בית » על האתר

על האתר

הבלוג הזה עוסק בחופש.

בין שלל הפוסטים על תעודות סל, קרנות מחקות, השקעה פסיבית וניהול סיכונים בהשקעות בבורסה, יתכן שהמסר הזה קצת הולך לאיבוד.

מטרת האתר היא לא ללמד אתכם איך להתעשר, איך לעשות כסף מהיר או איך להכות את השוק. אני לא סוגדת לכסף, לא מהללת ולא משבחת אותו.

האתר מתיימר להציג מסגרת רעיונית ופרקטית שתאפשר לקוראיו לקחת אחריות אישית ולהגיע לעצמאות כלכלית בכוחות עצמם. בעולם חומרי וחומרני, חופש כלכלי הוא תמציתה של החירות.

מה תעשו בחופש הזה? לא באמת משנה לי.

יתכן שתרצו יותר זמן פנוי. אפשר שאתם מעוניינים להפסיק לעבוד ולפרוש בגיל צעיר, להשקיע במשפחה, לטייל בעולם, לכתוב ספרים או לגדל תרנגולות. ואולי אתם כאן כדי ללמוד איך לייצר הכנסה פסיבית, על מנת לצמצם בהדרגה את תלותכם במקום העבודה.

על כך, כמובן, רק אתם תדעו לענות.

רק אתם תוכלו לומר לשם מה אתם משקיעים, מדוע אתם שואפים לעצמאות כלכלית, ומתי תדעו שהשגתם אותה.

"הסולידית" קיימת כדי לסייע לכם להגיע למטרה הזו, תהיה אשר תהיה.

האתר שואף לסייע לכם לחלץ את עצמכם ממלכודות כמו חובות, לחץ נפשי, קריירה, בירוקרטיה, רעש והתערבות חיצונית בחייכם. וכל זה תוך לקיחת אחריות אישית והפניית עורף כלפי תחושות האומללות, הקורבנות והאשמת האחר שאפיינו את המחאה החברתית של קיץ 2011.

נשמע מעניין? הירשמו לקבלת עדכון שבועי במייל על פוסטים חדשים!

מי אני?

בת 30+. אלהורית מאושרת. גרה בהרצליה עם בן זוגי בדירה שכורה. בעברי קרייריסטית-צרכניסטית מצויה, כיום פנסיונרית.

אני עצמאית כלכלית. המשמעות היא שההכנסה הפסיבית שלי עולה על ההוצאות השוטפות שלי. במילים אחרות, אני לא תלויה במקום העבודה כדי לממן את סגנון החיים שלי. אני יכולה להרשות לעצמי לא לעבוד.

אני לא מולטי-מיליונרית, ומנגד אני לא מחטטת בפחי אשפה.

אני אדם רגיל, כמוכם, שהרוויח משכורת טיפוסית לאקדמאי במגזר הפיננסי. השכר היה נאה, אבל לא גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק.

איך עשיתי זאת?

אימצתי שיטה כלכלית, פילוסופיה וסגנון חיים המכונה ERE, ראשי תיבות של Early Retirement Extreme, אותה הגה הפיזיקאי הדני-אמריקני ד"ר ג'ייקוב לונד פיסקר. השיטה דוגלת בקיצוץ דרסטי של הוצאות המחייה, חיסכון אגרסיבי (75% ומעלה) של ההכנסה הפנויה במשך מספר שנות עבודה והשקעה של הכסף הפנוי בנכסים מניבים. כאשר ההכנסה הפסיבית מאותם נכסים מכסה את כל ההוצאות השוטפות – ניתן להפסיק לעבוד כליל.

התקציב החודשי שלי כיום נמוך מ-4,000 ש"ח, כולל צ'ופרים (כלב, חוג אייקידו, ביטוח בריאות פרטי ועוד) והוצאות בלתי צפויות. תקופה ארוכה חייתי על פחות מ-2,600 ש"ח.

מזעזע? ובכן, מי שלומד להבחין בין רצונות לצרכים מבין שחלק גדול מהחוויות, המוצרים והשירותים שאנחנו קונים מיותרים לחלוטין ואינם תורמים כהוא זה לאושר אמיתי; מי שלומד לדאוג לעצמו בכוחות עצמו  מבין שרמת חיים ≠ איכות חיים ושמחיר ≠ ערך. כך ניתן לחיות היטב על סכומים נמוכים בהרבה ממה שמוגדר היום "קו העוני".

יש לי חברים שמרוויחים הרבה יותר ממני – אבל רובם מוציאים הרבה יותר ממני. יש להם בתים גדולים, מכוניות יקרות, רהיטים מפוארים, מלתחות אינסופיות. הם קונים את זה כדי לפנק את עצמם, כדי להרשים את השכנים, כדי לשקף את הסטאטוס החברתי שלהם בחברה שמבוססת רובה ככולה על אידיאל ה-"שופוני".

אבל כדי לממן את כל זה, הם חייבים להמשיך לעבוד, להרוויח ולצרוך, וחוזר חלילה. כמו עכבר שרץ בגלגל ולא מתקדם לשום מקום.

לי יש משהו שלהם אין. לי יש זמן בשפע. את הזמן הפנוי שלי אני משקיעה בדברים שחשובים לי. אני מתנדבת, מציירת, מפסלת, רוכבת על אופניים, מתעמלת, שוחה, עושה קצת מוזיקה אלקטרונית, רוקדת, קוראת ספרים, כותבת בלוג, לומדת שפות, לומדת לתכנת, ובעיקר מנסה להיות הכי טובה במה שאני עושה.

אני לא רוצה לחכות עד שמישהו במשרד האוצר יגיד לי מתי לפרוש. אני לא רוצה להגיע לחופש רק בעשור השביעי לחיי, כשאני זקנה וחולה. אני לא רוצה לבלות את השנים הבריאות והטובות ביותר שלי במרוץ העכברים.

את כל הבלוג הזה אפשר לסכם במשפט שטבע הסטנדאפיסט הבריטי סיימון מנארי:

"רוצה לברוח ממרוץ העכברים? ובכן, אל תהיה עכבר."

חשוב:
1. האתר הזה פרטי לחלוטין ותמיד יהיה כזה. הוא משקף את דעותיי האישיות בלבד ואינו ממומן על ידי מוסד פיננסי או פוליטי כלשהו.
2. אינני יועצת השקעות. שום דבר באתר הזה אינו בגדר המלצה לפעולה בני"ע. אתם אחראים בלעדית לכספכם, שעלול להיות בסיכון.

41 תגובות

  1. הפוסטים שלך מדהימים, אני נכנסת לבלוג שלך מדי יום, אני עדיין משועשעת מהתיאורים הפלסטים של עיפת העובדים בדרך אל עבודתם, פרצופים חמוצים מדשדשים לאיטם לעוד יום שגרתי.

    תודה על העצות המלומדות והמנוסות.

  2. לא התייחסת למעברים בין דירות שכורות שנעשה קשה יותר עם הגיל
    את לא ממליצה לרכוש נכס למגורים?

    • זה משהו שבדיוק חשבתי עליו וסרקתי את הבלוג כדי לראות אם יש רפרנס.
      בשנים האחרונות אני צובר יותר רכוש ממעבר למעבר, וגם ההובלה נהיית רק יותר ויותר יקרה.
      שלא לדבר על הגב שלי שמונע ממני להשתמש ברכב הפרטי בשביל הדברים הקטנים ולתת עוד מאייה או שתיים למובילים.

      על פני השנים, בחישוב המצטבר ייתכן ועדיף להשתכן בנכס קבוע (אולי אפילו בצורה חסכונית עד דוחק) רק כדי למנוע את ההוצאות המיותרות האלה?

      בחישוב חסכוני, הובלת מקרר מקצרת משמעותית את חייו, זו עוד הוצאה שצריך לשכלל בספרון.

  3. יופי של בלוג. גישה רעננה ומקורית לנושא מורכב ומטריד של איך אנו לוקחים אחריות על חיינו.
    תענוג לקרא!

  4. אודליה

    אני מסתקרנת לדעת, מה מקומו של בן זוגך בהתנהלות הכלכלית?
    האם שניכם חיים באותה צורה?
    האם אינכם חולקים בהוצאות?

    • לא, הוא עובד למחייתו ויש לו הוצאות משלו. אנחנו חולקים את ההוצאות הבסיסיות המשותפות לשנינו: דברים לבית, מזון, שכר דירה, חשבונות, כלב. הוא מרוויח יותר ממני (מטבע הדברים), אבל אני לא תלויה בו. תיק ההשקעות שלי גדול כמעט פי 5 משלו, והחשבונות שלנו נפרדים.

      • אודליה

        ולמה בעצם לחיות בישראל? הרי במקומות אחרם בעולם ניתן לחיות מהסכומים שאת מתארת ברווחה עצומה?

  5. בלוג מרענן ומלא ברעיונות מעניינים.

    למרות שאני מסכים להרבה מהרעיונות הבסיסיים – חשוב להזכיר שאלהוריותך (שאינה קשורה לרעיונות אותם את מסבירה בבלוג) מהווה חלק משמעותי מהיכולת להגיע לפנסיה בגיל "30+". אותם עקרונות + 2 ילדים – יהפכו אותך לפסריונרית בת 50+ ביום טוב.

  6. אשמח לתגובתך לגבי משהו שלא מסתדר לי בחישוב: את חיה מ 3800 לחודש לפי כלל שלוש אחוז. זה אומר תיק השקעות של כ 1520000. גילך 30+ ונניח שהתחלת לעבוד בגיל 22 ועבדת עשר שנים. בחישוב זה אומר חיסכון של כ 150 אלף כל שנה שזה 12 אלף בחודש כל חודש למשך עשר שנים. האם באמת חסכחת 12 נטו כל חודש?? כתבת שחיית מ2600 לחודש שזה אומר משכורת של 15 נטו למשך עשר שנים רצופות מגיל 22. האם קיבלת ירושה או בונוס גדול בדרך? אם לא אז האם באמת חסכחת כל כך הרבה ללכל כך הרבה זמן? אשמח אם תוכלי לפרט, תודה!!

    • בלי קשר לדורין, זווית ישראלית נוספת להראות שאפשרי או לפחות לא הזוי.

      אמנם לא הלכתי במסלול הזה עד הסוף (כי הפסקתי לעבוד והתחלתי ללמוד) אבל כשהשתחררתי מהצבא אחרי שירות טכנולוגי בשנים החזקות של ההייטק הצלחתי להרויח מעל 10K ולחסוך בצורה אגרסיבית קרוב ל200,000 ש"ח תוך שנתיים (גרתי אצל ההורים כמו רוב חבריי). לו הייתי משתחרר לפני עשור ב2004 ומתחיל להשקיע את החסכונות במדדי מניות (אבל גם הזהב והאג"ח עשו תשואות אדירות מאותה שנה עד היום, בסביבות 10% נומינלי ברוטו וגם הדיור יצא לא רע למי שבחר להשקיע את הכסף בלבנים) וממשיך לחסוך בקצב הזה אז היום ההשקעות היו שוות קרוב לסכום המדובר (קצת פחות אחרי מיסים לו היינו מממשים הכל היום אבל אין סיבה לכך). יותר הוצאות שיש לאדם סביר היו פוגעות בגודל החיסכון אבל עדיין היינו חוסכים מעל מיליון בסבירות גבוהה.
      נכון לא כולם נשארים רווקים עד גיל 32 ולא כולם מרוויחים כמו בהייטק והיה לנו הרבה מזל, לא כל השנים הבורסה מניבה תשואות כאלה (אנחנו בעשור נהדר במבט לאחור 11% CAGR ברוטו נומינלי כולל דיבידנדים לפני מיסים וסביר לחשוב שבעתיד התשואות יהיו נמוכות יותר) אבל זה אפשרי לפחות לחלק מהאוכלוסיה.
      לאנשים בוגרים בעשירונים העליונים שיכולים לאמץ עקרונות חיים כמו של דורין יש סיכוי טוב לחסוך סכומים גבוהים.
      בשנים האחרונות יותר מבעשור הקודם קשה יותר לחסוך אבל זה רק הופך את העקרונות של לחיות בהתאם להכנסות ולא להתפתות לצריכה מוגזמת ומיותרת יותר חשובים.

      • אני לא עבדתי בהייטק ורוב העשור אחרי הצבא עבדתי בעבודות של משכורות ממוצעות (סביב ה5000-7500) אבל היה לי ביצים והחלטתי להשקיע בנדלן בתקופה שהנדלן לא היה כ"כ סקסי ובנקים נתנו הלוואות של עד 95 אחוז החלטה שבהסתכלות אחורה היתה החלטה מנצחת כי מי שקנה נדלן בשנים 2001-2009 הרוויח והרוויח בגדול. תמיד היה קשה לחסוך אך מי שחי במוטו שחיים ממה שיש ויודע לשים בצד יכול לחסוך ולא משנה מה התקופה.
        הענין הוא שהפכנו לאנשי סטאטוסים אם יש לשכן שלי גיפ גם אני חייב לקנות גיפ אחרת אני אחשב ללא מוצלח.

    • אם אכן יש לך מיליון וחצי ש"ח בחשבון הבנק, בכסף הזה את יכולה לרכוש 3 דירות באזורים כמו לוד -רמלה, קרית מלאכי וכדומה, ולהרוויח מהשכר דירה סכום של 6,000 ש"ח בחודש ואולי אפילו יותר.

    • "השכר היה נאה, אבל לא גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק".
      אם אכן חסכת כל חודש 12 אלף ש"ח, שמהווים 75% מהשכר שלך, הרווחת 16 אלף נטו. זה בדיוק פי שתיים מהשכר הממוצע במשק.

  7. באיזו שנה קראת את הספר "אבא עשיר, אבא עני"? ומה היתה השפעת הספר על חייך?

  8. zohar liebovicht

    איזה כיף לקרוא את הדברים ואת רוח הדברים

  9. יופי של בלוג , אוהב. בלי ילדים בלי אוטו בלי חוגים בלי חופש גדול, הכל אפשרי. עם ילדים ה75% הופכים למספר אחר במשוואה. אי אפשר להתכלב, ואולי אפשר…

  10. נחשפתי לבלוג שלך ולרעיונות שהוא מייצג, 15 שנים מאוחר מדי (לטעמי) אבל מצאתי אצלך את הקרן המניבה ביותר – קרן אור מחשבתית, רעיונית, יצירתית ופרקטית שניתן לממש ממנה בכל רגע שנרצה ועדיין להשאר מא(ע)ושרים,
    עכשיו, אחרי שהחכמתי, אצלול אל הפרטים הקטנים – אלמד ואנסה ליישם,

    תודה רבה,

  11. דיןדין

    תודה על הבלוג! עליתי עליו במקרה ומאז לא יכולה להפסיק לקרוא!! בטוח שאיישם המון דברים. אפשר להגיד בוודאות שמאוד משנה תפיסות חיים ואז צורת חיים. את יכולה להיות בטוחה שזאת אחת מפעילויות ההתנדבות הטובות שאת עושה!! "אל תיתן להם דגים אלא תלמד אותם לדוג"..

  12. ליאת כהן

    היי, אשמח אם תפרטי מעט לגבי "מעט שנות עבודה" האם מדובר בעשור? וכן "השקעה בנכסים מניבים" האם מדובר בנדלן? תודה! ליאת

  13. קפיטליסטים התעוררו.
    יכול להיות שהקפיטליזם היה נחוץ לתחילת המאה ה20. אבל זהו. היום הוא הרסני. הוא ומנטליות ה"רווחים מעל הכל" שהיא חלק אינטגרלי ממנו. הוא ייעלם מהעולם בקרוב. השאלה היחידה היא כמה זמן זה יקח, וכמה נזק הוא ישאיר אחריו.
    התאוריות הקפיטליסטיות שעליהן נשענת כותבת הבלוג, לא מחזיקות מים. אנחנו כבר לא בשנות החמישים של המאה הקודמת. תתעוררו. אין יד נעלמה. יש רק חמדנות ושחיתות. אין חלחול של העושר למטה, יש זרימה חזקה למעלה. יש שכבה דקיקה של עשירים מוגזמים שרק נהיים יותר ויותר עשירים. היום בדה מרקר- כתבה על כך ש80 האנשים העשירים בעולם מחזיקים בנכסים ששווים לנכסיהם של 3.5 מליארד העניים בעולם. 80 אנשים. שנה שעברה זה היה 85. בשם ה"שוק החופשי" העשירים נהיים עשירים יותר ומעטים יותר, והעניים מתרבים ונהיים עניים יותר.

    לכו בבקשה, הסבירו למליארד הודים, למליארד סינים, למאות מליוני אפריקאים שהמערב משגשג על מחצביהם הגזולים, לכו למאות אלפי עובדי הקבלן הישראלים, לכל אותם עניים שלא יכולים להרשות לעצמם לבזבז זמן בהגות כלכלית כי הם עסוקים בלעבוד בעבודות דוחק בשביל לשרוד. לכו אליהם ותסבירו להם שהכל בגלל שהם לא לוקחים אחריות על החיים שלהם.

    "בעולם חומרי וחומרני, חופש כלכלי הוא תמציתה של החירות." כותבת בעלת הבלוג העלומה.
    העולם הוא לא חומרי וחומרני. העולם הוא מה שאנחנו מחליטים שהוא. העולם הוא מה שאנחנו עושים ממנו. הקפיטליסטים החליטו שהעולם הוא חומרי וחומרני. ותחת שלטונם הרעיוני, זה מה שנהייה מהעולם. זו מציאות ניתנת לשינוי. זו לא אקסיומה קיומית. העולם לא חייב להיות חומרני אנוכי ומנוכר. העולם אינו כזה. אנחנו כאלה. כרגע.
    אבל אנחנו יכולים להשתנות.
    ואנחנו נשתנה.

    אין לנו ברירה אלא להשתנות.
    כי הקפיטליזם מביא אותנו על קיצנו. מנטליות ה"רווחים מעל הכל" שלו גוררת בזבזנות אינסופית, צרכנות חולנית, כילוי משאבים הרסני. הוא גורם לכך שמייצרים לנו מוצרים זבל. שכל דבר שאנחנו קונים מיועד להיזרק לפח תוך שנים בודדות בכדי שנוכל לקנות חדש ולהניע את גלגלי הכלכלה. חס וחלילה שימכרו לנו דברים טובים. מטאטאים שלא נשברים גם לא אחרי חמישים שנה כמו שהיו פעם, מדפסות שלא מפסיקות לעבוד אחרי שנתיים שלוש, מחשבים שלא משתתקים מרוב עדכונים מסתוריים. אם יתחילו לייצר דברים אשכרה טובים, כל הכלכלה תשתתק. הקפיטליזם לא יכול להרשות לעצמו לייצר מוצרים איכותיים. זה יגרום למפלתו. הקפיטליזם חייב לגדול כל הזמן. צמיחה אינסופית שמתבססת על מוצרים זבל, תקציבי שטיפת מח ("פרסום") הולכים וגדלים, ובזבוז אינסופי. אבל אין דבר כזה צמיחה אינסופית. לא קיים. הדבר היחיד שצומח בקצב אקספוננציאלי כמו הגרפים היפים שלכם הוא חיידקים. חיידקים שמתרבים בקצב הולך וגובר עד שהם מכלים את מזונם ומתים כולם.
    אנחנו לא חיים בעולם אינסופי. כדור הארץ הוא סופי מאוד. והמשאבים שלנו סופיים מאוד. האויר הנקי שלנו סופי. המים הנקיים שלנו סופיים. יערות הגשם שלנו סופיים. ואם לא נצא במהירות מהמיסקונספציה ההרסנית הזו שלכם שמקדשת רווחים ו"צמיחה", סופנו שנגמור כמו מושבת חיידקים מפוארת על צלחת הפטרי שלנו שהיא כדור הארץ.
    ניסוי אנושי שכשל.

    • אפשר להיות קפיטלסט גם מבלי לצרוך זבל מתכלה ומבלי לכלות את משאבי כדור הארץ. אם הייתה לך סבלנות לקרוא יותר מפוסט אחד באתר הזה יתכן שהיית מבין איך ניתן לעשות זאת. מצד שני, לנוכח הקנאה העזה, שנאת החופש ובעיקר תודעת הקורבן הזועקת מתגובתך — ספק אם תצליח להפיק תועלת מהבלוג שלי. מפעל הטרקטורים בקמצ'טקה קורא לך.

  14. נתקלתי בבלוג הזה לראשונה היום. קראתי מספר פוסטים והבנתי שזה בעצם מה שמשפחתנו עושה.

    אני עובד הייטק, התחלתי לעבוד *לראשונה* בגיל 26 לקראת סיום תואר, לאחר שירות צבאי.
    כיום יש לי ותק של מעל 9 שנים וחסכנו מעל מליון וחצי ש"ח ב"צד". איך? חסכון, חסכון, ושוב חסכון.
    אשתי אמנם מרוויחה מעט יותר משכר מינימום בתפקיד פקידותי, אבל אנו חוסכים בכל. בכל חודש, לא פחות מ-10K הולכים לחסכון. לא כולל בונוסים ומניות. נכון, המשכורת שלי גבוהה, אפילו להייטק, אבל בקלות יכולנו להיות בזבזניים.

    בשוטף:
    מגורים – חיים בקרוואן – 1200 ש"ח שכירות
    רכב – יד שלישית/רביעית, מחליפים אם צריכת דלק עולה/תיקונים יקרים נדרשים
    אוכל – קונים מה שצריך, משתדלים שלא לצרוך שטויות
    בגדים – חוסכים, קונים רק כשצריך, עדיף כאשר זול, לא מותגים
    ביטוחים – משווים ובודקים "יד על הדופק"
    מסגרות לילדים – השוואת מחירים, מטפלת "פרטית" על מספר ילדים להורדת עלויות ועוד
    ועוד ועוד

    ובאופן כללי – חיים הרבה מתחת ל"רמת החיים" 'המצופה' מבעלי הכנסה כמו שלנו.

    בקריאה של חלק מהפוסטים בבלוג הזה, קראתי תגובות שקוראות לאורח החיים הזה "להתכלב", "לחיות כמו עניים" – אך מבחינתינו זהו אורח החיים שלו. חסכון, אפשר שאחרים יקראו לו קיצוני. אנחנו מעדיפים לחסוך היום ושיהיה לעתיד, ולא להפוך את המשוואה – לקחת הלוואות היום כדי לחיות "כמו מלך" או "בהתאם להכנסה" (או כל ביטוי שחוק אחר), ולמשכן את עתידנו לטובת זה.

    זה אפשרי.
    בהצלחה

  15. הגעתי לבלוג שלך דרך קישור השבוע.
    הספקתי לקרוא כמה פוסטים ואני פשוט מרותקת.
    מסכימה עם המון מהדברים הנכתבים כאן (וגם אם לא עם הכל) הקריאה כאן מעוררת בי השראה.
    עלי והצליחי 🙂

  16. המחפשת

    היי סולידית,
    הבלוג שלך בהחלט מעורר השראה בעיקר משום שהוא זיהה מחסור אמיתי והקדיש את עצמו למילוי המחסור. הרעיונות מוצגים בו בצורה פשוטה וברורה, כאשר הרעיון המרכזי, כמו שאני מבינה אותו, הוא שתרבות הצריכה הופכת אותנו לעבדים. קיימת קריאה ברורה ואותנטית לאנשים לקחת אחריות על חייהם ולא לסמוך על הממשלה שתסייע להם בכך. אותנטית משום שנראה שאת אכן מיישמת את הרעיונות שאת מטיפה להם ועל כך אני מעריכה אותך. אני מסכימה שנקודת העיוורון המרכזית במחאה החברתית האחרונה הייתה קשורה ברצון העז של המוחים להמשיך להתנהל כצרכנים בתרבות צרכנית. עם זאת, נראה כי נקודת העיוורון בבלוג הזה היא שישנה מסה קריטית של אנשים שמרוויחים מעט מדיי מכדי ליישם את מרבית התובנות בבלוג הזה. הלמ"ס מפרסם רק את השכר הממוצע אך ההערכות הן שהשכר החציוני הוא כ-6,500 ₪, ואלו רק הערכות, ויש סיכוי סביר שהשכר החציוני אף נמוך מכך. בתור בחורה שגדלה בבית עני וסייעה לאביה החולה עד גיל 25 אני יכולה להעיד שרק התשלום עבור התואר הראשון יכול לשאוב את רוב הכספים שהרווחת עד גיל 30, וזאת מבלי להיות חלק מתרבות צרכנית. אני רואה את התגובות הכעוסות של חלק מהקוראים ואני מבינה את מקורן. חלקן נובעות כנראה מקנאה בתובנות הכלכליות שהיו לך מגיל צעיר. חלקן מקנאה באפשרויות שהיו לך ללמוד בלונדון. וחלקן מתחושה שאינך רואה את המאבקים עמם מתמודדים רבים במדינה זו. אין לי ספק שבכדי להעביר את המסר יש להתנסח לעיתים בקיצוניות. כמו כן, נראה כי חלק מהקוראים לא הפנימו שיח מכבד ומנומס ועל כך צר לי. אני ממליצה לרבים מחבריי לקרוא את הבלוג הזה אך אני תמיד מזהירה אותם מה"קיצוניות" של הניסוח ומעודדת אותם להשתמש בעצות שהם מרגישים שיש באפשרותם ליישם בחייהם ולהתעלם מהביקורת הלא נעימה שאת מותחת על אלו שלא שותפים לדעתך. את טוענת, ובצדק, שהצריכה אינה ממלאת את החלל הקיומי שכל בני האדם שותפים לו. נראה כי את מתמודדת עמו באמצעות הזוגיות, הספרים, הטבע והפעילות החברתית. עם זאת, נראה לי שקיים חלל גדול מאד מבחינה פסיכולוגית שאינו מקבל התייחסות בבלוג שלך, והחלל הזה הולך וגדל, ומעורר ברבים מהקוראים התנגדות שאינה מבוססת על הרעיונות המוצגים כאן אלא על נימה חמורה של ביקורת באשר לצורות חיים אחרות, הנובעות, כפי שזיהית כבר, ממחסור שאינו חומרי ושתרבות הצריכה מציעה לו פתרון חומרי לא מספק. את כמובן לא פסיכולוגית, ואף לא מתיימרת להיות כזו, אלא מציעה את עצמך ואת חייך כמודל לאלו שירצו ללכת בדרכך. על כך אני מודה לך. ולשאר הקוראים, אני מציעה לאמץ את העקרונות ולהפסיק לדבוק בעצות כאלו או אחרות שאינן מתאימות להם. הרעיון של "להיות אור לעצמך" צריך להוות עמוד אש עבור כל אדם המעוניין בחופש פנימי אמיתי. בבירור, חיינו שונים, האפשרויות שלנו שונות והעצות שאת נותנת לא יכולות להתאים לכל אדם והן אף לא צריכות להתיימר להתאים לכל אדם. הבלוג הזה אמור לתת השראה לדרך חיים לא צרכנית ותו לא. אנשים שאינם מסוגלים או מעוניינים בהתנהגות סגפנית מעין זו וודאי חופשיים לחיות את חייהם על פי אמות המידה התואמות להם. את לא צריכה להצטדק בפניהם על דרך חייך כפי שהם אינם צריכים להצטדק בפניך על דרך חייהם. אשמח לגלות בפוסטים הבאים רגישות כלפי בחירות של שונות של אנשים ואפילו כלפי חולשותיהם. מעודדת אותך בדרכך ושמחה מאד לגלות שזיהית חלל ריק ומצאת לנכון למלא אותו בדרכך הייחודית.

    • amnon benhoor

      'הבלוג הזה אמור לתת השראה לדרך חיים לא צרכנית ותו לא'.
      איך הגעת למסקנה המטורפת הזו?????

  17. היי סולידית, את יכולה לפרוט את ההוצ' המצומצמות שלך לפרטים: מגורים, מיסים, מזון, תחבורה, ביגוד, תחזוקה, פנאי, שטוף, חריגים וכו'? תודה

  18. כיף לקרוא … אולי " כי דומה מושך דומה…"
    שתי שאלות לי :
    1.האם את לא חוששת מ"מפולת"? {בהנחה שהבנתי נכון , שהונך מושקע בני"ע}
    2.מדוע לחיות בישראל?
    שהרי בעלות המחיה שכאן , את מממנת פי 2 , 3 זמן ארוך יותר..בארצות אחרות..
    ושהרי העתיד רק מבטיח שעלות חיים תהיה גבוהה יותר..

  19. נהנית, לומדת ומתרשמת… רק דבר אחד – האלהורות נותן אפשרות לחסוך ובהחלט לעקוב אחרי דברים רבים שאת מציעה… אבל מה לעשות, ילדים זה דבר יקר 🙂

  20. איפה היית כל חיי?
    נרשמתי כרגע. נהדר!

  21. כבלוג שהחל ביסודות החיסכון, וכיצד לחיות נכון – טיפים סימפטים ממש כמו תוכנית בישול,
    הפכו הטקסטים למניפסט ימני זחוח ומתנשא, אנטי מדינת רווחה, אנטי מחאה חברתית, אנטי שמאל.
    גניבת דעת מהסוג הארסי ביותר.
    בושה

  22. דלמה לוי

    הביקורת שלי מקריאה שטחית של הבלוג:
    1. את לא מתייחסת לאפשרות הריאלית מאוד של קריסת עתידית של הבורסה ומציאת עצמך בהמשך החיים בשנות החמשים או הששים ללא הון עצמי מספק וגם בלי אפשרות למצוא עבודה הולמת. וכך להיכנס לגיל הזיקנה הדורש משאבים נוספים, בעוני ובמסכנות ואולי לככב בטלוויזיה בתור דוגמא לקשיש שהמדינה אינה דואגת לו…..
    2. לדעתי, המחיר לאי הולדת ילדים יבוא לידי ביטוי כשתגיעי לשנות הששים ותראי את חברייך נהנים מהנכדים ומהמשפחה המתרחבת, ואת נשארת לבדך. מסיבה זו אני מציע לכל אחד להוליד ילד אחד לפחות.
    3. לענ"ד מחיר הדיור והשכירות הגבוהים בארץ מהווים משוכה ההופכת את אופן החיים שלך לבלתי אפשרי לחלוטין לרוב הזוגות הצעירים המעוניינים בלפחות שניים שלשה ילדים.

  23. קצת קשה להאמין שבימים האלה אפשר להתקיים מ3000₪ בחודש כשהוצאות הבסיסיות של שכירות, ארנונה, חשמל ומים עוברות את זה בקלות… אפשר לשאול כמה את משלמת על שכירות של דירה בהרצליה, ארנונה וחשבונות??

השאר תגובה