תנו לי לספר לכם מדוע אתם כאן…

"אתם כאן מפני שאתם יודעים משהו.

את הידוע לכם אתם מסוגלים להרגיש, אבל לא להסביר.

הרגשתם כל חייכם שמשהו בעולם הזה אינו כשורה.

אינכם יודעים מה בדיוק, אבל זה נמצא שם, מטריף אתכם, כמו רסיס בתודעה.

זה מה שהביא אתכם הנה.

המטריקס נמצאת בכל מקום. היא סובבת אותנו, אפילו עכשיו. תוכלו להבחין בה כאשר אתם מסתכלים מבעד לחלון או צופים בטלוויזיה.

זוהי המציאות המדומה שהוצבה לנגד עיניכם כדי למנוע מכם לראות את האמת…

שאינכם אלא עבדים."

מגיל חמש ועד היום מכריחים אתכם להתעורר לפני הזמן, להגיע למקום שאינכם באמת רוצים להיות בו, ולעשות דברים שאינכם באמת מעוניינים לעשות. גן חובה. בי"ס יסודי. חטיבה עליונה. שירות צבאי. אוניברסיטה. עבודה עד גיל 67.

דבר אחד מאפיין את המסלול הזה מראשיתו ועד סופו: פחד – שקט, מעיק ורב עוצמה.   

פחד ממה שהמורה תגיד לאבא ואמא באסיפת ההורים. פחד שיחשבו שאתם שונים, טיפשים ולא מקובלים. פחד שהמפקד ישאיר אתכם שבת. פחד שממוצע הציונים באוניברסיטה לא יספיק כדי להתקבל למשרה רווחית. פחד שתפוטרו מעבודתכם אם לא תלקקו לאנשים הנכונים, שלא יהיה לכם כסף, שלא תמצאו זוגיות או שהמשפחה שלכם תסבול.

הפחד והדאגה האינסופית הם שגורמים לכם ללכת בתלם, הגם שבתוך תוככם הייתם מעדיפים לעשות דברים אחרים לגמרי.

ההליכה בתלם כרוכה בהתמודדות עם אנשים רעים, עם פוליטיקה משרדית רעילה, עם פקקים אינסופיים ועם הנחיות "מקצועיות" מפוקפקת מבחינה אתית (עיגול פינות, העדפת מהירות על פני איכות, העלמת עין, שקרים לבנים …).

הליכה בתלם פירושה שלאנשים אחרים יש שליטה כלכלית על החיים שלכם. בדרך כלל אותם "אנשים אחרים" נמצאים כמה רמות מעליכם בהיררכיה המשרדית, ובהיותם קרייריסטים מלאי אמביציה, רמתם המוסרית והאנושית לא פעם מוטלת בספק.

ולמרות זאת אתם מחויבים להתחבב על האנשים הללו כדי להבטיח את עתידכם הכלכלי. ממש כשם שעבד צריך להתחבב על אדונו פן יושלך לכלבים.

חלק גדול מבני מעמד הביניים חיים מתלוש משכורת אחד לאחר ולא חוסכים דבר. אנשים אלה חיים על הקצה, תלויים בהלוואות ובאנשים אחרים, ונמצאים מרחק חודשים ספורים מקריסה כלכלית מוחלטת. בכך הם רק מעצימים את תלותם באדון.

החירות שלהם היא למראית עין בלבד. בפועל, הם חיים חיי שיעבוד כלכלי, מפני שאין להם את האפשרות לבחור, הזמן שלהם שייך לאדם אחר, והכוח המניע אותם הוא הפחד.

יש מי שסבור שחיים בצמצום וויתור על צריכה מופרזת (רכב פרטי, בית גדול, חופשות בחו"ל, שופינג כפייתי) מהווה קורבן כבד מנשוא. הלא "חיים רק פעם אחת", "צריך להנות מהחיים", וחלילה "יחשבו שאנחנו קמצנים / עניים / מיושנים".

לא. זה לא המצב. החיסכון הוא הדרך היחידה של עבדי המשכורת להשתחרר מכלאם. להגיע לחירות, לעצמאות, לחוסר תלות באחרים. למצב בו שום אדם, בכיר ככל שיהיה, לא יוכל לפגוע בכם או במשפחה שלכם רק מפני שאינו מחבב אתכם.

לחיים שאתם מסוגלים לאהוב ולחיות ללא מורא, פחד ודאגות.

טכנית, הייתם יכולים לקום מחר בבוקר ולהגיש מכתב התפטרות. אבל אם אין לכם את הבסיס הכלכלי לעשות זאת — את כספי ה-Fuck You — לא תוכלו להנות מחופש אמיתי, מהאפשרות להנות מהשעות הטובות ביותר ביממה ולנצל אותן כפי שאתם בוחרים.

ככל שתקדימו ליצור את הבסיס הכלכלי הזה באמצעות חיסכון אגרסיבי, השחרור יגיע מהר יותר. התחילו היום – אין שום ערובה שהמשרה שלכם תהיה קיימת בעוד חמש שנים. אחרי שתגיעו לעצמאות כלכלית תוכלו כמובן להמשיך לעבוד, אם אתם משתייכים למיעוט בר המזל שמצא עבודה נפלאה. אבל הבחירה לעבוד תהיה שלכם.

הבחירה בעצמאות כלכלית הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשיתי בחיי. רוב עמיתיי לשעבר, שנותרו ממומסמרים לעמדותיהם במשרד, ימותו זמן קצר אחרי שיפרשו, ולעולם לא יוכלו לדמיין איך מרגיש חופש אמיתי.

אני חיה כל יום כפי שאני בוחרת לחיות, ללא דאגות כלכליות, ללא מתח וללא פחד. את תחושת ההקלה הזו קשה להעביר במילים – צריך לחוות אותה.

הבחירה בידכם – לסיים את הסיפור כעת, להתעורר למחרת ולהאמין במה שאתם רוצים להאמין,

או להישאר בארץ הפלאות, ולתת לי להראות לכם את עומקה של מאורת הארנב…