עוני יחסי - קנאה אבסולוטית - הסולידית
בית » שונות » עוני יחסי – קנאה אבסולוטית

עוני יחסי – קנאה אבסולוטית

הזהות המעמדית שלי מורכבת.

במונחי הכנסות, משך רוב חיי השתייכתי למעמד הבינוני, ועד היום סגנון החיים שלי, כלפי חוץ, הוא של אשת המעמד הבינוני.

במונחי הוצאות נטו, לעומת זאת, רמת החיים שלי קרובה הרבה יותר לזו של המעמד הנמוך: הלמ"ס, ביטוח לאומי, ומכוני "מחקר" כמו "מרכז אדווה", מניחים שמכיוון שאני מבזבזת (משמעותית) פחות מרוב האנשים, חזקה עלי שאין לי כסף — ולכן אני עניה.

להבדיל, השווי הנקי שלי, וחשוב מכך — איכות החיים שלי (העובדה שאני לא צריכה לעבוד בשביל כסף), ממקמים אותי קרוב יותר למעמד העליון.

כל זה נותן לי פרספקטיבה מעט שונה על הנסיונות העיתיים לחרחר כאן מלחמת מעמדות מודרנית.

בשבוע שעבר היינו עדים לניסיון כזה. דו"ח "העוני" של ה-OECD, שקבע שנתוני העוני היחסי בישראל הם הגבוהים ב-OECD, עורר את זעמם הקדוש של החברתיים למיניהם. יחימוביץ' טענה שזו חרפה ואות קלון.  עמיר פרץ קרא לועדת חקירה ממלכתית על "כישלון המדיניות הקפיטליסטית".

טענת העוני היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר בארסנל של שוחרי מלחמת המעמדות. בדומה למונחים רבים אחרים בשיח הציבורי (השוו: "חברתי", "שוד", "מוחלש", "הוגן"…), גם המושג "עוני" רוקן  למעשה מתוכנו ושולב באוצר המילים הסוציאליסטי משיקולים של מתן לגיטימיות לעמדותיו.

אחרי הכל,  מי לא רוצה להיאבק בעוני?

אלא שבחינה זהירה של הדברים מגלה שמיגור העוני הוא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניהם של ה"סוציאל-דמוקרטים."

שני סוגים של עוני

ראשית, יש להבחין בין שני סוגים של עוני. עוני מוחלט ועוני יחסי.

עוני מוחלט הוא מצב שבו אין לאדם את האמצעים כדי לממן צרכים בסיסיים כמו מזון, ביגוד ומקלט. זהו רף קבוע, המצוי במגמה עקבית של צמצום – לא רק במערב, אלא בעולם כולו. האפקט החיובי של סחר וליברליזציה ניכר גם באזורים הנידחים ביותר בתבל. די לצפות בקטע קצר מדבריו המאלפים של פרופ' האנס רוזלינג כדי להבין את עוצמת השיפור ברמת החיים ב-50 השנים האחרונות בעולם השלישי – לפחות אם נמדוד אותה במונחים של שיעור תמותת ילדים עד גיל 5.

כמובן שכשרמת החיים של החברה בכללותה עולה, על כל שדרותיה החברתיות, הסוציאליסטים בבעיה. הם הרי משוועים למנה גדושה של חדשות רעות כדי לוודא שבסיס התמיכה האלקטורלי שלהם יישאר מתוסכל כהרגלו.

הצורך הזה בולט במיוחד כששיעורם באוכלוסיה של העניים המרודים באמת – אלה שאינם נגישים למזון, מים זורמים ומקלט – אינו גבוה מספיק כדי להקנות לגיטימיות למשנתם הרדיקאלית.

ובכן, אל חשש. בדיוק בשביל זה יש עוני יחסי.

"עוני יחסי" מודד את עוניו של הפרט ביחס לעושרה של החברה בכללותה. בדרך כלל, הוא נקבע כרף שרירותי מסוים של הכנסות או הוצאות, שכל מי שנמצא מתחתיו נחשב אוטומטית לעני. במילים אחרות, עוני יחסי הוא מדד לאי שיוויון.

היופי בעניין – לפחות בעיני הסוציאליסטים –  הוא שמרגע שעוני נמדד במונחים יחסיים, אפשר להבטיח שלעולם יהיו עניים.  

בעוד שהעוני האבסולוטי / אובייקטיבי בעולם הוא מטרה קבועה, שעשויה באופן תאורטי להיכחד כליל, הרי שהעוני היחסי / סובייקטיבי  ישרור כל זמן שמתקיים אי שיוויון חברתי. ובדמוקרטיה ליברלית הדוגלת בשוק חופשי, אי שיוויון יתקיים בהגדרה, מהטעם הפשוט שבני אנוש אינם שווים בכישוריהם ובאיכותם, ולפיכך יתוגמלו באופן שונה עבור עמלם.

המשמעות היא שעוני יחסי הוא מטרה נעה. ככל שהעושר המצרפי עולה בחברה, יווצרו תסכולים בקרב קבוצות שירגישו שהן לא צורכות / מקבלות מספיק מהעושר הזה. כך, בעוד עשרים שנה, כשעניי ישראל יהנו מרמת החיים ורמת ההכנסה של המעמד הבינוני היום, אפשר להיות בטוחים שהם עדיין יסווגו כ"עניים".

מיסוד הקנאה

על המרכזיות של העוני הסובייקטיבי / יחסי בתפיסה המרכסיסטית אפשר ללמוד עוד מכתביו של קרל מרכס עצמו:

"בית מגורים עשוי להיות גדול או קטן. כל זמן שהבתים השכנים קטנים אף הם, הרי שדי בבית זה כדי לספק את כל הדרישות החברתיות לצורכי מגורים. אבל נניח שלצד הבית הקטן מוקם ארמון, והבית הקטן מתכווץ לבקתה. דייר הבית הקטן יאבד כל מעמד חברתי […] ככל שהארמון השכן גדול יותר, כך דייר הבית הקטן יחוש יותר אי נוחות, יותר חוסר שביעות-רצון, ויותר מחנק בין ארבעת קירותיו." 

במילים אחרות, ה"עוני היחסי" מאפשר להגדיר אדם כ"עני" ובלבד שהוא מרגיש עני יותר מסביבתו.

כך, גם משפחה עם רכב פרטי, טלוויזית פלזמה ומחשב יכולה להיחשב בנקל "ענייה", כל זמן שיש אנשים עם יותר רכבים פרטיים, יותר טלוויזיות פלזמה ויותר מחשבים. הבעיה היא לא ש"אין להם". הבעיה היא שאין להם חדש, גדול, נוצץ או טעים כמו לאחרים.

השונות היחסית, לא העוני, היא שמרגיזה, מתסיסה ומכעיסה כל כך את לוחמי האי-שיוויון.  פשוט לא "הוגן" שיש אנשים שיש להם יותר מאחרים.

הגרעין הזדוני של המהלך הזה הוא התוקף הממוסד שניתן ליצר הקנאה. מה שהופך את הקנאה למזיקה כל כך הוא העובדה, שלא ניתן להשביע אותה עד שכולם יסבלו באופן זהה.

מי שהחליף את שכלו הישר בקנאה קמאית יעדיף מצב עניינים שבו כולם יהיו עניים במידה שווה, על פני מצב עניינים שבו רוב האנשים יהיו עשירים באופן יחסי, ומיעוטם יהיו עשירים מופלגים.

מעולם לא הצלחתי להבין, כל שכן לקבל, את הטענה שעלי להתמרמר רק מפני שיש מישהו עשיר ממני. ההנחה הזו מתבסת על התפיסה המוטעית שאנחנו משחקים במשחק סכום אפס, כלומר, שהתעשרותו של האחד בהגדרה פירושה התרוששותו של האחר.

אני יודעת, למשל, שבהשוואה להון שצבר מרק צוקרברג אני ענייה מרודה — אבל זה לא מזיז לי. ההצלחה שלו איננה בא על חשבוני, וודאי שאינה מנצלת אותי. לא כל עסקה היא דיכוי. לא כל ביטוי של חירות הוא הפרה של אידיאל אוטופי. לאחרים, עצם הידיעה שאדם אחר צבר עושר כה מופלג גורמת להשתולל.

דמוקרטיה ליברלית שמקדשת (לפחות כלפי חוץ) את השוק החופשי, היא כר פורה נהדר להצתת מלחמת מעמדות ברוח הדברים לעיל. הסיבה לכך, כאמור, היא שבשוק חופשי לעולם ישרור אי-שיוויון. פוליטיקאים שנונים וחסרי מצפון רותמים את הקנאה המבעבעת בציבור כדי להצדיק פגיעה בזכויות קנייניות של המיעוט. זוהי תמצית הפרוגרמה של  לוחמי האי-שיוויון.

לא סתם הם מתהדרים בהלחם "סוציאל-דמוקרטיה" – הם אשפים בניצול התורפה של הדמוקרטיה.

מטבע הדברים, הם לא יצליחו לזכות בלגיטימיות אם יאמרו את האמת. לכן, הם מסתפקים בחצאי אמיתות.

כך, לדוגמה, הם טורחים להדגיש שהקפיטליזם / השוק החופשי הגדיל את האי-שיוויון בחברה, אבל מתעלמים מהעובדה שהגדלת האי-שיוויון היא פועל יוצא של הגדלת העושר בחברה כולה, ושהקפיטליזם שנוא נפשם הוא שחיסל אפקטיבית את העוני האבסולוטי בעולם המערבי ובישראל בפרט.

הם מדגישים את העובדה שהרווחה החומרית מתפלגת בצורה לא שיוויונית, אבל מצניעים את העובדה שגם לעניים המרודים ביותר בישראל יש היום יותר מאי-פעם.

הם מדגישים את הצורך במיסוי אגרסיבי של יחידים וחברות כדי להפוך את החברה לשיוויונית יותר; אבל מצניעים את העובדה שכשהתפוקה פוחתת בשל מיסוי יתר, החברה כולה צריכה לפצות על המיסים שהפסיקו לשלם. כך החברה נעשית אמנם שיוויונית יותר, אך באותה מידה – ענייה יותר.

הם מדגישים את מחויבותם לשיוויון ולצדק חברתי, מסבירים שלאנשים שיש פחות  הם בהגדרה "עניים", וממצבים את עצמם כ"מגיני החלשים";  אבל בד בבד מצניעים את רצונם להשתמש במלוא כוח הכפייה של המדינה כדי להבטיח שלכולם יהיה פחות מאותה רווחה חומרית, ואת נכונותם לרושש את החברה כולה, ובלבד שקנאתם תפסיק לכרסם בהם.

חלוקה הוגנת של הצריכה?

כשאנשים דורשים "לחלק את העושר" באופן צודק, כוונתם האמיתית – כך אני חושדת — היא ל"חלוקה צודקת של הצריכה".

במילים אחרות, מה שמטריד באמת את לוחמי האי-שיוויון היא לא זהות הבעלים של העושר, אלא זהות המשתמשים בעושר.

רוב האנשים לא מתרגזים במיוחד לאור העובדה שפלוני הוא בעל השליטה בחברה שמעסיקה אותם. מה שבאמת מוציא אותם מדעתם הוא העובדה שפלוני נוסע ב-BMW בזמן שהם נוסעים במאזדה 2.

הבעיה כאן היא שהיכולת לבצע "חלוקה הוגנת" של הצריכה קטנה  בהרבה מהיכולת לבצע חלוקה הוגנת של ההון.  הרי כמה אדם אחד יכול כבר לאכול, לשתות, לחגוג, ולבזבז כסף על צריכה אישית?

לדוגמה, אדם עשיר יכול לבנות בית המשתרע על שטח של 2,500 מ"ר. הבית הזה גדול רק פי 25 משטח הדירה הממוצעת; אבל אדם שמסוגל לבנות טירה כזו כנראה עשיר מהממוצע פי הרבה יותר מ-25!

הבדלים בדפוסי צריכה, אפילו זניחים, יכולים לשגע אנשים. הסיבה לכך היא שהחברה המודרנית נוטה לייחס חשיבות אדירה לצריכה. זה נכון הן לגבי קנאה בעשירים, והן לגבי זלזול בעניים (ובמצבי הייחודי, אני סופגת את ריקושטים משני הכיוונים).

דרך אחת להפחית את הקנאה היוקדת הזו היא להגביל את היכולת לאותת על עושר מופלג. משהו כמו הנהגת תלבושת אחידה למבוגרים. הוראה כזו עשויה לחול גם על מכוניות, דירות, טלוויזיות וחופשות. אם ייכפו על העשירים לחיות בצניעות, ספק אם ההמון המוסת יהיה מוטרד מדו"חות על אי-שיוויון או ממקדם הג'יני של מדד ישראל.

למותר לציין שזה לא יקרה, משום שבעוד שרוב האנשים כועסים מאוד כשאחרים מסוגלים לבזבז יותר מהם, הם עצמם מאוד אוהבים לבזבז (ולהעשיר במו ידיהם את העשירים), ולא יאפשרו לאחרים להגביל את דפוסי הצריכה שלהם.

עוני יחסי הוא בראש ובראשונה תודעה סובייקטיבית. זוהי קנאה שמיתרגמת לזעם מהול ברחמים עצמיים.  הפתרון האמיתי לעוני יחסי הוא לשנות את ההשקפה הממאירה הזו מהיסוד.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

152 תגובות

  1. תענוג, מדהים, תודה

    • איך אפשר לכתוב את כל זה בלי לדבר על מחירי הדיור? אדם שמשועבד לדיור הוא לא רק עני, הוא למעשה עבד. המדינה מייקרת את הדיור כדי שאנשים יעבדו יותר וישלמו יותר מיסים, וזה מייקר את הכל כי גם חנויות משלמות שכר דירה. למעשה כל השיטה שאת מתארת היתה מיותרת או מאוד קלה לביצוע בלי זה. כל ניסיון לשנות את זה הוא מבורך.

  2. לקנא זה מאוד אנושי ואני חושב שזה גם חלק מובנה מהקפיטליזם ולכן דבר נחוץ אפילו לתפישתך – האדם הרי אמור לקנא במה שיש לאחרים ולעבוד יותר קשה כדי להשיג יותר עבור עצמו.
    לפעמים, הקנאה קצת יוצאת מכלל שליטה, אולי זה קשור במשהו לעובדה שבשלושים השנים האחרונות מרבית ההון זורם בעיקר לאחוזון העליון…
    בגדולֿ את מציירת מציאות שבה קיים או קפיטליזם חזירי או סוציאליזם חזירי ואני טוען שניתן פשוט לנהל קפיטליזם עם איזונים מסויימים, לדוגמא, הגבלת שכר בכירים במשק והפיכת מרביתו לתלוי ביצועים.
    הרי היום אותם מנכ״לים לא מקבלים שכר לפי ״כישוריהם״ או לפי הרווח אותו הם מביאים לחברה – אם נגביל אותם נקבל שתי ציפורים במכה אחת, הקטנת הקנאה ושיפור יעילות המשק.
    http://www.forbes.com/sites/susanadams/2014/06/16/the-highest-paid-ceos-are-the-worst-performers-new-study-says/#24d34905293a3663b5f1293a

    • ההבדל הוא שבתפיסה קפיטליסטית, קנאה מתורגמת לאמביציה שבתורה מומרת להגדלת העושר, בעוד שבתפיסה קולטיביסטית, קנאה מתורגמת לפרקטיקה שסופה הקטנת העושר בשם השיוויון.

      • אני לא סוציאליסט אבל עדיף 80 אלף אנשים עם מיליון דולר מאשר בנאדם אחד עם 80 מיליארד דולר כמו ביל גייטס. כל מנהל כזה יכול לשתף את אלפי העובדים שלו ברווחים ולהסתדר עם קצת פחות כסף או אופציות.

    • ממש לא נכון להגביל את שכר הבכירים, הסיבה שיש צורך היום בזה אולי זה כי השוק בתכלס מנוהל על ידי קשרים עם השלטון ככה שהבכירים יכולים לנצל זאת לטובתם. בתכלס בכל חברה נורמלית בשוק תחרותי זה פשוט לא הגיוני לתת לבנאדם שכר גבוהה מידי, למה להם? אתם תמיד אומרים להגביל את שכר הבכירים, אבל מאיפה מגיע הכסף הזה? למה שבעלים של חברה כלשהי ירצה לשלם לבכירים שלו יותר ממה שמגיע להם.

      עכשיו אתם יכולים לומר שהכסף שלהם מגיע מההפרשות לפנסיות שלנו, יכול להיות, אז למה אנחנו ממשיכים להפקיד את הכסף שלנו אצל אותם חברות? פשוט, כי המדינה חוקקה חוק שמחייב אותנו להפקיד את הכסף אצלם, לטענת המדינה כדי לעזור לנו. אז הנה התוצאה של מדינה סוציאליסטית.

  3. גם המונח עוני אבסולוטי הוא יחסי.
    לפני מאה שנים לרוב האוכלוסייה לא היתה נגישות למים זורמים. כיום אני מניח שלא יהיו הרבה התנגדויות לכך ש(חוסר) נגישות כזו הוא קריטריון לעוני. קורת גג שנחשבת קבילה בתרבות מסוימת (צריף?) תיחשב לעוני בתרבות אחרת.

    ולעניין העוני היחסי – יש גישה שטוענת שחוסר שיוויון *קיצוני* אינו בריא לחברה, בדיוק כמו שוויון קיצוני. בדיוק חוסר השוויון שמאפשר למנהלי חברות קורסות לקבל משכורות עתק ללא קשר לביצועים על חשבון משכורות לעובדים האחרים. לעיתים זה כן משחק סכום אפס.

    מי שחושב כמו הסולידית שקפיטליזם מוחלט הוא הפתרון, מוזמן לקרוא קצת על אירופה במאות ה-18 ו 19, ולדמיין חיים בחברה ששולחת ילדים קטנים לייצר תרמילי כדורים ומעיפה לעזאזל כל עובד שאיתרע מזלו ואיבד איבר במהלך העבודה.

    • כנראה שלא הבנתם את משמעות הפוסט.
      הכותבת מנסה להסביר לכם שהאושר והעושר שלכם לא תלוי באחרים.
      פשוט הפסיקו להשוות את עצמכם לאחרים ,ואז תיווכחו לדעת שאתם מאושרים ועשירים יותר ממה שחשבתם .

    • הסיבה שבאירופה היום ילדים לא עובדים זה פשוט כי כבר לא היו הרבה כאלה בשלב מסויים, רובם הלכו לבית ספר, רק המשפחות העניות ביותר שלא היה להם ברירה שלחו אותם עדיין לעבוד, ובשלב הזה חוקקו את החוקים שאסרו להעסיק ילדים.

  4. פוסט מצוין.

  5. כל מילה בפאקינג סלע!!

  6. סולידית יקרה – תענוג לקרוא את דברייך הכתובים בצורה רהוטה ומשכנעת. הערה קטנה אחת, רק כדי לעשות צדק עם "החברתיים". הטענה שלהם היא לא לגבי משחק סכום אפס ברמת הפרט, אלא החברה כולה. קרי,העשירים שואפים להתעשר יותר ויותר, וזה טבעי. אבל כקבוצה, הם גדלים על חשבון השאר.
    אין לכחד שבמקביל לעלייה הכוללת ברמת החיים כתוצאה מהגלובליזצה והנגשת הטכנולוגיה לכל, הפערים החברתיים גדלים והולכים. גם גדולי הקפיטליטים מסכימים שחברה חופשית מבוססת צריכה לא יכולה לסבול לאורך זמן שחיקה של המעמד הבינוני-צרכני. ניתן לראות סימנים לזה כבר עכשיו בארה"ב. למרות כל הלהטוטים הפיננסיים הכלכלה האמיתית אינה צומחת ואין עליה בווחי החברות. בחלוף הזמן זה יחזור אל כולם כבומרנג, גם אל אלה שמתפרנסים מהשקעותיהם בשוק ההון.

    • שון,
      קפיטליזם נהפך לחזירי כתוצאה מעיוותים של מקורביזם (שלטון-הון וכדומה).
      רווחי עתק למנהלים בכירים בלי שום פרופורציה לשכר עובדים הם תוצאה, בין היתר, של שוק הון ריכוזי.

      שוק הון ריכוזי הוא תוצאה מתבקשת של התערבות שלטונית גסה בשוק הזה, בניגוד לרוח התחרות והשוק החופשי. חוק פנסיה חובה בצירוף חוסר האפשרות לנהל חשבונות פנסיה אישייים גורם להטיית רוב ההון לחברות השקעה מסוימות שבתורן משקיעות במספר מצוצמצם של תאגידים גדולים ובבדיחה המכונה אג"ח ממשלתיות מיועדות (הבדיחה על חשבוננו כי את הריבית המובטחת כולנו משלמים במס או בשחיקת ערך המטבע).

      זה בצד של קפיטליזם חזירי (שהוא **לא** קפיטליזם באמת).
      בצד של סוציאליזם חזירי, מספיק להביט בכל המכונה "עבודה מאורגנת". סוציאליסטים חזיריים דאגו לחוקי עבודה מטורללים שמכריחים את המעסיקים (ואת הממשלה לפני כולם) להימנע מנעיצת מסמרים בלי ראש (היינו עובדים רגילים של הפירמה בהסכם קיבוצי וכו') ובמקום להשתמש בתרופה המכונה "עובדי קבלן".
      עובדי קבלן אכן מנוצלים בזמן שהקבלנים גורפים רווח עצום. זהו כדור שלג של אי שיוויון שמוצאו בחזונות הסוציאליסטיים. כמובן שאלה שכן נמצאים בצד של "עבודה מאורגנת" דואגים לעצמם ולא שמים קצוץ על עובדי הקבלן.

      לסיום, אין שום צורך בהגבלת שכר הבכירים.
      שחרור שוק ההון מלפיתת הממשלה (לשמחת המושכים בחוטים) יגרום לכל מנהל בכיר לחשב את צעדיו בנוגע לגובה משכורותו או גובה הדיבידנד שהוא מושך. מסיבה אחת: במקום כמה משקיעים שמנהלים כסף לא שלהם, כעת יש להתחשב בי ובך ובהמונים אחרים, שנרכיב את תיק ההשקעות ברזולוציה של מניה-מניה ואגח-אגח, ונגיב בהתאם לכל מיני גילויי חזירות מהסוג שהזכרת.

      סולידית, שאפו!
      כרגיל נותת את המכה בדיוק במקום ולא סביב.

    • שון, הרווחים של החברות דווקא בעליה ריאלית מתמדת:
      http://www.multpl.com/s-p-500-earnings/

      • אולי, אבל אסור להיות נאיביים. כל מי שמבין מעט בחשבונאות יודע כמה קל לשים ליפסטיק על חזיר ולטשטש את האמת. הגם שיש חריגים, בשנים האחרונות העליה ברווחים נובעת יותר ממיזוגים ורכישות שמוסיפים באופן מלאכותי עוד רווניו סטרימס (פלאי ההנדסה הפיננסית) או מהמשתנה השני של משוואת הרווח – חיתוך אגרסיבי בהוצאות, מה שנקרא ״התייעלות״ ופיטורי עובדים מסיביים (ע״ע התוצאות האחרונות של דו פונט לדוגמא). עלייה במכירות היא סיבה פחות נפוצה בימים אלה להגדלת רווחים וזאת בשל ההאטה הגלובלית.

  7. מסכים עם רוב דעתך.
    מסייג אותה בדבר אחד:
    1. יש אנשים באמת עניים שלא סוגרים את החודש גם בצורת חיים שאת חיה בה וגם בפחות ממנה ולהם לדעתי כן צריך לעזור.

    • אולי, אבל אפילו הם חיים ברמת חיים טובה לאין שעור מעניי בנגלה דש וסיירה לאון.

      הפואנטה היא שאין אנשים שמתים מצמא ורעב בישראל.

      ולא, ילד שמשיב בחיוב לשאלה של הביטוח הלאומי בנוסח "האם אתה מרגיש רעב" רק מפני שהאוכל שלו טעים פחות משל חברו, הוא עדיין לא "ילד רעב". לא הוא, ולא 900,000 "הילדים הרעבים" האחרים.

      • מושמושי

        אז להסתכל למטה לשמוח שיש עוד מליארד אפריקאים רעבים זו יחסיות טובה
        כל עוד אתה לא מסתכל למעלה ?
        שזה סוציאליזם קנאי

        למה לעבוד בחישובים אבסולוטיים של המאה ה 21 ולא לקבוע רף עוני ותוחלת חיים לפי המאה ה 15 ?
        אולי כי כל דור וכל חברה קובעת את הנורמות שלה ? גם המדדים שלך הם רלטביסטים

      • מעניין. ויכוח זה בלב העניין. האם יש מקור?

      • לעולם לא תוכלי לדעת…
        כן, יש בישראל ילדים שהולכים לישון רעבים כי אין להם.
        הם אולי לא מתים, אבל רעבים הם כן
        אל תנסי ליפות את המציאות בבקשה

      • "אין אנשים שמתים מרעב בישראל"
        וואו את מנותקת.

    • דידי שור

      צריך לעזור, ולכן כל אחד מאיתנו יפריש מכספו לצדקה, בקביעות. גם העמותה הכי מושחתת מבזבזת פחות מהביטוח הלאומי על הצאות תפעול העמותה, ולכן הדרך הטוב ביותר היא דרך התורה, צדקה מאיש לרעהו. מיסוי לא מגיע לעניים, וגם כשמגיע אינו נתינה בסבר פנים יפות אלא אחרי טרטורים ומפח נפש של העני.

  8. מעולה , מילטון פרידמן היה חותם על כל מילה

  9. well put
    נוטה להסכים עם רוב הנקודות, אם כי לדעתי זה לא מדויק לומר שהקפיטליזם מאפשר לכל אחד לצבור הון על פי כישוריו ויכולותיו. בפועל, אנשים מוכשרים מאוד יכולים להיות עניים- המקצוע שלהם אינו רווחי מספיק, כמו מורים למשל, או עובדים סוציאליים. הם בחרו במקצוע הזה כי זה מה שהם אוהבים לעשות, זה מה שמגדיר אותם ונראה להם נכון אידיאולוגית, וכיוב'. מנגד, ייתכנו אנשים לא מוכשרים אך עשירים- בירושה למשל. נקודה נוספת היא שלא תמיד יש שוויון הזדמנויות אמיתי- מי שנולד לסביבה שבה להורים אין כסף ואין זמן או יכולת להעשיר אותו בידע וביכולות, אין בית ספר טוב (כי אין הרבה מורים שיסכימו ללמד בשכונות מסוימות, בטח כשאין תגמול נוסף), הוא לא נחשף לידע חיוני שיאפשר לו לשנות את מעמדו, אין כסף לרשום אותו ללימודים גבוהים וכן הלאה.. ההזדמנויות של אותו אדם דמיוני מצומצמות בהרבה משל מי שנולד בסביבה אחרת, וזאת ללא קשר לכישורים של שני אנשים היפותטיים אלו.
    אז כן, לא לשוויון כלכלי, אך כן שוויון הזדמנויות- בכל זאת אולי יש מקום להתערב ולספק גישה שווה להשכלה, ידע, ספרים, חינוך.

    • מה שאתה אומר מתקיים בחברה סוציאליסאית שכולם מקבלים אותו דבר, ללא קשר לכישוריהם אלא לותק למשל.

      בחברה קפיטליסטית גם מורה היה מקבל לפי כישוריו.

  10. אייסמן

    נכון שבאופן ישיר משתמשים בו המתפרנסים מה"סוציאל-דמוקרטיה", אבל אני טוען שתכלס בשטח "העוני היחסי" משרת דווקא את הניאו-ליברליזם 🙂
    כפי שלסוציאליסטים הדמגוגים אלה יש אינטרס למסד את הקנאה, כך לחברים מהימין הכלכלי שבשלטון יש את האינטרס למסד את הסיפוק. כי אמנם רוב האנשים כועסים מאוד כשאחרים מסוגלים לבזבז יותר מהם, אבל יותר אנשים מרגישים הקלה בחזה כאשר יש אחרים שאינם מסוגלים לבזבז כמותם.

    כמה אנשים את מכירה שמגדירים עצמם "עניים"?
    95 אחוז מהאנשים הם בעיני עצמם "מעמד ביניים". מיעקב פרי ועד הגברת כהן מחדרה. זו הסיבה שבמערכות הבחירות מתקבל הרושם שרק המעמד הזה קיים.
    לעומת זאת, 70% מהאנשים מתקשים לגייס 8000 שקל בתוך חודש לטובת הוצאה פתאומית, ולמרבה הפלא רובם המוחלט אינם מחשיבים את עצמם עניים ואינם כועסים על השלטון ועל הבטחת הקפיטליזם.
    איך זה יכול להיות?
    כי הם שומעים בטלוויזיה שיש 20% שבאמת חיים בזבל, וזה עושה את העוני שלהם הרבה יותר נסבל.

  11. כל כך נכון… כל כך נכון… כל מילה נוספת מיותרת… זה ממש מדהים אותי איך את מסוגלת לזכך בצורה טהורה כ"כ ולבטא בצורה מהירה את מחלות החברה שלנו.. דווקא אני מדבר על החברה הישראלית.. אנחנו אוהבים לחקות את האמריקאים, אבל שונאים לפרגן האחד לשני בצורה חולנית!
    האופן שבו את מעבירה את הדברים פשוט נפלאה! המשיכי כך!!

  12. הביטוח הלאומי מודד עוני לפי הכנסה מדוווחת ולא לפי ההוצאות, כפי שכתבת. ה- OECD לוקח את נתוני העוני בישראל מהביטוח הלאומי. הטענה העקרית כנגד הטענה על עוני בישראל היא כדלקמן: איך יתכן שהעשירון התחתון מוציא יותר מאשר ההכנסה המדווחת שלו?

    • בילדד, מעניין, שתי אפשרויות שאולי מתרחשות במקביל:
      1. ההכנסה המדווחת נמוכה מההכנסה האמיתית
      2. צרכניזם, ההוצאה גבוהה מההכנסה המדווחת ו/או האמיתית (תוך שקיעה בבור המינוס)

      • ואיזה בנק יתן עוד ועוד הלוואות למי שלא מסוגל להחזיר? האפשרות השניה לא סבירה.

  13. קנאה היא רגש בסיס וחשוב בדיוק כמו פחד, האהבה, קנאה לבין זוג, אהבת אם, כעס ועוד. היא קיימת אצל ילדים קטנים ואפילו אצל בעלי חיים. רגשות הם תמיד סוביקטיביים ויחסיים. הרגשות הכרחיים לקיומיינו ותפקידם הוא להתריע על שינוי ולהניע אותנו לפעולה. כמובן שבתור אנשים חושבים ותרבותיים אנחנו נידרשים לשים לעצמינו גבולות של מותר, אסור ורצוי לפני שאנחנו מגיבים בגלל רגשות.

    הפוליטקאים – כולם, מימין ומשמאל עושים על הציבור מניפולציות רגשיות. זו הדרך היעילה ביותר להניע ציבור רחב. הם לא שונים בהקשר זה ממפרסמים, אנשי עסקים, אנשי תקשורת ואפילו מכותבי בלוגים 🙂

    הטיעונים בפוסט בנוגע לתפיסת העולם ה "סוציאל-דמוקרטית" הם בעיניי לפחות שיטחיים ופשטניים. אבל זה נושא כבד מדי בשביל יום שישי בבוקר…

  14. רוח הדברים נעימה ומעודדת אבל במבחן המציאות כאשר חצי מהשכר שלך הולך לשכר דירה, ובהנחה שצריך לקנות משהו לאכול… לא נשאר כלום לחיסכון. וככה זה כבר 10 שנים. אז מאד נחמד לקרוא אבל עניין היישום כבר לא קשור לאופי שלך או לא, אלא למחירים שעולים לעומת השכר שנשחק לצד החזירות שחוגגת.

    • סתם מישהו

      אם חצי מהשכר שלך הולך על שכר דירה – אתה גר במקום יקר מדי. גם זוג שמרוויח שכר מינימום (נטו של 8 ביחד נניח) יכול בקלות למצוא דירה בפחות מ 4000 שקל שתענה על צרכיהם.
      אין סיבה שאוכל יעלה יותר מ 500 שקל לאדם לחודש אם אתה קונה בצורה חכמה. אתה מוזמן להסתכל בסקר שהיה בפורום שיותר ממחצית האנשים בפורום מוציאים פחות מ 500 שקל לאוכל לחודש (ואני ביניהם). אז גם משפחה עם 2 ילדים שמרוויחה שכר מינימום – אחרי אוכל ושכר דירה, יכול בקלות להשאר לה חצי מההכנסה.
      זה שאתה *בוחר* להוציא יותר על אוכל ודיור ולכן אתה לא חוסך זו זכותך המלאה, אבל אין לך מה להתלונן על כך.

      • "סתם מישהו" לא הבנתי את החישוב שלך.

        הכנסות: 8000 ש"ח.
        הוצאות:
        – למרות שזה לא ממש ריאלי נלך איתך: נניח 3000 לדירת 2.5 חדרים (2 הילדים ישנים בחדר אחד) במקום לא טוב.
        – אוכל: 500 כפול 4 נפשות = 2000.
        – נסיעות בתחבורה ציבורית ל-4 נפשות לחודש = 1000.

        כבר הגענו ל-6000 ש"ח הוצאות.

        איפה הוצאות חינוך? בריאות? משכנתא? תכשירי ניקיון?
        לא מדבר בכלל על מותרות: בגדים, טיולים וכו'.

        בוא נניח שהמשפחה הזאת היא סופר קמצנית ואיכשהו היא סוגרת את החודש על 6000, עם 2000 ש"ח חיסכון = 24000 ש"ח לשנה.

        גם אם הם יחסכו 30 שנה יגיעו רק ל-720000 חסכון, שבניכוי אינפלציה "בריאה" אחרי 30 שנה שווים הרבה פחות.

        בקיצור, אני ממש לא סוציאליסט ואני מסכים עם רוב הנקודות כאן ומאוד מעריך את הסולידית שכרגיל חדה כתער, אבל צריל להכיר בעובדות: התוכנית שלה לא פרקטית עבור משפחה עם 3 ילדים שמרוויחים שכר מינימום.
        היא כן יכולה לעבור עבור אנשים שמרוויחים לפחות 3-4 פעמים שכר מינימום ויותר לאדם, ויש להם משמעת עצמית מפלדה.

        • סתם מישהו

          אמרתי אחרי אוכל ושכר דירה, לא אמרתי שישאר להם חצי מההכנסה פנויה לחסכון, לא ברור מהיכן הבאת את זה.
          כמו כן, אם הם חוסכים 2000 בחודש ומשקיעים בשוק ההון, ונניח תהיה להם תשואה ריאלית של 5 אחוז בשנה, אז אחרי 40 שנה בבואם לפרוש לפנסיה – יהיה להם תיק השקעות של לא פחות מ 3 מיליון שקל. כן כן, תבדוק בעצמך.
          ברור שמי שרוצה 3 ילדים ומרוויח שכר מינימום, כנראה לא יוכל לפרוש לעולם. אבל היכולת לפרוש לפני הזמן רלוונטית ליותר מחצי מהאוכלוסיה. מעט מאוד יצליחו או ירצו לפרוש לפני גיל 35, הרבה מאוד יוכלו לפרוש בגיל 50.
          משפחה עם 2 ילדים שמכניסה ביחד 17 נטו (מכובד אבל לא בשמיים), יכולה להוציא 10,000 בחודש בממוצע בלי התכלבות מטורפת (אולי לא כשהילדים בני שנתיים אבל השלב הזה חולף). יחד עם ההפרשות לפנסיה וקרן השתלמות, הם חוסכים בערך חצי מההוצאות שלהם. עם השקעה של ההפרש בשוק ההון, הם יכולים לפרוש בסביבות גיל 50. שזה לא רע בכלל ביחס לגיל שהמדינה "מרשה" לך לפרוש בימינו.

  15. מדהימה כל פעם מחדש. ממש אהבתי את הירידה על הסוציאליטים עם ערך ה"שוויון" המגוחך.

  16. מעולה. אפילו יותר מהרגיל.
    התופעה הפסיכולוגית שבכל זאת מעניינת אותי היא התגובה של הסביבה לסגנון החיים הפשוט שנמוך מרמת ההכנסה (אותו אנחנו מיישמים בהנאה, מבחינתנו הוא תואם את רמת ההכנסה, אך אחרים עם אותה רמת הכנסה צורכים הרבה יותר). לכאורה סגנון כזה לא אמור לעורר קינאה, אבל בכל זאת הרבה פעמים מעורר תגובות שמעידות על אי נחת…

  17. דורון סער

    לפי נתוני הלמ"ס פערי ההכנסות בישראל בין העשירון העליון לתחתון אכן גבוהים באופן יחסי, אבל פערי ההוצאות בין העשירונים הם בין הנמוכים בעולם.

    התקשורת בכוונה מתעלמת מהחלק השני של דוחות ההוצאות ומתייחסת רק לחדשות ה"רעות".

    איך יתכן פער כזה?

    1. בישראל חלק גדול מאד מההכנסות פשוט אינן מדווחות. הכנסות משכר דירה, מתנות מההורים וכמובן עבודה בשחור.

    2. בישראל יש הרבה יותר ילדים למשפחה מה שהופך משפחות בעלות הכנסה זהה ל"עניות" במונחים של הכנסה לנפש ומגדיל את הפערים על הנייר

    3. חיילי חובה נחשבים לעניים ומגדילים את הפערים.

    4. הרבה חרדים וערבים שחיים בקהילות שמס הכנסה לא מתקרב אליהן.

    • פלברות

      יש לך רפרנס לעניין הפער הקטן בהוצאות בישראל?

    • לא הבנתי את הנקודה הרביעית.
      אתה מתכוון שבגלל שמס הכנסה לא נכנס לשם אז האוכלוסיות האלה לא משלמות מס הכנסה ? או שבגלל שהוא לא נכנס אז אין נתונים על ההכנסה שלהם? ( ואז איך בדיוק זה מגדיל את הפער בין המעמדות?)
      או שבכלל התכוונת למשהו אחר לגמרי?

  18. "דרך אחת להפחית את הקנאה היוקדת הזו היא להגביל את היכולת לאותת על עושר מופלג. משהו כמו הנהגת תלבושת אחידה למבוגרים. הוראה כזו עשויה לחול גם על מכוניות, דירות, טלוויזיות וחופשות. […] למותר לציין שזה לא יקרה, משום שבעוד שרוב האנשים כועסים מאוד כשאחרים מסוגלים לבזבז יותר מהם, הם עצמם מאוד אוהבים לבזבז (ולהעשיר במו ידיהם את העשירים), ולא יאפשרו לאחרים להגביל את דפוסי הצריכה שלהם."

    את טועה – זה כבר קרה. ראי למשל איך ביל גייטס או ברק אובמה מתלבש, כל אדם במעמד הבינוני יכול בקלות רבה להרשות לעצמו את הבגדים שלהם, ועשירים רבים גם לא טורחים לרכוש לעצמם רכבים יוקרתיים יותר מדי. תשווי את זה להתנהגותם של אצילים במאה ה-18, אשר היו לובשים בגדים, מתגוררים בטירות ומסתובבים בכלי רכב ש-95% מהאוכלוסיה לא יכלו אפילו לחלום עליהם. זה נובע כמובן גם מכך שההמונים נעשו עשירים יותר, אבל גם מניסיון לאותת על צניעות במדינה דמוקרטית שבה להמונים יש זכות בחירה.

    • "דרך אחת להפחית את הקנאה היוקדת הזו היא להגביל את היכולת לאותת על עושר מופלג …. וגו' "
      לפי ברטראנד ראסל גם הגבלת היכולת לאותת על עושר מוחלט וגם הגברת היכולת לאותת על צניעות לא ממש יעזרו כי

      "Beggars do not envy millionaires, though of course they will envy other beggars who are more successful."

  19. נגעת בזה אבל אני מבקש להדגיש- לדעתי הנקודה הבסיסית שמניעה את התפיסה הסוציאליסטית היא תפיסת המשחק סכום אפס.
    זו תפיסה יותר אינטואיטיבית מכיוון שככה עובד העולם במקרים רבים אחרים, חוק שימור אנרגיה לדוגמא. גם 'אין ארוחות חינם' הוא מעין חוק שימור אנרגיה מוסרי שבד"כ עובד.
    יצירת ערך נתפס אצל רבים כקסם. הם אינם מבינים את המנגנון בו התעשרות נובעת מיצירת ערך יש מאין, למשל: 'אתמול היה X, והיום יש X ועוד 10% באותו מחיר, כי היום אנחנו מייצרים X ביעילות רבה יותר'.
    לדעתי, כאשר מתדיינים על כלכלה, צריך קודם להבין להבין אם בין שיחינו הוא מאנשי הסכום-אפס או מהיש-מאין.

  20. צוקרברג לא מתעשר על חשבונך, אבל יש מספיק בעלי כוח והון שמתעשרים על חשבונך גם בלי שיהיה לזה קשר לצריכה "בזבזנית", אלא פשוט כי יש מנגנונים בבעלותם שאנחנו מחויבים להשתמש בהם או לשלם להם בדרך כזו או אחרת (למשל בנקים).

    נכון, יש אלמנט של עוני יחסי – והוא רלוונטי לסביבה ולתקופה, אבל כוחו של הכסף גם הוא יחסי לסביבה ולתקופה..

    את כותבת על ערכו של הזמן. רוב האנשים צריכים לעבוד, או לפחות כך הם מרגישים (וחוץ מזה מישהו צריך לעבוד כדי לספק לשאר צרכים בסיסיים למדי כמו חשמל, מזון, גז וכו') והעניין הוא שכמות הזמן או קושי העבודה לא משפיעים על התגמול, להפך. חלק ניכר מבעלי המשכורות הגבוהות עובדים מעט מאוד זמן, מחזיקים בכמה בתים ובכמה מכוניות וצוברים סכומי עתק, כשהעובדים תחתיהם נקרעים במשרה מלאה+ בשביל סכומים שכיום לא מאפשרים להם להרגיש ביטחון כלכלי (במונחים של דיור, מזון, גידול ילדים וכו') שפעם היה קל יותר להשיג.

    כך שהם לא משווים את הטירה של הבוס לביתם או את הב.מ.וו למאזדה בגלל הפאר, אלא את הטירה + 2 בתים שיש לבוס בזמן שאין להם דירה ואולי גם לא תהיה, ואת השעות שהם נתנו לבוס עם הב.מ.וו כדי לרכוש מאזדה. וזה בלי להיכנס בכלל לפינות מורכבות יותר ולריכוזיות במשק וכו'.

    נוסף על כך, יש אוכלוסיות חלשות יותר, כמו חלק מהקשישים למשל, שגם אולי אינם עניים באופן אובייקטיבי, אך צריכים כיום לדאוג הרבה יותר מחלוקת כספם כי באופן יחסי לזמן שצברו אותו – הוא יכול לממן להם כיום פחות חימום, פחות מזון ופחות תרופות, כי אלו התייקרו מאוד, בעוד שלאלו המרוויחים כיום, המחירים יותר מותאמים (גם אם לא ממש, יותר) כך שפה היחסיות נעה גם על זמן וגם על מרחב.

    אני מניחה שיוצא לך לדבר עם אנשים מבוגרים יותר שראו במו עיניהם, דרך עיניים בוגרות ועובדות, את השינויים הכלכליים שהתרחשו בארץ משנות ה-80. לי יוצא, והשינויים המעמדיים והכלכליים על אי השוויון הנלווה אליהם נראים גם להם, כך שיש כאן הרבה יותר מסתם קנאה.

    ובעצם, אפשר לרדד כל קריאה לצדק לקנאה. אפשר להגיד ששחורים קינאו בלבנים או שנשים קינאו בגברים, לא? זה לא אומר שקנאה היא לב העניין או אפילו אם היא הייתה לב העניין – שהנתונים שעוררו אותה צודקים, הוגנים ואינם דורשים שינוי.

    • אתה מסתמך על הנחות מוטעות, כאילו מישהו צריך להיות לקוח של הבנק או שמעשהו צריך לעבוד. אין שום צורך כזה, יש רצון כזה, וזה הבדל לא קטן.
      אם אותו עובד לא מעוניין לעבוד בשביל בוס עשיר יש לו יופי של אלטרנטיבה- הוא יכול לעזוב.
      מה זה בטחון כלכלי בעיניך ? מתי היה כאן בטחון כזה? אנשים היום מרוויחים הרבה יותר מההורים שלהם והסבים שלהם, אז איך אתה קובע שפעם היה טוב יותר?

      • את/ה צודק/ת טל. אפשר לחיות במאורה, לחטוב עצים בשביל מדורה כדי להתחמם, לא לעבוד ולצוד כדי לאכול. אפשר להתפטר מעבודה אצל בוס עשיר אחד ולעבוד אצל בוס עשיר אחר ולהישאר באותו מצב. אפשר גם להתעלם משחיקת המשכורות והכסף לאורך שנים ומעליית מחירי הדיור כאילו אלו לא קיימים. או שאולי להניח שכל זה אפשרי זו ההנחה המוטעית.

        • סתם מישהו

          אתה טועה. תקרא כאן: http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/
          ותראה שהשכר ממש לא ירד, אלא הוא עולה בעקביות כבר שנים. כנ"ל האי שיוויון יורד, והמצב סך הכל הוא הכי טוב שהיה בהסטוריה של המדינה.

          • השכר עולה בצורה הרבה יותר נמוכה מהצמיחה או מהתל"ג. זה שהוא מעל 0% זה לא מעניין באמת.

            כלומר המשק צומח בזכות מיליוני עובדים, אבל הם מקבלים חלק מאוד קטן מהצמיחה.

            כמו שכתבתי במקום אחר: אם התיק של הסולידית היה צומח ב-0.5% בשנה בממוצע היא לא הייתה אומרת שהיא מרוצה בגלל שזאת צמיחה חיובית, העלייה בשכר צריכה להיות משווית לעליה הכללית בצמיחה כ-Baseline.

  21. מאמר מעולה.
    בכל פעם שהסולידית מניחה הצידה את העיסוק בשוק ההון ועוסקת בהגות ליברטריאנית, פיה מפיק מרגליות.

  22. לא הסכמתי עם רוב מה שכתבת, על אף שאני ממש לא סוציאליסט.

    יש סיבה לכך שלא מקובל להתמקד בעוני אבסולוטי, והסיבה היא שאין בעצם דבר כזה. האבסולוטי של לפני 2,000 שנה הוא לא האבסולוטי של לפני מאה שנה, וזה של לפני מאה שנה הוא לא זה של לפני ארבעים שנה. החברה שלנו משתנה ומתקדמת עם הזמן והסטנדרטים משתנים אף הם.

    הדברים היחידים שאולי זהים בכל חברה וזמן הם רק השכבה הנמוכה ביותר בפירמידת הצרכים: מזון ומים. ברגע שעולים טיפה למעלה, קשה מאוד להשוות מה שנחשב צורך בסיסי פעם והיום. וזו הסיבה שמשתמשים בעוני היחסי. זה לא מדד מושלם, רחוק מכך, אבל הוא מנרמל מאליו את השינויים בחברה.

    דוגמאות: אפילו ברובד הבסיסי ביותר של מזון ומים כן ישנם שינויים. היום יודעים שמזון צריך להיות מאוסן כדי לספק בריאות ואריכות ימים. אין די בלחם. במאה ה-16 אולי היו חושבים אחרת. גם ברבדים אחרים היו שינויים: פעם אנשים היו מאוד מרוצים לגור במערה עם כיוון אוויר אחד. היום זה לא פתרון דיור סביר. פעם אנשים גם הכינו בבית שמנת וחמאה מחלב. זה דרש עבודה רבה אבל לא היו אפשרויות אחרות. היום מי שאין לו כסף לקנות חמאה ושמנת וצריך לחבוץ אותן בעצמו בשעות של עבודה הוא עני, בהחלט.

    כשהייתי ילד לא היו מחשבים בבתים ובטח שלא היה אינטרנט. היום משפחה בלי חיבור לאינטרנט היא או ענייה או סתם פרימיטיבית. בעיני מדובר כיום בצורך די אלמנטרי, ואצל רבים הוא פשוט הכרחי כדי להתפרנס.

    אז אי אפשר לבנות מין סל צריכה בסיסי לאזרח ולהסתכל על מחירו לאורך שנים מבלי לעדכן אותו תכופות, שזה בערך מה שהלמ"ס עושה כדי לחשב את המדד. בעיני אגב הם נכשלים בעדכון הזה, הסל לא אמיתי ולכן כפי שרבים מרגישים, המדד לא רלוונטי ולא באמת משקף את עליית יוקר המחיה.

    ומאחר שאי אפשר לבחור סל צריכה קפוא שכזה, אי אפשר גם להסתכל על עוני אבסולוטי כזה, שנגזר ממנו. אדם לא יכול לגור היום במערה, ומי שגר באוהל נחשב היום לעני גם אם היו בהיסטוריה תקופות ואזורים שזו הייתה נורמת המגורים בהם. ומי שגר היום בדירה אבל אין לו כסף לחשמל הוא עני, גם אם פעם הוא היה מרוצה לגמרי לקנות נרות ועצי הסקה.

    אז נכון, עוני יחסי זה מדד בעייתי ונראה קצת מלאכותי לומר שבגלל שהשכר הממוצע עולה במאתיים שקל יש פתאום עוד עשרת אלפים עניים באופן אוטומטי, אבל עמוק בפנים יש פה ייצוג של מציאות אמיתית.

    • עריסטו

      תגובה יפה.

    • סתם מישהו

      הבעיה עם זה שהמדד הפיקטיבי הזה ממלא את כל העיתונות השכם והערב.
      ואז אנשים חושבים שהמצב כאן גרוע ופועלים בהתאם.
      אפשר להגדיר מדד עוני בצורה יותר מוצלחת, אם הוא כן מתיימר להתרכז בדברים שהם קריטיים להשרדות שלנו. גישה למים נקיים, גישה למזון בסיסי אבל מאוזן יחסית, מקלט מסוג כלשהו מפגעי הסביבה.
      כנראה אם כך ימדדו את זה (וברור שזה גם יהיה קצת שרירותי, אבל הרבה יותר טוב מאשר המדד הנוכחי),
      יגלו שאין כמעט עניים אמיתיים בישראל. לכן כל הסוציאליסטיים לא קופצים על המציאה, זה ישמוט את הקרקע מתחת לרגליהם.
      מי ש"עני" היום, מצבו עשרות מונים יותר טוב מאשר "עני" של לפני 100 שנה, וזה מה שחשוב.

      • משפט הסיום שלך הוא בדיוק הטענה של הסולידית שאני לא מסכים איתה, משום שהיא עונה להגדרה "נכון אבל לא רלוונטי".

        לומר ש"מי ש"עני" היום, מצבו עשרות מונים יותר טוב מאשר "עני" של לפני 100 שנה, וזה מה שחשוב" זה פשוט לא נכון. לראיה, ניקח למשל פרמטר יחיד ונסתכל עליו: תוחלת החיים. תוחלת החיים לפני 100 שנה הייתה בערך 50 שנה בארה"ב ובבריטניה. אני יודע, קשה להאמין. אבל אלה המספרים. האם אתה יכול לשכנע מישהו שהוא אמור לשמוח אם יגיע לגיל 60? כי קו הבסיס הדמיוני שאתה מותח הוא לפני 100 שנה, וביחס אליו זה יותר טוב?

        איך חיו לפני 100 שנה לא מעניין אף אחד, למעט באספקטים מחקריים. אף אדם שחי בימינו לא יסתפק בחיים כפי שהיו נחשבים סבירים בעבר. נכון שקל לראות את ההבדלים לפני 100 שנה או 50 כי הם פשוט גדולים, אבל הם קיימים בהחלט גם אם מסתכלים 20 שנה אחורה, ומכאן שהם קיימים גם אם מסתכלים שנה אחורה, רק שקשה יותר למדוד אותם.

        אני לא מוכן לחיות עם רפואה של לפני עשר שנים, לא מוכן לחיות עם בטיחות רכב של לפני עשר שנים, לא מוכן שלתינוק שלי יהיו בקבוקים שלפני עשר שנים לא ידעו שמכילים חומרים מסרטנים, ועוד ועוד. כל החיים שלנו מלאים דוגמאות לדברים שמשתפרים, וכולם רוצים שחייהם ישתפרו. לכן המדד לא צריך להיות היסטורי אלא עכשיו, ולכן מי שאין לו מה שיש לאחרים *עכשיו* הוא בפירוש עני. גם אם "לפני זמן כלשהו לא היה את זה לאף אחד".

        כמו שכתבתי בפתיחה: זה נכון, פעם לא היה את זה לאף אחד – אבל זה לא רלוונטי. היום יש.

        • ועוד הערה, לגבי הקונספירציה הסוציאליסטית שאתה מעלה: למיטב ידיעתי, בשום מקום לא משתמשים במדד עוני אבסולוטי. גם לא במדינות שהמשטר בהן הוא ליברלי/קפיטליסטי/ליברטריאני. גם בישראל קשה לומר שהסוציאליזם שולט, וגם כאן משתמשים במדד היחסי. זהו המדד המקובל בכל העולם, ומסיבות רבות וטובות שאת חלקן פירטתי קודם.

        • איש(3718)

          Ron Jackson

          אני מבין שאתה לא מוכן לחיות עם טכנולוגיה של לפני 10 שנים, זה לגיטימי.

          מה שלא לגיטימי זה שאתה תעשוק אותי (ואני כן חי עם טכנולוגיה כזו) כדי להשיג לך טכנולוגיה כזו.

          • לגמרי לא ברור לי על איזה עושק אתה מדבר.

            אני מתייחס לכך שרוב האנשים מעוניינים להתקדם כשהחברה ככלל מתקדמת.

            אם אתה, או כל אחד אחר, מעוניין להישאר מאחור, זו זכותך המלאה. איך זה קשור למשהו?

          • איש(3718)

            במילה עושק אני מתכוון למיסים.

          • אני לא התייחסתי בכלל למסים, אלא רק לכך שהתייחסות לעוני אבסולוטי היא חסרת תוחלת.

        • כל הבעיה פה היא שהמדינה מנסה להשוות את כולם על מנת שכולם יהיו שווים על חשבון אנשים שעבדו קשה. וגם מנכ"ל שמקבל מיליון שקל בשנה עובד קשה אז לא ברור לי מאיפה פתיחת עיניים הזאת, אף בעלים של עסק לא יתן גם לא למנכ"ל שלו מעבר למה שמגיע לו, זה פוגע לו ברווחים. לא טוב לך מהתנהלות של חברה מסויימת? במדינה ליברלית הייתי אומר לך תלך למתחרים, אבל במקרה של ישראל, אפילו פנסייה אתה מחוייב לתת לחברת הפנסיה שנבחרה להיות כזאת על ידי פקידים של הממשלה.

    • אני מסכימה. זה גם מתבטא בדברים אחרים ומשמעותיים יותר, טיפול רפואי חינוך וכ"ו.

  23. (ובמצבי הייחודי, אני סופגת את ריקושטים משני הכיוונים).
    התכוונת הריקושטים?

  24. את תוקפת אנשי קש ומלבה בעצמך שנאה. השאיפה האמיתית והשיוויון היחידי אליו שואפים הסוציאל-דמוקרטים נוגע להזדמנויות. וכן, כדי שילד באופקים יקבל את אותן הזדמנויות שאת קיבלת בחיים המדינה צריכה להתערב, כי את השוק החופשי הילד הזה ממש לא מעניין

    • ההזדמנויות שיש לאדם מסויים אינן בזכות ״מדינה״ . הן תוצאה, בין השאר, של מה שעשו הוריו, סבו וכן הלאה וכן בזכות כישורים עצמיים. אם תבדוק מה באמת הסיבה שבגללה לילד מאופקים פחות הזדמנויות מילד אחר, אם זה נכון, תראה שהסיבה היא מלכתחילה התערבות המדינה בחייו שדאגה להעלות את משפחתו ארצה, לשכן אותו באופקים, לספק לו חינוך בבית ספר ממשלתי גרוע שלא מכשיר אותו לשום עבודה הגונה ועוד

      • מושמושי

        מה זה הקורבניזם של "המדינה דאגה להעלות"
        אנשים עלו מרצונם, לא באיומי אקדח או מאסר, זה לא טרנספר ולא יבשת כלא בסיגנון אוסטרליה

        • הא, אתה מתכוון שכל העולים למדינת ישראל עלו מציונות יוקדת ולא משיקול כלכלי של האפשרות לאכול משולחנה של מדינת הרווחה….

          • מושמושי

            לא, תקרא מחדש
            אנשים היגרו מרצונם החופשי לא באיום ולא בכוח.
            מה השיקולים להגירה ? רבים ומגוונים
            אבל לא גררו אף אחד באיומי אקדח מביתו ברוסיה רומניה תימן מרוקו צרפת או בריטניה בכוח
            לא כתבתי בשום מקום מה הסיבות להגירה,
            וזה לא העניין.

        • התכוונתי שהפרייארים המסכנים שודלו על ידי הממשלה להגיע לכאן על ידי סל קליטה ועוד אמצעים ,כדי שישמשו למטרות גדולות וקולקטיביות, ולא לטובת האינטרס האישי של העולים. וזו סיבה מרכזית לעוני בישראל: גרמנו למשפחות להתפרק, לעבור מאזור אחד לאזור אחר, הפכנו את האפשרות להתפרנס ללא משתלמת….

          • מושמושי

            קורבניזם קלאסי
            שתו לי אכלו לי רימו אותי
            תגיד כל רוסי שהיגר לארהב בגלל חלום התעשרות וגמר כפועל דחק רומה על ידי ארהב או שמא הוליך את עצמו שולל ?
            בכלל סל הקליטה הוא המצאה של שנות ה 90
            הורי עלו לארץ ממדינה קומוניסטית הרבה שנים לפני זה
            לא היה להם סל קליטה, הם לא גורשו מארצם, היו להם לפחות 3 נקודות שבהן יכלו להגר לארץ אחרת, לטוב ולרע זו היתה ההחלטה שלהם להגר ולמדינת הרווחה הישראלית לא היה שיקול.
            כשהגיע לארץ גילו שלא רק שירדו ברמת החיים עקב היותם מהגרים אלא שגם רמת החיים כאן היתה נמוכה מקמת החיים במדינת מוצאם.
            למה היגרו? , שילוב של ציונות עם תחושת ניכור וחשש מהבאות, האמינו שכאן ירגישו יותר "בבית" האחריות למעשה היא שלהם
            ותאמין לי שכבר בעת בקשת ההגירה הם נענשו קשות (וידעו זאת) שוב שום הבטחה על הטבות מדינת רווחה לא היו בעסק יותר מכך במדינה שמהם יצאו "סל הרווחה' היה טוב יותר …

            ליברטריאני שטוען שחלק מהאנשים חסרי בחירה חופשית מצדיק בפועל טיעונים של חובבי רגולציה שצריך למנוע מאנשים לבצע טעויות ….ממש קרל מילטון מרקס פרידמן

        • לא יודע מה זה קורבניזם שאתה מדבר עליו ולא אמרתי דבר כזה כאילו אנשים חסרי בחירה. אמרתי שהקמנו מדינת רווחה, שמייצרת אנשים עניים. בין השאר על ידי הדרך שבה אנחנו קולטים עולים. אתה מתעלם מהתמריץ הכלכלי שניתן לאנשים כדי לעלות לישראל ולא להתפרנס בכוחות עצמם, ולא חייב להיות קשר בכלל לסיפור האישי שלך

          • מושמושי

            קודם האשמת את המדינה ב"שידול" לעליה ןבהונאת "פראירים" שאינם מבינים מימינם ושמאלם
            כעט ביצעת היפוך ואתה טוען שהעולים ניצלו את המדינה
            מעבר לחוסר העיקביות בטענות ובקורבניזם (פעם העולים וצאצאיהם קורבנות ופעם המדינה) גם סל הקליטה הוא המצאה של שנות ה 90 וכל גלי ההגירה שקדמו לכך לא הושפעו מסל הקליטה שהיה לא רלבנטי כמו שציינתי, הדוגמא האישית של משפחתי מציגה זאת בקליפת אגוז.
            המציאות היא שאין באופן מוחלט שידול או ניצול, המדינה והמהגרים מפעילים שיקול דעת אטונומי, האם שווה להמשיך במנגנון ההגירה הנל ולאיזו תכלית זו שאלה אחרת
            השיח של שידול ניצול זה קורבניזם ופטרנאליזם שלא היה מבייש את תומכי רקח

        • קודם כל, בהנתן האפשרות לעלות לארץ ולקבל הטבות ממשרדי הממשלה השונים, בין אם זה קצבאות, או חינוך מסובסד, או רפואה מסובסדת, מבלי להתפרנס- אני לא יכול להאשים את העולים כלל. הם עשו מה שנכון מבחינתם. וחלקם אפילו שיפרו את מצבם- אלו שהגיעו ממדינת עולם שלישי. סל קליטה זו רק דוגמא של תוכנית אחת מתוכניות רווחה רבות שאזרחי ישראל יכולים להיות כשירים להם.
          אבל באיזה מחיר? במחיר המיסים על שאר הישראלים.
          לא רק זה, אחר כך הם , או בניהם ,נכנסים
          לסטטיסטיקת העוני, כי לעבוד לא משתלם.
          ואז יבוא מושמושי ויטען ״אבל קיים עוני בגלל אקפטילזם אחזירי…״
          אני מאשים אך ורק אותנו שהקמנו מערכת כל כך מעוותת.

          • מושמושי

            שוב אתה טוען טענות שלא אמרתי (מתי טענתי שהעוני קיים בגל קפיטליזם חזירי ?)
            ומתעלם מסלטות שלך בטיעונים (פעם המדינה "משדלת אומללים לעלות וזונחת אותם באופקים ופעם העולים נצלנים )

    • מתוך ויקיפדיה: "איש קש הוא נקודת מבט שנוצרה במכוון כדי להביס בקלות טיעון. יוצר טיעון דחלילי אינו משקף בצורה מדויקת את הטיעון הטוב ביותר של יריבו אלא מסיח או מעוות אותו כך שעמדת היריב נראית חלשה או מגוחכת."

      אני לא חושבת שזה מה שעשיתי בפוסט הזה.

      "לא ייתכן שהעשירים יקבלו את רוב העוגה, גברים ונשים עובדים לא יסיימו את החודש, והעניים יסתפקו בפירורים. במדינת ישראל מספר קטן מאד של אנשים מחזיק בחלק עצום מן ההון הלאומי." (מצע מפלגת מרצ)

      "פעם היינו רגילים לחשוב שהתופעה הזאת [העוני] מוגבלת לעשירונים התחתונים, לענף הניקיון, השמירה והאבטחה. היום הזליגה שלה למעמד הביניים היא מאסיבית. עובדים סוציאליים, מורים, אחיות-רבים מהם מועסקים באמצעות חברות כוח אדם. אלה מקצועות שהיו מעמד ביניים והיום הם מחוללי עוני." (שלי יחימוביץ)

      "האמת האכזרית היא שראש ממשלת ישראל ושר האוצר שלו מאמינים שהעוני הוא אשמת העניים בלבד. שרעב ילדים צריך להיות נתון לכוחות השוק, שאלפי המשפחות שיכנסו למעגל העוני השנה ומאות אלפי האנשים שלא יוכלו לצאת ממנו – הן משהו שאינה באחריותה של מדינת ישראל." (מיכל בירן)

      • מושמושי

        בלי להיכנס ספציפית למנהיגי השמאל ישראל
        לטעמי חלוקת הון (על ידי מיסוי פרוגרסיבי)
        הרגולציה (יעילה) אמורות ליצר הזדמנויות
        כדי למנוע מצב של סטגנציה חברתית כלכלית רעיונית.
        יותר מכך חסימת מוביליות חברתית יוצרת דחף לכיוון פשע או לבסוף מהפכות קומוניסטיות.
        ה"שוט" הקומוניסטי דחף את המערב למיתון הקפיטליזם וע"י נוצחו המשטרים הנל.
        בתור אזרח אני חושב שרשת בטחון חברתית ושימוש נבון במשאבים לשם חיזטק האפשרות לכל ילד למצות את הפוטנציאל האישי שלו.
        אני מאמין שהערך המוסף לחברה שווה את הכסף.
        קצת כמו שנאמר במקורות , הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

      • יש לי שאלה אליך:
        כתבת "בני אנוש אינם שווים בכישוריהם ובאיכותם, ולפיכך יתוגמלו באופן שונה עבור עמלם."
        ניקח לדוגמה את נוחי דנקנר, אחד האנשים העשירים (בעבר) וגם מעוררי הכעס (בעבר ובהווה) בישראל.
        אחת הטענות הנפוצות נגד דנקנר היא, שהצלחתו העסקית בעשור הקודם והתעשרותו אז, הייתה תוצאה של חוסר תחרות בתחומים בהם פעל, למשל בסלקום ובשופרסל שהיו אז בשליטתו. יותר מזה, טענה שמתייחסת אליו, ולרבים מאנשי העסקים והחברות העשירים ביותר, היא שהם מעודדים – ובמידה מסוימת אפילו יוצרים – חוסר תחרות כזה בתחומים שבהם הם פועלים. באמצעות השפעתם, בין היתר על המערכת הבנקאית, על פוליטיקאים ועל הרגולטורים.
        נניח לרגע שהטענות האלה נגד דנקנר נכונות. כלומר נאמר רק לצורך הדיון, שהכישורים העיקריים והמהותיים שהביאו להצלחתו לא היו מה שקוראים "כישורי ניהול" כמו מתן השראה לאנשים; יזמות; המצאה או חדשנות, אלא יותר יכולת לנצל ולטפח חוסר תחרות.

        כלומר התהליך שהוביל לעושר לא היה:
        כישורים ויכולת להצליח בתחרות אמיתית -> הצלחה בתחרות אמיתית – > עושר
        אלא:
        חוסר תחרות אמיתית + כישורים ויכולת למנוע או להפחית תחרות כזו -> הצלחה בתחרות שאיננה תחרות אמיתית -> עושר.

        האם אנשים שמגיעים לעושר בדרך כזו, עדיין ראויים בעינייך להיות מתוגמלים באופן שונה – ולא סתם שונה, אלא רב פי מאה או פי אלף – עבור עמלם?

        זו לא שאלה רטורית. אני באמת סקרן מה עמדתך בעניין.

      • מאף אחד מהציטוטים שהבאת לא ניתן להסיק שהשלושה שואפים לחברה שיוויונית במובן המרקסיסטי של המילה. הם אכן קוראים להתערבות ממשלתית שתבטיח חלוקה הוגנת יותר של ההון, אבל לא באמצעות מעטפות של מזומנים שיחולקו לעניים, אלא באמצעות השקעה בתשתיות, בחינוך וברפואה, גם באיזורים שנמצאים מחוץ לגוש דן (ובתחומי הקו הירוק מאחר ונראה שההשקעה לנפש בהתנחלויות גבוהה פי כמה מאשר בפריפרייה). את לא אשמה בפריבילגיות שקיבלת, ואין לך על מה להתנצל, אבל להאמין שהשוק החופשי יכול להבטיח אותן לכלל האוכלוסיה זאת עצימת עין ממציאות שאינה מורכבת רק משחור ולבן.

        לעניין איש הקש, ולאור הניסיון שלך לתקף את טענת 'הרצון לשיוויון' באמצעות ציטוטים שרחוקים מלעשות זאת… זה בדיוק זה.

  25. מסבירה את האמת בצורה כל כך מדויקת.. תודה !

  26. שמעי, הכתיבה שלך רהוטה מאוד, ואני נהנית ממנה לרוב, אבל כשאת תוקפת את האג׳נדה המדומיינת הזאת שהמצאת לסוציאל דמוקרטים – מי שמטרת העל שלהם היא שוויון הזדמנויות, ולא שוויון הכנסות – את טועה מאוד, ומרחיקה אותי ועוד הרבה קוראים אחרים. מי שיש לו מזדה 2 לא שונא את ביל גייטס כי הוא עשיר. הוא מתקומם ובצדק על קבוצה מצומצמת של אנשים שמועלים באמון הציבור והולכים ומתעשרים על חשבונו; על חשבון החינוך של ילדיו ומערכת הרפואה שלו. כעס מוצדק מזה אין.
    כמה נחמד להאמין שכל מה שהשגת שלך אך ורק בזכותך. כמה נחמד להתעלם מהיתרונות היחסיים שלך על פני חלק ניכר מהאוכלוסיה – ולא, אני לא מדברת על כישורים קוגנטיביים, אלא על משתנים שאינם תלויים בך, כמו המעמד הכלכלי של הוריך, הסביבה שלך, אפילו השנה שבה נולדת.
    על התפיסה המוטעית שלך של עוני אבסולוטי כבר כתבו יפה מגיבים אחרים לפני.

    • נדמה לי דווקא שביטאת היטב את תפיסת המשחק-סכום-אפס שמאפיינת את החשיבה הפרוגרסיבית. בפוסט אחר ציטטתי את טענתו של פיטר פוסטר בספרו המעולה שמנתח את ההתנגדות לקפיטליזם:

      "כשציידים פרימיטיביים הורגים חיה, זכר האלפא מחליט כיצד לחלק את נתחי הבשר בין חברי השבט. כמות הבשר מוגבלת, כך שאם אחד מחברי השבט מקבל יותר בשר, חבר אחר מקבל פחות. במילים אחרות — זהו משחק סכום אפס. הרווח שלך הוא ההפסד שלי. כל אדם שמנסה להטיב את מצבו הוא בהכרח חמדן, אנוכי וגורם לאחרים להפסיד – ולכן יש להוקיעו. הצעירים החברתיים של ימינו יוצאים להפגין עם אייפונים וג'ינסים צמודים, אבל תפיסת המוסר שלהם היא כשל הציידים-הלקטים מימי הפליסטוקן העליזים. הם מאמצים גישה פסימית וצינית ביחס למשאבים ולעושר, וסבורים שכל פעילות בשוק היא בהכרח משחק של יחסי כוחות שצריך לנטר ולבקר."

      אשר לטענתך השניה, שחוזרת על עצמה לאחרונה יותר ויותר, אצטט את שכתבתי למגיב שטען דברים דומים בפייסבוק: "ייחוס הצלחה למזל, פריבילגיה, ושאר אלמנטים מערכתיים שאינם בשליטתו של אדם, הוא הסיבה לכך שרבים כל כך נתקעים במקומם. בבלוג שלי אני משתדלת להראות קשר סיבתי (מתמטי, קרי, מופשט!) בין מעשים לתוצאות, במובחן מההיבטים הפרסונליים בחיי (שעליהם — כמדיניות — הפסקתי לכתוב בבלוג). יש מי שתופס את זה, ויש מי שלא."

      מבלי לגרוע מהאמור, אינך יודעת דבר על מעמדם הכלכלי של הורי, על סביבתי, או השנה בה נולדתי, ולפיכך מתאיין טיעונך.

      • אחד הכשלים הלוגיים הכי משמעותיים שאני נתקל בהם בפוסטים של ימנים כלכלית וזה כולל גם את הפוסטים של אורי כץ הרבה פעמים זה טיעון ה"הכל בסדר כי המצב של כולם משתפר"

        הכשל הלוגי בבסיס התפישה הזאת הוא שכל עוד הצמיחה בשכר הריאלי או במדדי איכות החיים גדולה מאפס, הרי שאנחנו צריכים להודות לאלוהי הקפיטליזם ולסתום את הפה.

        אבל הטיעון הזה שקול לכך שאם אני הייתי אומר לסולידית שאם תיק ההשקעות שלה ריאלית היה עושה קצת יותר מ-0% הרי שהיא צריכה להיות מאושרת, ובגלל לא לנסות להחליף תיק השקעות כי הרי הכל בסדר!

        במאה השנים האחרונות האנושות חוותה קפיצת דרך טכנולוגית משמעותית, התל"ג העולמי והשיפורים הטכנולוגיים גדלים בצורה מהירה. ועם זאת רוב הצמיחה הזאת מגיעה לשכבה מאוד צרה של בני אדם, וזה לא קורה כי האנשים האלה הם סופר מוכשרים – הצמיחה הזאת לא מגיעה לרוב לפרופסורים לבינה מלאכותית או לרופאים. הצמיחה הזאת מגיעה לבעלי הון, והיא מגיעה לשם בגלל שהמבנה הקפיטליסטי "מעודד" יתרונות לגודל. ככל שיש לך יותר כסף אתה הולך להרוויח יותר כסף בממוצע, והקשר בין זה לבין התרומה שלך לאנושות, לבין העבודה שאתה עושה או לכל מאפיין אחר לפיו כל חברה הייתה רוצה לתגמל את האנשים בה הוא קלוש.

        הנה לדוגמה קישור לגרף שמראה את הצמיחה של התל"ג לנפש בארה"ב ביחס לצמיחה של המשכורת החיציונית הריאלית, במשק "הוגן" היינו מצפים שהשכר יעלה בצורה פרופורציונלית לעליה בתל"ג לנפש. אבל מה שקורה בפועל זה שהשכר הריאלי עולה מעט ביחס לתל"ג.
        http://graphics8.nytimes.com/images/2011/09/02/business/economy/02economix-growth-chart3/02economix-growth-chart3-blog480.jpg

        לאן הולכת הצמיחה? ניחשתם נכון, לחברות הגדולות, לבעלי ההון ולאליטה הכלכלית:
        http://s1.ibtimes.com/sites/www.ibtimes.com/files/styles/embed-md/public/2013/06/05/sp-500-grwoth-vs-median-household-income-gdp-chart.jpg

        ולמה אנחנו צריכים להיות מוטרדים מזה? כי ככל שאי השיוויון גדל זה גם מערער את יחסי הכוחות חברה, הסולידית מתעסקת רק בצריכה בפוסט שלה. אבל האמת היא שהדבר החשוב יותר הוא המבנה של השלטון והמערכת הדמוקרטית. מחקר מאוד מפורסם שנעשה בפרינסטון מראה שבארה"ב לדוגמה רוב המדיניות הממשלתית והחוקים נקבעים לא לפי דעת רוב האוכלוסיה אלא לפי הדעות של בעלי ההון, כלומר המדיניות הממשלתית ביחסי חוץ, דת ומדינה, חינוך נקבעים בפועל על ידי האליטה הכלכלית – בזכות היכולת שלהם להשפיע על הממשלה וגם על דעת הקהל באמצעות הכסף שלהם.

        http://www.newyorker.com/news/john-cassidy/is-america-an-oligarchy

        אז גם אם נתעלם מחוסר ההוגנות הבסיסי שאומר שאנשים שכבר יש להם יותר כסף מרוויחים בממוצע עוד יותר כסף רק בגלל המבנה המערכתי ולא בגלל הכישורים שלהם, הרי שאי שיוויון גם מערער את הבסיס הדמוקרטי של החברה ויוצר אוליגרכיה במסווה של דמוקרטיה.

  27. נווונדר

    איזה כיף זה להיות צעיר בריא ומשכיל. נכון?

  28. בארה"ב יש קאפיטליזם נכון (לדעתי) שם ברוב המקרים המענקים והבונוסים הם פועל יוצא של ביצועי החברה שהם מנהלים, אצלנו ניתקו את הקשר בין ביצועי החברה והתמורה, כך שגם בחברות כושלות ממשיכים להטיב עם המנהלים. לא פעם יש בישראל מנהלים שמקבלים בונוסים שמנים שהחברה מצליחה, ובצדק. אבל כאשר הגלגל לפעמים מתהפך והחברה הופכת לכושלת אז הם מיחסים זאת לגורמים אחרים, שוק חלש וכ"ו. בעוד בארה"ב הם היו מוחלפים כאן הם ממשיכים בהרבה מקרים. לא מקובל עלי גם שפקידים עובדי מדינה עם קביעות יקבלו שכר מאד גבוה רק בגלל ותק וללא שום קשר לתרומתם. גם לקאפיטליזם צריך לשים סייגים כדי שלא יהפוך לחזירי.

    • קפיטליזם הופך לחזירי כאשר הוא נדרש לתמרן בין שלל הגבלות, משוכות ורגולציות שמציב לו המתכנן המרכזי. הסייגים שאתה מתאר הם הם הגורם לשחיתות. זו הסיבה שקפיטליזם שמפקח על עצמו לדעת, ע"ע רולניקיזם, הוא אוקסימורון

      • מושמושי

        חזירות היא תכונה אנושית ולא תוצאה של רגולציה, כפי שג'ורג' אורוול תאר בחוות החיות
        הברונים השודדים התנהלו באפס רגולציה ויצרו את תגובת הנגד של רגולציה העבודה מאורגנת

      • חזירות היא תכונה אנשוית.
        קנאה היא תכונה אנושית.
        נראה לי שקפטליזם פרגמטי לא אמור לנסות לתת [פתרונות] (במובן של לשנות ע"י גינוי ו/או "חינוך") לתכונות אנושיות לא ברות פתרון אלא לרתום אותם בעזרת איזה סוג של סובלימציה לטובת התרבות האנושית.
        אם נשים לשניה את האידיאולוגיות הגדולות בצד מה שעשוי לעניין אותנו בנגזרת אפס הם האמצעים התמריציים , כלומר היעדים הסופיים עצמם. כלומר איך עדיף לתמרץ גם את החזירים וגם את הקנאים וגם את החזירים הקנאים וגם את הקנאים החזירים.

        לא להתייחס ברצינות לקטע הבא – אני רק חושב בקול. – על אוקסימורון הקנאה.
        אם קנאה היא תכונה ברת גינוי אז למה שליבטריאנים מוצלחים יקנאו בכלל בלא מוצלחים שבעזרת הקנאה המריטוקרטית שלהם הצליחו להקים גופים שעוזרים לעצמם. אם זה הליברטאנים מקנאים בהצלחה של הקנאים אז שיקימו בעצמם גופים קנאים שידאגו להם.

        • שיגועון

          השאלה אם מדובר בהתאגדויות יצרנים או בכנופיות שודדים.
          כדי להבדיל בין השניים דרוש מושג של קניין/בעלות.

          קנאה ביצרן או ספק שירותים מצליח => רגש בלבד.
          קנאה בשודד או גזלן בחסות החוק => העניין הוא לא קנאה אלא פגיעה בקניין/גזל.

          • לא השתכנעתי.
            גירסת השדדו לי גזלו לי נשמעת לי כמו הגירסה ההפוכה של אכלו לי שתו לי.
            יש להתתמודד , די לבכות ולהתאונן , אין ביער תות , סליחה חופש קניין מוחלט. יש ביער דברים אחרים.
            למשל ,מחקרים מראים שמעבר להכנסה של 60000 דולר לשנה ההשפעות של הכנסה שולית נוספת כמעט ולא קיימות ואז אולי אדם נתפס לאידיאולוגיות.

            אם מדובר ברצון בחופש אני יכול להמליץ על ספר גדול שיכול לשחרר אדם מעולה של אידיאולוגיה גדולה ,
            הפרינקיפיה דיסקורדיה. בזמו הקריאה מומלץ לשים לב למסר בעמוד 75 – אם אתה חושב שהפרינקיפיה היא רק חה-חה אז קרא אותה שוב. עוד מסר חשוב ומוכר לחובבי החופש הוא
            There is no tyranny in the state of confusion
            אבל מספיק , אני לא רוצה לספיילר .

            גילוי נאות : אני נגד הבכי משני הצדדים – הוא מפריע לי לישון צהרים.

      • פוסט מעולה!
        ציפיתי שאנשים שממשיכים לקרוא את הבלוג הם אנשים עם היגיון וידע בתחומים שסולידית מדברת עליהם:
        חופש, חירות, עצמאות כלכלית. כל זה מאוד קשור לקפיטליזם ובטח לא לקולקטיביזם וסוציאליזם.
        אך לפי התגובות אני מבין שרוב הקוראים (כמו רוב ציבור הבוחרים) רוצים להיות חברתיים\סולידריים ותומכי רגולציה יעילה וטובה, שכל זה בעצם מילים מודרניות לשם מילה ישנה – סוציאליזם!!!
        תתעוררו!!!
        המשחק פשוט מאוד – מדינה לא יודעת לייצר ערך. רק עסקים ויזמים יודעים ליצור את העוגה שאחר כך אפשר לחלק אותה לצרכים שונים של מדינה…
        אם לא תהיה כאן, בישראל, תשתית שתומכת בהתפתחות עסקים, אז לא יהיה מי יכול ליצור את העוגה.
        תתעוררו!!!

  29. יהונתן

    כתוב ללא רבב ובהחלט מעביר מסר ברור, תודה לך על פתיחת העיניים

  30. סולידי בהתהוות

    כרגיל הסולדית מזקקת את האמת לאמת צרופה … תענוג אמיתי לקרוא את מחשובתיך

  31. את אולי סולידית אך לא סולידרית. עם השקפת עולם חברתית כמו שלך, הכי טוב יהיה לחיות על הירח. לבד. שם לא יטרידו אותך עניים (יחסיים) ועוד מטרידנים סוציאל-דמוקרטים. ושלי יחימוביץ'. אגב, אני מסכים עם רוב דעותייך, מלבד אלו שקשורות לחברה.

    בחברה כמו שלנו, בניגוד לחברות אחרות שאין עליהן איום, סולידריות היא יסוד חשוב.
    כי מי אמור להגן עליך כשאת מדוושת לך בבטחה על אופנייך? אותו ילד עני (יחסי) שאת מלגלגת עליו (כי יש לו אוכל מזין אך לא טעים כמו של ילדים שאינם עניים). למה לו להגן עליך? מה יוצא לו מזה. הרי הילד שאין לך לא יגן עליו בתורו.

    אם היית חיה על הירח, שום דבר מזה לא היה צריך להטריד אותך. אבל אם את רוצה לחיות בסביבה מוגנת, שנעים ובטוח לחיות בה, את (וכולנו) צריכה להיות סולידרית עם החלקים הפחות בני-מזל שבה.

    • זו דמגוגיה. לסוציאליזם אין בעלות על סולידריות חברתית, ובפרט שהוא מקדם סולידריות כפויה: או שתביע סולידריות עם האחר (ובין השאר, תממן את טעויותיו מכיסך) או שתלך לכלא. התפיסה הזו בדיוק מבטאת את ההיפך המוחלט של סולידריות. זו תפיסה אנטי-הומניסטית פר סה, כאילו בני אדם לא יסייעו לזה לזה אלא אם יהיה כוח מדינתי אלים שיכפה עליהם לעזור זה לזה.

      אני מתנדבת בשני בתי אבות כבר שלוש שנים. אף אחד לא מכריח אותי ואף אחד לא משלם לי על זה.
      אני כותבת בלוג ש(למיטב שיפוטי) עוזר לאחרים. אף אחד לא מכריח אותי ואף אחד לא משלם לי על זה.
      סולידריות תיתכן גם ללא כפייה.

      • את עולם המושגים שלך (מימון האחר על טעויותיו, כפייה) ושל מסיבת התה אני מכיר. אני לא מסכים איתכם, ואני חושב שזו תהיה טעות לאמץ אותה כמפת הדרכים שלנו פה.

        בואי נאמץ את רעיונותיך ואף נלך צעד אחד יותר רחוק. כל אחד ידאג לבטחון של עצמו. כמו שאת בוחרת להתנדב כראות עינייך, נאפשר זאת גם בענייני בטחון (למשל). למה סולידריות כפויה בגיוס לצה"ל (למשל)?

        • לא ברור מה אתה מנסה לטעון. ההשקפה הליברטריאנית איננה דוחה מעורבות ממשלתית באופן גורף (ובמיוחד בכל האמור לאספקת טובין שהפרט לא יכול לספק בכוחות עצמו, קרי ביטחון ואכיפת חוק). מלבד זאת אני סבורה שהגיוס לצה"ל צריך להיות על בסיס התנדבותי.

  32. מדוייק!
    ראוי להוסיף את עניין "הרחמים".
    נפוץ לראות אנשים שרואים אחרים שחיים בעוני יחסי אליהם ומרחמים עליהם, ובשם הרחמים צועקים שיש להגיע לשוויון.
    אני משווה אחר למצבי, אומר לעצמי שהמצב שלו גרוע ואז טוען שיש לדאוג לצרכיו.
    בדיקה עם "המרוחם" תראה פעמים רבות כי איננו רואה את עצמו כסובל כל כך כמו ש"המרחם" רואה.
    כאשר אדם מרחם על האחר הוא מקטין את האחר ורואה בעצמו כעליון על האחר.
    כל אדם הוא ייחודי ותנאי חייו ייחודיים, והמחשבה שאחר זקוק לתנאי החיים שלי הוא אשליה.

  33. הפוסט מהנה וכן גם התגובות ( לצערי לא הספקתי לקרוא את כולן) אבל צריך להכיר בעובדה שעוני זו הגדרה סטטיסטית ולכן תמיד יהיה עוני בכל דרך שלא ימדדו אותו (ובוז למתלהמים הסוציאליסטים). הכי נוח ויעיל זה למדוד אותו דרך רמת ההכנסה, לטעמי רמת ההכנסה המצרפית של התא המשפחתי. ברגע שמחלקים את ההכנסה לפי מספר הנפשות כולל הילדים, הרי שיתכנו עיוותים עם הולדתו של כל ילד נוסף מבלי שרמת החיים והצריכה של המשפחה ירדה. לטעמי חלק מן העוני הוא מבחירה (לימודים, הגות וריבוי ילדים במשפחות מעוטות הכנסה) ולכן יהה הוגן לנפות את הבוחרים בעוני ממעגל העניים האמיתיים.

    • העניים מבחירה הם עדיין עניים אמיתיים, ולכן ניפוי שלהם ייצור מצג שווא או הטעיה.

      נניח לרגע שכל העניים בארץ היו עניים מבחירה. לשיטתך, היית מציג כאילו אין בארץ עניים ("אמיתיים"). אבל מאחר שיש עניים – מבחירה – הם כן מהווים משקולת על החברה מבחינת היחס בין תרומתם הכלכלית למדינה לבין מה שהם צורכים מהמדינה, באוסף נרחב של דרכים. למשל, תחבורה, שירותי בריאות, שירותי דיור, שירותי חינוך, ועוד.

      אם נניח שחצי מהאוכלוסייה תבחר להיות ענייה (שזה לא חזון רחוק בטירוף מהאמת), הרי שהחצי החזק נושא בעול כפול ממה שיכול היה להיות לולא היו עניים מבחירה. לשיטתך לא יהיה שום שיקוף של המצב הזה.

      וזו תהיה, כמובן, תמונה שגויה בתכלית של המציאות.

  34. מאמר משובח! נהניתי מאוד והחכמתי. תודה רבה, הסולידית.

  35. מובנפיק מרשו

    כשמתעלמים ממליוני ערבים בשטחים ( שלא לומר פלסטינאים כי אין עם כזה ), תחת ריבונות ושלטון ישראל , אך לא אזרחים , אז באמת יש אצלנו מעט עניים "אבסולוטיים". עם כל הבעיתיות של המושג "אבסולוטי" כפי שבטאו למעלה.

  36. מובנפיק מרשו

    כתבת:
    "שקפיטליזם שמפקח על עצמו לדעת, ע"ע רולניקיזם, הוא אוקסימורון"

    נראה שגרמניה מתנהלת בסוג של קפיטליזם המפקח על עצמו שכזה ומצליחה מאוד. היתכן?

    הרי מאיפה נולד הרולניקיזם? מהחזיריזם הנצלני ריכוזי סביבנו.

    http://m.ynet.co.il/Articles/4638458

    לשוק חופשי לעתים רבות יש מחיר חברתי כבד. קחו לדוגמא את ארה"ב: בעוד האמריקאים מצמצמים את המחירים, הם מצמצמים את תוחלת החיים ומגדילים את אחוזי הכליאה. דטרויט כמשל חברתי

  37. החיסרון הברור ביותר לכל תושב ישראל בשיטה הקפיטליסטית, הוא שהוא לא בר קיימא. כלומר, בנקודת זמן מסויימת, תמיד יופיעו מספר בודד של שחקנים שישלטו בשוק ויהרגו את היוזמה הפרטית באפקטיביות שאינה שונה מהותית מזו של רגולטור בלתי יעיל. כלומר – לקפיטליזם יש סממנים מובהקים של משחק סכום אפס, ובלי ריסון שלהם – הקפיטליזם הופך חזירי (היית רוצה לחיות בברזיל למשל?) – וכל אותן שחיתויות ותופעות שליליות שאת משייכת עם סוציאליזם מגיעות אלייך. גם בארצנו היינו עדים לשימוש בלתי סביר של בעלי ההון בכוחם באופן שהוא לחלוטין משחק סכום אפס.
    בנוסף – עוני יחסי – מעבר לסטיות החברתיות שמתלוות אליו – הוא לא דבר שאי אפשר לנצח. הביטי צפונה. למה לא בעצם?

  38. יקירתי, LSE זה לא מעמד הביניים 😉

    מצטער על ההד הומינום לכאורה, ממש לא כוונת המשורר, סך מכלול הידע והנסיון כאן 'מאלף'. אבל זו נקודה חשובה.

    וזה ממשיך, כי העוני לא נמדד רק לפי ההוצאות הזעומות (שלך ושלי;) אלא גם לפי ההכנסה הפנויה או סך הנכסים וכיוב', אנחנו גם יכולים למדוד את זה לפי סל מוצרים לעומת שכר, ושלל מדדים אחרים. כמובן יש שוק שחור, פנסיות, ואבטלה סמויה (למס אוי למס), כך שחשוב גם להסתכל על מדדים של שכר לשעה (כלומר כאלה שהם בניכוי הריונות מחלות נכסים הון חרדים ערבים חיילים היפופוטמים וכיוב). הדברים האלה ידועים לכל, כאשר המקרה האישי (או המדד המסויים) הובא כהדגמה זוטא, מעין מבוא שהוא חלק מכתיבה אישית (שהרי זה בלוג) – ועדיין זה לא הלהיב אותי. השימוש בבאז וורדז האלה (ע"י כולם), או במדד או בפרמטר יחיד, וגם ב"מנסיוני האישי", כאשר לכ"א יש נרטיב מסויים, מבלי להעמיק בהם ולסקור את הספרות ו/או מאגרי המידע בתחום (ממליץ להכנס לדטהבייס של OECD ולא רק לקרוא כותרות) ו/או 'צורות חיים' אחרות – קצת צורם. יש כאן אלמנט של טווח ראיה שעל פניו מרגיש טיפונת מצומצם, הרחבה ופתיחות והעמקה היה מאוד מוסיף.

    כהערת אגב, מתעשרים בלוטו, שנה אחרי, חוזרים לרמת האושר שלהם לפני הזכיה, הן משום אפקט הריבאונד, והן משום אפקט ההשוואה היחסי. כלומר הם תמיד ישוו את עצמם למעלה, וכמובן קיים אפקט ה Treadmill, ואני משער שהדברים האלה טריויאלים ידועים והוזכרו בעבר. במובן הזה אכן תמיד יהיה עוני יחסי. השאלה מה מימדיו, הקטליזטורים שלו, והשפעתו (בפרט, ולא כאן המקום, מבחינת ההון האנושי).

    מנגד לתופעה הטבעית הזו של 'חוסר סיפוק', ככל שהפרט יהיה יותר מסופק (ויש לכך שלל גורמים לא רק הכנסתו או אי-שוויון), וככל שתהיה פחות תרבות צריכה 'עיוורת' (וזה לא נאמר בביקורתיות אלא בהקשר ה-treadmill), וכו וכו וכו – כך ההשוואה הזו פוחתת. לא ניתן למצוא גורם מרכזי לדברים האלה. ובפרט בישראל באופן רשמי הישראלים מדווחים שהם 'מאוד מאושרים', דבר העומד בסתירה להרבה תובנות אחרות, אז הנושא סתום. זה גם כמובן מאוד תלוי תרבות כי יש תרבויות עם סט ערכים מאוד שונה. גם בצד הקולקטיביסטי וגם בצד האינדיבידואליסטי, לא כאידיאולוגיה, משהו תרבותי.

    בשלב הזה חשוב לציין שהרבה מהדברים שתוארו מאפיינים את *ישראל*. בחו'ל "מדד הקנאה" נמוך בהרבה. הישראלים נוטים לא לפרגן – אלא להסתכל מה אין להם ויש לאחר. אנחנו אוהבים לעבור לנתיב השני ולהשיג את כולם, או להכנס לצומת חסום, רק כדי להיות קדימה, או לא לעמוד במקום. זה משהו שהרבה סוציולוגים עמדו עליו, ואני מפנה לפרופ' אלמוג, היסטוריון וסוציולוג. קצרה היריעה עד כמה הנקודה הזו קריטית בניתוח המצב. זה טריגר מאוד משמעותי אצל ישראלים שלא קשור בכלל לאידיאולוגיה או כלכלה. כלומר, הוא כן: הוא לא טריגר שמגיע ממקום אידיאולוגי או ממניע כלכלי – אך כטריגר הוא מפעיל את הכלכלה שלנו (וגם את יחסי האנוש, התרבות, החינוך, ועוד) בצורה "מסרטנת" ביותר. בחו'ל, כמו בארץ, יש distress אמיתי ואותנטי ב-"לסגור את החודש", וזה קורה גם בלי רכישות ואחזקות של אייפון, רכב, חופשות וכו. באמת יכולת הקיום מאוד 'על הגבול'. זה לא "עוני" של רעב, אבל זה אמיתי לגמרי, מבחינת אחרי כל 'סגירת החשבונות והתשלומים הבסיסיים' האזרח נאלץ לקנות "לחם פחות 'בריא' אך יותר זול" (ולא מדברים על מוצרי פרמיום). ה-distress הזה רציני, לא מומצא או פסיכולוגי, ומחקרית יש לו השלכות (פוגע בבריאות). בהרבה מקרים הוא אינו מונע ע"י 'קנאה', צרכנות, רכוש, נהנתנות, וכיוב, היקפו לא זעום, ולא הייתי פוסל אותו על הסף. זה נחמד כשיודעים להצטמצם ולהתייעל ויש תכניות לטווח ארוך וכיוב, אבל מעל כל זה עומדת העובדה הבסיסית שכרגע, החודש, היום, לחיות על X אלפים בודדים לחודש (כל אזור ועלות המחיה שבו), בלי הרבה זמן פנוי, זה לא להיט. מנגד יש בארץ הרבה טענות פחות "אפקטיביות". רוח הדברים ידועה, אמירות כמו "אתה לא יכול לקנות הכי חדש והכי גדול ולהתלונן על מינוס" יש בהן מן האמת. דירה, גם קטנה ובפריפריה, אינה ביד משגת גם לעשירון 7, בפרט בודדים (כלומר משק בית של אדם אחד בניגוד לזוג או משפחה) – וזה בעיה. אבל כשהעשירונים העליונים מתלוננים על 50 שקל, וזכותם כמובן, ובכן, זה קצת נואל. מנגד גם כל מיני תכניות (כמו לדוגמא באוצר דובר על הפחתה חלקית של הטבות קרן השתלמות) "לקחת מהם" 50 שקל מוזרות (גם הביטוי 'לקחת מ' מוזר). ההצגה הזו כאן על-ידי נתונה לשאלות, לא הייתי מקבל אותה כאמירות ברורות או פשוטו כמשמעו, שהרי זה משהו שיש עליו דיון. זו אינה המטרה, שהרי נסקרו כאן דברים מכאן ומכאן, טענות, וטענות שכנגד, ומה שהייתי רוצה להסב את תשומת הלב אליו הוא המכלול המצטבר: לצד בעיות אמיתיות הישראלי אוהב להתלונן ולהלחם, לאו דווקא על מה שבאמת פוגע בו אישית בצורה הכי מהותית. וזה, כאמור, לא פוסל כל מיני התרעמויות ומחאות, וביקורתיות שמנגד, ובכלל דיון ציבורי פעיל – אלא מציג נטיה או מגמה מובהקת. בכל מקום בעולם יש מין 'התפסות לשטויות' (ושוב זה לאו דווקא שטויות) – כמו סערה ציבורית בבריטניה על כך ששקיות ניילון בסופרמרקט יעלו מעתה 5 פני, כאשר הדבר כונה באחד הצהובונים הנפוצים "האסון הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השניה". אבל הנושאים הרציניים והחשובים באמת לא נשכחים, וזוכים להתייחסות מלאה ומתמדת. בהרבה מקומות אנשים מפרגנים לצוקרברג. אנחנו הפכנו את הבאז הרגעי ו-5 הפני 'המאיימים על קיומנו' ו'גוזלים את לחמנו' – לאמנות של ממש. וכאמור זאת מבלי להוריד מחשיבות המעמסה של יוקר המחיה וכיוב. מה שעלול להצטייר כאן כתחושה אישית והרהורי לבב הוא בעצם מחקר סוציולוגי ענף, ואני ממליץ לעיין.

    בנוסף, ובמובן מסויים כהמשך ישיר, יש בשיח משהו מאוד צורם בשימוש במילים. לא התעמקתי אבל אני רואה "סוציאליסטים", ו"מסיבת התה", ו"שוק חופשי" ושאר מרעין בישין. כאנקדוטה, נביא את 'יסוד' הקפיטליזם: "הזכות להחזיק בהון – וההגנה המוסדרת על זכות זו באמצעים ממוסדים". זכות זו אינה רק של עשירים, אלא גם של האזרח הקטן, היום יותר מתמיד, ואני חושב שאין עליה עוררין, מה שהופך את כולנו בראש ובראשונה ל"קפיטליסטים" לכאורה. כמובן אני יכול להגיד שמכוחה נגזרת הזכות להתאגדות, שביתה, וכיוב (שזה לא בהכרח לא נכון), ובהמשך "ללהטט" במילים ולהרחיק לכת עד 'משאבים משותפים' – מה שהופך אותי ל"סוציאליסט" לכאורה. וזה עוד ברמת הבייסיק – כשנכנס לצעדים פיסקליים או מיסוי פרוגרסיבי או הגבלות הוניות או הטבות מס – אני יכול שוב לצאת 'סוציאליסט' או 'קפיטליסט'. פחות משנה מי אתה או מה מערכת הערכים שלך, אלא מה התכניות שאתה מציע, והסימוכין להם. מנקודת המוצא הקונקרטית, ומנקודת ההסתכלות הרחבה יותר, אני ממליץ לגזור אמלגם של ערכים תומכים.

    ברור לי שהצגת דברים תחת כותרות ותיוגים שכאלה אינה נעשית ברצינות תהומית ובכוונה מלאה – אך היא חוטאת למציאות – ובפרט חוטאת לשיח בריא ודיון תורם. בבחינת "אין סכין מתחככת אלא בירך חברתה" – בהרבה מקרים (לאו דווקא כאן אם כי לעתים גם) זה כבר סתם סכינאות. בפרט בפרלמנט שלנו, בתקשורת, ואפילו אצל הכלכלנים הבכירים (לפחות אלו שהם נושאי משרה – הכלכלנים באקדמיה יחסית סבבה:). ביחד עם ההערה הסוציולוגית לעיל זה בהחלט הזמן והמקום (רוצה להגיד: לפני 20 שנה כבר היינו צריכים) לעשות עצירה ולחשוב ולשנות את השיח. השיח מאוד יצרי. הוא מונע על ידי רגשות, הרגשות, העדפות אישיות ואידיאולוגיות. בודאי שמכלול האמונות ודרך החיים האישית היא שיקול טבעי ומתבקש בהבעת דיעה, ולא משהו שאפשר 'לבוא אליו בתלונות' – אבל ברמה הזו – זה לא מקדם אותנו לשום מקום. אנחנו אולי קצת שומעים וקצת לומדים אבל לא באמת מחכימים, נכנסים בעובי הקורה, ומתקדמים באופן משמעותי, ככלל (ושוב: הכוונה לשיח בכללותו). כתזכורת, "ויכוח", במובן הקלאסי, הוא דיון (אמנם לעתים לצרכי רטוריקה והתנצחות גרידא) שבו המפסיד נחשב המנצח, כיוון שבכשלון טיעוניו – למד והשכיל. ברור שזו הצגה מאוד רומנטית, 'מתייפיפת', ותמימה.

    אני מוצא בשיח, ובפרט בבלוג ובתגובות, הרבה 'מלחמתיות'. השפה לא סתם ביקורתית אלא אגרסיבית. יש שימוש מפורש בביטויים מלחמתיים, לא רק כתגובה ל-'מלחמת מעמדות', או דיסוננס מתבקש של עמדות פוליטיות או כלכליות, אלא גם בפני עצמו, בהבעת עמדה גרידא, ובמנותק מנושא ספציפי. יש מלחמה. בודאי שנתקלים בכל מיני קריאות מתלהמות בחו'ל, ולא שאני רומז להתלהמות, אך יש שם הרבה יותר מקום לשיח רגוע קשוב ומושכל. זה אחד הדברים המעיקים והכובלים ביותר בדיון בישראל.

    צר לי, כלל לא התכוונתי להכנס לנושאים האלה, הייתה לי רק הערת 'אורח לרגע רואה כל פגע' שטותית שכזו (בהתחלה), שהורחבה 🙂 אסייג ואבהיר, הדברים נכתבו במעין שצף, ללא מחשבה מיוחדת, וללא מסקנה ספציפית. אין בכך ביקורת על התנהלות אישית, אמירה החלטית, וכו'. משער שרוב הדברים הם בגדר הצגת שביבי מידע, או פלחי מידע, או נקודות מתוך פרספקטיבות נוספות. כלומר, ובקיצור, הכוונה להוסיף נקודות למחשבה, כאשר הכל בבחינת 'הערות אגב'. בנוסף, חלק ניכר מהדברים מלכתחילה אינו רלוונטי בפורמט או בפורום של דיעות, הרגשות, ואידיאולוגיות.

  39. לכאורה, זהו בלוג בנושאים כלכליים-התנהגותיים. למעשה, מתחת לפני השטח, לא עמוק בכלל, הוא נוגע בנפש האדם. לא פלא שעפים ניצוצות. הייתי מרחיב קצת לכיוון הבסיס, האש שמבעירה את קלחת הקנאה, אבל זאת הבמה שלך, לא שלי.
    – – – – – – – –
    די עצוב לומר זאת, אבל אני מגלה את זה מדי יום עם שני הקטנים שלי, שנאבקים ורבים על אותם צעצועים למרות השפע המחריד של כלי המשחק בבית (יותר צעצועים בבית אחד ממה שהיה בשכונה שלמה לפני 30 שנה).
    רוב הזמן אתה רק מגיב בהסחות דעת למיניהן שיעניקו לך שקט לעוד 2 דקות, אבל בסופו של דבר חודרת בך ההכרה שחייבים להגיב אחרת ולעבור לפעולה אקטיבית של הנחלת מוסר. מילה קשה. התגובה המוסרית הנכונה ביחס לקנאה תהיה ברוב המקרים בדיוק ההיפך ממה שמציע הצד של שלי יחימוביץ׳. זה כואב. זה לא נעים. זה מאוד לא יפה, למראית עין. אבל מתחת לפני השטח…

  40. היי סולידית,

    פוסט נפלא! יצא איכשהו שהוואקום שהשאירו מפלגות "הימין" שהתעסקו באספקט בטחוני נטו ותו לא גרמו להשתלטות עויינת של דעות שהן לא פחות מקומוניסטיות…

    תפיסת הקורבן חזקה מאוד בקרב החברה הישראלית כיום ונראה שהעיתונות והתקשורת ניזונים מהנסיעה הזו גם טוב טוב.

    קריאה טובה, מחכה בציפייה לפוסט הבא 🙂

  41. פלברות

    המונח המקובל בסוציולוגיה כדי לתאר את התופעה שעליה את מדברת הוא "חרדת סטטוס"

  42. תודה על הפוסט. הוא אכן מעניין וקל לו למי שמעוניין להשתחרר מתודעת "עבדות"/"מסכנות" שכזו להזדהות. עם זאת, כיוון שכתבת יפה שהצריכה היא בסופו של דבר מוגבלת, ואם נרצה להתפלסף, אפשר לעשות אקסטרפולציות לעד כמה אדם צריך (הרי זו לשון צריכה), האם תסכימי שיש מקום להגביל משכורות, שעוברות איזשהו סף מאוד מאוד גבוה? אילו היה לנו מספר זהב של משכורת חודשית (לצורך העניין שהחברה תסכים עליו שבאמצעותו לא יכול להתקיים חוסר תחת התנהלות תקינה). האם מעליו ראוי להגביל את ההכנסה/בונוסים?

  43. עוד מאמר מרתק. נקודה ששווה להתייחס היא גורל הילדים העניים (יחסית). לאחרונה קראתי יותר מסקירת מחקר אחד שמצביעה על התפתחות שונה של מוחות ילדים כפונקציה של העושר החומר של משק הבית בו הם מתגוררים. במובן זה – עוני יחסי בדור א' גורר עוני יחסי בדור ב' (עניי דור ב' לא ממצים את פוטנציאל הגנטי שלהם). וזה כבר לא הוגן כלפי "העניים היחסיים".

  44. נהניתי לקרוא את הדברים. פחות נהניתי לקרוא את התגובות, כי חלקן עסק בוויכוח על תורות כלכליות ואני אינני כלכלן ואינני נכנס לבור הזה.
    אם הבנתי נכון, את קוראת לקורא להסתכל פנימה – אל עצמו, אל הכנסותיו ואל הוצאותיו. לא להביט אל האחרים.
    מבלי להסיק כאן מסקנות מקצועיות, אני מרוצה ממסקנתך ונראה לי שהיא הנכונה בפוסט הזה. הלוואי וכמה מקוראיך יתגברו על הקנאה שלהם (שאותה אני רואה בכל פינה).

  45. הכי טוב שלך. הכי! והיו הרבה כאלה קודם.
    אבל ממילא מי שיגיב פה וישבח אותך יהיה ״קפיטליסט חזירי״…

  46. 2 נושאים שבלטו השבוע בעיתונות הכלכלית:
    1. פרשת מגה. חלבו חלבו ובסוף לא נשאר כלום. והכל לפי כללי הקפיטליזם לו את סוגדת.
    2. 32, או 62, מה זה חשוב, אנשים בעולם מחזיקים הון השווה לזה של 3.5 מיליארד איש.

    וכמו שמישהו כתב למעלה: כמה כיף להיות משכיל(ה) עשיר(ה) ובריא(ה).

    • מושמושי

      רק כדי לחדד
      היה לסולדית פוסט שבו טענה שעדיף לכל אזרח לתמוך במתווה הגז ולהשקיע בדלק כי הרווח של תשובה זה הרווח שלו.
      תוך התעלמות מהצד השני של המשוואה לגבי עלויות המונופול על האנרגיה על כל תחומי החיים.

      פרשת מגה מחדדת את הפער שבין בעל מניות ובעל שליטה
      אומנם מגה אינה נסחרת בבורסה אבל היו מספיק מקרים דומים שבהם ברור שהטיעון הנל הוא במקרה הטוב בתחום התאוריה הליברטריאנית או גרוע מכך.

      • היא ממש לא אמרה את זה. אם כבר היא הראתה שזו אופציה אחת מתוך כמה, ושהיא עדיפה על חלק מהאופציות האחרות.
        היא לא אמרה שעדיף שיתקיים מונופול .

        • מושמושי

          בהתייחסות למגש הכסף שעסק במונופולים טייקונים ומגש הכסף הסולידית כתבה
          "משוכנעים שבעלי ההון אקפיטליסטים נהנים מהטבות ויתרונות בלתי-צודקים? חושבים שהם "דופקים קופה" על חשבונכם, ושטובתם חשובה לממשלה מטובתכם? ובכן, חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם. רכשו בעלות חוקית בעסקיהם של "הטייקונים" (=מניות), כך שתוכלו להנות מרווחי העתק שלהם. הייתם מאמינים שהעברת הון יכולה להתבצע מהמעמד העליון למעמד הבינוני?"

          וכמו שברור לא רק שרכישת מונופול לא פותרת את הנזק שהמונפול עלול לייצר אלא שבאופן עקרוני ומעשי בעלות חלקית על חברה דרך שוק ההון אינה שקולה לכוחו של בעל השליטה , מגה, איידיבי, ועוד אלו דוגמאות לחוסר הסימטריה.

          ולפני שאתה קופץ שוב ומודיע קבל עם ועדה שאני מתנגד לשוק חופשי ומסחר בבורסה אז תרגיע, כי אני לא חושב כך ואפילו לא כותב כך.

    • לא ברור מה אתה טוען. שלבעלים של עסק אסור למשוך רווחים מהעסק שלו? אז למה שיקים עסק בכלל?

      • מושמושי

        תראה לי איפה טענתי שאסור לבעל עסק למשוך רווחים ?
        יש לך יכולת מדהימה לקרוא בין השיטין

    • איש(3718)

      רותם,

      1. לגבי החליבה של מגה. זו דרך אחת לראות זאת. דרך אחרת לראות זאת היא שזו רשת לא יעילה שאין לה זכות קיום והחזיקה עובדים מיותרים במשך שנים רבות ללא הצדקה, כך שהעובדים הם שחלבו את בעלי המניות , ועדיף היה לבעלי המניות לסגור הרשת מוקדם ככל האפשר.

      2. "40 אנשים בעולם מחזיקים הון של 3.5 מליארד" – מי שלא מבין את משמעות המשפט הזה, לצערי נמצא בבעיה גדולה מאד בכלכלה המודרנית, והרבה לא מבינים אותו.
      מה המשמעות שלו? האם המשמעות היא שהם אוכלים ארוחות של 3.5 מליארד אנשים? האם המשמעות היא שהם טסים במטוסים כמו 3.5 מליארד אנשים? נוסעים ב 3.5 מליארד מכוניות? ברור שלא. אז איזה משמעות יש לזה? התשובה היא פשוטה, יש להם השפעה וכח כלכלים ופוליטים (ניתנים למדידה בכסף, בניגוד לעבר) כמו שיש ל 3.5 מליארד אנשים באפריקה ובאסיה.
      זה תמיד היה ותמיד יהיה. תמיד יהיו כאלו עם הרבה כח פוליטי וכלכלי, רק שהיום יש יותר שקיפות שמאפשרת לדעת מיהם ומה מפת האינטרסים שלהם ואיך הגיעו לכח ווהשפעה. בעבר לא ידעת מי האנשים האלו. ואלו אנשים רק מהמגזר הפרטי, יש עוד הרבה קובעים מהמגזר הפוליטי. ראי רוסיה של פוטין, מי יודע מי הקובעים שם ואיך הגיעו לתפקידם?

      • מושמושי

        לגבי (1)
        אפשר לומר הרבה דברים,אם אתה יודע/בעל אינדיקציות שהרשת היתה כושלת בלי קשר למשיכת הרווחים (החוקית ?) או שזו תאוריה כללית ?

        ברור שיש מקרים שבהם חברות קורסות לא בגלל משיכת דיבידנדים, אבל יש מספיק ארועים שבהם בעל השליטה מטעמיו שלו (שהם לא טובת החברה) דוחף את החברה לקריסה

        אם מצטטים מפקודת החברות לגבי תכלית החברה:
        תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין היתר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור;

        אם בעלי שליטה מיצרים ביודעין מצב שבה החברה קןרסת על ידי כך שהם ממשים את כוחם בדירקטוריון ועל נושאי המשרה הבכירים שמינו בכדי להוציא רווחים הרי שהדירקטוריון ומנהלי החברה חשופים (תאורטית) לתביעה.

        • איש(3718)

          מושמושי,

          ברור שמגה היתה כושלת, מעצם זה שפשטה רגל.

          אי אפשר ליצור מצב שכל החברות יצליחו. תמיד יהיו חברות שיצליחו ויהיו חברות שיכשלו ויסגרו. זה טבעו של השוק החופשי. וחברות שנכשלות מפטרות את עובדיהם, גם זה מטבע העניין.
          אי אפשר ליצור מצב בשוק חופשי שכל החברות יצליחו, ואף פעם לא יפטרו עובדים.

          • מושמושי

            שוב אתה מתעלם מהפרו הקטן של ריקון קופת חברה שלא לטובת החברה
            יש הבדל בין חוסר מיומנות עיסקית להכשלה מכוונת – בסוף עוד תהיה הרמת מסך

  47. מזדהה. תודה רבה לך.

  48. יש לי 2 שאלות לגבי קרנות נאמנות המשקיעות במניות בחו"ל:
    במאמר: "כך תשקיעו בזול" מתאריך 18.4.2014 נתת רשימה של קרנות נאמנות שמשקיעות בחו"ל כמו:
    5121322 , 1132265, 5117601 , 5117478 , 5118690. כאשר הסתכלתי על קרנות אלו באתר של בנק דיסקונט באינטרנט ובאתר של מאי"ה ראית י שהן משקיעות באג"ח ומט"ח. האם זה נכון? אני בכל אופן התכוונתי לחפש קרן נאמנות שמשקיעה במניות.
    2. בתעודת סל שמוגדרת כ-ETN יש תאריך פקיעה. מה זה תאריך פקיעה? האם הכסף נמחק מחשבוני בתאריך זה?

  49. מאמר מעניין מאד אכן איזהו עשיר השמח בחלקו,
    אגב יש לי שאלה אליך בבקשה אני כבר הרבה זמן עוקבת אחרי הבלוג ואני ראיתי שההוצאות שלך על אוכל הן קטנות וגם בנוסף שאת מתאמנת, את רוכבת על אופנים ומתאמנת באיקדו, האם אין לך חסרים תזונתיים? היה מאד מעניין אותי אם תוכלי בבקשה לתת דוגמא לתפריט יומי שלך בבקשה זה יכול לעזור לי, תודה רבה

  50. "בעוד עשרים שנה, כשעניי ישראל יהנו מרמת החיים ורמת ההכנסה של המעמד הבינוני היום, אפשר להיות בטוחים שהם עדיין יסווגו כעניים".
    אופטימית מדי.
    אולי בעוד 50 שנה.

  51. במדינת ישראל שר שהורשע בגניבה חוזר לאותו משרד שממנו הוא גנב.
    אני חושב שעיקר התסכול הוא על חוסר שוויון שנובע משחיתות ומריקבון מערכתי ופחות מקנאה בכך "שיש אנשים שיש להם יותר"

  52. יורם סלע

    מעדן אמיתי שפתיים יישקו. אני מאוד נהנה לקרוא את כתיבתך הרהוטה ואת הניתוח המדוייק כל כך. מצויין!!

  53. תודה רבה דורין על מאמר מרתק נוסף (הכתוב ברהיטות …כרגיל)
    נהניתי מאוד ומסכים בגדול למה שכתבת.

    הערה קטנה (ונקודה זו שזורה גם במאמרים נוספים שלך…): העובדה שכל אחד אחראי להלך המחשבה שלו וכתוצאה מכך למעשה לגורלו בחיים, עדיין לא אומרת שלא קיימת שחיתות, ריכוזיות, הוןשילטון ועוד….

    לדעתי, הרבה מהבכיינות נובעת מתחושה בחלקים גדולים בציבור – שלא חשוב מה יעשו – בכל מקרה "השיטה" לא תאפשר להם להגיע לחיים סבירים. כאמור, אני נגד הבכיינות , נגד צרכניזם, ובעד אחריות אישית…. אך גם נגד שחיתות, ובעד כללי משחק הוגנים. לדעתי, אין סתירה בין כל אלה !

    רציתי לציין שאני מאוד נהנה ממה שאת מייצרת !

    • איש (3718)

      נועם,

      מה זה "השיטה" ומה זה "תנאי חיים סבירים"?

      לכל אחד יש הגדרות שונות, ולעיתים סותרות לדברים הללו.

      יש אחד שרוצה שוק חופשי לחלוטין, והשני רוצה עבודה מאורגנת ושלטון הועדים, ושניהם אומרים שהשיטה גרועה, אז על מה אנו מדברים?

      ומה זה תנאי חיים סבירים? סמרטפון סיני ב 500 שקל זה בסדר? סוזוקי אלטו שנת 2012 ב 30K זה בסדר? או שחייבים אייפון 9 ב 2500 שקל וג'יפון דנדש ב 150K שקל? לגור באור יהודה בדירה ישנה זה בסדר? או שחייבים דירה בארלוזורובה-דיזינגופה?

  54. צר לי לקלקל את החגיגה, אבל את טועה, יש בישראל משפחות רעבות, ולא רק בגלל שהן לא אוכלות כיף כיף ובגלל שאבא/אמא שלהן מעשן יותר מידי

    נכון לשנת 2012, המצב בישראל, כמו במדינות מערביות אחרות, מתון בהרבה מאשר מצב בטחון המזון במדינות עניות רבות. שכן אין תופעה רעב המוני או תת תזונה במימדים המוניים. יחד עם זאת, המצב בישראל יחסית למדינות מערביות רבות אינו טוב. במחקר משנת 2003, נמצא כי כ-8% ממשקי הבית דיווחו על מצב חמור של אי בטחון תזונתי. פרוש הדבר קושי להבטיח קבלת מזון מאוזן, ומזון בכמות מספקת, חשש מפני מצב בו לא יהיה מספיק אוכל, צמצום גודל הארוחות, דילוג על ארוחות, ובמקרים קיצוניים המנעות מאכילה במשך יום שלם ורעב. ברוב המשפחות יש נטיה לדאוג קודם למזון לילדים, אבל חלק מהתופעות מתרחשות בקרב מבוגרים וילדים כאחד.
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F_%D7%AA%D7%96%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%99#.D7.91.D7.99.D7.98.D7.97.D7.95.D7.9F_.D7.AA.D7.96.D7.95.D7.A0.D7.AA.D7.99_.D7.94.D7.99.D7.95.D7.9D
    אפשר לעיין שם באריכות…
    וצריך להכיר במציאות שמחוץ לת"א-הרצליה

  55. בדקתי לפי נתוני הלמ"ס את היחס בין השכר הממוצע במשק לבין התמ"ג לנפש בשתי נקודות זמן – ממוצע 2006 מול ממוצע 2014. להפתעתי הרבה מצאתי שהשכר הממוצע לשנה נשאר בדיוק 63.7% מהתמ"ג לאחר 8 שנים ועליה של כ- 27% בתמ"ג לנפש וגם בשכר הממוצע.
    כנראה שבגדול ובממוצע העבד מקבל את חלקו בהגדלת העוגה במשק.
    יחד עם זאת אני מאמין שלכל ילד עני צריך לתת הזדמנות לצאת ממעגל העוני. אי אפשר להשוות את ציבור הקוראים של הבלוג הזה שחלק ממנו בחר לצמצם את הצריכה לבין ילד שנולד לעשירון תחתון ואין לו את האמצעים לפרוץ ממצב זה.
    .

    • הממוצע הוא חסר חשיבות בהקשר זה. צריך להסתכל על החציון. אם ישנם שני אנשים אחד מרוויח 100 והשני 900 אז הממוצע הוא 500. אם אחרי שנה אחד מרוויח 100 והשני 1900 אז הממוצע גדל ל 1000. זה לא בדיוק עוזר לזה שמרוויח 100… לכן יש להסתכל על הפערים – למשל בין העשירון העליון לתחתון או אפילו בין המאיון העליון למה שפעם נחשב למעמד הביניים (עשירונים 4 עד 8 ).

    • מושמושי

      tbלא כל כך אוהב את הממוצע, ממוצע רגיש לשינויים של הזנבות, ובמקרה של שכר זה יותר הטיה לכיוון בעלי השכר הגובהה צריך לזכור ש התפלגות השכר אינה גאוסיינית ובוודאי אינה סימטרית סביב הממוצע , ולכן מדד יותר יציב הוא החציון
      לפי מה שקראתי (עיתון לא למ"ס) השכר החציוני ב 2014 היה ~ 6000 ש"ח, והשכר הממוצע 8000
      מה שאומר שהממוצע מושפע מעליית השכר של העשירונים העליונים
      לגבי חציון השכר ב 2006 לא מצאתי (עדיין) את מצב החציון דאז, אם החציון עלה כמו עליית תל"ג אז אכן מצב ההכנסות נשמר , למרות שכאן יטענו המבקרים שצריך לבדוק גם את "סל הצריכה הממוצע" וזה קצת מורכב (לדוגמא עליית מחירי דירות לא נמדדת למיטב זכרוני כחלק מהאינפלציה כי זה לא "סל צריכה", ואני מבין את הטיעונים של מי שאומר שבמקרה כזה עדיף "לצרוך" דירה (שכירות) מאשר לקנות אותה)

      • מושמושי

        מצאתי – 4000 ש"ח שכר חציוני ב 2006 בערך, אז החציון עלה 50%, כלומר 50% שיפור לעומת עליה של כ 27% בתל"ג
        מעניין איפה היו עלייות השכר ? מגזר פרטי לא מאוגד, מגזר ציבורי, מגזר פרטי מאוגד (הניחוש שלי אצל העובדים המאוגדים)

        ושוב ערה אחרונה בהחלט מעניין מה השינוי בהכנסה הפנויה (שכר נטו + תשלומי העברה נטו פחות סל צריכה )

  56. מדהימה כהרגלך! נהנה לקרוא כל פוסט חדש שלך.. המשיכי כך..

  57. כתבת "עוני יחסי הוא מדד לאי שוויון". נכון. העוני היחסי כשלעצמו לא צריך, ולא יכול להיות, מטרה. אבל אי שוויון זו בעיה. בממוצע, ככל שהחברה פחות שוויונית האושר בה קטן. לכן מי שרוצה לתקן את החברה מסתכל על האי-שוויון בתור יעד רלוונטי. ובצדק. תיקון כזה אומר שהעניים יהיו באופן יחסי פחות עניים. עקומת הפעמון תהיה נורמלית יותר.

    מדוע אי שוויון מפחית את האושר הכללי בחברה? (לא את האושר האישי של אדם זה או אחר, כי תמיד יש חריגים). זה קשור לקנאה, אבל באופן רחב. זו קנאה על בסיס פערים לא הוגנים בהזדמנויות וחלוקה לא הוגנת של משאבים. לדעתי: במיוחד על-ידי המדינה עצמה.

    למשל המיסים שאני משלם על ההכנסה הצנועה שלי הולכים לשלם פנסיה תקציבית לפנסיונרים של מערכת הביטחון כך שהם יוכלו לצבור הון בקצב מהיר יותר ממני. למשל, אני צריך להשלים לילדי חינוך בתשלום כי המערכת הציבורית לא טובה, בעוד שבמגזרים אחרים החינוך מעולה ומסובסד – ככה אני מפסיד צבירת הון על בסיס קבוע. אלא רק דוגמאות כמובן.

    המטרה אינה ליצור חברה שוויונית אבסולוטית מבחינת הכנסות או צריכה, אלא חברה יותר שטוחה מבחינת פערים ממוצעים בין העשירונים השונים. חברה שבה לרוב יהיו הזדמנויות דומות להיות סולידיים ולצבור הון וביטחון. המטרה היא בסופו של דבר ביטחון לכמה שיותר אנשים. תמיד יהיו "עניים" – אנשים שהכנסתם כל כך נמוכה שהם יתקשו לצבור הון. אבל כדאי לנו לדאוג שהם יהיו קבוצה קטנה, ולא קבוצה ענקית שהולכת וגדלה כמו בישראל.

    אני לא מקבל את הטענה הסולידית שאפשר לצבור הון בכל מקרה. זו דמגוגיה. אי אפשר לצבור הון באותו הקצב בכל מקרה. יש כאלה שקל להם ויש כאלה שקשה להם. בישראל ליותר ויותר אנשים קשה, ולכן התסכול. זה לא רק קנאה פשוטה. זה תסכול שמה שנראה אפשרי ורצוי הוא מאוד קשה, ונעשה יותר קשה עם הזמן.

    בישראל זה לא רק שיש אי שוויון אלא שהוא הולך וגדל במשך הרבה שנים. כלומר, הרוב נעשה בעל פחות אמצעים, בעוד ששכבה קטנה יחסית מצליחה לצבור הון. הרוב רואה איך יותר ויותר קשה לחסוך, בעוד שלאחרים יותר ויותר קל. נכון שרוב האנשים לא קוראים לילד בשמו ("לחסוך"), אבל כשמדברים על "דירה" לזה הם מתכוונים. הכסף של מי שיש לו פחות זולג מעלה אל מי שיש לו יותר, ומי שיש לו יותר רוכש דירות, או מניות, או מה שזה לא יהיה. הפיזור המעוות הזה אינו גזירת גורל או חוק טבע. זה תוצאה של החלטות ומדיניות (מיסוי, הקלות במיסוי, פיזור השקעות ציבוריות, העדר תחרות ועודף ריכוזיות וכו'). זה לא בגלל שאנשים עצלנים ובזבזנים – אפילו שהיה אפשר לשפר גם בתחום הזה.

    אי שוויון זה משהו שאפשר לשנות באמצעות מדיניות נכונה. אפשר להתווכח מה המדיניות. אבל למה לטעון שהבעיה לא קיימת?

    • אסף ביטא זאת בצורה מצויינת. אפשר להרחיב לעוד כיוון. החברה עצמה עיוורת. הטיב לכתוב את זה 'טיפקס' – "ואת בתוך הג'יפ שלך..". אנחנו עיוורים לסיבלותם של מי שידו אינה משגת, אנו נכנעים למי שסוחט אותנו כספית-קבלנים, יבואנים ומשלמים במקרים רבים מחירים מופקעים על סחורות שבחול עולות בעשרות אחוזים פחות. היבואן מסתמך על הכניעה שלנו, וככל שישראל גדלה יש יותר נכנעים. ליבואן זה מספיק כדי לא להתאמץ להוריד את המחיר.
      בכך אנו מרחיקים עוד יותר מהישג ידו של מי שעני מאיתנו את אותו הדבר מפני שעשרות האחוזים הפרש מבחינתו לא מאפשרים את העסקה. אילו הייתה מידה של סולידריות חברתית והיינו נמענים הייתה לאחינו הזדמנות גם הוא להנות מאותו מוצר. כך שזה לא קנאה זה כעס-כעס על דברים בסיסיים. לצורך העניין קוטג'. אבל הסולידריות כנראה נגמרת בקוטג'..
      לסיכום לא רק המדינה אחראית על הפעירים, אלא הכניעה למחירים שערורייתיים עקב עיוורון למי שידוע אינה משגת. וההתעלמות הזאת מאוד מרגיזה.

  58. אני חושב שאת צריכה לעשות סדר בפורום כי מתפתח מצב שבו "הפורום הורס את הבלוג".
    בעוד שהבלוג מקדם השקעה פסיבית במדדים, בפורום נפתחים יותר ויותר דיונים בנושא מניות ספציפיות והדבר מהווה כר פורה לספקולנטים. בנוסף לדיון על מניות דיבידנדים, מתנהל דיון תחת השם המקסים "השקעות ערך". מדובר באותה גברת בשינוי אדרת: בחירת מניות על סמך פרמטרים שונים מתוך מחשבה שהמשקיע יודע יותר טוב מן השוק מה צריך להיות מחיר המניה.
    זו שטות אחת גדולה וחבל שאת נותנת במה לדיונים כאלה שמסיטים את תשומת הלב מהמסר המרכזי שאת רוצה להעביר בבלוג.

    • אני חסידה של Laissez Faire ומשתדלת לא למשטר את הפורום יותר מדי, מתוך הנחה מבוססת שגולשים בו אנשים בוגרים שמבינים את רוח הדברים וחולקים ערכים ותפיסות עולם משותפות. דווקא החלה של קו דוגמטי מהסוג שאתה מציע עומדת בסתירה לקו של הבלוג.

      • מושמושי

        +1
        אני חושב ש ה dgi לא עובדת אפילו בטווחים הקצרים סובלת מsivivorship bias)
        ושאין דרך סיסטמטית להצליח בהשקעות ערך ללא מזל מידע פנים או כשרון אישי
        עדיין כל עוד לא עוברים קווים אדומים שהגדרת אין סיבה לא להתעצבן בשקט '-)

  59. מצד אחד אני מאוד מסכים עקרונית עם מה שאת אומרת – עוני ועושר זה דבר יחסי, ואין לי ספק שזמן זה הזהב השחור (או הלבן) האמיתי של החיים – עם זאת, יש דבר אחד שחוזר בפוסטים רבים שאת כותבת שנראה לי מעניין לשים עליו דגש: בעיני גם הגישה הקפיטליסטית וגם הגישה הסוציאל-דמוקרטית, במהותם יכולות לאפשר צדק או לעודד אי-צדק. בתוכם יש גופים בעלי אינטרסים שמכופפים את המערכת והלוגיקה שלה לטובתם. דוגמא מעולה שאת נתת פעם זה ההעברה ההונית שנעשתה בהקשר של הפנסיה – לכפות עלינו להפריש כסף לקרן פנסיה ועל הדרך להעביר הון רב לבעלי הון. זאת דוגמא בעיני לכוונה טובה שמתקלקלת בדרך… אבל, ופה אני זז טיפה למקום אחר – בעיני הדגש של חברה תקינה צריך להיות על לאפשר לסוגי אנשים שונים לחיות בצורות שונות. אם אדם רוצה לחיות בצורה כלכלית מצומצמת (מבחינת הוצאות) לטובת זמן – צריכים להתקיים תנאים בסיסיים שלא מתנגדים לזה באופן אקטיבי או פסיבי (ובעיני חלק מהחרדים חיים ב״עוני״ מבחירה – ומעדיפים להשקיע את זמנם במה שהם מגדירים כחשוב). באותה מידה, זה בעיני לגיטימי בעיני שאדם רוצה להיות במירוץ העכברים ולגור בבית גדול, מכונית גדולה וכו׳ – לא בהכרח מבין את זה, אבל מקבל שיש שזה מה שהם רוצים…

    מה שאני רוצה לומר בשורה התחתונה זה שבעיני המדינה/החברה מתערבת בין כה-וכה. כל עוד היא מאפשרת חופש בחירה גבוה יותר עם איזה רשת בטחון בסיסית קיומית (קורת גג ולא בית) לאנשים שלא שפר עליהם גורלם – היא עושה את עבודתה נאמנה. כל דבר שמצמצם את המרחב הזה – בעיני רע. ובהקשר הזה, כל המדדים שאנחנו בוחנים את חיינו בהקשרם צריכים להשתנות לחלוטין…

    ותודה על הבלוג (:

  60. לרינה ומושמושי בהקשר ליחס בין תלג לשכר ושכר חציוני.
    גם אני מצאתי שהשכר החציוני עלה בין 2006 לבין 2014 הרבה יותר מהתמ"ג ומהשכר הממוצע.

    כך שגם על פי השכר החציוני אי אפשר להתלונן על גידול באי שוויון. בנוסף בשנה האחרונה הוחלט על הגדלת שכר המינימום מ 4300 בהדגרגה ל 5000 עד סוף 2016. כ 16% תוספת מה שיעלה עוד יותר את השכר החציוני.

    הנושא באמת מפתיע מול התחושה הכללית שהפערים גדלים. ההסבר הלא מבוסס שלי שמה שעולה מהר יותר מהמומצע הוא כנראה השכר של האלפיון העליון ( מנכלים וכדומה) . זה כנראה יוצר את האפקט של הקנאה והמירמור.
    עדיין יש עניים שלא עובדים כלל (או לא עובדים בשחור כמו שמקובל בכמה מגזרים). והם מכבבים בדוח העוני.

    • מושמושי

      ברשב
      מה שאני מחפש זה מה ההבדל בנוצאה של העשירון החציוני בין 2006 ל 2014
      אם הבדל מינורי אז עיקר תחושת המירמור נובעת מנושא עלות רכישת דירות
      וכאן פשוט צריך "להצביע" ברגליים ולהעדיף שכירות על רכישת דירה

  61. עולות בפוסט הרבה נקודות טובות.
    הסיבה שהחברתיים רוצים להקטין את הפערים הכלכליים אפילו על חשבון צמיחה, היא אכן תמוהה. כמעט כולנו, כולל האכפתיסטים, כאשר נשווה בין 2 עולמות, שבאחד יש פערים כלכליים קטנים, ואילו בשני פערים כלכליים מאוד גדולים אבל הן לעניים והן לעשירים הרבה יותר עושר מאשר בעולם א', נבחר בעולם ב'. ואכן טענה אחת אפשרית, למרות שאף חברתי לא יעיז להגיד אותה, מתוך כך שמה שבאמת חשוב הוא מידת האושר של האוכלוסייה, כי סביר שזו יותר נקבעת על ידי התחושות הסובייקטיבית שנובעת מההרגשה של שכבות נרחבות שהם עניים, למרות שבפועל ניתן לראות אותם עשירים בהשוואה לתקופות אחרות בהיסטוריה (אפילו הקרובה).
    היה מעניין אותי מאוד לקרוא פוסט שבו את מנמקת באופן מעמיק מדוע על פי השקפת עולמך עדיף עולם בו פערים כלכליים גדולים יותר בין שכבות המתחלקות בעוגה גדולה יותר לבין עולם שוויוני יותר המתחלק בעוגה קטנה יותר. כמובן לא הסבר מדוע קומוניזם זה רע…
    אני מסכים לחלוטין עם עמדותייך אבל לדעתי פשוט לא ניתן לשנות את ההשקפה הממאירה של של עוני יחסי מהיסוד. אנחנו פשוט יותר מדי מתוכנתים באופן טבעי לתודעה תלוית סטטוס חברתי. אמנם בודדים רציונליים יצליחו לראות מעבר למטריקס, אבל לרוב האנשים הדבר יגרום סבל, ולא בהכרח אושרם פחות חשוב..? אני לא יודע. אין ספק שלסוציאליסטים יש יד עיקרית בהקניית תחושת העני חסר האונים הנדפק.
    פוסט יפה. תודה.

  62. מרשים. לא יכולתי להנסח זאת יותר טוב.

  63. כלכליטוס

    יום אחד, קרה נס, וכל עובד הרויח פי עשר ממה שהרויח קודם!
    וראה זה פלא:
    דוח העוני היחסי, נותר בדיוק כשהיה!….

השאר תגובה