"כל המחזור שלי בחו"ל" אומר דרור (24), ששילם 100,000 ש"ח תמורת "הטיול שאחרי הצבא" בדרום אמריקה. רונן הבטיח לאשתו ש"ייצא לה השופינג מהאוזניים" לפני שטסו לסין כדי לרהט את הבית. "אני בעד חופשות מאתגרות עם ילדים ומה שמדהים זו החוויה המשפחתית" אומרת דפנה, רגע לפני שהיא מזמינה חבילת סקי לכל המשפחה.
אני מקנאת בכל האנשים האלה, וקנאתי עזה ויוקדת.
רצה הגורל, ובניגוד לנחילי האדם שגודשים את נתב"ג בכל קיץ – נולדתי ללא היכולת להפיק ולו שמץ של הנאה מחוויות תיירותיות בחו"ל, לא כל שכן מהטראומות הפיננסיות הנלוות אליהן.
מה גורם לאנשים להוציא עשרות אלפי שקלים תמורת מה שבמהותו אינו אלא מעבר ארעי מנקודה א' לנקודה ב'?
ובכן, ככל שאני מבינה, יש מי שמרוץ העכברים מעייף אותם עד כדי תחושת מחנק. אחרים מעוניינים להתפתח, להתגבש ולחוות "הגשמה עצמית". ויש כאלה שרוצים בסך הכל ללקט חוויות, זכרונות, וכן, גם חפצים, מאכלים ומזכרות.
או כך לפחות הם טוענים.
רובן המכריע של החוויות התיירותיות הסטנדרטיות — ובכללן חופשות זוגיות באירופה, טיולים מאורגנים באפריקה או טיולי תרמילאים במזרח – הן בסופו של יום מוצר צריכה ארוז היטב, המשווק בתור פיתרון אידיאלי ל"שבירת שגרה" או ל"הגשמה עצמית". הציבור, כמובן, בולע את הפיתיון בהמוניו.
התוצאה לא מפתיעה. מאחר שתרבות הצריכה קובעת שככל שאנו צורכים יותר המעמד החברתי שלנו נוסק בהתאם, אנשים החלו "לצבור" חוויות בחו"ל – בדיוק כשם שהם צוברים בגדים, נעליים, פלזמות ועוד (ואם אפשר לשלב בין השניים – מה טוב!).
כמובן שלצבירה אין משמעות כל עוד אין את מי להרשים. זו הסיבה שאנשים מעלים תמונות ראוותניות לאינסטוש, תוקעים עוד "נעץ" במפה הווירטואלית בפייסבוק ומעוררים את קנאת חבריהם בשיחות על מלכודות התיריים בהן ביקרו. בין אם הם מודעים לכך ובין אם לאו – אנשים נופשים בחו"ל כדי לספר על כך לכל העולם – ולקצור את פירות הסטאטוס החברתי. (*)
(*) התופעה הזו לא מפתיעה. לרוב האנשים, הרי, אין די מזומן לקנות דירה (מבלי להשתעבד למשכנתא) ואין די זמן להנות מחופשה ארוכה משבועיים (הרי צריך לחזור לעבוד). פלא שבעלות על דירה וחופשות ארוכות בחו"ל הן הגביע הקדוש של מעמד הביניים בישראל?
מחפשים ריגושים? סעו 20 דקות ברכבת
אני יכולה להבין את הנימוקים הפסיכולוגיים השונים בעד חופשות בחו"ל: חיפוש אחר משמעות, ריגושים, הגשמה עצמית, שבירת שגרה.
מה שמציק לי הוא הדרך.
החוויה התיירותית מוגבלת בזמן מעצם הגדרתה. התייר סבור שהוא נחשף לעולם חדש, כשבעצם הוא חווה חוויה מלאכותית, סינתטית, מותאמת אישית ועמוסה לעייפה. לחוויה הזו יש התחלה ברורה וסוף ברור, כאשר המטרה המרכזית היא לדחוס מקסימום אטרקציות במינימום זמן.
התייר לא חווה את היעד כפי שהוא. הוא לא עובד שם, לא משלם מיסים, לא חווה את הבירוקרטיה, לא לומד את ההומור המקומי, את מערכת הבריאות או את מערכת אכיפת החוק.
רוב התיירים פשוט רוצים להתרחק – פיזית – ממקום מוצאם. למרבה האבסורד, כשהם נוחתים ביעד – הם עושים את אותם הדברים שהם עושים בארץ. הם אמנם נעו במישור הפיזי, אך לא במישור התודעתי. החוויה התיירותית אולי מייצרת עבורם ערך מסוים, אבל היא לא מפתחת ולא מלמדת אותם דבר.
בניגוד לשנים עברו, לא צריך עוד שמץ של תושיה כדי להסתדר בחו"ל. מספיקה פעם אחת כדי ללמוד איך להזמין כרטיס טיסה ומלון באינטרנט, איך לעבור את מסלול המכשולים בנתב"ג, איך להגיע משדה התעופה למלון, איך למצוא את בית הקפה הסמוך למלון ואיך להתארגן על WiFi כמה שיותר מהר. החוויות הללו מלמדות לקח אחד, שבעיני הוא בעייתי למדי: כל עוד יש לך די כסף, אפשר להסתדר ברוב העולם המתורבת.
העניין התמוה ביותר בחופשה הטיפוסית קשור לחיכוך עם האוכלוסיה המקומית. בעידן הגלובליזציה, השבט האנושי הקרוי "מעמד הביניים" רק הולך ומתרחב. יותר ויותר בני אדם מוטרדים מאותן בעיות: איך לסחור זמן תמורת כמה שיותר כסף, איך לסחור כסף תמורת מעמד חברתי גבוה ככל הניתן, וכן הלאה.
ביחס למכנה המשותף העצום הזה, ההבדלים התרבותיים בין מדינה למדינה נעשים כמעט זניחים. אין הרבה הבדל בין מעמד הביניים בישראל למעמד הביניים בניו זילנד, תאילנד או אוסטריה. אנחנו נראים אחרת, מדברים שפות שונות, משתמשים במטבעות שונים ונמצאים במרחק אלפי קילומטרים זה מזה – אבל משתייכים לתרבות-על זהה של פקידים משכילים, שגרים בקוביות בטון עם ארבעה קירות ותקרה.
האם באמת שווה לשלם על כרטיס טיסה כדי להקיף את עצמכם ב"בני השבט" שלכם במשך שבועיים?
בנסיבות האלה, בעיני, החוויה התיירותית מאבדת מערכה, מטעמה, מזוהרה ומחשיבותה. היא טריוויאלית. כשלוקחים בחשבון את סכומי העתק שאנשים מוכנים לשלם תמורתה, המסקנה המתבקשת היא שמדובר בעלות שקועה. כל מה שנותר מממנה הוא זיכרון – שברוב המקרים לא מעשיר את ההווה, לא ניתן למכירה (שלא כמו חפצים), ורק מדרבן להוציא כסף על זכרונות נוספים – אקזוטיים יותר.
כדי לחוות חוויה אקזוטית, מרגשת או מחדשת לא צריך להזמין כרטיס טיסה. כדי להיחשף לתרבויות זרות או להשקפות עולם שונות לא צריך להמתין שעות בביקורת דרכונים. כדי להתפתח כאדם לא צריך להזמין מונית לשדה התעופה.
עשרים דקות ברכבת ואתם בלב השכונות הקשות של לוד. שם אף אחד לא יודע מה זה קרן מחקה, או קופת גמל, או ריבית דריבית. הרבה יותר קשה לי למצוא מכנה משותף (או נושא לשיחה פרודוקטיבית) עם האנשים הללו, לעומת אמריקאי, צרפתי או בריטי ממעמד הביניים.
רוב התיירים שצובאים על נתב"ג בקיץ יוצאים את גבולות המדינה. מוזר ככל שזה יהיה, רק מיעוטם בוחר לצאת גם את גבולות התרבות. רק בודדים מבינים שאפשר לצאת מישראל בלי לעזוב את התרבות, או שאפשר לצאת מהתרבות בלי לעזוב את ישראל.
אמרו לי אתם – איזו חוויה עוצמתית, מעשירה ומלמדת יותר:
-לטקבק ב-YNET מלב ההיפסטריאדה בברלין או להתנדב בבית אבות בעפולה?
-לעבור ממשרה בגוגל ישראל למשרה בגוגל אירלנד, או למשרת צ'יפסר במקדונלד'ס עזריאלי?
-לעשות שופינג באוקספורד סטריט או לעשות שבת עם חבר'ה מבת עין?
-לשוחח עם איש עסקים אמריקני או עם פועל פלסטיני?
-לבקר במוזיאון הלובר או לקטוף אבוקדו בקיבוץ?
-להזמין פסטה ברומא או ללמוד להכין פסטה במטבח?
-לדלג בין ציריך לווינה, או בין תל-אביב לירוחם?
"צריכים" חופשה? טפלו בבעיה, לא בסימפטום
מי שבאמת רוצה לתרגל את שריר התושיה שלו, יכול לנסוע לחו"ל בלי כסף – או עם ממש מעט כסף – ולהסתמך על הכישורים האישיים שלי כדי להסתדר. אני יודעת שיש חבר'ה בארץ שעושים את זה – ואני מעריכה אותם מאד. כשאדם משתמש בראש שלו כדי לצלוח חוויה מסוימת, ולא בארנק שלו, אפשר לומר שהוא התפתח, ושהחוויה הועילה לו.
אני מתעניינת בחוויות חדשות ומאתגרות שלא מחייבות אותי לזרוק כסף על גרסאות מוכרות ויקרות של מה שכבר ראיתי וחוויתי ב-101 וריאציות.
בהקשר זה יש יתרון אדיר לחיים בישראל על פני חיים במקום הומוגני יותר מבחינה אתנו-היסטורית כמו פינלנד או דרום קוריאה. יש כאן פסיפס של אנשים, תרבויות, מעמדות, עדות, דתות ותפיסות עולם, שיכולים להספיק למסע נצחי.
רבאק, אנשים מוציאים הון תועפות על חוויות תרבותיות אקזוטיות בקצה העולם, כשחמש דקות מבאר שבע יש להם את הדבר הזה.
קרוב ל-100% מהטיולים שלי בשנים האחרונות היו בגבולות ישראל. אני בוחרת נקודה על המפה ומגיעה לשם – גם אם היא בכלל לא נחשבת ליעד תיירותי. אני מגלה דברים שלא הכרתי על המדינה הזו. אנשים שלא הכרתי. מקומות שאולי ארצה לגור בהם בעתיד. והכי חשוב – אף אחד לא מעז להשעין עלי את גב המושב שלו.
במקום לשלם כסף כדי לעשות את אותו הדבר בחו"ל – שקלו לעשות משהו שונה, בחינם, בבית. קחו מקל. קחו תרמיל. קחו זוג אופניים, גזיה, אוהל ושק"ש. חקרו את הסביבה הקרובה אליכם. את הרחובות, את הציפורים, את הצמחים, את השכנים, את הבניינים, את ההיסטוריה. השאירו את הדרכון בבית.
אני לא "נופשת בחו"ל" מפני שאני לא "צריכה חופשה". אני כבר חופשיה. מי שמבזבז עשרות אלפי שקלים על חופשה בחו"ל רק כי הוא "צריך חופשה", מטפל בסימפטום, ולא בשורש הבעיה. במקום לזרוק את הכסף, מומלץ לנסות להיחלץ מהמצב שגרם לכם להרגיש כך מלכתחילה, וגומר אתכם – לאט אבל בטוח.
אוי, את פשוט טובה! בפעם האחרונה שטסתי זה היה לפני כשנתיים וחצי לטיול בן מספר שבועות באירופה. לאחר כמה ימים כבר התגעגעתי לקפה של הבוקר בביתי (גם כן בוקר…בחו"ל קמים מוקדם כי לא רוצים לפספס יום..), לאחר עוד יומיים כבר השתעממתי מלאכול במסעדות ורק רציתי מטבח לבשל בו. המזל היחידי הוא שהטיול היה מחוץ לעונה ובסה"כ עלות המחייה שלי בחו"ל יחד עם רכב ומסעדות הייתה שווה לעלות מחייה שלי בארץ (מלבד שבירת שיניים במקומות לא דוברי אנגלית ומלבד חוסר הנוחות בלא להיות באזור הנוחות שלי). אין בזבוז כסף משווע יותר מטיסת סופ"ש לחו"ל או לעד 10 ימים בטיסות טרנסאנטלנטיות/אסיה. כשמציעים… קרא עוד »
[משתמש זה נחסם לצמיתות]
אני מאוד חולק עלייך. אולי מפני שאני אחד מאלה שיש בהם את "חיידק הטיולים" עוד מאז טיול התרמילאים שעשיתי בגיל מאוחר, אבל אני יכול לומר שעבדתי שנה וקצת עבור הטיול ההוא וכשקניתי את הכרטיס לא יכולתי לחכות עד שעליתי על מטוס, וכל החוויה מתחילתה ועד סופה הייתה הנאה צרופה. אם זה השתתפות (מכורח לא מבחירה) בהפגנה בקוסקו (פרו) שכללה שבירת חלונות של חנויות שלא נסגרו כפי שהיו אמורות על ידי המון המפגינים, או תפיסת טרמפים בצ'ילה באופן ספונטני לחלוטין (תכננו להגיע לבירה סנטיאגו, ובהחלטה של רגע עלינו לעיירה פטורת מס בצפון), והתקעות לחצי שעה בצומת באמצע שום מקום בלי בקבוק… קרא עוד »
כל כך נכון ומעורר הזדהות. אני תמיד אומרת שיש משהו מאוד רומנטי בעיני בנסיעה ברכבת… אנשים לא כל כך מבינים על מה אני מדברת. ובעניין חו"ל אני שמחה שיצא לי לנסוע (במסגרת עבודה) לכמה מקומות באירופה וארה"ב, ללון במלונות פאר מחרפנים ולקבל אירוח כיד המלך וכל מה שאני זוכרת זה שכמעט לא נהניתי בכלל כי הייתי לבד. אני שמחה שטעמתי את הקישקוש הזה (לא על חשבוני תודה לאל) ואין בי טיפת כמיהה לזה אחרי שמיציתי את השופינג-מלון-אוסף סבונים זעירים מכל מלון…
יש לך לפעמים יציאות שנונות שאני ממש יושבת ומצחקקת
את אומרת שלא שווה את ההשקעה הכספית . נניח והיה לך מאה מליון דולר בבנק, האם היית יוצאת לטיול של כמה חודשים למונגוליה או איסלנד או טיבט או … היית יוצאת? סביר שהיית יוצאת להכיר שבטים באפריקה לפני שבטים בלוד רק מה שמונע ממך לעשות כך זה חוסר הכסף. יש מה לעשות בארץ,והרשימה ארוכה ומגוונת אבל ראבק מחקת עולם שלם בשיכנוע עצמי ומשנה סדורה רק בגלל אין לך מספיק כסף הייתי מקבל שבגלל שאת לא מוכנה לעבוד למען הכסף החלטת לוותר על לראות ולחוות עולם הייתי מקבל אם היית מציעה כתחליף למחירים הגבוהים בעונת התיירות את טיולי ההתנדבות בעולם השלישי… קרא עוד »
במקום לשרוף את הכסף על חוויה שלא תתן לי דבר — אני משתמשת בו כדי לייצר עוד כסף ובכך לשמר את העצמאות הכלכלית שלי – לנצח.
אבל לא היית עובדת עכשיו חודשיים בשביל חודש טרק בנפאל, נניח?
לא רק 100 מיליון דולר גם אם היה לך רק 8 מיליון שקל, יכולת לטייל בעולם כל רבעון לפחות למשך שבועיים שלושה בלי לפגוע בתיק ההשקעות שלך, בשכירות שלך או בעצמאות הכלכלית שלך. ואגב, יש גם כאלה שדווקא לא מחפשים את התיירות הסיננטית או את המלון ויוצאים לחקור את העולם… צלילת מערות ושוניות אלמוגים, טיפוס הרים וצוקים, חציית ג'ונגלים ויערות, ועוד… לאורך כל הזמן הזה הם לא הולכים עם זרמי התיירים ל"אטקציות" הדביליות שמציגים לאנשים או למלונות הכל כלול. ומה שהעניין דורש מהם הוא הרבה יותר מכסף,(בגלל שיש קושי ויש התמודדות עם סכנות) וכדי לעשות את זה יש צורך במיומנות… קרא עוד »
שלום יוגב, אשמח לשמוע עצות ועזרה ממך.
המייל שלי ybazak@gmail.com, אשמח לשמוע על התנהלות זולה עם משפחה.
תודה רבה
אין לך מספיק כסף.
רון מדבר על כמות כסף שאם היתה לך אותה, הכסף היה מאבד משמעות עבורך. הכסף שיש לך כיום מאפשר פנסיה ארוכה בצריכה מתונה, כך שהוצאה היום מתורגמת אצלך מיידית לפגיעה באיכות חיים עתידית.
ולא הכל שחור או לבן.
אפשר גם לטייל טיול משמעותי וארוך בעלות יומית נמוכה.
הכל שאלה של אמצעים כלכליים וסדרי עדיפויות.
אני מאוד מתחבר להשקפת החיים שלך ולמעשה רב הדומה על השונה בינינו. אך בהקשר לפוסט הזה, אני חולק עליך. עשיתי טיולים רבים לאורך השנים בלא מעט מדינות. אני חי ונושם את הזכרונות שיש לי מהטיולים השונים ואני העשרת את עצמי במפגשים עם אנשים שונים מתרבויות שונות. הליכה על קרחונים, שייט באמזונס, ציטוט בשדות אורז, צפייה בצבות ענק מטילות ביצים ושיטוט בין פינגווינים בסביבה הטבעית שלהם. כל אלה מראות ותחושות של אושר שאי אפשר לקחת אותם ממך. …
אואץ! אבל למה בעקב אכילס?! 🙂 מודה בעובדות כופר באשמה! מרוב הטיולים אני מניח שבאמת נהנתי וגם באילו שכנראה היה בהם מרכיב של צריכה ראוותנית. כיום שנאת סביבת העבודה בשכר גדולה מאהבת הטיולים המוזכרים ואין לי ספק מה שווה יותר. אבל כמו שרון ציין מבחינתי זאת רק שאלה של כסף. וגם הייתי שמח אם היה פוסט של טיול מינימליסטי – הרי חוץ מכרטיס הטיסה עלויות הטיול בחול ובארץ לא אמורות להיות שונות אם מטיילים בתחבורה ציבורית ישנים בקמפינגים וקונים אוכל בסופרים. מניסיוני מאחר והעלויות המזון הלינה ולעיתים התחבורה זולות יותר מאשר בארץ עלות כרטיס הטיסה תקוזז. עלות טיול כזה של… קרא עוד »
הסולידית, אקדים ואומר שאורח החיים שלך מרתק.
לעניין אני כרגע בעיצומו של טיול של חודשים באיטליה ועל פי החישוב שלי בכל החודשים האלא אוציא כ4000 ₪ כולל טיסות. וזה היה טיול יקר יחסית…
בקיצור אם את מעוניינת בפוסט על טיול מינימלסטי אשמח לכתוב אחד. צרי איתי קשר.
אני מניחה שזה מאוד קשור לדפוסי האישיות. אני טיפוס מופנם שנהנה להסתכל על התמונה הגדולה ("חופשה" היא בסך הכל מעבר מ-א' ל-ב', בני אדם הרבה יותר דומים ממה שנראה, וכן הלאה). טיפוסים מוחצנים יותר, שנהנים להסתכל על הפרטים הקטנים, כנראה יהנו יותר מהחווית שאתה מתאר.
אם הייתה תחרות מופנמות ומיזנתרופיה אני בטוח שהייתי מנצח אותך 🙂
אהה רגע לא ענית לי ….. 🙂
בכל זאת אשאיר את השורה הראשונה להציב לך אתגר 🙂
לחיות במקום עם אוכלוסיה הומוגנית הם המקום הכי טוב לחיות בו. בגלל זה באים לארץ לחופשה ולא להפך (בטיסת לואוקוסט כמובן)
הפעם הגזמת… לגמרי.. כל כך מדויק שזה מביך ומעורר מחשבות
אני מנסה למצוא טיעון נגד ולא מצליח
בקיץ שעבר נסעתי עם בעלי וילדי לבקר את אחי בלונדון. עד היום אנחנו נזכרים בערגה בטיול הזה, משחזרים חוויות ונהנים בכל פעם מחדש מהתמונות שצולמו. איני מסכימה שטיול "סטנדרטי" למקום "תואם ישראל" לא שווה את מחירו. לעתים כדאי לשלם עבור חוויות מעשירות שנשארות אתנו במשך שנים ומלכדות את המשפחה. כן, גם אם מדובר בלונדון האפורה ובנסיעה באוטובוס קומותיים אדום. ברור שיכולנו להשאר בארץ ולהנות מחוויות מעשירות גם כאן. ובכל זאת – ראינו סגנונות בנייה אחרים, נסענו בנופים שאין ולעולם לא יהיו בארץ, ביקרנו באתרים ארכיאולוגיים ולמדנו דברים חדשים רבים, גם על עצמנו. -כל זאת אפשר גם בישראל? ברור שאפשר. אך… קרא עוד »
היה לי כיף, למדתי המון, צברתי חוויות שלא הייתי צובר בישראל, וכן… זה גם עלה כסף (הרבה כסף). שלוש השנים (במצטבר) שטיילתי ברוב חלקי העולם היו אחד הדברים שהכי סייעו להתפתחות האישית שלי. מעבר לזה, קצת קשה לזלזל באפשרות לצאת מישראל אפילו לקצת זמן. בקיצור, אחלה חוויה
איזו תפיסת עולם קרתנית. אני מאוד מצטער אבל אין שום דבר שניתן לעשות בישראל שישתווה לטרק בהרים של אסיה או דרום אמריקה, השתתפות בפסטיבל ריקודי עם אינדיאני בבוליביה, צפיה באוצרות התרבות של הרנסאנס באיטליה או ביקור בסגראדה פמיליה בברצלונה. אני חוסך שקל לשקל ומעדיף להוציא אותם על טיול בחו"ל יותר מאשר על מוצרי צריכה כאלה או אחרים. כן, יש המון מקומות לראות בארץ אלא שישראל בכל זאת ארץ קטנה, וקשה מאוד להתלהב מביקור בחרמון אחרי שהיית בהימלאיה או באנדים או באלפים. לחסוך זה טוב ויפה, אבל בסופו של דבר צריך גם לחיות, מה גם שדבר לא מבטיח לי שאחיה גם… קרא עוד »
תשמעי אנחנו צריכים לעשות בדיקת DNA – נראה לי אנחנו משפחה…
כ לפני 20 שנה הייתי באמריקה ובמזרח שנה וחצי מאז הבנתי הלכה למעשה את מה שתיארת פה !
מאז נראה לי כל כך מיותר וריקני לנסוע לשם… ולא נסעתי.
פעם הבאה כשתטיילי בשלומי … רק תגידי – הפאלאפל עלי!!!
🙂 Kinamon . Them's fighting words
וכאן במלחמה אני מוציא ת'תותחים הכבדים – בבקשה – בנג'מין פרנקלין על ריקנות
Most People dislike Vanity in others whatever Share they have of it themselves, but I give it fair Quarter […] it is often productive of Good to the Possessor and to others that are within his Sphere of Action: And therefore in many Cases it would not be quite absurd if a Man were to thank God for his Vanity among the other Comforts of Life.1.1
פרנקלין דרך אגב, היה פריק של טיולים לחול האמריקאי הזה חרש את כל אירופה..לפני איזה 300 שנה… היו לו הכנסות פאסיביות מעסק הדפוס שלו,אז הוא יכל להרשות לעצמו.
אנחנו לא תמימים ויודעים מדוע הזכרתי אותו בהקשר הנוכחי. אם אני לא טועה אז בנוסף להכנסתו הפאסבית הוא היה אחר כך על הפיירול של ממשלת ארצות הברית החדשה בתור שגריר בצרפת. וכמו ששרו הדייר-סטרייטס – THATS THE WAY TO DO IT!
בפוסט הזה אני ממש אבל ממש לא מסכימה איתך.
אני יצאתי לטיולים בכל רחבי בעולם ,למדתי תרבויות ובשבילי טיול זה אויר לנשימה
הרחבת הנפש ממש ואין קשר לכך שאני מטיילת בשביל אחרים או תמונות.
יכול להיות שאת לא מתחברת לטיולים ושזה לא עושה לך כלום
אבל את לא יכולה להכליל את שאר האנשים בתחושות שלך זה קצת מעליב אפילו.
בשבילי טיול תמיד זה חוויה רוחנית שאין להחליף אותה בחומריות-כסף.
אומנם לא אוציא סכומים משוגעים על חופשות ושאני בחו"ל אני בהחלט יודעת לחסוך ולשלוט בהוצאות
אבל באמת שאין כמו טיול בחו"ל בשבילי.
להשוות את זה לנסיעה ברכבת??? ממש חילול הקודש
מסכימה עם כל מילה.
אני נוסעת לחו"ל בשביל הנופים המדהימים והתרבויות השונות ושום כסף בעולם לא יגרום לי לוותר על זה….
לעבור ממשרה בגוגל ישראל למשרה בגוגל אירלנד, או למשרת צ'יפסר במקדונלד'ס עזריאלי?
אני גרה בגרמניה בשנים האחרונות והמסאג' שזה עשה למוח שלי מבחינת לגור במקום אחר, במנטליות שונה, ללמוד תרבות ושפה אחרת זה פרייסלס. יש הרבה דמיון לארץ, זה לא הודו אבל יש המון שוני, שלי אישית עשה המון טוב מבחינת התפתחות אישית. באותו מובן עשה לי גם טוב להיות בהודו.
חזרתי עכשיו מארבעה חודשים בדרום מזרח אסיה, כל הטיול עלה 14000 כולל כרטיס, 3500 לחודש בממוצע, כך שלמעשה חסכתי כסף. טיילתי בקצב יותר איטי מתיירים שמחשיבים את זה חופשה כי חלק מהזמן התאמנתי בגיטרה ולמדתי ויאטנמית. אני לא מרגיש יותר בבית פה לעומת שם. ולמה את צריכה להרגיש? מי אמר שזה רק חוויתי והחיים בארץ זה רק פונקציונלי? זה המשך של החיים. כל העולם הוא הבית. אם היה פרק של הסולידית בחו״ל זה היה זה.
לומדים להעריך את מה שיש ולהשוות את עצמך פחות כשבאים במגע עם אנשים מכל מיני תרבויות, אולי אצלך ההיטב הזה כבר מושרש, מבחינתי זה בונוס.
'מקנאה', לא 'מקנאת'
עברית שפה יפה…
שתי הצורות תקינות. למדי את השפה לפני שאת באה בטענות.
את צודקת דורין, את מדברת על דברים שהם מובנים מראש.
הרבה פעמים החופשה זה לא רק נסיעה מא' לב' זה שינוי רציני באווירה,בנייה אחרת,שפה שונה, כבישים אחרים, שטחים הרבה הרבה ירוק . נכון אני גם יכולה לנסוע מת"א לב"ש או חיפה ליומיים וגם זה שינוי אווירה,וגם זה בשבילי כמו מיני חו"ל(אני גרה במרכז) אבל למה זה סותר אחד את השני? לפעמים פשוט חייבים לשנות אווירה ,וזה השינוי הכי קיצוני שאפשר לעשות.
פיצה האט, יש בלבול בין המושג חופשה לבין המושג חופש. אנשים נוסעים לחופשה ואומרים שהם יצאו לחופש. ההבדל בין השניים הוא שחופשה קונים בכסף ותקופתה קצובה ואילו חופש אינו קצוב, הוא תפישת עולם שגם אותו קונים בצורה כזו או אחרת בכסף, אבל לא בכסף שמחולק ל-20 תשלומים נושאי ריבית. – אנשים משלמים הון תועפות כדי לישון במיטה לא שלהם, כדי לקום מוקדם על מנת לא לפספס את ארוחת הבוקר, מנצלים את כל שעות האור כדי להגיע שפוכים לחדר במלון ולחזור חלילה ולקום מוקדם רק כדי לא לפספס את ארוחת הבוקר. – בנסיבות חיי נאלצתי פעם אחת לעשות לילה במלון דן… קרא עוד »
את הדעות שלך את נוטה להציג כעובדות החיים.. את לא יכולה לזלזל בכל מה שלא מתיישב לך עם האורח חיים.
אורית, האם לבנאדם אסור להביע את דעותיו האישיות בבלוגו האישי? האם היא כתבה זאת בתגובה לבלוג של אדם אחר ופסלה את דבריו? לא! היא כתבה מהשקפת עולמה בבלוגה האישי שהיא משלמת עליו ממיטב כספה. את נשמעת כמו אדם שמגיע לאכול אצל אדם צמחוני ומתרעמת על כך שהוא לא הגיש לך אומצה עסיסית. יש את אלו שחופשה בחו"ל פעמיים בשנה זה מאסט עבורם, יש את אלו שלהחליף רכב כל שנתיים זה מאסט עבורם ויש את אלו שלקנות בית ושיהיה רשום על שם הבנק זה מאסט עבורם. דורין (ואלו שחיים כך) רק באים להראות שיש גם דרך אחרת, בחירה במינימליזם ולא בחירה… קרא עוד »
חחחחח 🙂 🙂 🙂 עשית לי את היום!
טוב שהפרדת בין התגובה של " במלון דן כרמל בקומת הסוויטות" שבטוח עולה יותר מחופשה זהה ביוון.
לבין "בחירה במינימליזם ולא בחירה בכורח ההוצאותיזם."
זה בסדר גם אני היום דוגל בפסאודו – מינימליזם 🙂
גיא ידידי, ישנתי במלונות מפוארים מאוד בחלקים רבים של העולם, גרתי במלונות דירות במתחמים מאוד יוקרתיים בכל מיני ערים בעולם, על הרים, על שפת ים, על גדות נחל, לנתי בוילות/טירות וגם בחדרי מלון יוקרתיים בארץ, אך מה? על אף אחד מהנ"ל לא שילמתי מכספי אלא קיבלתי כסף לא רע בכלל. שילמו לי על נסיעות ברכבת במחלקה ראשונה, על מחלקת עסקים בטיסות, חייתי על חליפות וכפתים ונעלים מבריקות, אכלתי במסעדות יוקרה ואספו אותי ברכבים גרמניים חדישים מכל מקום אליו הגעתי. חייתי בחו"ל כמו מלך, אף טיסה פרטית שלי לא תשתווה לחיים שהיו לי בחו"ל. למדתי שאכילה במחלקת עסקים היא עדיין ארוחה… קרא עוד »
בנימין- ברור שמותר לכל אחד הביע את דעותיו האישיות בבלוגו האישי..
הבלוג הזה מלא בפניני חכמה, וגם דרך חיים מעניינת שניתן ורצוי לאמץ (כל אחד במידה שמתאימה לו לפי דעתי). ועל כך אני מוקירת תודה לבעלת הבלוג, אבל …
יש הבדל קל בין להביע דיעה אישית לבין זלזול והתנשאות כלפי אחרים..
"כל מי שלא חי כמוני הוא עכבר שלא מבין כלום מהחיים שלו.."
זאת ההרגשה לפעמים שאני מקבלת.
