בני 50+? הרכבת עוד בתחנה

הפוסטים ב"סולידית" פונים בחלקם הגדול לצעירים בתחילת דרכם.  המטרה היא לעודד אנשים צעירים לשחות נגד הזרם, ליצור תכנית לטווח ארוך ולדבוק בה, ליטול סיכונים פיננסיים מחושבים, ולהתעלם במופגן ממי שמבקש לנסוך בהם תודעת קורבן סביל.

 הטענה היא שבמקום לצעוד בתלמיהן החרושים של איה נאפה, מדבר הסלאר, המחלקות לסוציולוגיה ויחב"ל ומלונות הפאנג'ויה, אנשים בשנות העשרים לחייהם צריכים להיות פרו-אקטיביים ופרודוקטיבים, ולרתום את הונם האנושי האדיר (זמן+אנרגיה+בריאות) כדי להגיע לחופש כלכלי בשנות השלושים ואילך.

כל זה, כמובן, עלול לעורר את הרושם המוטעה שמא הרעיונות הנידונים כאן מתאימים לצעירים בלבד. ואכן, מדי פעם פונים אלי קוראים בני 50 ומעלה שמודים בעצב שלתחושתם הם כבר פספסו את הרכבת – שהם כביכול מבוגרים מדי כדי להתחיל כעת.

תשובתי הכללית היא שהעקרונות הבסיסיים שנדונים כאן –  תכנון לטוווח ארוך, אופטימיזציה כלכלית, גמילה מהוצאות מיותרות, הבחנה בין תשוקות לצרכים, חיסול חובות, חיסכון שיטתי של חלק גדול ככל הניתן מההכנסה החודשית והשקעתו בתבונה בנכסים מניבים – מתאימים וניתנים ליישום על ידי כל אדם בכל גיל, בין אם הוא מעוניין "לפרוש מוקדם" ובין אם לאו.

 למתמטיקה, אחרי הכל, לא איכפת בני כמה אתם.

הנקודה, במילים אחרות, היא שלעולם לא מאוחר להתחיל להתנהל נכון מבחינה פיננסית. שינוי אפשרי בכל גיל. קל יותר לטעון ש"אני מבוגר מכדי להשתנות" מאשר לנסות וליישם שינוי בפועל. זה נכון במיוחד אם עברתם את גיל 50 מבלי שחסכתם מספיק לעתיד.אלא שבמקרה זה, השינוי איננו אופציונלי. הוא הכרחי.

חוסכים מבוגרים נהנים משורה של יתרונות שיכולים להקל על השינוי הזה. כך, למשל, בגיל 50 ומעלה, רבים הסיכויים שהילדים כבר מחוץ לבית (ובשאיפה – מחוץ לתקציב ההוצאות). המשמעות היא שאפשר לנתב את מרבית ההכנסה לחסכונות נטו.

בנוסף, רוב האנשים מגיעים לשיא ההכנסה שלהם בגילאים 45-55.

לבסוף, נדמה לי שבגיל מבוגר הנרכיסיזם הולך ופוחת. אני חווה את זה באופן אישי: חברי הצעירים לספסל הלימודים מוטרדים בעיקר ממה שהעולם חושב עליהם, בעוד שלחברי המבוגרים מבתי האבות מתחוור שהעולם לא חושב עליהם כלל. הצורך הפוחת בתחרות עם אחרים הוא יתרון לחוסך מבוגר שמעוניין לסגל לעצמו סגנון חיים מינימליסטי יותר.

היה זה נפלא, כמובן, אילו הייתם מתחילים לחסוך כסף כבר לפני 30 שנה ובכך רותמים את את מלוא עוצמתו של אפקט הריבית דריבית לטובתכם. מצד שני, אפשר גם להבין, לאור מחזור החיים הצרכני הטיפוסי, מדוע אנשים מגיעים לגיל מאוחר ללא חסכונות הולמים.

במובן זה, מצבכם לא חריג כל-כך. רבים כלל לא מודעים למצבם הפנסיוני עד שגיל הפרישה המסורתי מתחיל להיראות באופק, אי שם בשנות הארבעים לחייהם. רק אז נופל האסימון: "שיט, לא חסכתי מספיק כדי לתחזק את רמת החיים הזו בגיל הפרישה."

אז אל תכעסו על עצמכם בגלל התנהלות פיננסית לקויה. הלקאה עצמית תסב רק תסכול שירחיק אתכם מהיעד. העבר קיים רק כמבנה אלקטרו-כימי בפינה נידחת במוח שלכם. אין לו כל משמעות מעבר לכך, ולכן גם אין טעם להתעכב עליו. התפקיד שלכם כעת הוא להתמקד במה שאפשר לעשות מעתה ואילך.

