חיים כפולים

ח

המסע לעצמאות כלכלית הוא בעיקרו מאמץ אינדיבידואלי.

הפעולות שמקרבות אותנו לפרישה בגיל צעיר — גמילה מצרכניזם נבער, ניהול וקיצוץ הוצאות, חיסכון אגרסיבי של חלקים הולכים וגדלים מההכנסה הפנויה, והשקעת העודפים בנכסים מניבים — הן כולן פעולות אישיות במהותן, הנובעות מהחלטות שהפרט מקבל בינו לבין עצמו.

ההישענות העצמית הזו מאפשרת לכל אדם שמעוניין בכך לקחת את גורלו הכלכלי בידיו מבלי להכפיף עצמו  להצלחתם של אקטיביסטים או פוליטיקאים. זהו מאמץ אישי, מרוכז , שמביא לאימפקט דרמטי ומיידי יותר מכל מחאה או הפגנה.

לצד זאת, לאופי האינדיבידואליסטי של התהליך יש גם היבט פחות סימפטי: הוא עלול להיות מלווה בתחושת בדידות לא פשוטה.

סגנון חיים המאפשר לחסוך למעלה מ-50% מההכנסה הפנויה הוא אמנם יעיל מאוד, אבל יתכן שדווקא בגלל זה, אנשים  "נורמליים" תופסים אותו כ-"קיצוני", ואפילו כמאיים.

אינטואיטיבית, אפשר היה לצפות שבחברה שסובלת ממחסור כרוני בזמן אנשים  יגיבו בחיוב, ואפילו יביעו הערכה, כלפי אדם שחותר להשיג בעלות על זמנו עלי-אדמות. בפועל, ההיפך הוא הנכון. התוצאה היא שהחוסך האגרסיבי כמעט בהגדרה נדרש לשחות נגד הזרם, לפתח עור של פיל, ולסגל לעצמו דפוסי התנהגות שעלולים לתייג אותו כחריג, מוזר ואקצנטרי.

הבעיה הזו, מנסיוני לפחות, מגיעה לשיאה במקום העבודה.

אחד הזכרונות המהדהדים מגלגולי הקודם כקרייריסטית הוא הלחץ הסמוי לנפח את סגנון החיים שלי למימדים "נורמליים"  כך שיעלו בקנה אחד עם המצופה מ"מעמדי" כעובדת בחברה.  זה אומר, בין היתר, לקנות בית גדול (וממונף עד הגג), להחליף מכונית חדשה בליסינג מדי 3 שנים, לצאת ארוחת צוות יומית במסעדה, לצאת לחופשות אקזוטיות רבות ככל הניתן, ולהתהדר בשלל גאד'טים, בגדים, שעונים, תכשיטים ושאר סמלי סטאטוס וצעצועים למבוגרים. להיות "כמו כולם" בקיצור.

תרבות הצריכה היא המוקד שסביבם נסובים חיי החברה במשרד הטיפוסי. עד כדי כך שבדיעבד,  נדמה לי ש-90% משיחות החולין שהתנהלו בין העמיתים במשרד עסקו בשאלות כמו האלכוהול האהוב עלי, דירוג המלון האחרון שבו שהיתי, והסכום ששילמתי תמורת הכרטיס להופעה האחרונה של XYZ.

בפועל, הסמול-טוק התמים הזה הוא לרוב מסך עשן סביב מאבק (אלים למדי) בין הקולגות על מקומם בהיררכיה, כשהכלל  ברור — ככל שאתה מבזבז יותר, וסמלי הסטאטוס שלך חדשים ונוצצים יותר, כך אתה מאותת על מעמד חברתי גבוה יותר.

בחיי שאפילו כלבים אומדים יחסי כוחות בצורה יותר אלגנטית. צילום: Randy Robertson, ברישיון CC.
בחיי שאפילו כלבים אומדים יחסי כוחות בצורה יותר אלגנטית. צילום: Randy Robertson, ברישיון CC.

מרגע שאנשים מזהים את מעמדם החברתי כנגזרת של הדברים שהם קונים, תרבות הצריכה הופכת מ"קוד התנהגות" חברתי למקור מוטיבציה עצמאי, כלומר, לסיבה שבגללה העובד הממוצע בכלל מתייצב לעבודה מלכתחילה.

אני חושבת שלמעסיקים רבים יש תמריץ מובהק לעודד תרבות כזו בארגון. כפי שהסביר לי אחד המנהלים אצלנו בשעתו, חשוב מאוד שאקנה בית כי "כשצריך לשלם משכנתא כל חודש יש סיבה טובה לבוא לעבודה."

 כן, הוא באמת אמר את זה.

המרכזיות של תרבות הצריכה בסביבת העבודה היא אתגר מנטלי לא פשוט עבור מי שמנסה להתנתק ממנה באופן יזום.

כשנחשפתי לראשונה לרעיונות שעליהם אני כותבת בבלוג הזה, הרגשתי כאילו אני נמצאת בתוך המטריקס — אחרי שכבר בלעתי את הגלולה האדומה.

זו הייתה חוויה מתסכלת. מצאתי את עצמי חולקת 10 שעות ביממה עם אנשים שהרוויחו שכר יפה ובכל זאת מצאו את עצמם בלי גרוש על התחת ועם צרות כלכליות מנופחות כמו סגנון החיים הבועתי שלהם.

את סמלי הסטאטוס המפורסמים — הדירות, המכוניות, החופשות ושאר העוגנים המעמדיים שגררו אותם מהמיטה בכל בוקר (ספק כדי להשוויץ בהם, ספק כדי לממן אותם) – כבר הפסקתי לזהות עם עושר מופלג. כעת הם נראו בעיקר כמו כביטויים אומללים למדי של עוני ושיעבוד.

האנשים האלה התפארו בכדורי הברזל שכרכו על קרסוליהם.

מטבע הדברים, מידת הסבלנות והאמפתיה שלי כלפי הבעיות הכלכליות שיצרו הקדושים המעונים הללו במו ידיהם הידרדרה פלאים.

זכור לי אחד שתהה כיצד יסגור את החודש עכשיו שהביטוח על הרכב השלישי (!) התייקר כי בנו הצעיר קיבל רישיון נהיגה. מישהי אחרת, שבדיוק קנתה בית צמוד קרקע בפרבר יוקרתי שחייב אותה לבלות 3 שעות על הכביש מדי יום, התלוננה בלי הרף על מחירי הדלק. והיה גם את ההוא שחיכה בדריכות למשכורת או לבונוס התקופתי כדי שיוכל לסגור חובות (או, כפי שקרה לעתים קרובות יותר — ליצור חובות חדשים. אותו אומלל לא הפסיק לחשוש שמא יפוטר יום אחד, והמילה "פנסיה" בכלל עשתה לו אולקוס.

כל יום עבודה נראה כמו טבילה בביצה טרגית-קומית של כישלון פיננסי מבעבע, שנבע מציות עיוור למוסכמות, קוצר-ראייה, פטאליזם, תלות באחרים, חוסר אונים נרכש, ובעיקר סיסמאות קולקטיביסטיות בסגנון "מגיע לי", "זכותי", ו-"הם אשמים — לא אני", שהגירו מקיבתם לאחר שנלעסו עבורם על-ידי פוליטיקאים "חברתיים".

הנטייה האינסטינקטיבית היא פשוט "להתפוצץ" על האנשים האלה. לנער אותם, להצמיד מצח למצח,  ולהסביר להם – לאט אבל בטוח –  שכשם שיצרו את הקטסטרופה הכלכלית המתמשכת הזו בכוחות עצמם, כך יוכלו להיחלץ ממנה – דרך שילוב מתאים של יוזמה, נחישות, התייעלות ומתמטיקה בסיסית.

אחרי הכל, זה מה שאני מנסה לעשות בבלוג הזה.

אלא שבמציאות שמעבר למרחב הוירטואלי, "הטפה" מהסוג הזה עלולה להיות הרסנית. לבני אדם יש נטייה טבעית לדחות את מי שסוטה מהנורמה, אפילו אם לסטייה הזו יש בסיס רציונלי מוצק.  אנשים מעדיפים לחקות אחרים, ולא להגיע לתובנות עצמאיות דרך חשיבה ביקורתית. כשאתה מחקה את הסביבה הקרובה אליך – מטורפת ככל שתהיה – אתה מגדיל את הסיכויים שהסביבה הזו תקבל אותך בסופו של דבר. חיקוי, במונחים אבולוציונים, הוא ביטוי של יצר הישרדות.

כשאתם קוראים תיגר על המכנה המשותף הבסיסי ביותר של הקבוצה השלטת – אתם הופכים לאויב. כשאתם מצביעים על האיוולת של תרבות הצריכה, על חוסר היעילות והשיעבוד הממכר הנלווים אליה,  אתם מאיימים באופן ישיר על ערכי היסוד שעליהם מבוססים חיי העמיתים שלכם. הם התרגלו מגיל אפס למדוד את אושרם, עושרם ושווים העצמי במונחים של הדברים שהם קונים. נפצו את האתוס הזה – ואתם הולכים, תרתי משמע, נגד כיוון התנועה.

במקרה הטוב, רוב האנשים יגיבו להטפות שלכם בסקפטיות מלגלגת, תוך הסבר מלומד שלפיו עצמאות כלכלית לפני גיל 60 היא חלום באספמיה שיתכן רק בהינתן זכיה בלוטו או ירושה גדולה. אם יידחקו לפינה, הם ישתמשו באלף ואחד תירוצים שמסבירים מדוע הם בשום מקרה לא יכולים להתייעל (קרי: הם יכולים, אבל לא רוצים לוותר על הרכב, או ללמוד לבשל, או למצוא תחביבים חלופיים לשופינג). במקרה הגרוע, הם יסמנו אתכם כחדלי-אישים יהירים, שיפוטיים, ואנטי-סוציאלים, שמנופפים ב-"מותרויות" שלהם אין וככל שזה תלוי בהם לעולם גם לא יהיו. במצב זה, יש להניח שסביבת העבודה שלכם תהפוך אפילו יותר בלתי נסבלת משהייתה.

הפואנטה היא שנפנוף רב-רושם בעקרונות "סולידיים"  בלב מוקדי הכוח של תרבות הצריכה הוא צעד לא נבון. הצרכניסט-קרייריסט הטיפוסי לא נוטה להתרשם מהעובדה שהצלחתם לפתור את החידה (הפשוטה למדי) של חירות פיננסית במערכת קפיטיליסטית. הטפה כזו, מבחינתו, היא לא רק זלזול, אלא איום ישיר על ערכיו הכמוסים.

זה קצת כמו להיכנס לחדר מלא אנשים שמנים, לחשוף את גופכם החטוב ולהדגיש בפני הנוכחים כמה חשוב לשמור על אורח חיים בריא. שום דבר פרודוקטיבי לא יכול לצאת מזה.

לקח לי זמן להבין שהפתרון האסטרטגי לאתגר הזה הוא לאמץ חיים כפולים.

כדי לשמור על מערכת יחסים קורקטית ומקצועית עם עמיתי, הייתי מוכרחה להציג כלפי חוץ מצג "נורמלי", כזה שיאפשר לחברה הסובבת המיידית לסבול את נוכחותי, תוך מזעור חיכוכים ועימותים.

פתרון שכזה היה הכרחי לא רק מההיבט הנפשי, אלא בעיקר מההיבט הפרקטי:  הייתי חייבת למצוא דרך לתפקד בעבודה כדי שאוכל להמשיך ולממש את תכניתי השטנית לחסוך באגרסיביות ולהתנתק מהמטריקס – תכנית שאיש מקרב עמיתי לא ידע עליה.

הייתי צריכה כמובן לבלוע הרבה צפרדעים – ובהחלט נתקלתי בשלל יציאיות צרכניסטיות מטריפות שגרמו לי למות קצת בפנים בכל פעם — אבל התוצאה, לפחות בחוויה האישית שלי, הייתה נסבלת.

כמובן שלסתום את הפה זה קל. אבל מה לגבי התנהגות סולידית "לנוכח פני אויב"?

בהקשר הזה האסטרטגיה שלי בהחלט אותגרה מפעם לפעם – בעיקר כשאנשים התחילו לשים לב שאני מגיעה לעבודה באופניים, או מביאה אוכל מהבית במקום לאכול בחוץ, או שלא שידרגתי את הטלפון הסלולארי שלי כבר למעלה משלוש שנים.

אחרי הרבה ניסוי וטעייה, גיליתי שיש פתרון קסם לצליחת אתגרים כאלה, והיא לעולם — לעולם – לא להזכיר כסף או פרישה מוקדמת בתור המניע המרכזי למעשים שלכם.  

התברר לי שאנשים מוכנים לקבל הרבה מאוד תירוצים שונים ומשונים להתנהגויות שונות ומשונות — אבל כסף הוא באופן חד-משמעי לא אחד מהם. כסף הופך את הכל לאישי ומגעיל.

המטרה, אם כן, הייתה לגרום לעמיתי לחשוב שאני בדיוק כמותם – אבל מסיבות שונות לא יכולה להתנהג כמותם.

הסיבה שלא אצטרף אליכם לאכול בחוץ היא משום שאני צמחונית / יש לי רגישות לגלוטן / לקטוז / בוטנים /  פוחדת מסלמונלה / רוצה לדעת מה נכנס לאוכל שלי. אין קשר, חלילה, לעובדה שתשלום יומי של 60 ש"ח+טיפ על מנה שהייתי יכולה להכין בעצמי ב-3/4 מהעלות, בליווי דיונים אינטלקטואלים מעמיקים (בין ביס לביס) על ילדים, הופעות, והופעות של ילדים — משקף בעיני תמורה נמוכה מאוד בעד המחיר.

הסיבה שאני מעדיפה אופניים על רכב פרטי היא כי אני פריקית של כושר ומתאמנת לטריאתלון. אין קשר לכך שהתמכרות למגרסת המזומנים הממונעת היא אחד המכשולים המשמעותיים ביותר בדרך לעצמאות כלכלית בגיל צעיר.

הסיבה שאני לא משדרגת את הגאדג'טים שלי מדי שנה היא כי אני לא מספיק מתמצאת בתפעולם הטכני. אף אחד לא צריך לדעת שבעצם, במקום לרדוף אחרי שדרוגים שמניבים אושר קצר-מועד, אני מעדיפה להשתמש בכסף הפנוי שלי כדי לקנות נכסים שמייצרים לי כסף נוסף.

בפעמים הספורות שבהן פלטתי בטעות שאני לא רוצה לבזבז הרבה או שמוצר / שירות מסוים משקף בעיני ערך נמוך במיוחד, תיקנתי מיד והסברתי שאני חוסכת כדי לממן מקדמה על משכנתא. קצת הטריד אותי לגלות שהתירוץ הזה הפיג תוך שניות כל חשד או סימן שאלה.

בכל פעם שנקלעתי לשיחות מסדרון מזדמנות על אלכוהול, מכוניות, שעונים, אקסבוקסים, פלאזמות, אייפדים, הופעות, חוגים, חופשות, צימרים, קרוזים, בגדים, תכשיטים, איפור ובשמים, הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהבעלים של הצעצועים הללו גאים בהם מאוד ולהוטים להשוויץ בהם.  ידעתי שהם מצפים שאביע עניין והערצה כנה למשמע אנינות הטעם שלהם. לכן בכל פעם שהמידע משנה החיים הזה הובא לידיעתי הקפדתי לזייף עניין אמיתי.

הנקודה היא שבשום שלב לא שיקפתי לסביבה הקרובה מדוע אני מתנהגת כפי שאני מתנהגת. העדפתי להימנע מהתנגשות ישירה מהסוג הזה, ובמקום זה ניסיתי למצוא הסבר קביל מבחינה חברתית שלא ייתפס כשיפוטי, עוין, מנוכר או מתנשא. לא איתגרתי את עקרונות היסוד הצרכניסטים, שלפיהם כל תשוקה היא צורך, כל צורך הוא "זכות", ושכסף קיים אך ורק כדי שאפשר יהיה לשרוף אותו.

אם היה הבדל משמעותי בין ההתנהגות שלי להתנהגות של עמיתי, ניסיתי לייחס אותו למשתנים נסיבתיים שאינם תלויים בי. מעל לכל, הקפדתי שלא לייחס את השוני לניסיון יזום לעצב סגנון חיים שמאיים וחותר תחת הנורמות והערכים הבסיסיים שעליהם מושתת שיעבודם המתמשך.

הבנתי שצרכניזם הוא ביסודו אמונה דתית, עם טקסים משלה ועקרונות תיאולוגיים משלה, ושאין שום דבר שאוכל להרוויח מניהול "ג'יהאד סולידי" ישיר נגדה. לכן דחיתי את הג'יהאד הזה בכמה שנים – עד שפתחתי את הבלוג הזה.

למעשה, גם כשחתכתי בסופו של דבר, אמרתי לעמיתי שאני לוקחת פסק זמן קצר כדי לחיות על החסכונות שלי עד שיאזלו.

איש מהם לא ידע – ולא צריך היה לדעת – שהחסכונות שלי לא יאזלו לעולם. 🙂

ולשאר החדשות, אפרופו ערך תמורת מחיר: בלוהוסט מציעה היום, החל מ-09:00 שעון ישראל, דיל סולידי במיוחד ל-24 שעות: דומיין+אחסון תמורת 11 ש"ח (2.95$) בחודש.  זו הזדמנות להקים את הפינה האישית שלכם באינטרנט במחיר נמוך במיוחד. מוזמנים להיעזר במדריך שלי בנושא: איך לפתוח בלוג.

הירשם
הודע על
guest

146 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
ישראל

אחלה פוסט!
תודה, דורין.

נועם

השעון. יום אחד הציג אחד העובדים את השעון החדש והנוצץ שרכש לעצמו. ברייטלינג טכוגרף מזהב של טייסים עם דיוק מדהים שעלה לו במבצע מדהים ואחרי התמקחות 9500 דולר. כמובן שכל החברים במשרד התפעלו, הסתכלו, וכל אחד השוויץ בשעון שלו ואמר שבשנה הבאה הוא משדרג ועובר גם הוא לברייטלינג אבל מהדגם שייצא בשנה הבאה. כולם היו מרוצים מאד מעצמם. חייכתי לעצמי בסתר ליבי. ניסיתי להיזכר היכן מונח השעון הישן שקיבלתי כמתנת נישואין מהוריה של אשתי. איני עונד שעון כבר 7 שנים. גם לא טבעת נישואין. החופש הכי גדול הוא לא להצטרך לדעת מה השעה בכל רגע. שעון צריכים רק אנשים שלא… קרא עוד »

עודכבשה

פוסט נהדר! אחת החוויות הטובות בחיי היתה כשהגעתי ללימודים גבוהים במוסד אקדמאי מכובד ומצאתי את עצמי במעבדה מלאה באנשים אינטליגנטים ואימדיבידואלים במיוחד. כמיטב המסורת באקדמיה לפחות 50% מהזמן הוקדש לדיונים עולמיים. אבל שם היו אלה דיונים מאירי עיניים שנסבו על כל נושא חשוב בעולם כמו תורת הגזע ונסבו לעיתים קרובות על השקעות בבורסה והדרך לעושר. כל זאת מאנשים שהרוויחו מילגה אקדמאית עלובה למדי אבל היה להם את הזמן והיכולת לחשוב לאורך זמן איך לשפר את מצבם. המסקנות היו דומות להטפות הנפוצות בבלוג זה. בקיצור במסגרות הנכונות ועם סביבה תומכת ניתן לפתח את החשיבה העצמאית ואף ניתן לעשות זאת בצורה נעימה… קרא עוד »

גל

בדיוק, אבל בדיוק מה שבאתי לרשום בעצמי עכשיו.
כדוקטורנט בטכניון, אני די מופתע וממש מרחם על האנשים שעמיתיהם הם כמו שמתוארים פה בבלוג.

בלי להתנשא חלילה, אצלנו לא תראי אף אחד מתהדר בצריכה מוגברת אלא להיפך. כל אחד קורא/מודע לבלוגים כלכליים וחתרניים כאלו או אחרים. התעיילות היא ברורה בעולם של מהנדסים (לפחות כאלו שלא חיים כמו עכברים, כמו חלק מבעלי תואר ראשון).
שיחות הצהריים הרבה יותר מעניינות, ולא אגזים שאומר שהן ברומו של עולם.

כפיר

1. כאדם שחזר מרילוקיישן של שנים רבות בהודו, אני מזדהה עם דברייך לחלוטין. בכנות, אני מופתע שהשכלת להבחין בתרבות הצריכה האינסופית הזו, מתוך המטריקס. תובנות אלה רכשתי רק ממבט מהצד, רק לאחר הסתכלות מרוחקת על התרבות המערבית. 2. ברשותך אחלוק קצת מחוויותיי בהודו.בארץ אקזוטית זו, הייתי סוג של עוף מוזר. הייתי נהנתן או אפילו "רוק סטאר" במונחים מקומיים. בחברה בה הקולגות שלי היו חוסכים כ 70 אחוזים משכרם, אנוכי החזקתי נהג פרטי, עוזרת בית, מאלף כלבים, צי של עוזרים. במובן מסויים, חייתי חיים כפולים בדיוק כמוך, רק הפוך. חיים בהם כלפיי חוץ, הייתי צנוע וחסכן בדיוק כמוהם ואילו הלכה למעשה,… קרא עוד »

galgal21

תגיד איך זה שבהודו חוסכים כל כך הרבה ולמרות זאת מצבם קשה? לפי מה ששמעתי ל-60% מהם אין מים זורמים וחשמל, תנאי תברואה ירודים ביותר, מצב הכבישים גרוע ביותר, רעב ועוני.

כפיר

1. אם נדמה את חיינו כמשחק מחשב, היה ונולדת הודית, את משחקת במשחק ברמת קושי קשה. נסיבות מקום הולדתך משפיעות רבות על יכולתך לשגשג ולחיות ברווחה, אין זה אומר שזה לא אפשרי, זה פשוט הרבה יותר קשה כך שהשוואה לישראל אינה נכונה מתוקף השונות התרבותית, דתית, לאומית. 2. לשאלתך למה מצבם קשה, התשובה תינתן במשפט ציני אך מדויק – כשהראש חולה, הרגליים כואבות. בשפה יותר פשוטה, שחיתות. שחיתות שלטונית שמקלה כל דבר טוב במדינה הזו. לדוגמא, מומבאיי (מקום מגוריי) היא עיר החלומות של אומה של מילארד, עשירי הודו גרים בה והעשירה במרחק רב מעריי הראשה האחרות כגון דלהי, צאניי וכו.… קרא עוד »

Yael Levy-Pery

נכון מאוד, מאוד מתחברת לכתוב
תודה רבה

me

נשמע כמו לחזור בתשובה…

esh

לי נשמע הפוך, לצאת בשאלה (ולהסתיר במהלך התהליך עד לביצועע הניתוק הפיזי שקורה הרבה)

ירון

פוסט מרשים. משקף אחד לאחד את תובנותיי שלי. ואגב בגיל 45 עם שלושה ילדים פרשתי מעבודה. איני צריך לעבוד עוד יום אחד בחיי. לפני שהסולידית הפציעה אפילו חשבתי לכתוב ספר " שכיר, מעמד בינוני, ומיליון דולר בבנק". אבל הסולידית רהוטה ממני כך שאין צורך. למעשה היא הכותבת הכלכלית הכי מעמיקה ורהוטה בעתונות הישראלית. ללא מתחרים.

שרון

ירון איזה כייף, שתף איך הגעת להישג כזה מרשים. אין כמו הצלחות כדי לתת כוח להתמיד ולהאמין בדרך.
בכלל למי שטריה בדרך, משוכנעת שזו הדרך אבל מתמודדת עם שאלת האיך, אשמח לכל הפניה בכיוון הנכון, תודה רבה!!!!!שרון

נועם

היי גם אני חיי חיים כפולים. לא רק כפולים כי אף חיים משולשים. גם אשתי לא יודעת שהמטרה האמיתית היא פרישה מוקדמת שאף מנהל מטומטם לא יגיד לי עוד מה לעשות. שנינו שכירים בהייטק. נושאים עשר שנים. שלושה ילדים. רכב אחד בן 6. גרים בדירה שכורה וחיים חיים די צנועים. לא חוסכים על חינוך. אני בן 39. אשתי בת 38. מיליון דולר בבנק. אני חיי לפי התוכנית כבר 15 שנים. ומבחינת החיסכון היא מצליחה יותר מהמשוער. הבעיה היא שלא חזיתי ובעצם אף אחד לא חזה את הריבית האפסית שקיימת היום בשוק. ממיליון דולר אתה מקבל 1 אחוז שנתי בקושי כלומר… קרא עוד »

Nisim

פוסט מעולה. ממש נהנתי לקרוא.
תודה 🙂

רינת

טור מעולה. כל כך נכון…והאנלוגיות שלך מבריקות…

Nisim

זה בעיקר עזר לי לפתור את אותה הדילמה שאני חווה אצלי בחיים.

נועם

יופי של פוסט דורין !
נכון ומדויק. בתור איש הייטק שנים רבות, אני יכול לומר שמי שחושב וחי שונה מהנורמה חייב לחיות חיים כפולים כדי לשרוד בסביבה הזו. אחרת, הוא "יסבול" מכל מיני ריקושטים שיבואו לידי ביטוי באופנים שונים: חברתיים, ועד כדי תפקוד יומיומי בעבודה.
כרגיל, נהניתי מאוד מהחדות והשנינות שלך, כמו גם מהתמונה של הכלבים 🙂

דור

תודה לך, פוסט חשוב וחכם מאד.

ענבל

תוכלי בבקשה להרחיב, אולי לכתוב פוסט בעניין, לגבי נכסים שמייצרים לך כסף נוסף?

Alon Shemesh

רוב הפוסטים באתר מרחיבים לגבי נכסים שמייצרים כסף נוסף, בעיקר מניות ואג"ח אבל לא רק.

עמיחי מזרחי

לגבי הדיל הסולידי – עדיך להמתין לנובמבר, לתקופת המבצעים של יום שישי השחור / סייבר מנדיי וליהנות ממחירים עוד יותר זולים

Davies

נראה לי שחבל להגדיר את האחר כאויב, גם כאשר ההתנהגות שלהם דומה לתואר. עדיף להתיחס בצורה כנה לשאלות שנשאלות וככה מי שלא מעוניין לשמוע את דעותיך בנושא לא ישאל, ואם מישהו יתעניין יכולה להתפתח שיחה מעניינת ואולי אפילו לפתח ידידות כנה. לא נגיע לידידות מזויפת ותשובות בסיגנון ה״אני מתאמנת לטריאתלון״ אפשרי לדעתי לראות את המציאות בצורה חיובית יותר למרות שכל מה שאמרת נכון

בני

מאד אוהב את הגישה וההצגה

אמנם הסיבה מובנת, אך גם כאן, שילוב פרסומות הוא דחיפה של האחר לצרכנות כדי לממן פעילות שלי…….. כמובן שאם הקורא חסין פיתויים …….. 🙂

thewaler

אפשר גם לפתוח חשבון Patreon ולהתבסס על תשלום וולנטרי של קוראים, אם נשמע לך מעניין.

avi

בלוג לאנשים משלמים לדעתי יראה על יותר רצינות של הקוראים ועדיף על פרסומות. אשמח לשלם לך תשלום חודשי/שנתי ושהבלוג יהיה סגור רק לאנשים משלמים.

vvvlad

1. מצחיק שכנראה ממש לא הבנת את המטרות של הבלוג ומה שהסולידית כותבת בו. עצם ההצעה שלך מנוגדת לכל הרעיון. בזבוז כסף…
2 – אתה רציני?

גיורא

ביום שהאתר ידרוש תשלום הוא יפסיק להתקיים. ובכלל החוכמה היא לא לעטוף את האנשים בנילון כדי שלא יחשפו חס וחלילה לפרסום אלא לתת להם חיסון שידעו לשרוד פירסום כזה או אחר. אני דרך אגב תמיד מבצע קליק על פירסומת אחת או יותר המופיעות באתר, כתרומה. חלק מהמפרסמים משלמים רק עבור קליקים…

עמית

אני נהנה מויכוחים. מטיף כל הזמן

אינדיאני

אני לא מבין את ההתעסקות האובססיבית הזאת בקבלת אישורים מהסביבה, אף פעם לא עצרתי לחשוב אפילו לרגע מה העמית שלי לעבודה חושב עליי. לנסות ולהסביר לצרכן כפייתי על חיסכון בעיניי משול לאינדיאני שרוקד ושר כל היום סביב המדורה בציפייה לזה שירד גשם וכשבאים ושואלים אותו מה אתה עושה למה אתה רוקד כל היום סביב המדורה? הוא לא יזרוק לפתע את הכובע הנוצות ויגיד לעזאזל קיבינימאט הוא צודק אין כל הגיון בדברים שאני עושה…

רונית

סולידית יקרה,
כל טור שלך הוא פנינה אמתית. האמיתות שאת משקפת ומטיבה לבטא מגיעים בסופו של דבר במישרין או בעקיפין אל הלבבות של אלו שנפתחים אט אט ולאלו שטרם.
המשיכי להעיר ולהאיר בפנסך המחודד את הדברים -שוב ושוב ושוב
כמו כל מהפכה -הדברים זזים לאיטם-
הדור הבא של המיועדים להיות האוגרים על הגלגל- אלו שאחרי צבא – רבים מהם מדברים בשפתך ..

אחד העם

סולידית יקרה- תודה על שהיטבת לתאר בקצרה ובחדות דברים שאני, ורבים אחרים, מרגישים זמן רב. תודה על אמת מזוקקת ואמיצה.
רונית – מסכים עם כל מילה ומצטרף לבקשתך ולתקוותך שאלו האנשים שיובילו את המהפכה לשחרור מהעבדות המודרנית.

Jcrew

כל כך חכם ומחכים.. במיוחד בבוקר שבו העיתונים מדווחים על שיאי קניות ובזבוזים צרכניים שנוסקים לגבהים חדשים.. אני כבר שיניתי לעצמי ולמשפחתי את החיים בעזרתך, אולי בקרוב אסביר איך בטור אורח.

רוני

מסתבר שיש עוד מכנה משותף לדבר עליו בעבודה. הבלוג של הסולידית. אני לא נקטתי יותר מידיי בהסתרה או בגיהד סולידי בעבודה ודווקא יצא לי לפתוח שיחות עם אנשים על הבלוג והיה לנו מכנה משותף. יש אנשים שעד היום אני מדבר איתם על הבלוג סולידיות והוצאת כספים. זה אפילו נושא שיחה דיי נחמד כשעמית שלי מספר לי שהוא מוציא 100 שח כל סופש על בריכה למשפחה ואני אומר לו שזה יחסית יקר ושאני משתדל להקפיד ללכת עם הילדה שלי לגינה. ככל שיש לך יותר חשיפה הבלוג נהיה לגיטימי והרעיונות בו לגיטימיים יותר ויותר. אגב. היו כמה עמיתים שאכן עדיף היה שלא… קרא עוד »

מאיה

כל הכבוד! אותו דבר חוויתי כשהתחלתי להתאמן בחדר כושר ולבשל לעצמי אוכל בריא לעבודה והשגתי גוף ביקיני בגיל 36. בנות בעבודה ובמשפחה לא קיבלו את זה ואמרו כל מני דברים. ואני אפילו הייתי כל כך להוטה ללמד, להראות את הדרך שהכול אפשרי… מהבלוג שלך הבנתי שאסור להגיד לי שכל זה בשביל להראות טוב זה מרגיז במיוחד את הסובבים אלא לחפש תירוצים כמו ציליאק למה התחלתי לבשל לעבודה 😊

רפיק

אחד החזקים

renanasworld

חברה בה מי שהולך על עצמו צריך להסתיר ולהסתתר, האמת מתקשה לנשום בה. תודה לך. על ההשראה שאת.

עומר

ואם אני אוהב חופשות?
ואם אני אוהב סקי?
ואם אני אוהב שהדירה שלי גדולה יותר מ-70 מטר מרובע?

אורי

אז אין בעיה, עכשיו תשאל את עצמך מה אתה אוהב יותר,
כמה ימים בודדים של חופשה (שהיא לא באמת משקפת חופשה אמיתית אלא רק תרבות צריכה – יש גם כתבה על הנושא הזה פה)
ושעכשיו תצטרך לעבוד במשך חודש 12 שעות ביום כדי לממן כמה ימים של "חופשה".

או שאתה פשוט יכול להיות בחופשה כל הזמן, זה משהו אחר לגמרי.

מאוד קל לחשוב במונחיים חומריים,
אני יכול לומר לך מניסיון אישי שלומדים להעריך את הזמן, רואים בכלל שאין השוואה בין חופש אמיתי וזמן פנוי לעומת עוד חדר בדירה מתקלפת.

Mip

זאת, זאת ההתנשאות שהיא מדברת עליה רק מהכיוון השני. לא כל מה שאנחנו אוהבים משקף את תרבות הצריכה. לפעמים אנחנו פשוט אוהבים. אני קוראת אדוקה של הבלוג ומסכימה עם הרבה ממה שנאמר כאן, אבל אחד הדברים שאני לא מסכימה איתו הוא הנושא של המשכנתא. מה שהסולידית מספרת לגבי מקום העבודה, אצלי זה ככה לגבי בית. הלחץ הנפשי של לחיות בבית ששייך למישהו אחר קשה לי מאוד. אני תלויה בגחמות שלו מבחינת מחיר, צורך לתקן, שיפוצים וכן הלאה. לעומת זאת אני ממש אוהבת את העבודה שלי ואפילו את חופשת הלידה קיצרתי קצת כדי לחזור לעבוד במשרה חלקית כי התגעגעתי. לאנשים שונים… קרא עוד »

Ariel

תודה על התגובה שלך.
אני מסכים לחלוטין.
וכן אני מוכן לשלם מחיר כדי לראות נופים מדהימים ויחודיים.
זה בסך הכל סדר עדיפויות אחר

Anderson

מדויק

ארז

אחלה תגובה MIp

Brz

אורי, אני אוהבת את העבודה שלי ואוהבת סקי. אני שונאת לסדר את הבית ואני שונאת לשטוף כלים. עשיתי בחירה מודעת מתוך סדר העדיפויות שלי, ובחרתי לעבוד בעבודה מסויימת שתאפשר לי גמישות סבירה, ואת הכסף אני מקצה בחלקו לחיסכון, ובחלקו להנאות החיים "הסתמיות" ו"הנבערות", כמו חופשות סקי, חופשות בהכל כלול ומנקה. זה לא כי אני לא יודעת לנקות או לא יודעת להבעיר אש בתנאי שטח ולבנות אומגה מסנדות, אלא זה מפני שאני אוהבת "חופשות סינטטיות" ולעשות בלאגן בבית ואז לחזור מהעבודה המגניבה שלי ולגלות שכל כולו נקי ומסודר. לא בוכה לאף אחד, לא מבקשת מאף אחד. אני חושבת שלסולידית הייתה חוויה… קרא עוד »

איש(3718)

עומר,

כל עוד אתה עושה זאת מהכנסותיך, ולא נכנס לחובות בגלל זה,
וכל עוד אתה לא חושב שזה משהו שכולם "חייבים" לעשות, והמדינה חייבת לממן לך את זה, אז זה בסדר גמור.

V

בוקר טוב😃

אורי

ענק, פשוט אין כמוך. אני רק רואה איך הצעירים של היום משעבדים את עצמם למוות בשביל דירה מסכנה בעיר לווין בסכום בלתי נתפס של 1.8M ל-30 שנה הקרובות, שבכלל העתיד התעסוקתי שלהם לא ברור ל-5 שנים הקרובות ואני פשוט נדהם מחדש. עוד הלוואה ועוד התחייבות ועוד רכב בתשלומים ועוד גאדגטים ובזבזוזים שאני לפעמים לא מבין את הרציונאליות. הם כלכך פוחדים מפיטורים ולא יכולים להרשות לעצמם להיות חולים והם אלו שגרמו זאת לעצמם. בנוסף אני נדהם מכמות האנשים סביבי שכלכך דוחפים אותי לקנות דירה שאני לא צריך, ובגודל שאין לי צורך בו ובמחיר אסטרונומי כי המחירים רק עולים, ומחר אני לא… קרא עוד »

גלעד

ואולי דווקא בגלל שזמן הוא המשאב הכי יקר לנו ושהחיים שלנו קצובים, אנשים חיים כאילו אין מחר, אכול ושתה כי מחר נמות?

אני אישית מצדד לחלוטין עם הסולידית ומיישם כבר שנים את פילוספיית החיים שלה עם 4 דירות שאני משכיר

הילה

אורי, בכל מה שאתה כותב יש אמת. לאחרונה אבא שלי מאוד רוצה שאקנה דירה למרות שאין לי משפחה עדיין ואני די חופשיה. הוא טוען שחיים של שכירות זו זריקת כסף לפח רק כדי להגיע לגיל הזהב חסרת בית ותלויה בגחמותיהם של משכירי דירות, שגם הם מעלים ומעלים מחירים. מה דעתך על זה?

נתלי

אני תמיד תהיתי מה עושה פנסיונר שצריך לשלם שכירות שרק עולה ועולה (אפילו אם הוא גר לבדו בדירת חדר מצ'וקמקת) מפנסיה מצומקת וקצבת זקנה שבקושי מספיקה לכלום. מעדיפה להשתעבד 25 שנה כל עוד ביכולתי לשלם, ובעת זקנתי לא לדאוג שמה יזרקו אותי לרחוב.

רפאל

מזדהה עם מה שכתבת,והדברים מאוד נכונים,בעיניי לפחות,,
נראה לי שאת (ההמצאה הזאת) של חיים צנועים,לא ללכת אחרי מותרות ודברי הבל
ולהתרכז בעתיד ובדברים הנחוצים באמת,,המציאו החרדים כבר עשרות שנים
ואין להם בעיה עם זה,,וכמובן עוד להטיף על זה בגאווה,,
כי זאת דרך התורה,,

עוקבת נאמנה

במובן הזה, התימנים הכי סולידיים …

דודי

אכן החרדים זו תוגמא טובא להתנהלות סולידית וחסכנית תוך חשיבה רחוקת טווח.

ישראל

עומר קודם כל תייצר הכנסות פאסיביות ואז תצא לחופשות,תשדרג את הבית,סקי וכו….
ברגע שתייצר מספיק הכנסות פאסביות ראה ערך תיק מניות\אגח\נדלן מניב תוכל לממש כל פנטזיה וזה בלי לפגוע לעצמך בקרן ובעתיד.

א

ואם רמת ההכנסה שלי לא מאפשרת לייצר את זה כבר עכשיו? הכל עניין של סדרי עדיפויות…

זיוה פיטוסי

איך יכול להיות בטחון כשאין דירה.קטנה .צנועה.ולא במרכז אבל דירה משלך.מי שחייב לשלם שכ"ד כל חודש לא מרגיש חובה לעבוד ? איפה השקט והבטחון מול משכיר שיכול להעלות את שכר הדירה ? אני אוהבת מאד את הגישה של דורין.מאמצת חלקים גדולים ממנה אבל יש לי גם ביקורת על חלקים אחרים בעיקר בקטע המשפחתי והחברתי.

דימה

"ג'יהאד סולידי". XD
יפה, נהנתי לקרוא. כבר הרבה זמן לא היה פוסט בסגנון הזה.

רון

השורה התחתונה היא אכן התובנה המשמעותית – צרכנות היא סוג של דת, שרבים סוגדים לה, בעיקר כיוון שנחשפו אליה משחר ילדותם. למלחמות דת אין סוף טוב, ולכן עדיף להימנע מהן, בבחינת איש באמונתו יחיה. מצד שני, אני לא חושב שצריך לנהל חיים כפולים, אפשר להחזיק באמונה אחרת מבלי להטיף ומבלי לנסות להמיר את דתם של אחרים. כמי שחי שני עשורים בסביבת עבודה דומה לזו שהצגת (עד השחרור המיוחל), לא נתקלתי בקושי גדול להסביר שהשימוש שאני עושה בכסף הוא – קניית ערכים (שלי), חוויות, וחופש כלכלי עתידי, ושלצורך כך אני מוותר על איסוף מותגים ומוצרים יקרים. בכל בחירה יש רווחים והפסדים,… קרא עוד »

זוהר

אני עוקב בדריכות אחרי כל פוסט. מעולה כרגיל.

עמר

תוכלי בבקשה לעשות פוסט על טיול אחרי צבא… חיילים משוחררים שורפים 60 אלף שקל.

אור

כתבת פוסטים קודמים שאת מגדילה את התיק השקעות שלך אחת לרבעון איך את עושה זאת ללא הכנסה ?ושכל ההכנסה מנכסים מניבים משמשים אותך למחייה?

אורן

היי עמר, אני לא יודע אם אתה שואל בשביל עצמך אבל אני יכול לומר לך שזה מאוד אישי. אני הוצאתי על טיול אחרי צבא בערך 35 אלף ש"ח וזה היה אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי בחיים. טסתי למזרח ובעיקר לסין, ראיתי תרבות שונה בטירוף, אוכל יוצא דופן ומנהגים שלא דמיינתי שאראה. זה היה שונה מכל מה שהכרתי בעולם המערבי ונהניתי מחופש מוחלט שיכול לקרות רק בטיול אחרי צבא או בפנסיה.
לא מצטער על הטיול לשנייה וזה כנראה היה הדבר הכי טוב שהוצאתי עליו כסף אי פעם.

יובל

לבלוג הסולידית נחשפתי תוך כדי "הטיול הגדול". אכן הרווחתי הרבה כסף מיד לאחר השחרור ו"שרפתי" אותו על טיול בן 7 חודשים, וקשה להגיד שאני מתחרט. למדתי הרבה בטיול הזה- על עצמאות, על תרבויות אחרות ועל תפישות עולם שונות. יותר מהכל- הרגשתי באמת חופשי, יכול להיות כי הדחקתי את המצב הכלכלי שמחכה לי בארץ לאחר כשאחזור. אני חושב שלטייל זה אולי הדרך הראויה ביותר להוציא כסף, אם כבר להוציא אותו. אם הייתי במצבה של הסולידית, הייתי מטייל בעולם מקצה לקצה, 1000$ לחודש הם סכום מספיק ביותר למטייל הממוצע – ובמדינות העולם השלישי אפילו סכום מגניב ממש. נכון שטיול הוא לא הדבר… קרא עוד »

ענת

מאיפה הקביעה הזו ש"חיילים משוחררים שורפים 60000 ש"ח בטיול אחרי צבא"? קודם כל, זה לא 60,000. אני טיילתי 6.5 חודשים בדרום אמריקה, ועוד במדינות היקרות – צ'ילה, ארגנטינה וברזיל, ב-25,000 ש"ח כולל טיסות. שנית – לא שורפים. כמו שכתבו כאן מעליי, זו היתה אחת החוויות הכי מדהימות, משנות חיים, זכורות לטוב, מהנות, מלמדות, (למדתי גם שפה על הדרך) ומה לא. אחד הדברים הכי טובים שהוצאתי עליהם כסף בחיי. תזכורת – אנחנו מחפשים להוציא כסף על דברים שנותנים לנו ערך, ולהפסיק להוציא על דברים שלא נותנים. זו בערך מהות הבלוג הזה, לא? חוץ מזה שב"טיול הגדול" הדבר הכי כיפי הוא –… קרא עוד »

סטודנט

הבלוג שלך שינה לי את החיים דורין, תודה!

שי

נראה שאת באמת מאמינה בדרך החיים הזאת ומנסה להציג בפני אנשים אפשרות לחיים שונים, בהם הם אדונים לעצמם ולזמנם. לדעתי את אידאלסטית ומן הסתם אני מניח שהיית שמחה לשפר את איכות החיים של הקוראים על ידי התובנות שלך. לכן יש לי שתי שאלות ואשמח אם את (או מי שמזדהה איתך) תוכלו לענות לי: 1. נניח והיית סוחפת של השומעים שלך ורבים היו הולכים בעקבותייך. מה היה קורה אם היית מוזמנת נניח לכנס של ההסתדרות הרפאוית והיית משכנעת את כול הרופאים המומחים שם, בעלי ניסיון של מעל 10 שנים (שברובם יכולים לפרוש מחר בהתאם לעקרונותיך, היו משתכנעים ועוזבים את העבודה מחר… קרא עוד »

שי

כמו שאת יודעת היטב, במקרה כזה לא היה שוק ואנשים היו מתים מרעב. הזבל הצרכני הוא שמניע את הכלכלה ובלעדיו לא היה אינטרנט או עיתונות או תרופות. בקיצור, היינו חיים כמו לפני אלף שנה.
אבל היי העיקר שכל אחד אדון לעצמו

יאיר

שי – מילים כדורבנות. מעטות אבל קולעות.
דורין צריכה להודות (אבל קצת קשה לה ) שלמרות כל הקסם שבדבריה ובהגיגה אתה צודק מאד. החברה האנושית לא יכולה להתקיים ולהתקדם ולהשתפר עם פילוסופיית חיים "אידאלית" כמו שמציגה דורין.
יחד עם זאת – גם 30% ( לצורך המחשת הרעיון) ירידה בצריכה המטורפת של החברה המודרנית יכולים להביא ישועה לכדור המסכן והמנוצל שלנו. גם עם זה אפשר יהיה לקיים חברה אנושית מתקדמת מתפתחת ולא ממש מוטרפת.

ענת

מאיפה הקביעה הזו שהזבל הצרכני הוא שמניע את העולם?
למה שבמקום לקנות הרבה מוצרים גרועים אנשים לא יקנו מעט טובים ויקרים יותר?
ועוד משהו. בחברה מופחתת "זבל צרכני" יהיו פחות אנשים חולים, פחות זיהום סביבתי שגורם להוצאות גם אם זה לטווח הארוך – אף אחד לא טורח לשקלל את זה בחישוב.

ענת

למה רוב האנשים ששומעים את המלים "איכות סביבה" חושבים שמדובר על לחזור לחיות במערות ולחזור 1000 שנה אחורה?
שמעתם על זה שבאמצעות טכנולוגיה דווקא אפשר לעשות דברים חכם יותר, חסכוני יותר וסביבתי יותר?
אף אחד לא מתכוון לחזור אחורה, להיפך. מתכוונים להשתפר, להמשיך לקיים את רמת החיים שלנו באמצעים שפחות מזהמים את הסביבה.

עודכבשה

אני חושב שהתשובה האמיתית למס' 2 (למרות שעדיין היפותטי כמובן) זה שבעולם כזה שבו אף אחד לא מייצר ערך אין עלייה של ערך המניות.
התוצאה של זה זה חוסר היכולת של הסולידית להמשיך לקיים את סגנון החיים שלה לאורך זמן (היא מתבססת על תשואה של 3-5% לשנה בתכנונים שלה) ואז היא פשוט תצטרך לחזור לעבוד.
סה"כ לא בלתי מתקבל על הדעת.

ענת

אבל עולם כזה כן מייצר ערך. פשוט ערך מסוג אחר. בר קיימא יותר. מזהם פחות.

קובי טורנהיים

היא לא נגד עבודה, גם דורין עובדת בהחזקת האתר כתיבה וכולי, היא נגד עבודה מתוך לחץ של כסף, היא בעד עבודה מבחירה, שתעבוד במה שאתה אוהב, מה שנותן לך סיפוק, האדם מטבעו רוצה לעבוד בכדי שתהיה לו משמעות בחיים.

אור

היי אני קורא ותיק של הבלוג ופעמים רבות נתקלתי בניסוחים שונים בטיעון הזה: אם כולם ינהגו כמו הסולידית ויצרכו פחות הכלכלה תקרוס. אבל זהו טיעון שגוי כלכלית. לכאורה זהו טיעון היתרון היחסי המסביר מדוע מסחר הוא טוב. ושאם המסחר הבינלאומי יפסק אנשים ימותו ברעב. אבל למעשה הוא מזכיר יותר את טיעון החלון השבור. לפיו תאונות, כמו למשל חלון של בית שנשבר, הוא דבר טוב לכלכלה כי הוא מייצר פרנסה למשפצים וכו'. אבל הטיעון מתעלם מכך שהכסף (השטרות) וההון שהם מייצגים (הזמן של המשפצים) היה מושקע אחרת בדברים אחרים (למשל בניית עוד חלונות) שהיו מביאים תועלת גדולה יותר לכלכלה. אם אנשים… קרא עוד »

ענת

בדיוק המחשבות שלי.

אורן

לא הכל חייב להיות שחור ולבן. אני מצליח לחסוך סכומים יפים מאוד במשכורת לא גבוהה במיוחד ועדיין להנות מטיסות לחול (שעולות לי בערך רבע ממה שעולה לרוב, רק כי אני לא קונה ביוקר) ומהליכה להרבה מסעדות ובתי קפה בחודש.

יש גם אמצע, זה לא חייב להיות חיסכון אגרסיבי וכמעט דתי או מינוף של מיליונים ובזבזנות אינסופית.

איה

אצלי בן הזוג עדיין נוטה להיות 'נורמאלי'. למישהו יש המלצה על בלוג או ספר ברוח הסולידית באנגלית שאוכל לתת לו לקרוא?

Amnon

דורין,

מה שיפה בעניין, הינה התמדתך בגישה ובארגומנטים. וכן, בהנחלת הגישה והארגומנטים לקוראים, ככלי עזר אשר יוכלו להשתמש בהם הלאה, ובכך להפיץ את משנתך.
אני מצרף שוב לינק לTed talk נפלא של סטיבן פינק ורבקה נויברגר, אשר מתאר איך אמונה/גישה/דעה של אנשים, הופכת עם הזמן להיות הנורמה. זאת, אם האנשים דבקים מספיק לכל אורך הדרך ויכולים לבצע רציונליזציה של הגישה.
אגב, עיקר השיחה הינו האם ההתפתחות התרבותית שלנו (בהקשר של מיסוד נורמות חברתיות) נובעת מרציונליזציה או ממוסר.

בכל אופן, אם אכן גישתך תתברר כנכונה, ורק הזמן יוכיח זאת, כנראה שהנחת יסודות לשינוי מהותי בחשיבה של הרבה אנשים.

https://www.ted.com/talks/steven_pinker_and_rebecca_newberger_goldstein_the_long_reach_of_reason?language=en

תודה!

babta

יופי של פוסט….. מותר להוסיף עוד תובנות לאותו המצב?….. "לצד זאת, לאופי האינדיבידואליסטי של התהליך יש גם היבט פחות סימפטי: הוא עלול להיות מלווה בתחושת בדידות לא פשוטה"….. תחושת הבדידות לפעמים קשה מלחיצה בעיקר כאשר אין עם מי להתייעץ ולקבל חיזוקים על הדרך שבחרתי. "האסטרטגיה שלי בהחלט אותגרה מפעם לפעם"…. אבל בכל פעם שאני נאלצת להסביר למה אני עושה מה שאני עושה אני ממציאה כל מיני תירוצים פמיניסטיים…. לדוגמה: כדי לחסוך בצורה קיצונית דלק עברתי לרכב על קטנוע… אני שונאת לנסוע באוטובוס. להחזיק מכונית זה הון תועפות. הפתרון היה רכיבה על אופנוע….לפעמים רכיבה על אופניים…. כמה נשים בגיל 61 ראיתם… קרא עוד »

יצחק

הסולידית היקרה עוקב אחרי הפוסטים שלך במשך הרבה זמן. נהנה מאד מהכתיבה שלך גם במקרים שבהם אני מרגיש שאת אובר-ביקורתית כלפי אספקטים מסויימים. לגבי אגב עניין ה'חיים הכפולים', אני ואשתי בחרנו למשל לא לחסן את הילדים שלנו, אחרי שקראנו אינספור מחקרים שמעידים על בעייתיות מאד גדולה במערכת הבריאות ותופעות הלוואי שלא מפורסמות בצורה ישירה (אגב היה מעניין לראות את התייחסות שלך לנושא ברגע שתחקרי אותו כמו שאת עושה בנושאים אחרים) אבל רציתי לשאול אותך שאלה יותר פילוסופית על אורך חיים, בהקשר של תרבות הצריכה. נאמר ואדם יוצא לחירות כלכלית. והוא חיי חיים לא בזבזניים ופזרנים (קונה רק מה שצריך ובמחירים… קרא עוד »

משה

לטייל לא אמור להיות יקר.

יצאתי לכמה מסעות מאוד מכובדים בעלות של גרושים.

העיקרון המרכזי הוא לשמור את ההוצאות העיקריות בטיול (תחבורה, לינה ומזון) נמוכות.

Ariel

הבחירה שלך לא לחסן את ילדיך בארצנו היא בחירה קלה יחסית כי שאר הילדים מסביב מחוסנים ומערכת הרפואה כאן מפותחת מאד!
אני מתפלל בשביל ילדיך שלא יפגשו אדם עם מחלות קשות מארצות שבהם אין חיסונים (ויש אגב לא מעט כאלה בארץ, אבל כנראה לא באזור הנוחות שלך).
כשהם יפגשו אחד כזה (בארץ או בטיול בחו"ל) במקרים מסויימים רק תפילה תוכל לעזור.

מאיה

לדעתי הכל זה עניין של סדרי עדיפויות. כלומר התאמת דרישות ההנאה שלך למציאות היותר אידאלית מבחינתך. אם חשוב לך להשתחרר מתכתיבי החברה והתרבות שבה אתה חי הקובעת קריטריונים שונים להנאה אזי שגם להוציא סרט/דיסק/טיול הוא "תכתיב חברתי" ש"מסייע" לך לרצות את הדבר שיסב עבורך הנאה. החשבון הוא פשוט: האם לעשות דיסק/סרט/טיול שהוצאה גבוהה כרוכה בצידה, תסב לך יותר הנאה וסיפוק או
רווח כלשהו, מההנאה/סיפוק /רווח שיתקבל כתוצאה משחרור מאורח חיים מאומץ ותלותי?

נטלי

ההחלטה שלך של לא לחסן היא לא החלטה חכמה ולא נובעת משום מחקרים אלה מהפחדות של מתנגדי חיסונים שיש להם הרבה אינטרסים (סיינטולוגים, הומאופטים שמוכרים חיסונים "טבעיים" ועוד). נעשו מליוני מחקרים רציניים וסקירות מדעיים שמאשרות שחיסונים הם בטוחים ויעילים, מי שלא בא ממקצוע מדעי מאוד קשה לו להבין ולהעריך מאמר מדעי אמיתי ועל זה בונים מתנגדי החיסונים.
(הכותבת היא עובדת במעבדה אימונולוגית במכון וייצמן ומחסנת את ילדיה).

יצחק

קודם כל ההיטפלות של חלק מהמגיבים פה ל"עיקר" בהחלט מעידה על חשיבה ביקורתית ועניינית, אז כל הכבוד לכם. דבר שני באמת "מיליוני מחקרים" רוצה להכנס למספרים או להמציא אותם? וזה שאת עובדת במעבדה אימונולוגית נותן לך גושפנקא של אמת? אני מכיר ביולוגים ופרמולוגים ביו-רפואים שלא מחסנים את הילדים שלהם והם מאד שלמים עם זה. מה שיפה בבלוגים כמו של הסולידית זה שישנם אנשים משכילים וחכמים המבצעים בשבילך ניתוחים מעמיקים ומדוייקים ומספקים לך תמונת מצב שונה מהפופוליזם של התקשורת המרכזית, וישנם אתרים כאלה בעלי אופי רפואי ולא כלכלי ולא צריך להיות רופא או עובד מעבדה היום בשביל מה נכון, בריא יותר… קרא עוד »

Brz

לא ייתכן שקראת מחקרים איכותיים בנושא חיסונים שממליצים לא לחסן.
חבל שנדמה לך שלהיכנע לפרופגנדה אנטיחיסונית היא דוגמא לחשיבה ביקורתית.

Yih

הבחירה שלך לא לחסן היא טמטום טהור.
כן. אני יודע שזה נוגד את רוח הפוסט…

תומר

נראה לי שבחרת במקום הלא נכון להתגאות בעובדה שלא חיסנת. יש פה הרבה אנשי מדע(ואני בינהם) שקראו מאמרים מדעיים(אבל לא פסאודו) ויחלקו עליך. מאחל לילדים שלך שלא יידבקו מאף אחד ושלא ידביקו אף חולה עם מע חיסון מוחלשת בשום מחלה אקזוטית.

אורן

תותחית. מעריץ שלך.

אלי

צריך הרבה אומץ וחשיבה מקורית כדי לבצע פעולות כמו שתיארת, בזמן המסוים שבו עשית את זה.
הים זה כבר נשמע סביר אחרי הופעת הבלוג הזה…

קובי טורנהיים

הי דורין, כבר כמה שנים שאת לא עובדת כשכירה, לכן אני שמח לבשר לך שהאקלים החברתי השתנה וכיום ישנה פתיחות רבה יותר בקבלת אנשים שחוסכים בשביל העתיד,
דרך ההתנהגות שהצגת היא נכונה בעוד מישורים בחיים, למי שמעוניין לשמור על חיי חברה נאותים.
מצד שני אני אישית עשיתי את הקריירה שלי בזכות העובדה שלא היססתי לערער על המוסכמות החברתיות ולא התביישתי בעובדה שאני חי לפי תכנית כלכלית שבניתי לעצמי, וכך לאט לאט חברים מכרים ובני משפחה התחילו לפנות אלי שאלמד אותם כיצד לחיות כראוי עד שכיום זהו עיסוקי העיקרי.

ברק

אכן אני נוטה להסכים איתך שאדם אינו צריך להסתתר ולהתבייש בדרך התנהלותו הכלכלית.
הפוסט הזה מעורר בי נשכחות מהימים שעבדתי בהיי-טק ובהפסקות שיחות הקפה עובדים במחלקתי היו מתרברבים בגאג'טים החדשים שרכשו לעצמם, בהגשמת החלום של ריצוף הסלון בגרניט פורצלן, ברכישת קולט אדים חדש למטבח המדוגם ועוד כהנה וכהנה.
אני לרוב הייתי מתעמת עם אותם עובדים ומנסה להציג להם דרך אלטרנטיבית להתנהלות וחשיבה לעתיד…
לרוב לא זכיתי לאוזן קשבת ואף לעיתים לגיחוך אך כל זאת לא גרם לי להיות מבודד או מוקצה מחמת מיאוס.
לכל היותר ראו בי נונקונפורמיסט אך תמיד השמעתי את דעותי ,והדבר לא העיב על האוירה בהפסקות הקפה.

אשל

מדהים, בדיוק אתמול הייתה לי שיחה כזו, תודה

איתי

מצחיק ממש. היכולת הקומית שלך פרצה בגדול

Errol

אף אחד לא אוהב הטפות של חוזרים בתשובה לא משנה אם זה סגנון חיים/טבעונות/דת/ צרכנות
לכן עדיף לשתוק במקום העבודה על תובנות החיים החדשות

alex

קשה לנשים . לנו ,לגברים, קל יותר: אין בעיה פשוט להגיד : לא אכפת מכל השטויות האלה : דירה , אוטו , גדזיטים ….

יורן

לעניות דעתי, הפוסט הכי טוב שלך (עוקב אחרי הבלוג מתחילתו). רהוט, מקצועי, מנומק.
מתי תכתבי משהו על גידור מטבע?
תודה רבה תזכי למצוות

tombodefinitivo

פוסט מבריק! כל הכבוד.

tal

אני רק שאלה:

כשעבדת (בשנות העשרים שלך) והשגת את ההון הראשוני. מה היתה המשכורת שלך (ברוטו ונטו)?

מתכנת

שלוש שאלות שלא שואלים:
גיל שכר ומשקל

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן