סיכול ממוקד לתקציב המזון שלכם

ס

עקרון פארטו (המוכר יותר בתור "כלל ה-80/20" או "חוק המעטים החיוניים מול הרבים השמישים") גורס כי במקרים רבים, 20% מכלל הגורמים אחראים ל-80% מהתוצאות. זהו כלל אצבע המשמש לרוב להתייעלות בהקשר העסקי, אולם הוא רלוונטי לא פחות לאלה מאיתנו החותרים לעצמאות כלכלית בדרך של חיסכון אגרסיבי.

המשמעות המעשית של עקרון פארטו לענייננו היא כי יש להשקיע את מרב המאמצים בצמצום ההוצאות הכבדות ביותר. בעולם המערבי מדובר בדרך כלל בהוצאות על דיור, תחבורה ומזון. לפי הלמ"ס, השילוש הקדוש הזה מהווה קרוב ל-60% מסך התצרוכת הממוצעת של משקי בית בישראל. אדם השואף להגיע לחופש כלכלי בעשר השנים הקרובות נדרש אפוא להתייעלות דראסטית בכל אחד מתחומי החיים הללו.

הקיצוץ בהוצאות הדיור והתחבורה כמעט מובן מאליו.  אדם שעובר לדירה קטנה וזולה יותר ומוותר על רכבו הפרטי לטובת אופניים או, ירחם השם, תחבורה ציבורית,  יגלה לפתע כי הוא מסוגל לחסוך (ולהשקיע) עשרות אחוזים מהכנסתו. אבל מה לגבי הוצאות המזון? האם ניתן להתייעל גם במישור הזה?

בתחילת השנה בישר לנו "גלובס" כי משפחה ישראלית ממוצעת מוציאה כמעט 2,300 ש"ח בחודש על מזון. מדובר בכ-700 ש"ח לנפש, או  27,500 ש"ח בשנה. אין צורך לעיין ביללותיהם קורעות הלב של המגיבים לכתבה  כדי להבין את משקלה של המעמסה הכלכלית הזו בחיי היום יום, שכרגיל נתפסת כגזירת גורל שהונחתה על הפרט מבלי שיש לו כל יכולת לשנות או להשפיע עליה.

ב"גלובס" לא ראו לנכון לספק פילוח הולם של התקציב, אבל ככל שאני מתרשמת, הוצאות גבוהות על מזון נובעות בדרך כלל מהנטייה לצרוך אוכל מוכן – בין אם הוכן מראש במסגרת ייצור חרושתי (ע"ע ארוחות מיקרוגל ושאר מזונות מעובדים), ובין אם הוכן במיוחד עבור הלקוח על-ידי שפים, אופי פיצות ומגלגלי שווארמה.

אדם צורך מזון מעובד משתי סיבות מרכזיות: האחת היא שהוא אינו יודע לבשל, והשנייה היא שאין לו די זמן פנוי כדי לבשל. מכאן שהדרך הפשוטה ביותר לקצץ באופן דרסטי בהוצאות המזון היא ללמוד לבשל ביעילות.

לאדם שיודע לבשל יש יתרון מובנה על פני אדם שתלוי במזון מעובד או באחרים שיבשלו עבורו. היתרון הזה לא רק שהופך את הטבח המיומן לעצמאי יותר, אלא גם מאפשר לו לשלם פחות כסף על אוכל:

mazon

הדרך הפשוטה ביותר להתחיל ללמוד לבשל היא באמצעות מתכונים.  אפשר לעשות זאת באמצעות ספרי מתכונים – וזהו הטוב שבהם. מנגד, היצע המתכונים הבלתי מוגבל הזמין ברשת מהווה חלופה ראויה. מצאו כמה מתכונים שקולעים לטעמכם, גשו למטבח והפשילו שרוולים. אחרי כמה שבועות של התנסות מעשית, תגיעו לתובנות קולינריות כלליות יותר (למשל: אילו צירופי מרכיבים הולכים טוב ביחד, מאילו צירופים עדיף להימנע וכן הלאה) שיסייעו לכם להשתפר.

בישול זו מיומנות, וכמו כל מיומנות דרוש זמן כדי ללמוד אותה ולהצטיין בה. החדשות הטובות הן שגם כאן פארטו עובד שעות נוספות: מספיק לרכוש 20% מהכישורים הבסיסיים כדי להפיק  80% מהתועלת הכלכלית.

מי מתזמן את שוק המזון?

בעברי הרחוק, הרבה לפני שהתחלתי לבשל לעצמי, כל קניית מזון נעשתה באופן ספונטני לחלוטין. אם הייתי רעבה — מיד קניתי אוכל כדי לשבּוע. בדרך כלל הייתי מזמינה סושי או נודלס לסוגיו, ובמקרים קיצוניים הייתי מסתפקת ב"מנות חמות". במקרים הנדירים שבהם כבר הייתי הולכת לסופר (על קיבה ריקה, כמובן – טעות פטאלית), הייתי שבה לביתי עם עגלה עמוסה במוצרים יקרים ומיותרים שכמעט תמיד שכבו במזווה עד שנזרקו לפח — כמובן לפני שנעשה בהם שימוש.

בימי הראשונים כבשלנית פעלתי באופן כמעט מכאני. ריכזתי מתכונים שמצאו חן בעיני והזנתי אותם בגיליון אקסל. בעמודה הראשונה בגיליון מניתי מגוון מצרכי מזון. בעמודות הבאות פירטתי כל מתכון בחתך כמות נדרשת פר מרכיב. העמודה האחרונה סכמה באופן אוטומטי את כלל הכמות הנדרשת שעלי לקנות. מדי שבוע יצרתי תפריט שהורכב מארוחות נבחרות מ"גיליון המאסטר", והלכתי לסופר עם רשימת הקניות שהאקסל הפיקה עבורי.

בזכות תכנון שבועי מוקדם של תפריט הארוחות והיצמדות קפדנית לרשימת הקניות הנגזרת ממנו הצלחתי לחתוך את הוצאות המזון שלי כמעט פי 2 – וכמובן, לחסן את עצמי מפני מלכודות הפיתויים הצרכניות של רשתות המזון.

הבעיה ברשימת הקניות המסורתית היא שהיא לא מותירה מקום להתגמשות. הרשימה נבנית, ככלות הכל, בהתאם למתכונים מסוימים, ולכן היא בהגדרה כובלת את הקונה לרכוש את כל המצרכים עבור אותם מתכונים,  יהיה מחירם אשר יהיה.

כל בשלן מתחיל, לפיכך, צריך לשאוף להגיע לשלב בו הוא כבר לא תלוי בספרי המתכונים. בשלב זה,  די לטבח המיומן במבט חטוף במצרך יסוד מסוים כדי להכין ממנו מגוון ארוחות זולות, מהירות ומאוזנות.  ככל שתדעו להכין ארוחות רבות יותר מאותם מרכיבים, כך סל הקניות שלכם יהיה קרוב יותר לאופטימום.

אני כבר מזמן לא מגיעה עם רשימת קניות לסופר. כשאני יוצאת לקניות, אני עוברת ממוד "לקטת" למוד "ציידת". רשתות המזון, כידוע, יוצאות במבצעי הנחות על בסיס שבועי, במסגרתם הן מעמידות מוצרים שונים למכירה במחירי הפסד. הטריק הוא

  1. לזהות את המוצרים הללו מבעוד מועד (אתרים כמו ישראפלייר עשויים להועיל בהקשר הזה)
  2. לאמת שההנחה אכן משמעותית ביחס למחיר השוק (*)
  3. לרכוש כמויות גדולות מתוך כוונה לבסס עליהם את התפריט השבועי.

(*) פעמים רבות הרשתות מתיימרות להציג מחיר שוק רגיל כמחיר מבצע. צריך להיזהר מהתרגילים הללו, וללמוד לעקוב לאורך זמן אחר רמות המחירים. ניתן להיעזר באתר מאגרי המידע הממשלתיים לשם כך.

בשבוע שעבר, לדוגמה, הירקן הסמוך אלי מכר סטוקים של דלורית בהנחה של 50%. את הפוסט הזה אני כותבת אחרי שסעדתי את ליבי במנת תבשיל דלורית בנוסח צפון אפריקאי (דלורית, עדשים ירוקות, גרגירי חומוס, עגבניות, שום, בצל ופלפל) שהכנתי לפני כשבוע בסיר גדול, שמספיקה לי עד עכשיו. במידה שמדובר במרכיב אקזוטי, אני "מרמה" קצת ובודקת מתכונים אפשריים באתרים כמו I-Am-The-Chef.

את שוק ההון אי אפשר לתזמן, אבל את שוק המזון – בהחלט ניתן 🙂

המסקנה היא שמבחינה כלכלית טהורה, הגישה האופורטוניסטית לקניית מזון עדיפה על הגישה הספונטנית ("אני רעב, בא לי פיצה") ועל הגישה המתוכננת ("מצאתי מתכון לפאי דובדבדנים, אז מה אם עכשיו נובמבר!").

אל תצאו לצוד ללא מזווה

לא ניתן ליישם את השיטה האופרטוניסטית ללא מזווה עמוק.

במזווה שלי אני מאחסנת מגוון מוצרי יסוד בכמויות גדולות (פסטה, אורז, עדשים, חומוס, שעועית, קמח, קקאו, שיבולת שועל, שמרים, שימורים, שמנים, תבלינים) שאינם פגי תוקף. במקרר ובמקפיא אני מחזיקה מגוון ירקות, פירות ומוצרי דגים ועוף.

במילים אחרות, המזווה, לא הסופרמרקט, הוא מקור המזון העיקרי שלנו. הסופרמרקט הוא לכל היותר מקור למילוי מחדש. כך אני מבחינה בבירור בין אקט הבישול לבין אקט קניית המצרכים: מכיוון שיש לי די מזון בסיסי בכל רגע נתון (סף המינימום: שק תפוחי אדמה, שק גזר, שק בצל, שק עדשים ירוקות ושק אורז), אני יכולה להרשות לעצמי להמתין למבצעים ולהוציא כסף רק על מוצרים שבמבצע.

אני קונה בסופר בערך פעם בשבוע, בדרך כלל כדי למלא את המזווה בפירות וירקות טריים (כתלות במבצעים), במארז ביצים ובמוצרים מתכלים אחרים המוצעים בהנחה. כפי שציינתי בעבר, את המוצרים היבשים, לרבות קטניות, אני מזמינה בכמויות גדולות (5 ק"ג ומעלה) מספקי מזון סיטונאים של מסעדות, מזנונים וחדרי אוכל — בדרך כלל בתדירות של פעם בחודשיים, לפי הצורך כמובן.

הסופרמרקט נמצא במרחק הליכה מהבית שלי (זה, בעיני, השיקול החשוב ביותר בבחירת מקום מגורים). כידוע אין לי רכב, ואני לא מזמינה משלוח אלא כשמדובר בספקים.  המשמעות היא שסל הקניות שלי מוגבל, פיזית, על ידי היכולת שלי לסחוב מזון מהסופר הביתה — מה שכמובן תורם לצמצום ההוצאה. אגב, בדרכי חזרה יוצא לי לא פעם לחלוף על פני שכניי המיוזעים בעודם פורקים כמויות מפלצתיות של מזון ללוע הפעור של המיני-ואן המשפחתי. אני מביטה בהם, הם מביטים בי, וכל אחד תוהה מי מאיתנו המטורף האמיתי…

מחוץ לתחום

כשאני מסיירת לי ברחבי הסופר, אני יודעת שישנם דוכנים מסוימים שהם "מחוץ לתחום" מבחינתי:

בשר אני צורכת בצמצום — כמותרות או כפינוק קולינרי. כולנו התרגלנו לכך שכל ארוחה חייבת לכלול מנת בשר — אבל מכיוון שבשר הוא כמעט תמיד המרכיב היקר ביותר בארוחה, ראוי לחוסך האגרסיבי לשקול להקטין את צריכת הבשר או להעלימה כליל.  בשר הוא אמנם מקור החלבון היקר ביותר, אבל הוא לא המקור היחיד. בל ישנם תחליפי חלבון בריאים וזולים יותר כמו קטניות, אורז, סויה, אגוזים ואפילו ירקות מסוימים.

מחלב ומוצריו אני מתנזרת לחלוטין — גם הלובי החזק של מועצת החזק לא יצליח לשכנע אותי שיש משהו "טבעי" בצריכת מזון עגלים מעטינים זבי מוגלה של פרה.

 ממתקים ושתייה – להוציא שוקולד מריר איכותי, אני לא קונה ממתקים תעשייתיים. במקום ממתקים אני צורכת תפוחים, בננות וחמאת בוטנים ביתית. לא נוגעת במשקאות אנרגיה, לימונדה ומיצים. אני שותה מים מהברז, אבל מחזיקה שישיית מים במזווה למקרה חירום.

מזון אורגני – יש הטוענים שמזון "אורגני" בריא יותר או איכותי יותר – למרות שלא ידוע לי על בסיס מדעי לטענה הזו. מכיוון שכך, אני לא מזהה את ה"פרמיה" על ההשקעה.  המסקנה היא שמדובר לכל היותר במותרות  אופציונלית במקרה הטוב —  או בגימיק שיווקי ומתייפייף במקרה הרע. מי שרוכש מזון אורגני מנימוקים סביבתיים, מוטב לפחות שישקול חלופות זולות ואפקטיביות פי כמה: צמצום צריכת בשר או הימנעות מייצור פיות נוספים להאכיל, למשל.

בנוסף לכל אלה, אני לא קונה מאכלים שיש לי זמן להכין בעצמי: לחם או ממרחים כמו מיונז, קטשופ ביתי, חמאת בוטנים ביתית ואפילו ממרח נוטלה ביתי.

 מזון זה דלק

הגישה שלי למזון היא תועלתנית למדי. כשם שדירה היא ביסודה מחסה, ורכב הוא ביסודו אמצעי להגיע מנקודה א' לנקודה ב', מזון הוא בבסיסו דלק — מכלול של חומצות אמינו, פחממות ושומנים הדרוש לתפקוד תקין.

רבים מתקשים לחשוב במונחים כאלה. מבחינתם, אוכל הוא לא רק דלק, אלא "חוויה" רגשית, שלא לומר התמכרות. אני מקפידה להבחין בין האכילה לבין התחושות והזכרונות שהאכילה מעוררת. כמו סוקרטס, אני אוכלת כדי לחיות, לא חיה כדי לאכול.

מסיבה זו, אין לי שום בעיה לאכול את אותה הארוחה, יום אחרי יום, מספר פעמים ביום, ובלבד שהתפריט מאוזן די הצורך. גיוון יתר לא רק שמסבך את העניינים, אלא גם מייקר אותם. כמו הרבה דברים אחרים, גם האוכל שאנחנו אוכלים נופל קורבן לטרגדיה של מרוץ ההנאה: ככל שאתה מתרגל לאכול מזונות רבים ומגוונים יותר, כך אתה משתעמם בקלות יותר וזקוק לגירוי קולינארי אקזוטי ויקר יותר כדי להיות להנות ממנו בעתיד.

בדרך כלל אני מבשלת כמויות מתוך כוונה לחמם מאוחר יותר: מרקים סמיכים, צ'ילי לסוגיו וקטניות טחונות (חומוס, ממרחי עדשים ועוד). לאורך זמן גיליתי שמרווח הזמן האופטימלי עבורי הוא לבשל אחת ל-3 ימים, מפני שבפרקי זמן כאלה המזון שורד היטב גם מבלי שיש להקפיאו.

אני לא זורקת אוכל. אף פעם. אני מקפיאה שאריות, מחממת ואוכלת עד שנגמר. הפרי בשל מדי? תכינו ממנו רסק. שיבולת שועל מיותרת? תכינו קרקרים. נשאר קצת עוף? תקפיאו אותו ותוסיפו אותו מאוחר יותר לטאקו או לפהיטס. נשארו עצמות מהכנפיים של שבת? תכינו מהם ציר לריזוטו או למרק. קליפות תפוחי עץ? תכינו מהם תה. במקרה הכי גרוע, אפשר לקצוץ את השאריות לחתיכות קטנות ולהכין מהם חביתה מסוגננת. אם חשבון הקניות שלכם מנופח ולא ברור לכם מדוע, כנראה שהתשובה נמצאת במעמקי פח הזבל שלכם.

אני יודעת שיש אנשים שמותחים את גבולות החיסכון מסביב לצלחת שלהם (כשם שאצל אחרים הקו עובר ברכב הפרטי או בחפיסת הסיגריות). הם יתקשו להזדהות עם הפוסט הזה, וזה בסדר. מבחינתי, הבחירה לוותר על מזונות מעובדים, על חלב ומוצריו ועל בשר אדום לא רק שצמצמה בחדות את ההוצאות על מזון, היא גם שיפרה את איכות חיי – וכנראה שגם את תוחלת חיי.

הירשם
הודע על
guest

99 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
אלי קובינסקי (@elkobim)

מה את עושה כדי שהמיונז הביתי לא יהיה מסוכן? ביצים לא מבושלות יכולות להכין סלמונלה, והיה כבר חייל שנפטר מהרעלה בגלל זה.
אלא אם את עושה את המיונז שלך טבעוני.

מישהו

חישוב 5 דקות נכון לחלבון ביצה:
הוא עדיין לדעתי לדעתי לא מספיק מחמיר אלה אם את מודדת עם תרמומטר ומוודה שטמפרטורה היא 55 מעלות ולא 54 מעלות (ירידה ל54 מעלות את D value בדקה ואז termal death time עולה לאיזור 10 דקות).
לגבי חלמון ביצה – את צריכה איזור של 50 דקות ב55 מע"צ
קצת תיאוריה:
http://portal.unimap.edu.my:7778/portal/page/portal30/Lecturer%20Notes/KEJURUTERAAN_BIOPROSES/Semester%201%20Sidang%20Akademik%2020112012/BIOPROCESS%20ENGINEERING%20PROGRAMME/THIRD%20YEAR/ERT%20426%20Food%20Engineering/Pasteurization%20and%20Heat%20Sterilization.pdf
מאמר שאני מתבסס אליו:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC377728/?page=3

ענבר

את לא דיברת על זה בכלל, אבל את לא מבינה כמה זה הרבה יותר בריא! הרי האוכל המתועש יש בו הרבה רעל בעצם, ואת מדברת על חסכון אבל בעצם יוצא שבתזונה שלך מאוד מאוד בריאה וגם מתקרבת לצמחונות וטבעונות… מעניין לדעת אם הרגשת שינוי לטובה בגוף אחרי שעברת לבשל לבד?

נגה

מה בנוגע לסוגיה של טריות המזון? מזון פחות טרי הוא כבר לא מקור כזה טוב לאנרגיה. לפעמים הנזק שבו עולה על התועלת (אגוזים שמתחמצנים לדוגמה). לא אומרת לזרוק כל מה שעברו 3 ימים מקנייתו, אבל לא עדיף מדי פעם פשוט להעדיף את שיקול הטריות, גם אם לא נוצלו עדיין 100 אחוז מפריטי המזון הקודמים?

עמוס

האמת שאצל היהודים יש בעיה לזרוק אוכל (לפחות בכמה משפחות שראיתי) אבל ברוב המשפחות זה האיום ונורא האמא היהודיה מנסה להאביס אותך בכל המוצרים המיותרים שהיא קנתה.ואם לא סיימת לאכול כי אתה לא רעב האמא תעשה לך רגשות אשמה שכאילו אתה לא אוהב אותה.

Michael Montanius

מוכר גם אצלי ושנוא מאד

נורית

מסכימה מאוד עם הגישה, אבל צריך לזכור שזמן יכול להיות מתורגם לכסף, כלומר, אם אני יכולה לעבוד ולהרוויח סכום שיכול לכסות ארוחה מוכנה ואף יותר באותו זמן שהיה נדרש לי לבישול אז יתכן שהאלטרנטיבה (קניית מזון מוכן במקום בישול) שווה יותר.
אם כי אפשר גם לראות את הזמן כגמיש ולנסות להצליח לעשות גם וגם
בכלל, גם אם מאמצים את החוקים הנ"ל כדאי לתת לעצמנו להתפרק מפעם לפעם.. זה יכול לעזור לנו להמשיך באורח החיים הזה לאורך זמן

requiemshark

אני מהאנשים שאוכל אצלם הוא חוויה, אבל גם אני יצאתי נשכר מהגישה הפוליטית. אחת המסקנות שלי זה שאוכל הוא לעיתים רחוקות חוויה כשאני הולך למסעדה. זה משהו שאני עושה כדי לשבוע מהר ובלי מאמץ ולכן ויתרתי על רוב המסעדות ולעבודה התחלתי לבשל אוכל בבית. אני קצת יותר מנוסה מהאדם הרגיל אז אני בדרך כלל מארגן ארוחות פעם בשבוע עם חברים. הם משלמים הרבה פחות לארוחה שכוללת מנה ראשונה עיקרית לקינוח ואני מכסה על הקניות ומרוויחים את חומרי הגלם שנשארו. תמציתי את זה והוצאה ענקית 1000-1500 לחודש ל400-500. כמובן שאני קרוב להוצאות פר אדם של בית רגיל, אבל אני גם מארח… קרא עוד »

משה רז

מה דעתך על תרמומוקיס?

Gal Granov [whisky] (@galg)

שוב נקודת מבט מעניינת. מסכים עם הרב. אבל… לאחרונה התחלתי לבשל הרבה יותר לבד (עקב דיאטה דלת מלחים) ואני מבשל הרבה קטניות אבל גם בשר. נכון שלא חובה לאכול בשר כל יום אבל אני מוצא שאכילת קטניות ובצק בלבד לא רק שאינה דיאטטית אלא גם אינה מספקת את צרכיי. לכן לוותר על בשר או עוף זה לא פרקטי. נראה לי קיצוני מדי לוותר על תענוגות מינמלים אלו במיוחד שהם גם בריאים (חלבון, ויטמין B12 וכו'). כמו כן עברתי גם להכנת מצרכים בבית (למשל עושה פסטרמה לבד, וכו'). ברור שזה בריא וזול יותר. אם כי, מוצרי חלב אני מאוד אוהב. מה… קרא עוד »

נועם

לוותר על בשר ועוף (וכל מוצר אחר מן החי) זה פרקטי בהחלט חבר, ואף מומלץ. תזונה מאוזנת המבוססת על דגנים וקטניות, פירות וירקות, אגוזים וזרעים, נותנת לגוף שלך את כל מה שהוא צריך (למעט B12 אותו ניתן לצרוך כתוסף), המגוון הוא אדיר, פשוט עצום, אני לא אתחיל למנות את כל הרכיבים האפשריים והמנות שאתה יכול להרכיב מהם כי זה פשוט אינסופי. אין צורך במזון מן החי, אין צורך במזון מעובד, מחיר סל הקניות יקוצץ באופן דרמטי, אתה תהיה בריא יותר, תרחיש חיוני יותר, הוגן יותר כלפי זולתך (פרות, תרנגולים, אווזים, וכו', המעונים בחקלאות התעשייתית מיום הוולדם עד ליום שחיטתם וביתורם… קרא עוד »

טבע

+1

Eilonvi

+1+1

יובל

זה מרגיש לא נכון בשום צורה להתבסס על תוספי ויטמינים כחלק מהתזונה הקבועה (ואם מדברים על חיסכון לדעתי זה גם די יקר)

כהן להב

אני מסכים איתך לגבי הבישול הביתי. בעבודתי הקודמת כשנהגתי לומר לאנשים שאני חושב מראש על מה אכין בשבוע הבא ואז קונה את המצרכים להם אני זקוק בלבד, הסתכלו עליי כעל משוגע או תימהוני. היום לצערי כשאני אצל חמותי והיא עושה את מרבית הקניות אם לא את כולן, המצב אינו כך. כמויות האוכל שהיא קונה הן פשוט כאב לב. רציתי לשאול מתוך סקרנות איך את שומרת למשל על קטניות במזווה מפני חרקים, תולעים, פטריות ושאר מרעין בישין?

יעל

קטניות קמח זרעים ואגוזים במקרר

נועה

זה טוב לאנשים שאינם מחזיקים 5 קילו מכל סוג…
יכול להיות שדורין מחזיקה 5 קילו של סוג אחד של קטניות, ואוכלת רק שעועית לבנה במשך חודשיים, ואז רק שעועית אדומה, ואז רק מש.

מחזיראור

מעבירים את הקטניות חימום מהיר במיקרו (אומרים שזה משמיד כל חרק וברחש שאולי הסתתר בפנים) ואז שומרים בצנצנות זכוכית סגורות.
קמח אני דווקא שומר בפריזר.

אורי

אפשר את המתכון לחמאת בוטנים ביתית בבקשה?

smadarshiloni

גם אני רוצה את המתכון לחמאת בוטנים..

ליאת

אני מחבבת מאוד את הפוסטים האלה של החיים הפשוטים.
אני ממליצה לך לצפות בסרטוני הוידאו הקצרים והחינמיים של
http://nutritionfacts.org/ , https://www.drmcdougall.com/health/education/videos/
לי זה נתן השראה גם לחסוך בסעיף הביצים והשמן, ולהוסיף בריאות.

Quercus Robur

אני עובד עם השיטה האופורטוניסטית מאז ומעולם בערך. המחיר הנורמלי לשלל מוצרים צרוב אצלי בראש, כך שאין בעיה לזהות מבצעים אמיתיים.
אחת התופעות הכי עצובות בגלגול הנוכחי של החברה הצרכנית הישראלית היא זריקת האוכל. הכמויות שהקולגות בעבודה זורקים לפח על בסיס יום יומי היו יכולים לקיים את משפחתי בלי שום בעיה. קהות מצפונית וקהות כספית – לא משנה מה תגיד או איך תעיר, אנשים לא קולטים שהם זורקים לפח כמויות עצומות של כסף שהם משקיעים זמן רב בהשגתו.

ליאור

פוסט מעולה

שואל

יש המצלות על ספקים להזמנת מוצרי בסיס (אורז, קמח, קטניות..) באזור תל אביב? תודה!

Daniel

גם אני מעונין לדעת!!
בדרך כלל אני קונה אורז בכמויות במבצעים בסופר…

יאיר

הי,
כמובן שהבחירה שלך לגיטימית לחלוטין אבל רציתי להוסיף שעד כמה שידוע לי אין שום בעיה רפואית לצרוך מוצרי חלב. אלא אם כן יש רגישות ללקטוז או אלרגיה לחלב. – מצורף קישור שמצאתי לסקירה של מחקרים על חלב:
http://www.medi-kal.com/content/807

מיכל

ול 85% מהאוכלוסיה יש רגישות ללקטוז…

Refael Sheinker

את יכולה בבקשה לפרסם את התפריט השבועי שלך לדוגמא?

vanessa

אולי שווה בפוסט הזה להציג עוד כמה בלוגים נחמדים בנושא –

http://bishulbezol.blogspot.co.il/
חוץ ממתכונים יש שם כל מיני טיפים וכללי אצבע לבישול בזול.

http://www.bazekalim.com/
היא מפרטת עלות משוערת לכל מתכון.. מאוד נוח.
המתכון האחרון שלה – עוגת פטרוזיליה יצא לי דוחה. אבל בד"כ המתכונים שלה מהממים.

http://www.ptitim.com/index/
בלוג עם התמונות הכי יפות והרעיונות הכי יצירתיים. אני לא חושבת שבישול זול היא האג'נדה שלו, אבל הוא מתיימר לבשל מקומי ועונתי – אז שווה להציץ לראות מה חדש.

מיכל

אכן, פוסט שווה !
מבינה למה אהבת (:

mimi

אני רק שאלה, אם תקציב המזון החודשי הממוצע לנפש עומד על 700 ש"ח, כמה צפוי להיות התקציב המצומצם ?

M

מעניין מאוד. אני מעריך שבקצה השני של הסקאלה ההוצאות של מחזיקי 10ביס וסיבוס מגיעים לאלף שקלים בחודש רק מארוחות צהריים (שאפשר לומר שמסובסדותע״י המעסיק) ואם מנסים לנחש אז בסה״כ הוצאות האוכל שלהם מגיעות ל 1500-2000 לאדם ואולי יותר לרווקים חובבי אלכוהול, דייטים ומסעדות / בתי קפה של סופי שבוע.
נשמע מופרך יחסית לסכום הממוצע או הסכום שאת מוציאה ועם זאת זאת כנראה המציאות של עשרות אלפי עובדי הייטק בישראל (כולל את עצמי וקוראים אחרים בבלוג הזה).

בכל מקרה זה מעורר מחשבה אז תודה על השיתוף.

Rin

לא הגזמת כלל… אני ובן זוגי עובדי הייטק, כולל סיבוס. הוצאה חודשית על הסיבוס אחרי הסבסוד? פחות מ-150 ש"ח לאדם. מעבר לזה, אנחנו מבזבזים על מזון בערך 100 ש"ח לשבוע, לשנינו.

אז מה יוצא? בסביבות 700 שקל לזוג.
קיצר, לא להמציא סיפורים על עובדי הייטק מופלצים, בבקשה.

מחזיראור

אני יכול להעיד על משפחתי – 2 ורבע איש – שאנחנו מרשים לעצמנו להתפרע בסופר (קונים יוגורטים, גבינות טובות, מיץ תפוזים, פיצות קפואות ושאר מצרכים שהסולידית בטח תגנה..), ולא ממש מקפידים על קנייה סיטונאית.. (למרות שזה קורה – כשמתחלקים עם בני משפחה).
תקציב הסופר הכולל (כלומר כולל תמרוקים/חומרי ניקיון/חיתולים בתקופה שעוד קנינו מהם בכמויות) יוצא לנו כ-900-1100 ש"ח.
למרות שהיה לנו חודש אחד שהקנייה החודשית הסתכמה ב-750 ש"ח כי פשוט נשארו לנו המון שאריות מחודשים קודמים.

מורן

תודה על הפוסט החשוב, אני מבשל לשניים ולפעמים יותר, שלוש ארוחות ביום, חלק מחומרי הגלם אורגניים או באיכות גבוהה ועדיין מוציא הרבה פחות על אוכל מהאדם הממוצע.. שמח להפנות לפוסט שכתבתי בנושא חיסכון בהוצאות האוכל בזמנו: http://yogamoran.blogspot.co.il/2012/10/foodcost.html ועוד שתי נקודות: 1. לא זוכר אם התייחסת לזה אבל כמובן שלגדל לעצמך אוכל זה משהו שכל אדם שרוצה לעשות דברים לבד ולחסוך בהוצאות כדאי שילמד עם הזמן, אפשר להתחיל מהנבטה פשוטה של קטניות וכמובן לגדל תבלינים וירקות גם בדירות קטנות וצפופות 2. מייקל גרגר באתר שלו הציג כמה מאמרים שהשוו בין מזונות וירקות לפי ערכים תזונתיים פר דולר, השוואה מעניינת, בטטה וכרוב… קרא עוד »

אוטופיה בקרוב

כל פעם שאני קורא את כתבי הקודש בבלוג הזה חיוך של עונג עולה על שפתיי. 🙂

תמר

מסכימה עם הרבה מאוד מהנאמר, כמו כן כיף לראות שטבעונות באה בקנה אחד עם הטבה כלכלית. אוסיף עניין אחד מרכזי: למה לצרוך ברשתות הגדולות, כשיש כל כך הרבה אלטרנטיבות עדיפות? נכון, לעיתים קרובות יש להם מבצעים. אבל כידוע- הם לא פראיירים. המבצעים האלה באים על חשבון מוצרים אחרים, שעולים לנו ביוקר. כמו כן, אני באופן אישי לא נלהבת גדולה של תרומה נוספת לכיסי בעלי ההון שמנהלים את המדינה הזאת, או של חוויית הצרכנות המנוכרת של הסופרים הגדולים על קופאיותיהם ופרסומותיהם הנלוזות. מה האלטרנטיבה? – שווקים- יש כמעט בכל עיר. לרוב זול יותר, יש מבחר יותר מעניין מן הצומח, ויש את… קרא עוד »

מאיה

איפה את קונה את המוצרים היבשים? אורז, עדשים וכו'?

ידידיה

שבי והורנשטיין מוכנים למכור ללקוחות פרטיים?

אהם

ולאילו מחירים את\ם מגיעים בקנייה סיטנואית? השאלה מופנת לכולם, ובטוח תעזור לכולנו להשוות מחירים.

אני מדבר על עדשים אורז חומוס טחינה גולמית וקטניות אחרות.

someone235

ויש לך המלצה למקום לקניות סיטונאיות למי שלא מכיר אף אחד?

אורית

מצטרפת לשאלה על מקום לקנות בסיטונאות בלי קשרים?

מולי

הערה קטנה בקשר ל'לחלופות למזון אורגני', בלי לטעון לטובת או נגד מזון אורגני, אפשר לאכול אורגני וגם לא להביא ילדים/לצרוך פחות בשר. זה דברים שלא מחליפים אחד את השני, אלא יכולים לבוא יחד

ארתור

לגבי רכישת כמויות גדולות של מיני 'יבשים' כגון שיבולת שועל, קטניות ודגנים, אני מוצא שזה מאד בעייתי להתמודד עם שלל פרפרי וגלמי העש שבאים איתם. אני יודע שלא מדובר במשהו רעיל, ובכלל זאת מדובר בטרדה אמיתית. על אחת כמה וכמה אם קונים אותם בסדר גודל כמעט סיטונאי.
איך אתם מתמודדים עם הבעיה?
זה מונע ממני לרכוש כמויות גדולות של יבשים כי המקרר קטן מלהכיל.

רובי

לגמרי, גם אני אשמח לשמוע איך מתמודדים עם זה. שקית יבשים סגורה שאני קונה בסופר (אורז, עדשים וכו'), תוך חודש מסתובבים בה כל מני זחלים. חייב לשמור הכל במקרר. פתרונות?
תודה

Eilonvi

מכסה בסודה לשתייה מחוץ לדלי, או את התחתית מבפנים מתחת לאוכל?

איתן

הפתרון הפשוט והיעיל ביותר: קונים קופסאות פלסטיק גדולות ואטומות למים (סגירה טובה וחזקה). מכניסים את הקטניות/קמח וכדומה. מקפיאים ל-3 ימים. כל החרקים והביצים מתים, וכל עוד סוגרים את הקופסאות טוב, אפשר לשמור את המזון למספר שנים (!).

מוטי

700 ש"ח לאדם בוגר זה לא הרבה לע"ד. כמובן שאפשר לחיות היטב גם ממחצית הסכום אבל זה מצריך מחשבה, התעסקות, הקפדה, חריצות, דבקות במטרה וכו'. ברגע שנכנסים ילדים לתמונה הממוצא לנפש יורד פלאים. עד גיל 10 הם לא אוכלים כמעט כלום, בערך. קשה לי להאמין שהסכום הזה כולל מסעדות ודוכני מזון מהיר, וגם שתיה קלה/חריפה/מים מינרלים. אני מעריך שרק על הנ"ל הבגיר הממוצע מוציא בסביבות 700 ש"ח לנפש בחודש. בנוסף, יש למזון עלויות נלוות, למשל: חשמל, גז, מים, קניה ותחזוקה של מקרר, כיריים, תנור, מיקרוגל, כלי אוכל ומטבח, ועוד ועוד. זה אולי נשמע לכם מעט אבל זה הרבה. אז מבשלים… קרא עוד »

טל כרם

כל הכבוד על הפוסט ואכן ניתן להגיע לחיסכון עצום בתחום המזון והתחבורה, היו ואני חי באירופה אני רואה את המודל הזה מיושם בהולנד וגרמניה.

ישר כוח.

אהם

יש לציין שלפעמים תזמון שוק המזון לדעתי מנצח כל מיני פתרונות אחרים לדוגמה –
קופסת חמאת בוטנים בחמש ש"ח (510 גר') (תאריך התפוגה קרוב, אבל לי זה לא מפריע) לעומת ייצור ביתי.
ו-6 קילו אבקת כביסה (150 כביסות) ב23 ש"ח לעומת גירוד סבונים.

(רמי לוי)

תודה על הפוסט!

yossi

Thanks for a sharp and excellent post! !

שמעון חש

לגבי סוגיית הנוחות אל מול אושר ,
האם הבדואים שחיו בארץ לפני 200 שנה (כשלא הייתה השוואה לתרבות מערבית) האם הם סבלו ? האם היו פחות מאושרים מאיתנו ?
ושבט האמו באפריקה ?
ואינדייאנים באמזונס ?
התשובה כנראה שהם היו יותר מאושרים כי מישור הייחוס היה דומה.
ולפי קיצור בתולדות האנושות , מהמהפכה החקלאית אנו נאלצים לעבוד יות ויותר ויותר ויותר קשה. ואז זוכים בכלוב מזהב… ומכיוון שמישור הייחוס שלנו הוא עשירי ארצנו בטלויזיה או השכן עם הדירה הגדולה והרכב החדש אז רוצים כל הזמן עוד ועוד ולכן תמיד מתוסכלים.

Daniel

פוסט מעולה!!
תודה !
אני חי על עירונות האלו עשרות שנים כבר…
האם חסכתי כסף? – הרבה מאוד!

קרן

היי דורין, להבנתי מפוסט זה ופוסטים קודמים בנושא, יש לך מזווה מאוד גדול בגודל חדר שלם בבית – האם לא יותר זול לקנות בכמויות קטנות יותר ולגור בדירה קטנה יותר? דירה קטנה יותר בוודאי תחסוך לפחות כמה מאות שקלים בחודש אם לא יותר.

מהנדס כלכלי

אם הגעת למצב ובו את מכינה מיונז לעצמך למה שפשוט לא תתחילי לצום משעה מסויימת עד שעה מסויימת במהלך היום? את גם תעריכי את האוכל והמים והם יהיו יותר ערבים לחיכך אחרי הצום. מה גם שזה יעזור לך לחסוך בזמן יקר שאת כה מקדשת. וכמובן גם בהוצאות. אני גם מציע לך למדוד את הBMR היומי שלך ולפי זה להכין דיאטה שתהיה מורכבת מכמות הקלוריות שאת צריכה בדיוק ולא קלוריה אחת יותר. הרי את האקסטרה קלוריה אחת את לא ממש צריכה. את יכולה גם לקבוע מאיפה יבואו אותם קלוריות. פחמימות זולות יותר מחלבונים, בעצם למה כל זה בכלל? את יכולה לחיות… קרא עוד »

אהם

לי זה נראה יותר פתלוגי לפרסם תגובות מרירות כאלה.

א

באמת קטסטרופה נוראית. להכין מיונז בעצמך? איך היא מעיזה בכלל

סופית זה הבלוג עם המגיבים הכי הזויים, המחיר של חשיפת האמת 🙂

הדס

המהנדס הכללי רצה לעקוץ, אבל האמת היא שמחקרים בבע"ח מראים שבע"ח שאוכלים מעט מזון לאורך חייהם, תוחלת החיים שלהם גדלה.. יש גם אנשים שמיישמים את זה אבל זה עוד לא הוכח בבנ"א.

למואל גוליבר

העניין החשוב הוא שיש לנו יכולת מועטה להעריך מה באמת יגרום לנו אושר.

http://www.smithsonianmag.com/science-nature/interview-daniel-gilbert-152390035/?no-ist

אומניבור

עוד טיפ הוא לאסוף אוכל בהזדמנויות שונות בלי בושה.
אבא שלי עובד בחדא בקיבוץ ) מופרט משלמים על הכל( ויש לו גישה לשאריות שאחרת היו נזרקות.

אני מקווה בשעות הקרובות להשתחרר הביתה מהמילואים וכבר יש לי שק פקל מלא בטונות ושימורים. בהתחלה כמה צחקו ואחרים העתיקו והבינו את הערך של מה שלעיתים מסתובב סביבך כמו זבל.

vanessa

עוד טיפ הוא להפסיק להתייחס לפג תוקף כאל תאריך קדוש.
ומומלץ ביותר לצפות בסרט הזה:

http://www.divethefilm.com/trailer.aspx

ממש פקח לי את העיניים לגבי נושא הפג תוקף, וגם יש שם המון רעיונות לניצול ושימור מזון, ודרכים לוודא את הטריות האמיתית שלו.

אל תפספסו!!!

renee

הי אשמח להסבר כי לא מסתדר לי תעודת סל קסם סחורה זהב לונדון 1116375
דמי ניהול 1%
מקדם המרה 0.9535
עמלת המרה 0.003
בדקתי מהו מקדם המרה?
מקדם המרה בתעודות סל הוא מספר המגלם את דמי הניהול של התעודה מיום הנפקתה. דמי הניהול בתעודות הסל נגבים מהמשקיע דרך מחיר התעודה.

אז שאלתי כמה בעצם אני משלמת בסופו של דבר כי לפי מה שאני רואה זה יוצא יותר מ1%?

פאטיה

אני מכינה חלב שקדים בעצמי, אבל המרקם שלו עדין מדי ולא הצלחתי להכין ממנו מרקם של מיונז. בעבר כשעדיין השתמשתי בביצים, הכנתי מיונז ביתי עם חלמון של ביצה קשה וזה לא היה משהו…. למעשה חדלתי להשתמש במיונז, והרוטב לסלטים המועדף שלי, זה רוטב ויניגרט:שמן זית, מיץ לימון, מעט מלח, מעט חרדל, על קצה הכפית, וזהו, משתדלת להוסיף לסלטים טריים או מבושלים סוגים של אגוזים, גרעינים או זרעים וטעמו של הסלט משתבח, ואין צורך להוסיף עליו רטבים נוספים. אני מכינה חלב שקדים ומשתמשת בו במקום חלב, .לא משתמשת במוצרי חלב וביצים, אבל לעיתים קרובות אני משתמשת במי קוקוס, אחרי חליטה של… קרא עוד »

פאטיה

כדור הארץ מזוהם, לא נראה לי שמזון אורגני יציל אותנו, אבל אפשר לנקוט
באמצעים טובים לסילוק הרעלים או ההורמונים מפירות וירקות; לפני שאני ניגשת להכין משהו מהם, אני משרה אותם בהרבה מים בקערות גדולות, מסננת את המים ושוטפת אותם שוב מתחת לברז; ואם יש לי זמן אני מוסיפה להם השרייה נוספת, הדברים נראים מיד מעל פני השטח, הפירות והירקות קמים
לתחייה ונראים בוהקים ורעננים, קליפתם חלקה כאילו בזה הרגע אספו אותם.

פאטיה

מזון יבש וסגור נשמר המון זמן, יש מזון שאפשר לשמור אותו במקפיא וגם במקרר ואני לא מתכוונת לאוכל מבושל וכדומה, אלא מזון גולמי.
תתפאו שאפילו בצק שמרים נשמר במקרר חודשים ולא קורה לו שום דבר, אחרי שמפשירים אותו הוא תופח לכל הכיוונים

פאטיה

מיונז מתקלקל מהר, בעבר, אחרי שימוש אחד במיונז זרקתי את המיכל עם המיונז שנשאר בו.
יותר בטוח להכין מיונז בייתי והוא גם יותר טעים ואתה יודע ממה הוא עשוי, ומה מידת הטריות שלו או של הביצים, אז מה הבעייה?

tal

ברור שכהיחס לאוכל הוא רק כדלק המצב יותר פשוט ואז גם אופציית המים והלחם הופכת להכי לגיטימית (וכמובן לחם שחור בלבד כי הוא הכי זול).

אבל שמעי, מותר גם בחיים להנות מאוכל (ומעוד ד. זה לא פשע.

מה שכן, בהחלט הישראלים נוטים לצרוך הרבה מעבר למה שהם צריכים ויכולים לשפר את הקניות שלהם בסופר באופן משמעותי.

חסכנית

אני כן אוכלת בשר ועוף ומנסיוני אכילת בשר מספקת ל 6-7 שעות אחרת רעבים אחרי שעתיים. פעם עבדתי במקום שסיפק צהריים בשרי עד שיום אחד הם עברו לחיקויים (סגנון טבעול) וההבדל בשובע היה מורגש ביותר. חוץ מזה הייתי מוצאת את עצמי בחצות מול המקרר, משתוקקת לבשר. כמה שיטות שעובדות בשבילי – 1. פעם בשבוע מחפשים באינטרנט מה המבצעים הכי טובים ולפי זה מחליטים לאיזה סופר ללכת. 2. אני גרה קרוב לשוק הכרמל – המחירים יותר זולים על השלטים אבל הם מרמים בכל כוון אפשרי – במשקל, בחישוב, בעודף. אז אני לא קונה שם, לא שווה את תחושת ה"רימו אותי". 3.… קרא עוד »

סולידית בראשית דרכה.

השאלה היא כמה "עולה" לך הזמן שאת משקיעה בהכנת מצרכים כמו מיונז וקטשופ. אם אני מוצאת מיונז טעים ב-5 ש"ח (בחנויות הרוסיות ליד הבית שלי), ההתעסקות בהכנת המיונז עולה לי יותר. אם יש לי דברים מעניינים ולטעמי גם חשובים יותר לעשות עם זמני מאשר להכין מיונז, ואם אני ממש לא נהנית מהכנת מיונז, והכנת המיונז הופכת עבורי למטרד, אני חושבת שהרבה יותר רציונלי וגם חסכני לשלם עליו. אם יקר לי מדי אני מעדיפה לוותר על מיונז ולחיות בלעדיו, מאשר לעמוד במטבח כל היום. לדעתי צריך למדוד הכל במונחים האלה: מה אני באמת רוצה, מהו סדר העדיפויות המודע בחיים שלי, מה… קרא עוד »

שף

1. לא מומלץ להכין מיונז מביצים לא מופסטרות – סכנת הרעלת מזון מסלמונה.
2. מבחינה כלכלית בכלל לא משתלם להכין בבית כי צריך לצרוך אותו עד 3 ימים מההכנה. מיונז קנוי יכול לעמוד במקרר הרבה הרבה יותר זמן.

סולידית בראשית דרכה.

תודה על התשובה. הבלוג שלך הוא מקור השראה גדול עבורי בימים אלה, אך עדיין מתקשה להסכים איתך בנקודה הזו. את טוענת שכל בני האדם שווים בפני המיונז… כלומר שכולם יכולים להרוויח מיצור המיונז הפרטי שלהם. ובכך את מבטלת לחלוטין את האפשרות שיש אנשים שנהנים יותר לעבוד (רחמנא לצלן) מאשר להכין מיונז. אני למשל. הסיבה שאני שוקלת לעבור לאורח חיים מצומצם היא כדי שאוכל להמשיך לעשות מה שאני עושה כרגע ולא אאלץ לחזור לעבודה הקודמת שלא אהבתי. במילים אחרות, אני כרגע מרוויחה מלעשות את מה שאני אוהבת, ואם לעשות את מה שאני אוהבת מניב 100 ש"ח נטו בשעה אני באמת מעדיפה… קרא עוד »

Adi

אני ממש מסכימה איתך. אגב, מיונז זה מצרך מאוד לא בריא (ביתי או קנוי), שלא לדבר על משמין, ולכן ממילא אני אישית צורכת ממנו כמויות מאוד קטנות (אם בכלל). לרוב הקופסה אפילו לא נגמרת לפני שפג התוקף (והתוקף מאוד ארוך והקופסה קטנה), ככה ש- אוקיי, אז שילמתי 10 ש"ח על משהו שמשרת אותי ליותר מ-3 חודשים… אז? אני לא מוכנה בשום אופן להסתכן בעניין הסלמונלה. איך לעזאזל מודדים מעלות בצורה כ"כ מדויקת? למי יש כוח לבשל ביצים? למה לטרוח כ"כ בשביל משהו שעלותו כ"כ זניחה? ועוד כיש את סכנת הסלמונלה שעומדת על הפרק? לא תודה. אבל… יש מוצרים אחרים שכן… קרא עוד »

אסנת

הי,
מאד מתרשמת מהאתר , מהמאמרים ומהניסוח הקולח.
תודה על כך.
אשמח אם תתני שמות של ספקי מסעדות וכדומה בהם את קונה קטניות וכדומה בכמויות גדולות.

הסולידי

הסולידית היקרה,
טעויות זו חוויה אנושית מרגשת ודחייה מאהבה לריגושים (כגון אוכל) היא משעממת.
תנודתיות היא לפי דעתי מה שמתבל את החיים, תחזית צפויה היא דבר משעמם וחסר טעם.
אני מאחל לך ששום יום לא ירגיש לך כמו היום שקדם לו אחרת חטאת למטרתך שלך.
אל תסלדי מלהיות אנושית, באהבה הסולידי שמטייל בעולם כבר שנתיים.

trackback

[…] אין לי עניין מיוחד להפוך את "הסולידית" לבלוג ביקורת תקשורת, מה עוד שאת שהיה לי לומר לגבי הכתבה עצמה כבר כתבתי (וראו גם: סיכול ממוקד לתקציב המזון שלכם). […]

יעל

תודה על הכתבה, אנחנו עכשיו עושים חושבים על תקציב המזון שלנו,
שאלו כמה פעמים בתגובות- מאיזה ספקים את מזמינה? ראיתי שלא ענית, אולי לנו תעני… 🙂

סביבתית

חדשה פה, אז מגיבה באחור… ע"פ פרסומים צריכת המזון ירדה ב- 2014 ב- 1.7% וממידע מאנשים בתחום צריכת הבשר ירדה. אני מקווה שזה נובע מיותר תשומת לב לכמויות האוכל שזורקים ולא מרעב של השכבות החלשות. לרמות ההתנהלות עם מזון המוצגות כאן קשה להגיע… ובאופן כללי לרעיון המוצג בבלוג, נראה לי שהכי טוב זה להנות מהעבודה שלך, אבל נראה לי שזו פריבילגיה של מתי מעט. אני מסתפקת בעבודה שבחלק מהזמן מעניינת, עם אנשים נחמדים באווירה חברית.
למי שמתעניין באחריות סביבתית ממליצה לחפש את הסרט cowspiracy (שילוב המילים פרה וקונספירציה).

dead
Yonatan

ועכשיו Israflyer עובד!

Yonatan

מישהו יודע איפה אפשר למצוא בארץ דלי אטום לאחסון מזון יבש? יעלה ביוקר לשלוח את זה לארץ מחו"ל.

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן