בית » עצמאות כלכלית » אל תחשפו את תכנית המילוט שלכם

אל תחשפו את תכנית המילוט שלכם

קחו דלי גדול ומלאו אותו בעשרות סרטנים חיים.

תאורטית, כל סרטן יכול היה לטפס מעלה ולחלץ עצמו בקלות יחסית; אלא שבפועל, ברוב המקרים הסרטנים ייקלעו לתחרות חסרת תוחלת, שתגרום להם ללפות האחד את השני ולמנוע זה מזה כל אפשרות להימלט.

כך, במו צבתותיהם, הם גוזרים את דינם למיתה קולקטיבית.

מדהים כמה דומים פרוקי הרגלים הללו לבני האדם. ניתן להמשיל את התנהגותם לנטייתן של קבוצות אנושיות לדכא, להקניט ולהשתלח בכל פרט שנוחל הצלחה גבוהה מהממוצע הקבוצתי. קנאה, יצר תחרות וחרדת מעמד הם רק חלק מהסיבות להתנהגות הזו, שניתן לסכמה במשפט “אם אני לא יכול להשיג את זה, איש לא יוכל להשיג את זה.”

זו הסיבה שאסירים שמתכננים להימלט מבית הסוהר נוטים לשמור את תכניותיהם לעצמם (אלא אם מכריחים אותם).

באותה מידה, אנשים שמעוניינים לאמץ סגנון חיים אלטרנטיבי, החורג מהנורמה, ומפרסמים זאת קבל עם ועדה, מתויגים מיד כחריגים, מוזרים ובלתי רצויים.

אם כבר התחלתם לרקוח תכנית בריחה מפורטת ממרוץ העכברים — אני מציעה שלא תחלקו אותה עם אף אחד.

כן, אנו חיים בחברה חופשית כביכול וניתן היה לצפות שזו דווקא תעודד חתירה לחירות כלכלית בגיל צעיר. הבעיה היא שסגנון החיים הנדון בבלוג הזה נחשב, עדיין, לקיצוני מאוד, כמעט בלתי נתפס בראייתם של מי שגדלו בצילה האפל של הנורמליות.

מאדם צעיר שאיננו עשיר מאוד או חולה מאוד מצופה לעבוד ככל שהוא יכול ולצרוך ככל שהוא יכול – לפחות עד גיל 70. אין כאן הנחות. כל בחירה אחרת מהווה סטייה קיצונית מהנורמה, שכמובן צפויה לזכות אותו בתווית שלילית כלשהי. מצב זה מוליד, מטבע הדברים, התנגדות עזה.

אנשים שונים מתנגדים למטרה (פרישה בגיל צעיר) ולשיטה (פשטות מרצון, קיצוץ חד בהוצאות,והשקעה של מרבית ההכנסה הפנויה) מסיבות שונות. אם תספרו על תכניתכם למי שאינם בשלים לקלוט את המסר, סביר שתיתקלו לפחות בארבע קבוצות של מתנגדים.

1. חכם: משטרת המוסר

יש אנשים שרואים בעבודה חובה ערכית-מוסרית. הם ייצאו בתוקף כנגד כל אדם (או מגזר) שמורד במוסכמה זו.

בראייתם, אדם חייב לתרום את חלקו לחברה היצרנית ולסייע אגב כך לאלה שמזלם לא שפר עליהם, על משקל “לכל אחד לפי צרכיו, מכל אחד לפי יכולתו.” הם סבורים שאין הבדל בין חובתו של אדם כלפי למשפחתו לחובתו כלפי החברה הסובבת.

אם לא “מתחשק” לו לעבוד ולהעמיד את כישוריו לרשות הכלל הרי שהוא פושע חברתי, פרזיט, אגואיסט ועצל.

לעבודה, כך נטען, יש ערך סגולי. אז מה אם משך רוב ההיסטוריה האנושית העבודה הייתה נחלתם של העבדים בלבד. למי איכפת שרוב העבודה בימינו לא מייצרת ערך ממשי לחברה (ע”ע מוצרים ושירותים שאף אחד לא באמת צריך). האדם הנורמטיבי, הראוי, הוא האדם העובד. בתרבות המעוותת שלנו, ה”ג’וב” הפך לסמל סטאטוס.

כשאומרים לי שאני “חייבת” לעבוד ולתרום מכישוריי לחברה, אני משיבה שמאחר שיש לי את הפריוולגיה שלא לעבוד, אני חשה “חובה מוסרית” לפנות את מקום עבודתי לטובת אנשים הזקוקים למשכורת. את חובתי לחברה מילאתי בכך שהייתי יצרנית מספיק כדי (א) לחסוך די הון ו-(ב) להשקיע אותו בתבונה. כך סייעתי לייצר מקומות עבודה, תרמתי לצמיחת המשק והעשרתי את קופת המדינה, עליה נסמכים חסרי היכולת.

מחלקה אחרת ב”משטרת המוסר” ממקדת את פועלה בהשלכות המאקרו-כלכליות של תכנית המילוט שלכם. הם מוצאים פגם מוסרי בהחלטתכם לבזבז מעט כסף, ובכך מנסים ליצוק עומק תאורטי למילת הגנאי “קמצן”.

ביטוי נפוץ לכך הוא הדאגה לגורל המשק בתרחיש הדמיוני שבו “כולם יחקו אתכם”.  החשש הוא שהמצב ה”בריא” הנוכחי – שבו אנשים מבזבזים 110% מההכנסה שלהם על צריכה כפייתית התורמת כביכול ל”צמיחת” המשק — ישתנה ללא היכר  אם, נניח, אנשים יבזבזו רק 20% מההכנסה ויחסכו 80%. הדפלציה שתיווצר, כך הם טוענים, תביא לסוף העולם.

יתכן שתרצו לשאול את האנשים הללו מה יקרה למשק אם המצב הנוכחי יימשך כפי שהוא (רמז: משאבי כדור הארץ מוגבלים). יתכן שיש טעם להזכיר בפניהם שגם בזמן המשבר הכלכלי העולמי האחרון (2008) – השפל הדפלציוני החמור ביותר מאז 1929 – אנשים המשיכו לצרוך בכפייתיות.

אם אפילו המשבר הזה לא שינה את דפוסי הההתנהגות של החברה הצרכנית, מה כן יגרום לה להשתנות?!

כנראה שלא אתם.

2. רשע: הסקפטיים

בתרבות שבה כולם מעוניינים להרוויח כמה שיותר ולקנות כמה שרק אפשר ומתי שרק אפשר, די בכך שאינכם מבזבזים את כל המשכורת שלכם כדי שתסומנו כחריגים.

ככל שאדם “מושקע” יותר במערכת הקיימת (ובפרט אם בדיוק “קנה” בית חדש, קודם בדרגה, קיבל העלאה בשכר, השלים תואר אקדמי מתקדם) כך ההתנגדות שלו לסגנון החיים החלופי שלכם צפויה להיות עזה יותר וייצרית יותר.

אנשים כאלה מרגישים שהקונספטים של פשטות מרצון, חסכנות ופרישה בגיל צעיר מערערים את עצם הלגיטימיות של הבחירות שבחרו (משכנתא, קריירה, צרכנות מבוססת אשראי). הרי מה הטעם בחיים אם אי אפשר לקנות כל מה שרוצים? לשם מה קיים הכסף אם לא כדי לבזבז את כולו? חיים רק פעם אחת (חרפ”א)!

אל תצפו לקבל טפיחה על השכם ממי שחש מאוים על-ידכם. במקום זה, סביר שיטיחו בכם שאף אחד לא יכול לחיות על כל כך מעט כסף, שאיש לא יכול להנות מהחיים בלי לבזבז, ושפשטות מרצון היא מילה נרדפת להקרבת קורבן, התכלבות ואומללות.

היום, כשאני משווה את האושר הנובע ממסע שופינג כפייתי לאושר הנובע מהימנעות מצרכנות כפייתית, ברור לי איזה מהם הנו בר-קיימא ואיזה בר-חלוף.

מאחר שהסקפטי הטיפוסי אינו מודע לשינוי הערכי הנלווה לפשטות מרצון (העדפת ייצור עצמי על פני צריכה, איכות על פני כמות, שמישות על פני חדשנות, אינדיבידואליזם על פני קולקטיביזם), הוא מסיק שרמת החיים משקפת את איכות חייכם  ומכאן שנגזר עליכם להתפלש בעפר ולחיות באומללות אין קץ.

