עני היית, עני נשארת

ע

פורנוגרפיה, במובן הכללי ביותר, היא השימוש בדימויים גרפיים עזים במטרה לעורר תאוות קמאיות בקרב הצופה.

הביטוי צמח ומוכר בעיקר בקונטקסט מיני ("פורנה" πόρνη  ביוונית, פירושו "זונה", ואילו "גרפין" γράφειν פירושו "לכתוב" או "לתעד"), אך ניתן למצוא דימויים פורנוגרפיים גם בהקשרים שונים לחלוטין. 

העיתונות הכלכלית בישראל, למשל, עמוסה לעייפה במה שניתן להגדיר פורנוגרפיה פיננסית: כתבות סנסציוניות שמנסות לגרוף רייטינג באמצעות לחיצה ממוקדת על כפתורי הפאניקה או החמדנות במוחות הקוף הפרימיטביים של קוראיהן.

זן פופולארי נוסף של הז'אנר הוא הפורנוגרפיה של העוני, הנפוץ במיוחד בקרב אלה המגדירים עצמם נושאי "הדגל החברתי". הכוונה כאן היא לתיאורים פלסטיים ומכמירי לב של חיי הדלות, אשר עובּדו באופן שיעורר את נקיפות המצפון ותחושות האשם בקרב מי שנחשף אליהם.

יצרני פורנוגרפיית העוני נוטים לתעל את התגובות הרגשיות הללו לאפיקים שיצמיחו עבורם תועלת, בדרך כלל בדמות הון פיננסי (רייטינג), ציבורי או פוליטי.

בשבוע החולף געשה הרשת בעקבות פוסט פורנו-ויראלי מסוג זה שפורסם בביטאון היאפי-סוציאליסטי המקוון "המקום הכי חם בגיהנום".  הפוסט, שכותרתו "אני עני", סחט מאות תגובות מלאות חמלה, הזדהות ואמפתיה, וזכה, בהתאם, לשבחים סנסציוניים: "אגרוף בבטן", "מסמך אנושי קורע לב", ו"קריאת חובה". קטעים ממנו אף שודרו ברדיו ובטלוויזיה.

הפוסט מגולל את תחושותיו של צרכניסט-קרייריסט אנונימי – איש מעמד הביניים המדומה – אשר ירד מנכסיו באופן בלתי צפוי. לאחר שהתגרש מאשתו, פוטר ממקום עבודתו, ומצא את עצמו נטול יכולת  לקנות אפילו משולש פיצה לילדתו האומללה, הכתה בו התובנה: הוא עני. "הכל נהפך לפריך ושביר" הוא כותב בתזמון מופלא, כאילו משיב לשאלה ששאלתי יום לפני פרסום הפוסט.

הפוסט מוצלח כמעט בכל קנה מידה. הוא כתוב היטב וכאמור משיג את מטרתו הלא מוצהרת – להצית רגשות עזים בקרב קוראיו.

אלא שבמקרה שלי, דפוקה שכמותי, הוא לא עורר את הרגש הנכון. במקום לחוש חמלה כלפי הכותב, הפוסט הזה גרם לי להרגיש בעיקר כעס ותסכול.

אני כועסת.

לא בגלל סדר העדיפויות המפוקפק של הכותב – שלמרות העובדה שאין לו כסף כדי לקנות אוכל לילדיו, ממשיך לממן תאוות צרכניות כמו סמארטפון או משאבת מזומנים מפלצתית שעולה 30,000 ש"ח בשנה רכב צמוד.

לא בגלל חוסר האונים הנרכש שלו, שמביא אותו, למרות מצבו העגום, להמשיך לשלם לאחרים כדי שיבשלו עבורו.

לא בגלל העובדה שגם במצבו השברירי הוא מוסיף לקבל החלטות גרועות מכוח חרדת מעמד – חומר הבערה של הצרכניזם החולני – ורועד מפחד שמא אחרים יחשבו אותו לעני.

לא בגלל העובדה שבחר לאורך השנים שלא לחסוך ולו שקל אחד ליום סגריר – ולא הביע שמץ של חרטה בעניין גם אחרי שהברבור השחור נחת ופלט את תכולת מעיו על ראשו.

לא בגלל העובדה שגם השכר ה"נמוך" שהוצע לו (6,000 ש"ח בחודש) היה ממקם אותו עמוק בעשירון העליון של אוכלוסיית העולם במונחי הכנסה לנפש.

אני כועסת מפני שלמרות כל אלה – הכותב עדיין משוכנע שהוא נקלע למצב בגלל "מזל רע". הוא עדיין משוכנע שעשה הכל כמו שצריך ולפי הספר, אבל מישהו "שינה את הכללים" ולא סיפר לו.

שוב עוברת האחריות מהפנים לחוץ. שוב זהו אותו אילוץ כפוי, אותו גורל אכזר, אותה מערכת חסרת פנים שאשמה לא רק בכישלונותיו של הפרט, אלא גם בעובדה שיתקשה להיחלץ ממעגל הזוועה: הרי דמי האבטלה נמוכים מדי, המיסים גבוהים מדי, המשכורות נמוכות מדי, ובכלל, הכל נורא יקר!

וכך הוא בוחר להתבוסס בעיסה מהבילה של רחמים עצמיים, מהולה בייאוש קיומי, בוותרנות ובתודעת FUCK ME קורבנית.

לאורך הפוסט הכותב מתבונן בערגה על התקופה "הנורמלית", בימים שקדמו ל"הפיכתו" לעני. הוא מתקשה להבין שהיה עני עוד לפני שהתגרש, עוד לפני שפוטר ועוד לפני שירד מנכסיו.

הרי עוני הוא לא מחסור כספי. עוני הוא מצב תודעתי. עוני פירושו פטאליזם, שיעבוד מרצון ותלות באחרים. עוני פירושו חוסר יכולת לומר "די". עוני פירושו חוסר יכולת להבחין בין רצונות לצרכים.

"עני," אומר נשיא אורוגואי חוזה מוחיקה בראיון מעורר השראה, "הוא מי שצריך יותר מדי."

התודעה הזו, והערכים הנגזרים ממנה, היא שהביאה את הכותב לקבל את ההחלטות הגרועות שקיבל. העוני הפיננסי שנבע מהן לכל היותר החמיר את העוני התודעתי ממנו סבל קודם לכן – וממנו סובלת אולי 99% מהחברה הצרכנית.

מפתה לחשוב שאנשים נקלעים לקשיים כלכליים בגלל טעות אחת גדולה. אבל משבר כלכלי נובע כמעט תמיד מדפוס קבוע של החלטות גרועות המתקבלות באופן עקבי, פעם אחר פעם, יום אחר יום, שעה אחר שעה.

קשה מאד לגרום לאדם שעבר אינדוקטרינציה צרכנית מגיל אפס לזהות את הקשר הסיבתי שבין הבחירות הגרועות שקיבל לבין מצבו הכלכלי בטווח הארוך. קשה עוד יותר לגרום לו לקבל עליהן אחריות. הרי השיטה הצרכנית מתגמלת החלטות קצרות-רואי: היא מעודדת סיפוק מיידי ומפנקת את מי שבוחר בטווח הקצר על פני הטווח הארוך.

זה ניכר היטב אצל הכותב האנונימי: בראייתו, כל הנאה היא פונקציה של בזבוז כסף. כך למד מינקות, וכך, מסתמן, הוא מלמד את ילדיו הגרגרנים. סגנון החיים הבלתי-יעיל הזה מפומפם 24-7 בכל מדיה אפשרית במסווה של "נוחות" ו"מעמד חברתי". זוהי הנורמה. לנסות לשכנע אדם שהוא לא חייב לבזבז את כל ההכנסה החודשית שלו זה קצת כמו לנסות להסביר לדג מה זה מים.

תודעת העוני הצרכנית מבחינה בין שני מצבים בלבד:

  1. מימוש תשוקות (מותנה בהשתתפות פעילה במרוץ העכברים)
  2. אי-מימוש תשוקות (הקרבת קורבן).

מבחינתו של העני, כשאפשרות 1 נשללת ממנו מסיבה כלשהי, הוא לפתע נעשה "עני". פתאום ניתן להבחין בסורגיה השקופים של מכלאת העוני. רף התשוקות הרי גבוה מאד ולא יודע שובע. האפשרות להנמיכו כלל לא נתפסת. זו הסיבה שאדם שבוחר לחיות בצמצום ועוד נהנה מכך לעולם יכעיס אדם שנאלץ לחיות בצמצום וסובל מכך.

korban
כאשר הצרכן-שכיר נבעט ממרוץ העכברים בטרם עת (החץ האדום), העוני התודעתי הופך לעוני מוחשי. כל אותו זמן, האפשרות להקטין את רמת התשוקות ולשמור על רמה זהה של אושר כלל לא עומדת על הפרק.

אני יכולה לכתוב עד מחר כמה חשוב לצרוך פחות, לחסוך כסף, להתייעל במישור ההוצאות, ועם כל זה עדיין להנות מהחיים. אבל לא אני מקבלת את ההחלטות. בסופו של יום – כל אדם אחראי לגורלו. אינני מאמינה שאפשר להציל אנשים מפני עצמם. אינני מאמינה אף שיש חובה מוסרית לעשות זאת.

אני יכולה להביא הרבה מאוד דוגמאות לאנשים שהצליחו לחלץ עצמם ממלתעות העוני פשוט כי האמינו שביכולתם לעשות זאת. מעולם לא ראיתי אדם שהצליח לשקם עצמו על כרעי הפטאליזם. לאדם שמצהיר קבל עם ועדה שהוא עני, ושזה כל מה שיהיה אי פעם, אין סיבה להשתנות. כל שנותר לו הוא "לחיות את הרגע".

זו הסיבה שלדעתי גל ההזדהות והחמלה שניצת בתגובה לפוסט מסוכן כל כך. ישנו גבול דק מאוד המבחין בין הבעת חמלה לבין מתן לגיטימציה. הזדהות עם הכותב מהווה במובן מסוים מתן אישור הפוטר אותו מאחריות לגורלו, מעביר את האחריות ל"מערכת" ומעודד את ה"עני" להמשיך לקבל החלטות גרועות. גילויי סימפטיה וחמלה הם מה שהעני רוצה לשמוע – לא מה שהוא צריך לשמוע.

הבעיה, אם כן, היא לא בורות פיננסית. הבעיה שורשית ועמוקה יותר, וקשורה באובדן תחושת מסוגלות.

עדיין לא מצאתי את הדרך לפתח תחושת מסוגלות דרך המילה הכתובה. מה שבטוח הוא שלדכא תחושת מסוגלות קל הרבה יותר.

זה, לצערי, בדיוק מה שמתרחש כשתקשורת המיינסטרים שופכת שמן למדורת הרחמים העצמיים משיקולי רייטינג.

זה בדיוק מה שקורה כשאנשי תקשורת כמו גיא לרר ממנפים את "אני עני" לפרויקט מיוחד תחת הטייטל הפופוליסטי "גם אני עני".

זה בדיוק מה שקורה כשהחזית הסוציאליסטית המקוונת ("המקום", "העוקץ", "שיחה מקומית" ועוד רבים אחרים) מוסיפה לטשטש אחריות אישית ולהנציח תודעת קיפוח תחת מעטה של פורנוגרפיית עוני וולגרית.

הייתי רוצה לחשוב על "הסולידית" כעל אנטי-תזה מובהקת למאמצים הללו.

היכן שהם מקדמים שבירות, הסולידית מקדמת חוסן.

היכן שהם מקדמים קולקטיביזם, הסולידית מקדמת אינדיבידואליזם.

היכן שהם מקדמים רחמים עצמיים, הסולידית מקדמת הישענות עצמית.

