בין חופש "טכני" לחופש "מהותי"

ב

דמיינו שלושה איכרים.

איכר א' שותל בערוגתו גידולים מסוג אחד בלבד, נניח – תירס. הצלחתו, לפיכך, תלויה ב-100% בייבול התירס בשנה נתונה.

איכר ב' שותל בערוגתו גידולים מסוגים שונים – נניח, תירס ושעועית.  אם ייבול התירס יאכזב מסיבה כלשהי, הוא עדיין יוכל להסתמך על ייבול השעועית. כלומר, הוא מפזר את הסיכונים.

איכר ג' שותל בערוגתו גידולים באופן אסטרטגי, כך שכל צמח יתמוך, ישלים ויעצים את הגידולים האחרים באופן שיאפשר חיסכון במשאבים חיצוניים – ממש כמו ב"גילדת צמחים" כנהוג בשיטת הפרמקלצ'ר. כך, למשל, האיכר יכול לשתול תירס, דלעת ושעועית. התירס יעשיר את האדמה בסוכר; על עמודי התירס תטפס השעועית, שתעשיר את האדמה בחנקן; ועליה הרחבים של הדלעת ישמרו על האדמה קרה ולחה לטובת שאר הצמחים. כך האיכר חוסך במשאבים חיצוניים כמו דשן ומי השקיה.

יש היררכיה בין שלושת השלבים. ככל שמטפסים במעלה השלבים, כך ניתן לומר שהאסטרטגיה יעילה יותר, חסכונית יותר, עמידה יותר בפני זעזועים, ובאופן כללי – בלתי-שבירה (ואולי אף אנטי-שבירה).

במובן מסוים, האנלוגיה הזו מסייעת להבחין בין הדרכים השונות שבה אנשים חושבים על עצמאות כלכלית בכלל, ועל הבלוג הזה בפרט.

תירס

הנראטיב הטכנו-פיננסי

ברמה הבסיסית ביותר (איכר א'), אנשים חושבים על עצמאות כלכלית כבעיה טכנו-פיננסית, שיש לפתור אותה בכלים פיננסיים גרידא.

כשזו נקודת המבט, כל שאלה פיננסית מרודדת בסופו של דבר לנתון מספרי אחד:

  • כמה כסף צריך כדי לפרוש? סכום הגדול פי 300 (או פי 400) מההוצאה החודשית הממוצעת הצפויה.
  • מדוע? משום שמשיכה של 4% (או 3%) מתיק ההשקעות בשנה תמנע, בסבירות גבוהה, מצב שבו תיק ההשקעות יאזל בטרם עת.
  • איך עושים את זה? חוסכים באגרסיביות במשך כעשור, לפחות 75% מההכנסה, ומשקיעים אותה בנכסים בעלי תוחלת תשואה חיובית.

הרעיון נשמע פשוט ואטרקטיבי מאחר שהוא מבוסס על העקרונות המתמטיים "הקרים" שביסוד המודל: חיסכו סכום גדול מספיק והשקיעו אותו בתבונה, ותוך פרק זמן נתון תוכלו להפסיק לעבוד. לנצח.

ואכן, המתמטיקה לצידכם.

אלא שהנארטיב הטכנו-פיננסי נסוב כולו סביב משתנה אחד: כסף. הכסף שחוסכים, הכסף שמשקיעים, והכסף שמושכים. במובן זה, מדובר בתפיסה חד-מימדית של עצמאות כלכלית. הצלחה, בהקשר הזה, נמדדת ביכולת לא לעבוד עוד לעולם.

חיסרון אחד של הפרספקטיבה הזו הוא שאיכות החיים מוגבלת למסגרת ההכנסה ההונית בגיל הפרישה. אם חסכתם הון מספיק כדי לפרוש לפי כלל 4 האחוזים, הרי שאתם מוגבלים למסגרת שמכתיב הכלל הזה. אם מסיבה כלשהי תזדקקו ליותר כסף, לא תהיה לכם ברירה אלא לחזור לשוק העבודה, כלומר, להודות בכישלון.

וזו בהחלט בעיה, מכיוון שעבור רבים השחיקה מעבודה והרצון העז להשתחרר מלפיתתה היא שורש המוטיבציה להגיע לחופש כלכלי מלכתחילה. הנראטיב הטכנו-פיננסי מזוהה עם התפיסה המסורתית של הביטוי "פרישה" — מצב שמתאפיין, מעצם הגדרתו, בשאיפה להגיע ל"נירוונה" של אי-עבודה, סתלבט וחוסר פרודוקטיביות.

השילוב בין תפיסה חד-מימדית של חופש כלכלי, יחד עם תשוקה עזה לא לעבוד יום נוסף אי-פעם, מנביע תודעת מחסור. הכסף נתפס כמשאב נדיר, שיש לשמר אותו, משום שהנכונות לייצר הכנסה נוספת מלכתחילה פוחתת.

זה מוביל למצב שבו אנשים חוסכים עוד ועוד – אפילו מעבר למה שדרוש — העיקר להבטיח שלא יצטרכו לעבוד עוד יום בחייהם. הם מסרבים להעלות על דעתם חזרה לשוק העבודה או פעילות יצרנית כלשהי. מבחינתם, העיקר הוא לפרוש מהר ככל הניתן.  מקום העבודה הוא הספינה שעל סיפונה שטים לעבר חוף המבטחים של העצמאות הכלכלית, וכשמגיעים אל היעד — שורפים את הספינה.

התוצאה היא הסתמכות כמעט מוחלטת על ביצועיו של תיק ההשקעות כבסיס לעצמאות כלכלית.

ואכן, כשתופסים עצמאות כלכלית כבעיה פיננסית גרידא, אנו מחליפים את התלות הפיננסית במקום העבודה בתלות פיננסית בתיק ההשקעות.

בתפיסה זו, תיק ההשקעות משול ל"ייבול התירס" של איכר א'. פורש "טכני" שיאבד את הונו מסיבה כלשהי יהיה חייב להקטין את הוצאותיו בחדות. הדרך היחידה שלו להתגונן מפני מצב שכזה היא לשוב לשוק העבודה, כלומר. טאלב היה מגדיר את המודל הזה כשביר למדי.

אבל זו לא הדרך היחידה לחשוב על הנושא.

הנראטיב המהותי

הנראטיב ה"מהותי" של הבלוג – זה שמאפיין, על דרך המשל, את התנהלותם של איכרים ב' ו-ג' — עוסק בחופש כלכלי במובנו העמוק והרב-מימדי.

הדגש כאן הוא לא על חיסכון או השקעה בלבד, אלא על איתור ומיצוי הדרכים היעילות ביותר להגשמת צרכים ורצונות ובאופן שיוביל למיקסום איכות החיים.

היסוד ה"מגביל" במשימה הזו איננו כסף, אלא כושר המחייה של האדם – כלומר, סל הכלים, היכולות ומיומנויות המחייה שמאפשרות לו להשיג את את אותה איכות החיים בפחות כסף.

כשאדם רוכש מיומנויות שונות, הוא מסוגל להשתמש בהן לא רק כדי לבזבז פחות, אלא גם להופכן לתחביב מהנה — ואפילו לכזה שמייצר הכנסה.

ככל שכושר המחייה גבוה יותר, ומקורות ההכנסה (הקיימים או הפוטנציאליים) רבים יותר, מהנים יותר (או לפחות לא גוררים סבל) ובלתי תלויים זה בזה, התלות בתיק ההשקעות הולכת ומצטמצמת.

אדם שמפסיק לעבוד כשהוא יודע שחוץ מתיק ההשקעות שחסך יש לו את היכולת הבסיסית לייצר הכנסה שתכסה על הוצאותיו (המעטות גם כך) — הוא בהגדרה פחות שביר.אם מה שהוביל את הפורש "הטכני" לעצמאות כלכלית – מקום העבודה – "נשרף" לבלי שוב, הרי שמה שהוביל את הפורש "המהותי" לעצמאות – כושר המחייה שלו – נשאר איתו לאורך חייו. המיומנויות, במובן זה, הן השעועית שנשתלת לצד התירס (תיק ההשקעות).

כש"הכנסה מהנאה"  (בשונה מ"הכנסה מעבודה") מכסה חלקים הולכים וגדולים מההוצאות השוטפות, פתאום כבר לא צריך לחסוך "בוכטה" גדולה כדי להיחשב עצמאי כלכלית. לא צריך לחכות עוד שנה ועוד שנה עד שתהיה "כרית ביטחון גדולה מספיק. הכסף כבר לא נתפס כמשאב נדיר המצוי במחסור. היכולת להמיר הון אנושי להון פיננסי בכל פעם שעולה הצורך היא היא החופש האמיתי.

כך שבשונה מהנראטיב הטכני, חופש כלכלי "מהותי" לא מחליף את התלות במקום העבודה בתלות בתיק ההשקעות. מנקודת מבטי, תיק ההשקעות שלי הוא לכל היותר רשת ביטחון למקרה שמשהו ישתבש. הוא לא משהו שחירותי תלויה בו. גם אם תיק ההשקעות יימחק ואמצא את עצמי עם שווי נקי של 0 ש"ח, אני מאמינה שאצליח לקיים את עצמי מבלי שאצטרך לשוב בהכרח לשוק העבודה.  את היכולת הזו אני מייחסת ל"הון המיומנויות" שצברתי. לא להון הפיננסי.

חשוב להדגיש שהרעיון ב"נראטיב המהותי" הוא לא להחליף את המשאב הפיננסי במשאב אנושי, אלא לשלב ביניהם, כדי להפחית את ההסתמכות בלעדית על משאב אחד ויחיד.  מי שבוחר להמשיך לעבוד, לחסוך עוד ועוד ולרפד את הונו הפיננסי כדי להקטין ל-0.01% את הסיכוי שאי פעם יצטרך לשוב לעבודה, שקול למי שמשקיע את חסכונותיו במזומן. ההפסד יורגש רק בחלוף הזמן. לעומת זאת, מי שמתבסס על מיומנויות כדי לפרוש מוקדם יותר, על סכום קטן יותר, מנטרל את הפסד הזמן הוודאי הזה – תוך שהוא נוטל על עצמו את הסיכון שאירוע קיצוני יחייב אותו לייצר הכנסה נוספת, מתישהו, בעתיד.

הנראטיב הסינרגטי

ברמה השלישית ("גילדת הצמחים") חופש כלכלי הוא כבר לא מאמץ פיננסי בלבד, ואף לא איזון בין משאבים פיננסיים להון אנושי.

ברמה הזו, חופש כלכלי הוא תוצר לוואי חיובי של עיצוב מכוון, סינרגטי, ונטול-חיכוך של סגנון החיים. במקום להפחית צרכים, לומדים לבטל אותם. לדוגמה: במקום לקנות רכב חסכוני יותר כדי להגדיל את החיסכון (איכר א') מקבלים החלטות שיאפשרו לוותר על הרכב כליל (איכר ג'). על ידי כך משיגים אפקטים חיוביים אחרים: לדוגמה, כושר רפואי משופר, שבתורו מוזיל הוצאות על ביטוח וטיפולים רפואיים בעתיד, חוסך מנוי לחדר כושר וכן הלאה.

הרעיון הוא שלכל בחירה או "עוגן" בסגנון החיים הזה יש מספר תופעות לוואי חיוביות שמאפשרות לתת מענה אוטומטי לכל צורך ורצון מבלי להשקיע משאבים חיצוניים.

המיקוד, אגב, יכול להשתנות לאורך זמן. אני יודעת, משום שזה מה שקרה לי. המוטיבציה הראשונית שלי הייתה להשיג את סכום הכסף הדרוש כדי ש-1) לא אצטרך לעבוד בעבודה שאני שונאת בשביל כסף 2) לא יהיו לי עוד דאגות כלכליות. כלומר, הסיבה שהתחלתי לחסוך באגרסיביות בשעתו הייתה כדי להגשים יעד פיננסי גרידא ("הנראטיב הטכני"). ככל שהתמדתי בעניין, התברר לי שאי-הזדקקות לכסף – תוצאה ישירה של מיומנויות המחייה שפיתחתי כחלק מאותו חיסכון אגרסיבי – היא מסלול מקביל, רב-עוצמה, להשגת אותו היעד בדיוק (ה"נראטיב המהותי"). השלב השלישי כלל עיצוב מחדש של סגנון החיים באופן מכוון ("הנראטיב הסינרגטי").

ככל שמטפסים בסולם הזה, האסטרטגיה נעשית עמידה יותר, עצמאית יותר, ותלויה פחות בכלכלה, בשוק ובהזרקת משאבים חיצוניים . ככל שמשקלו של ההון האנושי ביחס להון הפיננסי גדול יותר, משקלו של תיק ההשקעות (ושל ההון הפיננסי, בכלל) יורד.

 

 

הירשם
הודע על
guest

46 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
תמר

המסקנות צריכות לדעתי להיות שונות.
אדם צריך שיהיה לו מקורות הכנסה מגוונים – הכנסות מעבודה, מתיק השקעות, מנדלן מניב, מעסק וכו (מקביל ללשתול תירס, שעועית וכו).
זה מקטין בצורה ניכרת את הסיכון כאשר בעבודה הוא עשוי ללמוד כישורים ודברים חדשים שיסייעו לו להשביח את תיק נכסיו ולהקטין הוצאות תוך יצירת סינרגיה משמעותית.

א.

בהקשר לאי שבירות במצבים שונים מעלה נושא שאשמח שתתייחסי אליו, בגבולות מה שתסכימי לשתף. היה מעניין אם היית מרחיבה איך התמודדת עם המעבר של להיות בזוגיות בתור dink למצב של סינגלטון, ומה ההשלכות של זה לאורך זמן על ההתנהלות. התייחסת לזה באחד הפוסטים האחרונים, בין התגובות. זאת טלטלה רצינית, שלא לומר משברית, מבחינה כלכלית. לפני כן טענת תיאורטית שתמיד תוכלי לחיות בשותפות ושסצנריו של פרידה לא ישנה את ההוצאות שלך, ואילו בתגובה ההיא למעשה הודית שאת גרה לבד (טבעי מן הסתם בגיל 37), עברת עיר ומוציאה יותר כסף. זה מסקרן איך רווק/ה בלי ילדים מתקיים בכבוד בטווח רחוק, במיוחד כשבישראל… קרא עוד »

נולי

איזה זכויות סוציאליות ופריבלגיות מיוחדות יש להורים?

בצ

את\ה מצחיק, זכויות סוציאליות של הורים מתגמדות לעומת ההוצאות (כלכליות או אחרות) על ילדים.
דוגמה בסיסית היא קיצבת ילדים שהיא 140 ש"ח לילד, כשחיתולים עולים יותר בחודש בין אם כלכלית גרידה לחד פעמיים ובין אם בזמן מושקע לרב פעמיים.

daat99

רגע אני לא מבין – אתה רוצה להביא ילדים ושהמדינה:
1. תממן חיתולים/בגדים/אוכל
2. תממן מטפלת שתחליף חיטולים
3. תממן מורים/ות שילמדו את הילדים שלך
4. תקריא להם סיפור לפני השינה
5. בלה בלה בלה..

ואתה רק תשב שם ולא תעשה כלום?
איזה מן הורה אתה?

חיים

הוא לא טוען שהמדינה צריכה לממן הכל. הוא רק צחק על הגישה של "רווקים לא יכולים לחיות בכבוד במדינת ישראל, כי אין להם את ההטבות שבעלי המשפחות מקבלים".
לא ברור בכלל איך הם שורדים…

א.

לא טענתי שההוצאות של הורים הן מינוריות, ברור שלא. אלא שרווקים מופלים והם בבחינת קטגוריה שקופה מבחינת המדינה. אפליה ע"ב משפחתי נהוגה במדינות סעד ולא במדינות רווחה אמיתיות שרואות את רווחת היחיד ללא קשר למצבו המשפחתי. ניסיתי לכתוב דוגמאות לאיך רווקים מופלים יצא ארוך מדי. אולי שווה פוסט בפורום.

א.

מנסה שוב להכניס פה תגובה. לא טענתי שההוצאות על ילדים הן מינוריות, ברור שלא. אלא שרווקים הם קטגוריה שקופה והמדינה מפלה אותם ע"ב מצבם המשפחתי. מדינת רווחה אמיתית דואגת לרווחת היחיד ללא קשר למצבו המשפחתי. אפליה כזאת נהוגה במדינות סעד.

האופטימית

אהבתי מאוד את ההבחנה בין השניים. עם זאת, קשה לי להאמין שאנשים שעבדו כל כך הרבה ויצאו לפרישה בגיל מוקדם ימצאו את עצמם לא יצרנים בעליל. ניתן לראות זאת על יוצאי צבא למשל שבגדול פורשים יוצאים לפנסיה בגיל 45 ומקבלים הטבות לא קטנות אך רובם ממשיכים אחר כך לתפקידים נוספים ולא נשארים בבית לראות טלוויזיה כל היום. כך גם אני מאמינה יקרה להרבה אנשים שיצאו לפרישה מוקדמת. מדובר על אנשים עם אופי חזק ויכולת ללכת כנגד העדר וקשה לי להאמין שהם ימצאו נחמה רבה בלא לעשות דבר ימים שלמים. מאמינה שבסוף יהפכו את התחביבים שלהם לרווחיים או ימצאו פרוייקט אחר… קרא עוד »

ירון

לא הבנתי איך בדיוק תתפרנס הסולידית מבלי לעבוד עם תיק ההשקעות שלה יימחק?

Tal

כדי שתיק ההשקעות שלה (הארי בראון) יימחק עד 0 ש"ח צריכה לבוא קטסטרופה ברמה אפוקליפטית שתמחק את כל כלכלת העולם לחלוטין, במצב כזה ספק אם כסף יהיה דאגה של מישהו..

Regoldo

אך היא ציינה בפרוש שהתיק יורד ל-0.

Tal

טעות שלי פיספסתי את זה

ליאת

אני מניחה שהכוונה היתה שהיא תתפרנס מעבודה שאינה גורמת סבל, כמו למשל הבלוג הזה.

נולי

היא כן עובדת.
היא בלוגרית.

מהבחינה הזו נראה לי שהיא בדיוק כל עצמאי שאוהב את העבודה שלו, רק שהיא משום מה מכחישה.

סתם מישהו

אני זוכר שהיא ציינה באחד הפוסטים את סדר הגודל של ההכנסות שלה מהבלוג, ואת ההוצאות שלה. וזה לא היה רווחי במיוחד.
כלומר זה מאוד רחוק מלספק מקור פרנסה רציני ויציב, אולי בונוס נחמד.
חוץ מזה, היא פרשה לפנסיה עוד לפני שנהיתה בלוגרית. זו בטח לא הייתה התוכנית המרכזית שלה לבנות על הכנסות מבלוג שלא קיים.
כמו כן, היא כותבת כאן פוסט פעם בשבועיים-שלושה, קשה לקרוא לזה עבודה.

נולי

אני גם זוכרת את זה, והאמת שכבר אז הופתעתי שהיא הרוויחה בערך חצי מההוצאות שלה, וזה בהחלט מאוד מרשים ומכובד ביחס להיקף העבודה שנראה שהיא משקיעה. ואולי מאז היא התייעלה וההכנסות מהבלוג גדלו? אולי חוץ מלהיות בלוגרית היא עושה עוד דברים שמכניסים לה כסף? אל תשכח שהיא סטודנטית בבין תחומי, מוסד שעולה לא מעט כסף, למרות שהיא תמיד מציינת שאין סיבה לשלם כסף על מידע שמגיע בחינם. בכל מקרה, הנקודה שלי היא שיש המון עצמאיים שעושים מה שהם אוהבים, ובמקביל יש להם שכבר בטחון פיננסית עבה ורכה, אבל הם לא מגדירים את עצמם כפורשים. ויש אנשים שלוקחים כמה שנים חופש… קרא עוד »

נולי

ככה הבנתי, אני לא אפילו לא זוכרת איפה.
אבל גם אם זו האוניברסיטה העברית, עובדה שעדיין את בחרת ללמוד במוסד אקדמי מסודר ואפילו אם קיבלת מלגה, נגזרות מזה עלויות.
אז איזה ערך זה נותן לך ששווה את הכסף?

‫יותם אפללו‬‎

היא עוסקת בעשייה שמכניסה כסף *מבחירה*, היא לא תליה בעבודה הזאת, היא יכולה לחליט מחר האם לכתוב או לא לכתוב, ואפילו לסגור את הבלוג לגמרי, ועדיין היא לא תצטרך לשנות כלום בחייה/לצאת לעבוד במשהו אחר.

הפער בינה לבין עצמאי שאוהב את עבודתו זה הבחירה, שאצלו לא מתקיימת מכיוון שהוא תלוי בעבודתו, אם הוא אוהב את זה או לא הוא לא יכול לבחור מחר מה לעשות..

בצ

אלא אם הוא בוחר לעבוד במשהו שהוא עובד תמורת ההטבות הכלכליות שעבודה סדירה משתלמת נותנת

אילן

פוסט מצוין ומחכים. תודה רבה לכותבת !

Regoldo

עוד לא הבנתי מה מצויין בפוסט זה. הבדל בין להיות שכיר ששונא את העבודה שלו לעצמאי שאוהב את עבודתו. יש קומבינציות אחרות גם. אה! וגם תתנזר!

רון

נידמה היה (עד הפוסט הנוכחי) שהבלוג הזה מבוסס על ההנחה שמקום העבודה הוא מקום של עבדות וסבל. זה אולי גם היה המקור להתנגדויות רבות למה שנכתב כאן, בהעדר הסכמה על הבסיס, שכן במציאות יש אנשים (רבים) שנהנים מעבודתם (או תעסוקתם – שלא נסתבך עם ענייני עבדות), ומצליחים ליצור לעצמם איכות חיים ואיזון שתואם את תפישתם לחיים "נכונים", שמשולבים בהם תעסוקה מהנה ומכניסה, חיי משפחה וחיי פנאי, מבלי להיסחף אחר התרבות הצרכנית הצרחנית, ומבלי להיזדקק לצורך להוכיח לסביבה שהם מוצלחים יותר בגלל ששלהם "גדול יותר". משמח לראות את הבלוג הזה צועד צעד גדול לכיוון השאיפה לאיכות חיים ולא רק שאיפה להפסיק… קרא עוד »

מיצפטל

להוציא מתי מעט שזכו לעבוד בעבודות מאתגרות ומעניינות באמת, מי שנהנה מעבודתו על בסיס קבוע רצוי שיבחן את חייו מחוץ לעולם העבודה מכיין שהכל יחסי בחיים, אם אתה מוצא סיפוק ומשמעות בעבודה זה אומר שהחיים שלך – והעולם הפנימי שלך – לוקים בחסך חמור.

הג'ירפה

התגובה הזאת מאוד פטרונית, ולא שונה בהרבה מתגובות כנגד הסולידית – "לא יכול להיות שאתה נהנה – או שאתה משקר לי או שאתה משקר לעצמך"… בוא פשוט נניח שאנחנו _לא_יודעים הכל _ולא_ מכירים את כולם…

סימו

פטרונות זו מחמאה לתגובה הזו. הזכרת את העובדה שהכל יחסי בחיים אבל כנראה שלא הפנמת אותה, פגשתי בחיי אפילו מנקים ושומרים שהצליחו לצקת תוכן לעבודתם ולהיות מרוצים ממנה. לא כל אחד מוכשר לעסוק ולא כל אחד רוצה לעסוק בעבודות מסובכות ומאתגרות. חלק מהאנשים נהנים מאוד לעשות דברים פשוטים, לך תדע, אולי אפילו בשבילם הדברים הפשוטים האלו הם מאתגרים ומספקים.

טליה

אהבתי את הפוסט ואהבתי את התגובות!

בני רוזן

אכן נראה שהסולידית התקדמה שלב משמעותי:
ממיקוד בשכלול הכלים (כסף) למיקוד בתכלית (חיים טובים).
עלי והצליחי !!! מקווה שלא נפסיד את הבלוג המצויין שלך 🙂

shmulmul

בני רוזן, מה שכתבת לא מנומס בעיניי ומתנשא .

שלום שלום

פוסט מעולה. בקצב הזה תאלצי להוציא ספר בקרוב. (ואולי גם שווה להתחיל לתרגם לאנגלית)

ארז

חולה על הפוסטים שלך ולא יודע אם יש פוסט בנושא… אבל מיד חשבתי שמעבר לתכנון הפיננסי יש צורך בתכנון מנטלי ותעסוקתי לימים שאדם יפרוש מעבודתו רק כי הוא יכול. ברור לכול כי אדם שפוי רוצה להיות עסוק ותורם ומשפיע בחברה. המטרה להגיע לעצמאות כלכלית צריכה להיות בהכרח עם תוכנית תעסוקתית שלא מעבודה, אחרת ה"עצמאות" הזו תוביל לבטלה שתוביל לשעמום ושעמום מוביל למקומות פחות נחמדים לחברה.
האם נזכה לפוסט בנושא כיצד לבנטת תוכנית כזו, כמובן למי שאין לו תוכניות מפורטות לעשרות שנים של חוסר תעסוקה? ועדיין לא רכש את ציוד הדיג / גולף/ פוקר/ מקרמה וכו'..

טאן

כבר יש לה פוסטים כאלה, לדוגמא: https://www.hasolidit.com/51-תחביבים-זולים-לפורש-הצעיר

עדן

אני חושב שזה אחד הפרסומים הכי טובים שלך. עזרת לי מאד!
אני שולח ברגע זה את הפוסט הזה לחברה שלי מכיוון ששנינו מדברים, פועלים, חושבים וחולמים על הנושאים האלה כל הזמן 🙂
מה שאני שמח הוא שבגיל 22 וחצי(עת שחרורי מהצבא) כבר התחלתי להתעסק בעולם הפיננסי, להתעניין ולחקור והיום בגיל 24 אני כבר מבין מה שמבוגרים ממני לא מבינים. אחלה דרך להתחיל בה את החיים.

תודה לך על פרסום נהדר שעזר לי לפשט ולבהר הרבה מההבנות שרכשתי בשנה וחצי האחרונות!
את נפלאה 🙂

אחת

פוסט מעולה שבמעולים.
אכן, העולם ללא מחויבויות תעסוקתיות דורש פיתוח יכולת עצמאית בכל המובנים. גם יכולת לבחור לפתח את מה שמתאים לך באופן אישי, גם יכולת להרחיב ולצמצם את טווח הפעילויות בכל זמן נתון וגם להיות קשוב לשינויים החיצוניים והפנימיים ולעשות את ההתאמות הנדרשות.

מי שמצפה לקבל תכנית מסודרת כזאת, כנראה עדיין לא הבשיל להבנת הדרך לעצמאות.

Rahamim Eliasi

תודה

שי

"במקום להפחית צרכים, לומדים לבטל אותם"
לא מדוייק.

בפועל – לדעתי יש לך את אותם הצרכים בדיוק שמתלבשים בכלים שמשתנים ומשתכללים.
המהות נותרת בעינה, התחפושת משתנה.
וזה יפה בעיני.

ספציפית לגבייך, אני בספק אם אי פעם היה לך "צורך" אמיתי ברכב או כל מותרות אחרת.
וזה גם יפה בעיני.

ואם אפשר לשאול, מה את לומדת?

Kerin

תודה רבה!פוסט מצוין כמו תמיד!

שי

ועוד משהו, יש לך כשרון ענק בהעברת רעיונות מופשטים בתמצית.

אם היו כמה אנשי חינוך כמוך הכל היה נראה אחרת.

נתנייתי

"יש היררכיה בין שלושת השלבים. ככל שמטפסים במעלה השלבים, כך ניתן לומר שהאסטרטגיה יעילה יותר, חסכונית יותר, עמידה יותר בפני זעזועים, ובאופן כללי – בלתי-שבירה (ואולי אף אנטי-שבירה)." עמידה בפני זעזועים? בודאי. יעילה וחסכונית? לא ממש. מעשית, מחירי השוק של תירס, שעועית ודלעת שונים; עלות הגידול שלהם שונה; התנובה שלהם לדונם שונה; אינני רואה בגידול דלעת ושעועית (ולא תירס) איזו הנאה מיוחדת. כתוצאה מכך, תירס הוא הרווחי ביותר- ואכן, חקלאים מעדיפים לגדל אותו. גם קשה מעשית לגדל אותם ביחד ביעילות- לך תקצור תירס בקומביין כשכרוכה עליו שעועית שטרם הבשילה, ובלי לדרוס את הדלעת שעל הקרקע.. תצטרך לקטוף אותו ידנית, בעלות… קרא עוד »

קאשי משה

סולידית יקרה, העמקתי ככל שניתן בדבריך ולא רק בפוסט הזה. עולה בפני השאלה, האם דרך החיים שאת דוגלת בה איננה נופלת תחת ההגדרה של "נסוע החופשי"? בואי נניח תרחיש שכל תושבי מדינת ישראל מאמצים את דרך החיים שלך – מצמצמים צריכה על לכדי צרכים בסיסיים, עובדים כמה שפחות ולא מביאים ילדים לעולם – מה בסופו של דבר יניע את גלגלי הצמיחה? על מה לדעתך מבוססים הרווחים בתיק המניות שלך עם לא על צריכה וגידול באוכלוסיה? עם בתרחיש האידיאלי, כולם יאמצו את דבריך, תיק המניות שלך יספוג הפסדים לא מבוטלים. או אז, ככל הנראה, מצטרכי לחזור לעבוד – אם תצליחי למצוא… קרא עוד »

tal

לא הגבת עניינית לדבריו. והוא צודק

Erez Ganescu

אהבתי מאוד לקרוא. פרשתי מהצבא לפני השלוש שנים. אותה פרישה שאת מדברת עליה, כדי לא לעבוד בשביל לחיות. רק שאף פעם לא עשיתי את ההכנה המנטאלית היפה שאת מדברת עליה. חייתי בבזבוז ואני חי בבזבוז. למישהי שענתה כאן מקודם, אני רק אגיד שלדעתי(תקני אותי אם אני טועה) המודל שלך מתייחס למי שרוצה לפרוש אבל יש לו חיים!. אני קורא לזה "אהבות". מי שפורש ממעגל העבודה ואין לו אהבות, יראה טלוויזיה כמו שכתבה כאן מעלי, לא צריך לפרוש. אני לקחתי אחת מהאהבות שלי, תחום הטיולים, והוא מניב עוד קצת כסף גם הפרישה, אבל זה תוצר לוואי. ולעניין מה שכתבת, אהבתי מאוד,… קרא עוד »

Eldor

כדאי לשנות את הקישור ל"גילדת צמחים"

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן