24 התנגדויות נפוצות לבלוג הזה - הסולידית
בית » שונות » 24 התנגדויות נפוצות לבלוג הזה

24 התנגדויות נפוצות לבלוג הזה

סיפור המסגרת של הבלוג הזה מוכר לרוב הקוראים.

אחרי מספר שנות עבודה רצופות כשכירה, במהלכן חסכתי בין 75% ל-80% מהכנסתי נטו, הגעתי למצב שבו חסכונותי המושקעים מייצרים די הכנסה כדי לכסות את כל הוצאותי. משהבנתי שעבודה בשכר הפכה לכל היותר לאופציה, פרשתי בגיל 31 ועברתי לעשות דברים שמסבים לי הנאה רבה יותר. הבלוג הזה הוא אחד מהם.  

הסיפור הזה, פשוט ככל שיישמע, נחשב עדיין לחריג מאוד בהקשר התרבותי הרחב.

אנשים מיושבים בדעתם פשוט לא אמורים להבין שיש מציאות מעבר למטריקס הצרכנו-קרייריסטי, על אחת כמה וכמה שיש להם אפשרות להגיע לאותה מציאות בכוחות עצמם.

מכל אדם נורמטיבי מצופה לעבוד ולהרוויח ככל יכולתו, כדי שיוכל לממן לעצמו את "רמת החיים" הגבוהה ביותר האפשרית (כלומר, לצרוך ככל יכולתו, ואף מעבר ליכולתו). אדם שלא נוהג כך נחשב בדרך כלל ללא-יוצלח.

מטבע הדברים, סגנון חיים המקדם מערכת ערכים הפוכה יעורר בדרך כלל התנגדויות עזות. זה לא מפתיע: אנשים לא אוהבים כשממסגרים מחדש את הקיום שלהם בתוך רגעים ספורים. עוצמת ההתנגדות עלולה להבהיל, ואף להניא אנשים מלחשוב על הקונספט של פרישה מוקדמת בעצמם.

מטרת הפוסט הזה היא להשיב בקצרה ל-24 חיצי ביקורת שנורו לעבר הבלוג הזה בשנתיים וחצי האחרונות. כל הטיעונים מבוססים על תגובות אמיתיות שקיבלתי מקוראים לאורך התקופה.

את טיעוני הנגד אפשר לסווג בהתאם ל-3 קבוצות של מתנגדים: המקובעים, הבורים וההססנים.

צילום: Carole Raddato

צילום: Carole Raddato, ברישיון CC

המקובעים

מבקרים אלה מבינים את העקרונות הבסיסיים ומודעים לכך שפרישה מוקדמת אכן אפשרית בנסיבות מסוימות, אם כי הם דוחים את הפתרון ככזה שאינו בר קיימא.  כלומר, האתגר כאן איננו טכני, משום שהמושגים הטכניים ברורים. הבעיה היא קבעון מחשבתי וחוסר יכולת לחשוב מחוץ למסגרת מושגית תחומה.

1) אם "כולם" ינהגו כמוך, יחסכו באגרסיביות ויפסיקו לעבוד בגיל צעיר, המשק יפסיק לצמוח וסופו שיתרסק, יחד עם החברה כולה.  

אני מודה שעד היום לא הצלחתי להבין את היחס ההפוך שבין מידת ההיתכנות של התרחיש הזה לבין עוצמת החשש שהוא מעורר בקרב קוראים מסוימים.  מדובר בתרחיש היפותטי לחלוטין, שעיקר הרלוונטיות שלו, אם בכלל, הוא כשאלה פילוסופית-אקדמית. כדי להבין עד כמה העניין מופרך, שוו בנפשכם שהאתר הזה היה מכשיר אנשים להפוך למדריכי צניחה. האם מישהו היה מעלה על דעתו לשאול, על אותו משקל,  "אם כולם יחליטו להיות מדריכי צניחה, מי יזרע את השדות? מי יטפל בחולים? מי ימכור אייפונים? המשק יתרסק, והחברה תתמוטט!"

כפי שהפוסט הזה יוכיח, ההנחה ש"כולם" מסוגלים או מעוניינים בסגנון החיים הזה לא מעוגנת במציאות. כדי לצאת מהמטריקס הצרכנו-קרייריסטי עשרות שנים "לפני הזמן" נדרש הרכב אישיות מסוים מאד, המתאפיין ברמות גבוהות מהממוצע של נחישות ומשמעת עצמית ומנגד בצורך נמוך מהממוצע בקבלה חברתית. זו הסיבה שב-3 שנות קיומו של הבלוג הזה, נתקלתי רק במקרים ספורים (ביותר) של ישראלים ש"סחטו את ההדק" ופרשו לפני גיל 40.

בלוגרים חכמים ופופולאריים ממני, כמו ג'ייקוב פיסקר (Early Retirement Extreme) ופיט אלדרני (Mr Money Mustache) מפיצים את בשורת העצמאות הכלכלית כבר קרוב ל-10 שנים. ג'ו דומינגז (Your Money or Your Life) החל לעשות זאת כבר בשנות השמונים. והרי איזה פלא, למרות שהמידע נגיש וזמין לכל, הכלכלה לא התכווצה, פרישה בגיל 30 עדיין נחשבת חריג קיצוני, ואנשים רק עובדים קשה יותר וזמן רב יותר.

אם דוחקים אותי לפינה – שוב, במסגרת דיון תאורטי —  אשיב שבמצב שבו אנשים צוברים הון רב, קונים פחות ועובדים פחות, המשק יסתגל בעצמו. אנשים יפסיקו לקנות ג'אנק, מה שאומר שאנשים יפסיקו לייצר ג'אנק. כן, סביר להניח שצניחת הביקושים תוביל לירידת ריבית, ושהתשואה על ההשקעה תרד אף היא, מה שיחייב לצבור הון גדול אף יותר כדי להגיע לעצמאות כלכלית. מצד שני, חברה שבה אנשים יכולים להגשים את מטרותיהם מבלי להיות כבולים לאילוצים כלכליים תהיה חברה מחוזקת יותר.

אגב, שאלה מעניינת לא פחות — שנראה שאף אחד לא שואל — היא מה יקרה אם "כולם" ימשיכו לבזבז כאילו אין מחר? לא, המשק יקרוס והחברה תתמוטט. כיצד נייצר מספיק מקומות עבודה? ומה העובדים הללו ייצרו בכלל? וכיצד נייצר ביקושים למה שייצרו? ומה עם הזיהום? ואיך הדורות הבאים אמורים לחיות לאחר שכילינו את כל המשאבים?

2) את סותרת את עצמך. תיק ההשקעות שלך צומח ומייצר לך הכנסה בגלל ההתנהלות הצרכניסטית שכנגדה את יוצאת בבלוג. למה את כורתת את הענף שעליו את יושבת?

על יישוב הסתירה, קרא כאן: איך את ישנה בלילה, קפיטליסטית קטנה שלי?

3) יש משהו מאוד אנוכי בגישה שאת מקדמת, שלא לומר פרזיטי. אם כיסית את ההוצאות שלך והגעת לעצמאות כלכלית בגיל כל כך צעיר, כאישה צעירה, בריאה ונבונה יש לך חובה מוסרית כלפי החברה להשתמש בכישוריך כדי לעבוד, להרוויח, לשלם מיסים, לתרום את חלקך ולשאת בנטל.

קרל מרקס ביטא את הלך הרוח הזה, שלמרבה החלחלה עדיין רווח בחלקים מסוימים בחברה הישראלית, במטבע הלשון "מכל אחד לפי יכולתו…"   וגו'.

אף אדם לא נולד כשהוא חייב דבר-מה כלפי החברה, במיוחד אם נזכור שכל חברה מורכבת מפרטים – גברים ונשים – שראוי שידאגו לעצמם ויפרנסו את עצמם (ככל שבכוחם לעשות זאת).  הקביעה שיש לי חובה א-פריורית לשעבד את זמני ומרצי לטובת אנשים אחרים, מבלי שיש לי זכות להתנגד לעניין, מרמזת שזמני ומרצי שווים פחות מזמנם ומרצם של אותם אנשים אחרים.  הטיעון הזה בזוי כמעט כמו האנשים שמשמיעים אותו.

מלבד זאת, בל נשכח שכל חברה זקוקה להון. בכך שאני חוסכת את כספי ומשקיעה אותו, אני ממלאת תפקיד חשוב במשק – תפקידה של הקפיטליסטית (במובן הפרקטי של המילה, כמי שמזריקה הון לחברות עסקיות). כשאני מעמידה את כספי בסיכון, אני תורמת ליצירת מקומות עבודה, ליצירת עושר ולצמיחה כלכלית. זוהי תרומה ישירה לחלקים הפחות יצרניים בחברה.

4) זה פשוט לא מוסרי לא לעבוד.

הטיעון הזה שואב מהאידיאל הפוריטאנו-סוציאליסטי שרואה בעבודה (ראבוטה!) ערך בפני עצמו.

אני טוענת שחלק גדול של שוק העבודה המודרני לא מייצר דבר ולא תורם דבר, גם אם כביכול הדבר משתקף בפעילות כלכלית ענפה ובצמיחה כלכלית. אדם א' שובר חלונות, אדם ב' מתקן חלונות שבורים, שניהם מקבלים כסף והתמ"ג צומח. מיינרד קיינס מרוצה. אני קצת פחות.

חוץ מזה, ההנחה שכל עבודה היא בהגדרה מוסרית או מייצרת ערך לחברה חיובי שגויה מהיסוד. האם, לדוגמה, דעתך הייתה נחה אילו הייתי שבה למעגל העבודה – הפעם כדי להנחות פריק-שואו טלוויזיוני שעניינו כליאת אנשים מעורערים בנפשם רק כדי לבדר את ההמונים? או אילו הייתי אם אני קצינת כוח אדם מפונפנת שיושבת על תקן רס"ן-קומבינה וחותכת כל יום מהקריה ב-14:30 — האם במקרה כזה הייתי מקבלת  סטמפה מוסרית של "נורמטיביות"? לחלופין, אם השקעתי זמן ומאמץ בכתיבת בלוג שחסך ויצר במצטבר כמה עשרות מיליוני שקלים לקוראיו, אך בניכוי הוצאות כמעט שלא הרווחתי ממנו  — האם זו "עבודה"?  ואילו הייתי מרוויחה ממנו עד כדי חציית סף המס — האם זה היה הופך את עיסוקיי ללגיטימיים בראייתך?  

5) התכנית שלך מסוכנת מדי עד כדי חוסר אחריות. מה לגבי סיכונים כמו אינפלציה? מלחמה? מפולת בשוק ההון? קטסטרופות בריאותיות?  

הלא נודע (והבלתי נשלט) תמיד נתפס כמפחיד יותר מהנודע והנשלט. זו הסיבה שחרדת טיסה נפוצה בהרבה מפחד מנסיעה במכונית, אף על פי שהסיכון למות בתאונת דרכים גדול בהרבה. אני מאמינה שאותו כלל חל גם כאן. אנשים באופן כללי נוטים לחוש בטוחים יותר, או לפחות בשליטה על חייהם, כשיש להם עבודה קבועה. הם לא מרגישים בטוחים כשזה נוגע לעניינים פיננסיים, הן ברמת המיקרו והן ברמת המאקרו. אנשים מרגישים בשליטה כשהם נוהים אחרי העדר העדר בתלם החד-גוני של תואר-עבודה-פרישה-מוות. אנשים מרגישים שהם מאבדים שליטה כשהם הולכים נגד העדר.

אף שהתכנית שלי נותנת מענה לרוב הסיכונים שאני יכולה לצפות,  יהיה זה יומרני לומר שאני מבוטחת לחלוטין מפני כל סיכון אפשרי. תמיד יתכנו ברבורים שחורים, שמטבעם לא ניתן לחזות. כדי להתמודד איתם, אני משתדלת לשמר מימד חזק של גמישות, סתגלנות ויכולת להגיב לשינויים, שיאפשרו לי לפתח את המיומנויות ולהתאים את עצמי למציאות המשתנה. חוסר התלות בתלוש המשכורת הוא מרכיב מרכזי באנטי-שבירות הזו. עצוב לומר שבתרחיש של "ברור שחור" אימתני, דווקא מי שנותר קפוא במקומו צפוי להיפגע באופן החזק ביותר. במילים אחרות, הרתיעה משינוי מסוכנת יותר מהשינוי עצמו.

ראו גם: כמה שבירים החיים שלך?

6) בלוג נחמד בסך הכל, אבל הקשקושים הליברטריאנו-קפיטליסטים שלך הורסים אותו

הבלוג הזה מקדם חירות כלכלית, שכמאמרה של מרגרט ת'אצ'ר, היא הבסיס לכל שאר החירויות. הערכים המרכזיים שנגזרים מכאן הם אינדיבידואליזם, אחריות אישית, שוק חופשי, קידוש הזכות לקניין והתערבות מינימלית של הקולקטיב (המדינה) בחיי הפרט. למרבה הצער, השמאל הכלכלי בישראל מנהל בשנים האחרונות מערכה מתוזמרת, מרובת חזיתות, כנגד כל אחד ואחד מהערכים הללו, תוך שהוא דוגל בהעברת האחריות מהפרט למדינה (לצד אדישות מופלאה להשלכות ההיסטוריות של מהלכים כאלה).

הבלוג הזה נועד להוות, בין היתר, קונטרה אידיאולוגית לזרמים הללו. חשוב להבין שהרבה יותר קשה להגיע לעצמאות כלכלית בחברה קולקטיביסטית, אנטי-קפיטליסטית, עם נטל מס רצחני.  ברמה הבסיסית ביותר, אני מלמדת אנשים איך להפוך לקפיטליסטים – להשתמש בכספם כדי לרכוש בעלות על אמצעי הייצור, לקבל פיצוי עבור עצם נכונותם לקחת סיכונים, ובאופן כללי להיות אדונים לגורלם.

ראו גם: מי מעז להיות לא חברתי

7) לא ברור לי למה את מגינה על הטייקונים?

ראה תשובה לשאלה קודמת. אני לא משרתת אף טייקון ובטח שלא מגינה עליו, אבל העובדה היא, שבתור קפיטליסטית שחיה מהכנסה הונית, האינטרסים שלי קרובים יותר לאלה של העשירון העליון מאשר לאלה של מעמדות נמוכים יותר. המנגנון שמאפשר את התלכדות האינטרסים הזו נקרא שוק ההון.  אף טייקון לא יכול "לדפוק" אותי אם אני מחזיקה מניות שלו. אם הוא מרוויח, אני מרוויחה, ואם הוא מפסיד, אני מפסידה.

8) הסגנון המתנשא, הפסקני והמתלהם שלך בלתי נסבל לפעמים. חוסר החמלה שבכתיבתך גורע מהמסרים שאת מנסה לקדם, וחבל.

זה בסדר. להשקפתי, הבעת חמלה כלפי התנהגות אנושית חסרת אחריות – מהסוג שמופיע לרוב בעיתונות הכלכלית המיינסטרימית – היא לא פחות מאכזריות לשמה: היא מונעת מאנשים להכיר בטעויות שעשו ומעודדת אותם להטיח אשמה באחרים (בדרך כלל גוף שלישי עלום כלשהוו) במקום להשתנות בעצמם. הבלוג שלי מנסה להציג זווית קצת פחות נעימה לקריאה, כזו שלא מתבוססת בעולם הבעיה, אלא מתמקדת בפתרונות קונקרטיים שניתן ליישם ברמת הפרט.

הבורים

מבקרים אלה הם הקבוצה הקשה ביותר, בין השאר משום שהם לא מבינים את העקרונות הפיננסיים הבסיסיים ביותר שעליהם ניצב ההבלוג. ככל ניסיון להתווכח עם אנשים שנמצאים ברמה 0 בסולם החסכנות, גם הפעם יתברר חיש מהר שמדובר במשימה בלתי אפשרית.

9) מצטער, את קיצונית מדי. אני לא מוכן להקריב את הנוחות שלי. מה אם תתפגרי מחר? לא תתחרטי על הסגפנות? על כך שלא נהנית מספיק בחיים? שכחת שחיים רק פעם אחת?!

יש אנשים שמבחינתם "נוחות" זו האפשרות לקנות כל דבר שעולה על רוחם. במילים אחרות, כדי להנות מהחיים, הצרכניסט הממוצע ישיב שצריך לבזבז כסף, והרבה. בפרספקטיבה זו, סגנון החיים שלי הוא אמנם לא יותר מהתכלבות רצופה העומדת בסימן הקרבה ושלילה עצמית.

אני מגדירה "נוחות" בצורה אחרת. מבחינתי, נוחות היא כשכל צורך בהיררכיית הצרכים שלי מקבל מענה מלא ובר-קיימא. "חיים נוחים" לשיטתי הם חיים עשירים בזמן פנוי,  בגירויים אינטלקטואלים, בסביבה חברתית שמורכבת מאנשים מעניינים שבחרתי (ולא טיפוסים רעילים שנכפו עלי בשל אילוצים כלכליים), ובנפש בריאה בגוף בריא. אני שמחה "להקריב" מסעדות יוקרה, רכבי יוקרה ומסעות שופינג אחוזי תזזית בתמורה לנוחות מהסוג הזה.

מצד שני, אם בהקרבה קיצונית עסקינן, הבה נבחן את המודל הצרכנו-קרייריסטי הנהוג, הדוגל בבזבוז 40 שנות חיים בעבודה בשכר שתכליתה המרכזית היא לקנות סמלי סטאטוס ולהחזיר חובות. ביקום מקביל, סגנון חיים כזה היה מסווג עד מהרה כהפרעה אישיותית או בהתמכרות משונה. למרבה הטרגדיה, המציאות היא שזו הנורמה הרווחת בישראל… ודווקא סגנון החיים שלי הוא שמסווג כ"קיצוני". התוצאה היא שאנשים כאן סובלים ממצוקת זמן כרונית. הם לא רואים את המשפחה שלהם, אין להם פנאי לתחביבים שלהם, הם נאלצים לבחור על בסיס יומי בין ערכים לתלוש המשכורת שלהם ולהזנות את המוח שלהם בתמורה לכסף ול"נוחות".

אז, השאלה חוזרת אליך. מי כאן הקיצוני? מי שכח שחיים רק פעם אחת?

10) צריך לחסוך לפחות 17 מיליון ש"ח כדי להפסיק לעבוד ולחיות מתיק ההשקעות שלך.

אני מבינה שאימצת את גישת סופי שולמן לחיים (או שמא גישת מפעל הפיס?), שזה בסדר, אבל גם קצת עצוב, משום שיש סיכוי טוב שלעולם לא תשיג סכום כזה, מה שאומר שלשיטתך לעולם לא תוכל לפרוש (עד שתופרש בכוח).

אדם נחשב לעצמאי כלכלית בנקודה שבה הוא מסוגל למשוך סכום שנתי המהווה 3% מסך כל נכסיו ולהתקיים מהסכום הזה. אפשר להגיע לנקודה הזו בשתי דרכים – להגדיל את החסכונות או להקטין את ההוצאות.  אם ניישם את כלל שלושת האחוזים, נגיע בחישוב מהיר למסקנה, שחיסכון של 17,000,000 ש"ח אמור להניב סכום חודשי של 42,929 ש"ח. אם זה הסכום שדרוש לך כדי לכסת את הוצאות הבסיסיות שלך – תנחומי הכנים, סגנון החיים שלך סובל מחוסר יעילות קיצוני.

11) די לבלבל את המוח על "פרישה מוקדמת". לא פרשת, נקודה. העובדה היא שאת מכניסה כסף ממקורות אחרים, כמו הבלוג הזה. כך שבסך הכל הפכת משכירה שעשתה משהו שהיא לא אוהבת לעצמאית שהפכה תחביב לעסק.

אם כוונתך לפרישה במובנה המסורתי – כמו חופשה אינסופית, או רביצה על ספסלי הגינה הציבורית ו/או קופת החולים, אז אכן, לא פרשתי. מצד שני, הסיבה שחסכתי לעצמי עשרות שנים של זמן פנוי לא הייתה  לבזבז אותן בהמתנה עצובה למלאך המוות. זו כמובן הייתה (ועודנה) אפשרות, אבל לא אחת שמתאימה לי. אני מעדיפה לעשות דברים מועילים יותר בזמן שלי, כמו ללמוד דברים חדשים, לפתור בעיות מורכבות, ולייצר ערך תוך כדי תנועה. כן, חלק מהיוזמות הללו מתאפיינות בכך שהן מייצרות גם הכנסה כספית (אני חושבת שצריך להתאמץ מאוד כדי שזה לא יקרה)  ומכיוון שהחוק במדינת ישראל מצווה עלי לדווח על ההכנסה הזו, התאגדתי כעצמאית.

ההבדל ביני לבין עצמאים "רגילים" הוא שאני  לא באמת צריכה את הכסף הזה, בעוד שהם תלויים בו. עבורי זה תחביב, עבורם זה חמצן. אני יכולה לקום ולעזוב בכל שלב, הם לא יכולים. זהו טיבו של העידן הפוסט-תעשייתי: הצורך בהכנסה מעבודה או מעסק הופך לאופציונלי לחלוטין עבור מי שחסך מספיק, ולמאסר עולם עבור מי שלא חסך מספיק.

הפואנטה היא שעצמאות כלכלית מאפשרת לאדם לבחור מה לעשות בזמן הרב שהתפנה לו. יהיו שיבחרו לחיות כפנסיונרים מגיל 30 עד גיל 120. אחרים יחליטו שהם רוצים להתנדב, לחזור ללמוד, לפתוח עסק עצמאי או אפילו לשוב לשוק העבודה, הפעם כפועל יוצא של בחירה ולא של אילוץ כלכלי. עצם האפשרות לבחור היא העיקר, והיא נשענת על אגירת כמות נכבדת של מה שמכונה F*CK YOU MONEY  – סכום כסף שמאפשר לך לקום וללכת בכל רגע נתון. זו הסיבה שאני כותבת את הבלוג הזה: לתת לאנשים אפשרויות בחירה רבות יותר.

12) את מתיימרת לחיות חיים נטולי דאגות כלכליות, אבל דווקא כפנסיונרית צעירה, את נדרשת לחשוב *יותר* על כסף לעומת אנשים נורמליים.

מעניין אותי לדעת אם אתה עושה שימוש בטיעון דומה נגד אורח חיים בריא. "את מתיימרת לחיות ללא בעיות בריאות, אבל דווקא כמי שמקפידה על תזונה בריאה ומתעמלת באופן סדיר, את נדרשת לחשוב *יותר* על הבריאות שלך לעומת אנשים נורמליים."

ולעצם העניין, אני לא מנסה לחיות ללא כסף כלל או לנתק את עצמי לחלוטין מהמערכת הכלכלית (אם כי זו שאיפה ברמת האידיאל). הנקודה היא שהשקעתי זמן בפיתוח המיומנויות שיאפשרו לי לפתור בעיות רבות מבלי להשתמש בכסף כלל, או בסכום נמוך משמעותית. כתוצאה מכך אני זקוקה לפחות כסף באופן כללי, מה שמותיר לי יותר זמן פנוי מבלי להיות כבולה למקור הכנסה יחיד שמכתיב כיצד עלי להתנהל ברמה היומיומית.

13) כל הבלוג שלך הוא רציונאליזציה שיטתית של קמצנות פתולוגית.

קמצן הוא מי שסובל מקושי פתולוגי אבסולוטי לבזבז כסף, גם במחיר של פגיעה באיכות חייו ובסביבה. חסכן הוא מי שחותר להוציא כסף ביעילות, כך שיפיק ערך מקסימלי מכל שקל שהוא מוציא, וזאת במטרה לשפר את איכות חייו וסביבתו. לא אהסס לשלם הרבה מאוד כסף תמורת משהו שמסב לי ערך גבוה מאוד או תורם תרומה ממושכת ומשמעותית לאיכות החיים שלי: נעלי הליכה טובות, מזרן איכותי, אופניים וכן הלאה. קמצן יסכים להתפשר על כל אלה ולו במטרה להוציא פחות כסף.

14) העובדה שהצלחת היא פועל יוצא של פריבילגיות שאין לאנשים אחרים.

מצטערת, לא דוברת קורבניסטית. אפשר להציע לך כרטיס למרוץ לתחתית?

15) אני מעדיף להסתמך על משכורת מהבוס שלי מאשר על הכנסה משוק ההון. עם הבוס שלי אפשר לפחות לנהל סיג ושיח.

אתה שוכח שהבורסה איננה קזינו (אלא אם תרצו שתהיה)

ההססנים

מתנגדים אלה יבינו שניתן עקרונית לפרוש בגיל צעיר, אבל לא משוכנעים כיצד. התגובה הטיפוסית כאן היא "זה עשוי לעבוד עבורך, אבל אני לא רואה איך זה יעבוד עבורי, מפני שבניגוד אליך, אני X / יש לי Y / ואין לי Z". כלומר, הפער כאן הוא טכני בעיקרו. היתרון כאן הוא שחלקם מוכנים ללמוד, ואז אפשר ללמד אותם. אנשים אלה מקבילים לרמות 1 ו-2 בסולם החסכנות.

16) כל העסק הזה מתאים אך ורק לבעלי הכנסות גבוהות. אני בחור צעיר שמרוויח רק 6,000 שקל בחודש, משמע, הבלוג הזה לא רלוונטי עבורי כלל.

מידת הרלוונטיות של הקונספטים שנדונים כאן היא יחסית. הצלחתך במסע לעצמאות כלכלית תלויה יותר בחוסן, ביעילות ובכושר ההסתגלות שלך, ופחות ברמת ההכנסה שלך. לדוגמה, אדם שחי על 50% מהכנסה של 7,000 ש"ח יוכל לפרוש מהר יותר מאדם שחי על 90% מהכנסה של 40,000 ש"ח.

מובן שאם ההכנסה שלך נמוכה מאוד, בהחלט יתכן שתתקשה לפרוש תוך שנים ספורות, וכן, יש טעם לנסות להגדיל אותה. זה לא אומר שהפילוסופיה באתר הזה לא רלוונטית עבורך . אתה יכול להשתמש בה כדי לסלק את חובותיך ולחסוך לפחות 30% – מה שימקם אותך בפוזיציה טובה בהרבה מרוב האוכלוסיה, למרות הכנסתך ההנמוכה.

זכור שלמרות הכנסתך הנמוכה, יש לך נכס יקר לאין שעור – זמן. בזמן הזה תוכל לרכוש מיומנויות שיסייעו לך להגדיל את הכנסתך; ללמוד לייעל את סגנון החיים שלך; ולהנות מאפקט הריבית דריבית, שיביא לכך שבהדרגה, הכסף שתחסוך תשקיע יעשה כסף, והכסף שעשה הכסף יעשה עוד כסף, וכן הלאה, עד שכעבור מספר שנים, ההכנסה ההונית שלך עולה על ההכנסתך ממשכורת.

קרא גם: לבזבז פחות או להרוויח יותר?

 17) "אבל אני אוהב את העבודה שלי!"

הטיעון הזה חוזר על עצמו בדרכים שונות. וריאציה פופולארית נוספת היא "אם כל כך שנאת את העבודה שלך, למה שלא תמצאי משרה כיפית יותר?"

אני מכירה בכך שישנם אנשים שבאמת מסוגלים להנות 50-30 שנה מאותו מקום עבודה, גם אם הם לא "צריכים" לעבוד. וורן באפט הוא דוגמה אחת. אנשים כאלה בהחלט קיימים, ואני לא חושבת שהם משלים את עצמם. הם עובדים כי זה מי שהם. אם נפל בחלקכם להימנות על שורותיהם – אשריכם, אבל אני  לא חושבת שעובדה זו לכשעצמה היא  טיעון טוב נגד הבלוג הזה.

חשוב להבין שבאותה מידה, יש אנשים שלעולם לא יצליחו למצוא מקום עבודה אחד ויחיד שיפרנס אותם היטב ובמקביל יסב להם אושר עילאי. אני אחת מהם. אף שבימי הצעירים אהבתי מאוד את מקום העבודה שלי, גיליתי שחדוות היצירה שבעבודה בשכר נוטה לדעוך בחלוף הזמן, במיוחד עבור מי שנמצא בציר הניהולי ומתקדם בסולם הדרגות. אני מוצאת שהרבה יותר מאתגר ומהנה לעסוק בפעילות כלשהי מתוך עניין אמיתי, ולא מתוך כורח להתפרנס ו/או לממן רמת חיים מסוימת. מבחינתי, החופש לעבוד על מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה, חשוב לי הרבה יותר מממשכורת גבוהה או מהיכולת לקנות מה שאני רוצה.

ראו גם: מתי לומר די

18) ומה אם בכל זאת תרצי או תיאלצי אי פעם לחזור לשוק העבודה? איך תסבירי את ה"חור" הענקי בקורות החיים ואת שחיקת המיומנויות שלך?

השאלה הזו מניחה שארצה לחזור לעסוק בקריירה הקודמת שלי, וזו הנחה שגויה מהיסוד, משום שבאופן כללי אעדיף לאכול זכוכית. סגנון החיים שאימצתי לעצמי משחרר אותי מהצורך לעסוק בתחום התמחות צר (ושנוא). יש לי די פנאי לרכוש מיומנויות רבות ככל האפשר ואף להתמחות בהן כדי יכולת להרוויח מהן, דבר שרק מרחיב את אפשרויות התעסוקה האופציונליות שלי. שנית, מאחר שביצעתי אופטימיזציה רדיקאלית של ההוצאות שלי, אני זקוקה למעט מאוד כסף. זאת אומרת שבפועל, כל עבודה בשכר מינימום תספיק לכיסוי 100% מההוצאות שלי. הגמישות התעסוקתית הזו היא מרכיב חיוני בתכנית שלי.

19) כדי שהמודל הזה יצליח אני צריך להיות "ספץ" בהשקעות.

כשאני מדברת על "השקעת החיסכון בנכסים מניבים", אני לא מדברת אך ורק על ניירות ערך הנסחרים בבורסה. השקעה בעסקים או בנדל"ן להשכרה עשויים להיות חלופה הולמת באותה מידה, ככל שההכנסה שהם מניבים גבוהה מההוצאות שלכם. באופן אישי, אני מעדיפה השקעה בבורסה, משום שהאסטרטגיה הזו כרוכה במינימום חיכוך עם בני אדם אחרים.

הטענה שצריך להיות "גאון השקעות" כדי להשיג תשואה נאה משוק ההון היא מיתוס שקרי מבית היוצר של התעשיה הפיננסית. בבלוג הזה יש שפע של מידע שאמור להסביר לכל אדם בר דעת כיצד לנהל תיק השקעות פסיבי בכוחות עצמו, עם כמה שפחות התערבות מצד ערפדים פיננסים.

התורה על רגל אחת: כדי להצליח כמשקיע, לא צריך להיות "מומחה". צריך להימנע מטעויות גסות.

קרא גם: איך להשקיע בבורסה

20) המודל הזה לא מתאים לי, כי יש לי ילדים, וזה פשוט לא אחראי לחסוך כשיש לך ילדים

הרבה מאוד אנשים מתרצים את חוסר הנכונות שלהם לשנות את הרגליהם הפיננסיים בטענה שהם הורים לילדים, תוך שהם מצניעים באלגנטיות את העובדה שההחלטה להביא ילדים הייתה בחירה אישית מודעת, ושאיש לא כפה עליהם להתרבות. ילדים עולים כסף ולא מייצרים כסף. במובן זה, ילדים הם מותרות כלכלית.

זה לא אומר, כמובן, שהורים לילדים לא יכולים להגיע לעצמאות כלכלית. זה פשוט יקח זמן רב יותר, משום שההוצאות הגבוהות פירושן שיש לחסוך שנים רבות יותר. אפשר לקרוא כאן בבלוג דוגמאות נפלאות לאנשים שמחנכים את ילדיהם לחיסכון ולתבונה כלכלית ועדיין מצליחים לחסוך חלק נכבד מהכנסתם החודשית. הנקודה המרכזית היא, שחלק גדול מההוצאות על ילדים שנתפסות כ"הכרחיות" הן בבחינת צרכים מדומיינים שהוגדרו ככאלה על ידי גורמים חיצוניים. היכולת להבחין בין צרכים ורצונות היא חיונית להצלחה כאן.

אני דוחה על הסף את הטענה שגידול ילדים בסביבה חסכנית גובל בחוסר אחריות. אני חושבת שחלק גדול מהבעיות של הדור הצעיר נובע ממחסור בקשב הורי – פועל יוצא של העובדה ששני ההורים עובדים כמו חמורים, בקושי נמצאים בבית ומבצעים מיקור חוץ של חינוך ילדיהם מגיל 0. כדי לפצות על כך, הורים נוטים להביע את חיבתם דרך הכיס. זו דרך מצוינת להעמיד דור של צרכניזומבים מפונקים וחלולים.

קראו גם: סולידית עם שישה ילדים?!

21) המודל הזה לא מתאים לי, כי אני רוצה למצוא בת זוג בשלב מסוים, וישראליות שונאות קמצנים.

נראה לי שאתה זקוק לשינוי פרספקטיבה. קרא נא את הפוסט הזה.

22) המודל הזה לא מתאים לי, כי אני חושש שהמשפחה שלי תנשל אותי, שאשתי תתגרש ממני ו/או שהחברים שלי יחשבו שאני קמצן

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם העניין היא להצניע את הכוונות שלך ביחס לעצמאות כלכלית / פרישה מוקדמת, ובעיקר לא לגלות לאף אחד את תכנית המילוט שלך. אל תצפה שאנשים יטפחו לך על השכם. עצם חשיפת התכנית בפניהם מהווה איום על תוקפן של הבחירות שבחרו (משכנתא, חובות, צריכה כפייתית).  בנוסף, ככל שאדם "מושקע" יותר במערכת – נטל הלוואה ענקית,  קנה בית או רכב חדש, קודם לתפקיד עם משכורת גבוהה – כך עוצמת ההתנגדות שיביע ביחס ליציאה מהמטריקס תהיה עזה יותר.

מה שחשוב להבין הוא שיש אנשים שלעולם לא יקלטו את העניין. אנשים כאלה אי אפשר לשכנע, ודאי שלא בכוח ההגיון.

עכשיו, משפחה כידוע אי אפשר להחליף, אבל חברים בהחלט אפשר, ולפעמים אפילו רצוי (ככל שהם מסוג ה"חברים" שגוררים אותך לתחרויות מעמדית שבה המנצח הוא בעל הדירה הגדולה ביותר, הרכב המפואר ביותר וזנב הטווס המרהיב ביותר). אם אתה מחפש אנשים בעלי השקפת עולם דומה, הפורום עשוי להיות מקום טוב להתחיל בו (והוליד כבר כמה וכמה מפגשים!).

23) הבלוג שלך לא רלוונטי עבורי, כי אני במינוס.

הדרך היעילה והמהירה ביותר לצאת מחובות היא לקצץ הוצאות במאצ'טה ולמלא את הבור הפיננסי שנוצר בכסף שחסכת. הבלוג יתן לך את הכלים לעשות זאת. כן, ייקח לך זמן רב יותר עד שתוכל להיחשב עצמאי כלכלית, אבל ככל שלא מדובר במינוס קטסטרופלי, הבלוג עשוי לסייע לך.

24) הבלוג שלך לא רלוונט עבורי, כי אני נכה בשיעור 100% / יש לי ילד בעל צרכים מיוחדים / אני צריך לפרנס את הורי הקשישים / אני סובל ממחלה קשה וזקוק לתרופות יקרות / …

ישנם מקרי קיצון שבהם עצמאות כלכלית בגיל צעיר אינה בגדר אפשרות בת קיימא. חשוב להכיר בכך.  כל טענה אחרת תהיה בחזקת קנאות פרימיטיבית ואני משתדלת שלא ליפול לבור הזה.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

153 תגובות

  1. אני דווקא סקרן לדעת את הסיבה שבגללה חשבת לכתוב את הפוסט הזה, בחרת דרך מאוד לא שגרתית ואת מנסה להצדיק או להפריך כל טענה שנשמעת על הדרך שבחרת. לדעתי אדם שמאמין בדרכו לא חייב הסבר לאף אחד.

    • הסיבה היא בעיקר ארגונית — לרכז את ההתנגדויות בפוסט אחד במקום לחזור על עצמי בכמה מקומות שונים.

      • אולי כבר גילית, אולי עוד תגלי, המלחמה בהתנגדויות היא חסרת תועלת…. מלחמה בטחנות רוח יעילה ומניבה יותר תוצאות. לך תשנה עמדות של אנשים. 🙂 כאן באמת אכילת זכוכית יותר קלה.

      • ודאי מדובר בטעות הקלדה, אבל אם אין הדבר כך – לא ירדתי לסוף דעתך באשר למונח "התכלבות רצופה העומדת בסימן הקרבה". מה היא התכלבות?

        • לאמץ סגנון חיים של כלב. במחשבה שניה, זו כנראה לא מילה בעברית. העורכת שלי תפוטר.

          • משתמשים בביטוי הזה הרבה בטיולי תרמיל. גם שם מדובר על הנכונות לחיות בעלות נמוכה על מנת למקסם הנאות מהסוג הלא צרכני, כמו טרקים ארוכים במדינות נידחות, לעומת טיולים נהנתנים שמטרתם לרבוץ על החוף ולהנות ממסיבות ירח מלא, אכילה במסעדות, אלכוהול וסמים. שני סוגי התרמילאות נפוצים ומילת הגנאי המתארת את המטיילים ההולכים ובשימוש נפוץ אצל המטיילים הרובצים היא- התכלבות. כמו במקרה שלך, בכלל לא מובהק מי נהנה יותר- אולי זה עניין של סוג אישיות וחיברות שונה.

          • זה לא בעברית אלא בשפה פלצנית ספרותית מימי קדם.

          • את יכולה להוסיף גם את "ברור שחור" לסיבות לפיטורים (למרות שיש חן מסויים בטעות זו).

  2. זאת לא התנגדות בהצלחה רבה, הבלוג שלך מעניין אני לומד ממנו הרבה
    אבל רב הנסתר על הגלוי, יש גם סלודי בתמונה , את כבר אייקון רשת ומן הסתם הוא שווה יותר מסכום חלקיו

  3. בנוגע לסעיף 24…
    יש לי ילד בעל צרכים מיוחדים (אוטיסט) ולהיפך, הבלוג הזה רלוונטי לי במיוחד.
    הדבר הכי חשוב שאני יכולה לתת לבני הוא הזמן שלי, ואין מקום טוב יותר מהבלוג הזה ללמידת הנושא.
    בעלי ואני שמנו לנו למטרה לחיות על משכורת אחת ושאחד מאיתנו יפסיק לעבוד על מנת שיוכל להשקיע את כל זמנו בבננו ואנחנו בהחלט בכיוון. בעזרת חסכון והשקעות חכמות נוכל בקרוב לחיות על משכורת אחת.

  4. שמחת זקנתי

    היי דורין, תודה על הבלוג. יש נושא מרכזי שלא ברור לי. כשמזדקנים ההוצאות הרפואיות עולות משמעותית. הבריאות מדרדרת והצורך בעזרה בתשלום אפילו בתחזוקת הבית עולה. האם המודל הכלכלי שלך מתיחס לזה?
    שוב תודה

    • המענה שלי לעניין מתבסס על 3 רבדים
      1) התמקדות ברובד המניעתי – פעילות גופנית אינטנסיבית, תפריט מאוזן, בדיקות תקופתיות
      2) ביטוח בריאות פרטי בסיסי (תרופות, השתלות וניתוחים בחו"ל) — התייקרות הפרמיה כלולה בחישובים שלי
      3) במקרה של פגיעה קוגניטיבית (אלצהיימר) – הפעלת נוהל סיום חיים יזום

      • מושמושי

        בנוגע ל 3 – הכוונה להתאבדות , לא זכור לי שיש אפשרות רפואית רשמית להמתת חסד בישראל
        בנוסף יש אין ספור ארועים שמביאיםמלמצב של חוסר ישע חוץ מאלצהיימר
        (תאונות דרכים , בית, מחלות (פרקינסון als) שבץ מוחי)
        ובחלק של קטן אין דרך לא לאתר אותן מראש או להמעיט בהיסתברותן על ידי "ניהול אורך חיים בריא"
        וגרוע מכך כששמים לב למצב יתכן וכבר אי אפשרנץ להתאבד (כלומר צריך בן זוג שישתף פעולה עם סיכון פלילי ?)

        • א. לא צריך להתאבד, לפחות במובן הרומנטי של המילה, אפשר גם לבצע המתת חסד במוסד ייעודי. נכון אין כאלה בארץ עדין, אבל בחו"ל יש מקומות בהם זה חוקי.
          ב. למרות שזה קל יותר, לא חייב בן זוג, אפשר לשכור שירותיו של עורך דין / בא כוח אחר לבצע את ההכנות/ הטיפול/ דאגה לצוואה וכדומה.

          • לחזות את שוק ההון ולבצע סטוק פיקינג זה "קריאה בקפה"
            אבל לדעת בגיל 30 בוודאות ללא פשרות שלא תרצה לחיות במצב סיעודי וגם לא לההכיו אפשרות שתתחרט בגיל נגיד 50 זה כן ?
            באמת פנומנלית או אספרגרית או סתם בת עישירים (למדה תור שני בלונדון סקול אוף אקונוצמיקס ומטיפה להמנע מלימודים …) מצועממת (פעם הן היו קומוניסטיות והיום הן אאין-ראנדיות)

          • אין לשכוח שגם שוק הרפואה (הפרטית והממשלתית) הוא מפעל כלכלי המעודד צרכנות לא נבונה ומיותרת ברובה.

      • לגבי עלויות שעולות בעת זקנה, יש דרך נוספת – להתחיל לאכול מהקרן. בהנחה וחיית מ-3 אחוז, אם תעלה ל-5 אחוז, רק הקרן עצמה זה 20 שנה.. תוסיף את הריבית שתרוויח ב-20 שנה האלה מהסכום שנותר, וזה לא רע בכלל.
        ותמיד טוב שיש ילדים 😉 למה רק את הקרן הם יכולים לקבל?..

  5. מסכים ומחזק ומזדהה. הערה קטנה בסיפא של סעיף 7 – תשקלי להוסיף בד"כ

  6. את לא חייבת כלום לאף אחד, אבל ניכר כי את משתמשת יפה מאוד בפירותיה של מדינת הרווחה. האם ערכת עם עצמך חשבון נפש אמיתי והגעתי למסקנה כי את יכולה לגור במקום בו לדוגמה אין ביטוח בריאות ממלכתי? תחבורה ציבורית שלא מסובסדת? ועוד כהנה וכהנה.

    • אני מנסה להבין מה אתה טוען. בעצם העובדה שאני לא עובדת בשכר, ונמצאת מתחת לרף המס (אף על פי שכבר שילמתי הרבה מאוד מס בעבר ואני עדיין משלמת בכל פעם שאני מממשת רווחי הון), אני לא זכאית להנות מביטוח בריאות ממלכתי או תחבורה ציבורית? אשמח אם תעזור לי להבין.

      • אני אשמח לעזור לך. האם את יכולה להתקיים במדינה ללא שירותים ציבוריים אלה. מדינות בהן היית צריך לשלם תשלום אמת ולא מסובסד ע"י העכברים. סתם לדוגמה מערכת הבריאות האמריקאית, היית יכולה להסתדר איתה?

        • כן, הייתי יכולה לממן לעצמי ביטוח בריאות פרטי גם בארה"ב. אבל מאחר שאין לי כוונה להתגורר בארה"ב, השאלה היפותטית במידה רבה. לאן אתה חותר?

        • בארה"ב היא הייתה משלמת 0% מס רווח הון מכיוון שאין לה הכנסה מעבודה ובכך היה נשאר לה 25% יותר מהכסף. אם ההפרש הייתה ממננת ביטוח בריאות מקיף שיש לו השתתפות עצמית גבוהה (נגיד $10000), מה שמקטין את הפרמיות במידה ניכרת. את ההשתתפות העצמית היא מן הסתם יכולה לממן ללא בעיה (מאחל לסולידית רק בריאות וחיים ארוכים). בכלל ארה"ב היא דוגמה לא טובה מכיוון שנטל המס שם נמוך משמעותית מישראל ובכלל חוקי המס שם מעודדים חיסכון ארוך טווח(בניגוד לפה), כך שנשאר לך יותר כסף זמין, בארה"ב להערכתי יהיה הרבה יותר קל לצאת לעצמאות כלכלית מכאן ולא חסרים בלוגים המעידים על כך.

        • מזכיר שאלות "אי בודד" לטבעונים.
          התשובה היא: אבל אני לא (על אי בודד עם תרנגולת, חיה במדינת עולם שלישי, צריכה לשלם על רכב).
          אז למה ללכת לשם?

      • מושמושי

        כל אזרח זכאי לשירותים מהמדינה על פי החוק.

        אבל את כה מתנגדת למדינת הרווחה ובכל זאת את מנצלת בשמחה את היתרונות שלה.

        ברור שאת זכאית לכך, אבל האם את משתמשת השרותים בגלל נוחות כספית כלומר , היה עדיף בלעדיהם אבל אין ברירה אס נשתמש ? או שחו"ח יש יתרון אמיתי בשרותי מדינת הרווחה ?
        נדמה לי שאיין ראנד טענה שהיא מחזירה את כספי הביטוח הסוציאלי לממשל ? מה דעתך על גישה כזו ?

        • תסלח/י לי, אבל אני לא מבין תגובות מהסוג הזה.

          הסולידית משלמת מס על ההון שלה יותר ממה שעובד בשכר מינימום משלם.

          אז מה זה אומר? שכל העובדים בשכר מינימום הם פרזיטים שמנצלים את המדינה ואת "העכברים" (שזה עצמם)?

          אשמח לתגובה הגיונית על זה.

        • אני אישית הייתי מעדיף מדינת רווחה אבל אני לא מבין למה מי שמתנגד למדינה כזו אין לו זכות מוסרית להשתמש בה אם היא קיימת. מדינת רווחה ממומנת ע"י מיסים שכולנו משלמים. גם הסולידית משלמת מיסים על רווחי ההון שלה ובנוסף היא משלמת (כמו כולנו) גם מיסים אחרים כמו מע"מ ומיסי קניה. מדינת הרווחה ממומנת בכספי כולנו והיא איננה מתנה מהממשלה.

  7. קיטלגת את שלושת סוגי המבקרים באופן שלילי (המקובעים, הבורים וההססנים).באופן אישי, אני לא נמנה על המתנגדים, אבל אני חושב שקיטלוג שכזה הוא קצת יהיר.
    אני בטוח שחלק מהמבקרים יכולים להיות מקוטלגים באופן חיובי יותר, ואולי עצם הקיטלוג יוצר ביקורת לכשעצמו.

    • שאספר לך כיצד מקטלגים אותי? 🙂

      • מושמושי

        מי ששופך רותחין על קהל הבורים/עצלים/פחדנים לא צריך להתפלא על הפידבקים…

        אני חושב שלמרות הכל אין דרך אחת לעצמאות כלכלית
        ואף אחד לא חייב לפרוש בגיל 31

        השיטה שלך למרות ההכחשות והדוגמא הבודדת
        של מוריה (שדרך אגב עובדת העצמאית כי היא חייבת ולא מתוך רצון למימוש עצמי) אינה מתאימה ל'המונים' אפילו לא ל 10% מהאוכלוסיה
        לא שאין במודל ערך.
        אבל אם את/ה אל הורי בעל תואר שני בכלכלה/הייטק ועבדת בשכר פי 3 מהשכר הממוצע במשק יקל עליך לממש את המודל.

        אומנם פעם הצגת מודל שמאפשר לתחילת משוחררת לפרוש בגיל 31
        אבל זה היה באמת משחק מחשבתי וכל מי שמכיר את המציאות מבין שאין בכך ממש.

        • זה שוב נשמע כתירוץ. ילדים הם לא סיבה להוצאות מוגזמות ואי יכולת לחסוך. באופן אישי, יש לי שלושה כאלה ואנחנו חיים מצויין מאותו סכום שבעלי היה מוציא כרווק בזמנו. וכן,יצאנו משוק העבודה לפני הרבה שנים. הילדים בבית, מרובי מיומנויות והבנה פיננסית. אגב, לא מכירה אחד שהיה אצלינו שיגיד שהילדים מוזנחים או שהאוכל לא טוב וסופר מזין.
          אבל כפי שאומרת הסולידית, קשה מאוד להוציא אנשים מהמלכודת העצמית הזאת של צידוקים ותירוצים בלתי פוסקים.

      • סולידית יקרה,
        לגבי סעיף 14: אני חושב שהפריבילגיות שמדברים עליהן
        בהקשר שלך הן רמז לבסיס כלכלי שהיה לך (הורים, סבתות וכו'). אין לי מושג אם היה או לא, אבל לדעתי לזה התכוונו.
        בכל אופן, אני מסכים לחלוטין שעדיף לכל אחד להתמקד באיך אפשר להשתפר ולא ב"איך דפקו אותי".

  8. פשוט גאונות צרופה. את לוקחת את כל מה שאני חושב ומאמין ופשוט שמה לנו בפרצוף. לגבי ההתנגדויות וההסתיגויות שאת מקבלת זו בעיני תופעה מרתקת על גבול הלא יאומן. פשוט מדהים כמה אנשים מנסים להצדיק את הקבעונות והחולשות הפיננסיות שלהם

  9. קורא נאמן

    היי הסולידית,
    אני קורא בעניין ובהסכמה את דבריך המייצגים דיעה מעניינת ולא שגרתית.

    אני כשלעצמי פרשתי בגיל 40, תודות להצלחה כלכלית.
    (היה לי הרבה יותר כיף להתאמץ בשביל להגדיל הכנסות מאשר בשביל להקטין הוצאות על חוויות, תרבות, טיולים בעולם, הצגות וקונצרטים בארץ ובחו"ל ועוד).

    אני מאמין שמטרתך היא אכן חינוך הציבור, אולם יתכן ובמובנים מסוימים את מפספת טיפה את המטרה.

    זה בערך כמו ההבדל בין להיות צודקת ללהיות חכמה.

    וכוונתי היא לשימוש ברעיון ההדרגתיות. אולי תוותרי במובן מסויים על הפסקנות ותאמצי יותר את המידתיות? . דומני שככה תקרבי לרעיונותיך (הנכונים מאד) הרבה יותר מאותם "אסירי מטריקס".

    אולי תוכלי לעזור יותר בעיצות פרקטיות, בייבי סטפס, צעד אחד קטן לעיתו, במקביל להסברים הנהדרים שלך על הקונספט.

    אני מסייג: אלא אם את שואבת סיפוק מיוחד מאנטגוניזם שמופיע לעיתים כה קרובות כלפי מי שמשתמש בטונים פסקניים ואמות מידה טהרניות, ואז עצתי אינה טובה לך.

    בהצלחה

    קורא (ומסכים) נאמן

  10. מושמושי

    קראתי את את ההתנגדויות ויצאתי חלקית מקובע והססן
    מצד שני מאז ימי מעריב לנוער שלי למדתי לא להתרגש מה"בחן את עצמך" 🙂
    נסכם:
    5) התכנית שלך מסוכנת מדי עד כדי חוסר אחריות. מה לגבי סיכונים כמו אינפלציה? מלחמה? מפולת בשוק ההון? קטסטרופות בריאותיות?
    אני נוטה להסכים- אולי , אולי עקב גילך הצעיר ומצבך המשפחתי והרקע שלך את מצלמת את מצבך בהווה ומשכפלת אותו ל 70 שנים קדימה, במובן הזה יש לך פחות אמצעים לגידור סיכונים מכפי שאת מאמינה

    7) לא ברור לי למה את מגינה על הטייקונים?
    מוטה להסכים, זה ששני מאנשים משקיעים באותה חברה ויש להם זהות אינטרסים בהצלחת החברה ובתשלום מיסים מינימלי לא הופך אותם לבני אותו מחנה, אם הטיקון הוא בעל מונופולים הרי שהרווח מההשקעה במונופול נעלם בעלויות שגובה המונופול (סוג של "מס" עקיף).

    8) הסגנון המתנשא, הפסקני והמתלהם שלך בלתי נסבל לפעמים. חוסר החמלה שבכתיבתך גורע מהמסרים שאת מנסה לקדם, וחבל.
    אכן חבל, אין שום קשר בין אמונות נחרצות ובין אמפטיה/חמלה למי שאינו יכול/מבין/מסוגל לתקן את דרכיו, אמפטיה וחמלה לא גוררות השלמה או הצדקה.

    16) כל העסק הזה מתאים אך ורק לבעלי הכנסות גבוהות. אני בחור צעיר שמרוויח רק 6,000 שקל בחודש, משמע, הבלוג הזה לא רלוונטי עבורי כלל.
    אני מאמין שהבלוג רלבנטי לכל אחד, אבל, מי שמרוויח 6000 ש"ח קרוב יותר לסכנת "פשיטת רגל" ויתקשה לחסוך 50 אחוז משכרו או להצטמצם יותר, מי שמרוויח 40000 ש"ח יתקשה מנטלית אבל אנשים יכולים להסתגל מהר מכפי שהם מדמיינים – אז אני כאן 1/2 הססן

    17) "אבל אני אוהב את העבודה שלי!"
    לא חייבים להיות וורן באפט כדי לאהוב את העבודה שלך, מי שצריך כדור נגד בחילה ו/או דכאון כדי לעבור יום עבודה וזה קורה לא בכל עבודה באמת לא צריך לעבוד.
    רוב האנשים עובדים בשביל הכסף, יש מיעוט (אני מודה שאני בניהם) שעובד כי הוא נהנה מהעבודה, ואם מקום העבודה לא טוב לי (גם כסםית וגם עניין) אז אני עובר. עדיין הרבה אנשים "רגילים" מוצאים עניין/אתגר וגם נהנים מהקשרים החברתיים עם לקוחות ו/או קולגות , זה קורה , לא לכולם ןלא באותה מידה.

    18) ומה אם בכל זאת תרצי או תיאלצי אי פעם לחזור לשוק העבודה? איך תסבירי את ה"חור" הענקי בקורות החיים ואת שחיקת המיומנויות שלך?
    השאלה לא מאת תעשי (תאכלי זכוכית לפי מה שכתבת) אלא מה יעשה פורש אחרי 10 שנים כשהוא מגלה שהדרך בה פעל אינה עובדת עבורו, האם כלכלן/הייטקיסט יצליח אחרי שבמשך 10 שנים פרש מהעיסוק ופיתח מיומנויות אחרות (בלוג לגידול עגבניות אורגניות בעציץ) לחזור לשכר רלבנטי ? הרי אין כאן תוכנית עבודה עם הבטחה להצלחה . יכל להיות שיש לך רשתות בטחון נוספות, הרי גם הכהן של ה ERE פרש מהפרישה לא ? והארי בראון מדגיש בעקרונות שלו (בפרשנות שלי) don't quit your dayjob yet
    אז יש כאן שאלה טובה וסיכון אישי שכל אחד צריך להעריך ולהתמודד עימו

    20/21 – בגדול אין דבר כזה one size fits all , גם אם טיעוני הנגד הם על גבול הפולניות כל אחד והרצונות הלגיטימים שלו, ואין חובה למצוא בן זוג שהוא שכפול שלך, ולפעמים בדרך להשגת מטרה חשובה (בן זוג/שלום בית) אפשר להיות פחות פדנט ואפילו להנות ממסעדות

    השתדלתי לכתוב לעניין בלי להתלהם בכל זאת אני נהנה מהבלוג

  11. חופשי ברוחי

    אני ממש מעריץ את הבלוג המדהים שלך. הוא מכיל המון תובנות מעשיות ולא רק ידע תיאורטי. אני חושב שכל אדם שקצת פתוח במוחו, יוכל למצוא בו עניין ולקחת ממנו את מה שמתאים לו. וזה בעצם כל היופי. לגבי הביקורות, את מצליחה לשים, באמצעותן, מראה ענקית כלפי החברה שמביטה בתוכה ומתחלחלת. כן, זה אותו הפחד שכובל את מרבית האנשים לשעבוד המתיש של מעגל ההלוואות והחובות הבלתי -פוסקים. כך נמנע מרוב האנשים החופש לחיות כפי שבאמת היו רוצים, ורב האנשים מתוסכלים מכך ("העבדות המודרנית"). אז, הכי קל להם להעביר ביקורת ולהמשיך בשגרת החיים המוכרת, גם במחיר עצום של כאב וסבל. לדעתי, רק באמת יחידים ומיוחדים מסוגלים, לא רק לעכל את רעיונותייך, אלא גם בכלל ליישמם. ויש אלף דרכים שונות ליישם אותם ,או את חלקם. אני גם הולך ,בעצמי, בכיוון זה..וזה גם המון בזכותך. תודה ענקית על ההשראה.

  12. שי לוריא

    לרוב הטייקונים שומרים את החברות שבאמת מרוויחות מחוץ לבורסה ורק שהעסק עובר לרווחיות יותר נמוכה הם מנפיקים או לחילופין חולבים את חברה בעסקות בעלי עניין אין סימטריה בין משקיע לטייקון. לכן הטיעון לא תקף

  13. אין לי דברי ביקורת ממכיון שיכולתי לכתוב את הבלוג הזה בעצמי. יש לי בכל זאת סייג ואין בכוונתי לפגוע חלילה באף אחד. הסייג הוא שכמי שאין לה ילדים יש דברים שלא תוכלי לתת להם מענה בבלוג הזה/ אורח החיים הזה.
    הוצאות שכביכול אינן כורח המציאות אבל הן צורך פסיכולוגי של הורים. החל משיעורי עזר ושכר לימוד אוניברסיטאי (לקנות להם חכות כדי שלא אצטרך לקנות להם דגים) וכלה בעזרה בקניית דירה ובגידול ילדים אם חלילה לא אוכל לעזור פיסית.
    שמי השני הוא דן חסכן המשקיען, אבל יש תחושה בקריאת הבלוג של התעלמות או הדחקה של חלק מאוד משמעותי בחיים.
    אני יכולה אחרי שנים רבות של עבודה בהיי טק להרשות לעצמי לפרוש לגמלאות אבל החיים עם ילדים מלאים באירועים בלתי צפויים ובהוצאות לא קבועות שאין בכוונתי להתעלם מהם (תשלומים שונים לבית הספר, ימי הולדת של חברים שלהם, מסיבות סיום, הטיול של אחרי הצבא ועוד)
    נורא קל לומר שזו הזדמנות לחנך את ילדינו להרוויח בעצמם ולא להכנע לתרבות השפע והצריכה, אבל זה רק מי שאין לו ילדים יכול לומר. השאיפה ההורית שלי היא להוציא את ילדי ממירוץ העכברים ושאיפה זו עולה על השאיפה לנוחות אישית שלי, החוסר אגואיזם הזה הוא מהות ההורות.
    אין לי אפילו יכולת להתווכח איתך מכיון שבאמת מדובר בהיבט פסיכולוגי כלכלי שמי שלא מגדל ילדים בגיל העשרה וילדים בכלל, לעולם לא יבין.

  14. צריך להוסיף שני טענות שעונות אחת על השנייה
    1) בארצות הברית(או כל מדינה אחרת השלם את החסר) אין יוקר מחייה אז אפשרי לחיות טוב ממעט כסף בארץ זה בלתי אפשרי
    2) בארץ שיש בה ביטוח בריאות זול ועוד כל מיני שירותים מסובסדים כמו תחבורה וכו את יכולה לחיות ממעט כסף מה תעשי בארץ קפטליסטית

  15. עד עכשיו לא ברור מה גרם לך לנטוש את מקום עבודתך ולעבור לאורח חיים קיצוני. בדרך כלל זה קורה עקב אלימות מילולית או פיזית שהשאירה טראומה. האם נכון הדבר?

  16. @הסולידית , כתבת
    ——————————————————————————————
    אנשים מיושבים בדעתם פשוט לא אמורים להבין שיש מציאות מעבר למטריקס הצרכנו-קרייריסטי, על אחת כמה וכמה שיש להם אפשרות להגיע לאותה מציאות בכוחות עצמם.
    מכל אדם נורמטיבי מצופה לעבוד ולהרוויח ככל יכולתו, כדי שיוכל לממן לעצמו את "רמת החיים" הגבוהה ביותר האפשרית (כלומר, לצרוך ככל יכולתו, ואף מעבר ליכולתו). אדם שלא נוהג כך נחשב בדרך כלל ללא-יוצלח.
    מטבע הדברים, סגנון חיים המקדם מערכת ערכים הפוכה יעורר בדרך כלל התנגדויות עזות. זה לא מפתיע: אנשים לא אוהבים כשממסגרים מחדש את הקיום שלהם בתוך רגעים ספורים. עוצמת ההתנגדות עלולה להבהיל, ואף להניא אנשים מלחשוב על הקונספט של פרישה מוקדמת בעצמם.
    ——————————————————————————————
    נראה לי שהפסיכולוגיה המודרנית מתייחסת לכך ומנסה להסביר במילים את מה שחלקינו אולי הרגיש ולא יכל לנסח בצורה מדוייקת :
    ——————————————————————————————
    נורמופתיה: הפסיכיאטר כריסטופר בולאס הגה את הרעיון של "נורמופתיה" כדי לתאר אנשים שכל כך מרוכזים בלנסות להשתלב ולהתאים לנורמות חבריות, עד שזה נהיה הפרעה מסוג "מאניה". אדם נורמוטי לרוב "חסר אישיות" ועושה אך ורק מה שמצופה ממנו על פי החברה. נורמופתיה קיצונית מורכבת על ידי הפסקות מהנורמה, שבהן הנורמוטי נשבר תחת הלחץ ופועל בצורה אלימה או מסוכנת. [אנשים רבים חווים נורמופתיה קלה בתקופות מסוימות בחייהם, בייחוד כאשר מנסים להשתלב במסגרת חברתית חדשה, או מנסים להחביא התנהגות שהם מאמינים שאחרים יגנו.]
    ——————————————————————————————
    יש לשים לב שרובינו נחווה נורמופתיה קלה בתקופות מסוימות ולכן אמפתיה למצב מומלצת.
    ——————————————————————————————
    כאן אפשר לקרוא ביתר הרחבה : http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3283
    למטה קצת פרגמנטים מהמאמר :
    ——————————————————————————————
    בהקשר זה, ניתן לומר כי אנשים שמתאפיינים בפתולוגיה נורמוטית עלולים גם לאמץ עמדה והתנהגות התואמת את המונח: Tall Poppy Syndrome. מונח זה מתאר תופעה חברתית שבה אנשים שניחנים באיכות מקורית ואותנטית המבדילה אותם מקבוצת השווים, נתונים למתקפה ולביקורת או שישנה התעלמות מיכולותיהם, וצמצום וזילות שלהן. האדם הנורמוטי יחוש דחף להוריד אדם מסוג זה לדרגתו שלו, באמצעות השפלתו או בדרכים מעודנות יותר כגון: עמדה שמבטאת פיחות של כישרונותיו או איכויותיו או רדוקציה שלהם. כל זאת מתוך מטרה לבטל את ההבדל ביניהם שהוא בלתי נסבל ואינו ניתן להכלה ולעיכול מצד האדם הנורמוטי. אדם כזה, בעל יסוד סובייקטיבי עשיר ופורה עלול להוות, מעצם קיומו, איום חמור על אישיותו של האדם הנורמוטי.

    באופן דומה, לאדם הנורמופט יהיה דחף חזק לתקן "אנשים רעים" כאשר הצורך להרגיש נורמלי יאוים על ידי חרדות חזקות. התשוקה תהיה לבטל שונות או הבדל עקב הפחד מנפרדות, אובדן או אי שפיות ובשל כך תתעורר חרדה חזקה ומשאלה להרגיש שוב ביטחון. לשם כך תיבחר האופציה של ביטוי לעג או בוז, שיפוטיות והענשה של אדם אחר שחי את חייו באופן שונה. כל מה שלא ייחשב כחלק מהקאנון ה"נורמלי" יזכה לגינוי. למשל, אישה נורמוטית שמרגישה מאוימת בגלל פחד מאובדן, קנאה, חמדנות, רגשות מיניים בלתי רצויים או זיכרונות בלתי נעימים, תשפוט בחומרה אישה אחרת שלובשת בגדים חושפניים או לחילופין תדמיין שהאישה האחרת היא בהכרח קורבן של גבר מסוים שמשפיל אותה.
    ——————————————————————————————
    בקשר לעוקצנות , אני דווקא מחבב אותה גם(אולי בעיקר) כשאני נעקץ (תחביב נסיעות לחו"ל ו/או חוסר יכולת/רצון להתנתק [ממה שמרגיש לי](*) כמטריקס באופן סופי. זה אולי קשור קצת לבטחון עצמי פנימי אבל אני יכול להבין את התלונות. מה שלא כ"כ מובן לי ונראה לי לא הוגן זה שהמתלוננים בד"כ מסתתרים מאחורי פסבדונים בעוד
    לסולידית(ששמה הפרטי אינו סוד) יש הרבה יותר https://en.wikipedia.org/wiki/Skin_in_the_game_(phrase)
    בכל מקרה יש למטה מאמר נוסף , ארוך אך מומלץ , שמסביר שמבחינה מדעית הויתור על ה"isness" מומלץ
    ושהשימוש בו מתאים לחשיבה סטייל ימי הביניים . ויתור עליו ושימוש בשפת פריים יכול לעזור בהבנה של מצבים מודרנים.(**)

    למשל מומלץ לומר "עולם העבודה מרגיש לי כמו מטריקס" מאשר עולם העבודה [הוא] מטריקס.

    (*)
    http://www.rawilson.com/quantum.html
    (**) למרות שיהיה לי חבל אם הבלוג יעבור לסגנון מדעי זה כי יהיה מצעמם.

  17. @גולש אולי היא פשוט הבינה שבזבוז שנותיה במשרד שמואר באורות ניאון, בוס שרמתו השכלית נושקת לרצפה, קולגות אפורים, מיליון כוסות קפה ושיחות, עילגות לרוב, על מי דופק את מי, תוך החטפת מבטים תכופים לעבר השעון המתקתק פשוט לא עשו לה את זה.

  18. התחלתי לעקוב אחרי הבלוג לא מזמן אחרי שחבר שלח לי לינק.
    אני חייב להודות שהמידע לגבי שוק ההון וניהול תיק השקעות פסיבי מועיל, ברור ומאיר עיניים.
    עם זאת אני חייב לציין דבר אחד שצורם לי בבלוג בכל פעם שאני נתקל בו.
    את חוזרת פעמים רבות על כך שאנשים מכורים לצריכה ולכן לא מסוגלים להבין את אורח החיים שלך.
    לשיטתך, מי שמעוניין ברמת חיים גבוהה יותר (על בסיס המודל הצרכני), כמו למשל דירה גדולה יותר, עושה זאת כי הוא מוכוון לזה בגיל צעיר (כלומר, לא מסוגל למחשבה עצמאית) או רק בשביל ה"שופוני".
    האופציה שאדם מעוניין בדירה גדולה יותר (לצורך הדוגמא) מפני שכך נוח לו יותר והוא מוכן לעבוד בשביל הנוחות הזו, כלל לא קיימת בעולם המושגים שלך.
    מה שאני רוצה לומר בזאת, שמן הבלוג שלך עולה התמונה שכפי שאת טוענת שהחברה לא מבינה אנשים כמוך בעלי סדר עדיפויות שונה, כך גם את לא מסוגלת להבין אנשים שסדר העדיפויות שלהם שונה משלך. כפי שכתבת כאן – אורח החיים שלך אכן אינו מתאים לכל אחד. עדיין אין זה אומר שמי שבוחר שלא לאמץ אורח חיים שכזה עושה זאת בגלל שחסרה לו הנחישות או שיש לו צורך בקבלה חברתית. לא חסרות דוגמאות של אנשים עובדים, חדורי מטרה, הקדישים את חייהם לדברים שחשובים להם, ולא מתוך צורך לקבלה חברתית.

  19. מרוץ החיים

    היי סולידית,
    השיר הזה מוקדש לך 🙂

  20. אבא לתאומים

    אני קורא את הבלוג שלך כבר תקופה ארוכה, לפני כחצי שנה נולדו לי תאומים, ובאמת לפני שהם נולדו הצלחנו לחסוך יחסית לא רע, היום זה פשוט בלתי אפשרי, בגלל שהכנסתנו נחשבת ל"יפה" אנחנו לא מקבלים סבסוד מהמדינה על הגנים ונעלמים לשלם בסביבות השעה 6 אלף בחודש, בנוסף ההוצאות מסביב על תרופות אוכל וכד' גם לא מקלים על העבודה ויוצא שמרבית ההכנסה הפנוייה לחסכון הולכת לגידול הילדים. אם בעבר היינו מסוגלים לחסוך כ 60% מההכנסות היום אנחנו עומדים על 30%-40% במקסימום.

    • עידוד:

      כשהוא היה קטן אלעד באמת 'עלה לנו' כמה אלפי שח בחודש.

      היום הוא בן 5 (חמסה חמסה טפו).
      הוא לא רוצה ללכת לצהרון – אז אין לנו תשלומים כי החינוך חינם,
      וכשאנחנו יחד בבית משעה מוקדמת יש זמן וכייף לנקות ולסדר יחד –
      אז גם על העוזרת פעם בשבועיים אפשר לוותר.

      בקיצור – כל ההתחלות קשות,
      עם הזמן נהיה ממש יותר ויותר קל.
      וכייף – תמיד יש (:

  21. ליאורקון

    שלום,

    נהנה מהבלוג, אהבתי במיוחד את פוסט התחביבים. שווה!
    לדעתי שכחת בעיה חשובה שנגעת בה בעקיפין בלבד "מה יהיה אם תצטרכי לחזור לעבוד", וענית שזה בסדר כי את מסתפקת במועט ולעולם לא תשני זאת. אני מאמין. את עקשנית ונחושה מאד אבל הרוב פחות.
    הייטקיסט בן 40, מנהל ביניים חשוב, עשיר, שמן, חיוור וחולני עקב סגנון תעסוקתי וצרכני קיצוני יכול לשנות דרכיו ולהפוך למיני הרטמן ע"י שינוי הרגלים.
    לעומתו אדם צעיר ומוכשר שהחליט ללכת בדרכך (כלומר הדרך שאת מציעה), לעבוד בבניין \ חקלאות \ מונית ולחסוך, להפסיק לעבוד בגיל 30-35 ולחיות מהתשואות, בגיל 40 אותו אדם התעייף, מחליט שבא לא להיות יותר כמו חבריו. לעבוד בעבודה משרדית, לטוס פעמיים בשנה לחו"ל, לאכול במסעדות פלצניות, להירשם למכון כושר, מכון יוגה, בריכה, סתם כי בא לו, ובקיצור "לסבול" מהעבודה, אבל ליהנות ממנעמי הצריכה, לא כולם כמוך. לחלק מהאנשים, אפילו אם על הנייר מאמינים בדרך ישנם ספקות, קשיים, לבטים.
    אותו אדם ימצא עצמו כבול לסגנון שכפה על עצמו בגיל 20. אין לו תואר, אין לו נסיון.
    האם החופש האמיתי הוא לא היכולת לבחור?

    • אין לו תואר ,אין לו ניסיון, אבל בגיל 40 אותו אדם ימצא את עצמו עם תיק השקעות שמן — מכונת כסף — שיכול לאפשר לו את "מנעמי החיים" שעליהם אתה מדבר.

  22. התנגדות 25: אני מאוד אוהב את הבלוג אבל ההלחמים הלשוניים מחרידים אותי. "מטריקס צרכנו-קרייריסטי"? למה לא "מטריקס צרכני-קרייריסטי"? למה "קשקושים ליברטריאנו-קפיטליסטים" ולא "קשקושים ליברטריאניים-קפיטליסטיים"?
    #מתרכז_בעיקר

  23. סימביוזה

    אני לא מבין למה חלק מהתגובות מנסות להציג את דורין כממורמרת. לפי דעתי, ההיפך הוא הנכון וכל הכבוד שהיא יודעת לזהות את סוגי האנשים שמפקפקים בדרך שלה ומגיבים תגובות מתנגדות.

    במשך השנים היא למדה לזהות את סוגי התגובות וקיטלגה אותן לפי קטגוריות ועכשיו היא בדיוק עונה יפה לכל אותם משמיצים שכבר שנים מפקפקים בשיטה שהיא מנסה לקדם.

    כל הכבוד דורין, תמשיכי ללמד אותנו. הכתיבה שלך מדהימה והרעיונות שאת מעלה מדהימים. זה מדהים בעיני שהצלחת לצאת בגיל 31 ממעגל העבודה ואת מצליחה לכלכל את עצמך ועוד יש לך זמן לעשות את כל מה שאת אוהבת ולטייל בעולם.

    הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד

    • מסכימה לגמרי עם סימביוזה (סימביוטית שכמותי).
      לא מוצאת את הסגנון מתלהם בכלל. כן, האמת לפעמים כואבת. מה לעשות.
      קוראים מוזמנים להפנים את מה שמתאים להם, או לא להפנים בכלל, ולא "לרוץ לשבת בפינה, נעלבים, אוי אוי אוי".
      אני נהנית מהכתיבה, נהנית מהחשיפה לרעיונות חדשים, לוקחת את מה שמתאים לחיי וזהו.

  24. אני אוהד גדול של גישתך החסכנית והאנטי קרייריסטית, אבל הליברטריזם שלך קצת קשה לעיכול. את אומרת: "אף אדם לא נולד כאשר הוא חייב משהו לחברה". באמת? בית החולים שבו נולדת, ההורים שלך בנו אותו? הכבישים בהם את נוסעת (באופניים), את סללת אותם? שוק ההון החביב עליך, את מפקחת עליו ומונעת הרצת מניות ושאר פשעים כלכליים? שירותי הרפואה הציבוריים, את משלמת את עלותם האמיתית?
    תרצי או לא, את (וכולנו) תלויה ונסמכת באופן מוחלט בחברה שמסביבך, ובמנגנון השנוא עליך המכונה "מדינה". ניתוק מכך יכול להשיג רק מי שגר ביער וצד לעצמו אוכל. יש צביעות בהתנגדות לכל התערבות של המדינה בחייך ובכספך (באמצעות מיסים), במקביל לניהול חיים הניזונים באופן ישיר מפטמתה של המדינה אשר המיסים האלו מממנים.
    ובקשר לטענתך על "התקרבנות": אבן, ישנם בכיינים שיתלו את כל צרותיהם במישהו אחר. אין הדבר אומר, כי לא קיימים אנשים אשר נולדים לסיטואציה מחורבנת ולא מקבלים את ההזדמנויות אותן את קיבלת. נכון, גם הם יכולים להצליח, אבל המאמץ שיידרש מהם הוא עצום לאין ערוך מהמאמץ שאת השקעת.
    קל לטעון לאחריות אישית, כאשר אתה אישית נהנה מכל הטוב שהחברה מעניקה לפרטיה.

    • כתבת קישקוש פילוסופי מגוכח המתיימר להיות פרקטי.
      היא יוצאת נגד העובדה שהמדינה נוקטת צעדים להרס האחריות אישית.
      מה הקשר לקבלן שמשלמים לו מכספי המיסים לסלילת כביש? הוא לא עושה טובה כמו שהיא לא עושה טובה בכך שמשלמת 25 אחוז מס על רווחיה בשוק ההון וכמו שלא עשתה טובה כעובדת משרד.

      הטענה שלה כמו של ראנד, איננה ביטול המיסים אלה צמצומם לכדי מינימום. זאת אומרת מחיקת תשלומי העברה (דמי לידה, ילדים, אבטלה וכו). ראנד מתנגדת גם לתקציב חינוך, אינני יודע את דעתה של דורין בעניין זה.
      חלק מאותו מינימום זה ביטחון חוץ, פנים ותשתיות.

      *תמיד יש מי שיעבוד…
      * אם האוכלוסיה הייתה מסכימה לחיות ב"רמת החיים" הממוצעת שהייתה לפני 40 שנה אז אנשים היו עובדים בממוצע 20 שעות בשבוע או 10 שנים במשרה מלאה.
      זאת בחירה, כל אחד עם העדפותיו.
      לי באופן אישי משתלם להפסיק לעבוד בשלב שיש לי ולמשפחתי 12000 בחודש בלי לעבוד. מעבר לסכום זה התמורה השולית של הכסף(כל שקל מעל זה) נמוכה מכדי שישתלם לי לעבוד. אצל הסולידית זה 3800 ואצל אחר זה 20000.
      בכל המקרים זה בסדר

  25. כשמטיחים בך עלבונות אתה נעלב? אם כן, כניראה יש משהו מן האמת בעלבון, אמת שאינך אוהב, והיא זו שמכאיבה.
    הבלוג הזה מציע נקודת מבט אחרת, שונה ומתריסה כנגד הדעה המקובלת והעדרית. יש שרואים בה נקדות מבט קיצונית – מצד אחד זה מה שדרוש כדי לטלטל את המוכר והידוע, מצד שני קל להיתפס להליכה לקיצון (לחיות מ-4,000 ש"ח לחודש??) כדי לתקוף את נקודת המבט הזו כלא רלבנטית, מה שמנציח את המוכר והידוע ומונע כל הטלת ספק ובחינה עצמית.
    יש בבלוג הזה הרבה רעיונות טובים ומועילים שכל אחד יכול ליישם, גם אם לא יישם את התורה כולה בשלמותה. וזו חכמת החיים – למד מכל דבר משהו, יישם מה שמתאים לך, אל תרתע מלאתגר את אזור הנוחות – כי יכול להיות שתגלה אזור נוח ממנו בהרבה…

  26. בתור קורא ותיק של הפורום אני מסכים שכבר נמאס שכל פעם שומעים את אותן התגובות חוזרות ונשנות ועכשיו סוף סוף דורין עשתה קצת סדר בתקווה שנפסיק לשמוע כבר את אותן תגובות.

    אני מסכים עם הגישה של דורין, למרות שאני לא בדיוק מיישם את כלל מה שהיא אומרת אבל משתדל.
    סה"כ יש דברים שיותר נוחים ליישום ויש דברים שקשה לי להתמיד בהם אבל בסך הכל אני מחכה לפוסט הדו-שבועי כדי ללמוד הן בצד הכלכלי והן בצד המוסרי-חברתי.

    בסה"כ, כשחושבים על מה שדורין כותבת – הרעיונות נשמעים מהפכניים בהתחלה אבל יש בהם הרבה מאוד היגיון ודורין באמת עוזרת כשהיא נותנת דוגמאות מחיי היומיום איך היא מוציאה לפועל את הרעיונות הללו וזה מה שמדהים בעיני.

  27. אהבתי מאוד את הפוסט. אחד המוצלחים של הסולידית
    אחת הנקודות לגבי אנשים שלעולם לא יבינו הזכירה לי הקדמה לספר (או סיכום) שרשם וורן באפט – אני רושם מהזיכרון ולכן זה לא יהיה נאמן למקור ב 100%: תמיד הפתיע אותי כיצד אנשים אינם מסוגלים לתפוס שיותר בטוח לקנות דולר אחד ב 40 סנט מאשר דולר אחד ב 80 סנט – או שאתה תופס את זה בן רגע או לעולם לא…

    נראה לי שגם את העקרון של הבלוג הזה אפשר לתמצת ב או שאתה תופס את מיד או שלעולם לא. וזה לא אומר שצריך ליישם את כל מה שכתוב כאן.

  28. שאלה כנראה מאוד בסיסית לקוראי הבלוג –

    להבנתי, טייקון למעשה מגייס כסף מהציבור בבורסה למטרה מסויימת. האופציות האחרות שלו לגיוס כסף הן:
    1. לגייס כסף מהבנק בריבית
    2.לגייס כסף מאדם פרטי במסגרת איזשהו דיל בינהם
    3. להשקיע כסף בעצמו

    משמע, טייקון מגייס כסף כי זאת האופציה הזולה ביותר (או בעצם, זה כסף בחינם) שגם מסירה ממנו את כמעט את כל האחריות הכלכלית שכרוכה בניסיון במקרה שהמטרה נכשלה.

    בעצם, חברה שמונפקת בבורסה היא חברה שצברה מוניטין גבוה מספיק כדי שיהיו מספיק אנשים שיאמינו שהיא תמשיך לייצר הרבה כסף בעתיד ולכן הם ירוויחו מכך (אחרת כל אחד שפתח פלאפל היה מנפיק בעצמו כדי לגייס כסף בחינם ולפתוח עוד אחד).

    השאלה שלי היא, אותו טייקון שהנפיק בבורסה בעצם מכר תעודת בעלות על החברה שלו ב-0 ש"ח אבל אנשים מוכנים לשלם עליה הרבה יותר. הוא הרוויח מהפער הזה כבר בהנפקה. הכסף אצלו בכיס ובפועל הוא יכול לעשות איתו מה שבא שלו ולהציג את זה כאילו הוא הוציא על החברה).

    האם אכן האמרה "אף טייקון לא יכול "לדפוק" אותי אם אני מחזיקה מניות שלו. אם הוא מרוויח, אני מרוויחה, ואם הוא מפסיד, אני מפסידה" נכונה?
    האם באמת הטייקון מפסיד כסף אם המנייה יורדת ומרוויח כשהיא עולה? ההגיון הפשוט שלי אומר שברוב הזמן, כל עוד המנייה לא מגיעה ל-0, הוא מרוויח כי אם מנייה יורדת כי אז הוא יכול לקנות אותה בזול ולמכור אותה אחרי שנתיים במחיר גבוה יותר. אם המנייה מתרסקת ל-0 אז בעצם הוא לא הפסיד כלום כי הכסף כבר אצלו בכיס.

    מצטער על הבורות אבל אשמח להבהרה.

    • מושמושי

      1.התבלבלת בין אג"ח למניות (למרות שיש חיה כזו אג"ח להמרה)
      2. ברור שאין זהות אינטרסים בין בעל שליטה ובין כלל מחזיקי המניות, בצורה הנורמאלית והנאיבית כן, בפועל יש כל כך הרבה אינטרסים שיתכן שבעל השליטה מאין ספור סיבות חשבונאיות עסקיות חוקי מס או אינטרסים מחוץ לתחום החברה יפעל בצורה שמנוגדת לך כמשקיע קטן, וברוב המקרים אין לך יכולת לשלוט על ההתנהלות (מלבד למכור את המניות)
      3. אם מדובר בטייקון שמחזיק מונופול אז גם אם יש יתרון שב להרוויח הון בהשקעה בחברותיו בסופו של דבר שכרך בהפסדך (כלומר זה יכל להפחית נזקים אבל בתור אזרח זה בוודאי לא לטובתך אבל לשלם "מס עקיף" על השפעת עלויות המונופול על הכלכלה).
      נניח שהנמלים היו מופרטים לבעל שליטה פרטית אחד (כולם) כמו הועדים גם הוא "מחזיק את המדינה בביצים" , בתור משקיע קטן מניות הנמלים היו שוות הרבה (רווח בטוח וקל) אבל כמו שברור העלות למשק (כל מוצר מיובא כל חומר גלם לתעשיה כל מוצר ליצוא) היא יקרה ביותר ולבסוף זה מתבטא גם בתמחור יקר של מוצרים ללא הצדקה ופגיעה ברווחיות של שאר החברות.
      קנית מניה ב 1000 שקל שנותן 10% בשנה – פיצוץ, אתה מוציא כל שנה 50000 ש"ח נטו ו(נניח) ש 10% מהם הם עלויות מונופולים, אז הרווחת 100 ש"ח בהשקעה ושילמת 5000 ש"ח "מיסי" מונופול
      רק דוגמא לא מספרים אמיתיים

      כמו שאמר לנין : הקפיטליסטים ימכרו לנו את החבל שעליהם נתלה אותם, אז לא כדאי להיות תמים (ולא אמרתי שכדאי להיות קומוניסט)

  29. שלום לסולידית,
    אני נהנית מאוד לקרוא את הבלוג שלך , אני שמחה שאת מאתגרת את תפיסת עולמי ומרחיבה את האפשרויות המחשבתיות.
    עד עכשיו לא ישמתי אך מרגישה שהמידע שהצטבר יצר עיבוד שהוליד משהו…..
    ועכשיו שאלה- האם יש לך פוסט או חומר על השקעת חיסכון (לא גדול) לטווח קצר? בעלי ואני חסכנו משהו אך נראה שנצטרך להיות מסוגלים למשוך אותו עוד שנה.
    החלטתי לקחת את עצתך ולא בלי פחד, לקרוא להבין ולנסות להחליט היכן להשקיע. אם עד עתה סברתי שאני לא מבינה בזה כלום, אז עכשיו מוכנה לקחת זמן לקרוא ולנסות לקבל החלטה מושכלת היכן להשקיע.
    אז תודה ומקווה שלא אתחרט….

    • נניח לרגע שתשקיעי לשנה סכום כסף לא גדול (אני משער שהכוונה לעשרות אלפים) ותקבלי עבורם 3% תשואה לאחר מס. גם אם מדובר ב 90,000ש"ח הם יגדלו ל 93000ש"ח במקרה הטוב או כ 250ש"ח בחודש. זה באמת שווה את הסיכון?
      כנראה שלא ירדת לעומק דעתה של הסולידית כי הדגש הוא על השקעות בטווח הארוך (עשרות שנים), חיסכון חודשי ואיזון מחדש של תיק ההשקעות בכל מספר חודשים. לא נראה שאת מקיימת את אחד מהתנאים הנ"ל ובטח לא את כולם שזה הבסיס להשקעות לפי הבלוג.

  30. לקיחת סיכונים בכספם של אחרים היא דרך מוכרת להתעשרות חסרת סיכון.
    יש טייקונים שמנפיקים חובות עתק, נכנסים להרפתקאות, בדרך מושכים שכר עתק, והכישלון אם קורה הוא ממש לא על חשבונם, אלא על חשבון הסולידים והסולידיות שקנו את המניות ואגרות החוב.
    המשפט "אף טייקון לא יכול לדפוק אותי אם אני מחזיקה מניות שלו" הוא נאיביות, בורות, או הטעייה.

  31. צר לי שלא כללת את הטיעון שלי כנגד עמדת הבלוג: התשואה הריאלית הממוצעת של שוק ההון בעתיד לבוא תהיה הרבה נמוכה יותר מכפי שבלוג זה מניח, ולפיכך היעד של השגת עצמאות כלכלית באמצעותו איננו אפשרי.

    למען הסר ספק, אני אינני מתנגד לרעיון הבסיסי של חסכון ואימוץ סגנון חיים צנוע יותר מכפי שההכנסה שלנו מאפשרת. אני בהחלט מצדד בהשקפת העולם הליברטריאנית, ובעקרונות השוק החופשי והחירות האישית, אשר אותם גם הבלוג שלי מקדם.

    אולם בו זמנית, אני טוען שעקרונות ההשקעה אשר מוצגים בבלוג זה מתבססים על סטטיסטיקה שנצברה במהלך התקופה הטובה והיצרנית ביותר שהמין האנושי חווה מעודו (מסוף מלחמת העולם השנייה ועד פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2008), וכי כל ניסיון להשליך מהם אל העתיד לבוא הוא אופטימי בצורה נאיבית.

    העולם המערבי סובל כיום מעודף חוב בכל הרמות, החל מן הרמה הממשלתית וכלה בפרטית. במשך שנים ארוכות צבירת חובות אלו סייעה לגשר על הפער שבין רמת הצריכה הגבוהה ובין רמת הצמיחה האמיתית במשק. כעת אנחנו מתקרבים לנקודה שבה לא ניתן יהיה יותר להעמיס חובות נוספים, והתוצאה הבלתי נמנעת היא סוג של קריסה (דפלציונית, שבה הבורסות מתמוטטות וממשלות פושטות רגל, או לחלופין אינפלציונית, שבה הממשלות מחליטות להדפיס כסף על מנת להימנע מפשיטת רגל, ואגב כך ממוטטות את ערך המטבעות הלאומיים). מי שישמור את מרבית חסכונותיו בתוך המערכת הפיננסית כפי שבלוג זה מציע יאבד אותם, או משום שהבורסות יתמוטטו, או משום שהבנקים יתמוטטו, או משום שערך המטבע שבו נכסיו נקובים יתמוטט.

    לדעתי הדרך היחידה להגן על החסכונות היא באמצעות נכסים פיזיים, אשר נמצאים מחוץ למערכת הפיננסית. למרבה הצער, הללו אינם נושאים כרגע תשואה משמעותית אשר מסוגלת לאפשר לאנשים לפרוש בגיל צעיר (הנדל"ן כבר עתה מנופח במחירו ולפיכך נושא תשואה נמוכה, והזהב אינו נושא תשואה כלל). עם זאת, ברגע הקריסה הם ירדו במחירם הכי פחות (בסיטואציה של דפלציה), או יטפסו במחירם יותר מכל השאר (בסיטואציה של אינפלציה).

    • יכולתך לחזות את העתיד מעוררת פליאה והערצה. יכולת "חיזוי העתיד" הזו היא העומדת ביסודן של קרנות נאמנות מנוהלות, יועצי השקעות ושאר הגופים הפיננסיים המנסים לשכנע אותנו שהם, ורק הם, יודעים לנהל את כספנו כי הם מסוגלים, באמצעות ניתוחי שוק, לחזות מה יהיה בעתיד. זו בדיוק התפיסה נגדה קם הבלוג הזה. הבלוג לא מנסה לחזות את העתיד או להמר על עליה או ירידה של שוק ההון.
      אתה כן.

      • הבלוג הזה אינו מנסה לחזות את העתיד? הצחקת אותי.
        כל התיזה של בלוג זה מבוססת על ההנחה כי בעשורים הקרובים אנו עתידים לחוות תשואה ריאלית ממוצעת חיובית בשוק ההון. (7% בשנה, אם אני זוכר נכונה. אולי פחות, זה לא משנה).

        אם תקרא את הבלוג שלי http://www.mavokal.com, תגלה שאני דווקא זהיר יותר בהנחותי לגבי העתיד, במובן זה שאני מציג מספר תרחישים (דפלציוני, אינפלציוני וכן הלאה).

        • זוהי אכן הנחת היסוד בבסיס תיקי השקעות מוטי צמיחה כמו "שוקולד מריר" ומקבילותיו (האמריקניות בעיקר).

          תיק השקעות כמו זה של המודל של הארי בראון לחלוטין לא נסמך על הנחות היסוד הללו. אדרבה, בראון בפירוש כתב ב-failsafe investing, שמדובר למעשה במודל השקעה "אגנוסטי" לגבי העתיד.

          • מושמושי

            מודל הארי בראון הוא השערה שיש לה הגיון אבל צריך יותר מ 40 שנה כדי להוכיח את העמידות שלה. במובן הזה כל מודל השקעות הוא קריאה בקפה על בסיס המראה האחורית.

  32. כמי ששותף להרבה מרעיונותייך וחי על עקרונות דומים עוד לפני שהכרתי את הבלוג אני מסכים עם ביקורות 4 ו-1 (שבעצם נובע מ-4). המדינה, (למעשה, שאר האזרחים) מסבסדים או מממנים/מימנו חלקים גדולים מחייך: בטחון, חינוך, רפואה, מוצרי מזון, תחבורה ציבורית, תשתיות ועוד. העובדה שאינך נסמכת על קצבאות אינה משנה את האמת הבסיסית שאת (וגם אני) טפילים כלכליים.

    אגב, אנשים כמו בדוגמאות שלך שלכאורה תורמים כלכלית הם בעצמם טפילים אינה משנה את מעמדך המוסרי.
    גם הדגומה למה יקרה אם כולם יהיו בזבזניים נופלת לכשל דומה: קיום אנשים פחות מוסריים לא הופך אותך למוסרית.

    אני מקווה לתרום לחברה בדרכים אחרות אבל אוכל לחיות עם עצמי גם אם זה לא יקרה. התשובה שלי למבקרים היא שאם אתם מוצאים את אורח חיי כבעל השפעה משמעותית שנו את החוקים.

    אין דבר מוסרי בלא לעבוד. יש כשל מוסרי בכל שההנאות שלך ממומנות על ידי סבל (עבודה) של אחרים. אם ההון שצברת היה מממן לחלוטין את חייך ושהשגת אותו אטתו רק בזכות מאמצייך (בפועל ההשכלה שאפשרה לך להשיג את המשכורת הגבוהה סובסדה) לאף אחד לא הייתה זכות להתלונן, אבל זה לא המצב

    • לא הבנתי.
      שילמתי מס הכנסה גבוה, מס בריאות וביטוח לאומי במהלך התקופה שעבדתי.
      אני עדיין משלמת מיסי רווח הון גבוהים מאוד בכל פעם שאני מוכרת ני"ע ברווח.
      אני משלמת ביטוח לאומי ומס בריאות כעצמאית.
      הכסף שלי משמש ליצירת עושר שמחלחל לחברה כולה.
      אני כותבת בלוג שהופך אנשים לעשירים יותר.

      למה אני "טפילה"?

      • מה שהם מתכוונים לומר זה שאת יכולה לחיות כך, כי את חיה במדינת רווחה. אין טענה שמה שאת עושה לא חוקי, אלא שזה עובד לך, בגלל שלוקחים מאנשים אחרים שעובדים מס וממנים לך פארקים, שבילי אופניים, בריאות וכו׳.
        לכן, ה״הקפיטליזם״ הקיצוני שלך, קצת צבוע. לא היית באמת יכולה לשרוד כך במדינה קפיטליסטית מוחלטת. את נהנית מגביית המיסים הגבוהים, ולכן לא ברור למה את מטיפה נגד מיסים.

        • איש(3718)

          נדב,

          אם המדינה לא הייתה סוציאליסטית אז לסולידית היה היום הרבה יותר כסף בתיק ההשקעות שלה, כי היתה משלמת פחות מיסים בתקופת העבודה שלה.

          בנוסף, מהצד השני מאחר שהיא מקפידה על אורח חיים בריא ונטול משפחה, הדרישות שלה ממערכת הבריאות ובטוח לאומי צפויות להיות מינימליות, כך שתשלום מינימלי מצידה לביטוח לאומי הוא הדבר הנכון. הרי היא לא צפויה לדרוש קצבת אבטלה או קצבת אלמנות או קצבת ילדים,

          לסיכום, אדם כמו הסולידית היה מצליח אפילו יותר במדינה נטולת מיסים ונטולת מערכת רווחה לחלוטין. אם היא היתה חיה במקום מנותק off-the-grid היא היתה מסתדרת יותר טוב מכל עבדי הקריירה (היא יודעת להכין סבון , ואוכל מזין ממצרכים זולים, ומתניידת באופניים, ומתקלחת במים קרים 🙂 )

          • את זה צריך לבדוק בארה"ב כאשר ההוצאות על חינוך ובריאות הרבה יותר גבוהות. ספציפית בישראל יש הצדקה חלקית להוצאות הביטחון הדרמטיות. אני לא רוצה להתפצל אז אני אמשיך בעיקר מול מושימושי למטה.

          • מה זה קשור שהיא מקפידה על אורח חיים בריא? הרבה אנשים מקפידים על אורח חיים בריא.
            היא מנצלת את המערכת הנוכחית: מצד אחד היא כמעט לא משלמת מיסים. מצד שני היא נהנית מממדינת רווחה. היא נוסעת בשבילי אופניים, היא מקבלת הגנה מצבא ומשטרה.
            אין שום בעייה חוקית עם מה שהיא עושה. יש בעייה אתית עם כך שהיא טוענת: "מה שפחות מיסים" כשהיא בעצמה מאד נהנת מזה.
            הרי בסופו של יום מי שנהנה ממדינת רווחה זה מי שמשלם פחות מיסים.

      • מושמושי

        חשבתי ש ה tricke down economics מכוון למליארדרים 🙂

      • השאלה היא כמה את משלמת עבור השירותים שאת מקבלת/קיבלת:
        אני (סתם) מנחש שאת משלמת ביטוח לאומי + מס על רווחי הון + מע"מ +… כ-2500 שקל בחודש.
        בארה"ב, בהעדר סובסידיה למערכת הבריאות אדם משלם מעל 1000$ בחודש, לפעמים כפול.
        כסטודנטית סובסדת בכ-20,000 שקל בשנה מתוך הנחה שתעבדי כמה עשרות שנים. כתלמידת תיכון סכומים אחרים. אפשר לראות את זה כהלוואה שאין בכוונתך להחזיר.
        את נעה בכוח שרירייך על אופניים שרכשת בכספך, על כבישים בהקמתם ותחזוקתם מינימלית, כך גם באכיפת חוקי הנהיגה שמגנה עלייך.
        הבריאות של גופך מוגנת במידה רבה על ידי המשטרה, מכבי האש, השב"ס והצבא ששוב תרומתך למימונם מינימלית.
        חלק ממוצרי המזון שאת רוכשת מסובסדים.
        בשורה התחתונה את לוקחת כמובן מאליו שירותים יקרים שאת מקבלת בחינם ובעצם מאמצת את תרבות ה"מגיע לי".
        התקופה בה שילמת מסים גבוהים יותר לא תשפיע על הממוצע של 60 השנים הבאות נטולות העבודה. כנ"ל הרווח של החברה מההון שלך (אם יש לך תחשיב אחר אני אשמח לראות).
        הבלוג הוא אכן תרומה שקשה לתמחר אותו, אבל אורח החיים, בוודאי ללא הבלוג, הוא טפילי, קרי נסמך על אחרים.

        • מושמושי

          אני חושב שאתה מפריז בבקורת, היא נוקטת בדרך לגיטימית כדי לחיות את חייה
          גם אני "מנצל" את השיטה כאשר אני אפיקי חסכון פטורים ממס (כשכיר) לשם הגדלת הנטו שלי או מנצל הפסדים רגעיים בשוק ההון כדי לאזן תיק ולמשוך כסף ללא מס.

          אני מסכים שיש קצת חוסר בגרות בגישה ששוללת מכל וכל מנגנוני תכנון מקרו ו/או מדינת רווחה בצורה גורפת ללא סוג של הכרה בתועלת שלהם.

          לא כל מה שקשור ל סוציאל דמוקרטיה ו/או מדינת רווחה הוא שחור משחור ופסול מוסרית עד כדי דגל שחור … עובדה שיש לפעמים בתוצרים תועלת פרקטית, ויותר מכך בכל ארגון/סביבה חברתית השוליים בין הם העניים ובין עם הם העשירון העליון או מי שנמצא בקטגוריה הסוציו-אקונומית-אידאולוגית של הסולידית (פחות מ 0.1% מהאוכלוסיה בארץ לדעתי הלא מנומקת) ירגיש שהממוצע "חוטא" לו, כמו שבבית משותף עם מעלית בעלי דירות הקרקע לא מבינים למה הם צריכים לשלם על מעלית שהוקמה עם הבניין 🙂

          • אנחנו כאן בדיון המוסרי, ברמה החוקית מוסכם שדרך חייה של הסולידית תקינה (וגם לא מאד שונה משלי, אגב).
            ברמה המוסרית יש כאן בעיה שמצדיקה ביקורת ועוינות מחד (ברמה החברתית) ודרישה לשינוי החוק כדי להקשות על אורך חיים כזה.
            בישראל 2015 חייה של הסולידית ודומיה מסובסדים כנראה באלפי שקלים בחודש על ידי אנשים שאין לה שום כוונה לסבסד. יש כאן בעיה ויש כאן טפילות

        • אם היא מרוויחה נגיד 6000 בחודש ברוטו על רווח הון אזי היא משלמת 1500 בחודש מס רווחי הון ז"א שהיא משלמת מס כמו אדם שמרוויח 14,000 ברוטו (הרי יש פטור ממס לחלק מהכסף..) מעל הממוצע.
          כך שאם היא נניח עוזבת את מדינת ישראל למדינה אחרת ומשקיע שם ומשלמת מיסים שם מדינת ישראל מפסידה כסף.
          זאת עובדה, שום שטות פילוסופית לא תזיז את העובדות והמספרים האלה.

          • שכחתי לכתוב שעלות אדם למדינת ישראל שאינו מקבל כסף מביטוח לאומי או כסף ללימודים אקדמיים, או חינוך לילדיו ומשתמש רק בשירותים של משרד התחבורה, הבטחון חוץ ופנים עולה פחות מ1500 שקל בחודש.
            פירוט החישוב:
            תקציב הסעיפים הנל הוא סביב ה 100 מיליארד בשנה חלקי 10 מיליון אזרחים שזה 10,000 בשנה. 800 בחודש.

            יש למסגר את החישוב הנ"ל בשביל שיבינו את העניין כל הבורים בפורום.

          • מושמושי

            עמוס,
            אני לא בטוח שאפשר לחלק את תקציב המדינה שווה השווה עם כולם,
            ערבים לדוגמא מוותרים על מעטפת ההגנה של תושבים ציב הבטחון וגם חלק מהחדרים
            בטחון פנים משרת אוכלוסיות עשירות יותר מאשר עניות
            דרך אגב נכון ל 2013 לפי האינטרנט יש כ 8 מליון תושבים בישראל ולא 10 מליון
            בנוגע לקבלת הטבות מהמדינה
            אומנם הוריה של הסולידית קבלו כנראה דמי לידה וקצבת ילדים אבל כספים אלו מיועדים לגידול, היא התחנכה כנראה במערכת חינוך מסובסדת (חלקית) על ידי מהמדינה
            ולמדה לתואר ראשון במוסדות מדינה
            (תואר שני לפי מה שנכתב למדה בחול)
            אז כסף היא קיבלה מהמדינה גם אם לא בהכרח הרבה וגם אם לא ביקשה זאת.
            הערה המתלהמת על "כל הבורים בפורום"
            היא לא ראויה ולא נכונה לא כל מי שחושב אחרת הוא בור אפילו אם הוא "מרקסיסט"

    • חשבת על זה שמוסר הוא דבר סובייקטיבי? מה שנראה לך מוסרי נראה כך לך. בוא תגיד לי מה מוסרי בכך שבמדינת רווחה לוקחים בכח את כספך ונותנים אותו למישהו אחר? בהנתן שקיימת מדינת רווחה אתה לא יכול להאשים מובטל בכך שהוא מנסה להוציא כספים מהביטוח הלאומי. הוא בבל הכל פועל לטובת עצמו, כמו כולם

      • מוסר הוא סובייקטיבי אבל כל חברה בוחרת לה במודע או שלא את כללי המוסר האינטרסובייקטיבים. העיקרון במדינת הרווחה הוא שלוקחים ממך ונותנים לאחרים, אבל בסיטואציה הפוכה ייקחו מהאחרים ויתנו לך. זו לא העקרון היחיד וגם הוא לא תמיד עובד אבל בטווח הארוך זה אמור להועיל לך (גם על ידי הפחתת פשע והפיכת האזרחים החלשים לתורמים יותר)
        בהקשר זה, אני לא מאשים את המובטל (אני בעצמי חתמתי) אני אאשים את משרד העבודה שאינו מקשה מספיק.
        ואגב לפעול לטובת עצמך, כמו לחיות חיים קפיטלסטיים (ולהתנגד למדינת רווחה) על חשבון מדינת רווחה זה חוקי אבל צבוע ולכן יעורר ביקורת.

        • מושמושי

          א. יש כל כך הרבה אנשים שאורך החיים שלהם נצלני בצורה או אחרת ביחס לאנשים אחרים, כך שבאמת אי אפשר ליצור מנגנון כזה, מדינה אמורה לתת שרותים לאזרחים, ברור שיש שרותים לא רלבנטים לחלק מהאזרחים (חלק מהזמן) ולחלק מהאזרחים כל הזמן , להפוך ניצול הטבות לעבירה מוסרית זה באמת מוגזם – אפילו ועד בית של 20 דיירים לא יצליח לתפקד ברמה סבירה אם ילכו על המכנה השותף הנמוך ביותר, תמיד יהי דייר אחד שירצה ההפך מכולם.

          ב. אתה בהחלט יכל לטעון כנגדה שהיא אטומה או לא מודעת או מסרבת להכיר בהטבות שקיבלה מהמדינה ובכך יש פגם מוסרי בהתנהלותה ובהטפות המוסר שמתגנדיה חוטפים בבלוג/טוויטר שלה.
          אבל להתחיל לחוקק חוקים כנגד הדוגמא (הבאמת אזוטרית) שלה ? הלכת גשר אחד רחוק מדי
          אני מקווה שזה לא יכנס לספר החוקים הפלילי בארץ 🙂

          • א. רפואה, חינוך, בטחון ותשתיות הם לכל הפחות דברים שכולם צורכים וראוי שכולם ישתתפו במימונם.
            ב. אנחנו די מסכימים: הפוסט הזה עוסק בביקורת ואני טענתי ש-1 ובעיקר 4 מוצדקות.
            בהנחה שאורח הזה יהיה נפוץ יהיו טעם בשינוי חוקי שאולי גם יפתור בעיות של טפילים אחרים, למשל כאלו שחיים על חשבון ההורים/בן הזוג.

          • נדב ,אם אתה מתעניין אז לזכרוני הנושא נחפר עד דקבפוסט הישן
            איך-את-ישנה-בלילה-קפיטליסטית-קטנה-שלי ובתגובות אליו(קצת מבולגן וקצת מחורטט מצידי).
            אח"כ הדיון נמשך לגבי סוגי מיסוי בתגובות לפוסט – תשכחו-כל-מה-שידעתם-על-מעמד-הביניים.

            בכל מקרה מחישוב שערכתי אז (לזכרוני) יוצא שמינימליסטים סוציאלסטים יותר "טפילים"
            על המערכת לפי שיעורי המס הנוכחיים מאשר מינימליסטים קפטליסטים. לכן , אם אנו מדברים על דברים "ראויים" אז ראוי שנפנה טענותך קודם כל למינימליסטים הסוציאלסטים.

            גילוי נאות : איני ליברטריאן ואיני מינמליסט.

          • מקווה שזה יופיע במקום הנכון…
            גיא, עברתי על חלקים נרחבים מהדיון שלך עם אייל ולא ראיתי שטיעוניו נסתרו.

            בכל מקרה, גם אם מינמליסטים סוציאליסטים הם טפילים יותר, לא סותר, מוסרית או לוגית את הביקורת על הסולידית (נושא הפוסט). קיום גרועים ממנה אינו מעלה או מוריד מהבעייתיות בגישתה והתמודדת עמה ראויה כאשר מימושה הוא רק עניין של סדר עדיפויות.

          • נדב,ברמה התיאורטית המוסרית אני נוטה להסכים שיש כאן בעיתיות מסויימת בשיטה(*) וניצול פירצה במערכת ממס. שים לב שגם אייל ציין בזמנו שיש דיסונסס בין יישום ערכי החירות וההוגנות.גם אני חווה דיסוננס זה כשאני חושב באידאלים ולכן ביקשתי בזמנו מהסולידית למתן ביקורתה על אספקטים לא בכייניים במחאה החברתית 🙂

            ברמה האישית איני אידאליסט אלא פרגמטיסט שלא חותר למימוש מלא של אידאלים
            בעולם. לדידי בעיות מוסריות לוגיות מופשטות אינם באמת בעיות. מידיעותי בהיסטוריה טרם שוכנעתי שרדיפה של מוסר מביאה בהכרח ליותר ממנו. מהבחינה הפרגמטית העניין הוא בעייה ל"אוחזים" באידאלים סוציאליסטים ולכן מהבחינה הפרגמטית אם הם יתיחסו לנושא/בעייה ויראו דוגמא אישית יהיה נכון וראוי להציג את הבעייה לאוחזים באידאולוגיות מנוגדות.

            (*) ברור לכולנו שהסולידית תורמת חלקה לחברה בחזרה באספקטים שאינם ממוסים.
            דברים לא תמיד חייבים

          • סבבה, בדי הרבה מלים אתה מסכים שהביקורת שלי תקפה.

            בכל מקרה, הביקורת שלי היא יותר קפיטליסטית, אין לי בעיה מוסרית עם חוסר רצונה של הסולידית לעבוד, אלא עם כך שהיא מקבלת/קיבלה כסף מאנשים עובדים ושהוא מאפשר לה לא לעבוד.

            זו בעיה פרגמטית לחלוטין והחל מנקודה מסוימת (שאנחנו לא בה) בעיות פרגמטיות צריכות להיפטר על יד חקיקה. לה אישית יש תרומה נוספת, אבל לא בהכרח לכל מי שיאמץ את עקרונותיה.

          • נדב , עוד דבר אחד … זה לא שיש לי בעיה עם ביקורת , להיפך,
            יש לי בעיה עם ביקורת. אבל ברצינות , יש גם עניין של סגנון בביקורת.
            ראה למשל הביקורת המסוגננת של אייל בפוסט שדיברנו עליו.
            יש מגיבים שאני יכול להזדהות אפילו עם 80% מהתוכן אבל הסגנון אבוי הסגנון
            יכול לגרום לי להעדיף לחזור למשרה מלאה פלוס שעות נוספות פלוס פקקים פלוס פלוס
            ריחות מגעילים מהמיקרווויב במשרד פלוס כמה כמה מהטיפוסים הרעילים שיצא לי לעבוד איתם מאשר לקרוא התגובות כאן בבלוג.

        • מה זה בדיוק ״כללי מוסר״ שהחברה בחרה בשבילי? לא ברור לי בחברה הטרוגנית כמו ישראל, שיש סט ערכים שכולנו מאמינים בו.
          מדינת רווחה מעולם לא הפחיתה פשע או עוני- בדיוק להיפך וגם לא תצליח בטווח הארוך. מדינת הרווחה יוצרת עוני ופשע בכך שהיא מסבסדת את העני כל עוד הוא עני . היא גם יוצרת פשע והיא הסיבה העיקרית לפשיעה המאורגנת עם חוקים שפוגעים בחירות של האדם, כמו המלחמה בסמים ובאלכוהול. דורין לא חיה על חשבון מדינת הרווחה מהסיבה הפשוטה שהיא משלמת יותר ממה שהיא מקבלת. הממשלה מוציאה 50% מהתוצר שלנו על הוצאותיה. גם אם חלק חוזר אליך, אתה שוכח שהוא חוזר עם הנחה אחרי שהיה צריך לממן את חלקם של עובדי המדינה. גם אם דורין שילמה פחות מיסים מהאזרח הממוצע, אתה שוכח שיש גם מיסים שאתה לא קורא להם ״מיסים״. אם הממשלה מוציאה 100 ומכניסה רק 50 ממיסים ,מי אתה חושב משלם את ההפרש אם לא בעלי הנכסים? אתה יודע מי חי על חשבון אחרים? עובדי מדינה . כי כל הכנסתם על חשבון האזרחים

          • מושמושי

            לדעתי , כללי המוסר של החברה הם בסופו של דבר התוצר של ההתארגנות החברתית,
            קצת כמו שהמדד של המניות הוא המיצוע של כל העסקאות האקטיביות שנעשו.
            בדיעבד ניתן להבין מה ה "אתוס" המוסרי/החברתי של החברה ולאפיין אותו זה בוודאי לא קבוע לנצח ומשתנה אבל בכל נקודת זמן זה "סטנדארד הזהב" שמתייחסים אליו
            ככל שהחברה פחות קיצונית ונוקשה יש יותר מגוון של התנהגויות מקובלות מבחינה מוסרית.

          • אין לי יותר מדי כוונה לצלול לדיון אתי אבל גם בישראל מסכימים שלכל הפחות רצח, גניבה והונאה פסולים מוסרית ולכן גם חוקית.
            ואין לי יותר מדי כוונה להגן על מדינת הרווחה אבל השווה את הפשע בין ארה"ב לסקנדינביה.
            מה שכן מעניין אותי זה החשבון הלא מבוסס הזה: דורין משלמת כ-3000 שקל בחודש ומקבלת/קיבלה שירותים ששווים לפחות 6000. את ההפרש מממנים שאר האזרחים.
            יתכן בהחלט שדורין עולה לציבור פחות מעובד מדינה, זה לא סותר את העובדה שהיא חייה את חייה הקפיטלסטיים על חשבון מדינת הרווחה.

  33. דורין!:) כתבה מדהימה. בהמשך לסעיף המקובעים, האם תוכלי לעשות כתבה על ״מגש הכסף״. התכנית מדברת על כל כך הרבה נושאים חשובים ומנסה להוציא אנשים לרחובות שזה נראה לי רק מתבקש לשמוע את דעותייך בנושאים אלו.
    אחד הנושאים שהם מציגים שם הינו ״בעיית״ ההפרטה שיצר הליכוד- הייתי מעוניין לשמוע את דעותייך על השלכות רצון השמאל להלאים חזרה הרבה מהחברות.
    שנית- פנסיה תקציבית בצה״ל- טירוף?
    שלישית – עובדי דרג א׳ ברשויות המדינה- כיצד ניתן לטפל בבעיה והאם יש סיכוי יותר מס ישפר את השירותים שאנו מקבלים?
    רביעית- האם יש הגיון להעתיק את מודל מדינת הרווחה מפינלנד?
    לסיום – התכנית מתארת ״ הון חברתי״ ואת חשיבות התמיכה במעמדות הנמוכים ועוד הרבה נושאים ראויים לדיון. אני מאמין שכל פרק בסדרה יכול לספק תוכן לכתבה נפרדת
    תודה!

    • כתבתי בפייסבוק איזהשהו פוסט על *רוח* הסרט. הפוסט הזה הפך לחצי ויראלי ומשך הרבה מאוד אש מצד אנשים שטענו (בצדק) שלא התייחסתי ל*תוכן* הסרט (כי זו לא הייתה כוונתי).
      הסוגיות שאתה מעלה הן סוגיות מאקרו-כלכליות בעוד שאני (והבלוג שלי) עוסקת בעיקר במיקרו-כלכלה 🙂

  34. התחושה שלי היא שהבלוג עוסק הרבה יותר בהכוונה "רגשית", כלומר, דרבון אנשים להימנע מתרבות הצריכה (לא משהו שאפשר להסביר באופן רציונאלי) מאשר באנשים שנכונים לעמוד בעקרונות האנטי צרכנות, אבל מתקשים לעמוד בקצב של החומר ולבטוח בכל הנתונים המוצגים בבלוג.

    אני לא אומר שאין מדריכים להשקעות בכלל, אבל אם אני משווה את קטגוריית ההשקעות והחסכונות הייתי מעדיף להיות מישהו שתקוע בתחום השני… המדריך למתחילים בהשקעות לדוגמה, אינו מתאים לדעתי למי שאינו מתמצא בריביות בנק ישראל ובהבנה של תחומים כמו השקעות במזומנים, כאשר ההקדמה לתחומים אלו מוסברת אף יתר על המידה. מעבר לזה לא מצאתי חומר שיכול להתאים למתחילים באמת.

    זה קצת מוזר לדעתי. אין הרבה דרכים לעזור למי שלא רוצה לחסוך חוץ מלהציג בפניו את העתיד אליו הוא מתקדם ופה ושם לזרוק טיפים על בישול ביתי. לעומת זאת, עולם ההשקעות הוא עולם ומלואו.

    • אז המדריך למתחילים הוא לא בדיוק למתחילים? כן, קיבלתי לא מעט תגובות בסגנון. צריכה לחשוב איך אפשר לפשט את הנושא עוד יותר, מבלי לטפש אותו.

      • אני יכול להפנות לנקודה שהייתה לי בעייתית נכון לעכשיו.

        "כל שמשך ההלוואה ארוך יותר, כך היא נעשית רגישה יותר לשינויים בריבית הבנק המרכזי. אם ריבית בנק ישראל עולה, מחירי האג"חים הארוכים ירדו בשיעור ניכר ממחירי האג"חים הקצרים,
        ולהיפך. לכן, ככל שהאג"ח ארוך יותר (ולפיכך תנודתי יותר) התשואה שלו תהיה גבוהה יותר".

        *מהי הריבית שבנק ישראל קובע? מהי משקפת? כיצד היא משפיעה? למה השינויים קשורים למשך ההלוואה?


        "בכסף מזומן, כמו גם בנכסים שווי מזומן, כגון קרנות כספיות, מק"מ, פקדונות בנקאיים ותכניות
        חיסכון, משוואת הסיכון/תשואה ברורה: התנודתיות אפסית, וכמוה גם התשואה הפוטנציאלית. הקצאת המזומן משמשת בדרך כלל כחלק מהפלח דל הסיכון בתיק ומטרתה למתן את התנודתיות ולהוות "תחמושת" לתרחיש שבו יש צורך לקנות נכסים אחרים בזול".

        * נכסים שווי מזומן, קרנוות כספיות, מק"מ. אלו מושגים שלא ממש הוסברו (למרות שמושגי בסיס אחרים הוסברו יתר על המידה). עד החלק הזה הכל ברור ואף מפורט יתר על המידה.

        תודה על החידושים המתמשכים. אני מבין שייתכן שרוב קוראי הבלוג סובלים לתסמונת צרכנות יתר, העניין הוא שאני לא סבור שאפשר להקדיש לזה כל כך הרבה, מהסיבה הפשוטה שאין מה להציג בפני אותו קהל, מעבר לתמונת מצב עתידית שלו. אם הוא ממשיך בשלו, הוא ממשיך בשלו…

    • מושמושי

      בצד ה"הכוונה הרגשית"
      יש מספר פוסטים שבהם המתנגדים/הטועים הושוו ל מכרסמים וחרקים
      זה כבר עובר הכוונה רגשית לצדדים של תעמולה ארסית
      ואולי פספסתי משהוא בלימודי המדעי החברה והמדינה שלא למדתי אבל לא כל מי שהוא לא ניאו-ליברל הוא קומוניסט, ואפילו קומוניזם/מרקסיזם זה לא עבירה פלילית
      אני בהחלט מבין את הרצון להיטיב ותחושת הצדק שבבסיס התורה (מה שקשה לי להגיד על הקפיטליזם)
      ויחד עם זה לדעת שזה לא פרקטי עד מסוכן לפרטים ולחברה , וכל זה בלי מכרסמים וג'וקים

  35. את עשר! 😉

  36. אני אכן נמנה בכמה מהקטגוריות שמציינת (קצת הססן, קצת בור) אבל לא מכיוון של התנגדות אלא מכיוון של אחד שממרום גילו, כבר הבין שמשהו בהתנהלות הכלכלית שלו לא בסדר וחייב לשנות.
    אז מה לעשות שחייתי "לא נכון" עד עכשיו מבחינה כלכלית, אבל אני לא מאבד תקווה כי תמיד שמעתי ש"לעולם לא מאוחר מדי".
    הבעיה היא שאני לא כל כך יודע איפה להתחיל. אין לי הון התחלתי, אני צריך להתחיל לבנות אותו, אין לי נכסים (שזה גם יתרון כי אין לי גם חובות גדולות), אני חי משכר חודשי נאה ואישתי מנהלת עסק עצמאי בבית. ביחד מכניסים סכום מכובד המאפשר לנו להתקיים בכבוד, אך בהתנהלות של חיים מהיום להיום, או מחודש לחודש.
    התחלתי כבר להפריש כספים הצידה בשביל להתחיל לבנות לעצמי "תיק" השקעות לטווח ארוך,
    הבעיה היא שכרגע, נראה לי מגוחך לפנות לבנק או לבית השקעות ולבקש מהם הנחות על עמלות וכאשר ישאלו אותי מה גודל התיק אגיד להם שזה לא מגיע אפילו ל-50 אש"ח.

    אני כבר לא אפרוש בגיל 31, כי אני כבר בן 44, אבל רוצה לקוות שגם מהמקום שבו אני נמצא אפשר להגיע מתישהו לחופש כלכלי.

    הייתי מת שתצאי עם איזה תוכנית ליווי אישי ותוכלי לאמן אותי, לכוון אולי, ללוות אותי עד שאפרוש כנפיים לעצמאות!

    • אם אתה מרוויח טוב אבל בסיס הנכסים / השווי הנקי שלך נמוך, סימן שאורח החיים שלך סתום בכמה גושים מוצקים של חוסר יעילות. הייתי מתחילה מ-5 האבנים הגדולות – ילדים, דיור, תחבורה, מזון, מיסים. אופטימיזציה של כל אחד מהתחומים הללו אמורה לתת boost משמעותי לשיעור החסכון שלך, מה שצפוי בתורו להגדיל את סכום הכסף שנצבר לך בחשבון בסוף כל חודש. באופן עקרוני, אתה יכול לרכוש קרנות נאמנות גם דרך הבנק בסכום של 200 ש"ח ומעלה, אם כי כשמדובר בסכומים קטנים מאד, העמלות יטרפו אותך. אני לא יודעת כמה אתה מרוויח אבל על פניו, יעד של 50,000 ש"ח תוך חצי שנה הוא ממש לא בשמים.

      אני לא אצא עם תכנית "מנטור" משום שיש מרכיבים בזהותי שאני לא חושפת 🙂

  37. אהבתי את סיבה 4. היא מזכירה לי את הסיפור הנ"ל :

    אלמוני מגיע לעיירה שכוחת אל ונכנס לבית מלון .
    בעל המלון לוקח מראש 100 ש"ח ושולח את האורח לחדרו.
    בזמו שהאורח הולך לחדרו רץ לו אץ לו בעל המלון למכבסה לקטרינג לאופה ולשאר נותני השרות למלון ומשלם את חובו אליהם.
    הם בזמנם רצים מיד ל"מוכרת מזון" של העיירה ומשלמים לה על כל הפעמים שהיו אצלה ולא היה להם כסף.
    ה"מוכרת מזון" רצה מיד לבעל המלון ומשלמת לו על כל הפעמים שהיא הייתה במלון עם כל נותני השרות.
    לבנתיים האורח מגיע לחדרו , מוצא חדר עלוב ומלוכלך חוזר למטה ודורש את כספו חזרה.
    בעל המלון מחזיר לו את הכסף ללא היסוס.
    בסוף מה שנשאר מהעיירה לאחר הביקור הקצר של הזר בעיירה הוא , שכולם ללא חובות.
    והמבין יבין.

  38. מזמן אמרתי שיש לי את ההתנגדות ה 25 🙂

    הסולידית היקרה, מתאימה כמעט בכל להיות הורה חחחח פרט לעובדה השולית שאינה רוצה, אמהות , ואזרחים כדוגמתה, אני כלל לא בטוח שהמדינה לא צריכה לשלם להם שיתרבו.

    שורות נפלאות:
    ". אני חושבת שחלק גדול מהבעיות של הדור הצעיר נובע ממחסור בקשב הורי – פועל יוצא של העובדה ששני ההורים עובדים כמו חמורים, בקושי נמצאים בבית ומבצעים מיקור חוץ של חינוך ילדיהם מגיל 0. כדי לפצות על כך, הורים נוטים להביע את חיבתם דרך הכיס. זו דרך מצוינת להעמיד דור של צרכניזומבים מפונקים וחלולים."

    לא רק צרכניסטים, אלא מוכי בעיות נפשיות קשות……

    מעניין אם בעתיד יעלו על המודל שיש כאלו שצריך לשלם להם שיתרבו חחחחח 🙂

    נ.ב
    אני לא יודע למה כל הזמן הסולידית נותנת לנו את הפראזה שהייתה מעדיפה "לאכול זכוכית"

    מסתבר שזה אפשרי

  39. ככלל, זה טוב לחסוך וליצור הכנסה. על זה לדעתי אין יותר מדי ויכוח.

    הבעיה היא שמה שאת כותבת עשוי להתפרש כהמלצה להפסיק לעבוד.

    אם הניסוח היה, כבסעיף 18, משתמע כ-"אני חוסכת כדי שיהיה לי יותר חופש לעבוד בדברים שאני אוהבת", אני חושב שהיו הרבה פחות ויכוחים.

  40. רוני שטרן

    את מי מעניין מה ולמה אנשים זרים חושבים על התנהלותך.
    לצערי רק לפני 7 שנים "יצאתי לפנסיה" וכל חברי מקנאים בי.
    ואני מקנא בך שהצלחת להגשים זאת בגיל 31.
    אז הפסיקי להיות "פולניה" ושימותו הקנאים (האמת שלא – שיחיו ויסבלו).

  41. דורין אשמח לתגובתך בנוגע לשאלה שלי מקודם –

    האם האמרה "אף טייקון לא יכול "לדפוק" אותי אם אני מחזיקה מניות שלו. אם הוא מרוויח, אני מרוויחה, ואם הוא מפסיד, אני מפסידה" נכונה? האם באמת האינטרסים שלך שלובים בשלהם בעצם זה שקנית את המנייה שלהם או שברוב המקרים האינטרסים מסובכת יותר? האם הם תמיד מרוויחים כשהמנייה עולה ומפסידים כשהיא יורדת?

    מעניין אותי לדעת לשם העניין עצמו ובתור אחת שעבדה בתחום הרבה שנים אני מניח שיש לך דעה.
    תודה,
    שי

  42. דורין אשמח לתגובתך בקשר לשאלה שלי מקודם –

    האם באמת האמרה "אף טייקון לא יכול "לדפוק" אותי אם אני מחזיקה מניות שלו. אם הוא מרוויח, אני מרוויחה, ואם הוא מפסיד, אני מפסידה" נכונה? האם באמת כשקנית מניה הבעלים בעצמו מרוויח כשהמניה עולה ומפסיד כשהיא יורדת? האם האינטרסים שלך ושלו שלובים בעצם זה שקנית את המניה או שהמציאות מסובכת יותר?

    אשמח לדעתך המלומדת והמנוסה.

    באופן כללי, הייתי שמח אם תוכלי לכתוב בלוג על האופן בו מונפקות מניות בפועל ולא בתיאוריה עם דוגמא קונקרטית.

    תודה רבה!

  43. אחד הדברים המצחיקים הוא הטענה שבמדינה קפיטליסטית היה קשה מאוד להגיע למצב של הסולדית. הרי בארצות הברית התחילו את הטרנד.שאין מיסים גבוהים אפשר להגיד שיותר קל להגיע לעצמאות כלכלית.אנשים מוצלחים היו מצליחים יותר בלי מדיניות הרווחה.אבל אחרי לקחו לך כסף זה אידיוטי לא להשתמש במדיניות הרווחה.אם היה אפשר לא להשתמש באוטובוס .אבל להוריד מסים מה היה עדיף( במאמר מוסגר ההנחה באוטובוס קטנה בהרבה מהסכום שמושלם במס עבורה הרוב עובר לחברות האוטובוס).אנשים בארצות הברית מסתדרים בלי שום הנחות כמו בארץ למרבה הפלא וגם מרוויחים יותר

  44. יש מצב לפוסט פרקטי: איך קונים מניות, קרנות נאמנות, קרן מחקה מדד כזה או אחר וכו'? איך משקיעים במניות בחו"ל? איך פותחים חשבון בנק בחו"ל וכו'? להדיוטות כמוני שאין להם מושג..

  45. אחד שגולש

    מה לגבי התנגדות מספר 25:

    את שוטפת הנאה מהדברים הפשוטים בחיים, שבמקרה הם גם זולים – קריאת ספרים, ספורט בחוץ, אופניים, גירוי אינטלקטואלי, וכו'. נגזר מכך שאת יכולה לשמור על איכות חיים גבוהה במעט כסף

    מה לגבי אנשים שיש להם תחביבים יקרים, באופן אובייקטיבי.
    זה לא חייב להיות תחביב מנקר עיניים או משהו שהוא סמל סטאטוס בפני עצמו. למשל:

    למשל, אנשים שהתחביב שלהם כולל:
    סקי ומצריך נסיעות יקרות יחסית
    גלישת גלים או קייט, שבשביל לעסוק בהם דרוש ציוד ובעיקר יכולת לנסוע למקומות די רחוקים בעולם לתקופה ממושכת על מנת לעסוק בו
    מטפסי הרים רציניים שיוצאים ל 2-3 נסיעות טיפוס בשנה
    חובבי צניחה חופשית,

    אלה רק דוגמאות אמיתיות שלי או של הסביבה הקרובה, בעומדות בשתי הקריטריונים של לא סמלי סטאטוס, ועולים יחסית לא מעט כסף
    מדובר לרוב בעיסוקים שהם חלק מדרך חיים ויותר מתחביב סתם
    כמובן שיש עוד דוגמאות רבות

    אלה העוסקים בהם נאלצים לעבוד על מנת לספק לעצמם את תחושת האושר והמיצוי העצמי, ונותנים בעצם את הסיבה לחיות.

    אז ברור שאפשר להגיד "תחליף תחביב", אבל זה כמו שאני אגיד לך במקום לכתוב את הבלוג הזה להיות עורכת למודעות רכב יד שנייה..

  46. מחד ומאידך

    אין לי שום התנגדות לבלוג למרות שלקח לאסימונים זמן ליפול. להפך. אני מחשיב אותו כאחד הדברים היותר חשובים שנתקלתי בהם בחיים וזה מדהים בעיני שמישהו משקיע כל כך הרבה מעצמו בשביל תועלתם של זרים מוחלטים.

    דבר אחד שלא הצלחתי להשלים איתו עד היום הוא שאני אמור למות עם המון כסף בתיק השקעות שלא יהיה לו יורש. זה נראה לי בזבוז. אני מבין שזה נחוץ כדי להבטיח שהתיק ימשיך להניב את ההכנסה החודשית הרצויה כל עוד אני בחיים. אבל אני מרגיש שחייבת להיות דרך טובה יותר למקסם את השימוש בכסף.

    רציתי לדעת מה את חושבת על זה.

  47. המוח הגברי

    ועל מספר 3 נאמר:

    Giving back to society implies that society had to give you something first

  48. מושמושי

    נדב,
    בא נעזוב את השיח של טפילים מכרסמים וחרקים
    בעקרון אין הבדל גדול ביננו, למען האמת ככל שאני קורא יותר בבלוג ובפרום אני מתקרב לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת הרווחה 🙂 (כי אני מבין שלא כל דבר נמדד דרך"הגרושים" והכסף באמת נועד להיות כלי , לסוציאליסטים יש לב במקום הנכון ולקפיטליסטים יש שכל במקום הנכון וצריך גם וגם בחיים)

    אבל אני לא דוגל בדיכוי מיעוטים מעצבנים ככל שיהיו, לא 200 האיש בקבוצה של הסולידית ולא 500 אלף עניים.
    כשיחסי הכוחות יטו לטובת הסולידית אז בהחלט אפשר לבדוק את סדרי העדיפיות והאם המדינה נפגעת
    בינתיים זה לא ב 100 המטרות החשובות ביותר שצריך להתמודד איתם ברמה כלכלית/חברתי/משפטית/צבאית בישראל.

    • אין לי בעיה להשוות את הסולידית לעלוקה כי תכל'ס היא השוותה את השכירים לנמלים, חיפושיות זבל, ונדלים ארסיים. במלים אחרות – היא התחילה 🙂

      אנחנו לא נוטלים חלק בישיבת ממשלה ובשום מקום לא התחלתי להרתיח זפת ולאסוף נוצות. (בתגובות קודמות ציינתי שחיי דומים יחסית לשלה. למעשה, שמעתי על הבלוג כי כמה אנשים שמכירים את דרך החיים שלי אותי אם אני קורא "הסולידית").

      אנחנו *כן* נוטלים חלק בפוסט שעוסק בביקורת, וטענת הטפילות היא ביקורת חשובה שמסבירה חלק מהעוינות כלפיה ושלא ראיתי לה עדיין תשובה מספקת. זה שיש גרועים ממנה (והרבה ובהרבה) לא משנה את הנקודה הזו.

      • מושמושי

        הילד הקטן שלי ביסודי והוא כבר הפסיק עם הטענות "אבל הוא/היא התחילה"
        אפשר להיות מבוגר אחראי בלי קשר לאחרים.
        התאפקתי אבל יש סרטים לא נעימים שנעשו לפני 80 שנה בערך והשוו בני אדם לעכברושים
        זה לא "בטוב טעם" לדעתי.

        זה שהיא מתבטאת כך זה חבל אבל לא צריך לקפוץ על העגלה בשמחה …
        וטוב שירדנו מהזפת והנוצות 🙂 זה ממש לא נעים לאווזים שמורטים להם נוצות בשביל לינץ 🙂

        ובצד הענייני אני מקבל חלק גדול ממה שכתבת

    • גם הקפיטליסטים מאמינים שקפיטליזם הוא רק אמצעי ולא ערך בפני עצמו. אני חושב שזו דוגמא לכך שאנשים מבלבלים בין הכוונה הטובה לתוצאה הרצויה. הכוונה הטובה של הסוציאליסטים זהה לזו של הקפיטליסטים. השאלה היא מה האמצעי היעיל ביותר וכאן הבעיה . הכוונות הטובות של הסוציאליסטים מונעות מהם לבחון את התוצאה, טל קפיטליסטים כאילו אין כוונות טובות של רווחה חברתית

      • מושמושי

        לדעתי (לא מבדיקה)על כל אדם סמית אחד תמצא 10 דונלד טראמפים
        בצד הסוציאליסטי ( שוב ,לדעתי ללא בדיקה) קצת שונה 1- ל 2
        אולי בגלל שסוציאליסטים לא אידאולוגים הם עניים ויש להם פחות הזדמנויות למעשי ניצול
        גם בבלוג וגם בפורום לא הרגשתי בפרץ ההומניזם והאמפטיה לסבל האחר שהביא את הכותבים הקפיטליסטים לאידאולוגיה שלהם 🙂

        אני מודה שיש כאן הרבה כנות, ישירות, בוטות וכן כמו שנהוג לומר "כל אחד מדבר מהפוזיציה שלו" אבל דאגה לחברה ולדמותה ? יש בכלל התכחשות למושג הנ"ל וקידוש הפרט מעל הכל.
        כל עוד המדינה מספקת שרותי אבטחה אישית להון הכל בסדר 🙂 וחוסכת בעמלות (מיסים)

        (פתאום הכתה אותי התובנה עד כמה השיח הבכייני החברתי והקפיטליסטי בארץ דומים … )

        • האם אתה מניח שסוציאליסטים הם פחות אנוכיים מקפיטליסטים? אתה חושב שהם בני אדם מגזע שונה? אם יש משהו אחד שאתה יכול לסמוך לגביו על כל בן אדם בעולם, הוא שהוא ידאג לאינטרסים שלו לפני שידאג לשלך

          • מושמושי

            נכון אבל לא כל אחד הופך את זה לאידאולוגיה

      • רוברטו

        לסולידית ..
        הרי זה הכי קל להיות מאחורי המסך של המחשב בעולם "הוירטואלי" הייתי אומר. אם אין לך מה להסתיר(בהדגשה) מאף אחד ואת באמת רוצה לנסות לעזור לאנשים יותר ממה שהבלוג הזה יכול להציע תלכי לכנסת תהיא נבחרת ציבור תבני אולי מפלגה משלך אולי תהיא ראש ממשלה.. את העבודה האמתית עושים שם רק שם תוכלי לעזור לאנשים .
        גם אתה נדב צמד חמד 🙂
        שיהיה בהצלחה!!

        **צריך לשנות חוקים ולא לשנות אנשים בשביל חוקים**

  49. שוב תודה על הבלוג. מקווה שכאן את לא ״פוגשת״ יותר מדי אנשים רעילים..

  50. קוטר פנינה

    תודה סולידית. את מהוה עבורי השראה.

  51. הורה סולידי..

    כמו תמיד, תענוג גדול לקרוא בבלוג הזה!
    אולי רק בשביל זה שווה לפרוש😉
    טוב בעצם, רק התגובות דורשות פרישה…

    ועכשיו סיבה שאני מגיב
    רבות הטענות כאן שבגלל היותה של דורין אלהורית היא מצליחה.. ושגם הדוגמא של אותה אם ל6 היא דוגמא יחידה..
    אז אני מרים את הכפפה ומצטרף לחבורה לפרסום.

    אנחנו הורים ל4
    מאז שהתחתנו מימנו בעצמנו לימודים באונ', תוך כדי עבודות מהצד, כולל הקמת עסק בתקופת הלימודים.
    מהיום הראשון חוסכים כמה שמצליחים, ומתאמצים להשקיע באופן פסיבי, קצת פחות פאסיבי ממה שדורין ממליצה.
    היום, אחרי כמעט 10 שנות נישואים, מחזיקים בתיק השקעות בבורסה של 40 הוצאות חודשיות ומקבלים שבוע הבא מפתח לדירה להשקעה בשווי של 90 הוצאות חודשיות ..
    התחלנו עם הון של 15 הוצאות חודשיות (במושגים שלנו היום) מהחתונה ומשפחה.

    הכל בראש
    הכל אפשרי
    צריך רק להבין ולרצות!!

    • הדבר החסר ביותר במערכת WordPress עליו רץ הבלוג הוא: LIKE
      זאת תגובה שדורשת LIKE 🙂

  52. מושמושי

    נדב, ההערה שלי על המוסר המקובל כשיקוף של כלל התפיסות של כלל האזרחים היתה מכוונת לטל,
    אני בהחלט חושב שיש פגם מוסרי בהתעלמות מהיתרונות של מדינת הרווחה גם ברמה האישית של הסולידית וגם באפקט החיובי על ההתנהלות האזרחית (חוק שימור האנרגיה , חסכת במדינת רווחה תקבל בעליה בפשע אלימות ורווחיות נמוכה) ברמה הפרטנית ה"כת" הסולידית (לא עובדים חיים מחסכונות רוכבי אופניים, חוסכים בחשמל ומיזוג, קונים אוכל בסיטונאות ממעטים לבלות היא לא איום על משלם המיסים הישראלי,
    כל אינסטלטור ממוצע מעלים בחודש יותר ממנה , והיא לא גונבת כלום.
    יש סקטורים שלמים (חרדים מתמחלים) שממש חיים מקופת הציבור
    מלבד העובדה שהגישה ילדותית ומעצבנת (לא בהכרח התוכן) זה לא סיבה "לטפל" בה.

    ואני באמת חושב שמודל מדינת הרווחה בישראל צריך לעבור נעור והרזיה באזורים מסוימים וגם הרחבה באזורים אחרים, ודווקא חלוקת תקציב אישי לאזרח יכולה לפשט את העניין

    נדמה לי שבאינטל יש "תקציב רווחה" לכל עובד דרך כרטיס האשראי, וכל פעם שהעובד קונה בחנות "מוכרת" החנות מקבלת חלק מהתשלום מאינטל, באותה מידה במאה ה 21 אפשר היה לפשט אין ספור מנגנוני תגמול ולשלב בחירה יחד עם תמיכה כדי לקבל תמורה אפקטיבית ל"מס הרווחה" שכולנו משלמים

    • אנחנו מסכימים כמעט לחלוטין, הפער בינינו הוא רק על הדגשים.
      אני מסכים שהחרדים והמתנחלים הם עול כלכלי חמור בהרבה בישראל 2015, בראש ובראשונה בגלל מספרם. במקום היפותטי בו הסולידים יהיו קבוצה גדולה בהרבה כן יהיה צורך בשינויי חקיקה כדי למנוע פגיעה משמעותית בכלכלה. דווקא האינסטלטור הוא לא דוגמא כל כך טוב כי: א. הוא כנראה עדין משלם מסים יותר מהסולידית. ב. החוק נגדו.
      אני חושב שבפוסט כזה יש מקום לדיון ההיפותטי (בהמשך) והמוסרי (שבו אנו לא חלוקים).

      כאן אני לא עונה ישירות לך אלא לרוח הדברים שהרגשתי מתגובות אחרות (לא בא לי להתפצל ואני רוצה את הנדל"ן של הפוסט האחרון):
      אם היה בלוג "הקומבינטור" שהיה מלמד לחסוך על ידי התפלחות לרכבת, פלישה לדירות נטושות, גניבת אוכל מתאגידים (אולי אפילו שמושמד לצורך העלאת מחירים), התחמקות מוועד בית ועוד, אף אחד לא היה מנסה להגן עליו או לציין שיש גרועים ממנו, אפילו אם הוא היה מוכיח שהנזק שהוא גורם מינימלי. הקומבינה של הסולידית היא שאין כרגע גביה על שירותי בריאות, חינוך, בטחון ותשתיות, אז היא פשוט לא משתתפת במימונם.

      אני אשחק בתמחור חיי סולידיים:
      עד 18 לא שילמה דבר וסובסדה עדיין בכ-60,000 לשנה (מנחש שפחות בריאות, יותר חינוך חינם)
      18-20 צבא – האם סולידיים עושים צבא? אם כן, זו הנקודה בה אתה משלם מס הכי הרבה 🙁
      21-25 אוניברסיטה שבא הרוב עובדים מעט וגם סחר הלימוד מסובסד (60000 בשנה)
      6 שנים עבודה, נניח עודף מס של 20000 בשנה
      55 שנות פנסיה שבכל אחת כלל הציבור משלים הוצאות של כ-50,000 בשנה
      תקנני אם טעיתי, אבל אם לא, הסכום שסולידי לוקח משאר האזרחים מגיע למיליונים וזה עוד לפני חישובי רבית דריבית.

      אני לא יכול להגיד מה הפתרון, אבל החל מכמות מסוימת של אנשים יש כאן בהחלט בעיה.

    • לא , לא
      לא דיברתי על אידאולוגיה ואין לזה שום עניין לעיקרון שבגללו אנשים תומכים בקפיטליזם. אני רק מנתח את המצב. אלטרואיזם לא סותר קפיטליזם- אדרבא: אם אתה רוצה להיטיב עם מישהו עדיף שתעשה זאת ישירות בעצמך ועם אחרים כמוך ולא תכפה על אנשים אחרים לעשות זאת דרך ממשלה , מיסים וחוקים. זה יהיה הרבה יותר יעיל. אם תבדוק למה אנשים תורמים פחות מבעבר, תראה שככל שמדינת הרווחה גדלה כך אנשים נטו לפחות ערבות הדדית

    • אני חושב שהטענות שלכם מראות עד כמה מדינת הרווחה אינה אפשרית. כמו שנדב אמר- לא ניתן לנהל כלכלת רווחה, כי אנשים ינצלו זאת לטובתם על חשבון אחרים, אלא אם כן תכפה על האנשים את הרצונות שלך- תכריח את מי שלא רוצה לעבוד לצאת לעבודה, תגביל ילודה והתרחבות של משפחות וכו וכו…
      הסיבה היא שרווחה כזו היא משחק סכום אפס- כדי ליצור אותה צריך לקחת בכח ממישהו אחר.
      גניבה היא דוגמא לאדם אחד שפוגע באדם אחר- למה שזו תהיה דוגמא מקבילה לחיים במדינת רווחה? בכלל החישובים המורכבים של נדב מראים עד כמה חסר תוחלת כל העניין לבדוק מי חי על חשבון מי- כי כולם מסבסדים את כולם.
      במקרה של דורין אני די בטוח שהדברים לא כמו שהם נראים- אם תסתכל על הכשלים של מדינת הרווחה תראה שמבחינת יחס המיסים להכנסה העניים מסבסדים את העשירים, או בעלי הכנסות נמוכות כמו דורין מסבסדים בעלי הכנסות גבוהות.
      קח לדוגמא את קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי- מי משלם יותר שנים? לפי כל המחקרים, אנשים בעלי הכנסה נמוכה יוצאים לשוק העבודה מוקדם יותר מאנשים בעלי הכנסה גבוהה. עכשיו, מי נהנה יותר שנים מהקצבה הזו? על פי כל המחקרים , אנשים בעלי הכנסות גבוהות הם בעלי תוחלת חיים גבוהה יותר. אז אתה רואה שהפרייארים המסכנים שלכאורה מדינת הרווחה יצרה בשבילם מס מיוחד של ביטוח לאומי משלמים עבורנו קצבת זקנה.

      • מושמושי

        אני מסכים עם ניתוח הכשלים אבל לא עם ההכרזה הגורפת שהיא אינה אפשרית
        מדינת ישראל צריכה להשתפר בהרבה אספקטים וגם ביעילות הרווחה
        לפעמים צריך לקצץ ולפעמים צריך להרחיב, נכון שהממשלה נוטה להרחיב בתנאי גאות כלכלית (כי יש כסף לביזבוזים) ולקצץ במשבר וזה (כמו בהשקעה פאסיבית) הפוך אולי ממה שצריך:
        לקצץ בגאות ולהרחיב במשבר כדי לצמצם "תנודתיות" קצת כמו מזגן אינוורטר (למי שיש לו ומפעיל כמוני, אויה)
        העולם מתקדם טכנולוגית ואולי אנחנו יותר קרובים (אם נרצה) למדינת רווחה יעלה בזכות הקדמה הטכנולוגית שיכולה לצמצם את ה"מתווכים" שמנהלים (בחוסר כשרון) את הנושא

  53. היי לדורין ושאר קוראי הבלוג.

    אשמח להתיחסותכם לטיעון הבא:
    במסגרת צימצום ההוצאות, אתה מוצא את עצמך חושב על כל שקל בסופר, מוותר על עוגיות שעולות 10 ש"ח, מוותר על מסעדה, מוותר על בית קפה ב 20 ש"ח לזוג, ועוד ועוד.
    שקל לשקל אתה מחבר – וחוסך, נניח, כמה מאות ש"ח בחודש.

    ואז יש לך הוצאה הכרחית של כמה אלפי (או עשרות אלפי) ש"ח – טיפול רפואי הכרחי שלא מכוסה ע"י הביטוח, קנייה הכרחית של מכשיר יקר (מחשב או מקרר שמתקלקל \ אופניים שנגנבים…) וכדומה.

    ואז אתה מרגיש מטומטם כי כל ה"חיסכון" שעבדת עליו כל השנה, מתגמד מול ההוצאה ההכרחית.

    • אני חושב שאתה מתכוון כאן ליחס השונה של בני אדם להפסד ולרווח. בדרך כלל ההפסד של 50 ש״ח יהיה כואב יותר בעוצמתו מהשמחה מרווח של 50 ש״ח ( או חסכון של 50 ש״ח – היינו הך).

    • החיסכון לאורך זמן הוא זה שמאפשר להוציא את ההוצאה ההכרחית בלי לחשוב פעמיים ובלי לקחת הלוואות. ספירה של כל שקל בסופר, בשכר הדירה וכו' מגיעה לחיסכון של אלפי שקלים בחודש. אם בסוף החודש הזה אני נאלץ לשלם כמה אלפי שקלים על טיפול רפואי הכרחי, אני לא מרגיש מטומטם בכלל. להפך, אני צוחק כל הדרך לבית החולים, כי אני יודע שבזכות החסכנות שלי יש לי מספיק כסף לזה.
      כבר עשיתי כמה החלטות טפשיות שעלו כמה אלפי שקלים (לדוגמה, עלות שינוי כרטיס טיסה), ובכל פעם הודיתי לעצמי על זה שבזכות העובדה שבשבילי עשרה שקלים זה כסף גדול, אלפיים שקל הופכים לכסף קטן.

  54. היי,
    הערה לעניין זה:

    7) לא ברור לי למה את מגינה על הטייקונים?
    ראה תשובה לשאלה קודמת. אני לא משרתת אף טייקון ובטח שלא מגינה עליו, אבל העובדה היא, שבתור קפיטליסטית שחיה מהכנסה הונית, האינטרסים שלי קרובים יותר לאלה של העשירון העליון מאשר לאלה של מעמדות נמוכים יותר. המנגנון שמאפשר את התלכדות האינטרסים הזו נקרא שוק ההון. אף טייקון לא יכול "לדפוק" אותי אם אני מחזיקה מניות שלו. אם הוא מרוויח, אני מרוויחה, ואם הוא מפסיד, אני מפסידה.

    לא מדוייק:

    השיטה של מה שנהוג – טייקונים, הייתה בקליפת אגוז להלן:

    1. בעלות על חברה בקצה פירמידה;
    2. רכישה של מניות שליטה בחברה בשלב מתחת ועל ידי כך השתלטות על הון.
    3. באמצעות ההון רכישה של מניות שליטה במניות נוספות.
    4. ריקון החברות שבתחתית הפירדמיה באמצעות:
    4.1 חלוקת דיבידנד – במקרה זה כבעלת מניות את נהנית חלקית וכבעלת אג"ח לא נהנית
    4.2 מינוי מקורבים במשכורות גבוהות – במקרה זה את לא נהנית לא כבעלת אג"ח ולא כבעלת מניות
    4.3 ביצוע עסקות בעלי עניין – במקרה זה קיימת סבירות גבוהה לדעתי שאת לא נהנית לא כבעלת אג"ח ולא כבעלת מניות

    5. באופן כללי ניהול שהוא חצי הימור ואשר נובע מהצורך לשרת חובות בהיקפים גבוהים בקצה השני של הפירמידה.

    ועל כן, הכעס על הטייקונים הוא מוצדק ברמה מסוימת, אם את קונה מדד בישראל את מחויבת לרכוש אותם. האם הכעס צריך להיות מופנה אל הטייקונים או אל גופי הפיקוח, זו כבר שאלה אחרת.

    מה שכן, למרות כל הרעש התקשורתי, ההשפעה האמיתית שלהם על התיק אינה משמעותית.

  55. פוסט מעולה ותמציתי ברוחו. תודה על ההשראה ועל הכלים שאת נותנת לי ליצור דיון עם חברה שלי על הנושא. ☆☆☆☆☆

  56. אני מאוד מעריך את הבלוג, אבל מוצא אותו מאוד מאוד חוזר על עצמו. אני לפחות, בתור קורא קבוע נכנס לבלוג לצערי לעתים יותר ויותר רחוקות. את נשמעת כמו אישה ביקורתית, חכמה ומאוד לא שגרתית. הייתי שמח לקרוא דברים והשקפות שלך גם על כל נושא אחר שבעולם, שקשור או לא קשור כלל לנושאים הקבועים.

    • אני מקבלת את הביקורת. זו גם אחת הסיבות שאני כותבת כאן פחות ופחות. צריך לזכור גם שזה טיבו של הבלוג כמדיום.
      מה שאתה מבקש זה שאהפוך את הבלוג לסוג של מגזין עיתונאי… וזה פחות מעניין אותי.
      אני מניחה שברגע שאתה מבין את הקונספט המרכזי, אין לי הרבה מה לחדש או ללמד, ואתה יכול להמשיך הלאה (ואולי להפנות לכאן משתמשים חדשים פחות מיומנים). זה לא מדע טילים, אחרי הכל.

      • את במידה רבה צודקת. לא ממש התכוונתי למגזין עיתונאי, מה שהיה לי בראש סתם כדוגמה זה שפעם באחד הפוסטים כנושא צדדי כתבת בהרחבה על ההבדל בין מופנמים וביישנים והקשר של זה לתרבות הצריכה ובכללי. היה מעניין ומחדש ומאוד התחברתי. מקבל את היצמדותך לקונספט המרכזי ואני אכן מפנה לפה קוראים חדשים… ☺
        תודה בהזדמנות זו על הבלוג, תרמת לי מאוד. מצחיק שהגעתי לכאן לראשונה דווקא מפוסט ביקורת באתר סלואו שמבקר אותך בכל מיני טיעונים שלא הצלחתי למצוא את הכוח לקרוא עד הסוף…

      • ככל הנראה לטעמם של אנשים רבים, הבלוג של דורין, עם או בלי חזרות, הוא פשוט מרתק.

        הבלוג נפלא, ואם מישהו למד הכל, זה בסדר, יש עוד בלוגים…

        קוראי הבלוג המתגברים עוד ועוד , ככל הנראה לא חושבים שהבלוג ותכניו מיצו את עצמם….

        המשיכי 🙂 ותודה על קול נהדר במרחב האינטרנטי

  57. אני חדשה באתר.
    קוראת בעניין רב ומנסה ללמוד.
    יש לי שאלה אלייך, סולידית, שלא מצאתי בכל הפוסט שלעיל:
    האם לא יוצא מרוב רצון להיות חופשי ולא משועבד לכסף ולמקום עבודה, שאתה בסופו של דבר משועבד לחיסכון?
    כלומר, הייתי מאוד רוצה להגיע למצב של חוסר דאגה כלכלי ושל יציאה מוקדמת לפנסיה, אבל אם המטרה שלי היא להיות חופשית, אני שואלת את עצמי אם זו הדרך. להיות כל הזמן מחושב כל כך, לוותר על דברים רבים, לחפש איפה אפשר עוד לחסוך ובמקביל איך אפשר עוד להרוויח. יש לי תחושה של שכל חיי יסבבו סביב זה. לחשוב כל כך הרבה על ההתנהלות הכלכלית, נראה לי כהיפך החופש. אז מה הרווחנו? לְמה עדיף להיות משועבד?
    לא שואלת כדי לקנטר, אלא מתוך רצון להבין.
    (עכשיו אני חושבת שאולי יש אנשים שהניסיון לחיות מהמינימום נותן להם אדרנלין. כלומר, אולי זו משימה כיפית ומאתגרת בשבילם, ולא כובלת)

    אשמח לתשובתך.

    • אני לא מסתכלת דרך החור שבגרוש על כל דבר. זה הסיבה גם שאין לי "תקציב" – בעיני זה כלי מאוד מגביל, כמו שדיאטה זה כלי מאוד מגביל. בכלל, אני חושבת שאנלוגיית הדיאטה מאד מתאימה כאן. אני חיה בריא. זה חלק ממי שאני. פשוט לא בא לי לטחון מקדונלדס וגלידות. הוא הדין גם לגבי התנהלות פיננסית. פשוט לא בא לי להשכיב כמה מאות אלפי שקלים על דירה, רכב ותשלומי ריבית. אני לא "משועבדת" לחיסכון כמו שאני לא "משעובדת" ל"דיאטה" — זה סגנון החיים שלי. טבע שני. מבלי לגרוע מהאמור, אם אני רוצה לקנות משהו, אני קונה אותו. אנשים נוטים לשכוח כשהם קוראים את הבלוג הזה, אבל אני לא עניה. רחוקה מזה. 🙂

  58. יש מי מבינינו שאמירותיה של דורין כצליפות שוט על גבם , דברי תוכחה של מי שיכולה המופנים למי שאינם יכולים ,וכל הקשה על המקלדת מייסרת אותם עוד ועוד. זה גורלו של המוכיח בשער , כך היה וכך יהיה. דורין, כמה נדיר לשמוע את הקול הזה במחוזותינו וכמה אמת כואבת יש בכל פוסט ופוסט. יישר כח !!!

  59. שאלה היפוטטית:
    נניח קיבלת סכום כסף ממש גדול יחסית לתיק ההשקעות שלך ממנו את כבר חיה כמה שנים. נניח פי עשר או פי מאה. לא משנה איך קרה הדבר ירושה, הגרלה או תרומה ממעריץ. האם תשני את אורחות חייך?

  60. חייב להדגיש עניין מאקרו כלכלי חשוב שלא מופיע כאן:
    תקציב הביטחון+ביטחון פנים+משרד תחבורה(תשתיות)+בריאות- אלה השירותים היחידים שמקבל אדם שפרש מהמערכת לפני הזמן. תקציב העניינים הנל בשנה למדינת ישראל עומד על סביב ה 130,000 בערך, על 9 מיליון אנשים זה יוצא סביב ה15,000 לאדם.
    מכאן, שאדם שמשלם ביטוח לאומי ומס בגובה של מעל 1200 בחודש בממוצע- המדינה מרוויחה עליו- זאת אומרת אדם המשלם 200 שח ביטוח לאומי ומעל 1000 בחודש מס רווחי הון (קרי 4000 בחודש רווח ברוטו) אזי המדינה מרוויחה עליו.

    זאת אומרת, שגם בזמן שדורין איננה עובדת, היא גם עוזרת למדינה בפאן הכלכלי.
    בשורה תחתונה אגירתם של אנשים המתנהלים כמו דורין תפגע בכלכלה הישראלית.

    #מוצג כתגובה כנגד ענייני מוסר מאקרו כלכלים בענייני התנהלות אישית/כלכלית מהסוג המתואר בבלוג.

  61. שלום לסולידית ולקוראים,
    על איזה אתר אתם ממליצים להשוואה מתקדמת בין נתונים של קרנות נאמנות?
    אני בינתיים משתמש באתר של לאומי, אך אני מחפש משהו עם אופציות מתקדמות לסינון.
    למשל: אפשרות לראות בלחיצת כפתור את כל הקרנות שכלל נכסיהן עולה על 500 מ' ש"ח, השיגו בשנה האחרונה תשואה של מעל 4%, בעלי דמי ניהול של פחות מ2%, ובעלי מדד שארפ מתחת ל5.
    מכירים דבר כזה?

  62. יפה מאוד!
    עכשיו תרכזי בבקשה את כל ההתנגדויות הכלכליות לשיטתך

  63. היי.
    אין כל סיבה להיכנס לכאן. את מסבירה זאת בצורה ברורה ביותר בתשובתך למס 1 .
    " כדי להבין עד כמה העניין מופרך, שוו בנפשכם שהאתר הזה היה מכשיר אנשים להפוך למדריכי צניחה."
    האתר הזה מתאים למיעוט זניח ביותר של כאלה המסוגלים לאמץ את דעותייך כמו הכמות של האנשים
    המנסים להכשיר מדריכי צניחה…….אינני רואה כל סיבה להתעמת עם דעותייך בדיוק כפי שאינני מוצא טעם
    בלשכנע חרדי שאין אלוהים. החרדים הם סגפניים יותר ממך ,(על פי התפיסה החילונית) ובכל זאת
    לטענתם זוהי הדרך הנכונה ביותר והם בהחלט נהנים ממנה……אגב, מספרם גדול לאין שיעור מאלה הבודדים
    הדומים לך. לכן , המגיבים כאן , משולים בעיני לאלה המנסים לשכנע חרדי באי מציאותו של אלוהים. !!!

  64. יתכן שכתבו את זה מעלי, אבל טיעון 1 לא תקף כלכלית. זה חוסר הבנה של מאקרו כלכלה, אני לא חושב ששום כלכלן רציני יטען כך. צמיחה מבוססת על חיסכון לא פחות, ואולי יותר, מאשר על צריכה פרטית. אם כולם ינהגו כמוך אני מניח שהקצאת המקורות במשק תשתנה, אבל אני לא רואה סיבה לפגיעה בצמיחה (ואני בטח שלא חושב שאדם פרטי צריך לנהל את חייו בהתאם ליעדי הצמיחה של בנק ישראל). כמו כן, הבלוג שלך לא רלוונטי עבורי מכיוון שאני עצלן מדי.

  65. אני מוכרח להתחיל עם מילה טובה לדורין על ההשקעה וההתמדה בכתיבת הבלוג שלדעתי נותן נקודת מחשבה רעננה לכל הקוראים, בלי קשר אם הם מסכימים או מתנגדים לצורת החיים המינימליסטית של הסולידית.
    הרצון להגיע לעצמאות כלכלית הוא משותף לכולם מכיוון שהוא מאפשר לנו להשתחרר מכבלי העבודה לצורך הפרנסה ולעשות מה שאנו באמת רוצים לעשות.
    השאלה שלי נוגעת לנושא הזה בדיוק: האם אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות? אם התשובה חיובית אולי נוכל לשלב את מה שאנחנו רוצים לעשות יחד עם הצורך שלנו להתפרנס וכך נוכל להינות יותר מהחיים! אם אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים או נהנים לעשות אז גם העצמאות הכלכלית לא תעזור לנו לחיות חיים טובים יותר.

  66. לגבי פריוולגיות בסך הכל טענה ענינית, שגם ענית עליה חלקית בהמשך, שיש לך יתרונות שלאחרים אין ולכן לך יש את היכולת לעשות את כל זה ולהצליח ולהם לא.
    חבל על החוסר עניניות וגם על הקישור למרוץ לתחתית שזה גם מאמר שנועד לזלזל מראש ולא להתייחס ענינית לטענות אפליה ופעולות למניעתה. זה כמו להתייחס לטענה שלך שצריך להוריד את מס הבורסה ב – די לבכות תעבדי יותר קשה (או במקרה שלך תחסכי יותר) ועדיין יהיה לך מספיק כאילו זה בכלל רלוונטי לטענות שלך. זה הכי קל לשמוט את כל הטענות מראש ואפשר לעשות את זה גם אם יש לך 100% בורות בנושא.

    ומצטער שמתייחס רק לחלק קטן שלא מסכים, כי סך הכל אוהב את כל המאמרים והידע שאת נותנת.

  67. לא מההססנים – אבל מעניין אותי לדעת מה תעשי בשעת פנסיה (הרי את לא מצפה שתיק ההשקעות שלך יחזיק עד אז, ועוד עם תוחלת החיים העולה)
    יש לך קרן פנסיה? או חסכון אחר לשעת זקנה?

    • תיק ההשקעות שלי יחזיק כל זמן שאני מושכת פחות מקצב הגידול השנתי שלו אחרי אינפלציה. בגיל מבוגר אני צופה שההוצאות שלי תהיינה אפילו קטנות יותר מהיום.

      יש לי קרן פנסיה קטנה וקרן השתלמות שאני מפקידה אליה בין היתר את ההכנסות הדלות מהבלוג הזה (בעיקר כדי להקטין את חבות המס שלי — שזה מבחינתי צעד חשוב ברמה הערכית-אידיאולוגית). מבחינתי זה בונוס לגיל מבוגר — לא בונה על הכסף הזה ולא תלויה בו.

השאר תגובה