הגלולה הכחולה של מגש הכסף

ה

מי שעוקב אחר ציוציו של דורון צברי בתקופה האחרונה לא יכול שלא להידבק באופוריה.

במאי “מגש הכסף” מדבר על סרטו הפופולארי במונחים של “חשיפת המטריקס”, “וירוס מתפשט”, ו-“צונאמי”. את עצמו הוא מתאר בתפקיד מורפיאוס, כמי שחושף את ההמונים למציאות הדיסטופית שמשעבדת אותם ומעניק להם תקווה לעתיד טוב יותר. צאו לרחובות, הוא מפציר במעריציו; כבר לא סתם דופקים אתכם– דופקים אתכם, וכעת אתם יודעים מי, כמה ואיך.

אם לשפוט לפי הבאזז שמעורר “מגש הכסף”, קשה לומר שצברי מגזים.

מה שהתחיל בפמפום אגרסיבי בכלי תקשורת התפתח לכדי פולחן אישיות של ממש ברשתות החברתיות. גיבורי הסרט מתוארים כאלים, לא פחות, ויש כבר מי שמבקש שיעשו “מיקי רוזנטל” וייכנסו לפוליטיקה. הסרט עצמו הולך ומקבל מעמד של “אורים ותומים” כלכלי, עד שמצאתי את עצמי דוחה הזמנות מטעם עוקבים אקראיים להשתתף בהקרנות פומביות שלו.

אני מודה — עוצמת הסחף הפתיעה אותי. זוהי ללא ספק ההתעוררות “החברתית” העזה ביותר שנראתה כאן מאז ימי 2011. התופעה הזו מרתקת בעיני לא פחות מכפי שהיא מטרידה.  לכן, יש טעם לשוב ולהתייחס אליה.

הדיסטופיה

יוצרי הסרט השכילו להבין שהמעמד הבינוני בישראל כבר מזמן לא תלוי בעצמו.

רוב האנשים תלויים יותר ויותר במערכת מורכבת, מבלי שהם מבינים כיצד היא פועלת ואיך נכון להתמודד איתה. התלות הזו – פועל יוצא של התמחות-יתר, צרכנות-יתר והיעדר מחשבה ביקורתית — מובילה רבים להתנהג כדגים שאינם מודעים למים שסביבם, כעכברים המתרוצצים במבוך מבלי להבין שהמבוך עצמו הוא חלק מניסוי מעבדה.

לתוך החלל הזה – הממוסגר במונחים של “חשיפת האמת” –  יצקו יוצרי “מגש הכסף” את השקפת עולמם, דרך לשונם המצוחצחת של לוחמי צדק חברתי דעתניים ובעלי שיעור קומה. העסק כולו נארז בהפקה טלוויזיונית מהוקצעת, עטופה במערכת יח”צ משומנת, ובלחיצות מתוזמנות על המתגים האמוציונליים הנכונים (“אתם קורבן, המערכת אשמה”).

בנקודה זו מתחיל התיאור הגרפי של המציאות הכלכלית בישראל — על בעלי ההון השולטים בה, במשאבי הטבע שלה ובמוסדותיה הפיננסיים, הפוליטיים והתקשורתיים; על ההטבות המפליגות להן הם זוכים — על חשבון הציבור; על הריכוזיות, השחיתות והיעדר התחרותיות; על השירות הציבורי המנופח, על העוני וחוסר השיוויון; על משבר הדיור; ועל השפעתה ההרסנית של ההפרטה על מדיניות הרווחה.

הדיון כולו מנוסח במעין דיכוטומיה מרכסיסטית של “אנחנו והם”, מנצלים ומנוצלים, עושקים ונעשקים, פטריקים ופלבאים.

הבה נניח, לצורך הדיון, שאני מקבלת את מכלול הטיעונים של רולניק, זליכה וגוטווין כאמת צרופה, כאילו הייתה “המטריקס” כהוויתה, ושהביקורת הרבות שנשמעו על תוכן הסרט (להלן אקזמפלר 1, 2, 3, 4)  אינן אלא קשקושים מטעם ניאו-ליברליים מפוחדים שעומדים נבוכים נוכח גלי ה”צונאמי”.

מכאן שאני מניחה ש”מחוללי העוני” בישראל הם כולם גורמים מערכתיים, מאפיינים של ה”שיטה” הקלוקלת, שאינם קשורים כהוא זה לבחירות האישיות ולסגנון החיים של הכפופים לאותה שיטה.

ש”בעלי ההון” הם אויביו המושבעים של המעמד הבינוני, ושהדרך היחידה להתגונן מפניהם ב”ג’ונגל” של השוק החופשי היא רגולציה ממשלתית –  אותה רגולציה שעומדת ביסוד השחיתות והריכוזיות שכנגדה גיבורי הסרט מתקוממים באריכות.

שתפקיד הממשלה הוא “לטפח את הפרדס”, ולא מסתכם, חלילה, ביצירת מסגרת שתבטיח שאנשים יוכלו לסחור זה עם זה מבלי להרוג זה את זה.

שתור הזהב הסוציאליסטי ששרר כאן עד שנות השבעים רוסק במתכוון על ידי אבירי האופל של השוק החופשי, שביקשו לכונן כאן סדר ניאו-ליברלי חדש, לפרק את המדינה-האם מאחריותה כלפי אזרחיה-עולליה, ולהפקיר את כולנו חסרי-אונים בג’ונגל.

שההיפר-אינפלציה והמפולת בשוק המניות בשנות השמונים היו שתיהן חלק מאותה קונספירציה מתוכננת לרסק את “מדינת הרווחה” – ללא כל קשר למשברים הגלובליים, למעבר מכלכלה מתוכננת לכלכלת שוק חופשי, ולנסיבות חיצוניות אחרות.

וכמובן, שלסרט אין כל אג’נדה פוליטית, ושאל לנו לצפות בו או לנתח אותו במונחים של שמאל-ימין – אתם יודעים, ניטרליות אובייקטיבית. V15 כזה.

התמונה שמצטיירת מולי שחורה משחור. כצופה תמימה, אני למדה ש”השיטה” כולה מעוותת מהיסוד, בלתי-הוגנת, ומוטה באופן מובנה לטובת המחוברים, המושחתים ובעלי ההון.

לא עוד, מבטיחים לי. המסכה נקרעה, האמת נחשפה, וכעת אני אמורה להבין שהמשחק מכור מראש.  כעת דברים ישתנו.

1586212326_3d49b303aa_z
צילום: Roman Soto, ברישיון CC.

צללים על קירות המערה

אלא שבנקודה זו ממש מתגלה “מגש הכסף” במלוא חולשתו.

קרוב ל-95 אחוזים מהסרט מוקדשים לתיאור מפורט של עולם הבעיה – מציאות כלכלית קודרת, מעוולת, שסוגרת על האזרח הפשוט מכל כיוון. אך כשזה נוגע לפתרונות קונקרטיים, לדרכים מעשיות לשינוי אותה מציאות, להתנתקות מה”מטריקס” — הסרט לוקה לפתע בריפיון אנמי.

דבר אחד משותף לכל “הפתרונות” שמציעים צברי וגיבורי סרטו: כש-100% מהבעיות מיוחסות ל”שיטה”, אך טבעי ש-100% מהפתרונות יתמקדו בניסיון לשנות את השיטה.

מבחינתם, האזרח הקטן דפוק כל כך, מרוסק כל כך וחלש כל כך, עד שהאמצעי היחיד שנותר בידיו כדי להשפיע על  גורלו הוא הפעולה הקולקטיבית – לחבור לאסופת “דפוקים” כמותו ולפעול כקולקטיב עד ליצירת המהפך המיוחל, שסופו ריסוקה של השיטה הקיימת והחלפתה באחרת. איך עושים את זה? תלוי את מי שואלים.

גוטווין — שעיקר תפקידו בסרט הוא “למרכז” את זליכה ואת רולניק — רומז למרי אזרחי אלים כדרך פעולה אפקטיבית לשינוי השיטה והמדיניות. הד לדבריו נשמע גם בראיונות שהעניק צברי, שטען שאם הסרט לא יצליח להוציא את ההמונים להפגין ולהצית מחדש את מחאת 2011 – הרי שנכשל במשימתו.

זליכה, מעט מחובר יותר למציאות, סבור שהפתרון הוא פוליטי, ושיש להחילו מגבוה. בהתאמה, הוא מציע שנחליף את “שומרי הפרדס” בקלפי בכאלה שישמרו על האינטרסים שלנו (הווה אומר, תמיכה בקוריוז המתקרא מפלגת מרצ, שהתמחותו העיקרית היא הצדקת הטלת מיסי ענק בנימוק שהדבר נדרש כדי להגן עלינו מפני שודדים גדולים יותר – מקרה קלאסי של הפוליטיקה של השוד).

הפתרון של רולניק הרבה פחות ברור. בטור שפרסם אתמול, בו שלל כבדרך אגב את הפתרונות שהציע עמיתיו למגש, כתב: “האנרגיה האדירה של ‘מגש הכסף’ צריכה להיות מתועלת להגברת המעורבות והפעילות האזרחית, כל אדם לפי יכולותיו, כישוריו ויוזמתו – ולא לדכדוך, נהי ושבר שכולם מושחתים והכל דפוק. את תחושת החירום והדחיפות, אם יש כזאת, צריך לתעל ללמידה, ליצירה ולבנייה…”

אם הבנתם את כוונת המשורר, מוזמנים לשתף אותה בתגובות. אני, בכל מקרה, לא הצלחתי לזקק מכאן תכנית פעולה מפורטת, שמסבירה צעד צעד איך להגיע לשינוי.

אשר למעריצי הסרט עצמם, נראה שמבחינתם הפתרון מובן מאליו. הם חפצים בהקמתו מחדש של המבצר הפטרנילסטי המכונה “מדינת רווחה”, אותה מכלאה פרוטקציוניסטית, לול בירוקרטי-רגולטורי מסורג, שסוגר על האזרח וכופה עליו קחת פחות ופחות אחריות על עצמו, מתוך השקפה הדוגלת בחוסר אמון קיצוני ביכולתם של בני אנוש לדאוג לעצמם. עצוב לומר שעדיין לא קצנו בהנדסה חברתית דרוויניאנית מסוג זה, שסופה שתעקר, גנטית ואבולוציונית, את יכולתם של הדורות הבאים לקבל החלטות בכוחות עצמם.

