איך לחסוך בלי להתעייף?

א

מבחינה לוגיסטית, המעבר מצרכניזם נבער וחסר מעצורים לסגנון חיים יעיל, אופטימלי ובר-קיימא הוא תהליך פשוט למדי.  

למעשה, אפשר לשרטט אלגוריתם בסיסי, שכל אדם בעל אינטליגנציה ממוצעת יוכל ליישם ולהגיע בסופו של דבר לעצמאות כלכלית:

1) תעדו כל הוצאה כספית באדיקות כדי להבין לאן הולך הכסף (כן, באמת פירקתם 500 שקל על חתונה של חבר, ועוד 300 שקל על מסעדה, ועוד 60 שקל על סרט, ועוד 400 שקל על דלק).

2) סכמו את הנתונים ואתרו מוקדי דליפה מרכזיים — בפנקס, בגיליון נתונים (האקסולידית) או באפליקציה ייעודית.

3) קצצו מיד כל שומן תקציבי שלא מסב לכם אושר אמיתי, או שניתן להשיג תועלת זהה בפחות כסף  (המנוי למכון כושר ב-600 שקל, ביטוח הבריאות הכפול,…)

4) מקדו את מאמצי ההתייעלות ב-"5 האבנים הגדולות" (ילדים, דיור, מזון, תחבורה ומיסים).

5) המשיכו לעקוב אחר הוצאות בשאיפה להמשך אופטימיזציה, עד שתהנו מכושר מחייה משופר ותפיקו איכות חיים מרבית מכל שקל שתוציאו.

הבעיה היא שהמאמץ הלוגיסטי הזה, פשוט ככל שיהיה, הוא רק חלק קטן מההתנתקות מצרכניזם.

אחרי הכל, אנחנו לא מכונות שפועלות על סמך אלגוריתמים פשוטים. הקושי העיקרי בדרך לשינוי יסודי בהרגלי הצריכה הוא בעיקר מנטאלי ואמוציונלי, והוא מחריף ככל שהאדם שעובר את השינוי שקוע עמוק יותר בבוץ הצרכני.

צרכנות כפייתית היא התמכרות, וככל התמכרות, ההיגמלות ממנה כרוכה בקשיים. היא מחייבת מחיקה של הרגלים שנלמדו והוטמעו מילדות. קשה לצפות לשינוי מידי ונטול קשיים מאדם שהתנהל משך רוב חייו כפצצה פזרנית חסרת גבולות, שהורגל לחשוב שכסף הוא לכל היותר דלק שצריך לשרוף על חפצים וחוויות כדי להזין את כבשן האסקפיזם, האושר, ו/או ההגשמה העצמית.

הצרכניסט הכבד שופט את עצמו, את מעמדו החברתי, ואת תחושת הערך העצמי שלו (ושל הסובבים אותו) מהדברים שהוא קונה. הבזבזנות מבחינתו היא לא רק התמכרות שלא יודעת שובע, אלא מרכיב יסודי בזהותו וביחסיו עם אחרים.

מבחינתו של אדם כזה, כל קיצוץ בהוצאות, כל שכן קיצוץ קבוע ורדיקאלי, כרוך במידה לא מבוטלת של סבל. כמו זללן כבד-משקל שמתענה בגלל האילוצים שכופה עליו הדיאטה, הצרכניסט כורע תחת הצורך לדחות סיפוקים מיידיים, לחשוב על ההשלכות העתידיות של מעשיו, ולהפעיל מידה של תכנון וחשיבה לטווח ארוך.

כל אלו מחייבים מידה לא מבוטלת של אנרגיה — עד כדי כך שיש מי שמרגיש ש"אורח חיים חסכוני" הוא לא רק הקרבת קורבן ושלילה עצמית, אלא גם מאמץ מעייף ושוחק מאוד. המדיה בארה"ב אפילו מצאה שם לתופעה הזו: “Frugal Fatigue”, או "שחיקת חסכנות" (בהיעדר תרגום מוצלח יותר).

4995933901_fe6a407aa7_z-min

באמת אפשר להתעייף מלחסוך?

עכשיו, כל זמן שאתם לא גרים מתחת לגשר, עוטים סחבות ומתקיימים מאכילת חלזונות, אני לא חושבת שהבחירה המודעת לבזבז פחות יכולה באמת "לשחוק".

אני, לפחות, לא זוכרת שחוויתי שחיקה מהסוג הזה, וודאי שאני לא חשה אותה היום. אחרי הכל, החסכנות משולבת עמוק כל כך בסגנון החיים שלי, שהיא הפכה לטבע שני. אם אני לא משקיעה מאמץ מיוחד בניהול סגנון חיים יעיל – מה בדיוק "ישחוק" אותי?

נכון, אני לא מבזבזת הרבה כסף, ואני מודעת לכך שהחסכונות שלי אינם אינסופיים. אבל אני בהחלט לא מסתכלת על העולם דרך החור שבגרוש, ולא כובלת את עצמי לאילוצים תקציביים נוקשים שיגרמו לי להרגיש כאילו אני מקריבה משהו. למען האמת, זו אחת הסיבות שבעטיין אני לא משתמשת בתקציב כלל.

אני עשירה מספיק כדי לקנות פחות או יותר כל מה שאני רוצה (בגבולות הסביר).

הנקודה היא שאני פשוט לא רוצה הרבה.

זו רמה אחת מעבר לחישובים מספריים, תכנון תקציבי או דחיית סיפוקים גרידא – כל אלה יכולים, לאורך זמן, לשבור את רוחו של כל אדם. אני מדברת כאן על שינוי פרדיגמטי בסדרי העדיפויות שלי, הנשען הפנמה כנה של הדברים שעושים אותי באמת מאושרת.

אני מאושרת כשיש לי זמן פנוי לעשות דברים — לא כשאני מקיפה את עצמי בג'אנק שאמור להרשים אנשים אחרים.  מנגד, אני נשחקת כשאני צריכה למכור את החופש שלי לאחרים תמורת כסף שאמור לאפשר לי לקנות את הג'אנק הזה.

לכן, אני לא מרגישה שאני גוזרת על עצמי תענית כשאני מבשלת לעצמי במקום לאכול במסעדה פלצנית, או נוסעת ברכבת ולא בג'יפ 4*4, או מטיילת בארץ ולא בחבילת תיירות מתועשת למלון בדרום מזרח אירופה, או עושה מוזיקה אלקטרונית בבית ולא נדחסת עם עוד 400 בליינים במועדון אפוף ניקוטין ושאר מסרטנים.

אף אחת מההוצאות הכספיות הללו אינה מסבה לי אושר בר קיימא. ומכיוון שאין לי רצון באף אחת מהן,  אני לא מרגישה שאני מקריבה משהו בכך שאני מוותרת עליהן.

