בית » חיים פשוטים » מתנת הכלולות היקרה ביותר שנתתי

מתנת הכלולות היקרה ביותר שנתתי

מה יקרה אם נצא לגינה, חמושים בזכוכית מגדלת, ונמקד באמצעותה את קרניה המסרטנות של תרבות הצריכה לכדי אלומה יוקדת אחת?

סביר להניח שבמקום דשא שרוף ונמלים חרוכות, האלומה תיצור גן אירועים, עמוס לעייפה באורחים מגונדרים ומשועממים עד כלות, ובמרכזו זוג צעיר החוגג את “היום החשוב בחייו”.

120,000 שקל – זוהי עלותה הממוצעת של חתונה בישראל, עדכנית ל-2013.

ממוצעת, הווה אומר, לא מדובר כאן בחתונה של הבן של יצחק תשובה. אלה סכומים שמוציאים אנשים רגילים – אותם אומללי “מעמד הביניים” ומטה – שאצים נרגשים ולהוטים לחקות את עשירי תבל … וכפרה על הכסף.

אלה אותם זוגות צעירים שמתמכרים לאשראי, נוטלים משכנאות ענק, מתחילים את חייהם בחובות ואחר כך גולשים ל”סולידית” ומייבבים ש”כל כך יקר לחיות כאן“.

מבין כלל מעשי ההתאבדות הפיננסיים שעושים צעירים במדינה הזו, קשה לי לחשוב על תופעה הרסנית יותר. החתונה הישראלית הטיפוסית מנקזת לתוכה את כל תחלואי הצריכה, מזקקת אותם ומעצימה אותם פי עשרות מונים.

חיים רק פעם אחת:

הטענה הנדושה הזו היא כנראה ההסבר הנפוץ ביותר לחתונות הראווה.

כלה, כך אומרים, היא “מלכה ליום אחד”, ולכן ביום הזה צריך וראוי “להשקיע” כסף. במילים אחרות, מכיוון שהאירוע “נדיר” כל כך, יש הצדקה להוצאות הגבוהות (מאותה סיבה, אגב, ההמונים מבזבזים הון על טיול אחרי צבא – הרי מתי עוד יהיה להם זמן פנוי…)

יש כלות מטורללות שחולמות על ליל הכלולות מאז היו בנות 6. הן  סוחטות את בני זוגן האומללים לבזבוזי עתק (“קניה לי אם אתה אוהב אותי”) ומתכננות את האירוע חודשים ארוכים מראש כדי לוודא שהחוויה תהיה “בלתי נשכחת”. ביום החתונה עצמו הן כל כך חרדות שמא הזיקוקין לא יידלקו בזמן ושהסוס הלבן לא יחרבן בכניסה לחופה, עד שהן כמעט חוטפות אולקוס.

חרדת מעמד:

האמת המרה מאחורי חתונות הענק טמונה כמובן בחרדת המעמד של בעלי השמחה.

לא בכדי הם רוצים להצטייר בתור הלארג’ים ביותר, המפנקים ביותר, הגדולים ביותר. בתרבות שבה כל זוג מפיק אירוע ראוותני-עד-גיחוך יותר ממשנהו, מופעל לחץ חברתי לעשותו “מיוחד” יותר ויותר – שאחרת יחשבו את הזוג לעני, קמצן, לא-מוצלח.

למרבה האירוניה, כל החתונות הללו מרגישות בדיוק אותו הדבר: שעמומון רפטיטיבי, סתמי, צעקני, רועש, ריקני, מלאכותי – שיר הלל לתת-תרבות הצריכה וסמליה.

מירוץ הדוניסטי:

חתונות הן מדרון חלקלק במיוחד, מפני שככל שאתם קונים עוד אטרקציות גדל הפיתוי להוסיף עוד ועוד.

אסופת הנוכלים מ”תעשיית האירועים” יודעת לנצל את החולשה הזו לטובתם כדי לשווק עוד ועוד פיצ’רים נדושים כמו כירכרת סוסים, מסוק, סרט דביק של בני הזוג בטיילת, מגנטים, קריקטורות וכו’ וכו’. כמה שיותר מיוחד, יותר טוב, ולעזאזל הכסף. פלא שהתעשיה הזו מגלגלת 5.5 מיליארד שקל בשנה?

רצון שהופך לצורך:

הטרגדיה בכל הסיפור — פועל יוצא של הסיבות לעיל — היא שרוב האנשים כבר לא סבורים שהוצאה אסטרונומית על מסיבה של כמה שעות היא מותרות. מבחינתם זהו צורך – מחיר שעליהם לשלם כדי לשמר את מעמדם בסדר החברתי.

כך, בדיוק כשם שרצונות אחרים הפכו לצרכים (מכונית, טלוויזיה רב ערוצית, מערכת קולנוע ביתי, סמארטפון, אינטרנט, מזגן, מים חמים) – כך גם החתונה הופכת להוצאה ש”אין ברירה” אלא להתמודד עמה.

רוצים את זה עכשיו, נשלם על זה אחר כך:

עבור רוב הישראלים 120,000 ש”ח זו משכורת של יותר משנה. בהינתן שיעור חיסכון אפסי ו”יוקר מחיה” שמרקיע שחקים, ניתן היה לצפות אנשים במדינה הזו יחשבו פעמיים לפני שהם שופכים כסף מיותר כדי להנציח “חוויה” עם אדם שבשליש מהמקרים יתגרשו ממנו כעבור מספר שנים ובשליש אחר ישארו עמו בזוגיות אומללה “למען הילדים” (*).

לא ולא.

אנשים מוכנים לקחת הלוואות ענק כדי לשלם על החתונות שלהם, ולעזאזל החובות. קרפה דיים!

חלק לא מבוטל מהמתחתנים בארץ נעזרים בכספי ההורים שלהם כדי להפיק את הקרנבל. הציבור הקדוש הזה נחלק לשניים:

ההורה הלוחץ: במקרה זה, ההורה הוא שסובל מחרדת מעמד ומשתמש בחתונה כדי להרשים את מקורביו  ולגרוף אגב כך הון חברתי ( אם ההורים שלכם לוחצים על חתונה מסורתית עם 300+ אורחים, ובכן, נסו להבהיר שזו החתונה *שלכם*, לא שלהם).

ההורה הנלחץ: במקרה זה, ההורה נכנע לחרדת המעמד של ילדיו ומעמיד לרשותם סכום מכובד תוך שהוא יודע שהכסף יתאייד מהר יותר מהתגובות של הטרולים באתר הזה.

אם לא מפריע לך שהבת שלך רוצה חתונה בשווי 120,000 שקל גם אם המשמעות שתיאלץ לשבור את חסכונותיך כדי לממן את זה עבורה – הרי שהמסוגלות ההורית שלך בספק (שלא לדבר על איכות החינוך שנתת לבתך).

אבל הלוואות והורים הם לא המקורות היחידים למימון החתונה. למעשה, הם אפילו לא המקור העיקרי.

“אל תדאגי, הצ’קים יכסו את הכל!”

קוד ההתנהגות הנהוג במחוזותינו מטיל את האחריות למימון הפנטזיה הצרכניסטית המבחילה של הזוג הצעיר על… האורחים.

במילים אחרות, בני הזוג מביאים בחשבון את סכום הכסף שהם צפויים לקבל כמתנות מאורחיהם במסגרת תכנון תקציב החתונה. כך האורח האומלל הופך בעל כורחו לשותף באורגיית הבזבוזים חסרת התוחלת שתוארה לעיל.

לא פעם אני שומעת על אנשים שמלינים על כך שיש להם 5 חתונות הקיץ ולכן יצטרכו להיפרד מ-2,000 שקל לפחות. איש לא מעז לשלם פחות, פן חלילה ייתפס כקמצן או חסר לב. אחרים משלמים מתוך ציפיה שהזוג החוגג ישיב לו כגמולו ביום בו הוא עצמו יינשא.

המנגנון החולני ומשולל ההיגיון הזה, פרי בטנה של של התרבות הנורמלית, מתמחר קירבה אנושית בכסף. כשהון חברתי מתורגם להון פיננסי, קצרה הדרך לבזבוז חסר שחר על אנשים שאתם חפצים בייקרם.

שאלו אותי באחת התגובות מה דעתי בעניין, ואיך אני מתמודדת עם ה”אילוץ” החברתי הזה.

ובכן, דעתי היא שעלות מימון החתונה מוטלת אך ורק על החתן, על הכלה ועל המשפחות שלהם. לא על האורחים. העובדה שבני זוג בוחרים להינשא לא נותנת להם את הזכות לקנוס את האורחים שלהם.

אל תזמינו אנשים להפקות הארורות שלכם אם אין לכם את האפשרות לשלם תמורתן. אל תצפו שאחרים יממנו את הפנטזיות הגרנדיוזיות שלכם. אני לא אמורה לנחש כמה עלה האולם, כמה עלו המנות וכמה עלה לשכור את סוס הפוני שנשא את הילדה שהמטירה סיגליות בדרך לחופה.

לעצם העניין, אני בדרך כלל דוחה הזמנות לחתונה מאנשים שלא תורמים מהותית להון החברתי שלי. זה אומר שלהזמנות שמגיעות מ”מכרים”, “עמיתים” או מ”קרובים רחוקים” אני בדרך כלל משיבה בטלפון שאומר שלא אוכל להגיע, ובכך, בעקיפין, מקטינה את עלות ההוצאה שלי ושלהם.

מה האלטרנטיבה?

אם כבר החלטתם שאתם רוצים להתחתן – חפשו את הדיל הזול ביותר לקפריסין, סעו ללרנקה, לימסול, פאפוס, ניקוסיה או איה נאפה, גשו לבניין העיריה, אתרו פקיד שיחתן אתכם, קחו את תעודת הרישום, חזרו ארצה וגשו למשרד הפנים.

אחר כך תוכלו לעשות מסיבה בבית, להכין אוכל בעצמכם ולהזמין (רק) אנשים שאתם אוהבים – בלי לקנוס אותם, בלי לגרור אותם למקום שבו הם לא מכירים אף אחד, ובלי להיכנס לחובות בעצמכם.

צריכים צלם? מנו את אחד החברים שלכם. צריכים ברמן? נהג? מאפרת? ספר? כנ”ל. לא יודעים לבשל? בקשו עזרה ממישהו שיודע (אבא-אמא-אח-אחות) או שתזמינו טייק-אוואי ממסעדה סמוכה. הבית שלכם קטן? צאו ליער, למדבר או לחוף במקום לפרנס בעל אולם מפוקפק. החברים מתעקשים לשלם? שיביאו אוכל, שתיה או צ’קים שייתרמו בשמכם.

במקום לתאם לו”זים, לוודא שהשמלות של השושבינות מתאימות לסידורי הפרחים ולהתרוצץ בין מאות אורחים שעם רובם בכלל לא דיברתם בחודש האחרון, תוכלו – רחמנא לצלן – להינות מהאירוע, ולשלם פחות מ-5,000 שקל.

אני מבטיחה לכם שהחוויה הזו תיחרט בזכרונכם – גם אם היא לא תלווה בתוספות מלאכותיות כמו כירכרות, הפרחת יונים וסלסולים של אייל גולן. למרבה האירוניה, החתונה הזו תהיה כל כך ייחודית ויוצאת דופן ביחס לשאר, שאין סיכוי שמי מהמוזמנים ישכח אותה.

מתנת הכלולות היקרה ביותר שנתתי שווה כנראה בסביבות 115,000 ש”ח כפול מספר הקוראים הרווקים של הבלוג הזה. 115,000 שקל זה הרבה מאד כסף לזוג צעיר, בעל אופק השקעה ארוך וזמן רב להנות מכוחה הפלאי של ריבית דריבית.

אם אתם לא מיליונרים, אל תוציאו סכום בן שש ספרות על מה שהוא במהותו לא יותר ממסיבה חד-פעמית שנמשכת כמה שעות. אני יודעת שזה “מטורף”, “קיצוני”, “סגפני”, אבל תחשבו על זה לרגע: יש קשר בין בזבוז קיצוני לתלות כלכלית. ביום שבו אנשים יבינו ש-100 שקל שהם חוסכים שווים בדיוק כמו 100 שקל שהם מרוויחים, אני משוכנעת שמצבו הכלכלי של עם ישראל ישתפר דרמטית.

(*) אגב, מבלי להרחיב בעניין דעתי על מוסד הנישואין והרלווונטיות שלו לזמננו – אני חושבת שבהינתן שיעור הגירושין הקיים יתכן שיש היגיון רב יותר לקיים את מסיבת החתונה הגדולה ביום הנישואין העשירי 🙂



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

106 תגובות

  1. איך שכחתי מנושא החתונות?… אחד משיאי הטימטום הישראלי אם לא שיא השיאים… זה מזכיר לי מישפט שמיוחס לדולי פרטון – “זה עולה לי כל כך הרבה כסף להיראות כל כך זולה”…

  2. מעולה

  3. הבעיה הזו שהכל נסמך על האורחים מוכר מקרוב. לרוב קורה שהחתונות האלו קורות שרוב חבריו של החתן סטודנטים ואף לפני כן (בציבור הדתי וכדו’) ולכן אין אפילו משכורת מסודרת שעליה האדם מסתמך ובכל זאת המזומנים משתלשלים לקופה גם כשרני יודע שלאותו אדם אין האפשרות להוצאת סכומים כל כך גדולים.

    לצורך כך יש בציבור הדתי מושג הנקרא מנת ‘משמחים’ שבה המנה זולה יותר ואולי הורידו את המנה הראשונה או שהאולם מבין לצרכי הזוג, אט אט מושג זה נעלם מכורח חשיבות האולם והמטרה של האולם להיראות כמכובד שלא יגישו אצלו מנות זולות. כמובן לנו(אני כרגע בישיבת הסדר שהיה במעל ל-40 חתונות בשנתיים האחרונות) אין זה משנה כהוא זה גובה המנה וכל חתונה עוברת מעטפה בין החברים ושם כל אחד 30 שקלים בלבד(כמובן אם חבר מסוים מרגיש קרוב יותר לחתן שם לו במעטפה נפרדת) לרוב אנו מנסים שלא לשבת כולם בשלחן זאת אומרת שבשלחן של 10 עלולים לשבת 15 בהפסקות ע”מ שלא לבזבז עוד מנה לזוג וכו להתחלק במנות המוגשות, וכך הדבר הרי גם לחתן יש 40 חתונות על הראש ואין הוא רוצה לשלם על כל חתונה סכום גבוה.

    יש כאלו שירימו גבה ויאמרו לא ללכת לכל החתונות האלו, אבל אין זה כך שהרי הזוג רוצה את כל החברים גם אם אין בהכרח קרובים אבל עושים שמח בצורה רצינית ולא מפסיקים לרקוד(מי שהיה בחתונה כזו מכיר..) ולכן יודעים כולם שיש לספוג זאת.

    ועכשיו לגבי כל זוג שמתנהל לקראת החתונה צריך לחשוב בצורה אמיתית האם זה הגיוני שמנה עולה 150 שקל(יש גם פחות ויש גם הרבה יותר) מתי אכלתם בזמן האחרון ארוחה שעלתה לכל אחד מהסובבים מחיר הדומה לזה. ועוד המחשבה לגלגל זאת על האורחים המסכנים על לא עוול בכפם שנאלצים לאכול את המנה יחד עם הגלולה המרה בדמות הצ’ק שהשתלשל לתיבה. צריך לומר די!!!
    אני מכיר מקרוב זוג שהוריהם לא ריחמו עליהם ועשו חתונת ענק כשאין להורים את הכסף לכך ולכן מן הסתם הכסף מהצ’קים הלך להורים, והם ככל זוג הגון עשו רשימה של המתנות וכמה כל אחד הביא ע”מ להחזיר לו בבוא היום, ואכן הזוג נתקע עם ערימת אירועים שעליו לכסות (שלא יגידו חס ושלום שהם קמצנים). חבל שהדברים מגיעים למקומות חשוכים אלו… צריך פשוט לעמוד זקופים ולומר.. לא!!!

  4. החלק של נסיעה לחו”ל בשביל להינשא מיותר לגמרי. בישראל מעמדם של זוג נשוי רשמית (בארץ או בחו”ל) ושל זוג שפשוט חי ביחד – זהים מכל בחינה. חייבים גם להבין שנישואין אזרחיים בחו”ל הופכים לנישואין דתיים בישראל, וכל מה שנחסך זה ההליך הרבני הקצר.
    אפשר לוותר על החלק של נישואין ולעבור ישר למסיבה. גם יהיה יותר קל בגירושין.

    • לכאן חתרתי, כמובן. יש אנשים שהתעודה חשובה להם מאוד (משיקולי מס, למשל).

      • פוטינצ'יק

        דווקא משיקולי מס עדיף לא להיות נשוי.
        זוגות שעובדים באותו העסק נדפקים (למרות שעכשיו לפיד עשה איזושהי רפורמה לא התעמקנו בזה), לרוכשי הדירות להשקעה גם עדיף להיות 2 רווקים עם דירה מאשר זוג נשוי עם שתי דירות.

      • פריכיהו

        אז למה דווקא בקפריסין? אם זה רק בשביל התעודה יותר זול להתחתן ברבנות, ובמילא אם תתגרשו תצטרכו לעבור שם.

        אגב למרות מעמד הנישואין ההולך ונשחק עקב חוקי הגזע בישראל, יש מצבים שעדיין נדרשים להתחתן רשמית מסיבות בירוקרטיות.

        • ס"ש קונטרול

          הצג בבקשה מצב אחד שכזה..

          • פריכיהו

            בכיף! אם את/ה ישראלי ובן/בת זוגך לא, אתם צריכים להיות נשואים כדי לקבל ויזה/אזרחות במסגרת “איחוד משפחות”. נדמה לי שגם אם רוצים לאמץ ילד יש דרישה או לפחות העדפה שבני הזוג יהיו נשואים.

        • אגב חתונה ברבנות, אני לא יודעת אם זה עדיין קיים, אבל בזמן שהתחתנתי (אמצע שנות ה90), גובה אגרת הנישואין שנגבה מהזוג היה בהתאם ליוקר האולם בו תכננו להתחתן.

    • למי שלא רוצה לנסוע לקפריסין (שזה די מיותר לדעתי) ולא רוצה להתחתן ברבנות קיימת האפשרות הנפלאה של “חתונה” או נישואין במסגרת ארגון משפחה חדשה. אנחנו “התחתנו” שם, עשינו חוזה שכולל מעבר לעניינים כספיים גם כמה נושאים אחרים חשובים לא פחות כמו חינוך ילדים, המתת חסד והכי חשוב תכנון של תהליך הפרידה למקרה שימאס לנו אחד מהשני. זה נהדר ואנחנו ממליצים לכולם. אגב, רשמית אנחנו רווקים וגם ידועים בציבור ונהנים מהרבה יתרונות מיסוי, נקודות זכות, ועוד (והכל חוקי, אנחנו לא מרמים את המדינה)
      הנה קישור לאתר שלהם למי שמתענין: http://www.newfamily.org.il/services/civil-union-card/

      • גם אנחנו התחתנו שם.. :).
        הם נחמדים וממש בסדר.

        מקווים שאם נחליט להגר לא ניתקל במכשולים כמו ש me רושמת..
        או שכבר יהיו נישואים אזרחיים בארץ.

        • לצערי את תתקלי בהמון קשיים כי ידועים בציבור לא שווה כלום במדינות אחרות. לכן האופציה היחידה היא הרבנות או קפריסין\פראג\ווגאס.

      • לצערי מה שאת מתארת לא נקרא נישואין. זה נקרא ידועים בציבור ולא חייבים ללכת לשם בשביל לחתום על המסמך הזה.
        דרך אגב, אני ידועה בציבור ובסופ”ש האחרון חגגתי את חתונתי בהוצאה ענקית של 4500 ש”ח.

    • inonz: לצערי הרב אתה טועה. יש המון מדינות שרוצות תעודת נישואין ולא יעזור כלום. ארה״ב היא אחת מהמדינות האלה. למשל, אם אחד מבני הזוג אזרח אמריקאי והשני לא, והזוג רוצה לעבור לארה״ב ולגור שם ביחד, הדרך היחידה עבור בן הזוג לקבל מעמד של תושב היא להיות נשוי לאזרח. לא ״מוכרים בציבור״ ולא ״תעודות זוגיות״. תעודת נישואין. גם מקפריסין אפשר אבל שתהיה תעודת נישואין. אותו כנ״ל לגבי ויזות. אם אחד מבני הזוג מקבל ויזת עבודה או לימודים לארה״ב, ע״מ שבן הזוג השני יקבל ויזה נלווית הם חייבים להיות נשואים. אני בטוחה שהמצב דומב במדינות אחרות גם. אז ״לא צריך להנשא״ לא תופס לכל המקרים. בהרבה מצבים בני הזוג חייבים הכרה פורמאלית בקשר שלהם.
      מעבר לכך, אני לא מסכימה עם הטון הקטגורי של הכתבה. בסופו של דבר עבור הרבה אנשים חתונה היא עניין גדול. גם צרם לי הטון המזלזל בנישואין. אני נשואה מזה שנתיים ולפני זה היינו זוג לא נשוי למשך 3 שנים. במקרה שלנו העובדה שנישאנו חיזקה את הקשר שלנו. אולי לכותבת זה לא מתאים, אבל יש אנשים שזה כן מתאים להם ואין שום צורך לזלזל בבחירות של אנשים אחרים.

  5. דורין, הפוסט הזה הוא 10\10, אין דבר יותר דוחה מחתונה ישראלית גרנדיוזית.
    אני בדיוק מתקרב לגיל שבו חבריי ומכריי יתחילו את התהליך המטופש הזה (להתחתן) ואני חרד מהאפשרות שאצטרך לשלם סכומי כסף דמיוניים אותם אני צריך לטובת חיי היום-יום – הבעיה היא איך יוצאים מהברוך (יש בטווח הקרוב 3 חברים שאני יכול להמר שיסיימו באולמי “הב-לי-50K-וקח-אולם-גדול”), עצות, מישהו?
    בנוסף כמעין אנקדוטה – אפשר רק לפנטז על הסיפורים של סבתא שלי – שהתחתנה בגינה בנהלל בנוכחות חברי המשק שהביאו אוכל מתוצרתם, החתן לבש חליפה ישנה שהצליח להציל מהפרעות באירופה, הכלה לבשה שמלה שנתפרה ע”י חברתה, וכולם שתו, והשתכרו, ונהנו וטפו-טפו-טפו הזוג המאושר חי ביחד קצת יותר מ60 שנה.

    רק הערה קטנה דורין: לכתוב “המונים” (masses,commoner’, laymen) קצת יוצר אנטגוניזם אצל אנשים (לדוג’- אני) ומרחיק אותך מהמטרה שלך שהיא להנגיש את הבלוג למספר רב של אנשים… פעם אחרונה שבדקתי את לא נצר לשושלת ההבסבורגית, אז אין טעם להשתמש במילה חסרת טעם זו.

    • היי,
      1. שלח להם כבדרך אגב קישור לפוסט הזה 😉
      2. לעניין אנטגוניזם וגו’ – חשוב מאד להדגיש שהבלוג הזה לא כפוף לאי אילו כללי אתיקה עיתונאית, תקינות פוליטית או התנחמדות. יש אנשים שמאוד מתרגזים למקרא הפוסטים הללו. אני מעוררת אנטגוניזם? יופי.

      • קורא בבלוג

        לא ברור לי מה הפואנטה של הגישה האגוצנטרית הזו. אם היית מעוררת אנטגוניזם במשפחתך, בחבר שלך או בידידים קרובים שלך, זה לא היה מפריע לך? אני מניח שכן. אז למה לא להתייחס בטאקט ובהבנה גם כלפי אנשים אחרים? אף אחד פה הוא לא אויב שלך.

  6. איש (3718 )

    מי שחושב שהחתונה על חשבון האורחים , שיחשוב שנית, אנו משלמים על זה בתשלומים על החתונות האחרות שהולכים אליהם.

  7. אני מסכים לגמרי איתך. חתונה בארץ הפכה למלכודת דבש של צריכה וסטטוס.

    רק ששוב לקחת את זה לקיצוניות פיננסית ושכחת רבדים אחרים מה שהפך את הפוסט לירידה על המעמד הנמוך – לא פייר.

    ידוע שאושר בחיים מגיע מפעילויות חברתיות וחתונה זה סיבה לפעילות חברתית. למי שיש קצת יותר משניים שלושה חברים, זו הזדמנות נהדרת לחגוג ועיריה זה לא בדיוק המקום לחגוג עם חברים וקרובי משפחה.

    לא כולם מזמינים מסוק וכרכרות אך מפגש עם חברים, משפחה, מוסיקה אוכל וריקודים זה בהחלט חלק מהאושר בחיים. כמובן למי שהוא יצור חברותי שכן נהנה לדבר עם קרובי המשפחה וחברים. תחברי את זה עם הקומבינה שבה ההורים משלמים על הארוע והילדים לוקחים את הצ׳יקים וזו מתנת חתונה מההורים.

    אז נכון, האבסורד של חלק מהמשפחות זה שהן מוציאות יותר מהיכולת אך תמיד המעמד הנמוך היה טיפש וישאר טיפש אך בעיני לבטל פעילויות חברתיות בגלל שיקול פיננסי ולהעביר אותן לעיריה זה הטיפשות מהצד השני.

    ולא אמרתי להזמין את כל העולם אך בדרך כלל יצור חברותי עם חברים וקרובי משפחה קרובים מגיע ל 100 איש ביחד? בעיריה? אפשר בחצר למי יש בית מתאים ואם אין, יש מספיק מקומות היום, פתוחים עם אחלה אוכל, נוף ומקום לדבר ולרקוד במחירים סבירים וכדאי שתקחי את זה בחשבון העושר שלך לפנסיה בשביל האושר בחיים.

    מהפוסטים האחרונים אפשר להבין שאת משלמת מחיר כבד מאוד על צורת החיים שלך. בנית משנה סדורה ללא פעילות חברתית, לא לראות עולם, לא לאכול במסעדות בכלל … ושלא תספרי לי שסקי בשווייץ או טיול לניו זילנד לא היה מעשיר את חייך יותר מלהכין חומרי ניקוי מחומץ.

    • נראה שאתה (שוב) מקצין בכוונה (ר’ הפסקה האחרונה שכתבת) מתוך כוונה לעורר פרובוקציות. את ה”פעילות החברתית” שלי אני מעדיפה לעשות במסגרת חוויות עם משמעות אמיתית. למשל: מתי לאחרונה ניהלת שיחה עם אדם שנולד לפני 1930, שאינו קשור למשפחה שלך? עכשיו – ברור לי לגמרי שיהיו אנשים שיחשבו שאני “משלמת מחיר כבד מאוד” ולו מפני שאני מסרבת לקפץ בשמלה אלגנטית ולמחוא 45,000 מחיאות כפיים בערב אחד לצלילי דרבוקות וסלסולים. fuck them

    • פרקליטת השטן

      פעילויות חברתיות הם לא משהו יקר, בעצם, הם לגמרי בחינם. גם כשהולכים לאכול בחוץ ברוב המקרים זה יסגר בפחות מ50 שקל לאדם.
      אם אתה צריך לשלם 300-400 שקל כדי לפגוש אנשים מסויימים, כנראה שעדיף לא להפגש איתם.

      • פרקליטת החתן

        אם את בנאדם שנמנע ממפגש עם אנשים רק כי את עלולה למצוא את עצמך משלם על זה במרשרשים..
        אולי בעצם עדיף לא להיפגש איתך?

  8. שכל אחד יבזבז את כמות הכסף שהוא רוצה, בסבבה שלו, ויסתבך או ירוויח כאוות נפשו.
    אבל אם כבר שמת 120,000 שקל, אל תהפוך את החתונה הזו לצ’יז מזעזע עם כנרת בלבוש מינימלי, רבי שקופץ על פוגו, ושישיית רומנים שעומדים על השולחן, שרים שירים של אריס סאן וצועקים ‘אני קלאודיוס, אני קלאודיוס’.

    • יאיר, בחיית, איפה ראית חתונה כזאת? תזמין אותי גם. אני מתה לראות רומנים שצועקים ״אני קלואודיוס״. זה נראה לי נורא משעשע. שלא לדבר על רב שקופץ על פוגו.

  9. דווקא כאן זה מקום מצוין ל…
    “לא מעוניינת”, “לא אהיה שם”, “לא זמינה במועד זה”, “כבר יש לי כזה”, “מעדיפה לא לקחת חלק”, “אין לי זמן לזה”, “זה כבר לא אקטואלי”, “אני כבר לא עושה את זה”, “אני לא מרגישה טוב”, “הילד לא מרגיש טוב”,”הסבתא לא מרגישה טוב” , “אני במילואים במועד זה” , “אני תורמת כליה במועד זה”, “אני בדיוק בפרויקט בחול מהעבודה במועד זה” …..
    ומי שלא מתאים לו אז שישתה את המים בעזה.

    אצלי זה גם מבחן חברות – מי שמזמין אחרי ששמע את דעותיי ומעז להכניס צלם להיכל החתונה 🙂
    הוא לא חבר אמתי.

    • אויש שכחתי – אם אומרים לא לחתונה החיסכון אף גדול יותר – לא תוזמנו לסבול אחר כך בברית \ בריתה בת/בר מצווה וחתונות הילדים וילדיהם לעולם ועד.

      • ובכלל לי יוצא להיפגש עם המשפחה המורחבת רק בהלוויות.

        היתרון היחיד שאני מוצא בהגיע לחתונה – הוא שיפור היכולות
        והמיומנות הפולנית של “המחמאה הטרויינית” *

        * מחמאה הניתנת לקורבן הגורמת לו להרגיש שמח וטוב לבב
        ואחר 5 דקות מתפוצצת לו בפנים כשהבין שהולבנו פניו.

  10. לא הבנתי מאיפה הגיעו ה 115,000 ש”ח מה זה החישוב הזה?. ודווקא היה מאד מעניין אותי לשמוע מה דעתך על מוסד הנישואים.

    • ניחוש: 120000 – 5000. היא שכנעה זוג לקבל את ההמלצות שלה.

    • תכנון המסיבה שהצעתי (כולל קפריסין וכו’) אמור לעלות 5000 שקל. החתונה הממוצעת בישראל עולה 120,000 שקל. משמע, המתנה שאני מחלקת לכל הרווקים שקוראים את הבלוג הזה שווה 115,000 שקל (שיישארו בכיסיהם, בכיסי הוריהם ובכיסי אורחיהם).

  11. עשיתי חתונה בלי אף אטרקציה. הכנו את המתנות לאורחים בעצמנו. הבאנו אלכוהול מהבית ועדיין עלה מאה אלף.
    אמנם החזרנו את הכסף עם המתנות אבל כמו שנאמר זה רק מימון ארוך טווח שאני משלם עליו כל החיים

  12. פוטינצ'יק

    ולמי שבכל זאת רוצה לעשות אירוע כי הוא נהנה מחגיגות, מפגשים חברתיים, אלכוהול וריקודים:

    1. הקדימו תרופה למכה א’.. הזמינו את המינימום ההכרחי לאירועים שלכם, רק אנשים שאתם באמת אוהבים, בלי “לא נעים” בלי “הם יעלבו”.. מעבר לחיסכון באירוע עצמו, זה גם יחסוך מכם הזמנות מיותרות חוזרות לאירועים עתידיים של כל מי שלא הוזמן. זה אומר בלי הזמנה קבוצתית במשרד, בלי להזמין את החברים מהמילואים (גם אם הם הזמינו והלכת כמו פראייר), בלי להזמין את הענף ההוא של המשפחה שאף אחד לא זוכר איך קוראים לילדים שלהם (תגידו להם שעשיתם טקס אינטימי), בלי להזמין את הפוץ של החברה רק כי הזמנתם את כל החברים האחרים. אם אתם לא אוהבים אותו, הוא לא צריך להיות שם!

    2. הקדימו תרופה למכה ב’.. אל תלכו לאירועים של אנשים מרוחקים, אנשים זמניים בחיים שלכם ואנשים שאתם סתם לא מחבבים. הודיעו מראש שלא תוכלו לבוא כי לבת דוד יש בת מיצווש, או כי האישה בשנת אבל או כי כבר שריינתם טיסה משפחתית לחו”ל. האמת.. בד”כ “לא נוכל להגיע” סוגר את זה, ונדיר שאנשים שואלים למה.

    3. אל תמסדו את היחסים באופן פורמאלי!!! אל אל אל!! לא ברבנות וגם לא בקפריסין. שלא תעזו להירשם כנשואים במדינת ישראל, כדי שלא תמצאו את עצמכם מתגרשים ברבנות – דבר שכל יהודי מחוייב לו, גם אם נישא בחו”ל.
    למה? כי הרבנות יכנסו לכם לחיים, ישפילו אותכם ובעיקר את הנשים, יכריחו אתכם למול את הילד שלכם, ואם הגבר הפך לצמח או נעדר או פדופיל שרוצה שלום בית מהכלא האישה תהייה עגונה עד סוף ימיה.. בקיצור, למה להסתכן? היום לידועים בציבור יש אותן זכויות בדיוק כמו לנשואים.
    מי שרוצה טקס דתי יכול להתחתן באמצעות רב/ה רפורמי – מומלץ ביותר, הם עורכים טקס -יהודי- ושוויוני, יש ארגונים שמתמחים בעריכת טקסים אזרחיים, ואפשר פשוט להזמין חבר קרוב או אדם נערץ שינחה את הטקס.

    • תודה מקרב לב על הפוסט הזה בכלל ועל הסעיף השלישי בתגובה של פוטינצ׳ק. אין אמת עמוקה יותר…

    • תומר (אבל אחר)

      מקבל בעיקרון את מה שכתבת (וגם מיישם הלכה למעשה) אבל מאיפה הרעיון הזה שכל חתונה טומנת בחובה את זרעי הגירושין?

      • פוטינצ'יק

        חס וחלילה חמסה חמסה מלח מים.
        אבל בסטטיסטיקה של היום, צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי כזה.
        עם כל הכבוד לרומנטיקה (גם אנחנו זוג אוהב שהתחתן ) צריך להיות ריאלי ולקחת בחשבון שבטווח של שנים ארוכות דברים עלולים להשתנות, ואם הם ישתנו – אתה ממש ממש לא רוצה שהרבנות תהייה מעורבת בזה.

    • הערה לגבי סעיף ג’: מסתבר שגם טקס שהוא אינו חתונה פורמלית יכול לחזור אליכם כמו בומרנג. בעת ההיפרדות טקס שלא נחשב כחתונה בעת החתונה (כי לא היה כמו שהרבנות רוצה) הופך לחתונה חוקית לשם גירושין אם היה בעל “אופי של חתונה דתית” קרי: חופה, עדים וטבעת.. ראו הוזהרתם!

      • פוטינצ'יק

        טוב.. בשביל זה מישהו צריך להיות מנייאק ברמות ולהלשין ברבנות..
        וגם אז זה לא כזה פשוט.

        בוא נסכם, שזה סיכון שקיים, אבל ברגע שנרשמים ברבנות – הסיכון וודאי.

    • פשוט להחליף טבעות. גם ככה זה הכי כיף 😉 ומסמל הכל.

  13. אנחנו התחתנו בלרנקה, ועשינו מסיבת חתונה בבית, לחברים, בדיוק לפי ההצעה שלך. אח שלי בישל, חבר של בעלי תיקלט וביקשנו מהאורחים לא להביא צ’קים. מקסימום אלכוהול. היה מעולה, ועלה פחות מ-5000 שקל.

  14. למי נתת סכום נדיב שכזה?!

  15. אני נהנית לקרוא את הפוסטים שלך, ואפילו מאמצת את חלק מהעצות שלך. את אלה שמתאימות לאורח החיים שלי, ולמגבלות שלי.
    אני ובעלי מימנו בעצמנו חתונה צנועה בעלות של כ- 9,000 שקלים, כאשר לאוכל אנחנו דאגנו, והחברים והמשפחה הביאו, ואפילו הכינו ביחד איתנו. שמלת החתונה עלתה – 0 שקלים בדיוק. חברה רוקנה את ארון הבגדים שלה ואני אימצתי לעצמי איזו שמלה לבנה. הוספתי לה חגורה נהדרת ויפה שעלתה 250 שקלים שאני משתמשת בה עד היום. מוזיקה- מינינו חבר שידאג לזה, השאלנו מערכת הגברה. חברה שלי איפרה אותי. שיער- טוב, בכל זאת הלכתי למספרה.
    אבל על דבר אחד לא חסכנו- על הצלם. שהוא היה העלות הגדולה ביותר באותו היום. ועל הבשר. על האש עם נתחים טובים ומובחרים של פרה. החתונה נערכה בחצר הבית של החמות, המשפחה והחברים קישטו את החופה, ולחתונה הגיעו בערך 50 איש. בעלי הודיע לאימא שלו שבמידה והיא רוצה להזמין את החברים שלה- שתעשה אירוע נוסף, בעצמה. וכך היא עשתה. אנחנו רק נאלצנו להופיע. אף אחד לא נדרש לממן את החתונה שלנו, או להביא צ’ק. הביאו בכל זאת. עם הכסף קנינו מכונית יד שניה נהדרת שמשמשת אותנו עד היום וחיונית לעבודה שלי. הרכב הישן ניתן במתנה לקרוב משפחה (לא הכל זה שיקולי עלות תועלת, ולטעמי במקום למכור את הרכב ולחסוך את הכסף הרבה יותר משתלם לתת אותו לבן משפחה שזקוק לרכב. לא משנה שאחר כך קנה אופנוע…).
    אני סבורה שאת נוקטת בגישה של קיצוניות פיננסית. אני לא מבינה למה את חיה בכזה צמצום רק כדי לא לעבוד. אני אוהבת את העבודה שלי, ומרגישה שאני תורמת, ואפילו פה ושם עוזרת לאנשים באמצעותה. והעבודה נותנת לי הרבה סיפוק, שאי אפשר לכמת רק בכסף. העבודה של בעלי היא חשובה לא פחות, והוא תורם לחברה ומעשיר אותה, וכך גם הקולגות שלו. ומעל הכל- הוא אוהב אותה. ואנחנו מצליחים לחסוך (עם אימוץ חלק- בדגש על חלק- מהעצות שלך. בכל זאת… לא לחמם את הבית עם תינוק בחורף לא נשמע לי כאופציה. האלטרנטיבה של תינוק מצונן תעלה לי הרבה יותר…)

    • לגבי המשפט האחרון של מיכל, יש עוד אופציה – לא לעשות ילדים. הרבה יותר טוב לעולם שגם כך סובל מפיצוץ אוכלוסין.

      • אני בעד שאנשים איכותיים יתרבו.
        כל אחד עושה את הבחירה והשיקולים שלו. ואי אפשר להשוות את חייהם של זוג שהורים לילד קטן לעומת זוג ללא ילדים. אני לא חושבת שילדים עושים אותך מאושר יותר או פחות. אני כן יודעת שבגלל שיש לי ילד, אני רוצה להיות האדם הטוב ביותר שאני יכולה בשבילו, לשמש לו דוגמא, לחסוך ולדאוג לעתיד שלו, ולתת לו את הכלים לדאוג לעצמו.
        אני חושבת שלהביא ילדים לעולם זו השקעה, אם כבר. התוספת של ילד לחיים, אם אדע לגדל אותו כמו שצריך והוא יתפתח בעצמו ויגדל להיות אזרח יצרני ומעל לכל- אדם מאושר, זה דבר שלא יסולא בפז. זה נותן סיפוק אדיר.
        אני לא מסכימה עם הסולידית שילדים פוגעים בבריאות והורים לילדים סובלים יותר מדיכאון. יש מחקרים לכאן ולכאן. הבחירה שלא להביא ילדים לעולם מובנת לי, גם אני חשבתי שלא ארצה ילדים. אבל דברים משתנים ואתה משתנה. ילדים משנים לך את החיים, ודווקא לטובה. אבל אני ממש שונאת את הזוגות שמנסים לשכנע אחרים להביא ילדים לעולם כי זו חוויה כל כך נהדרת ו’ואו’ ו’אתם לא מבינים מה אתם מפסידים’ ‘טעם החיים’ וכל השטויות האלה.
        אבל אני חושבת שגם זוגות ללא ילדים יכולים לתת להורים מספיק קרדיט שאם הם אומרים שילדים זו שמחה, הם לא מחרטטים אותם. בדיוק כמו שזוגות שהחליטו שלא להביא ילדים עשו החלטה מודעת ומושכלת ולא מחרטטים את עצמם.
        אה, וחסכנו גם מלא כסף כשלא התחתנו ברבנות. לא מבינה למה אנשים עדיין עושים את זה…

  16. באותו עניין – יש קבוצת פייסבוק ״חתונה זה לא דו״ח״ שפתחתי פעם. כרגע לא מאוד פעילה אבל עם הרבה פוטנציאל!

  17. אני מעריכה שבסביבות 10,000 שקל נתתי מתנות לחתונות שאני אף פעם לא אקבל בחזרה כי התחתנתי בעירייה בחו”ל ולא יהיו לנו ילדים. בשנים האחרונות הצלחתי לצמצם קצת את הנזקים (מגיע לחתונות של הבני דודים אבל לא לאירועים של הילדים שלהם), אבל זה קשה כשיותר מחצי מהמשפחה שלי הם חרדים.

  18. א. האיום

    רק לתקן אותך (מניסיון! כי גם אני חשבתי כך, אבל הרבנות חסמה כמעט כל פרצה),
    אם שני בני הזוג יהודים וחיו ביחד גם בלי חתונה (ידועים בציבור) – חייבים לעבור ברבנות…
    ברור שלא מקפידים על כך – אבל ה”חוק” הנ”ל קיים.
    ואם זאת מע’ יחסים שלא נגמרה בטוב, יש מצב שמישהו מחכה לך בפינה של מע’ היחסים הבאה שלך…

    (וכמה טוב שאני לא חי שם יותר…)

    א. האיום

  19. בנימין

    ואיך אתה יודע שבנאדם עומד להתחתן??
    אתה מתחיל לשמוע ממנו יותר ויותר בזמן האחרון.

    לקח לי קצת יותר מדי זמן להבין שאני אל חתונות לא מגיע יותר, שלב מקדים לאי ההגעה היה שאת השיק נתתי בסוף הערב, כמו חשבון במסעדה. הסכום שנתתי היה בהתאם לרמת הנאתי מהאוכל המוגש, מאיכות היין ומאיכות החברות הרווקות של הכלה וכמות מספרי הטלפון שהצלחתי להשיג (כמובן שאם בדיעבד הייתי בוחר לשלם על פי ההצלחות שלי עם אותן בחורות, הייתי צריך לשלם הרבה פחות..).

  20. איזה כיף למצוא אחות למאבק באירועים המוגזמים וסרי הטעם הללו, החותרים תחת מהות הטקס בלי טיפת אינטימיות או עידון.

    מזמין אתכם לעמוד לרגע על כתף של ענק

    יותר מדי אנשים מתחת לחופה | נעם יורן

    בחתונה הישראלית יש יותר מדי אנשים, יותר מדי אוכל, יותר מדי צ’קים, ויותר מדי אלוהים. סיוט

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=863663

  21. שלום לך,
    אני מסכים עם רוב הטיעונים שכתבת.יש מספר דברים שאני לא מסכים כגון: נסיעה לחו”ל אחר צבא ובכלל,מכונית,סמרטפון ,שהם אומנם לא צורך קיומי מהנים ונוחים מאוד.

  22. זה בערך מה שאני מנסה להגיד לאמא שלי כל פעם כשהיא מתחילה לנג’ס לי על חתונה. זה נראה לי בזבוז כסף עצום ומיותר על ערב אחד שבדרך כלל מעבר לאלבום יפה לא זוכרים כלום ממנו. כל העסק הזה צרכני ומיותר מהטבעת (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4482276,00.html) ועד לרב. חברות שלי מתחתנות ומספרות לי על גביית הכספים המטורפת והניצול הכל כך מבזה שמנצלים בתי העסק את הזוגות המתחתנים. ברגע שאומרים חתונה הכל עולה יותר, המחיר של אולם והמנות עולה, רוצים להזמין פחות אנשים או רק אנשים קרובים? תשלמו על זה יותר כסף. רוצים תאריך מסויים תשלמו על זה יותר.
    שלא לדבר על זה שזה לא נגמר בחתונה, הרי חייבים להגיע עם בגדים שונים לכל חתונה שחס וחלילה לא יראו אותנו עם אותה שמלה פעמיים, וגם יש מסיבת רווקות ומתנת חתונה ועוד שלל הוצאות כספיות עצומות שמלוות להתהליך מעבר לצ’ק בחתונה
    מעולם לא הסכמתי עם פוסט שלך יותר זאת מסורת ישראלית מזעזעת שלפי מה שנראה הדור העכשווי פחות ופחות מתעניין בו ורוב הזוגות שיוצא לי לפגוש אומרים לי שהם בהחלט יכלו להסתדר בלי אבל זה הלחץ של המשפחה וההורים בעיקר שגורם להם לעשות את השטות הזאת.

    • דבר אחד לא הבנתי, מה הבעיה להגיעה לחתונה אם אותה שמלה פעמים או עשר? שמים שרשרת שונה וזהו…

  23. אני זוכרת כשהחברה הכי טובה שלי התחתנה לפני שלוש שנים. חייתי אז בערך כמו שאת חיה היום, אבל מחוסר ברירה. לא מצאתי עבודה נורמלית, עבדתי מעט מאוד בעבודות מזדמנות והרווחתי הרבה מתחת למינימום.
    בתוך כל זה הגיעה החתונה שלה ובמקום לשמוח בשבילה כל מה שראיתי זה בור של 500 שקל בחשבון (המינימום שאפשר לתת כשמדובר בחברה הכי טובה שלך שאת מכירה כבר כמה וכמה שנים, ובמיוחד כשאת מביאה בן זוג). בקיצור, לא יכולתי לברוח מהקנס הזה. שילמתי אותו (פלוס שמלה לחתונה, כי אי אפשר לבוא בבגדים רגילים, פלוס נעליים שיתאימו לשמלה כי כל מה שהיה לי בבית זה סניקרס פשוטות, פלוס גבות אצל הקוסמטיקאית, פלוס תספורת קלה כדי לוודא שהשיער יקבל צורה ולא יעשה פדיחות בערב הגורלי. בכל זאת, החברה הכי טובה, ואת מכירה גם את המשפחה. אסור לך להיראות כאילו התקמצנת ולא השקעת. או מה שיותר גרוע- להסגיר שאת ענייה).
    אני מעריכה שהחתונה הזאת עלתה לי במצטבר קרוב ל-1,000 ש”ח, וזה אפילו לא שקניתי שמלה מפוצצת או נעליים מפוארות ויקרות. מכל מקום זה כסף שלא ממש היה לי. למזלי יש לי הורים נפלאים שנמצאים עם האצבע על הדופק והם התנדבו לכסות את ההוצאה הזאת (אחרי מחאה חלושה מצדי) כדי שלא אצטרך לחיות על לחם יבש ומים בשבועות שאחר כך.

    היום אני במצב כלכלי יותר יציב, מצליחה לחסוך ואוכל עקרונית להרשות לעצמי “בלת”ם” כזה, אבל עצם ההוצאה הגדולה על משהו שכלל לא משמש אותך מדכאת. במקום לשמוח בלב שלם עם חבר טוב או חברה טובה, אתה שמח ובאותו זמן גם מחשב בלב במה כן יכולת להשקיע את הכסף הזה. תודה לאל שנגמרו לי כל החברים הקרובים שהתחתנו.

    • ואגב, כל מה שנתתי עד היום לחתונות זה כסף אבוד. עם חלק מהאנשים שלחתונות שלהם הלכתי אני כבר לא בקשר היום, כך שספק אם יבואו לחתונה שלי. אני גם לא מתכוונת להתחתן מעבר לחתימה על תעודת זוגיות. לא רק שאין לי את הכסף ההתחלתי להרים אירוע כזה, ולא רק שאין לי לב לקנוס אחרים, זה פשוט לא סוג האירועים שאני רואה את עצמי משתלבת בהם, בטח לא במה שאמור להיות היום המאושר בחיי.

  24. מצוין!!! אחד הפוסטים הטובים שלך, מסכימה עם כל מילה!

  25. רוןרון

    מסכים לגמרי לגבי החתונות. גם חתונה צנועה באולם , גן תעלה עשרות רבות של אלפים.

    בכלל לא מסכים לגבי הטיול אחרי צבא. אחת החוויות הגדולות בחיי , הייתי מת לעשותו שוב.
    גם אין שום בעיה להוציא 10 או 20k בגיל צעיר כשכל החיים לפניך (ולהפסיד נניח עוד חצי שנת עבודה) , זאת בתנאי כמובן שזה כסף שלך ולא הלוואה.

    • רוןרון

      מה שאני בכלל לא מבין זה איך חצי מהסטודנטים היום טסים כל קיץ לחו”ל , כשאני הייתי סטודנט לפני עדור בקושי גמרתי ת חודש , כולל עבודה , ולא זוכר מישהו סביבי שטס לחו”ל. אבל אולי אני מיושן

  26. פריכיהו

    ומה על כמויות האוכל המטורפות באירועים האלו? בחוץ אתה מתמלא מ-50 סוגי מתאבנים כי כמובן חייב להיות גם סושי וגם שווארמה וגם מיני המבורגרים וקבבונים ושיפודונים קטנים, וגם טורטיות וגם פוקאצ’ות שנאפות במקום, 3 סוגים של מוקפץ וכמובן קובות סיגרים ולקרדה וצריך לנסות הכל, ואז בפנים עד שמגיעה המנה הראשונה אתה כבר מתמלא בחומוסלטים ולחמניות ובמנה העיקרית אתה כבר חנוק מאוכל אבל לוקח בכל זאת כי חבל, נותנים, וישר מתחיל להתלונן כי משום מה אולמות אירועים עם מנות ב-150 ש”ח וניסיון של שנים תמיד עדיין איכשהו מצליחים לחרבש מאכלים בסיסיים כמו פרגית, פילה דג או סטייק עגל. ואז אתה מתייבש עד הקינוח פרווה המגעיל כדי שתוכל סוף סוף לחתוך הביתה.

    אבל לוותר על כל זה?? חלילה וחס! אצלנו מישהי עשתה לפני כמה שנים אירוע שבו *לא הגישו מנה עיקרית*. עד היום אנשים מדברים (מאחורי גבה כמובן) על כמה שהיא קמצנית חולנית ואיך הרעיבה את האורחים שלה. היזהרו והישמרו לכם.

  27. למי שכן רוצה אירוע הנה מספר טיפים לחיסכון:
    1. הזמינו רק אנשים שאתם מכירים בעצמכם. זו החתונה שלכם לא של ההורים. אורחים של ההורים ממילא חשים ץזה קנס הרבה יותר מאשר אורחים שלכם.
    2. אל תתחתנו בקיץ.
    3. התחתנו מחוץ לגבול גדרה-חדרה. זה לבד יוזיל משמעותית מחירים.
    4.אל תתחתנו בחמישי בערב.
    5. הזמינו גם אנשי מקצוע מהפריפריה. הם לא פחות טובים אבל כן יותר זולים.
    6. ותרו על גימיקים. מחתונות אנשים זוכרים שלושה דברים במקרה הטוב: את המקום, את האוכל ואת המוזיקה. כל השאר נשכח שניה לאחר מכן.
    7. ותרי על שמלת כלה. במקום שמלה שכורה באלפי שקלים שנראית בדיוק כמו כל שמלה אחרת מסוגה, אפשר למצוא שמלות יפות גם במקומות אחרים. אשתי התלהבה משמלה שראתה בדיזינגוף, דיברה עם המעצבת והזמינה שמלה זהה בלבן, ואחרי החתונה קנתה צבע וצבעה אותה לאדום. ב750 שקל היא קיבלה שמלה שמשמשת אותה לארועים גם היום.
    8. נסי לקבוע שיער ואיפור אצל הספר/ית הקבועה. אם היא בדרך כלל לא עושה ארועים היא תשמח לגוון וגם לא תשחט אותך במחיר.

  28. פאק, איזה פוסט חריף !! נוגע בכל הנקודות הכואבות בעוצמה..
    נהנתי מכל מילה..
    ותודה על המתנה בשווי 115,000 שקל שנתת לי, דורין…

  29. אנחנו הזמנו מאה איש, הרוב חברים, מעט משפחה (ושנינו מזרחים עם משפחה ענקית. היתה מלחמה. ניצחנו). קניתי חצאית פליסה לבנה וגופיה לבנה עם רקמות ורודות מהחנות האהובה עלי (500 סהכ), ובנזוגי לבש מכנסיים וחולצה מגניבים וזולים שהוא חורש עליהם כל הזמן מאז החתונה. חבר צילם סטילס, וידאו לא היה. חבר אחר תיקלט. חברים מוזיקאים ניגנו ורקדנים רקדו. חברים התבקשו לא להביא צ׳קים (משפחה כן הביאו) ונתנו מתנות קטנות וחמודות. הזמנו קייטרינג יקר לבקשת ההורים שלי שגם שילמו על התענוג. והמקום היה קטן ופשוט על חוף הים. היה כיף, זול ובלתי נשכח.
    והכי חשוב – חתונה קונסרבטיבית שיוויונית. לא רשומים במשרד הפנים ולא ברבנות, שומרת נפשה תרחק.

  30. אני מאמינה בחתונות כדת משה וישראל
    בפשטות ובלי הפקות גרנדיוזיות

    (ובכלל, הפוסט הזה נוטף יותר מדי כעס)

  31. נראה לי שלא הזכירו פה אפילו פעם אחת את האיך זה נקרא מסיבת רווקות? נשבעת שישבתי בגועל (עוד לפני שהגעתי לבלוג הזה) למשמע מכרה שסיפרה מה חברות שלה אירגנו לה למסיבת רווקות (ערב בספא בג’קוזי או משהו בסגנון) ועל זה שהיא דיברה עם החברים של בעלה בתקיפות שהיא לא מוכנה שיתקמצנו עליו ושיגשימו לו חלום צניחה חופשית הישר לאיזה המשך. וזה 500 ש”ח רק המסיבת רווקים המעפנה הזאת.

  32. מה עושה מי שלא עובד כל היום?
    האם את קמה בבוקר עם סדר יום מוכן? מאלתרת? משתעממת? נחה?
    האם יש סידורים לעשות?
    סדר יום מובנה עם ארוחות בשעות קבועות?
    יום לבישולים?
    מה ???? איך זה עובד?
    השיטה שלך כל כך חתרנית ושונה ומרתקת איך את מחליטה מה לעשות?

  33. דורין,
    איזה פוסט נהדר. ממש הוצאת את המילים מפי.
    אני מתנגדת מאוד להפקות חתונה ראוותניות וגרנדיוזיות, גם בשל העניין הכלכלי, אך בעיקר בשל עניין הפרטיות:
    חתונה, לתפיסתי, היא אירוע אינטימי, אישי ופרטי של בני הזוג. לכן, אין שום סיבה והצדקה להפוך אותה להפקת ענק.
    ברור לי שאם וכאשר אתחתן, יוזמנו רק האנשים הקרובים אלי. עם כל הכבוד לחברים מהעבודה של אבא שלי, אין לי שום קשר אליהם ואני לא מתביישת להודות שהם אינם רצויים מבחינתי בחתונה שלי.

  34. האזרח הפשוט

    קצת לא קשור לנושא אבל אני בטוח שדורין “תאהב” את הכתבה:

    http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3625951,00.html

    ח”כ חיליק בר טוען שהוא מעמד הביניים ובוכה שהוא לא יכול לקנות דירה.

    רק להזכיר שהוא מרוויח 38,000 שקל ואישתו מרוויחה עוד 10,000.

    פשוט לעג לרש!!!!! הוא פשוט מגעיל אותי!

    לא מבין מה עבר לאיש בראש שהוא בחר להשתתף בכתבה הנ”ל. זה או שהוא ממש תמים או שהוא טיפש ואני לא יודע איזה אופציה מבין השניים גרועה יותר. כנראה שהוא מאמין שאין דבר כזה בימינו “פרסום שלילי”.

    • הוא כנראה לא קורא “הסולידית”. 😉 אותו ח”כ אגב עומד מאותה הצעת חוק מטורללת לפיקוח על מחירי השכירות – תוך שהוא דורס בגסות את הזכות לקניין ומגלגל את העלות מהמשכירים לשוכרים.

    • פריכיהו

      הפואנטה בסדרת הכתבות האלה היא לאו דווקא להראות שאי אפשר לקנות דירה, אלא שהיום הרבה יותר יקר לקנות דירה מאשר בדור הקודם. זה אולי נכון אבל ההשוואה פה קצת דמגוגית כי ההורים שלו קנו דירה בצפת ולא באחת השכונות היקרות בירושלים.
      וכן, למה באמת לפעול להורדת מחירי הדיור, זה קשה, יותר קל להעביר חוק שלא עולה למדינה כסף וכמו תמיד לדפוק את האזרחים. אגב הח”כ בעצמו מודה שהוא משלם 4500 ש”ח על דירה “קטנטונת” של 65 מ”ר כלומר הוא מהפראיירים שמוכנים (ומסוגלים) לשלם מחירי שחיטה ובעצם מעלים את מחירי השכירות לכל השאר.

    • איש (3718 )

      הליצן הנ”ל – ח”כ חיליק בר – מדגים את האחת הבעיות הסוציולוגיות של חברתנו, אנשים משייכים עצמם תפיסתית למעמד מסויים, אך בפועל מרויחים הרבה פחות. הם באים בטענות למדינת ישראל מדוע הם לא מרויחים בהתאם לתפיסתם המעמדית את עצמם.
      האיש לא חסך אגורה עד גיל 38, ועדיין מצפה לגור בדירה “נורמלית” בשווי 2.5 מליון שקל. למה שלא יקנה דירה “נורמלית” ב 1.6 מליון? כי תפיסתית בעיני עצמו הוא שייך לדירה של 2.5 מליון.
      עוד דוגמא טובה היא דפני ליף, בת להורים שגרים בכפר שמריהו, וחושבת שהיא צריכה לשכור דירה במרכז ת”א עם הכנסות של 5000 שקל לחודש.
      גישת ה-“מגיע לי להסתדר בחיים, כי ההורים שלי הסתדרו בחיים” בעייתית כי במריטוקרטיה בהחלט יתכן שהוריך היו מוכשרים ותחרותיים, ואת\ה לא. הם יגורו בכפר שמריהו, ואת\ה תגור באור יהודה.

      עם זאת, ההבנה הזאת כואבת מאד. סדרת הכתבות הזאת עם ההשוואות לדור ההורים מדגימה זאת היטב. קשה לאנשים לקבל שהם לא מוכשרים\תחרותיים מספיק.

      • מסכים בעיקרון.
        רק שמריטוקרטיה אמיתית יש על השמש.
        אצלנו זה משתלב עם 70 % מרפק-טוקרטיה.
        בכל מקרה ברוך שפטרנו.

      • פריכיהו

        תרשה לי לחלוק עליך בנקודה אחת כי עם כל חוסר הכבוד לנבחרי הציבור שלנו, עדיין קשה להגיד על אדם שהצליח להיכנס לכנסת ישראל שהוא פחות “כשרוני ותחרותי” מאביו המורה. להיפך, הח”כ מעיד שהמשכורת שלו גבוהה פי שתיים מזו של אביו ולכן הגישה היא דווקא “אני מצליח יותר מהורי ולכן מגיע לי *יותר* מלהורי”, כלומר אם ההורים שלי הצליחו לקנות דירת 4 חדרים בצפת, לי מגיעה דירת 4 חדרים בבקעה בירושלים. אגב אם ההורים שלך גרים בכפר שמריהו אתה לא תגור באור יהודה, אתה תגור בכפר שמריהו כי הם יקנו לך דירה בכפר שמריהו. ממש כמו שאם האבא שלך עסקן במפלגת העבודה, יש סיכוי טוב שגם אתה תהיה עסקן במפלגת העבודה.

      • די…….! נמאס! אין לכם לב?! לאכלולי אין עיניים? לאכלולי אין ידיים, איברים, גוף, חושים, רגשות, יצרים? … אם אתם דוקרים אותי, אני לא מדמם? אם אתם צובטים אותי אני לא מצטבט?

  35. אדריאן שני

    דורין הרשי לי להתמקד שנייה בנקודה שלא נגעת בה מעולם- את טוענת שאת חייה על קרן שמושקעת ורווחיה עובדים בשבילך. במדינת ישראל נהוג לשלם 25 אחוז מס, כלומר בשביל להשאר עם 4 נטו את צריכה להרוויח 5350 שקל לערך בחודש מהקרן. לפי חוק הארבעה אחוז , הקרן צריכה להיות עם כך כ 1605000 את כל הזמ טוענת שהיא יותר קטנה מכך. האם יתכן שאת לא משלמת שקל מס? ואם כן האם תוכלי ללמדני איך לעשות זאת

    • דווקא התייחסתי לכך בעבר במסגרת חישוביי. לעניין דעתי בעניין מיסים קרא כאן

      • אדריאן שני

        הי דורין,
        הלכתי לפוסט המדובר, ועדיין או שאני מטומטם (יכול להיות אבל סיכוי נמוך ) או שמה שמוסבר שם לא עונה על השאלה.
        אם את לא מממשת רווחים, ממה את חייה? מתרומות?
        ואם את חיה ממימוש הרווחים אזי את משלמת מס (בין 15-25) אחוז , ולכן כל החישובים המדוברים הם לא נכונים…

        חשבון פשוט- או שיש קרן שאפשר להוציא ממנה רווחים המספיקים למחייה גם לאחר תשלומי מס, או שלא .
        האם תוכלי להבהיר להדיוט כמוני את הנקודה הזו, כי הפוסט ההוא נותן סקירה על אילו מיסים משלמים באיזה ערוץ, אבל לא עונה על השאלה ששאלתי.
        תודה

        • ודאי שאני ממשת רווחים וודאי שאני משלמת מס רווחי הון. עיין בפוסטים הרלוונטים באתר

          • אדריאן שני

            אז בשביל להוציא 3800 שקל בחודש את צריכה לממש רווחים של 5000 שקל. זה יוצר קרן מפלצתית בהכרח

          • אני תמיד נהנית לראות אנשים שמסתבכים בניסיון לחשב כמה כסף יש לי וכמה כסף אין לי על בסיס רמת ההוצאות שלי. מציעה לך להתמקד בארנק של עצמך, לא בארנקיהם של אחרים. ד’

  36. דורין, תודה על הקישור לבלוג “שינוי תודעתי”. מעניין מאוד.

  37. אחת מהרחוב

    פוסט נהדר, אני גם בעד.
    בחרנו לא להתחתן ולצערי, אנחנו עדיין מוזמנים חתונות ונאלצים לשלם קנסות עבור ארועים שכולם נראים אותו דבר.

    היה לי פעם רעיון: לשלוח אי-הזמנות לאנשים, שלא רוצים להגיע לחתונות: הם ישלחו כמתנה שליש/מחצית ממה שהיו משלמים אם היו מגיעים, בתמורה הם לא יוזמנו לחתונה וכולם ישמחו.
    את הבת שלי אני כבר מחנכת לכך שלא חייבים להתחתן. מספיק לחיות בזוגיות אוהבת ותומכת. אני מקווה שיצליח לי ושכשהיא תהיה גדולה, היא תמשיך להחזיק בדעה זו.

    אגב, תעשיית החתונות שמגלגלת המון כסף ומייצרת סטנדרט, עברה עם השנים לשוק הקניות בהריון ולקראת לידה. בוק תמונות הריון (כי חייבים…), עגלה שעולה כמו מכונית קטנה (כי חייבים) בגדי מעצבים לתינוקות (מה, לא תשקיעו בתינוק שממילא הבגדים יהיו קטנים עליו עוד חודש?) מד חום למים, מד חום לאויר ויכוחים בפורומים על עגלה שנשכבת ל-180 מעלות ולא “רק” 179 מעלות וכן הלאה.

  38. ציטוט היום מכלכליסט
    “”בשביל לבוא לבנקים אנחנו צריכים הון התחלתי ועוד לא התחלנו לחסוך כלום. למעשה, כבר את החתונה סיימנו בהפסד של 34 אלף שקל שפרסנו לתשלומים. התחלנו את החיים המשותפים שלנו במינוס”…”

    http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3626184,00.html

  39. רציתי לשתף אתכם בחתונה שלי כדי להדגים שמה שקארין מציעה יכולה להיות חתונה בלתי נשכחת.

    החופה שלנו הייתה בים (סתם חוף ים לא מוכרז ליד קיסריה). בשקיעה. היה אבטיחים וכיבוד קל שהכנו בעצמנו. היה קסום ונראה כאילו יצא מסרט איטלקי ישן.

    אחריו הייתה מסיבה בחצר של אימי. את הכסף הוצאנו על דברים שהיו בשבילנו חשובים: די ג’י, דוכן מיצים (טבעיים). שמלת חתונה, וקינוחים מהקונדיטוריה הכי שווה (ויקרה). שכרנו את כל השולחנות, סכו”ם וכו’.

    היו שני צלמים (אחד חבר). היו ערימות של אוכל שאת רובו הכינה המשפחה שלי.

    כל זה עלה 20,000 ש”ח בערך שברור שהמתנות כיסו. גם כי הזמנו מעט אנשים (80 – רק את אלו שאנחנו בקשר קרוב איתם), גם בגלל שהוצאנו רק על מה שהיה חשוב לנו, וגם כי כל מי ששכרנו צלל במחיר באופן מאוד דרמטי ביחס למה שמקובל – כי הוא הבין שזו לא חתונת 400 איש רגילה.

    חשוב להדגיש: לא עשינו חתונה קטנה כי אנחנו מסכנים שלא יכולים להרשות לעצמם יותר. בכל דבר שהיה באמת חשוב לנו – השקענו, ולא התפשרנו על איכות. אבל כל כך הרבה דברים, עולים כל כך הרבה, וחסרי חשיבות לחלוטין (לפחות מבחינתי ומבחינת אישתי) שנראה היה שחבל להשקיע כל כך הרבה רק כי כך מקובל.

    נראה היה כי גם חבל לטרטר כל כך הרבה אורחים שאתם איננו בקשר קרוב ושחלק גדול מהם יגיעו רק כי לא נעים להם.

    אני לא מטיף לחתונות קטנות, ולא מבקר חתונות גדולות ויקרות. אני רק מנסה לומר שגם זו אופציה, ולהציע שכל אחד יבין מה באמת חשוב לו, יבין לעומק את המחירים של הבחירות שלו – ואז ייבחר. נדמה לי שזה מסכם גם את רוב הרעיונות של קארין (כשהיא במצב רוח טוב ולא יורדת על שאר העולם :)).

    השורה התחתונה שלנו – אחד הימים הכי כיפים שלי בחיים. הרבה מהאורחים אמרו גם שנים אחר כך שהחתונה שלנו הייתה בלתי נשכחת. והכי חשוב – 10 שנים אחרי (עם שני ילדים) – אוהבים כתמיד.

    שיהיה במזל 🙂

  40. כל הכבוד !!!!! כל מילה זהב …

  41. את מאוד, מאוד לא מדייקת. בתור אדם השואף לייצג חשיבה לוגית, אני מאוד מופתע מכך שאת לא שמה לב לבעייתיות בטיעון שלך…

    את שוכחת שבמציאות של היום, אתה לא מממן את החתונה שלך – החברים/משפחה עושים זאת באמצעות המתנות. כך שהזוג עליו דיברת לא חוסך 115,000 שקלים, אלא מוציא 5,000 שקלים…. אפשר לחלופין לטעות שהוא חוסך 120,000 שקלים למשפחה/חברים/קולגות שלו.
    אם את רוצה שהזוג יחסוך את הסכום הזה, העצה צריכה להיות ‘אל תלכו לחתונות של אחרים’.
    אני _לחלוטין_ מסכים שהסטטוס קוו צריך להיות מה שאת הצעת, ואז (ורק אז) באמת כולם יחסכו 115,000 שקלים – הכסף הזה בעצם יילקח מהכיס של בעלי האולמות/צלמים/מאפרים/דיג’יי. אבל כל עוד הסטטוס קוו אינו כזה, וכל עוד אתה כן מגיע לחתונות של חברים / משפחה, אז אתה יכול לעשות אירוע ב0 שקלים, את הסכום הגדול אתה בכל מקרה משלם…

    בקיצור, נוצר מצב בו האירוע שלנו הוא חינם, אבל אנחנו משלמים עליו בכך שאנחנו הולכים לאירועים אחרים (כאילו פרסנו את תשלום החתונה למאות תשלומים).

    • אור פה פגע בול בנקודה לדעתי.
      כל עוד אתה לא מחליט שאתה לחתונות של אחרים לא תגיע יותר- אין שום משמעות לחתונה שלך כי אותה אתה כנראה תכסה , החוב של ערבי החתונה נופל על האורחים לא על המתחנתים .

  42. פשש….a fellow female….לא תיארתי לעצמי למצוא קולגה לדרך ההתנהלות שאינו גבר. הבלוג מרשים מאוד ואת מרשימה מאוד.
    I’ll stay tuned

  43. בנוגע לטקסט הזה: “הבית שלכם קטן? צאו ליער, למדבר או לחוף”.

    זה נשמע מאוד מפתה: “אני אעשה אירוע בשום מקום, בכיף שלי, לא אפריע לאף אחד ויהיה כיף”. הבעיה היא שעלולים לבוא פקחים או שוטרים ולהפסיק את המסיבה. כמו שכתוב כאן למשל.

    כנראה שצריך לקבל היתר – אבל לא ברור לי אם זה אפשרי או משתלם.

  44. שאלה: האם ניתן להתחתן בקפריסין ולא להציג את התעודה בארץ במשרד הפנים? כך אנחנו נשואים בחו”ל בשביל להגר אם נרצה (ויש מחשבות על זה) ורווקים בארץ למיסוי נוח יותר. או שזו סוג של תרמית?

  45. לפני שהספרים של 2014 נסגרים:
    תגובה מספר 755 🙂 🙂 🙂

    בכל זאת כנראה שחלק מחגיגות החתונה בישראל שימש לצרכים מדעיים ולא היה לגמרי לשווא.
    גד סעד — ממחבר הבלוג הומו-קונסומריקוס.
    מחקר אבולציוני שמתבסס על חתונות ישראליות

  46. לא !!! הפוסט הזה פשוט ענק מהחיים !!! 😀

  47. מאוד נהנית לקרוא את הפוסט, מאוד מעניין, עם נקודות טובות, והצעות פרקטיות וחכמות.

    “יש כלות מטורללות שחולמות על ליל הכלולות מאז היו בנות 6. הן סוחטות את בני זוגן האומללים לבזבוזי עתק (“קניה לי אם אתה אוהב אותי”) ומתכננות את האירוע חודשים ארוכים מראש כדי לוודא שהחוויה תהיה “בלתי נשכחת”. ביום החתונה עצמו הן כל כך חרדות שמא הזיקוקין לא יידלקו בזמן ושהסוס הלבן לא יחרבן בכניסה לחופה, עד שהן כמעט חוטפות אולקוס”
    צחקתי כל כך חזק שקראתי את זה, הסולידית בכלל לא מקבלת מספיק קרדיט על ההומר שלה, ישר הפצתי את זה בין חברים 🙂

  48. כותבת מצויין על הרבה מאוד נושאים שקרובים לליבי.
    נהנה לקרוא. תודה רבה על כל ההשקעה.

השאר תגובה