בית » עצמאות כלכלית » נגבו את הטוסיק של עצמכם

נגבו את הטוסיק של עצמכם

לעצמאות כלכלית יש יתרונות רבים.

הרווחה הכלכלית שלי, לדוגמה, אינה תלויה במנהל נוירוטי, בלקוחות מטורללים או בביצוע מטלות חסרות תוחלת. קורת הגג שלי אינה תלויה במידת היכולת שלי לממן את חופשותיו של פקיד בנק זה או אחר. אני לא צריכה לסחור בזמני היקר תמורת כסף, והשינה שלי ערבה מזו של הישראלי הממוצע.

ישנן שתי דרכים משלימות ואפקטיביות להגיע לעצמאות כלכלית תוך זמן קצר.

דרך אחת היא להגדיל את ההכנסות באופן דרמטי. דרך אחרת, מעשית הרבה יותר עבור רובנו, היא לצמצם את ההוצאות באופן חד לא פחות.

הישענות עצמית – היכולת לבצע בעצמך מה שאחרים מציעים תמורת תשלום – היא חלק מהותי מאותו צמצום. זו הסיבה שאני מבשלת בעצמי, מתקנת דברים בעצמי, וכן, כפי שכתבתי כאן בעבר – אפילו מנקה ומכינה חומרי ניקוי בעצמי.

יש אנשים שסבורים שגישת ה"עשי-זאת-בעצמך" מהווה נטל על החירות שלי. אחרים אף הרחיקו לכת וטענו שהחירות עליה אני כותבת חירות היא מדומה. הרי איך אני יכולה לומר שהזמן שלי שייך לי אם אני נדרשת להקדיש חלקים משמעותיים ממנו ל"עבודות כפיים" כמו ניקיון, בישול ותיקונים בבית? במקום להשתעבד לחיי דלות וטרחה, כלום לא עדיף שאשוב למעגל העבודה, ארוויח היטב ואשלם שכר הולם לבעלי מקצוע שיעבדו בשבילי?

יתרון יחסי

הטענה הזו מבוססת על עיקרון כלכלי המכונה "יתרון יחסי".

העיקרון קובע כי במונחים של יעילות כלכלית, כדאי לכל ישות להתרכז בתחום בו היא מתמחה, ולסחור עם ישויות אחרות בכל תחום אחר.

כך, למשל, מדינת ישראל מתמחה בייצור וייצוא נשק והייטק, אבל מייבאת טקסטיל מסין. זו גם הסיבה שלכל אדם יש "מקצוע" או תחום התמחות משלו: משה החשמלאי ישלם לאיציק האינסטלטור כדי שיפתח לו סתימה ולישראל יועץ המס כדי שיגיש בשמו דו"ח שנתי למס הכנסה.

כל אחד ממלא את תפקידו. כל אחד מומחה בתחומו. כמו חרקים בכוורת או גלגלי שיניים במכונה משומנת.

מי שהורגל מגיל צעיר להתמחות בתחום צר כלשהו ולבלות 50 שנות עבודה במקצוע, יתקשה להבין מדוע כלכלנית לשעבר טורחת לספר את עצמה, לתקן את הבגדים שלה בעצמה, להתנייד ללא מכונית, לתחזק את האופניים שלה בעצמה, לגדל ירקות במרפסת ועוד להכין מהם ארוחות בריאות.

כרגיל, קשה לצאת בהאשמות.

עבדי המשכורת לכודים במעגל קסמים אכזרי: הם מקדישים את רוב משאביהם הפנויים למקום העבודה, ואת השכר שהם מקבלים הם מבזבזים על שירותים ומוצרי צריכה מתכלים. הם גדלו לאור הביטוי המודרני של חוק היתרון היחסי, "מיקור חוץ": אם הם נתקלים בבעיה שאינה קשורה לתחום התמחותם – הם קונים "פיתרון" בשוק.

במצב זה אין כל טעם בפיתוח כישורים ומיומנויות אישיות, על אחת כמה וכמה כשאפשר לקנות אותם בקניון או לשכור מאמן אישי צמוד. ככל שהם נעשים תלויים יותר במוצרים ושירותים חיצוניים, כך מתחזקת תלותם במקור הפרנסה שלהם – מקום העבודה. (*)

מאחר שמרוב האנשים מצופה לעבוד רוב היום, הזמן הפנוי הופך למשאב נדיר מאוד. כשרוב השבוע נשרף במשרד ובפקקים, לאנשים אין את החשק והיכולת לבשל, לנקות, לתקן דברים בבית או אפילו לטפל בילדים. הם מעדיפים לקרוס מול הטלוויזיה בסלון ולשלם למישהו אחר שיפתור להם את הבעיה.

אין זה מפתיע שהם מדברים על מטלות הבית במונחים כמו "שיעבוד".

הישענות עצמית

אני מבחינה בין שלוש קטגוריות של מוצרים / שירותים:

א. הכרחיים לא ברי השגה: מוצרים / שירותים חיוניים, עתירי משאבים וידע, שהאדם הסביר אינו יכול לספק לעצמו ללא עזרה חיצונית (לדוגמה: סיבים אלקטרואופטיים, ניתוחי כריתת תוספתן) **
ב. הכרחיים ברי השגה: מוצרים / שירותים חיוניים שהאדם הסביר יכול לספק לעצמו (לדוגמה: הכנת שימורים, רהיטים, בגדים)
ג. מיותרים: מוצרים / שירותים שמזיקים לאדם הסביר (לדוגמה: סיגריות, יועצי אופנה למיניהם וכו')

כשמדובר במוצרים ושירותים מקטגוריה א' – אני רוכשת רק את הטוב ביותר. מוצרים ושירותים מקטגוריה ב' – אני מכינה בעצמי. מוצרים ושירותים מקטגוריה ג' – לא נכנסים אלי הביתה.

כך, במקום לקחת חלק במעגל האימים שתואר לעיל, אני מגבילה את מיקור החוץ למינימום ההכרחי הנדרש (תוך העדפת איכות על פני כמות ***) ומעדיפה מיקור פנים של כישורי חיים יומיומיים.

במקום לנסוע מהבית לשוק, אני לוקחת "פתרונות" מהשוק הביתה. כך אני מקטינה את התלות בספקי שירותים חיצוניים ולא זקוקה להם ביומיום. כך אני גם מצמצמת את התלות במקור הכנסה מסוים. חוסר התלות הזה הוא תנאי הכרחי לעצמאות כלכלית.

הישענות עצמית לא רק שלא גוזלת ממני זמן – היא אף משפרת את איכות חיי במספר היבטים:

זמן: במונחים מוחלטים, המטלות מהוות נתח זניח מכלל הזמן הפנוי שלי ומוגבלות לשעות ספורות בשבוע. לו הייתי צריכה לחזור לעבוד כדי לשכור אנשי מקצוע, הייתי צריכה "למכור" זמן יקר וארוך משמעותית.

כסף: כאשר שוכרים איש מקצוע, התשלום עבור שירותיו כולל "מעטפת" רחבה ומיותרת של בטלה. התשלום הזה נחסך כאשר אני עושה זאת בכוחות עצמי.

איכות: אני מאמינה שייצור ביתי עולה בפרמטרים רבים על ייצור חרושתי. קווין קרסון כתב על זה ספר מצוין שזמין להורדה חינם כאן.

אני לא מרגישה "משועבדת" לעבודות הבית. הישענות עצמית, כשמה כן היא, עצמית. לא בכדי כתבה הקוראת אורלי כי  "לנגב לעצמך את הטוסיק זו עצמאות. לנגב לאחרים את הטוסיק זו עבדות."

ואף על פי כן, אינני מאמצת את גישת ה"עשי זאת בעצמך" רק מפני שזו האופציה הזולה, היעילה והאיכותית ביותר. אני בוחרת בה מפני שאני יכולה לעשות זאת. מפני שאני לומדת מכך. מפני שאני נהנית מכך. מפני שאני מרגישה שאני מפתחת ומתרגלת כישורי חיים שרוב האנשים איבדו מזמן.

גם אם זה לא תורם לצמיחה במשק או לתוצר הלאומי הגולמי, כשאדם רוכש מיומנויות יש מאין, מובן שלתהליך יש ערך בפני עצמו.

אני לא רוצה שהעולם יוגש לי, כמו חוויה תיירותית טיפוסית, ארוז בתוך אריזה יפה שעיצבו לי מומחים. זה אולי יעיל ואפקטיבי מבחינה כלכלית, אבל קניית מוצרים ושירותים שאני יכולה לספק לעצמי שקולה בעיני לבזבוז מנוון.

אני מעדיפה ללמוד, לתרגל ולשפר מיומנויות חדשות במקום להמשיך לפעול בגבולות הצרים של תחום ההתמחות המקצועי שלי במשך עשרות שנים. הרי מה הטעם לעבוד כל חייכם, לייצר מוצר / שירות אחד בלבד ולצרוך את כל השאר?

כמאמרו של הנרי דיוויד ת'ורו: "האם לנצח נותיר את תענוגות הבנייה בידי הנגר בלבד?"

בשורה התחתונה

חוק היתרון היחסי הוא היפוכה המוחלט של הישענות עצמית, אותה אני מגדירה בתור יכולתו של אדם לתת מענה לצרכיו הבסיסיים (מזון, מקלט, בריאות) מבלי להיות תלוי באף אדם אחר.

הישענות עצמית, בתורה, היא התרופה היחידה להיעדר תושיה, לחוסר אונים ולרחמים עצמיים. כפי שכתבתי בעבר, רחמים עצמיים הם המכשול המרכזי המפריד בין מעמד הביניים לבין המעמד החופשי.

את המסקנה המתבקשת אשאיר לקורא הנבון.

(*) מובן שבמצב זה תעשיית השירותים תשגשג. אם להיות בוטה, הדרך המרכזית לעשות כסף בימינו היא לשכנע אנשים אחרים שהם צריכים מומחה שידאג להם, יחסוך להם זמן .

(**) מכאן שאני לא מתנגדת להתמחות באופן גורף. אם אדם בוחר להיות רופא, רואה חשבון, או טייס קרב ולהישאר במקצוע במשך רוב חייו, מוטב שישקיע מאמץ במקצוע הזה ולא בתחומים אחרים.

(***) כלל האצבע הוא כזה – אם אין לי זמן פנוי, ואין לי יכולת בסיסית, ולא צפוי שאשתמש ביכולת הזו בעתיד יותר מפעם אחת – או אז אבצע מיקור חוץ. זו הסיבה נניח שאני לא אוכלת במסעדות (הרבה יותר כלכלי, במונחים של זמן וכסף, לאכול בבית), אבל בשמחה מוכנה לשלם למישהו שיעקור לי שן בינה או יעצב לי לוגו.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

63 תגובות

  1. היי דורין!
    כרגיל -פוסט מעולה!! הלוואי שהידע שאת חולקת בבלוג היה ידוע לי בצעירותי…..בלי ספק הייתי היום פנסיונרית.
    אבל לפחות אני רואה אור בקצה המנהרה… תודה!!!!

    • היי דורין! אני עוקבת ואוהבת ומסכימה עם כל מילה. רציתי לשאול דבר אחד- מה את מתכננת לשלב בחיים בו תיהי מבוגרת וחלשה מכדי להפיק עבור עצמך את כל המוצרים האלה- האם עד אז לא תצטרכי יותר כסף ממה שאת רגילה להוציא כדי לטפל בעצמך? (שלא לדבר על עלויות של בית אבות\ מטפלת אישית\הוצאות רפואיות בלתי צפויות). במיוחד לאור ההחלטה לא להביא ילדים (שהם לרוב לצערנו אלה שנושאים בנטל טיפול בהוריהם המבוגרים). תודה!

  2. דורין היקרה, מה שכתבת בפוסט הזה, אולי היה נכון לימי קדם. בעולם המורכב של היום, זה לא ראלי. הידע הטכנולוגי לייצור מוצרים שונים כ"כ התפתח מאז והמורכבות והמחיר של כל הטכנולוגיה כ"כ יקרים, שאת יכולה להשקיע לצורך הדוגמא, חצי שנה מחייך רק בשביל להשיג בכוחות עצמך וללא מימון את הידע, חומר הגלם והאביזרים לייצור חגורה אחת, אבל זה לא ראלי ולא מעשי. אלא אם כן את רוצה להסתובב עם חבל קשור למותנייך. אותו כנ"ל למברשת ניקוי, לכוס זכוכית, לכף ומזלג פשוטים, לכסא ושולחן, לכרית, אפילו גרב פשוטה שנתפרת היום נעשית בטכנולוגיה מתקדמת ומפותחת שלא הייתה קיימת לפני 200 שנה. אולי זה המחיר שאנחנו משלמים על הקידמה?. גם אני לא מאושר מ'מירוץ העכברים' שלי ואני מנסה לצמצם צריכה ולבדוק את עצמי כל הזמן. אבל מה שכתבת כאן, ככל הנראה, אינו פיתרון מעשי בעולם המודרני, אלא אם מצטרפים לאיזה שבט באמזונס ואז אפשר אולי להיות הכל, כולל: חקלאי, רועה צאן, צייד, דייג, מטפל, מבשל, מתקן, תופר, לוחם, איש דת ורופא אליל.

    • רועי היקר, מה שכתבת בפוסט זה, אולי היה נכון לתחילת התקופה המודרנית. בעולם עתיר הידע של היום, זה מאוד ראלי 😉

      וברצינות, מדברים היום על "המהפכה התעשייתית השלישית", במסגרתה אנשים יוכלו ליצור ולייצר בכוחות עצמם, תוך הקטנה משמעותית של "עלות הכניסה" או תקופת הלימוד הנדרשת.
      זה נכון לתחומים כמו הדפסה תלת-מימדית, שהייתה עד לפני כמה שנים תחום יקר שנמצא רק בתעשייה, עובר לעולם הביתי בחומרים פלסטיים ובשנים הקרובות העלות תרד גם להדפסה בחומרים מרוכבים ובמתכות.
      המשמעות היא שתוכל לשרטט ולייצר משהו בעצמך, אבל גם להוריד עיצוב של כוס ולהדפיסה.

      זה נכון גם לתחומי ידע רבים שכיום הופכים ליותר נגישים ללא-מומחים, דוגמת אלקטרוניקה, תכנות ומיקרו-מחשבים.

      אני חושב שהמודל הנכון, לפחות עבורי, הוא התמחות בתחום אחד תוך לימוד רמה מינימלית מסויימת בתחומי ידע ומיומנויות נוספות, על מנת ליצור ביזור וכן עניין.

      ממליץ על הכתבה הבאה, למרות שהיא מחלחליסט:

      http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3592594,00.html

    • סולידית, הפוסט מעולה, ומעורר השראה, כשגור אצלך.
      אני מסכימה עם רועי בקשר לרוח הכללית של דבריו, וגם לוקחת פיסות חשובות מתשובתו של טל אליו.

  3. כן, איפה אורלי באמת? לא ראיתי אותה כבר הרבה זמן.
    נראה לי שמאז הציטוט האלמותי היא התהפכה על הבלוג.
    היא בטח קונה עכשיו בושם של קוקו שאנל בדיוטי בדרכה לחופשת סקי באספן.

    • עוגיית ריבה

      או שאולי היא מבקרת בסניף הדגל של iDigital, עושה שופינג של אייפונים ואייפדים
      ולאחר מכן טסה לחופשת גלישה בביירון ביי, אוסטרליה.

      • יתכן שברגעים אילו ממש היא טובלת עוגיית ריבה בקפה המשובח מצואת חתולי הסיבט במחלקה הראשונה במטוסה הפרטי בדרך לקורס צלילה אקסטרים באיים המלדיבים. 

        • או שהיא נכנעה סוף סוף לחיזוריו העקשניים של אוליגרך מיליארדר בן 98 מתוך חישוב שעם מאמץ קל מצידה והתקף לב קל מצידו היא מסודרת לכמה גילגולים.

          • צחקתי בקול 🙂

          • אני רק מקווה שבקרות המקרה המצער לא תשכחי כמה מחברייך לבלוג שבשל חולשת אופיים אין להם בעיה לנשום כמה נשימות מיותרות של חמצן.

  4. אני מעדיף לעבוד בעבודה מעניינת ולא לבלות את זמני בניקיון, תפירה והכנת שימורים. To each his own, כנראה.

    • דורון,תוסיף וללקק לבוס ,ולפחד מפיטורין,,ולשלם לעשירים ריביות, לפחד מפקיד הבנק,לשלם לחברות הכבלים 4000 שקלים בשנה(40.000 בעשר שנים),ולעבוד בשביל כל התענוגות הנ"ל 40 שנים כל יום.

      אחלה חיים.

      • מחזיראור

        למה חייב להקצין?
        אפשר להתפרנס מעבודה שמוצאת בעינך מבלי ללקק לבוס או לפחד מפיטורין.
        הרי אם יפטרו אותנו, בסה"כ נצא לחופש, זה ממש לא נורא.
        אפשר גם לא להחזיק טלווזיה בבית ועדיין לשלם למנקה כי בעבודה שלך אתה מרוויח לשעה פי שתיים ממנה ואתה שונא לנקות פי 10 ממה שאתה שונא לקום בבוקר לעבודה.

        למרות שסעיף א וג' של הסולידית בהחלט מוצדקם ורובנו נחתום על כל מילה, סעיף ב' הוא עניין לשיקולים סובייקטיביים.

        אני יודע להכין שימורי עגבניות, אבל אלו של המעדנייה טעימים יותר ובהם אבחר.
        אני יודע לנקות את הסיפון ולשחרר סתימות, זה לוקח לי 10 דקות, אז אעשה זאת בעצמי.
        אני יודע לסרוג, אבל זה מביא לי את הג'ננה, אז אני ארכוש סוודר כשמתחשק לי.
        את הרהיטים שלי אני משפץ כתחביב, ולמעשה אני מפסיד עליהם כסף. אם הייתי שולח אותם לנגר מקצועי זה היה עולה לי פחות (כי בזמן הזה הייתי עובד ומרוויח יותר מעלות השיפוץ), וגם הייתי מקבל מוצר באיכות טובה יותר – כאמור תחביב.

        בקיצור.. הכל מתמטיקה, והכל אישי.
        אין כלל אצבע שיתאים לכולם.

  5. לפני כשנתיים לקח אדם יקר מאוד ומשעשע עד דמעות את נפשו בכפו, קראו לו נפתלי מנדלוביץ' (מנדי).
    למנדי הייתה הרצאה שנקראה "ניהול ההון האישי והמשפחתי" ובהרצאה זו הוא תיאר בלשון ציורית וכל כך מצחיקה את הסיבוב סביב הזנב של המעמד העובד.
    הוא נתן דוגמה לכמה עולה מנקה לבית, כמה עולות שיחות מיותרות בטלפון הסלולרי, כמה עולים הירקות והפירות שקונים ואז זורקים, כמה עולה קנייה מיותרת ומשועממת בקניון ושטויות שקונים לילדים וכו' וכו', בסכימה הוא הראה שזוג עם שני ילדים שמכניס כ-20000 ש"ח ברוטו בעצם הולך לעבודה כדי להרוויח פחות מ-5 ש"ח בנטו, והוא היה שואל "בשביל 5 ש"ח לקום בבוקר? כבר עדיף לחתום בלשכה".

    בנובמבר 2008 הוא פתח לי את העיניים, ואת מה שקרה בשוק בת"א החל מה-27.11.2008 (יום ההרצאה), בואכה מרץ 2009, ועד מאי 2011 סיפרי ההיסטוריה והגרפים מספרים מספיק טוב.
    אני חייב לאיש היקר הזה את הפנסייה המוקדמת שלי.

    דורין היא הגרסה הנשית והאינטרנטית לפתיחת המחשבה לכל מי שרוצה להתבונן אחרת ולא כל כך מצליח לקבל כיוון מרוב מיסוך.

  6. השוקיסט

    קצת מוזר ששכירים כותבים לך שאת זו שנמצאת בחירות מדומה , כנראה שלא משנה כמה חזק תצעקי הם יעדיפו להשאר לשבת במערה …

  7. את בונה לעצמך את הרהיטים ותופרת את הבגדים?

  8. עוד חיסרון לשיטת ה outsource הוא בין ספק השירות להוצאה שלנו שהיא מתוך הנטו אחרי מיסים בא שוב מס הכנסה כי ההוצאה נטו שלנו היא ההכנסה ברוטו של ספק השירות. כשאנחנו עושים זאת בעצמנו אנחנו חוסכים מס.
    חוץ ממס יש גם הוצאות נסיעה, תשלום על זמן הנסיעה, מינימום תשלום לביקור, אמינות השירות (כמה פעמים נותן השירות ״פתר״ בעיה שלא קיימת אבל לא פתר את הנושא שלשמו הוזמן והתקלה חזרה לאחר זמן מסויים), תיאום הזמן הפנוי שלנו עם זמן נותן השירות ובטח יש עוד.
    עם זאת יש דברים שאין בהם ברירה. אני לא רואה את עצמי מתקן תקלות חשמל או אינסטלציה מסובכות בגלל פוטנציאל הנזק.
    מהצד השני ידע בסיסי בתיפעול ואחזקת רכב ושאר כלים בהם אנחנו משתמשים יכול לחסוך המון.

    • איש (3718 )

      18% מעמ
      30% מס הכנסה שולי (אם מרויח מעל 13K בחודש)
      16% בטוח לאומי + מס בריאות.

      כלומר, מתוך כל שקל שאני משלם לאינסטלטור או חשמלאי , 64% הולכים כמיסים למדינה.

      לכן אני עושה הכל בעצמי, שום אידאולוגיה גדולה.

      בעתיד אולי יטילו מיסים על עבודות שאנו עושים עבור עצמנו בבית …

  9. כ. בראון

    לא יודע, לא השתכנעתי. כמו שכתבו לך בתגובה למאמר אחר, עדיף להשתמש ביתרון היחסי. אין לי שום רצון לעשות התמחות באינסטלציה מעבר לפעולות פשוטות ביותר. אני מעדיף לעבוד שעה מול המחשב במשרד ממוזג בעבודה שאני אולי לא כזה אוהב אבל בהחלט לא שונא בידיעה שזה ימנע ממני שעות של התעסקות מלוכלכת עם צנרת ואסלות וכו'.
    בסופו של דבר את בדיוק "עבד" כמו כולם. כשיתפוצץ לך צינור או יסתם הכיור את עדיין "משועבדת" עד לפתרון הבעיה. לך זה יקח 3 שעות של התעסקות. לי זה יקח חצי שעה במשרד + תיאום מול בעל מקצוע.
    מצד שני, בגלל שיש לי ידע בסיסי בחשמל, אני לא מזמין הביתה חשמלאי על כל בעיה. אבל אני מאוד מבין אנשים שכן. במיוחד תחום כמו חשמל שיש בו גם סכנה כאשר אין מיומנות טובה.

    • הגזמת מעט
      תשלום לאינסטלטור הוא סביב כמה מאות שקלים לביקור לבעיה פשוטה, בעיות מסובכות יותר יקרות הרבה יותר. אולי אתה מרויח טוב אבל לרוב מכריע לא תספיק חצי שעת עבודה אלא יותר לכיוון חצי יום עבודה במקרה הפשוט והוצאה גדולה בהרבה אחרת. זה בלי לקחת בחשבון את זה שלקחת כמה שעות חופש כדי להיות בבית עם נותן השירות בזמן יום העבודה שלך לרוב (כי גם להם יש חיים מחוץ לשעות העבודה) בעוד כשאתה עושה זאת בעצמך זה בזמנך החופשי.
      לרוב פשוט אין ברירה כי אין לנו את המיומנויות המתקדמות לפתרון תקלות לא פשוטות אבל זה לא נכון יותר מבחינה כלכלית. להגיד שמבחינה כלכלית עדיף לעבוד פשוט לא רלוונטי ל 90% מהציבור שלא מרויח מאות שקלים לשעה.

  10. פוסט מצויין!

  11. איפה לומדים לעשות את כל ה"עשי זאת בעצמך"? ומה עושים כשלא כלל כך טובים בזה?… 🙁

    • גיליתי ש-Youtube, אם מסננים את החתולים והתינוקות, הוא מקור די מדהים לרכישת מיומנות.
      מזמינה אותך לעיין גם בקישורים המופיעים בפוסט הזה, תחת סעיף 14.
      התשואה על ההשקעה כאן היא של מאות אחוזים – שווה להשקיע 🙂

      • הרגת אותי עם החתולים והתינוקות… ולמי שעדיין לא קרא – הפוסט שבקישור שווה זהב.

  12. אותי מעניין מה גרם לך לשנות את אורח החיים בצורה כה קיצוני?
    מה למשל מקור הרתיעה / הסלידה מעבודה כשכירה?
    תוכלי לתאר את עבודתך בתור כלכלנית באנגליה? האם קרה אירוע טראומטי/מכונן במקום העבודה ההוא שגרם לך לראות את המציאות בצורה שונה ולעשות שינוי של 180 מעלות? האם היו פיטורין לא מוצדקים? הטרדה מילולית/פיזית?

    • התשובה הקצרה היא שפשוט נמאס לי – תוצאה של שחיקה מתמשכת. זה לא היה מעניין / עסיסי / צהוב כפי שאתה רומז, מצטערת לאכזב. אולי אכתוב על כך ביום מן הימים.

  13. לא רק שאני מתקנת בעצמי, פותחת סתימות ומנסה להבין את המכשיר בעצמי לפני שאני קונה חדש (וגם אז נדיר שאקנה משהו חדש. אני אקח מ"אגורה"), אני מוכנה להכניס את היד עד לעומק השירותים או החור במקלחת ולשלוף את כל הג'יפה בגלל כפפות ולעשות את זה כל יום ולא לחזור למשרד.

    • כמה רע היה לך במשרד. את באפת מעדיפה להכניס יד לביוב מאשר לשבת מול מחשב במשרד עם מזגן? אולי עבדת במקומות לחוצים או עם בוס מרושע. במרבית המקומות זה לא כך. אני עובד בחברת הייטק גדולה. הבוס ממש נחמד, אין לחץ, יש חברה מדהימים.. מעדיף לעשות שעה נוספת מאשר לשחרר סתימות מורכבות או לעבוד עוד יומיים כדי לשלם למישהו שיצבע לי את הבית. זה לא שאני לא יכול או לא יודע איך, פשוט מעדיף לתכנת מאשר להתעסק עם הרולר והצבע. מה גם שבעל מקצוע איכותי יעשה כמעט תמיד עבודה טובה יותר מחובבן.

      • רועי, זה בדיוק מה שכתבתי. ביוב ולא משרד.
        גם אני עבדתי בהייטק. חבר'ה מדהימים? מה מדהים בהם? במקומות עבודה זה רק סמול טוק. היו לכם שיחות עמוקות בזמן העבודה? תמשיכו להיות חברים גם אם תעזוב?
        אני אגיד את זה בצורה אחרת: לא נולדה העבודה שתצמית אותי למשרד ל-9 שעות.

        • היי שירה. אני כבר בגיל 28 שנה אחרי שהצטרפתי להייטק האומלל הזה התחלתי לתכנן פרישה ( האמת שכבר לפני – אבל אז התחלתי לדבר בגלוי ) ועכשיו אני רואה אנשים שלא הייתי מאמין עליהם בשנות השלושים מתים לפרוש בגיל ארבעים (בין השאר זכורה לי האמרה שגם אם היו מרוויחים מינימום היו נשארים בענף – פחחח 🙂 ).
          בקיצור אל יתהלל חוגר כמפתח. דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

          וכמובן שיש את היוצאים מן הכלל – אבל אני מכיר רק אחד כזה.

        • בשביל זה המציאו את המשרות החלקיות, ימי החופש ועבודות הפרילנס!!

          להיות שכיר ניין טו פייב זה באמת מבאס, אבל מצד שני זה גם מבאס לעבוד קשה במשמרות כפולות כל שנות העשרים, בשביל להגיע לפרישה מוקדמת בגיל 30 פלוס.

          נראה לי אחלה דווקא לחלק את שעות העבודה בין 2-3 עשורים.. לא לעבוד קשה מידי אף פעם ולהרשות לעצמך שנת שבתון פה ושם.

          • בריזבלוק, אני לא יודעת. לי יש בעיה גם עם עבודה חלקית. כי כשאתה מחויב למשהו גם אם זה לשעתיים ביום, אתה לא חופשי. המחויבות לעבודה תופסת מקום במוח שלך שמפריע לעץ החופשי שהוא אתה, לצמוח. אם העבודה מהבית ואין לחץ לעשות אותה זה כבר נשמע יותר טוב. אני למשל, בזמן הפנוי, עורכת סרטוני וידאו. עושה את זה בכיף, בזמן שלי. זו בעצם "עבודה" אבל אני לא עושה את זה לפי שעון ולא הולכת למקום עבודה לתקוע את עצמי שם ולהתמודד עם אותו חרא, רק בפחות שעות.
            אם יום אחד אצטרך לחזור למשרד אז אולי עדיף ל-9 שעות שאז יש כסף שאפשר לחסוך וכמו שכולנו יודעים, מי שמכיר את המשחק, יכול לגרבץ כמה שעות ביום ולעשות רוח של עבודה. זה מה שעושים החכמים שמתקדמים הכי מהר גם.

  14. מה לגבי כלי העבודה שאת צריכה לעבודות הללו (מכונת תפירה, משור חשמלי וכו')? מדובר בהוצאה לא קטנה למי שרק צריך להשתמש בהם מפעם לפעם. האם את שוכרת אותם?

    • לפעמים. אני מאמינה גדולה בשווקי קח-תן למיניהם (אגורה, קטגוריית "למסירה" ב-יד2 ועוד) – יש שם מציאות של ממש.

  15. גם אני וזוגתי עושים את רוב המטלות השוטפות בעצמנו. כשמדובר במטלות לא שוטפות, כמו תיקונים, זו לא שאלה בכלל שאנסה לבדוק אם אני מסוגל לפתור את זה בעצמי (או להשיג עזרה בחינם מקרוב/חבר), לפני שאקח עזרה בתשלום. למעשה, בשנתיים האחרונות לא היה בדירתנו אף בעל מקצוע, למרות שיש בה "קצת" יותר מ-121 חפצים שצריך לתחזק. בכל זאת, משהו בפוסט הפריע לי.
    מה שמפריע לי, ולא בפעם הראשונה, בגישה של "זה עובד אצלי אז זה צריך לעבוד גם אצלך", הוא ההתעלמות מסגנון חיים אחר, ולפעמים גם חוסר הנכונות לכבד את הבחירה שלי לחיות אחרת מהסגנון המומלץ כאן, שבא לידי ביטוי בכל מיני רפרנסים לסרט המטריקס, ושאר אמרות אופי שיפוטיות.
    סגנון החיים ה"אחר" שלי, כולל את ההחלטה להיות הורה לילדים. הייתי רווק שחי בדירת שותפים, והייתי הורה לילדים, ואני יודע מה מבין השניים מתאים לי יותר. ובכל זאת, לבחירה שלי יש מחיר. רווקים מנגבים רק את הטוסיק של עצמם, אבל הורים מנגבים גם טוסיקים של אחרים. כמות הנקיונות, קניות מזון, בישולים, כביסות, תיקונים ושיפוצים היא לא באותה סקאלה. הפנאי שאובד בגלל הזמן שלוקח לעשות את כל העבודות השוטפות משמעותי, במיוחד אם מדובר באנשים עובדים (וכשמפרנסים ילדים, עובדים). מבלי לגרוע מנכונות הטיעון שתיקונים פשוטים הם יותר זולים (גם בזמן וגם בכסף) בשיטת "עשה זאת בעצמך", תצטרכו לכבד את זה שלא רק שלא תמיד מתחשק לי לבנות רהיטים בעצמי, ולפעמים אפילו מתחשק לי לקחת הפסקה מה"שוטף" ולקנות בכסף שרות שיכולתי לקבל לבד, למשל אוכל במסעדה.
    מעבר לזה, כיף לי להתברגן. בתור רווק, חייתי בדירה ישנה עם קירות סדוקים ובלטות ששקעו. היום אני חי בדירה מעוצבת, וזה ממש כיף. הכל נקנה מכספנו ולא מכספי הלוואות, ומתוך תכנון פיננסי מסודר. רבות נכתב (לדעתי גם בבלוג זה) על זה שבעלות על דברים לא מביאה אושר, ותחושת הריגוש בעת קניה של משהו חדש חולפת ומשאירה חור. הרשו לי לחדש לכם: זה לא נכון. אני מתפעל כל יום מהבית שאני גר בו. אני מוכן לכבד את אלו שמעדיפים להישאר בדירת הרווקים המתפוררת, גם לי זה התאים פעם. כבדו את רצוני לא לחזור לשם.

    אגב, גם אני "חצי פרשתי" לפני מעט יותר משנה. בגלל תחושת משבר, עזבתי קריירה בתחום מאוד מתגמל (כספית) ועברתי לעבודה שמשלמת פחות, אבל מאוד גמישה בשעות ולטעמי יותר מהנה. אני מודה על הנסיבות שאפשרו לי לעשות את השינוי הזה, ולמרות שחלק מהנסיבות האלו הן בזכותי (לימודים, עבודה, חסכון, ניהול השקעות) אני לא עוור לכך שתרמו לכך גם נסיבות חיצוניות (עזרה משמעותית מהמשפחה בתחילת הדרך, להוולד למשפחה ממעמד לא נמוך, להוולד בריא ולהישאר בריא, חינוך פיננסי מגיל צעיר וכו), שבלעדיהן ספק אם השינוי היה אפשרי, ומשתדל לא להיות שיפוטי כלפי אחרים, שאולי היה להם פחות מזל.

    • אני לא מנסה לכפות את סגנון חיי על אחרים, אלא להציג זווית הסתכלות שונה. למען האמת, אני חושבת שרק 5% מהקוראים כאן יוכלו לאמץ 100% מדבריי כפשוטם. לכל אחד יש נסיבות חיים ייחודיות, ואני מאמינה שאנשים שונים מפיקים מהבלוג לקחים שונים.

      כך או כך – אני מכבדת את העובדה שאנשים עושים בחירות שונות – כל עוד שהם מבינים שהם אחראיים לבחירות שלהם ולהשלכותיהן.

      זה לא אומר, כמובן שאני מנסה לייצר דיאלוג מתנחמד, רחום ותקין פוליטית עם מעמד הביניים הנדכא והאומלל. יש מיליון אתרים אחרים שעושים זאת במקומי: הם כותבים את מה שההמון רוצה לשמוע, ומקבעים את התפיסה שהאחריות למצוקותיו הכלכליות נופלת על כתפי אחרים.

      זו הסיבה שהבלוג הזה מייצר אנטגוניזם כל כך חד בקרב ציבור גדול של אנשים. זו הסיבה שטוענים שאני אגואיסטית, יהירה, שיפוטית ומתנשאת. אבל אם זה המחיר שעלי לשלם כדי לגרום לאנשים לחשוב – אשלם אותו בחפץ לב.

  16. אני אבחר להגיב כאן בשנית.

    אני קורא אנשים שמתפלאים שבעלת הבלוג בוחרת לתקן בעצמה תקלות בביתה או לבנות לעצמה ריהוט/ביגוד וכו'.
    אני אוכל להמליץ לאנשים שמבקרים עשייה זו להתנסות בה מספר פעמים, מכיוון שהסיפוק מההצלחה בפתרון תקלה הוא בפשטותו גורם לאושר, חד וחלק, אושר טהור שכולם מנסים להרצות עליו ולהסביר לכולם איך מגיעים לאושר.
    תנסו להיזכר בימיכם כילדים, כשהצלחתם לבנות משהו בפעם הראשונה, כיצד הייתם גאים במבנה הלגו שבניתם במו ידיכם, את התחושה שיש בידיים מיום עבודה בגינה עם הוריכם כשציפורניכם עוטות רגבי אדמה והשתילים שתראו מחר בבוקר הם מעשה ידיכם.

    כמובן שישנם פריטים שחייבים לרכוש במטבע כסף, בין אם זו מראה/זכוכוית או קורות עץ, אך מהם ניתן לבנות שידה, שולחן קפה, כסא וכו', אך בבניית/הרכבת/תכנון המוצר הסיפוק והרגש אליו הם הרבה יותר עצומים.

    בקצרה אוכל להמשיל את המצב לרמת הסיפוק שאתם מקבלים מביצוע פעילות ספורטיבית לבין צפייה באותה הפעילות בדיוק באחד מערוצי הספורט.
    כבנאדם שאוהב לעשות אני יכול לומר שיש לי יותר שיח עם אנשים שהם אנשי עשייה ובעלי ידי זהב, בין אם זה גבר שיודע לבנות לעצמו פרגולה או בחורה שיודעת לתפור לעצמה את השמלה שלא תמצאו בשום מקום בעולם.
    ומכיוון שאני לא רק בונה ומתקן לעצמי את הדברים שברשותי, אני גם מנהל את ההון שלי, ואין דבר יותר מהנה מאשר להרים טלפון לחדר המסחר או לבנק ולראות שהם אין להם מושג איך הם מתמודדים מול מישהו שיודע לפחות כמוהם איך מתנהלים בשווקים.

    תלמדו, תיזמו, תעשו, תצליחו.

    • לא מדוייק. לדוגמה, צבעתי דירות בחיי. יודע איך לעשות את זה. פעם ראשונה או שנייה זה נותן סיפוק. אחכ זו סתם מטלה. מעדיף להשאר עוד שעה במשרד הממוזג מול המחשב ולהעביר את השכר של אותה שעה לצבעי. כנל לגבי פעולות אחרות. בגדול, כל פעולה שאתה פחות אוהב לעשות אותה מאשר לעבוד במקצוע שלך ושהיא עולה כמו השכר שלך באותו זמן, עדיף להעביר למיקור חוץ. כן, כולל נקיון הבית, כלים כביסה וכדומה.

      • איש (3718 )

        ברגע שאתה יודע איך לצבוע דירה, הרבה יותר קל לעשות לזה מיקור חוץ, ובזול.

        גם אני שונא לצבוע, אני קונה את כל הנדרש (צבעים, מברשות, שפכטל), ומוצא פועל זר שעושה לי את כל העבודה לפי שעה.

        זה שונה לחלוטין מצבעי מקצועי שמביא הכל ועושה זאת בעצמו, המחיר יהיה לפחות פי 2 יותר גבוה.

      • רועי 5, אם נגעת בנושא הצביעה, אז צבעי בינוני לוקח לפחות 1500 ש"ח על דירת 3 חדרים, ולמרוח נוזל לבן על הקיר עם רולר גם אני יודע ובהרבה פחות מ-1500 ש"ח.
        מתי אני לא צובע ואני כן מוכן "לקנות" את הצביעה על ידי מישהו אחר?
        כאשר אני מגיע להסכם עם הדייר שמחליף אותי בדירה ואני מסכם איתו שאני קונה את דלי הצבע ואת הרולר והוא צובע. ב-150 ש"ח, ובכך סגרתי את הסעיף בחוזה שעלי לפנות את הדירה השכורה במצב מסוייד..150 ש"ח לכך שמישהו יצבע במקומך זו עסקה משתלמת.

        בנינו, כל עוד אין ילדים, לא באמת צריך לצבוע את הבית מעבר לפעם ב-5 שנים, אך אם וכאשר אני צובע את ביתי, אני מעדיף לעשות זאת עם מברשת ולא רולר, עם צבע איכותי ולא הזול ביותר שהצבעי יוכל למצוא, ועם איכויות עבודה שהיו מביאות אותי להיות בצוות הצבעים המובחר של מיכאלאנג'לו בואונארוטי (התמחתי בווקס און ווקס אוף).

  17. ראוי לציין שהישענות עצמית מתאפשרת כשיש לך כבר חופש כלכלי או מקור הכנסה פאסיבי.
    אני מניח שאם מישהו מגיע לפוסט הזה בפעם הראשונה ולא קרא שומדבר ממה שנכתב כאן ישבור את הראש בניסיון להבין מה את רוצה ממנו.

    לכן חשוב לציין כי הישענות עצמית היא שלב מתקדם יותר או איך שלא תבחרי להסביר זאת.
    דרך אגב, את הירקות שלי התחלתי לגדל בעצמי ממש עכשיו 🙂

    • אני לא חושבת!
      כפי שכתבתי בפוסט, כשאדם מפתח מיומנויות אישיות ומצמצם את התלות שלו בשירותים חיצוניים, ההוצאות שלו קטנות.
      ככל שההוצאות שלו קטנות, הוא צריך פחות כסף.
      ככל שהוא צריך פחות כסף, הוא נעשה פחות תלוי בתלוש המשכורת שלו.
      וככל שזה המצב, הוא מתקרב לעצמאות כלכלית.

      כסף שאתה לא מבזבז = כסף שאתה מרוויח.

      • בשביל לפתח אותן הוא חייב זמן.
        רובם כמו שאת כותבת מעדיפים לקרוס על הספה מול הטלוויזיה בסוף יום.
        בנאדם שנמא בלופ הזה לא יכול לרדת לסוף דעתך. אבל אנחנו נכנסים פה לדיון אחר 🙂

      • גם אם הייתי פנסיונר צעיר, והייתה מגיעה העת לצבוע את הבית, נניח בעלות של 2000 ש"ח/ 20 שעות עבודה. ובמקרה באותו זמן מישהו היה מציע לי לעשות לו פרוייקט תוכנה קטן עליו אקבל 2000 שח והוא גם יקח לי 20 שעות עבודה. מכיוון שאני מעדיף לתכנת על לצבוע את הבית (למרות שיש לי את המיומנות הזו), הייתי מעדיף לקחת את הפרוייקט ולהעביר את שכרי לצבעי שיצבע לי את הדירה.
        ועל אחת כמה וכמה אם היה מוצע לי 4000 שח על הפרוייקט תוכנה.
        נכון, כל עבודה חשוב לנסות לבצע לבד בפעם הראשונה, זה מאתגר וגורם לאושר, אבל בפעם השנייה זה כבר לא אתגר, סתם עבודה לא כיפית ועדיף להזמין בעל מקצוע. כמובן שזה חייב לעמוד בתנאים שציינתי קודם. השכר אותו אתה יכול להרוויח במקצוע/התמחות שלך צריך להיות גבוה מהשכר שיקח לך לבצע את המטלה.
        (לכן, לרוב המוחלט של האנשים עדיף לפתוח סתימה פשוטה לבד, כי זה לוקח 10 דקות, ולבעל מקצוע צריך לשלם 200-300 שקל על כך, ומעטים מאוד מרווחים סכום כזה על 10 דקות עבודה.

        • היי רועי5 ,הרשה לי לחלוק. אני כבר פנסיונר ( אבל לא כל כך צעיר ( לצערי) – פיספסתי את ההגדרה של ERE בשנתיים וקצת ואני למעשה רק ER ) העניין של הצביעה יתרחש פעם בכמה שנים – ןעד אז אשכח את הניסיון הקודם כך שזה בטח לא ישעמם..
          בקשר לפרוייקט תוכנה – זה כמו מלחמה – אתה יודע איך אתה נכנס ולא איך אתה יוצא…
          בשביל להעריך בקירוב את התשומות צריכים כל הזמן להתעדכן בטכנולוגיות וגם אז זה לא מדוייק בכלל …. שלא לדבר על לקוחות שלא מבינים מה הם מבקשים או פתאום דורשים את פס הכסף בצבע בורדו או דורשים שתייצר להם אבקת חשמל. ברגע שתפתח את הפה יתחילו אתך עם "אכלו לי שתו לי" וכו ….. בקיצור תן לי לצבוע לי את הבית ולנגב לי את הטוסיק – אני יודע בדיוק איך זה יסתיים ולמי להתנחמד.
          עצתי לתקופת הפנסיה שלך – אם אתה מעדיף בכל זאת לתכנת אל תיקח פרוייקט אלה עבוד לפי שעות.

        • פריכיהו

          סליחה על שאלת התם, אבל לא עדיף גם לקחת את הפרוייקט ולהרוויח כסף וגם לצבוע את הבית לבד ולחסוך את ה-2000 ש"ח לדברים שאתה לא יכול לעשות בעצמך? כי זה מה שאני הייתי עושה, אם הייתי בפנסיה והיה לי זמן.

          • כן, אבל כמו שאמרתי בלי כאב הראש של פרוייקט – עדיף (וגם פעם ב ..)כשכיר לפי שעות. אבל זאת עדות של אחד שאין לו בעיה לחטוא מדי פעם בחטאים של תרבות הצריכה (בין השאר). ובנוסף בשביל ליהנות באמת מהחופש צריך להיזכר בסבל לדעתי ומידי פעם ולעמוד באיזה פקק טוב ולבצע עבודה בלתי נחוצה.

          • השאלה כמה אתה שונא לצבוע..
            אני מובן לשלם כסף על עבודות שאני מתעב, גם אם אני אשף בהן.
            גם כשאני לוקח פרוייקטים לפרנסתי, לא תלוש מהמציאות שחלק מהעבודה אתן למישהו אחר לעשות תמורת תשלום, אם זה משהו מאוס במיוחד.

            כל זאת בהנחה שאני יכול להרשות לעצמי כמובן.

  18. שאלה שממש מטרידה אותי

    דורין יש לי שאלה

    בהמשך למה שקרה בקפריסין עם פיקדונות –

    האם הבנקים (במקרה של קריסה) יכולים לקחת לי מניות או אג"ח מדינה שאני מחזיק אצלם ?

    (במקרה של חילוץ מבפנים ע"י כספי הלקוחות)?

    האם זה חוקי לעשות דבר כזה?

    • המהנדס

      בעקרון לא
      אבל זה גם לא חוקי לגלח לך כסף מפקדון כמו שעשו בקפריסין

      מה שחשוב להבין זה שחוקים משתנים מהר מאוד כשבנקים מתחילים לקרוס…

  19. יקירתי,

    אני מנוי חדש בבלוג מעניין זה.

    אין ספק שדבריך " Stimulating the brain " , מזמינים תגובות המעצימות את הנאמר ומאידך – מעוררים התחבטות חיובית של הקורא.

    נהדר.

    פשוט המשיכי כך.

    דניאל

  20. אז, את למעשה מציעה לחזור לחברה פרה היסטורית? כי מאז קיומן של חברות יחסית מפותחות (כמה עשרות אלפי שנה בעבר) היו קיימים גם מקצועות יעודיים. אני מניחה שזה נשמע נורא רומנטי לגור בחברה פשוטה, שבה את עושה הכל בעצמך, אבל בתכליס, אנשים חיו דיי רע בחברות האלה. אם כולם נעשה כפי שאת מציעה, לא יהיהו יותר רופאים (למה להם לעבוד? הם הרי לא צריכים כסף כי הם עושים הכל לבד, חוצמיזה, הם עסוקים בלבנות לעצמם רהיטים אז אין להם זמן לנתח אותך), לא יהיו יותר חוקרים, לא יהיו יותר מורים…נשמע לי דיי חרא, למען האמת, יש סיבה שהמערכת החברתית התפתחה כפי שהיא התפתחה, וכולם בסופו של דבר מרוויחים מכך. מי שלא מרוצה מהעבודה שלו במשרד, תמיד יכל לנסות לשנות קריירה ולמצוא עבודה מספקת יותר. כאמור, לא כולם עובדים בבנקאות. יש הרבה מקצועות שמייצרים הרבה מאוד ערך לחברה, והסיבה שהם יכולים להתקיים היא בדיוק העניין הזה, של ההתמקצעות. את יודעת מה, גם בנקאים מייצרים ערך לחברה. בקיצור, נראה לי לא חשבת יותר מדיי לפני שהתחלת לכתוב את הפוסט הזה.

  21. דורין,
    אני מקבל את מה שאת כותבת על הבדלים בין צרכים לרצונות, על הישענות עצמית, ועל הסתפקות במועט. אני מקבל את זה שאפשר לחיות מ 3500 ש"ח בחודש, להימנע מחופשות יקרות, לגור במיקום פחות מרכזי, לא להחזיק מכונית, לבשל, לתפור ולתקן דברים בבית בעצמך כשאת לא עובדת.

    אני גם מקבל לגמרי את כך שהתוכנית הזו לא פונה למי שמרוויח שכר מינימום אלא לצעירים משכילים עם משכורות נאות והוצאות נאות בהתאם.

    הבעיה שלי עם החלק של הלחסוך 80% מהמשכורת:
    ניקח לדוגמא מישהו שעובד קשה ומרוויח 17500 ש"ח בחודש נטו (משכורת מכובדת ביותר בישראל, אני מניח שנסכים), מספר שנבחר כך ש 20% ממנו יהיו 3500 ש"ח.
    אותו אדם יכול לחיות מ 3500 ש"ח כאשר הוא לא עובד, כי אז הוא אכן לא צריך מכונית ולא צריך לשלם לבעלי מקצוע שיעשו דברים שיש לו פנאי ללמוד ולעשות בעצמו. אבל בשלב שבו הוא כן עובד, ההוצאות שלו יהיו גבוהות בהרבה:
    הוא יצטרך לגור במיקום מרכזי יותר שבסביבותו אפשר להרוויח משכורת גבוהה (בפריפריה אי-אפשר, או לפחות הרבה פחות סביר).
    הוא יצטרך מכונית כדי להיות כלוא בא בפקקים בדרך לעבודה כפי שהסברת יפה.
    הוא יוציא יותר כסף על אוכל, על בגדים, על תיקונים לבית, על משולחים ועל שאר שירותים אחרים שאין לו פנאי לעשות בעצמו.
    הוא ירגיש הרבה יותר צורך לצאת מידי פעם לחופשה ולבזבז כסף על פנאי ובילויים, כי הפנאי שלו מצומצם ולכן צריך להיות מנוצל בצורה דחוסה ואפקטיבית יותר. עבור אדם שעובד קשה לאורך שנים על מנת לחסוך לעצמאות כלכלית אפשר להגיד שהוצאה מסויימת בסעיף הזה הופכת ממש לצורך ולא לרצון, כי בניגוד לשלב בו לא עובדים ונחים, כשעובדים קשה זקוקים לחופשות על מנת להמשיך לתפקד ושכל התוכנית הזו לא תתפרק.

    כלומר, כל הדברים שאת כותבת נגדם כנימוקים מדוע עדיף לצאת ממירוץ העכברים, רלוונטיים גם לי שאכן רוצה לצאת מהמירוץ ונמצא בשלב הצבירה.
    לכן ההוצאות בשלב זה יהיו פי 2-3 מאשר בשלב שאחרי הפרישה. כלומר חיסכון של כ 50% בדוגמא שהבאנו, ולא של 80%. מה שמביא את התקופה שבה צריך לעבוד קשה (כולל לימודי תואר שיאפשר רמת שכר כזו) לשני עשורים, ולא עשור אחד כמו בתוכנית היפה שאת מציגה.
    לעבוד קשה בשנות ה 20 ולצאת לפנסיה בתחילת שנות ה 30 נשמע מאוד אטרקטיבי.
    לעבוד קשה בשנות ה 20 וה 30 ולצאת לפנסיה בתחילת שנות ה 40 כבר נשמע הרבה פחות אטרקטיבי. עולה השאלה האם שווה לעבוד קשה ולהדק את החגורה במשך שני העשורים שבהם הבריאות והמרץ במיטבם בשביל פנאי מושלם בגיל מבוגר יותר (כאשר החגורה נשארת מהודקת), או לעבוד פחות קשה ולהדק את החגורה קצת פחות לאורך שנים רבות יותר. אני חושב שהתשובה יכולה להשתנות מאוד עבור עשור אחד של עבודה קשה מול שני עשורים של עבודה קשה.

    מה דעתך?

    בהערה לא קשורה:
    הניתוח שלך של ההבדלה בין צרכים לרצונות הזכיר לי מאוד את השיר האהוב הבא:

    • אתה בעצם שואל איך אפשר לחסוך כל כך הרבה בשלב הצבירה. זו שאלה של ביצה ותרנגולת. אני מאמינה שאפשר ליצור מעבר מדורג ולהתחיל לצמצם צריכה כבר בשלב הצבירה. לדוגמה, לצמצם את המלתחה שלך למינימום ההכרחי הנדרש (אתה גבר, זה אמור להיות הרבה יותר קל…), לעבור לתחבורה ציבורית (לא באמת כזו קטסטרופה, בטח אם אתה גר במרכז כאמור בדבריך), להתחיל לבשל בעצמך ולארוז אוכל לעבודה במקום לבזבז הון על ארוחות עסקיות מדי יום, זה כל המהות של חיסכון כה אגרסיבי.

  22. היי דורין
    יצא לי לקרוא די הרבה פוסטים שלך וברצוני לאמץ כמה מהעצות שלך
    אני בת 18 ומתגוררת בבית של ההורים, דבר שלא מאפשר לי כל כך להחליט על האג'נדה הכלכלית
    מה בכל זאת ביכולתי לעשות כדי להתחיל ליישם חלק מעקרונותייך כבר עכשיו?

  23. אני ממליץ ביום להחזיק בבית מלחם ולעשות תיקוני חשמל… בהמשך אפשר לבנות דברים מגניבים עם ארדואינו

השאר תגובה