מה משקיעים צריכים עכשיו

תנו לי לקחת אתכם שלוש-עשרה שנים לאחור, לימים הכאוטיים של מרץ 2009.

הימים הם ימי המשבר הפיננסי העולמי. ובשעה שבישראל המשבר ההוא נחווה באופן מתון יחסית, מעבר לים המציאות הייתה עגומה בהרבה.

רבים איבדו אז את משרותיהם. שיעור פיגורי תשלום המשכנתאות הרקיע שחקים. ליהמן בראדרס – בנק השקעות עצום שהוקם אי-שם במאה ה-19 – נקלע לחדלות פירעון וקרס רק כמה חודשים לפני כן. מוסדות פיננסים רבים מסדר גודל דומה ניצבו בפני גורל זהה.

קשה היה למצוא מקום לאופטימיות באותם ימים. החשש היה מקריסה מוחלטת של הסדר הפיננסי הקיים.

שוק המניות שיקף את הלך הרוח הזה: מדד ה-S&P 500 נחתך ב-54% בתוך פחות מ-17 חודשים.

מעטים באותה עת דמיינו בחלומותיהם הפרועים שב-13 השנים הבאות המדד החבוט הזה יניב תשואה מצטברת של כ-700%.

מעטים גם נהנו מאותה תשואה בפועל.

כדי לקצור את התשואה הפנומנלית הזו, הייתם צריכים לשבת על התחת, לרסן את החלק במוח הלטאה הצווח עליכם להגיב לסכנה מיידית, ולא למכור מניות בהפסד לכל אורך המשבר וב-13 השנים שבעקבותיו.

קל לומר, כמובן.

קל עוד יותר להביט על הגרף ארוך-הטווח ולהנות מהחוכמה שבדיעבד.

אבל למי שחי את אותה תקופה היו סיבות מצוינות למכור לכל אורך הדרך: משבר פיננסי עולמי, משבר החוב באירופה (זוכרים את ה-PIIGS?), בהלת האבולה, הברקזיט, מלחמת הסחר עם סין, עלילות טראמפ וגבעת הקפיטול, וכמובן — המגפה הוויראלית החמורה ביותר שידעה האנושות במאה השנים האחרונות.

תמיד יש סיבות טובות למכור. תמיד מאתגר להתעלם מהן.

אלא שמי שמשקיע במניות לטווח של עשורים נדרש לנהל גם את השבועות והחודשים, ולנטרל את החששות, את שנאת ההפסד ואת האיומים המיידיים שדוחקים בנו לעשות טעויות לטווח קצר עם כסף שיועד לטווח ארוך.

***

ה-S&P 500 רשם את שיאו האחרון בדצמבר 2021.

נכון לסגירה הערב, המדד ירד מאז בשיעור של 12.71%-.

אנחנו רשמית ב"תיקון", והאמת היא שעדיין לא מאוד חריף, בהתחשב בנסיבות.

והנסיבות כמעט רבות מספור:

• האינפלציה בארה"ב (ובמקומות רבים אחרים בעולם) הגיעה לרמותיה הגבוהות מזה ארבעה עשורים
• בנקים מרכזיים מאותתים על עליית ריבית צפויה
• שווקים רבים סובלים ממשברים של ממש בשרשראות האספקה
• העולם עדיין לא התאושש ממגיפה ויראלית שמכה בו כבר שנתיים
• רוסיה, בהנהגת גאנגסטר עריץ חמוש בנשק גרעיני, מחוללת את המשבר ההומינטארי הראשון על אדמת אירופה מאז מלחמות יוגוסלביה
• המערב פצח במלחמה כלכלית רבתי כנגד רוסיה
• וכעת מחירי הנפט והסחורות החקלאיות מרקיעים שחקים באופן שיוצר חשש ממשי לסטגפלציה (אינפלציה בשילוב צמיחה נמוכה)

התיקון עד כה אמנם מתון יחסית, אבל רמות הפחד בשווקים מתקרבות לאלה שהיו כאן במרץ 2020.

לדעתי, משבר הקורונה היה מפחיד לאין שיעור מהמצב הנוכחי, ועדיין, נדמה שמשקיעים מוטרדים יותר דווקא כעת.

סיבה אפשרית אחת לכך היא שמשקיעים קשובים יותר לשוק. משבר הקורונה בראשיתו נתפס כאירוע כמעט אפוקליפטי. רוב האנשים באותם ימים התענייננו יותר במצב הבריאותי שלהם ושל משפחתם, ולא בנעשה בשווקים. זה היה מקרה קלאסי של "במקרה חירום, תיק ההשקעות שלך יהיה הדבר האחרון שיעניין אותך." זה לא המצב כעת.

סיבה נוספת לסנטימנט המדוכדך היא מצבם העגום של משקיעי הצמיחה. משקיעים שהרכיבו לעצמם במהלך ימי הקורונה תיקי השקעות אגרסיביים, תוך ליקוט סלקטיבי של חברות "משבשות" פופולאריות כמו פלוטון, רוקו, שופיפיי, דוקוסיין, טווילו, ספוטיפיי, עליבאבא, פייפאל, זום, טלאדוק, הקרנות של Ark Invest ועוד – מתמודדים עכשיו עם נפילות של 50% עד 90% משווי התיק. עבורם, התקופה האחרונה היא מרחץ דמים של ממש.

ולבסוף – הפיל שבחדר –הביצועים החריגים של שוק המניות ב-2020 ו-2021. גם אחרי הנפילה האחרונה, התשואה השנתית המתואמת של ה-S&P500 בשלוש השנים האחרונות היא 16.7%: הרבה מעל הממוצע ההיסטורי. משקיעים התרגלו לטוב – וכעת, כשהשוק משהק לראשונה מזה שנתיים, הם חוששים שמשהו באווזה מטילת ביצי הזהב שלהם התקלקל.

יש לי חשש עמום שאם ה-S&P 500 יתן 8%-9% שנתי ב-2022, אנשים יתחילו לשאול את עצמם מה מקולקל בתיק ההשקעות שלהם.

— הסולידית (@hasolidit) January 2, 2022

השאלה כעת היא אם התיקון שראינו עד כה יתפתח לכדי שוק דובי (המוגדר, טכנית, כירידה של 20%- מהשיא), ואם כן, כמה זמן יימשך עד להתאוששות.

איש לא יודע מה התשובה. גם אני לא.

כל אחת מהסיבות שהובילו לתיקון הנוכחי יכולה להתפתח במגוון כיוונים, וגם לו יכולתי לדעת מה הם, ספק אם הייתי מסוגלת לתרגם את הידע הזה להון פיננסי.

מה אני כן יודעת?

אני יודעת שנפילות בשווקים קורות — וקורות הרבה. למעשה, תיקונים של 10%- שכיחים למדי, ומתרחשים בממוצע אחת לשנתיים (לפחות בשוק האמריקני). שוק דובי (ירידה של 20%-) מתרחש בממוצע אחת לשבע שנים. מפולת (ירידה של 30%- ומעלה) מתרחשת בממוצע אחת ל-12 שנים. הירידות הללו הן פיצ'ר של שוק מניות מתפקד — לא באג במערכת. מי שמשקיע במניות צריך לעשות זאת מתוך ידיעה ברורה שהשוק יתקן, ואפילו יתרסק מעת לעת. זה חלק בלתי נפרד מעסקת החבילה הכרוכה בהשקעה בנכסי סיכון.

אני יודעת ששוק מניות שעולה ללא הפסקה הוא לא שוק מניות בריא. אני שונאת להשתמש במונח "תיקון בריא" כשאנשים רבים מפסידים כסף – אבל המציאות היא שמדי פעם השוק זקוק לניעור עודפים. אם השוק לא יפול מפעם לפעם, הוא יהפוך ליקר מאוד – ואם הוא יהפוך ליקר מאוד, הפוטנציאל לתשואה עתידית מתכווץ.

אני יודעת שיש קשר ישיר בין סיכון לתשואה. הסיבה שאנחנו משקיעים לטווח ארוך במניות, ולא, נניח, בפקדונות בנקאיים, היא שהתשואה ממניות, בתוחלת, גבוהה משמעותית. אבל אם שוק המניות לא יפסיק לטפס, ויהפוך לנכס חסר סיכון, התשואה ממנו תהיה בהתאם – ממש כמו של פיקדון בנקאי חסר סיכון. הסיבה שהשקעה במניות מניבה, בתוחלת, תשואה גבוהה יותר מנכסים בטוחים כמו מזומן ואגרות חוב היא בדיוק "פרמיית הסיכון" שאנו משלמים תמורת "התענוג" לצפות בשוק מתקן בחדות מפעם לפעם. במילים אחרות, אי-אפשר להינות מהאפסייד בלי לספוג את הדאונסייד.

אני יודעת שבעוד שברוב התחומים בחיים יש קשר ישיר בין מאמץ לתוצאה, בהשקעות לטווח ארוך ההיגיון הזה פחות עובד. למרות הפיתוי העז "לעשות משהו" נוכח הסכנה — לקפוץ מהרכב המידרדר במדרון – רוב המשקיעים יצאו נשכרים מלדבוק בתכנית שאימצו מבעוד מועד, להמתין ולא לעשות דבר. זה אולי הדבר המאתגר ביותר בהשקעה לטווח ארוך. טקטיקות כמו תזמון שוק, גידור, לקנות את הדיפ, למכור את הריפ, לקפוץ ממניות, למזומן, לסחורות, לקריפטו, לקרנות סל העוקבות אחרי השוק הרוסי וחוזר חלילה – עשויות להישמע מפתות, אבל בטווח הארוך הן יסבו יותר נזק מתועלת.

אני יודעת שבכל פעם שהמניות נופלות מעט, התחושה היא שהנה, הן מבשרות על תיקון עמוק אפילו יותר. סטטיסטית, זה לא מחויב המציאות: מאז 1928, רק 40% מהמקרים שבהם המדד נפל ב-10% הידרדרו לכדי שוק דובי (תיקון של 20%- ויותר). למעשה, למרות ששוק המניות תנודתי מאד, היסטורית השוק מסיים 3 מכל 4 שנים בעליות.

לצערי, אני יודעת גם שסטטיסטיקה והיסטוריה לא ממש מרגיעות משקיעים אחוזי פחד. כשמשקיעים חוששים, ונותנים לטבע האדם לקבל החלטות השקעה עבורם, הם חשופים יותר לטעויות, כמו לבלבל את טווח ההשקעה הארוך שלהם עם טווח ההשקעה הקצר של הצייצן הבא בטוויטר, לנטוש את האסטרטגיה בזמן הלא נכון, לנסות להערים על השוק, לעקוב בדריכות יתר אחרי הנעשה בשווקים ועוד. אני יודעת שהדרך לנצח במשחק הזה היא לא להבריק, אלא לעשות מינימום טעויות.

אני יודעת שכשהשוק מתקן, הדבר היחיד שרלוונטי הוא טווח הזמן של המשקיע. מכיוון שאני משקיעה לטווח של עשרות שנים, מפולות בשוק לא מאד מטרידות אותי. אני לא משקיעה בנכסי סיכון כסף שאני עשויה להזדקק לו בחמש השנים הקרובות – הכסף הזה נשמר בפיקדון בנקאי ואינו חשוף לסיכוני שוק. אני מודעת היטב לכך שאצטרך "לשרוד" תיקונים, שוקים דוביים ומפולות מעת לעת. אני יודעת שהשווי של תיק ההשקעות שלי ייחתך מעת לעת. אני יודעת שמחירי המניות בבורסה לכל היותר משקפים את המחיר שבו מישהו אחר יהיה מוכן לשלם לי תמורתן, אם אמכור אותן היום – ואין לי שום עניין למכור אותן היום.

אני יודעת ששוק המניות הוא השוק היחיד שבו ככל שהסחורה מוצעת במחירים אטרקטיביים יותר, הצרכנים נוטים לקנות פחות ממנו. אני לא כזו – אני ממשיכה לקנות. אלא שכמשקיעה לטווח ארוך, אינני צריכה לתזמן באופן מושלם את מועדי הקנייה שלי. הרי לא משנה כמה אתאמץ, לא אצליח לפגוע בדיוק בתחתית. לכן, אני ממשיכה להזרים כסף טרי לשוק, בקבועי זמן אחידים, באסטרטגיה המכונה מיצוע דולרי (dollar cost averaging). ככל שהשוק יורד יותר, כך הכסף החדש שנכנס קונה יותר סחורה, עם תשואת דיבידנד גבוהה יותר ופוטנציאל גבוה יותר לעליית ערך עתידית.

אני יודעת שלמרות שזה לא נראה כך, יש אוכלוסיות רבות שיכולות להרוויח מהירידות הללו בשווקים. הילד שלי, שנמצא במסלול "חיסכון לכל ילד" בסיכון גבוה, יהנה מתוחלת תשואה גבוהה יותר ככל שהשוק ירד, וקצבת הילדים המופרשת עבורו קונה מניות במחירים נמוכים יותר. כך גם צעירים שמפרישים לחיסכון פנסיוני במסלול מנייתי, וכל מי שחוסך באופן שוטף במכשירי השקעה שונים. השקעה לטווח ארוך היא תרגיל בנשיאת הפכים. מצד אחד, כולנו רוצים לראות את תיק ההשקעות שלנו צומח ללא הפרעה. מצד שני, תמיד עדיף להשקיע במחירים נמוכים יותר, כי כשהשוק גבוה מאד, התשואה הצפויה (בתוחלה) נמוכה יותר. במילים אחרות, מחירי מניות גבוהים אינם משרתים חוסכים לטווח ארוך.

אני יודעת שפיזור, כאסטרטגיית ניהול סיכונים, אמנם פוגע בתשואה בשוק עולה, אבל מוכיח את עצמו כשהשוק נופל. משקיעים שריכזו את מלוא הונם בחופן מניות צמיחה נטולות רווחים נהנו מתשואות פנומנליות בשנתיים האחרונות. ריכוזיות כזו אכן נותן דחף אדיר לתשואה כשהשוק דוהר מעלה. כשהשוק צולל, לעומת זאת, ואתה מושקע "אול-אין" בקומץ חברות שצוללות 80%- ויותר בזמן שהאינדקס עצמו נשאר יחסית יציב, אתה מבין את החשיבות של ניהול סיכונים כשהסיכונים מתממשים.

אני יודעת שגם זה יעבור. שהשוק לא תמיד מתאפיין במצב של פחד קיצוני. מספיק להיזכר באופוריה של השנתיים החולפות כדי לדעת שבשלב מסוים הפחד יחלוף ואנשים יאמצו השקפה שורית חזקה. אני יודעת שיותר אנשים קמים בבוקר מתוך כוונה לשפר את חייהם ואת העולם שסביבם. אני יודעת שהצמיחה הכלכלית שנובעת מהשיפור הזה מגיעה בסופו של דבר לשוק המניות, ושמחירי המניות בעוד 40 שנה יהיו גבוהים יותר (אחרת, משהו רע מאד קרה בעולם).

***

לא צריך להיות פרשנים גאו-פוליטיים, כלכלני מאקרו, או מומחים להערכת שווי חברות כדי להשקיע בסביבה הנוכחית.

כל שנדרש הוא להציב יעדים פיננסים מציאותיים, ולגבש תכנית סדורה שתנחה אתכם כיצד להגיע ליעדים הללו, מתוך ידיעה, השלמה והפנמה של העובדה שהדרך תהיה רצופת מהמורות.

ברמת המינימום, התכנית שלכם צריכה לענות על שני תרחישים:

• בהנחה שהשוק נכנס כעת לטריטוריה דובית ומתאושש תוך חודשים ספורים — האם אוכל לדבוק באסטרטגיה שלי מבלי למכור בפאניקה?
• בהנחה שהשוק נכנס כעת לטריטוריה דובית ומתאושש רק בחלוף כמה שנים — האם אוכל לדבוק באסטרטגיה שלי לכל אורך התקופה מבלי למכור בפאניקה?

אם אתם משיבים בחיוב לשתי השאלות הללו, מצבכם מצוין.

אם לא – סימן שהאסטרטגיה שבחרתם לא מתאימה לפרופיל הסיכון שלכם, לטווח ההשקעה שלכם או לאישיות שלכם. יתכן שנטלתם סיכון רב מכפי שאתם יכולים לשאת.

לדאבון הלב, שוק המניות הוא מקום יקר מאד לגלות בו מי אתם באמת.

לא משנה השוק יעשה מנקודה זו ואילך:  אם אין לכם תכנית סדורה המנחה אתכם כיצד להגיב לאירועי קיצון בשווקים, כעת יהיה זמן טוב לנסח אחת, כי תכנית גרועה עדיפה על היעדר תכנית.

בלי תכנית ובלי כללים מנחים, הדבר היחיד שנותר לכם הוא תחושות.

בלי תכנית, ביטויים כמו "חשבו לטווח ארוך" או "התעלמו מהרעש" מאבדים ממשמעותם.

כי כשהפחד והחמדנות משתלטים על ההגה, המרחק להתרסקות מתקצר משמעותית.