אפשר כמובן לטעון שהסרט מתיימר רק “להציף” את הבעיות, לעורר מודעות ציבורית ולהשאיר את הפתרון לדיון ציבורי רחב יותר; שיהיה זה יומרני לצפות מסרט בן שלושה פרקים לתאר את מכלול הבעיה, על כל המורכבות שבה, ובמקביל להציע דרכי פעולה מפורטות כדי למגר אותה; ושבאופן כללי, אנשים מעדיפים לשמוע מי דופק אותם וכמה, ולא על חלופות פרקטיות. פתרונות, כידוע, מביאים חרא של רייטינג.

אבל אם אכן כך, הקרדיט שניתן ל”מגש הכסף” מוגזם בכל קנה מידה, וכמוהו עצם הקבלתו ל”מטריקס” ודומיו.

רגע לאחר שחשף אותו לעוולות הקיום, מורפיאוס העניק לניאו את האפשרות לחלץ את עצמו מאותה מציאות. ב”מגש הכסף”, הדרך היחידה להיגאל היא לסמוך על אחרים שיגבשו שיטה טובה יותר עבורנו: כזו המתאפיינת בממשלה מנופחת, רגולציה מעמיקה, ובהתערבות מדינתית בכל שעל. האירוניה מהדהדת. הגלולה היחידה שמוצעת כאן היא הגלולה הכחולה.

קיים דיסוננס זועק בין עוצמתן, מורכבותן ועומקן של בעיות היסוד שמתאר “מגש הכסף” — “עוני”, “אי שיוויון”, “ריכוזיות”, “שחיתות”, “יוקר המחיה”, “ג’ונגל ניאו-ליברלי” ו-“הפרת האמנה החברתית”  — לבין הנאיביות האוטופיסטית, השטחיות והיעדר הפרקטיות שמאפיינת את הפתרונות המוצעים, הן בסרט עצמו והן בשיח הציבורי שהתעורר בעקבותיו. האסירים במערת אפלטון גילו אולי את מקור הצללים שעל הקיר,  אך הם נותרים לכודים במעמקי המערה, אזוקים זה לזה.

הפתרון שלי

בכל מערכת ובכל שיטה כלכלית, לעולם יהיו רמאים, שקרנים, גנבים ונצלנים שישאפו להטות אותה לטובתם על חשבון אחרים. הטיעון המרכזי בעד רגולציה – כפי שמשמיעים אותו גיבורי “מגש הכסף” — הוא הצורך לרסן גורמים שליליים אלה.

 אלא שכפי שיעיד הניסיון ההיסטורי, הבעיה עם שיטות שדוגלות ברגולציה אגרסיבית של השוק החופשי היא שהן מהוות “מגנט” לשחיתות בהיקף גבוה בהרבה. מנגד, שיטות הדוגלות בשוק החופשי בהגדרתן מובילות לאי-שיוויון, משום שבני אדם, מה לעשות, אינם שווים ביכולותיהם.

אז מה עדיף — אי-שיוויון קיצוני או רגולציה חונקת?

מובן שאין תשובה מושלמת, וממילא, בעולם דינאמי, התשובהתשתנה ככל שהנסיבות ישתנו. המסקנה שלי היא שהחיפוש אחר השיטה הכלכלית המושלמת הוא בזבוז זמן במקרה הטוב, וסיוט אוטופיסטי במקרה הרע.

נדרשו לי קצת יותר מעשר שנים כדי להגיע לתובנה הזו, וככל שאני מתבגרת אני נעשית משוכנעת יותר בעצם נכונותה. בהנחה שאתם לא פוליטיקאים, מעצבי דעת קהל או פקידי ממשל בכירים, עיסוק בניסיונות “לשנות את השיטה” הוא כמעט תמיד בזבוז משאבים, ומסתכם בתוצאות שאינן אופטימליות.

כדי להשיג אימפקט משמעותי, השינוי צריך להיות מעשי, ולהתחיל ברמת הפרט.

אתם יושבים במעמקי הסיפון התחתון של הטיטאניק בערב ה-15 באפריל 1912. לבכם מנבא רעות, ואתם משוכנעים שהספינה בדרכה לאבדון. נותרו לכם שעתיים להציל את עצמכם ואת יקיריכם.

דרך פעולה אחת היא להתחיל לבנות סירות הצלה מאולתרות, בתקווה שהשכנים בתא הנוסעים ילמדו מכם ויתחילו אף הם לבנות סירות כאלה. זהו פיתרון מבוזר לבעיה מורכבת, וחשוב מכך – הוא סקלאבילי.

דרך פעולה אחרת היא לגייס כמה פעילים קולניים, להתפרץ לחדרו של הקברניט, ולדרוש ממנו בתקיפות שישנה את מסלול הספינה בטענה שהוא מוביל את כולנו לאבדון. הפתרון כאן הוא בינארי, בבחינת “הכל או כלום”. גרוע מכך, זה פתרון ריכוזי (מתמקד בגורם אחד בלבד) ובלתי סקלאבילי. כמו כן, הסיכוי שהקברניט בסופו של דבר ייעתר לבקשתכם וישנה את המדיניות שואף לאפס.  סביר הרבה יותר שיקרא לביטחון כדי שיעצור אתכם.

לא קשה לתרגם את האנלוגיה הזו להקשר הפיננסי.

קחו שני אנשים –  ראובן ושמעון — שמרוויחים 5,000 ש”ח בחודש כל אחד. שניהם מאסו במצב הקיים וחפצים בשינוי. ראובן מאמין שהשיטה אשמה, ולכן הוא קורא לשינוי קולקטיבי. הוא נעשה “פעיל חברתי”, משתתף בהפגנות, זובח ל”מגש הכסף” ומתעד את גורלו האומלל במאמרים נוגים ב”שיחה מקומית” או ב”המקום הכי חם בגיהנום” (או בכל ספוג קורבנות מקוון אחר, לצורך העניין). שמעון, לעומתו, מפסיק לקנות ג’אנק, נגמל מאשראי צרכני, נפטר מהרכב, לומד לבשל, עובר למקום קטן יותר, הופך תחביבים לעסקים רווחיים, לומד להשקיע בעצמו את מה שנשאר לו בכל חודש, ומתעד את כל זה במסע אישי ב”פורום הסולידית”.

הריצו 10 שנים קדימה. ראובן תקוע באותו מקום. שמעון עם שווי נקי של כמה מאות אלפי שקלים.

אני מוכנה להתערב על זה.

אקטיביזם פוליטי הוא אוקסימורון. אין בו “אקשן”, אלא נסיונות שכנוע מילוליים בלבד. ההפגנות, הנאומים, הסיסמאות, העצומות, התיפופים, הצפירות, ההתפרצות לוועדות וחסימת הצירים – כל זה דיבור, ולדבר, כידוע, זה זול. האקטיביסט מנסה לשנות את המציאות בכך שהוא משכנע אנשים במילים, ולא במעשים. במונחים של הותרת חותם והשפעה על המציאות, אני מוצאת שהאנרגיה הזו מושקעת לריק.

כמו צברי ושות’, גם אני מנסה לחולל שינוי חברתי (*). גם אני מכירה בכך שהשיטה הכלכלית הקיימת מתאפיינת ברמות גבוהות של סבל, אי-צדק, חוסר שיוויון. ההבדל ביני לבין גיבורי “מגש הכסף” הוא שאני מעדיפה שלא לשקוע בבוץ של עולם הבעיה. אני מעדיפה לספר לאנשים מה הם יכולים לעשות ברמה האישית, בדלת אמותיהם, כדי להגביל, ואף למנוע לחלוטין, את יכולתה של השיטה לדפוק אותם.

מה שמביא אותי לנקודה העיקרית.

השיטה הכלכלית הקיימת חושפת את שיא כיעורה דווקא מול אלה שמתנהלים בדיוק בהתאם לתכתיביה. הנחות היסוד האקסיומטית של גיבורי מגש הכסף הן שכולנו חייבים להחזיק ברכב פרטי, בדירה ממושכנת עד צוואר, בטלפון סלולארי ובמזון מעובד מהסופר; שהחסכונות שלנו אפסיים, שכולנו תלויים לחלוטין בתלוש השכר הקפוא,  בפנסיה הגזלנית, ובריבית הרצח על הלוואות שלנו.

כן — הרוב המכריע של הישראלים בהחלט חי כך.

כן – ככל שאתה תלוי יותר במערכת – עובד כמו חמור ומבזבז כמו חמור וחוזר חלילה —  כך יש לה הזדמנויות רבות יותר לדפוק אותך ולהתעמר בך.

אלא שדבר מהנ”ל אינו מחויב המציאות. כולם בגדר בחירה אישית, תולדה ישירה של סגנון חיים מסוים, שאפשר לשנות כעניין של החלטה.

זו הגלולה האדומה שחסרה כל-כך במגש הכסף.

אני רואה סביבי פעילים חברתיים שמבקשים לחולל שינוי רדיקאלי של השיטה מבלי לשים לב שהם קשורים אל “המטריקס” בטבורם.

הם יוצאים נגד הקרטל בשוק הרכב אבל קונים מכוניות כמו לחמניות; יוצאים ל”מחאת אימהות” עם עגלות ילדים בשווי 10,000 שקל; מתלוננים על גובה הריבית אבל ממשיכים ללוות כאילו אין מחר; משלמים 6,000 שקל על דירה בכיכר המדינה ויוצאים להפגין נגד יוקר המחיה.

הם משוכנעים שהשיטה דופקת אותם – ולא מבינים שהסיבה היחידה לכך היא שהם מאפשרים לה לעשות את זה. האירוניה לא פחות מהממת.

משוכנעים שבעלי ההון אקפיטליסטים נהנים מהטבות ויתרונות בלתי-צודקים? חושבים שהם “דופקים קופה” על חשבונכם, ושטובתם חשובה לממשלה מטובתכם?  ובכן, חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם. רכשו בעלות חוקית בעסקיהם של “הטייקונים” (=מניות), כך שתוכלו להנות מרווחי העתק שלהם. הייתם מאמינים שהעברת הון יכולה להתבצע מהמעמד העליון למעמד הבינוני?

הבנקים נהנים מכוח רב מדי? גוזרים אתכם בעמלות ומחסלים את התחרות בשוק האשראי? הריבית חונקת? עצבו את סגנון חיכם כך שלא תזדקקו לאשראי. למדו שאפשר לחיות היטב גם בלי לקנות דברים בכסף שטרם הרווחתם. הבינו שהמינוס בבנק הוא לא התנהגות נורמטיבית, אלא עדות למצב חירום מהדהד. חסכו כמו משוגעים – כדי שהבנק יתחנן אליכם, ולא להיפך.

הריכוזיות בשוק הרכב כבדה לכם על הכיס? מחירי הדלק לא הגיוניים? מכרו את המכונית, שימו סוודר ותתחילו לדווש. כך אתם נותנים אמירה פוליטית, ובמקביל מבצעים אופטימיזציה רדיקאלית של ההוצאות שלכם — מה שמשפיע באופן מיידי על הכיס שלכם.

אני יכולה לתת עוד עשרות דוגמאות. בתמצית, הפתרון שאני מציעה לתחלואי השיטה מתמקד ביצירה והגדלה חופש התמרון במסגרת השיטה הקיימת, רעה ומעוולת ככל שתהיה, גם אם הדבר מחייב שימוש בכלים של השיטה עצמה נגדה.

המפתח להצלחה הוא להתעלם במודע מ”הוראות ההפעלה”, שתכליתן להסליל את כולנו בציר לימודים-עבודה-משכנתא-פנסיה-מוות. אני, לדוגמה, העדפתי להשתמש בפירמידה הצרכנו-קרייריסטית כמקור לייצור הכנסה פסיבית כמשקיעה, ולא כמקור להכנסה פירותית כשכירה שמוכרת זמן תמורת משכורת.

הסטייה מהתלם מאפשרת לי להתעלם באלגנטיות משאר ההגבלות שכופה השיטה על נמעניה. לדוגמה: השיטה קובעת כמה מס הכנסה אשלם,  אבל היא לא מחייבת אותי לעבוד. השיטה קובעת מהירות מרבית לנסיעה בדרכים, אבל היא לא מחייבת אותי להחזיק רכב. השיטה קובעת גיל פרישה לקבלת קצבת זקנה. אבל היא לא מונעת ממני לחסוך באגרסיביות ולפרוש 30 שנה לפני כן.  

כסוכנת שינוי בתוך המערכת, יש לי שיקול דעת. יש לי חופש בחירה. הם מקנים לי את האפשרות לצמצם ואף לנטרל לחלוטין את השפעותיהם של הכשלים ומנגנוני אי-הצדק שכופה השיטה. הבחירות האישיות שאני בוחרת משפיעות על מצבי הכלכלי יותר מכל פעולה אקטיביסטית או קולקטיבית שאני יכולה להעלות בדעתי.

ברור לי שרוב האנשים יעדיפו לתלות את כישלונותיהם ומצוקתם במערכת חיצונית. זה קל, וזה זול, וזה לא מצריך מאמץ. זו גם הסיבה ש”מגש הכסף” מצליחה כל כך – היא משכנעת אנשים שהבעיה היא בשיטה, לא בהם, ובעקיפין מדרבנת אותם שלא להשתנות.

 הבלוג הזה קיים כדי לאפשר לאלה מבין יחידי הסגולה שבאמת רוצים בכך להתנתק מהמערכת.

avatar
  הירשם  
החדש ביותר הישן ביותר המדורג ביותר
הודע על
yotamgtjs
אורח
yotamgtjs

וזה חייב להיות בינארי? או שרק השיטה אשמה או שרק האנשים אשמים? או מדינת רווחה-מושחתת-חונקת או קפיטליזם בלי חשבון? אני עוקב אחר הסולידית בקביעות, ומיישם חלק גדול מהעצות עוד לפני שהתחלתי בקריאה. אני עובד בעבודה שמעניינת אותי, אין לי אובר-דראפט והרכב מוגדר כנכס מותרות – אני משתמש בו בעיקר בסופי שבוע (והרי גם הסולידית הסולידית להבנתי לא מטיפה להתנזרות מהפינוקים שאנו *בוחרים* בהם). אני מאמין באחריות אישית, אך גם במערכת שדואגת לאזרח וגם בנסיון ליצור שינוי חברתי ואינני רואה סתירה בין הדברים. הגבלת כח הגופים הגדולים (קרי, רגולציה) חיונית להתפתחות שוק חופשי בדיוק כמו הסרת חסמים – השאלה היא רק… קרא עוד »

שרית
אורח
שרית

זה לא ממש בינארי, וגם דורין עצמה כתבה שידוע שיש מושחתים במנגנון. אבל כל אחד מאיתנו חייב לעשות את החלק שלו כדי לפתור את הבעיה, והשאלה איזה מעשה שלנו אפקטיבי יותר. כמו בדוגמה של הטיטאניק, כנראה הפגנות מועילות פחות (ואם יועילו במשהו, זה רק הגברת הריכוזיות הממשלתית בסופו של דבר, כפי שראינו אחרי 2011) ומעשים אישיים ליציאה מהמטריקס יועילו יותר.

מושמושי
אורח
מושמושי

לא זה לא בינארי, הצירים מאונכים זה לזה. הבעיה של הסולידית עם מגש הכסף היא קודם כל אידאולוגית הביקורת הפורמלית היא סוג של מסך עשן. כשהטטיטאניק טובעת , הכנת סירות הצלה או השתלטות על הסיפון שניהם חסרות תועלת. בדיקה שיש מספיק סירות לפני קניית כרטיס ומניעת אישור הובלת נוסעים על ידי משרד התחבורה הם הפתרון הנכון. במובן הזה ההצעות של בעלת הבלוג הן חד ממדיות ופשטניות בדומה לחלק מהטיעונים בסידרה. הבנתי שכל מי שלא נמצא בצד האיין ראנדי הוא מרקסיסט 🙂 דרך אגב התאור של נשות מחאת העגלות כבעלות עגלה של 10000 שח הוא אמת או סוג של אגדה אורבנית… קרא עוד »

עמיר
אורח
עמיר

כל מילה. זה לכ ”או-או”, זה לא שחור-לבן. המציאות הרבה יותר מורכבת מזה.’כן- השיטה לא עובדת עבור רובני, זו המציאות. במקביל, גם לנו יש אחריות אישית על חיינו, ואל לנו לתלות הכל באשמת המערכת.
יש צעדים הכרחיים לשני הצדדים- הן לשינויים בשיטה כך שפוליטיקאים ושליחי ציבור יזכרו שיש להם אחריות לציבור ותפקידם לשרת אותו, והן לנו בתור
‘האזרח הפשוט’ כך שנתחיל להתנהג באחריות פיננסית.

מעבר לזה, חבל לי שהסולידית בוחרת לצבוע פעילים חברתיים בצבע כ”כ שחור. רבים מהם לו עונים על שום סטריאוטיפ שהצגת. רבים מהם עושים עבודת קודש

shlomo
אורח
shlomo

יש מגמה לתקוף את יוצרי הסדרה אישית, כמו כן יש פה התנשאות לא מובנת של הסולידית.. “ההבדל ביני ליוצרי הסדרה” … (אני טובה יותר) כמו כן התנשאות על צופי הסדרה “קרי צופי מגש הכסף” .. מגש הכסף עשה שירות טוב לאזרחי המדינה, פתח להם צוהר לעולם הקומבינות הישראלי.. שלב ראשון בכל מחלה הוא להבין שיש מחלה.. אפילו אם כרגע הפתרונות לוקים בחסר .. קל לתקוף ולהרגיש חזק.. אני סבור שהסדרה ובכלל פעילותם של האנשים בסדרה תרמה רבות למדינה הרבה יותר מאחרים שכל משנתם נעוצה בהעצמה עצמית.

אבי
אורח
אבי

תודה על המאמר מאוד נהנתי לקרוא

יובל
אורח
יובל

הבעיה האמיתית היא לקפטן, כל קפטן, אין אינטרס לשנות את מסלול הספינה.
המערכת הרגולטורית החברתית מייצרת לא רק הזדמנויות פז לשחיטות ונפוטיזם אלא גם כשלי שוק שמגדילים את אי השוויון.
הפחתת הרגולציה החונקת, שחרור השוק ובניית “סירות הצלה אישיות” זו האופציה היחידה היעילה.

UDI
אורח
UDI

אחלה פוסט.
נשמח להזמין אותך להרצות במפגשים שלנו.

ran
אורח
ran

אבל היא לא מונעת ממני באגרסיביות ולפרוש 30 שנה לפני כן. – נשמט לך לחסוך

אליהו
אורח
אליהו

מאמר נפלא, חשבתי כמוך אך שאלה אחת

מה לגבי מערכת הביטחון? התקציבים המפלצתיים שמדי שנה מטפסים בעוד כמה מיליארדים- על חשבון המסים שלנו.

אני לא חושב שבמצב כזה להיות ראש קטן ולדאוג לאחוריים שלי זה הפתרון האידיאלי.

אינני רואה כיצד פעולות ״סולידיות״ שאעשה, ישפיעו באופן ישיר או עקיף על תקציב הבטחון לשנת 2017.

בדגש על הפנסיות של הצבא- הם מעוגנים בחוק, ואין ממש דרך אחרת להשפיע עליהם. כל עוד אנחנו יושבים ולא מוחים על הפנסיות התקציביות, הם ימשיכו לטפס ולטפס ומס ההכנסה יחנוק אותנו, ולא ישאר לנו כסף לחסוך.

רעות
אורח
רעות

לא ראיתי את מגש הכסף. מה שאני רואה זה שמאז שהם עלו לאוויר הם ממש מלחיצים אותך. פאניקה אדירה עולה מכל נגיעה אגרסיבית שלך בנושא הזה. האם את חוששת שיש לך מתחרים חדשים על התפקיד הקדוש של פקיחת עיני הקהל? תנוחי, הקהל שלך לא מטומטם כמו שאת מניחה, והוא קורא דברים ועושה את השיקולים שלו. מוטב שתתמקדי בלהציע פתרונות מעשיים ולעשות זאת בגישה חיובית, במקום להשמיץ אחרים כדי לפאר את עצמך. ואת כל זה אני כותבת כקוראת שנוטה לעריך את תכני הבלוג שלך, ומצד שני מודעת לביקורת על מגש הכסף. אני עדיין נוטה להתעניין בהם יותר כי הגישה שלהם חיובית… קרא עוד »

Creatorit
אורח
Creatorit

נאה דרשת רעות. ובהמשך לדברים האלו דורין, אם את מעודדת ביקורת אז הצלחת, כי יש לי המון ביקורת כלפייך, אני מרגישה שקראתי עכשיו פוסט מניפולטיבי להחריד. תהיתי אם תעלי פוסט בנושא, ושיערתי שאם כן תצאי נגד זה שסוף סוף אנשים קמים ועושים משהו, אבל לא שיערתי שאקבל תגובה שכל כך מעוותת את המציאות. את חושבת שיש רק דבר אחד שיש לעשות ואני, שלומדת מעצמי וגם ממך איך לחסוך, אצא גם אצא לרחובות, ואהיה בורג שמנסה להרעיד את המכונה, כי אני יכולה וזו חובתי האזרחית והמוסרית. ועוד משהו, שצרם לי בתגובה שלך לרעות, זה שאין לך תמונה לא הופך אותך לאנונימית,… קרא עוד »

מעוז
אורח
מעוז

לא צריך לערבב חלב ובשר. זה שצברי עירבב את גוטווין ההזוי עם רולניק וזליכה השפויים לא אומר שכולנו חייבים לעשות כל. ד”א, לא הבנתי למה כתבת שהוא ממרכז אותם. הוא קיצוני בכל צורה והדברים שהוא אומר לא מגובים והופכים את כל הסדרה לקונספירטיבית. וחבל. לגבי השנים האחרים – הם מתארים מצב קיים שהוא תולדה של כשל רגולטורי. אנחנו נמצאים באי. לא באמצע אירופה. אי אפשר ליצור פה תחרות של ממש. השוק קטן מדי והשחקנים כבר מזמן חזקים מדי. לכן הרגולטור צריך להתערב. מעבר לכך, יש פה בעיות שקימות בחלקים מהעולם המערבי ובחלקים הרבה יותר גדולים מהעולם הנחשל – תאורית החילחול… קרא עוד »

קורא אדוק
אורח
קורא אדוק

+1
לייק גדול לתגובתך.
מסכים עם כל מילה, ובייחוד עם הפסקה הראשונה.
הפרק השלישי בסדרה גורם לה יותר נזק מתועלת והוא מערער אותה אל תוך מחוזות הזויים למחצה.

אריאל
אורח
אריאל

למה אי אפשר לייצר תחרות? בוודאי שאפשר ! זה אולי מהות הפרק הכי מעניין ב”מגש הכסף” זה של זליכה

גבי
אורח
גבי

תגדיר בבקשה פערים סבירים.

someone235
אורח
someone235

מעוז, למדינות הרבה יותר קטנות מאיתנו כמו הונג קונג, סינגפור, מונקו, ליכטנשטיין ועוד אין בעייה להחזיק שוק תחרותי למרות גודלן. ההבדל ביננו לבינן זה שהן מחזיקות במדיניות מיסוי נמוכה המעודדות השקעות וסחר בינלאומי, וכך מפצות על גודל השוק על ידי חשיפה לתחרות העולמית, ואנחנו עדיין שקועים עמוק בביצה הסוציאליסטית.

אודי
אורח
אודי

אתה צודק שבהונג קונג וסינגפור יש תחרות, אבל יש שם גם חברה מאוד קפיטליסטית. לדוגמא בסינגפור (מדינה עשירה מאוד מבחינת תוצר לנפש) אין שכר מינימום, ועובד פשוט ירוויח פחות מבישראל. גם קצבאות הזקנה, הנכות וכו’ נמוכות יותר מאשר בישראל. אז בטח דורין מעדיפה חברה כזו, אבל הרבה אנשים אחרים מעדיפים חברה יותר “סוציאליסטית”, כלומר יותר תשלומי העברה וסיוע ממשלתי לאנשים שמוגדרים כחלשים ע”י החוק. אין שום נכון או לא נכון במנעד שבין נאו-ליברליזם מוחלט לבין קומוניזם, זה הכל העדפה של הציבור (לפחות בחברה דמוקרטית), או החלטה של השלטון, במקרה של דיקטטורות כמו בריה”מ או סין.

אסף
אורח
אסף

דברים כדורבנות. עם הטיעון הגדול של הפוסט אני מסכים – חסרים בסרט פתרונות (ומכאן חסר דיון ציבורי בפתרונות). במיוחד חסר דיון בפתרונות בתחום האישי, מהסוג שהבלוג הזה מציע. אבל גם בתחום הפוליטי הדיון בסך הכל עלוב (“אתם אשמים! צאו לרחובות!”). ובכל זאת משהו מפריע לי בפוסט ואנסה לנסח אותו. בין השורות עולה תפיסה נאו ליברלית שמטילה את *כל* האחריות על האדם הבודד ומגחיכה כל נסיון לשנות מנגנונים גדולים יותר. (השוק הוא לעולם “חופשי” אבל הרגולציה תמיד “אגרסיבית”.) בתור מי שמקדישה מילים רבות של הטפה לשינוי, הזלזול שלך ב”פעילים חברתיים” כאנשים שמכלים את זמנם בנסיון להשפיע על אנשים אחרים באמצעות מילים… קרא עוד »

איתמר
אורח
איתמר

מסכים איתך

אפרת
אורח
אפרת

אסף, ביטאת בדיוק את דעתי

אודי
אורח
אודי

ברור שכל אלה יהיו שינויים חיוביים: “ייעול התחבורה הציבורית, חינוך איכותי בחינם (לא רלוונטי לאל-הורים, אבל בכל זאת), הוזלת מזון, ביטוח רפואי איכותי וזול לכל. שלא נדבר על שבילי אופניים.” אבל בחיים קל לדבר וקשה לעשות. גם בתור ח”כ או ראש עיר או שר או מנכ”ל משרד ממשלתי. מנסים להוזיל את מחירי הדיור כבר כמה שנים, ללא הצלחה. יש הרבה חסמים והרבה ביורוקרטיה שקשה לייעל והרבה פקידים שנח להם במצב הקיים ולא רוצים לעבוד יותר קשה והרבה אינטרסים מנוגדים. סתם דוגמא פשוטה: מחירי הדלק בישראל גבוהים בעיקר בגלל מס הבלו שעומד על כ-3.5 ש”ח לליטר, שעליו כמובן משיתים גם מע”מ… קרא עוד »

שרון
אורח
שרון

סחתיין…לקחת את הזמן לכתוב על הנושא “הבוער” הזה 🙂

לראייתי הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ניפגש כאן בעוד חודשיים ולא יהיה זכר לכל הפיאסקו הזה…מהסיבה הפשוטה שכמו שאת טוענת, מי שלא טוב לו, יפשיל שרווליו ויגש לשנות…עוד טרנד שיתוף פייסבוקי חולף.
אמנם לא מצאתי שום סוד במה שפורסם, כשזה בא מרוכז זה באמת הרבה יותר מסריח, ויתכן שהעלאת המודעות תעשה משהו בטווח הרחוק.
דבר נוסף שחסר בסרט זה נגיעה בקושי לשנות משהו מהבעיות המדוברות – זה מאבק איתנים אינהרנטי (הכוחות שיצרו את המצב הגיעו לכך בזכות כוחם), הן במגזר הפרטי והן הממשלתי שכמעט בלתי אפשרי לגעת/להזיז אותם.

אנא-אל
אורח
אנא-אל

התחלתי לפתח אלרגיה לתכנים שמרוכזים בבעיה בלבד.
אפילו שירים ברדיו על ‘איך העזת לשבור לי את הלב’ כבר גורמים לי להתעטש.

עמוס
אורח
עמוס

זה שיש פתרון ברמת האינדיבידול לא אומר שאין בעיה רגולטורית קשה וחמורה במדינה ברמת המאקרו. העובדה שיש היום הרבה שחיתות וחוסר צדק לא צריכה להיות אבן שאין לה הופכין…
צריך לעשות שינויים רגולטורים רציניים. ולא סוציאליסטית, בכלל לא, ההפך, זה יעמיק את השחיתות…
– נאו ליברלי נקי- בלי קומבינות.
– הורדת שכר של עובדי המגזר הציבורי ב 30% לא יגרום לאף אחד לעזוב ולא יחסרו שם עובדים.
– קיצוץ 40% מכמות עובדי המדינה – לא יזיק ולא יפגע באיכות השירות הגרועה בכל מקרה… גם אחרי שהכפילו את כמות העובדים.

רועי
אורח
רועי

בעולם השחור-לבן של הסולידית אין מקום לשינוי השיטה ולעשות משהו למען הכלל. הכל זה רק טקטיקת השרדות אישית. ברוח זו אולי נטיף לחיילים לערוק ע”מ לא לסכן את חייהם, לגנוב (למי שיכול לגנוב מבלי להתפס). אופטימיזציה מקסימלית של מצבך האישי היא חשובה אבל לא המשתנה היחיד. זה מה שאת לא מסוגלת לראות ולהבין.
כל זה נאמר ע”י מי שקורא בקביעות ומעריך את התכנים שלך.

Nיכל
אורח
Nיכל

הדרך היחידה להביא תוצאות באמת זה להתפקד לאחת המפלגות הגדולות ולשנות מבפנים.
כי פוליטיקאים לא מפחדים מהפגנות (ראינו את זה במחאה החברתית ב – 2011), הם מפחדים מהפריימריז!
http://www.newlikud.org/

אריאל
אורח
אריאל

הליכוד והעבודה רחוקים מלהיות מושלמים. אבל צודקת מיכל, הדרך הכי יעילה לגרום לשינוי זה להתפקד למפלגה פחות או יותר באזור הפוליטי שלך ולהצביע בפריימריז.
ביטול חוק חזקת הגיל הרך נדחף לכנסת וכמעט עבר בגלל 200 גרושים שהתפקדו לליכוד וזה מה שהיה חשוב להם. 50000 איש שיקדמו מועמדים בעלי אג’נדה כלכלית ימנית/הרפובליקנית/נאו ליברלית יכולים לחולל שינוי מפני שהם ישחררו פוליטיקאים מקבוצות לחץ שאוחזות להם ב……

דג
אורח
דג

רוכבי אופנוע ניסו את זה בעבר. התפקדו כ 5000 רוכבים לליכוד בכדי להוזיל את ביטוח החובה לאופנועים. ביטוח החובה רק עלה.

גבי
אורח
גבי

גם אני מאמין בכל מה שאת מאמינה בו, כמו שכל אחד אחראי לגורלו, לא לקנות בכסף שאין לך, להוריד את הצריכה ולהגדיל את החסכון. אבל חייבים להודות שזה מרגיז שאני משלם 35% מס הכנסה ולעומת זאת טבע, אינטל וכימיכלים לישראל משלמים 0% מס. שהממשלה מאפשרת למונופול של תשובה ונובל אנרג’י למכור לנו את הגז ששייך לנו בפי שניים מהערך שלו. שכל המוצרים בסופר שאני קונה (ואני אף פעם לא זורק אוכל), קורנפלקס, אורז, חלב, גבינות, בשר, לחם נמכרים במחירים מופקעים בגלל שכל האוכל בארץ מגיע מ 5 חברות מונופוליסטיות. הרי כל הכסף העודף שאני משלם על חשמל ואוכל היה יכול… קרא עוד »

מולי
אורח
מולי

דורין היקרה, ראשית, עם הזמן בטח שמת לב לזה שיש מעט מאוד אנשים שעושים את השינוי הזה מצרכנים לחוסכים. וזה נכון לכל שינוי בחיים. מאז ומתמיד זה היה אחוז מאוד קטן של אנשים שעושה שינוי משמעותי בחיים שלהם. זה יכול להיות לרדת במשקל, זה יכול מבטלה להקמת עסק, מבור לסטודנט, או מצרכן לחסכן, וכו’ אז אם מאז שחר ההיסטוריה אחוז האנשים שמשתנים היא כל כך קטנה, השינוי היחיד שיכול להוליד שינוי משמעותי הוא הדבר שקובע איך תראה המערכת – וזהו כסף. לצערי את מאוד נגד ביטקוין מסיבות לא הגיוניות שלא טרחת להסביר עדיין. אבל ביטקוין מונע מפוליטיקאים (או כל אחד)… קרא עוד »

עידו
אורח
עידו

אין סתירה בין שינוי אישי למחאה על כללי המשחק. אבל אסור לחשוב רק כאדם בודד, כך את משאירה את הכוח ביד גורמים שכל מה שהם רוצים זה שתמשיכי לעבוד בשקט, ולהזרים אליהם כל חודש את מירב כספך- ואין לך ברירה. הברירה היא מאוד קטנה, בין לוותר על X או על Y. בסוף כולנו צריכים לאכול, לגור , להתנייד, לתקשר וכל אלו עולים כסף. שימי לב איך מתחילה עכשיו להתפתח בועת חובות סטודנטים (כאשר ההנחה היא שכל בנאדם הרוצה להצליח בחיים יהיה חייב לעבור דרך מוסד לימוד כלשהוא). צריך לחשוב בגדול ולשנות את השיטה לטובתנו, והרבה ממה שאת לוקחת היום כמובן… קרא עוד »

projectio
אורח
projectio

מסכים אם הטענות במאמר שלך, אם זאת אני חושב שלסרטים כאלה יש ערך, רק השאלה היא עבור מי. לעשרות אלפי האנשים שנחשבים מעגלי ההשפעה החברים המקורבים והמכרים של האליטה הכלכלית, המשפטית ו הפוליטית במדינה יש טעם להתעסק בנושאים הדו שיח הזה מייצר נורמות שלאחר מכן מתבטאות בשינויים במערכת.

לרובנו הסרט הזה לא רק שלא תורם אלה גורם נזק, הוא משכנע ומטיף לתפיסה שהאדם הוא בורג בתוך מערכת רקובה, שאין לו סיכוי להתחרות בתוכה בהצלחה.

אז למה בכלל לנסות?

projectio
אורח
projectio

*ואם זה כך, אז למה בכלל לנסות.

עדן
אורח
עדן

תודה על הקול השפוי. כבר התחלתי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר. הוצאת לי אתה מילים מהפה.

ובתגובה למולי שמעליי, נשמע לי מאוד פסימי. שינויים קורים כל הזמן. לכולם יש את היכולת להתעורר ולהסתכל על התמונה מבחוץ. יש אנשים שבוחרים שלא.
שבוע טוב.

קורא אדוק
אורח
קורא אדוק

דורין, אני קורא בעקביות את הבלוג שלך ומעריך מאוד את משנתך ואת העובדה שאת פועלת באופן שיטתי ומתמיד לקידום שינוי באורחות החיים של הקוראים למען מטרה של חופש כלכלי ואישי והישענות עצמית. באופן אישי, אני יכול להגיד שלקחתי הרבה מסקנות חשובות וטובות מקריאה של הפוסטים והנושאים שאת דנה בהם ואני חושב שהם תורמים מאוד ואני בהחלט מרוצה מהפעולות שנקטתי בעקבות קריאה בבלוג שלך. הכל עורר אצלי תהליך של למידה במטרה לאוריינות כלכלית ויישום פרקטי ותודה רבה לך על כך, אני מעודד אותך להמשיך בדרכך ולתרום מתובנותייך לציבור הרחב, זהו שירות חברתי גדול שאת עושה. בייחוד לאור כך, אני מאוד מאוכזב… קרא עוד »

זוהר
אורח
זוהר

+1 קורא אדוק

יוני
אורח
יוני

אני מודה שיש משהו בדברייך, ואכן גם לי נמאס לעיתים מה״קיטורים החוזרים ונשנים״ בעניין. אבל אני מקבל אותם בסך הכל בהבנה, שכן הבעיה היא בסיסית יותר, ומשכך ההצעה שלך לא רק שלא מועילה, אלא מזיקה לאינטרס הציבורי. נכון להיום, ברוני ההון אכן שודדים בעיקר את אותם ה״צרכנים הכבדים״, פשוט מאחר והם המטרה הקלה ביותר. את הצרכנים הנבונים קשה יותר לשדוד, מאחר והם פחות שבויים בידיהם (למרות שכולנו, וגם את, בהחלט משלמים הרבה יותר מדי, וכולנו נשדדים במידה מסויימת, השאלה היא רק במינון ובכמות הכסף שנגזל מכל אחד מאיתנו). הבעיה היא, שברגע שיותר ויותר אנשים יאמצו את גישתך, שניתן לתאר בפשטות… קרא עוד »

דפנה
אורח
דפנה

יוני, תודה

טל
אורח
טל

ההבדל בין דורון צברי ושות’ לבינך, הוא שבמגש הכסף דואגים לכלל בעוד שאת דואגת בעיקר לעצמך.
בעוד שהם דוחפים את הציבור להיות אקטביסטיים, לצאת לרחובות, ולמחות, ולהוביל לצדק חברתי עבור כל האזרחים, את דוחפת את קהל הקוראים שלך להיות פאסיביים, לחסוך, לחסוך, לחסוך, לצמצם, לצמצם, לצמצם… ואז תת לכסף לעבוד עבורך.
בלי שאיפות של צדק או דאגה לכלל, סתם חיים מיזנתרופיים של נוחות בתוך העולם הקפיטליסטי שמאפשר לך זאת.
זה מה שנקרא: להקטין ראש

Oren Shalev
אורח
Oren Shalev

או שחור או לבן? מותר פה שני צבעים: מותר לנו גם להתייעל ברמת הפרט, וגם להתאגד כנגד הרשות המבצעת. ב’להתייעל’ אנחנו מקבלים שיעורים טובים מאד, ולך יש חלק חשוב בזה. זה האלמנט הראשון. האלמנט השני הוא לצאת החוצה, להפגין, לעשות מהפכה, גם בשביל אלה שלא מסוגלים או יכולים או שהם ממילא חלשים מדי בכדי לבצע את האלמנט הראשון.

ישי
אורח
ישי

דורין,

אפילו ג’ון גאלט נלחם בשיטה בזמן שבנה את ״עמק הנפילים״ שלו. הוא האמין שצריך להחריב את השיטה הקיימת ולבנות מודל מריטוקרטי תחתיה.

הדבקות של דאגני טאגארט בערכיה האישיים הוצגה בסופו של דבר כמאבק של דון קישוט בטחנות הרוח.

צריך שילוב של אחריות אישית ושל שינוי ערכי המשטר. זהו אולי הנושא החמקמק ביותר: הקומוניזם של גוטויין והסוציאליזם הדמוקרטי של רולניק אולי לא מתאימים לנו אבל הורדת מפלס השחיתות ושבירת מליציות המחוברים (אורן בויל של ראנד) היא בנפשנו.

מושמושי
אורח
מושמושי

אפשר בהחלט גם ו גם, ואני מתחיל בפעולה אישית
להתראות

רות
אורח
רות

“…שמעון, לעומתו, מפסיק לקנות ג’אנק, נגמל מאשראי צרכני, נפטר מהרכב, לומד לבשל, עובר למקום קטן יותר, הופך תחביבים לעסקים רווחיים, לומד להשקיע בעצמו את מה שנשאר לו בכל חודש, ומתעד את כל זה במסע אישי ב”פורום הסולידית”…”.
כל כך הייתי שמחה להאמין שהאפשרות הזו קיימת, אלא מה, על מנת לקיים את החיים השוטפים הכוללים משפחה בה שני ההורים ל-2 ילדים, עובדים ומשלמים שכ”ד בדירה סטנדרטית בפריפריה, מבשלים בבית ממצרכים יום יומיים’ בעלי רכב חסכוני שלא ניתן לוותר עליו כי אין תחבורה ציבורית סדירה בפריפריה; קשה לראות איך נשאר סכום חודשי לחסוך ממנו.

בת העמק
אורח
בת העמק

דורין יקרה,
אני רוצה להציע אפשרות אחרת לחשיבות מגש הכסף והתעוררות המחאה.
לא צריך שהחבר’ה יציעו פתרונות, חשוב שיציגו חוסר הסכמה ציבורית לשחיתות וליחסי הון-שלטון.
בכנסת ובממשלה יושבים אנשים מ-א-ד רגישים ל(מה שנדמה להם)רצונות הציבור ואת מי הם עלולים להעיף אחרי הקדנציה הזאת. אם אין סובלנות להתנהלות כזאת, יתכן והתוצאה תהיה חקיקה שונה ואכיפה גבוהה.
*תזכורת- מבחינה מעשית טוב יהיה אם כל מפגין גם יתפקד למפלגה מסויימת. כך יוכל לשנות את רשימת הנבחרים עוד לפני הבחירות לכנסת (כי אז זה כבר עסקת חבילה עם כל הנבלות בפנים).

Nal
אורח
Nal

חרב פיפיות

מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה בדה-מרקר של הסופ”ש האחרון על יוג’ין קנדל: http://www.themarker.com/markerweek/1.2775221

ככל שיקטן האמון שיש לציבור במערכות השלטוניות, כן יגדלו המערכות המבקרות את המערכות המבקרות את המערכות הקיימות, וועדות על גבי וועדות שיאטו, יסרסו וישתקו כל אפשרות לעשות משהו, בין השאר גם את הדברים שטובים שיינו רוצים שייקרו.
צריך לזכור שפה ושם יש גם כמה אנשים הגונים שעושים את עבודתם נאמנה.

לא שאני חושבת שצריך לשתוק לשחיתויות אבל אולי לטפל בהן נקודתית ולא להעמיס עוד ועוד בירוקרטיה.
שכרנו ייצא בהפסדנו.

מולי
אורח
מולי

בדוגמת הסקלאביליות שלך ישנו באג. אסביר להלן. אבל קודם לכן: את חיה בבועה אינדיבידואליסטית קיצונית, תוך התעלמות מהעובדה שאנחנו חיים בחברה, חוליות בשרשת . אין שרשרת שבה כל החוליות באותו חוזק, תמיד ישנה החוליה החלשה (וגם החסרה), אבל עדיין כל החוליות קשורות זו לזו. החוליה החלשה משפיעה על החברה כולה. גם החזקה. כשהחוליה החזקה בוחרת הלתעלם מהחוליה החלשה, כל השרשת נשברת. ישראל היא שרשרת מפורקת לגורמים. זו כבר לא שרשרת שיכולה לסחוב את כולנו יחד. במגש הכסף מתוארת השרשת השבורה ומתואר תהליך השבירה שלה. בצר לנו, כל אחד בוחר את מוטיב הבריחה שלו לתוך עולם אישי מוגן. דרכך האישית ברורה… קרא עוד »

רון
אורח
רון

הפוסל במומו פוסל ? משל הגלולות הוא בדיוק מה שהפוסט יוצא נגדו – הבינאריות החד מימדית של הפתרון האפשרי – או שינוי אישי שהסולידית דוגלת בו, או שינוי קולקטיבי שמגש הכסף דוגלים בו. זו ראייה ילדותית משהו של מורכבות המציאות, בבחינת שחור ולבן, או כחול ואדום במקרה הזה. אכן, מי שבידלה עצמה מהחברה וחיה באורח חיים קיצוני (ביחס למקובל בחברה) צפוי שתטיף לשינוי שהוא רק אישי, בבחינת איש איש לעצמו. אבל האדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל), וחי בתוך מערכת חברתית – שאמורה לשרת אותו, ולא לשרת רק קומץ של אנשים שהשתלטו על משאבי המערכת. במובן הזה – יש ערך… קרא עוד »

פלברות
אורח
פלברות

התפיסה הדיכוטמית-בינארית היא כולה שלך, דורין. כדי להביא לשינוי אמיתי, ראובן ןשמעון צריכים להיות אותו אדם. נדרש שילוב בין פעולה אישית ואחריות פיננסית עצמית לבין פעילות פוליטית שנועדה לשנות גם את חלוקת המשאבים ואת ניהול כספי הציבור באופן שיביא להתנהלות רציונלית וצודקת יותר שתצמצם את כוחן של האוליגרכיות (צבא, בנקים, יבואני מזון ורכב, עובדי חברת החשמל והנמלים, קק”ל, מנהל מקרקעי ישראל, מכון התקנים, כספים יחודיים למפלגות פוליטיות ועוד ועוד), מה שרולניק מכנה “מיליציות המיסוי” . במילים אחרות, נדרש “הרס יצירתי” – שינוי מוסדי בקנה מידה גדול (ומאבק בטייקונים, בקבוצות אינטרסים ובוועדי עובדים כוחניים). שינוי כזה דורש פעולה קולקטיבית ופוליטית ברמה… קרא עוד »

Naama Brosh
אורח
Naama Brosh

אני רוצה לראות אותך, או מח שטעמך, אם את חייבת לשמור על אנונימיות, מרצה את השקפת העולם שלך בצורה מסודרת. כדרך, כפתרון.. לתת לאנשים להבין שיש מוצא. ואני מאמינה שלא חייבים להיות קיצוניים בהתנתקות מהמערכת ובהחלט לבחור בתוך הדרך, מה לוקחים לביצוע. ואחרי שנה של עבודה – אין לנו מינוס! זה משחרר!

yoavberenson
אורח
yoavberenson

1. מגש הכסף היא תוכנית חשובה במובן זה שהיא מנסה לאחד את כל הכוחות החברתיים כנגד “ההסכמה העיוורת” לשיטה. היא אינה טובה משום שהיא אינה מעניקה שום כלים מעשיים להגשמת התוכנית. ניתן לומר שהיא 99 אחוז הסבר על הבעיה ואחוז אחד ובודד סוג של אמירה סתמית וכללית על הפתרון. היינו מצפים למצב של לפחות 50/50. יתרה מזו, המחאה החברתית שהוציאה חצי מדינה לרחוב לא הובילה לשום תוצאה משמעותית במישור המעשי ולכן הקריאה לצאת שוב לרחובות נתפסת על פניה כמטופשת, בבחינת “לא למדנו ולא הפקנו שום לקח מהעבר”. 2. השאלה המרכזית כרגע היא איך מתמודדים עם המצב? אחת הנקודות הכי מרכזיות… קרא עוד »

האזרח דרור
אורח
האזרח דרור

יש דברים שאת כצרכן בודד לא יכולה לשנות – התחממות עולמית, שינוי של מחזור הזרחן, התגוננות נגד המדינה האיסלאמית, שחיתות, בקיצור מוצרים ציבוריים. יש רמת ביניים שאת בכלל לא מזכירה וחבל והיא רמת הקהילות. מעבר לשינוי האישי (שכן נעשה על ידי פעילים חברתיים רבים) ולפני הרמה הממשלתית יש גם את הרמה הקהילית שבה גם יש היבטים רבים של פשטות מרצון ופעילות משותפת ללא כפייה. בקשר ליכולת של אנשים לפעול באופן רציונלי. יש גם אנשים שיכולים ללמוד 6 שפות או לקפוץ 2 מטרים, זה לא אומר שכדאי לסמוך על זה במיוחד בתפקוד של מערכות חברתיות של מיליוני אנשים. הספרות של השנים… קרא עוד »

יחזקאל
אורח
יחזקאל

יש דרך נוספת להלחם בשחיתות ובריכזיות וכותרתה “לא קונים מחזירים”. מיהו חזיר? חזיר הוא מי שמעסיק רגולטורים לשעבר (זהו שוחד אין מילה אחרת). חזיר הוא מי שלוקח שכר של יותר ממליון שקל לשנה במקום לחלק דיבדנדים לשותפים. חזיר הוא מי שמזהם את הסביבה. חזיר הוא כל מי שמחזיק בעלות ביותר מאחד מהתחומים: תקשורת, פיננסיים, אחזקות ריאליות. אחזקה כזאת תמיד יוצרת ניגוד עניינים שפוגעת במשק. דוגמא עיתון לא יהיה אובייקטיבי אם לבעליו יש גם אינטסים אחרים. ככלל, כמעט כל חברות הענק הן חזירות ורוב החברות הקטנות והבינוניות אינן כאלה. בואו נחליט שכולנו מפסיקים לקנות מחזירים. נכון, יש חזירים שאי אפשר להפסיק… קרא עוד »

יבוסי מזדמן
אורח
יבוסי מזדמן

יחזקאל, זו מהות האוליגרכיה והריכוזיות במשק – החלב קשור לסלולרי, שקשור לשוק האשראי, שקשור לעיתון, שקשור לנפט שמוכרים עכשיו במחירי סוף עונה. אם תפסיק לרכוש מוצרים ושירותים מכל אותם חזירים, כל מה שישאר לך לאכול הם עלי אקליפטוס.

יחזקאל
אורח
יחזקאל

הריכוזיות קיימת בעיקר בחברות הענק.
אם כולנו נקנה מהקטנים נחסל את כל החזירים.
שוק הכרמל או מכולת שכונתית אינם בבעלות חזירים להבדיל מרשתות קמעונאיות.
באותו אופן מוסד פיננסי קטן אינו באוליגרכיה כמו הגדולים.
כפי שכתבתי, 90% מהמוצרים ניתן לקנות גם ממי שאינם חזירים.

נ'
אורח
נ'

אני חושבת שאפשר לנהוג כמו ראובן ולהתנהל כלכלית כמו שמעון. זה לא או-או, זה יכול להיות גם וגם, אין סתירה בין השניים. לא כל מי שיוצא להפגין נגד העוולות המערכתיות הוא בהכרח צרכניסט פזרן וחסר שיקול דעת. משק הבית שלנו מנוהל בדומה לרוח שלך ובכל זאת יצאנו להפגין.
אני תומכת לגמרי בגישה הבסיסית שלך להקטנת ההוצאות והקטנת התלות במערכות ובתאגידים במקום להמשיך במירוץ המטורף אחר הגדלת המשכורת וקיצוץ בשעות הפנאי. ובכל זאת – זה לא או-או.

יחזקאל
אורח
יחזקאל

והערה נוספת לדורין:
ככל שהמשק יותר ריכוזי, כך גדל אי השוויון ברמת השכר.
לעצמאות פיננסית הרבה יותר קל להגיע בשכר של 15 אלף שח (וחסכון של 10 א’) מאשר בשכר של 5 אלף שח (וחסכון של אלף).
החל מרמת שחיתות וריכוזיות מסויימת (שאנחנו הולכים מתקרבים אליה) כבר לא יהיה ניתן להגיע לעצמאות כלכלית ל 90% מהאוכלוסיה.

יחיאל
אורח
יחיאל

קראתי בעיון ובענין את הפוסט שלך וחלק מהתגובות ולא אחזור על רוב הטיעונים של חלק מהמגיבים אך דבר אחד לא הצלחתי להפנים בתגובה שלך לענין מידת ההשפעה בשיטה הקפיטליסטית שכן לא חייבים לפעול רק במישור חד צדדי
מה הבעיה למשל לפעול בכל המישורים שציינת ערכים אפשריים של X =
(א) הפגנה מול בית ראש הממשלה
(ב) רכישת ניירות ערך של תאגיד שנהנה מהטבות מס מפליגות
(ג) ללמוד לבשל
(ד) ללמוד לספר את עצמך
(ה) מכירת הרכב הפרטי
(ו) החתמת עצומה למען עצירת מתווה הגז

אחד לא בא על חשבון השני ואפשר לפעול בכל המישורים ועדיין לעמוד ביעד המוטף על ידך .

רון
אורח
רון

יש לך טעות שחוזרת בהרבה מהפוסטים שלך. את כותבת כך: “משוכנעים שבעלי ההון אקפיטליסטים נהנים מהטבות ויתרונות בלתי-צודקים? חושבים שהם “דופקים קופה” על חשבונכם, ושטובתם חשובה לממשלה מטובתכם? ובכן, חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם. רכשו בעלות חוקית בעסקיהם של “הטייקונים” (=מניות), כך שתוכלו להנות מרווחי העתק שלהם.” אבל זה לא עובד כך: אם יש דואופול או מונופול ושחיתות שלטונית (ראי דוגמת רוסיה אחרי פירוק ברה”מ), לא יעזור לקנות את המניות של הטייקונים, כי הכסף שנעשק מהציבור ברובו לא הולך לדיבידנדים. זה לא שבעלי המניות נהנים מהריכוזיות והמונופול, אלא רק בעלי השליטה (יש דרכים רבות, למשל: משכורות מאד גבוהות ועוד). אז… קרא עוד »

יואב
אורח
יואב

אם אתה בעל שליטה אז אתה מרוויח מדיבידנים, לא ממשכורות.

אמיר
אורח
אמיר

בעל שליטה מרוויח מדיבידנד במשטר הגון. במשטר עקום, אם אתה בעל שליטה אתה מרוויח בעיקר מעיסקאות שמערבות את העסק הפרטי שלך עם העסק הציבורי כך שעיקר הרווח יעבור לעסק הפרטי. דוגמאות: – תיזום/תקנה עסקים פרטיים, תדאג שהעסק הציבורי יקנה אג”ח מהם, בעוד אתה בעל המניות. אם יש שנה/שנתיים בהן העסק המשני מצליח יחסית, וברור לך שזה לא יימשך – תמכור אותו לעסק הציבורי כעסק צומח. – תשלם לחברת הנכסים שלך סכום גבוה על “שירותי ניהול” – אם יש לך עסק ציבורי מצליח, פצל את העסק למספר חברות, תן לאחת את הנכסים ולשניה את השירותים, קח מכ”א מהן תשלום כפי שהיית… קרא עוד »

רן
אורח
רן

ראה רמי לוי ששילם משכורת מחברה ציבורית לאישתו של ראש עיר שנתן לו תועלת אישית.
או בזק שדחפו לה את yes ביוקר רב,ועוד קומבינות נגד מניות המיעוט.
יש מכיוון אחר,ההטבות לאינטל (שאני בעדן) ישפיעו על המניה בצורה זניחה ביותר, ממש אפס,ביחס להפסד השוק הסלולרי, או להימור מובילאי.
בדומה ההימורים המסוכנים של טבע, מזיקים למניה הרבה יותר מההטבות.

יכול גם לבוא איזה כחלון חיצוני ולפרק את מניות החזיר הסלולרי.

אבי
אורח
אבי

זה נכון שהצבא זו מערכת בזבזנית והדרך היחידה להשפיע עליה היא בעיקר פוליטית אבל בנושא של הפנסיות הם קצת חטאו לאמת

דבר ראשון, עד שנת 2001 גם עובדי מדינה נכנסו לפנסיה צוברת, גם להם עוד חייבים די הרבה
דבר שני, החל מ2004 גם בצבא כבר אין פנסיה צוברת, לא צריך להגיד משהו על מי שהחליט לבטל את זה?

(ראיתי רק את הפרק הראשון)

דני
אורח
דני

לא הצלחתי להבין את כל מי שביקר את הטור (הנפלא יש לציין) של הסולידית. במגש הכסף אומרים: “רע לנו, קשה לנו, דופקים אותנו…”. כאילו שמישהו לא יודע שהממשלה מושחתת כאשר 5% מכל ממשלה בסוף מסיימים בכלא. אגב, רק אותי מעניין שלא התעסקו במונופולים הכי גדולים במדינה? חברת החשמל, הנמלים? מה הפתרון שמציעים במגש הכסף? צאו לרחובות, אומר דני גוטוויין ממרומי מגדל השן שלו, כשהוא מרוויח משכורת נאה יש לציין בתור פרופסור בחוג לתולדות ישראל. מה הפתרון שמציעים זליכה או רולניק? תצביעו למישהו אחר, והם לא אומרים למי. הבטן שלי אומרת שהם ינסו להתמודד בבחירות הקרובות. מה אומרת הסולידית? תנו דוגמא… קרא עוד »

blackestonian
אורח
blackestonian

הדברים הם משלימים, לא סותרים. אפשר גם ליטול סמכות ולהשתדל להתנתק מהשיטה – כפי שאת עושה – ובמקביל לדרוש מהשיטה להיות לא מושחתת. ואפילו להפגין על זה, רחמנא ליצלן. גם באורח חיים סולידי אני ממשיכה לצרוך שירותים ציבוריים (תשתיות כבישים, חשמל, מים, שירותי בריאות, צבא, משטרה, וכו׳). גם באורח חיים סולידי אני ממשיכה לשלם עבור השירותים הציבוריים הללו שאני צורכת: מס בריאות, ביטוח לאומי, מס רווח הון (ומס הכנסה למי שעדיין עובד)… אני רוצה שהכסף שאני משלמת ינוהל בצורה שקופה ויעילה, ולא יחולק כמתנות למקורבים וכשוחד פוליטי, הכל על חשבון איכות השירותים שאני כאזרח מקבלת. אז נכון שאין אף ממשלה… קרא עוד »

אוהד
אורח
אוהד

הי דורין, קודם כל אחלה בלוג. אני קורא אותך באדיקות ואין ספק שהשפעת עליי רבות. לגבי הפוסט הנוכחי, את צודקת בגדול, לגבי העברת האחריות מהכלל לפרט. אבל, וזה אבל גדול, את צריכה להכיר בעובדה שלאורך ההיסטוריה, מה שהוביל להצלחת הפרט היתה יכולתו להתארגן בקבוצות אנושיות גדולות עם מטרות משותפות. במידה רבה את מטיפה לאינדיבידואליזם קיצוני בה לכל פרט יש יכולת לשלוט בגורלו ללא קשר לקבוצה בה הוא חי. אני חושש שמצב כזה עלול בטווח הארוך להחליש את הפרט, אחרי שימצה את מרב האפשרויות העומדות בפניו להביא את חייו לאופטימום. ברמה הטהרנית, התיאוריה שלך יפה. ברמה המעשית, קבוצות אנושיות שפעלו נכון… קרא עוד »

projectio
אורח
projectio

רוב הנימוקים בתגובה למאמר הזה דוגלים בשיטה המשולבת: כלומר לדחוף לשיתוף פעולה אזרחי יחד אם פעילות אינדיבידואלית ברמה האישית. זה נכון בתיאוריה, בעולם המעשה האזרח הממוצע יסיר את רגלו, במקום שהוא מאמין שזהו תפקידה של המדינה או המנהיג לדאוג לו, גם אם היא לא עושה זאת בפועל. זה תהיה התגובה של כל אדם נורמטיבי שיצפה בסדרה מגש הכסף. לתגובה קוראים ‘בוכים וקונים’ ג- אז מה אחי יצא לך לראות מגש הכסף? אזרח מודאג- כן אחי מדינה מגעילה, הפוליטיקאים המושחתים והטייקונים דופקים אותנו. ג- אז מה עושים? אזרח מודאג-צריך להפוך את המדינה לנקות את השחיתות, בפינלנד זה לא היה קורה. ג-… קרא עוד »

מור
אורח
מור

ענק!!!

נתי
אורח
נתי

הערה קטנה בתגובה לזה:
“הריצו 10 שנים קדימה. ראובן תקוע באותו מקום. שמעון עם שווי נקי של כמה מאות אלפי שקלים”.
לא בהכרח…
במוקדם או במאוחר ימוסה שמעון במס כלשהוא שיעקר את היתרון שלו.
וגם הכסף שאת צברת כנראה כבר “על הכוונת” ובמוקדם או מאוחר ימוסה רטרואקטיבית או תועמדי בחקירה כלשהיא שתרוקן אותך מנכסייך וכו’

אנא-אל
אורח
אנא-אל

תודות לראובן

אורי
אורח
אורי

דורין שלום אפשר גם לקחת אחריות אישית כדי להיות מעשיים ולהתקדם לפתרון בגישה החסכנית שלך, והיא טובה ונכונה להגעה לעצמאות כלכלית, וככה בדיוק אני עושה כבר הרבה מאד שנים: חי הרבה מתחת לאפשרויות שלי וחוסך הרבה ממשכורת סבירה ונהנה מכל רגע שאני לא טרף לטייקונים ו/או תאגידים נצלנים ציניים ועושקים. לא משתתף בשום צורה בחגיגה צרכנית. חי בשמחה מלאה ככה עוד הרבה לפני פרוץ הבלוג שלך. האחריות האישית היא הכרחית לפתרון האישי. כאן בהיבט הזה יש הסכמה מלאה. הכרחית ! אך האם היא מספיקה ? המטרות של המחאה החברתית, לוקחות בחשבון לפחות עוד שני היבטים שונים לחלוטין: א. יש אוכלוסיות… קרא עוד »

איש(3718)
אורח
איש(3718)

אורי,

כתבת ש “מציצת המשאבים המשותפים לחברה כמו ים המלח או מקורות המים ומשאבי גז, נפט ולמשל יהלומים שאולי ימצאו בנחל הקישון אי פעם בעתיד”

בהנחה שהמדינה מכרה כחוק זכיונות כרייה במקומות האלה, ובצורה שהיא סבירה לזמנם, למה צריך לשלול אותן מהחברות?
במה זה שונה מהדירה שלך? למה שהמדינה לא תשלול את זכותך לגור בדירה שלך? למה זה לא משאב משותף? רק כי המחיר שלה עלה בהרבה?

יותר מזה, אם אני מהנדס שמרויח הרבה וגדל ולמד במדינה הזו, למה שהמדינה לא תגדיר אותי כמשאב טבע ותאסור עלי לעזוב את המדינה? (בבריה”מ עשו את זה)

חברים, צאו מהמטריקס, אתם עמוק בתוכו.

אמיר
אורח
אמיר

מספר שאלות קשות : 1) “בצורה שהיא סבירה לזמנם”, נתרכז ב”סבירה” – האם הצורה היתה סבירה באותה עת, זהו נושא שתמיד נמצא במחלוקת. למשל, אם תתייחס לים המלח, הכללים נקבעו כשהיא היתה חברה ממשלתית והאבחנה בין נכסי החברה לנכסי המדינה לא היו ברורים. למשל, הזכיונות לחיפוש גז ניתנו בשלב שבו המדינה כבר הודיע שהיא מתכוונת לשנות את החוק שהיה קיים באותה עת. אחת הטענות שמופיעה ב”מגש הכסף” (ונתמקד בתוכנית כי היא מרכז הפוסט) היא שהמדינה לא פעם מתנהגת ב”חוסר סבירות” משום שהאנשים שאחראיים על אותם נושאים רואים את עתידם אצל המפוקח, טענה שמופיעה במקומות אחרים מתייחסת ל”קרבת מפקח/מפוקח” שנוצרת לאורך… קרא עוד »

someofshira
אורח
someofshira

אני חושבת שאת מתעלמת כאן מהיבט משמעותי ומרכזי שעלה פה לדיון הציבורי; היקף ורמת השחיתות שקיימת במערכת הממסדית- השלטונית במחוזיתנו. תשמעי, אל נא, גם את , תזלזלי ברמת האינטלגנציה של הצופה והקורא. כן, אני יודעת שאפשר להסתכל על הכל כשחור-לבן (או כחול- אדום במקרה הזה) אבל אני, כאדם שמאוד מודע ושואף לחופש- אם כלכלי, מחשבתי ופיזי, לא רואה את עצמי בתור קורבן ובוחרת את בחירותיי וסדר עדיפיותיי בהתנהלות הפיננסית שלי (כשתמיד ניתן להשתפר כמובן). אני מאוד מסכימה עם גישתך שאנחנו אדונים לגורלינו, ןכאנשים חופשיים שחיים בעידן המידע יכולים (וחייבים ) לבחור את בחירותינו אנו. אם זאת— אני רואה בתופעת “מגש… קרא עוד »

DanielM
אורח
DanielM

פוסט מעולה!
מסכים.
לגבי סידרה “מגש הכסף”:
פרק 1-2 – רולניק וזליחה יודעים לזהות את הבעיות אך הפתרנות הם ממש לא נכונים.
פרק 3 – בכלל בולשביקי לחלוטין ! פשוט שקרים על שקרים.

תגובה להשליחות של גיא רולניק – מגש הכסף:

תגובה של כלכלן ומקצעון בנושא:
https://www.facebook.com/omer.moav/posts/10208029431959200
מומלץ מאוד!

דורון
אורח
דורון

מסכים. מאוד אוהב את רולינק וזליחה. ממש לא מבין מה הדביל מהפרק השלישי קשור. כמי שזוכר את החיים העניים והעלובים תחת השלטון הבולשביקי של המערך, עם אנטי מחיקון, אל תספר לי שטויות על בגין.

שמעון חש.
אורח
שמעון חש.

יישר כוח דורין
התבגרת.
את למעשה מודה בחצי פה שהשיטה רקובה ולא הכל בכיינות.
את מציעה, בצדק, להחלץ מהמטריקס ע”י חסכנות ולקיחת אחריות. ולא עי מלחמה בטחנות רוח וצעקות על העוול.
השיטה רקובה ונצלנית אך יעברו עשרות שנים אם בכלל לשינוייה.
מדינת הרווחה היא רק סוג אחר של נצלנות שמממנת המוני פרזיטים ועניים מדומים ע”חשבוננו.

כאקטיביסט בדימוס
הבנתי כמה שיכולתי להשפיע זניחה וכמה שההתעסקות הבלתי פוסקת ברקבונות השיטה, משחיתה ומשחירה את נפשי. ולכן רחקתי מכך.
תמיד הייתי חסכן וצנוע. אך עתה יותר.

עם 2 ילדים, דרכי להחלצות מהמטריקס ארוכה, אך בגיל 50-55 אני מתכנן להיות מסוגל לעבוד בחצי משרה ופחות.

עלי והצליחי

מוישה
אורח
מוישה

מגש הכסף מעדיף להתמקד בבעיות מבניות. אבל לצד הבעיות המבניות, והן קיימות, יש את בעיית השחיתות. אפשר להגיד שזו לא בעיה משמעותית, שהמשפט הפלילי מטפל בה, שהיא קיימת בכל החברות. אבל זו עצימת עיניים. הכח הרב של מספר אנשים עשירים, להעביר מעטפות עם מזומנים למי שצריך והיכולת שלהם לשלם לכמה עובדים משכורות גבוהות כדי שידאגו שרצונותיהם הפיננסים יתגשמו והחסמים שמונעים מהם להרוויח עוד הרבה, גורם לא רק לעושר אצל כמה מאות יועצים של אותן בעלי הון, אלא להשחתה של כל המערכת. חבל שדורין מתעלמת מכך בדיוק כמו רולניק שהתאהב בתיזה שלו עצמו ולא מוכן לראות עוד כשלים חמורים שגורמים לאי… קרא עוד »

DanielM
אורח
DanielM

1.אם אנו, משלמי המסים, משלמים משכורות טובות ונותנים תנאים סוציאלים מצויינים לבורוקרטים\רגולטורים\פוליטיקאים אז למה שהם לא ירצו “לשרת” את הציבור בהמשך ולהמשיך ליצור “חוקים הוגנים” ו”רגולציה נכונה”? אם גם ימשיכו לשכנע אותנו שעבודתם מאוד חשובה ובלתי אפשרי בלעדם. 2. אם לאותם רגולטורים\בורוקרטים בא לוביסט\בעל הון ומאיים על עתיד הפיננסי וקריירה שלהם על ידי לא לקבל אותם לעבודה או נתינת שוחד , אז כמובן ש80-90% מהאנשים לא יעמדו בפיתוי (לכולם יש משכנתה וילדים שצריך לפרנס). גם כל החברים\קולאגות שלהם עושים אותו דבר אז אין להם בעיות מצפון… פתרון: 1. לבטל חוקים רגולטוריים שמגבילים תחרות וסוגרים את השוק ישראלי לכמות מאוד קטנה… קרא עוד »

יאיר
אורח
יאיר

הבעייה אינה שהפוליטיקאים רוצים שליטה, אלא שהציבור דורש מהפוליטיקאים שישלטו. דורש ש”יעשו משהו”, דורש שיתערבו במחיר העגבניות, ושיפעילו פיקוח על הבניה, הציבור מוסת התקשורת מבקש שהפוליטיקאי ידאג לחינוך, שידאג לבריאות, שיקים בית חולים, שיפקח על הבנקים, שימשיך לממן את גלי צה”ל ואת התיאטרון ואת הפועל תל אביב. הציבור מוסת התקשורת הוא שמוחא כפיים ל”פוליטיקאי החרוץ” = זה שיזם עשרות חוקים חדשים ( ובעך סירבל עוד יותר את היכולת שלנו לפעול). אנו זקוקים לשלטון עצלן. לפוליטיקאים שמבטלים חוקים, שמקטינים את ההתערבות שלהם במשק ובחברה. אם נוותר על סבסוד התיאטרון, הספורט, המוזיאונים והסינימטק. לא נצטרך “שרת תרבות”. אם נפריט את הרפואה והחינוך… קרא עוד »

עקבו אחרי

אל תחמיצו אף פוסט

אנא המתינו

תודה שנרשמתם!

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום