טלטלה ויראלית

למקרה שאתם (עדיין) לא ספונים בבונקר מבודד, אספר לכם שמכות אלוה מסוג ארבה ודבר נחתו על הארץ ומכלות אותה בעודכם קוראים שורות אלה. וכאילו לא די בכך, כדי להשלים את האפוקליפסה התנ"כית המתהווה, נראה שגם במרחב הפיננסי פרצה לה מלחמת גוג ומגוג. 

ואכן – השווקים רעדו, ומוסיפים לרעוד. מדד ה-S&P 500 –  מדד המניות המוביל בארה"ב – רשם בשבוע שחלף את הקריסה המהירה בתולדותיו. בשני האחרון המדד ירד ב-3.35%-; בשלישי איבד 3.03%- נוספים; ברביעי – 0.38%-; בחמישי – 4.42%-; ובשישי 0.83%-.

בסיכומו של דבר המדד השיל כמעט 13% מערכו בתוך חמישה ימי מסחר רצופים, וסגר את חודש פברואר בתשואה שלילית. 100,000 ₪ שהושקעו בקרן מחקה S&P 500 בתחילת השבוע הפכו ל-87,000 ₪ תוך פחות מ-120 שעות.

לא נעים.

לא צריך להסתכל על הזינוק במדד הפחד כדי להבין שהאירועים האחרונים מוציאים את המשקיע הממוצע משלוותו. די לי במבט חטוף בשרשור המפלצתי "האם הקריסה הגדולה הגיעה"  בפורום כדי להבין שמשהו קורה. או בעובדה שהאינבוקס שלי עולה על גדותיו. או בכך שאנשים כמו חיים לויסון מצייצים לפתע על הבורסה.

הנטייה האנושית הטבעית במצבים כאלה היא לאתר בסיס שאפשר להיאחז בו. אנשים מחפשים את המוכר, הצפוי, בר-השליטה. שוק מניות צולל הוא המקום האחרון שבו אפשר למצוא את כל אלה.

רגע לפני שאתם ממהרים להיפטר מכל הנכסים הפיננסיים שלכם לטובת שימורי טונה, קוטל זומבים מהודר ומקום שמור במקלט אב"כ, בואו ננסה להבין מה מתרחש.

עומס נגיפי

לפני הכל, אני לא חושבת שאנחנו עדים לפאניקה או לתגובה היסטרית של השוק.

מה שיש כאן זו תגובה רציונאלית למדי של משקיעים נוכח החשש העולמי מהתפשטות מחלת ה-COVID-19.

קצת תאוריה תסייע להבין את העניין בהקשרו. מניות, כזכור, הן לא רק חתיכות נייר או ביטים מרצדים על מסך ירקרק. מניות הן אגדי זכויות המייצגות חלקי בעלות בעסקים למטרת רווח.

מחירי המניות משקפים בכל רגע נתון את המידע העדכני ביותר שמצוי בידי השוק (=מיליוני משקיעים, כמוני וכמוכם) לגבי הסיכונים ופוטנציאל הצמיחה העתידי של העסקים שהנפיקו את אותן מניות.

במקרה הנוכחי, המשקיעים מנסים לשקלל את השפעתן של שלוש בעיות מורכבות: העלויות הכלכליות של נגיף הקורונה ושל מקרי המוות שנגרמים בעקבותיה; העלות הכלכלית של המאמצים לבלום את המחלה; והעובדה שמדובר באיום חדש, בלתי צפוי, שלא ברור כיצד ישפיע על חברות שונות ומגזרים כלכליים שונים.

נגיף הקורונה הוא נגיף מדבק וקטלני שכבר הפיל חללים ברחבי העולם. החשש מפניו מובן, וכך גם הצורך לבלום אותו.

אבל הבורסה לא נפלה בגלל החשש מתמותה ישירה מהנגיף. האמת הברוטאלית המשתקפת מהנתונים היא שרבים מהקורבנות, אם לא רובם, היו מתים בקרוב, בלאו הכי, ממחלות אחרות. בהתחשב בגילם המתקדם ובמצבם הרפואי, אפשר להניח שרובם לא נמנו על כוח העבודה, וגם לא צרכו יותר מדי. ההשפעה המצרפית שלהם על יכולתן של חברות להרוויח אינה דרמטית.

נדמה לי שמה שבאמת מטריד את השוק הוא דווקא החשש מהשלכותיהם של צעדי הבלימה הרדיקאליים שננקטים כדי להאט את קצב ההתפשטות של הנגיף.

כאשר מתרחשת התפרצות ויראלית סוערת וננקטים מהלכי בידוד המוניים שפוגעים ביכולתן של חברות למכור את שירותיהן ומוצריהן, אפשר להניח, הגיונית, שהדבר יוביל לירידה ברווחיהן העתידיים של אותן חברות. כאמור, מחירי המניות משקפים את תחזיות המשקיעים לגבי רווחיהן. מכאן שמחירי המניות של אותן חברות יהיו חייבים לרדת, כדי לשקף את הפגיעה ברווחיותן.

לסגירת נמלי תעופה ומקומות עבודה, למשל, עלול להיות מחיר כלכלי עצום. תקבולי המס יהיו נמוכים יותר. שרשרת האספקה של מוצרים חיוניים כמו מזון ותרופות עלולה להיפגע. התוצאה היא שיותר אנשים עלולים למות כתוצאה מהמאמצים לבלום את הקורונה מאשר כתוצאה מהנגיף עצמו.

אלו אינן בעיות פשוטות – ולכן השוק מגיב כפי שמגיב.

אין ארוחות חינם

העצבנות הזו בשווקים מזכירה לנו תובנה בסיסית, שאולי קצת נמוגה מהתודעה אחרי עשור של שוק שורי דוהר שהניב רווח אדיר למשקיעים פסיביים.

גם אם השקעה במניות היא עדיין אחת הדרכים היעילות ביותר לבנות עושר לאורך זמן, אין מדובר בארוחת חינם.

יש מחיר ממשי שאנו נדרשים לשלם תמורת האפשרות לקצור את התשואה הנלווית להשקעה בנכס הזה. המחיר הזה הוא אי-נוחות, חרדה, פחד, לחץ, כאב וחוסר ודאות, שעה שמחירי המניות מגיבים בחדות לאירועים חיצוניים ולהשפעתם. .

סיכון ותשואה הולכים יד ביד. זוהי אבן הפינה של תורת המימון כולה. השאיפה לקצור תשואה גבוהה בסיכון נמוך היא כמובן חלומו של כל משקיע – אבל לא יותר מכך. אין חיה כזו במציאות. מניות הן נכס עתיר סיכון. חשיפה לסיכון לבדה לא מבטיחה שתקצרו תשואות גבוהות, אבל היא בהחלט תנאי הכרחי לכך.מניות אולי אוצרות בחובן פוטנציאל תשואה הגבוה יותר מכל יתר נכסי ההשקעה, אבל כדי להינות מהפירות הללו עלינו ליטול סיכון.

והסיכון במקרה זה הוא שמחירי המניות עלולים לצנוח – מהר וחזק – בעקבות איומים על הפעילות הכלכלית. בתקופת השפל הגדול (1929), למשל,  המניות איבדו כמעט 85% מערכן. במאה ה-21 חווינו כבר שני אירועים שבמסגרתם שוקי המניות נחתכו כמעט בחצי.

הדברים הללו קורים. הסיכון אינו תאורטי.

כשמדובר בנכסים עתירי סיכון כמו מניות, שבועות, חודשים, או אפילו שנים של ירידות – הם חלק בלתי נפרד מהעניין.  למען האמת, בממוצע, שוק המניות רושם ירידה ירידה תוך-שנתית של כ-10% לפחות פעם בשנה, ו"שוק דובי" (20%- ויותר) לפחות אחת לשלוש שנים וחצי.

התנודתיות הזו איננה האויב. היא משרתת אותנו. לא היינו יכולים להנות מתשואה שנתית של 31% (כמו ב-2019) מבלי לקחת את הסיכון שמפעם לפעם הכספים שהשקענו יהיו חשופים לתנודתיות דרמטית, קיצונית ומהירה.

חשבו על כך: אם מניות היו נכס שמרני וחסר סיכון, כולם היו משקיעים בהן – ואז, בדיוק כמו פיקדון קצר מועי, התשואה מהן הייתה אפסית. התשואה שאנחנו מקבלים היא במידה רבה "פיצוי" (פרמיה) עבור עצם הנכונות שלנו להעמיד את כספנו בסיכון ולתת לשוק לעשות את שלו. להבדיל, מי שאינו מעז להשקיע במניות, או מי שמעדיף להימלט ממנו כשהעננים מתקדרים, שולל מעצמו את האפשרות לתגמול דומה.

שאלות ותשובות

שואלים אותי איך הדברים עשויים להתגלגל מכאן. אינני יודעת. הבדולח במוסך וכו'. יש יותר מדי נעלמים כדי לחזות את העתיד לבוא – במיוחד כשמדובר בעולם הפיננסי ובממשקיו המשונים עם איומים ביולוגיים.

החיפוש אחר תשובות ברורות מפי ברי-סמכא מובן, במיוחד בתקופות של חוסר ודאות. למרבה הצער, אף בר-סמכא בתחום שוק ההון אינו יודע לאן מועדות פנינו – אם להמשך ירידות או לראלי חיובי.

במקום לחפש את התשובות הנכונות (שאיש אינו יודע מהן), נדמה לי שזה הזמן דווקא לשאול את עצמכם את השאלות הנכונות. הנה כמה מהן.

האם אתם מתקשים לישון בלילה?  

תנודתיות קיצונית מסייעת להמחיש את סיבולת הסיכון שלכם בפועל.

יתכן שאתם מגלים עכשיו שהיכולת שלכם להתמודד עם סיכון פיננסי איננה גבוהה כפי שחשבתם מלכתחילה. אם צניחה מהירה של כ-10% בגודלו של הפלח המנייתי בתיק ההשקעות מדירה שינה מעיניכם – יתכן שהחשיפה המנייתית שלכם גבוהה מדי, ועליכם להגדיל את החשיפה למזומן ולאגרות חוב ממשלתיות.  להבדיל, אם מתנהגים באדישות מופתית לאור המצב, יתכן שאתם יכולים להרשות לעצמכם ליטול סיכון נוסף. למרבה הצער, הדרך היחידה לברר את סף הכאב האמיתי שלכם היא לחצות אותו.

מה אופק ההשקעה שלכם?

האופן שבו עליכם להתייחס לטלטלה הנוכחית, כמו לכל טלטלה בשווקים, תלוי בשאלה אחת – מתי תכננתם למכור את ניירות הערך שרכשתם.

מחירי המניות בבורסה עונים על שאלה פשוטה:  כמה כסף תקבלו אם תמכרו את המניות הללו היום. אם אתם משקיעים לטווח ארוך ואין לכם כוונה למכור את המניות הללו בעשורים הקרובים, הירידה הזו, וגם אלה שעלולות לבוא בעקבותיה, כלל לא אמורות להטריד אתכם. אם מניה שקניתם ב-100 ש"ח שווה היום 87 ש"ח, לכאורה "הפסדתם" 13 ש"ח; אבל אם לא מכרתם, ומלכתחילה לא תכננתם למכור אותה אלא בעוד 20 שנה מעכשיו, המחיר הנוכחי שלה אינו רלוונטי. כמות המניות שברשותכם נותרה כשהייתה.

למעשה, ירידות חדות כאלה מגדילות את פוטנציאל התשואה העתידי ממניות; אם אתם ממשיכים לחסוך ולהשקיע באופן תדיר, הכסף שלכם קונה יותר סחורה ובזול. 1,000 ש"ח שהזרמתם לשוק לפני שבוע קנו 10 מניות; היום הן יקנו 11.49 מניות, כשתוחלת התשואה שלהן גבוהה יותר.

המסקנה היא שעבור משקיע בן 20 עם שפע של הון אנושי באמתחתו, הון פיננסי קטן יחסית ואופק השקעה של 50 שנה, מניות אינן נכס מסוכן כלל. להבדיל, כשאתם מתקרבים לקשישותכם, מניות הופכות לנכס רעיל ומסוכן ויש להישמר מפניהן לא פחות מנגיפי קורונה.

האם צניחה חדה במחירי המניות צפויה לפגוע בסגנון החיים שלכם בדרך כלשהי?

ככלל, לא נכון להשקיע במניות כספים שבכוונתכם להשתמש בהם בחמש השנים הקרובות. אם אתם צריכים למכור מניות בשנים הקרובות כדי לממן רכישת דירה או כל היבט חומרי אחר של סגנון חייכם – ודאו שתיק ההשקעות שלכם משקף זאת, כך שהקצאת הנכסים לא מוטה מאד לאזור המנייתי.

האם תיק ההשקעות שלכם מפוזר מספיק באופן שיכול למתן צניחה חדה בשוק המניות?

רמז: אם 100% מהתיק שלכם מושקע במניות, התשובה לשאלה הזו שלילית.

היסטורית, פיזור סכום ההשקעה על פני נכסי השקעה שונים, ובפרט כאלה שמתנהגים אחרת בסביבות שוק שונות (כמו מניות ואגרות חוב, למשל), מאפשר למשקיעים להתמודד גם בסביבות שוק קשות ביותר.  אם נדמה לכם לפתע שלפלח האג"ח בתיק יש לפתע תכלית – אז לא, לפלח הזה תמיד הייתה תכלית. בזמנים כאלה היא מתגלה.

אם אתם שוקלים למכור הכל – מתי בדיוק תחזרו לשוק? 

מפתה לחשוב שמוטב להציל את מה שנשאר לפני שההפסדים נעשים כבדים יותר, ובהמשך להיכנס חזרה לשוק במחיר נמוך יותר, "לדלג" על ההפסדים, ולהרוויח כאשר השוק ישוב ויתאושש.

הצרה היא שאין אינדקטורים ברורים שאפשר לתזמן לאורם את מועדי הכניסה והיציאה מהשוק. אם תברחו עכשיו, קיימת אפשרות ממשית שלא תספיקו לחזור פנימה במחיר נמוך יותר, שהשוק ימשיך לטפס, ושתחמיצו רווחים משמעותיים. לכך יש להוסיף את העובדה, שהעליות החדות ביותר נוטות להיות סמוכות מאוד לירידות החדות ביותר – ולראייה, רק ביום שני האחרון ה-S&P 500 סגר בתשואה יומית של 4.6%.

תזמון שוק, כאסטרטגיה, הוא משחק שקשה מאד לנצח בו – בין היתר כי עליכם לפגוע פעמיים: בהחלטה מתי לצאת, ובהחלטה מתי להיכנס.

אם אתם שוקלים לקנות הכל – מדוע דווקא עכשיו?

הצד השני של המטבע הוא להניח שהירידות הנוכחיות הן הזדמנות קנייה ולהיכנס ב-all in לשוק. סוג זה של תזמון שוק חשוף לשתי בעיות. השאלה הראשונה היא, מנין לכם שזו התחתית, ושהשוק רק יעלה מכאן? אפשר כמובן לנסות לתפוס סכין בנפילתה, אבל זה מסוכן מאד.

השאלה השנייה נוגעת לתזמון הטקטי. נכון להיום, מחירי המניות חזרו לרמתם מאוקטובר 2019. באוקטובר 2019 עדיין היה מי שפמפם תחת כל עץ רענן שהשוק עדיין יקר מאד. אם לא תכננתם להיכנס ב-all in ברמות המחירים של אוקטובר 2019, מדוע דווקא עכשיו כן?

המסר הוא שתזמון השוק איננו אסטרטגיה בת-קיימא. אף אחד לא יודע מתי השוק בשיאו ומתי הוא בתחתיתו.

האם אתם פועלים על סמך תכנית השקעה סדורה?  

השקעה ללא תכנית השקעה סדורה היא טעות שמזמינה טעויות אחרות, במיוחד בתקופות של תנודתיות. אין תכנית מושלמת, כמובן. המטרה היא לסנן רעשים, למנוע מכם לקבל החלטות אמוציונליות מ"המוח הקדום" ולרסן את מנגנון הברח-או-הילחם, שבנסיבות מסוימות עשוי להציל את חייכם אך בעולם הפיננסי הופך אתכם לאויב המסוכן ביותר של עצמכם.

תכנית ההשקעה הזו אמורה להנחות אתכם כיצד לפעול בסביבות שוק שונות, ובמיוחד בתקופות של ירידות חזקות.  יתכן שהתכנית מנחה אתכם לא לעשות דבר. יתכן שהיא מנחה אתכם לאזן את התיק. יתכן שהיא מנחה להמשיך לקנות ולהזרים כספים לתיק באופן קבוע ו"עיוור" – פעולה לא פשוטה בסביבה של שוק יורד.

מעל לכל, תכנית השקעה מאפשרת לכם להתמקד בדברים המצויים במעגל השליטה שלכם: הקצאת הנכסים בתיק, ההתנהגות שלכם, התגובות שלכם לרעשים, העמלות ודמי הניהול שאת םמשלמים ופרק הזמן שבו תישארו מושקעים. משקיעים ללא תכנית נוטים לעסוק באופן אובססיבי דווקא בנושאים שאינם בשליטתם – כמו התשואה שמניב השוק.

Summer is coming

אני לא מתכוונת למכור מניות בגלל וירוס הקורונה. תכנית ההשקעה שלי מורה לי להוסיף ולהזרים כסף לתיק בקבועי זמן חודשיים, וכך אני מתכוונת להמשיך, גם אם לפנינו תקופה ממושכת של ירידות.

לאורך ההיסטוריה שוקי המניות חוו תקופות של מלחמה ושלום, אינפלציה ודיפלציה, אסונות טבע ומשברים פיננסיים קיצוניים. אך לאנושות יש יכולת להסתגל, להתגבר, לשאוף ליותר וליצור לעצמם עתיד טוב יותר. אני מרשה לעצמי להניח בזהירות, מכוח התכונות הללו, שבסופו של דבר יימצא טיפול יעיל לקורונה, ושהנגיף הזה לא ירווה נחת בקיץ הישראלי הלוהט.

הכלכלה, ושוק המניות, הם ביטוי מופתי של הדחף האנושי לקידמה.  המניות הנסחרות בשוק מייצגות את יכולתן של חברות להרוויח, לחדש ולשפר.

נכון – איש לא מבטיח לי שהשוק תמיד יתאושש בסופו של דבר, ושהשקעה לטווח ארוך במניות לעולם תניב תשואה פנומנלית. ועדיין, אם אני נדרשת לבחור, אעדיף "להמר" על הגאונות האנושית, על השיטה הקפיטליסטית ועל רצונם של בני אדם לשפר את חייהם – מאשר ללכת נגד הרעיונות הללו.

 לא כולם שותפים לאמונה הזו. לא כולם מוכנים ליטול את הסיכונים הכרוכים בהשקעה לטווח ארוך. אבל עבור אלה שמעוניינים בכך ומבינים את הסיכונים, אני מאמינה שהשוק ימשיך להניב פירות.

כדי לקטוף אותם, נדרשת סבלנות, משמעת וקיבת ברזל.