אני מניחה שהקונספט של "שחיקת חסכנות" נובע מההנחה המוטעית שאורח חיים חסכוני הוא בהכרח ביטוי של שלילה עצמית או הקרבה – הלך רוח שנפוץ במיוחד בקרב האנשים בקומות התחתונות של סולם וויטון.

אני לא רואה את זה כך. חסכנות, מבחינתי, היא בראש ובראשונה ביטוי של יעילות כלכלית ברמת הפרט, כלומר, ניסיון מודע להשיג תפוקה מרבית בעלות מזערית.

לצרכניסט הפזרן, לשם השוואה, אין את הידע והכלים שמאפשרים לו לנהל את המשאבים העומדים לרשותו (זמן וכסף) באופן יעיל. כתוצאה מכך, התשואה על ההון שלו (=איכות החיים שהוא מפיק מהמשאבים הלללו) נמוכה יותר. הוא רוכש מוצרים ושירותים יקרים או מיותרים, ומפיק מהם איכות חיים נמוכה ביחס לעלות. במילים אחרות, הצרכניסט  מקבל פחות מכל שקל / יחידת זמן שהוא מוציא.

בעיני, זה מקור לשחיקה אמיתית!

אז מה בכל זאת אפשר לעשות אם אתם חווים "שחיקת חסכנות", ומרגישים שסגנון החיים החדש שאימצתם מעייף אתכם?

זכרו מדוע אתם עושים זאת 

ובכן, הדבר החשוב ביותר, בעיני, הוא לזכור בכל עת מדוע אתם חוסכים. לא סתם בחרתם לחתור לעצמאות כלכלית. סביר להניח שיש סיבה טובה מאחורי הבחירה הזו.

אולי הגעתם למסקנה שאתם רוצים לבלות זמן רב יותר במחיצת המשפחה, ולצמצם את מיקור החוץ של גידול הילדים שלכם.

אולי בעיית בריאות כלשהי גרמה לכם להבין שזמנכם עלי אדמות מוגבל, ושמוטב לנצל אותו מחוץ לכותלי המשרד.

אולי יש פרויקט (לא רווחי) שתמיד רציתם ליזום, ואתם רוצים להיות מסוגלים לממש אותו ללא דאגות כלכליות.

במילים אחרות – החסכנות איננה מטרה בפני עצמה.  היא אמצעי להשגת מטרה נשגבת יותר. בכל פעם שאתם מרגישים ש"הקרבתם" את תענוגי החיים, נסו להיזכר במטרה הזו.

במקרה שלי, הסלידה העמוקה מתרבות הקריירה היא שהובילה אותי לבחור בסגנון החיים הזה. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאצטרך להירקב 10 שעות ביממה בתוך כוך משרדי, ולעשות פחות או יותר את אותם הדברים במשך 50 מתוך 52 שבועות בשנה, 5-4 עשורים ברציפות. מאסתי בלו"זים הנוקשים, בדד-ליינים, במספר המוגבל של ימי החופשה (שעצם ניצולם, בחברות מסוימות, משול לתקיעת גרעפס בשולחן האוכל: קורה מדי פעם, אבל מצופה ממך להתבייש מזה), מהמשובים, מהערכת העמיתים, מהחובה להתאים את עצמי ל-"רוח החברה", ומעל לכל – מהעמדת הפנים שהסלמנדרות הארסיות והחלקלקות שחלקו עמי את המרחב המשרדי במשך רוב שעות הערות שלי הם החברים הטובים ביותר שלי.

אם הרגשתי אי פעם תחושה של שלילה עצמית והקרבת קורבן, הרי שהיא נבעה מהקרבת הזמן שלי עלי אדמות. בהשוואה לשחיקה שחוויתי בעבודה, סירי המג'דרה והחיים ללא רכב פרטי הם במידה רבה  non-issue.

חסכנות אגרסיבית, שבצידה השקעה נבונה, אפשרה לי פתח מילוט מהמבוך המעגלי של עבודה-מסעדה-קניון-בית-עבודה וחוזר חלילה. ככל שהלחץ בעבודה גבר, כך הרצון לחסוך התעצם.  אני זוכרת שנהגתי לומר לעצמי שאם לא אקנה את X, אוכל להקדים את הפרישה שלי ב-Y חודשים. זה הפך למעין משחק – ומשחקים, כידוע, הם דרך מצוינת להגביר מוטיבציה.

אולי יהיה מעט יומרני לטעון שהחסכנות היא הדרך אל האושר — אבל לפחות בחוויה שלי, היא בהחלט הדרך למזעור סבל.

זכרו שיש מי שמרוויח

דרך נוספת  למזער את "שחיקת החסכנות" היא לעקוב לאורך זמן אחר התוצאות שלה בפועל.

הרי יש שכר בעד עמלכם – מבט חטוף בחשבון הבנק התופח שלכם יוכיח זאת.  יש מישהו שמרוויח בענק מהגישה החסכנית שאימצתם – והמישהו הזה הוא ה"אני" העתידי שלכם. בעוד שהצרכניסט הטיפוסי מתמחה בלדפוק בשיטתיות את העתיד שלו – אתם עושים את ההיפך המוחלט. אתם חוסכים כסף, ומקבלים תמורתו חירות, זמן פנוי, והרבה מאוד הזדמנויות.

הפידבק החיובי הזה מתעצם כשנותנים למספרים לדבר. כשהמינוס נעלם והופך לפלוס, וכשהפלוס הקטן נעשה פלוס משמעותי, מתגבשת התובנה שהחסכונות שלכם הם יותר מדלק שממתין להישרף – זהו החומר שממנו עשויה החירות שלכם. הזיקה בין זמן לכסף הולכת ונעשית ברורה יותר. אתם מתחילים לחשוב על הנכסים שלכם במונחים של משך הזמן שתוכלו לחיות מהם מבלי לחזור לעבוד.

חסכתם 100,000 ש"ח? ובכן, אם אתם מבזבזים 100,000 ש"ח בשנה, זאת אומרת שחסכתם שנה שלמה מהחיים מבלי שתצטרכו לעבוד. הצלחתם להתייעל ולחתוך את התקציב שלכם ל-50,000 ש"ח בשנה? זאת אומרת שהחסכונות שלכם שווים כעת שנתיים של חופש! ואם תצליחו לקצץ את התקציב השנתי ל-25,000 ש"ח, ובכן, ה-100,000 ש"ח הללו שווים עכשיו 4 שנים שלמות מחוץ למרוץ. אם תצליחו לחסוך סכום השווה ל-25 שנות מחייה – אתם חופשיים, לנצח (*).

אם כל זה לא נותן לכם דחף להמשיך ולהתייעל, אני לא יודעת מה כן. ככל שהמומנטום גובר, השאיפה הזו מתחזקת. שוב – יש כאן היבט של גיימיפיקציה – להפוך את התהליך למעין משחק, שבו ככל שמבזבזים פחות פורשים מוקדם יותר. וכמו בכל משחק – מרגע שאתם בפנים, קשה שלא להנות ממנו.

(*) לפי כלל ארבעת האחוזים, הנשען על שיעור משיכה קבוע של 4% בשנה מתיק ההשקעות. יש הסבורים שכלל ארבעת האחוזים מסוכן מדי בסביבת ריבית נמוכה, ולכן דוגלים בכלל שלושת האחזוים, הנשען על שיעור משיכה קבוע של 3% בשנה מתיק ההשקעות.

לחץ חברתי

יש קוראים שמספרים לי שהשחיקה שלהם לא נובעת מהחסכנות עצמה, אלא דווקא בגלל החשש מתגובות שליליות מהחברה הסובבת.

וזה מובן – אחרי הכל, לחץ חברתי – או ליתר דיוק, חרדת מעמד – הוא אחד ממחוללי הצרכניזם החריפים ביותר.  אנשים חשים אשמה צורבת רק משום שבזבזו כסף על משפחה לליל הסדר, או כי לא נעים להם לדחות הזמנות לחתונות של כל חבר-פייסבוק והאוגר שלו, או כי הם מרגישים חובה מוסרית להגיע למסעדה עם העמיתים לעבודה ולשלם 400 שקל על פלטת גבינות ויין.

ובכן, הוצאות כפויות מהסוג הזה יתרחשו מפעם לפעם. אין טעם לשקוע בדיכאון בגללן. מצד שני, כדאי להפעיל שיקול דעת, ולהגיע אך ורק לאירועים של אנשים שבאמת יקרים ללבכם. לגבי כל היתר – פתחו עור של פיל, שחו נגד הזרם, ושיישרף העולם.  לאף אחד אין זכות טבעית לקבל מתנה.  העובדה שישנו תכתיב נורמטיבי-תרבותי לעשות את זה, לא הופכת את התופעה למוצדקת.

אם תצייתו באופן עיוור לנורמות חברתיות-פיננסיות מטופשות, סופכם יהיה שתמשיכו לעבוד עד גיל 70 – בהתאם לאותן נורמות בדיוק.

קחו את הזמן

 שחיקה עלולה לנבוע גם מהתלהבות יתר. למרות חיבתי העזה לשינויים רדיקאליים ומיידיים, אני מכירה בכך שמי שינסה לאמץ את כל השינויים שמוצעים בבלוג הזה מהר מדי, ללא הכנה מוקדמת,  עלול למצוא את עצמו עם הלשון בחוץ ועם תחושה עזה של שלילה עצמית.

לכן, דרך אחת להפחית שחיקה היא לקחת את הזמן. אל תנסו לעבור למקום קטן יותר, למכור את שתי המכוניות, להיפטר מכל הג'אנק הצרכני ולהעמיס את המזווה שלכם בדליים של קטניות תוך פחות משבוע.

כדאי לרווח את הצעדים הללו, ולהתרגל  לכל אחד מהם עד שהוא הופך ל"נורמלי" החדש. סגנון החיים החלופי שלכם ייבנה בשלבים, כמו פסיפס, כאשר המוקד יהיה חיסכון והשקעה ולא בזבוזים וצריכה.

השינוי ההדרגתי הזה יאפשר לכם להבין שלמרות הקיצוץ, אינכם סובלים. רמת האושר שלכם לא פחתה. במקביל, תבחינו בכך שחשבון הבנק שלכם שמן יותר, התלות שלכם באחרים – קטנה יותר, והדאגות הפיננסיות הופכות בהדרגה לנחלת העבר. כל אלה צפויים להעלים כל זכר לתחושת השלילה העצמית, אם הייתה כזו.

הערה: אנשים שנמצאים במינוס עמוק, ובמיוחד כאלה שגוררים חוב צרכני נושא ריבית דו ספרתית (לחברות האשראי למשל)  — אינם  רשאים להנות מהפטור הזה. אנשים כאלה  מוכרחים לנקוט בצעדים דרסטיים ומיידיים לחסל את החוב הזה, ויפה שעה אחת קודם.

לא לחתוך עמוק מדי

הרעיון הוא לא לסבול כדי להגיע לעצמאות כלכלית, אלא ליצור סגנון חיים גמיש וסתגלני יותר, שעולה בקנה אחד עם מה שבאמת חשוב לכם בחיים.

אם החיסכון גורם לכם לסבול, כנראה שרמת ההוצאות אינה הולמת את רמת האושר שלכם. במילים אחרות – לא החסכנות גורמת לכם לסבל, אלא קמצנות לא רציונלית.

הפואנטה מאחורי אורח חיים חסכני היא להשיג את אותה איכות חיים ברמת חיים נמוכה יותר. אם אתם חשים תחושת שחיקה בעקבות המעבר לאורח חיים כזה, יתכן שחתכתם עמוק מדי, מעבר לשומן, עד כדי שהירידה ברמת החיים פגעה באיכות החיים.

זה אומר, במילים אחרות, שהגעתם (וחרגתם מעבר) ל-"סף הכאב" שלכם, ושעליכם להוסיף קצת שומן לתקציב העצמות היבשות שלכם.

הפתרון כאן פשוט: נתחו מחדש את מכלול ההוצאות שלכם, זהו את הקיצוץ שהסב לכם את הכאב הרב ביותר, ובטלו אותו. כלומר – הגדילו את התקציב שלכם. המשמעות כמובן תהיה הארכת משך הזמן שיידרש עד לעצמאות כלכלית – אבל זה בסדר. הרעיון הוא לא לסבול ולא להפסיק להנות מהחיים בשלב הצבירה. בהחלט יתכן שאתם מבזבזים מעט מדי, ואם זה המצב – בהחלט ראוי לתקנו.

חיסכון אגרסיבי איננו חיסכון אובססיבי. חשוב לשמור על גמישות מחשבתית ותודעתית.. אל תתנו לשאיפה להרוויח יותר, או אפילו לבזבז פחות, להגדיר את מי שאתם. הבינו מהי רמת ההוצאות שבאמת הופכת אתכם למאושרים יותר, וסגלו את תקציב ההוצאות שלכם בהתאם.

רוב האנשים, יגלו, לדעתי, שרמת ההוצאות האופטימלית נמוכה בהרבה מכפי שתיארו לעצמם.

הירשם
הודע על
guest

67 Comments
הישן ביותר
החדש ביותר המדורג ביותר
Inline Feedbacks
View all comments
המתעשר...

אשמח לקבל עצות מהסולידית ומהקוראים לגבי המקרה שלי: תמונת ראי של הפוסטר הזה…. במשך שנים רבות, ניהלתי אורח חיים סולידי, כשכיר שמשתכר היטב, וכצרכן מודע, שחוסך הרבה. הגעתי ככה לחיסכון שיכול לאפשר לי לקנות דירה קטנה באזור המרכז. העבודה, שיחסית נהניתי ממנה, נתנה לי משמעות לחיים, סיבה לקום בבוקר, אתגר מחשבתי וגם סביבה חברתית. כצרכן, מאוד הקפדתי על חיסכון משמעותי, ונהניתי מהיכולת שלי לחיות על תקציב דל יחסית. כמשקיע, למדתי היטב את עולם ההשקעות, וראיתי רווחים יפים בהשקעות פסיביות, לאורך תקופות ארוכות. ואז, באופן מפתיע, בעקבות ירושה, נחת עליי סכום משמעותי, שממש מגמד את החיסכון שלי… ועכשיו אני שואל את… קרא עוד »

קוקי

תעשה דברים שאתה אוהב. אם מה שאתה אוהב זה עבודה, לך לעבוד… אתה יכול להתנסות בכל מיני דברים כמו פיסול, ציור, נגינה, ספורט, שחמט, טיולים ואולי שם תמצא את האושר.
אם יש לך יותר מידי כסף, אתה יכול לתרום קצת, לדברים שנראים לך חשובים.

מישהו

אתה יכול להמשיך ללכת לעבודה אך הפעם ללא תחושת ההכרח בה. בכל רגע שרק תחפוץ תוכל לעזוב. או אולי.. תשקיע בנדלן…? תשקיע זמן בלמידת התחום (זה ימלא גם את היום) תירשם לאוניברסיטה אולי…?
בקיצר… תחייה!

המתעשר...

תודה רבה על ההתייחסות. באופן מפתיע, העבודה (מחשבים) היא גם התחביב שלי, אבל אפשר תמיד להוסיף עוד תחביבים מעולמות הספורט והרגש….

ברוח הבלוג, אני לא מאמין בהפיכת עולם ההשקעות למקצוע. השקעות צריכות להיות פסיביות, אלא אם אתה איש מקצוע בתחום, וכזה בעל יכולות יוצאות דופן. נדל"ן הוא תחום מאוד בעייתי, מהבחינה הזאת, עם תשואות יחסית נמוכות. אני מעדיף קרנות ריט וחברות נדל"ן יזמיות.

אגב, אני תורם המון, אבל לפעמים זה מרגיש שאני מממן משכורות של אנשים חסרי שליחות דומה….

סאני

רוצה להתחתן איתי? סתםםם….בחלומי כשלי יהיה את היכולת לא לעבוד , אתאמן עם מאמן כושר פרטי , אעשה מנויים לפילהרמונית ולאופרה במקומות טובים , אצרוך הרבה תרבות , אפנק מלצרים ואנשי שירות ואהיה בחו"ל עם חברים על חשבוני לעיתים קרובות. כמובן שאקדם תחומים שמעניינים אותי : חינוך לגיל הרך , עזרה לסטודנטים והטבה עם אנשים שחסר חהם ומזלם לא שפר עליהם 🙂
כל טוב מתעשר יקר !!

המתעשר...

אני יכול להגשים הרבה מהחלומות האלה שפירטת, אבל אני כבר כ"כ מאומן בלהיות סולידי, שאני לא נהנה לזרוק כסף סתם.
אז אני יכול לנסוע רק במוניות, אבל הרבה יותר כיף לנסוע ברכבת.
ואני מפנק אנשי שירות, אבל בשביל זה מספיק טיפ של 25%,ולא צריך מליונים.

אז בסוף אני מגיע למסקנה שגם אם ממש ממש אתאמץ, לא אצליח לבזבז את כל מה שקיבלתי. וכבר עכשיו, אני מרוויח יותר ממה שאני צריך.

אז זה מצב מצד אחד מרגיע מאוד, ומצד שני, מוציא את הרוח מהמפרשים. למה להתאמץ בעבודה או בהשקעות? לשם מה?

lola

למתעשר שלום ברכות גם על הירושה וגם על הסגנון חיים חיסכוני בטח כיף שיש כסף ומרגישים שאין בו צורך נראה שהגעת לרמה 5 בסולם של הסולידית

rona

ודבר נוסף למתעשר כל הכבוד לך שאתה תורם הרבה וכן אתה צודק בהרגשה שלך שלפעמים אולי אתה ממן סתם אנשים באמת צריך לדעת למי לתרום
אז גם לך וגם לכל מי שרואה את המודעה הזאת יש לי משהו שיכול לעניין אותכם אם יש לכם אפשרות לתרום ואתם רוצים לעזור לאנשים מבלי לממן משכורות אני אשמח אם תפנו אלי למייל ואני אתן יותר פרטים (זה קשור ללמד מקצוע נזקקים שאין להם אפשרות מקצועות שים כמובן בהתאם לקרטיריונים מסוימים} המייל שלי ronahana@walla.com

איום ונורא

הייתי ממליצה לך לתרום את הכסף עבורי.
יש לי אינסוף דברים לעשות איתו, אם זה קידום האידיאולוגיות שלי ואם זה טיפול במשפחתי החולה מאוד.

חייבת להודות שגרמת לי תחושת קנאה.

בינתיים – אמליץ לך לתרום לעמותות חילוניות כמו "דעת אמת" למשל וכמובן לעמותות המנסות להציל נשים ממעגל הזנות.

אילן

אוי זאת שאלה מצויינת, הייתי גם בסיטואציה דוצה אך לא עד כדי כך חריפה כשלך. אתחיל את תשובתי בדוגמא: בתחילת השלב בחיי שבו פתאום נחת עליי שפע של זמן פנוי חשתי מצוקה סומה לשלך. הרי כמה ספרים כבר אפשר לקרוא, סרטים, טיולים ושאר תחביבים. התחביב שהוציא אותי מהפלונטר (התודעתי, היום אני מבין בדיעבד) היה כלי נגינה נדיר שלמתי לנגן עליו ובעקבותיו נגינה בהרכבים, פעילות שדרשה ממני לתכנן לוז מסודר יותר ואפשרה לי מסגרת חברתית לפעול בעולם. בינתיים עזבתי את ההרכב לטובת משימות אחרות שנותנות לי תכלית ואני מקווה שזהלא ייפסק לעולם, ואני מודה שזה לא תמיד קל. בהצחה!

המתעשר...

תודה רבה על השיתוף. מעודד לשמוע מעוד מישהו, שעודף זמן מבלבל, ודווקא לו"ז מסודר, גבולות מוגדרים ויעדים, תורמים לאושר.

ואולי העובדה שאני חי לבד תורמת לתחושת הבדידות, והצורך במסגרת חברתית.

טיול מסביב לעולם נראה לי חוויה קצת בודדת מדי, בשלב הזה בחיים…

תפוזינה

איני יודעת בן כמה אתה, אבל כל עוד יש סיכוי שתתחתן ו/או תוליד ילדים – אל תבזבז. המשך לחסוך ולהשקיע. ברגע שיש ילדים, אין סכום שהוא גדול מדי.

ערן

במקומך הייתי מנסה סטארט אפ, אם יש לך זמן וכסף ישחזיק אותך מחוסר עבודה למשך זמן מה

המתעשר...

תפוזינה, את כנראה צודקת, אבל כל עוד אין לי משפחה, נראה לי מוזר לחסוך לילדים עתידיים כשכבר עכשיו יש לי חסכונות מאוד גדולים, או להשקיע המון זמן ומאמץ כדי לנסות להתעשר עוד יותר. וחוץ מזה, לחיפוש של בת זוג מתאימה, צריך לפנות זמן ואנרגיה. ..

ערן, חשבתי בדיוק על זה לאחרונה! סטארט אפ כדי לעבוד בשביל עצמי ולא בשביל בוס. אבל הקושי הלוגי שלי הוא שבסטארט אפ עובדים ממש ממש קשה. אז למה להיכנס לזה? שיעבוד מוחלט כשאני בעצם יכול להיות חופשי לחלוטין. ובלי להשקיע את כל הנשמה, יותר קשה שהסטארט אפ יצליח.

TT

סטארטאפ זאת הגדרה רחבה, הרבה פעמים עובדים קשה כי אין משאבים, וגם עבודה קשה זה עניין של תפיסה, אני בדרך כלל עובדת קשה כשאני צריכה לפצח דברים מורכבים בעבודה, ואז זה אולי לעבוד שעות ארוכות ולהתאמץ אבל זה גם כיף ומספק. אין אף פעם חופש מוחלט – לבחירות תמיד יש מחיר. כשאתה הבעלים של העסק ויש לך רשת בטחון כלכלית השעבוד הוא מוגבל והפוטנציאל הוא ענק. תחשוב על זה במונחי זוגיות – זוגיות שוללת חופש אבל מאפשרת דברים עמוקים ואדירים שלא מתאפשרים לאדם החופשי ממחויבות. ככה זה בחיים, יש מחירים. בכל אופן, להקים עסק זה מלמד ומהנה ונותן הזדמנות לתרום… קרא עוד »

Keren

תיתן לעצמך זמן להרהר בשאלה של מה אתה רוצה לעשות עם הזמן והכסף שלך. אל תיתן לאף אחד אחר לומר מה כדאי לך לעשות. אולי אתה רוצה להמשיך לעבוד כמו עכשיו. אולי להשקיע מזמנך ולהתנדב למען בעלי חיים או למטרה אחרת, או לתרום כסף למטרה כלשהי שחשובה לך. אולי להפסיק לעבוד ולחיות חיים אחרים, איטיים יותר, לבשל, לקרוא, ללמוד, לטייל, לעשות מדיטציה, לעשות ספורט, לנסות תחביבים חדשים, לבלות זמן עם אנשים שכרגע אין לך פנאי לכך… כל דבר שמדבר אליך. תעשה את מה שמרגיש לך נכון. ואם אתה לא יודע עכשיו מה, ואם זה לא נעים לא לדעת, תקבל את… קרא עוד »

דג

הכל בסדר? יותר מדי חלבי, מכיל ומקבל.
תשאירו כמה מאות שקלים בחודש להוצאות מיותרות שיהיה לכם לבזבז מעט בשביל הכיף, כל השאר תחתכו.

אני

קודם כל מזל טוב. יש לך את אפשרות הבחירה. שנית, אם אתה נהנה מהעבודה שלך אין סיבה שתפסיק לעבוד. עבודה לפעמים נותנת תגמול לא כספי – היא נותנת תחושת חשיבות ותרומה, אתגר ועניין וכולי. אם זה הכיוון – אז עכשיו יש לך גם את האפשרות לחפש עבודה חדשה שמעצימה את הצדדים האלה, גם אם השכר שלה נמוך יותר. ואם לא עבודה, אז עכשיו אתה יכול לפנות זמן לרכישת תחביבים או התמקדות בהם, לחיי אהבה, להתנדבות ובאופן כללי למה שעושה לך טוב. בסופו של דבר רק אתה יכול להבין מה יסב לך אושר. אי אפשר לרשת אושר או להרוויח אותו כמו… קרא עוד »

adia

אין דבר כזה "יותר מדי זמן". אבל כן יש דבר כזה "ללכת לאיבוד בחוסר מסגרת". אם ממש טוב לך בעבודה – תוכל להמשיך לעבוד כמו קודם. ואפשר גם למצוא סיבות אחרות לקום בבוקר: בילוי זמן איכות עם המשפחה, אימוץ חיה, התנדבות… כסף נותן כוח – ואפשר להזיז איתו דברים. אתה יכול להקים בית מחסה לחיות נטושות / לעזור לקנות אוכל לילדים במצוקה / להתנדב בפנימייה / לעשות גינה /….. בקיצור ליזום פרויקטים שנראים לך חשובים. או לחלופין למצוא תחביבים מהנים. אני, למשל, אוהבת סוסים. זה תחביב יקר ששורף המון זמן וכסף, אבל בעיניי מהווה את הסיבה לקום בבוקר. מבחינתי זאת… קרא עוד »

אסף

פילנתרופיה. כלומר, להשתמש בכסף כדי לקדם מטרות שאתה מאמין בהם. ותוך כדי זה, להמשיך באורח החיים הנחמד שלך.

נוונדר

כשהילדים שלי אומרים לי שמשעמם להם, אני אומרת להם ללכת לקרוא ספר או לשטוף כלים.
תשתמש בזמן הפנוי שלך כדי ללמוד משהו חדש או תנדב אותו לעזרה למישהו אחר (יש המון אירגוני התנדבות שעושים דברים נפלאים).

מזל טוב על התעשרותך בטרם עת.

איציק

למתעשר, נשמע לי שאתה נהנה בחיים. אל תיתן לירושה להפריע לך. אם יש בכל זאת משהו שמפריע לך או שאתה ממש רוצה לשפר, יש לך עכשיו את ההזדמנות להשקיע
בו זמן וכסף, בלי להיכנס לאוברדראפט, ובלי לוותר על שינה.
בהצלחה!

מאיר

אולי זה הזמן לפתח תחביבים חדשים ולהרחיב אופקים. לטייל בעולם ואולי לצאת קצת ממרחב הנוחות ולהתחיל לגלות את מה שאתה לא יודע שאתה לא יודע. בתור אחד שחי שנים רבות בקצה השני של העולם אני יכול לומר לך שיש הרבה מה לראות בעולם מחוץ למדינת ישראל.

nero

"העמדת הפנים שהסלמנדרות הארסיות והחלקלקות שחלקו עמי את המרחב המשרדי במשך רוב שעות הערות שלי הם החברים הטובים ביותר שלי."

פשוט ציטוט אפי !!! מצחיק מאד ונכון מאד.

גיא

nero , +1

גליה

גם אני נהניתי מהמשפט. מה שנקרה "בול פגיעה". אצלי זה היה אחת הסיבות לעזוב את העבודה כשכירה ולפתוח עסק עצמאי – אחת ההחלטות הטובות שלי בחיים!

גבי

בדרך כלל אלה שתופסים את רוב חבריהם לעבודה כסלמנדרות, הם סלמנדרות בעצמם. הדרך הכי פשוטה להצדיק התנהגות היא להגיד שכל אלה שסביבך נוהגים באותו אופן.

ברק

"אם הרגשתי אי פעם תחושה של שלילה עצמית והקרבת קורבן, הרי שהיא נבעה מהקרבת הזמן שלי עלי אדמות. בהשוואה לשחיקה שחוויתי בעבודה, סירי המג'דרה והחיים ללא רכב פרטי הם במידה רבה non-issue"

ובמשפט אחד תיארת את המנוע של התהליך הפנימי והחיצוני שאני עובר בחצי השנה האחרונה….

לפחות עבורי הפוסט משכנע את המשוכנע, גם אם ברמת הפרטים הקטנים אנחנו לא מסוכנרנים ב- 100%.

רות

אני אוהבת את הפוסטים שלך,מזמן עברתי את גיל הפרישה ועדיין עובדת פעמיים בשבוע,במקום שטוב לי שם,לא מסוגלת לא לעבוד

רות

האם יש אפשרות לקבל ייעוץ ממך,בקרוב אמורה לקבל סכום לא קטן,ירושה.
מצד אחד רוצה לעבור דירה,הנוכחית ישנה מאוד,על סף התפוררות,מצד שני איני רוצה לבזבז את הכסף על דירה חדשה.
אני טיפוס שמסתפק במועט,רק על בע"ח שיש לי,איני יכולה לוותר.

אם אכניס את הסכום
לבנק,כנראה אקבל ריבית יפה,לא רוצה להסתכן בתיקי השקעות,כיוון שאיני מבינה בזה.

תודה
רות

עמית

חחחח….היא הפילה את עצמה בניסוח הבקשה…כאילו הרגולטור השתיל סוכנת סמויה שמטרתה למשוך את הסולידית בלשונה לתת ייעוץ…חחחח…

סתם מישהו

את יכולה לנסות לחפש יועץ השקעות פרטי, שלו מותר לייעץ לך. https://www.hasolidit.com/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%90-%D7%9C%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%A2%D7%A5-%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA

Ron

יופי של פוסט כרגיל,דורין,תודה וחג שמח.

ניר

יופי של פוסט ודרך חשיבה. חבל שאישתי לא חושבת כמוך, יכלתי להגיע כבר להגיע למנוחה והנחלה. בעניין 1 לא ככ מסכים. יש קצת הכללה לגבי הגורמים לטירוף החיים וההוצאות והוא לא רק לחץ חברתי והתמכרות אלא בעיקר נטבע מכך שאנשים לא רואים במטרת החופש מעבודה מטרה נשגבת כמוך ולא שום הישג כשלהוא, אלא להפך כשלון מוחלט. כל האנשים שסביבי בעבודה או במשפחה רואים בעבודה לא משנה אם מוצאים בה סיפוק או לא אם נהנים או נשחקים ואפילו סובלים, חובה מוחלטת, בגלל שילוב של סיבות חינוכיות סיבות פסיכולוגיות ("אכנס לדיכאון, שיעמום וכו ללא עבודה). מאמין שאם בני אדם היו רואים בהnirp99פסקת… קרא עוד »

אנא-אל

מדהים ההשפעה האסטרונומית שיכול לעשות שינוי ניאונס פצפון של צורת חשיבה.
ברוח הפוסט על התמכרויות,
העובדה שסיגריות מזיקות בבריאות לא עזרה לי להגמל כי הכיף גבר על הפחד הזה. כשהתאהבתי במישהו הרצון להראות טוב עבורו גבר על הכיף מהעישון וכך נגמלתי:) ומי שיעשן לידי יקבל כאפה.

adia

עלית כאן על דבר מאוד חשוב שהרבה אנשים לא מבינים: סיבות בריאותיות לא מזיזות לאף אחד. מכורים לסיגריות ממשיכים לעשן גם אחרי שהחלימו מסרטן הריאות, בחורה אחרי כריתת שד שקיבלה הוראה מהרופא לא לאכול מתוק לתקופה מסוימת כי הסרטן יכול לחזור בגלל זה – לא עומדת בפיתוי וממשיכה לאכול מתוקים, אישה עם 60 קילו עודף משקל שגרם לה ללחץ דם גבוה, עיבוי שרירי הלב והצטברות של כולסטרול בעורקים והחמרה של האסטמה – ממשיכה לאכול עוד ועוד למרות שהיא עלולה להיחנק בלילה ולמות מדום לב בגלל זה. גבר עם סוכרת שהרופאים התריעו בפניו פעם אחר פעם שהפצעים ברגל שלו שנגרמו מסוכרת… קרא עוד »

אנא-אל

אסתטיקה זו דוגמא אבל היא לא תמיד עולה על הרצון לבריאות.
היה איש שמן שאמרו לו אם ימשיך כך ימות וזה לא עזר. כשהוא התחיל לאבד את הראייה, הפחד מעיוורון- גרם לו שינוי.
זה עניין של כוחות, מה חזק יותר.
אם כבר, את הדבר שחזק יותר מההתמכרות לשוקולד טרם מצאתי:(

יעל1980

כקוראת קבועה ומתמידה (שלא מסכימה עם חלק מדעותייך בנושאים החברתיים בישראל) יכולה להעיד שהבלוג שלך משנה תודעה. מניחה שצריך להיות מוכן מנטאלית לשינוי מן הסתם, ובכל זאת. הפוסט הזה מתמצת ביעילות את רוח הדברים בבלוג שדחפה אצלי לשינוי הזה. מעולה ותודה לך.

רון

עשיתי חושבים והגעתי למסקנה שרמת ההוצאות שתעשה אותי מאושר יותר גבוהה בהרבה ממה שמתאפשר לי

adia

קראת כבר את "אבא עשיר, אבא עני"? מוזר לי שהסולידית לא מתייחסת אליו בפוסטים שלה.
הגישה שלו קצת יותר ממונפת מהגישה שלה. הוא יותר שם דגש על התעשרות ויצירתיות, היא שמה דגש
על הפרדה בין צרכים ורצונות.. והאמת שאלה שני צדדים של אותו מטבע.

ממליצה לך בחום. אל תתייאש מלהשיג עצמאות כלכלית שתאפשר לך את רמת ההוצאות המתאימה לך.. לך תדע

M

אין ספק שהחיסכון מעייף: צריך כל שנה מחדש להכנס למשא ומתן מייגע עם פקיד הבנק על גובה העמלות, לאיים על נציג השירות של חברת הפלאפונים/ ספק האינטרנט/ספק הכבלים שאני עוזב אם הוא לא מוכן לתת לי תעריף שפוי, לעשות סקר שוק ולבחור בחברת הביטוח הזולה כדי לבטח את המכונית ואת הדירה, להתווכח עם נציג בית ההשקעות על גובה העמלות של קופות הגמל וקרן ההשתלמות. צריך כל שנה מחדש לשכנע את בת הזוג כי שווה לחסוך על פלאפון חדשני ויקר רצח שתוך שנה כבר יהיה ישן, על עוזרת בבית, על חוגים פלצניים לילדים, על אוטו שני או אוטו חדש, על שדרוג… קרא עוד »

adia

אני רואה המון אנשים סביבי שההתמקחות הזאת על כל דבר הפכה לטבע השני שלהם והם אפילו די נהנים ממנה, מתייחסים לזה כמו למשחק. וזה די מעודד… ייתכן שזה נהיה פחות שוחק עם הזמן, כי מתרגלים. דעתי האישית היא שעדיף לחשוב פעמיים לפני שחוסכים על החוגים לילדים.. בעיקר אם זה חוג שהם אוהבים וזה מקנה להם כישורים מנטאליים / חברתיים / פיזיים שיכולים לשרת אותם בעתיד. מוזיקה, ספורט, חשיבה, סתם מסגרת חברתית שחושפת אותם להרבה אנשים מעניינים – אני חושבת שיש לדברים האלה ערך מוסף שמאוד קשה לכמת אותו בכסף, אבל חוסך ומביא המון כסף בעתיד. כמובן שתמיד כדאי לבדוק כמה… קרא עוד »

אריאל

בדיוק מה שאני מרגיש כשאני משלם לילד שלי חוב לרכיבה על סוסים. 280₪ לשעה.

debilehrersch

יופי של פוסט, מרתק לקרוא את כל מה שקיבצת יחד, ולראות את התהליך שרבים מאיתנו עוברים. תודה!!

גיל

אני מתכתב עם הנושא זמן רב, משהו שלא מודגש בפוסט הוא נושא הילדים – אני יכול להעיד שעבור משפחה עם שלושה ילדים בגילאי העשרה, באיזור המרכז הכסף פשוט נשרף – אני מדבר על עשרות אלפי שקלים בחודש (בקלילות מגיעים ל 30-40 כל חודש באופן עקבי). בשלב מסוים החלטתי למרוד במערכת וביטלתי את הוט!! – והופ – 280 ש״ח חזרו לתקציב, מיותר לציין שזה אפילו לא מורגש. אין לי ספק שה״אשמה״ אינה בילדים אלא בנו (שני רכבים, חופשות בחו״ל וכדומה). משיחות עם חברים המצב אצלהם די דומה (לפחות בתחושה). כנראה שאנחנו אבירי הצרכניזם, הבעיה היא שאני גם שואף לעצמאות כלכלית… חג… קרא עוד »

לירן

דורין (אם אני זוכר טוב זהו שמך וסליחה אם אני טועה).אני רוצה להגיד לך שאני הרבה זמן עוקב אחרי הפוסטים שלך ואני אוהב מאוד את סגנון הכתיבה האינטיליגנטי שלך. למדתי כל כך הרבה מהקריאה של הבלוג שלך ורק שתדעי שהרבה בזכות המוטיבציה שהחדרת בי ממש שיניתי את חיי מבחינת ההתנהלות הכלכלית שלי. אני משתמש בעזרים שאת ממליצה עליהם גם באפליקציה וגם בטבלת האקסל המצויינת שבנית וזה פשוט מדהים כמה זה עוזר. ואם לומר את האמת הדבר שאני הכי אוהב אצלך הוא השיתוף שלך בכל המידע הזה והרצון לעזור לאחרים. את מישהי שרק רוצה בטובתם של אחרים. לי זה לא מובן… קרא עוד »

adia

סולידית יקרה, לדעתי זה אחד הפוסטים הכי טובים שלך – בעיקר כי הוא מנגיש את דרך החיים שלך לציבור הרחב, יותר מאשר הפוסטים האחרים שלך שמדברים על חסכנות, כי זאת פעם ראשונה שלא הרגשתי ממך יותר מדי עקיצות ושיפוטיות נוקבת על אורח החיים של המכורים לצרכניזם (ביניהם גם המכורים לאוכל, קרי- כבדי המשקל). ואת צודקת, זו אכן התמכרות. התרבות של היום מעודדת צריכה מופרזת ברמה מופרעת. והבאת דווקא דוגמה מאוד טובה על השמנת יתר, אם כי צורם לי שבחרת לתאר אדם שחולה במחלת ההשמנה כ-"זללן כבד-משקל…" – זה מאוד פשטני ומזלזל לטעמי. אבל זה הזלזול היחיד שהופיע אצלך בפוסט ביחס… קרא עוד »

בועז

נהנתי לקרוא.
כשאני עבדתי במשרד מדכא, לקחתי את הרגליים למקום אחר. לא כל משרד בכל מקום יש בו את אותה רוח.
הבעיה העיקרית שאני נתקל בה שקשה להיות מאוזן. חסכן נוטה לחסכנות גם שזה פחות יעיל ואילו בזבזן נוטה לבזבז כל הזמן.
ההתמודדות שלי היא בעזרת אשתי שמאזנת אותי ואני מאזן אותה. זה עובד לנו טוב בלי חיכוכים שכל אחד לפעמים מוותר.
העקרון שלי הוא לחיות מתחת ליכולות תמיד.
זה יוצר את החסכון, הלא אגרסיבי שלי.

רוני

פוסט נפלא !!!

כלום לא משתווה לעצמאות כלכלית, והחופש להחליט ולבחור כיצד לחיות.

mementoil

מה הטעם לחסוך אם הכל ממילא ירד לטימיון במפולת הבאה בבורסה?

צר לי, אבל נראה לי שהבלוג הזה ויושביו סובלים מדיסוננס קוגניטיבי. מצד אחד הם מעודדים חסכנות (שבה אני תומך בכל ליבי). מצד שני הם דוגלים בהפקדת החסכונות הללו דווקא בשוק ההון, אשר בשנים האחרונות התנתק מן המתרחש בכלכלה אמיתית, והפך זירה למניפולציות של בנקים מרכזיים וחברות אלגו-טריידינג.

למה דומה הדבר? לעדר כבשים אשר מטכס עצה כיצד להשמין ככל שניתן, לקראת הבר-בי-קיו הקרוב…

רפאל
גרושה סולידית

דורין תודה על הפוסט. אני שכירה בת 55. מקווה לצאת לעצמאות עוד ארבע שנים. שנות המחיה הנדרשות לי יהיו בסביבות חמש, כי לאחר מכן אתחיל לקבל תשלומי פנסיה שיחליפו את ההכנסה מהחסכון. לפני חצי שנה התפטרתי מהעבודה (סלמנדרות…:)ועברתי לעבודה אחרת, גם כן כשכירה. צריכה את הבטחון במשכורת חודשית. חבל שלא התנהלתי כך כשהייתי יותר צעירה – הייתי יכולה כבר מזמן לא להיות תלויה במשכורת. מצד שני כנשואה היה לי שותף עם חורים בידיים… יש לי מזל (והחלטה נכונה בגיל 21) שיש לי מקצוע מעניין עם התמחות ייחודית שמאפשר לי למצוא עבודה בגילי, אבל זה נהיה קשה משנה לשנה, במיוחד שחלק… קרא עוד »

גלי

תודה. אשתף מה קורה אצלינו: אני עצמאית, עובדת בקליניקה מהבית. בעלי היה שכיר בעבודה שאהב בסך הכל, אך היה חוזר הביתה שחוק ועייף ומאוחר ובקושי נשאר לו כח לילדים. הרווחנו שנינו טוב, והצלחנו לחסוך בכל חודש כ-50% מההכנסות שלנו, יותר מ10,000 בחודש. החלטנו שאנחנו יכולים להסתפק במשכורת אחת, במשכורת שלי, שאני ממילא עובדת מהבית. וכך עשינו. וכבר קרוב לשנה שהוא בבית, עקר בית, ואני עובדת מהבית. אנחנו עדין מצליחים לחסוך, לא כמו קודם, אבל 1000-3000 ש"ח בחודש. לא מעיזים להשקיע את החסכונות שלנו בשום דבר, והם פשוט בעו"ש….

עדו קאליר

יש קורס (פנסיה וחא"ט) שבו אני מציג את הבלוג הזה. , לפני פסח זו היתה הפעם ה 6 ברצף. קרה פה שינוי. יותר נכון ,קורה פה שינוי. אם לפני שלוש שנים התגובה היהת 100% "מה המשוגעת הזו רוצה מאיתנו" , הרי שבסמסטר הנוכחי , התגובות הרבה יותר מתונות ומקבלות. שי סטודנטים שונים אפילו סיפרו לי (בצד בשקט…) שהם כבר ב"עניין" שנה וחצי ושנה… קטע… כמו מן אתר של חילופי זוגות/גידול מריחואנה. משהו שאנשים עדיין מספרים בשקט " כן, גם אני מהחסכנים"

דנה

סולידית יקרה, יש לנו שני ילדים ונושא הדיור בעייתי – לא כל מקום מתאים לילדים ולא כל סביבה מתאימה, שנינו עובדים בתל אביב ואין לנו רכב ועדיין הוצאות הדיור בדירת שלושה חדרים גבוהות.
איך היית ממליצה להוריד את הוצאות הדיור כאשר שכר הדירה גבוה

אורי

סולידית יקרה, את מעלה את המוזיקה שלך לאיפשהו ברשת להאזנה?

רועי

מה בעצם הסיכון בתיק השקעה סולידי? הרי גם הוא תלוי במניות ובשוק ההון שיכול לאכזב וליפול, ואז כל החסכונות יכולות להימחק באופן תיאורטי.. איך מתגוננים נגד זה?

יואב

היי,
חשבת אולי על להוציא "ספר הסולידית"?
קיבוץ של כל תכני הבלוג עד נקודת זמן X,
סגנון " כל השלבים ממרוץ העכברים עד לעצמאות כלכלית".
זמינה להורדה בתשלום בגרסא אינטרנטית וכו'…

לגמרי הייתי קונה ספר כזה, נותן אותו כמתנה,
אם כן, אשמח לתמוך!

trackback

[…] על חשקים ורצונות זמניים זה אכן מאמץ לא מבוטל. לכן, ברגע שתורידו מעצמכם את עול המאמץ הזה ופשוט תהפכו את החיסכון לעובדה בשטח יהיה לכם הרבה […]

גו'לייטה

שלום לסולידית ולקוראי האתר, מהפוסטים שלך על חיסכון אני מבינה שיש קודם כל לסגור חובות והלוואות ולחסוך חיסכון אגרסיבי בכל הקשור להוצאות על מחייה. רציתי לשאול – בעוונתיי, פרסתי לתשלומים ממש גדולים כל מיני מוצרים שאני לא צריכה ולא משתמשת בהם כלל. עדיין אני משלמת על המוצרים למרות אי השימוש בהם. יש לי חוב אחד של 118.14 שקלים שיורד לי מהאשראי, החודש זה תשלום 13 מתוך 24 (!) (מה חשבתי לעצמי??) וחוב שני של 112 שקלים, תשלום 7 מתוך 12. בבנק שאני נמצאת בו ניתן לפרוע את החוב. הבעיה שהם גובים עמלה של 29.9 שקלים על כל פירעון של חוב… קרא עוד »

daat99

השאלה היא כמה ריבית את משלמת על החוב הזה. בשביל שתשלמי ריבית של 30 שח במשך 12 חודשים על חוב של 230 שח את צריכה שהריבית שלך תהיה 13% שנתי (ועיגלתי בהרבה כלפי מעלה). כפי שציינת בעצמך את לא משלמת ריבית על החובות הללו כך שאין שום סיבה כלכלית לשלם קנס ולפרוע אותם סתם. לעניות דעתי רצוי שתשאירי את החובות הללו ותמשיכי להתעצבן כל חודש מכך שאת רואה אותם כי זה יחדיר בך סלידה מפעולות שכאלו בעתיד ויסייע לך להימנע מלקיחת חובות שאינם חיוניים לחלוטין. אני עד היום משלם סכום סמלי בכל חודש בחודשו למנוי "מפעל הפיס" רק בשביל שאני… קרא עוד »

מאיר

וואו את כותבת כל-כך יפה
כל הכבוד

trackback

[…] עדיין סבורה שחיסכון הוא המיומנות הפיננסית החשובה ביותר שאדם יכול לסגל […]

gill

test

.

עקבו אחרי

תגובות אחרונות בבלוג

RSS מהפורום

דילוג לתוכן