סול
משתמש רגיל
- הצטרף ב
- 12/5/17
- הודעות
- 833
- דירוג
- 1,280
אין דבר שמחזיר אותי לילדות יותר מלקטוף תותי עץ ולאכול אותם אחר כך עם שמנת.
זה מחזיר אותי לילדות כי לא עשיתי את זה הרבה, למעט התקופה קצרה, בה שכר אבי יחידת דיור מעל בית של חבר שלו. לאותו חבר היה עץ תותים בגינה, ואחד מהדברים שהיינו עושים כשבאנו לבקר היה לקטוף את הפרי הסגלגל והמתוק, לערבב עם שמנת ולאכול.
כל חיי גדלתי בארץ ישראל- ארץ נטולת תותי עץ. את תות העץ פגשתי כמו חבר רחוק, בעיקר בפסטיבלי אוכל בהם הוא נמכר במחיר די גבוה. כך יצא שלא אכלתי את הפרי באופן תדיר, וטעמו השתמר כזכרון ילדות.
לאחרונה הזדמן לי לגור בעיר רחובות- מעין שנת שבתון שנפלה עלי. השילוב של דמי האבטלה שקיבלתי בחודשים האחרונים מהמדינה, ובשילוב ההכנסה הפאסיבית מדמי השכירות של הדירה שקניתי, והעובדה שעברתי לגור ברחובות בחינם כשמשולמים לי כל החשבונות, נוצר מצב שבו כמעט נכפתה עלי הפסקה מהעבודה.
כשמקבלים אבטלה לא ניתן לעבוד, אחרת מורידים לך מהאבטלה את הסכום שצברת.
לכן, סגרתי את העוסק פטור שלי. קיבלתי כל חודש לחשבון בהסביבות ה6000 שח בלי לעבוד. הגעתי לרחובות בה גם כך לא היה מה לעשות. הבית ברחובות גדול, ובעל שלוש קומות. הזמנתי את אחי הקטן שיעבור לגור איתי ויחסוך קצת כסף, הלוותי משחקי פלייסטיישן 3 מחבר, ונחתי.
נחתי ונחתי ונחתי. וזה היה טוב. זה היה בריא לי.
אחרי שנה של מרדף אחרי כסף, אפילו יש לומר ברמת השקל אחר שקל, שהצטברו לעשרות אלפי שקלים, של חיפושים אחרי דירה משתלמת ועוד, הגעתי למצב שהכסף נכנס (באופן זמני) לבנק בלעדיי, ושאני ברחובות בלי אפשרות לעבוד והרבה זמן פנוי.
היה זה זמן פנוי שהשקעתי בלארח אנשים שאני אוהב, בלהשקיע ביחסים המשפחתיים שלי, בללמוד ריקוד חדש במועדון ברחובות, בכתיבה, בלמצא עבודה מגניבה לקיץ, וגם... בלקטוף תותי עץ.
אכן, בבוא הקיץ גיליתי שבמרחק הליכה קצר מביתי ישנם ארבעת עצים (עם תות עץ לבן, ורוד וסגול כהה) שפשוט מחכים שאקטוף מהם. מאז, תחביבי הוא לקום בבוקר, לצאת אל עצי התותים, למלא את חופן השקית ולאכול אותם בביתי עם שמנת, בדיוק כפי שעשיתי בתור ילד.
אותה קטיפת תותים, שלעצמה סנטימנטלית עבורי, נעימה מאד כשלא חם מדי ומאפשרת לפתוח את הבוקר בשלווה, בבפעילות פיזית מתונה מאד, שורשית ושקטה. לתת לעצמך זמן לעכל שהבוקר הגיע ושעוד יום לפניך, ושכל האפשרויות פרושות בפניך.
באותה קטיפת תותים מדייטיבית, עולות לי כל מיני מחשבות פנימיות. חלקן קשורות לכסף.
אנשים שמסוגלים לנדוד במחשבתם על כסף מבלי שהדבר יטריד אותם, על הכנסות חכמות ועל השקעות, מרגישים לרוב כי שאר העולם פשוט אינו מבין אותם. לשאר העולם הם נחשבים אנשים חומריים, שחצנים, משעממים ולעיתים אפילו נוכלים. הרי כולם צריכים כסף, אבל לדבר על זה זה כמו לדבר על המוות- שנהיה חייבים להתעסק בזה נתעסק בזה ולא בזמן הארוחה בבקשה.
אני חייב להודות, אני בעצמי לא מאד אוהב שיחות על כסף. במיוחד כשאלו אינן שיחות חכמות.
אני זוכר שכשהלכתי אל המשפחה של דודי הפריע לי שנושא השיחה היחיד שלהם הוא כסף. אבל היום אני מבין שלא העובדה שהם דיברו על כסף הפריעה לי, אלא העובדה שהם דיברו על שטויות.
"הלכתי למכולת והחלב עלה 6.60, אז בדרך מחזרה עברתי במכולת וקניתי את אותו חלב ב5.80."
"כמה עלה לך הלחם? יכולת לקנות אותו במאפייה בקצה הרחוב, הם עושים מבצעים בשישי".
וכהנה וכהנה.
אלו לא הדברים שאני חושב עליהם כשאני קוטף תותים.
כשאני קוטף תותים אני חושב כיצד להסביר את הלך הרוח שלי בעינייני כספים לאנשים שעבורם דיבור על כסף הוא מילה גסה.
אני חושב שמשקיעים חכמים, כמו מוסיקאים חכמים וקומיקאים מוצלחים (ללחוץ על הקישור- מומלץ), לא מרגישים שמבינים אותם.
לכל שלושתם ישנו יסוד של חכמת זן במובן מסוים.
משקיעים מצליחים יוצאים מגדרם כדי להעביר רעיונות פשוטים עבורם עבור אנשים שמסתכלים עליהם כאילו הם מספרי אגדות.
ההתנייה החברתית מוצקה כל כך שקשה לערער עליה, במיוחד כאשר יצירת כסף דורשת מימד מסוים של סיכון כסף.
הדיבור עצמו על כסף נחשב לטאבו: להשווצה במקרה והמצב שלך טוב, לבקשת נדבה כשהמצב שלך רע. לחדירה לפרטיות. הרי זה נושא שמותר לדבר עליו רק כשמוטרדים ממנו.
לכן סופרים רבים שכותבים על הנושא מחברים את הנושא הפיננסי עם נושא אחר שאנשים יכולים להתחבר עליו.
אבא עשיר אבא עני כותב על השמרנות נוכח חכמת המשקיע כשהוא מדבר על אביו העני ועל חברו המשקיע העשיר (אותו הוא אימץ כאבא רוחני).
הבוקר , בעודי קוטף פטל עבור ארוחת הבוקר, הגעתי למסקנה שזו יכולה להיות המטאפורה שלי לכסף:
לקטוף את פירות ההצלחה הפיננסית שלך זה כמו לקטוף תותי עץ.
אנשים יאמרו שכסף אינו גדל על העצים. ובכן, כסף בהחלט כן גדל על העצים, ממש כמו תותים. אבל בשביל לקטוף אותו צריך- לשתול עצים!
אנשים משקיעים את הזמן שלהם בלחפש ולרדוף אחרי תותי עץ (המשול לכסף) במקום להשקיע אותו בעצים (המשולים להשקעות) שיניבו להם תותי עץ.
וכמו בקטיפת תותי עץ בהשקעות צריך סבלנות. אסור לקטוף תות לפני שהוא בשל, וכך גם לגבי מימוש השקעות.
לא הכל תלוי בך, האקלים קובע מתי תהיה תקופה של הרבה תותים לכולם ומתי לא.
אתה תצתטרך לדאוג ליתרון יחסי על שאר האוכלוסיה כשלא יהיה מספיק תותים על העצים.
לכן תמיד כדאי לשמור קצת תותים בצד. אני לא מסיים את התותים שלי אף פעם, ובכל יום שאני קוטף אני קוטף מעבר למה שאני צריך ושומר אותו במקרר למידה ומחר לא יהיה מספיק תותים על העצים. כך אני דואג שיהיה לי מספיק לכל ארוחת בוקר.
כמו כן קשה עד בילתי אפשרי לשתול עץ תותים כשאין לך תותים בכלל.
כשלא יהיה לך תותים תצטרך לבקש ממישהו שיש לו עץ תותים לקטוף מהעץ שלו, והוא יבקש על כך את מרבית התמורה. הרי זה העץ שלו. כך אנשים נוהגים במשך רוב חייהם.
מהי הדרך שלכם?
זה מחזיר אותי לילדות כי לא עשיתי את זה הרבה, למעט התקופה קצרה, בה שכר אבי יחידת דיור מעל בית של חבר שלו. לאותו חבר היה עץ תותים בגינה, ואחד מהדברים שהיינו עושים כשבאנו לבקר היה לקטוף את הפרי הסגלגל והמתוק, לערבב עם שמנת ולאכול.
כל חיי גדלתי בארץ ישראל- ארץ נטולת תותי עץ. את תות העץ פגשתי כמו חבר רחוק, בעיקר בפסטיבלי אוכל בהם הוא נמכר במחיר די גבוה. כך יצא שלא אכלתי את הפרי באופן תדיר, וטעמו השתמר כזכרון ילדות.
לאחרונה הזדמן לי לגור בעיר רחובות- מעין שנת שבתון שנפלה עלי. השילוב של דמי האבטלה שקיבלתי בחודשים האחרונים מהמדינה, ובשילוב ההכנסה הפאסיבית מדמי השכירות של הדירה שקניתי, והעובדה שעברתי לגור ברחובות בחינם כשמשולמים לי כל החשבונות, נוצר מצב שבו כמעט נכפתה עלי הפסקה מהעבודה.
כשמקבלים אבטלה לא ניתן לעבוד, אחרת מורידים לך מהאבטלה את הסכום שצברת.
לכן, סגרתי את העוסק פטור שלי. קיבלתי כל חודש לחשבון בהסביבות ה6000 שח בלי לעבוד. הגעתי לרחובות בה גם כך לא היה מה לעשות. הבית ברחובות גדול, ובעל שלוש קומות. הזמנתי את אחי הקטן שיעבור לגור איתי ויחסוך קצת כסף, הלוותי משחקי פלייסטיישן 3 מחבר, ונחתי.
נחתי ונחתי ונחתי. וזה היה טוב. זה היה בריא לי.
אחרי שנה של מרדף אחרי כסף, אפילו יש לומר ברמת השקל אחר שקל, שהצטברו לעשרות אלפי שקלים, של חיפושים אחרי דירה משתלמת ועוד, הגעתי למצב שהכסף נכנס (באופן זמני) לבנק בלעדיי, ושאני ברחובות בלי אפשרות לעבוד והרבה זמן פנוי.
היה זה זמן פנוי שהשקעתי בלארח אנשים שאני אוהב, בלהשקיע ביחסים המשפחתיים שלי, בללמוד ריקוד חדש במועדון ברחובות, בכתיבה, בלמצא עבודה מגניבה לקיץ, וגם... בלקטוף תותי עץ.
אכן, בבוא הקיץ גיליתי שבמרחק הליכה קצר מביתי ישנם ארבעת עצים (עם תות עץ לבן, ורוד וסגול כהה) שפשוט מחכים שאקטוף מהם. מאז, תחביבי הוא לקום בבוקר, לצאת אל עצי התותים, למלא את חופן השקית ולאכול אותם בביתי עם שמנת, בדיוק כפי שעשיתי בתור ילד.
אותה קטיפת תותים, שלעצמה סנטימנטלית עבורי, נעימה מאד כשלא חם מדי ומאפשרת לפתוח את הבוקר בשלווה, בבפעילות פיזית מתונה מאד, שורשית ושקטה. לתת לעצמך זמן לעכל שהבוקר הגיע ושעוד יום לפניך, ושכל האפשרויות פרושות בפניך.
באותה קטיפת תותים מדייטיבית, עולות לי כל מיני מחשבות פנימיות. חלקן קשורות לכסף.
אנשים שמסוגלים לנדוד במחשבתם על כסף מבלי שהדבר יטריד אותם, על הכנסות חכמות ועל השקעות, מרגישים לרוב כי שאר העולם פשוט אינו מבין אותם. לשאר העולם הם נחשבים אנשים חומריים, שחצנים, משעממים ולעיתים אפילו נוכלים. הרי כולם צריכים כסף, אבל לדבר על זה זה כמו לדבר על המוות- שנהיה חייבים להתעסק בזה נתעסק בזה ולא בזמן הארוחה בבקשה.
אני חייב להודות, אני בעצמי לא מאד אוהב שיחות על כסף. במיוחד כשאלו אינן שיחות חכמות.
אני זוכר שכשהלכתי אל המשפחה של דודי הפריע לי שנושא השיחה היחיד שלהם הוא כסף. אבל היום אני מבין שלא העובדה שהם דיברו על כסף הפריעה לי, אלא העובדה שהם דיברו על שטויות.
"הלכתי למכולת והחלב עלה 6.60, אז בדרך מחזרה עברתי במכולת וקניתי את אותו חלב ב5.80."
"כמה עלה לך הלחם? יכולת לקנות אותו במאפייה בקצה הרחוב, הם עושים מבצעים בשישי".
וכהנה וכהנה.
אלו לא הדברים שאני חושב עליהם כשאני קוטף תותים.
כשאני קוטף תותים אני חושב כיצד להסביר את הלך הרוח שלי בעינייני כספים לאנשים שעבורם דיבור על כסף הוא מילה גסה.
אני חושב שמשקיעים חכמים, כמו מוסיקאים חכמים וקומיקאים מוצלחים (ללחוץ על הקישור- מומלץ), לא מרגישים שמבינים אותם.
לכל שלושתם ישנו יסוד של חכמת זן במובן מסוים.
משקיעים מצליחים יוצאים מגדרם כדי להעביר רעיונות פשוטים עבורם עבור אנשים שמסתכלים עליהם כאילו הם מספרי אגדות.
ההתנייה החברתית מוצקה כל כך שקשה לערער עליה, במיוחד כאשר יצירת כסף דורשת מימד מסוים של סיכון כסף.
הדיבור עצמו על כסף נחשב לטאבו: להשווצה במקרה והמצב שלך טוב, לבקשת נדבה כשהמצב שלך רע. לחדירה לפרטיות. הרי זה נושא שמותר לדבר עליו רק כשמוטרדים ממנו.
לכן סופרים רבים שכותבים על הנושא מחברים את הנושא הפיננסי עם נושא אחר שאנשים יכולים להתחבר עליו.
אבא עשיר אבא עני כותב על השמרנות נוכח חכמת המשקיע כשהוא מדבר על אביו העני ועל חברו המשקיע העשיר (אותו הוא אימץ כאבא רוחני).
הבוקר , בעודי קוטף פטל עבור ארוחת הבוקר, הגעתי למסקנה שזו יכולה להיות המטאפורה שלי לכסף:
לקטוף את פירות ההצלחה הפיננסית שלך זה כמו לקטוף תותי עץ.
אנשים יאמרו שכסף אינו גדל על העצים. ובכן, כסף בהחלט כן גדל על העצים, ממש כמו תותים. אבל בשביל לקטוף אותו צריך- לשתול עצים!
אנשים משקיעים את הזמן שלהם בלחפש ולרדוף אחרי תותי עץ (המשול לכסף) במקום להשקיע אותו בעצים (המשולים להשקעות) שיניבו להם תותי עץ.
וכמו בקטיפת תותי עץ בהשקעות צריך סבלנות. אסור לקטוף תות לפני שהוא בשל, וכך גם לגבי מימוש השקעות.
לא הכל תלוי בך, האקלים קובע מתי תהיה תקופה של הרבה תותים לכולם ומתי לא.
אתה תצתטרך לדאוג ליתרון יחסי על שאר האוכלוסיה כשלא יהיה מספיק תותים על העצים.
לכן תמיד כדאי לשמור קצת תותים בצד. אני לא מסיים את התותים שלי אף פעם, ובכל יום שאני קוטף אני קוטף מעבר למה שאני צריך ושומר אותו במקרר למידה ומחר לא יהיה מספיק תותים על העצים. כך אני דואג שיהיה לי מספיק לכל ארוחת בוקר.
כמו כן קשה עד בילתי אפשרי לשתול עץ תותים כשאין לך תותים בכלל.
כשלא יהיה לך תותים תצטרך לבקש ממישהו שיש לו עץ תותים לקטוף מהעץ שלו, והוא יבקש על כך את מרבית התמורה. הרי זה העץ שלו. כך אנשים נוהגים במשך רוב חייהם.
מהי הדרך שלכם?
נערך לאחרונה ב: