בית » חיים פשוטים » פוסט אורח: ההזדמנות הסולידית שבחופש הגדול  

פוסט אורח: ההזדמנות הסולידית שבחופש הגדול  

זוכרים את מוריה?

זוהי אותה קוראת נפלאה שהוכיחה שעצמאות כלכלית היא לא מילה גסה –  אפילו אם יש לך שישה (!) ילדים

על רקע חופשת הקיץ הממשמשת ובאה,  קבלו פוסט נוסף פרי עטה. 

הורים רבים תופסים את החופש הגדול כפיגוע כלכלי בלתי נמנע.

הקייטנות, הנופשים, הטיולים, הצורך להעסיק ילדים משועממים וכמובן כמויות האוכל הבלתי נדלות (שמשום מה מכפילות את עצמן בחופש) – הכל מתורגם לכסף, שהולך ומתכלה במהירות.

גם הורים עם מודעות כלכלית גבוהה, שבשגרה מציבים גבולות ברורים לילדיהם, נוטים בתקופה זו להוריד סננים ופשוט לתת לכסף לזלוג במהירות.

מניסיון, אני יודעת שהזרז העיקרי להוצאת הכספים הבלתי נשלטת הזו הוא תחושה של חוסר ברירה מהולה בחוסר אונים.

בפוסט הזה אני מציעה להסתכל על החופש מנקודת מבט שונה — סולידית.

הפרספקטיבה הזו לא רק שתחסוך לכם הרבה כסף, אלא גם, ואולי בעיקר — תהפוך את החופש כולו למשמעותי יותר, עבורכם ועבור הילדים.

החופש הגדול בפרספקטיבה צרכניסטית

כידוע, ההשקפה הצרכניסטית מתייחסת לכסף בתור הפיתרון האולטימטיבי לכל בעיה ומצוקה.

החופש הגדול, במובן זה, הוא בעיה ככל הבעיות: מצב קיצון שמפר את שגרת החיים היומיומית.  לא פעם הוא מידרדר לכדי סיר לחץ של שיעמום, בטלה, קושי מוגבר לאזן בין הבית לעבודה, וכן אתגר מתמשך לשהות זמן רב במחיצת הילדים.

תבּלו את התערובת הנפיצה הזו בקורטוב של רגשות אשמה, תמצית של ציפיות סותרות, וכף גדושה של בלגן וליכלוך בבית – והרי לכם מתכון לרתיחה מושלמת במשך קיץ שלם.

הורים רבים מסיקים שהדרך היחידה לשחרר מעט לחץ מהסיר המבעבע הזה היא לשלם כסף על "פתרונות".

יותר מדי זמן במחיצת הילדים?  נשלם על קייטנה יקרה.

אנחנו צריכים לעבוד ואין מסגרת לילדים? נשלח אותם למחנה קיץ שעולה פי חמישה יותר ממה שנרוויח באותו הזמן.

הילדים משועממים? נקנה כרטיס כדי לקפץ בג'ימבורי המיוזע והדחוס. או שנלך לאיזה סרט שלא תכננו לראות. או שנסתובב בקניון  ונקנה דברים מזדמנים סתם כי הגענו לקניון ו"חייבים" לקנות משהו. או שנאכל הרבה בחוץ כדי שהתפריט יהיה מגוון יותר. או שנשלם על נופש יקר (גם אם לא נהנה ממנו) – העיקר שהילדים לא ירגישו מקופחים מול הילדים של השכנים.

ועוד כהנה וכהנה. העיקר להרוג את הזמן עד ה-1 בספטמבר.

בעייני, חופש גדול סתמי כזה, שאינו אלא שחרור קיטור מתמשך מסיר לחץ שמאיים להתפקע, הוא לא פחות מהזדמנות מוחמצת — החמצה כלכלית, חינוכית, ערכית ומשפחתית.

פרספקטיבה חלופית

בפרספקטיבה "סולידית", החופש הגדול הוא הזדמנות פז להעביר לילדים קורס מזורז בחתירה לעצמאות כלכלית.

בעיני, כדי להגיע לעצמאות כלכלית, אדם צריך להפנים וליישם שלושה עקרונות:

  • תיעדוף
  • תכנון מראש
  • למידה מתמשכת תוך הישענות עצמית

החופש הגדול יכול לסייע לטפח את התכונות הללו — ובענק:

1) תיעדוף

אני מתחילה את ההכנות לחופש הגדול כחודש וחצי לפני שהוא מגיע. אנחנו יושבים כולנו ומנהלים שיחה בה כולם רושמים את הרצונות והחלומות לחופש.

לאחר מכן אנחנו מציגים לילדים את התקציב המתוכנן לחופש.

כעת  מתחיל הדבר האמיתי: דיון שנפרס על פני מספר ימים, ובו אנו מתעדפים את הרצונות שלנו. מה חשוב יותר, מה חשוב פחות? איזו חוויה באה קודם, ועל חשבון מה?

מכיוון שהמושג תקציב מתוכנן אינו חדש לילדים, כולם מבינים שאי אפשר לעשות הכל, שהרי ישנה כמות מוגבלת של כסף. בדיון עולות לא מעט דילמות בסגנון: האם עדיף לישון באוהל ולחסוך את הכסף לאטרקציות, או שמא עדיף לישון בצימר ולטייל במסלולים חינמיים? או — האם לכייף במשך שלושה ימים ברצף ולבזבז את כל הכסף בבת אחת, או שמא לעשות משהו קטן יותר אחת ליומיים?

אנחנו לא חוששים מחילוקי דעות. למעשה, עיקר הדגש הוא על גישור ופשרה, ולכן חשוב לעשות את התהליך מוקדם מספיק כדי שדברים יתבררו וייסגרו מראש. בעיני זה תהליך נפלא, שמאפשר לנו כמשפחה להשיג הסכמה בנושא מסוים, ולאחר מכן בנושא בנוסף, ואז בעוד אחד. דברים שאינם נסגרים בהסכם נקבעים לבסוף כפשרה (לדוגמה: חלק מהימים כך וחלק אחרת, חצי משפחה כך וחצי כך, השנה כך ושנה הבאה אחרת, ועוד פשרות מהסוג הזה).

הילדים לומדים שלכל החלטה יש שני צדדים, כשמעדיפים משהו אחד בעצם מוותרים על משנהו. הנקודה היא שלכל העדפה יש מחיר.

2) תכנון מראש

קוראי הבלוג הזה יודעים היטב שתכנון מראש הוא אבן יסוד לחיים סולידיים. בחופש הגדול, תכנון מראש הוא הצלת נפשות של ממש!

התכנון אצלנו יורד לרזולוציה גבוהה מאד, בשני מישורים:

1 מה עושים בכל יום

2 מה אוכלים בכל יום

כשיש טבלה על הקיר, עם פעילות מוגדרת לכל יום, המצב הנפשי של 'משעמם לי' נפוץ פחות (למשל, כי יודעים שבחמש בערב, כשאבא יחזור, יוצאים לטיול אופניים/ריצה/לבנות ספסל בגינה וכו').

תכנון מוקדם  מסייע גם לפתח את היצירתיות של הילד. תתפלאו לגלות אילו רעיונות יש לילדים שחושבים במשך כמה ימים על משהו שהולכים לעשות. ילדים הם גאונים ביצירתיות, קל וחומר כאשר יש להם הרבה זמן פנוי להתעמק בזה!

הסוגיה השניה נוגעת כאמור למזון. כשהארוחות מתוכננות מראש, יודעים מה וכמה לקנות (מראש ובמקומות הנכונים), לא מתנהלים מהיד לפה (או מהיד לארנק), וכפועל יוצא — לא נתקעים כל הזמן עם צורך בוער להזמין פיצה או תאילנדי כי אין מה לאכול וכולם מורעבים ועצבניים.

החופש הגדול זה גם הזמן לחשוף את הילדים לנפלאות הבישול. אצלנו בבית ארוחות הערב בחופש הגדול הן 'מסעדה': כל יום ילד אחר אחראי להכין (השאלה אם אני או בן הזוג עוזרים תלויה בגיל וברמת העצמאות). הילד גם משקיע באווירה כרצונו — וגם תולה שלט עם שם המסעדה שלו — זה עושה מצב רוח נפלא וכולם מחכים לתור שלהם. כשנמאס עוברים לפעם בשבוע…

נסו להכניס ללוח הארוחות פיצה ביתית, בר סלטים, סושי ביתי, חומוסיה תוצרת בית, דוכן פלאפל, בית קפה עם מאפים, דוכן נקניקיות וכאלה.

3) למידה מתמדת תוך השענות עצמית

בחופש הגדול יש הרבה יותר זמן פנוי. במקום לקלל אותו ולנסות להרוג אותו – נצלו אותו!

ברשימת הרצונות והחלומות שהילדים ואנחנו מכינים עוד לפני החופש, לא מופיעים רק אטרקציות וכיופים. כל אחד כותב גם מה הוא רוצה ללמוד לעשות בחופש.

למשל, עדן רוצה לשפר את השחיה שלו לפני הכניסה לתיכון. אני רוצה ללמוד לבנות ממשטחי עץ. רועי רוצה ללמוד לקרוא שעון.

בהרבה מקרים כולנו "נדבקים" זה מזה, וכך הלמידה משותפת לכולנו.

אנחנו משתדלים ללמוד שפה חדשה בקיץ, ועושים שיעור שפה משותף בדשא כל יום (אפשר להספיק כך המון בחודשיים).

תמיד רציתי לעשות צום מיצים,  אז באחד הימים מתוכנן להשאיל מכונת מיץ מחברים, ולחיות רק על מיץ – יום שלם – כולנו (כולם רצו להצטרף לניסוי. יש תכנון מראש של כריכים בצד למי שנשבר, כדי לא להגיע לבלת"ם…)

איזה כיף! יש סופסוף תקופה בשנה שאפשר לנסות דברים חדשים ומעניינים שתמיד רצינו. כמובן, אם לא חושבים על זה מראש — עסוקים בעיקר בלשרוד אותה!

זה מוביל כמובן לקיץ ערכי, פרואקטיבי הרבה יותר, שלא מתנהל באופן פסיבי דרך התזת כספים מתמדת לכיבוי שריפות, אלא כתקופה פוריה שמתנהלת בהתאם לדברים שחשובים לנו בחיים, ושבדרך אגב יוצרת חוויות משמעותיות שלא שוכחים! (הרבה יותר מחוויות "קנויות" למיניהן).

מובן שכשאנחנו עסוקים כל כך ברכישת מיומנויות חדשות, אנחנו באופן טבעי נשענים על עצמנו, כך שאיננו צריכים לשלם לאחרים כדי שיבדרו אותנו (אלא בדברים חשובים שבחרנו מראש).

יש כל כך הרבה דברים שעשינו בחופשות הקיץ לאורך השנים ולא עלו כסף – ועדיין, למדנו מהם המון. סיירנו בירושלים העתיקה (בעזרת ספר, אחרת משתעממים ואיכשהו הפוקוס עובר למסעדות). בנינו שביל מהמם מאבני מדרך; הילדים בנו מאורת שדים מפחידה בחדר חשוך (והתענגו כשעברתי שם וצרחתי…); ביקרנו במפעל של בן משפחה שסיפר לנו על המקום; ביקרנו בבית משפט עם אחי עורך הדין שהסביר לילדים מה בדיוק קורה שם; עשינו חדר קולנוע ביתי עם מקרן ופופקורן (אל תשכחו להזמין חברים וקבעו תפקידים — מי מוכר כרטיסים, מי מוכר פופקורן ומיץ וכו'); בחופש הקרוב אנחנו מתכננים לבנות טאבון בגינה.

החופש הגדול אף עשוי להיות זמן להתנדבות ולתרומה לקהילה. באחד הימים קנינו כמה פחיות שתיה (היה מבצע בשופרסל של 5 ב-10), לבשנו חולצות תואמות, ציירנו כרזה גדולה וירדנו לטיילת. חילקנו פחית לכל קשיש שפגשנו. זאת היתה חוויה מדהימה שיחד עם צביעת הכרזה לקחה יומיים. הילדים לא ישכחו את זה, אנשים הצטלמו איתנו, הקשישים חייכו ונהנו מהילדים וכולנו הרגשנו מאד מועצמים. כל שנה הילדים מבקשים לעשות את זה שוב…

אנחנו כל שנה 'מחליפים' קייטנה עם משפחה דומה — הם עושים פעילויות+לינה משותפת לילדים שלהם ושלנו כמה ימים, ואז הפוך. זאת החלפת אווירה נהדרת לילדים ועבודה קשה להורים — אך מתגמלת כי זוכים לכמה ימי חופש בתמורה..

באופן אישי, אני עובדת ברוב תקופת החופש, ובכל זאת, מוצאת זמן מסוים בכל יום לפעילות. לא צריך יום שלם לשם כך. מספיקות אפילו שעתיים מרוכזות, כאשר בשאר הזמן אני מפעילה את הילדים כך שיעסקו בהכנת הפעילות המתוכננת (תכינו כרטיסים למופע, תכינו כובע לטבח, תקשטו את השולחן, תתקשרו לסבתא ותשאלו מה צריך לארוז…).

אפשר גם להכניס לטבלת הפעילות המתוכננת דברים בנאליים, כמו משחקי קופסה. מדהים איך כשזה מתוכנן מראש הכל מקבל נופך חדש, פרואקטיבי,  ופחות "נגרר".

איך מתמודדים עם קנאה בשכנים?

שאלה שעלולה לעלות בהקשר הזה היא כיצד להתמודד עם קנאה אפשרית של הילדים בילדים אחרים?

באופן אישי, אנחנו כל השנה מטפטפים לילדים כמה אנחנו עשירים. דוגמה מהשבוע:

עדן, בן 13 וחצי: ילד מסויים בכתה, קונה כל יום ארטיק "מגנום"! ופעם בשבוע קונה ארוחה עיסקית של בורגר!

אני: אז למה אתה לא קונה בכסף שלך "מגנומים"? רוצה שנחשב כמה "מגנומים" אתה יכול לקנות בכסף שלך?

(לעדן יש קופה קטנה עם מצלצלים שקיבל בהזדמנויות שונות, פלוס תיק השקעות של מעל 10 אש"ח שקיבל מתנות לבר מצווה ומושקעים בתיק מדדים. הוא מאד גאה בזה!)

עדן: כן, אבל ההורים שלו יכולים להרשות לעצמם, הם גם עשו את הבר מצוה שלו במלון ***

אני: אתה יודע שגם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות בר מצוה במלון ***, נכון?

עדן: כן, אבל אנחנו מעדיפים להיות מליונרים…

(אל דאגה, חבר'ה, הוא מקבל גם "מגנום" לפעמים! ומאז השיחה הזו לעיתים מעט יותר מזומנות… אבל – זו תהיה טעות להילחץ מכל התקף קנאה כזה, להוציא שטר ולומר לילד "קח חמודי, קנה לך מחר עסקית ומגנום, רק אל תרגיש מקופח." גישה כזו אולי מרגיעה את רגשות האשם ההורה, אבל היא מרגילה את הילד לצרוך בהתאם לתשוקות של אחרים, ולא לפי הרצונות האישיים שלו).

דרך נוספת למנוע קנאה היא להקדיש כמה ימים לנופש משפחתי, בדרך כלל לפני החופש הגדול הרשמי, כי אז ריק והרבה יותר כיף לטייל. הילדים מתחילים את החופש עם 'פור' על החברים  –הם כבר היו בקמפינג, או בצימר, במשך כמה ימים — בזמן שהחברים למדו.

בכלל, אנחנו משתדלים לעשות דברים כיפיים ולהזמין חברים שלהם– זה גורם לבית שלנו, ולילדים עצמם, להיות מושא קנאה ולא להיפך…

בשורה התחתונה 

במקום לראות בחופש הגדול "בעיה" שיש לפתור בעזרת סחיטת מזומנים, התייחסו אליו כאל הזדמנות שיכולה להעשיר אתכם ואת ילדיכם — תרתי משמע. עדיין לא מאוחר: התחילו לתכנן את החופש, שתפו את הילדים בחלומות שלכם, נסו להרגיש את שלהם, ועשו את הקיץ הקרוב לסולידי!



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

62 תגובות

  1. אחלה פוסט, מוריה. אמנם לי אין ילדים עדיין, אבל כל הזמן אני שומע בעבודה אנשים ״אין מה לעשות, שולחת את הילד/ה לקייטנה של x000 שח…״

    ובאמת השאלה שעולה לי מהפוסט הנפלא שלך, היא – מה עושים בנושא ההשגחה על הילדים בזמן שההורים בעבודה? מישהו צריך להשגיח עליהם, האם זה נכנס בתחשיב? בסדר – סבא/סבתא יכולים בהחלט לעזור אבל לא יותר מפעם ב… אז, בייביסיטר? משפחה של שכנים שעושים איתם פול? גם אם מתכננים עכשיו חודשיים קדימה, האם את או בן הזוג גם מחשבים את הימים שתהיו מחוץ לעבודה (בהנחה שאתם שניכם עובדים, אני לא זוכר אם זה כך, אבל לוקח את מקרה הקיצון הזה כדוגמה)?

    • אצלנו התשובות לשאלה הזאת הן כן, כן, כן וכן 🙂 גם שולחים לקייטנה, גם לוקחים בייביסיטר, גם קייטנות אצל שתי הסבתות, וגם שבוע אחד של חופש-נופש משפחתי. גם משקיעים את זמן הפנאי יותר בפעילויות ופחות מול המחשב.

  2. סימונה

    מקסים, רק תגידי איפה קונים את הסבלנות לכל זה ואני הולכת לקנות, לא אחסוך בהוצאות 🙂

  3. הצופה מהצד

    כל הכבוד

  4. מעורר השראה, חופש נעים!

  5. קפבלנקה

    אחלה פוסט, מעורר השראה ויצירתי.
    הייתי מאוד מאוד שמח (אם זה מקובל עליך כמובן), לראות איך כל האמור מתרגם לכדי מספרים סופיים ברמה החשבונאית. אני מבקש לאתגר אותך להעלות פוסט מסכם בתום החופש הגדול בו יפורטו כל ההוצאות לפרטי פרטים (כולל הוצאות שוטפות כמובן), עדיין לא כל כך בר עיכול בעיני כיצד 8 נפשות יכולות לצלוח את החיים ואת החופש הגדול באופן מספק ומשביע רצון לכולם עם הסכומים שנקבת בהם בפוסט הקודם + להמשיך להפריש לחסכון. כולל צימר ומגנומים (גם אם מעט).
    בכל מקרה, כל הכבוד וישר כוח.

  6. אז בעצם כסף הוא כן הדבר הכי חשוב בחיים, רק מהכיוון ההפוך…

  7. עצמאית

    תודה רבה! מוכיח שהאילוצים מייצרים יצירתיות. נתת לי רעיונות רבים לחופש.

  8. פעילות מקסימה שאפשר לעשות עם הילדים היא חנות. הילדים יוצאים לרחוב ליד הבית//גינה ציבורית/כל מקום אחר שיש בו תנועה עם מיץ/לימונדה שהכינו/סברסים שקטפו/ספרים ומשחקים שהם כבר לא צריכים ומוכרים אותם. גם לומדים על כסף, וגם נהנים מהמשחק שבכך.

  9. פוסט מעולה! תודה רבה!!

  10. שאלה לגבי התקציב שכן מקצים להוצאות החופש הגדול: איך אתם קובעים אותו? לפי איזה מפתח? בילוי אחד בשבוע? בילוי אחד בחודש? בהתאם לכסף הפנוי שיש? (קרי: ייתכן שהיתקציב יהיה אפס?)
    תודה 🙂

    • אליהו, חיפה

      יתכן שהתקציב יהיה שלילי.
      אם החופש ינוצל למטרות פרודקטיביות (דוכן לימונדה, אתר, יזמות ארדואינו זעירה), יתכן ולא רק שהחופש לא יעלה כלום,
      אלא שיווצר כתוצאה ממנו כסף שינוצל להנאה, רכישת ציוד שאינו חיוני או חיסכון.

      • זה דומה לקניית שעון.
        אתה משקלל כמה דברים כשאתה קונה אותו- כשבעצם אתה לא חושב רק על המחיר אלא על הערך שיביא. יש איזשהו סכום שמתחת לו השעונים מתקלקלים יום אחרי שקנינו, ומעליו השעונים לא ממש נותנים לי ערך מוסף. זה התקציב בו אקנה שעון.
        כמובן שאם אין לי כסף לא אקנה שעון כלל ואז התקציב יהיה אפס.
        אנחנו באופן אישי מסתמכים על שנים קודמות, רואים כמה כסף שנה שעברה ניצלנו עבור החופש, זה נותן את הפלטפורמה של השנה.
        אחר כך אנחנו מציבים יעדים שכהורים, עוד לפני שדיברנו עם הילדים, חשוב לנו להשיג החופש. למשל- לימוד שחיה. זה לא מתחיל מהכסף אלא מהיעדים. אחר כך אנחנו בודקים האם הסכום של שנה שעברה הגיוני ביחס ליעדים שקבענו, ונשאר סכום מספק לשחק איתו כדי לבנות את שאר החופש.
        ברור שכל שנה השיקולים משתנים, כולל בגלל כמה כסף פנוי יש. בשנים שהיה לנו הרבה פחות הכנסה, אכן התקציב היה אפס. וכך אעשה גם בעתיד אם לא ארגיש שהערך שווה את ההוצאה.
        כרגע אני מרגישה שיש איזשהו סכום בסיסי שמאפשר החלפת אווירה, אך כל פרוטה מעבר לזה לא תוסיף ליעד. זה הסכום בעצם.

    • עם כל הכבוד ל-״יזמות״ של בני 8, אני רואה את כל אותם ״דוכני הלימונדה״ של הילדים בפארקים, הרי אף אחד לא קונה מהם כלום, זה סתם מטרד. בתור משחק זה יכול להיות נחמד (אם הילדים לא לוקחים קשה מדי את העובדה שאף אחד לא לוקח אותם רצינות ולא קונה מהם כלום…), אבל לא הייתי מפתחת כאן ציפיות למקור הכנסה ריאלי

      • הילדה שלי, בת 10, פיתחה יכולת מרשימה למכור לימונדה לנהגים ליד הבית. היום היא הרוויחה עם חברה 62 ₪ ! ובנדיבותה אפילו נתנה לאחיה הקטן 2 ₪ על החזקת הכוסות בדוכן (-:

      • אליהו, חיפה

        דוד של אישתי נהג בילדותו לקנות קרטיבים בסופר, ולמכור אותם לנופשים בחוף הים,
        הוא הרוויח לא מעט ובהמשך הכסף הושקע ביזמויות יותר מתוחכמות.

        היום הוא כבר מליונר. מנכ"ל ובעלים של חברה גדולה.

  11. כל משתקף את הסולידית על הפוסט אלהורות מוזמן להמשיך ליהנות מהילדים גם חופש

  12. מדהימים
    וגם מדהים אותי הפליאה מ"העבודה הקשה והמתמשכת" של אלה שבחרו להביא ילדים.

  13. פעם ראשונה שאני מגיבה לפוסט כאן, אבל יש נקודה נוספת שהייתי שמחה שמישהו היה מעלה בנוגע לילדים וחופש:
    הרעיונות שיש כאן מעולים. עם זאת, כשאני חושבת איך ההורים שלנו העסיקו אותנו בחופש – well, הם לא. העסקנו את עצמינו. כמה פעמים במהלך הקיץ נסענו לעשות איזה מסלול הליכה, או לים, אבל רוב הזמן – ההורים היו בעבודה ואף אחד לא חשב שצריך לבדר אותנו בשום צורה. הפעילויות אקסטרא היו נחמדות אבל זה לא היה must. לא זוכרת שהתלוננו מתישהו ש״משעמם לנו״. שיחקנו, בחוץ או בבית, המצאנו כל מני דברים. היו גם עבודות לכתוב להגשה בתחילת שנה הבאה. היו גם קצת מחשב וטלויזיה, היו גם משחקי קופסא, ספרים, בריכה והמון שעות בחוץ. ילד צריך ״לדעת״ להשתעמם – ויש אפילו מחקרים לגבי זה…
    נכון, הזמנים השתנו וכו׳ (למרות שזה היה בסה״כ לפני 15-20 שנה), אבל איכשהו הגענו למצב שהורים היום חייבים לתכנן *לכל שבת* ״פעילות״ כלשהי – ספארי, או ג׳ימבורי, או בריכה… הם כבר לא הורים, הם צוות הוואי ובידור. זה נראה לי קצת too much.

    • מסכים עם כל מילה , אבא שמסרב להיות צוות הוואי ובידור.
      כשאני שומע מה הורים "עושים" בשביל שלילדים לא יהיה חס וחלילה "משעמם" אני משתגע.
      בכלל , חיסכון לשם חיסכון הוא אידיוטי.
      חיסכון לשם השקעה ומינוף הוא חובה.
      "עניים" מגדילים את טור ההתחיבויות שלהם ,"עשירים" מגדילים את טור הנכסים שלהם.
      "עניים" מדברים (ובעיקר מקטרים) ,"עשירים" עושים (ולוקחים אחריות על חייהם ופועלים).
      ממליץ לקרוא את "מדע ההתעשרות" (וואלאס ד ווטלס).
      עושר או עוני לא מדבר על כמה כסף יש לך אלא על מצב תודעתי.
      מומלץ להכיר תודה על מה שיש לך (ככה אתה "מודע" למה שיש לך ולא למה שאין לך).
      לתת , ואז לתת יותר , בכלל מי שנותן יותר ממה שהוא מקבל מצליח.(הכוונה לא בכסף , אלה בתמורה לכסף , שימו לב ממי אתם צורכים שירותים שונים , לרוב אלו בעלי עסקים שיצאתם מהם עם ההרגשה שהכסף שלכם "הלך" רחוק יותר ממקומות אחרים.

      רק "עשיר" יבין את הברכה : פּוֹתֵחַ אֶת-יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן.
      כל מי שחי ויש לו רצון (מחשבה חיובית) יפתח את ידו (יעשה מעשה ויקח אחריות לחייו) יהיה שבע.

      בברכת יום טוב לכולם.

    • המחויבות של ההורים להיות "צוות הווי ובידור" נובעת לדעתי מחוסר אמון ביכולות של הילדים. הילדים חלשים, לא מסוגלים לחשוב לבד על תעסוקה, לא יכולים להתמודד עם אי-נוחות הנגרמת משיעמום ובכלל, לא יכולים להתעסק במשהו אחד הרבה זמן וצריכים כל הזמן משהו שיציל אותם מעצמם.

      באמת מבאס להיות הורים לילדים כאלה…

      המזל הוא שהכל בראש שלנו. הילדים נענים לציפייה שלנו מהם. אנחנו מצפים מהם להיות אגואיסטיים, לא מסוגלים לדחות סיפוקים וחסרי יצירתיות, והם רק משתפים פעולה איתנו…

      התיקון הגדול יבוא מאיתנו, ההורים. כשנחליף דיסקט, נבין שהילדים שלנו נפלאים, חזקים ומסוגלים. מלאים ברצון טוב לעשות ולעזור, ליצור ולשחק. בתפיסת עולם כזו, ודאי שמיותר "להעסיק" אותם- הם מסתדרים מצוין בלעדינו, וממציאים משחקים טובים הרבה יותר. אין צורך לדאוג כל הזמן למישהו שישמור עליהם שלא יהרסו את הבית כשאנחנו לא נמצאים, כי הם רוצים בית שלם ומסודר בדיוק כמונו.
      לדעתי התפיסה של מוריה מבטאת את האמון הזה בילדים. הם מבינים שכסף חשוב, הם מסוגלים ליצור סדר עדיפויות, הם מסוגלים להיות מה שהם ולא להיכנע ללחץ החברתי ועוד ועוד.

      ושאלת כפירה לסיום-
      האם המסר שהילד מבין מכל הנ"ל (וגם מהמתואר בפוסט הקודם) הוא שכסף הוא הדבר החשוב ביותר בחיים?
      ואם כן, האם זו הייתה המטרה?

      • אסתר, מהתגובה הזו- וגם מתגובות אחרות בעבר, רואים שאת אמא מאד מודעת ומיוחדת.
        לגבי השאלת כפירה לסיום-
        ממש לא.
        אנחנו לא מדברים על כסף כל הזמן,
        זה נושא שנוכח כמו כל חלק אחר של החיים, כשהוא רלוונטי מדברים עליו בלי לפחד, בטבעיות.
        עיקר החופש זה הלמידה, החוויות המשמעותיות, הקשר המשפחתי שמתחזק, האיוורור מהמסגרות הרגילות, פתיחת הראש לאופקים חדשים, ביטוי ליצירתיות שבבתי ספר קצת נדחקת הצידה, ועוד.
        למה שהמסר יהיה שכסף זה הדבר הכי חשוב??? בגלל שחס וחלילה העזנו לדבר גם עליו???

        • אסתר ומוריה, מסכימה עם כל מילה. תודה. העלתן קול שלא תמיד נוכח ביחס להורות היום, וגם נתתן השראה להמשיך כך…

        • א'- תודה … אני מנחת הורים בגישת שפר בזמני הפנוי, והנושאים שמדברים עליהם פה ממש קשורים. אם יותר לי לנצל את הבמה הזו ולהמליץ מאוד על חוג הורים של שפר. זה משנה חיים.
          ב'- להבנתי, ילד מבין מה חשוב לפי האנרגיה המושקעת בדבר, לא לפי כמות המילים שאומרים בנושא. כלומר, אם כל החשיבה היא "כמה יעלה X" וכמה נחסוך אם נעשה Y, עלולים להגיע למצב שבו זה באמת המסר שעובר. הבנתי מתגובתך שזה לא העניין אצלך, אם כי, במשפחות חרדיות מסוימות, שמסתדרות עם מעט מאוד כסף כדי ללמוד תורה, יוצא הפוך על הפוך שכל הזמן חושבים על כסף פשוט כי אין…
          סתם נקודה שמציקה לי לפעמים.

  14. אתם יצירתיים, משקיעים, סבלניים, ומה לא.
    אבל, חוטאים לילדים שלכם בכך שאתם שוטפים להם את הראש שכסף הוא דבר חשוב, ו"להיות מיליונרים" ומפתחים אצלם תאוות ממון בלתי נשלטת.
    אני יודע אתם שנחשפתם לרעיון כבוגרים תופסים את הכסף כאמצעי ולא כמטרה, אבל אתם לא מבינים שאצל ילדים זה הפוך! ילדים לא מפנימים את מה שאומרים להם בלבד. ילדים מושפעים ממה שהם שומעים יותר פעמים, זה קצת כמו שפרסומת משפיעה עלינו, אנו לא קוראים אותיות קטנות בפרסומות אלא מפנימים את המסר שחוזר על עצמו יותר פעמים.

    מה שאתם עושים לילדים שלכם מסוכן! מסוכן מאוד לאישיות שלהם! חישבו על כך!

    נ.ב. נכון יתכן שאני טועה, אבל גם בשביל 1% שאני צודק, הסיכוי לא מצדיק את הסיכון. כי תאוות ממון הוא הדבר הרע ביותר שיכול להיות לאדם בוגר! וכבר אמרו חכמינו "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" ו"יש לו מנה רוצה מאתים"

    • אין כל פסול ב"תאוות הממון", במיוחד כתוצר הלוואי שלה פרודוקטיבי וחיובי (=חופש, זמן פנוי, יצירתיות, קידמה אנושית). מובן שהחוכמה היא לדעת לומר "מספיק" (בנקודה שבה הערך השולי של כסף נוסף פוחת), אבל באופן כללי, ללא תאוות ממון, ספק אם היה לך מחשב אישי כדי לכתוב את התגובה הזו.

      שנאת ממון, לעומת זאת, והקנאה היוקדת הנובעת ממנה, הרסנית הרבה יותר. קנאה מובילה להרס, להשמדה, לתסכול ולסבל. הסוציאליזם, לדוגמה, הוא המניפסטציה הפוליטית של הקנאה.

      • יש כאלה שחושבים שאם לא ידברו עם ילדיהם על כסף ועל סקס – הם לא יתאוו אליהם…
        אנחנו לעומת זאת- שואפים לבנות בילדים שלנו הסתכלות בריאה על כל תחומי החיים, ולכן מדברים איתם על כולם…
        זה שלא מדברים עם ילדים על כסף זה מסוכן ברבה בעיני.
        ילד שכסף היה טאבו אצל ההורים גדל בתחושת חוסר שליטה וכשגדל מרגיש שלא הכינו אותו ואין לו מושג מה לעשות עם הדבר הזה שנקרא כסף. ומוצף ברגשות אשם כשהוא רוצה לעשות כסף חלילה.
        אתה צודק לגמרי בכך שילדים מפנימים בעיקר התנהגות ותגובות של ההורים, הרבה יותר מניסוחים כאלה ואחרים. לכן אנחנו מנסים לתת דוגמה אישית נכונה -גם ביחס לכסף. הילדים שלנו חווים המון חוויות, התנדבות, למידה, ובין השאר גם הכסף מופיע בחיים שלנו ושלהם. העיקר האיזון והפתיחות, בלי פחד לדבר!

      • סולידית, אני לא דיברתי על קנאה וסוציאליזם כי אני רחוק משם כרחוק מזרח ממערב, אני דיברתי בדיוק על מה שאת קוראת "לדעת לומר מספיק" וילד שמחנכים אותו בגיל 12 "שאנו רוצים להיות מיליונרים לעולם לא "ידע לומר מספיק" (בזה התייחסתי ל"יש לו מנה רוצה מאתים").
        תאוות ממון כזו חמורה מאוד כי היא נוגדת את החופש והזמן הפנוי וכו' היא משעבדת את האדם לכסף עד כלות והוא לא מוצא זמן לא לעצמו לא לילדיו ולא לשום דבר מועיל.

        למוריה: את צודקת שגם אם לא תדברי איתם הם יתאוו לכסף הבעיה שאם תדברי איתם לא בדרך הנכונה הם יתאוו שבעתיים. אכן הדוגמה של התנדבות ונתינה היא נפלאה וברוכה אני בכל זאת חושב שזה לא מסיר את הבעיתיות מכך שהם מתרגלים לצבירת ממון מגיל כה קטן.

      • מוריה, את צריכה בלוג משלך.בעצם, אנחנו צריכים…

    • אני חושבת להפך. מאד מסוכן לגדל ילדים שלא יודעים מהו כסף, מהם חישובים, דחיית סיפוקים, תעדוף. ילדים שמצפים שמישהו ימלא את כל צרכיהם בלי שהם יתרמו לכך.
      מוריה, אני מוקסמת בעיקר מצורת החינוך שלך, מהכבוד שאת נותנת לילדייך ולכם כהורים. דוגמה כזאת מגדלת ילדים מחושבים, מתחשבים, עצמאים. זה לא הכסף, אלה החיים.

      • מתישהו, בסביבות גיל 4, אלעד התחיל עם ה'תקנו לי'.
        לא מי יודע מה היה לנו כייף עם זה,
        אז החלטנו שפעם בשבועיים הוא מקבל 20 שח,
        לעשות בהם כרצונו.

        בפעם הראשונה הכרחנו אותו לעבור את כל גיפסולה סנטר (דיזנגוף סנטר),
        לרשום כל מה שהוא רוצה, ואז לבחור מה הוא רוצה לקנות
        (פנס ב 5 שח + עוד איזה קשקוש ב 2 שח)
        את שאר הכסף הלכנו לשוק ופוצצנו על ממתקים (:

        (פוטר אותנו מלקנות הביתה ממתקים. הוא קונה לעצמו כשהוא רוצה מהכסף שלו –
        אם זה מה שהוא הכי רוצה)

        עוד פעם או פעמיים הלכנו לשוק, והוא קנה דברים לא ככ בשליטה,
        עד שהוא ראה שהכסף נגמר,
        ושמה שהוא קנה לא כזה שוס.

        כיום, בפועל, הכסף נשאר כמעט תמיד אצלינו,
        ומדי פעם כשהוא מוצא משהו שהוא ממש רוצה,
        הוא קונה לעצמו מהכסף שלו.

        רשימת הישגים:
        אין יותר תקנו לי
        הילד מתחיל להבין איך זה עובד עם כסף
        דחיית סיפוקים ותיעדוף – כבר אמרנו?

        בהצלחה (:

    • עניתי תגובה שכנראה נמחקה,
      אז בקצרה-
      אני לא יודעת למה אנשים חושבים שאם לא ידברו על כסף, וסקס, אז הילדים יגדלו בלי ה'תאוות' האלה.
      זה טבע אנושי,
      ואם נדבר על זה עם ילדים-וכן נשמש דוגמה אישית טובה לחיים בריאים ומאוזנים- הם ילמדו בצורה הטבעית והנכונה ויפתחו יחס בריא ונכון לכל חלק מחייהם, כולל כסף.
      אם הנושא יהיה מודחק, טאבו,
      לדעתי זה הסיכון שיתגבש יחס לא בריא ומסוכן לנושא!
      כמו שכתבת, ילדים מפנימים מסרים לא מדיבורים אלא ממסר שחוזר על עצמו
      אם המסר נכון, מאוזן ובריא- גם אם משפט כזה או אחר לא מדוייק ואפילו מוטעה, הילד יצמח טוב

  15. בחיי, איפה היה הפוסט הזה לפני חודש 🙂 תודה, זה מעולה!

  16. מחזיראור

    אין ספק. מעוררת השראה!

  17. כל הכבוד
    אבל…
    גם כל הכבוד לנוקטים בחינוך ביתי…
    מה שנקרא מבחינתי no can do..
    לא מסוגל לקנות כמות כזו של סבלנות..
    ואכן.. חינוך חשוב לילדים להעסיק את עצמם וגם כשמגבילים מסכים וגם כשנשארים לבד בבית..

    ב. רואה אנשים סביבי.. מאוד פשוט.. אכן תכנון וגיבוש משפחתי.. נוסעים 3 שבועות לאירופה או תאילנד כל המשפ… :-):-)

  18. יפה, מעורר השראה, פרקטי, ראלי, אין מה להגיד – כל הכבוד.

  19. כל כך יפה. אין לי ילדים אבל אני גוזרת ושומרת!
    את נשמעת מיוחדת מאוד!

  20. איזה יופי! ככה צריך.

    צריך לפרסם את הפוסט הזה בראשית מאי בשנה הבאה.

  21. ולמי שמחפש הצעות להפעלות – יש בפינטרסט אינסוף אפשרויות המתאימות לכל גיל ותחומי עניין – למשל https://www.pinterest.com/search/pins/?rs=ac&len=2&q=kids+crafts&term_meta%5B%5D=kids%7Cautocomplete%7C1&term_meta%5B%5D=crafts%7Cautocomplete%7C1

    בהצלחה

  22. אהבתי, ישר כח…

  23. כיף לקרוא… עם מי נשארים הילדים בזמן שאתם בעבודה?

  24. מוריה כל הכבוד. יופי של השקעה בחשיבה ותכנון.
    גם אני השנה בעבודה מקיימת קייטנה בהתנדבות לנערה שלא שפר עליה גורלה. זה לא עולה לי כסף והנערה מקבלת תשומת לב אין סופית. היא מאושרת וגם אני מפיקה ממנה תועלת.

  25. מדהים!!!
    כל הכבוד!!!
    אני מבקש הרבה פוסטים כאלו!!!!!!!
    🙂
    תודה רבה

  26. חינוך זה חינוך! אין שום סיבה להשתמש בנושאים של מבוגרים כדי לחנך ילדים. קודם כל ילדים צריכים להיות עסוקים בילדות שלהם!! ילדים לא צריכים להיות עסוקים בכמה עולה מה ולהחליט מה קונים ומה העלות של הבילויי המשפחתי. אפשר וצריך ללמוד דחיית סיפוקים בנושאים אחרים, אפשר ללמוד קבלת החלטות, תכנון, נימוס, עזרה לזולת, והכל בעצם, בלי שימוש בכסף ובתחרות פיננסית בסגנון של למי יש יותר למי פחות. בכלל , מה הקשר, בארץ שלנו במיוחד, בין כמה כסף יש למישהו ובין רמת החיים שהוא מנהל. כמה אנשים אצלנו חיים באוברדרפט מטורף בלי קשר להכנסות שלהם? ושנית, סליחה רגע!! מה עם להיות הורים?? לתפקד כהורים אחראים כמחנכים! כאלה שמכתיבים ומחליטים מה טוב למשפחה שלהם. ילדים גדלים עם בטחון עצמי כאשר בגילאים המתאימים הם מקבלים גבולות והחלטות והנחיה מההורים. הבעיה היום היא שההורים רוצים להיות חברים של הילדים ומסירים מעל עצמם אחריות לחינוכם. הילדים היום חצופים למורים בכיתות ולמבוגרים בכלל ואפשר לראות בכל מקום ציבורי ילדים משתוללים חסרי משמעת וחסרי גבולות, נימוס והתנהגות חברתית בסיסית. שמתם לב פעם מה קורה בערב יום העצמאות ? בערב יום כיפור? ילדים בלי שום מסגרת משתוללים מתפרעים הורסים מטנפים ועוד על יד ההורים שלהם , ואיש לא פוצה פה!! הם כאילו לא הילידים של אף אחד. וזה קורה כי ההורים מנסים להיות ליברליים חברים, לא להכתיב , לתת לנפש הרכה של ילדיהם ״להתפתח באופן דמוקרטי״. אז רבותי חינוך זו לא דמוקרטיה! בלי הצבת גבולות גדלים ילדים מבולבלים חצופים חסרי רסן. אתם ההורים אמורים להיות הקובעים והמחליטים. ואם עשיתם ילדים זו האחריות שלכם ואל תברחו ממנה כי אתם פוחדים שהילדים לא יגידו שאתם ההורים הכי טובים בעולם … ילדים יצירתיים ופרודוקטיביים לעצמם ולחברה צריכים ללמוד להעסיק את עצמם. ההורים הם לא צוות הווי ובידור.
    אני חיה היום בארץ נקייה מסודרת ומתוקנת מידיי אפילו, הקיצון השני של ילדי הארץ. וזה אולי נכון שהילדים פה קצת ״אימפוטנטים״, והם בהחלט חסרים את הפלפל הישראלי , כשרון ההמצאה, יזמה, ספונטניות וכו.
    אבל יש אמצע!! וההורים חייבים לקחת חזרה את אחריות על הילדים שלהם. הורים מקבלים החלטות והילדים מקבלים גבולות ובטחון. עד גיל 18!!

    • פלברות

      נראה לי שאת נותנת יותר מדי קרדיט להורים הישראלים. חלק גדול מההורים אינם מחנכים ומציבים גבולות לילדיהם, לא מתוך אידאולוגיה ליברלית או מנימוקים מלומדים, אלא מכיוון שלא אכפת להם איך הילדים שלהם מתנהגים בציבור. אם מכיוון שהם עצמם מתנהגים בצורה דומה (או התנהגו כך כילדים), או מכיוון שהם לא מוכנים להתאמץ כדי לחנך את הילדים שלהם ורק רוצים שיניחו להם לנפשם. בקיצור, המדינה הזו מלאה בבהמות שמגדלות בהמות קטנות, שיגדלו … וחוזר חלילה.

  27. אני גם בעד שלמוריה יהיה בלוג. מוריה, את כל כך מעניינת, הפשטות שלך מקסימה. אני קוראת את מה שאת כותבת ורק רוצה עוד ועוד לשאול אותך ולהכיר את החיים שלכם. תודה!

  28. אמא יצירתית

    עוד רעיון נפלא שעשיתי: "קייטנת הורים" – ארגנתי קבוצה של הורים לעשרה ילדים, בערך באותו גיל, אך גם אחים קטנים צורפו לחבורה. כל הורה תרם יום פעילות עבור כל ילד (כך שמי שצירף 2 אחים תרם יומיים מתוך עשרה) הקיטנה היתה בבית בין 8-4 וכללה פעילות מושקעת. אני למשל עשיתי "יום יפן" כולל הכנת פרפרים על נייר סופג וצבעי מים, מסיבת קריוקי, סידור פרחים, ארוחת צהרים (שניצל ואורז – מה לעשות? סושי לא הולך) עם מקלות אכילה וכד'. אמא אחרת לימדה לתפור, אבא אחד לקחת את החבורה לטיול בשדות ועוד המון רעיונות נפלאים.

  29. שיריליקה

    גם אני מבקשת בלוג…
    החופש הגדול מתחיל עוד יומיים. אין תוכניות לאף קייטנה או חופשה מיוחדת השנה.
    אבל- יש תוכנית חומש!
    טיולי אופניים בשדרות העיר ובטיילת (-:
    שעות מובנות לחזרה על החומר ותגבור מקצועות מסויימים
    בריכה וים.

    הזמן הכי טוב לצאת לחופשה הוא כשכולם יחזרו לבית הספר.

  30. פוסט מעולה מעולה
    תודה לסולידית על האירוח
    תודה למוריה על הפוסט המפורט והמנומק, והמנוסח היטב
    נתת והעשרת לי הרבה רעיונות לקיץ 🙂

    עוד הצעה ששמעתי הבוקר בתוכנית של עינת נתן ברדיו, שהילדים יכינו "רשימת שעמום", כשהם מכריזים שמשעמם להם, להפנות אותם לרשימה שהם בנו ויבחרו בה משהו שהם יכולים לעשות ולהכין ולשחק לבד בעצמם.

    אני ממש לא חושב שתפקיד ההורים "לבדר" את הילדים, מצד שני הם ילדים, והסקרנות שלהם גדולה מאוד, כלומר סקרנות=רעב ללמידה, ורעב ללמידה זה לא בהכרח שיעורים בבית ספר ולפתור משוואות בחוברת קיץ. אלא פעילויות כמו מוזיאונים, סיורים במפעלי בגדים ומזון ועוד הרבה דברים שמוריה ציינה בחוכמה. פעילויות שמחזקות גם את היכולות וידע של הילדים, מחזקות גם את הקשר בין ההורים לילדים ובין עצמם, בחלק מהפעילויות בין הילדים לחברים.
    ונכון, חלק מהלמידה זה לדעת להשתעמם. הרבה המצאות נולדו מתוך שעמום וחלומות בהקיץ. ולילדים יש חתיכת יכולת להמציא דברים. תפקיד ההורים הוא לעודד וליצור את התשתית הזו של קישור יכולות וידע לכדי מעשים חיוביים.
    הכל בחיים זה איזונים. לא להיות ועדת התרבות והגננת של הילדים וגם לא לנטוש אותם כל החופש להתבטט על הספות ולטפס על הקירות.

    שוב, פוסט מצוין!

  31. לייק, לייק, לייק

  32. רווק תל-אביבי

    פוסט פשוט פנטסטי.
    נהניתי מאוד לקרוא.
    את מגדלת פה דור המשך נפלא.

  33. שאלה לסולידית על קרנות ריט:
    אם אני רוצה להשקיע בקרן כזו שמשקיעה בנדל"ן בחו"ל, האם אוכל לקנות אותה בארץ?
    אם אני קונה יחידות בקרן זו, איך אוכל להיות בטוח שמנהליה לא יקחו את כל הכסף לעצמם ויברחו לאי-שם?

  34. אם צריך שהכל יהיה מתוכנן, לא נשארת טיפה ספונטניות.
    לא צריך להגזים.

  35. אני מוצאת לנכון להגיב כאמא לשני ילדים שהם עדין בגן, כך שהם מסודרים במסגרות עד לאמצע אוגוסט. בשנה הבאה הבן שלי יעלה לכתה א ואז תתחיל הבעיה האמיתית. אני ובעלי עובדים מחוץ לבית. אני מסכימה עם הפוסט בעניין של תכנון מראש, וחשיבה על פעילויות ואוכל וכו' אבל בל נשכח שאת נמצאת לפחות חצי יום בבית ואולי גם בעלך (מקריאה חוזרת של הפוסט הקודם שלך). כך שלמעשה, גם אם את פיזית לא מעסיקה את הילדים, את נמצאת בסביבה כדי להשגיח עליהם ויש לך גם ילדים יותר גדולים שיכולים להשגיח על הקטנים ויש לך חצר בבית. מה עושים הורים כמונו, שאין להם את הפריבלגיה להיות חצי יום בבית ? הקייטנות, גם היקרות, נמשכות 3 שבועות ומסתיימות בשעות הצהריים ומה עושים אז ? צריך לג'נגל ו/או לשלם כסף, ימי חופשה. אני חושבת שיש מסרים טובים וחשובים שאפשר לקחת מהפוסט אבל הוא כתוב מתוך נקודת פתיחה מאד מאד שונה משיש לרוב ההורים.

  36. מוריה אני מאד מתפעלת מהחינוך שלך ומהגישה שלך לילדים ולחיים, באמת בן אדם שכדאי ללמוד ממנו, תודה!

  37. היי רווק תל אביבי תצטרף לפורום הכרויות 🙂

  38. טיפ קטן למוריה בעניין בנייה ממשטחים – לא לעשות את זה. חלק גדול מהמשטחים עוברים חיטוי וטיפול כימי ורעיל, וחלקם שימשו להובלת חומרים רעילים. יש מחקרים שמצאו כמויות של חיידקי קולי וליסטריה במשטחים כאלו. בקיצור – לא מומלץ, ואם כבר מיחזור אז רק לריהוט גן. בשום אופן לא להכניס הביתה.

  39. מוריה, שאפו!

  40. רציתי לקרוא למוריה "הורה דור 2.0" או אולי אפילו "דור 3.0", ואז הבנתי, שזה עשוי להיות עלבון חמור….
    מוריה זו הורה 1.0, ובניגוד למצב המספור בהייטק, זה הדור המתקדם והטוב ביותר……..

    הורה מדור 2.0 ואולי כבר 3.0 , הוא הורה נפלא…..

    היא, לא מניקה את הילד כי היא צריכה לחזור לגזרה ובכלל זה לא נוח, (לא משנה שזה מקפיץ את סיכויי התפתחות סרטן השד, ומזיק חמורות לילד)

    הוא והיא, שולחים את הילד למעון בגיל שלושה חודשים….

    היא והוא , קשה להם מאוד להכניס בננה ותפוח לבלנדר, כן, צריך שלטוף אותו אחר כך, "ומה זה לא בא לי"…
    אז הכי טוב זה לקנות משהו בדמות "גרבר", לא-מזון (לא טעות) מעוקר בצנצנות זכוכית… ויקר….

    הוא והיא עבודה עד שעות מאוחרת, והמעון , פעוטון, תינוקייה זה עד 18:00

    הוא והיא אחרי שבוע מתיש יותאים לנופש "רק לבד" זה מחזק את הזוגיות……… (ויש יותר שעות בלי הילד…)

    בבית הספר, "כמה קיבלת"…………

    קשקושים וצעצועים במקום חיבוק ונשיקה…

    תשלומים לפסיכולוג , ואני ממש לא יודע/ת מה לעשות עם הילד…

    מזל שמוריה הורה דור 1.0.

    ואם אתם רואים בן זוג פוטנציאלי עם המחשבה הזאת, העצה הכי טובה, "אז אל" תמשיכו הלאה, תמצאו משהו יותר טוב….

  41. תודה מואיה. פוסט נפלא ומעורר מחשבה

  42. מוריה, את פשוט כותבת נהדר, הלוואי שכמה שיותר הורים יחשפו לכתיבה המרתקת (והיצירתית) שלך, ואולי יקחו כמה רעיונות. את משלימה את דורין בקטע אחר.

    הרעיון של להזכיר לילדים(ולעצמך) שגם אנחנו(אתם) מסוגלים לקנות את כל אותם דברים ולתת לילד את ההרגשה שהוא שוקל בעצמו האם לקנות זאת ומחליט לבד שלא הוא פשוט גאוני, ונשמע כמו מתודה מאוד טובה להקניית הראייה ה"סולידית" לילדים.

השאר תגובה