כבוד. מילה לא גסה.. לכנות את מיקי חיימוביץ עילגת זה לא הדבר הכי יפה בעיניי. ככה אני רואה את הדברים.
דורין, ניכר מדבריך שמעולם לא היית בחופשה במדינה לא מערבית. ראשית – ההוצאות מגוחכות – לפני 3 שנים הוצאתי כ30 אלף שקל על כמעט שנה בהודו,דרום מזרח אסיה,סין ומונגוליה. החוויות שעברתי הן ממש לא כפי שתיארת (לשבת עם איש עסקים לשיחה? תנסי לשבת עם מוסיקאי קאנטרי אמריקאי שפתח דוכן נקניקיות בלאוס), אם היית מסתפקת בלהגיד שאת לא מתחברת לחוויה – ניחא, אבל את מתרצת את כל הנושא כחיבור לאידיאולוגיה שלך והתוצאה לא משכנעת בלשון המעטה. לא נותר לי אלא לאחל לך שתביני יום אחד שאדם הוא סך החוויות שלו וסך החוכמה שהוא למד. אדם הוא לא כמה כסף יש לו… קרא עוד »
אני באמת אהבתי והסכמתי כמעט עם כל הפוסטים שלך עד עכשיו, אבל בפוסט הזה (ובפוסט על המקלחות במים הקרים) התחלתי להבין שבעצם יש לך בעיה- אין לך אידיאולוגיה שאת פועלת לפיה יש לך הפרעת אישיות כפייתית חסכנית ואת מלבישה עליה אידיאולוגיה. אם היית כותבת שרב האנשים היום נוסעים לחול ומבזבזים על זה המון כסף כל שנה שאין להם בשביל שופוני הייתי מסכימה איתך, אם היית אומרת שאותך לא מעניינים טיולים ולא תרבויות וחוויות חדשות הייתי אומרת שצר לי עליך כי עולמך צר, אבל הפוסט שכתבת מעיד רק על זה שאת בעצם באמת ממש מקנא באנשים האלה אבל כל כך קמצנית… קרא עוד »
[משתמש זה נחסם לצמיתות]
משה אתה מפספס את הפואנטה – תנסה להתרכז במה שכתוב
אחותנו היקרה אומרת שאת הדבר הזה שאנחנו מחפשים ב"חופשה"… (ההרגשה,הלמידה החוויה וכו') אפשר להשיג פה קרוב על יד בגדול ובזיל הזול…
התחברת לזה ? אחלה
לא התחברת ? גם טוב
נראה לך שיש צורך "לתרץ" משהו למישהו ? שכחת שהיא לא עובדת מן זמן אצל אף אחד ?…
קינמון, לא זכור לי שמו המדויק, אבל קיים כשל לוגי מסוג "פספוס פואנטה" , המחשבה שמתוך מאמר של 1000 אני צריך להתייחס רק למסקנת הכותב ולא להנחותיו היא מגוחכת למדי. דורין תיארה כאן מיני סיטואציות כאמיתות ,בלי לספק מידע אשר יגבה אותן (דוג' שקפצה לעיניי- מעמד הביניים בישראל דומה למעמד הביניים בתאילנד – ההנחה המוטעת שאנשים מתערבבים עם מעמד הביניים בתאילנד,או שבכלל יש מעמד ביניים אמיתי בתאילנד – כולן בספק). כל זאת מחזיר אותי להצהרתי מההודעה הקודמת – הכתוב פה הוא דעתה של דורין והוא מתבסס על העדפותיה האישיות, ולא על אמיתות מוחלטות (אמת מוחלטת באופן כללי היא יצור מוזר… קרא עוד »
יש הבדל בין מטייל לתייר ובין נופש לטיול.
יפן ? חודש – חודשיים אצל שיהאן שאת מעריכה?
דורין, אני פשוט מרחם עליך לפעמים.
חיים משעממים עד מוות, מה תעשי בגיל 50? שוב תדעי באופניים ? בחייאת , על מי את עובדת. המטרה אצלך (לא לעבוד) מקדשת את כל האמצעים (לא להנות…). כמו שאת מתארת את נפטרת בגיל 35 וההלוויה תהיה בגיל 80, איזה שעמום……..
הרבה אמת בדברייך באופן אישי נהנית מאד להוציא כסף על טיול ארוך לחו"ל כאשר המטרה היא לראות נופים יפים, להיפגש עם אנשים ותרבויות, ובעיקר להיות עם האנשים שאני אוהבת – יחד באמת בלי זמינות בטלפון הנייד, רצוי בלי WIFI ברוב הזמן (ובלי לשתף את התמונות בשום מקום, אולי רק להורים) נכון שאם היה אפשרי לעשות זאת בארץ ובאמת להתנתק כל אחד ממחוייבויותיו, ייתכן שהרצון שלי לטיולים היה פוחת. בעצם במחשבה שניה החיידק של הרצון לראות עולם – מקומות ואנשים – חזק יותר.. (כנראה שזה באמת חיידק שיש כאלו שנדבקים בו..) ובנימה פילוסופית, בריא מדי פעם לשנות את הסביבה הטבעית, לצאת… קרא עוד »
גם אני כמובן לא הייתי מסרב 🙂
אני רק רוצה להוסיף שגם מאיר אריאל שדאג שהדשא של השכן שלו יהיה תמיד ירוק יותר
היה מודע לאפקט המרגיע (כולל שאר המשמעויות הנסתרות בשיר ) של טרמינל לומינלט
כשהשתחרר.
במיוחד בחברה לחוצה מלחיצה ומגויסת כמו שלנו. למרות שכבר היותו בטרמינל הוא כבר יודע שגם
מזה יצטרך להיגמל.
בתגובה לבנימין כמובן. אם אתה צריך פרטנר לשוק הטריפוליטאי בנתניה – אין בעיה – אני CHILDFREE בבקרים 🙂 אבל רק בבקרים .
גיא, נשמה, כל הכבוד על ההסכמה..אצטרך לשקול אותה ברצינות אך אציין שהבקרים קשים לי, איני פוקח עיני לפני 10:00 בבוקר וארוחת צהריים טריפוליטאית בשעות הבוקר היא משהו קצת סוטה גם בשביל חובב אוכל כמוני.. – מה מצב הכרמים ברמה"ג? נראה לי שווה לנסוע לטור דה רמה לצפות בלבלוב הגפנים המקדים עם האביב שבא לביקור באמצע החורף. – אפרופו חורף ואפרופו טיולים – חבר שחי באירופה הציע לי להגיע אליו לביקור. שאלתי אותו אם הוא מבין שרק אידיוט מושלם עוזב מז"א של 23 מעלות צלזיוס באמצע פברואר ומבזבז כסף כדי לנסוע לקפוא מקור באירופה. אמר לי שבתוך הבית לא קר. עניתי… קרא עוד »
🙂 מי דיבר על ארוחת צהרים בחוץ? אני לא הזכרתי ארוחת צהרים. אחד התנאים של פרישה מוקדמת אצלי הוא "לאוכל בשביל לחיות ולא לחיות בשביל לאכול". אם אתה רוצה אני יכול להביא גם לך סנדוויץ עם סרדינים וריבה. גם הכרמים ברמה"ג לוקח- אם אין לך בעיה לבוא איתי בסוזוקי אלטו ידנית(שגם ממנה אני שוקל להיפטר) או שעדיף שתביא את המרצדס שלך – לי אין בעיה לשבת מאחורה 🙂 אני רק צריך לבדוק עם הבוס היחידי שנותר לי (אשתי) כי צריך יום שלם לרמה"ג ומאחר והיא עובדת ותדאג לילדים באותו יום – צריך להתחשב. אחרי הכל אני לא מהמגזר החרדי –… קרא עוד »
חביבי, אצלי אין אלוהים אך האמונה שלי היא האוכל והדת היא הטריות אבל אהבתי את עובדת היותך לא מהמגזר אך עם אלוהים.. סנדוויץ עם סרדינים וריבה (משפורפרת) אכלתי מספיק בשבועות שטח בימי חלדי, כיום לא יכנס לפי סנדוויץ מלחם שלא אני אפיתי ולא יכנסו לפי סרדינים שלא אני פילטתי אותם ולא אני כבשתי אותם, ואם במרקחת עסקינן, אזי אני גם רוקח את מרקחותיי. מתברר שהמרצדס שלי מעולם לא יצאה מהסוכנות..אני מעדיף להתנהל עם רכב שאף אחד לא שם לב אליו, שניתן להשאיר מפתחות בסוויץ ואף לא אחד ישים לב לכך, כנראה שהאלטו הידנית שלך עולה פי 5-8 מהרכב שלי. ד"א,… קרא עוד »
לפני האלטו היה לי רכב כמו שלך שלא מאבד ערך אבל בעל אלמנט אי ודאות במוסך – החלפתי אותו באלטו כי עלות הדלק + הטיפולים כמעט מקזזת את איבוד הערך וגם הייתי צריך מערכת שמע יציבה לאודיו-בוקס בדרך לעבודה .
ד"א – יש את המייל שלי בפורום אתה מוזמן ליצור קשר כשתרצה.
מה שנקרא, חסכנות כפייתית שהפכה לאידיאולוגיה עם תיליי תילים של סיפורים. כמו המקלחות הקרות
יש משהו מרגש ביציאה לחופשה בחו"ל, בסקרנות לגבי חוויות ודברים חדשים, לשנות מקום ואווירה, מעין יצר של הרפתקנות, במידה מסוימת, שבא אל קיצו בשובנו הביתה למקום מבטחים. כללית אנחנו אהבנו ואוהבים לטייל ברחבי ישראל, יש מקומות שאני או אנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב. יצאתי לראשונה לחו"ל בערך בגיל 42, לראשונה הצטרפתי בגפי לטיול מאורגן שנקרא בזמנו "אירופה הקלאסית", הסקרנות ריתקה אותי, מצד שני לא הרגשתי נוח, סגורה ל- חודש וחצי עם קבוצת אנשים שלמעשה היו זרים לי, והבית נראה לי אז יותר מאשר רחוק, ספרתי את הימים עד שסוף סוף נחתנו בלוד וראיתי את בעלי ובנותיי ממתינים לי. מאז פעם… קרא עוד »
אלון, אתה חושב שסטיב ג'ובס היה מאושר יותר אם הוא היה מבזבז 40 מיליארד דולר?
כן ולא.
את צודקת לגבי מי שיוצא לחו"ל בגלל ש"ככה כולם עושים", או כדי להשוויץ במה שהוא עבר, או כי הוא מקדש את הנהנתנות הרגעית ע"ח איכות החיים העתידית שלו. הבעיה עם תיירות חוץ היא ששיווק אגרסיבי מכר להרבה אנשים שהם צריכים להנות מזה למרות שהם לא.
למרות זאת, כן מדובר בפעילות שאנשים כן נהנים וחווים אותה, בין אם בטיולים השגרתיים לאירופה, או להזרקות במדינת עולם שלישי. וזה לגיטימי להוציא על זה כסף אם זה במסגרת האמצעים שלך.
כלומר מזה 2 עשורים, הרגשתי שמיציתי, אמנם המשכנו לצאת לחו"ל, למרות שמבחינתי מיציתי, והדברים חזרו על עצמם, זה נעשה כמו "אותה הגברת בשינוי אדרת", בן זוגי קבע חוק כל שנתיים נוסעים, כך התחלפנו, הנסיעות הבאות שלי היו ביקור משפחה, וושל בעלי "מסע קניות, מאחר והפסקתי להצטרף אליו, הוא כבר לא מוכן לנסוע בלעדי, פשוט משעמם לו, ואין לו עם מי לחוות את החוויות העוברות עליו. מאז אנחנו מטיילים בארץ בלבד, מאחר ויש בארץ להשיג הכל, אין צורך לשם כך לנסוע לחו"ל. אני מבינה את הצעירים שמתלהבים מחו"ל ויצר ההרפתקנות גדול אצלהם, ולפעמים מגזימים באותו יצר, אבל הצורך להשתחר חזק יותר,… קרא עוד »
זה נכון שיש את המסלול – מסיימים את הצבא עובדים, חוסכים ואז יוצאים לטיול גדול. אבל מה שתיארת כאן הוא מאוד אינדיבידואלי. לפחות בעיני. לפני וגם אחרי ידעתי בדיוק כמה כסף הולך לצאת, דאגתי להכין את הקרקע ולמזער את הפגיעה הכלכלית. דאגתי שבזמן שאני עושה את כל הכיף הזה תהיה הכנסה כלשהי. לא כולם הם "דור בר-און" שיצא לטיול והלך על כל הקופה. זה דרש ממני מחשבה לפני הביצוע ואני לא מצטער לרגע על התקופה שביליתי במקומות הכי יפים בעולם שמבחינתי היו הגשמת חלום. זה נכון שהייתי יכול להיות בפלוס 6 ספרות ובחרתי שלא וידעתי גם מה יהיו ההשלכות. כשחזרתי… קרא עוד »
אין , יצאת אדירה.. עם הקטע 5 דקות מבאר שבע פוסט זה ממש גרם לי לחשוב , מפני שטיול בחו"ל בסביבה שונה לגמרי עם מנטליות תרבות נופים רחות אחרים תופס מקום מאוד גבוה בעדיפות של הדברים שאני הכי אוהב לעשות ואני לא מדבר על טיול אינסטגרם של שבועים לתילנד אני כמינראה מחשיב את עצמי למטייל ולא לתייר (וחושב שיש כזה הבדל) , שאני מטייל אני אוהב כמה שיותר להתחקות אחר המקומיים , עם זה באוכל , תחבורה ובילויים אבל הייתי רוצה לעלות נקודה אחרת (שכבר דוברה בתגובות) בעולם יש פערי ארביטרז מטורפים של מחירי מחייה . אם לדוגמה ניקח את… קרא עוד »
שלום דורית,
נחשפתי לכתיבה שלך בחודשים האחרונים ואם לומר את האמת אני מתמוגג מכל משפט :). התאוריה שלך כל-כך נכונה ואמתית ומשקפת את מה שאני מאמין בו ואפילו הצלחת לחדש לי במספר תחומים (תרבות, חו"ל וכמובן בתחום ההשקעות).
תדעי שאני מדבר עם מספר אנשים שכל אחד בתחומו לקח משהו מאורח החיים שאת כותבת עליו.
תודה על שהסכמת להיחשף ולשתף את הקוראים במחשבותייך.
ממש תענוג לקרוא אותך.
תודה!
בארה"ב תרבות ה Road Trip הרבה יותר מפותחת מישראל (אפילו אין ביטוי מקביל בעברית). מאוד נהוג לקחת כמה חבר'ה למלא את מיכל הדלק Full Tank ולנסוע אל עבר האופק בסטייל סדרת הסרטים הנושאים את אותו השם.
המרחב העצום, העושר האנושי והתרבותי ומגוון האפשרויות נותנים אינספור אפשרויות לחוויה יוצאת דופן בעלות שיכולה להיות ממש מינימלית.
אפשר רק לקוות שיתפתח משהו דומה לכך בישראל…
"תרבות החופש" בארץ מגוכחת, ותעיד על כך הדרישה של מעסיקי להודיע לו חודשיים מראש (!) על כל חופשה של יותר משבוע שאני מתכנן בשביל שהוא יוכל להיערך בהתאם. נדרש לשם כך גם אישור של VP…. יש לי 40 ימי חופש (כי מעולם לא הרגשתי צורך לצאת לחופשה קצרה של שבועיים בהתראה של חודשיים) אז רציתי לצאת לטיול ארוך של חודשיים – אההה….פה כבר יש בעיה. מה נעשה חודשיים בלעדייך? מי יעשה את העבודה שלך? בקיצור, "מותר" לי לצאת ללא יותר משבועיים חופשה, אך בכפוף להתראה של חודשיים. היה אצלנו בחור שהצליח לצאת לירח דבש של חצי שנה: הוא ביקש חל"ת… קרא עוד »
"יום חופש". רק כשחושבים לעומק על המשמעות של הביטוי הזה מבינים עד כמה הוא מחריד.
כן, גם ביטוי כמו "הפסקת צהריים" כמעט יוצר אצלי תחושת אשם שאני נאלץ "ל-ה-פ-ס-י-ק" לעבוד עקב מגבלה ביולוגית שמצריכה אותי לאכול. סליחה באמת, מעסיק יקר. מוכרים לישראלים חופשות במשפטים כמו "קופצים לשופינג בלונדון!" או "סופ"ש באמסטרדם!" כאילו הם הולכים לארוחת שישי אצל ההורים, כי רק לזה יש להם זמן. הרי מי יכול להרשות לעצמו "טראק בדרום אמריקה". זה משהו שרק צעירים או זוגות בירח דבש עושים! כשאתה נשוי עם ילדים ומשכנתא, איפה יש לך זמן לזה? וכך אנחנו מתגלגלים לסיטואציה המוכרת: ביום ראשון פותחים את המייל בעבודה ורואים "chocolates on my desk". אני כבר יודע איך זה מתחיל ואיך זה… קרא עוד »
זה כיף להיות סתם שמח. אבל לא כולם כאלה.
כן, שיחות של אנשים נורמליים. בואו נדבר קצת על הילדים שלנו… ואז על ספורט… ואז על חוגי הספורט של הילדים שלנו …
*חלחלה*
אני חושבת שאלו נושאים נפלאים לשיחה..( בין הרבה נושאים אחרים..) הבעיה היא לא הנושאים אלא המידה בה אפשר אכן לומר משהו בעל ערך וכנה לאחר העומד מולך.. את בעצמך התייחסת גם לנושא הילדים גם לנושא של רכיבה באופניים את כותבת לא מעט על שופינג.. וכדומה.. לא פשוט להגיע מצב של שיחות ואינטראקציות מעניינות ומפרות עם אנשים ביומיום.. אני מוצאת את עצמי (לעיתים במתכוון ולעיתים לא) "מסננת" אנשים שאני פוגשת באמצעות אמירת כל העולה על רוחי בכל נושא שבעולם.. ( זה קורה כשתופסים אותי לא מוכנה או עייפה.. והתוצאה בדיעבד היא שנשארים בקשר איתי רק מעט אנשים שיכולים לשאת אמירות לא… קרא עוד »
נשמע כל כך מוכר. ויותר מזה, יש את הלחץ הזה שעכשיו שאחרי שחזרת מ-"חופש" (של 3 ימים), תתן "גז" כדי להשלים את הפער שנוצר בזמן שהמעסיק נתן לך רשות לא להיות במשרד.
אדיר!
מסכים לגמרי שנוצרה תרבות במובילה אותנו לעבוד שנה אחרי הצבא כדי לטוס לטיול הגדול בחו"ל.
צריך להבין שזאת לא חובה וכל אחד צריך להחליט על פי הצרכים שלו.
אני למשל מעדיף ללמוד בטכניון ושם לגלות עולמות חדשים, ולא לשרוף את זמני וכספי על חוויות שפחות מתאימות לי.
כמובן שיש כאלה שטיול הוא חוויה אדירה בשבילם, אבל זה לא הגיוני שלרוב הצעירים הישראלים זה ככה…
נכון, זה באמת איום ונורא לדבר על הילדים שלנו שמהווים מקור של אושר בחיינו. אין ספק שעדיף לדבר על איך חסכנו חצי שקל במקלחת קרה באמצע החורף.
סורי ברק 🙂 המקלחת הקרה הייתה אכן חידוש.
בתור אב לילדים אני מצוטט – אמר מי שאמר –
ילדים זה כמו פלוצים – כל אחד אוהב את שלו 🙂
ברק,אין ספק ששיחות על ילדים של אחרים הן משמימות אבל תמהני מה טיב השיחות של דורין וחבר מרעיה הubermensch :
האם הם דנים באפשרות שאפלטון המציא את סוקרטס? האם הם מנסים להטיל דופי בהוכחה האונטולוגית של אנסלם? או שמא הם מתווכחים האם תיאורית M יכולה אכן לאחד את תורת הכבידה ומכניקה קוונטית?
כנראה שאף אחד מאלה, אני סבור.
וזה בדיוק העניין – בשהותי באונ' במסגרת תואר ראשון ושני עבדתי ופגשתי גאונים משכמם ומעלה, שחיו את חייהם בצורות שונות ומשונות (בוודאי שלא לפי המיינסטרים), ואף לא אחד מהם העז להתנשא על "אנשים רגילים"..
כי הם פחדו. הרי הם תלויים בהם באוניברסיטה לפרנסתם 🙂
משה, מזמינה אותך לעלעל בתגובות שהגבת כאן בחודשים האחרונים, ורק אז לחזור אלי עם טענות על "התנשאות". הפוסל במומו וגו'.
דורין, הרשי לי להסביר את כוונותיי (כבר כתבתי אותם בעבר אני חושב) : לדעתי *חלק* מהאספקטים של האידאולוגיה שאת אוחזת בה מוצדקים ונכונים – אנטי-צרכנות היא תכונה טובה שלא רק מזככת את הנפש אלא גם תורמת להפסקת ההרס חסר התקדים שהמטנו על הכוכב שלנו. אם תעשי אצלי "בדק בית" תגלי שאני חי בצורה ספרטנית לא פחות מבחינת רכוש אישי (למעט כ-350-450 ספרים שהשגתי\רכשתי לאורך השנים עד אשר הפציע הקינדל לחיי), ההתנגדויות שלי נוגעות לשאר תחומי החיים עליהם השתת את האידאולוגיה המינימליסטית – בעיקר התחומים שאמורים להעשיר את האדם ולפתחו. בנוגע לתגובותיי – אני מאמין שאחד הדברים החשובים שאדם צריך להתנהל… קרא עוד »
משה – מסכים לגבי הספק והדיון.
משום שאני לא חכם מלידה יש מעט דברים בעולם שידעתי בצורה אפריורית
את
זה
למשל ידעתי ואני מקדיש לך.
ואת
זה
וזה
לכלכלנים.
ברק,
לא יכולת לנסח זאת טוב יותר…
כל אחד מדבר על מה שקרוב לליבו. ומי שמשעמם אותו להקשיב לאחרים מדברים על נושאים הקרובים לליבם…שיצטרף למנזר השתקנים.
לחיים בחברה ובקרב אנשים יש מחיר מסוים. if you can't stand the heat-do not go into the kitchen
Gladly my dear! 🙂
משה, אכן יש אנשים שלא מסוגלים להעביר שיחה בלי להתגאות בילדיהם\נכדיהם\ובעצמם, זה ממש זורם מהם כשהם נמצאים בחברה, וזה בעיני נשמע כמונולוג, בו אדם שומע רק את עצמו, ולא שם לב למה שמתרחש בסביבתו. אינך לבד כשאתה רואה את ההתנהגות האנושית; תקרא את הספר של ניטשה "אנושי אנושי מדי", "כה אמר זרתוסתרא", אני לא ממעריצי ניטשה, אבל יש לו רעיונות מאד מקוריים, להבנת המין האנושי, למרות שהפתרונות שלו, הם הרס העולם כפי שהוא, ובנייה מחדש של אדם עליון, למעשה אין סיכוי שזה יצליח, מאחר ואדם כשלעצמו הוא "אנושי אנושי מדי". ומותר לנו להסכים לדעות שהן מקובלות עלינו, ורבים ממשתתפי הבלוג… קרא עוד »
ערב טוב פאטיה 🙂
לאו-צה אמר אני חושב – "אלה שמצטדקים לא משכנעים".
ומה הוא ידע ביננו? אותי שכנעת.
משה, חזרתי וקראתי את שכתבת בעיון חוזר, לא יכולה שלא להתייחס לדקארט וקאנט. לגבי דקארט ; הוא הגיע מהספקנות לקוגיטו שלו: "אני חושב משמע אני קיים", , יש מישהו שהוא חושב, והמישהו הזה זה אני, משמע אני קיים, והחלק השני של הקוגיטו אמר "יש אלוהים". יחד עם זה דיקארט לא היה מחוסן מטעויות, כאשר לגבי תורת הנפש שלו, הוא חילק את הגוף והנפש לשניים, יש נפש שנמצאת בבלוטת האצטרובל ויש גוף, וכאן הוא טעה; כל מנתח מח אם יחפש בבלוטל האצטרובל,לא ימצא שם את הנפש. מבחינה פסיכולוגית, לדעתי אריסטו הכי קרוב לאמת: לפיו הגוף והנפש אחד הם, כמו שני צדי… קרא עוד »
פאטיה, נראה לי שפירשת לא נכון את דבריי – לא התכוונתי בשום שלב כי אומרי ההן הם "בינוניים", "לא אינטליגנטיים" וכיוצ"ב. ציינתי כי בכל בלוג יש די והותר אנשים המסכימים עם כל פוסט ופוסט, ואני לרוב מעדיף להיות "פרקליט השטן", מתוך אמונה כי רק באמצעות קבלת ביקורת אמתית ומושחזת אפשר להגיע לשיפור ולהתקדמות (למרות שאפשר לקיים דיון פילוסופי שלם על האם נחוץ בכלל שיפור, או התקדמות). בנוגע לדיון הפילוסופי – אין ספק שדקארט טעה בחלק נכבד מכתביו – והרי דקארט היה רציונליסט טהור – דרך חשיבה שיסודותיה כבר קועקעו במידת מה, בין השאר ע"י הזרם הביהביוריסטי (כבר דובר רבות בפילוסופיה… קרא עוד »
שיואו ! אכן בימינו להיות "בינוני" הנה קללה יותר מעליבה בימינו מאשר אידיוט.
חרדה מעמדית אמרו פה? לגבי ענווה – גאווה יש לך למעלה בתגובתי ציטוט של ב. פראנקלין.
לגבי אפיסטמולוגיה (תורת ההכרה לא?) מעניין אותי מאד כיצד אתה מנהל את ה " מאבק פנימי " אצלך?
לי יש מושג (CONCEPT) כיצד 😉
שלך הבינוני הגאה.
אותי מענין איך מוצאים בן או בת זוג עם תפיסה כלכלית כזאת (ובעיקר בגלל שזה לא הפרמטר היחיד).
אני זוכרת שבפוסט אחד השמצת את הספר 'הסוד' אבל אני לא רואה דרך יותר טובה מנס. אני חושבת שזה נושא שראוי לפוסט.
הבלוג הזה נראה לי אפשרות טובה (דרך ממשק התגובות)
לא נראה לי.
לדעתי הכל שאלה של מחיר, מי שמשעבד את עצמו חודשים רק כדי לצאת לחו"ל או לרכוש דברים שלא ממש נחוצים לא עושה נכון, מנגד יש מעטים שמקבלים סכומים יפים (מעל 30,000 ש"ח לחודש) תמורת שניים שלושה ימים בשבוע, לאלו האחרונים כדאי לדעתי להמשיך לעבוד.
נסיעה לחו"ל לא מצדיקה את הויתור על החרות חודשים ארוכים.
למרות שעם חלק מהפוסטים שלך אני מסכים הפעם אני לא מסכים. חו"ל לא חייב להיות סינטתי, זה יכול להיות שוטטות עם מכונית בין כפרים, הכרת אנשים, טעמים ונופים יפים. רק תקישי שוויץ בגוגל ותראי איזה נופים מדהימים. אפשר לקחת דירה ולא מלון, אפשר לקנות אוכל בסופר ולא במסעדות והחוויות נשארות הרבה זמן. גם הסופשבוע הסינטתי הוא לא כזה גרוע, דרך אגב.
משה אני שמחה שהעלת את פרופ' לייבוביץ, אני מכירה את ה"בעייה הפסיכו פיזית" שלו, יש לי כמובן את הספר בבית, כמו כתביהם של הפילוסופים המוזכרים לעיל. ואכן לא נמצא פיתרון לבעייה הפסיכו – פיזית, ולכן היא נשארה עדיין בתחום הפילוסופיה ולא יצאה אל "המדעים המדויקים", כמוהם תורות ההכרה; האפיסטמולוגים והאונטולוגים; לעניות דעתי, לא נמצא מקום להפריך את התיאוריה של אפלטון. וכשאתה מתייחס לעמנואל קאננט; כלומר אנחנו מסוגלים להבין את הדברים אפריורי אבל לא מסוגלים להכיר את הדבר כשלעצמו, זה אומר שאנחנו, כבני אדם לא מסוגלים להגיע רחוק יותר משם., ואין לנו ביד את האמת הצרופה, אולי בנסיבות אלה יש מקום… קרא עוד »
פאטיה באמת, עכשיו גרמת לי להסמיק. את הרי יודעת שאני אוהב ללכת סחור – סחור – קלקלת לי הכול 🙂 אז עכשיו אני חייב לדבר ישירות – ה"מאבק הפנימי" יכול להתרחש רק אם אנחנו מפצלים את עצמינו לאני אני-עליון ואני-תחתון. אנחנו מפצלים את עצמנו מתוך רצון לשלוט. כמו שהטבע של המילים והשפה לפצל בשביל לשלוט. אמה-מה הסיכוי שלנו לשלוט במה שהגדרנו אני-תחתון זהה לסיכוי שלנו לא לחשוב על פילים ירוקים ברגע שהחלטנו לא לחשוב עליהם. כשזה קורה אז אנחנו מנסים להדחיק את האני-התחתון לאזור הצל ולזרוק אותו על האחר (הפוסל במומו וגו') . אם חייבים ניים דרופינג – אז אני… קרא עוד »
אולי כדאי להדגיש שלא עצם הטיול הוא הפסול, אלא עצם ההוצאה העצומה שנלווית אליו. ההוצאה הזו נכפית עלינו כי אנו מבודדים גיאוגרפית: אם היינו חיים באירופה, היינו צריכים רק לעלות על הרכב, ולהפעיל את הGPS. אבל את צודקת בגישה הפסיכולוגית – כל אחד צריך לבדוק איזה צורך זה מספק. האם זהו צורך שאי אפשר לחיות בלעדיו? האם אינך יכול למצוא צורך זה בקירבתך המיידית? אפרופו הנסיעה לחו"ל לאחר תום שירות צבאי מפרך: תמיד תמהתי מה מניע את החברה האלה, אחרי שעברו מסלולים מפרכים של אימונים, קו, לוחמה, ותורנויות מטבח, שמירה, בט"שים ועוד – ללכת ולטרטר את עצמם עוד ועוד באיזה… קרא עוד »
הי. לגבי הדברים שאני מסכים: אני לגמרי מסכים עם כך שאנשים אוהבים חופשות כי אין להם יותר מדי זמן – כי הם עובדים ויש בכך משהו עצוב. לגבי הבחירה של אנשים מה הם עושים כשהם מגיעים כבר למקום התיירות – זה אכן משהו סובייקטיבי, ולא ברור למה אנשים דווקא מתעסקים בדברים שהם יותר מוכרים להם. ואולי דווקא זה הגיוני – אנשים רוצים לחוות משהו קצת שונה "להתנתק", אבל הם לא רוצים שזה יהיה יותר מדי שונה ממה שהם מכירים, כי אז זה קצת מפחיד ואולי מאתגר. והרי באנו לנוח מהעבודה, לא? לגבי הרעיונות שהעלית לדברים שונים בארץ – מעניינים מאוד… קרא עוד »
גיא יפה דיברת 🙂
טיול זאת אולי רק דרך להגיע מנקודה א' לב' ? אני לא בטוח שהבנתי את כוונתך, הרי כל החיים האלה זה רק טיול ארוך מהעפר שממנו באת לעפר שאליו תשובי, אין כלום חוץ מהדרך ואם הדרך לא מעניינת אז מה כן מעניין?