הנועזת
משתמש בכיר
- הצטרף ב
- 24/1/15
- הודעות
- 1,420
- דירוג
- 2,892
עצמאות כלכלית: עיקר ותפל, קריאת תיגר על התמה המרכזית של הסולידית
"עבדו קשה. התרחקו מטיפוסים בזבזנים. שפרו את כושר המחייה שלכם. חסכו חלק גדול ככל הניתן מהכנסתכם. ודאו שיש לכם מספיק כסף נזיל וזמין לשעת חירום. השקיעו את ההפרש בקרנות מחקות זולות תוך מזעור עלויות השקעה היקפיות (עמלות, דמי ניהול ומיסים). אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. אל תהיו חמדנים מדי. אל תהיו שמרנים מדי. לעולם פיקחו עין על התעשייה הפיננסית, נציגיה ותכסיסיה. תכננו לטווח הארוך והתעלמו מהרעש."
אתחיל מתשבוחות. אם יש לי השתייכות כלכלית-פוליטית, לאיזשהו מחנה, זהו המחנה המנוסח המקצועי והמלומד של הסולידית. אני חותמת בעיינים עצומות על 90% מכל הנאמר במאמריה, מההיבטים הפילוסופיים של המינימליזם, ביקורתה הפוליטית על מעמד הבינים ה-"מתקרבן" וסגנון החיים הצרכני הגובל בעבודת אלילים, בגישתה המעודדת תכנון לטווח הרחוק , השקעות עצמאיות באופן המקדם פרישה מוקדמת, ועד הטכנאות של אפיקי החיסכון וההשקעה. בדבריה היא מקצועית, היא רהוטה והיא מדוייקת.
במאמר זה איני מבטלת או קוראת תיגר על עצם התכנים של הסולידית, אלא קוראת תיגר על מעשיותם של הכלים המקצועיים במציאת פיתרון כולל ליציאה לפנסיה מוקדמת, אפילו עבור באיי הפורום הסולידיים כביכול. ברצוני לטעון במאמר זה כי על מנת לסלול נתיב חיים לעצמאות כלכלית עבור הזרם המרכזי בחברה הישראלית, יש להשקיע מאמץ בכיוון אחר, פחות תובעני ובמקביל מייצר תוצאות כלכליות ברמת החיים, כבר בתחילת הדרך של הזוג/ היחיד הצעירים.
בלא מעט מהתייחסויותי בפורום אני מעלה את הטענה, כי על פי דעתי רק מעטיי מעטים על פי דרכה של הסולידית יצליחו להגיע לידי עצמאות כלכלית של ממש קרי, פרישה מוקדמת. לא משום הפרשנות הלקויה שלהם או לחילופין כח הרצון הדל שלהם, אלא משום העדר ההון ההתחלתי המאפשר קיצור דרך מהותי, לפרישה מוקדמת . נקודת המוצא האוטוביוגרפית של הסולידית לפיו הצליחה לצור הון עצמי משמעותי בגיל צעיר, כמעט שאינו מתאים לאף אחד, אם מפאת גיל המהווה משתנה בלתי תלוי ואם מפאת כישרון ויכולת.
מי שאולי יצליח ללכת במשעוליי הסולידית עד לידי פרישה מוקדמת משמעותית ומלאה, הוא הצעיר שיבחר בחיי פרישות מרצון לכל ימי חייו- מעין פקיר מודרני המתקלח במים קרים, רוכב על אופניים קילומטרים ולא מביאים ילדים לעולם, שמראש זקוק לסכום חודשי נמוך בהרבה מהממוצע, שבגינו יוכל לחסוך בצעירותו ולשמור על הכנסה נמוכה וקבועה לכל ימי חייו. ארגז הכלים אותה מציעה הסולידית, אינו פונה ואינו מסוגל לכבוש את הזרם המרכזי- אגב היא גם מודה בזה.
אבל פחות מעניין אותי להשמיע מה לא, אני משתדלת להיות אדם יותר מעשי מפילוסופי, ברצוני כאן להציג טיעון שלא כמאמר מוסגר במסגרת דיון על נושא אחר, ולהשמיע מה לדעתי הנוסחה לפריצת מרוץ העכברים, או בשלב ראשון התמודדות טובה יותר עם בעיית יוקר המחיה בארץ – והיא הוויתור על דירת מגורים והחלפתה בדירה לצורך השקעה, בסכום היוצר תזרים חיובי חודשי, כך שהדירה מהווה נכס ולא התחייבות, כמו אצל מרבית משקיי הבית בישראל. או במילים אחרות רכישת דירה להשקעה, ששכר הדירה המתקבל ממנה עולה או משתווה לשכר הדירה המשולם לצורך דיור. כמה פשוט.
רק על מנת לסבר את האוזן ,מרכיב המגורים לפי תחקיר של גלובס מ- 2011 (סביר שנתון זה אף עלה), דורש מהישראלי הממוצע מספר שיא של 129 משכורות, על מנת לרכוש דירה ממוצעת. עלות הדיור מתוך ההכנסה של הישראלי היא מן הגבוהות בעולם. למרות זאת שיעור הישראלים הגרים בדירה בבעלותם היא כ-70%!! ברצוני רק לציין כי מרכיב זה- המרכיב הנדל"ני השקט במשוואה ניהול משק הבית אליו, משום מה אין לו כלל התייחסות בדבריה של הסולידית ובאופן רוחבי רואים בו סוג של גזירת גורל.
רכישת דירה למטרת מגורים ע"י זוגות צעירים באופן אוטומטי, על חשבון יצירת הכנסה אלטרנטיבית כדירה למטרת השקעה, משמעותה וויתור על כספים שיכלו להוות מקור חיסכון העיקרי והבטוח יחסית, לצורכי פנסיה או לפרישה מוקדמת. לצורך הדגמה דירת מגורים 3 חדרים ברמת גן , בעלות 2,300,000 ₪ מניבה שכ"ד של 6500 ₪ לחודש(3% תשואה).לעומת: דירה לצורכיי השקעה בדרום תל אביב שתניב גם היא 6500 ₪ אבל בעלות 1700000(4.5% תשואה ממוצעת, ניתן גם להשיג תשואה גבוהה יותר, ראו מאמרים ביומן המסע "הנועזת"). אם נשכור את אותה דירה/ או דירה קטנה יותר וניקח את ה 600 אלף/ יותר המהווים את הפער בין שתי הדירות, ונקנה בהם דירת חדר וחצי בדרום תל אביב המניבה 2700 ₪, יווצר פה חיסכון של 32,400 אלף ₪ לשנה, כאשר ההנאה ממגורים באותה דירה אותה רצינו לקנות, לא תפגם. מלבד אותה אי נוחות פסיכולוגית של דירה מושכרת. השאלה הנשאלת אם לא עדיף לשלם לפסיכולוג כמה מפגשים על חשבון החיסכון, ולא לחוש באותה חוסר נוחות, הנובעת רובה ככולה מהנורמה של רכישת דירה למגורים, המהווה בפועל נטל ולא נכס.
חסכנות, יחד עם התנהלות נכונה בכספים הפנויים שיווצרו בדרך שהוצגה למעלה, הניתנים להשקעה על פי משנתה של הסולידית באמצעות השקעה בשוק כולו ע"י תעודות סל, ואם על ידי גיוון התיק בדרכים נוספות (דיבידנדים למשל או תיק הארי בראון), יועילו לתיק ללא ספק. אך נקודת המוצא לקראת נתיב הפנסיה המוקדמת תהיה מבוססת יותר ובקצב התקדמות מהיר יותר באפיק הנדל"ני לצורכי השקעה (או כל נתיב השקעה אחר המייצר תשואה קבועה, ולא נמוכה מידיי), ובעייני תהפוך אותה לאפשרית, עבור אותה משפחה ישראלית ממוצעת.
"עבדו קשה. התרחקו מטיפוסים בזבזנים. שפרו את כושר המחייה שלכם. חסכו חלק גדול ככל הניתן מהכנסתכם. ודאו שיש לכם מספיק כסף נזיל וזמין לשעת חירום. השקיעו את ההפרש בקרנות מחקות זולות תוך מזעור עלויות השקעה היקפיות (עמלות, דמי ניהול ומיסים). אל תשימו את כל הביצים בסל אחד. אל תהיו חמדנים מדי. אל תהיו שמרנים מדי. לעולם פיקחו עין על התעשייה הפיננסית, נציגיה ותכסיסיה. תכננו לטווח הארוך והתעלמו מהרעש."
אתחיל מתשבוחות. אם יש לי השתייכות כלכלית-פוליטית, לאיזשהו מחנה, זהו המחנה המנוסח המקצועי והמלומד של הסולידית. אני חותמת בעיינים עצומות על 90% מכל הנאמר במאמריה, מההיבטים הפילוסופיים של המינימליזם, ביקורתה הפוליטית על מעמד הבינים ה-"מתקרבן" וסגנון החיים הצרכני הגובל בעבודת אלילים, בגישתה המעודדת תכנון לטווח הרחוק , השקעות עצמאיות באופן המקדם פרישה מוקדמת, ועד הטכנאות של אפיקי החיסכון וההשקעה. בדבריה היא מקצועית, היא רהוטה והיא מדוייקת.
במאמר זה איני מבטלת או קוראת תיגר על עצם התכנים של הסולידית, אלא קוראת תיגר על מעשיותם של הכלים המקצועיים במציאת פיתרון כולל ליציאה לפנסיה מוקדמת, אפילו עבור באיי הפורום הסולידיים כביכול. ברצוני לטעון במאמר זה כי על מנת לסלול נתיב חיים לעצמאות כלכלית עבור הזרם המרכזי בחברה הישראלית, יש להשקיע מאמץ בכיוון אחר, פחות תובעני ובמקביל מייצר תוצאות כלכליות ברמת החיים, כבר בתחילת הדרך של הזוג/ היחיד הצעירים.
בלא מעט מהתייחסויותי בפורום אני מעלה את הטענה, כי על פי דעתי רק מעטיי מעטים על פי דרכה של הסולידית יצליחו להגיע לידי עצמאות כלכלית של ממש קרי, פרישה מוקדמת. לא משום הפרשנות הלקויה שלהם או לחילופין כח הרצון הדל שלהם, אלא משום העדר ההון ההתחלתי המאפשר קיצור דרך מהותי, לפרישה מוקדמת . נקודת המוצא האוטוביוגרפית של הסולידית לפיו הצליחה לצור הון עצמי משמעותי בגיל צעיר, כמעט שאינו מתאים לאף אחד, אם מפאת גיל המהווה משתנה בלתי תלוי ואם מפאת כישרון ויכולת.
מי שאולי יצליח ללכת במשעוליי הסולידית עד לידי פרישה מוקדמת משמעותית ומלאה, הוא הצעיר שיבחר בחיי פרישות מרצון לכל ימי חייו- מעין פקיר מודרני המתקלח במים קרים, רוכב על אופניים קילומטרים ולא מביאים ילדים לעולם, שמראש זקוק לסכום חודשי נמוך בהרבה מהממוצע, שבגינו יוכל לחסוך בצעירותו ולשמור על הכנסה נמוכה וקבועה לכל ימי חייו. ארגז הכלים אותה מציעה הסולידית, אינו פונה ואינו מסוגל לכבוש את הזרם המרכזי- אגב היא גם מודה בזה.
אבל פחות מעניין אותי להשמיע מה לא, אני משתדלת להיות אדם יותר מעשי מפילוסופי, ברצוני כאן להציג טיעון שלא כמאמר מוסגר במסגרת דיון על נושא אחר, ולהשמיע מה לדעתי הנוסחה לפריצת מרוץ העכברים, או בשלב ראשון התמודדות טובה יותר עם בעיית יוקר המחיה בארץ – והיא הוויתור על דירת מגורים והחלפתה בדירה לצורך השקעה, בסכום היוצר תזרים חיובי חודשי, כך שהדירה מהווה נכס ולא התחייבות, כמו אצל מרבית משקיי הבית בישראל. או במילים אחרות רכישת דירה להשקעה, ששכר הדירה המתקבל ממנה עולה או משתווה לשכר הדירה המשולם לצורך דיור. כמה פשוט.
רק על מנת לסבר את האוזן ,מרכיב המגורים לפי תחקיר של גלובס מ- 2011 (סביר שנתון זה אף עלה), דורש מהישראלי הממוצע מספר שיא של 129 משכורות, על מנת לרכוש דירה ממוצעת. עלות הדיור מתוך ההכנסה של הישראלי היא מן הגבוהות בעולם. למרות זאת שיעור הישראלים הגרים בדירה בבעלותם היא כ-70%!! ברצוני רק לציין כי מרכיב זה- המרכיב הנדל"ני השקט במשוואה ניהול משק הבית אליו, משום מה אין לו כלל התייחסות בדבריה של הסולידית ובאופן רוחבי רואים בו סוג של גזירת גורל.
רכישת דירה למטרת מגורים ע"י זוגות צעירים באופן אוטומטי, על חשבון יצירת הכנסה אלטרנטיבית כדירה למטרת השקעה, משמעותה וויתור על כספים שיכלו להוות מקור חיסכון העיקרי והבטוח יחסית, לצורכי פנסיה או לפרישה מוקדמת. לצורך הדגמה דירת מגורים 3 חדרים ברמת גן , בעלות 2,300,000 ₪ מניבה שכ"ד של 6500 ₪ לחודש(3% תשואה).לעומת: דירה לצורכיי השקעה בדרום תל אביב שתניב גם היא 6500 ₪ אבל בעלות 1700000(4.5% תשואה ממוצעת, ניתן גם להשיג תשואה גבוהה יותר, ראו מאמרים ביומן המסע "הנועזת"). אם נשכור את אותה דירה/ או דירה קטנה יותר וניקח את ה 600 אלף/ יותר המהווים את הפער בין שתי הדירות, ונקנה בהם דירת חדר וחצי בדרום תל אביב המניבה 2700 ₪, יווצר פה חיסכון של 32,400 אלף ₪ לשנה, כאשר ההנאה ממגורים באותה דירה אותה רצינו לקנות, לא תפגם. מלבד אותה אי נוחות פסיכולוגית של דירה מושכרת. השאלה הנשאלת אם לא עדיף לשלם לפסיכולוג כמה מפגשים על חשבון החיסכון, ולא לחוש באותה חוסר נוחות, הנובעת רובה ככולה מהנורמה של רכישת דירה למגורים, המהווה בפועל נטל ולא נכס.
חסכנות, יחד עם התנהלות נכונה בכספים הפנויים שיווצרו בדרך שהוצגה למעלה, הניתנים להשקעה על פי משנתה של הסולידית באמצעות השקעה בשוק כולו ע"י תעודות סל, ואם על ידי גיוון התיק בדרכים נוספות (דיבידנדים למשל או תיק הארי בראון), יועילו לתיק ללא ספק. אך נקודת המוצא לקראת נתיב הפנסיה המוקדמת תהיה מבוססת יותר ובקצב התקדמות מהיר יותר באפיק הנדל"ני לצורכי השקעה (או כל נתיב השקעה אחר המייצר תשואה קבועה, ולא נמוכה מידיי), ובעייני תהפוך אותה לאפשרית, עבור אותה משפחה ישראלית ממוצעת.
נערך לאחרונה ב:
