תגיתפסיכולוגיה

"איפה האחריות הכלכלית שלי?" שואל רענן שקד בטורו האחרון ב"שבעה ימים" (ע' 24, 19/12/14), מעין וריאציה קלילה ומרוככת יותר של הרשומה הוויראלית-פורנוגרפית "אני עני" הזכורה מלפני מספר חודשים.

"שוק המניות הוא לכל היותר הסחת דעת ענקית." – ג'ון בוגל

כסף, מבחינת חלקים גדולים בציבור הישראלי, הוא לכל היותר דלק – חומר בערה שתפקידו להזין ללא לאות את כבשני "רמת החיים". כשאדם גדל בצל הרעיון הזה הוא הופך לחלק בלתי נפרד מהתנהגותו הפיננסית בבגרותו. הרעיון שכסף יכול לשמש גם כחומר בניין, או שיש לאגור עוד ממנו, נתפס ככפירה בעיקר. זהו, בעיני, הנימוק ההגיוני היחיד שמסביר מדוע ישראלים רבים כל כך מנהלים את חייהם בכאוס פיננסי מוחלט, מבלי לדעת...

בשיפולי הביוב הצהוב והמבעבע של "מאקו" צפה לה השבוע כתבה ויראלית מאת אחת איילת רוזן, העוסקת ב"מגפת הבדידות".
זהו גבב מילים אווילי למדי המעלה שורה של טיעונים בעייתיים, ובראשם הקביעה הסנסציונית לפיה בדידות היא לא פחות מ"העישון החדש".

הבורסות ברחבי העולם מגלות חולשה מסוימת בשבועות האחרונים, שיש שיאמרו שהנה אופיינית לתקופה זו של השנה.  זוהי תזכורת לכך שלפעמים, השוק יכול גם לרדת ולפעול בניגוד מוחלט למטרותינו.
סימני דאגה ניכרים בקרב לא מעט משקיעים טריים, אפילו בעמודי התגובות של "הסולידית".

משקיעים רבים חוששים להיכנס לשוק ברמות המחירים הנוכחיות.  הזינוק במחירי הנכסים הפיננסיים מאז משבר 2008 יצר מכלול של בועות: בנדל"ן, באגרות החוב ואפילו בשוק המניות.  האם הפתרון הוא להמשיך לשבת על הגדר ולהמתין למשבר הבא?

הדבר הנפלא ביותר בניהול בלוג פיננסי גדול כמו "הסולידית" הוא העובדה שאנשים מקבלים בהשראתו החלטות פיננסיות הרות גורל.
זהו גם הדבר המפחיד ביותר.

מטרתו העיקרית של הבלוג הזה היא להציג בפני הקורא העברי אפשרות לאמץ סגנון חיים שונה בתכלית, התואם את ערכיו האישיים ואת משאלות לבו, אם רק ישתחרר מהשיעבוד הנלווה לעבודה בשכר.