היכן שהם מקדמים מחסור ותשוקה ליותר, הסולידית מקדמת רוויה והסתפקות במועט.

היכן שהם מקדמים הסרת אחריות, הסולידית מקדמת לקיחת אחריות.

היכן שהם מקדמים הטחת אשמה באחרים, הסולידית מקדמת חשבון נפש אישי.

בחרו בתבונה. 

הירשם
הודע על
guest

180 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
ערן

ראיתי את אחד הריאיונות עם גיא לרר – ריאיינו מורה שסיפרה איך היא קונה קילוגרמים רבים של ירקות בשוק, פסטה אורז וקטניות, ואז מעידה על זה – "לא אוכל מזין" (במילים האלה). אז ידעתי שהאוכל השתגע.

נגה

ערן, פסטה היא אכן לא אוכל מזין. אולי חביב ומשביע לשעתיים במקום לשעה, אבל לא מכיל חומרים שהגוף באמת צריך. לבסס על זה תפריט זה כמו לאכול סתם לחם לבן. גם אורז לבן לא להיט בהקשר הזה. קטניות- כבר בחירה תזונתית טובה יותר אבל לא כולם מסתדרים איתן מבחינת מערכת העיכול (שמבזבזת יותר אנרגיה על פירוקן, ועדיין צריך להשלים תוספת כלשהי לחלבון מלא). ירקות- דבר נהדר ונחוץ מאוד ביום-יום אבל מכיל מעט מדי קלוריות מכדי להסתמך עליהם כמקור אנרגיה בלעדי. בקיצור הכל פה נע בין אוכל נמוך-תזונתית לתוספות. אלה דברים שיחזיקו אותך בחיים ואולי בבריאות קצת יותר טובה ממי שאוכל… קרא עוד »

בנימין

אז על מה את ממליצה לבסס את התזונה?

דג

שטויות. אני חי רוב היום מפירות, בערב אוכל סלט ירקות, עדשים, אבוקדו וקצת אורז לבן. אני בריא כמו שור הרבה יותר משאר האנשים שמסביבי שחולים כל שני וחמישי ולא מגיעים לעבודה. הם גם לא מצליחים להדביק אותי כמו את שאר האנשים במשרד.

קטניות אפשר להנביט, מנבטה עולה 50ש"ח וכל מה שצריך לעשות זה להשרות במים, לסנן ולהשאיר ל 48שעות עד שהם נובטים. אחר כך, אפשר לאכול את הקטניות ללא בישול ולהנות גם מהאנזימים הרבים שהם מכילים שעוזרים לפרק את כלל האוכל שבארוחה.

פאזום הכהן

תותח ענית להם יפה מאוד.
מטומטמים, כל כך שבויים באספמיא הקפיטליסטית של צרכנות עד שיישחק להם הכיס.
חיים מ10 עד ה30.

נועה

אפשר לחיות חיים שלמים על פסטה, אורז, קטניות וירקות. והדבר היחיד שיחסר לך הוא B12.
יותר מזה: אפשר לחיות חיים שלמים על תפריט של פיתה, חומוס (בתנאי שהוא אמיתי, מקטניות וטחינה) וסלט ירקות. וגם אז הדבר היחיד שיחסר לך הוא B12.

ע

יותר ממיליארד הודים חיים על אורז וקטניות, ולא מתלוננים על חוסר ב B12

נועה

כי הם לא בודקים שחסר להם. והם לא מגיעים לגיל שבו הם מרגישים בסימפטומים.
נראה לך ש-B12 זו קונספירציה של יצרני הבשר?!

אריאל

נכון נועה! כל מיליוני ההודים הקשישים שיש בהודו הם כנראה פיקציה! עלק לא מגיעים לגיל…

איילת

B12 יש אנשים שמייצרים בעצמם. תכלס החומציות בכיבה היא זו שהורגת את אפשרות הייצור שלו ולכן אנשים צמחונים ועוד יותר מכך טבעוניים יפתחו נטייה טבעית לייצור הויטאמין בדיוק כמו שפרות מייצרות אותו בגלל שכיבתן אינה יומצית מידי (זה קורה בעיקר מבשר וממוצרים מהחי)
ואם חסר ודואגים: יש אצות שמכילות את כל משפחת ויטמיני ה-b גם כאלו שבשר וחבריו לא מספקים. אפשר וכיף ובריא יותר לחיות על ירקות פירות וקטניות. המכשלה היחידה היא בראש וזו חתיכת מכשלה אני כל פעם נופלת בה ואז קמה שוב

נמרוד

ואו איילת.. ואו.. איזה קישקוש.. אנשים שמייצרים B12.. הזויה

vanessa

60 מליון איטלקים לא טועים..
פסטה, במיוחד מקמח מלא (יש דבר כזה.. אני אישית אוהבת), במיוחד עם תוספת איכותית היא אחלה אוכל.
פשוט באופן כללי עדיף לגוון..

קטניות מונבטות זה דוחה. פשוט דוחה. כבר עדיף להתקלח במים קרים.

ולגבי מקדונלדס – ממליצה לכולם לצפות בסרט המעולה fat head.

שי

עדשים. כוסמת. דוחן. שעועית יבשה. אורז מלא, שעורה, חומוס (גרגירים מבושל במים), פול, זה לא רק אוכל בריא ולא רק אוכל מזין, אלא שהבעיה איתו שאותם טיפוסים שאוהבים לחיות על חשבון הציבור יחיו הרבה מאוד שנים… זה לא רק אוכל בריא, זה ה- אוכל ב ":ה" הידיעה. ובקשר לחלבון "המלא" כל פרוסת לחם מלא סוגרת את הרשימה לחלבון מלא לגמרי. מי שלא מתאים לו, מוזמן לרעוב. זה אוכל שנקרא "מזונות על" זה לא רק האוכל הבריא ביותר, זה גם האוכל הזול ביותר. זה וירקות, ותקציב הסולידית לאוכל יראה בזבזני 🙂 *אין לי קשר לצמחונות וטבעונות. אני אוכל בשר ויכול לאכול… קרא עוד »

שי

וכמובן שיבולת שועל. לא בקופסא. בתפזורת. 5.80 ש"ח לק"ג ובריאות שלא תיאמן.
מי שלא רוצה לעבוד או לא יכול או מכל סיבה אחרת,
אני בעד רשת בטחון מינימלית – אוכל בבית תמחוי.
וזה לגמרי חברה שבנויה נכון. מרעב לא תמות. אבל מעבר לזה, עזור לעצמך!

טבע

+1

טבע

זה פלוס 1 לערן. אפשר להכין אוכל מזין וטעים מפירות ירקות קטניות אורז (גם לבן) ופסטות 🙂 – אוכל טבעוני משובח 🙂

אחד ששואל

אהלן את כותבת שרמת האושר תלויה ברמת התשוקות – ככל שרמת התשוקות נמוכה יותר, כך רמת האושר גבוהה יותר. אני מאוד מסכים עם הטענה הזאת יחד עם זאת, האם את לא חושבת שרמת התשוקות זה משהו כמעט מולד או מוקנה מגיל צעיר, תוצר של חינוך מסוים או אפילו חסכים בגיל צעיר? כל אלה אגב, מתורגמים אצל אנשים שונים לרמת תשוקה שונה. אני יכול לתת לך בתור דוגמא את עצמי וחברים קרובים שלי. כולנו עלינו לארץ בתור ילדים, וגדלנו בסביבה דלת אמצעית. אצלי הדבר תורגם בגיל בוגר להסתפקות במעט, חסכנות ומרוצות גבוהה מאוד ממצבי הכלכלי שאכן השתפר מאוד. אצל רוב החברים… קרא עוד »

גיא

רק תיקון קטן – הסטואים קדמו לזן בודהיזם. הזן התחיל במאה ה-6 לספירה על ידי נזיר באיזור צפון הודו בשם בודהידהרמה שהביא אותו לסין.

גם אני קראתי ברפרוף את הכתבה ולא הבנתי לא אני נדרש לחוש רחמים על אנשים שהם לא מוכי חצי גורל אכזר אלא מוכי החלטות של בחירה חופשית וקורבנות של חרדת מעמד.

אפשר אולי בשביל להתקרב לאמת לשנות את המונח סוציו-אקונומי (החלק האקונומי מתייחס לעושר של האדם במובן של הון ורכוש ביחס לנדרש לקיומו) לסוציו-קונסומרי.

yedidya

גם בן זומא אמר את זה (בתקופת הסטואים)

אריאל

אכן אפירוקס צדק

alony

כבר נאמר אם האושר הינו תכונה סוביקטיות אז בשביל להיות מעושר כל שנדרש זה לשנות דעתך
ואם העושר הינו יחסי אז בשביל להיות עשיר כל שנדרש לגור בחברה ענייה ממך

ללה

צודק. בארץ אני בתחת של העשירון התחתון (מבחירה פחות או יותר… עצלנית) אבל חצי שנה בהודו חייתי כמו מלכה על פחות מ1000 ש"ח לחודש. המון אוכל, אינטרנט סבבה, פינוקים ממסטלים כאלה ואחרים… תענוג! אבל גם מזה נמאס קצת בסוף

מתן

סולידית, לצד הבקיאות שלך את נכשלת להבחין בבורות שלך עצמך- את נאחזת בדיוק כמו הצרכנו-זומביסט-קרייריסט. בעוד הוא נאחז בעיקר באובייקטים חומריים, את נאחזת בהשקפות מנטאליות אודות אושר שנובע מהתנהלות כלכלית מסויימת.
השחרור מתשוקה דורש הרבה מעבר לניהול תיק סולידי וחיי צנע

בני

איך היית ממליצה להגמל מההתמכרות לצרכנות? מובן שמודעות היא שלב ראשון. אני יודע שהפיצה (המטאפורית) לא נחוצה לי, ועולה לי הרבה יותר כסף ממה שאני משלם עליה, בראיה לטווח הרחוק. ובכל זאת, כשאני לא קונה אותה, אני מרגיש שאני מקריב קורבן.
ברמה המעשית אני יכול להמנע מצרכנות מיותרת, אבל כשזה לא בא חלק מבחינה רגשית, זאת עדיין התמכרות, רק בלי תופעות לוואי. השאלה שלי היא איך מתמודדים עם ההרגשה של הקרבת הקורבן.

אמיר

נפלא

מחזיראור

עם האוכל בא התאבון. 🙂 אני אנטיצרכני ומנימליסט באופן חלקי מינקות. אבל גם ככל שהתבגרתי בחברה צרכנית, למדתי שככל שיש לי פחות חפצים וג'אנק אני פשוט יותר מאושר. ובכלל, כשמתרגמים את ההוצאות המטופשות לכסף, ואז מבינים מה הכסף הזה קונה לך במקום, הרבה יותר קל להימנע מפיתויים. אצל הסולידית הכסף הנותר קונה לה זמן כלא מועסקת, זאת השריטה שלה.. אני לא כזה. אני אוהב לעבוד ונהנה מזה.. אבל בכל פעם שאני לא קונה פיצה, ג'אנק פוד ומביא אוכל לעבודה מהבית – אני מקרב את עצמי לעוד ארוחה נהדרת אצל אדוני (אוכל משובח זאת השריטה שלי.. :-)). בכל פעם שאני עובר… קרא עוד »

הבזבזן הגדול ואוהב את זה

מצטרף אליך !

יונתן

כמה טיפים להגמלות מהתמכרות לצרכנות. קודם כל צריך לשנות את הרצון. כל עוד אתה נגמל נגד רצונך, זה לא יעבוד, ולא תרגיש מרוצה. אז מה יגרום לך לא לרצות לצרוך? באוכל למשל הבחירה באוכל בהכנה עצמית היא באוכל שבדרך כלל מזין יותר, וכמעט תמיד זול יותר מאוכל קנוי. שליטה טובה יותר על מה אתה מכניס לגוף שלך. לגבי רכב למשל, הבחירה להיות בלי רכב היא בחירה בריאה יותר וכמעט תמיד חסכונית יותר. חפש את הסיבות למה לא לצרוך ותחליט שהן חשובות יותר מהסיבות למה כן לצרוך. חפש את הסיבות למה כן לצרוך ותחליט שהן לא חשובות לך ממש. חפש תחליפים… קרא עוד »

יונתן

עוד משהו שבא לפני הטיפים – להיות שלם עם הבחירות שלך ועם ההשלכות שלהן.
להכיר בהשלכות המלאות של כל בחירה.
בצורה הזאת, אתה הוא הבוחר על מה להוציא את הכסף.
להכיר בכך שאתה הוא הבוחר על מה להוציא את הכסף בהתאם לתכתיבים ורצונך הפרטי.
להכיר בכך שלך יכולת ההשפעה הגדולה ביותר על רצונך ועל התכתיבים של חייך.

נועה

הסמרטפון, נקנה לא עכשיו אלא בתקופה שהברנש עבד. למכור אותו, לא יתן לו הרבה. להחזיק בו – נותן לו הרבה מאוד. הרכב – בהתחשב בעובדה שהברנש גר אצל הוריו, על מנת לחסוך שכ"ד, ופירושו של דבר, שמן הסתם הוא לא גר בקרבה לגרושתו ולילדיהם המשותפים. זה אומר שהוא *אנוס*, להשתמש ברכב, אם ברצונו להגיע לילדיו בשבת. דרך אחרת – אין (מונית הלוך-חזור עלולה להגיע למאות שקלים לשבת אחת, וגם זה אם רק ישהה עם הילדים בקרבת בית גרושתו, ולא יסע איתם).

את לא מגדלת ילדים, מבחירה. זה ידוע. אבל להורים לילדים, קצת הרבה אין את הפריבילגיות שיש לך.

מחזיראור

59

renee

הורדתי לי ולילדים מ59 ל37 שח לחודש ,

חלכאי

אפשר סלולר גם ב 10 ש"ח לחודש. מי שלא מדבר הרבה וגולש בעיקר בבית זה מבחלט מספיק לו.

מחזיראור

למכשיר בודד כולל גלישה בלי הגבלה זה הכי זול שמצאתי.

ענת

35 ש"ח לחודש

רונה

אכן הבחירה להביא ילדים לעולם היתה שלו, וככל הנראה גם הבחירה בבת זוג. ייתכן שלא היו אלו בחירות מוצלחות (אם כי דווקא סביר שכן. לרוב האנשים הורות היא חויה מעצימה, גם אם היא נעשית עם בן זוג שממנו נפרדים מתישהו לאורך הדרך). אבל בכל מקרה, כך או אחרת: אלה הן נסיבות חייו כעת, ואיתן הוא צריך להתמודד. הילדים כבר קיימים בעולם. מה זה משרת אותנו להגיד "בחירה שלו, בעיה שלו?" אם אדם עשה בחירה מסוימת, והיא התבררה כבעלת השלכות שאותן לא צפה, האם אין הוא ראוי לחמלה? האם אנחנו אף פעם לא עשינו שום בחירה שהתבררה כלא-מוצלחת? אני בכלל לא… קרא עוד »

mt

מכיוון שאת אומרת שהוא אשם בהחלטותיו להתחתן ולהביא ילדים, אין בדברייך שום דבר קונסטרוקטיבי עבורו יותר מאלו שמרחמים עליו. מכירת הסמארטפון והרכב הם חסכון מוגבל, אם בכלל.
בשורה התחתונה, גירושין בימינו עבור מי שאינו עשיר הם אסון כלכלי, לא פחות. ייקח לו זמן להתאושש מהמכה הזו.

הכלכלן העירום

אני בהתלבטות, ישנם דברים מסויימים שבהם אני לגמרי מסכים איתך כמו למשל כל הקטע הזה של הסתפקות במועט, לקיחת אחריות, קידום הישענות עצמית לעומת רחמים עצמיים(המעוררים רחמיים עצמיים בפני עצמם) וכ'ו וכ'ו…. אך אני מנסה להסתל גם מהצד של הבחור ולראות אם יש משהו במצבו שאני מפספס. מצד אחד אם הוא מגיע לרמה כזאת שהוא באמת חושב שהוא כזה "כישלון" והוא בוכה שהוא לא יכול לשלם על פיצה, אז למה הוא לא לוקח את העבודות האלה עם ה6000 ש"ח? יש בזה כ7500 יחידות של 80 אגורות שהיו חסרים לו לפיצה. אך מנגד אני גם חושב שלקיחת עבודה בעל שכר נמוך… קרא עוד »

ענת

מה שאתה מציין כמחסום פסיכולוגי, לקחת עבודה שהיא פחות מרמתך, היא בדיוק הפינוק, או ה"בכיינות" שמדובר בה בבלוג הזה. אתה רוצה להתפרנס? קח עבודה שתפרנס אותך, במחילה מכבודך. עם הזמן תוכל לשפר עמדות ולהתקבל לעבודה טובה יותר, מתגמלת יותר וכו'. אבל הבחור שלעיל לא רוצה להתפרנס, הוא רוצה כנראה להתבכיין ולהתפנק, וזה באמת מקומם.
ואם לא מקומם – זה סתם פאטת. אין לו שום מגבלה גופנית או אחרת שמונעת ממנו לעבוד, מלבד הפינוק שלו.

ענת

התגובה מופנית ל"אני עני".

תומר

אגב הפוסטים שלך בנושא חרדת מעמד מזכירים לי את סיפור הילדים "הפיל שרצה להיות הכי" מדובר על סיפור ילדים עם מוסר השכל. "הסיפור עוסק בפיל צעיר שחש דכדוך כיוון שצבעו האפור לא מצא-חן בעיניו, במקום צבעו,רצה להיות צבעוני והוא החליט לצבוע עצמו בצבעים שונים, כשראו שאר הפילים את הפילון הצבעוני הם שועשעו ממראהו, כיוון שטענו שהוא לא נראה כמו פיל, אלא כמו ליצן. הפילון שחש צער על טעותו, ביקש לשוב לצבעו המקורי" קצת מזכיר את השאיפה של אנשים לשלמות,ולהיראות מיוחדים

ירון

הגם שאני מקבל את המסקנות שלך לגבי אושר ומה צריך אדם לעשות, קשה לי לקבל את הקביעה הדטרמיניסטית שיש רק דרך אחת להגיע למצב הזה. בגירושים מעורבים שינויים רבים וכאשר מעורבת בעלות על עסק פרטי, הסבירות היא שייווצרו גם חובות אישיים חדשים.
בצורה אירונית אם ביומיום שאת מייצגת כסף וחיסכון הם הבסיס לחופש שלך הרי שבסיטואציה של גירושים דוקא הוצאה וחובות הם הבסיס לחופש. קטונתי מלשקול איזה חופש חשוב יותר אבל התוצאה עלולה להיות שבשלב הראשון, על מנת לממש את החופש, אדם יבחר בדרך הפוכה לגמרי לעצמאות כלכלית.
מצד שני במצב כזה הוא לא ירוץ להתבכיין לתקשורת.

מגיבה חדשה

בד"כ אני רק קוראת בשקט ומחכימה, אבל הפעם הרגשתי צורך להגיב ולשתף- לא הכרתי את "אני עני" לפני הפרסום כאן, וכל מה שחשבתי כשקראתי אותו זה שמדובר במניפסט של מסכנות וקורבנות, ולו רק בגלל הניסיון האישי שלי- אבא שלי נפטר כשהייתי ילדה וכך נשארה אמא שלי מפרנסת יחידה לשלוש בנות. היא עבדה כ"כ קשה- לילות, שבתות, חגים, חסכה איפה שרק אפשר – אכלה רק בבית (עד היום, אגב), לא החזיקה אוטו (היינו הולכים שעות ממקום למקום, זו הזכרון הכי חזק שלנו מהילדות), גרנו אצל סבתא ואח"כ בשכירות – וכן, הייתה לי ילדות מאושרת ונטולת חסכים, אם מישהו תוהה. בדם ויזע… קרא עוד »

מחזיראור

הבנאדם רק התגרש ואיבד את העבודה שלו..
נראה לי שגם אמא שלך לא בדיוק קמה מהשבעה והתחילה לעוף.

לכל בנאדם לוקח זמן להסתגל לשינויים.
הבחור הזה נשמע מאוד מסכן – בעיקר כי האגו שלו מרוסק – מלהיות ווינר בכל קנה מידה מערבי, הוא הפך ללוזר גרוש מובטל שגם אצל ההורים. ליבי יוצא אליו, באמת. אני לא חושב שהוא בכיין. הוא פשוט אנושי.
אבל גם אין לי ספק שהוא יתאושש במהרה.. הוא יפסיק להסתכל על עצמו דרך עיני הסביבה, ויתחיל להיות קצת יותר פרקטי.

תמי

מגיבה חדשה – מעורר השראה, תודה. מזכיר לי את סבתא שלי

ענת

לייק!
מעורר השראה.
(פעם נראה לי שיותר אנשים חיו ככה. היום הם נחשבים לגיבורים….ונדירים).

אכלולי שתולי

אני רואה שלא מפספסים פה הזדמנות להתנכל לי, לאכול לי ולשתות לי.

אז בשביל האיזון אני רוצה לצטט אדם שהיה אולי לא פחות קונסרבטיבי מאיין ראנד שציטטת בטוויטר ולבטח
בעל חוש הומור מפותח יותר.

The whole modern world has divided itself into Conservatives and Progressives. The business of Progressives is to go on making mistakes. The business of the Conservatives is to prevent the mistakes from being corrected.

G. K. Chesterton

Quercus Robur

מעולה! 🙂

projectio

קראתי את הסיפור שלו, האמת לפי דעתי אם כבר ליפול מבחינה כלכלית, אז עדיף ליפול ככה, הוא לא משלם על הדיור יש לו משפחה מבוססת שעוזרת לו אם קצת דלק ואוכל הוא מקבל דמי אבטלה, ויש לו הרבה זמן פנוי לחפש עבודה או לעשות שינוי מקצועי. ממש לא נורא.

מה שמפריע לו כנראה,זה הפגיעה בסטאטוס החברתי, אנחנו חיים בחברה שמבוססת על נורמות של צריכה, הוא פתאום לא מצליח לעמוד בסטנדרטים, אז הוא מרגיש רגשי נחיתות- לא נורא יעבור
לו.

שמעון

אני מעדיף לא להגיב על מה שכתבת – כל מילה בסלע והכתיבה יוצאת דופן כתמיד.
אני רוצה דווקא להציע לכל מי שהגיע עד כאן וקרא את המאמר ו/או את התגובות שיקשיב לראיון עם האיש המדהים הזה שמשמש כנשיא אורוגוואי – הלוואי עלינו כאן בישראל מנהיגים כאלה.

חלכאי

דורין כתבת בפוסט: "לא בגלל העובדה שגם השכר ה"נמוך" שהוצע לו (6,000 ש"ח בחודש) היה ממקם אותו עמוק בעשירון העליון של אוכלוסיית העולם במונחי הכנסה לנפש" כנראה שכחת את שבטח למדת ב LSE. כל סטודנט שנה א' בחוג לכלכלה יודע שהכנסה לנפש משמעותית רק שהיא במונחי כוח הקנייה של השכר. ברור שאוגנדה או בהודו ניתן לחיות כמו מלכים עם הכנסה חודשית כזו. אבל בישראל, למי שיש לו 2 ילדים התלויים בו…. ממש לא! הערת אגב, הטענה שלך שילדים לא צורכים הרבה כסף וכי ניתן לגדל אותם בזול, תלושה מהמציאות. [אגב, גם המשפחות החרדיות שמגדלות 10 ילדים עם הכנסות נמוכות, גם… קרא עוד »

נו פרינסס

חבל לי מאוד שבלהיטות להטיף לקוראייך לקחת אחריות על עצמם – עניין שאיתו אי אפשר שלא להסכים – את שופכת את התינוק עם המים ומכנה אדם שאיבד את עולמו "פורנוגרף של עוני". האינדיבידואליזם שאת מטיפה לו הוא בדיוק ההפך ממחויבות חברתית לא לתת לאזרחים ליפול לעוני, שזה מה ש"המקום" וכל יתר הסוציאליסטים שאת כה שונאת קוראים לו. כשגבר 40 נפלט משוק העבודה גרוש ואין לו רשת של ביטחון תעסוקתי, הסיכוי שלו לעבוד שוב כשכיר בתחום שלמד ולא באבטחה או ניקיון שואף לאפס. אבא שרוצה לקנות לילדה משולש פיצה לא מחנך אותה לגרגרנות, הוא מנסה לנצל את עשר השעות השבועיות שיש… קרא עוד »

גיא

רק לגבי המחוייבות החברתית. – אני בחוץ במקרה הזה – לא מרגיש שאני נושא באחראיות. אני שמעתי את הטענות שבשוק שבו עבדתי פולטים עובדים בגיל 40 לפני יותר מ15 שנה. מה עשיתי? חסכתי כדאי שיהיה לי מספיק פאק יו מאני בגיל הזה ולא …. א.לא לקחתי רכב חברה ( זה הרבה יותר השתלם בעבר) … נסעתי ברכב של "מסכנים" וחסכתי לפחות 12K לשנה. ב. לא אכלתי כמעט במסעדות ובוודאי לא ביקרות. ג. לא החלפתי מטבחים וקניתי ריהוטים יוקרתיים. ד. לא נסעתי לטיולים מחוף לחוף (למרות שיכולתי להרשות לעצמי) ה. לא שלחתי את הילדים לחוגים יוקרתיים שישפרו את סיכוייהם בשוק העבודה… קרא עוד »

projectio

גיא אל תשכח שיש גם פיצוי פיטורין, אם לבחור יש וותק אז זה יכול להצטבר לסכום משמעותי, שיאריך את הזמן שיש לו להגיב ולהתאושש מהמצב החדש בו הוא נמצא. אם הוא מוצא עבודה זמנית במשרה חלקית, הזמן עוד יותר מתארך, וניתן להאריך את הזמן עוד על ידי לקיחת הלוואה קטנה נניח עד 50 אלף מבני משפחה, ללא ריבית. כלומר אם תשלומי המזונות,זמן התגובה שלו למצב החדש הוא ארוך יחסית 3-4 שנים לפחות, לפני שהוא יצתרך שוב לקחת עבודה במשרה מלאה. מנגד כמובן ניתן להגיד, שרוב האנשים לא באים ממשפחות מבוססות, שההורים שלהם יכולים לספק להם יחידת דיור צמודה נפרדת, הם… קרא עוד »

גיא

לגמרי.
אני גם מסכים לחלוטין עם עניין עבודות הפרילאנס, הזמניות ובחלקיות משרה.

עבודה במשרה חלקית
זה בעצם ללכת עם ולהרגיש בלי וגם נושא הסטטוס מכוסה לחטטנים.
אשתי גם מרוצה והיא אומרת שנחמד לראות אותי מדי פעם מחוץ לפיג'מת הדובונים.

רונה

גיא- לא מבינה למה לאנשים כואב כל כך להפריש איקס מהכנסתם עבור רשת בטחון חברתית (שיכולה גם לחזור אליהם יום אחד) אבל ממש לא מזיז להם שאיקס פי כמה הולך על תקציב בטחון מנופח ענק ומשוגע עם שחיתות מובנית במערכת (מכירה מקרוב) או מאות אלפי נגדים פנסיונרים בני ארבעים (שום קשר לבטחון ישראל, תודה). או על מנגנונים מסואבים ושחיתות שלטונית שמגלגלים בפועל עלויות אדירות לפתחנו (עלות אבטחת "נכסי הטבע" של תשובה, לדוגמה). או על משק בקפאון כתוצאה משיקולים פוליטיים אינטרסנטיים שמשאירים שני מגזרי ענק בחוץ. או על חלוקת משאבי חינוך כל כך הזויה ולא שיוויונית לפריפריות שהיא *בהכרח* מגלגלת עלינו… קרא עוד »

גיא

רונה,כבר מפרישים דרך המס הקיים . הגבול האישי שלי נעצר בחוגים לילדי אחרים, מכונית לכאלה שלא יכולים להרשות לעצמם להחזיק אותה אבל בגדול אני בעד רשת שתגן מפני כוחות עליונים.. דעתי האישית בפארפראזה על דברי קונפוציוס בעניינים הללו היא שאם נשיב בטובה(כלכלית) על רעה(כלכלית) כיצד נשיב על התנהגות טובה? יחסי האישי לבני האדם עשירים כעניים זהה – כולם אשמים לפני שהוכיחו את חפותם ואני בראשם. על כן אני מעדיף לראות את האינטרס הארצי של אדם שאני עושה עימו עסקים … נניח סוכן הביטוח במקרה של רשת חברתית למקרה פיטורים או גירושין אם ארצה להרחיבה ולא איזה גוף של בני אדם… קרא עוד »

רונה

אני חושבת שהויכוח בינינו הוא פחות על עובדות ויותר על זיקה וזהות. אתה מאמין שאתה חי בג'ונגל שבו רק החזק שורד ועדיף להיות בצד של השורדים, ובטוח שגם מי שלכאורה חושב אחרת, למעשה מעמיד פנים. בסדר, זו זכותך. רק שאת האנרגיות שלך, שהן מלכתחילה מוגבלות, אתה מעדיף להשקיע רק במיגון אישי, ובחסות חוסר היכולת שלך לראות את התמונה הרחבה אתה נשדד על ידי ארגונים שיודעים לחשוב כארגון. נדמה לך שעל כל "גזירה" כלכלית (שמבחינתך היא משמים) תוכל להתמגן על ידי הפחתת צרכנות. זה אולי נכון ובוודאי מעניק לך תחושת סיפוק גדולה (אגב, גם לי- לא נזקקתי לבלוג הסולידית כדי להבין… קרא עוד »

רונה

בהמשך ישיר לשיחתנו: ההשקעה הכספית בישראל בבני 3-6 היא מהנמוכות בoecd.
http://www.haaretz.co.il/beta/1.2428628
אם אתה לא רואה את הקשר הישיר בין הנתון הזה לבין עלויות המיגון השיטור הכליאה והשיקום החברתי, מינוס רווחים שלא יהיו מחדשנות, יעילות וצמיחה של ילדים עניים ובורים- אתה לא רואה את התמונה הרחבה. וכדי לפעול נגדה חייבים לפעול בקבוצה. במילים אחרות, ועם קורט פשטנות: החוג של הילדה של האבא העני- הוא אינטרס כלכלי שלי

גיא

רונה, אני מסכים לגבי הניתוח שלך על מהות על הויכוח בנינו. אני חושב שאפשר להרחיב את הויכוח גם על השימוש בשפה ובמושגים. ראשית גם כאשר לא הייתי בעל כוח כלכלי הרגשתי בעל כוח. גם המונח צעירים חסרי עתיד בועט לעצמו מראש ברגל. מומלץ להיזהר בשימוש בשפה כי היא מהפנטת. לגבי מימון ה"חוגים של ילדים אחרים" … אז איפה את מציעה שהחובה החברתית שלי תעצר כשיש מערכת חינוך שאני כבר משלם עליה וצבא שבו שירתתי גם שירות מילואים? סבתא שלי ז"ל למשל חשבה שחובותיה לא נעצרים בזה שהיא נסעה להתנדב בספרד בזמן מלחמת האזרחים שם (ולהיות מראשוני הלוחמים בהיטלר) אני מבטיח… קרא עוד »

גיא

רונה, הגבתי קודם באריכות אך משום מה נמחקה לי התגובה. אז בקצרה. מסכים לגבי ניתוח מהות הויכוח שלנו ומוסיף שהוא גם לגבי השימוש בשפה. ראשית אני הרגשתי בעל כוח גם כשלא היה לי כוח כלכלי. שנית מי שמשתמש בביטוי "צעירים חסרי עתיד" כבר מראש בועט לעצמו ולצעירים ברגל. ממומלץ להיזהר מהשימוש בשפה כי היא מהפנטת. לעניין "חוגים של ילדים אחרים" … היכן בדיוק את מציעה שחובתי החברתית תיעצר אחרי שאני מממן מערכת חינוך ממלכתית דרך המיסים פלוס שירתתי בצה"ל כולל מילואים? אולי אחרי החוגים אממן פיצות ועגלות בוגבו לצרכנים לא מאולפים? אני סבור שאין שיטה פילוסופית שתבטיח שאנשים ישאו באחריות.… קרא עוד »

נו פרינסס

"חברה" היא רעיון שאת משלמת עבורו המון כסף במיסוי ישיר ועקיף. "חברה" היא החלק בכל אחד מאיתנו שנותן לאחר בתקווה שכשיחסר לו אחרים יתנו לו.
מבלי להוריד מחשיבות הביקורת, היא מבוססת על הנחות שלא צוינו בטקסט המקורי, שיפוטית, מתעלמת מההשפעות שיש לאותה "המשגה רעיונית ולא ישות בת קיימא" על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ומקבלים החלטות. הביקורת שלך חד צדדית ולא מאוזנת, היא מבקרת רק את הפרט ומסירה כל אחריות מהסחרור הצרכניסטי האין סופי שגדלנו לתוכו וציפו מאיתנו להפנים את ערכיו. עכשיו לבוא בטענות למישהו על כך שעשה כל מה שלימדו אותו?

קובי

מי שרוצה או צריך לחסוך בכסף, צריך לשלם בזמן. זוהי תפיסה פשוטה מאד, להכין אוכל בבית, ליסוע בתחבורה ציבורית – משלמים בזמן במקום בכסף. למי שיש הרבה כסף, יכול לייעל את חייו ולהספיק יותר. כל אחד צריך כושר שיפוט למחיה על פי מידותיו, כלומר לעולם לא להיכנס למינוס בחשבון. כבר נאמר ״איזהו עשיר השמח בחלקו״. מי שמתרפק על כמה טוב היה בעבר אינו אדם ריאלי ועתיד לסבול (כמו הבחור עם הפיצה). ניתן לחיות על כל תקציב, רק צריך להסתגל נכון.

ליאור סטרינק

מי מפריע לך נו פרינסס תקימי קיבוץ שבו כולם ערבים זה לזה. מה שאת רוצה זה לכלול אנשים שלא רוצים חלק ב"חברה" שלך כדי שהם ישלמו מכיסם ומזיעת אפם עבור אותה רשת ביטחון. אני לא זוכר שנרשמתי לחברה כזו ואשמח לאפשרות לחיות בלעדיה ללא רשת ביטחון כלכלית מצד אחד וללא תשלום מהצד השני. בחצי שנה האחרונה תרמתי כל חודש 10% מהמשכורת שלי לארגון צדקה אחר, אם יש עקרון שאני מאמין בו או עוזר לאנשים מסויימים אני אשמח לשלם עליו, אבל אני לא אחלום להכריח בכוח אנשים אחרים לשלם על מה שאני מאמין בו. זאת הבעיה העיקרית בדברים שלך ושל הסוציאליסטים… קרא עוד »

SupermanZW

על סמך מה שכתבת בלבד, אין שום סיכוי שתגיע אי פעם לעבודת חלומותיך מכיוון שאינך משתמש בנתונים שלך אפילו כדי להניח את רגלך על המסלול שיוביל אותך לעבודת חלומותיך ובגלל שאתה כל כך פאסיבי אתה עובד באבטחה ולא במקצוע שיש בו ולו אופק מינימאלי של קידום. מנסיוני, כל מי שטוען שיכול היה להרוויח יותר אך בוחר שלא לעשות זאת הוא שקרן שמשקר בעיקר את עצמו, בשביל שיהיה משהו מאחורי הטענות צריך הטוען להוכיח את דבריו ובאמת להרוויח יותר, אחר כך אם אינו מרוצה הוא יכול לחזור לעבוד עם פחות שכר ולטעון את הטענה, אז יוכל להציג תלוש משכורת עם משכורת… קרא עוד »

ליאור

היי, ראיתי את התגובה רק עכשיו אז אעדכן.
ב5 שנים האחרונות הספקתי לחסוך כסף ולהתקבל ללימודי רפואה בארץ. בזכות הכסף שחסכתי בעבודתי כמאבטח ועוד שתי עבודות שונות בהן אטני עובד תוך כדי הלימודים אני מצליח לממן את עצמי ללא עזרה מאף אחד אחר.

המקצוע בו בחרתי מעניק לי סיפוק אדיר ודיי בטוח שהגעתי לאן שאני רוצה בחיים. לכל מי שקורא את זה במקרה כמה שנים אחרי. אל תאמינו לאנשים שליליים שכל כך בטוחי םשהם יודעים משהו על בנאדם לפי טוקבק מסכן שלו באיזה בלוג
peace out 🙂

ירון

אני מוצא עצמי קורא שורה שורה ומהנהן בהסכמה שוב ושוב על כל מילה כל הכבוד לך ישר כח

אביאל

אולי לפני הכל מן הראוי היה למען הגילוי הנאות להזכיר שבעבר מנהל הבלוג פרסם פוסט ביקורת ארוך על הסולידית, ואף טען שיש צביעות בפילוסופיה המובעת כאן ( – מצד אחד מטיפה נגד צרכנות, מצד שני פירות תיק ההשקעות שלה הם תולדה של צרכנות ההמונים). בסך הכל הבלוג של תנועת ההאטה מזדהה עם רוב הרעיונות של הסולידית לעצם הטענות, בפוסט "אני עני" מדובר באדם שכבר לא מחזיק סמטרפון רכב ולא אוכל בחוץ. העוני שלו הוא עוול בעיקר כי הוא נובע מדמי מזונות שערורייתיים שהוא משלם לגרושתו. מדינת ישראל היא אחת היחידות בעולם בהן ברגע שגבר מתגרש הוא נדרש לשלם לעיתים קרובות… קרא עוד »

Bart

דורין, עושה רושם שדווקא החלק הענייני בתגובה של אביאל לא זוכה להתייחסות ראויה. אין ספק שהתנהלות העבר של אותו "עני" לא הייתה אופטימאלית. אבל את טוענת בפוסט שמה שמכעיס אותך הוא לא טעויות העבר של "העני" אלא ההתנהלות והגישה שלו בהווה. זה לא ממש עולה בקנה אחד עם אמירה בסגנון "ההחלטה להתחתן הייתה שלו" (גם לגבי אותן טעויות, נראה לי שהרוב יסכימו שהן סבירות. אם נניח שהבאת ילדים לעולם היא לגיטימית במידה ואתה מסוגל לכלכל אותם, הרי הטעות האמיתית שלו היתה שלא הגן על עצמו כמו שצריך ממקרה של גירושים, כמו ששי מתאר בהמשך.) אז נכון, כנראה שהבחור לא התנהל… קרא עוד »

ענת

בכתבה מצוין שהוא מעביר חצי ממשכורתו (או קצבתו) כמזונות, ומכאן ה-3000

ayelet maria mitsch

בגדול, פוסט מעולה. כ"ענייה" שלוקחת את האחריות לכך על עצמה ובגלל טעויות שעשתה, וכמי שמנהלת קבוצות תעסוקה בפייסבוק למובטלים, אני רואה כל הזמן את הרחמים העצמיים וגם לי קשה מאוד לפעמים לומר שזאת רק אשמתי. אני באמת חושבת שהמציאות של ימינו חזירית מכל הכיוונים, גם של הצרכנים וגם של היצרנים וגם של הרשויות. במקרה שלך ושלי, למשל, אני לא מקבלת לגמרי שהכל תלוי בנו, משום שאת מדברת על עצמך כאישה בריאה שאין לה בעיות מיוחדות. אני חולה, אני מבוגרת, אני עושה כל שביכולתי לעזור לעצמי, ועדיין אני חושבת שלא צריך להעניש אנשים משום שגדלו במנטליות מסוימות ומשום שהצייטגייסט של התקופה… קרא עוד »

סימונה

אני מודה שהפוסט עצבן גם אותי, והנה הסיבה שלי:
בילדותי הייתי ענייה, ולא שמחתי מזה, קינאתי בחברותיי.
אבל מעולם לא התביישתי, מה יש להתבייש בעוני?

הסיבה שאנשים מתביישים בעוני בעיניי, היא ההערצה שיש בחברה שלנו לעושר.

מי שעשיר נחשב מוצלח בחברה שלנו (לא רק בעל כח), ומי שעני נחשב לא יוצלח.
והדבר כמו שמוכיחה פה הסולידית לאורך הבלוג, הוא חסר שחר.

כל האמפטיה שלי נתונה לבחור, ומתוכה הייתי רוצה לומר לו, עוני אינו בושה.
אם נצליח לקדם בחברה שלנו ערכים שאינם כסף, נרוויח מכך כולנו.
יש הרבה סיבות טובות, לקרוא את הבלוג הזה, אבל הנה עוד אחת.

איש (3718 )

הבעיה היא שהבחור רואה עוני כבושה. אחרת לא היה כותב הפוסט הזה. כל כך פשוט.

pizza hat

היי,
לגמרי מסכימה עם זה שהתקשורת משחקת ברגשות שלנו בעיקר מנסה להפחיד ..היא עושה את זה בהצלחה גם בתחומי השכלה ופוליטיקה.

לגבי החסכנות שלך, את לא חושבת שהכוונה שלך היא בעצם לקמצנות?
קמצנות זאת מילת גנאי ולא נוח להשתמש בה. ברגע שהמצאת מילים כמו "פשטות מרצון" "מינימליזם\אינדוידואליזם" "הסתפקות במועט" פתאום נושא הקמצנות שוב IN ואפשר להשתמש בכיף.

מכירה אנשים שחיים בשיטה שלך,בשנות ה80-90 קראנו להם קמצנים. היום יש כלכך הרבה שפע שקוראים להם מסתיפ במועט..

אשמח לתגובה על ההבדל בין קמצן למסתפק במועט\חסכן\מינימליסט

עדו קאליר

ראשית, מצוין , אני מזדהה יותר כשאת מאופקת בסגנון (ראי המחיקה ,שנשארה , על הרכב הצמוד…). שנית אני חייב להגיד שאני לא מבין למה "חוסן" הולך עם "אינדיבידואליזם". אם תידרסי מחר חו"ח, תרצי או לא תרצי מערכת בריאות "סוציאליסטית"? בקיצור , ככל שזה קשור ישירות יותר לכלכלה/צרכנות ופחות לאידיאלים שהם רכיבים אחרים בחיים, כך קל יותר (לי) להזדהות)

אכלולי שתולי

כן, אני דורש את שמונת הממים!
מעון, מזון, מרפא, מורה, מלבוש
מכונית , מסעדה ומאוריציוס.
כי צריך להתקדם בחיים.
מי ישלם?
שבנון ישלם!

יפעת

דורין הי, כחלק מהמשנה שלך את אומרת לא לתת לאחרים לבשל עבורך כי זה משהו שאתה יכול לעשות בעצמך, וכנ"ל לגבי בידור – אל תשלם כדי שאחרים יבדרו אותך, תבדר את עצמך. האם זה אומר שאת נמנעת מסרטים בקולנוע, הצגות, הופעות חיות וכו'. יש לך משהו ספציפי נגד תרבות בילוי מסוג זה או שבעינייך זה עוד מוצר צריכה שאין לו באמת ערך. אשמח לתשובה.

pizza hat

תודה על התגובה:)
את התעלמת מכל המגיבים שאמרו לך שרכב הוא מוצר הכרחי במדינה דתית שבה ללא רכב את\ה מגבילה את החופש שלך..
למשל אדם שאין לו כסף לשלם על שכירות בעיר ולכן הוא גר במושב ליד, וכל שבת צריך לבקר את ההורים בירושלים
הוא לא ייסע שלוש שעות באופניים בשביל זה..
או אדם שגר בעיר אבל פעם ב.. בא לו לצאת בשבת לטייל..
עוד פעם מזל נאחס אין אוטובוסים,מוניות שירות לא קיימות בכל עיר.
מונית עולה יקר וגם היא לא מגיעה לכל מקום.
מה עושים?

ענת

ממתי שכירות במושב היא יותר זולה מבעיר הסמוכה? בדרך כלל המצב הפוך, ובטח שאין כאן כלל, ואין במגורים במושב שום אלמנט של חיסכון. להפך.

שרון

מסכימה עם רוב מה שכתבת, למעט דבר אחד. בגרף שצירפת מורה החץ האמצעי מכיוון תחושת הקורבן אל האושר במעלה הגרף. כלומר, תחושת הקורבן שווה לעצב בעוד שאמונה עצמית,עבודה קשה ותחושת מסוגלות שווה אושר. אני רואה מסביבי אנשים המפיקים אושר מהיותם קורבן ויעשו הכל על מנת לשמר ככל יכולתם את הערך העצמי הקורבני שלהם. אנשים כאלה מפיקים מתחושת הקורבן אושר רב, משום שזה מסיט אליהם את הדיון, שם אותם באור הזרקורים ומעורר תחושת "יחד באותה סירה" עם עוד "קורבנות". דוגמא אחת כזו היא אישה (במקרה חברה טובה שלי) שהיא קורבן. האישה הנפלאה הזו לקחה משכתנא של שמונה מאות אלף שקלים מהבנק… קרא עוד »

שרון

אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך מה בסופו של דבר יוצא לך מחינוך ההמונים? האם המשאבים שאת משקיעה בחינוכם תתרום לרווחתך ביום מן הימים? (והכוונה אינה רק לרווחה כלכלית, אלא גם סיפוק מהעברת הידע שצברת/שינוי תודעתי שגרמת/השפעה לטווח ארוך על חייהם של רבים וכו' וכו')

גיא

שרון, התגובה למעלה באמת נהדרת וגם הזכירה לי נשכחות שרצית לשכוח.

בקשר לשאלות יש לי הפעם שתי תשובות .
1. הרקליטוס אמר "אופיו של האדם הינו גורלו ואף יעודו."
2. כעושים מוזיקה(טובה) לא שואלים מה יוצא ממנה בסופה של דבר או מה היא תורמת לרווחה ביום מן הימים.

שרון

גיא, השורה התחתונה של הדיון כאן היא בסופו של דבר מתמקדת ברצונות אל מול צרכים. כיום, יש בלבול בין הרצונות והצרכים (כשהרצונות נתפסות כצורך והצרכים האמיתיים מתמוססים). מאסלו, בפירמידת הצרכים המפורסמת שלו, טען כי הצרכים הגדולים ביותר והבסיסיים ביותר הם הצרכים הפיזיולוגים, לאחר מכן ישנו הצורך בביטחון פיזי ואילו הצורך בהשתייכות או מעמד חברתי הינו הצורך שלפני האחרון (שהוא הגשמה עצמית). ברגע שמתמלא צורך אחד והבסיס בו איתן (בתפיסה הסובייקטיבית של כל אדם), ניתן להתפנות לשאר הצרכים הפחות חשובים. מה שלהבנתי הסולידית מנסה לעשות, באופן רהוט ביותר, הוא לעורר אנשים לחשוב ולפעול לפי אותה פירמידת צרכים. ואולם, יש כאן בעיה:… קרא עוד »

גיא

שרון, נאמר שאני מאמץ את כל השקפתך לצורך הדיון. רצונות אל מול צרכים, כן? אז אם רוב האנשים מתעלמים מהאזהרה – האם הרצון לייצור קהילה משובטת של סולידים (אני בכוונה מגזים) היא לא לרצות יותר מידי? מה עם להסתפק במועט ולספק את הצורך של עזרה לזולת בזה שכל אחד לוקח מכאן פחות או יותר מה שמתאים לו? מסתפקים במועט? דרך אגב יש הרבה אנשים שיינטרו לך אם תצילי אותם לגמרי (אולי גם הם לא אוהבים להרגיש חייבים) . אולי הם צריכים לעשות את רוב העבודה בעצמם? משאיר קצת חופש בחירה ,לא? אני גם מזכיר לסולידית את המיתוס של סזיפוס –… קרא עוד »

שגב

הרבה מהאנשים שאני מכיר אכן צורכים ואכן פוגעים בחוסן הפיננסי שלהם בעתידם ובחופש שלהם. לדעתי הדבר נעשה מחוסר מודעות (זה לא שהם מזלזלים בכסף להפך הם מאד אוהבים אותו). הדבר שלדעתי ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב הוא חינוך פיננסי בבתי הספר ובתיכונים.

מוות לדיכוטומיה

בדיוק כמו הפורנוגרפים והבלוגים הסוציאליסטיים את חוטאת בהסתכלות על המציאות בשחור ולבן. המציאות, כמו תמיד כנראה, נמצאת בתחום האפור אי שם באמצע. כל אינדיבידואל כמובן נושא גם באחריות לעצמו אך זכותו לצפות גם מהחברה להיות יותר חומלת. התקשורת לא אשמה רק בשפיכת שמן למדורה אלא גם בעידוד צרכנות מופרזת. בעולם קפיטליסטי רווי פרסומות שבו אנו חיים ובעולם שבו אנשים משלמים מיסים למדינה (זה לא משנה אם את בעד או נגד, זה העולם בו אנו חיים)צריכה להיות גם אחריות חברתית לצד אחריות אישית. לכן אל לך לתקוף את שכנייך המקוונים ואל להם לתקוף אותך. שניכם צודקים, גם אם נראה לך שאתם… קרא עוד »

יוסי

כשהילדה שלי נופלת וכואב לה היא רצה אלי ובוכה. חיבוק אחד, כמה מילות ניחומים, אולי נשיקה, ומיד היא מתאוששת, חוזרת לעצמה ורצה להמשיך במשחק .

כולנו כאלה וגם הבחור: קרתה לו תאונה, הוא התפרק, כואב לו, הוא בוכה. עכשיו מישהו צריך לתת לו כתף, מילה טובה והוא יתאושש וימשיך בדרכו.

איש (3718 )

הבכי של ילדתך מופיע בכותרות העתונים? ממש לא. זה משהו בינך לבין ילדתך.

כאשר משהו מופיע בכותרות התקשורת הוא הופך מודל לחיקוי, גם אם הוא הוא לא צריך להיות (ע"ע דאעש).

אמצעי התקשורת (חוץ מהמגזר החרדי) שכחו שהם גם מחנכים. היום הם רק זבלוני רייטינג.

ראובן

כתבת מעולה, כרגיל!! (ואולי אף יותר מהרגיל?)

יוסי

את צודקת!
יותר מכך, אני חושב שצריך לשים מתלוננים כאלו בהסגר, שלא יפריעו לאנשים החזקים כמוך להנות (או שבעצם כבר עשו את זה, זה נקרא ״פריפריה״ כמו שדרות, קרית שמונה. את לא גרה שם נכון?) אולי גם שווה לירות באנשים שמנים כי הם מבזבזים הרבה אוכל ויותר גרוע: הם לא מסוגלים להתאפק.
אני מקווה שאת מסוגלת לקבל ביקורת, אבל הבלוג הזה נראה כמו רעיונות של איאן ראנד. נחמד, אבל מאד שנות ה-50. החברה האנושית קצת התקדמה מאז.

איש (3718 )

אז אתה "מתקדם" ואנחנו "מפגרים"?

skinny-puppy

צודקת ב 1000%

כל אחד צריך לקחת אחריות על עצמו ועל מעשיו , ויתן דין וחשבון לפני ………….

יניב

שתי נקודות ארוכות (סורי) ואחת קצרה: (א) הסולידית כתבה: "חסכן = משיג ערך מקסימלי עבור הכסף. קמצן = משלם כמה שפחות כסף." בקשר להשגת ערך מקסימלי עבור הכסף, חייכתי, כיוון שהזכרת לי קטע מספר שראה אור בשנות השמונים והוא מאוד מומלץ לקריאה. בספרם הסרקסטי ונוטף השנאה לעשירים: "המיוחסים – אצולת ההון של ישראל", המחברים פרנקל וביכלר מתארים אדם בשם יוסף קוקיה כך: "קוקיה […] נחשב לחסכן מופלג. חסידוף, שהיה איש בעל הומור, אף תיכנן פעם לכתוב בצוותא עם מי שהיה נשיא המדינה, יצחק נבון, ספר בדיחות על עלילות "חסכנותו" של קוקיה הזקן. בתו של חסידוף, גאולה, זוכרת כי יום אחד,… קרא עוד »

גיא

בסך הכל לייק מאד.
חוץ מהציטוט של דברי חז"ל – "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו".
זה בדיוק אחד מאותם הדברים שאי אפשר באמת לבצע… (כמו להתאפס על עצמך , או לקחת את עצמך בידיים)
שהרי אנו דנים את חברינו לפני אחרי ומצדדי לפני שבכלל הגענו למקומם.

יניב

נכון. קשה מאוד לממש אימרה זו, אולם אני אוהב לחשוב עליה כאל אידאל שיש לשאוף אליה. דהיינו, להשתדל לחטוא בזה כמה שפחות (ולא במובן הדתי). בהקשר זה חז"ל גם אמרו: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" שים לב למילה, "השתדל", הם (הלל הזקן) הבינו את הקושי של טבע האדם בהליכה *נגד* הזרם. השווה את זה לאימרתו הנוקשה והבלתי מתפשרת של אמברוזיוס: ""When I am at Rome, I fast on a Saturday; when I am at Milan, I do not. Follow the custom of the church where you are." שהופשט באנגלית ל: When in Rome, do as the Romans do. (אגב,… קרא עוד »

גיא

כן , ה "השתדל" בהחלט הומני,מתחשב ביכולות האדם ולא מפצל את אותו נגד עצמו.

אם אתה בעניין של אידאלים –
אז אני יכול לעשות לך מחיר על כמה אידאלים יד שנייה במצב טוב
שלא נגעתי בהם כבר הרבה זמן.

אם הם לא ימצאו חן בעיניך אז יש לי כמובן אחרים.

גיא

מאידך שון קונרי לא בעד
השתדלות

שמעון חש

היבריס היבריס
חו"ח פציעה, מחלה, מיתון כבד ואבטלה או נפילה חדה בשכר, קריסה ארוכה של תיק ההשקעות ה-"לא שביר", והמדרון חלקלק מאוד.
שלא נדע

שמעון חש

מזכיר לי שחשבו שהטיטניק לא שבירה.
גם ישראל פוסט מלחמת 6 הימים הרגישה בלתי שבירה.
כל אמונה היבריסית באי שבירות נגמרת לבסוף באסון.
ענווה ענווה תרדוף.

איש (3718 )

הטיטניק, כמו הדינוזאורים, התבססה על גודל ועוצמה.

הסולידית לא מתבססת על כח וגודל אלא על גמישות ויכולת התאמה לתנאים משתנים. יש בזה יתרונות אבולוציונים קלסיים בעמידה במצבי שבירה.

במילים אחרות, האבולוציה מוכיחה שהשיטה של הסולידית עדיפה.

גיא

האבולוציה מוכיחה שאלוהים יש חוש הומור.

חוצמזה אני בספק שהמין האנושי יחזיק 160 מיליון שנה כמו הדינוזאורים.

vanessa

האבולוציה מוכיחה שהשיטה של הסולידית לא רלוונטית כי היא אלהורית. :-).

בעידן החדש דווקא הטיפשים והעניים עושים יותר ילדים.

Lior Dagan

לגבי גירושין, הכלל לגבר מאוד פשוט: מה ששלה שלה, מה ששלך, שלה, ויש לך מזל אם היא מקבלת רק את זה. ההבדל בין גבר גרוש עם עו"ד טוב לכזה עם עו"ד גרוע הוא שהראשון ישן באסם בדרגש מעל הדרגש שהעז ישנה, והשני בדרגש מתחת לזה שבו העז ישנה. וברצינות, המקום הכי חם בגיהינום הוא סוציאליזם. התנאי הראשי לסוציאליזם הוא שאדם יחוש שמישהו אחר תמיד ישלוט בחייו, והכי כדאי שמי שישלוט זה הסוציאליסט. סוציאליזם, בבסיסו, היא ההנחה שמישהו אחר צריך להכתיב לך איך לחיות, עם גיבוי מדינתי מלא. האליטה יודעת יותר טוב ממך איך לחיות, אתה בסך הכל חיה בחווה, ובלעדי… קרא עוד »

שי

לקחת את כל התשלומים "הסוציאליים" שכפו עלינו סוחרי האדם הנקראים סוציאליסטים. שייגשו לעבוד או ייעזרו ברשת המשפחתית ויניחו לאנשים העובדים באמת!

ולגבי הבכיות על "גברים בגירושין" מציעים שנים לעשות הסכם ממון והסכם פירוד ואחזקת ילדים טרם הנישואין

מי שלא עושה, שיידע שהוא קופץ באנג'י בלי חבל. טענות, שיבוא אחר כך לעצמו נקודה. הסכמים כאלה היו חוסכים את מרבית אם לא כל הצרות המתוארות.

אמיר

זה נחמד לעשות הסכמים שכאלה ואז האשה פונה לבית הדין למשפחה, טוענת שלא ידעה על מה היא חותמת, שהבעל היה הצד החזק ושהוא לחץ עליה לחתום.
הופ… בית המשפט מבטל את ההסכמים שנחתמו ושולם עליהם לעורכי הדין.

שי

אני מגיב לאמיר, על מנת שהתגובה השגויה והבלתי נכונה שלו לא תפגע במציאות ובצעדים ההכרחיים שיש לנקוט בלכתך לנישואין, ולא רק נישואין, כל חיים משותפים מעל כמה חודשים. הסכם הממון אינו ניתן לביטול! הסכם ממון יש לעשות כפי שצריך! ראשית הולכים לעו"ד. שנית משלמים 590 ש"ח (נכון להיום) ונקבע דיון לאישור הסכם בבמ"ש למשפחה. אחריו, הסיכוי שיבוטל הסכם כזה דומה לסיכוי שעוד דקה ייפול על קורא פוסט זה, מטאוריט ענק מהשמיים, ובקיצור ההסכם, לא יבוטל. לא חסכים 590 ש"ח על הדיון ומסתפקים בנוטריון , רק עם אישור במ"ש. וזה לא רק לפני נישואין, אלא גם אם יש לך חברה כמה… קרא עוד »

גיא א

אהבתי את הגרף..
אכן כל אחד צריך לקחת אחריות!

אביגיל

הסולידית, יפה דרשת בהקשר לכך שלבכות ש:"אכלו לי שתו והעיפו לי את הגבינה לקיבינימיט".. – זה קורבני ועלוב תרבות הצריכה וכו' וכו' רק שבתנאי חוסר ודאות ושחיקה כל כך גדולים בכלכלה של עשרות השנים האחרונות : מבחינה עובדתית , איכות החיים אכן יורדת : יש כאן שתי מגמות שנעות האחת לעבר השניה. (ראה ערך :"אסון בפוטנציה") הבעיה לא מסתתרת רק בפופולריות של תרבות הבכי , השכר באמת מאפשר לנו פחות. ואני לא מתכוונת למרצדסים. אני מדברת במונחי משולשי פיצה. ה'עני' של פעם יכול היה לאכול מספר משולשים. היום אולי חצי משולש. האם הוא תוצר קורבני של עצמו? של סביבתו? אולי… קרא עוד »

איש (3718 )

העני של פעם לא יכל לקנות מחשב, או טלפון סלולרי, או טלביזיה 55 אינטש. הכנסת את זה לחישוב? לרוב העניים בעבר לא היתה מכונית או מזגן או מעלית.

הטענה שאיכות החיים רק יורדת היא פשוט לא נכונה.

SupermanZW

איזה טיעון מטופש. פעם לא היה מחשב וכשלא היה מחשב ברור שאי אפשר היה לקנות אותו. גם העשיר לא יכול היה לקנות מחשב מכיוון שלא היה מחשב, אותו הדבר נכון גם לטלפון הסלולארי ולטלביזיה 55 אינטש. גם היום בדיוק כמו בעבר לרוב העניים אין מכונית. מזגן הוא אמצעי הקירור והחימום הזול ביותר לאורך זמן (אם משתמשים בו נכון), כל תחליפיו צורכים הרבה יותר חשמל ולכן מחישוב לטווח ארוך נובע שגם לעני כדאי לרכוש מזגן. לגבי המעלית, מכיוון שבשנים האחרונות (30 שנים, לא פחות מזה) בונים רק בניינים עם מעלית, אפילו בשכונות מצוקה, יש מן הסתם מעליות גם בבניינים בהם גרים… קרא עוד »

מאיה

אני עוקבת אחרייך כבר הרבה זמן ואפילו השבת מאוד בחביבות והתחשבות לפנייתי לא מזמן. עד היום היה נראה לי שאת כותבת מתוך רצון להביא אור לעולם – להציג אלטרנטיבה אחרת, אפשרית, בהישג יד, לסוגים שונים של חירות. אבל הפוסט שכתבת היום ממש ציער אותי. ציער אותי באכזריות שלו, בחוסר החמלה, בשיפוטיות שלא מתבססת על בדל של ידע או מניחה אפשרות של עוד שיקולים וגם של סתם טעויות שהביאו אותו למצב עצוב. טעויות, שהוא לחלוטין לקח עליהן אחריות, אגב. לא מצב חסר תוחלת ובטח שיש גרועים ממנו, אבל הוא עצוב. הוא קשה. הוא מכווץ לב. כנראה שאת לא מסוגלת לדמיין לעצמך… קרא עוד »

tal

כתבת "את מדברת מניסיונך האישי" אז זה העניין. איך את ממליצה או מטיפה או שופטת אנשים שהם לא בסטטוס שלך שעולם הצרכים שלהם (כולל הצרכים הכי פשוטים בסיסיים) כל כך שונה משלך? סתם כדוגמא: את אומרת לא צריך רכב הכל אפשר עם אופניים. כשלילד כואב או יש בעיה רפואית מיידית וצריך ללכת לרופא אז אם אין לו רכב כי הוא "קנה" את התפיסה שלך, אז עכשיו איך הוא יגיע במהירות לרופא? ברגל? נראה אותך הולכת ברגל עם ילד שבוכה וכואב לו. עם מוניות ? יקר רצח והורס את כל התחשיבים שלך להוצאות נסיעה. בקיצור עולם ההוצאות הזה הוא משהו שאת… קרא עוד »

עמוס

מה שמעניין אותי הוא עד כמה הוא התבייש לדבר עם הילדים על המצב הפיננסי.אני זוכר שגם אצל הורי לא קנו דברים כי שנה הבאה ייצא יותר טוב או כי ככה אנחנו רוצים או אין מקום לזה בבית אבל לא דיברו איתנו על בזבזנות ועל חוסר כסף.מעניין שרוצים ללמד בגן על השואה אבל להגיד לילד על משמעת פיננסית הופך אותך להורה רע

vanessa

אני חושבת ששמת את האצבע על שורש הבעיה. אני הגעתי מבית עם מודעות כלכלית מאוד מפותחת. להיות בחובות פשוט לא היה אופציה, ולא לקנות משהו כי זה יקר וכי לא צריך היה הנורמה. אומנם אני לא קצינית כמו הסולידית, אבל בגיל דומה לשלה אני מחזיקה דירה, משפחה, יש לנו תיק ניירות ערך שקיבל שדרוג בזכות הבלוג, טסים לחו"ל, אוכלים במסעדות – והכל במידה ולפי הכיס. אני רואה חברים שלי, בני גילי, עם שכר לפעמים אפילו גבוה משלי, נחנקים תחת יוקר המחייה (שאגב – למרות שזה לא מקובל פה בבלוג – הוא באמת גבוה יחסית למדינות אחרות), ומוצאים את עצמם נכנסים… קרא עוד »

גיא

סיון דרלינג,
עם כל הכבוד (ויש כבוד) אני רק רוצה להאיר (ולהעיר) את צומת ליבך
שקצת יותר קל לאדם בוגר לאמץ חלק גדול ממשנת הסולידית מאשר
להיוולד לבית כמו שלך עם מודעות כלכלית מאוד מפותחת. נראה לי על
כן שעדיף במקרים אילו להשתמש לרוב בעצות הסולידית.

נ.ב. : ה "דרלינג" אינו מתנשא והוא תלוי קונטקסט מאחר ואת התחלת.
חוצמזה האינסיניואנדות בדבר ה"תמימות" כואבות ולכן כנראה נכונות.
בבדיקות שביצעתי לאחרונה עם בלוגרים נבחרים בבלוגוספירה מסתבר לצערי
שחלקם ממשיך להתל בציבור.

פאטיה

מסכימה שהחינוך שמקבלים מילדות בבית, מלווה אותנו כל החיים. וגם אני חונכתי כך שפרוטה שמצטרפת לפרוטה היא כבר פרותיים, לא זורקים אוכל לפח ולא מבזבזים כסף כשאין צורך בכך. לא זורקים בגד טוב או נעליים, ואם צריך מתקנים אותם,אמי תפרה לעצמה את השמלות בתפר מכונה ידני מאחר ולא הייתה לה מכונת תפירה, היא תיקנה את הבגדים באותו תפר, אני יכולה לדבר על אופן חייהם שלא חסר בהם דבר, הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית "ובערכים" של היום הם נחשבים לעניים. המתבכיין על עוניו, הוא עלוב נפש, שלא מסוגל לעזור לעצמו, כאשר גופו שלם, מוחו צלול, ידיו ורגליו חזקות ואם הוא… קרא עוד »

פאטיה

נגה; פסטה קנויה עשויה בדרך כלל מקמח דורום שהוא יותר משובח מקמח לבן, יש גם פסטה מקמח אורז, או מקמח עדשים וכדומה, אפשר גם להכין פסטה ביתית מקמח, איזה שרוצים, אם מוסיפים לקמח מים, לפי הצורך שהקמח סופג, ומעט מלח, מרדדים לעלה, יוצרים איזה צורות שרוצים, מפזרים על הפסטה מעט קמח ומייבשים אותה זמן מה בחוץ, אחרי זה מבשלים אותה כמו כל פסטה רגילה. ואחרי זה תלוי מה את משדכת לפסטה, אם מבשלים פסטה ומוסיפים לה ירקות מוקפצים, תבלינים, עשבי תיבול, אגוזים שבורים, למי שלא טבעוני מוסיפים נתחי חזה עוף מוקפץ או קוביות גבינת עיזים, ומוסיפים מעל הכל רוטב לפי… קרא עוד »

פאטיה

אופסט, נבלעה לי הודעה שטרם אושרה; השורה התחתונה, היא שכאשר אדם שלם בגופו,ולא מסוגל לעזור לעצמו, גם ה' לא יעזור לו, לבקש עזרה במצבים דחופים, זאת לא בושה, אבל, ברחמים של אדם על עצמו ואחרים זה מצב של עליבות לעומת מי שמאמין בכוחותיו ומסוגל להתרומם ולשקם את עצמו. פוסט מעולה. הרחמים נועדו לעבוד עלינו, כאשר אנחנו מרחמים על אדם במצב כפי שתואר בכתבה, הרי שזה ניצול של הזולת לטובת מי שמעורר רחמים. משהו בדומה לכך לפי ניטשה, אני לא חסידה של ניטשה, אחד הדברים שאני לא מסכימה איתו הוא האנטי פמימניסט שבתאוריה שלו, צידוק לכך נתן לי אחד ממורי לפילוסופיה,… קרא עוד »

יוני

הי דורין, הפוסט הזה הבהיר לי שלבלוג הזה יש שני פנים, שעבורי חשוב להבחין ביניהם – ההסברים הכלכליים שלך נהדרים, בהירים ומאירי עיניים. חלק נכבד מההשכלה הכלכלית נזקפת לזכות הבלוג הזה, ולזכותך. זה אמנם מעיד בעיקר על רמת ההשכלה הכלכלית הנמוכה שמקנה המדינה לאזרחיה, אבל בהחלט גם על איכות הבלוג. ההשקפה החברתית כלכלית שאת מטיפה לה, לעומת זאת, איומה בעיני. לא מעוניין לחיות בעולם נטול הניואנסים ובחברה (!) נטולת החמלה (!) שאת מטיפה לו. הניתוח שלך של הטקסט של הבחור לוקה, בעיני, בחוסר צניעות משווע. לא כל אדם שחייו הסתבכו כלכלית הוא הוכחה לצדקת דרכך – העולם מורכב מעט יותר… קרא עוד »

גיא

לאור חלק מהתגובות קראתי שוב את המאמר מחשש שפספסתי משהו (אולי צלם אנוש לפי חלק מהמגיבים) כשרפרתי בו. אז זהו שממש לא והפאתוס של המאמר היה ממש מעצבן ואני אפילו מסכים איתך עוד יותר. ראבק, הבחור היה סטונדט לפני 10 שנים שזה אומר שהוא כנראה בשנות השלושים – אנשים הגיעו לכאן שבורים אחרי השואה ורדיפות בגילאים יותר מאוחרים עם ילדים, בלי ידיעת השפה והסוציאליזם שהיה פה לא בדיוק שם אותם בראש מעייניו. בלי קשר אני חושב שהכתבות הללו עושות שירות דוב לסוציאליסטים. אולי גם כדאי לך לנסות לכתוב איזה פוסט בפאתוס כי כפי שאנו רואים השימוש בלוגוס לא עובד ולא… קרא עוד »

שרון

גיא, החכמה היא לאמץ את צורת החשיבה שמובאת בפוסט על חומרי הניקוי ולא להתקרב למצבו של הבחור מהפוסט מלכתחילה.

גיא

שרון,
מניסיוני, למרות הנאמר בבלוג, האדם לא שולט באמת בחייו. אשתו עושה את זה בשבילו.
אי לכך , דווקא אם אאמץ את צורת החשיבה שמובאת בפוסט אתקרב בצעדי ענק למצבו של מהפוסט.

שרון

🙂

אם זה המצב, תן לאשתך לקרוא את הסולידית

אלה

והייתי רוצה להאיר עוד נקודה שלא מופיעה בפוסט – הקושי לומר לילדים שאין כסף לרכישה מסוימת או, רחמנא לצלן שאין סיבה לשלם סכום כה מופרך על רכישה כזו או אחרת, כאילו שהדבר יותיר בהם טראומה לכל החיים. במקום למנף את הסיטוציה לכדי שיעור בכלכלה – הוא בוחר להציג אותה כאסון. הטייקונים הגדולים מספרים כי גדלו בדירת שני חדרים עם עוד כמה אחים בחדר, ומקרר חצי ריק. לא רק שזה לא ריפה את ידיהם, נהפוך הוא – זה החדיר בהם אמבציה ותחושת עצמאות לספק את כל צרכיהם בלי להיסמך על אף גורם חיצוני.

ViP

בגללך נאלצתי לקרוא את הפוסט המדובר. כל מה שהוא כתב שם פשוט צריך לקרות הפוך. רצף של החלטות שעשה הבחור לטווח הארוך היו שגויות. זה מתחיל ב"עשיתי את המסלול הכל-ישראלי של ללמוד כמו שצריך בתיכון, צבא, אוניברסיטה, מציאת עבודה ונישואים." הוא עשה נכון או לא זה לא הסיפור, העניין הוא שבסופו של דבר הוא הפר כמה כללי ברזל שבמקרה הפכו להיות הטייטל שמצעיד את הבלוג של דורית. בתקופה הטובה שלו, הוא לא חסך, כשלא היה חסר לו כלום, לא צרך פחות (הפרת כלל ראשונה) ניכר שהוא התרגל לאורך חיים עשיר (במונחים של ישראלי עם מקרר מלא, בירה עם החבר'ה כל… קרא עוד »

פאטיה

דג, גם אני מנביטה קיטניות וגרעינים, יש לי מנבטה שרכשתי בקיבוץ אלומות, עברתי שם 2 סדנאות במרווחים של חצי שנה זה מזה. אחרי 3 ימים הם מוכנים לאכילה, ואז אני מעבירה את הנבטים למקרר, וממשיכה להשקות אותם גם כשהם במקרר, הם מחזיקים שם מעמד עד סוף השבוע. יש להם טעם אגוזי ואפשר לאכול אותם בכל צורה, אלא שלפני האכילה יש לשטוף אותם שוב במים ולסנן. בדרך כלל אני מוסיפה אותם לסלטים טריים, או סתם מנשנשת אותם. עכשיו יש לי במנבטה שעועית מאש וגרעיני חמניות, במקפיא אני שומרת גרגרי חומוס מונבטים וטובים לכל מטרה, לפעמים אני משתמשת בהם בתוך תערובת של… קרא עוד »

ראובן

בואי אני אסביר לך איפה הטעות שלך: בארה"ב 10% מהאוכלוסיה מחזיקה 70% מההון. 1% מהאוכלוסיה מחזיקה 35% ממההון. ל-50% מהאוכלוסיה אין כמעט הון בכלל. המספרים האלו שמבטאים אי שוויון חריף קיימים בכל העולם בעוצמה שונה. כמובן שישראל מובילה באי שוויון אחרי ארה"ב, אבל זה קיים גם בשוודיה (אם כי פחות). זאת ועוד, זה הולך ומחמיר מ-1980 ועד היום. (השיא של אי השיוויון היה ערב מלחמת העולם הראשונה באירופה). אלו עובדות. עכשיו אפשר לבוא ולהגיד שפשוט אנשים מטומטמים ולכן זה קורה. אפשר לטעון שהבעייה היא שאנשים לא קוראים את "הסולידית". אפשר גם להגיד (מה שאת אומרת) שאפשר לחיות ברמת חיים של… קרא עוד »

עמוס

מי שלא רוצה לחיות כך חייב להוות דוגמא אישית לעבוד כמה שיותר כמו חמור וברור שלא פחות מ 9 שעות ולהשאיר אצלו מינימום 2800 ש"ח המינימום לחיים סולידית לבוגר שאיננו ילד (לילד צריך הרבה פחות לפחות מגיל 6 ומעלה) ולתרום למרוויחי משכורות נמוכות במיוחד למשפחות שבעיות נפשיות כלשהן מקשות עליהם לעבוד והם מעדיפות לבקש עזרה מאחרים . לעצם העניין העוני הוא לא מקור הבעיות בעולם לעיתים כן ולעיתים לא. הכסף הוא יותר תירוץ למתחים וגם בעולם שיוויוני כמו ברית המועצות היו מתחים ולמרבה תרבויות שונות לא רצו לחיות בשיוויון עם תרבויות אחרות. הפלשתינים התקרבו בצעדי ענק לאחר הסכמי אוסלו לעושר… קרא עוד »

גיא

עמוס , אני איתך.

לכבוד התגובה המאה ועשרים מצאתי כאן משהו ממשלי קרילוב
שאולי נוגע בסוג העזרה שיש להגיש במקרה הפוסט דנן.

"עזרה בשעת הדחק – אין שי יקר ממנה.
אך לא כל איש ואיש בשכל יושיטנה
אוי לעזרת טיפש טוב לב:
הוא מסוכן מכל אויב."

ראובן

אני לא אומר לעבור לקומוניזם.
איפה עובר הגבול? כש-10% מהאוכלוסייה הכי חזקה מחזיקה 70% מההון זה הרבה מעבר לגבול.
אני לא אומר שהיא צריכה להחזיק 10% מההון אבל גם משהו באמצע זה יפה. אחרי מלחמת העולם השנייה
בעולם המערבי העשירון העליון החזיק 30% מההון והיתה יופי של צמיחה. הרבה יותר ממה שיש עכשיו בעולם.

SupermanZW

אין שום גבול. היינו רוצים שיהיה אבל לא יהיה. המצב היום פחות חמור משהיה לפני מלחמת העולם הראשונה אבל המצב החל מ2045 יהיה חמור יותר מאי פעם בתולדות האנושות מכיוון שרובוטים יוכלו לבצע 100% מהעבודות, כל הכסף יהיה בידי בעלי הרובוטים וכל שאר האנושות תהיה תלויה בחסדיהם. גם מי שירצה לעבוד כדי לפרנס את עצמו לא יוכל כי אף אחד לא יעסיק אדם שעלות העסקתו גבוהה פי אלפים מעלות העסקתו של רובוט. המיליוניון העליון יחזיק ברובוטים וכל הכסף יהיה אצלו והוא יהיה הבעלים של כל הרכוש ו999999 מתוך מיליון יהיו עניים מרודים שללא החסד מהמיליוניון העליון ימותו ברעב.

איש (3718 )

ראובן, הסיסמאות על ה 10% שמחזיקים 70% מההון מצחיקות אותי, יודע למה? כי זה תמיד היה ככה ויותר גרוע, רק שהיום זה שקוף ופעם זה היה חבוי מן העין. מה זה אומר שווארן באפט מחזיק המון כסף ונכסים במאות מליארדים, האם זה אומר שהוא אוכל 3 ארוחות סטייקים ביום נוסע ב 3 יאכטות, ויש לו 7 בתים? הרי את זה הוא יכול לעשות גם עם 400 מליון דולר. אז איזה משמעות יש לכסף הזה? התשובה היא כח, השפעה על מדיניות של חברות ופוליטקאים. ואת זה תמיד היה ותמיד יהיה, רק שהיום נותנים לזה כותרות מצחיקות כמו " 70% מההון" .… קרא עוד »

ראובן

איש, אתה (כמו רוב העולם) לצערי לא קולט את הבעייה. הבעייה היא לא ווארן באפט. הבעייה (וסלחו שלי שאני חוזר על זה שוב): 10% מהאוכלוסייה מחזיקה 70% מההון. 10% זה הרבה אנשים. 50% במעמד התחתון אין בכלל הון. זה אומר ש 90% עובדים בשביל 10% מהאוכלוסייה והסולידית יקירתנו היא חלק מה10% האלו. הנה לך דוגמא של בחורה מאד מוכשרת, שהחליטה שהיא לא עובדת יותר. אם היו מטילים מס של 2% בשנה על כל ההון, זה כמובן לא היה קורה. אחוז האנשים העובדים היה גבוה יותר. (אני כמובן מודה שהמקרה של הסולידית יותר מורכב, כי יש לה פונקציית תועלת אחרת, אבל… קרא עוד »

איש (3718 )

ראובן, מה חטאה הסולידית שעבדה קשה וחסכה במשך הרבה שנים והצליחה בזכות צניעותה לחסוך מספיק הון כך שתוכל לחיות ממנו? מאיפה לאנשים החוצפה לדרוש להחרים ממנה את ההון הצנוע שהיא חיה ממנו? בגלל שאחרים העדיפו ללמוד תאטרון ולטייל במזרח ולכן אין להם כסף? הקומוניזם מת, וטוב שכך, אנשים לא שווים, יש כאלה שעובדים קשה ולוקחים החלטות נכונות ויש כאלה שמתבטלים ולוקחים החלטות שגויות, למי יש זכות מוסרית להעניש את העובדים קשה כדי לתגמל את הבטלנים? אכן יש בעיה במיסוי הן מול עבודה, ובמיסוי ירושה. גם אני בעד מס ירושה, ובעד השוואת מס הון מול עבודה, אבל הדרך הנכונה היא הורדת… קרא עוד »

ראובן

נתחיל מהסוף: הדרך לפתור זאת היא לא ע״י איסור יציאה מהארץ… זאת לא הכוונה. הדרך לפתור זאת זה ע״י התאחדות של רוב מדינות המפותחות לגביית מס גדול יותר על ההון. למי שזה נראה לו מפתיע שמדינות המערב מתאחדות למען מטרה מסויימת, יש לי חדשות: זה כבר קורה וקרה בהרבה תחומים. למשל אמנות מס בין מדינות: הרי אתה לא מצפה שישראלי שקונה נייר ערך אמריקאי ישלם כפל מס בארה״ב ובישראל. לכן, יש הסכמים בין המדינות המפותחות. יש גם הסכמי הסגרה, אני בטוח שכולם מצפים שאם מישהו רוצח מישהו בארץ אחרת ובורח, הוא יוסגר או יענש במדינה אליה ברח. זה לרוב קורה,… קרא עוד »

projectio

ראובן רק תיקון קטן, בנוגע למס על ההון, יש כבר מס כזה, קוראים לו מס האינפלציה.

סימונה

בעצם, עולה פה שאלת ההשפעה. כיצד ניתן לשכנע אלכוהוליסט שיפסיק לשתות?
שהרי מטרת הבלוג היא להשפיע.
ברור שמי שבידו התשובה לשאלה זו, יוכל להתעשר (ולא רק משוק ההון), כי הוא ידע לשכנע אחרים לעשות כרצונו בתחום בו יבחר.
ממליצה לכם בחם על קורס בקורסרה הדן בשאלה איך ניתן ליצור שינוי התנהגות אצל אחרים.
https://class.coursera.org/lead-ei-004
וכן, ההמלצות ע״פ מומחי ההתנהגות, הן על שיטות חיוביות ובונות, יש הבנה היום שהשיטות השליליות אינן מצליחות לייצר שינוי התנהגות אצל אחרים.
ומה שיפה הוא שהמרצה בקורס מצליח לשכנע 🙂
תהנו!

שרון

שאלת אופ טופיק לשנייה… (לא ראיתי התייחסות לכך בלשונית "על האתר" ואין לי פייסבוק, כך שלא אוכל לשלוח לך הודעה בפרטי)

על איזו פלטפורמה כתוב הבלוג? וורדפרס?

womak

זוהי גרסאת קונספיל לצי-בור. 🙂

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן