בית » עצמאות כלכלית » המרוץ לתחתית

המרוץ לתחתית

“נְקָמָה אֲנַחְנוּ חֲפֵצִים לְהַשִּׁיא וְחֶרְפָּה עַל-כָּל אֲשֶׁר לֹא יִשְׁוֶה אֵלֵינוּ” – כָּכָה נִשְׁבָּעִים לִבּוֹת- הָעַקְרַבִּים. וְ”תשוקה אֶל שִׁוְיוֹן” – זֶה יִהְיֶה מֵעַתָּה הַשֵּׁם אֲשֶׁר לְצֶדֶק; “וּלְעֻמַּת כָּל-אִישׁ אשר יכולת לו נָרִים אֶת-קוֹל צַעֲקָתֵנוּ!”

— פרידריך ניטשה, “כה אמר זרתוסטרא” (מגרמנית: דוד פרישמן)

כמה ימים לפני יום הכיפורים סיימתי לצפות בכל עשרת הפרקים של סדרת האינטרנט “נביאים”, המגוללת מונולוגים נוקבים של צעירים ישראלים, אקטיביסטים יוצאי עדות המזרח, על האפליה העדתית-ממסדית שחוו ועל האופן שבו זו עיצבה את אופיים, זהותם ופועלם.

תוך כדי הצפיה בסדרה לא יכולתי שלא לשאול את עצמי, כיצד יתכן שדווקא ישראלים צעירים, משכילים, רהוטים ברובם, ששני דורות לפחות חוצצים בינם לבין האפליה העדתית הממוסדת שעליה הם מלינים, מגיבים בעוצמה רבה כל כך, הגובלת לפרקים בשנאה של ממש?

מה הופך דווקא אותם לרגישים כל כך לנושא, ודווקא עכשיו, בישראל 2015?

אם נפסול תשובות ציניות כמו שטיפת מוח או אופורטוניזם פוליטי-כלכלי, הרי שהמסקנה היא שמה שמכונה תנועת ההתעוררות המזרחית, והסדרה “נביאים” בפרט, מבקשות לנכס לעצמן, לדובריהן ולציבור שאותן הן מתיימרות לדברר, את סמל הסטאטוס התחרותי והנחשק בישראל של תחילת המאה ה-21: היוקרה הנלווית למעמד הקורבן.

במובן זה, אין כל הבדל בין המאבק המזרחי לשאר המאבקים הציבוריים שמוביל השמאל הפרוגרסיבי בישראל, החל במחאת ה”צדק החברתי” (שביקשה ועודנה מבקשת לנכס ולייחס את הקורבנות למעמד הביניים כולו), עבור בפמיניזם הרדיקאלי וכלה בגרעין הקשה של הקהילה הלהט”בית.

לחזית האידיאולוגית הזו מכנה משותף אחד: רוממותה של הקורבנות לכדי מעלה, “גביע קדוש”, תכונה שיש לשאוף אליה, לטפח אותה ולהתהדר בה בראש חוצות.

ויש לכך סיבות טובות.

הקורבן בחברה המודרנית נהנה באופן אוטומטי מעליונות מוסרית, שבתורה מקנה לו חסינות מוחלטת מביקורת, יכולת לגייס את תמיכתם של צדדים שלישיים רבי-עוצמה (ובראשם המדינה על מוסדותיה), ואפילו לגיטימציה להפעיל דיכוי נגדי, צנזורה ואלימות – פיזית, מילולית, תרבותית וכלכלית — כנגד אחרים.

באופן טבעי, כשהקורבנוּת הופכת למטבע, וכשמעמד הקורבן נמשל למעין אריסטוקרטיה מודרנית, אך טבעי שקורבנוֹת-בעיני-עצמם יצוצו תחת כל עץ רענן. זוהי בדיוק התופעה שאנו עדים לה כעת, כמעט בכל השדרות והמעמדות בחברה.

כבוד, כיבוד, קורבן

הסוציולוגיים ברדלי קמפבל וג’ייסון מאנינג ניסו להסביר את התופעה הזו במאמר מרתק שהכה גלים ברשת בשבועות האחרונים (עד כדי כך שהיה לנושא של פרק הבכורה העונתי של סאות’פרק).

בתמצית, קמפבל ומאנינג טוענים שאנו עדים לתמורה משמעותית בתרבות המוסרית במערב.

עד תחילת המאה ה-19, הם טוענים, החברה המערבית עמדה בסימן תרבות הכבוד (culture of honor) – תרבות שעדיין נהוגה בחלקים מסוימים בחברה הישראלית. בתרבות זו, כבוד הוא נכס שיש להתאמץ כדי לזכות בו. על אותו משקל, אם מישהו פגע בכבודך, עליך להגיב מיד ולנקום בו בכוחות עצמך על מנת להשיב את כבודך האבוד.

בחלוף השנים, תרבות הכבוד פינתה את מקומה לתרבות הכיבוד (culture of dignity). כאן, איש אינו צריך להתאמץ כדי לזכות בכבוד, משום שכבודו של כל אדם מעוגן בחקיקה כזכות יסוד. פגעו בכבודך? הבלג ומחל. הפגיעה קשה מנשוא? גש לבית המשפט או למוסד בוררות רב עוצמה אחר, והגש תביעה בגין לשון הרע.

כעת, תרבות הכיבוד מפנה את מקומה לתרבות מוסרית חדשה: תרבות הקורבן (culture of victimhood). (*) תרבות זו מעודדת אנשים להגיב באופן פרו-אקטיבי ולו לרמיזה הקטנה ביותר של פגיעה בכבודם, בדיוק כמו בתרבות הכבוד; ההבדל הוא שהתגובה לא נעשית בעצמם, אלא, כפי שנהוג בתרבות הכיבוד, באמצעות פניה לצדדים שלישיים (בתי משפט, תקשורת, חקיקה, משרדי ממשלה), שנדרשים לרתום את כל כוחם למען הקורבן המקופח.

במילים אחרות, תרבות הקורבן משלבת את הנטייה המיידית להיפגע ולנקום (כנהוג בתרבויות פרימיטיביות), יחד עם הפניה ל”אבא ואמא”, שנדרשים לכפות את הפתרון מגבוה.

בתרבות הכבוד, הדגשת הקורבנות הייתה נחשבת לאות קלון. מנגד, בתרבות הכיבוד, חוסר היכולת להבליג על עלבונות ולקיים שיח מכבד היה נחשב לאות קלון. בתרבות הקורבן, שני החסמים הללו הוסרו לחלוטין.

כך, תרבות הקורבן מעודדת בני אדם מבוגרים לחשוב ולהתנהג כמו פעוטות – מייללים כשמעליבים אותם,  מפעילים סמכות “הורית” עקיפה כשצריך, ובעיקר לא לוקחים (ולא נדרשים לקחת) שמץ של אחריות על מעשיהם.

השטחתו של השיח

כשהשאיפה להימנות על אוכלוסיה מקופחת, מוחלשת, מודרת, ממוסללת ומשוללת פריבילגיות חזקה כל כך, סף הרגישות יורד לאפס.

כל רמיזה, ולו הדקה ביותר, שניתן לפרשה כביטוי של הדרה, גזענות או אפליה, מנופחת במלוא עוצמתה כדי להדגיש כלפי חוץ את מעמדו הקורבני של הניזוק – וכמובן לאפשר לו לתקוף בחזרה כנחש קוברה היורק את ארסו.

בתרבות הרוויה במה שקמפבל ומאנינג מכנים “מיקרו-אגרסיות” מעין אלה, היכולת לנהל שיח פתוח, מפרה ורציונאלי אובדת לחלוטין.

לדוגמה: פרשן כלכלי כתב שהכיסוי התקשורתי שאת נהנית ממנו “חריג בעוצמתו”?  כנראה שזה מפני שאת אישה (והוא כמובן פטריארך שוביניסט).

פרופסור באוניברסיטה אמר שהוא רוצה להביא “אנשים כמוך” לקבוצה הומוגנית? כנראה שזה מפני שאת “מזרחית צ’חצ’חית” (והוא בכלל הגמון אשכנזי גזען).

התייחסת לכתבה על הטרדה מינית בלי לכתוב *טריגר*? אתה אנס מסגבירן חסר רגישות וחסר מודעות לפריבילגיות מהן אתה נהנה.

וכן הלאה…

כך, כשם שאריות משחרים לטרפם באחו, והכרישים אורבים לקורבנותיהם במצולות, הקורבניסטים ממתינים בדריכות לדבר אחד — להזדמנות להיעלב. מרגע שניתנת להם ההזדמנות להרגיש קורבן – בין אם יש בה ממש ובין אם לאו — הם זועקים “קיפוח” ומכים בתגובה במלוא כוחם.

מה שתוחם את גבולות השיח הזה הוא לא השכל הישר, הדעות, השאיפות, או הכישורים האישיים של כל אדם, אלא דווקא הזהויות המולדות שלנו: גברים, נשים, אחרים, סטרייטים, הומואים, אשכנזים, ספרדים, יהודים, ערבים.

המאפיינים הללו – שברוב המקרים אינם נתונים לשליטתנו — קובעים לאיזה קולקטיב אנו משתייכים, לאילו סעדים אנו זכאים (אם בכלל), ואם יש לנו זכות להתבטא בחופשיות בנושאים מסוימים.

הזהות הקולקטיבית הזו תקבע את חווית החיים שלנו יותר מכל היבט אחר. אם נצליח, יהיה זה למרות זהותנו המוחלשת. אם ניכשל, יהיה זה בגלל זהותנו המוחלשת.  (**)

הדינמיקה הזו דוחקת את המשתתפים בשיח לתחרות – או ליתר דיוק, למרוץ לתחתית – שבו המנצח הוא לא מי שמנסח את הטיעון הרציונאלי ביותר, אלא דווקא מי שצובר מה שיותר “נקודות דיכוי” – עדויות להיותו הקורבן המדוכא מכולם, שזכאי לפיכך לפיצוי הגדול מכולם.

זו הסיבה שחלק מרכזי מהשיח הקורבני מובל כיום דווקא על ידי “הקבוצה השלטת”: סטרייטים אשכנזים ממין זכר — ציבור שרואה עצמו מודר ומופלה עקב מה שהוא תופס כחוסר יכולת להביע דעה אובייקטיבית בענייני מוצא, מגדר או תרבות מבלי שזו תפורש כגזענות, מיזוגניה או הומופוביה.

כך, למרבה האבסורד, הדרך היחידה של קבוצה זו להשתלב בשיח הקורבני היא להוכיח שהם הם הקורבן האמיתי. הדרך היחידה שלהם להתווכח עם אנשים שמתהדרים בכישורי היעלבות פנומנליים היא להיעלב בעצמם.

השטחתו של השיח, כמובן, פוגעת בכולם.

5020222139_52e7de723e_z-min

צילום: Vicente Villamón, ברישיון CC 2.0

קץ לסוכנות, קץ לאינדיבידואליזם

בשיח הקורבני הזה, שעומד מראשיתו ועד סופו בסימן של פוליטיקת זהויות, פריבילגיות וסוליפסיזם קיבוצי, המציאות האובייקטיבית נבחנת מבעד למשקפיים של דיכוי. כל בני האדם מסווגים, כתלות במאפייניהם המולדים, לאחת מתוך שלוש קבוצות: מדכאים, מדוכאים, ומגינים המדוכאים.

בעולם הדיסטופי שמציירים הקורבניסטים, סוכן השינוי העיקרי בחברה הוא הקבוצה המדכאת: הפטאריארכיה, ההגמוניה, הטייקוניאדה, קראו לה איך שתרצו. היא שפועלת, היא שיוזמת, היא שמנווטת את החברה והיא שמכתיבה את גורלם של המדוכאים – הכל בזכות מעמדה הפריבילגי.

הקבוצה המדוכאת, בתורה, תמיד פסיבית. הסבילות שלה היא חלק בלתי נפרד מעצם הגדרתה כ”אוכלוסיה מוחלשת, כלומר, אוכלוסיה משוללת פריבילגיות, שיש מי שפועל באופן יזום על מנת להחלישה.

מנקודת מבטם של הקורבניסטים, הפרט המדוכא בחברה המוחלשת הוא חסר ערך. אין לו שום יכולת לשנות, בכוחות עצמו, את מאפייניו המולדים ואת מרכיבי זהותו, ומכאן שגורלו נקבע מראש על ידי האוכלוסיה המדכאת.

לשיטתם, דרכו היחידה של הפרט המוחלש להשתחרר מכבלי הדיכוי ולחולל שינוי כלשהו בחייו, היא להכיר בהיותו קורבן מנוצל, לחבור לקורבנות אחרים כמותו, להחצין את מקופחותו ברבים ולהמליך “מגיני מדוכאים” – בדרך כלל, דמויות מתחום התקשורת, האקדמיה והפוליטיקה — על מנת שאלו ידבררו אותו, ייצגו אותו, ולבסוף יסייעו לו לכפות התערבות של המדינה כדי לתקן את העוולות החברתיות.

מטבע הדברים, “מגיני המדוכאים” נוטים שלא להוביל לפתרונות מוחלטים. אחרי הכל, מיגור מוחלט של “הקיפוח” יהיה שקול מבחינתם להתאבדות פוליטית, שהרי ללא קיפוח, קשה יהיה להצדיק את פועלם.

לכן, גם אם המדינה מתערבת במלוא דורסנותה כדי שה”קורבנות” הטריים ישיגו את מבוקשם –  דרך העלאת מיסים, הנהגת אפליה מתקנת, קביעת מכסות ושיריונים, פתיחת משרדים ממשלתיים לענייני “שיוויון” ועוד – ניתן לסמוך על “מגיני המדוכאים” שימצאו סיבות נוספות להנציח את הקיפוח ולשמר את גחלת הדיכוי.

זו הסיבה שבמקביל לפעילותם הפוליטית, נביאי הקורבן מקדישים את מרצם לפיתוח ושימור תודעת קורבן ריאקציונית בקרב חסידיהם.

בינתיים, השילוב בין יצר הקורבנות מחד והאינפנטיליזם מאידך מאכּל כל שריד של אינדיבידואליזם, סוכנות ומסוגלות עצמית שנותר בקרבן של האוכלוסיות הנתפסות כ”מוחלשות”.

כשאדם לומד שהוא קורבן של מאפיינים שאין בכוחו לשנות, ושהפתרון היחיד למצבו הוא פניה לקולקטיב חזק ממנו, הרי שהוא מוותר מראש על ניסיונות לקחת את גורלו בידיו ולהשתנות בכוחות עצמו.

מהתרשמותי האנקדוטלית ומהתכתבויות מייל עם מאות קוראים באתר הזה, הגעתי למסקנה שעצם האמונה ביכולת להתמיד ולדבוק בתכנית שאפתנית לשינוי אסטרטגי בחיים (למשל: חיסכון אגרסיבי לפרישה מוקדמת) משפיעה מאוד על מידת יכולתו של פלוני להצליח במשימתו. תרבות הקורבן עושה כל שביכולתה כדי לעקר את האמונה הזו.

תרבות הקורבן תורמת ליצירתה של חברה לא בריאה,  שמעדיפה את הקורבנות על פני האוטונומיה, את הדיכוי על פני לקיחת האחריות, את הקולקטיב על פני הפרט ואת המבנה על פני הסוכנות. היא מחוללת פוליטיזציה אלימה, מפלגת ומקטבת, של היחסים בין גברים ונשים, אשכנזים ומזרחים, עשירים ועניים ועוד, ואם לא די בכך, היא עושה זאת בשם עקרונות וערכים אוניברסליים כמו שיוויון, רב גוניות, סבלנות ואהבת חינם.

בעיני, עם זאת, אין פשע נורא יותר משחיקה יזומה של האינדיבידואליזם ותחושת המסוגלות של פרטים בחברה חופשית. זהו, לדעתי, הנזק החמור והממושך ביותר שמחוללת תרבות הקורבן לחברה בישראל.   

מי יקבור את תרבות הקורבן?

האיום האמיתי על “מגיני המדוכאים” ועל תרבות הקורבן בכללותה אינו נשקף מהפטריאריכה האשכנזו-סטרייטית שבה הם נלחמים.

התרחיש שמפחיד את הקורבניסטים יותר מכל הוא שאותם ציבורים “מוחלשים” לכאורה יסרבו לאמץ את נראטיב הקיפוח שנדחס לגרונם בעל כורחם.

שינוי מסדר גודל כזה יהיה בבחינת מכת מוות פוליטית וציבורית לפועלם המשחית והמנוון של נביאי הקורבן.

כך, לא ההגמוניה האשכנזית מאיימת על המזרחיזם הרדיקאלי, אלא דווקא קיומם של מזרחים עצמאיים, שאפתניים, דעתניים, מריטוקרטיים, עתירי סוכנות, מסוגלות עצמית ואינדיבידואליזם, שמסרבים לראות את העולם מבעד למשקפי המקופח הנצחי, המודר, הממוסלל ומשולל הפריבלגיות.

לא הפטריארכיה הזכרית מאיימת על הפמיניזם הרדיקאלי, אלא דווקא קיומן של נשים ביקורתיות, ספקניות ועצמאיות, שמסרבות לאפשר למרירות הארסית הבוקעת מגרונות הפמיניזם המודרני להציגן כנחותות, חלשות, וכמי שזקוקות להגנה ולדברור.

לא הטייקונים ובעלי ההון מאיימים על השמאל הסוציאליסטי ואבירי “הצדק החברתי”, אלא דווקא קיומו של מעמד בינוני איתן, אחראי ושקול מבחינה פיננסית, שמאמין שגורלו נתון בידיו, שחוסך בכוחות עצמו ומשקיע בכוחות עצמו , ושמעצב לעצמו סגנון חיים שמאפשר לו לגדוע את תלותו הכלכלית באחרים – ובראשם מדינת הבייביסטר ומוסדותיה.

רק “המוחלשים” יוכלו לקבור את תרבות הקורבן.

(*) אפשר כמובן להתווכח אם מדובר בתופעה חדשה. פרידריך ניטשה התלונן כבר לפני מאה שנה על תחלואיה של חברה שרוממות את הקורבנות לקדושה, תוקפת את החזקים ומאמצת חמלה בתור ערך נעלה מעוצמה ורציונאליות.

(**) כדי להבין כמה הרסני דפוס החשיבה הזה, חשבו על אותם סטודנטים וסטודנטיות שיונקים את הרעל הזה בפקולטות למדעי הרוח והחברה, ויוצאים לעולם מתוך “ידיעה ברורה” שכל אי הצלחה בהכרח נובעת מ”הדרתם”.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

136 תגובות

  1. קפבלנקה

    חזק, אהבתי מאוד, אבל שתדעי לך שזה לא פייר, למה כולם קורבנות ורק אני לא?

  2. כל מילה.

    רק שהעובדה שעל כל אדם לקחת אחריות על חייו ולא להיות קורבן לא מורידה אחריות מהחברה/מדינה לעזור לאוכלוסיות שצריכות זאת כמו אוכלוסיית הנכים (חוקי נגישות לדוגמא)
    ולפעמים בלי היללנות זה לא קורה כי זו השפה (המאוסה) היום.

    צריך לחשוב על דרך להאבק במידת הצורך ממקום של עוצמה שתתן השראה לאחרים

  3. בסהכ פוסט נחמד.
    אבל עדיין, יש אוכלוסיות מופלות. לנשים לא הייתה זכות בחירה בארה״ב עד לפני פחות מ-100 שנה. (התיקון ה-19) זאת לא אפליה?
    בגרמניה של שנות ה-30 נאסר למכור ליהודים בחנויות. זאת לא אפליה?
    אם כיתה בבי״ס מחליטה להחרים את אחד הילדים? זאת לא אפליה?
    הכל מותר? הנשים, היהודים והילד המוחרם צריכים להסתדר ולא להתבכיין?
    הבעייה היא שאוכלוסיות לפעמים משתמשות בזה כתירוץ, אבל התופעה קיימת.

    • אם התופעה באמת קיימת, למה אתה נזקק לדוגמאות בנות עשרות שנים?
      (הילד המוחרם בכיתה זו לא דוגמא רלוונטית למה שהיא תיארה בפוסט)

      • אז אין קיפוח היום? סתם דוגמא אחת שקופצת לראש – ערבים?
        אתיופים?
        יש קיפוח. ולא כל מי שבוכה הוא בכיין.

      • למה ילד מוחרם או ילד כאפות לא צריך הגנת מבוגרים לדעתך?

      • כי כשירשמו כאן דוגמאות בין זמננו אתה לא תבין שהתופעה קיימת, בדיוק כמו שאם היית שואל אנשים לפני 100 שנה הרוב המוחלט גם כן היה אומר לך שהתופעה לא קיימת.

        • מחקרים מראים ששמות משפחה מזרחיים נקראים פחות לראיונות עבודה,
          אתיופים שלא נכנסים למועדונים,
          מקומות ממשלתיים שאינם נגישים לנכים,
          בתי ספר שלא נוטים לקבל ילדים על בסיס מעמד עדתי, מגדרי, מעמד סוציו-אקונומי, צבע עור וכו…
          כל זה רק בארץ…
          תקרא לזה קיפוח ״סמוי״ גזענות, אפליה או קורבנות- אבל אם נולדת בצבע הלא נכון, עם המום הבולט לעין או עם שם המשפחה הלא נכון, יהיה לך יותר קשה.
          זו בעייה שיש לטפל בה כחברה.
          למרות- שאני מסכימה גם עם הסולידית, שאסור שזה יסיר מאחריות הפרט.

    • יש אפליות אבל הן בלתי ניתנות לתיקון. המהפכה הצרפתית, המהפכה האמריקנית והמהפכה הקומוניסטית ניסו לתקן את העולם ונכשלו.

  4. אני חושב שהתבלבלת בין ישראל לארהב… פה האתנוצנטריות היהודית מעוגנת בחוק. כשדוקרים הומואים או צועקים ‘מוות לערבים’ זו לא ‘מיקרואגרסיה’…

    • איש(3718)

      הלאום היהודי מעוגן רק בחוק אחד, חוק השבות, וזה בדומה למדינות לאום אחרות . רוב מדינות העולם הן מדינות לאום. לדוגמא, גם ביפן יש חוק דומה לחוק השבות.

      • שטויות, יש עוד המון התייחסויות בחוק ללאום היהודי.
        למשל בכל מה שהרבנות אחראית עליו – למשל חתונה.
        למשל בכל מה שקשור לגיוס לצה”ל – אם אתה לא יהודי לא ידרשו ממך להתגייס בכוח.

        ועוד הרבה דברים אחרים

        • וגם בחוק הלא כתוב, מקומות שמעסיקים עובדים ‘אחרי צבא’ בלבד…(ועל הדרך מפלים 30% מהאוכלוסיה)

          • איש(3718)

            לגבי עובדים “אחרי צבא” – זה מפלה לרעה גם חרדים, ולעומת זאת מאפשר כניסה לדרוזים צ’רקסים ואחרים ששרתו בצבא, ולכן הטיעון לאפליה על רקע לאומי לא נכון.

          • פריכיהו

            זה שהטריק הזה לא מפלה באופן כירורגי את כלל המגזר הערבי ורק אותו, עדיין לא הופך את הטיעון ללא נכון.

        • איש(3718)

          Peter

          שמת לב שאתה מדבר על אפליה לרעה של יהודים בחוק? (כפיפות לרבנות, גיוס לצה”ל)

          אנסח מחדש תשובתי, הלאום היהודי מופלה לטובה רק בחוק אחד , חוק השבות. בכל השאר הוא מופלה לרעה…

        • לגבי החתונה – גם ללא הטקס עצמו, על סמך מגורים/ניהול משק בית משותף תוכל לקבל את הזכויות בביטוח לאומי, למשל. (כידועים בציבור)
          ולגבי שירות צבאי – לא ברור לי מאיפה הבאת את הטענה:) בתור לא יהודיה הייתי חייבת לשרת בצה״ל, אל אף שלא רציתי, כחובה אזרחית.

  5. כתבה מצויינת בפרוייקט הארץ על אחת ממלכות ההתקרבנות יפעת ביטון (לגעת בשיח הגזעני והאלים של האקטיביזם המזרחי
    http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2732436)

    האפליה המתקנת בארהב היא סוג של נסיון להתערבות מינימלית (גם אם מזיקה בראיית סטודנטים שהושפעו ממנה לרעה) כדי לפתוח את הדלת לאינדיבידואל לסייע לעצמו בדרך שתקדם אותו ואת החברה.

  6. צפי בTED של סטיבן פינקר ורבקה גולדשטיין: כיצד רעיונות מתקבעים לנורמות, ותביני ש’צדק’ זה רק שם של כוכב..
    https://www.ted.com/talks/steven_pinker_and_rebecca_newberger_goldstein_the_long_reach_of_reason?language=en

  7. שמעון חש

    אור סיונוב העציבני במיוחד.
    שטיפת המוח שעברה לשנאת קיבוצים מדהימה.
    מנסים לתקן אפליה בשנאה.

    שכחו ש 90% מהקיבוצים הם בפריפריה ולא בשפיים.
    אדמות הקיבוצים הן שדות בבעלות ממ”י ולא קרקע פרטית לבניית וילות מחר.

    חצי מהמושבים הם מזרחיים.

    שנאה שנאה תרדוף

  8. חד צדדי ומכליל בצורה גורפת מדי.

    כן, יש אנשים שמנצלים מאבקים חברתיים לשוויון בצורה צינית; כן, גם טענות נכונות לקיפוח ואי-שוויון עלולות ליצור תודעה קורבנית ולגרום נזק; כן, יש לפעמים הרבה עילגות, נלעגות וסתם הגזמה בשפה הפוליטיקלי-קורקטית שמאמצים כדי לדבר על סוגים שונים של עוולות חברתיות.

    זה בלתי נמנע וזה חלק מהאופי האנושי.

    זה לא בהכרח אומר שאפשר להימנע ממאבקים חברתיים ומפעילות חברתית ולהסתפק בפעולה אישית, כפי שמשתמע מהפוסט הזה; זה גם לא אומר שצריך להימנע מפתרונות מערכתיים כי הם עלולים להיות מנוצלים לרעה.

    השאלה, כמובן, היא שאלת האיזון; את טוענת שבמצב הנוכחי אין איזון בין לקיחת האחריות של החברה על בעיות חברה ואפליה, לבין לקיחת האחריות של אנשים על חייהם. לדעתי זו טענה מאוד נכונה בהקשרים מסוימים (למשל הדוגמה החוזרת בבלוג הזה: אנשים שקונים מותרות ואז מתלוננים על המינוס ויוקר המחיה), ומאוד לא נכונה בהקשרים אחרים (סטטיסטית, לבדואי מהנגב יש הרבה פחות נגישות לשירותי בריאות, חיונך, עבודה טובה וכו’ וכו’ מאשר ליהודי מרמת השרון, ולא משנה כמה הוא נחוש לשפר את מצבו). במילים אחרות, כל מקרה לגופו. לדעתי אם ש”ס, בשם הקיפוח, סוגרת ילדים בבתי ספר שלא נותנים להם השכלה בסיסית – מדובר באמת בניצול ציני של תחושת קורבנות. לעומת זאת אם פוליטיקאיות חוקקו נגד אפליה בקבלה לעבודה על בסיס מין או מגדר – בעיקרו אין כאן ניצול של תחושת קורבנות, אלא תיקון עוול ואי-שוויון.

    אני גם חולק על הטיעון שלך שהשתתפות במאבקים חברתיים מהווה ויתור על יוזמה ופעילות אקטיבית. ההפך הוא הנכון – צריך אומץ וחוסר נכונות להשלים עם הדברים כפי שהם, כדי לנסות לשנות מצב קיים. ואין בהכרח סתירה בין חתירה לשיפור המצב האישי לבין חתירה לשיפור המצב החברתי.

    והערה נוספת – כתבת “מטבע הדברים, “מגיני המדוכאים” נוטים שלא להוביל לפתרונות מוחלטים” – אני לא מאמין באפשרות להגיע לפתרונות מוחלטים בכל עניין שנוגע לקשרים בין אנשים (בניגוד למשל לבעיות מתמטיות או הנדסיות), והטענה שאפשר לעשות זאת נראית לי בעייתית.

    • אני מסכים עם רון. המאמר מרתק, וסוחף בביקורתיות שלו, אבל האלטרנטיבה שהוא מציע מעורפלת. אינדיבידואליות וסוכנות ראוי לעודד, אבל קשה לדעת כמה רחוק כל אחד יכול להגיע עם זה. במקום ביקורתיות ושליליות הייתי מציע “גם וגם”. גם התפתחות אינדיבידואלית, גם פעילות חברתית.

    • אתה צודק.
      הסולידית מאמינה (כך הבנתי מהפוסט לפחות) בשליטתו של אדם בגורלו הוא, תמיד.
      ישנם מקרים בהם זה לא כך ודרושה עזרה מאחרים, לכן לא ברורה לי גישתה של הסולידית לגבי חבר בני אדם שפועלים למען האינטרסים שלהם תוך הוכחות ברורות שהצד הנתבע מפר שוב ושוב את החוקים שהוא עצמו קבע ונותן פריבילגיות לעומדים בראשו.

      אתייחס גם לעניין ה-“קורבנות” – ברור שקיימת התקרבנות בחברה הישראלית (הרי יש תמיד מי שמרוויח ממנה ולא, לא מדובר על הקורבנות) אך לא כל התקרבנות הינה ניצול ציני שלה עצמה, ישנן התקרבנויות מוצדקות.

      התקרבנות היא עניין של חינוך – אם חינכו אותך להיות קורבן מינקות, איך תוכל להיות משהו אחר?
      הפוסט הזה נכתב ממקום של השכלה, הסולידית יודעת על מה היא מדברת, אך היא שוכחת את אלו שלא למדו ואינם מבינים (גם בגילאים מאוחרים) מדוע עליהם להוציא פחות ממה שהם מכניסים ומדוע אי אפשר להאשים אחרים בכל הרעות החולות שפוקדות את פלוני.

      מה שמביא אותי למסקנה שהסולידית רומזת לכך שתפקידם של אלו שיודעים הוא ללמד את אלו שלא יודעים, כדי שייצאו ממצב אי הידיעה שלהם ויפקחו את עיניהם גם אם זה לא נוח.

      בסופו של דבר, גם חברים בקהילת הבלוג מודעים למצב ויודעים שהמשך מצב בסיסי של אי קיום חינוך פיננסי יביא לאסון בטווח הארוך (תוצאותיו של מצב בסיסי זה ניכרות גם היום) ודעתי האישית היא שאם מצב זה יימשך עוד הרבה זמן, הוא יוביל בהכרח לקיום מצב של אדונים ועבדים ו/או הפסקת קיומה של מדינת ישראל עקב פערי ענק בין אלה שיש להם (כיוון שהם כן קיבלו חינוך פיננסי) ובין אלה שחיים מיום ליום.

      במובן הזה, הבלוג של הסולידית (והקהילה הנלווית אליו) הוא ביה”ס לחינוך פיננסי איכותי (אפשר להשוותו לבגרות או אפילו לתואר ראשון, תלוי בתפישת עולמו של המתבונן) והוא מהווה כר פורה ליציאה של אנשים מחובות לחירות פיננסית שהיא היום החירות האמיתית.

      חירות פיננסית היא כדור הכסף (silver bullet) שיפתור את מרבית בעיות האדם הפשוט, בכך שתתן לו אפשרות לחשוב על יותר מאשר הישרדותו היום-יומית (אם זה מעניין אותו כמובן). כמובן, כסף זה לא הכל ואף פעם לא היה, אך הוא פותח (בעולמנו) דלתות שלא היו נפתחות אלמלא היה לך אותו.

  9. ראובן .י.

    השנאה של הקשת המזרחית לקיבוצים היא מדהימה. כאילו כולם זה שפיים. גם לא רבע.

    בל נשכח שחצי מהמושבים הם מזרחיים.

    אבל סולידית
    השבע לעולם לא יבין את הרעב
    את חוטאת בהיבריס קשה ממרום מעמדך.

    יש עושק ויש קיפוח.
    הנעשק בדרכ הוא חלש ונבער ואינו יודע להרים קולו או לצבור כוח משמעותי.

    ולכן אחרים עושים זאת עבורו.

    לצורך העניין
    שנאת אור סיונוב לקיבוצים , שטיפת מוח בפרוש ,
    אינה שונה משנאתך היוקדת לסתיו שפיר.

  10. את כותבת ממש יפה

  11. בתור מזרחי אף פעם לא הרגשתי מוחלש

  12. ראובן .י.

    ועם זאת
    כמובן שיש בכיינים מקצועיים ומקופחים מקצועיים המתחפרים בו.

    הפלא ופלא
    ב 90% הם ממרוקו.
    העירקים הפרסים וכו הצליחו יפה וגם אם קופחו לפני 40 שנה , קמו והצליחו.

    • בתור מישהו ממוצא מרוקאי, שדי מצליח ולא צריך להתקרבן אני רוצה להגיד תודה שאני מוצא גזענות רק באינטרנט ולא קרה שנתקלתי בה ביום יום. תחפש טיפה סטטיסטיקה אמיתית ותגלה שעבור כל העדות, שתי דורות אחרי הגעה לארץ, אין שום הבדל בסיכוי הצלחה בשום מדד (אם לא מתייחסים למקום מגורים נוכחי- משווים אשדודים מול אשדודים, חיפאים מול חיפאים וכו’)

  13. sesquiterpene

    המחוזות הפאתטיים אליהם הגיעו שלל ה”מאבקים” של השמאל המודרני נובעים, באופן אירוני, מהצלחתו הרבה. המאבק הפמיניסטי המקורי היה מוצדק מאין כמותו – נשים לא יכלו להצביע או להחזיק ברכוש. גם “המאבק השחור”, שעליו מבוסס הפלגיאט המקומי, התקומם כנגד דיכוי חוקתי שנבע ישירות מהעבדות.

    הבעייה היא שהמאבקים האלה נחלו הצלחה מסחררת. הנשים שוחררו והשחורים באמריקה זוכים לשוויון זכויות מלא. וכמעט אף אחד לא מצטער על כך. איפה בעולם יש ריאקציה כנגד הענקת זכות ההצבעה לנשים?

    כל זה שם את הקרייריסטים מהשמאל בבעייה חמורה. הם בנו לעצמם קריירה על הטפה צדקנית בלתי פוסקת ועל הרגשת עליונות מוסרית על כל העולם – ופתאום אפילו הרפובליקנים חושבים שזה לא בסדר שנשים לא יכולות להחזיק ברכוש. לכן לא הייתה להם ברירה אלא להקצין את העמדות ולהגיע לעמדות האבסורדיות דהיום, בהן, לדוגמה, להגיד שילדים וילדות נוטים לשחק באופן שונה זו ריאקציה מיזוגנית חשוכה.

  14. היי אפשר לשאול מה למדת באוניברסיטה?

  15. איש(3718)

    צריך לזכור מספר דברים:

    1. התקשורת המיידית (אינטרנט) מאפשרת לכל אחד להביע דעתו , לא משנה כמה שולית ואיזוטרית היה תהיה. כמו שלך יש רצון להשמיע את קולך, גם לאחרים יש.

    2. ישנה אפליה מכל הסוגים וכל המינים בכל שדרות החברה. זה הטבע האנושי. התקשורת המיידית (סמרטפון שמצלם) מאפשרת לכולם נגישות לארועים, וזה דבר חיובי מאד לדעתי.

    אני חושב שהעולם עובר היום מהפכה, שאף אחד לא יודע את סופה ואת תוצאותיה. מהפיכת התקשורת המיידית והזמינה מכולם לכולם. בסביבה זו ירויח מי שמעורר יותר רגשות והזדהות בקרב הצופים, אם התקרבנות זה מה שמצליח, אז זה מה שיעשו.

    לא לחינם מדינות כמו אירן, סין ורוסיה מנסות לחסום האינטרנט.

  16. אהבתי, מחדד דברים שחשבתי \ חויתי בעצמי

  17. וואו. אחד החזקים. מרתק ודורש קריאה נוספת. תודה, דורין.

  18. סולידית יקרה,
    זה עתה הקמת על עצמך את זעמם (הקדוש) של כל דוברי ה”מטעם” וה”מייצגים” של השכבות המקופחות. יהיו אשר יהיו
    בהצלחה….

  19. פוסט מורכב וצודק בחלקו אבל על מנת שאדם יפתח זהות אינדבדואלית הוא חייב להכיר את יחסי הכוח שקיימים. הרי לא קיימת מערכת חברתית נטולת אינטרסים, שאינה מפלה וממדרת, שפועלת במאת האחוזים ברוח האחראיות האישית והקפיטליזים הפשוט ברוח הבלוג הזה. אז על מנת שאדם יפתח לעצמו תודעה אינדבידואלית נגד תרבות הצריכה למשל הוא צריך להבין איך הטלוויזיה, הפרסומות וכו פועלים עליו ומשפעים עליו. הרבה פעמים התגובה להבנה זו היא אלימה, מרדנית ולא פעם ילדותית אבל היא תחילת תהליך. מסכים שאם הענין של המופלות או הדיכוי הופך להיות קרדום לחפור בו אז זו בעיה והתהליך לא הושלם. אני מאד אוהב את כתיבתך ואת החשיבה המקורית שיש בבלוג הזה אבל חשיבה עצמאית, אחריות אישית ובקורתית היא ערך נרכש ואם אנחנו חיים בחברה שערכים אלה הם נחלת מעטים מאד ובכול זאת יש פער כלכלי מובהק בין קבוצות מסויימות אז להצביע על חוסר השוויון על הדיכוי נראה לי הכרחי. ( אני למשל לעולם לא הייתי מגיע לבלוג הזה לולא המחאה החברתית- יצאתי מהארון של מצבי הכלכלי ואז חיפשתי דרכים לפתור אותו )

  20. אהבתי מאוד – קראתי עד האמצע 🙁

  21. איש הכרם

    לא ראוי לדבר על הקורבן מבלי להתייחס למה/מי הפך אותו לכזה. גם ניצולי שואה השתמשו ומשתמשים עד היום במוטיב הזה, אבל השואה זה טאבו! נכון? אבל אף אחד לא מדבר על התעללות יוצאי אירופה ביוצאי ערב ואפריקה מתוך תחושת עליונות, על ילדי תימן שנחטפו מאימותיהם, על מתן חיסון דפו פרוברה לנשים יוצאי אתיופיה שמטרתו אך ורק טיהור אתני שקט. שלא לדבר על שוד הקרקעות של בני אירופה בקיבוצים, שלא לדבר על יישוב יוצאי ערב ואפריקה בפריפריות כמגן אנושי ראשוני מול פוגרומים של כפרים ערבים.

    מוטה גור, אמר פעם: “נשבור לכם את העצמות כמו שעשינו לערבים…” וזה מסביר הכל!

    את הסולידית אנחנו אוהבים, כשאת מוכרת לוקשים ממומנים במסווה של הסולידית אנחנו לא קונים.

    פשוט תמשיכי לעשות את מה שאת יודעת לעשות.

    • המחפשת

      ואני דווקא מקווה שהיא תמשיך לעשות את מה שהיא רוצה.. להתפתח ולגדול.. ולא להגביל את עצמה למה שהיא כבר יודעת היטב. יש במשפט האחרון שלך משום השתקה המצדיקה את עצמה בהתחפרות בעבר ובידוע ופחד מפני הבלתי ידוע. מקווה שתצליח לגדול מהמשבצת שבה מיקמת את עצמך. חג שמח:-)

    • יש ניצולי שואה בכיינים בדיוק כמו שיש מזרחים בכיינים (דוגמה לעיל) וקיבוצניקים בכיינים (בעיקר הנודניקים שחושבים שמגיע להם פיצוי מהמדינה על כך שגדלו בבית ילדים).

    • קיבוצניר לשעבר

      איש הכרם אתה ממש מגזים. כנראה שכחת כמה קיבוצים הוקמו כמעוזי גבול וקבעו את גבולה המדיני של ישראל דה פקטו. אגב בקיבוצים יש ערב רב של עדות: פרסים, מרוקאים, תימנים, אשכנזים, רוסים ומה שתרצה. גם במושבים יש כאלה וכאלה. צא מהסרט הדיכוטומי שאתה חי בו שמושבים=מזרחים מסכנים וקיבוצים=אשכנזים גזלנים.

    • פריכיהו

      אף אחד לא מדבר? לא מפסיקים לדבר על זה… לפעמים נדמה שמעדיפים לעסוק בעוולות (אמיתיות או מדומיינות) בעבר מאשר במה שאפשר וצריך לשפר בהווה.

  22. מזרחי ולא משתכנז

    בעקבות הפוסט ראיתי מספר פרקים והסדרה הזו פשוט מגעילה.
    באו כמה שמאלנים (אשכנזים ומשתכנזים) ומנסים להשוות בין המזרחים והערבים וליצור זהות בין הקבוצות השונות וע”י כך למסמס את הזהות היהודית של המזרחים. לי זה בכלל נשמע כמו מה שאמרו האשכנזים למזרחים בקום המדינה – “כולכם ערבים” , יוצרי הסידרה לא טובים ממפא”י ההיסטורית במאומה.

    • איש(3718)

      מסכים.

      גם אני ממוצא מזרחי, וגם אני נתקל בנסיון הזה לטעון שיהודים מזרחיים הם בעצם ערבים.

      זה מצחיק אותי כי להבנתי להיות “ערבי” זה להיות חלק מהתרבות הערבית והמוסלמית, ולאו דווקא להיות חלק ממוצא אתני משותף.

      הרי מי אלו הערבים האתניים האמיתים? אלו השבטים שפרצו מחצי האי ערב בתקופת מוחמד וכבשו והנחילו האסלם והשפה הערבית לכל המזרח התיכון. הם כבשו את המצרים, הבבלים, האדומים , האשורים, הברברים , הפיניקים וכו’ (אמפריות עתיקות ועמים נפרדים אתנית בזכות עצמם), והפכו אותם ל”ערבים” ומוסלמים. כלומר, תנאי הכרחי להיות ערבי זה להיות בעל תרבות ושפה ערבית, ולהיות מוסלמי. אין הכרח במוצא אתני משותף. המציאות בשטח מוכיחה את זה. רואים זאת בטיהור תרבותי ודתי מזורז של הנוצרים, היזידים, וכל מי שאינו מוסלמי (למרות שהם מאותו עם ומוצא אתני) במזה”ת. אז איזה אדם לא מוסלמי, יסכים באופן שפוי להתנדב להצטרף לתרבות שמלכתחילה דוחה אותו ורואה בו אזרח מדרגה שניה? (בתאוריה ובפרקטיקה) ומועמד להשמדה ולהגליה?

      לא מבין את זה. זה אפשרי רק בבועה התל אביבית המנותקת מהמציאות.

  23. אמת ויציב.
    תודה דורין (שוב).

    הייתי בכל זאת מוסיף פסקה שזוכרת שיש מי שהם אכן קורבנות ו/או מוחלשים – נכים, חולים, אלמנים ואלמנות וכוי”ב.אין קשר בין יציאה נגד תרבות ההתקרבנות לעזרה למי שאכן מגיע.

    • הם אולי קורבנות אבל הם לא מוחלשים.
      אף אחד לא מחליש נכים, חולים, אלמנות וכו, להפך, הם מקבלים פריבילגיות כפיצוי (מה שלא אומר כמובן שהם לא קורבנות).

      אגב, אני משתמש בדוגמאות האלה הרבה כשמישהו אומר שהוא מסכן או על אחרים שהם מסכנים. אני שואל אותם: “אתה חולה? אתה נכה? אתה ילד יתום? איבדת ילד?” אז מה בדיוק עושה אותך מסכן? שאתה לא יכול לקנות מילקי?

  24. יוריק קרמר

    הדברים קשים מאד ונשמעים מאד. אבל אחרי קריאה איטית ומחשבה, נראה לי שהגזמת.
    נכון, יש תופעה של קורבנות ויש המנצלים זאת לבכי קורע לב (לא את לבי). אבל העובדות אינן אך ורק כאלה. התמונה הרבה יותר מורכבת. יש בארץ הרבה יוזמה, יש הרבה רצון להצליח ולא במישור ה”קורבני”.
    את עוסקת בתופעה חשובה מאד, אבל לא יחידה. יש בארץ קפיטליזם עמוק, שהממשלה מעודדת וציבור רחב פועל בשיטה זו. דרך זאת שונה לחלוטין מדרך ה”קורבנות”.
    כדי להתמודד עם התמונה שאת מציגה, צריך להקדיש הרבה זמן ולערוך מחקר על התרבות החברתית/כלכלית בישראל. לא אעסוק בכך. הקדשתי רק כמה מלים לערעור והרהור.

    • איך בדיוק מתבטא ה “קפיטלזים העמוק”? ברור שהמדינה קפיטליסטית, כל הדמוקרטיות הן כאלה, למעשה אין דמוקרטיה ללא קפיטליזם (שהוא בבסיסו זכות הקניין).

  25. שווה להראות את הצד השני גם, להזכיר שישנם מקרים אמיתיים של אפליה וגזענות, הנה דוגמא:

    https://www.facebook.com/groups/175797925952338/406422126223249/?notif_t=group_comment

    בפוסט הנעוץ בקבוצה של 16 אלף אנשים בפייסבוק כתוב שחור על גבי לבן ‘עבודה עברית’, כלומר ‘לא מעסיקים ערבים’. ו16 אלף איש לא חושבים שיש בזה משהו פסול, כי זו הנורמה.

    זו לא מיקרואגרסיה…זו אפליה גזענית ולא חוקית.

    • ״החוק״ הזה הוא יציר השמאל
      והוא עוד יבוטל
      זה לא חוק, יותר חוקן
      יש מי שמסרב להעסיק את האוייב
      נקודה.
      בחורבן השמאל ואירופה , ננוחם.
      הימין הולך לעלות באירופה ממש בקרוב
      והראשונים שהם יתעמתו איתם, זה השמאל
      יהיה שמח ממש בקרוב

  26. מרטין לותר קינג

    מרטין לותר קינג גם היה בכיין מקצועי. מתקרבן.

  27. בעוד הפריים טיים נהנה לגזור קופון על הצגת המזרחי כנלעג
    ערי הפריפריה מיובשים וחרדים נכנסים לוואקום
    זו ישראל של 2015 וזה לא נראה שזה הולך לכיוון חיובי
    ככה זה כשמסתכלים דרך החור שבגרוש

  28. כמו שאמרה אמא של כלה בחתונה שבה הייתי אורחת: “אני יודעת מה זה לגדול אצל אמא פולנייה. גם אני גדלתי אצל אחת כזו”.

  29. סולידית (וסולידים יקרים קוראי האתר), אולי הסיבה שהדור השני עדיין מדבר על זה בישראל 2015 הוא בגלל שהפער בין אשכנזים למזרחים לא נסגר ולא קרוב להסגר?
    הניידות החברתית בישראל נמוכה, אם נולדת מזרחי בפרפריה הסיכויים שלך נמוכים מאשכנזי שנולד במרכז.
    אם יש לך מזל ממש גרוע ונולדת כמזרחית חרדית מצבך כבר יותר גרוע, אפילו לבית ספר יש לך בעיה להרשם.

    עכשיו, אני מכיר את הגישה האינדבידואליסטית שלך, ומכבד אותה. אבל, האם את לא יכולה להבין ולכבד אנשים שחוסר צדק מפריע להם (ואומרים את זה בקול ברור מול מצלמות)?

  30. השמאל הוא לא פחות מהתגשמות המונח השגור אצל הדתיים, ״נס גלוי״
    יש לעודד את השמאל מחוץ לישראל, ולהלחם בו עד חורמה בישראל

    השמאל, שנדאג שייעלם מחיינו כאן בישראל, מחוץ לישראל מביא רק ברכה.

    בואו נראה: הצאר הרוסי, קשה להבין כמה רוסיה הייתה בעבר גדולה וענקית
    די אם נציין שרוסיה של הצאר הייתה גדולה ובהרבה מרוסיה הסובייטית

    ואם נרצה להוסיף, לא רבים יודעים, או זוכרים, שבמלחמת העולם הראשונה, רוסיה לחמה עם אנגליה וצרפת נגד גרמניה וטורקיה, במסגרת זאת הייתה צריכה רוסיה הצארית לקבל את……….. קושטא, הלו היא איסטנבול !!!!!

    תחת זאת, השמאל, ויש מי שיאמר היהודים, ולא יטעה הרבה, תרמו להפלת הצאר , ואותו לנין ויתר על שטחים עצומים של רוסיה, דוגמא נולדו אוקראינה שהייתה חבל רוסי , רומניה ועוד

    בנוסף ויתר השמאל על קושטא ומכר תכשיטים שאין להם מחיר מארמון ההרמיטאג׳
    השמאל הרס את מזרח אירופה, בשנות הקומוניסטים,

    אבל למה ללכת רחוק?
    השמאל היום מחריב את אירופה וגרמניה עם אהדת ״הקורבן״ הערבי מוסלמי

    יש יאמרו זו נקמה אלוהית ונס גלוי
    השמאל מחריב את דעתם של האירופים. נשמע עתיד נפלא ליבשת הרצחנית הזאת

    כאן בארץ העם הוא ימין וכל יום נולדים יותר תינוקות לימין ומת עוד תומך של ״שמש העמים״..,,
    והעולים, העולים הם ימין….

    שמאל זה טוב להשמדה עצמית.

    מאמר מקסים!

  31. בואנה אני אתבע את כולכם פה.

  32. absolutely true in connection with politics of identity. but very false when you link it to arguments against the battle for equality. I’m sure you know already about studies that show that countries that strive for equality are “happier”and suffer less from political dissastisfaction than much richer countries who have higher inequality rates. why? because its not about how much money you have but about how you rate compared to others. in other words people and societies in general are happier and healthier when there is less inequality than they are when they have more money and more inequality. so in conclusion it should be your interest and the interest of all humanity to have more equality. thats why this battle is still crucial, and your dismissal of its importance due to “victimization”arguments is simply populistic
    p.s. sorry for the English, dont have Hebrew here.

    • רנה ז’יראר כתב בשעתו שככל שהשיוויון גדול יותר, כך היריבות עזה יותר. זו הסיבה שהקריאה לשיוויון הולכת בד בבד עם קריאות ההתקרבנות. ככל שהחברה נעשית שיוויונית יותר, התחרות על מעמד הקורבן נעשית חריפה יותר, וסף הרגישות לעלבון יורד. כל אחד הרי צריך להוכיח שגם בחברה שיוויונית, הוא עדיין מקופח, אפילו אם תחושת הקיפוח שלו סובייקטיבית ומדומיינת לחלוטין.

      הכמיהה לשיוויון היא מה שהופך את התנועות ל”צדק חברתי” למפתות ואטרקטיביות כל כך, במיוחד בקרב צעירים אידיאליסטים. אבל ישנן מעט מאוד תנועות “חברתיות” שפועלות מבלי לרומם את הקורבנות. וכפי שניסיתי להסביר בפוסט, עצם רוממותה של הקורבנות הוא בהגדרה צעד שפוגע בשיוויון.

      • I live in Northern Europe, in one of those “social” countries who every year rank highest in the happiness board. I dont know if happiness is what you even strive for. maybe freedom is what you regard most, much like the Americans. while I can agree with your criticism on the tactic, all my experiences in this country have shown the opposite of what you just stated in your first paragraph. I believe equality (of course not complete equality) should still be regarded as the best means to the end.

        • יש כאן שאלה של סיבתיות לעומת קורלציה. האם השיוויון הוא שהופך את החברות בצפון אירופה למאושרות יותר, או שמא העובדה שמדובר בחברות שרובן בסופו של דבר הומוגניות יחסית, כך שהשיוויון הוא כמעט אינהרנטי, מבלי שיש “להחיל” אותו או לשאוף אליו?

          על כל פנים, ג’ייקוב פיסקר (ERE) כתב בזמנו פוסט נהדר על המדינה ממנה היגר (דנמרק) ותמצת באופן מושלם את הבעיה בחברה כזו:

          What’s not to like? The downside is a resulting small-town mentality(*) with its low tolerance for individuality, being different or standing out, a low tolerance for ambition, very low levels of entrepreneurism, a smug belief that it is the best country in the world (…), and few opportunities as it is a small country.

          http://earlyretirementextreme.com/the-happiest-people-on-earth.html

          • the description of this “problem”is very accureate. but only if you consider it a problem. to me it seems, literally and figuratively as rich people’s problems…

  33. השבוע קראתי בספר של אשכול נבו (המקווה האחרון בסיביר) עמ 119:
    “אומץ הוא בסך הכול שם אחר לחוסר בררה”.
    ואני תוהה על משפט זה מאז.. פוסט זה לא מקל על הרהורי..
    בגדול, רוצה לכתוב לך כל הכבוד על האומץ, וחזקי ואמצי..
    ובקטן מקווה שאומץ פותח דלתות לבררות נוספות.. ולא כמו שכתב נבו שם אחר של חוסר בררה.

  34. “כל רמיזה, ולו הדקה ביותר, שניתן לפרשה כביטוי של הדרה, גזענות או אפליה, מנופחת במלוא עוצמתה כדי להדגיש כלפי חוץ את מעמדו הקורבני של הניזוק – וכמובן לאפשר לו לתקוף בחזרה כנחש קוברה היורק את ארסו”. ו “היכולת לנהל שיח פתוח, מפרה ורציונאלי אובדת לחלוטין.”
    לצערי זהו תיאור מדויק להחריד של השיח הטבעוני הנוכחי שגם הוא, לא במקרה, היפר-סוציאליסטי ושואף להשליט משטר בו חירויות הפרט יוקרבו על מזבחה של אידאה דמיונית.

  35. שמעון חש

    המאבקים החברתיים הם תגובת יתר , אובר שוט , למחוזות הניצול והעושק שהקפיטליזם החזירי הביא אותנו.

    מכיוון שהקפיטליזם החזירי הגיע לקיצוניות עושקת
    אז נוצרה תגובת יתר באובר שוט.
    וכיאה לאובר שוט , הוא ב אובר..

    זה טבע הדברים.
    לא נולד משום מקום

  36. אסופה של אנקדוטות מביכות שנועדו להגן על הסדר הנוכחי מביקורת. המאמר חף מכל התייחסות רצינית לטענות של חלקים בציבור כלפי איך שאנחנו מנהלים את חיינו, ומלא בביקורת על “התקרבנות” בסגנון fox news על הביטוח הלאומי. לכן אני צופה לו תמיכה רחבה בין האינטלקטואלים שהם קודם כל ולפני הכל משרתי משטר, למרות איך שהם אוהבים לראות את עצמם

    • יש לי לא מעט השגות על הסדר הנוכחי. אתה יכול לקרוא עליהן כאן בבלוג. אני טוענת שכדי להשיג אימפקט מרבי, עדיף ללמוד את הסדר הקיים על בוריו ולאתגר אותו מבפנים, דרך יוזמה אישית-מקומית (ע”ע life hacking מהסוג שמוצע בבלוג הזה), במקום להעביר סמכות וריבונות לידיהם של קולקטיבים מהפכניים שינסו לרסק אותו מגבוה ולכונן סדר חדש ואוטופיסטי (ועל הדרך לגרוף הון פוליטי / פיננסי / אחר).

      • לייק גדול! גם לפוסט וגם לתגובה הזאת. גם אני נוהג כך כל חיי.

  37. הכוונה לפלסטינים, נכון?…..

  38. הפלשתינאים וחבריהם מהשמאל הישראלי הפכו את הקורבנות לאומנות המתחרה בביצי פאברז’ה או לחילופין במדע טילים. עשה הכל על מנת לא לקחת אחריות. מדינה משלהם….

  39. יש אפלייה ויש קורבנות – יותר מידי משניהם.
    יש אחריות אישית, אבל יש גם אחריות חברתית, ויש גם אחריות מדינתית.

  40. אני אוהב אותך, ואת כותבת ממש יפה

    • עכברתול.
      לאור הכתבה הנ”ל , אתה צריך לבחור איזה פוזיציה אתה בוחר -של העכבר או של החתול.

  41. המממ. זה מאוד מעניין וזאת פעם ראשונה שאני נחשפת לתיאוריה הזאת (כבוד, כיבוד, קורבנות). אבל אם אני מנסה להסביר את זה לעצמי, אז לדעתי זה פשוט סוג חדש של צביעות. ובצביעות הזאת משתמשים להשגת מטרות אישיות וקבוצתיות עם צידוק “מוסרי” לכאורה (כאשר המצטדקים למעשה מבצעים עוולה מוסרית) וזה כשלעצמו כלל לא דבר חדש…

  42. תגידי מה עשינו שהבאת לנו פוסט כזה כבד,ועוד אחרי יום כיפור שהיה מספיק כבד,לא יכולת להביא משהו קליל על חיסכון או השקעות,לא קראתי את הכל זה כבד עליי, אבל לא נורא בטח היו לך כוונות טובות.

    אני ממילא יחסית חדש כאן, ועדיין לא קראתי הרבה פוסטים שלך, שהתכוונתי לקרוא, אני יבלה את הזמן שם ביי.

  43. תהיי לי בריאה, דורין, איך שאת מצליחה בפוסט אחד לגרום לי להנהן נמרצות על מספר פסקאות, ולהתקומם נמרצות לא פחות כנגד מספר פסקאות אח”כ. בכל מקרה, כתמיד מעוררת אותי לחשוב. תבורכי ותהני מהחגים (רציתי לכתוב תהני מהחופש, רק שאצלך החופש הוא כל יום)

  44. אני לא מסכימה איתך לגבי אפליה.
    זה שתגידי שאוכלוסיה X מתקרבנת ואיננה קורבן,זה לא אומר שזה המצב,את מבינה?נכון?

    הייתה אפליה מתמשכת נגד נשים, הן לא יכלו ללמוד באונ’,לא יכלו להצביע בבחירות. מאז היו שינויים,אבל עובדה,יש עדיין הרבה נשים שלא יתקבלו לעבודה מחשש להריון,ויתחקרו אותן בראיון עבודה בצורה בוטה לא חסר מקרים כאלה!
    שכחתי..את לא עובדת כבר שנים,מה אכפת לך מאחרים?
    אכן ,יש אפלייה מסויימת בפריפריה,כדי להצליח כאן יהיה קל יותר עם תוולדי במרכז!
    אנחנו לא בולנדון,דורין!
    ולא כל אחד יכול לעבוד בלונדון ולהרוויח הרבה..ואז לחזור לארץ ולחנך את הישראלים “המפונקים והמתקרבנים.”

    • ישנן עוולות חברתיות חמורות בישראל ומצבים של אי שיוויון קיצוני. היחס המשטרתי ליוצאי אתיופיה הוא דוגמה אובייקטיבית. הפטור משירות צבאי שניתן לחלקים גדולים באוכלוסיה החרדית הוא דוגמה אחרת.

      התעלמות מעוולות כאלה תהיה בבחינת עצימת עיניים.

      אבל הפוסט הזה לא עוסק באפליות מסוג זה.

      הפוסט הזה עוסק בקורבנות מדומיינת – בהתמסכנות והתקרבנות מטעם, שנגועה בשיקולים זרים — לרוב פוליטיים וכלכליים.

      לדעתי, הדבר היחיד שגרוע יותר מהתנהגות כזו הוא עצם העידוד שלה בידי מנהיגי השמאל ה”חברתי” בשנים האחרונות.

      אני טוענת שאין אפליה ממסדית נגד נשים בישראל. אני טוענת שאין אפליה ממסדית נגד מזרחים בישראל. אני טוענת שמי שמשמיעים טענות נצחיות בדבר קיפוח ודיכוי מגדרי ועדתי הם אלה שיש להם מה להרוויח מטיפוח והנצחה של המיתוסים הללו.

      אשר להערה האחרונה שלך, אני חושבת שאת קוראת ותיקה מספיק כדי לדעת, שהמטרה שלי היא לא לגרום לאנשים לחקות אותי אחד לאחד.

      הצרה היא שאנשים שהבחנה בין עיקר לטפל אינה הפורטה שלהם נוטים להתמקד בפרסונה ובביוגרפיה הפיקנטית שלי, מזהים אלמנטים בביוגרפיה הזו שלא עולים בקנה אחד עם מערכת הערכים / העוגנים שלהם, ומסיקים מכך שכל הרעיונות והעקרונות שאני מנסה לקדם באתר הזה לא רלוונטים עבורם. הפסקתי להתראיין והפסקתי לכתוב כאן על חיי האישיים בדיוק מסיבה זו בדיוק.

      • זה שאין הפליה ממסדית, לא אומר שאין אפליה.
        הרי גם יחס השוטרים ליוצאי אתיופיה, הוא לא הפליה ממסדית. זה לא שיש להם ״נוהל מעצר אתיופי״ מיוחד שם במשטרה…

      • הי סולידית,
        אני חושבת שאת חריפה ואינטיליגנטית בצורה יוצאת דופן ולרוב אני נהנית עד מאוד מהפוסטים החריפים שלך.
        צר לי להגיד שהפוסט הזה בעיני מחטיא ובגדול..
        זאת צביעות להציג את העולם כשווה הזדמנויות ושהכל תלוי בפרט הבודד. זה כך בחלק גדול מהמקרים אך לא תמיד. מעניין אם לצורך העניין היית אתיופית מירוחם מבית דל אמצעים היית גם מרגישה ככה. הגזענות והאפליה קיימת גם בדור הזה אם כי בצורה סמויה ונקייה כביכול. זה נכון שלא יפסלו ממך מלהגיע לאוניברסיטה אם יהיו ביידיך האמצעים. אבל ברור כשמש שאם היית נושאת שם משפחה מזרחי כבד עם חזות כהה ישנם מקומות שלא היו מזמנים אותך לראיון בהנחה שהייה ארסנל מועמדים עם שמות אשכנזים והיו אינספור תחקירים והדגמות בעניין.
        נסי להיכנס למועדון תל אביבי בתור ערבייה ישראלית או אתיופית האם תעברי סלקציה לדעתך?
        בהתמודדות לתפקיד בכיר עם אותן יכולות כאישה בסביבות השלושים מול גבר באותו גיל מי יקודם לדעתך? מניסיון יכולה להגיד לך ששאלות כמו היא בטח מתככננת הריון ותרצה להשקיע במשפחה עולות גם אם במסווה..

        אפלייה עדיין קיימת גם אם בצורה כביכול מעודנת יותר בשונה מהאפליה הבוטה יותר שהיתה קיימת ולא לפני הרבה שנים בדור של ההורים שלנו.

        לדעתי חשוב להכיר בזה ולהציג את זה כי ללא ספק אתה צריך להוכיח את עצמך יותר אם ׳שפר עליך מזלך׳ ואתה נולדת למגזר מופלה יותר אך עם זאת לא להיכנס לקורבנות.

        • היכן כתבה הסולידית שהעולם שווה הזדמנויות? היא כתבה שעל מנת למקסם את הפוטנציאל הגלום בנו צריך להפסיק להתקרבן, זה נכון בין אם את אתיופית ענייה בפריפריה או אירופאית מיוחסת בצפון תל אביב. במובן הזה לכל אזרח במדינת ישראל יש הזדמנות להשיג עצמאות ויציבות כלכלית, כולם לומדים במערכת החינוך, לכולם יש הזדמנות ללימודים אקדמיים (מסובסדים אפילו אם את אותה אתיופית) והיכולת להגשים את עצמם… מה שחסר הוא המוטיבציה.

  45. היי דורין,
    לא הבנתי למה התכוונת בהערה השנייה שלך (**) “הרעל הזה”?

  46. קפיטליסט

    פוסט מעולה ומנוסח היטב!
    העוולה הגדולה ביותר של הסוציאליזם במדינתנו (הממומש לצערי גם ע”י מפלגות הימין לא פחות מאשר מפלגות השמאל) הינו בדיוק בשאיפה לקחת כמה שיותר מיסים מהאוכלוסיה המועילה ביותר לחברה (מעמד ביניים: עצמאיים ושכירים במקצועות מבוקשים).
    אותם מיסים מחולקים בסופו של דבר למי שבוכה הכי הרבה על במת התקשורת (מתקרבן), במקום השקעה באוכלוסיות אשר באמת זקוקות לעזרה (נכים, יתומים וכו’) ובמקומות בהם ישנם כשלי שוק (מוצרים ציבוריים כגון בטחון ותשתיות, נזקים עקיפים כגון זיהום וכד’ שאותם עדיף לפתור בצורה ממוסדת).

  47. דורין את יודעת בוודאי שהמדינה שלנו הוקמה כבר ב”חטא” אי השוויון. מי שהקימו אותה הם יוצאי אירופה…אין איזכור למזרחים שעלו לארץ ובנו אותה גם הם…מאדירים כל הזמן את הפלמ”ח האשכנזי ברובו כאילו שהוא היחיד שנלחם פה..את השטחים במרכז הארץ לקחו לעצמם או שקיבלו אנשי צבא בכירים שכמובן היו אשכזים ברובם…ואת המזרחים שלחו ל”עיירות פיתוח”…נכון שאדם לא צריך להתקרבן וחייב להוציא עצמו ממקומו ולהצליח בחיים בזכותו בלבד אבל כשהמצב הכלכלי שלך לא קל – המשכורות במרכז והאפשרויות יותר גדולות מבפריפריה..זה קשה כפליים להצליח…המדינה שלנו לצערי הכי גזענית אי שוויונית ומפלה שיש…..
    עדיין על האדם לקחת את גורלו בידיו ולהצליח! כי כשרוצים – מצליחים תמיד!!

  48. לדבר על אפליה לא הופך אותך אוטומטית לקורבן..

  49. לא ברור לי מדוע הנושא של מזרחיים-אשכנזים עדיין מעסיק כל כך את החברה הישראלית בשעה שכולם כבר מעורבבים בצורה כזו או אחרת.. בכיינים, טיפשים או “מקופחים” תמיד היו ותמיד יהיו בכל עדה ובכל תרבות.”מזרחיים” יש היום בכל מקום ובעמדות מפתח במדינה… אני חישב שדיון בנושא זה, לא ראוי ופוגע מאד במרקם עדין מאד של החברה הישראלית המתהווה.. דיון בנןשא חרדים למשל הרבה יותר מעניין.. מאחר ומדובר בקבוצה מתחזקת בעלת מאפיינים מסוכנים ויש לי שאלה לקינוח, אבי מעדות אשכנזי ואימי מעדות המזרח.. אז מה אני? מזרחי או אשכנזי?? תודה.

  50. מסכים.
    אני אוסיף שלתרבות הקורבן יש הרבה במשותף עם האידיאולוגיה המרקסיסטית- מנצלים מול מנוצלים, ה”אנדרדוג” תמיד צודק וכו’. פה ההפרדה המעמדית של מרקס מוחלפת בהפרדה גזעית ומגדרית.
    היום האקטיביזם הפמיניסטי/מזרחי הוא סקסיסטי/גזעני ביותר, ודווקא מי שמתנגד לפנייה והתייחסות למגדרו/מוצאו של אדם מוכתר ע”י אותם אקטיביסטים כסקסיסט/גזען.

  51. שולי,
    זה אולי מאכזב אותך אבל מי שהקים את המדינה, ברובם, היו אכן אשכנזים סוציאלסטיים. לא רק בזמן מלחמת השחרור אלא בחצי הראשון של המאה העשרים. רוב העליה מארצות המזרח (מרוקו, עיראק וכו) קרתה אחרי קום המדינה והרבה בגלל תוצאות מלחמת השחרור ותגובת המוסלמים אליה.
    מה שאתה קורא היום מרכז הארץ היה פעם, כשהקיבוצים והמושבים קמו (למשל איזור השרון או הדפלה הפנימית), היו נקודות יהודיות מבודדות בין כפרים עוינים.
    ולבסוף, מהמצב המבוסס של מדינת ישראל היום נסה להבין את הקושי של אוכלוסיה בת כשש מאות אלף אנשים לקלוט מעל מילין מהגרים. תראה כמה קשה היום לאירופה לקלוט שבריר אחוז מזה. בתקופה ההיא גם עולים מרומניה פולניה וכו נשלחו לפריפריה ולמעברות. נכון שזה שהם יצאו מדם הרבה יותר מהר נובע גם מתרבות שונה אבל גם מקרבה תרבותית למקבלי ההחלטות.

  52. הכל חלק מתרבות הפוליטיקלי קורקט שיט ששולטת בארץ ובעולם.

    • דרך אגב זו גם הסיבה שדונאלד טראמפ כל כך פופולרי כרגע במפלגה הרפובליקנית בארה”ב. אחרי 6 שנות אובמה יש ריאקציה הפוכה.

  53. שמשון לח

    מומו היקר
    https://www.hasolidit.com/המרוץ-לתחתית#comment-16952

    מי מונע ממזרחי מהפריפריה להצליח מלבד הוא עצמו?
    אין אדם בישראל שרוצה ללמוד לתואר אקדמי ואינו יכול. שכ”ל אקדמי בארץ נמוך מאוד ומי שחרוץ ועובד יוכל לממן עצמו כולל מחייה וללא שקל מהבית. שלא לדבר על מלגות.
    כך אני עשיתי ורבים אחרים. ללא שקל מראש.
    אין מהנדס או כלכלן מזרחי שנדחה מחברת הייטק או יברה פיננסית על מזרחיותו.
    ורבים גם המנהלים המזרחיים בחברות אלה.

    ואם סיכוויו שונים מצעיר מכםר שמריהו , אז מה? את מי זה מעניין?

    היחידה שעוצרת את החרדית היא שטיפת המוח שהיא עברה שגורמת לה להביא המון ילדים ולהתחתן בגיל 18 עם אברך.

  54. גם את חייבת את החופש והעצמאות שלך לבכיינים ולמקופחים שבלי תודעת “קורבן” לא היו יוצאים ויוצאות למלחמה על שיוויון זכויות.
    תחושת הקורבן חשובה מועילה ומומלצת וגם את עושה בה שימוש.
    גם את(רחמנא ליצלן) מתארת את עצמך כקורבן עשוק! למשל כשאת כותבת על המהלך “המחריד” של העלאת המס על רווחי הון דבר שגורם לירידה ברווחים שלך.
    העלית פוסט חשוב.
    בהצלחה.

  55. לא התייחסת באופן ענייני אפילו פעם אחת לטענות הנשמעות בקרב אנשים שחשים את עצמם מקופחים בחברה הישראלית, לטענות על הסללה והזנחת הפריפריה ואיך הן קשורות להצלחה או אי הצלחה.

    פסיכולוגיה בגרוש סה”כ.

  56. המאמר הזה הוא בול פגיעה.
    כאחד שמתגורר (זמנית) בארה”ב, אני יכול לתת פרספקטיבה נוספת. אחת הסיבות המרכזיות לדעתי שארה”ב מצליחה (באופן יחסי) להימנע מהבעיות האלה היא תרבות ה”אין תרוצים” שמונחלת לילדים בחינוך האמריקאי מגיל אפס. איחרת לביה”ס? לא מעניין למה. הובסת במשחק? אל תאשים אחרים, לך תתאמן ותחזור חזק יותר. אין לך כסף? אל תתבכיין, לך לעבוד. וכו’.

  57. זו גישה מעניינת. אתה בעצם טוען שמאבק הכוחות בין הקבוצות נעשה על ידי תחרות מי מקופח יותר?

  58. ואו! הופתעתי מהפוסט הזה! הכי טוב שקראתי בבלוג עד כה…

  59. מאמר מעניין מאוד. אני חושבת שחלק מהעניין הוא המעבר משיח מוסרי של חובות לשיח מוסרי של זכויות. חובה וזכות הן הרי שני צדדים של אותו המטבע – זכותו של אחד מקימה חובה לשני, ולהיפך. נראה שאם פעם שדה המוסר היה עסוק בחובות (מהי החובה המוסרית שלי? מה עליי לעשות או להימנע מלעשות?), הוא עבר, באיזשהו שלב, לעיסוק בזכויות (מה מגיע לי? מה אסור שיעשו לי? מה חייבים לעשות בשבילי?) ובמקביל האדם הפך מסוכן אקטיבי, לקרבן פסיבי, לצד המקבל הנצחי (של זכויות או מניעתן). לי נראה ש*חובה* עלינו, לחזור לשיח מאוזן יותר.
    בנוסף, נראה שקרה כאן עוד משהו. המוסר, שכבודו במקומו מונח, אבל הוא רק שדה אחד של החשיבה והפעילות האנושית – קיבל מעמד מרומם הרבה יותר מזה שנועד לו (אולי בעקבות נטישת הדת ולאחר מכן האכזבה מהעולם המודרני). המוסר קיבל את המעמד שהיה שמור פעם לדת, וכך כולנו עוסקים כל היום, מעבר לכל פרופורציה, בשאלות של פגיעה מוסרית. אם נוסיף לכך את הנקודה הראשונה, שהעיסוק הזה נעשה במסגרת שיח של פסיביות (זכויות שמגיעות לי) – זה מתכון בטוח להרס השיח ולתרבות של קורבנות.

    • ת.פ,

      “זכותו של אחד מקימה חובה לשני” — לא תמיד. יש זכות שמטילה על השני *איסור* ולא חובה. למשל, לא תרצח.

      הזכויות שמטילות על הצד השני *איסור* נקראות זכויות שליליות או חירויות.
      הזכויות שמטילות על הצד השני *חובה* נקראות זכויות חיוביות או זכאויות.

      • ידוע, ולא חושבת שזה משנה במשהו את הטענה. בכל מקרה, השאלה אם איסור הוא גם חובה, היא שאלה סמנטית (וגם פירטתי בסוגריים “מה עליי לעשות או להימנע מלעשות”, “מה אסור שיעשו לי או חייבים לעשות בשבילי”), ולא משנה את מהות הדברים – על מי נמצא הפוקוס – עליי כפעיל (שחובה עליו לעשות או להימנע מלעשות דברים מסויימים) או עליי כסביל (שחובה שיעשו או לא יעשו לו משהו).

  60. כתבתי על זה לפני כמה זמן. אוהב את הכתיבה שלך 🙂

    http://hazir.co.il/%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%A1%D7%93%D7%A8/

  61. את בכלל לא מתייחסת ענינית לאף טענה שלהם, אלא מניחה מראש שהם טועים. ואז מנתחת למה הם הגיעו למסקנות המוטעית שלהם או למה משתלם להגיב בצורה כזאת שהיא לדעתך ובלי נימוקים בכלל לא נכונה. וכך אפשר לגרום לאחרים להניח מראש שזה לא נכון בלי להתייחס לאף טענה.

    ואם אני כן אתייחס ענינית למה שכתבת, אז השקר הכי גדול שמלמדים אוכלסיות מופלות זה שאסור להתלונן אם מפלים אותך, שזה הכל תלוי בך אישית ואם תעבוד קשה תצליח, אז צריך לשתוק ולא להתלונן ולהגיע הכי רחוק שאתה יכול וזהו! ועכשיו אפשר להמשיך להפלות אותם בשקט.

    אבל האמת היא שאפשר לעבוד קשה ולהצליח הכי רחוק שאפשר מבחינה אישית, וגם להלחם כנגד אפליה, זה לא סותר בכלל. גם להלחם מבחינה חברתית על אי צדק ועל כך שלא יהיו היררכיות, וגם להאמין בעצמך. הניסיון להגיד תשתקו ותעבדו קשה זה רק דרך (גם אם לא מודעת) לשמר את המצב ולא להתמודד עם טענות על אפליה ועל שינוי שצריך להעשות.

  62. דורין קלעת בול, והנה מספר הקשרים.

    המאמר אתרוגים בקמפוס באתר אלכסון (לינק מצורף) ממחיש כמה המצב בקמפוסים בעולם המערבי יצא משליטה. בין השאר, מצויין שם שכריס רוק וג’רי סיינפלד הפסיקו להופיע במכללות ואוניברסיטאות בארה”ב מפחד הריאקציה של הנעלבים המקצועיים למיניהם…

    רק השבוע פסלה אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת וורוויק באנגליה הרצאה של פעילה אתאיסטית אירנית לשעבר ומוסלמית לשעבר, מחשש לפגיעה משוערת ברגשות כלשהם של מישהו לא ידוע (חפשו בגוגל Maryam Namazie).

    ובהקשר שונה אך דומה, האווירה הזאת היא כר פורה לתופעת ה-BDS; ובאופן רחב יותר לכל הכוחות שמקפידים לטפח את מסכנותם של הפלסטינים, מאונר”א דרך ארגונים שונים ומשונים ועד האיחוד האירופי (אגב, ממליץ לכל ישראלי לקרוא את תפוס ת’יהודי של טוביה טננבום), שגם עבורם עצם המשך קיומם תלוי בהנצחת המסכנות הפלסטינית. לשיטתם הפלסטינים כקורבנות בוודאי צודקים, וכקורבנות בוודאי אין להם אחריות על מצבם ו\או יכולת להשפיע עליו, לכן נטיל את כל האחריות (ונתבל בסנקציות) על הצד החזק, קרי ישראל. איני בא לטעון שלישראל אין אחריות או שהיא טלית שכולה תכלת, אבל הדינמיקה המעוותת הנ”ל מנוונת את הפלסטינים כשם שהיא מנוולת את הישראלים, מה שמזיק לאדם הרגיל משני הצדדים ומסייע אך ורק לספסרי ה”שלום” (להבדיל משלום ללא מרכאות).

  63. אהבתי את הפוסט, ואף ראיתי בזכותו חלק מפרקי הסידרה. מבלי להתייחס ספציפית לנאמר בסידרה שבוודאי אינו משקף את תחושתם של חבר הנפש “המזרחי” שלי, ואת של גיסתי וגיסי “המזרחיים”, יצאתי עם כמה תובנות שכנראה נכונות לגבי כל מי שהופך את עצמו ל”קורבן” במישרה מלאה:

    הזיכרון הארוך של הקורבן – זה מדהים כיצד צעירים ישראלים בני זמנינו עסוקים בעוולות שעשה סבא שלי שעלה לבדו בן 19, בשנות השלושים, מפולין תוך שהוא מוותר על רכושו, שפתו, תרבותו, שם משפחתו, טליתו, לסבא שלהם שעלה ארצה בשנות החמישים.

    ההתעלמות של הקורבן מקורבנות אחרים – כדי להיות קורבן אתה חייב להמעיט בסבל של אחרים. אחרת מצבך עשוי שלא להראות גרוע מספיק ותאבד חס וחילילה את מעמדך כקורבן. בסידרה זה בולט במיוחד בהתייחסות לערבים פליטי 48 ולפליטים מאפריקה.

    כדי שיהייה קורבן צריך להיות מישהו אשם – הקורבן מתקשה לגלגל את האשמה על התקופה, על שינויים היסטוריים במרחב וכדומה. צריך מטרה ברורה, נגישה ומוגדרת. למשל “האשכנזים”, “הקיבוצניקים”, “מפאי”. צר לי על האשכנזים שידם אינה משגת, או הקיבוצניקים בעוטף עזה שכל שנותר להם זה להתנחם בתינוק התימני שגנבו באישון לילה…

  64. אהבתי את זה שבתגובות אנשים הצביעו על אפלייה אמיתית שקיימת בחוק ונתנו דוגמאות ממדינות אחרות לפני 100 שנה. אז קודם כל, כמובן שאם החוק מפלה מישהו צריך להילחם בחוק הזה ולשנות אותו ובמקביל לעשות מה שאפשר כדי להצליח במקום לחכות בשקט לשינוי מלמעלה.
    ונחזור למדינת ישראל 2015: האם יש חוקים שמפלים לרעה מישהו מהקורבניסטים? האמת היא שיש חוקים שמנסים לתת עדיפות לקבוצות מסויימות אבל רק גורמים להם נזק כי חוקים כאלה מנציחים את זה שהם מסכנים, יוצרים תלות ולפעמים גם מפריעים להם במציאת עבודה.
    למשל שלל החוקים שעוזרים לנשים בהריון ולאמהות טריות במקומות עבודה. עסקים קטנים לא יכולים להרשות לעצמם עובדת שלא תגיע במשך חצי שנה ולכן קשה להרבה נשים בשלב בניית המשפחה למצוא עבודה. וחוקים שקובעים מכסות קבלה רק מזכירים כל הזמן לאוכלוסיות האלה: אתם חלשים ותמשיכו להיות חלשים, לכן נקפיץ אתכם כמה מקומות בקבלה לעבודה או לאוניברסיטה על חשבון מישהו אחר שיותר מוכשר מכם ושהציונים שלו יותר טובים משלכם.
    הדרך היחידה לעזור לאוכלוסיות חלשות היא להתייחס בחוק לכולם אותו דבר ולהתעלם מהמגדר/מוצא/נטיות שלהם. בעלייה הרוסית זה עבד מצויין, ברור שהיה קשה לעולים אבל במקום לדרוש חוקים מיוחדים הם עשו כל מאמץ אפשרי כדי שהילדים שלהם ישתלבו ויצליחו להגיע למקצועות הכי נחשקים.
    מצד שני תראו את ש”ס. 30 שנה הם בממשלה ובמקום לעזור למצביעים שלהם עם לימודים איכותיים, דאגו להם לקצבאות כדי ליצור אצלם תלות ושימשיכו להיות עניים שמרגישים מקופחים ומצביעים ש”ס.

    • איש (3718)

      מטרת ש”ס בקיצבאות היא לא לשמור את מצביעיהם עניים כדי שימשיכו להצביע עבורם.
      מטרת ש”ס בקיצבאות היא לשמור כמה שיותר בחורים בישיבות החרדיות. הכל נגזר מזה.
      התנהלות ש”ס זהה לחלוטין להתנהלות שאר המפלגות החרדיות. ש”ס היא מפלגה חרדית.

      קמפיין ה”שקופים” היה נסיון מגוחך לקושש קולות מכמה חלושי מוח תל אביבים תוך עליה על הגל “החברתי”. יש בערך 20 איש שזה הצליח לשכנע אותם, כולם מהבועה התל אביבית ההזויה.

    • מושמושי

      למה אם כן בסקנדיביות ובגרמניה שיש חוקי תמיכה בנשים בהריון וחופשות נדיבות אין בעיה של השתלבות נשים בעבודה ? אולי בנושא הזה החוק לא מחליש אף אשה ?

      • בגרמניה חופשת לידה היא 14 שבועות (בישראל 12 שבועות).

        בסקנדינביות יש קביעות לאחר חצי שנה כך שאם אישה יולדת או לא בכל מקרה לא ניתן לפטר אותה לאחר חצי שנה. הקביעות יוצרת קיבעון בשוק העבודה, לצעירים מאד מאד קשה למצוא עבודה ראשונה (אפילו כסייעת בגן) והתחלופה של מקומות עבודה היא מאד נמוכה כך שאנשים נוטים להתקע שנים רבות באותו מקום גם אם הוא לא מוצא חן בעיניהם.

  65. תופעה חופפת להתקרבנות היא תופעת ההתילדות,בה אנשים מגיעים לגיל שלושים כרווקים וללא כיוון מקצועי ברור ומצפים שהמדינה תתן להם דיור/ פרנסה ושאר הצרכים, אחרי שנמאס להם לקחת כסף מאבאמא הביולוגים ומצפים מהמדינה להיות האבאמא התחליפיים.

    • ובאופן לא מפתיע, האינפנטיליזציה משרתת את אלה שמבקשים ומבקשות לכונן כאן מדינת בייביסטר חומלת ומלטפת.

      • מומחה לקנוניות

        חמלה זה טוב אבל מה עם חמלה למעמד הביניים?

        המדינה חייבת לא לתת לחלשים ליפול אחרת תהיה הפיכה.

        • איש(3718)

          מומחה לקנוניות,

          הצחקתני. איך חבורת תינוקות מגודלים בני 30 שמצפים שהמדינה תהיה הבייבסיטר שלהם יעשו הפיכה? שמעת פעם על הפיכה של תינוקות נגד הבייביסיטר שלהם?

  66. נהנה לקרוא ולהחכים מפרי עטך כל פעם מחדש, תודה.

  67. כמה מרענן לשמוע דעה ברורה וחדה, לא מחויכת ולא מתנצלת.
    בעידן הפוסט – “כל רעיון שאפשר להחריב” משולב בפוליטיקלי-קורקט מעקר,
    הפוסטים שלך הם כמו אוויר לנשימה.

  68. הזיות מבית האינדיוידואליסטים האנוכיים של איאן ראנד. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא האם תופעת ההתקרבנות מקורה באיזו התפתחות תרבותית מקרית? האם התופעה פשוט תעלם לה אם לפתע “אויבי” התופעה יתחזקו, לפתע יותר אנשים יחליטו להפוך להיות מעמד הביניים? יותר נשים יחליטו להיות דעתניות וחזקות? אנשים יחילטו להיות אינדיוידואליסטים ועצמאיים?
    אין ספק כי למדינת הבייביסטר יש חלק גדול בכך, בפרט התכנות אותו עובר כל תלמיד בתיכון ובאקדמיה.
    אך האם האנשים הם הבעיה? או שמא המסגרת התרבותית אותה יצרנו היא הבעיה? כאשר אי-שיוויון מובנה בחוק, ולא בקישקושים של גזע/מין אלא בין “חברה בע”מ” לבין האדם הפשוט, אפליה על בסיס כלכלי הנשמרת משחר האנושות, שכל הגלובוס מלא קורבנות של תאגידי ענק וחברות גדולות, כאשר הסיכוי של אדם פשוט לנצח חברה בבית המשפט הוא נמוך ביותר.כאשר אדם נרדף עד דוק על חוב קטן לחברה גדולה. כאשר יש כאלו הנולדים “עם” וכאלו הנולדים “בלי” (אפילו פיסת קרקע לגור בה) רק בגלל המזל של משחק החיים וכי החברה החליטה על חוקים דימיוניים של קניין על אדמה, ואלו הנולדים “עם” זוכים כמובן ליתרון חברתי להצליח מובנה ואילו הנולדים “בלי” פשוט שוטפים את מוחם כי עליהם להסכים לחוק האידיוטי של קניין על חלק מכדה”א, כי ככה בני האדם שנולדו לפניהם ותפסו כל פינה טובה החליטו. אז אתם מתפלאים שאנשים מרגישים קורבנות? הם לא יודעים לשים את האצבע על המקור, על החולאים בתרבות האנושית הנוכחית, אבל כולם מרגישים כי משהו לא בסדר, אז הם נתלים בכל מיני עוולות הקיימות במידה כזו או אחרת. התופעה לא תעלם וכמו שכל מהפיכה התחילה מהתקרבנות כך גם תיסתיים ההתקרבנות העולמית הנוכחית, ברגע שאנשים יבינו כי אין דבר המונע בעדם מלבטל את חוקי הקניין והכלכלה הדימיוניים במהפיכה אלימה ולבנות תרבות חדשה. אין הכוונה לאיזו מין תרבות סוציאליסיטת הנותנת לממשלה לחלק את המשאבים, אלא לתרבות שאכן מקדשת את האינדיוידואל, האם תרבות כזו יכולה להיות מורכבת מאינדיוידואליסטים אנוכיים? אם הם אנוכיים כיצד יוכלו לדאוג כי לאדם אחר אכן יהיה החופש והמקום להיות אינדיוידואל?

    • איש(3718)

      בוא ואגלה לך סוד: החזק(חכם) שולט. אין ערך לצדק או מוסר, אא”כ זה משרת את החזק.

      כל מה שכתבת נכון, אבל מה זה משנה, כל עוד החזקים הם חזקים, והחלשים הם חלשים?

      ואם תהיה מהפכה, יתהפך המצב והחלשים יהפכו חזקים והחזקים יהפכו חלשים, אז שוב החזק ישלוט, ולא יהיה צדק או מוסר אא”כ זה משרת אותו … זו דרכו של עולם.

      במילים אחרות, אי השוויון לא מובנה בחוק, הוא מובנה בטבע האנושי.

  69. איזה פוסט פילוסופי מרתק. אהבתי!

  70. אפליה היא מונח סוציולוגי המציין הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטגוריות חברתיות או פרטים שונים, הבדלה המעניקה לקבוצה, קטגוריה או פרט מסוימים יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך.

    אני לא אתייחס לאפליה המובנת בחברה עבור השונה ועל הקשיים ה-“רגשיים”/”חברתיים” שקהילת הלהט”ב חווה. בואי במקום זאת נתייחס למדד שאפשר לכמת אותו, בואי נדבר כסף.

    לפי טענתך, אין אפליה כנגד הקהילה הלהט”בית בישראל, כלומר לזוג סטרייטים ולזוג להט”בים ינתנו כל אותן הזכויות וכל אותן החובות (שוב, לא נדבר על הכרה או קבלה כי זה “משטיח” את השיח).

    כדי לבדוק את טענותייך ניקח מספר חוקים/תקנות שיש להן ערך כספי עבור הרוב המוחלט של האזרחים בישראל שאינן מתייחסות באופן שווה לקהילה הלהט”בית ולקהילה הסטרייטית למרות שאין הצדקה עניינית לכך:

    1. תהליך פונדקאות בארץ לא חוקי עבור זוגות להט”ב (למרות שכן חוקי עבור זוגות סטרייטים).
    עלות של תהליך פונדקאות בארץ 200,000-250,000, עלות של פונדקאות בחול (הפתוחה ללהט”בים) בסביבות 100,000$.
    סך כל אפליה: כ- 150,000 שקל.

    2. רישום כהורים לאחר שימוש בפונדקאות (כמשתמע מכך לכל נקודות המס, הקלות במקום עבודה ועוד..) לזוגות סטרייטים-אוטומטי. לזוגות להט”בים: דרוש תהליך אימוץ (מלא), לרוב האנשים דרוש גם ליווי משפטי, פגישות, תצהירים,אובדן שעות העבודה (כמובן לא נכניס את הלחץ הנפשי בהתמודדות כי זה לא מדיד, נניח שזה לא קיים).

    סך כל האפליה: כמה אלפי/עשרות אלפי שקלים

    3. נישואין:
    זוג סטרייטים – 700 ש”ח ברבנות (אני לא מחשב את ה”חתונה” של 400 אורחים שכל אחד צריך לקבל גם קרפיון וגם סלמון וגם סטייק וחייבים תאורן ודיג’י ו 12 שמלות כלה ככה שיהיה מה לבחור= מסיבה. מסיבה כל אחד יכול לבחור לעשות, בדגש על הבחירה. ה”חתונה”/ מסיבה לא נדרשת ע”י הרשויות כדי להירשם כזוג נשוי)

    זוג להט”בים- 1100 יורו (החבילה הכי זולה שמצאתי באינטרנט), לא כולל אגרות משרד הפנים בארץ, לא כולל ימי חופש מהעבודה לצורך הטיסה.

    סך כל האפליה: 4000 ש”ח.

    *לשאלה, מה הבעיה תוציאו תעודת ידועים בציבור
    תשובה: לצערי, יש עדיין הבדל בישראל בין ידועים בציבור לבין נשואים, דוגמא אחת: בתוכנית מחיר מטרה (של משרד השיכון) זוגות נשואים העומדים בקריטריונים מקבלים תעודת זכאות בעוד שזוגות ידועים בציבור צריכים להגיש בקשה לועדה (שדנה 90 יום בבקשה) ויכולה לאשר/לסרב.

    4. נקודות זיכוי במס עבור ילדים (עד סוף 2013, זוג גייז קיבל נקודה פחות מאשר זוג סטרייטי, מכיוון שהנקודה משוייכת לאישה), בסוף 2013 הושווה הדבר בתקנות! ולא בחקיקה ראשית, כלומר, אם יגיע שר אוצר/מנכ”ל משרד אוצר שיחליט שהוא רוצה לבטל את התקנה, בסמכותו לעשות זאת. זה אינו המצב עבור זוגות סטרייטים.

    נקודת זיכוי כמה אלפי שקלים בשנה (עבור בעלי הכנסה ממוצעת 2,616 לשנה18X שנים= 47,088 ש”ח)

    סך כל האפליה: 47,088 ש”ח.

    ** חשוב לזכור, שרוב הזכויות שכן ניתנות היום באופן שווה, הושגו באמצעות מאבק בבית משפט ולא דרך חקיקה, מאבק כזה עולה בזמן ובכסף.

    אני יכול להרחיב בנושאי זכויות אימוץ (פרקטיקה בשטח, לא רק העמדה ה”רשמית”), התנכלויות במקומות עבודה, התנכלויות בהשכרות דירה, התנכלויות ברחוב ועוד. אבל אני חושב שכימות של יותר מ 200,000 ש”ח בגלל אפליה מספיק כדי להסיק את המסקנה הבאה:
    את לא מבינה את המאבק הלהט”בי, את לא חקרת את המאבק וכתבת דברים לא נכונים.
    יש אפליה נגד להט”בים בישראל 2015.
    מקווה שפעם הבאה תבדקי את העובדות.

  71. מישל פייפר

    פוסט מעולה,

    וגם, הייתי חייבת:

    “There are no VICTIMS in this classroom!” 🙂

  72. אפליה חברתית אינה בהכרח משהו מכוון, זה יכול לנבוע ממבנה חברתי מסוים שמאפשר ביתר קלות לקבוצות מסוימות להתקדם על פני אחרות. אם אתה רוצה להתקבל למקום עבודה מסוים ויש לך מישהו מהמשפחה שעובד שם. האם לא תפנה לעזרתו? להכוונתו? למילה טובה שיגיד עליך. ברור שכן. בו ניקח מצב שלפני 50 שנה. רוב התפקידים הנחשבים לא נשלטו ע”י בני עדות המזרח אז הסיכוי שכמזרחי היית מתקבל הייתה נמוכה יותר בגלל המבנה החברתי. מאז התקדמנו אבל עדיין זה קיים. מדוע בחברות הי-טק לדוגמה נראה שרוב העובדים הם אשכנזים? לעומת זאת בחברות ממשלתיות מזרחים? בגלל המבנה החברתי המעוות.
    עכשיו זה לא פותר את הפרט מאחריות אבל הוא צריך להיות מודע לכך.
    אם אני בן 60 ורוצה להתעשר עד גיל 67 לפי שיטת השקעתך, מה תגידי לי? שהסיכוי נמוך / לא קיים בכלל כי יש את מרכיב הזמן והייתי צריך להתחיל מגיל 20 בשביל זה – לזמן יש תפקיד חשוב אם לא הכי חשוב.
    אם כן, מדוע מה שנכון להשקעות לא נכון לחיים? אם ילד נולד למשפחה קשת יום, שאינה יודעת איך לחנך ולכוון את הילד. אז כשהוא יגיע לגיל 18 ויגלה זאת במסגרת הצבא לדוגמא, 18 שנה מחייו התבזבזו על חוסר ידיעה לעומת ילד אחר שגדל במשפחה מבוססת והאכילה אותו בכפית את כל הידע הנדרש לחיים. עכשיו גם אם הבחור מתחיל ללמוד בגיל 18 הוא בעיקוב משמעותי ורוב הסיכויים שלא יסגור את הפער. כי שקל שאתה משקיע בגיל 4 נותן תפוקה שולית גבוה יותר משקל שתשקיע בגיל 18. ושוב מבנה חברתי יוצר אפליה לא מכוונת של אוכלוסיות מסוימות וצריך להיות מודע לכך.

    • קיבלנו, מי שנולד למשפחה קשת יום הוא מסכן וצריך לרחם עליו, וצי שנולד למשפחה מבוססת הוא פריבילג שלא מגיע לו שום דבר מעבר למה שיש לו כבר, אפשר לעבור הלאה בבקשה?

  73. כתבה חזקה ומאוד מעניינת, הצלחת לבטא הרבה דברים שגם אני חושב עליהם כבר שנים ולא הצלחתי למצוא את הדרך להסביר.
    אבל יש לי שתי הסתייגויות שאשמח שתקחי בחשבון:
    1. אינדיבידואליזם הוא דבר טוב כאשר הוא מיושם בצורה נכונה. מצד אחד זה נכון שכל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו ולהיות זה שמעצב את עתידו. אבל דבר אחר לגמרי זה להתרכז רק בעצמי ולדאוג אך ורק לתחת שלי ושכל השאר מצדי ימותו.
    חייבים להבין שאמנם כל אחד אחראי לעצמו, כולנו חלק מאותו המארג האנושי ואם נפעל ביחד, לטובת הכלל, כולנו נרוויח מזה. שוב, זה מבלי לפתור אף אחד מהאחריות שלו על עצמו.
    2. גם אני מתקשה לקבל את עמדת הקורבנות שבני אדם לוקחים על עצמם והתלות בחזקים מהם שידאגו להם.
    הכל טוב ויפה ונכון רק לגבי בני אדם, אבל כאשר מדברים על בעלי חיים, אני לא מסכים, וכן יש צורך באנשים שילחמו עבורם, כי בעלי חיים לא “בחרו” בעמדת הקורבנות, הם קורבנות אמיתיים, אין להם יכולת לצאת מהמקום הזה בכוחות עצמם ממסגרות של דיכוי, ניצול, התעללות, הרג, הכחדה, וכו’.
    זה כמו לדרוש מילד בן 4 להפסיק לשחק אותה קורבן ולהתקומם ולעשות משהו בנוגע לאבא/אמא/גננת המתעללים בו מינית/נפשית/פיזית.
    לכן, עברו לטבעונות!!!

  74. קראתי הרבה פוסטים שלך במשך החודשים האחרונים. התרשמתי שאת אישה מאוד אינטיליגנטית ואוטודידקטית בכל מה שקשור להשכלתך. אני מקבלת המון השראה מהפוסטים שלך וכל הכבוד על האומץ, ההשכלה העצמית הרחבה ועל תרומתך לחברה ולי אישית בבלוג זה.
    עלי והצליחי!

  75. ג”ד אתה עיוור לעצמך וסובל מתופעה חברתית הפוכה של מי שחושב שהוא מורם מעם כי באופן יחסי יש לו יותר כסף בעו”ש ולכן מסיק שבזכות כך אתה טוב וצודק מאחרים. לא כולם הם סגפנים מבודדים בתוך ביתם. לא כולם חושבים רק במונחים של כסף ורק איך לחסוך מעצמך ומאחרים, יש כאלו שמבקשים לצאת ממקום הנוחות תרתי משמע ולהתמודד עם החיים ולחיותם, שזה אומר גם להיות חברתי, חברותי, יצרני, אמפתי, הדדי ומחויב לזולת לערבות הדדית, ועוד ערכים של נתינה ללא תמורה ליקיריך ולחברה, שכן ביום מן הימים כשהשתן ירד לך תזדקק לעזרת טוב לב של כל אותם אנשים שאתה מתנשא ונוזף בהם. יש קווי דמיון במסרים האנוכיים שלך לאלו המתוארים כאן https://www.ted.com/talks/paul_piff_does_money_make_you_mean?language=he

  76. רווחי המניות שלך הם בזכות כל שאר העובדים וכך גם הפנסיה שתקבל. כנ”ל גם במקרים חו”ח שהחברה מסייעת לזולת באמצעות קצבאות. המסר שלך הוא בעצם קריאה לאנוכיות ולהתפרקות החברה. לי זה נשמע קיצוני, אנטי ממסדי ולא מוסרי. בין שאני אוהבת אדם או לאו, אני תלויה באחרים. בני אדם שזורים זה בזה בין אם נרצה או לא. וכך גם הכלכלה מן הסתם. אנחנו אלו היחידים שיכולים לעזור אחד לשני. וכן, גם לפגוע אחד בשני לכן יש לתקן את המערכת מבפנים, לשפר אותה, ולא לנקוט בהימנעות ופרישה מהחברה שממנה אתה ניזון תרתי משמע.

  77. גם אני קורבן ואני דורש שתפצי אותי על כך

  78. אחד הפוסטים הטובים שלך, גם בקריאה חוזרת!

  79. אני מכיר את הפוסט הזה כבר הרבה זמן, וראיתי משהו שקשור, ורק רציתי לשתף בשלב הבא של האבולוציה של ההתקרבנות:
    היא אומרת שכולנו בעצם קורבנות, אז בואו נבנה מזה בסיס משותף ונתמסכן יחד (או משהו כזה, אין שם הרבה רציונל להבנתי).

    אז זה המקור:
    http://m.ynet.co.il/Articles/4874376

    וכמה ציטוטים משם:
    לא פעם אנו נתקלים במאבקים סביב שאלת הזכות לסבל. נשים נאנקות תחת עולם יומיומי של אפליה ופגיעות מיניות, ולמולן גברים מגיבים בטענה: “גם בנו פוגעים”, ונשים משיבות להן: “זה בקושי קורה לגברים, זה לא נחשב”.

    הפלסטינים אוחזים בנכבה, והיהודים משיבים להם בטראומת השואה ולהיפך, כאילו ההכרה בסבל היא מאגר מוגבל שיש להתחרות עליו.

    ……………….

    כולן וכולם (גם) סובלים, כל אחת ואחד בדרך אחרת. הסבל, שהוא נחלת האנושות, יכול להיות מצע משותף לחמלה ולאהבה אנושית, ולא אות פתיחה למאבק נוסף.

    עד כאן הציטוט.

    אגב, דורין, החיפוש באתר לא מספיק מוצלח, חיפשתי “הזכות להיעלב” באתר ולא מצאתי תוצאות. חיפשתי “הזכות להיעלב hasolidit” בגוגל, וזו הייתה תוצאה שניה. אולי שווה להחליף את החיפוש באתר לחיפוש דרך מנועי גוגל.

השאר תגובה