האסטרטגיה הקונבנציונלית לניהול כלכלת המשפחה מתבססת על שלושה שלבים:
סיכום כל מקורות ההכנסה.
מעקב ותיעוד ההוצאות השונות, עד לקבלת תמונת מצב המפרטת לאן "זולג" כל שקל שנכנס.
צמצום ההוצאות עד להשגת היעד הפיננסי הרצוי (בדרך כלל: הוצאות ≤ הכנסות).
האסטרטגיה הקונבנציונלית לניהול כלכלת המשפחה מתבססת על שלושה שלבים:
סיכום כל מקורות ההכנסה.
מעקב ותיעוד ההוצאות השונות, עד לקבלת תמונת מצב המפרטת לאן "זולג" כל שקל שנכנס.
צמצום ההוצאות עד להשגת היעד הפיננסי הרצוי (בדרך כלל: הוצאות ≤ הכנסות).
תרשו לי לשחרר קצת קיטור.
אחרי שנים של צריכת מדיה כלכלית ישראלית, הייתי בטוחה שקיבת הברזל שלי תהיה מסוגלת לעכל ולפרק כל רעל פטאליסטי שייקרה בדרכה.
המתכון לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, לפחות כפי שהוא מנוסח בבלוג הזה, נשען על שתי רגליים: האחת היא קיצוץ חד בהוצאות השוטפות דרך מלחמת חורמה בבזבזנות, והאחרת היא השקעת העודפים שנותרו בשוק ההון.
הרעיון שאדם יכול להמיר סל נכסים תנודתי (כמו תיק השקעות עצל) ולהפכו לתזרים מזומנים נצחי שיממן את כל הוצאותיו עד יומו האחרון נראה לרבים פשטני ואף מופרך מכדי להיות מציאותי.
לא יתכן, הם אומרים, שאדם יחצה סף מסוים של חיסכון, ומרגע זה יוכל להתנתק מתלוש המשכורת ולממן את סגנון חייו באמצעות משיכת תקופתית מהנכסים שצבר. הסיכונים, כך נטען, פשוט רבים מדי.
חיי העובד השכיר בישראל נוחים משמעותית מאלה של העובד העצמאי. למסקנה החד-משמעית הזו יגיע כל אדם שיקרא 9 מתוך 10 המאמרים בנושא המופיעים בעמוד התוצאות הראשון בגוגל.
קרן השתלמות היא אפיק החיסכון השני בחשיבותו אחרי החיסכון השוטף. אם אתם חוסכים אגרסיביים שחותרים להגיע לעצמאות כלכלית עשרות שנים לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק, יתכן שהוא אפילו החשוב ביותר.
בכל פעם שהמדינה מוצאת לנכון לקבל החלטות אישיות עבור אזרחיה, אפילו כשהדבר נעשה לכאורה כדי להציל אותם מעצמם, הליברטריאנית שבי רוצה להתפוצץ. תסכימו איתי בוודאי שאדם אחראי נדרש לצרוך מזון בריא ולהתעמל באופן סדיר. סביר להניח שאילו כולם היו נוהגים כך, רמת התחלואה הייתה יורדת, ההוצאה הציבורית על בריאות הייתה פוחתת ואפילו מס הבריאות שכולנו משלמים היה קטן. ועדיין – מה היה קורה אילו כדי לממש זאת, הממשלה...
כשאדם מתנתק מהמטריקס הצרכני ומפתח מיומנויות המאפשרות לו לפתור בעיות מבלי להשתמש בכסף, ניתן לומר שדרכו לעצמאות כלכלית סלולה. בנקודה זו הוצאותיו מצטמצמות באופן ניכר, כך שכל שנותר לו לעשות הוא לחסוך את חלקה הארי (>50%) של הכנסתו ולהשקיע אותה בתבונה לטווח ארוך.