הוא סבור שהקורבן שהקרבתם קשה מנשוא, שעה שהוא עצמו מוסיף למכור את זמנו המוגבל למעסיקו תמורת כסף, חפצים וחוויות. הסקפטי, יש לזכור, משלם הון תועפות כדי להשתתף במרוץ העכברים: עלות המחייה של הקרייריסט הטיפוסי – רכב פרטי, ביגוד עסקי, ארוחות עסקיות, צהרנים לילדים, שמרטפית, “ערבי צוות”, בעיות רפואיות ולחץ נפשי – גבוהה לאין שיעור מזו של הפורש המפשט את אורחות חייו.

“הקורבן” שלי היה הפוך: “הקרבתי” את שלשלאות הברזל של תרבות הצריכה ותרבות הקריירה תמורת החופש לבחור מה לעשות בזמני ללא שמץ של דאגות כלכליות.

כשאדם נהנה מכמויות אדירות של זמן פנוי ונכונות להשקיע מאמצים, הכסף הולך ומאבד מחשיבותו. עצמאות כלכלית היא מינוח מכובס לתיאור העובדה שאני עשירה בזמן. התקציב שלי אמנם לא כולל תשלום של 40,000 בשנה לגננת שתגדל את ילדיי (התאורטיים 😉 ), אבל יש לי פוטנציאל של 24 שעות ביממה להעניק להם תשומת לב. אני לא משלמת כדי לאכול כל יום במסעדה, אבל יש לי די זמן כדי ללמוד איך לגדל ולבשל את האוכל שלי.

כסף הוא מקור לנוחות, אבל יותר מכל הוא פיצוי להיעדר כישורי חיים ומיומנויות יסוד. קל ללמוד את הכישורים הדרושים, אבל קל עוד יותר לשלם למישהו שיעבוד בשבילנו. לכן כשהאדם הסקפטי נשאל לכמה כסף הוא זקוק כדי להפסיק לעבוד, הוא נוקב בסכום בדיוני של עשרות מיליוני שקלים. אין לו את המיומנויות הדרושות כדי “למתוח” את הכסף הקיים כך שיספיק לו לזמן רב יותר.

הרבה מאוד סקפטיים מתקשים להאמין שאני חיה על סכומים נמוכים כל כך. אני, בתורי, מתקשה להבין איך הם יכולים לחיות על סכומים גבוהים כל כך.

3. תם: הוורקוהוליקים

אנשים שבאמת ובתמים אוהבים את מקום העבודה שלהם יתקשו מאד להזדהות עם שאיפותכם האסקפיסטיות.

למען הסר ספק – אנשים כאלה אכן קיימים. אני מכירה לא מעט כאלה באופן אישי, ואפילו כאן בבלוג.

אני מכבדת את האנשים הללו ולא חושבת שהם משלים את עצמם. אחרי הכל, גם אני פעם אהבתי מאד את מקום העבודה שלי – עד שהבנתי שכמו רבים אחרים, נפלתי למלכודת:

1) מצאתי תחום עניין
2) רכשתי השכלה אקדמית רשמית בתחום הזה
3) מצאתי עבודה במשרה מלאה בתחום הזה
4) אחרי שהתמקצעתי בתחום, הבנתי שהוא משעמם אותי
5) חזרתי לנקודה מס’ 1

בנוסף, גיליתי שהרכב האישיות שלי שונה מזה של הוורקוהוליק הטיפוסי. אני, למשל, לא מסוגלת להקדיש מעל 8 שעות ביום לפרויקט ספציפי ולשכנע את עצמי שאני נהנית מזה. אני לא יכולה להסתפק ב-5 שעות שינה בלילה, לזנק מהמיטה ישר לחדר הכושר, משום לרוץ לעבוד כל היום על “משהו שאני אוהבת”, ולשמור כל אותו זמן על רמת אנרגיה גבוהה מספיק כדי לחייך ולהתנחמד לטיפוסים שסביבי.

לו הייתי יכולה לעשות זאת, ספק אם הייתי פורשת.

הבעיה היא שחלק מהאנשים הנמנים על הקבוצה הזו נוטים להפוך את העבודה לעוגן המרכזי של חייהם. ללא העבודה קשה להם למצוא משמעות אמיתית להמשך קיומם. פרישה ממעגל העבודה בגיל צעיר, בראייתם, שקולה לשקיעה לתהום של 60-50 שנות עינוי ריקני וחסר מהות.

מיותר לציין שאני רואה את הדברים אחרת. החופש הכלכלי שלי מאפשר לי לעבוד במה שאני רוצה. עבורי, זה משמעותי יותר מהחופש לקנות מה שאני רוצה.

זכרו – העובדה שישנם אנשים המכורים לעבודתם לא עומדת בסתירה לרעיונות המובאים בבלוג הזה.

4. ושאינו יודע לשאול: מתרצי התירוצים

קבוצה זו עשויה דווקא להתייחס בחיוב לתכנית המילוט שלכם, אולם ברוב המקרים היא תפרש אותה כביטוי של מזל חריג ששפר עליכם.

אנשים אלה התרגלו לחשוב שחופש כלכלי הוא פועל יוצא של ירושה, זכייה או אקזיט עסקי / נדל”ני, או במילים אחרות, פונקציה של כמות לא מבוטלת של מזל.

קשה להם להעלות בדעתם שחיסכון אגרסיבי – שתלוי אך ורק בדברים הנתונים להחלטתו ולשליטתו של הפרט — מאפשר להגיע לעצמאות כלכלית בהסתברות של 100%.

הם הופכים רצונות כמו רכב פרטי, סמארטפון, כבלים, מסעדות, שופינג, אלכוהול, בילויים וסיגריות להרגלים קבועים. עד מהרה ההרגלים היקרים הללו הופכים לצרכים תלותיים, ופתאום הם כבר “לא יכולים” (או שמא, לא רוצים) לגמור את החודש. על עצמאות כלכלית אין מה לדבר.

אדם עצמאי, שמסוגל לחשוב בכוחות עצמו, יבין בקלות שכל היבט בחייו ניתן לשיפור באמצעות בחירה אישית. הוא לא ייכנע לתעמולה ולא ימצא היגיון במסר מסוים רק מפני שחוזרים עליו מבוקר עד ערב.

לעומת זאת, מתרצי התירוצים נוטים לכפות על עצמם שורה של אילוצים מנטאליים. כך הם מצמצמים למינימום את מידת יכולתם לעצב את חייהם בהתאם לבחירותיהם האישיות.

חלק גדול מהאילוצים הללו מנוסחים בסגנון “מכיוון שאני X, אני חייב להיות Y,” כאשר ערכיו של X עשויים להיות ‘עני’, ‘עשיר’, ‘מעמד הביניים’, ‘משכיל’, ‘חסר השכלה’, ‘אשכנזי’, ‘מזרחי’, ‘יהודי’, ‘ערבי’, ‘גבר’, ‘אישה’, ‘דתי’, ‘רווק’, ‘נשוי’, ‘הורה’, ‘סטודנט’, ‘קרייריסט’, ‘מומחה בתחומי’, ‘איש אשכולות’.

אנשים מתייגים את עצמם ואת הסובבים אותם בהתאם לסטריאוטיפ מסוים (X) ומחייבים את עצמם לנהוג בהתאם לכללים מדומיינים (Y).

השקפת העולם השבלונית הזו היא המקור לטענות בסגנון “איזה מזל יש לך שהצלחת להגיע להישג כזה,” או “הלוואי שהייתי יכולה ללכת בעקבותייך. אני בטוחה שזה מתאים למישהי כמוך, אבל אני לעולם לא אוכל לעשות זאת כי [יש לי משכורת נמוכה / ילדים/ אמא חולה / משכנתא / התמכרות ].”

כשמוהלים קנאה ארסית ברחמים עצמיים קשה מאוד לעבור את השינוי המנטאלי הדרוש כדי לסמן יעד ולכבוש אותו.

אז איך להתנהג?

מדיניות של הפרד ומשול היא הפיתרון המומלץ.

אנשים יבחינו בכך שאתם לא מבזבזים כסף, ואולי יכנו אתכם קמצנים, בונקריסטים או מוזרים. אבל רובם לא יצליחו להבין מדוע אתם נוהגים כך.

אף אחד מהסובבים אתכם לא צריך לדעת שאתם חוסכים ומשקיעים 80% מהמשכורת שלכם כדי שתוכלו לצאת לחופשי בעוד פחות מעשר שנים. כפי שראינו לעיל, הקונספט נשגב מבינתם של רוב האנשים. הם לא יצליחו לחבר את הפאזל.

המשמעות היא שתידרשו במידה מסוימת לנהל חיים כפולים.

תיאלצו, למשל, להשתתף בארוחות צוותיות ובמסיבות ימי הולדת ובחתונות של החבר’ה מהעבודה. תצטרכו להביע אמפתיה מעושה בכל פעם שאחד מהעמיתים שלכם יספר בחשש כי עתידים לפטר אותו, שהמשכורת לא מספיקה לו או שהחזר המשכנתא שלו עלה. תידרשו לזייף חיוך רב רושם בכל פעם שמישהו קונה רכב חדש או משפץ את המטבח.

אם אתם נקלעים לשיחה על כסף, דברו תמיד באחוזים, לא בסכומים אבסולוטיים. סכומים אבסולוטיים מבלבלים אנשים וגורמים להם לתהות “וואו, אתם יושבים על סכומים כאלה ולא קונים שום דבר לעצמכם? למה?! פנקו את עצמכם קצת, אתם יכולים להרשות את זה לעצמכם!”

לא, אתם לא יכולים להרשות את זה לעצמכם. אתם צריכים את הכסף הזה כדי להשקיע אותו ולייצר הכנסה פסיבית לשארית חייכם. אנשים שגדלו בצל התפיסה שצריך לבזבז כל שקל פנוי יתקשו מאד להבין שכסף יכול לעשות כסף.

לסיום, בכל פעם שמקונן בכם הספק או ש”מדגדג” לכם לספר למישהו, היזכרו בשני החוקים הראשונים של “מועדון קרב”.

1st RULE: You do not talk about FIGHT CLUB.

2nd RULE: You DO NOT talk about FIGHT CLUB.

חג חירות שמח וכשר לכולכם!



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

75 תגובות

  1. לגבי הסרט ומקום העבודה  – תמיד טוב להיזהר מיוונים הנושאים מתנות.

    גם אחרי הבריחה מהכלא כדאי גם מאד מאד להיזהר. רוב המקרים שהמשטרה פותרת אחרי שנים זה בגלל שמישהו לא יכל לסתום ת׳פה. יש לנו כאן כמה דוגמאות חיות המראות שלהתגבר על הקושי הוא לא עניין פשוט כלל וכלל.

  2. הפוסט הזה העלה לי משהו מתהום הנשייה ופתאום הבנתי את זה. אני כבר לא עובדת קרוב לשלוש שנים וכנראה זה מה שגרם לי לשכוח.. אז הנה זה בא: אנשים שעובדים במקצועות “נחשבים” ובשכר גבוה הם מאוד מאוד גאים בעצמם, הם בהיי, באופוריה של הצלחה, במיוחד אם הם גם פחות או יותר גמישים מבחינת הזמן או סחבקים עם הבוס. מחנכים אותנו לזה! ומי שהגיע לזה, הצליח. העבודה נותנת משמעות לחיים, בערך כמו ילדים והרבה פעמים יותר (ועל זה תעיד ההיא מיאהו שחזרה לעבוד יום אחרי הלידה). פתאום פשוט נזכרתי בעצמי: קמה בבוקר, מתלבשת פצצה, קונה לפעמים קפה בקרטון בשדרה של רוטשילד ולוקחת אוטובוס לרמת החייל לעבודה, חושבת מה יהיה היום ואיזה כיף לראות את הקולגות, חוזרת הביתה בחושך מלאת סיפוק, הולכת למסעדות כל הזמן כי יש כסף ואיזה כיף. מרגישה שזקוקים לי בעבודה, שמחכים לי, שמעריכים אותי. רבאק, איך שכחתי את כל זה? זו הסיבה שאנשים מגנים בחירוף נפש על עבודות “טובות”. אבל חברים, עד שלא תנסו לא תדעו אבל הנה שורה ממי שהיתה משני צידי המתרס: החיים החופשיים מעבודה טובים הרבה יותר (מה שכן הם דורשים יצירתיות ואינטיליגנציה כי אתם הולכים לעצב את העולם החדש ותכנון הזמן לגמרי בעצמכם).

    • אלא שרוב האנשים לא עובדים בעבודה כזו. רק היום פרסמו שחצי מהעובדים בישראל מרוויחים מעט מדי מכדי שמשכורתם תהיה חייבת במס. ואנשים שעובדים בעבודות טובות גם לא מבינים את זה ואת איך נראים החיים של רבים כאן בישראל (להזכירכם, שכר חציוני של 6000 ברוטו).
      עבודה לרבים מאיתנו זה עונש. אם אפשר להסתדר כלכלית בלי זה, מצוין. יש המון דברים אחרים שאפשר לעשות כדי להעשיר את החיים ולתת להם משמעות.

  3. סולידית יקרה, אני עוקבת אחרייך בטוויטר ובאמת שמתי לב שאת מעוררת שם אמוציות שליליות וחוטפת תגובות מגעילות מקבוצות של עוקבים.

    אני שונאת את ההתנפלות הקולקטיבית הזו, שמחה שאת ממשיכה לכתוב ושיש לך גם קוראים מפרגנים. בהצלחה.

  4. מאז נתקלתי בבלוג הזה לפני מספר חודשים חיי השתנו. אני מרוויח 14000 שקלים נטו, אבל היה לי מינוס של 60000 שקלים בעו”ש.( בנוסף 100.000 בהלוואות )

    אני עדיין לא מסכים עם מקלחת קרה ; ) , אבל הבנתי דרך הבלוג שהמינוס והחובות הם לא גזירת גורל , והחלטה שלי יכולה לחסל את המינוס ואת ההלוואות.כאן הבנתי שאני בעצם מנוצל על ידי בנקים ונותני שירותים.

    כיום המינוס עומד על 2700 שקלים, ואני כבר מתחיל להתעניין באיך להשקיע את הכסף שיצטבר עם החודשים והשנים ( אני מקווה)

    אני נתקל בהרבה ביקורת מחברים ומעמיתים לעבודה ( “נהיית בונקר..”) אבל הסיפוק והשקט הנפשי הזה בפעם הראשונה שווה את כל ההתמודדות הזו.

    תודה לכותבת הבלוג על ההשקעה.

    • ואם בהגדה עסקינן, אוסיף כאן את שני הגרושים שלי.
      בישראל ישנה בעיה שהולכת ומתעצמת. אנשים אינם חוסכים מספיק לפנסיה וכפי הניראה יגיעו יום אחד לשוקת שבורה.
      אם הכותבת תתן יותר השראה לחסוך יותר לימים קשים בכלל (כמו במקרה של חיים), והפוסט הנ״ל יתן קצת יותר מוטיבציה לכך בפרט, אפילו אם לא יגיעו לעצמאות כלכלית, אלא רק לחיסכון פנסיוני נאות – ד י י נ ו.

      • מסכימה איתך לגמרי!
        השיטה שלה מאוד מעניינת – לא מתאימה לכל אחד as is, אבל בהחלט אפשר להשתמש בעקרונות הללו כדי לפרוש בגיל 50 (ולא 30) או כדי – כמו שאמרת- לחסוך לימים קשים.
        כל אחד לפי רצונו ולפי רמת הסיכון אותה מוכן לקחת.
        מאוד אהבתי את הקונספט של לעשות את ההפרדה בין הדברים הבאמת חשובים בחיים (כמו: זמן איכות עם האנשים שאנחנו אוהבים) לבין הדברים הפחות חשובים (קניית מותגים, בילויים מוגזמים במסעדות ופאבים וכו’..).
        אני חושבת שכל אחד יכול ללמוד מזה.

    • אוריאל

      חיים, כל הכבוד.

  5. הקייץ קייץ היו רעים : 

    רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? (שמות יב כו): “מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?”, לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָלמלהיות שותף עם כלל ישראל, כָּפַר בְּעִקָּר.

    ואל תשכחו שאפילו חז״לנו  אמרו שלפעמים יצר הרע הוא טוב מאד.
    הוא מקור היצירה. האחרים לרוב משעממים.

  6. זאת ההגדה ששווה לקחת לסדר. בטוח יהיה מעניין. כך או כך, מקווה שהרעיונות שלך יחלחלו. חזקי ואמצי סולידית.

  7. שנון

  8. הפוך גוטה!
    אם אתה מתכנן לעשות דבר כזה כדאי שדווקא כן תדבר עם אנשים משלוש סיבות עיקריות:

    1. תגובות של אנשים מאלצות אותנו להסתכל על תכניות כאלה עוד פעם ועוד פעם, מאספקטים שונים ומגוונים. בעיקר התגובות השליליות. אחרי הכל, אם אתה רוצה לעשות שינוי רדיקאלי בחיים שלך – הרבה פעמים להמון יש דברים חכמים להגיד על זה. אני לא אומר שצריך להקשיב למה שכולם אומרים בעיוורון, אבל יש בזה ערך דווקא.
    2. התגובות של אנשים דווקא טובות, כי הן מבהירות לנו מי חבר אמיתי ומי לא. בן אדם שיפסול על ההתחלה, הוא כנראה אדם שלא שווה יותר מדי להיות בחברתו, לעומת מי שגם אם מתנגד – לפחות יתעניין ויבין. כל עוד אתה לא מתנשא מעל אחרים, אלא מציג את הבחירה שלך לפרוש כהחלטה לגיטימית אחת מני רבות – אין סיבה שאנשים לא יפרגנו (גם אם חלקם יחשבו שאתה קצת מוזר)
    3. והכי חשוב – כשאתה מתחיל בתהליך כזה אתה מהווה דוגמה אישית לאנשים אחרים. גם אם רק אחד מה-100 אנשים שסיפרת להם ישקול ברצינות לעשות גם שינוי כזה בחייו – וזה כבר היה שווה.

    שיהיה חג שמח! 🙂

  9. סולידית,

    אהבתי מאוד את הפוסט הזה. הכרתי את הבלוג שלך בימים האחרונים ואני מתחבר אליו מכוון שבשנה האחרונה אני בתוך תהליך חיובי, שהמסר הכללי שלך תואם אותו. אני בן 30 עם השקעות יפות והתאבון רק הולך וגובר (בגיל 40 אני שואף להתקיים מהתשואות – בלבד! ). אני חוזר מעט אחורה….לפוסטים שקראתי אתמול, ואני רוצה לדעת האם לדעתך קיים יתרון ל : Vanguard Total World Stock Index Fund VT
    על פני : MSCI World ETF URTH ??? או יותר נכון להבין מהו ההבדל בין שני ה ETF האלה…

    תודה!

    • VT עוקבת אחר מדד FTSE ALL WORLD, שכולל שווקים מפותחים ומתפתחים ב-45 מדינות.
      URTH עוקבת אחר מדד MSCI WORLD שכולל שווקים מפותחים בלבד.

    • אריאל.

      בתור מי שמחזיק VTI וVEU (אני מעדיף פרופורציה שונה בין ארה”ב לשאר העולם):
      http://etfdb.com/tool/etf-comparison/URTH-VT/
      בגדול:
      URTH – עוקב אחרי השווקים המפותחים וחברות בגודל בינוני ומעלה ויותר יקר מVT
      VT – עוקב אחרי כלל השווקים וחברות בכול גודל. מחזיקים יותר מ5000 מניות לאומת יותר מ1000 בURTH. זול יותר.

      מכיוון שהם עוקבים אחרי מדדים שונים הרכב הנכסים חשיפה למדינות שונה.
      באופן כללי אני אוהב יותר את וונגארד בגלל היכולת שלהם לספק שגיעה נמוכה במעקב אחרי מדד הייחוס ועלות זולה.
      איך הם עושים זאת – תחפש בגוגל על המבנה של קלסי השקעות שלהם.

      הבהרה – אני לא יועץ ואין לי מושגל על מה אני מדבר

      • ” הבהרה – אני לא יועץ ואין לי מושג על על מה אני מדבר ”
        גדול איליה!

        תודה על העזרה.

        • מנסיוני המר הוא היה אמור לכתוב הפוך “אני יועץ ולכן אין לי מושג על מה אני מדבר” 🙁

          • היי, לא יפה. אני מבין למה אתה אומר את זה (יועץ וידע זה לרוב XOR).
            לא יעצתי – רק חלקתי את המידע ולא ניסיי לשכנע אף אחד פה. ההבדל שלי מיועץ זה שהכסף שלי נמצא איפה הפה שלי נמצא (לקחתי את הביטוי הזה מבאפת :)).

  10. היי,
    אני כנראה זאת שלא יודע לשאול..
    יש לי שאלות:
    1.איפה עבדת שהצלחת לפרוש יחסית מהר ועם סכום גדול?
    מניחה שעבדת בחוץ לארץ?
    את מאוד אופטימית,ומדביקה בזה אותי ואני בטוחה שעוד אנשים 🙂
    אבל שימי לב,שכמו שכבר כתבו בהרבה פוסטים אחרים, בארץ התהליך הזה יקח הרבה יותר זמן..
    כי
    המשכורות יותר נמוכות,
    החיים יותר יקרים(תרצי או לא אוכל צריך לקנות,ועל קרקע שעליה את יושבת צריך לשלם)
    משהו אומר לי שלא רכשת את החסכונות האלה שאיתם התחלת להשקיע בארץ..

    2.קחי בחשבון..שלפי השיטה שלך.. די משתמע שלא מומלץ להביא ילדים לעולם…
    מה לגבי זה?

    פובט מעניןן! כמו כל הפוסטים:))
    *אחת שהתמכרה*

  11. דורין, את ממש לא חייבת הסברים או תירוצים לאף אחד. זכותך לחיות את חייך כפי שאת רואה לנכון, בלי שמישהו ירמוז שאת הורסת את כלכלת העולם או משהו היסטרי בסגנון. בתור אחת שיותר קרובה לדמות התם בפוסט (למרות שהעבודה לא ממש מהות חיי, היא כן נותנת לי מידה רבה של סיפוק וזהות) ולא מתכוונת אפילו לחשוב על מקלחת קרה, אין לי בעיה להעריך ולכבד מישהו שבחר אחרת.

    ד”א – מי שחושב שבאמריקה הדשא ירוק יותר (כפי שקוראי כלכליסט לעיתים חושבים) מוזמן לקרוא את זה: http://money.cnn.com/gallery/real_estate/2014/04/02/housing-priced-out/index.html

    • את רצינית שהבאת את הכתבה הזאת בתור דוגמא לכמה קשה לקנות דירה בארה”ב?
      טייס שמרוויח 90 אלף דולר בשנה ורוצה לקנות בית ב250,000 אלף דולר בלי משכנתא? זאת הדוגמא?!?!
      כמו שאפשר לראות מהתגובה הצינית הראשונה שם “אני לא מוצא דירה בגודל 2000 מטר מרובע ב800 דולר לחודש במנהטן, למה אני לא מקבל גם כתבה??” אנשים שם צוחקים על המקרה האבסורדי הזה של “קושי”.

      • שים לב שיש שם לא מקרה אחד, אלא שישה. ולמרות שאובייקטיבית באמת יותר קשה להגיע לדירה בארץ, הרבה מהתלונות דומות מאוד לאלו שרואים בכלכליסט: רוצים לגור באיזור יקר ולא בפריפריה (כלומר מחוץ לאיזור חדרה-גדרה), לא רוצים לקחת משכנתא לשלושים שנה וכו’. גם בסיטואציה של מחירי דירות סבירים יותר, אנשים כאלו לא היו מוצאים דירה.

        • כן, ראיתי את המקרים האחרים.
          טייס שרוצה דירה במיאמי ביץ’, אם אחד הורית שרוצה לגור בפאלו אלטו , זוג שרוצה לגור במרכז סן פרנססיקו וכו. פשוט הזוי. המקומות הכי נחשבים בעולם ואנשים מן השורה לא מבינים איך לא יכולים לקנות שם דירה. כן, מסכים איתך שלחיות בסרט זה משהו אוניברסלי ולא רק ישראלי, אבל להשוות בין זוג ישראלי שמנסה לקנות דירת יד שניה מתפרקת בחדרה למקרים בכתבה זה פשוט לעג לרש.

    • שמעון חש

      דירה באמריקה…
      אנשים תמיד יקטרו
      דירה ממוצעת באמריקה עולה פחות מחצי משכורות ממוצעות מאשר בארץ.
      אבל פעם זה עוד פחות.. אז הם מקטרים…

  12. הי, פעם ראשונה שאני מגיב לכזה בלוג, אולי בגלל שאת ישראלית ובד”כ אני קורא אותם באנגלית וזה מרגיש קצת רחוק יותר …
    בכל מקרה, כמובן שגם אני הייתי רוצה לחיות מתשואות וכו’, אבל אני גם הייתי כנראה פוצח בטיול אינסופי. מה דעתך בנושא ? הרי טיול גם דורש סוג של משאבים.
    האם סגנון החיים הזה מאפשר לנו להסתובב ולהתיר חותם על מקומות אחרים ?

    • היי זיו,

      באופן אישי אני מעדיפה ללכת לרופא שיניים מאשר לדלג בין נמלי תעופה שונים ברחבי העולם, אבל זו רק אני.

      עקרונית, אין שום בעיה ליישם את אורח החיים הזה בהנחה שאתה מתכנן לשהות בחו”ל תקופה ארוכה (יותר משנתיים) ולחוות את היעד כפי שהוא באמת (על כל מערכותיו הבירוקרטיות) ולא כפי שהוא משווק לתיירים.

  13. שלום דורין,

    מאז שהתחלתי לקרוא את מה שאת כותבת, הדברים פשוט לא יוצאים לי מהראש.
    מאוד רוצה להגיע לחירות הכלכלית שאת מתארת.
    אני חושש שאני צריך עזרה.
    את כמעט ולא מתייחסת לענין הילדים. אני גרוש ותשלומי המזונות יחד עם שכ”ד מגיעים ל 65% מהשכר נטו שלי.
    בנוסף, הילדים לא מצליחים או רוצים להבין את הענין הזה. כבלים זה דוגמה מהזמן האחרון…
    הייתי שמח לשמוע מה דעתך.
    מחכה, כרגיל, לפוסט הבא שלך.

    תודה

    • חביב. לצערי הרב לדורין לא יהיה מענה לבעיה שלך. לדעתי היעדים של תוכנית שלה אינה ברי יישום גם לרווק המרוויח שכר ממוצע שלא לומר למשפחה עם ילדים, שלא לומר למשפחה של הורים גרושים עם ילדים. מה שכן כמובן שכל אדם/ משפחה יכולים להרוויח מצמצום הוצאות, אשראי וחובות.

      גידול ילדים עולה כסף והרבה. אפשר לצמצם בהוצאות, אבל יש גבול מסויים בו רמת הצמצום תהיה כזו שתעורר תגובות שליליות מצד הילדים ומצד הסביבה שלהם (ילדים אחרים, הורים אחרים וכד’) אלא אם כן אתה מגדל את הילדים באיזה כפר אקולוגי אדיאלסטי במדבר או בקומונה סטייל גואל רצון (למי שלא מכיר, חפשו את הערך בויקיפדיה). סביר עוד שצמצום הוצאות ואימוץ אורח חיים סגפני לילדים כנראה יוביל לפגיעה בסוציאליזציה של הילדים וסיכויי הצלחתם בחברה המודרנית.

      במקרה שלך יש גם את אם הילדים שסביר שאינה באותו קו מחשבה ואמורה לקבל ע”פ חוק מזונות בשיעור מסויים משכרך.

      אז צר

  14. חחח.. הפוסט הזה מזכיר לי את המדיניות של צבא ארה”ב להומואים שלה.

    D.A.D.T

    DONT ASK DONT TELL

    נ.ב בנוגע לויכוחים אם אנשים תמיד צריך לזכור את המשפט האלמותי הבא:

    כל דבר הוא נכון בהקשר מסוים!

  15. רק לומר שאפשר לגדל שישה ילדים (בנתיים), בהכנסה חודשית של 14000 ולחסוך יפה. (מתוכם 10% למעשר כספים- תמיכה במטרות שחשובות לי, ועוד כ-2000 בחודש לשים בצד), תוך מעקב קפדני אחרי ההכנסות וההוצאות. היינו במינוס (של 1000 ש”ח) פעם אחת בחיינו למשך שבוע, ובזה זה נגמר.
    אני לא יודעת אם אפשר “לצאת לחופשי” כמו שדורין מגדירה בשיעורי חיסכון כאלה, אבל זה בהחלט מאפשר חיים רגועים ומלאי עשייה וסיפוק.
    אפשר לגדל ילדים מאושרים ומפותחים מכל הבחינות, עם בגדים מיד שניה ומתוצרת עצמית, בלי חוגים, בלי צעצועים ממותגים, בריהוט מיד-2 ועם אוכל פשוט ובריא שמיוצר בבית.

    למה אני בכלל כותבת?
    כדי לומר שאפשר לחיות חיים חופשיים מלחץ וממרדף בלתי פוסק אחרי סיפוק הצרכים ה”בסיסיים” ועדיין לא לוותר על תענוגות החיים- ילדים, לימוד ערכי ועבודה מעניינת ומספקת (גם אם לא מאוד מכניסה).
    לא חייבים להיות אלהוריים ולסבול תקופת “טרום שיחרור” מעיקה במקום עבודה משמים רק כדי להרוויח מספיק כדי “לצאת לחופשי”. עדיף לחיות את כל החיים, בלי לוותר על אף חלק.

    בהצלחה לכולנו.

  16. שנאמר “אם תרצו – אין זו הגדה”… תודה על הפוסט המעולה וחג חירות שמח לכולם.

  17. דורין,
    הערך המוסף האמיתי של הבלוג שלך עבורי הוא האפשרות לשלוח אליו את כל אותם “מתנגדים”.
    כך במקום שאני אתאמץ, אתעצבן ואבזבז זמן יקר, את עושה בשבילי את העבודה הקשה.
    תודה רבה!

  18. דורין כרגיל אני מזדהה עם כל מה שאת כותבת כאן בבלוג המדהים הזה.והלוואי והיה אפשר באמת ליישם את זה בצורה כל כך פשוטה , אבל זה לא כל כך פשוט ליישום מסיבות רבות ובהם נסיבות חיים ,לך יש את המזל הזה שהצלחת “לעבוד על המערכת” כי את בחורה אינטליגנטית שחושבת כמה צעדים קדימה . יש לך השקפת עולם מקורית ובלתי קונבציונלית שרוב האנשים יהייה להם קשה לעכל את זה והמדינה בטח לא תעזור להם ליישם את זה . . כי רוב האנשים נולדו וגדלו לתרבות מסויימת וכך הם חונכו . לא תוכלי לבד “לשנות את העולם” , גם אני ניסיתי זה לא כל כך פשוט. יהיו לך הרבה מתנגדים . כי רוב האנשים הם חלשיי אופי ומעדיפים שישלטו בהם ויתנו להם מסגרות ויגידו להם מה לאכול ועם מי להתחתן. אחרת הם ילכו לאיבוד לבד. צריך הרבה אומץ ואינטלגנציה גבוהה בכדיי להתעלם מכל “הרעשים” וההסחות דעת שמסיחים אותנו ומפמפמים לנו בכל מקום בתקשורת , בפרסומות, בפוליטיקה ,וכו’. לקבוצה מסויימת שהגיעה מלמטה וממקומות לא “נחשבים” : עבודה, לימודים , מקצוע וקריירה זה קרש קפיצה להתקדמות בחיים ולבסוף גם לחופש כלכלי. כל זה כמובן בתנאי שאין עלייך את הנטל של פרנסת ילדים . זאת אני אומרת מפקרספקיטבה רחבה יותר ורואה את כל התמונה . בבלוג זה שאת כותבת את שוכחת שייש אוכלוסיות רבות שכלל לא מגיעות בכלל לקרוא את המאמרים שלך . הם עסוקים כל היום בפרנסה ובעול של השרדות ושל תלעות החיים ולכן הם לא יכולים בכלל לפנות את הראש והמחשבות שלהם לדברים אחרים . לך יש את הפריבילגיה הזו שהגעת למצב שאת יכולה לא לעבוד . רוב האנשים אם הם לא יעבדו , לא יהייה להם מאיפה לשלם חשבונות ומאיפה לאכול.

  19. חג חירות שמח ואביבי לך!
    תעמדי ביד חזקה ובזרוע נטויה כנגד הרשע האנושי הבלתי נמנע.. ותהני מעדת המפרגנים (:

  20. שמעון חש

    אין שום בעיה לספר על התוכניות
    כולם רוצים לפרוש בגיל צעיר.
    יספרו לך כמה זה לא ריאלי.. בסדר..
    פרטים מושכי אש , כמו מקלחות קרות , או שאר חסכנות אובססיבית עטופה באידיאולוגיה , עדיף באמת לחסוך מאחרים.

    אי ילדים גם תמיד ימשוך ביקורת. לאשה יותר

  21. תודה

  22. דורין, לא חמקה מעיני ההתבטאות על הסרטנים.
    אני מניח שגם דעתה של שולה מעפולה לא נחה עלייה מעניין זה.
    אמת הדבר שההסכם שלל התבטאויות מפורשות על נישוק ישבנים, מרוץ עכברים ועבדים
    ולא כלל לצורך העניין סרטנים.
    כשגריר של רצון טוב אני מבקש ממך להתבטא לפי רוח ההסכם ולא רק לפי פירושו המילולי. כל זאת כמובן למען עתיד ילדינו.
    למען הסר ספק כינויים מממלכת החרקים לא יתקבלו למעט דבורים.
    כינויים מממלכת העופות הדורסים לא יתקבלו ואתם גם בת היענה והעורב.
    כמובן שאין לחזור לבני הקופים והחזירים.
    לעומת זאת כינויים ממשפחת החתולים יתקבלו בברכה לצורך העניין אריות,נמרים או פנתרים .

    ד.א. שינתי את שמי לגיא קרי ונכנסתי לרשימת ההמתנה לבקרה. מנסה עכשיו רק עם גיא.

  23. הגעתי לעצמאות כלכלית לפני כמה שנים ומאז אני לא עובד. תענוג!

    לא הצהרתי על כך בצורה ברורה למשפחה, חברים ומכרים. בדיוק מהסיבות לצפי של תגובות שמוזכרות במאמר… אני בד”כ אומר שאני “עובד מהבית”
    עם זאת, אנשים שמים לב לאורח החיים שלי ולזה שיש לי זמן לפנאי ואני מרגיש שיוצא לי שם של “זה שלא עובד” בקונוטציות לא מפרגנות,שיפוטיות וקנאה.

    ללא ספק הרבה בחברה של היום לא פתוחים לרעיון הזה ואני מרגיש שזה גורם לי נזק תדמיתי, כולל בנושא של מציאת בת זוג. “מה, אין לך משרה??” -מסתבר זה שיש לי נכסים רבים, אני חיי רגוע ויכול לתת לה יותר מזמני פחות מרשים נשים…
    גם למשפחה הקרובה זה נראה מוזר וקשה להם להבין שאני לא עובד מתוך בחירה. במיוחד האמא ה”פולנייה” שלי שאמרה לי שאני “לא נורמלי”…

    מצד אחד אני לא אוהב לשקר וחושב שזה חשוב להפיץ את הבשורה
    אבל מצד שני המציאות מכתיבה לי אחרת

    למען האמת זה קצת מתסכל אותי
    אשמח לשמוע מה דעתכם וגם שיתופים של אחרים בסטטוס שלי.

    • שמעון חש

      אלון
      אם אתה אמיתי ולא חרטטן , אז מה הבעיה ?
      בוודאי שאתה עובד ! אתה עצמאי , בעל עסק , בתחום השקעות בשוק ההון ובנדלן.
      אתה מנהל נכסי נדלן והון. מנהל השקעות וכו.. שעות גמישות

    • קבל את דעתם של ז’ורז’ ברסאנס

      ויוסי בנאי

    • אלון, מדוע שלא תגיד שהשקעת את כספך ויש לך מספיק כסף כדי שלא תצטרך לעבוד? זו האמת הרי.
      לדעתי עלייך לקבל שהחברה שבה אתה חי חושבת אחרת ממך, ולכן תמיד תהיה אאוטסיידר. מה אתה מעדיף? לעבוד במשרה מלאה רק כדי שיקבלו אותך? אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני מבינה את התסכול אני רק חושבת שזה המחיר שאתה צריך לשלם על הבחירות שלך. אז הכי טוב שתלמד להתמודד איתו – למשל למצוא אנשים שיש להם דעות דומות לשלך.

      לגבי הבת זוג – אני אישית הייתי רואה במצבך יתרון גדול. אתה פנוי מבחינת זמן ונפשית לבת הזוג שלך ואם תרצה ילדים גם לילדים שלך – זו מתנה. וכאמור זה גם מסננת כדי לנפות את הנשים שאין להן מחשבה מספיק פתוחה כדי לקבל את אורח חייך.

      • אני רק רוצה להוסיף – אני חושבת שאתה מאד צודק שאנשים סביבך פשוט מקנאים בך וקשה להם להתמודד עם זה שאתה לא צריך לעבוד. אני חושבת גם דורין שהרוב המכריע סובל מהעבודה שלו אך מרגיש שזה רע הכרחי – ושמישהו אחר חי אחרת ומוכיח לו בעצם שזה לא הכרחי – זה מאד כואב ומערער את תפיסת עולמו.

        אותה גישה יש לי לגבי נישואים וילדים – הרבה נשואים ושלהם ילדים אוהבים להתעמר ברווקים ובעיקר ברווקות ולדחוף אותם לכיוון נישואין והבאת ילדים לעולם ואני חושבת שזה בא בדיוק מאותה סיבה – הרבה אנשים בארץ מאמינים שאין להם ברירה אלא להתחתן ולהביא ילדים לעולם – שככה זה, וכשהם עושים זאת ונתקלים בתסכולים וקשיים ומרגישים אולי לא הכי טוב עם המצב שלהם אז הנחמה שלהם היא שאין מה לעשות ואלה החיים. ברגע שהם רואים רווק ולא הכי צעיר זה מערער את תפיסת עולמם שבעצם אין חובה להתחתן או להביא ילדים לעולם! הם חייבים שאותו רווק יתחתן ויביא ילדים לעולם כמוהם כדי להפסיק את הכאב בהבנה הזו.

        • היי הדס, אני לא מכירה את הרווקים/רווקות במעגל החברתי שלך, אבל אינטואיטיבית אני מניחה שרוב הנשואים+ מאיצים ברווקים להתחתן כדי שהאחרונים יהיו יותר מאושרים (לתפיסתם) ולא כדי לשמור על סדר חברתי מסוים שהם מרגישים שהוא הכרחי. אגב, באופן אישי אני נשואה+ וחלק גדול מחברותיי עדיין רווקות, אני מניחה ששני הצדדים רואים את היתרונות בכל אחד ממצבי החיים – היתרונות בלהיות נשואה הם בחיים השיתופיים, האמהות מבחינתי היא אושר צרוף. עם זאת רואה את חברותיי הרווקות ונזכרת בערגה בימי החופש בהם דאגתי רק לעצמי ונתתי דין וחשבון רק לעצמי. בקיצור – אין דרך אחת לחיות וכל דרך מביאה יתרונות אחרים, העיקר להסתכל על חצי הכוס המלאה… 🙂

          • מחזיראור

            אני לא חושב שרוב הנשואים מאיצים ברווקים להתחתן. לא באופן אישי לפחות.. אבל אין ספק שישראל מפעילה לחצים איומים על תושבייה להתחתן.

            ואני.. אני אהבתי מאוד את חיי הרווקות והחופש המוחלט שהיה לי, ואוהב את חיי השגרה והבטחון של הנישואים וההורות, וכשאתאלמן בנסיבות מסתוריות אני בטוח שגם אז אהיה מאושר.
            מסכים איתך בהחלט לגבי חצי הכוס המלאה.
            בסופו של דבר זה גם מה שדורין בדרכה המעודנת מטיפה לו, לא?
            בלי חצי כוס מלאה, איך היא הייתה חיה כמו מלכה?

          • מרימים לי להנחתות פה עם הכוס החצי מלאה ונישואים–
            אז הנה מה שלג’ורג קרלין היה מה לומר בעניין

            “Some people see the glass half full. Others see it half empty. I see a glass that’s twice as big as it needs to be.”
            והנה משהו שקשור לרווקים
            “If God had intended us not to masturbate he would’ve made our arms shorter”

            התגובה הזאת תמחק ואני אחזור לרשימת הממתינים לבקרה תוך ….
            10 9 8 7 6 5 …… שניות.

          • היי קרן, אני גרה בגרמניה וכאן לא נהוג להניח שדרך חיים מסוימת עדיפה על האחרת. כל אחד עושה מה שהוא רוצה בלי לחץ מיותר. אם מישהו מצא את אושרו בנישואים זה לא אומר שזה מתאים לאחר, ובארץ יש ההנחה שנישואים/ילדים זה הדבר. ברור לי שלנישואים וילדים יש את היתרונות שלהם אבל הם לא הדבר, הם לא מתאימים לכולם, והם לא אוטמטית מביאים אושר.

      • מסכים .
        חוץ מההבחנה הבאה “אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.”
        היא לא רלוונטית משום שזה אילוץ פיזיקלי.
        האילוצים האחרים הם חברתיים.
        מי שמצטט באוזנייך את האילוץ הנ”ל אכן רוצה שתרגישי שאין לך ברירה.
        ואכן מול אילוץ פיזיקלי אצבע משולש לא כל כך עוזרת 🙂
        מול החברתי – כן.

  24. פוסט נהדר ומלא הומור, חג חירות שמח ומהנה.

  25. אתה עובד עבור עצמך, וזאת יצירה לכל דבר, אז מה אם אתה לא כפוף, אלא לעצמך,
    אנשים אומרים, אז מה אם הם אומרים, שיגידו, ואתה אומר אחרת, אל תתיחס בכלל, כי בלאו הכי קשה להם להבין, שים עצמך במקום יותר גבוה מהם…
    כשאמא פולניה אומרת לבנה שהוא “לא נורמלי”, זה אומר שהיא אוהבת את בנה כמו שרק אמא פולנייה יודעת לאהוב, קצת חונקת, אבל גם משחררת והולכת לשבת בחושך, עד שנרגע לה…אין כמו אהבת אם, זה משהו שמלווה אותך ומשגיח עליך כל ימי חייך.

  26. כריש פיננסי בינ"ל

    דורין חביבתי, שוב הצליח לך .פוסט מעולה. רק שאני מאמין במיצוי האקו סיסטם הקיים שכן ממילא בני 40 ומעלה מסתכנים בכול יום שזה יהיה יומם האחרון כשכיר מועסק במשרה מלאה.
    שאלתי אלייך היא מדוע להקדים לפרוש ולכרות במו ידיי פוטנציאל השתכרות שהתמזל מזלי ועדיין מעסיקני גם אם לרשותי סכום השווה מס’ תלת ספרתי של שנות פרישה?

    • מכיוון שבשלב מסוים התועלת השולית של כל כסף חדש פוחתת באופן דרמטי – בפרט כשהכסף החדש (והמיותר) בא על חשבון זמן פנוי.

  27. היהודים מאז ומעולם העריכו את החופש לעשות כרצונם. חג הפסח מזכיר לנו כל שנה כי היינו עבדים והשם הוציענו ממצריים מעבדות לחירות.
    אצל היהודים העבודה אף פעם לא הייתה המטרה הנעלה. צריך לעבוד לפרנסה, לא יותר. מה שבאמת חשוב זה ללמוד תורה ולקיים מצוות.
    יהודים שומרי מצוות רבים לא עובדים כלל או עובדים מעט. הם מקדישים את זמנם לדברים החשובים באמת.
    תרבות הקניונים והצרכנות הראוותנית רחוקה מהיהודי שומר המצוות. רב הציבור הזה חי בצימצום מתוך בחירה ושמח בחלקו.

    דורין, אני מוצא דימיון רב בין תפיסת עולמך לתפיסת עולמי: שנינו בוחרים להמעיט בעבודה ולהקדיש זמננו לדברים שאנו באמת רוצים לעשות תוך וויתור מבחירה על מירוץ הצריכה והאגירה.
    חג חירות שמח לך, לקוראים ולכל עם ישראל.

  28. בלוג מעורר השראה. תודה!
    במידה וההגדרה לעבודה היא פעולה התורמת לחברה שברגע שלא עושים אותה הקהילה מפסידה ואולי גם נפגעת, אזי ישנם רבים שמתהדרים בעבודה בעלת שכר, לפעמים עצום, אך תרומתם היא אפסית ואף פחות מכך. בין אם אלו פקידי אקדמיה הנקראים דוקטורים ופרופסורים המשולמים לעד שתורמים נאדה גדול לעולם, מפעילי מכונות קפה או סתם אלפי שוכני המשרדים והקיוביקלז שנייד צמוד לאוזנם וחבילת מסמכים בידם – מעמידים פנים.
    הבלוג הזה, תרומתו רבה ולהרבה אנשים, לפיכך יחשב עבודה ואולי אף עבודת קודש.
    חג חירות שמח

  29. בול.

    זה ממש ככה. אני נשאל לא פעם אחת “מה אתה עושה?” וגם אחרי שאני מסביר
    השאלות חוזרות על עצמן.

    החלטתי שאני לא מערבב עסקים עם הנאה. אני מתרחק מלהסביר מה ואיך ולמה כל עוד אפשר
    והכנתי מראש תצוגת תכלית במידה ואנשים הופכים ל”מציקים” בנושא.

    כמובן שאני לא חושף את הדובדבנים שבקצפת:) זו רק הטעימה הקטנה מהעוגה הגדולה.

    מה שאני ממליץ לאנשים לעשות, זה במידה ואתם בעלי מספר נכסים פשוט מאוד הציגו חלק מהם או ציינו חלק מהם – אתם כבר תדעו איזה כשיתחקרו אתכם והחליקו את הנושא כאילו כלום לא קרה.

    לגבי מה שאלון אמר בנושא מציאת בן זוג, יש בזה מן הנכון.
    הסבירות שתצא עם מישהי שלא עצמאית היא גבוהה מאוד – אני לא נכנס לסטטטסטיקות אבל זה פשוט ככה בפני השטח שלי.

    לפעמים אני נתקל בבנות שמזילות ריר ובאות בגישה של “נראה לי נפלתי פה על מכרה זהב” ואז ישר אני מתרחק מהן ולפעמים אני נתקל בבנות שפשוט מחפשות את מה שהן כרגע – בין אם זה לומדות לתואר ראשון\שני וכו’ בקיצור, מחפשות גבר עם טייטל כלשהו כי צריך להסביר להורים איכשהו מה הגבר שלך עושה.

    אגב, עשיתי מספר ניסיונות שבהן נקבתי בדברים שונים שאני עוסק בהם, אחד מרשים יותר השני פחות מרשים – כמובן בשני הניסיונות לא שיקרתי – אלו דברים באמת אמיתיים אבל התגובה אכזבה אותי, בהתאמה כמובן אחת התלהבה השניה התלהבה פחות.

    אבל אסיים בנקודה חיובית: זה שיש כאלה לא אומר שאין גם אחרות. רק אם אפשר שלא תתלהב יותר מדי ממוסד הנישואים, לא בא לי להיות בתפקיד ה”בעלים” כמו שכופים עלינו כאן.

    חג.

    • בת זוג כמובן*

    • מחזיראור

      לא חסרות בחורות בעולם שלא מתלהבות מכסף ולא מוכנות להתחתן.
      מכיר אישית אחת כזו, אבל היא תפוסה :-).

      אל תעשה מבחנים – תהייה כנה לגבי הכל מהתחלה, ותגלה מהר שהנכונות ישארו והלא נכונות יתנדפו.
      אולי זו גם פונקצייה של גיל. ככל שהיא יותר בוגרת ומצאה כיוון בחיים, פחות חשוב לה להוכיח את עצמה באמצעות בן הזוג.
      (חבל שאי אפשר לומר אותו הדבר על גברים)

    • ל – vip , אכן קשה למצוא זוגיות עם אדם מתאים שהשקפת עולמו ואורח חייו יהיו פחות או יותר מקבילים לשלנו.
      וזה שיש כל כך הרבה בחורות שטחיות שמחפשות רק כסף זו בעיה… אני אגב בין הנדירות שהן לא שטחיות.
      לא משנה לי כסף, השכלה, משרה יוקרתית, דירה, מכונית וכל השטויות האלה. אותי מעניין רק מה שחשוב באמת. שיהיה חתיך הורס.

  30. באותו הקשר,
    הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות כשאתה מחליט להפסיק לעשן
    זה לא לספר על זה לאף אחד!
    (לפי מחקרים)
    כמובן שאם מישהו שם לב ושואל אותך – אז לענות לו.

  31. לגזור ולשמור

  32. דורין, מברוק! פוסט מעולה שפוגע בול בבעיה אמיתית שרלוונטית, אני מעריך, לכל פורש צעיר משוק העבודה.

    במקרה שלי היה לי מזל לממש אופציות כשהחברה שעבדתי בה יצאה להנפקה ומצאתי את עצמי עם קרן יפה שאפשרה לי לפרוש מעבודה.

    הבעיה שאני נתקל בה היא מהסביבה שלא מקבלת את הפרישה: החל מהשכנים שלי שמסתכלים עלי כאילו גנבתי מהם, מההורים של החברים של הילדים שלי ששואלים מאה פעמים איפה אני עובד, והכי משמעותי המשפחה שלי שבטוחים שנפלתי על הראש. זה מגיע למצב שאמא שלי מספרת לחברות שלה שפיטרו אותי מהעבודה ואני מחפש אבל לא מצליח למצא עבודה מתאימה. לסיום: גם החברים שלי מציעים לי מפעם לפעם “משרה פנויה שתפורה עלי בול”.

    אני מתמיד באמירה שאני מוכן לעשות כל דבר שאני יכול ובתנאי שאוהב אותו והוא יהיה ללא שכר אבל מנסיוני זה מתקבל בין רע לרע מאוד אצל מי ששומע.

    אני בטוח שכל הפורשים נתקלים באותן תגובות: “בגיל שלך לפרוש? מה אתה עושה כל היום? למה לך להתנוון? אתה אף פעם לא יודע כמה הכסף חשוב ולכן אל תבזבז את השנים בהם אתה יכול להרויח ולחסוך…אם לא עבורך אז עבור הילדים…”

    למזלי הרב אשתי תומכת בבחירה שלי. היא הייתה שותפה בהחלטה. גם היא פרשה מעבודה כך שיותר קל לה להזדהות. מעניין כי הפרישה שלה מתקבלת בחברה בצורה יותר מובנת.

    חג שמח לכל הפורשים הצעירים והפורשים שבדרך!

  33. רמי, זה נכון שהגניוס היהודי נושא בקירבו את מושג החופש; לראייה שמרד העבדים הראשון התרחש בעולם באמצעותו של משה רבינו, ואנחנו מאז זוכרים את זה מדורי דורות.

    יום שבת, התקיים כאחד מעשרת הדיברות, כלומר יום אחד בשבוע ניתן, על מנת שיוכלו לנוח, למלא את המצברים ולהמשיך בחייהם הרגילים.
    העבדות בתוך העם היהודי לא בוטלה, זאת הייתה תופעה חברתית ידועה, אדם שנכנס לחובות ולא היה מסוגל לשלם אותם, נאלץ למכור את עצמו ולעבוד עבור אדונו שהוא חייב לו.
    מצד שני יש חוקים לפיהם העבדות לא הייתה נצחית, היה שחרור עבדים בשנות שמיטה, ועוד.
    בתקופת המקרא, אנשים עבדו, היו להם גפנים, צאן, ואחרים.
    יחד עם זה חז”ל החזיקו בשני סוגי עבודה, עבודה כפרנסה, אם אין לך פרנסה, אין לך מה לאכול, ועבודה כעבודת האל – כלומר לימוד תורה.
    אדם חייב לספק את שני המצבים: המצב החומרי והמצב הרוחני, ואף אחד מהם לא בא על חשבון השני.
    אז טוב שאדם מגיע לעצמאות כלכלית, ואינו חייב להיות כפוף לעבודה בעבור מאן דהוא, וכך יש ביכולתו לספק את נפשו או מאוויו האחרים..

  34. לפני כמעט שנה סגרתי את העסק שלי על מנת לעשות לביתי. לא היה שבוע שלא שמעתי את השאלה “אבל מה באמת את עושה” בשלל גרסאות. אשקר אם אומר שלא הפריעו לי אותן שאלות, שהיו מלוות בנימת ביקורת, אבל עם הזמן הן הפכו לסתם זמזום מטריד שהלך ונחלש. התרגלתי גם לשמות התואר “קמצנית”, “מסכנה” ולמבטי הרחמים שליוו אותי בכל פעם שהייתי מתניידת ברגל לאנשהוא, לאחר שבעלי ואני ויתרנו על הרכב (יחד עם הכבלים, השופינג, ועוד כמה הרגלים מיותרים) ע”מ לממן את אורח החיים שלי, החופשי מעבודה (לפחות זו עם התלוש…).
    ילדי הרוויחו אותי ואני אותם. להגיד לכם שהם לא מרחמים על עצמם לפעמים כי אין לנו רכב/בית גדול עם גינה/טיסה לחו”ל כל שנה/קניון כל חופש? מרחמים על עצמם. אז מה. יעבור להם. הם יגדלו, יבינו איך עובד העולם ויבינו שצדקנו.

  35. תגובה מעולה, תודה!

  36. דורין מעניין אותי לשמוע איך את מסתדרת מבחינה חברתית. כמו שאלון ציין כאן למעלה קשה לאנשים סביבך ולחברה לקבל את אורח החיים הזה, ויש גם הרבה רגשות קנאה וטינה. יהיה מאד מעניין לקרוא פוסט בנושא.

  37. מה איכפת לכם מה אומרים עליכם?, חשוב מה אתם חושבים על עצמכם…
    והילדים,אם יגדלו בבית שיש בו המון אהבה ללא תנאי, לכשיגדלו, יהיו עצמאים וחסינים.

  38. דורין,
    נחשפתי לבלוג רק לפני כשבועיים ומאז קורא את הפוסטים בשקיקה. התחלתי להתעניין בנושא של עצמאות כלכלית לפני זמן מה ועקבתי אחרי בלוגים מחו”ל.
    נפלא לראות בלוג בעברית שמדבר על כל הנושאים האלה בצורה רהוטה וממחיש שזה אפשרי, גם בארץ.

  39. חומי כהן

    וואו, איזה פוסט מטורף. הייתי חושב שאת מגזימה בתאורי האנשים אלמלא שמעתי וחוויתי בעצמי את כל הדברים האלה ממקור ראשון. מדהים לפעמים לראות כמה אנשים מקובעים. גם כשאני מזכיר את הבלוג ואת הרעיונות שיש בו פשוט כדרך הסתכלות *נוספת* ומעניינת על החיים וכסף, זה עדיין נתפס מאיים מדי לרוב האנשים ואי אפשר *כלל* לדבר איתם על כך. כנראה שבאמת אין ברירה ולשמור את החוכמה הזאת לעצמינו.

  40. כל הכבוד לך כל מילה בסלע

  41. מסכים עם הרוח של הפוסט אבל רציתי לתת זוית נוספת לדברים.
    את אומרת “לא לספר לאף אחד על התוכנית”, “לזייף תגובות לסביבה”, זה נכון בעיקרון אבל יש לזה קונוטציה שלילית מאוד למילים המאוד נגטיביות האלה (ואנשים לרוב לא רוצים לחשוב על עצממם כמזוייפים). אני הייתי אומר את זה טיפה אחרת (וזאת פחות או יותר הדרך שבא אני רואה את הדברים).

    במקום “לא לספר לאף אחד על התוכנית” היתי אומר שלא צריך להיות מסיונר ולדחוף לכל בן אדם את פילוסופיית החיים שלי אם הוא לא מעוניין בכך. אם מישהו ישאל ספציפית על התפיסה שלי, אם אני לא רוצה להתווכח איתו אני אברח באלגנטיות מלדבר על זה ואם אני כן רוצה לפתוח את הנושר אני אספר לו וגם אז בצורה יחסית סובייקטיבית כדי לא לגרום אצלו להתנגדות (הרי גם השיטה הזאת טובה ככל שתהיהי היא רק שיטה סובייקטיבית שנובעת מהעדפה אישית ולא שיטה מחוייבת).

    במקום “לזייף תגובות” הייתי אומר שצריך להיות נחמד ולא לפרגן ולא לקטול מישהו רק כי אני חשוב אחרת ממנו. אם מישהו קנה רכב חדש במלא כסף אני לא חייב להתלהב בטירוף מספיק אני אגיד לו “כל הכבוד”, “איזה יופי” או כל דבר כזה וזה לא עושה אותי מזוייף (כי מצד האמת זה שאני לא צריך רכב חדש לא הופך את זה ליותר “נכון” ממי שכן רוצה ולכן זה לא זיוף זה פשוט הבנה שמה שאני חושב הוא סובייקטיבי ולא בהכרח “יותר נכון”).

    לסיכום: אפשר להיות אמיתי ונאמן לעצמך ולדרך שלך (לא להרגיש מזוייף) ועדיין להישאר נחמד וזורם ולא פרובקטור.

השאר תגובה