כשחושבים על השקעה סולידית, הנטייה המיידית היא לדמיין נכסים עם תנודתיות מחירים אפסית, כמו לדוגמה מק"מ בנק ישראל. מסחר בבורסה או השקעה בזהב אינם באים בחשבון.
הארי בראון ביקש דווקא להגדיל את התנודתיות בכל אחד מנכסי ההשקעה במטרה להקנות יציבות לתיק ההשקעות הכולל
כאשר משקיע סולידי בוחן אפשרות להשקיע בנכסים מסוימים, הוא נרתע בדרך כלל מהתנודות החריפות במחיריהם. שוק ההון, מטבעו, עולה ויורד. הבורסה מתמודדת עם עם אירועים טובים ורעים, אשר משפיעים על השקעות מסוימות באופן דרמטי.
התנודות החדות במחירי הנכסים גורמות למשקיעים רבים שלא לישון בשקט, אך באופן אירוני, דווקא הימים התנודתיים ביותר הם שתורמים בצורה הישירה ביותר לרווחים (כמו גם להפסדים) בתיק. זאת מפני שהשוק נוטה לנוע בקפיצות, ולא בקווים חלקים.
הארי בראון טען כי בכל נקודת זמן יהיה נכס שיצלול במחירו, ונכס אחר שיזנק בערכו הרבה מעבר לממוצע. הזיגזוג הזה במחירי הנכסים השונים מבטל את תנודתיות המחירים של כל נכס בנפרד, ומחולל צמיחה קבועה של תיק ההשקעות כולו. צמיחה זו מאפשרת למשקיע לשמור על שקט נפשי בכל תרחיש כלכלי שצופן העתיד, נורא ככל שיהיה.
המשקיע שומר על חשיפה קבועה לכל אפיקי ההשקעה, ובכך יוכל לקצור רווחים כשיגיעו – ולא משנה איזה מבין הנכסים בתיק מייצר אותם.
אחת הדרכים הקלות ביותר לחסל את היציבות והביטחון שמקנה האסטרטגיה של בראון היא להחליף את הנכסים השונים בנכסים "סולידיים" הנראים על פניו כבטוחים יותר.
כך, משקיעים זהירים יעדיפו לרכוש אג"ח ממשלתי צמוד מדד במקום לקנות זהב (כהגנה מפני אינפלציה), או אג"ח ממשלתי בריבית קבועה ל-5 שנים במקום אג"ח דומה ל-30 שנה.
דווקא הניסיונות להקטין את הסיכון באפיקי ההשקעה השונים מערערים את מנגנון ההגנה הטבעי בתיק. המודל שהגה בראון תלוי בתנודתיות של כל אחד מנכסים, והוא עובד כמקשה אחת. ניסיונות לצמצם את התנודתיות באחד מהנכסים המרכיבים אותו תוציא את החבילה כולה משיווי משקל – בדיוק מה שהמשקיע הסולידי לא רוצה שיקרה.
ביצועיו הכוללים של תיק ההשקעות – זה מה שחשוב באמת
יש לייחס חשיבות אך ורק לביצועיו הכוללים של תיק ההשקעות, ולא לביצועיהם הפרטניים של הנכסים המרכיבים אותו.
תיק ההשקעות הסולידי של הארי בראון מחזיק בנכסים אשר בפני עצמם נחשבים למסוכנים מאד מתוקף היותם חשופים לתנודתיות רבה.
מחירי המניות, לדוגמה, יכולים להשתנות כהרף עין, וסיפורי קריסות של שווקי מניות בשיעורים של 30, 40 ו-50 אחוזים קיימים למכביר. באופן דומה, מניות יכולות, בתנאים מסוימים, גם לזנק בערכן בשיעור דומה.
נכסים אחרים בתיק, כגון זהב ואגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך, תנודתיים אף הם. כל אחד מהנכסים עשוי לספוג הפסדים כבדים או לזנק בערכו בכל רגע נתון.
ואולם, הפסד באחד הנכסים אין פירושו פגיעה בביצועיו הכוללים של תיק ההשקעות. בדרך כלל התיק מצליח להשיג תשואה ריאלית חיובית למרות הפסדים משמעותיים באחד או יותר מהנכסים בהם הוא מחזיק.
אחד המכשולים הגדולים ביותר עבור המשקיע הממוצע הוא הנטייה להתבונן על נכסים מסוימים בתיק דרך חור הקשית, מבלי לראות את השלם הגדול מסך חלקיו. השלם הזה הוא שאחראי לצמיחה ולביטחון בתיק.
לרוע המזל, רוב המשקיעים מפתחים יחס רגשי מסוים כלפי נכס זה או אחר על בסיס ניסיון העבר שלהם, אשר לעתים קרובות רצוף במהלכים ספקולטיביים כושלים והפסדים צורבים. למשקיע אשר "נכווה" בעברו כתוצאה ממסחר במניות או מסחר בזהב קשה לקבל את הרעיון שניתן להתייחס לנכסים אלה כמרכיב הממתן את הסיכון ומגדיל את רמת הביטחון בתיק ההשקעות.
עם זאת, כאשר הנכסים משולבים זה עם זה במסגרת תיק השקעות כולל, הסיכון הכרוך בהשקעה בנכס זה או אחר, מסוכן ככל שיהיה בפני עצמו, מנוטרל כמעט לחלוטין. כאשר הנכסים התנודתיים חוברים יחד הם יוצרים מכלול בטוח ויציב.
אפשר לתאר כמטאפורה את טבלת היסודות הכימיים. ישנם יסודות מגוונים בטבע שבפני עצמם הם רעילים מאוד, נפיצים מאוד או רדיוקאטיביים מאד. אך כאשר משלבים את היסודות הללו בדרכים מסוימות, הם מייצרים את אבני הבניין של החיים עצמם.
משקיע סולידי בבורסה נדרש להבין כי בסיכומו של דבר, הדבר החשוב היחיד הוא התשואה הכוללת של תיק ההשקעות. אם מחירו של אחד הנכסים צלל, ובמקביל מחירו של נכס אחר זינק (בדרך כלל בשיעור חד יותר), הרי שלא נגרם כל הפסד לתשואה הכוללת של התיק.
לא משנה איזה נכס מוביל ואיזה נכס צונח – הנכס המנצח בדרך כלל עולה מספיק בערכו כדי לספוג את ההפסד במלואו או לקזז אותו.
נקודה זו היא קריטית להבנה מפני שמשקיעים רבים עלולים לטעות בפזיזות, במיוחד כאשר הבורסה סוערת ואחד או יותר מהנכסים צונחים בערכם. רוב המשקיעים נוטים לבצע שינויים מידיים בתיק ההשקעות שלהם בתגובה לפניקה בשווקים. קשה לקבל את פילוסופיית ההשקעה הפסיבית כשכולם מסביבכם בורחים מהשוק.
אך המציאות היא, שהמודל של בראון כבר התמודד עם מגוון משברים לאורך השנים ונמצא כי אין כל צורך לשנות את התיק בתגובה לאירועים אלה ואחרים בשווקים. יש לאפשר למנגנון הפנימי בתיק לפעול כדי לייצר צמיחה לטווח ארוך.
זה יאפשר לכל משקיע לישון בשקט.
בסיכומו של דבר, השלם אינו רק גדול מסך חלקיו, כפי שטען אריסטו. הוא גם בטוח יותר.
אם כן, באיזו תדירות יש לבצע תיקונים בתיק? מתי כדאי להחזיר את האיזון?
אם למשל יש נפילה ברבע של המניות, אני מעריך שלא כדאי להעביר מיד משלושת הרבעים האחרים למניות, כי קיים סיכוי של המשך נפילה. מצד שני, ההגנה מתבססת על זה שאם בפרק זמן מסויים יש נפילה בפלח שוק אחד, הצמיחה של שאר החלקים מאפשרת להשלים את החסר ובזול, הלא כן?
אני מניח שאת מציעה לא להתעדכן באופן שוטף במצב, ולא להתפתות להגיב לשוק, אלא לבצע בקרה וחלוקה מחדש באינטרוולים קבועים מראש. הבנתי נכון? במידה וכן, מה סדר הגודל של מרווחי התיקון?
לוקח את השאלה בחזרה.
https://www.hasolidit.com/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%90%D7%96%D7%9F-%D7%AA%D7%99%D7%A7-%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%A6
זה אחד הפוסטים החשובים בבלוג לדעתי! גרם לי אישית לשנות גישה בתכנון תיק ההשקעות. תודה על הכל! 3>