השיטה שכנגדה יצאו מלכתחילה, והקשו עוד יותר על האפשרות להיחלץ ממנה בדרך של הישענות עצמית, סוכנות ואחריות אישית. הם ירו לעצמם – ולמעשה, לכולנו – בברכיים.

אני מקפידה בדרך כלל שלא להשתמש בבלוג הזה או במעמדי כ(סוג של) מעצבת דעת קהל כדי להפנות זרקור לסוגיות ציבוריות או לאיוולת מערכתית. בפוסט הזה אחרוג ממנהגי.

3 שנים וחצי מאז התקבלה אותה המלצה אומללה, אני טוענת שהגיע הזמן להפחית את מס הבורסה ולהחזירו למימדיו ההגיוניים, ויפה שעה אחת קודם.

10 סיבות להפחית את מס הבורסה

מס רווח הון הוא המס המוטל בגין רווחי הון. רווח הון נוצר כאשר אני מוכרת נכס במחיר גבוה מהמחיר שבו קניתי אותו.

לדוגמה – אם קניתי יחידות בקרן נאמנות בשווי 3000 ש"ח, ומכרתי כעבור שנתיים ב-5,000 ש"ח, הרי שרווח ההון שלי הוא 2,000 ש"ח. הרווח הזה חייב במס.

ועדת טרכטנברג המליצה להעלות את מס רווח הון מ-20% ל-25% על כל רווח ריאלי (המתחשב באינפלציה). בדוגמה לעיל, הרווח הנומינלי שלי (לפני אינפלציה) הוא 66%. אם נניח אינפלציה של 3% מדי שנה, הרווח הריאלי שלי הוא 60% (1,800 ש"ח). על הרווח הזה אצטרך לשלם 25% לקופת המדינה.

למה העלאת המס רעה כל כך? הנה כמה סיבות.

1. מס בורסה גבוה מדרבן חוסר אחריות פיננסית

התכלית המרכזית שלשמה נגבים מיסים היא מימון פעולות השלטון. לצד זאת, מדיניות המס משרתת מטרות נוספות, כמו הכוונת התנהגות. במובן זה, מערכת המס היא אמצעי לתכנון מרכזי של החברה והכלכלה.

לדוגמה: המדינה מעוניינת לעודד את האזרחים לתרום למוסדות ציבור ולהשתתף במימון מחקרים מדעיים. כדי לתמרץ אותם לעשות זאת, היא מעניקה הטבות מס למי שבוחר להשתמש כך בכספו. מנגד, המדינה מעוניינת לדכא את צריכת האלכוהול והסיגריות בחברה, ולכן פועלת כדי להעלות את המכס ו/או מיסי הקניה על מוצרים אלה.

גם העלאת המיסוי על ההון מכווינה התנהגות. קונקרטית, היא מהווה תמריץ שלילי מובהק להתנהגות פיננסית אחראית. כאשר המיסוי על ההון גבוה מהמיסוי על הצריכה (ולראיה, השוו את מס רווח הון למסי קניה או מע"מ) המדינה שולחת לאזרחים מסר ברור: אם בחרתם לחסוך ולהשקיע לטווח ארוך – תיענשו.

במילים אחרות, לאדם שמעוניין לחסוך בתשלומי מס משתלם יותר לצרוך בהווה, ולא דחות את הצריכה לעתיד דרך חיסכון והשקעה.  כשהמסר הזה מגיע מגבוה, הוא ממנף את החמדנות, את קוצר הראייה ואת ההתמכרות החולנית לאשראי צרכני. הוא כובל את האזרח לשיטה, ומונע ממנו להיחלץ ממנה.

מדיניות מס שמענישה חוסכים ומשקיעים היא הרסנית, לא הוגנת, ובעיני גם פסולה מוסרית. כל התאוריות הכלכליות – כולל המרכסיזם – מסכימות שהיווי הון הוא תנאי לצמיחה כלכלית. כשמחיר החסכון יקר ממחיר הצריכה,  פלא שאף אחד לא חוסך כאן?

2. מס בורסה גבוה מדיר אזרחים משוק ההון

מעבר לכך שהוא מדכא חיסכון לטווח ארוך, מס בורסה גבוה פוגע משמעותית באטרקטיביות של השקעה בשוק ההון ובנכונות לקחת סיכון.

כפי שהדגים מחקר של בנק ישראל שפורסם לפני כמה ימים, ככל שהמס על הבורסה עולה, הציבור מצמצם את אחזקותיו בנכסים פיננסיים חייבים במס (מניות, אג"ח, קרנות ועוד), ומעדיף להחזיק במקומן מזומנים. המגמה הזו, לפי המחקר, רק התעצמה בעקבות החלטתה של ועדת טרכטנברג.

במילים אחרות, העלאת מס הבורסה מביאה לכך שרוב האנשים צורכים ולא חוסכים, ואלה שבכל זאת חוסכים -– לא משקיעים.

הדרך הטובה ביותר לחסוך בחברה קפיטליסטית הוא להפוך לקפיטליסט. כלומר, להשתמש בכסף שחסכנו בתור קפיטל, להזריק אותו למשק, ולהנות באופן ישיר מפירות הצמיחה – אותן פירות מהן נהנה המעמד העליון.

אדם ש"יושב על מזומן" בתשואה 0% ומונע מכספו לעבוד למענו לא רק שמחמיץ הזדמנות להגדיל את שוויו הנקי, אלא גם מבטיח הפסד ריאלי עקב השפעותיה ההרסניות של האינפלציה, השוחקת את כוח הקנייה של הכסף שלו.

כשמעמידים את "הר המזומנים" של הציבור אל מול התשואה המצטברת שרשם מדד ת"א 100 מאז ימי המחאה החברתית (כ-30%~) הלב פשוט נחמץ. הסיכון שבאי-נטילת סיכון הוא ממשי וחמור, גם אם הוא מתברר רק בטווח הרחוק. העלאת מס הבורסה העצימה את הסיכון הזה באופן משמעותי, הדירה את האזרחים ממקור הכנסה פוטנציאלי ורב עוצמה, והעמיקה את תלותם הכלכלית במקומות עבודתם.

3. מס הבורסה מנפח את שוק הנדל"ן

אלה שבכל זאת התעקשו להשקיע את כספם נדחקו כמעט בעל כורחם לאפיקי השקעה פטורים ממס – ובראשם רכישת דירות להשקעה. באופן טבעי, הנהירה לנדל"ן גרמה לזינוק במחירי הדירות ודמי השכירות – שלמרבה האבסורד, היו מלכתחילה מגורמי המפתח שחוללו את המחאה החברתית.

בהשקעה בנדל"ן אין בעיה לכשעצמה; אולם אם ניקח בחשבון שהשקעה מסוג זה כמעט תמיד נעשית באמצעות מינוף (משכנתאות), ושהתשואה הפושרת (3% +/-), לא מפצה בהכרח על מכלול הסיכונים לו חשופים המשקיעים (החל מסיכוני מינוף, עבור בשוכרים בעייתיים וכלה בח"כים האורווליאנים שמגינים עליהם), נגלה ששוק ההון עשוי להיות אלטרנטיבה עדיפה בהרבה.

4. מס הבורסה הורג את הבורסה

במדינה שבה מדיניות המס מביאה לכך שרוב האזרחים אינם חוסכים, רוב החוסכים אינם משקיעים, ורוב המשקיעים מעדיפים את שוק הדיור על פני שוק ההון,  אך טבעי שהבורסה תלך ותתייבש.

מס בורסה גבוה לא רק שמונע מכסף חדש להיכנס – הוא מונע מכסף קיים לצאת. אחרי הכל, המס מתבסס על עקרון המימוש: המדינה לא יכולה למסות רווחים עד אשר החלטתם למכור (ברווח).

זאת אומרת שלנישום (המשקיע שנדרש לשלם את המס) יש יכולת מלאה לשלוט במועד תשלום המס. וככל ששיעור המס גבוה יותר, כך גדל התמריץ להחזיק בנכס לאורך זמן, בשאיפה עד לנקודה שבה המס ירד.

לא מפתיע, אם כן, שבשנים שלאחר העלאת מס רווח הון מחזורי המסחר בבורסה הלכו והצטמקו. ב-2010 עמד מחזור מסחר יומי ממוצע על 2.04 מיליארד ש"ח, ואילו ב-2014 – על 1.2 מיליארד ש"ח בלבד.  נכון, תרמו לכך מגוון גורמים – כמו היציאה של ישראל ממדד השווקים המתעוררים, הניהול הקטסטרופלי של הבורסה, והרגולציה המחמירה על חברות. אבל העלאת המס על רווח הון רק העצימה את כל אלה.

5. העלאת מס הבורסה פוגעת בהכנסות המדינה

 ועדת טרכטנברג העריכה כי העלאת מס הבורסה צפויה להגדיל את הכנסות המדינה ב-1.3 מיליארד ש"ח.

בפועל, מאחר שמחזורי המסחר הצטמקו והאטרקטיביות הכוללת של ההשקעה בבורסה ירדה עקב העלאת המס, הכנסות המדינה ממיסוי שוק ההון ירדו במאות מיליוני שקלים.

העלאת המס על הבורסה היא דוגמה קלאסית לעקרון הפרדוקסלי המסוכם בבעקומת לאפר: העלאת מיסים מופרזת עלולה להקטין את הכנסות המדינה, בעוד שהפחתת מיסים עשויה להגדיל את הכנסות המדינה.

6. מס הבורסה הוא מס כפול

כשאתם קונים מניה מסוימת, אתם קונים בעלות חלקית בתאגיד מסוים. התאגיד הזה משלם למדינה מיסים על רווחיו ("מס חברות" בשיעור 26.5%). לאחר תשלום המס, החברה שווה פחות, משום שיש לה פחות כסף. מכיוון שהחברה שווה פחות, המניה שקניתם אף היא שווה פחות. כך שכשאתם מוכרים את המניה, אתם נדרשים לשלם מס נוסף (מס רווח הון) על רווחים שכבר שולם עליהם מס!

המשמעות היא שמס רווח הון "יושב" למעשה על מס חברות – מה שמעלה  את שיעור המס האפקטיבי על השקעה במניות בישראל לכ-44%!

7. מס הבורסה מעוות את משוואת הסיכון / תשואה

יש מי שטוען שהכנסה משוק ההון היא "כסף קל", ולכן ראוי למסות אותה בדיוק כמו הכנסה מעבודה, ואף בשיעור גבוה יותר.

הטיעון הזה מתעלם מהעובדה שהכנסות משוק ההון נושאות מימד מהותי של סיכון, שלא קיים בהכנסה משכורת. אנשים משקיעים בשוק המניות מתוך ציפיה לקבל פיצוי הולם עבור עצם נכונותם לקחת סיכון.

הנקודה היא שמס בורסה גבוה יותר מקטין את גובה הפיצוי הניתן עבור נטילת הסיכון. נניח שיש לי 1,000 ש"ח להשקעה. לצורך הדוגמה, נניח שאנו בעולם ללא מס, והסיכוי שארוויח 10% זהה לסיכוי שאפסיד 10%. הטלת מס בשיעור של 25% מעוותת את המשוואה: כעת אני יכולה להרוויח בפועל 7.5% נטו, ולהפסיד 10% נטו.

ככל שמס הבורסה עולה, המשוואה הולכת ונעשית מוטה יותר ויותר, עד שהיא חוצה נקודת האיזון שבה הפוטנציאל להפסד גדול משמעותית מהפוטנציאל להרוויח (אחרי מס). בנקודה זו, השקעה במניות הופכת ללא משתלמת.

8. מס הבורסה כובל את המשקיעים למוצרים פיננסיים יקרים

העלאת המס על הבורסה עלולה "לנעול" את המשקיע הקטן במוצרים פיננסיים יקרים להחריד.

הנה דוגמה פשוטה. משה קונה קרן X בדמי ניהול 0.25%. כעבור 5 שנים הקרן השיגה תשואה מרשימה של 50%, אך אללי – במקביל דמי הניהול שלה עלו לשיעור מפלצתי של 2.25%.

משה במלכוד – אם ימכור את הקרן, יווצר אירוע מץ שייאלץ אותו להיפרד מ-25% מרווחיו הריאליים. אם לא ימכור, ייתקע עם קרן ש"תאכל" לו את התשואה עם דמי ניהול מטורפים.

הבחירה בין הנבלה לטריפה היא נושא לפוסט בפני עצמו, אבל די בה כדי להמחיש אילו עיוותי שוק יוצרת התערבות ממשלתית פרועה בשוק ההון.

9. מס הבורסה נותן לכם "שעה ביציאה"

בקונטקסט של חתירה לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, מס רווח הון עלול להיות גורם מעכב.

כזכור, עצמאות כלכלית מוגדרת לפי כלל 4 האחוזים, בתור הנקודה שבה סך נכסיו של אדם עולים על 300 חודשי מחיה (או 25 שנות מחיה).

זאת אומרת שאם התקציב החודשי שלי עומד על 5,000 ש"ח, כדי להיחשב עצמאית כלכלית עלי לוודא שתיק ההשקעות שלי יצמח לכדי 1,500,000 ש"ח, ולמשוך לא יותר מ-4% בשנה מחסכונותי.

ככל שהקרן (החסכון המקורי) קטנה יותר ביחס לרווחי ההון, אדרש לשלם מס גבוה יותר. המס הזה יחייב אותי לחסוך זמן רב יותר – מה שיחייב אותי לעבוד תקופה ארוכה יותר לפני שאוכל לפרוש בבטחה. 

במובן זה, ככל שמס הבורסה עולה, אני צריכה למכור זמן רב יותר למעסיק עד שיהיה ברשותי הסכום  (אחרי מס) שיאפשר לי להתקיים מבלי להיות תלויה בעבודה.

10. מס הבורסה דופק את מעמד הביניים

הטרגדיה האמיתית בכל הקשור למס רווחי הון, ומיסוי שוק ההון בכלל, הוא זיהויו האוטומטי עם המעמד העליון.

תפיסתה של הבורסה כנחלתם של העשירים בלבד הפכה את המס על הבורסה לכלי אסטרטגי בידיהם של רובין-הודים מודרניים, שלדידם המילה "הוגן" פירושה "דופק את העשירים". ועדת טרכטנברג עצמה פעלה מתוך רציונאל שהעלאת מס הבורסה תכפה על העשירים לשלם את חלקם ה"צודק" ולצמצם את הפערים החברתיים.

ביטוי מייצג לתפיסה הזו ניתן בדברים שכתבה מירב ארלוזורוב בדה מרקסיסט לפני שנתיים, בתגובה לקריאתו של  של ראש הרשות לניירות ערך להוריד את מס הבורסה:

"הונם של בעלי ההון, בקיצור, מצוי בהכנסות מהון – ולכן אך צודק הוא להעלות את המס על רווחי הון. הצדק החלוקתי דורש כי העשירים ביותר ישלמו יותר מס, וזה מחייב מיסוי של ההון שלהם.  בוודאי שאין מקום לשקול את הפחתת מס רווחי ההון, שבעליל פוגע בצדק החלוקתי במשק, אלא אם יש הוכחות מובהקות כי מדובר במהלך שיועיל להכנסות המדינה ולצמיחת המשק."

הבעיה עם התפיסה הזו היא שהיא מתעלמת ממה שמכונה "נזק אגבי". לפעמים נדמה שחברינו בשמאל כה נחושים לפגוע בעשירים, עד כי לא יהססו להקריב בדרך את יתר השדרות החברתיות – ואף את המשק כולו.

במובן זה, אגב, אין כל הבדל בין המחאה החברתית ונזקיה למחאת הגז ונזקיה.

במבחן התוצאה, מיסוי אגרסיבי של המשקיע הקטן הוא לא מה שימנע מהמאיון העליון להמשיך להתעשר. זה לא מה שיצמצם פערים. זה לא מה שימנע מהקפיטליזם להשמיד את עצמו כפי שחזה קרל מרקס. למעמד העליון, הרי, יש די ידע כדי להתחמק מתשלומי המס, ודי הון כדי שהמס לא באמת יזיז לו.

המשמעות היא ששהנפגע הגדול ביותר מהעלאת המס על הבורסה הוא המעמד הבינוני, שנותר מורתע מחוץ לבורסה, מבלי שיש לו תמריץ משמעותי לחסוך, תוך שהוא יושב על הר מזומנים שהולך ונשחק, מול שוק נדל"ן שהולך ודוהר, במדינה שהכנסותיה משוק ההון הולכות וקטנות.

במילים אחרות – המעמד הבינוני נמצא בדיוק היכן שהשמאל רוצה אותו: תלותי, קורבני, "מוחלש" וזקוק להגנה.

מה הממשלה צריכה לעשות

 העלאת מס הבורסה גרועה עבור ציבור החוסכים, גרועה עבור ציבור המשקיעים ובעלי העסקים, ובאופן כללי מסבה יותר נזק מתועלת.

בהתחשב בכך שהסיכוי שמס הבורסה ירד או יבוטל שואף לאפס (אחרי הכל, רק מדינות פרימיטיבית כמו בלגיה, ניו זילנד, הונג קונג או סינגפור יכולות להרשות לעצמן לבטל את המס על רווחי ההון), אני מציעה ליישם שתי רפורמות ברמה הממשלתית, ולתקן את פקודת מס הכנסה באופן הבא:

א) קביעת תקרת פטור שנתי ממס רווח הון: זהו המודל הנהוג בבריטניה. כל אזרח בריטי נהנה מסכום מסוים (10,600 ליש"ט, עדכנית ל-2015) שבו הוא יכול לממש רווחים משוק ההון מבלי לשלם עליהם מס. כל רווח מעבר לתקרה – חייב במס רווח הון.

מדינת ישראל, בטירופה הרב, מנהיגה נוהל דומה … בכל הקשור לרווחים מהימורים והגרלות. כן, כל אזרח ישראלי יכול להרוויח עד 49,920 ש"ח בשנה מהימורים, בלי לשלם מיסים! הכוונת התנהגות, כבר אמרתי?

הנה הצעה מעט יותר אחראית: בואו נחליף בין  הימורים לרווחי הון. כל רווח מהימורים ימוסה ב-30% מהשקל הראשון. מנגד, כל אזרח ישראלי שירוויח בבורסה יוכל לממש את רווחיו מדי שנה בפטור ממס, עד תקרה של 49,920 ש"ח. מעבר לתקרה הזו – יוטל עליו מס.

ב) הבחנה בין רווח הון קצר טווח לרווח הון ארוך טווח: זהו המודל הנהוג בארה"ב. רווחי הון שמומשו בתוך שנה אחת (טווח קצר) ממוסים כהכנסה לכל דבר, בהתאם לשיעור המס השולי ("מדרגות המס").

על רווח הון שמומש לאחר שנה (טווח ארוך), מוטל מס מופחת. המיסוי הוא פרוגרסיבי, כך שמשקיעים במדרגות המס הנמוכות ביותר משלמים 0% מס על רווחים לטווח ארוך.

בעיני זה מודל מצוין, משום שהוא מתגמל השקעה על פני ספקולציה.

מפרספקטיבה סולידית, שתי הרפורמות הללו יקלו מאוד על מי שמתעתד לפרוש בגיל צעיר ולהתקיים מתיק ההשקעות שלו.

מה אתם צריכים לעשות

חוץ מלחלום שהרפורמות הללו תיושמנה אי פעם, ברמה הפרקטית, אני מציעה לעשות ככל שהחוק מתיר לכם על מנת להימנע או להקטין את חבות המס.

★ נצלו את תקרת ההפקדה המוטבת לקרן השתלמות. קרנות השתלמות הן אפיק החיסכון היחיד הנהנה כיום מפטור מלא ממס רווח הון (עד התקרה המוטבת). מכאן שהדרך האפקטיבית ביותר להקטין את נטל המס היא להשקיע במסגרת קרן ההשתלמות.רווחים שצמחו מהפקדות עד גובה התקרה השנתית המוטבת פטורים לחלוטין ממס.

שכירים – ודאו שיחד עם המעסיק, אתם מפקידים את המקסימום המותר — 18,854 ש"ח ב-2015. אם מסיבה כלשהי המעסיק לא פתח עבורכם קרן השתלמות, או לא מפקיד את התקרה המקסימלית, אני מציעה לגשת לרשויות ולפתוח עסק עצמאי – גם אם מדובר בעסק שצפוי להרוויח גרושים. תעודת עוסק (פטור או מורשה) ממע"מ מאפשרת לכם לפתוח קרן השתלמות לעצמאיים, ולהפקיד בה עד 18,480 ש"ח בשנה בפטור מלא ממס רווח הון.

★ ממשו הפסדים כדי לקזזם כנגד רווחים: דרך אחרת להקטין את חבות מס רווח הון היא לקזזם כנגד הפסדי הון. אם מכרתם נייר ערך בהפסד, יווצר לכם "מגן מס", שכשמו כן הוא – יגן עליכם מפני מס שיוטל על רווחי הון שתממשו באותה שנה. למידע נוסף, קראו את הפוסט הזה.

★ גלגלו הפסדי הון לשנים הבאות. באופן כללי, "מגן מס"  תקף רק לשנה אחת. כדי להעביר אותו לשנים הבאות, עליכם למלא ולהגיש למס הכנסה טופס דו"ח הפסדים מועבר. באופן זה בכל פעם  שיווצרו לכם רווחי הון בשנים הבאות, תוכלו לקזז את המס שיכול עליהם כנגד ההפסד המועבר. בעבר ניתן היה לגלגל הפסדים מועברים עד 7 שנים. ההגבלה הזו בוטלה, וכיום אין מגבלת זמן.

★ אם יש ברירה, אל תמכרו.  חבות במס רווח הון נוצרת רק כאשר אתם מוכרים (או מעבירים) נכסים פיננסיים ברווח. אם לא מכרתם – אינכם נדרשים לשלם מס על הרווח.

★ העבירו ניירות ערך לקרוב. לפי פקודת מס הכנסה (סעיף 97א (5) , לחנונים), "רווח הון יהיה פטור ממס אם הוא נובע ממתנה לקרוב או ליחיד אחר, אם שוכנע פקיד השומה כי המתנה ניתנה בתום לב ובלבד שמקבל המתנה אינו תושב חוץ."

זאת אומרת שישנה אפשרות להעביר ניירות ערך לבן משפחה או קרוב אחר בלי לשלם מס רווח הון, ובלבד שההעברה היא בבחינת מתנה ושלא קיבלתם דבר תמורתה. המס יחול רק כאשר הקרוב שקיבל את המתנה ימכור אותה ברווח. כדי לבצע את ההעברה הזו, יש לגשת למס הכנסה ולבקש פטור מניכוי מס במקור בגין ההעברה. את הפטור יש להעביר לבנק או לבית ההשקעות.