לא משנה מה הייתה הסיבה שלא חסכתם ברצינות עד עכשיו – דחיינות, בזבזנות, חיי קריירה, משפחה, פנאי – העניין הוא שכעת עליכם לעשות משהו בעניין. דחיינות היא שהובילה אתכם למצב הזה – ופרו-אקטיביות היא שתחלץ אתכם ממנו. התחילו היום.

בררו מה המספר

המשימה הראשונה היא להסתכל למציאות בעיניים ולהבין את חומרת המצב.

נקודת הפתיחה היא לחשב בדיוק כמה כסף דרוש לכם לחסוך כדי לממן את שנות הזהב שלכם. התכנית שתגבשו תיבנה סביב המספר הזה. זהו מדד הייחוס שלכם, שכנגדו תוכלו לאמוד את קצב ההתקדמות שלכם, להבין היכן אתם עומדים, לאן עליכם לשאוף, ומתי תוכלו להפסיק לעבוד.

מאחר שבגיל 50 אתם קרובים יותר (כרנולוגית) למודל הפרישה התלת-רגלי המסורתי (המבוסס על קצבאות הביטוח הלאומי, החסכונות הפנסיוניים והחסכונות השוטפים), יש לאמוד את מצבכם ביחס לכל אחד ממקורות ההכנסה הללו (זאת בשונה מחוסכים צעירים, שצריכים לתכנן כאילו לא תהיה פנסיה ולא יהיה ביטוח לאומי).

תחילה בררו את זכאותכם לקצבת זקנה מהביטוח הלאומי, את גובהה, ואת המועד שבו תתחילו לקבלה.  סכום הקצבה ליחיד (עדכנית ל-2017) הוא 1,531 ש"ח, ועל כך מתווספת תוספת ותק עד שיעור מקסימלי של 50% מקצבת הזקנה. לשם כך אפשר להיעזר במחשבוני הביטוח הלאומי.

בהמשך, אספו את כל הדו"חות מקופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים, וחלצו מתוכם את סכום הקצבה הצפויה מכל מקור החל ממועד הפרישה הרצוי (גיל 60 או גיל הפרישה החוקי). תוכלו להסתייע באתר משרד האוצר כדי להבין איך לקרוא את הדו"חות השונים.

לבסוף, יש לבחון את מצב החסכונות השוטפים – בבנק או בבית ההשקעות. לשם כך יש לחשב את השווי הנקי (סך כל הנכסים פחות סך כל ההתחייבויות). בהתאם לכלל ארבעת האחוזים, חלקו את המספר ב-300 חודשי מחייה.(*) הנתון המתקבל הוא הסכום החודשי שאותו ניתן למשוך מהחסכונות הלא פנסיוניים שצברתם .

כך, לדוגמה, אם השווי הנקי שלכם עומד על 300,000 ש"ח, משמעות הדבר שתוכלו לממן מכיסכם הוצאה של 1,000 ש"ח בחודש בגיל הפרישה, עד סוף החיים, עם סיכון מינימלי לכישלון.

(*) חשוב: התרגיל הזה יוצא מנקודת הנחה שהכסף שחסכתם מושקע וצובר תשואה. אם אתם מעוניינים בהערכה שמרנית יותר, השתמשו בכלל שלושת האחוזים, וחלקו את השווי הנקי ב-400 חודשי מחייה.

סכמו את ההכנסה החודשית המיועדת מכל אחד משלושת המקורות הללו – ביטוח לאומי ,פנסיה והחסכונות האישיים שצברתם – וכן מקורות אחרים הצפויים להניב הכנסה לפסיבית לאחר שתפרשו (שכר דירה, תמלוגים ועוד). נסו לשער כמה כסף דרוש לכם מדי חודש כדי לחיות היטב בשנות הזהב.

אם ההכנסה מכלל המקורות שצוינו מכסה על ההוצאה הצפויה – אשריכם.  אם לא, יש לאמוד את ההפרש בין המצוי לרצוי (במונחים של הכנסה חודשית), ולשאוף לחסוך סכום גדול פי 300 ממנו .

מכל מקום, זהו המספר שלכם. עכשיו צריך להגיע אליו.

חיסכון אגרסיבי

קו ההתקפה הראשון עובר כמובן בהגדלת שיעור החיסכון. ככל שהפער בין הרצוי למצוי גדול יותר, כך החיסכון צריך להיות אגרסיבי יותר. זוהי האמת הקרה והמרה, ואין דרך לעקוף אותה, במיוחד אם נכנסים מאוחר למשחק.

חסלו כל חוב תלוי ועומד והיגמלו מכל הרגל פיננסי קלוקל שגורם לריבית דריבית לעבוד נגדכם ולא לטובתכם: אוברדרפט, עסקאות תשלומים, פריסת חובות בכרטיסי אשראי, הלוואות צרכניות – כל זה נגמר. אין מספיק כסף לקנות משהו? לא קונים. חיסול חובות הוא צעד הכרחי בדרך לניתוב ההכנסה הפנויה לחסכונות ולהשקעות. אחרי הכל, המטרה היא לממן את הפנסיה של עצמכם – לא של מנהל סניף הבנק שלכם.

מובן שלא פשוט לאמץ הרגלי חיסכון אחרי שנים של צרכניזם נבער. יש הרבה פתרונות לחסם הפסיכולוגי הזה, אבל החשוב ביותר לענייננו הוא אוטומציה של התהליך. לכן, מומלץ ליצור הוראת קבע למכשיר חיסכון לבחירתכם:  לקרן נאמנות, לפוליסות חיסכון, לקופת גמל להשקעה, ואפילו לתיק השקעות מנוהל (אין שום מניעה שאחרים ינהלו לכם את הכסף בשלב זה, כל זמן שהם עושים זאת בעלות סבירה). הרעיון הוא לוודא שנתחים הולכים וגדלים מהמשכורת שלכם כלל לא "יבקרו" בחשבון העו"ש שלכם, אלא ינותבו אוטומטית לחיסכון מבלי שתשימו לב.  מה שלא יורד מהעו"ש – כואב פחות. גם אם ההכנסה הקטנה מעוררת אי נוחות, תדעו שלפחות אתם מרפדים את החיסכון בטוח הארוך.

חשוב, בהזדמנות זו, לוודא שכל העלאת שכר, בונוס או סכום כסף אחר שנכנס לחשבון מנותב אף הוא לחיסכון אוטומטי כזה. אל תבזבזו יותר כסף רק משום שההכנסה גדלה.

בהמשך, נהלו מעקב הוצאות קפדני, וקצצו ללא רחמים כל הוצאה מיותרת. לאנשים עם שיעור חיסכון נמוך (10%-20%), קיצוצים בהוצאות כמו טלוויזיה בכבלים, ביטוחים מיותרים, הגדלת דמי השתתפות עצמית, והתייעלות בצריכת חשמל וברכישת מזון, יכולים להיתרגם לאלפי שקלים ול-30% או 40% בשיעור החיסכון.

אלו מספרים דרמטיים, אם נזכור שכל הקטנה קבועה של ההוצאות שלכם בגיל הפרישה מקטינה את הסכום שיש לחסוך חסוך לפני הפרישה, וככל שאתם צריכים לחסוך פחות, כך תוכלו להגיע למטרה מהר יותר, ולהפסיק לעבוד מוקדם יותר.

כאמור – כל 1,000 ש"ח שיורדים דרך קבע מחשבון ההוצאות שלכם אחרי הפרישה, פירושם שעליכם לחסוך פחות 300,000 ש"ח. שאלו את עצמכם מה ידרוש מאמץ רב יותר: לקצץ דרך קבע 1,000 ש"ח מתקציב ההוצאות, או לגייס 300,000 ש"ח?

 אם מיציתם את הדרכים הקונבנציונאליות להגדלת החיסכון ועדיין רחוקים מהיעד, זה הזמן להמיר נכסים לא מניבים להשקעות. האם אתם באמת זקוקים לכל חדר בבית שלכם? האם יש אפשרות להשכיר חדרים פנויים? ואולי אף לעבור למקום קטן יותר וזול יותר — שלא לדבר על שכונה, עיר, ואפילו מדינה זולה יותר?

במקביל, הייתי מציעה להיפטר מהרכב הפרטי (או לפחות מאחד מהם, ככל שאתם מחזיקים יותר מאחד). במידה שזה לא מתאפשר, מכרו את הרכב החדש וקנו משהו זול ויעיל במקומו. תנו למישהו אחר לשלם על ירידת הערך.

לבסוף, נצלו את ההזדמנות כדי להמיר נכסים אחרים למזומנים: תכשיטים, עתיקות, פרטי אספנות, ספרים,  וכל דבר ערך אחר אספתם בחמשת העשורים האחרונים שאפשר להמירו למכשירי השקעה. האפקט הסינרגטי של היפטרות מהחפצים הללו הוא משולש: הקלה פיננסית (כסף), פיזית (מקום פנוי וקלות מעבר למרחב מצומצם יותר) ונפשית (כפועל יוצא של ההקלות האחרות).

זכרו קיצוץ ההוצאות איננו אמצעי בלבד. אם תתפסו אותו ככזה, מהר מאוד תרגישו שאתם מקריבים קורבן. גישה בריאה יותר היא לחשוב על החסכנות כעל תכלית בפני עצמה.

הרעיון הוא לא לשאוף לבזבז מה שפחות כסף באופן אבסולוטי (גם אם טכנית זה יכול מאוד להועיל), אלא לסגל לעצמכם סגנון חיים חסכני, רזה, ויעיל, שנסוב סביב 1) שימוש אופטימלי וזהיר במשאבים, ו-2) הפקת ערך מרבי מכל שקל שיוצא מהכיס.

אם תרצו, זה קצת כמו לחיות כמו ב-1950 — רק עם אנטיביוטיקה, היגיינה מודרנית ואינטרנט. מנסיון אעיד שאלו חיים מאוד נוחים, שלהערכתי יתאימו מאוד לחוסכים מבוגרים שמבקשים להוריד הילוך לקראת גיל הפרישה.

השקעה נבונה

להיכן להפקיד את החיסכון? בעיני, לחוסכים מבוגרים יש תמריץ חזק לעשות שימוש בקופות הגמל להשקעה. כזכור, זהו מכשיר חיסכון חדש אליו ניתן להפקיד עד 70,000 ש"ח בשנה, כשהקצבה ממנו, הניתנת למשיכה אחרי גיל 60, תהיה פטור הן ממס רווחי הון והן ממס הכנסה.

חלופה אחרת היא להפקיד את המקסימום המותר לקופות גמל מסורתיות (קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל קצבתית). לאחר גיל 60, בהנחה שיש לכם קצבה חודשית מוכרת העולה על מינימום של 4,418 ש"ח,  תוכלו למשוך את היתרה בקופה כסכום חד-פעמי, ולשלם עליו מס רווחי הון של 15% נומינלי במקום 25% ריאלי (תיקון 190).

למרות הפיתוי, אני לא חושבת שיש היגין להרכיב תיק השקעות עם חשיפה מנייתית גבוהה מאוד בניסיון נואש לסחוט תשואה גבוהה.

תיק השקעות מסוכן נהנה אמנם מתוחלת תשואה גבוהה יותר, אבל גם טומן בחובו סיכוי לתשואות גרועות מאוד ואפילו שליליות (שאחרת, הוא לא היה מסוכן). השווקים אינם צפויים. השקעה פסיבית תניב לכם את תשואת השוק בעלות מזערית, אבל תשואת השוק עלולה להיות מחורבנת למדי, באופן שיפגע ביעדים שהצבתם לעצמכם (בין אם כי תמכרו בפאניקה, או בין אם כי השוק לא יתאושש כשתזדקקו לכסף).

מצד שני, העובדה שאתם בני 50 ומתכננים לפרוש בגיל בגיל 65 אין פירושה שאופק ההשקעה שלכם נמדד ב-15 שנים בלבד. יש סיכוי לא מבוטל שתחיו עוד 40 שנה בגיל הפרישה. לכן, חשוב לתכנן בהתאם – מבלי להשקיע באופן שמרני מדי או אגרסיבי מדי.

ככלל אצבע, אחרי גיל 50 נכון בעיני להגביל את החשיפה לנכסים עתירי סיכון (כמו מניות) ל-50% מסך כל התיק.

במקביל, נכון לתכנן על בסיס הערכות תשואה שמרניות, להנמיך ציפיות ולהקדיש את עיקר המאמצים בניסיון להגדיל את שיעור החיסכון (דרך הגדלת הכנסות או הקטנת הוצאות), ולא במרדף אחרי תשואה.

חשוב במיוחד, בהקשר הזה, להזהיר מפני רעלים פיננסיים למיניהם המבטיחים תשואה גבוהה בהיעדר סיכון. מבוגרים עם חסכונות מעטים הם מטרה קלאסית להונאות מסוג זה.  אם זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי – זה כנראה המצב. 

להמציא את עצמכם מחדש

יתכן שהנסיבות הן כאלה שבהן אינכם יכולים, או שאינכם מעוניינים, לחסוך הרבה.

כך, למשל, יתכן שההנאה והסיפוק שאתם שואבים ממקום העבודה שלכם גדולים כל כך עד שתעדיפו שלא לפרוש לעולם. אם אתם מעדיפים חיי עבודה פעילים וסדירים על פני חיי פנאי – אין סיבה להיאבק בכך, במיוחד כשזה יהפוך את ההיבט הפיננסי בחייכם לפשוט בהרבה: ככל שעובדים יותר, תקופת הפרישה שיש לממן מתקצרת — מצב אידיאלי למי שלא חסך מספיק.

אם אינכם נמנים על אותם ברי מזל המאוהבים במקום עבודתם, תוכלו לנסות למצוא דרכים להגדיל הכנסות במקביל למקום העבודה הנוכחי, או, בהדרגה, במקומו.  שקלו, למשל, לפתוח עסק עצמאי כיועצים בת המומחיות שלכם – סביר להניח שרבים יסכימו לשלם בעד הידע שצברתם.  לחלופין, תוכלו להמיר תחביב יצירתי (כמו כתיבה, למשל) לעסק רווחי.

מעבר ליתרונות הברורים הנלווים להגדלת מקורות ההכנסה, העסק החדש עשוי ליצוק תוכן לשנים שלאחר הפרישה מהעבודה (שהרי, מה הטעם בעצמאות כלכלית אם אינכם יודעים מה לעשות בזמן הפנוי?). בנוסף, העסק החדש פותח אפשרות להשתמש במכשירי חיסכון ייעודיים כמו קרנות השלמות לעצמאיים.

בשורה התחתונה

נסכם עם דוגמה קצרה.

נניח שמלאו לכם 50, וחשבון הבנק שלכם עומד על 0 ש"ח. אתם מכניסים 10,000 ש"ח בחודש, או 120,000 ש"ח בשנה, ומתוכם חוסכים ומשקיעים בין 10% ל-30%. הטבלה הבאה ממחישה מה צפוי לקרות בתום 10 שנים:

תשואה 7%	תשואה 5%	תשואה 3%	שיעור חיסכון
₪ 189,403	₪ 170,481	₪ 153,694	10%
₪ 378,806	₪ 340,962	₪ 307,387	20%
₪ 568,209	₪ 511,444	₪ 461,081	30%

וזה מה שקורה, לפי אותם נתונים, אחרי 15 שנה:

תשואה 7%	תשואה 5%	תשואה 3%	שיעור חיסכון
₪ 334,656	₪ 283,889	₪ 241,882	10%
₪ 669,313	₪ 567,779	₪ 483,765	20%
₪ 1,003,969	₪ 851,669	₪ 725,647	30%

ללמדכם, כצפוי, שלשיעור החיסכון יש השפעה דרמטית בהרבה על השורה תחתונה בהשוואה לתשואה על החיסכון.

לדוגמה: תשואה שנתית של 7% בשיעור חיסכון של 10% נותנת לנו סכום קטן בהרבה אחרי עשור  (189,403 ש"ח) בהשוואה לסכום המתקבל מתשואה של 3% על שיעור חיסכון של 20% (307,387 ש"ח).

מסקנה: הכפלה של שיעור החיסכון > הכפלה של התשואה על ההשקעה. 

כידוע, שיעור החיסכון מצוי בשליטתכם. ביצועי שוק ההון אינם מצויים בשליטתכם. המסקנה היא שכדאי להשקיע את מרב המרץ בהגדלתו ההדרגתית של שיעור החיסכון. זה נכון במיוחד לגבי חוסכים מבוגרים שאופק ההשקעה שלהם קצר מזה של נער בן 18. ככל שתגדילו את שיעור החיסכון, באופן שיטתי, הסיכוי שתגיעו ליעד שהצבתם גדל בהתאם.

לבסוף, אפשר לראות שככל שדוחים את מועד הפרישה, ונותנים לחיסכון זמן רב יותר לצמוח, מצבכם משתפר משמעותית. אז גם אם לא תהנו מפרישה מוקדמת — לפחות תהנו מביטחון כלכלי לאחר שתפסיקו לעבוד.

ההחלטה לחסוך בגיל מאוחר דורשת משמעת, כוח רצון, סוכנות והתגברות על שורה של חסמים מנטאליים. כדי להתמודד עם העניין, שחררו את ילדיכם הבוגרים מתקציב ההוצאות; נצלו הפקדות לחשבונות הנהנים מהטבות מס; התמקדו בשיעור החיסכון (ולא בתשואה שצובר החיסכון) תוך ניסיון להגדילו באופן עקבי, ולבסוף – שקלו לעבוד במשך זמן רב יותר.

שילוב מושכל של הצעדים הללו יסייע לכם להשלים את הפער שנוצר בעקבות שנים של דחיינות פיננסית.