כמה כסף צריך כדי לפרוש?

כ

לקראת סוף גלגולי הקודם, בהיותי קרייריסטית מהשורה, הגעתי להבנה שיש לפחות שלוש חובות עקרוניות של "עולם המבוגרים" שאין לי שום עניין לעמוד בהן:

 1) לעבוד לנצח

 2) לטפס במעלה הסולם התאגידי

 3) לבזבז כל שקל שאני מכניסה.

הדרך היחידה להימלט מהמבוך הזה, ככל שיכולתי לספר, הייתה לחסוך באגרסיביות ולהשקיע באופן עקבי, במשך מספר שנים, כך שבסופו של יום אוכל לקנות את חירותי דרך אפקט המלקחיים של חסכונות גבוהים מצד אחד ורמת הוצאות נמוכה מצד שני.

אם אצבור די נכסים נזילים ומניבי תשואה, חשבתי, אוכל לממן את מחייתי השוטפת ממקורותיי – מבלי שאהיה נתונה לרצונותיהם ולגחמותיהם של אי אילו סלמנדרות חלקלקות ונדלים ארסיים שמצאתי את עצמי כפופה להם בהיררכיה הארגונית.

השאלה הגורלית, כמובן, הייתה מה נחשב די נכסים?

כמה כסף עלי לחסוך כדי לגדוע את התלות הזו במקום העבודה, וחשוב מכך – כמה זמן אדרש להקריב כדי לצבור אותו? איך אפשר לכופף את הזמן ולהמשיג עתיד מופשט, לוט בערפל – העולם שאחרי הפרישה – במונחים של מספר, סכום כסף חד-חד ערכי בהווה?

לדיוק הייתה חשיבות מיוחדת. אם אחסוך סכום נמוך מדי, הכסף עלול לאזול הרבה לפני שאסתלק מהעולם, מה שיוביל לכך שבשנים שנותרו אצטרך לאכול מזון חתולים וציפורניים כסוסות.

 להבדיל, יעד גבוה מדי, יאלץ אותי למכור שנות חיים רבות יותר תמורת כסף שכלל לא אהנה ממנו – ועוד בכפיפות לטיפוסים שבעולם אחר היו בוודאי שמחים לנהל את בית הילדים של מרב מיכאלי.

מובן שקשה לנקוב בסכום מוחלט, שיתאים באופן אוניברסלי לכל אדם שמשתוקק לפרוש ממרוץ העכברים. נסיבותיו האישיות של כל אדם מכתיבות את הסכום הדרוש לו.  אדם שמעוניין לבלות את ימיו בדילוגים בין מדשאות הגולף ליקבים בדרום צרפת יזדקק מטבע הדברים לסכום גדול בהרבה ממישהי עם תחביבים מעט יצרניים יותר. סיבולת סיכון נמוכה, חוסר סתגלנות ורצון להעמיד סכום גבוה מאוד ליורשים הם משתנים נוספים שצפויים להגדיל את הסכום הדרוש.

מטבע הדברים, החשיבות של ההבחנות הללו מתחדדת ככל שהפורש המיועד צעיר יותר ורחוק יותר מגיל הפרישה המסורתי.

לשמחתי, אנשים נבונים במיוחד מצאו תשובה אפשרית לחידה הזו, ויופיה — בפשטותה.

לידתו של כלל ה-300

תחילה, קצת היסטוריה.

רובנו שמענו שהתשואה ההיסטורית הממוצעת שהניבה השקעה במניות במאה השנים האחרונות מסתכמת בכ-10% בשנה. המסקנה האינטואיטיבית, לכאורה, היא שמשקיע שכל הונו מושקע במניות, יכול למשוך 10% בשנה מהתיק מדי שנה, וכך להבטיח שהכסף ימשיך לצמוח לנצח ולעולם לא יאזל.

אבל זו כמובן טעות פטאלית.

ראשית, ישנו עניין האינפלציה. הנתון של 10% בשנה הוא נומינאלי, כלומר, מתייחס לביצועי השוק מבלי להתאימם לקצב עליית רמת המחירים במשק. מאחר ששיעור האינפלציה הממוצע לטווח הארוך בעולם המפותח הוא כ-3%, אפשר לומר שהתשואה הריאלית (מותאמת האינפלציה) של שוק המניות היא 7% בלבד. פורש שמעוניין למשוך סכום קבוע מהתיק, ולהבטיח שכוח הקנייה של הסכום הזה יישאר זהה לאורך זמן, חייב אפוא לחשוב במונחים ריאליים.

זאת אומרת ששיעור המשיכה הבטוח המרבי מתיק השקעות מנייתי הוא לא 10%, אלא לכל היותר 7%.

אבל גם זה כמובן לא נכון. רק משום שהתשואה הריאלית השנתית הממוצעת של שוק המניות היא 7% אין פירושו שמשקיעים יכולים לצפות לקצור את התשואה הזו מדי שנה בשנה, כמו שעון. מדובר, אחרי הכל, בממוצע. שוק המניות אלים ותנודתי מעצם טבעו. שנים מסוימות מסתיימות בתשואות חיוביות דו-ספרתיות, בעוד ששנים אחרות מסתיימות בתשואות שליליות דו-ספרתיות.

לא צריך להיות גאון כדי להבין שפורש שחוטף את התשואות השליליות בזמן הלא נכון – כלומר, בשנים הראשונות שלאחר הפרישה – מתקרב באופן מסוכן למצב שבו תיק ההשקעות שלו יתרוקן בטרם עת.

זהו סיכון רצף התשואות — וכדי "לבטח" נגדו, צריך לגלח עוד כמה אחוזים משיעור המשיכה הבטוח מתיק ההשקעות.

הניסיון המשמעותי הראשון לכמת את גובה "הביטוח" הזה נעשה במסגרת "מחקר טריניטי" שנכתב בשלהי שנות התשעים. המחקר בחן את השאלה הבאה:  לו פרשנו בכל נקודת זמן מאז 1926, כמה כסף היינו יכולים למשוך, מדי שנה, מתיק ההשקעות שלנו, על פני תקופה של 30 שנה, מבלי שהכסף יאזל?

מטרת העל, במילים אחרות, הייתה לאתר  את נקודת האיזון האופטימלית שתבטיח, מצד אחד, שהפרה החולבת הזו – תיק ההשקעות שלנו – תמשיך לספק את כל צרכינו כל עוד אנחנו בחיים, ומצד שני – שלא תתפגר לפנינו. בפשטות: אם נשאר כסף אחרי המוות = הצלחה. לא נשאר עוד כסף + אתם עדיין בסביבה = כישלון קולוסאלי.

ממצאי המחקר העלו מסקנה מעניינת. נמצא שבהנחה ש-50% מתיק ההשקעות מושקעים במניות ומחציתו האחרת באגרות חוב, הפורש המיועד יכול למשוך 4% מהתיק בשנה הראשונה (ולאחר מכן, סכום זהה מדי שנה, בהתאמה לאינפלציה), ולהעריך בסבירות גבוהה (96%) שהכסף יספיק ל-30 שנה לפחות, ובדרך כלל אף לתקופות ארוכות מכך.

ממצאי מחקר טריניטי.
ממצאי מחקר טריניטי. הטבלה משקפת את שיעורי ההצלחה ההיסטוריים, כפונקציה של הרכב תיק ההשקעות (יחס מניות/אגרות חוב), משך הפרישה (15 עד 30 שנה), ושיעור המשיכה השנתי מהתיק (2% עד 12%).

המסקנה הזו הובילה להתבססותו של "כלל ארבעת האחוזים" או "שיעור המשיכה הבטוח" (Safe Withdrawal Rate) בספרות ובבלוגוספרה הפיננסית: השיעור מתיק ההשקעות שאפשר תאורטית למשוך מדי שנה (בהתאמה לאינפלציה), תוך צמצום למינימום של הסיכון שהכסף יאזל לפני מותנו.

הכלל הנגזר מכך פשוט להפליא:

  1. נסו להעריך מה יהיו ההוצאות החודשיות שלכם אחרי שתפסיקו לעבוד (שימו לב: לא ההוצאות שלכם כיום, ובטח לא ההכנסה החודשית הנוכחית).
  2. כפלו את הסכום הזה פי 300.

המכפלה הזו היא הסכום הנזיל שאותו יהיה עליכם לחסוך (ולהשקיע) כדי שתוכלו לממן רמת חיים קבועה ממקורותיכם העצמיים, מבלי להיות תלויים בתלוש משכורת, ומבלי לחשוש שהכסף יאזל. שימו לב שאנו מדברים כאן על חסכונות נזילים – כסף שתוכלו למשוך בפועל במהלך הפרישה. זה אומר שהון שמושקע בנדל"ן (שאינו מניב) או נעול בחשבונות פנסיוניים (למעט החריג הזה) – אינו נכלל בחישוב.

כך, כדי לממן רמת חיים של 2,000 ₪ בחודש בדרך של משיכה של סכום השווה ל-4% מתיק ההשקעות, יהיה עליכם לחסוך ולהשקיע סכום של 600,000 ₪ (2,000 ₪ * 12 חודשים הם 24,000 ₪, שהם 4% מ-600,000).

בהתאם, מימון הוצאה חודשית של 3,000 ₪ תחייב חיסכון של 900,000 ₪.

הוצאה חודשית של 5,000 ₪ תחייב חיסכון של 1,500,000 ₪.

הוצאה חודשית של 7,000 ₪ תחייב חיסכון של 2,100,000 ₪.

הוצאה חודשית של 10,000 ₪ תחייב חיסכון של 3,000,000 ₪

והוצאה חודשית של 20,000 ₪ תחייב חיסכון של 6,000,000 ₪

וכן הלאה.

הסכומים הללו עשויים להיראות בדיוניים לחלוטין או לחלוטין ברי-השגה – פועל יוצא של מצבכם הפיננסי הנוכחי (החיסכון שצברתם עד כה ותזרים המזומנים העדכני שלכם) ושל מידת החיבה שלכם לקוויאר ופטריות כמהין.

"כלל ה-300" הכה בי כברק. לא רק ברמה המושגית – ההארה שתיק השקעות מניב יכול להחליף את ההכנסה ממשכורת – אלא גם ברמה הפרקטית: הוא אפשר לי להציב יעד כמותי, מדיד, שבאמצעותו יכולתי להעריך כמה אני רחוקה מעצמאות כלכלית, וכמה נותר לי לחסוך בהווה כדי להיות חופשיה בעתיד.

זו כמובן לא הדרך היחידה שבה "כלל ה-300" יכול לכופף את הזמן והמרחב. הוא מועיל מאוד גם לצורך ייעול ההוצאות, מכיוון שהוא מאפשר להמשיג הוצאות תזרימיות במונחים הוניים.

לדוגמה: אם אני משלמת 30 ₪ בחודש על חבילת סלולאר, פירוש הדבר שכדי להיות "פטורה" מלעבוד על מנת לממן את ההוצאה הזו באמצעות משיכה של 4% בשנה מחסכונותי, עלי לחסוך סכום הוני גדול פי 300, כלומר:  9,000 ₪ (במונחים מותאמי אינפלציה).

בדומה, כדי לממן ממקורותיכם מנוי כושר בעלות של 100 ₪ לחודש, תצטרכו לחסוך 30,000 ₪.

כדי לממן ממקורותיכם הוצאה של 600 ₪ בחודש על דלק תצטרכו לחסוך 180,000 ₪.

כדי לממן ממקורותיכם הוצאה של 1,000 ₪ בחודש על מסעדות תצטרכו לחסוך 300,000 ₪.

וכן הלאה.

בפשטות: על כל 40,000 ₪ שאתם מבזבזים בשנה (או 3,333 ₪ בחודש), תצטרכו לחסוך מיליון ₪.

כך שכלל ה-300 לא רק מגדיר קו פרשת מים ברורה בין חירות לשיעבוד; הוא נותן מוטיבציה אדירה לחתוך בהוצאות מיותרות שמחייבות חיסכון של סכומים אדירים במונחי עצמאות כלכלית – סכומים שכדי להשיגם צריך למכור שנים רבות תמורת כסף.

ברור מכאן שככל שרמת ההוצאות השוטפת שלכם נמוכה יותר ביחס להכנסה, הסכום שעליכם לחסוך לצורך עצמאות כלכלית קטן יותר, מה שיאפשר לכם לפרוש מוקדם יותר.

תמרורי אזהרה

למרות פשטותו, ואולי בגללה, כלל ה-300 נתון בשנים האחרונות לביקורת נוקבת — עד כדי שיש המטילים ספק בעצם היכולת שלו לשמש כבסיס לאסטרטגיית פרישה נאותה.

מקור אחד לספקות הוא טענת האנומליה ההיסטורית. ממצאיו של מחקר טריניטי מבוססים על ניתוח רטרוספקטיבי של תקופות בנות 30 שנה בשוק ההון האמריקני. למרות שטווח הדגימה לכאורה רחב מאוד, בפועל הוא מוגבל למדינה המשגשגת ביותר בתולדות האנושות, בתקופה המשגשגת ביותר בתולדות האנושות.

במובן זה, יש הטוענים שארה"ב במאה ה-20 היא אנומליה היסטורית. הם מצביעים על כך שהחלת ניתוח זהה על מדינות אחרות תביאה למסקנה שמשיכה שנתית סטאטית של 4% תסתיים בקטסטרופה (ביפן, לדוגמה, שיעור המשיכה הבטוח ההיסטורי היה 0.7% (!)). למה שמשקיעים ישראלים ששואפים לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, למשל, יבססו החלטות הרות גורל על חוויות היפותטיות של פורשים אמריקנים?

היבט אחר של ביקורת טוען כי לכלל ה-4% אין עוד תוקף בעידן המתאפיין בסביבת ריבית אפסית. הטענה היא שבסביבת ריבית כזו, תוחלת התשואה מהשקעה בנכסים פיננסים נמוכה מאוד, וזו בהגדרה מחייבת הקטנה של שיעור המשיכה הבטוח. וויד פו (Pfau), אחד החוקרים הבכירים בתחום, סבור שמשיכה של 4% בשנה מתיק ההשקעות פשוט אינה יכולה להיחשב "בטוחה" כשמחירי המניות בשיא של כל הזמנים, ואילו התשואות מאגרות החוב הן בשפל של כל הזמנים.

למרבה הצער, לפי המודלים של פו, ביל ברנשטיין ומבקרים אחרים, "שיעור המשיכה הבטוח" עבור פורשים שמפסיקים לעבוד היום הוא 2% בלבד. במילים אחרות, לשיטתם, יש לחסוך סכום גדול פי 600 מהוצאות המחייה החודשיות שלכם כדי להגיע לעצמאות כלכלית – כל סכום נמוך מזה מגדיל את הסיכון לכישלון קולוסאלי של התכנית.

המשותף לשתי הביקורות הללו הוא שכלל ה-300 נשען על נתוני העבר כדי לגבש אסטרטגיית פרישה בעתיד. במובן זה, משיכה קשיחה, סטאטית ופשטנית של  4% מדי שנה תיחשב ל"אסטרטגיה בטוחה" רק ככל שהעתיד יהיה דומה לעבר. אם התשואות בעתיד תהיינה נמוכות משמעותית, או אם האינפלציה בעתיד תהיה גבוהה משמעותית, הרי שכלל ה-300 עלול להיות אופטימי מדי כאסטרטגיית פרישה.

למה אני עדיין מאמינה בכלל ה-300

 ועם כל זה, הייתי נזהרת מאד מדחייה גורפת של כלל ה-300 כפיקציה שחלף זמנה.

אני מאמינה שלכלל הזה יש ערך פונקציונלי ובעיקר מנטאלי עבור אנשים שחותרים לצאת ממרוץ העכברים, ובפרט במציאות הישראלית. יש לכך שלוש סיבות עקרוניות:

1. כלל ה-300 הרבה יותר בטוח מכפי שנדמה

הפואנטה של מחקר טריניטי לא הייתה להראות ששיעור המשיכה הבטוח הוא 4%. הפואנטה הייתה להראות ששיעורי משיכה גבוהים בהרבה (כמו 8%+ ומעלה), שאפיינו את החשיבה (לפחות בארה"ב) בתחילת שנות התשעים, אינם בטוחים.

 מה שרוב האנשים מחמיצים הוא ששיעור משיכה של 4% משקף את התרחיש ההיסטורי הפסימי ביותר בהתאמה לשוק האמריקני. מחקרים שונים מצביעים על כך שבממוצע, רוב האנשים היו מסיימים את חייהם עם תיק השקעות עצום לו משכו 4% בשנה מהתיק.

כך, למשל, היסטורית, משיכה שנתית של 4% מתיק השקעות שחציו מניות, וחציו אג"ח, הובילה לכך שבתום 30 שנים ערך התיק שילש את עצמו ביותר מ-50% מהמקרים. ככל שהחשיפה למניות בתיק גדולה יותר, כך הסיכוי לכך שההון שלכם רק יצמח (ולא ידלדל עם הזמן) גדל בהתאם.

מחקר טריניטי 2
מה עולה בגורלם של 1000$, בהינתן הרכב תיק השקעות מסוים, שיעור משיכה מסוים, וטווח פרישה מסוים. ניתן לראות כי כשמדובר בתיק 50/50 לטווח של 30 שנה עם משיכה מותאמת אינפלציה של 4% בשנה, הנתון החציוני הוא ש-1,000$ הפכו ל-2,971$. במילים אחרות – במצב עניינים זה, ב-50% מהמקרים תיק ההשקעות שילש את עצמו!

אחזור על הנקודה הזו, משום שהיא חשובה. משיכה מותאמת אינפלציה של 4% מתיק ההשקעות לא רק שלא תרוקן את התיק שלכם, אלא צפויה, בממוצע, להביא להגדלתו לאורך זמן.

לאור הנתונים הללו, אסטרטגיות מבוססות הכנסה שוטפת, כמו השקעה במניות דיבידנדים, נראות מעט תמוהות: הדוגלים בהן מתנגדים עקרונית למשיכה מתיק ההשקעות ומעדיפים להסתמך על תזרים בלבד; אבל התוצאה היא שהם צריכים לעבוד שנים רבות יותר כדי לצבור די נכסים שיאפשרו להם לחיות על בסיס דיבידנדים בלבד – הכל כדי להשיג רמת ביטחון שפשוט איננה הכרחית.

2. מרכיב הסולידיות

מחקר טריניטי (וכלל ה-300) נשען על מספר הנחות מתודולוגיות נוקשות: הפורש מסתמך אך ורק על החסכונות שצבר כדי לממן את מחייתו השוטפת; תוחלת החיים הצפויה שלו לאחר הפרישה היא 30 שנה בלבד; הוא מחזיק ברמת הוצאות קבועה שנה אחר שנה; ולא רוצה או לא מסוגל (בשל הון אנושי נמוך בגיל מבוגר) לייצר הכנסה נוספת שאחרי הפרישה.

במילים אחרות, הכלל מותאם עבור פורשים קלאסיים, מבוגרים  למדי, שנוטים לבצע מיקור חוץ לכל היבט בחייהם הפיננסיים.

אף לא אחת מההנחות הללו תקפה לגבי "סולידים" צעירים, גמישים וסתגלנים, שכוחם עדיין במותניהם.

כך, בשונה מפורשים מסורתיים, לאחר הפרישה, אנחנו יכולים להשתמש בהון האנושי, במיומנויות המחייה ובתחביבים שלנו כדי לייצר הכנסה נוספת, שתצמצם בתורה את התלות בשוק ההון ובהשפעתו על גובה חסכונותינו.

אנחנו יכולים לסגל את ההוצאות שלנו בהתאם לביצועי השוק, ובמקום למשוך כמו רובוטים סכום זהה מהתיק (+אינפלציה) מדי שנה, לצרוך פחות בזמנים קשים ויותר בזמנים טובים.

ואם יקרה הגרוע מכל ותיק ההשקעות יתרוקן בטרם עת – אנחנו עדיין צעירים, מיומנים ואנרגטיים מספיק כדי למצוא עבודה בקלות רבה יותר מפנסיונר בן 60 או 70, אפילו במשרה חלקית (*) — הרי לא צריך להתרוצץ בחיפושים אחר משכורת עתק כשרמת ההוצאות שלך נמוכה ממילא.

(*) כן, אני מבינה שבמונחים "טהרניים", חזרה לעבודה במשרה חלקית עשויה להיחשב ככישלון. במונחים שלי, אפילו משרה חלקית היא הצלחה ביחס לשבוע עבודה של 43 שעות בקיוביקל + 10 שעות בפקקים.

ככל שאדם תלוי יותר בעצמו ובמיומנויותיו, כך הוא זקוק לפחות כסף. ככל שאדם מפיק תועלת רבה יותר מפחות מוצרים שירותים, כך הוא זקוק לפחות כסף. הישענות עצמית והסתפקות במועט הן שוות ערך להקטנת שיעור המשיכה. במקום לבטוח בהון פיננסי עודף, סולידים אמיתיים בוטחים בעצמם.

מכאן שכאשר כלל ה-300 מצוי בידיו של אדם בעל כושר מחייה גבוה, שיעורי ההצלחה מטפסים ל-100%. הביטחון העודף לא נובע מחיסכון של קונטיינרים של שקלים – אלא מהיכולת להתגמש מבחינה פיננסית.

אחד הממצאים הקריטיים והחשובים ביותר שעלו ממחקרי הפרישה בשנים האחרונות הוא שביצועי התיק ב-10 השנים הראשונות לאחר הפרישה מסבירים למעלה מ-80% מהשונות בהצלחת האסטרטגיה. בפשטות – אם העשור הראשון לפרישה עובר חלק, מבלי שהשוק מתרסק ו/או האינפלציה מתפרצת, יש סיכוי גבוה מאד שהתיק יטפס לאזור של "גדול-מכדי-להתרסק", שממשמעותו שתסיימו את חייכם עם עודפים נאים. להבדיל, אם העשור הראשון לא מזהיר וחלק גדול מהתיק מתרוקן עקב מפולת בשוק, הפורש עלול למצוא עצמו בצרות.

ובנקודה הקריטית הזו, נדמה לי שהסולידיות מתגלה במלוא עוצמתה.

נכון — ביצועי השוק ו/או שיעור האינפלציה אינם בשליטתנו – אבל היכולת לווסת הוצאות או לייצר הכנסה נוספת מתחביב באופן שמקטין את התלות בשוק, בהחלט קיימת כשמדובר בפורשים צעירים.

אדם שניחן בתושייה, בסבלנות ובסתגלנות הנדרשים כדי לפרוש 30 שנה לפני הזמן – יכול בהחלט להתמודד עם קטסטרופות פיננסיות שמזמן לו השוק.  בלתי סביר שאדם כזה יפרוש ולעולם לא ינחת עוד שקל נוסף בחשבונו. בלתי סביר שאדם כזה יהפוך מחסכן זהיר וקפדן (בשלב הצבירה) לבזבזן חסר מעצורים בשלב הפרישה, שחייב לדבוק כמו תוכי בשיעור משיכה של 4% בשנה.

התוצאה היא שגם אחרי שהוא עוזב את עולם הקריירה, הסולידי ממשיך לחסוך ולהשקיע. החיסכון השוטף הזה, גם אם הוא נמוך יותר בהשוואה לשנים קודמות, מאפשר לפורש להתמודד עם קטסטרופות אפשריות בפרק הזמן הקריטי עד 10 שנים מיום הפרישה, ולמתן את השפעתן הפיננסית. לכן, הסולידי יכול לוותר על חיסכון אסטרונומי (>300 חודשי מחיה) כדי להלום שיעור משיכה מיקרוסקופי.

קיצורו של דבר —  ככל שהפורש מסוגל להחליף כסף במיומנויות, שיעור המשיכה שלו יכול להיות נמוך יותר, ותיק ההשקעות – בטוח יותר. להבדיל, ככל שאדם נסמך יותר על כסף כאמצעי אולטימטיבי לפתרון בעיות, כך הוא נעשה תלוי יותר בגורלו של תיק ההשקעות – וכל זעזוע עלול לרסק את תכנית הפרישה שלו בטווח הארוך.

 3. מחיר הביטחון

לפי מחקר טרינטי, שיעור משיכה של 4% מנביע 96% הצלחה. נכון – זה לא 100%, והיסטורית, הסיכון לכישלון קולוסאלי קיים.

אבל חשבו לרגע – עד כמה אתם מוכנים להשקיע בביטחון הרמטי? אנחנו נוטלים סיכונים כל הזמן – כשאנו עולים על מטוס, נכנסים לרכב, אוכלים סטייק. יש סיבה שאנחנו לא מתחמשים בקסדות ובאפוד זוהר 24 שעות ביממה. פחד, אי-ודאות וסיכונים הם מאפיינים אינהרנטיים של החיים, ותכנון פרישה בגיל צעיר איננו יוצא דופן בהקשר הזה.

אז כן – אתם יכולים לחתור לחיסכון גדול יותר כדי להלום שיעור משיכה של 3% או אפילו 2% — העיקר כדי להפוך את תיק ההשקעות שלכם ל"חסין אש". הבעיה היא שהשקעה שכזו תחייב אתכם למכור כמעט פי 2 מזמנכם הקצוב למקום העבודה – – וכל זה כדי לרפד עוד יותר את כרית הביטחון שלכם.

האם זה שווה את זה – גם כשיתברר בדיעבד שלא היה כל צורך בביטחון העודף הזה?

בשלב מסוים, העלות השולית של הגדלת שיעור ההצלחה מ-96% ל-99.9% עולה בהרבה על התועלת. גם אם תקריבו עוד עשור או שניים תמורת עוד מיליון או שניים, אין כל ודאות שעולמכם יהפוך ליציב יותר או מאושר יותר.

אין ודאות של 100% בסיפור הזה.  כל אסטרטגיית פרישה חשופה ל-Unknown Unknowns – דברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים. ברבורים שחורים עלולים לארוב מעבר לפינה, ולהעמיד אותנו בפני מציאות שהון פיננסי עודף לא יכול להושיע. עוד חצי מיליון בבנק לא יושיעו אתכם מפצצה גרעינית או משפעת קטלנית. במובן הזה, אפילו כלל ה-300 הולך ונתפס כשמרני ביותר.

 אושר הוא יותר מסטיפה צומחת של מזומנים.

בעיני, כלל ה-300 מאפשר לסמן נקודת אל-חזור חשובה על ציר הזמן. אחרי שחסכתם סכום השווה ל-25 שנות מחייה – הישג לא מבוטל לכל הדעות – השאלות משתנות, ונעשות עמוקות וחשובות יותר.

כבר לא שואלים "האם חסכתי מספיק כדי לפרוש", אלא "האם אני רוצה לעבוד עוד X שנים, רק כדי להרגיש בטוחה יותר?"

"האם תכלית חיי היא להרגיש בטוחה"?

"האם כסף נוסף יהפוך אותי למאושרת יותר, או שמא זו רק אשליה"?

"מה הייתי רוצה לעשות בזמן הקצוב שנותר לי על פני כוכב הלכת הזה"?

"עד כמה רחוקה המציאות היומיומית שלי מהחלומות שחלמתי בגיל 16"?

"אילו ערכים ניצבים בראש סולם הערכים שלי? האם אני חיה את חיי בהתאם לאותם ערכים"?

 בנקודה מסוימת, השאלות הללו מזדקקות לשאלה תמציתית אחת אחת: האם אתם רוצים להמשיך לעבוד או לא.

בשורה התחתונה

ברמה המושגית, כלל ה-300 חשוב משום שהוא מאפשר לתרגם את ההימלטות מסגנון חיים הנסוב סביב עבודה-תמורת-כסף לכדי יעד כמותי בר-השגה. הכוח האמיתי של הכלל הוא בכך שהוא מחייב אנשים לחשוב, ולו בקווים כללים, על רמת ההוצאות המינימלית שתסב להם אושר, וממנה לגזור את "המחיר" של חירותם.

במובן זה, כלל ה-300, והמתודולוגיה של משיכה עיתית מתיק ההשקעות, היא דרך טובה למסגר את הבעיה ממעוף הציפור.

אבל הכלל איננו תכנית סדורה לאסטרטגיית משיכה מתיק ההשקעות – במיוחד כשאיננו יודעים דבר על ביצועי השוק, כמה זמן נחיה, ולכמה כסף באמת נידרש בעתיד כדי לקיים רמת חיים ראויה. במילים אחרות, כלל ה-300 איננו, ומעולם לא אמור היה, לשמש כערובה להצלחה – בבחינת "שגר ושכח והכל יהיה בסדר". אין כאן התחייבות חוזית. איש לא חייב לכם דבר.

מדובר, לכל היותר, בכלל מנחה – וזהו גם סוד כוחו האמיתי. זהו יעד מדיד, שהשגתו מדרבנת אתכם לעצב מחדש את סגנון החיים, לשנות הרגלים, לפתח מיומנויות, לחסוך יותר ולהפחית את התלות בהון פיננסי. כך תוכלו להגן על עצמכם בתקופה הרגישה ביותר – 10 השנים הראשונות שלאחר הפרישה – ואם תצלחו אותה, רוב הסיכויים שתסיימו את חייכם עם הרבה יותר כסף ממה שצרכתם בפועל.

להכוונה בסיסית כזו יש ערך משמעותי: כלל ה-300 הוא פשוט להפליא ומצריך אפס מאמץ לצורך יישום והטמעה בחיי היומיום. בהתחשב בכך שלרוב האנשים אין אפילו קצה קצהו של תכנון פיננסי לטווח ארוך, כלל ה-300 יכול להיות עוגן ראשוני מוצלח כדי לשוב ולאחוז במציאות. מניסיוני האנקדוטלי, אנשים צריכים ללמוד מושגים חדשים באופן מדורג, ולא בבת אחת. כלל ה-300 תחילה – גמילה מצרכניזם נקלה אחר-כך.

לסיכום: חתרו לבסס חיסכון נזיל בגובה 300 חודשי מחייה – אבל אל תצפו למשוך 4% באופן עיוור. סגלו לעצמכם מיומנויות מחייה שיאפשרו לכם לחיות על פחות כסף, וצמצמו משיכה מהתיק במיוחד בשנים הראשונות שלאחר הפרישה. שלמו את המס הנמוך ביותר שהחוק מתיר, וצמצמו למינימום עמלות ודמי ניהול. צרו מקור הכנסה צדדי, עדיף פסיבי, שאיננו קורלטיבי לשוק ההון.  אמצו אסטרטגיית איזון הולמת שתאפשר לכם לקנות מניות בזול כשהשוק יורד; ובמקרה הכי גרוע, היו מוכנים לחזור לעבוד אם יש צורך.

חופש כלכלי אמיתי אינו מושג באמצעות המערכת הפיננסית וכלכלת השוק, אלא דרך התנתקות ממנה. כסף הוא אמצעי מצוין להשגת חירות ושליטה על הזמן – אבל באופן פרדוקסלי, ככל שדרוש לנו פחות כסף כדי לקיים את עצמנו, כך אנחנו חופשיים יותר.  הגישה הזו – הדוגלת בהפחתת התלות בכסף כאמצעי לפתרון בעיות – היא גישה מציאותית, מבוססת ואיתנה בהרבה לעניין תכנון פרישה בגיל צעיר המתפרס על אופק פרישה של 50 שנים ומעלה. הרבה יותר מהסתמכות עיוורת על חישובים הסתברותיים ששירתו פורשים אמריקנים בני 65 במאה ה-20.

הירשם
הודע על
guest

143 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
טראמפ

אם אני מסכם נכון
פורשים צעירים עד גיל 50 יכולים לתכנן לפי כלל ה 300, אבל המבוגרים צריכים לתכנן זהיר יותר , 350/400 אלא אם כן התיק שלהם בכל מקרה קפץ בגודלו כך שגם אם יחתך בחצי יהיה מעל כלל ה 400

daat99

הפוך.
פורשים צעירים צפויים לחיות יותר מ-30 שנה לאחר הפרישה וככל שזמן הפרישה מתארך כלל משיכה של 4% מקטין את השרידות שלו (בעיקר בתיק שמשלב אג"חים – בתיק של 100% מניות המצב טיפה יותר טוב אבל גם לא מושלם).

כמו כן צריך להתחשב במיסוי דיבידנדים במקור שצריך לכלול אותם כחלק מה-"צריכה" שלנו רק שלוקחים לנו אותם לפני שהספקנו ללכת למכולת ולקנות לחם.

טראמפ

ככל שאופק ההשקעה מתקצר הסיכון לגבי שרידות התיק גם גדלה,
אם נניח תוחלת חיים ״ממוצעת״ עד גיל 85
אדם צעיר שפורש בגיל 30 יש לו 55 שנות השקעה
פנסיונר שיוצא בגיל 67 יש לו 18 שנות השקעה
הסולידית מסבירה בעקיפין שרמת הסיכון בתיק מושפעת גם מהשיקולים המורבידים הנ״ל, שזה בעצם לומר ״כלל 100 פחות גיל״
ולכן אם אדם מושך לפי כלל ה 300 בגיל 30 יתכן מאוד שהתיק שלו יכול להיות 70% מניות , אבל כשיגיע לגיל 67 יאלץ פרקטית להוריד הילוך)

האם הכלל הוא 300-350-400 זה מאוד אישי, האם זה 100-גיל או 100-שליש*גיל כנל

daat99

תשים לב שאנחנו לא מדברים על אורך ההשקעה אלא על אורך הפרישה. תחת ההנחה שאתה תחיה עד אותו הגיל בין אם תפרוש בגיל 60 ובין אם תפרוש בגיל 30: ככל שאורך הפרישה קצר יותר (פורשים בגיל מבוגר יותר) כך הסיכון שהתיק שלך לא ישרוד עד יומך האחרון מתכווץ ולכן אתה יכול להרשות לעצמך למשוך יותר. זו הסיבה שמחקר טריניטי שדיבר על 30 שנות פרישה בלבד הגיע לכלל ה-4% בעוד שמחקר ההמשך שלו שהתייחס גם ל-60 שנות פרישה שלל את כלל ה-4% והציג במקומו את כלל ה-3%. אם נחזור למחקר ההמשך למחקר טריניטי שבדק את הנתונים ההיסטוריים בין 1926 לבין 2014… קרא עוד »

גיא

הסולידית , אהה, רק הערה קטנה לגבי "בנוסף, הם מבוגרים מספיק כדי להסתמך על קצבאות ביטוח לאומי לפני שהלה [יתרוקן]" אין בעיה אמיתית עם ריקון הביטוח הלאומי. בהנחה שהמדינה והביטוח הלאומי זה היינו הך,מה שנכון אצלנו כמובן הגרעון בביטוח לאומי שהוא חוב במטבע מקומי די חסר חשיבות ואינו נטל על הדורות הבאים. המדינה כשתרצה פשוט תעביר כמה ביטים מהחשבון שלה בבנק ישראל לחשבון הביטוח הלאומי. מה שחשוב הוא לא העניין החשבונאי אלא אם יהיו במשק את המשאבים האמיתיים לתמוך בכך בעתיד. אבל עזבי אותי כשאני אומר את זה אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות. כאן אומר בדיוק כך ,paisano שלך… קרא עוד »

א.סטאחנוב

ראיתי את הסרטון. הוא אומר משהוא קצת אחר. הוא מבדיל בין כסף ובין משאבים אמיתיים (REAL RESOURCES בסרטון) שהכסף קונה. הוא אומר שהממשלה יכולה לחלק כמה כסף שהיא רוצה, אבל הבעיה האמיתית היא שיהיו בכל רגע מספיק משאבים אמיתיים לעומת צרכי האוכלוסיה (לחם, רופאים, דירות וכ"ו) ושהמערכת הפיננסית תהיה מאורגנת כך שהכסף שבידי האנשים יספיק כדי לקנות את המשאבים האמיתיים שהם זקוקים להם. מה שמביא אותנו לנקודה שאסור לשכוח. מנקודת מבט של האדם הבודד, הוא יכול לשאוף לחיות על רווחי הון. מנקודת מבט של חברה חפצת חיים, אנו חייבים מספיק אנשים שייצרו משאבים אמיתיים אחרת נקרוס. אז לעבוד זה לא… קרא עוד »

תומר

אם אני רוצה 20 אלף כל חודש אני צריך 6 מיליון בנכסים נזילים או מניבים. נגיד והגעתי לזה ואני מושך 4% כל שנה אז אני בעצם מושך רק את הריבית שהרווחתי ( או אמור בערך להרוויח) והקרן כמעט ולא יורדת. לכאורה יעבור 30 שנים ובסופם אשאר עם 6 מיליון בקרן ( מבלי לדבר על עליית ערך נדלן או הקרן)..
למה את לא מתייחסת לזה?

daat99

אם תמשוך 4% בשנה אז יש לך כמעט 30% שאחרי 60 שנה אין לך שקל בחשבון ההשקעות…

daat99

תיקון: היו לך כמעט 30% שאחרי 30 שנה לא נשאר לך אפילו שקל בחשבון ההשקעות (תיק 50/50 מניות אג"ח – הגירסה הטהורה של ההשקעה מחקה מדד). אחרי 60 שנה היה לך סיכוי של 36% בלבד שנשאר לך משהו… נ.ב. נקודת האופטימום ההיסטורית היא תיק 75% מניות ו-25% אג"ח עם משיכה של 3.25% בשנה (לפני מיסוי) שהציגה 100% הצלחה גם אחרי 60 שנה. מייד אחריה יש את התיק של 100% מניות עם 3.25% משיכה ששרד 50 שנה ב-100% וב-60 שנה ירד ל-99% במקום השלישי יש תיק 50/50 עם משיכה של 3.25% שהציג אחוזי שרידות של 100% עד 40 שנה, 98% ב-50… קרא עוד »

daat99

כמה הערות ודברים שהתעלמת מהם: 1. מיסוי כלל ה-300 מייצג משיכה של 4% מתואם אינפלציה לפני מיסוי כך שאם הפורש הצעיר רוצה לצרוך 1000 שח בחודש לא מספיק לו למשוך 1000 שח בחודש כי הוא צריך לשלם על זה כמעט 25% מס (בטווח הארוך רוב הפורשים שלא משקיעים דרך ברוקר זר שמאפשר מכירה לפי שכבות יגלו שרוב המימוש שלהם הוא רווח ולא הון מקורי). ולו בשביל להתחשב במיסוי לבדו כל ה-300 הופך לכלל ה-400 – צריך להכפיל את ההוצאות הצפויות ב-400 בשביל למשוך את הסכום הרצוי מתואם אינפלציה ולאחר מס. 2. סיכויי הישרדות לפורש הצעיר כפי שציינת בעצמך מחקר טריניטי… קרא עוד »

גיא

daat99 , אפרופו "חשוב מאוד שאנשים יהיו מודעים לכל הבעיות הנ"ל"….. 4. תשואת דיבידנדים היסטורית של מדד המניות מבחינת היסטורית, מדד המניות האמריקאי חילק בממוצע 4.41% דיבידנדים בשנה (עדכני בין 1928 לסוף 2016). ———————————————————————– צריך לדעת לא היו כמעט מיסים על דיבדנדים במחצית הראשונה של המאה. מאז שעלו המיסים על הדיוודנדים יש מגמה של חברות לקנות את המניות שלהם על חשבון חלוקת הדיוודנד ולכן שיעורו יורד עם הזמן. להציג ממוצע של 4.41% בשנה שכולל נתונים מהעבר זו לא רלוונטי למה שקורה בשישים השנה האחרונות. ———————————————————————— הסולידית , אחלה פסקה ממצה על מחיר הביטחון. עוד טיפה לגבי הUnknown Unknowns … וחסינות… קרא עוד »

daat99

לגבי רכישת מניות עצמית – ראה GE כדוגמה ספציפית לסיבה מדוע זה פוגע במשקיעים ולא תורם להם.

כמו כן לבוא ולהריץ סימולציות (פורטפוליו ויזואלייזר?) רק משנת 1972 ועד היום ועל סמך זה להחליט על הקצאת נכסים כפי שנעשה ע"י רוב המשקיעים הפסיביים זו טעות קריטית כי כפי שציינת "נתונים מהעבר זו לא רלוונטי למה שקורה בשישים השנה האחרונות".
או במלים אחרות: "נתונים מתקופה של הורדת ריבית (1972 ועד היום) לא רלוונטיים לתקופה הקרובה שצפויה להציג העלאות ריבית"

הסיבה שהדיבידנדים ירדו מבחינת תשואה אינה בגלל המיסוי אלא בגלל השינויים בריבית…

גיא

כפי שעניתי לך לגבי זה : "הסיבה שהדיבידנדים ירדו מבחינת תשואה אינה בגלל המיסוי אלא בגלל השינויים בריבית…" עוד בפוסט בפברואר וטרם קיבלתי מענה רציני…. ================================== אתה מוזמן להציג נתונים על קשר בין ריבית עולה או יורדת לגובה הדיוודנד. אני לא רואה כזה. בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה עד תחילת שנות השישים היתה ריבית נמוכה בארה"ב בערך ברמות של היום ומנגד שיעור הדיוודנד היה גבוה בהרבה מהים ולא רואים קורלציה בין השינויים בריבית לגובה הדיוודנד. בשנים האחרונות ניתן לראות שבין 2000 ל2005 הריבית של הפד ירדה מ6%! לאחוז בודד ולא רואים מגמת שינוי בחלוקת הדיוודנד ביחס לחלוקה שלו בשנות ה90.… קרא עוד »

daat99

אתה סובל מטעות נפוצה:
קיום/אי קיום הדיבידנד מותנה במדיניות ארגונית שאולי (ואולי לא) מושפעת ממיסוי.

תשואת הדיבידנד בפני עצמה מושפעת אך ורק מהיצע וביקוש של השוק הרחב כחלופה לריבית במשק.

ואם אתה רוצה לראות נתונים אז אתה מוזמן ללמוד את ההיסטוריה…

כמו כן כשאתה בודק את ההיסטוריה תוודא שאתה מבצע התאמות אינפלציה איפה שצריך.
האינפלציה בתקופה שהצגת הייתה מאוד תנודתית ונעה בין אינפלציה דו-ספרתית לבין דיפלציה.
תנרמל את המידע שלך על הריבית לאינפלציה ואז תבדוק התאמות…

טראמפ

לא זוכר שעשיתי לו לייק בשום מקום,
אבל אני זוכר מספיק לא להיכנס לעימותים לא על ״מחקר ההמשך של טריניטי״ ובוודאי לא הטיל ספק בהשקעות דיבידנדים
וחס וחלילה לא להיכנס להשקעה בבררוקר הזר ״שלו״ לעומת דרכים אחרות לשם השגת אופטימיזציית מס.

רק הסולידית לא מספיק זהירה כנראה , ברומזה ברבע משפט על בעייתיות בהשקעת דיבינדים 🙂 מה שהקפיץ לו פיוז במקלדת

גיא

זה לא דעת אלא חרטדעת . אני מקווה שהקורא הנבון מזהה מסך עשן , מלחמת חפירות וטקטיקות התשה מתחמקות כשהוא רואה כאלו.
המידע של האינפלציה הנומינלית נראה בסה"כ די דומה לאינפלציה הריאלית ולא נראית שום קורלציה לגובה הדיוודנד עם גובה הריבית.
קורלציה שאכן נראית עם עליית המיסוי על הדיוודנדים (אבל מסכים שקורלציה לא מובילה בהכרח לסיבתיות אלא יכולה לתמוך)

כמובן שהיית יכול לנסות לתמוך מה שאמרת עם טבלאות אבל כנראה לא מצאת.
בתגובה הבאה שתאושר אציג טבלאות…
ובזה אסיים את חלקי בדיון עד להתייחסות רצינית.

בברכה.

daat99

מעניין מאוד מה אומרים בפסיכולוגיה על אנשים שתוקפים את האנשים שטוענים טיעונים אחרים…

אני לא כאן בשביל להיות המורה שלך.
אתה יכול לחשוב מה שמתחשק לך ואתה יכול למשוך 4% משווי התיק שלך תחת ההנחה שאין מסים ועמלות במציאות.

אני מאחל לך בלב שלם שאם תנקוט בגישה שכזו אז אתה תהיה בין הבודדים שיש להם הרבה יותר מזל משכל בשביל שלא תרעב ללחם בטרם עת.

טראמפ

גיא:

שאלות אינפורמטיביות בלי קשר לחיליפי הקשות המקלדת האחרות,
הלינק שהבאת על הדיבידנדים הוא בערכים נומינלים נכון ? ואם שמתי לב חלוקת הדיבידנדים במהלך ירידה (בממוצע, בארה״ב ספ500) ?

לעומת זאת הריבית לטווח ארוך מזגזגת וכיום במגמת ירידה ולכומנת זאת הריבית לטטוח ביניני נעה סביב 2.5% (שתיהן בערכים ראלים ?)

גיא

טראמפ , צטערת . רק עכשיו ראיתי תגובתך. לא בטוח שהבנתי את כולה אז אנסה לענות בקצרה . אם לא ברור אתה מוזמן לשאול עוד למטה כי אין פה מקום ————————————————————– הדיוודנד הוא אכן בערכים נומינליים. בפוסט מפברואר כשהתעמקתי יותר התייחסתי בערך לעשור וחצי עד 2009 בהם האינפלציה בארהב היתה די קבועה(בסביבות 2%) והראתי שהשינויים בריבית הפד למרות שהיו מאד פלקטואטיבים לא השפיעו על שיעור חלוקת כדיבידנד. גם בשנות החמישים וחלק משנות השישים האינפלציה ושיעורי הריבית היו זהים בערך לאילו של היום ואילו שיעור כדיבידנד גבוה בהרבה. ——————————————– אבל יתכן שאני טועה ויש בכל איזה קורלציה עלומה של חלוקת דיבדנד… קרא עוד »

קובי

תקופת הורדת הריבית מ 1972? באמת? בשנות השמונים הייתה אינפלציה דוהרת בארה״ב. על חיסכון בבנק של חצי שנה קיבלתי 8% ריבית. כל ה ׳מומחים׳ למיניהם שמנבאים שריבית 0 תישאר לנצח הם אוילים מושרשים. לאור הכסף שמדפיס טראמפ כעת, יכולה להיווצר אינפלציה לא מבוקרת והריביות יעלו די מהר. האמת היא – אין איש שיודע. כלכלה זה לא מדע מדוייק, יש אומרים לא מדע בכלל. זיכרו שאינפלציה זה בעצם כמו מיסים. הרי הבנק המרכזי יכול לשלוט עליה (זו מדיניות), על ידי הורדת כוח הקניה, למעשה הממשלה גובה מעין מס נוסף מהאזרחים, שהרי רק להם יש את המכונה שמדפיסה שקלים.

טראמפ

"שעם בוא ריי קורצווייל והסינגולריות ששיעור המשיכה הבטוח על בטוח באמת באמת יורד 2.18% אחוז ומ539.45 חודשי מחיהלמשיכה של 0.1% ו12000 חודשי מחיה."

תרגום לעברית מדוברת ?

daat99

גוגל: הסינגולריות מתקרבת מאת ריי קורצווייל

ציטוט:
"האנושות ניצבת על סף תקופת תמורות מסעירה ביותר בתולדותיה, תקופה שבה ההוויה האנושית תתעשר ובה בעת תתערער. שכן המין האנושי יתנער מכבלי מורשתו הגנטית ויתנשא לפסגות בל-ישוערו של בינה, רווחה חומרית ואריכות ימים."

במלים אחרות:
אתה תחיה לנצח ויהיה לך כל מה שתרצה.

טראמפ

גיא
תודה על התגובה,
ואם יתברר שטעית אפשר להסתפק בצטערת, בלי הזפת וכד'

kobyparis

קראתי כאן כמה תגובות מטעות לגבי המיסוי. כשמגיעים לסכום שמאפשר פרישה מוקדמת אין מצב שכל הסכום יהיה ממוסה ב25% מס הון. הסכום אינו כולל רק רווחי הון אלא גם הרבה קפיטל שבא מהחסכונות. לפי כמה תגובות פה ניתן לחשוב שאם למשל 600000 שח מספיקים לפרישה מוקדמת אז בעצם צריך 600000×1.25=750000 שח בגלל המיסוי של 25% . הנחה זאת היתה נכונה אם כל ה600000 שח היו מורכבים מרווחי הון בלבד . אבל במצב נורמלי רק חלק מהסכום הוא רווחי הון ורובו בדרך כלל מורכב מהון עצמי/חיסכון ולכן רק חלק מהסכום יהיה ממוסה. בנוסף, חלק מהמגיבים פה מתעלמים מהעובדה שהסולידית מדברת על… קרא עוד »

גיא

הכל כמובן נכון.
התשובות הללו כבר ניתנו במענה לאותן הטענות בפוסטים של אחרים של הסולידית ו\או בתגובות אליהם מטעם מגיבים כאלו או אחרים.
ללא הועיל
יש פשוט מגיבים שחושבים שהם ישפיעו על מישהו בחזרה המנטרתית על טעונותיהם מבלי להגיב לעניין.

קובי

אם הכסף מושקע בקופת גמל להשקעה הוא לא ממוסה כלל (גם לא דיוידנדים וגם לא ריווחי הון)

טראמפ

תוך שכנה שיסקלו אותי באבני מקלדת (לא דווקא את) האם יש לך לינק למחקר של kitches או את שם המאמר כדי להקל על הגיגול,
תודה

Leo

ממלץ גם לקרוא את סדרת המאמרים באתר הנ"ל המתייחסים לשיעור המשיכה הבטוח.

https://earlyretirementnow.com/2016/12/07/the-ultimate-guide-to-safe-withdrawal-rates-part-1-intro/

וורקוהוליק

הסולידית היי , מתי את חוזרת לכתוב? איבדתי האווטר שלי אבל זה לא מה שחשוב עכשיו. רצית להסב את צומת לבך וצומת לבם של הקוראים שאותו חוקר ומומחה לתכנון פיננסי שציינת בתגובתך לעיל , מייקל קיצס (Kitces) שאומר כי יש בסיס גדל והולך של מחקרים(נתונים מהשטח ולא מנטרות והפחדות (*)) שמראה כי ההוצאות הראליות יורדות במהלך הפרישה, דבר שעשוי לתמוך בעלייה מתונה(אני הייתי מדגיש באפר הגנה נוסף) משיעור המשיכה הבטוח של 4% (או 3.5% תלוי גיל). בגדול למי שאין כוח להקשיב הוא אומר ש[בממוצע] שבשנות השישים שלהם אנשים צורכים כאחוז פחות לשנה [כל שנה]. בשנות השבעים כ2 אחוז לשנה [כל… קרא עוד »

. וורקוהוליק
טראמפ

הגדרתי תרחיש שבו הקרן נגמרת כאשר 4 30 השנים הראשונות הריבית היא 4% ב 10 השנים הבאות 3.5 (לפי קיטס) וב 20 השנים הבאות 3% (לפי זהירות לאנשים מבוגרים בני 75 שהם פחות גמישים) זה אומר שסה״כ יחידות המשכורת שיבטיחו פרישה + חיסול הון יהיו 208+36+55= 299 יחידות משכורת האמת קצת ההיוון למטה יהי כנראה בריבית הרבה יותר גבוהה (ריבית התיק, חסם תחתון 4%) כך שנראה לי שכלל ה 300 אינו לחלוטין מופרך, עמובן שלהוסיף פקטור למיסוי (פחות מ 25% גם ללא תרגילי מיוחדים) ואולי גם סתם זהירות כללית בטכנון לטווח מאוד-מאוד-מאוד ארוך עם הרבה unknown unknowns זה לא רע… קרא עוד »

daat99

1. חשבונות שמזכים בפטור/דחיית מס עתידיים לרוב מלווים במיסוי מיידי תחת השם "דמי ניהול" כך שזה לא תמיד עוזר כי אפילו תשלום של 0.1% כדמי ניהול בשנה הראשונה פוגע בשווי התיק הסופי הרבה יותר מתשלום של סכום הרבה יותר גבוה בשנה ה-30. כמו כן כחלק הממוסה אם אנשים ילכו בדעה הנפוצה בקרב מבקרי הפורום שלא טרחו לדבר עם רואה חשבון אז הם יבצעו מכירה לפי FIFO. במלים אחרות אם ניקח משקיע שחוסך 20-30 שנה (בואי ונהיה ריאליים – רוב המשקיעים לא מגיעים לעצמאות כלכלית תוך פחות מעשור כמוך וכמוני) שרכש מניות במחיר התחלתי של 100 שח ליחידה עם קצב גדילה… קרא עוד »

Assaf

איפה סעיף 4 מסתתר ? 🙂
ובהזדמנות זו גם תודה רבה על הפוסט המושקע והמחכים

lidan

א. סעיף 3. נסמך בעיקר על הנחות סוציולוגיות ופסיכולוגיות של דיוקן ה'סולידי' האופטימלי, שבלשון עדינה אומר שאיננו מחוייב המציאות שהוא כפי שאת משרטטת אותו, ישנם אנשים שיפרשו עם 4% משיכה ולא יפתחו יכולות השרדות… ב. אני לא בטוח שכל שוק עבודה יסכים לקבל עובד, שאיננו מיומן (ממושמע/עבד נרצע וכד') חזרה לעבודה בגיל 50 מכאן עיקר ביקורתי, את מציירת דמות חוסך – שבעיקר דומה לפרמטרים האישיותיים שלך ואף על פי שאני נהנה עד מאוד מהפוסטים שלך ואף למדתי ויישמתי חלק ניכר מהם, אני חושב שהניסוחים צריכים להיות 'צנועים' יותר, פחות מוחלטים וכך מאפשרים יותר גמישות לכל קורא לבחון את עצמו האם… קרא עוד »

האופטימית

התגעגעתי לפוסטים שלך =) כלל ה-300 אכן מאוד מפשט את התהליך אבל הוא קצת סותר את כל הקונספט של אנטי שבירות. אם אני משקיעה את כל הכסף בתיק השקעות אחד, מבוזר ככל שיהיה בהכרח יש לי מקור הכנסה אחד. חופש כלכלי אמיתי ואנטי שבירות כוללים מספר מקורות הכנסה. אפשר לעסוק בייעוץ במשרה חלקית בתחומים שיש תשוקה אליהם ולקבל משכורת אפשר לכתוב ספר ולהרוויח ממנו תמלוגים אפשר להוציא לאור קורס אינטרנטי שיימכר הרבה לאחר שסיימנו לעבוד עליו אפשר לקנות דירה להשקעה כך שהשכירות שנקבל לא קשורה לקריסות בשוק ההון אפשר לקנות רישיון לממכר מכונות אוטומטיות שיכניס כסף באופן שוטף אפשר ליצר… קרא עוד »

דב גריפין

תיק מניות ואג״ח כולל בתוכו לשיפה למאות חברות. זה לא מקור הכנסה אחד – זה מאות מקורות הכנסה.

מ

מעדיף את כלל הביטקוין – קונים ביטקוין וחיים עליו למשך כל החיים

יאיר

תודה!
סתם מתוך סקרנות, איפה ניתן לראות את הנתונים של 10% או 7% רווח היסטורי ממוצע בבורסה ?

ועוד שאלה, לא הבנתי את החישוב שעושים כדי להגיע למספר 300……?

daat99

1. תחפש בגוגל את הביטוי: Annual Returns on Stock, T.Bonds and T.Bills: 1928 – Current התוצאה הראשונה צריכה להוביל אותך לדף עם טבלה גדולה וקישור לקובץ אקסל עם הנתונים הגולמיים. 2. כלל ה-300 מבוסס על משיכה שנתית של 4% בשנה מתואם אינפלציה (בעולם ללא עמלות/מיסוי). אם אתה צריך 1000 שח בחודש אז אתה צריך 12000 שח בשנה (כפול 12). בשביל לקבל 12000 שח בשנה לפי 4% אתה מחלק ב-0.04 ומקבל 300,000 שח. הכיוון ההפוך: יש לך 600,000 שח ואתה רוצה לדעת מה התקציב החודשי שלך (בעולם ללא מיסוי/עמלות): מכפילים 600,000 ב-0.04 (4%) ומקבלים 24,000. מחלקים 24,000 ב-12 ומקבלים 2,000 שח… קרא עוד »

שי

כמה התגעגעתי לפוסטים שלך.. (ועוד יותר לדיונים שהם מייצרים אחר כך!) ברוכה השבה! 🙂

דב גריפין

מעבר לבעיות שהמגיבים מעלי רשמו: בעולם עם ריביות נמוכות בו אגרות חוב של 10 שני מניבות כ 2 אחוז לשנה, והצפי להחזרים שנתיים נמוך בהרבה מ 10%, יהיה קשה מאוד להגיע לתשואות ההסטוריות עליהן מבוססת השיטה.

אוהד סקפטי

סיכום יפה וממצה לשורה של פוסטים שקצת "חפרו" וקצת חזרו על עצמם

רון

כלל ה-360

הנחות היסוד והניתוח לא מובנים לי.
אם מדובר על תקופה של 30 שנה, דהיינו 360 חודש, אז עבור כל שקל יש צורך ב-360 שקל (צמודי אינפלציה) ואנחנו מסודרים ל-30 שנה. הצמדה למדד היא הדבר הקל ביותר להשגה בסבירות של 100%.
לכן לא ברורה לי ההפלגה למכפילי 400 ו-600, אם כאשר גם ללא תשואה כלל אפשר להסתפק ב-360 (אם מדובר על טווח של 30 שנה).

daat99

אתה מחשב כמה הון אתה צריך שישכב בצד בלי לייצר הכנסה. כלל ה-4% (כלל הכפול 300) מניח שאתה משקיע את הכסף בשוק ההון עם חשיפה של לכל הפחות 50% למניות כאשר היתרה היא אג"ח מדינה כך שההון שלך מייצר ערך ולא סתם שוכב שם. גם לא כל כך ברור לי איך אתה חושב שאתה יכול לקבל משהו צמוד מדד ל-30 שנה שניתן להנזיל בכל שנה ושנה ללא תנודתיות כלשהי כלפי מטה ושעדיין יישאר לך משהו לשנה ה-31. אם אתה חושב על אג"ח צמוד אז אתה: 1. לא יכול להנזיל אותו בלי לספוג תנודתיות בכל שנה. 2. אתה בוודאות של 100%… קרא עוד »

גדעון רוזמן

המאמר והתגובות שבעקבותיו היו מעניינים מאד, אבל יש כאן, לדעתי, התעלמות מכמה מרכיבים שיכולים לשפר את התמונה העולה במיוחד מהתגובות. הנושא הראשון – טווח השנים הנדרש. ברגע שטווח השנים מגיע לתחום גיל הפרישה (67), קיימות אופציות אחרות שניתן להשתמש בהן לקבלת קצבה. במצב כזה, קצבה שמבוססת על כסף "פרטי", תהיה פטורה ממס – קצבה מוכרת (תיקון 190). בנוסף, מכשירי הקצבה (קרן פנסיה או פוליסת ביטוח), אמנם "לוקחים" את הכסף של החוסך תמורת קצבה אולם המכפיל שהן משתמשות בו נמוך יותר, והקצבה מובטחת לכל החיים. כלומר ניתן יהיה להמשיך להשקיע כשליש מהכסף ולא למשוך ממנו לצורך מחיה שוטפת ו 2/3 הנוספים… קרא עוד »

רון

אני יכול למשוך כסף לשנה ולהשקיע את השאר באגח צמוד לשנה ולא לסבול שום תנודתיות. הניתוח דיבר על כמה צריך כדי להתקיים ל-30 שנה, לא על השנה ה-31 והלאה. אם יש לי בצד 3,600,000 ש"ח, אני יכול לבנות על הכנסה ריאלית של 10,000 ש"ח לחודש בלי להזדקק להשקעות. מה לא נכון פה ? אגב, בקופת גמל משלמת צריך פחות, כך שאם התחלתי את התכנית הנ"ל נניח בגיל 50 ועברתי 10 שנים סופר סולידיות עם אגח צמוד לשנה כל שנה, אני יכול בגיל 60 לשים את היתרה (כ-2.4 מליון שח) בקופת גמל ולהינות מהכנסה של כ-10,000 ש"ח לכל החיים ללא הגבלת… קרא עוד »

daat99

משיכה של הכסף לשנה זה בדיוק מה שמחקר טריניטי מדבר עליו. כמה הון אתה חושב שאתה צריך בשביל שבעוד 29 שנה תוכל למשוך הון של שנה מתואם אינפלציה לאז? לפי מה הגעת למספר הזה? מחקר טריניטי מדבר על הסבירות שתיק ההשקעות שלך יימחק בתוך 30 שנה תחת ההנחה שאדם פורש בשנות ה-60 לחייו וממשיך לחיות 30 שנה לאחר מכן (כלומר עד גיל 90 לערך). הסולידית מציגה בבלוג שלה אפשרות של פרישה בשנות ה-30 עד ה-40 לחייו של הפורש הצעיר ובהנחה והוא לא מתכנן להתאבד בגיל 60 אז גם הוא צפוי לחיות עד גיל 90 לערך – כלומר 60 שנות פרישה.… קרא עוד »

שמוליק ח

יש מגזר שלם של מועסקים שאמורים לפרוש בתנאים של פנסיה תקציבית. בהנחה שהם "למדו" לצרוך כך שההוצאות שלהם שוות או קטנות מהפנסיה התקציבית שאמורים לקבל, האם לגביהם כל ההתעסקות בכלל 300 או משהו ברוח שלו למען חופש כלכלי היא מיותרת? כי ההבדל היחיד שאני רואה בין שני המסלולים האחד פנסיה תקציבית והשניה תכנון עצמאי ברוח כלל ה 300, זו התלות הפיזית בקיום מדינת ישראל.

טראמפ

נכון
פנסיה תקציבית זה קופון אגח שמשלמת מדינת ישראל, אין מדינה אין קופון

רון

אי אפשר לפרוש בגיל 30 🙂
ממה תפרוש ? עוד לא עשית כלום…
אבל אם אתה פורש בגיל 50, אז 3.6 מליון שח יספיקו לך להכנסה של 10,000 שקל לכל החיים בסיכון שואף לאפס.
זה כל הסיפור.

טראמפ

פתחת חזית עם הסולידית ודעת בו-זמנית 🙂

daat99

בעלת הבית פרשה בשנות ה-30 לחייה ואני באופן אישי הגעתי לעצמאות כלכלית (למרות שלא פרשתי כי אני אוהד את מה שאני עושה) כבר בגיל 35 כך שהטענה הגורפת שלך שלא ניתן לפרוש בגילאי ה-30 נכשלת במבחן המציאות. בשביל לפרוש בגילאי ה-30 לפי כלל ה-3% (מחקר ההמשך למחקר טריניטי) בעולם עם מס של 25% אתה צריך 5.3 מיליון שח בשביל למשוך 10 אלף בחודש (לפי נתונים היסטוריים כמובן). בהנחה ואתה מתכנן לחיות עד גיל 90 אז אפילו אם אתה מתכנן לפרוש בגיל 50 אתה עדיין צריך למשוך הון מספק ל-40 שנות מחיה. כאן אתה יכול לבחור אם אתה מושך לפי כלל… קרא עוד »

דני שוורץ

תחשוב על זה באופן קצת יותר מופשט, אתה מושך 4% בשנה אבל מרוויח 5% בשנה , כך שלמעשה ההון האישי גדל.

daat99

לא מדויק.

אתה צריך למשוך 4% בשנה הראשונה ומשיכה גדולה יותר מתואמת אינפלציה בכל שנה עוקבת.
כמו כן אתה צריך להיות מסוגל למשוך את אותם 4% המקוריים מתואמי אינפלציה כלפי מעלה כעבור עשור גם אם אתה מגלה שאתה באמצע משבר כגון 2000 או 2008 ושווי התיק שלך הוא כחצי משוויו בשנה הקודמת.
כלומר בפועל אם נניח שהאינפלציה העלתה את המשיכה שלך ל-5% מהסכום המקורי אז אתה צריך למשוך סכום שמשתווה לכ-10% מהסכום המקורי לאחר ירידה של 50%.

הפער בין המשיכה השנתית לגדילה השנתית צריך לפצות על כך ולאפשר לך להמשיך למשוך כספים בצורה בטוחה שנים קדימה.

יאיר

על כל 1000 ש"ח שאדם מוציא בחודש הוא צריך לחסוך 300,000 ש"ח?? וגם זה, למעשה, יאפשר לו לחיות במשך 30 שנה ע"פ ספוקלציות על השוק האמריקאי בתקופה לא רעה? זה די מאכזב. בישראל צריך מינימום 2000 ש"ח בחודש על מנת להתקיים (למיטב זכרוני בפוסטים קודמים שלך תיארת מחייה מ-2300-2400 ש"ח בחודש, לא כולל רכב). לא ריאלי להתקיים מהסכום הזה. בואי נניח שאנו רוצים להתקיים מ-3000 ש"ח לחודש, לחסוך 900,000 ש"ח בקירוב. אם יש בידך האפשרות לחסוך 10,000 ש"ח בחודש, שזה סכום לא ריאלי לחיסכון עבור רוב האנשים, זה ייקח 7.5 שנים. מי שחוסך 5000, שזה גם חיסכון מכובד לחודש, יחסוך… קרא עוד »

daat99

אתה מבין שאנשים שעובדים עם שכר מינימום בישראל יגיעו לפנסיה עם 2 מיליון שח לפחות (מסלול 100% אג"ח לפי ריבית היסטורית תוך התעלמות מאג"ח מיועדות שמובילות לתשואת יתר)? אם אתה עובד עם שכר גבוה יותר או שאתה בוחר מסלול שהוא לא 100% אג"ח אז הפנסיה שלך יכולה לגדול בצורה משמעותית. תוסיף לכך את ההון העצמי שלהם והם לא צריכים לחסוך כל כך הרבה כמו שאתה מתאר. אתה יכול להשתמש בכספי הפנסיה בשתי דרכים גם אם אתה פורש מוקדם יותר: 1. להסתמך על הקצבה מהפנסיה שלך לכשתגיע לגיל 60 ובכך לאפשר לתיק ההשקעות שלך להתכווץ בין גיל הפרישה המוקדם לבין גיל… קרא עוד »

יאיר

אתה מדבר על הפנסיה בגיל 66, והבלוג הזה מדבר על השתחררות מהצורך למכור את הזמן שלך למעסיק כלשהו הרבה הרבה הרבה יותר מוקדם.

אני לא מבטל עקב הנתונים את הרעיון של התנהלות כלכלית אחראית, נבונה, יצרנית וחסכנית.
אבל המספרים מעידים על זה שגם אין טעם להמנע מדברים מסויימים על מנת להגיע לשחרור כלכלי מוקדם, מכיוון שהוא לא באמת יהיה מוקדם.
מי שלא רוצה להקים משפחה ולהחזיק רכב, כנראה יכול לממש את הדרך שהיא מציעה ולהשתחרר עשרות שנים מוקדם יותר.
כל השאר כנראה לא יוכלו ממילא, ולכן אני לא רואה טעם להתנזר למשל מרכב בשביל להשתחרר בגיל 60 במקום 66.

daat99

זו זכותך המלאה לחשוב שהקרב אבוד ולכן להיכנע מראש.
המציאות הוכיחה פעם אחרי פעם שכל מי שלא ניסה בוודאות לא הצליח ומי שכן – אולי הצליח ואולי לא אבל לפחות היה לו סיכוי…

דג

למה 10,000ש"ח זה לא ריאלי?
קרן השתלמות 1500ש"ח+פנסיה כ 3500ש"ח + חיסכון 5000ש"ח זה מאד ריאלי. שים הכל ב 100 אחוז מניות ושכח מזה.

ובקשר לגיחות לחו"ל. בניגוד לאדם עובד היא לא חייבות לטוס לחו"ל לשבועיים. היא יכולה לטוס גם לשנה למדינה שבה המחיה זולה בהרבה מישראל וייצא לה שהיא תחסוך באותה השנה. לדוגמה: המזרח הרחוק, הודו, דרום אמריקה, מזרח אירופה וגם חלק ממדינות מערב אירופה זולות מישראל.

דג

בקשר לכלי תחבורה…עד שתפרוש החזקה של כלי תחבורה תהיה עניין מוזר. הפיתוח של כלי רכב אוטונומים (ביבשה ובאוויר) יסתיים עד שתפרוש.
כלי רכב אוטונומים ניתן יהיה להזמין במחירים נמוכים בהרבה ממוניות או מהחזקת רכב פרטי.

סתם מישהו

"מי שחוסך 5000, שזה גם חיסכון מכובד לחודש, יחסוך 14 שנים" – אתה שוכח את התשואה על ההשקעה. אם נניח הוא ישיג תשואה של 6 אחוז בשנה (לא משהו בלתי סביר עם אחוז מאוד גבוה של מניות) – הוא יצטרך לחסוך 5000 שקל בחודש רק לאורך 10 שנים. כמו כן, יש ללא מעט אנשים גם קרן השתלמות שמוסיפה עוד 10 אחוז חסכון מהברוטו. כלומר מישהו שמוציא 3000 לחודש, ומרוויח 10 ברוטו, שזה 8 נטו, ויש לו גם קרן השתלמות – יכול לחסוך 5000 מהנטו, ועוד 1000 מהקרן השתלמות. תוך 10 שנים יהיה לו כבר מיליון שקל. ואפשר גם להפקיד לקופת… קרא עוד »

daat99

יפה מאוד אמרת לגבי החיסכון שאינו בינרי. אפילו שקל אחד שמגיע לחשבון הבנק בכל חודש בלי לדרוש ממך ביצוע פעולה כלשהי משפר את המצב שלך – קל וחומר אם אז יותר משקל בודד. גם אם נניח קצב משיכה שנתי של 2% בלבד לאחר מס/אינפלציה/עמלות אתה עדיין מקבל 2 שח בשנה על כל שטר של 100 שח שחסכת. תחסוך רק 600 שח וכבר קיבלת את אותו השקל בחודש. תחסוך 6000 שח חד פעמי וכבר יש לך 10 שקל בחודש לשארית חייך – מי אמר גלידה אצל גזלן כל חודש ולא קיבל? אם אתה חוסך 1000 שח בחודש אז אתה מדבר על… קרא עוד »

מישהו

יפה מאוד. אני עוקב בהנאה כבר 3 שנים אחרי הפורום ומשתמש בחלק מהכללים והכלים. מה שלא ברור לי הוא למה את לא מוצאת במה את *כן* אוהבת לעבוד. גם אם זה יהיה חלקי. יש כל כך הרבה עבודות כיפיות שיכניסו לך כסף כך שלא תצטרכי לחסוך כל שקל אלא להרוויח 3-5 אלף שקלים בנוסף לחסכון שחסכת ולחיות מעט יותר ברווחה.

יחזקאל

כל הניתוח של הסולידית מניח שמה שהיה הוא שיהיה. אם התפלגות התשואות היתה בחמישים השנים האחרונות סביב ה 6% לשנה אז כך יהיה בעתיד. ט–ע–ו–ת ! אף אחד לא מבטיח את זה. המשקיע היפני שהשקיע בבורסא היפנית את חסכונותיו לפני כ 25 שנה נמצא היום במינוס 40%!!! בעולם של חובות לאומיים הזויים וריבית אפס לאורך זמן -הקריסה היא וודאית. ארהב, יפן, אירופה נמצאות בסחרור חובות שאין להן שום סיכוי להחזיר. הריבוי הטבעי במדינות אלו שלילי חזק מה שעוד מחריף את הבעיה. ריבית אפס לאורך כ עשר שנים היא דבר שאין לו תקדים בהיסטוריה וגרם לבועת מחירים מטורפת שחייבת להתפוצץ. ההסתמכות… קרא עוד »

daat99

היא התייחסה בדיוק לדברים שאמרת במאמר שלה. הנחת המוצא היא לא שההיסטוריה תחזור על עצמה אלא שההיסטוריה תתחרז עם עצמה. במלים אחרות הנחת המוצא היא שיהיו חברות מייצרות שמצליחות לייצר רווחים גם בעתיד ובכך לספק לך כמשקיע הקטן יכולת למשוך סכום סמלי כלשהו משוק ההון (או מכל השקעה אחרת שאתה בוחר בה). אם אתה חושב שהמצב לא אפשרי אז אני באופן אישי מאוד אשמח לדעת איך אתה משקיע את הונך/זמנך בשביל להתקדם לכיוון המטרה של אי-תלות במשכורת של מעסיק כשכיר או בלקוחות כעצמאי. הסתמכות על העבר לא מבטיחה כלום – בעיקר לא במקרה האינדיבידואלי – ועדיין אנחנו משתמשים בה בכל… קרא עוד »

יחזקאל

אני כבר מזמן הגעתי לחופש כלכלי באמצעות עסקות נדלן, אז תודה, לא אשדוד בנק.
ללמוד מההסיטוריה-חובה!, להניח שמה שהיה ימשיך להיות-אסור!
יהיו חברות שיתנו תשואה טובה גם בעתיד, יהיו גם ענפים שלמים שיעלמו.
אם ניקח את ה S&P לא בטוח שהוא יעלה.
המסקנה שלי היא שצריך להעמיק יותר ולא ללכת על קרנות שמחכות מדדים.
..

daat99

אני גם חושב שעסקאות נדל"ן יכולות להניב תשואות יתר משוק ההון אבל תחת ההנחה שזה מצריך התמקצעות והרבה מאוד השקעה גם בלימוד וגם בחיפוש העסקאות הטובות ולא כמו מה שרוב האנשים במדינה עושים: "נראה שתי דירות, נקנה את השלישית, נחפש שוכרים ונשכח מהנושא…" אני באופן אישי חושב שאדם שלא מוכן להשקיע את הזמן הדרוש בשביל להתמקצע בתחום הנדל"ן יכול להניב תשואות מספקות בשוק ההון (לפחות יותר מאשר בדירה להשכרה בלי להבין מה קורה שם). אם אותו אדם לא רוצה להשקיע הרבה זמן גם בלימוד שוק ההון אז השקעה מחקה מדד היא בעיניי השקעה בעלת פוטנציאל טוב לייצר רווח עבור אותו… קרא עוד »

mati

תגובה מעניינת. אשמח לקרוא את הדעה שלך איך להתעמק ולא לקנות מדדים. לפי איזו שיטה? השיטה ההיסטורית של לקרוא דוחות של חברות ולהשקיע בפינצטה ?
אתה כותב בפורום גם ?

daat99

יש לי בלוג בשם דיבידעת שבו אתה יכול לקרוא מה אני באופן אישי עושה ולראות תיק לדוגמה שאני מנהל בכסף אמתי ומציג השקעה של 2000 שח בחודש.

אם נושא הנדל"ן מתאים לך יותר אז יש בפורום אדם בשם רוני שמומחה בנושא השקעות נדל"ן ואתה יכול ללמוד ממנו המון.

באופן כללי הפורום כאן לא מעודד הצגת דעות שונות (בלשון המעטה) אז אני לא מגיב שם.

עמוס

אחלה מאמר אבל המספר צריך להיות נמוך יותר מ300
נניח שאני פורש בגיל 60 ומת בדיוק בגיל 90 ומשכתי 4% כל שנה,
עזבתי את העולם עם פאקינג מיליון 200 אלף שקל (לפי חישוב הוצאות של 4K)
וזה פשוט בזבוז, עדיף למות עם 0 שקל בבנק או טוב מזה-מינוס. או במקרה הגרוע כמה אלפי שקלים
אבל לעזוב את העולם עם פלוס של מליון שקל ויותר? מיותר

דידי

רובנו רוצים גם להשאיר משהו לילדים שלנו. קח בחשבון שמיליון מאתיים בעוד 30 שנה שווים הרבה פחות ממליון מאתיים היום

daat99

לא מדויק.
אם אתה פורש בגיל 60 ומת בדיוק בגיל 90 אז עדיין יש לך 2% סיכוי שאין לך שקל בחשבון ההשקעות כך שאם אתה תחיה עד גיל 91 "בטעות" אז יש לך 2% סיכוי לגווע ברעב כבר בשנה ה-91…

דני שוורץ

כלל ה 300 אכן עובד והוא בהחלט בר השגה לחדורי המוטיבציה, אך למען השמרנות לדעתי עדיף לגוון את מקורות ההכנסה הפאסיבית ולהגביל את המשיכה מתיק ההשקעות למקסימום 4% וגם זה בשנים קשות.
וכמובן אם כבר לפרוש אז כתנאי בסיסי לפחות לשמור על אותה רמת החיים שמלפני הפרישה

נ.

ציטוט המילניום:
”אושר הוא יותר מסטיפה צומחת של מזומנים.„

– הסולידית.

😉

satoshi

buy bitcoin

תומר

אם אתה רוצה לקנות ביטקויין אז אתה יכול לקנות עם 1-2% מהתיק אם אתה רוצה. פוטנציאל התשואה מאד גבוהה יחד עם אפשרות להפסיד את כל כספך.

רפאל

אם אני מבין נכון את הטבלה אז השקעה ב100% מניות נותנת לי סבירות של 98% שהתיק יספיק ל-30 שנה, האין זו אופציה עדיפה אם כך? (מתייחס לכך למרות שזה לא עניינו הראשי של הפוסט).
נ.ב
התגעגענו!

יפתח

טוב שחזרת!
מה עם שוקולד מריר?

daat99

לא בהכרח – זה תלוי בפסיכולוגיה שלך ובסגנון ההשקעה שלך. תחת ההנחה שאתה משקיע מחקה מדד כפי שמוצג בבלוג זה אז היסטורית היית מקבל את התוצאות הטובות ביותר אם היית מפצל את ההשקעה ל-75% מניות ו-25% אג"ח. במקום השני היית מקבל תיק של 100% מניות ובמקום השלישי תיק של 50/50. * זה כמובן תחת ההנחות שאין מיסוי בעת ביצוע איזונים במהלך חיי החיסכון. בכל אופן לפי אותו המחקר משיכה של 3% בשנה בלבד לפני מיסוי שרדה 100% מהזמן בשלושת התיקים עד לתקופה של 60 שנה (התקופה המקסימלית שנבדקה). משיכה של 3.25% בשנה לפני מס: * שרדה 100% מהזמן בתיק 75/20… קרא עוד »

יובל

את לוקחת כדוגמה תיק של 50% מניות לפורש, קצת אירוני. הייתי מצפה ממך להביא נתונים על הארי בראון, שם זה 25% מניות (אם להתייחס למקבילה בטריניטי, וברור שזהב ומזומן אינם זהים לאג"ח, משיכה של 4% זה סיכון של 20% להתרסקות.) נראה לי שיש פה עוד נקודה לא הוגנת: אם יש לך פלח מזומן בתיק (כמו בהארי בראון), את יכולה למשוך ממנו את קצבת המחיה. בעוד שבתיק של 100% 'השקעה' (למשל חצי מניות חצי אג"ח), את תצטרכי לממש נכסים, מה שאומר לשלם מס. המס בישראל הוא 25%. זה בכלל לא מבוטל. גם דעת העלה את הנקודה הזו. שאלה נוספת, נראה שדווקא… קרא עוד »

טראמפ

היא מצטט מחקרים לגבי תיקים פשוטים
אגח מול מניות
אין מחקר שבדק את מודל הארי בראון
וכאן היא מכניסה את ההערכות שלה וההעדפות שלה,
האם היא צודקת לגבי הארי בראון ?
לא יודע, זו גישה מאוד שמרנית להשקעות
מצד שני התנודתיות יחסית נמוכה (על פי העבר) כך שאם המודל נכון סיכויי התאפסות הקרן מאוד נמוכה מה שמתאים לפורש לטווח ארוך (סוג של מרתון)

daat99

דווקא יש – תפסיק להגיד שכל מה שאתה לא מוצא בגוגל לא קיים…

טראמפ

תגיד אין לך חיים שאתה מחפש ריבים ?
ואולע תלמד מהסולידית שאם מבקשים הפניה למאמר פשוט נותנים אותו או שאומרים אין לי, לא שאני מתכוון לעשות את השגיאה ולבקש ממך רפרנס למרות שברור שאתה רק מחכה לזה

daat99

אולי תלמד מאנשים נורמטיביים שאם אתה לא מוצא משהו אז זה לא אומר שהוא לא קיים?
פעם שעברה טענת שאין מחקר המשך למחקר טריניטי שבדק פרישה של 40 שנה.
בעלת הבית הראתה לך כאן שיש מחקר המשך שבודק 40 שנה בעצמה ואצלי יש PDF של מחקר שבודק גם 60 שנה.

אבל אתה בשלך – אתה לא מצאת? לא קיים!!!

ואל תדאג – אני עדיין לא עובד בשבילך אז תשכח מלהגיד לי מה לעשות…

daat99

*מחקר טריניטי בדק 30 שנה ולא 40 – שגיאת סופר

טראמפ

מר דעת – קח כדור ותרגע, לא ביקשתי ממך שום דבר, בניגוד אליך אני לומד ומפנים, אבל שזה לא ימנע לך לנבוח על צללים

טראמפ

סתם בשביל ההנאה
דעת אלי : ״תפסיק להגיד …״
דעת אלי : ״תשכח מלהגיד לי מה לעשות״

בינתיים היחיד שמחלק פקודות בללה לנד שבו הוא נפולאון זה אתה,
ואם היית קצת מתאפס על מה שכתבתי היית מבין שאני ממש לא אומר לך וגם לא מצפה ממך לדבר, אפילו אם זה לקחת דוגמה מהסולידית שחשבתי שאתה אולי מעריך.

בהצלחה ג׳נרליסימו דעת

יובל

אם אכן יש מחקר לגבי הארי בראון, מה התוצאות? איפה זה 100% ומתי זה מתחיל לרדת? ומה רמת הביטחון ב4%?

אגב, אני לא מצליח להבין למה באמת חייב מחקר, זה לא משהו שאקסל יכול לעשות?

טראמפ

תשאל את סרבן המצפון והדעת

daat99

הבעיה עם תיק הארי בראון הוא שאין מידע היסטורי על ההתנהגות שלו מלפני 1972 (ויש חוקרים שטוענים שצריך להתעלם מההתנהגות שלו בין 1972-1975 בגלל שהיה אסור לאמריקאים לסחור בזהב פיזי עד 1975). עקב כך תקופת המדגם שמיוצגת במחקר קצרה מאוד ומכילה מעט מאוד דגימות של 30 שנה. בשביל להתמודד עם בעיה זו החוקרים נקטו בגישה שונה. במחקר טריניטי הגדירו כ-"הצלחה" כל מקרה שבו לפורש נשאר לפחות דולר אחד בתיק ההשקעות לאחר 30 שנות פרישה. במחקר הארי בראון לעומת זאת דרשו דרישה חזקה יותר – שווי התיק של הפורש לאחר 10 שנות פרישה חייב להיות יותר גדול במונחים ריאליים משוויו 10… קרא עוד »

טראמפ

יובל-
עד שתמצא את המחקר (אתה מוזמן לפרסם לינק או שם מחבר או אתר ) יש אתר בשם portfoliocharts.com
יש שם מחשבוני פרישה לתיקים ואתה יכול להזין את תיק הארי בראון ולראות (לפי נתונים מאז 1970) אי נראים אחוזי המשיכה המינימלי לשרידות/ שימור ההון ההתחלתי כפונקציה של טווח השנים מהפרישה ועד המוות (עד 40 שנה)

יועץ. נוצץ

כמובן שחישוב זה הוא ללא הכנסות פאסיביות שמשיכה מהם אינה גורעת מהקפיטל.
כגון משרדים דירות מספרי מונית ועוד .

הקלקלן מביטקוניה

"כך שכלל ה-300 לא רק מגדיר קו פרשת מים ברורה בין חירות לשיעבוד; הוא נותן מוטיבציה אדירה לחתוך בהוצאות מיותרות שמחייבות חיסכון של סכומים אדירים במונחי עצמאות כלכלית…" הוצאות מיותרות..כמו נופש בחו"ל? (למה לנפוש בחו"ל כשאפשר לקחת אופניים ולנסוע ליפו לאכול חומוס), אכילה במסעדה? (למה לאכול במסעדה, אם אפשר לקנות 100 קילו קטניות ב200 ש"ח מה שיספיק לרבעון שלם), מה הנקודה שלי? שאפשר גם וגם, אפשר גם לטוס לחו"ל וגם לאכול במסעדות ועדיין לקיים אורך חיים סולידי. לדוגמא אישתי קונה בגדים מתוך צורך ולא מתוך רצון ללכת לקנון ו"לפרק" כל שבוע אלפיה על בגדים שגם ככה אחרי שנה ילכו לפח,… קרא עוד »

טראמפ

מינון/איזון זה לא דבר שקל להשיגץ
המשנה בבלוג מתייחסת במובלע או שלא לשני צירים – ציר הסבל מעבודה לעומת ציר הצרכונות.
מי שנמצא ברמת צרכנות נמוכה וסבל גבוהה יקל אליו לפרוש כי אין לו וויתור בעל משמעות, רוב האנשים
לא נורא סובלים מעבודה אבל בהחלט מוציאים הון ללא שיקול דעת כלכלי (נסיעות לחול, מכוניות,סלולרי,דירות יקרות)

מי שמצליח להגיע לאיזון יוכל להגדיל את רמת השליטה הפיננסית שלו על חייו, וזה לא אומר להיות אל-הורי,להפסיק לעבוד ולא לבלות מדי פעם, רק במודעות למחיר ולהשלכות של כל בחירה על המטרות ארוכות הטווח.

גיורא

פורשים מבוגרים יכולים לקבל פתור מלא על מס רווחי הון אם מושכים כקצבה (סעיף 190, קצבה מוכרת), מדובר על אופציית חסכון מגיל 60 ומעלה ובתקרה גבוהה, מקדם ההמרה הוא בסביבות 200 בגיל 65 ופחות בגיל מבוגר יותר,
הקצבה לכל החיים ולא רק ל 30 שנה.
כך, שלתוספת של 2000 ש"ח לחודש מספיקים 400,000 ש"ח במקום 600,000 ש"ח.
החסרון בנ"ל, הקרן לא נשמרת (מה שלא מובטח גם בשיטת ה 300).

לחוסכים צעירים קיימת האופציה של קופת גמל להשקעה, סכומים של עד 70,000 ש"ח בשנה, ניתן למשוך כקצבה החל מגיל 60 פתור ממס רווחי הון למושכים כקצבה.

ניקול

נהנית מאוד מהפוסטים שלך. גם מהתוכן (שאפשר להסכים איתו או להסכים שלא להסכים) וגם מההגשה.
תענוג.
תודה 🙂

יואב

סולידית יקרה,
יושב פה בקיוביק בחברת ההיי טק ומחכה שעוד יום ייגמר כבר. השעה רק 3:20 בצהריים והזמן בקושי זז. עושה את המינימום בעבודה כדי לשרוד עוד יום. אני נמלה קטנה ומשתדל להיות מתחת לרדאר. בינתיים חוסך 80% מהשכר ומקווה כבר שיגיע הרגע שיהיה מספיק כסף לפרוש. מקווה שבינתיים נדלים, נחשים ושאר חיות בעבודה לא יעקצו אותי. תחזיקי לי אצבעות.

גיא

יואב , לא יודע\קשה לי להתרשם אם אתה באמת סובל או שאתה אוהב סתם להתלונן (*)
אולי הספר
איתן מאירי על התעמרות והתנכלות בעבודה
יוכל להציע לך פתרונים.

לפי מאירי, אחד מכל ארבעה עובדים בישראל סובלים מהתעמרות(=נדלים, נחשים ושאר חיות בעבודה) בעבודה, רובם מורידים ראש או עוזבים בשקט.

(*) שתכלס גם זה בסדר אם כי לא שובה נפש.

Tal in Trip

הסתמכות על שוק ההון כמקור הכנסה פאסיבית הנו רעיון תיאורתי נפלא……..במציאות זה לא יעבוד.

ניתן היום לייצר ״עסקים״ באינטרנט בעלות אפסית, סיכון אפסי, והמחיר היחיד שתשלמו הוא לימוד עצמי בחינם שנמצא בכל מקום ברשת.

אפשר לחיות חיי רווחה שלווים מביתך ובית הקפה הקרוב ללא שום תלות במיקום גאוגרפי, זה אפילו יותר פשוט ממה שחושבים שזה, רק צריך להתחיל לנסות.

trackback

[…] הכלכלית, הסולידית כתבה סוף סוף את הפוסט שחיכינו לו (חיכינו זה אני): אם […]

קובי

החישובים הנ״ל לא רלוונטים לכולם. מה אם לאדם אין שארים ואינו מעוניין להשאיר רכוש אחריו? אם מישהו רוצה לחיות את חייו ולמקסם את הונו, הדבר האידיאלי זה לחיות כמו מלך ולמות עני מרוד (הקונספט של die broke). ישנן קרנות שנקראות anuity או קיצבה שבהן מפקידים סכום מסוים והן משלמות קיצבה על פי חישוב אחוזי שהן מעניקות, למשך כל חיי האדם (ואין גישה לכסף). כלומר הן בעצם משתמשות בקרן על מנת לתת את הקצבה (פלוס ריבית מסוימת)

dudk

החל מגיל 60, הכנסות משוק ההון ממוסות כאילו היו מיגיעה אישית. משמעות: אין מיסוי של 25% דווקא וניתן לקחת בחשבון גם נקודות זיכוי. בהנחה של "משיכה" חודשית בגובה של 10,000 ש"ח מהחסכונות, שחציה מקור ההון ורק חציה רווח הוני – לא ישולם לרוב כל מס.

cleareye

ציטוט:
"שיעור המס ליחיד (נכון לשנת המס 2017)

סעיף 121(ב)(1) לפקודת מס הכנסה: "על אף האמור בסעיף קטן (א)(1) ובכפוף לאמור בפסקה (2), לגבי הכנסה חייבת בשנת המס מיגיעה אישית ולגבי הכנסה חייבת בשנת המס של יחיד שמלאו לו 60 שנים, יחולו שיעורים אלה:

(א) על כל שקל חדש מ- 74,640 השקלים החדשים הראשונים – 10%.

(ב) על כל שקל חדש מ- 74,640 שקלים חדשים עד 107,040 שקלים חדשים – 14%.

(ג) על כל שקל חדש מ- 107,040 שקלים חדשים עד 171,840 שקלים חדשים – 20%.
"
סוף ציטוט

יובל

אני בת 34 וחסכתי רבע מיליון. תיק ההשקעות שלי מניב תשואה של 2% לכל היותר. האם כדאי להשקיע בנדל"ן בארץ?

cleareye

שאלתך מזכירה את הבדיחה על כמה עולה לתפור חליפה ליתום..
לחידוד הענין אציין בענוה שתיק ההשקעה שלי נושא מתחילת 2017 תשואה שיקלית בת 30%
ולעומת זאת, דירת מגורי לא עלתה ויתכן אף שירדה בערכה מתחילת 2017.
להשקעה בדירת מגורים שני יתרונות לא מבוטלים והם היכולת למנף את ההשקעה באמצעות משכנתא
(יתרון שיהפוך לרועץ בשוק יורד, להערכתי בסבירות זניחה) והטבת המס לתשואה משכירות.

נחמיה

המאמר מניח תשואות מאד נמוכות על ההשקעה כיוון שההשקעה מבוססת על תיק מעורב עם אג"ח המנוהל באופן לא יעיל.
האם נבחנה השקעה בשיטת Dual Momentum Investing המתוארת בהרחבה בספרו של Gary Antonacci ?
המחבר מראה כיצד ניתן לקבל תשואה גבוהה יותר בכל רזולוציה שנבחנה על-פני 40 שנה, תוך טיפול מזערי בהשקעה (פעם בחודש) ובכל זמן נתון ההון מושקע בנ"ע ערך בודד מה שמקטין משמעותית את עלויות התיק. (הגדלת התשואה השנתית באחוזים ספורים תאפשר גמישות רבה בשימוש ב"כלל 300" המתואר)

יחד עם זאת, המאמר מאלף ומקיף – תודה לסולידית.

daat99

המאמר דווקא לא מתייחס ספציפית לתיקים עם אג"חים אלא למחקר טריניטי באופן כללי. מחקר טריניטי בדק גם תיק שמורכב מ-100% מניות ללא אג"חים והציג את אותם המספרים. כשאתה בודק אסטרטגיות כגון מה שהוצג ע"י אותו המחבר אתה צריך לשכלל בפנים עלויות מיסוי גבוהות מאוד בשל התחלופה הגבוהה של הניירות בתיק. אם בכל שנה אתה מוכר את כל התיק ורוכש משהו חלופי אז אתה למעשה בכל שנה מאבד רבע מהתשואה שלך ובהתחשב בריבית דריבית אתה בטווח הרחוק תאבד הרבה יותר מרבע מהתשואה שלך. כמו כן מחקר טריניטי בדק כמעט 100 שנים של היסטוריה ומחקר ההמשך שלו בדק כמעט 140 שנה של… קרא עוד »

נחמיה

בשיטת אנטונצי קונים נייר אחד בלבד – מדד S&P500. בקיצור רב ולא ממצה, מדי חודש בודקים אם "המומנטום" השתנה, אם כן, מוכרים וקונים מדד אג"ח, אם לא, נשארים אם אותה אחזקה. בדיקה ע"פ שנים מראה ממוצע של 1.3 בשנה – עלויות אפסיות והשקעת זמן מינימלית – כ10דק' מקס. מציע לקרוא את הספר – הניתוח שלו מצויין איכותי ומקיף גם אם לפעמים מייגע.

daat99

אני מציע לך בחום לבדוק מה עלויות המיסוי שמתלוות לאסטרטגיה שלו ולראות אם הן לא מוחקות לך כל תשואת יתר שהיית יכול להשיג בהיסטוריה ומובילות לתשואת חסר מול קנה והחזק פשוט.

נחמיה

באמצעות קרן IRA אין מיסוי על הקיצבה. בגיל הפנסיה ניתן למשוך את כל הסכום תמורת תשלום מס 15% על הרווחים, למעט חלק שיאפשר קיצבה בסך 4500ש"ח לחודש. התקנות עדיין מתוקנות ובעתיד יתאפשר לנהל את הפנסיה באופן עצמאי.
ניתן גם להוריש את הקרן ללא כל מיסוי.
חלק נוסף אני מנהל בתיק הפרטי וכיום משלמים 30% מס על הרווחים.
כמו-כן יש להביא בחשבון את ניכוי המס במקור על דיבידנד מחברות אמריקאיות (ניתן לעקוף זאת אך בשלב זה לא מומלץ)

daat99

האם אתה משקיע 100% מהתיק ההוליסטי שלך דרך קרן IRA?

אם התשובה היא לא אז אתה עדיין תשלם מס ניכר אם תממש את האסטרטגיה הזו בחשבון החייב.

אם אתה בוחר שלא לממש את האסטרטגיה הזו בחשבון החייב אז אתה למעשה אומר שהיא לא אופטימלית ואולי לא כדאי להשתמש בה בכלל?

סתם נקודות למחשב.

נחמיה

יש אפשרות לאזרח ישראל להרוויח בתיק השקעות מבלי לשלם מס?

daat99

דרך קרן השתלמות IRA ו/או קופת גמל IRA אבל:
1. זה מוגבל לתקרת הפקדה ולא ניתן להפקיד שם כל סכום שמתחשק לך.
2. זה כופה עליך תשלום "מס דמי ניהול" שיכול לצאת יותר יקר מהפטור ממס רווחי הון כשבודקים את ההשפעה שלו על סך הנכסים ההוליסטיים שלך (דבר שעד היום אף אחד מקוראי פורום הסולידית לא טרח לעשות…).

עומר

יש מאות שיטות שכל אחת תופרת 10 פרמטרים אחרים וכולם עובדות מצויין על דגימה אחת של 100 שנה.
כל אחת זאת השיטה היחידה המוכחת שמנצחת את השוק. קצת מזכיר לי את תחום הדיאטות: הדיאטה הזאת באמת עובדת!
למה גרי אנטונקי לא נמצא ברשימת הבליונרים של פורבס? הרי יש לו שיטה שנותנת 18% בשנה והוא מספיק זקן כדי לצבור 40-50 שנה של השקעה.

daat99

וכשנתבונן במראה: למה ברשימת הביליונרים של פורבס אין משקיע מחקה מדדים אחד? הרי השקעה מחקה מדד קיימת כבר מ-1974 (יותר מ-40 שנה) והיא נותנת כ-10% בשנה. דווקא משקיעי הערך שבוחרים מניות פרטניות מככבים בראש רשימת הביליונרים של פורבס כשבראשם וורן באפט משקיע הערך האגדי (שממוקד תזרים בהשקעות שלו – יש הטוענים שהוא דוגמה למשקיע דיבידנדים ברמה הבסיסית ביותר) ואחריו ביל גייטס שאת רוב הונו לא עשה ממיקרוסופט אלא דווקא מהשקעות בשוק ההון. לפי נתונים אלו ברמה המופשטת אתה דווקא מחזק את הטענות כנגד השקעה מחקה מדד. הבעיה עם התבוננות ברשימה הביליונרים של פורבס היא שאתה בוחר אנשים עם אופי יוצא… קרא עוד »

עומר

לא מסכים. רוב הבליונרים ברשימת פורבס הם בעלי חברות שהצליחו. כולל ביל גייטס. ההון של גייטס היה 60B לפני 4 שנים והיום 90B. כלומר הקרן שלו עושה 10% בשנה. ה-S&P500 עשה בתקופה הזאת 15% בשנה (כולל דיבדנדים). כך שההון שלו גדל פחות מה-S&P (הימור שלי שיש לו קצת אג״ח בכל זאת) וורן באפט הוא יוצא מן הכלל כי הוא עשה כמעט פי 2 מה-S&P500 כל שנה כמעט. אם ידידנו אנטוניצי עושה תשואה כמעט כמו וורן באפט רק מלעקוב אחרי המומנטום הוא היה אמור ליהיות היום עם הון של יותר מ-100 מליון דולר. סתם כדוגמא, נניח השקיע 40 שנה מליון דולר.… קרא עוד »

daat99

אתה לא חייב להסכים. ביל גייטס הרוויח פחות מ-10 מיליארד ממיקרוסופט ויותר מ-60 מיליארד משוק ההון הרחב יותר. הנקודה היא שאין ולו משקיע מחקה מדד, משקיע אלגוריתמי ו/או סוחר טכני אחד ברשימה הזו בשעה שיש בה אנשים שמתנהלים כמו משקיעי ערך. הסיכוי שלך לזהות את "השיטה המוצלחת של בעוד 40 שנה" כבר היום שואף ל-0 וגם אם אתה תצליח לזהות אותה הסיכוי שאתה תצליח ליישם אותה עם הון משמעותי שואפת ל-0 בפני עצמה. במלים אחרות אם תתעקש להיצמד לשיטות של אחרים ולהשוות את עצמך למדד שרירותי כלשהו אתה ככל הנראה תהיה גם מעליו וגם מתחתיו כתלות בנקודות הבדיקה. הבעיה היא… קרא עוד »

נחמיה

עומר, אם יש לך הוכחות שהניתוח של אנטונצי שגוי – תציג אותן ! (בהנחות תאורטיות אפשר לשלול כל דבר)

DAAT99: להגיע מ- 0 ל-10 מיליארד זו תשואה גבוהה יותר מאשר להגיע מ-10 מיליארד ל-60 מיליארד…

התובנה שלי: הבעייה הגדולה של משקיעים חובבניים היא ההתמודדות עם השנים המפסידות במיוחד אם הן מגיעות בהתחלה.

daat99

מי טען שהניתוח שלו שגוי?
יש לך הוכחות ששימוש בגישה שלו מייצר תשואת יתר לאחר תשלום מס ומעמלות?
אם כן אז תציג אותן אתה.
אם לא אז הגישה שלא לא עוזרת…

זה נכון שלהגיע מ-0 ל-10 זו תשואה גבוהה אבל זו תשואה של "עמל כפיים" (להגיע מ-0 למשכורת חודשית זו תשואה גבוהה יותר – תשואה אינסופית – מאשר להגיע משקל אחד למיליארד – תשואה קטנה מאינסוף)…
הנקודה היא שהוא הכפיל את ההון שלו פי 6 (אם נתעלם מיותר מ-50 מיליארד שהוא תרם מעבר ל-60 שנשארו לו) ע"י שימוש בשוק ההון בתקופה שאנשים בקושי הכפילו את הכסף שלהם בפי 3…

daat99

נ.ב.
מסכים עם התובנה שלך ב-100%

manuy

מה עם הסקירה הרבעונית על ביצועי התיק שוקולד מריר ?. מקווה מאוד שתמשיכי

קפבלנקה

בחייאת דעת. פרשת מהפורום בשביל לחכות לפוסטים של הסולידית ולהגיב באובססיות מחרחרת לכל תגובה?
אז יאללה תחזור.

daat99

יש בפורום יותר מדי אנשים שלא יודעים לכבד דעות של אחרים ויורדים לפסים אישיים כשמציגים נתונים שסותרים את דעתם במקום להתייחס לנתונים עצמם.
כל עוד הנהלת הפורום נותנת להם יד חופשית בניגוד לתקנון הפורום שהכתיבה בעלת הבית אני לא רואה בפורום הזה כפלטפורמה לדיון מתורבת.

גם כאן מגיבים אותם האנשים אבל כאן לפחות אין "תקנון פורום" שהם מפרים כשהנהלת האתר מתעלמת מהתנהגותם…

קפבלנקה

בשבילי חבל שעזבת ואשמח אם תחזור להגיב בפורום.
שבת שלום.

daat99

תודה ושבת שלום גם לך

נדב טסלר

לפעמים הכוח של המודלים הוא בפשטות שלהם. תמיד אפשר ליצר מודל מדוייק יותר אבל שיהיה מסובך לשימוש או הבנה. הרעיון בכלל ה- 4% או בכלל ה- 300 שהוא יכל לעזור לכל אדם לתכנן את עתידו ברמת דיוק מסויימת ולא להשאיר המוח בידי מתכננים פיננסים כאלה ואחרים.
לאחר שהסכמת להתקרב למים זה הזמן להתחיל לשתות ולנסות ולדייק את המודל בהתאם לצרכים האישים שלך.

עמוס

מתגעגע לשוקולד מריר

Amos

קראתי הרבה פוסטים שלך. בגדול, הגישה שלך טובה, יש אנקדוטה אחת קריטית שאת מתעלמת ממנה בקביעות. לרוב בעולם הכריירה מתחילים משכר יחסית נמוך ובעצם מרוויחים הרבה דווקא בשלב שמגיעים לנקודה שבה אפשר לפרוש, אבל אז מרוויחים את הכסף בקלות הרבה יותר גדולה. זה מה שמחזיק את האנשים(שהצליחו בכריירה) בלהמשיך לעבוד(מי שלא הצליח גם ככה מחוייב להמשיך לעבוד כי איננו יכול לפרוש). רופאים בגיל 45-60 ירוויחו ב15 השנים הללו פי 5-10 מהשנים שהשקיעו לפני כן בגיל 21- עד 45(עד גיל 30 זה לימודים, 15 שנה עבודה). אז האם לפרוש או שב15 שנים האלה לקנות חירות לכל המשפחה ולדעת שכל זרעך על… קרא עוד »

ג'ו

איפה בחישובים הנ"ל אני אמור להכניס דירה להשקעה שבבעולתי?
יש בעיה לחשב כחלק מהסכום הכולל הנחסך לפרישה כי אי אפשר לממש 4% ממנה בשנה, אבל כן אפשר למכור אותה.
מצד שני זה מייצר הכנסה חודשית פאסיבית ולכן הגיוני להוריד את זה מהסכום החודשי הנחוץ לפרישה (על מנת לחשב את כלל 300).

ועוד זה נהיה מורכב יותר אם ההכנסה החודשית בסכום משתנה מידי כמה שנים (בגלל תשלומי מימון שמסתיימים לאחר מספר שנים בודדות).

daat99

מבחינתך הדירה להשקעה שבבעלותך לא נכללת בחישוב כלל והיא מייצרת לך תזרים של כ-10 חודשי שכירות בשנה (בממוצע 2 חודשי שכירות בטווח הארוך הולכים על תיקונים/שיפוצים, תחשוב דירה במשך 20-30 שנה).

כלל ה-4% רלוונטי אך ורק לשוק ההון האמריקאי אם אתה משקיע בתיק מנייתי או תיק שמשלב עד 50% אג"ח (וגם אז רק בעולם ללא מס ואם אתה מתכנן להגביל את החיים שלך ל-30/40 שנה וזהו כי ישנו סיכוי לא קטן שייגמר לך הכסף קודם לכן).

יהודה

השימוש בכלל ה- 4% (או 300 החודשים) אינו כה פשוט בניגוד למתואר כאן.

הסימולציות שבוצעו תקפות לפורשים מבוגרים לפנסיה עם לכל היותר 30 שנות חיים נותרות.
על כן, הן מניחות שימוש רב בקרן. דהיינו, חוסך שמשך 4% מדי שנה ולאחר 30 שנה מיצה את כל חסכונותיו והגיע לסכום אפס נחשב למקרה מוצלח.
אלו מכם שמעוניינים לפרוש מוקדם, ומתכננים לחיות יותר מ 30 שנה לאחר הפרישה צריכים להיזהר מאוד מכלל ה 4% שאינו תקף לגביהם.

Hey

היי,
חדשה פה (ובתחום) וקצת מסתבכת- אשמח לעזרה.

אם הבנתי נכון, כדי לפרוש אני צריכה לחסוך הוצאות מחיה בחודש כפול 300, גם אם אני מתכננת לפרוש להרבה יותר מ300 חודשים? זה לא מעלה את הסיכון שיגמר לי הכסף בשלב מאוחר יותר?

ומה אם אני פורשת בגיל מאוחר יותר מ30 בו אני פחות גמישה ומסוגלת פחות להתמודד עם מפלות בתיק ההשקעות שלי? אם אני מתכננת לפרוש בגיל 45 למשל, אצטרך לחסוך יותר כדי לגלח אחוז קטן יותר מתיק ההשקעות שלי בכל חודש?

משה

כיצד את מציעה ליישם את כלל ה300 במקביל לרצון לחסוך במטרה לקנות בית?

רננה

אבל מה, אם אני יודעת שבגיל 62 נכנסת פנסיה שתסדר אותי, למה אני צריכה לדאוג לא לצמצם את ההון שלי עד הפרישה? אולי דווקא כדאי לי לנצל אותו ככל הניתן? (בלי להגדיל את הסיכון באופן מוגזם)

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן