מפת חום לעצמאות כלכלית - הסולידית
בית » עצמאות כלכלית » מפת חום לעצמאות כלכלית

מפת חום לעצמאות כלכלית

כדי להתרשם ממצבו הכלכלי של אדם כלשהו, מדפוסי ההתנהגות הפיננסית שלו ואפילו מסולם הערכים שלו, דרוש לי נתון  פיננסי אחד.

לא מעניין אותי כמה הוא מרוויח. לא משנה לי כמה הוא מבזבז. אף לא איכפת לי האם וכמה נכסים הוא צבר במהלך ימי חייו.

השאלה היחידה שמעניינת אותי אותי היא איזה נתח יחסי מהכנסתו נשאר בכיסו בסוף כל חודש. במילים אחרות, אני מתעניינת בשיעור החיסכון שלו: היחס שבין סך ההכנסה החודשית נטו לסך ההוצאה החודשית.

אם אני מרוויחה 10,000 ש"ח בחודש, חוסכת 2,000 ש"ח בחודש ומבזבזת את כל השאר – משמעות הדבר הוא ששיעור החיסכון שלי הוא 20%. אם אני חוסכת 4,000 ש"ח, שיעור החיסכון הוא 40%. אם אני לא חוסכת כלל, שיעור החיסכון שלי הוא 0%.

שיעור חיסכון גבוה הוא לא רק המסד שעליו נבנים חיים פיננסיים יציבים ובריאים; זהו תנאי הכרחי למי שמעוניין להגיע לעצמאות כלכלית בפרק זמן של שנים ספורות. כפי שאנסה להראות בפוסט הזה, ככל שחוסכים יותר, כך אפשר להגיע לעצמאות כלכלית מהר יותר. במובן זה, שיעור החיסכון הוא הנתון הפיננסי הקריטי ביותר. חשיבותו עולה בהרבה על גובהה האבסולוטי של הכנסה שלכם, על התשואה שיניב תיק ההשקעות שלכם, או על התנאים המאקרו-כלכליים במשק (אינפלציה, שער הריבית וכדומה).

כדי להבין מדוע, צריך להתחיל מהקצה הרחוק של הסקאלה.

האפקט ההרסני של "חסכו 10% בחודש"

ההמלצה הקונבנציונלית למשקי הבית בישראל היא לחסוך בין 10% ל-15% מההכנסה השוטפת. כך, לדוגמה, אתר "האוצר שלי" של משרד האוצר ממליץ "להשתדל לחסוך לפחות 10% מההכנסה החודשית". ואכן, נראה שרוב הישראלים פועלים לפי ההמלצה הזו: שיעור החיסכון הנקי מההכנסה הנקייה הפנויה בישראל עמד נכון ל-2015 על 12.1%.

המלצה קונבנציונלית נוספת היא "לשים בצד" חיסכון קטן בגובה 3 חודשי מחייה, שישמש כ"קרן ליום סגריר". מטרתה של הקרן הזו, כשמה כן היא, לסייע במימון הוצאות גבוהות בלתי צפויות, במיוחד במקרים שבהם אין הכנסה שוטפת מעבודה בשל פיטורין, אובדן כושר עבודה וכיוצא באלה. לרבים אין קרן כזו: שני שליש מהישראלים, כזכור היטב, יתקשו לממן הוצאה פתאומית בהיקף של 8,000 ש"ח.

נדמה לי שאפשר להצביע על קשר סיבתי בין שיעור חיסכון נמוך מאוד (כ-10%) לבין חוסר היכולת לממן קרן לשעת חירום.

חשבו על זה רגע.

נניח שאני מרוויחה 10,000 ש"ח בחודש ומוציאה בדרך כלל 5,000 ש"ח בחודש. כלומר, אני חיה על מחציתה האחת (50%) של ההכנסה, חוסכת את מחציתה השנייה (50%), וסוגרת כל חודש עם עודף של 5,000 ש"ח, שאותו אני תוקעת מתחת למזרן.

במצב עניינים זה, על כל חודש עבודה, אני מרוויחה חודש אחד שבו אני יכולה לא לעבוד – "חודש פנאי". את הוצאות המחייה בחודש הפנאי הזה (=5,000 ש"ח, כאמור) אממן בכסף שחסכתי.

עכשיו, מה קורה אם אני פועלת בהתאם להמלצה הקונבנציונלית, וחוסכת רק 10% מהכנסתי? כאן אני מרוויחה 10,000 ש"ח, מבזבזת 9,000 ש"ח, וחוסכת רק 1,000 ש"ח בחודש. במצב זה, כדי לממן חודש פנאי אחד שבו לא אצטרך לעבוד (=9,000 ש"ח), אצטרך לעבוד תשעה חודשים שלמים (1000 ש"ח * 9).

חמור מכך, כדי לממן "קרן לשעת חירום" בהיקף של שלושה חודשי מחייה (כלומר 9000*3 = 27,000 ש"ח), יהיה עלי להשקיע מאמץ מרוכז של לא פחות מ-27 חודשים, שהם שנתיים ורבע (!) — וכל זה כדי ליצור "כרית ביטחון" צנועה.  ואם חשקתי בקרן שתספיק לי למקרה חירום של שישה חודשים, הרי שבהינתן שיעור חיסכון של 10%, יהיה עלי לחסוך 54 חודשים ברצף, או ארבע וחצי שנים, כדי לממן אותה.

כששיעור החיסכון נמוך כל כך, עמידה במשימה הלכאורה פשוטה של ביסוס קרן חירום דורשת  מידה חריגה של התמדה, משמעת וכוח רצון. זו, לדעתי, הסיבה  שרבים כל כך לא עומדים במשימה.

להשלמת התמונה, בואו נראה מה יקרה אם אצליח לקצץ את הוצאותי כך שיוקר המחייה שלי יוזל  מ-9,000 ש"ח בחודש ל-1,000 ש"ח בחודש. בהינתן הכנסה קבועה של 10,000 ש"ח בחודש, המשמעות היא שאני חוסכת כעת 90% מהכנסתי, שהם 9,000 ש"ח מדי חודש. במצב זה, על כל חודש עבודה אחד – אני חוסכת 9 חודשי פנאי, שבהם לא אצטרך לעבוד (כי אוכל לממנם באמצעות החסכונות).  

הטבלה הבאה נועדה לסכם את הרעיון:

מספר שנים שתידרשו לעבוד כדי לממן שנת שבתון אחת שנות שבתון שנחסכו שיעור חיסכון (אחרי מס)
9 0.1 10%
4 0.3 20%
2.3 0.4 30%
1.5 0.7 40%
1 1 50%
0.7 1.5 60%
0.4 2.3 70%
0.3 4 80%
0.1 9 90%

הדרך לקרוא את הטבלה הזו היא כך: אם, למשל, אתם חוסכים 70% מהכנסתכם, זאת אומרת שעל כל שנת עבודה אחת, אתם חוסכים 2.3 שנים שבהן לא תצטרכו לעבוד. לחלופין: בהינתן שיעור חיסכון של 70%, הרי שכדי לממן שנה אחת שבה לא תצטרכו לעבוד, יהיה עליכם לעבוד במשך 0.4 שנים (כחמישה חודשים).

שימו לב שזהו ניתוח מפושט וסטרילי במתכוון. הכסף לא מושקע כאן, ולא צובר תשואה. המטרה היא לבודד את שיעור החיסכון ולהמחיש איזו השפעה דרמטית יש לו, לכשעצמו, על משך התקופה שבה תצטרכו לעבוד.  ככל שחוסכים יותר, התקופה הזו מתקצרת.

מבחינה קונספטואלית, זהו רעיון רב-עוצמה, שהופך את הרעיון של חופש כלכלי בגיל צעיר למעשי, נגיש, וכזה המצוי במוקד השליטה הישיר והמיידי של הפרט.

ומה קורה אם משקיעים את הכסף?

את ההפרש שבין ההכנסות להוצאות יש להשקיע בנכסים מניבי תשואה. כך, הכסף שאנחנו חוסכים יעשה עוד כסף, והכסף שעושה הכסף יעשה עוד כסף, וכך עד אינסוף.

כשהחיסכון הצומח חוצה נקודה קריטית (300 חודשי מחייה), הרי שהסכום שנחסך גדול מספיק כך שדי במשיכה תקופתית קצובה ממנו כדי לממן את הוצאות המחייה שלנו עד יומינו האחרון.

הנקודה הזו, שבה ההכנסה מהון > הוצאות המחייה, מכונה עצמאות כלכלית. בנקודה זו הפרט כבר אינו תלוי בשכר העבודה שלו כדי לממן את עצמו. הוא יכול להסתמך על ההכנסה מנכסיו. הוא הופך לבן-חורין.

"מפת החום" המצורפת מבטאת את מספר השנים הדרושות כדי להגיע לחופש כלכלי כפונקציה של שיעור החיסכון.

הנתונים מבוססים על חמש הנחות יסוד (שניצבות גם כברירת המחדל במחשבון "עד מתי" ב"אקסולידית"):

  • החוסך יצליח להשיג תשואה ריאלית (אחרי אינפלציה) של 5% בשנה על חסכונותיו (*)
  • לאחר ההגעה לעצמאות כלכלית, החוסך ימשוך 4% בשנה מתיק ההשקעות שלו כדי לממן את עצמו (**)
  • החוסך מתחיל מ-0 ואין לו נכסים נוספים
  • לחוסך אין מקורות הכנסה נוספים
  • רמת ההוצאות של החוסך תישאר קבועה לפני ההגעה לעצמאות כלכלית ולאחריה
עצמאות כלכלית - מפת חום

מפת חום לעצמאות כלכלית (לחצו להגדלה)

לפי הטבלה, אדם שמכניס 10,000 ש"ח נטו ומוציא 9,000 ש"ח (שיעור חיסכון=10%) יוכל, בהתאם להנחות שהנחנו, להגיע לעצמאות כלכלית תוך כ-51 שנים. אפקטיבית, אותו אדם יצטרך לעבוד עד גיל הפרישה, ולהתפלל שפצצת הפנסיה לא תתפוצץ עד אז.

התייעלות, מיקור פנים, פיתוח מיומנויות, היפטרות מרכב פרטי ומחדרי שינה מיותרים —  עשויים, כמכלול, להפחית את רמת ההוצאות שלו ל-4,000 ש"ח בחודש, ולהעלות את שיעור החיסכון ל-60%. כך, אותו אדם יוכל להגיע לעצמאות כלכלית, כלומר למצב עניינים שבו הסכום שחסך מספיק לכיסוי הוצאותיו, בתוך פחות מ-13 שנה.

אלה 38 שנות אדם שנחסכו. 38 שנים שבהן במקום לקמול מתחת לפלורוסנטים מרצדים, אותו אדם יוכל לבלות עם משפחתו, לממש את תחביביו, ולהנות משקט נפשי בכל האמור לפן הכלכלי של חייו.

איך הגענו לזה? ובכן, אם מרוויחים 10,000 ש"ח ומבזבזים רק 4,000 ש"ח, זאת אומרת שנותרו 6,000 ש"ח פנויים להשקיע מדי חודש. בהנחה שהכסף הזה יצמח בשיעור של 5% בשנה, יידרשו 12.42 שנים כדי לחסוך סכום גדול מספיק (השווה ל-300 חודשי מחייה), כדי שניתן יהיה למשוך ממנו 4% בשנה, לכל החיים, מבלי שתיק ההשקעות יקרוס.

יש כמה עקרונות ולקחים חשובים שעולים ממפת החום הזו.

הרעיון הבסיסי פשוט ואינטואיטיבי: חסכו יותר – ותגיעו לעצמאות כלכלית מוקדם יותר. חסכו פחות – ותגיעו לעצמאות כלכלית מאוחר יותר. לא תחסכו כלל – לא תגיעו לעצמאות כלכלית לעולם (כלומר, תצטרכו להמשיך לעבוד עד הפנסיה, בתקווה שהיא  היה שם).

ככל שרמת ההוצאות גבוהה יותר, כך יש לעבוד זמן רב יותר כדי לחסוך את הסכום שיאפשר "לתחזק" מחייה ברמת החיים הזו. הוצאות גבוהות לא רק שמקטינות את הסכום הפנוי לחיסכון והשקעה כל חודש, אלא מחיייבות אתכם, בנוסף, לחסוך סכום גדול יותר כדי שתוכלו לכסותן בבוא העת.

זו הסיבה שרמת הוצאות גבוהה ביחס להכנסה (=שיעור חיסכון נמוך) היא חרב פיפיות שמאריכה את הזמן שלכם עד לעצמאות כלכלית.

מנגד, כל 1,000 ש"ח שאתם מצליחים להפחית דרך קבע מהתקציב משיגים אפקט כפול: מצד אחד, סכום הכסף הפנוי לחיסכון כל חודש גדל; ומצד שני, מאחר שהמחייה החודשית שלכם כעת זולה יותר,  הסכום הכולל הדרוש כדי להיחשב לעצמאיים כלכלית קטן אף הוא, ואפשר לחסוך אותו תוך שנים מעטות יותר.

במילים אחרות, כל 1,000 ש"ח שאתם מקצצים מהתקציב שווים את ערכם בשנים של זמן חופשי – שלטעמי הוא המשאב היקר ביותר עלי אדמות.

עוד לקח שעולה כאן בבירור הוא שבעוד שהכנסה (אבסולוטית) גבוהה יותר יכולה להועיל ל"סולידים" חדורי מוטיבציה, אין בה כשלעצמה כדי להבטיח הגעה מהירה יותר לעצמאות כלכלית . אדם שמרוויח 9,000 ש"ח ומוציא 4,000 ש"ח יגיע לעצמאות כלכלית שנים רבות לפני אדם שמרוויח 20,000 ש"ח ומוציא 15,000 ש"ח. זכרו את זה בפעם הבאה שאתם מתמרמרים על הבוס.

מפת החום הזו מסייעת גם להסביר למה תעשיית הפרישה ה"קלאסית" מתמקדת בשיעורי חיסכון נמוכים.  עולה ממנה בבירור שכשאדם חוסך מעט מאוד כסף (למשל באמצעות הפרשת אחוזים בודדים משכרו לפנסיה), דרוש זמן רב – עשרות רבות של שנים – כדי שהכסף הזה יצמח בעזרת אפקט הריבית דריבית לרמה שמאפשרת מחייה מהכנסה הונית.

מצד שני, כאשר שיעור החיסכון גבוה מאוד, אפשר להסתפק בפרקי זמן קצרים משמעותית, ואפילו בתשואה נמוכה משמעותית, כדי להגיע לעצמאות כלכלית זמן רב לפני כן.

הנקודה שיש לזכור (ולתכנן לאורה) היא זו: לשיעורי התשואה והאינפלציה יש השפעה מועטה מאוד על פרק הזמן הדרוש לעצמאות כלכלית כשתקופת החיסכון קצרה ושיעור החיסכון גבוה. מנגד, יש להן אפקט אקספוננציאלי עוצמתי מאין כמותו כשמדובר בתקופת חיסכון ארוכה ושיעור החיסכון נמוך.

משמעויות 

נסו למקם את עצמכם על "מפת החום" הזו. נסו להעריך את המרחק שלכם מעצמאות כלכלית. אם פרק הזמן הזה רחוק משמעותית מהרצוי – חשבו מה אפשר לעשות כדי לשפר אותו.

זכרו שעצמאות כלכלית היא משוואה בת שלוש נעלמים: היא כוללת את צד ההכנסות, צד ההוצאות וצד התשואה. מנסיוני, רוב האנשים יגלו שצד ההוצאות מציע את ההזדמנויות האטרקטיביות ביותר לשינוי ומיידי. נדמה לי שאנשים נוטים לשכוח את זה. בפורום, למשל, אפשר למצוא אנשים שמבקשים לבצע אופטימיזציית יתר לתיק ההשקעות שלהם, אבל בד בבד משאירים גושים של בזבוז וחוסר יעילות בתקציב שלהם, באופן שגורם לשיעור החיסכון שלהם להיות נמוך ללא סיבה.

זה חבל. כולנו יכולים לחתוך הוצאות מיותרות.  לכולנו יש "תקציב עצמות יבשות". ההחלטה אם לאמץ אותו תלויה רק בנו.

כרגיל, יהיה מי שיטען שלמרות המסקנות העולות מהטבלה הזו, קיצוץ חד בהוצאות כפועל יוצא של אופטימיזציה או התייעלות רדיקאלית אינו  אלא הקרבת קורבן. יש אנשים שמשוכנעים שחיים ללא רכב פרטי והוצאות בילוי בנות ארבע ספרות בחודש הם חיים שלא ראוי לחיותם. אחרים, ואני בכללם, סבורים שהקורבן האמיתי הוא בבזבוז זמן במשרד אפלולי שאין כל רצון לבלות בתחומו.

יש כאן טרייד אוף בין נוחות לחירות. מיקומכם על המנעד הזה הוא כבר לא שאלה פיננסית, אלא שאלה ערכית-נורמטיבית, שכל אדם צריך להשיב לה בעצמו, בהתאם לסולם ערכיו. (***)

(*) תשואה ריאלית של 5% משוק המניות מצויה בטווח התשואות ההיסטורי שהשיג שוק המניות האמריקני. מכל מקום,  מבחינה מתמטית, לתשואה יש השפעה קטנה יחסית על משך ההגעה לעצמאות כלכלית כשמדובר בשיעורי חיסכון גבוהים ובפרקי זמן קצרים. במילים אחרות, המתמטיקה מתבססת על שיעור החיסכון הגבוה, ולא על התשואה. מוזמנים להיווכח בעצמכם על ידי שינוי שיעורי התשואה במחשבון "עד מתי" באקסולידית.

(**) בהתבסס על "מחקר טריניטי". כזכור מדובר רק בכלל אצבע, שאינו לוקח בחשבון הכנסה פסיבית נוספת. בנוסף, בפוסטים אחרים דיברתי על החשיבות של שיעור משיכה משתנה לגבי פורשים צעירים. כדי לבחון כיצד המספרים משתנים בהינתן שיעור משיכה קבוע נמוך יותר, השתמשו במחשבון "עד מתי" באקסולידית.

(***)  כך או כך, מי שמסרב בתוקף לקצץ בהוצאותיו ועדיין מעונין להגיע לעצמאות כלכלית תוך כעשור, יידרש למצוא דרכים להגדיל את הכנסתו הפנויה, או לחלופין להשיג תשואה גבוהה יותר על כספו (קרי, ליטול סיכון פיננסי רב יותר).  הבעיה כאן היא שהגדלת הכנסות ושיפור התשואה, בשונה מקיצוץ הוצאות, אינן מצויות לחלוטין בשליטתו של הפרט.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

195 תגובות

  1. טבלת חסכון אלטרנטיבית:
    הורים עם 3 ילדים מתחת לגיל 8: 10٪
    הורים עם 2 ילדים מתחת לגיל 8: 20٪
    הורים עם ילד אחד מתחת לגיל 8: 30٪
    זוג ללא ילדים: 40-80٪ חסכון

    • למה דווקא גיל 8?

      • בגיל 8 כבר לא חייבים צהרונים ובכיתה ג' ילדים חוצים כביש והולכים לבד הביתה מביה"ס. אז אין את ההוצאה הנוספת הזאת.

  2. אנשים נוטים להתאים את הוצאותיהם בהתאם לחיסכון אליו הם התרגלו, וזה מטריף אותי. אם בגיל 25 הצלחת לחסוך 10% מ6000 שקלים, בגיל 40 תחסוך 5% מ12. השאר בדרך כלל לא הולך חרמת חיים גבוה יותר, אלא באמת שלרוב הוא הולך פשוט לפח.
    מחזק את ידך

    • מה שיותר חמור, בעיני, הוא העובדה שרבים נוטים להגדיל את ההוצאות שלהם ככל שהכנסה עולה. זוהי "אינפלציה אישית", או ליתר דיוק, "חוק פרקינסון" של המשכורת — כשם שמשך העבודה מתאים את עצמו לפרק הזמן שניתן להשלמתה, כך נדמה שגובה ההוצאות מתאים את עצמו לגובה ההכנסה. מפת החום מראה את האפקט ההרסני של העניין (אם עוקבים אחר הקצה האדום הכהה של הטבלה).

      • עזקיאל

        האמת שזה נכון לא רק להוצאה ביחס לעליה בהכנסה אלא גם לאספקטים אחרים. לדוגמא, הרבה אנשים שאני מכיר עזבו את המגורים בגוש דן בכדי ל״חסוך״. העניין הוא שבפריפריה הם לא גרים באותה דירה צנועה וקטנה שבה גרו ברמת גן אלא שוכרים/קונים בית הרבה יותר גדול ומפואר באותו הסכום ולכן בעצם מעלים את ההוצאות שלהם כי התווספו להם הוצאות תחבורה.
        בקיצור, מרבית האנשים ייטו ל״מצות את היכולות״ הפיננסיות שלהם באופן מקסימלי.

  3. אנחנו משפחה של 6 נפשות, עם שני הורים עובדים. רמת ההוצאות שלנו כרגע היא כ20000 שח. זה נשמע הרבה, אבל למעשה אנחנו לא רחוקים ממה שהסולידית מוציאה * מספר נפשות.
    רוב ההוצאות גדלות לפי מספר הילדים – הוצאות על מזון לעיתים אפילו גדלות יותר מאשר אם יש רק מבוגרים כי גם יש הרבה פחת, וגם ילדים בררניים יותר. הוצאות מים גדלות בהתאם. גם מגורים – כי לא גרים בדירת חדר וחצי.
    מסגרות לילדים גם עולות הרבה, אבל זה נתון זמני שהולך ופוחת עם הגיל.
    רכב די חובה להחזיק כל עוד עובדים. לא ברור לי איך ניתן לוותר על רכב במשפחה עם ילדים כאשר אנחנו לא בעצמאות כלכלית, וצריך להגיע לעבודה ולא גרים במרכז תל אביב.
    הדבר היחיד שאני מוציאה הרבה יחסית זה ביגוד לילדים, שאני קונה די הרבה ואפשר קצת פחות (עדיין יש צורך להחליף את הרוב כל עונה)
    אין לנו כבלים, או הוצאות על יציאות ובילויים . לא יודעת איך אפשר לצמצם מזה..

    • אכן זה מנותק מהמציאות, כל אחד בלי ילדים שגר עם בן זוג שעובד הוא בהגדרה בעמצאות כלכלית.

    • כתבתי פחות או יותר את הסכומים שאנחנו מוציאים (כאמור, 6 נפשות, שני מבוגרים , שלושה ילדים ותינוק)
      אשמח לחוכמה ההמונים במה אפשר לחסוך פה:
      גן 2650
      צהרונים 3000
      ארנונה 840
      מים 300
      חוגים 900
      מזון 3000
      ביגוד 1000 (כמעט הכל לילדים)
      אינטרנט 129 (בדקתי עכשיו וניתן להוזיל קצת)
      סלולרי 49
      בית ספר 150 לחודש
      דלק 1000 (כרגע רק אחד מאיתנו עובד באופן זמני, לרוב זה כפול)
      ביטוח חיים 400
      ביטוחי בריאות 250
      חשמל 700-1000
      טיפול רגשי לילד 1000
      עוזרת 1000 (זה מותרות אני יודעת )
      הוצאות משתנות 2000 (בזה כלולים דברים שונים כמו מתנות יום הולדת, תיקון מכשירים וכל מיני כאלו.. פה יש מקום לחסכון כנראה)
      ביטוח רכב ודירה 1000

      הגענו ל19668, וזה עם הוצאות דלק רק לאחד מאיתנו.. כלומר ברגיל אנחנו כמעט על 21000 הוצאות.
      מה אני מצמצמת פה?? לא נראה לי ש100 שח לפה או לשם יעשו לי הבדל משמעותי

      • קחי את מאה השקלים הללו. הכפילי אותם ב-300. 30,000 שקל. זה הסכום שתצטרכי לחסוך כדי שתוכלי לממן הוצאה קבועה בגובה 100 ש"ח דרך משיכה של 4% בשנה מתיק ההשקעות. לי זה נשמע כמו הרבה כסף.

      • יש הרבה לצמצם:
        צהרונים – את לא עובדת: 3000 שח
        חוגים – לשלוח רק כשההכנסה מאפשרת: 900שח
        חשמל – להלביש את התינוק בבגדים חמים (לא יותר מדי): 300שח
        טיפול רגשי – לבדוק חלופות: 1000שח
        עוזרת: 1000שח
        מתנות יום הולדת – קנו בהכל בשקל: 500שח
        —————————————————-
        סה"כ: 6700שח חיסכון

        • יפה שהנחת שאני לא עובדת. זה דווקא בעלי. אבל זאת היתה טעות לכתוב את זה כי זה מצב זמני, הוא מחפש משהו אחר ומקווה שבקרוב שנינו נעבוד.
          יש לי מחשבה לבטל באופן זמני את הצהרונים, אבל צריך לקחת בחשבון שזה גם מאד מקשה על חיפוש עבודה אם הילדים בבית והוא צריך להשגיח עליהם.
          חוגים – פה יש דילמה. אני מאמינה גדולה בחוגי ספורט לילדים. וזה עולה כסף. השאלה אם לבטל להם משהו כזה שהם נהנים ותורם לבריאותם הנפשית והפיזית, על מנת להגדיל את החסכון *שלי*? (אנחנו לא במינוס אגב, ההכנסה כן מאפשרת)
          חשמל – כתבתי פה כדי לראות אם זה סכום הגיוני. זה נחשב הרבה? אם כן אז נראה באמת איך אפשר לצמצם .
          מתנות יום הולדת – אם אני רוצה שישארו לילדים שלי חברים, אני לא יכולה להביא מתנות בפחות מ30 שח, זה פשוט לא מקובל. אבל כן יש לנו סעיף הוצאות שניתן לחסוך בו. זאת באמת המטרה שלי כרגע.
          אבל מתנות יום הולדת רק דוגמא. למשל לפני כמה חודשים היו לנו בעיות צנרת שונות שהתרכזו לחודשיים, ויצאנו בהוצאות של כ5000 שח רק על זה..

        • אם הבית פרטי אפשר לשקול התקנה של פאנלים סולריים. זו השקעה שמחזירה את עצמה ויש חשמל חינם.

      • סיבה שההוצאות יגדלו באופן שווה עם כל הוספת נפש לבית. העוזרת לוקחת אותו סכום בין אם זה 2 נפשות או 6, כנ"ל ביטוחים וכו'.

        מזון – חפשו איך אפשר להוזיל, בין אם זה בקנייה בסופרים זולים יותר או שינוי סל הקניות למצרכים שעלותם ביחס לתפוקה מהם גבוהה יותר.
        ביגוד – שווה לבדוק קניות באינטרנט, לדעתי אם תחפשי בפייסבוק תמצאי קבוצות של אמהות שממליצות על בגדים לילדים (ואם לא את יכולה לפתוח). בטוח שאפשר למצוא דרך להוזיל את הסעיף הזה ולהשאיר את הילדים מרוצים.
        חשמל – אתם משאירים לפעמים בויילר דולק בלי סיבה? מזגן? אתם מקפידים לכבות את האורות ביציאה מהחדר?
        כמעט בכל הסעיפים שציינת אפשר לבחון חלופות ולהוזיל, אבל זה דורש לעשות ש"ב ולהחליט על "ויתורים".
        מעבר לזה, עם כמה שאני אוהבת את הסולידית, עבור מי שלא מצליח לחסוך בכלל שיעור חיסכון של 10% זה רף סביר לשאוף אליו. מתחילים שם ומתקדמים..

        • העוזרת בהחלט לוקחת מחיר גבוה יותר. אמנם המחיר פר שעה קבוע, אבל מספר השעות עולה כשצריך לנקות דירת שני חדרים או חמישה.

      • אם רק אחד מכם עובד אז למה 3000 שח צהרונים?
        ולמה 1000 שח לעוזרת? מה יקרה אם תנקו לבד שעה בשבוע שניכם?
        ובגדים ב 1000 שח לחודש? היית פעם בשוק הכרמל? פריט ממוצע עולה מאה.
        גם אם כל ילד מקבל פריט כל חודשיים לא תגיעי לחצי מזה?

        • כתבתי שהעבודה זה זמני. כרגע מחפש עבודה, בתקווה שבקרוב זה יסתדר. אני מדברת על המצב הקבוע

        • לגבי העוזרת, כרגע שבאמת בעלי לא עובד אז את צודקת. בשוטף אין לנו זמן לנקות. מה גם שזאת משימה ששנואה עליי במיוחד, שבכל מקרה הייתי מעדיפה לשלם למישהו עבורה. זאת בריאות נפשית בעיניי יותר מאשר לא לעבוד.
          לגבי הבגדים את צודקת צריך לצמצם. שמתי לעצמי כיעד. ולא הייתי בשוק הכרמל, ולא אלך לשם כנראה. ואגב, 100 שח לפריט לילד זה ממש יקר בעיניי! קניתי לתינוק 3 פיג'מות חורפיות ו5 בגדי גוף ב135 שח. לא ברור לי מה עולה 100.. פשוט כשצריך להחליף מלתחה כל חודש כי התינוק גדל, והוא מחליף בגדים פעמיים שלוש ביום, צריך כמויות..

          • בגדים לתינוק – במיוחד בהתחלת הדרך לא צריך לקנות חדש. בעיקר אם זה לא ילד ראשון. פשוט צריך לפתוח עיניים ופה ולבקש מכל מי שאת מכירה שישמרו לך בגדים לגילאים האלה. הרבה אנשים מחפשים להיפטר מהם. לחפש באגודה, ביד 2. לתינוק לא אכפת מה הוא לובש, רק להורים אכפת. אז אפשר לשחרר את זה ולחסוך לפחות עד גיל 3.

          • ומה אם בגדי יד שניה? אין שום סיבה בעולם לקנות לתינוק בגדים חדשים! כל פעם שנולד תינוק במשפחה שואלים חברים למי יש לתת. כמות שקיות הבגדים המפוצצות שעברו אצלינו כמתנה מחברים היא לא פורפוציונלית בעליל..

      • לגבי תשלום על הנסיעות – ניסיתם אולי להתנייד בדרכים אחרות ? אולי כדאי לנסות רכב דו-גלגלי, או להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית (או לפחות בחלק מהימים)

      • טיפול רגשי – 1000 שח – אם אתם משלמים כל כך הרבה ביטוחי בריאות, אין החזר כלשהו???
        ביטוחי רכב ודירה 1000 שח – נשמע מופקע. תעשו סקר שוק. רכב לחודש עולה משהו כמו 200-300 שח ביטוחים.
        צהרונים – גם נשמע מחיר מופקע, גם בלתי נצרך אם אחד לא עובד.
        אצלינו עם אותה כמות נפשות, מים חצי, חשמל חצי, הוצאות משתנות – נכנס ביחד עם ה3000 שח של המזון…
        ביגוד – לא מגיעה לרבע מזה לחודש. מעבירה מילד לילד כמובן, וגם משתדלת שלא יהיה הרבה בגדים. 4-5 בגדים לילד לעונה וזהו. מספיק לגמרי. וגם הבגדים אני קונה בזול, אם כי מבינה שיש כאלו שאוהבים לקנות ביותר יקר….

      • ביטוח רכב ודירה ב 1000 שח לחודש ? 12000 בשנה ?
        בן זוג אחד עובד ? חבל על צהרונים ועוזרת
        ביטוחי חיים ? 400 שח קונים 4 מליון שח ביטוח חיים, אם אחד עובד ויש לו כיסויי פנסיוני אז השני זקוק. ל כיסוי בלבד ואם הוא לא עובד אז הוא לא ממש צריך כיסוי לא של 2 מליון ובטח לא של 4 מליון
        אתם רוצים ביטוחי בריאות תשתמשו בביטוחי קופת החולים כולל המשלימים כולל הסיעודים ותוותרו על הביטוחים הפרטיים

        • עדיף לוותר על הכלום של הקופות חולים ולהשקיע בביטוח רפואי לקטסטרופה בלבד. לסולידית יש פוסט על זה..

          • פוסט אלהורי קלאסי

            ביטוח משלים ל קופח הטא אחד היעלים והזולים,
            וילדים הם צרכני בריאות גדולים
            עצת אחיתופל

          • ביטוח לילדים, גם משלים וגם פרטי עולה גרושים.
            מושלם זהב -5 ש"ח, מנורה TOP – 12 ש"ח.
            מחירים קבועים עד גיל 18.

            (דרך אגב, סיעודי לילדים בקופ"ח – חינם)

      • שלום קרן ,

        את עושה טעות בחישוב ההוצאות שלך. ראשית, הרישום חייב להיעשות ע"פ הוצאה חודשית ממוצעת. אני רוצה להאמין שאת לא מוציאה 1000 ש"ח ביגוד לחודש! אם וכאשר הרישום יהיה נכון – תוכלי לראות שיש לך הרבה מאד "שומנים". כל סיפור ההוצאות שייך לסדר העדיפות המשפחתי. כיועץ לכלכלת המשפחה , ראיתי המון רישומים שהטעו את הטיפול בתקציב המשפחה ואף הביאו לקריסה כלכלית.

        • הערה מעולה, מניסיון – עד שלא יושבים ורושמים את כל ההוצאות – לא באמת ניתן לדעת על מה מוציאים כסף. ממליץ לגשת לאתר של עמותת פעמונים, יש להם כלי סבבה לניהול תקציב משפחתי – זה כנראה הצעד הראשון היעיל ביותר שתוכלו לעשות.

      • אולי אפשר לחסוך בביגוד? נכון שבגדים חדשים זה כיף, אבל גם זמן פנוי ושקט נפשי זה כיף… במיוחד להורים – חיסכון ל"יום סגריר" הוא לא מותרות, אלא ממש בגדר חובה

      • גם לי יש ארבעה ילדים, אחד מהם תינוק. ואני מוציא בחודש פחות מחצי ממה שכתבת…
        לא את כל הפרמטרים אפשר להשוות כמובן, אבל יש דברים שאת בהחלט יכולה לחסוך, זה רק תלוי במוכנות שלך להיכנס לזה. כי אין מה לעשות, זה באמת גובה מחיר בנוחות ובפינוק. כמה דברים, רק בשביל ההשוואה שביקשת:

        חשמל- הכי גבוה שאני משלם, למשל עכשיו כשקר והתינוק כל היום בבית- מגיע ל700 שח. אבל באביב/סתיו זה יכול להיות גם 250.

        מים- 150 גג. אחרי אינסוף כביסות, מקלחות וכלים. לא יודע איך את מגיעה לסכום כזה.. מה התעריף אצלכם?

        בגדים- אנחנו אישית לא משתמשים ביד שניה, אבל שומרים מילד לילד, זה מאוד חוסך! וגם קונים בהאנגר, סלקשיין, מחסני-שקר-כלשהו, ולא בגולף ופוקס. הבדל עצום. משתדלים לקנות במבצעים, במבצעי סוף עונה קונים כבר מה שצריך לשנה הבאה. יוצא לנו בערך 2000 שח בתחילת כל עונה (קיץ/חורף). שוה לבדוק גם אתרים באינטרנט כמו next וכאלה.

        אוכל- אנחנו יותר סביב ה 2000. כשבודקים מגלים שאפשר להכין הרבה דברים במקום לקנות. קונים במרוכז ברשתות זולות, בלי הרבה פינוקים אבל גם לא מסתגפים.

        צהרון- אנחנו לוקחים רק יום אחד בשבוע… תחשבו אם יש לכם אפשרות לקחת צהרון חלקי לפחות.

        גנים- זה גן או פעוטון? גן עיריה עולה בערך 400 שח לשנה, בפעוטון יש הנחות של משרד הכלכלה. לא מתקרב לסכומים האלה.. גם בית הספר שלך יקר, אבל סביר.

        ביטוח חיים כמו שאמרו כאן, צריך לבדוק מה כלול כבר בפוליסת פנסיה שלכם. ביטוח רכב ודירה לא צריך לעלות כל כך הרבה…

        טיפול לילד- ניסיתם לקבל החזר חלקי מהקופה? בשביל זה אתם משלמים ביטוח בריאות משלים…

        הוצאות משתנות זה משהו שקורה לפעמים, אבל 2000 בחודש זה מוגזם באמת. תחשבי שוב על הסעיף הזה..
        לגבי הפינוק של העובדת, אני מבין למה זה נצרך כשיש ארבעה ילדים בבית… מה שאנחנו מנסים עכשיו לעשות זה להכניס את הילדים הגדולים לקביעות של משימות שוטפות בבית. לא ברמה של חובה יומיומית, אבל כן בתור קביעות שגרתית כלשהי. זה חשוב לנו בעיקר מבחינת החינוך שלהם, אבל זה בהחלט גם מוריד מהעומס כשלפחות את מגיעה בערב לכיורים שטופים מדי פעם…

        שיהיה בהצלחה!

  4. בקיצור, יש דבר אחד שלמדנו מהמאמר ובעיקר מהטבלה, שלמשפחה עם ילדים שחיה ממשכורת (בהנחה שלא נפלה עליהם ירושה, זכיה בפיס או שמצאו תיבת אוצר בחצר האחורית) אין שום סיכוי להגיע לעצמאות כלכלית בזמן שהוא לא כמה עשרות שנים. אין מצב שמשפחה כזאת תוציא פחות מ10 בחודש, ובהנחה של הכנסה נטו של 14 (שזאת הכנסה שנחשבת מאד יפה למרבית המשפחות, חוץ ממשפחות ששני בני הזוג עובדים בהייטק, אבל אז גם יש להם הוצאות יותר גדולות על צהרונים ובייבי סיטר שתשמור על הילדים, וכמובן פסיכולוג לילד כשיתבגר כי הוא לא ראה את ההורים שלו כל תקופת ההתבגרות) אז מדובר על 30 שנות עבודה, וכמובן בהנחת מסלול חיים שיגרתי של צבא, לימודים (כן כן, שמעתי, לא חייבים ללמוד כדי להרוויח יפה, אפשר להיות רתך, מנופאי, אסטרונאוט או רוצח שכיר) אז מתחילים לעבוד לפחות בגיל 25-26, ובהנחה שלא מרוויחים מיד את המשכורת היפה, זה אומר שפורשים בסביבות גיל 60.
    כמובן שרמת הוצאות כזאת למשפחה אומרת התכלבות, או לכל הפחות חיים מאד צנועים וסגפניים בלשון המעטה.
    ואם ניקח משפחה ממוצעת עם 2 משכורות ממוצעות אז נקבל אפילו יותר שנים לעצמאות, וזה רק מחזק את הטענה שכל הקשקשת על האפשרות של משפחה נורמטיבית (דהיינו, משפחה שמתקלחת במים חמים, מפעילה מזגן (וכמובן קונה מזגן), מחזיקה מכונית (כי הם רוצים להגיע עם הילדים גם מעבר לקצה השכונה, וכשיורד גשם וקר בחוץ לא כיף לדווש על אופניים עם תינוק או תינוקת, או לחלופין לעמוד בחוץ ולחכות לאוטובוס), שגרה בדירה סבירה בשכונה סבירה (כי מה לעשות, שרמת החינוך ובתי הספר משפיע על מחיר הנדלן ואין דין סולידית שלא מפריע לה לגור בשכונת פשע כדין משפחה עם ילדים שרוצים שיהיו להם חברים בלי מרשם פלילי, ואין דין סולידית שגרה בדירת חדר וחצי מרופטת כדין משפחה שצריכה קצת יותר מרחב, ומה לעשות ששטח נדלן עולה כסף), שעושים עם הילדים גם דברים כיפיים (כי הם ילדים, ולא, למיין פסולת לא מוגדר כיף אצל ילדים, וגם לנקות בצוותא את הבית לא מוגדר בילוי) שעולים כסף, ולילדים שלהם יש גם קשרים חברתיים והם מוזמנים לימי הולדת וצריכים להביא מתנות, והם יוצאים עם חברים לסרט או לבלות, ומה לעשות שהילדים שלהם לא אוהבים לאכול קיטניות 7 ימים בשבוע, ובגדים לילדים (גם אם קונים מותגים עלומי שם, ומעבירים בגדים מילד לילד. כי כמה אפשר לשנורר ממכרים), וציוד לבית הספר, וספרים ומחשבים, וכן גם טלפון סלולארי להורים (כי מה לעשות, כשיש יצורים שאתה אחראי להם אתה רוצה להיות תמיד זמין במקרה שקרה משהו) ובגיל מבוגר יותר גם לילדים (אני יודע, אנחנו גדלנו בלי ויצאנו בסדר גמור (לפחות חלקנו), אבל גם לא היה אינטרנט כשהיינו ילדים, ומכשיר אצל הילדים כשהם יוצאים מהבית נותן המון שקט נפשי), וטיפולי שיניים וגשר לילדים, ותרופות כשהם חולים, ואם יש כאלה שצריכים טיפולים מיוחדים מסיבות שונות ומשונות, ועוד ועוד ועוד הרבה דברים שבעצם גורמים לכך שמשפחה נורמטיבית לעולם לא תגיע לעצמאות כלכלית בלי שייפול עליהם סכום כסף מהשמיים.
    אני כמובן לא שולל את הצורך בחיסכון ורצוי כמה שיותר, וכך אני גם מחנך את הילדים שלי, אבל הולכת השולל של הסולידית שנותנת לאנשים את אותה תיקווה, שהנה זה מעבר לפינה, עוד כמה שנים והם יוכלו לזרוק את המקלדת בפרצוף של הבוס שלהם ולצאת מאור הפלורוסצנטים (או נורות הLED כיום) אל העולם שמחכה בחוץ עם האוויר הצח, הציפורים המצייצות והשמש הזורחת, ושכל אחד יכול אם רק ירצה, זאת השטות וזה מצג השווא.
    זה כמו אותם מטפלים אלטרנטיביים שאומרים לחולה סרטן שהוא לא צריך טיפול קונבנציונאלי אלא רק לשתות איזה שייק שקר כלשהו ולעשות טיפולי הילינג באנרגיה קוסמית שמתועלת דרכם, ואותו חולה רוצה להאמין להם שיש תיקווה ויש דרך קלה ופשוטה יותר והיא בהישג ידו, כך אשליית הפרישה המוקדמת נמצאת בדיוק מעבר לפינה, כמעט בהישג יד, וכל מה שצריך הוא להתקלח במים קרים ולדווש באופניים, כמה פשוט, כמה קל והגיוני.
    אז אני אספר לכם משהו קטן, כתבתי בזמנו שהיגרנו לקנדה, ובתקופה של קצת יותר מחצי שנה אף אחד מאיתנו לא עבד כי לא ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות, והיה לנו סכום כסף מאד מכובד, ברמה של פרישה מוקדמת כן בבלוג, וזה בלי לכלול את הבית שהיה שלנו ונטול משכנתא, והכסף היה מושקע ונתן תשואה פנומנלית, בערך פי 5 מהתיקים המדוברים כאן (מזל יותר משכל), ורמות הלחץ שהיינו נתונים בהן היו מטורפות. כל הוצאה הלחיצה אותנו, וכל ירידה קטנה בבורסה גרמה לי לא לישון בלילה. נורא קל לדבר על פרישה ברמה התאורטית, נורא קשה לחיות את זה, בטח עם ילדים.
    צר לי על החפירה, אבל אני יושב לי בדד בשדה התעופה ומחכה לטיסה שלי הביתה שנדחתה ב-3 שעות בגלל מזג האויר המדהים שיש לנו בקנדה היום, ומשעמם לי וכבר קראתי כל מה שיש באינטרנט 3 פעמים, כולל מדור הרכילות של וואיינט (ימית סול בהריון שני למי שלא יודע) אז הנה קצת פניני חוכמה (שאני יודע שנופלות על אוזניים ערלות כי קוראי הבלוג הם תינוקות שנישבו).

    • האחד (והאמיץ)
      כן, הסולידית הפכה לשבויה בתאוריה של עצמה.
      כל עוד אתה אנונימי, אתה רשאי למתן, לשנות ואפילו להפוך את דעתך בכמעט כל נושא ועניין. כשאתה הופך לגורו, אתה רק מחדד ומחדד את השפיץ של הגוריות שלך. או, שאתה זוכה להארה פתאומית, וזורק הכל בדרמטיות.
      בהצלחה בקנדה. בהצלחה לקנדה. לפחות נשארה לנו קנדה.

      • יפה כתבת, תודה על החפירה.
        במהרה בימינו גם אני מתכננת למצוא עצמי בקנדה, ושם, יש לי הרגשה, השמיים יותר כחולים במובן של רווחה כלכלית (או יוקר מחיה הגיוני). בהצלחה.

        • מצטער לאכזב אותך, אבל הם לא.
          למרות הרושם שהעיתונות נותנת כאילו הכל יותר זול מחוץ לישראל, הם פשוט עושים אגרגציה של דברים שזולים יותר בכל מיני מדינות (החינוך בסקנדינביה, הבמבה בארהב, היוגורט בגרמניה….) וכך נוצרת האשליה שזול יותר.
          מכונית עולה כאן חצי, דלק עולה כאן חצי, ביטוח רכב (שמרביתו כאן הוא דווקא החובה) עולה לי 350$ לחודש לאוטו. חוגים לילדים יקרים יותר, מעונות יקרים יותר, סלולאר עולה כאן במינימום לתכנית עלובה 50$ לחודש, כבלים לחבילה בינונית 100$ לחודש.
          הדיור בקנדה יקר יותר מישראל (אין מה להסתכל על מחיר ממוצע כי אף אחד לא ילך לגור בעיירות מרוחקות ונידחות), ארנונה אני משלם 650$ לחודש (כן לחודש, ולא כולל מים), והמשכורות הממוצעות או המינימום לא הרבה יותר גבוהות.
          יש הרבה קנדים שלא סוגרים את החודש ועובדים ב2-3 עבודות. קנדים באופן כללי משועבדים עד צוואר, גם אלה שחיים טוב יותר.
          מאחר והעובדים במסעדה של אישתי הם מהקצה התחתון יותר של הסקאלה החברתית אני רואה את הקושי במחיה שיש להם ולפעמים הם באים אלי להלוות 100$ שאין להם כדי לתקן את האוטו.
          יש כל מיני סיבות להגר לקנדה, יוקר מחיה הוא בטח לא אחת מהן וזה גם יגידו לך רבים בפורום של עוברים לקנדה בתפוז

          • נוונדר

            נכון. גם עם מה שכתבת בעניין קנדה (מה שנכון פי אלף לארהב. שם מה שמותרות זול, ומה שלדעתי צריך להיותר זכות, יקר).
            ובעיקר נכון מה שכתבת בעניין האחריות. לא משנה כמה חסכונות יש או יהיו לי, הידיעה כי הדרך למטה קצרה הרבה יותר מהדרך למעלה, (מספיקה מחלה של ילד, או של הורה, או שלי) לעולם לא יאפשר לי להחליט שאפשר להסתמך על הבורסה כדי להתקיים.

            טיסה קלה ובטוחה.

    • האחד… אתה אלוף! תודה על הצחוקים ועל השיתוף. סולידית יקרה, תגובתך? איך עושים את זה כשיש ילדים?

    • אנחנו לא תינוקות שנישבו. בהצלחה בכל מה שתבחר. ואם בקנדה, מציע לך לעקוב אחרי http://www.therebel.media, שלא תישבה בעצמך.

    • מסכים לחלוטין, בתיאוריה הכל יפה, במציאות, מחירי הדיור האסטרונומים לא מאפשרים לזוג הכי מתכלב לחיים נורמלים. ולא, זה לא אפשרי כל שנה לעבור דירה ולהעביר את הילדים מסגרות כאשר שוק השכירות בארץ פרוץ לגמרי

    • משתמע מדברייך שבחרת לעשות ילדים במקום להיות עצמאי פיננסית.
      המממ…. זבש"ך?
      זה עדיין לא משנה את הניתוח הלוגי, העובדתי והמובנה שהסולידית מציגה כאן, ואת ההשפעה הפוטנציאלית שלו על אנשים אחרים.
      לך תדע, אולי אחרים ייבחרו לשנות משהו בתהליך? אולי קודם לבסס את עצמם כלכלית ורק אחר כך להתרבות?

      הבחירות שלך, והתסכול שלך, והבחירה שלך להיות מתוסכל, כולם שלך הם. תהנה.

      • אני עדיין מחכה לטיסה ומשתגע לאיטי כי אני כבר יום וחצי בלי שינה, אז אני אענה לך.
        לא הבנת כלום ממה שכתבתי, ואני חשבתי שכולם כאן MJIT או משהו כזה שאומר שהם גאונים מופנמים אגוצנטריים שזוממים להשתלט על העולם.
        יש לי 4 ילדים, אבל גם יש לי לא מעט כסף (חלקו הלא קטן, אך לא מרביתו נפל עלי בירושה, חלקו מחיסכון, חלקו הלא קטן מאופציות ממקום עבודה קודם, וחלקו הגדול מהשקעה מוצלחת של כל החלקים הקודמים) אז נתחיל מזה שאני לא מתוסכל אלא פשוט ריאלי, כי אין לי ממה להיות מתוסכל (אני מאד מתוסכל מזה שהטיסה נדחתה ואני מת לישון ויושב כבר 6 שעות בשדה התעופה וחושב על העוד 5 שעות טיסה שיש והאוטו שלי שחונה ליד השדה ומכוסה בטח בלפחות חצי מטר של שלג שאני אצטרך לנקות בזמן שאני קופא מקור כי יש לי מעיל דק כי טסתי לקליפורניה ולא רציתי לסחוב משהו חורפי, אבל זהו, הוצאתי את זה מהמערכת).
        אני שמח שעשיתי את הילדים בגיל צעיר יחסית (הראשון כשהייתי בן 28) כי יש להם ולי יותר זמן לבלות אחד עם השני, ואני קרוב אליהם יותר מנטלית (יותר מדי אם לשאול את אישתי), ומה לעשות שאנחנו עושים דברים בחיים במקביל, ואי אפשר לחכות עם ילדים עד שמבוססים מספיק כי למרבה הצער אנחנו לא חיים לנצח והזמן שלנו שאול, ויש גם את הנושא הקטן של השעון הביולוגי של הנשים. לפי מה שכתבת אני מרשה לעצמי להסיק שאין לך ילדים ואתה לא מצליח להבין את הרעיון של ילדים ולכן אתה מתייחס לזה כמו אל קניית טלביזיה. כשיהיה לך מספיק כסף אז תקנה טלביזיה, אז צר לי לנפץ את האשליה שלך, ילדים זה לא טלביזיה וזה לא עובד ככה (גם אין להם שלט שמאפשר להשתיק אותם כשאתה רוצה, ויש עוד כמה הבדלים). אז ברוך הבא לעולם האמיתי של המבוגרים, זה פשוט לא עובד ככה כמו שהסולידית מסבירה וגם לא כמו שאתה חושב.
        אני שלם לגמרי עם הבחירות שלי (טוב לא לגמרי, יש כמה דברים שהייתי עושה אחרת במשך השנים, הייתי מוותר על התואר הנוסף שעשיתי בהנדסה אזרחית שהיה בזבוז זמן וכסף אם כי היה מעניין, הייתי מוותר על השקעה בחברת ביוליין ששקעה ואכלה לי לא מעט כסף, היא מחכה קצת יותר עם חלק מהאופציות שהיו לי מהעבודה ואז היה לי עוד יותר כסף, יש עוד כמה אבל לא נראה לי שזה מעניין מישהו ואני סתם מלהג כי 4 וחצי בלילה בשעון הביולוגי שלי), ובקיצור אין לי שום חרטה על הילדים או על התיזמון כי ככה זה עובד, ואני יכול לומר לך בנושא התיסכול שתיזהר, כי יש הרבה יותר סיכוי שאתה תתעורר בכיל מבוגר ופתאום תבין את כל מה שפספסת ואז תהיהי מתוסכל כי תתחרט על כל ההנחות והתובנות שהיו לך בגיל צעיר יותר, אבל החיים הם כמו רכבת הרים, אין אפשרות לחזור אחורה, רק קדימה, ומה שפספסת אבוד, אז תהיה פחות נחרץ בטוח שיש לך או לה את כל התשובות, כי זה פשוט לא עובד ככה.

        • האחד – אתה יכול לפרט קצת על המסלול לימודים – קריירה שעשית בסוף? ואיך בתוך כל זה השתלב התואר באזרחית ומדוע לא בחרת לעבוד בזה?

          • הייתי עתודאי בהנדסת חשמל וקצת יותר משנה לפני תום הקבע נכנס לי ג'וק שאני לא אעבוד בהייטק אלא אתכנן בניינים, אז נרשמתי לאזרחית ובגלל שהיה לי את כל המתמטיקה פיסיקה מקודם זה היה רק שנתיים. לא היה לי אישור לימודים מהצבא אז למדתי לבד מספרים ומחברת של חבר ורק קפצתי מהטכני לטכניון למעבדות ומבחנים. כשהשתחררתי היו לי עוד שני סמסטרים אז חתמתי אבטלה חצי שנה ואז לקחתי קורס הסבה לתוכנה דרך משרד העבודה, שהיה זבל מוחלט אבלנתן לי עוד חצי שנת אבטלה ואיפשר לי לסיים את התואר. כבר אז הבנתי שאני לא אעסוק בזה כי למרות שהלימודים מעניינים המקצוע לא, והשכר נמוך, אז הלכתי להייטק 🙂

          • נפלא. הוכחת שביצעת בקפידה את כל הטעויות האפשריות שמפניהן בלוג הסולידית מזהיר. למה הדבר משול: לאדם שרוצה לבשל עוגה, עושה הכל ההפך ממה שכתוב במתכון, ואז כשלא יוצאת לו עוגה טעימה מאשים את הספר ולא את עצמו.

            תיאור (חלקי בלבד) של מה שעשית בניגוד לעצה:
            1) הלכת לעתודה. צבא זה מאוד לא משתלם אבל אם כבר עדיף 3 על 6 שנים.
            2) הסולידית ממליצה לא לעשות תואר אבל אם כבר עשית עתודה זה המסלול הכי גרוע לעשות בו תואר. אבל לפחות עשית תואר שאפשר להתפרנס ממנו (הנדסת חשמל).
            3) אבל אז החלטת לזרוק את התואר והניסיון מהצבא לפח וללכת ללמוד תואר לא מעשי (קשה מאוד למצוא עבודה באדריכלות). כמו כל התארים הלא מעשיים זה נשמע חלומי (לבנות בניינים) אבל קשה מאוד למצוא בזה עבודה, ורוב העבודה בתחום אפורה עם משכורת מועטה.
            4) חיית שנה על דמי אבטלה. הסולידית לא כותבת מפורש נגד זה אבל אני יכול להניח שהיא תופסת את זה כלא מוסרי.
            5)במקום ללמוד תכנות לבד, דרך האינטרנט, הלכת לקורס בתשלום. חבל.

            כמובן שעל חיים בחיסכון אין מה לדבר. בעצמך כתבת שאתה לא אוהב להתכלב ולכן אתה חייב להוציא. אז על מה אתה מתלונן?

            ואגב לגבי ילדים חשוב להדגיש: יש הבדל בין לא לעשות בכלל ילדים, ללעשות 4 ילדים, ללעשות 10 ילדים. רוב האנשים עושים 2-3 ילדים. אתה בחרת לעשות ילד נוסף וברור שיש לזה עלויות (עליך. אלא על מי? על מי שבחר לעשות ילד אחד?). כל ילד שווה דחייה של בערך 5 שנים ביציאה לפנסיה. בלי ילדים אפשר לצאת לפנסיה אחרי 10 שנות עבודה + תואר. בערך 35 בישראל. עם 2 ילדים זה 45 3 זה 50 וכל אחד נוסף זה 5 שנים נוספות בהתאמה.

          • אור, אתה בדיוק מסוג הטיפוסים שמביאים לי את הסעיף וגורמים לי להגיב, מאחר ואתה מעוות את המציאות וחושב שיש לך תשובות להכל.
            בוא נתחיל מהשאלה, האם זאת כת? מה שהסולידית אומרת אני צריך לעשות?
            הסולידית ממליצה לא לעשות תואר, אז אם עשיתי תואר זאת טעות?
            בכלל ההמלצה לא לעשות תואר מאנשים שעשו תואר והרוויחו כסף יפה בזכות אותו תואר תמיד משעשעת אותי. אני מסכים שהעתודה היתה טעות, אבל זאת בחירה שעושים בגיל 16 (וכשיש לך הורים שלוחצים אותך ללכת לעתודה כי יש להם שכן שנהיה אלוף משנה בעתודה, ואתה ילד טוב (יש שיגידו כמו אישתי, חנון) ועושה מה שההורים שלך אומרים, אז אתה דופק 3 שנים. לגבי הנסיון מהצבא שהתבזבז, אז לא נסיון ולא נעליים, להיות קצין מכמ של איזה מכמ ממלחמת וויטנאם, או מורה בבית ספר הנדסאים בטכני לא בדיוק הופך אותך למצרך מבוקש בתעשיה (מה שכן בזכות התפקיד האחרון היגרתי לקנדה אבל זה סיפור אחר). גם לא ממש קראת את מה שכתבתי בקפידה, נו נו נו.
            את התואר באזרחית עשיתי בחציו במקביל לשירות הצבאי שהרווחתי עליו משכורת (אז איפה הביזבוז? אם כבר יעילות על), לאחר מכן חתמתי אבטלה במקביל להמשך לימודי התואר במשך חצי שנה (לגבי מוסריות, שילמתי ביטוח לאומי בזמן הקבע אז מותר לי להנות מפירות עמלי, ואם כבר במוסריות עסקינן, שיטתה של הסולידית מסתמכת על תשלום מינימלי לביטוח לאומי אבל קבלת שרות רפואי מלא).
            כשהאבטלה עמדה להסתיים (אז זה היה חצי שנה, ואם נרשמת לקורס הסבה של משרד העבודה האבטלה היתה ננעלת וממשיכה לאורך הקורס גם אם הסתיימה חצי שנת האבטלה הבסיסית), אז נרשמתי לקורס הסבה (בחינם, ללא תשלום) לתוכנה רק כדי למשוך עוד חצי שנה את האבטלה כי רציתי לסיים את התואר, ולא כדי ללמוד תוכנה (במיוחד שהקורס היה דרעק של ויזואל בייסיק וSQL), וגם אם הסולידית תופסת את זה כלא מוסרי, מה איכפת לי מה אמות המידה של המוסר שלה? מה היא אמא שלי? הגורו שלי? בוא לא נהיה צדקנים, כל אחד שותה מהמדינה כל מה שהוא רק יכול, ואף אחד לא פילנטרופ, והסיבה שהייתי צריך ללמוד לאחר השיחרור היתה כי כמו אידיוט הגשתי בקשת לימודים בצבא וחיכיתי כמה חודשים כדי לקבל את הדחיה, אז שמתי פס ונרשמתי אבל זה ביזבז לי מעל חצי שנה.
            אז כל מה שביזבזתי הוא שנה אחת, שגם במהלכה קיבלתי משכורת מהמדינה, ולאחר מכן ועד היום עבדתי בהייטק, אז איפה כאן המרת פיה של הסולידית, ומה העונש שמקבלים על זה?
            ואז אנחנו מגיעים לגיבר החמישי, לא תבזבז. מזה שכתבתי שאני לא מתכוון להתכלב, במטיב מסורת הבלוג החלטת שאם לא שחור אז לבן. אם אתה לא מתקלח במים קרים אז אתה בזבזן צרכניסט נבער ששוחק את כרטיס האשראי שלו עד דק, ומכאן החלטת שאין מה לדבר בגלל על חיי חיסכון. אז חמודי, אני חוסך וחוסך הרבה. אני לא קונה מה שבא, וכל קניה שלי שקולה. אני לא יוצא כל יומיים למסעדות ואם יוצאים אז לא הולכים למסעדה יקרה במיוחד ולא מזמינים מנות יקרות, הלפטופים בבית הם רובם מחשבים בטווח מחיר של 300$ כי זה מספיק לשימושים שלנו. הבת לי רצתה לבת מצווה מקבוק אייר כמו לחברה, אז אמרתי לה שאני אקח אותהלבסט ביי ואני רק רוצה שתראה מה היא מקבלת לעומת מחשב חלונות הראיתי לה מקבוק ב1200$, ולעומתו מחשב PC ב800$ עם מפרט הרבה יותר טוב ונתתי לה להחליט, חסכתי 500$, והיא היתה מרוצה.
            אני נהנה לנהוג אז היתה לי קאמרו ותהיה לי שוב ברגע שהליס של הקקה שיש לי ייגמר. בית גדול, כן אני נהנה מהמרחב (ואגב , קנינו את הבית ב800 אלף דולר, ו5 שנים אחרי הוא שווה מליון וחצי, אחלה השקעה), עוזרת, הבית גדול ולא בא לי לבלות 4 שעות בנקיון אז אני נשלם לה שליש ממה שאני מרוויח לשעה ויש לי חופש לעשות דברים אחרים, בסופר אנחנו קונים בסופר מקביל לרמי לוי שהמחירים בו זולים יותר (על אותם מותגים בדיוק כמו באחרים), וחושבים על כל מוצר שלוקחים אם שווה או לא ואם יש מקביל זול יותר באותה איכות. בגדים אנחנו קונה בוולמארט את מותג הבית שלהם כי לא איכפת לנו ממותגים בבגדים, נעליים (זה אנחנו כן קונים של חברות טובות אבל דגמים של לפני שנה או פשוטים יותר, מה שיש בחיסול ואז זוג של נייק עולה 30$), או תיקים או כל דבר אחר. לילדים ולנו יש סלולאריים, אבל לא אייפון או סמסונג אלא LG G3, ASUS, ZTE שכל אחד מהם היה בחינם או כי זה דור ישן יותר או שזה מכשיר של 250$.
            אז כן אנחנו חוסכים, והחיסכון שלנו גדל. אם תשאל אותי איזה אחוז, אין לי מושג, כי לא איכפת לי. יש לנו את החיים שלנו והם מתנהלים לפי מה שצריך ולפעמים לפי מה שמתחשק, ואם זה לא מהותי אז נקנה את האופציה היותר זולה, אבל אני לא אקריב את החיים שלי על מזבח הפרישה המוקדמת, והילדים שלנו אנחנו לא מתחרטים על אף אחד וגם לא מקטרים על ההוצאות, ואם אני מנסה להגדיל את מאגר הכסף שיש לי זה רק כדי לתת יותר לילדים (ולא, הכוונה לא להפקות בתמיצווש מפוארות או מעיל קנדה גוס שעולה , 800$ אלא לעזור להם יותר כשיתבגרו, ולהיות עם יותר שקט וביטחון כלכלי עכשיו), אז כל החישובים שלך של עוד 5 או 10 שנים לא רלוונטיים ולא מעניינים, ואני מבטיח לך, ותזכור את מה שכתבתי לך עכשיו עוד כמה שנים, אתה לא תפרוש מוקדם.
            אני מנחש שתה עכשיו רווק בלי ילדים, לכל היותר יש לך חברה אז אתה מתנהל איך שבא לך וחושב שאתה הבנת איך העולם עובד וכולם מטומטמים חוץ ממך שמבצע את משנת הסולידית עד תומה, אבל מבטיח לך שהחיים שלך הולכים להתהפך עוד הרבה פעמים וכל פעם שתחשוב שהמטרה מתקרבת היא תתרחק יותר ויותר.
            מעבר לכך אני מציע לך לדאוג לחיסכון שלך, כי לי יש מספיק כסף כדי לצאת לפרישה מוקדמת כבר היום לפי חשבונות הסולידית, אבל נאי לא יכול להרשות לעצמי כי אף אדם בר דעת לא ירשה לעצמו לפרוש כשיש לו ילדים לדאוג להם.
            הנה הוצאתי את זה מהמערכת

        • מר אחד יקר,
          אני אענה לך, רק כדי שלאחרים שקוראים את התגובות תהיה תמונה מלאה.
          תופתע לשמוע שיש לי ילדים, ואני יודע בדיוק מה המשמעות של זה, מכל הבחינות.
          תופתע גם לשמוע שאני כרגע במרחק של שנים בודדות מעצמאות כלכלית (ולא, אני ממש לא קרוב לגיל הפנסיה הרשמי).
          אם היית מתאמץ להגיע לעצמאות כלכלית כבר מגיל צעיר, אולי היה לך יותר סיכוי… בטח לא כיף להתעורר פתאום עם ארבעה ילדים ולקרוא בלוג ששם לך ראי מול הפרצוף ומתיימר להגיד לך מה יכולת לעשות ולא עשית.

          ועכשיו, במקום להבין את רוח הדברים, ולנסות לשפר את מצבך (או את מצב ילדיך, שבהיעדר חינוך פיננסי מתאים צפויים לחזור על אותם טעויות שאתה עשית), אתה עסוק בלהגיד שזה לא אפשרים ועל כן אין סיבה לעשות כלום בנידון.

          אז כאמור, הבחירות שלך, והתסכול שלך, והבחירה שלך להיות מתוסכל, כולם שלך הם.

    • כתבת יפה את מה שניסיתי לכתוב בקצרה. החיים עם ילדים לא דומים לחיים בלעדיהם. אין אפשרות לגור ליד מקום העבודה וללכת ברגל (לא אגור באיזור תעשייה עם ילדיי) וגם מקומות העבודה מתחלפים (לא אנתק אותם מהמסגרות כל שני וחמישי) וגם,, יש שני בני זוג במשוואה – שעובדים במקומות שונים, בערים שונות. באיזו עיר נגור?
      כלומר רכב חובה.
      אני גם לא רואה את ילדיי (הלא מאד מפונקים באוכל) חיים על קטניות.. או מתקלחים במים קרים.
      תינוק קטן שלא מתכסה בלילה דורש חימום של החדר..
      מסגרות עולות סכומים לא קטנים בכלל.
      מה נשאר לנו לחסוך פה? אני לא מצליחה להבין איך זה אפשרי לצאת לעצמאות כלכלית עם ילדים

      • כבר היה פה פוסט אורח של מזפחה עם ילדים שהולכת במסלול הסולידי.
        די לחרטט. זה שאתם לא מצליחים לא אומר שהשיטה לא עובדת.

        • אתה מקשקש ומחרטט. זה שמשפחה אחת הצליחה (גם עוד לא הצליחה אבל מנסה תקופה מסויימת ובטל לא הגיע לעצמאות כלכלית) לא אומר שהשיטה עובדת. וכמו שאמרו. להתכלב לא כל אחד רוצה (ולא דיברתי על רצון לחיי מותרות). גם לא לייצר לבד חומרי ניקיון כמו שהסולידית טוענת שצריך. השיטה עובדת . בהחלט? למי? לסולידית ועוד 0.00001% מהאוכלוסיה. וגם זה בקושי. וזה עוד לפני שדיברתי על התתקלות של החיים שיש (בטח ובטח עם ילדים): למשל פתאום חלילה מישהו זקוק לטיפול סיעודי מחלות שונות לא עלינו ועוד. גם אם יש ביטוח הוא לא מכסה הכל ואתה צריך להוסיף ולא מעט. אז כל החישובים של הסולידית הולכים פייפן….

          וזה עוד לפני שאני מדבר שבעוד הסולידית מדברת דיי בבוז ובהתנשאות על ה"דבילים" שעובדים כשכירים תשע עד חמש ביד השניה היא מרוויחה תשואה על מניות מחברות שעובדים בהן אותם אנשים. כלומר דיי בזכות אותם אנשים היא חייה את השיטה שלה. אחרת ממה תרוויח כשלא תעבוד? מלהסתכל על השמש?

          לפחות תהיה הסולידית הוגנת ותגיד את זה. גם אחוז המשיכה 4% הוא לא ריאלי. אם היתה מסייגת ואומרת: טוב אתה צריך בשביל לחיות (לא כמו מלך) באופן מחושב אחוז משיכה של 6% (נגיד) ואז או שתצטרך לעבוד יותר זמן או לחסוך יותר או להשיג תשואה גבוהה יותר, כבר המצב היה הרב היותר טוב. כי היא מה לעשות קיצונית (וזאת זכותה והרב יותר קל להיות קיצוני ככה ללא ילדים). אבל היא לא רואה את עצמה כקיצונית. היא מגדירה את עצמה כנורמלית ומי שלא כמוה אז הוא הלא נורמלי/לא בסדר.

          פה עיקר הבעיה. לא העקרנות שהיא מנסה להעביר שעם חלקם אני בהחלט מסכים.

          יש קאפיש?

    • השאלה הנשאלת היא מה המטרה שלך ותוך כמה זמן ניתן להגיע אליה? נניח שאינך מאמץ את אורח החיים של הסולידית, וזה בסדר, האם בגיל 65 או 67, כשתפרוש לגימלאות, יהיה לך מסיק חיסכון צבור כדי לחיות ברמת החיים שאתה רגיל עד יום מותך?
      אם כן, אשריך.
      אם לא, מה אתה עושה בנידון?
      הסולידית נותנת פרספקטיבה, כלים ומחשבות על מה ניתן לעשות על מנת לפרוש בכבוד. רמת החיסכון שתבחר, תכתיב מתי תוכל לעשות זאת. וכן, גם פרישה לגימלאות היא פרישה.

      • הסולידית נותנת אשליה שזה בהישג יד לכל אחד. כתבתי שאני בעד חיסכון ומה שיותר, אבל לא במחיר של ויתור על החיים (אורח חיים כמו שלה זה לוותר על החיים, זה להיות זומבי גם אם היא אומרת שהיא נהנת עד הגג), כי באמת חיים רק פעם אחת והשנים עוברות, ואפשר גם למצוא איזון, זה לא שחור ולבן, אפשר להיות צרכן אבל צרכן חכם ולקנות לפעמים גם את מה שרוצים (במיוחד הילדים) ולא רק מה שצריך, וגם שם אפשר לעשות בחוכמה. טלפון סלולארי, לא חייבים לקנות אייפון או מכשיר של סמסונג, לילדים שלי קניתי אסוס זנפון 2 ב-250$ למכשיר חדש ולא נעול שזה פחות משליש מחיר מהיקרים. אין לנו כבלים, אבל יש לנו נטפליקס שעולה 10$ לחודש.
        לא חייבים לחיות חיי פרישות והתנזרות כדי לחסוך, כי המציאות העגומה היא שלא מגיעים לעולם לעצמאות כלכלית (למעט כמה ברי מזל שעשו אקזיט או ירשו או זכו בלוטו).
        אני רוצה לראות את הסולידית כשהשווקים קורסים ב30%. אני לא מדבר על תסריט יום הדין של התכה טוטאלית סטייל 1928, אלא סתם ירידות חזקות בשווקים. כשכתבתי את זה בעבר נעניתי ב: אתה אמור לשמוח שהמחירים של הכל קורסים כי זאת הזדמנות לקנות בזול. השאלה שלי היא עם מה בדיוק? מי שפרש אין לו כסף חדש להזרים לקניות, ואם מדברים על היזון המפורסם אז הנה מקרה היפוטתי. השווקים (מניות, אגח) ירדו ב30%, הגיעה זמן האיזון, וממירים מזומן לניירות ערך, והנה עוד ירידה של 30%, מה עכשיו? ומי מבטיח שהזהב יעלה מספיק כדי לאזן את שאר הירידות?
        ועדיין צריכים להמשיך ולמשוך כסף מאותה קופה מתדלדלת, ואז הקרן שלנו עוד יותר קטנה, ונקודת המוצא שלנו גרועה יותר גם אם יש עליות, ולאלה שעונים שהנה יש את קרן החירום שמאפשרת לנו לחיות אני אזכיר שאחרי משבר שנת 2000 הבורסות דישדשו במשך כמה שנים טובות, הרבה מעבר לכמה חודשים של קרן החירום.
        האם אתה חושב שהסולידית תוכל להמשיך ולחיות מ3000 שקל לחודש כשתזדקן? שמעתי את הקשקשת על הספורט והתזונה הבריאה שמבטחים אותה, אבל אני לא חושב שהיא עצמה מאמינה בזה. סבתא שלי בזמנו עברה אירוע של סכרת, למרות שהיא מעולם לא היתה סכרתית והיתה אישה בריאה, ואחרי אישפוז של חודש וחצי בטיפול נמרץ היא היתה צריכה לעבור לבית אבות סיעודי כי היא לא יכלה לקום מהמיטה בגלל שהשרירים שלה התנוונו מאותו חודש וחצי בלי הכרה. אז נכון שהמדינה בסוף נותנת מימון, אבל בכמה חודשים עד שזה אושר היינו צריכים לשלם 12 אלף שקל לחודש (וזה מוסד ציבורי, לא פרטי). אני לא יודע מה המצב המשפחתי של הסולידית, אבל אלו דברים שלוא ניתן לחזות. מחלות קשות עם טיפולים מורכבים ויקרים, תאונות, טיפולי שיניים יקרים, תרופות כרוניות יקרות שלא בסל הבריאות……יש אינסוף בלתמים שלא ניתן לחזות ואכילת פירות וירקות ועשיית ספורט לא מחסנים אותנו מהם, ואם היא חושבת שבגיל 70היא תשלם את אותן הפרמיות על ביטוחים משלימים (אם בכלל עוד יסכימו לבטח אותה).
        ברור שצריך לחסוך ולא לסמוך על גורמים חיצוניים שידאגו לך, אבל אנשים כאן לא בגלל זה. זה לא החלום שלהם לפרוש בגיל 65. הם חולמים על פרישה בגיל 40, וזה לצערי, רק חלום.

        • אני בן 59 ולא חולם לפרוש בגיל 40. אני עוקב אחרי הבלוג בשל היכולת של דורין להעביר נושאים מורכבים בצורה פשוטה, מובנת ומרתקת.

          דורין מציגה דרך מסוימת להשיג מטרות מסוימות. הדרך המוצגת נשענת על מחקרים שנעשו על ידי כלכלנים ופסיכולוגים (ביניהם כמה זוכי פרס נובל) במשך שנים רבות ועל סמך נתונים רבים שתומכים בדרך שהסולידית ממליצה עליה. אתה יכול לקרוא את רשימת הספרים הממולצים ואחרים, ולהתרשם בעצמך מהיקף הגבוי המחקרי לדברים המוצגים כאן. אינך חייב להסכים לדרך הזו או לבחור לפעול לפיה.

          כן, שוק ההון יכול לקרוס ב-30% (לזה קוראים השקעה בסיכון) אך היו יכול גם לעלות ב-50%. איזון תיק ההשקעות הוא המנגנון שבאמצעותו מנהלים ומתחזקים את רמת הסיכון שמוכנים לספוג (סיבולת הסיכון).

          כפי שאתה מתאר, יש חשיבות גדולה לחסוך סכומי כסף משמעותיים על מנת לא להפוך לנזקק התלוי בחסדי אחרים או המדינה כתוצאה מ"החיים עצמם" גם ללא מחשבה על פרישה מוקדמת. כעת נשאר רק להחליט כמה לחסוך ולאורך כמה זמן.

          הדיסקליימר של הבלוג מזהיר כל מי שקורא להפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות על עצמו באשר לדרך התנהלותו.

        • עזקיאל

          בוא אני אתאר לך את הסיטואציה שלנו. אני ואשתי מרוויחים 29 נקי, רק אני הייטקיסט (לכאורה מאוד ״עשירים״, בפועל לא כ״כ כי נתוני השכר החציוני והממוצע מוטים מאוד למטה ולמעשה לא אומרים יותר מדי אבל זה כבר לדיון אחר).
          אנחנו מתקיימים מ-17 (שני ילדים), חיים עם רכב אחד יחסית ישן ובחרנו במקום מגורים שתומך בזה (נגיש מאוד מבחינת תחבורה ציבורית).
          רמת החסכון שלנו היא 12 אלף לחודש + 3,000 על קרנות השתלמות + 4,000 ש״ח שזהו החלק היחסי של החזר הקרן מתוך המשכנתא שלנו, בסה״כ מגיעים ל- 19/29=65%. אגב, אנחנו חיים ככה לא בגלל שיש לנו שאיפה לפרישה מוקדמת (שנינו מאוד אוהבים את העבודה שלנו) אלא משני טעמים:
          1. זה האופי שלנו.
          2. אנחנו מבינים שלא לעולם חוסן ובמקצועות שלנו חשוב לחסוך כסף (והרבה) ליום סגריר.

          בקיצור:
          ראשית, מעל רמת שכר מסויימת בהחלט אפשרי לחסוך הרבה גם עם ילדים.
          שנית, אני ממש לא תינוק שנשבה שרואה את הסולידית כמעין גורו. אני פשוט רואה בה את מה שהיא: אדם חכם ומוכשר עם הסתכלות מעניינת ושונה על החיים שניתן ללמוד ממנו הרבה.

          • אין לי ויכוח על כך שהיא חכמה ומוכשרת, ואני אוסיף גם רהוטה מאד, אבל הרעיונות הקיצוניים שלה והנחרצות שבה היא מתייחסת לעולם החיצוני מזכירה לי את עצמי לפני 15 שנה כשחשבתי שאני יודע הכל וכולם מטומטמים, והיום אני מבין שזה לא פשוט שחור ולבן

          • "הסולידית נותנת אשליה שזה בהישג יד לכל אחד."
            לכל אחד שמוכן לעשות את הבחירות הנכונות בחיים. לא למי שמתעלם מעצותיה ואז בוכה שזה לא פייר ומגיע לו לקבל הכל בלי להתאמץ.

            "אני רוצה לראות את הסולידית כשהשווקים קורסים ב30%. אני לא מדבר על תסריט יום הדין של התכה טוטאלית סטייל 1928, אלא סתם ירידות חזקות בשווקים."

            ואני רוצה לראות אותך כשהשווקים נופלים ב 70% והיטלר חדש עולה לשלטון באירופה….

            תפנים: אם הבורסה נופלת, לאורך זמן (או נפילה שמתוקנת תוך יום) ב 30% זו קטסטרופה כלל עולמית ולא משנה אם אתה חי מעבודה או חיסכון אתה בצרות.
            הרי במצב כזה אתה עלול לאבד את עבודתך ובלי חסכונות איך תשרוד את החורף (הגרעיני) הקשה שיגיע בעקבות הנפילה?

            דווקא במצב כזה הסולידית תהיה מצב יותר טוב ממך. ראה [[סולידית – כמה שבירים החיים שלך?]]

            "באמת חיים רק פעם אחת"

            לא נכון! ראה סרטון [[יוטיוב: הסולידית – חיים רק פעם אחת]] של הסולידית בהקשר הזה.

    • מאחר ואני קורא מדי פעם את הסולידית, ומאחר ואני מגיע ממשפחה יקית אסלית שהגיעה מגרמניה כשהחסכון היה נר לרגליה, התכווצתי מכאב כשקראתי את דרכי הסולידית איך לחיות בחסכון ובצמצום כדי שיום אחד יהיה מספיק כסף לפרוש. כאב לי כי לי לא חיממו מים כשחזרתי מהצבא (חבל על הכסף), כשבדקו שלא אמרח יותר מדי חמאה על הלחם, ולבשתי בגדים של בני דודים. בקיצור אחרי ילדות של הוצאת נשמה בצורה חסכונית לקח לי שנים להתפטר מהמילכוד של חסכון בכל מחיר "כדי שלא אפול על כתפי ילדי" (כך הסביר לי אבי את החסכנות שלו). זקנתי, יש לי נכדים. את דירת הורי המרתי לחסכון, זו הקרן שלי. בנוסף, במרוצת השנים, חסכנו אני ורעייתי, בטח שלא 50% משכרנו, אולי 15%? אין לי מושג. יש לשנינו פנסיה וביטוח לאומי ודירה משלנו וחיים נוחים. הילדים שלנו גם הסתדרו לא רע. לסולידית אין ילדים כך שלאף אחד מילדיה לא תהיה טראומה של חיים קשים של קימוץ ואכילת קטניות, ומים קרים במקלחת ושאר מרעין בישין שלא הם בחרו בזה בניגוד להורים שלהם.

      צודק האחד, צודק בכל מילה.

      החיים קצרים, תאמינו לי. צריך להנות, במידת האפשר, מכל רגע. לחיות כמו בני אדם, לפרגן לעצמנו הנאות קטנות וכן גם לשבת במשרד או מפעל יום אחרי יום וגם לשבת במסעדה, וגם לקנות בגד חדש ואולי אפילו לטוס לארופה לסופשבוע או שבוע עם או בלי הילדים. זה החיים וזה כל מה שניתן לנו.

      גם לי עדיין יש רגעים שאני חושב מה יקרה אם נצטרך טיפול סיעודי? והאם הכסף יספיק. על אחת כמה וכמה הייתי דואג לו הייתי מפסיק לעבוד בגיל 30+ וחושב שהחסכון שצברתי יספיק לכל חיי, זה סיכון אדיר בעולם מטורף. לדעתי סיכון מיותר.

    • אני מסכימה עם הנקודה הבסיסית שילדים עולים כסף. הם אמנם לא מכשול הרמטי בפני עצמאות כלכלית כפי שהיא מוגדרת בפוסט הזה, אבל הם בהחלט עשויים לעכב אותה, ואפילו משמעותית (תלוי כמה בוחרים להוציא עליהם). ליחיד ללא ילדים, ובמיוחד לזוג ללא ילדים, קל יותר להגיע לעצמאות כלכלית בגיל צעיר.

      אבל הטענה שלפיה כל אחד שחוסך בעקביות מעל 75% מהכנסתו יכול, בתאוריה, להגיע לעצמאות כלכלית תוך פחות מעשור, איננה טענה שלי. זו טענה מוכחת מבחינה מתמטית. כדי להפריך את דברי, לא מספיק לטעון שאני מוליכה שולל. אתה צריך להפריך אותה מבחינה מתמטית.

      • את קוראת את מה שכתבת?
        רק 75% מהשכר. מתמטית זה נכון, אין לי ויכוח עם זה. גם אני שיחקתי עם כל מיני אקסלים שמתמטית הייתי מליארדר תוך 10 שנים.
        עכשיו ניקל משפחה עם רק שני ילדים (אני כבר לא מתייחס למטורפים כמוני עם 4), ההוצאות שלהם יהיו לפחות 10 בחודש, מה שאומר לפי החשבון שלך שהנטו שלהם צריך להיות 40 בחודש כדי שה10 יהיו 25%. עמה כאלה משפחות את מכירה?
        ושוב, הוצאה של 10 בחודש למשפחה עם ילדים זה מאד מאד שמרני. ואפילו נניח שזה רק 50% חיסכון, זה עדיין לא מעט שנים, לא הרבה משפחות מרוויחות ככה, ואני אחזור על הטענה המקורית שלי, את לא יכולה לגדל ילדים בפחד מכל הוצאה, זה לא בריא נפשית לילדים.

        • אני חושבת שהתייחסתי מפורשות למתח שבין נוחות/ביטחון לחירות. אני לא יכולה לקבל את הבחירה הזו עבור אחרים, כי זו בחירה ערכית. כך או כך, אם הפוסט הזה יגרום לפחות לשבריר מהקוראים לשקול לגלח ולו 1,000 ש"ח מההוצאות שלהם — הרי שהוא השיג את מטרתו.

          • כמו שכתבתי, אין לי ויכוח איתך על חשיבות החיסכון או על חוק המספרים הקטנים. אני לא מזלזל בשום סכום. כשאישתי פתחה את העסק אז בעל הזיכיון שהפך לחבר שלנו אמר לה, it's a penny business. אז כן, הרבה סכומים קטנים מצטברים לסכום גדול, אבל רעיון הפרישה המוקדמת שהשתעשתי בו עוד לפני הרבה שנים הוא רעיון לא מעשי ואפילו מסוכן ובטח כשיש ילדים, שם נמצא חוסר ההסכמה שלי איתך.

          • נראה כי את מתחמקת מלתת תשובה ישירה להערותיו של "האחד". חופש כלכלי איננו מתאפשר בדרך הליניארית אותה את מתארת בבלוג עבור מצבים משפחתיים רבים (ללא שינוי מקביל בלתהליכים כלכליים רחבים). שיטתך מתאימה לסגנון ייחודי של חיים חיסכון ואיננו אוניברסלי. זה הכל.

          • הבעיה האינהרנטית פה היא שכל האנשים האלה שאומרים שזה בלתי אפשרי כבר עשו מספיק טעויות כדי לצמצם את הסיכוי להגיע לעצמאות כלכלית ל 0.
            טעויות כמו לא לעבוד מספיק קשה ולחסוך לפני שמביאים ילדים או להביא יותר מדי ילדים. זה עניין של סדר עדיפויות, אל תחיו בחוסר אחריות במשך כל חייכם הבוגרים ואז בגיל 45-50 תיכנסו לבלוג של הסולידית כדי לחפש איך להגיע לעצמאות כלכלית.
            זה אולי לא דברים פופולארים להגיד, אבל זאת האמת..

        • נחמד לראות תגובות מן הסוג הזה למזלנו זה רק בגלל שאתה מעוקב בשדה תעופה

          לדעתי רוב מוחץ מהאנשים שקוראים בבלוג לא יצליחו לצאת לעצמאות ככלית מלאה . אבל אני חושב שהתרומה שלו בכך שיותר אנשים חוסכים ליום סגריר.לומדים על השקעות בבורסה. וזוית ראיה חדשה

          אני מקווה שהקוראים לא חוסכים מתוך ראיה שהם אוטוטו יוצאים לעצמאות כלכלית,אולי אחוז או 2 יצליחו בכך,היתר תהיה להם הצלחה בעקבות הבלוג שיהיה להם בעתיד כרית ביטחון הרבה יותר גדולה וזה גם מספיק חשוב כדי להצדיק את קיומו

        • 75% מההכנסה? נו באמת דורין. איזה חומר את לוקחת? (מהחומרי ניקוי שהכנת לבד?) אני רוצה גם…..

          או שכברנו לאיזור הפנטזיות/מדע בידיוני….

          אתן לך עוד נתון לפנים אם את כבר בענייני חישוב על האקסל . אם אחסוך 200% מהשכר שלי לא אצטרך לעבוד בכלל. איך זה? מדהים לא? קוראים יקרים בואו אחרי גיליתי את האור….!!!

          האחד, אתה צודק. עזוב אותך מאחרים. ואני אומר לך את זה בתור רווק בלי ילדים שמרוויח 8,500 נטו לחודש ובעל דירה ללא משכנתא.

      • אין מה להפריך
        בהינתן שאדם יחסוך 75% מהכנסתו נטו הוא יפרוש תוך 10 שנים
        ובלבד שהתשואה נטו על הכנסתו היא 5% ריאלית

        הבעיה היא לא במתמטיקה אלא במציאות
        75% חסכון ו תשואה ריאלית של 5%

        רק להזכיר ש 5% ראלי זה תיק לא טריביאלי של לפחות 50% מניות
        ואופק השקעה של מעל 15 שנה כדי לעמוד בתנודתיות הטיבעית של התיק

        75% חסכון רלבנטי לא הורים חסכנים במיוחד או אנשי הייטק ואו פיננסים
        שיכולים לחסוך בגיל צעיר ובמהירות הרבה מאוד מאשר הם מוציאים ובלבד שיש להם מעט משמעת וביקורת עצמית

  5. ישראל ישראלי

    ממשלות מפחדות מאבטלה.
    גם פרישה מוקדמת נחשבת כאבטלה.
    מחקרים מקשרים את פרוץ מלחה"ע 1 לנתוני אבטלה, תיסכול ועוד של הציבור.

    יש היגידו שזו קונספירציה, אבל עפ"י דעתי הממשלה בכלל לא רוצה שנפסיק לעבוד לפני שהיא נתנה לנו אישור (פנסיה).

    • נתנייתי

      נו, ענית לעצמך.
      הבעיה הפוליטית-חברתית היא עם *מובטלים* ש*צריכים* לעבוד כדי לפרנס את עצמם ומשפחותיהם,
      לא עם "משקיעים" או "פנסיונרים" שיושבים בבית מבחירה ונהנים מהחיים.

  6. אני אם לשניים. מרוויחה 6000 ש"ח נטו. לא מקבלת מזונות. כיצד אחסוך?

  7. כרגיל, פוסט מענין, ברור ומנוסח היטב.
    שאלה. האם במסגרת חישוב גובה החיסכון מההכנסה נלקחים גם ההפרשות של העובד והמעסיק לפנסיה, פיצויים, קרן השתלמות וקופת גמל?
    אם כן, אזי בהגדרה כל שכיר חוסך, החל מינואר 2017, 18.5% מהכנסתו המבוטחת לפנסיה (ומי שמופרשים עבורו פיצויים בגוב 8.33% חוסך 20.83%). מי שיש לו קרן השתלמות חוסך עוד 10%. כלומר שכיר, בישראל, חוסך בין 28.8% ל-30.83% מהכנסתו המבוטחת ברוטו (מהנטו מדובר באחוז גבוה יותר משמעותית) עוד לפני שהוא חוסך סכומים נוספים מהכנסתו נטו. לכן נקודת הבסיס של שכיר במפת החום אמורה להתחיל כבר ממקום גבוה יותר.

    • אכן מעניין לחשוב כיצד יש להתחשב בחסכון מסוג זה, עוד נקודה למחשבה היא כיצד לייחס תשלומי משכנתא לחסכון עתידי.

      • אדם, ההתייחסות המקובלת להכנסות השכיר לצורך חישוב של אחוז החיסכון : הסכום הכולל הוא משכורת ברוטו פלוס הפרשות המעסיק והעובד לפנסיה ,פיצויים וקרן השתלמות פחות מסים .מתוך זה כל מה שלא ביזבזת – חסכון. לגבי המשכנתא – החזר הקרן זה חיסכון , החלק של תשלום הריבית – בזבוז חודשי.

    • איציק,האחוזים הם נכונים רק לעובדים בעבודה מסודרת עם כל התנאים ו 100% בסיס . נכון להיום ברב המקרים זה לא המצב.

      • בוריס, היום קיים חוק פנסיית חובה לכל השכירים. לכן ההפרשות לפנסיה בשנת 2017 הן בין 18.5% ל-20.83% מהכנסתו המבוטחת ברוטו של כל שכיר. נכון שלא לכל שכיר יש קרן השתלמות.
        שכיר שלא מופרשים עבורו כספים לפנסית חובה יכול להגיש תלונה למפקחת על הביטוח, שכן מדובר בעבירה פלילית של המעסיק.

        • איציק , קרן השתלמות היא הטבה שכשליש מן העובדים במשק מקבלים אותה , מושכים כל 6 שנים , ומשדרגים את הרכב לגדול יותר בסכום שהצטבר.
          לגבי הפיצויים – חלק גדול מן העובדים מושכים אותם כל פעם ש מחליפים את המעסיק , וסוגרים חלק ממשכנתא במקרה הטוב.
          בסיס לפנסיה – בחלק גדול מן המקרים מעסיקים מגדירים חלק מן השכר כשעות נוספות או שעות נוספות גלובליות , ולא מפרישים מחלק הזה לפנסיה. למיטב הבנתי זה חוקי , אבל אני ממוחה בתחום. מה דעתך ?
          בכל מקרה החסכון הכפוי לפנסיה שלא ניתן למשיכה לפני הפרישה (תגמולים) יאפשר לעובד לשמור על רמת ההוצאות לאחר הפרישה במידה ויעבוד בסביבות 40 – 50 שנים ברציפות.

          • הסתכלתי על מחשבון ברוטו לנטו על שכר של 10000 שח
            הנטו הוא 8000
            לפנסיה + קרהש 3000
            כלומר אם החוסך יחסוך מהנטו 2000 שח
            יגיע ל 45٪ חסכון
            שרובו נזיל (קרהש מזומן פיצויים)

  8. לקרן-אנחנו משפחה עם שלושה ילדים(5 נפשות) וההוצאות שלו לא עוברות את ה12k בשנתי כולל בצ"מ סביר.
    את יכולה לחסוך לפחות אלפיים ש"ח בחודש שזה טריפל אפקט של חיסכון והקטנת צורך המחייה.
    ולפי מה שאני רואה אפילו אין לך שכר דירה או משכנתא…
    ההוצאה שלנו כוללת גם דיור.

    • אני לא חושב שאצליח להגיע לעצמאות כלכלית וגם לא רוצה בינתיים כי נהנה מאוד בעסק שלי(עצמאי) בתחום האהוב עלי ביותר,אבל אני חייב לציין שמאז שהתחלתי לקרוא את הבלוג הכפלתי את שיעור החיסכון שלי.

    • אני מסכים איתך שהיא יכולה לחסוך. ראיתי את פירוט ההוצאות שלה ויש לה כמה סעיפים שהיא יכולה להוריד במצטבר איזה 3000 שקל, אבל עדיין אם תסתכל בטבלה של הסולידית, וניח שההוצאות שלהם יהיו רק 17, וההכנסות שלהם יהיו גבוהות יותר (מה שלא טריוויאלי) ייקח להם 50-60 שנה להגיע לעצמאות כלכלית מה שהופך את זה ללא באמת ריאלי (ויש לי גם השגות לגבי הגדרה של עצמאות כלכלית)

      • האחד – למה שלא תבוא להגיב בפורום ? הרבה יותר נוח להגיב שם ולעקוב אחרי פוסטים מאשר כאן בבלוג…

        • האמת, שבמצב רגיל אין לי זמן או סבלנות. עם עסק, עבודה, 4 ילדים וכלבה טיפשה אין לי זמן לכתוב, מקסימום להציץ. מעבר לכך, אני לא יושב עם מחשב כל היום ויש ימים שאני בכלל לא נוגע במחשב, ולכתוב בטלפון זה מייגע ומלא שגיעות.

    • אני אשמח לשמוע פירוט של ההוצאות שלכם, מעניין אותי מאד לראות איפה ההבדלים.
      ואגב אנחנו חוסכים! נראה לי שהשתמע מהפוסט שלי שאנחנו לא מכסים את ההוצאות. זה לא נכון! פשוט החסכון שלנו כרגע מצומצם מידי לטעמי, ולא מתקרב כלל לסכומים שכתובים פה

  9. ולמה לא לחסוך 100% אחוז מהכנסה כך הדורות הבאים שלי יכולו להנאות ממאה אחוז העמל שלי ולי כמובן יהיה אסור "לבזבז" כל חיי כדי להגשים את רעיון העצמאות הכלכלית….
    גברת אם אפשר לחסוך 90 אחוז או 70 אחוז מהשכר אז למה לעבוד %100 משרה נעבוד רק 50 אחוז וכבר נצא לעצמאות כלכלית חלקית שיגעון החיסכון המטורף יעזור רק לדורות הבאים שלנו…

    • טכנית, אם אתה חוסך 100% מההכנסה (וחי חינם איכשהו), זאת אומרת שאתה יכול להפסיק לעבוד היום. ברכותי.

      • מתקרב לעצמאות כלכלית

        יש פה הרבה פרזיטים ו שמרוב הטבות והקלות וקצבאות מתקרבים לזה

  10. פוסט חשוב ומצויין. תודה!
    נ.ב אחת המחמאות הכי יפות שקיבלתי –
    זה כשאח שלי אמר לי שהוא נתקל בבלוג של ״הסולידית״ ושאל אם זו אני!

  11. תפוזינה

    אני לא חוסכת אחוזים גדולים מההכנסה השוטפת שלי, כי אין לי הכנסה שוטפת גבוהה. יש לי דירה בלי משכנתא, ויש לי השקעות בשוק ההון שאני לא פותחת אז אין מהן הכנסה, ויש לי ולבן הזוג משרות חלקיות, כי אנחנו מעדיפים לחיות בנוחות עכשיו עם זמן לילדים וכו' ולא לטחון עכשיו ולא לעבוד אחר כך..
    אז איך מודדים אותנו?

  12. דורין, זו הכתבה הטובה ביותר שכתבת עד כה. היא לא הכי מסובכת שכתבת, אבל תימצתת באופן בהיר כתיבה של 3+ שנים. יש פה פאנץ' ליין רציני. אגב, אשתי ואני הגענו ל75 אחוז חסכון החודש 🙂

    • אפשר לשמוע תובנות איך הגעתם לרמת חיסכון כזו?

      • ישראל, זה תהליך ארוך של בחינת מה אנחנו צריכים לעומת מה אנחנו רוצים. התחלנו מאופטימיזציה של סל הקניות (חלוקת המוצרים שאנחנו צורכים ל4 מקומות בהם אנחנו קונים, כך שאנו לא נאלצים להרכיב סל קניות במקום אחד ולהיתקע עם דברים יקרים). המשכנו בויתור על מסעדות ושאר בילויים יקרים. במקום זה אנחנו מבשלים בבית. אין לנו אוטו. עברנו על הביטוחים וקיצצנו כפילויות. נפטרנו מהטלויזיה ונשארנו רק עם אינטרנט. את רוב המזון שלי אני צורך בעבודה יחד עם אוכל שאני מבשל בבית. אני נוהג לייעץ לאנשים בחינם איך לשפר את ההוצאות. אם אתה רוצה, אשמח לדבר איתך.

  13. נשמח לתיק שלך ולא הבנתי איך הוחלט שכ 400 אלף שח מוציא אותי לעצמאות כלכלית ?

  14. הכל נכון פרט לעובדה שאני כאבא לשלושה ילדים שגר בפריפריה לא יכול בלי שני רכבים פרטיים. שעתיים שאני מבזבז באוטובוסים במקום רכב פרטי ביום זה שעתיים מהזמן שלי עם הילדים ביום.

  15. כבר כתבו כאן
    שכיר שחוסך לפנסיה וקרן השתלמות חוסך בצד כ 40 אחוז מהנטו שלו כך שמספיק חסכון של 30% כדי להיות במצב פנומנלי

    כמובן שזה יתרון משמעותי ללהיות שכיר ולכן זה לא יופיע בבלוג כי הסולידית נמלטה מעולם העבודה לאחר חוויות שתוארוו עלי ידה ונותנים רושם שלמרות הכל אזור המוחות שלה הוא בבית ולא בעבודה …
    במילים אחרות היא לא באמת מקריבה שום דבר חשוב בעיניה בזה שאינה עובדת ומצטמצמת
    היא אכלה זכוכית וראתה את הקולגות שלה כנחשים ארסיים ומכרסמים
    במצב כזה להתרחץ במיים חמים ולסבול מגזים עקב צריכה מוגברת של קיטניות זה טיול בפארק

  16. ניטפיקינג: הנתון של יחס החסכון (או הוצאה מול הכנסה) רלוונטי רק למדידת שכירים… לא רלוונטי אליך נניח, או ליזמים. ל"פורשים" כמוך יותר נכון למדוד % מההון להוצאה שנתית (פחות מ-4% אם אפשר), וליזמים – זה כבר סיפור יותר מורכב, אבל בגדול הסיכון/סיכוי של העסק להצליח להביא את היזם לנקודת הפאק-יו מאני.

  17. הכל נכון, רק דבר אחד חסר:
    אדם שמרוויח 50 אלף וחוסך חצי מזה חי הרבה יותר טוב מאדם שמרוויח 10 אלף ש״ח וחוסך חצי מזה.
    שניהם חוסכים בדיוק אותו שיעור של חסכון, אבל הראשון חי הרבה יותר טוב…

  18. יפה אמרתם.
    אם יורשה לי לסכם את התגובות עד כה – שיעור החיסכון אינו נתון אבסולוטי, אלא הוא תלוי בשני גורמים לפחות: גובה ההכנסה ומספר הילדים (במיוחד הקטנים).
    ניתן להכין טבלה עם שני צירים (גובה הכנסה מול מספר ילדים) ולציין מעין שיעור חסכון מומלץ בכל משבצת. כמובן שזה רק כלל אצבע, לא משהו מחייב. אבל רק ככה ניתן יהיה לדבר על שיעור חסכון ריאליסטי. סתם לזרוק מספרים כמו 75%, 50%, 25% – נדמה לי שזה לא מקדם את הדיון כי זה כללי מדי ולא מתאים לכל אחד לפי מצבו ובחירותיו הקודמות.

  19. ישראלי

    קצת כואב הלב על מי ששואלים "אני מרוויח 6000 עם שני ילדים איך אני יכול לחסוך?". זה המקום בו הלוגיקה הסולידית קורסת. אני מתכוון, לא הלוגיקה קורסת, אלא היישום. יש מקרים שהגדלת הכנסה היא הגישה הנכונה יותר להגדלת החיסכון.

    הדיבור הזה על "אם אצליח לקצץ את הוצאותי כך שיוקר המחייה שלי יוזל מ-9,000 ש"ח בחודש ל-1,000 ש"ח בחודש" (ציטוט מהפוסט) הוא בתחום הלוגיקה, לא בתחום העצות המעשיות. כן, עם 9000 ש"ח חיסכון מתוך 10,000 ש"ח הכנסה תוכלי לפרוש צ'יק צ'ק. בדמיון כמובן, כי אף אחד לא חי מ 1000 ש"ח לחודש אלא אם הוא חי באוהל וגונב מזון.

    אז הרעיון הסולידי מתאים במיוחד למי שההכנסה שלו מספיק גבוהה. חסכו יותר, ופרשו מוקדם יותר. אלו האנשים שקוראים ומגיבים כאן בדרך כלל, כמו המגיבה קרן. שבאמת יכולה להקטין הוצאות. עם שני ילדים בגן הייתי אומר ש 16,000 ש"ח צריכים להספיק לחיים נוחים, ואפשר גם פחות. ולאם חד הורית שמרוויחה 6000 ש"ח הייתי ממליץ לחפש דרכים להגדיל את ההכנסה בלי להגדיל הוצאות.

    • התגובה הסולידית הפאבלובית היא
      שאו שעשו יותר מדי ילדים או שמוצאים יותר מדי.

      בתכלס אי אפשר לקבל עצות בענייני כלכלת משפחה מאל-הורי זה קצת ללמוד לשחות בהתכתבות

      אני כן חושב שבאמת בעלי שכר נמוך יתקשו לחיות וחפרנס משפחה עם 75٪ חסכון
      מהנטו, למרות שטם הם בעלי חסכון פנסיוני קרהש וקצת חסכון הם יוכלו להגיע אפקטיבית ל 50٪ וזה גם יפה

  20. שלום רב לסולידית.
    הייתי שמח לשמוע איך אני מבטיח 5% תשואה לשנה על כספי ההשקעה…עד היום כל הערוצים שבחרתי לא הגיעו ל-5% תשואה (לא הסולידים ולא הספקולטיבים).
    תודה ושבת שלום
    יקי

    • הגעתי ל 8% בשנה בשנתיים אחרונות באופן אקטיבי.
      קורה את הבלוג הזה מרגע שהתחלתי להשקיע בבורסה, פתחתי 10 תיקים ווירטואליים שהיא המליצה – רק כמה מהטיקים שלה נגעו 3% בשנה

      מסכנה שלי – כדי להרוויח בבורסה צריך להשקיע זמן ולחשוב ולקרוא ולעקוב – אני לא עשיתי שום דבר מזה בגדול, אבל בהשקעה פסיבי אין שום עיתרון וגם משעמם מוות

  21. בכל תיאוריה יש פער, בורות ומוקשים כשבאים ליישם אותה במציאות, כי המציאות תמיד יותר מורכבת.
    התיאוריה הכלכלית, למשל, בנוייה על ההנחה שבני האדם רציונליים בהחלטותיהם – הנחה שמתנפצת בקרקע המציאות.

    ההנחה של 5% תשואה נטו אחרי אינפלציה היא נחמדה, אבל מתנפצת בקרקע המציאות. ראשית – כי משום מה נשכח אלמנט המיסוי. ושנית – כי גם אם נניח שחסכתי 300 משכורות, כשמגיעה שנה כמו 2000 או 2008 (או 2018?) והשווקים קורסים 50%, והחיסכון יורד ל-150 משכורות, לא בטוח שאפשר פסיכולוגית להמשיך במתווה של הימנעות מעבודה, ובכל מקרה ההוצאות החודשיות גדלות מאוד ולו רק כדי לטפל בחרדה שמתלווית לארוע הקשה הזה.

    כמו שנאמר כבר, גם ילדים משנים את המתמטיקה הטהורה שמוצגת פה. ייעוץ כלכלי למשפחה עם הרבה ילדים (ילדים זה שמחה) ממי שמעיד על עצמו שהוא אלהורי, דומה קצת לקבלת ייעוץ זוגי ממי שמעולם לא היה בקשר זוגי. יועץ כזה יכול לומר הרבה דברים חכמים, אבל יתקשה להבין מדוע מאתגר מאוד ליישם אותם.

    השבוע התפרסם דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, לפיו קו העוני עומד על כ-2,500 ש"ח לאדם. במשפחה עם 3-4 ילדים, ובשכר ממוצע למשפחה של כ-14,000 ש"ח, קו העוני הוא כמעט קו הממוצע. ועכשיו, כדי לחסוך 30-40-50% מההכנסה, צריך כניראה לחיות עמוק בתוך עוני. הרבה זמן פנוי בעוני? עדיף כבר לעבוד.

    ועוד משהו – כשמפסיקים לעבוד, ההוצאות גדלות. פתאום יש זמן לחוגים ותחביבים וטיולים, אבל היי- כל הדברים האלה שקודם לא היה זמן לעשות עולים עוד כסף. ושכיר שמפסיק לעבוד – הוצאותיו גדלות גם אם לא יעשה כלום, כי המעטפת הכלכלית כוללת לרוב הרבה מעבר לשכר (אוכל, נסיעות וכו') שפתאום כשלא עובדים צריך לשלם עליהם.

    אז כן, הרבה בעיות יש בתיאוריה הנחמדה שהוצגה כאן.מצד שני, כפי שאמרה הסולידית, אם קריאת הבלוג הזה תעודד חיסכון נוסף של 1,000 ש"ח בחודש – זה כשלעצמו יהיה זו מצווה רבת ערך. גם חיסכון "קטן" מתנפח לאורך זמן עם כוחה העצום של הריבית דריבית, וגם אם לא יאפשר עצמאות כלכלית מלאה, לפחות יאפשר הגשמת יעדים הדורשים יותר מההכנסה השוטפת.

    • Like

    • לייק 2

    • ההנחה של 5% תשואה נטו היא בעייתית היום גם לדעתי ,אפשר להתמודד אתה ב 2 צורות :
      א. להמשיך לעבוד מספר שנים נוספות עד לצבירה של תיק המאפשר קיום גם בסביבה של תשואות נמוכות יותר .
      ב. להתכונן להשלמת הפערים בהכנסות במידת הצורך בצורה פחות פסיבית.
      בכלל הקשר היישיר בין עצמאות הכלכלית לבין הימנעות מלאה מעבודה הוא לא נכון לדעתי, אפילו הסולידית לא מיישמת את זה.על מנת להכין פוסט מושקע כל שבוע נדרש להשקיע לא מעט עבודה ,מצד השני למיטב ידיעתי ההכנסות מאתר פיננסי מוצלח יכולות בקלות לכסות הוצאות של משפחה.

      הילדים לא יכולים לשנות את המתמטיקה הטהורה ,הם כן משפיעים על אחוז החיסכון (לי יש 3).

      מכיוון שאנו לא יודעים מהן הסיבות האמיתיות שבגללם הסולידית היא אלהורית, אני לא חושב שזה נכון להתייחס לנקודה זו.

      ההוצאות לא אמורות לגדול לאחר הפרישה.לגבי הטיולים למשל – טסים בטיסות זולות בתקופות זולות , לתקופות ארוכות יותר,שוכרים דירות.

    • לורם איפסום

      לגבי דו״ח העוני:

      ראשית, כל נתון שמחשב קו עוני לפי מפתח של כסף לאדם הוא מטופש כי העלות השולית של ילד נוסף באוכל, ברכב, בדיור ובחשמל ממש לא עולה ליניארית כמספר הילדים.

      שנית, וזו נקודה חשובה שהרבה אנשים אינם מודעים אליה, כשמדברים על משקי בית:

      מאתר הלמ״ס: ״משק בית: אדם אחד או קבוצת אנשים הגרים יחד בדירה באופן קבוע רוב ימות השבוע ומנהלים תקציב הוצאות משותף למזון. משק בית יכול לכלול אנשים שאינם קרובי משפחה. ״

      משמע, גם רווקים, גם פנסיונרים וגם סטודנטים נספרים בסטטיסטיקה הזו.

      אם משחקים טיפה עם נתוני הלמ״ס ומוציאים חרדים, ערבים, סטודנטים ורווקים נקבל שהשכר הממוצע עבור משפחות עם ילדים שבהם שני בני הזוג עובדים הוא משמעותית גבוה ממה שהלמ״ס מפרסם.
      יש שיקראו למה שעשיתי cherry picking אבל לדעתי מי שמתיימר להגיד משהו על חייהן של משפחות חילוניות בעלות 3 ילדים שבהן שני בני הזוג עובדים צריך לנרמל בהתאם.

  22. הבעיה הילישה בכל המשוואות האלו, היא שאין ערך לזמן, מישהו שמרוויח 300 שח לשעה, האם עדיף לו להשקיע 4 שעות בחודש על נקיון או להביא עוזרת ב70 שח לשעה, ככה ששעת עבודה אחת תממן חודש של נקיון?
    אותו הדבר עם קניות, באינטרנט יצא כנראה יקר יותר, אבל חוסך זמן – האם שווה?
    טבלת החום נחמדה, אבל היא קצת פשטנית, אם באמת רוצים לעשות אופטימיזציה להתנהלות כלכלית, זה לא רק עניין של לחסוך כסף, כי אנחנו בכל מקרה מבזבזים זמן על תפעול, שלא בהכרח משתלם. יתרה מכך, זה יוצא מנקודת מבט דיי שטחית שכולם שונאים את העבודה שלהם, אבל בזמן שחסכת 4 שנים ויצאת לפנסיה בגיל 35, מה תעשה עכשיו x שנים עד שתתפגר? תקום ב12 ותראה טלוויזיה עד צאת הנשמה או תעשה משהו משמעותי יותר?

  23. אם מדברים על חיסכון.. שמתי לב שבאופציית בקופת הגמל להשקעה שהתאפשרה לא מכבר אין אפשרות לנהל IRA .. האם בהתחשב בכך שבתי ההשקעות ויתרו על דמי הניהול מהפקדות וגובים רק עבור הצבירה %0.7 (מניח שנתון למשא ומתן) ההשקעה בקופה מנוהלת ע"י הקרן ""שווה" לדעתך?

    • ביולוג ירושלמי

      מחדד את דבריך (שאני לא בטוח עד כמה הם קשורים לפוסט, הייתי ממליץ לך להתייעץ ולדון בכך בפורום יש אחלה פוסטים על קופת גמל להשקעה) – לכרגע בקופת גמל להשקעה אין אפשרות לניהול אישי IRA.
      אכן, אין דמי ניהול מההפקדה השוטפת חודשית או חד פעמית במוצר הנ"ל.
      דמי הניהול מהצבירה בקופת הגמל להשקעה לכרגע הם – עבור תיקים אקטיביים דמי הניהול מהצבירה הם 0.6% לשנה, עבור תיקים פאסיביים (בדר"כ מחקים מדדי מניות) דמי הניהול מהצבירה הם 0.5% לשנה.

      גילוי נאות: קיבלתי (לא השגתי כי זה היה מונח על השולחן, רק לקטוף בלי שום דין ודברים) בקופת גמל להשקעה ב- IBI (במסלול מנייתי פאסיבי – מחקה מדד S&P 500) ככה כמו שזה בלי שום מיקוח או וויכוח דמי ניהול מהצבירה של 0.5%.

    • לא

  24. הסולידית, קרן, וה"אחד" – אם יורשה לי להציע נקודת הסתכלות נוספת על העניין – אין צורך לברוח לקיצון של "חסכו 90% מהכנסתכם" או לחלופין "אין טעם בחיסכון כי לעולם לא אגיע לעצמאות כלכלית בכל מקרה", יש דרך אמצע שבגדול – מתאימה לכל אחד:

    לחסוך כמה שיותר, במידת האפשר, על מנת להגיע לעצמאות כלכלית חלקית, לדוגמא:
    ניקח משפחה שמרוויחה 20,000 ש"ח ומצליחה לחסוך 5000 ש"ח בחודש. לפי מפת החום לעצמאות כלכלית ייקח למשפחה הזו כ- 32 שנים להגיע לעצמאות כלכלית, זה המון זמן ואין פה את האלמנט של הפרישה המוקדמת (זוג שמרוויח ככה בגיל 30 יגיע לעצמאות כלכלית בגיל 62, שנים ספורות לפני הפרישה לפנסיה בכל מקרה).
    אבל, אם המשפחה הזו תגדיר לעצמה יעד שונה, לא עצמאות כלכלית מלאה אלא עצמאות כלכלית חלקית בדמות הכנסה פסיבית של 10,000 ש"ח בחודש, הרי שעם אותו החיסכון בדיוק, תוכל להגיע ליעד הזה תוך כ- 16.5 שנים בלבד.
    למה זה טוב? זה די ברור… הכנסה פסיבית של 10,000 ש"ח לחודש תוכל לאפשר לאחד מבני הזוג לפרוש כליל מעבודה או לחלופין לאפשר לשניהם לעבוד בחצי משרה. כך, הזוג התאורטי שלנו קונה לעצמו 50% זמן פנוי כבר אחרי 16.5 שנות חיסכון ובעיני זה בעל ערך גבוה יותר מ 100% זמן פנוי לאחר 32 שנות חיסכון.

    בשורה התחתונה – כל חיסכון הוא בעל ערך, גם אם אינו מוביל לעצמאות כלכלית מלאה אלא להכנסה פסיבית נוספת או לכל הפחות לכרית ביטחון נאה ותוספת לתקציב בחלוף כך וכך שנים.

    באופן אישי, אני לא מאמין שחסכון אגרסיבי ברמה של למעלה מ- 40% הוא באמת אפשרי ללא פשרות חברתיות שרוב האנשים לא יהיו מוכנים לעשות. קשה מאוד להתנגד לסביבה שכל הזמן עסוקה בקניות ובזבוזים, בעיקר כשזה נוגע למשפחה הקרובה ועוד יותר כשמעורבים בכך ילדים. לכן, מה שהצעתי מהווה בעיני דרך ביניים סבירה שמצד אחד מביאה לעצמאות כלכלית חלקית ושקט נפשי ומצד שני – המחיר מבחינת הסביבה לא גבוה (וייתכן שבכלל לא ישימו לב שאתם חוסכים חלק מכובד מההכנסה שלכם בשושו 🙂 ).

    • לגמרי מסכים איתך. זה בדיוק מה שאני אומר ועושה. אני מנסה לגוון את מקורות ההכנסה שלנו וחוסך כמה שרק אפשר אבל אני לא מציב לעצמי יעד מהסיבה הפשוטה שהיה לי יעד דומה לשלה בעבר, ושיחקתי עם אקסלים וסימולציטת, ויודע מה קרה?
      החיים
      הם דבר מאד לא צפוי ודינמי, והיגעתי לנקודה שהיעד היה אמור להיות מושג לפי כל החשבונות, והוא לא היה וזה גרם לי למפח נפש גדול, ולכן עדיף פשוט לחסוך כמה שאפשר ולא להקריב את החיים לטובת השגת יעד שעלול לא להיות מושג.

    • מחזק. זה מה שאני מיישם במציאות.

    • רק רוצה לתקן טעות חשבון: אם משפחה שמרוויחה 20,000 ש"ח תחסוך 5,000 ש"ח בחודש במשך 16.5 שנים היא תוכל לקבל הכנסה פסיבית של 5,000 ש"ח ולא 10,000 ש"ח כמו שרשמתי (זו הטעות).

      בעצם מתקבל פה כלל אצבע מעניין, עבור ההנחות של הסולידית (אפס חסכונות התחלתיים וריבית נטו של 5% שנתית) כל סכום חודשי X שתחסכו במשך 16.5 שנים, תקבלו אותו בתום התקופה כהכנסה פאסיבית חודשית. ז"א שעבור הריבית הזו מספיקה תקופה של 16.5 שנים כדי לצבור פי 300 מהסכום החודשי הנחסך, ללא תלות בסכום.

      כמובן שניתן לקצר את התקופה הזו אם כבר חסכתם סכום מסוים או שאתם מקבלים סכום כסף נוסף (העלאת שכר שהולכת בחלקה לחיסכון / מתנה מהמשפחה / ירושה), ואם היה לכם מזל (לא לבנות על זה) וקיבלתם ריבית גבוהה מ- 5% שנתית, אז התקופה הנ"ל תצטמצם גם כן.

      בקיצור – המשחק של המספרים לא משנה את העיקרון הבסיסי שצריך לחסוך כמה שיותר ולתקופה ארוכה ככל האפשר/הרצוי, כך שבסוף התקופה תוכלו להינות מכרית ביטחון שמנמנה או הכנסה פסיבית נאה.

      תודה למחזקים ובהצלחה לכולנו.

  25. הגישה הסולידית מאוד תופסת אצל שכירי ההייטק. מדובר באנשים שעובדים המון שעות, מרוויחים מצויין, יכולים להרשות לעצמם להתפרע בהוצאות, אבל יש להם בעיה גדולה של טווח תעסוקה עם אופק קצר: בדרך כלל הם מתחילים לעבוד בגיל 30 אחרי צבא ולימודים, והם יודעים כי קיימת אפשרות אמיתית שבגיל 45 יתקשו מאוד להמשיך במסלול הזה. אין מה לעשות, בהייטק אוהבים אותם צעירים , וגם מי שטוחן שעות מטורפות נשחק ולא כל כך רוצה להמשיך כך יותר מידי זמן.
    הפיתרון של הסולידית מאוד רלוונטי למשפחות ההייטק כי הוא מראה דרך של חיסכון אגרסיבי שמאפשר יציאה לעצמאות כלכלית תוך 15 שנות עבודה.
    ברור שמדובר במשפחות שמרוויחות מצויין ולכן יכולות לחסוך 50% מהשכר רק באמצעות הפנסיה, קרנות השתלמות, הבונוסים השנתיים, האופציות ותוכניות הקצאת המניות המקובלות בחברות ההייטק, וממש אין להם צורך להתכלב, להתרחץ במים קרים או לקמץ בחוגים של הילדים. רובם גם מחזיקים רכב ועוזרת ויוצאים לבילויים משפחתיים בארץ ובחו"ל ועדיין מגיעים לשיעור חיסכון גבוה.

    • עזקיאל

      קבל תיקון, היא הגיונית עבור עובדי הייטק אבל היא ממש לא ״תופסת״. אני עובד בהייטק במגוון מקומות כבר די הרבה שנים ומרבית ההייטקיסטים שפגשתי ״מוצאים את הדרך״ לבזבז בדיוק כמה שהם מרוויחים. לא מזמן שוחחתי עם co-worker שאמר שהוא ואשתו עושים 26 נקי עם שני ילדים ולא סוגרים את החודש.
      אם תשקיע בזה טיפה מחשבה זה אפילו לא מאוד קשה:
      שני רכבים חדשים, דירה גדולה משמעותית מצרכיך, שבועיים בחו״ל באוגוסט ל-4 נפשות, גיחה נוספת לחו״ל בחורף לזוג (מנוחה מהילדים), מנקה, מסעדות, 2-3 חוגים לכל ילד ואתה מגיע לזה ואף יותר די בקלות.
      בנוסף, לתפישתי חסכון לפנסיה לא ממש נחשב לחסכון רלוונטי היות והוא יהיה נגיש רק בגיל 67 במקרה הטוב (סביר יותר להניח שבגיל 75) ואנחנו מדברים פה על להתכונן לגיל 45.

      • גם אם מאמצים את הגישה המחמירה שלך
        שרואה בקרן השתלמות וקאן פנסיה/קופג/ביטוח מנהלים כסף נעלם
        הרי שבעלות של 35٪
        מס אפשא לפדות בכל עזיבת עבודה את החסכונות הפנסיונים
        וכל 6 שנים את קרהש
        אז אפילו בגישה המחמירה שלך אתה חוסך כ 22٪ מהנטו לפחות

        מי שישמור את החסכון הפנסיוני שלו יצטרך להחזיק רק פנסיית גישור בן גיל (נגיד) 45 ועד הפרישה
        וזה הרבה פחות כסף והרבה פחות חסכון אובססיבי (בין 10٪ ל 30٪ מהנטו )

        • אפשר לפדות את כל כספי הפנסיה?
          לא נראה לי.
          רק את חלק הפיצויים ועל זה יש פטור ממס.
          כמובן שצריך לקחת בחשבון שזה משפיע על הקיצבה העתידית בפנסיה שתהיה נמוכה יותר.

          • תקרא ותחכים, אני לא עובד מנורה ואין לי קרן פנסיה שם
            https://www.menoramivt.co.il/wps/portal/pension-and-savings/pension/general-info/redeem/

            העמית רשאי לפדות כספים שהצטברו בקרן גם לפני גיל פרישה כסכום חד פעמי – סכום הוני (בשונה מקבלת הכספים כפנסיה חודשית). פדיון הכספים כפוף לתקנות מס הכנסה. משיכת כספי תגמולים חייבת במס של 35% או בגובה המס השולי, הגבוה מבין השניים.

            הסולידית עבדה בחול לא היתה לה קרן פנסיה ישראלית ולא קרן השתלמות ולכן זה בעייניה "בונוס"
            גם בתחום הזה לא צריך ללמוד ממנה בעיניים עצומות.

            40% מקרן הפנסיה זה פיצויים וזה נזיל , כשר עד כ 7K לשנת חסכון פטור ממס, בקיצור מי שישתמש בקרן הפנסיה (צד התגמולים) כ חסכון ארוך טווח יוכל לבצע גאגלינכ נבון עם הכסף בחשבון הממוסה, קרן ההשתלמות וכסםי הפיצויים
            מי שיש לו משכורת ברוטו של 10K יכול יחד עם חסכון עצמי של2K
            (הנטו שלו 8K ועוד 3K קרהש + פנסיה)
            להחזיק בצד 5K כל חודש
            2K – נזיל
            1K- קרה"ש נזיל ללא מס בעוד 6 שנים
            0.8K – פיצויים, מתוכם 600 ש"ח פטורים ממס
            2.4 – חסכון פנסיוני של תגמולים, קנס של 35% במשיכה או לשמירה לגיל 60 ומעלה (אפשר למשוק קצבה מגיל 60 ולא מגיל פרישה)

            אז יש עוד דרכים להקדמת פרישה ללא אכילת קטניות (וגזים) מקלחות מים קרים והמנעות ממזגן בקיץ
            אלא אם זה כמובן שואבים מזה הנאה…

          • לורם איפסום

            למען האמת עד 12k לשנה פטור ממס למרות שאם תמשוך את זה תשלם יותר מס הכנסה בפנסיה.
            כמה הערות:
            1. בחישוב שלך אתה צריך להקפיד להוסיף את הסכומים הנ״ל גם למונה וגם למכנה, קרי, חסכון של 5k כפי שהצגת הוא 5/11=45% ולא 5/8=62.5% כי בפועל ה״נטו״ בחישוב שלך הוא 11.
            2. לעניות דעתי כל חישוב שכולל בתוכו פדיון פנסיה עם ויתור מודע על 35% מס (יכול להגיע למאות אלפי שקלים) הוא לא פתרון מאוד מוצלח.

          • לורם איפסום

            אתה צודק בכל הנקודות
            אני ממש לא מליץ על משיכת פנסיה לא מחשבה או יעוץ מקצועי
            וכמובן האחוז משיכה צריך להיו מסה"כ הצבירה כמו שכתבת (45%)

            הנקודה שמי שיש לו חסכונות פנסיונים שמהווים חלק גדול מהצבירה נטו כמו בדוגמא שהבאתי על שכר ברוטו של 10000 ש"ח)
            אבל קורה לזה "בונוס" מקשה לדעתי על חייו ללא צורך
            אפילו אם הוא משוכנע ב 100% שפנסיה זה רע כי המדינה תשדוד אותו וכדומה (מה שאני חושב שזה קצת פארנויה)
            יש לו דרכים מאוד קלות למשוך את הכספים ואפילו לא לשלם מס שולי גבוה

            בדוגמא שהבאתי מי שחוסך 25% מהנטו שהוא רואה (8K)
            בפועל חוסך 45%
            ומי שיחסוך 50% מהנטו שהוא רואה יחסוך 64%

            כלומר הוא ירד מ 24 שנים לפרישה ל 11 שנים לפרישה
            אבל לפי הטבלה שמתעלמת מכך הוא אינו יכול לםפרוש (לפי נטו של 8K והוצאה של 6K) או שהאם חסכון של 4K יוכל לפרוש בעוד 25 שנים

            חבל להזניח אמצעים כספיםם לא מחשבה,
            אם כבר יש כסף שנחסך לא לקרוא לא מתנה או אשלייה אלא לדעת להשתמש בו גם אם קוראים לזה "פנסיה"

  26. איך אני עושה 5% ראלי? יש הסבר? תקוע עם חסכונות שזזים אחורה

    • 50 אחוז מניות 50 אחוז אגח
      לדוגמא

      • זה היה נכון עד לפני שנתיים. 2015 ו-2016 לא עמדו בציפיות

        • רק להזכיר השקעה בשוק ההון היא לטווחים ארוכים
          לפחות. 15 שנה
          מי שזקוק ליותר וודאות (כמוני) מקצה מהאגח 10٪ למזומן
          ומי שיש לו חיבה לגידור מתקדם
          יכול לקנות אופציות על המדדים ולחסום הפסדים

      • הסולידית יש על זה איזה פוסט? איך להגיע לחמש אחוז ?

        • אין לי שום פוסט או שיטה או אסטרטגיה שמבטיחה תשואה ריאלית שנתית קבועה של 5%, שנה אחר שנה.
          הנתון 5% ריאלי אמור לשקף תוחלת תשואה שנתית ממוצעת, בהתאם לביצועיו ההיסטוריים ארוכי הטווח של שוק המניות. ת"א 25 למשל עשה בערך 7% ריאלי (תשואה שנתית ממוצעת) מאז שהושק. לגבי ה-S&P 500 זה בערך 8%.

          • היסטוריה זה נחמד אבל מאיפה להתחיל? מה לקנות היום? יש איזה פוסט שאת ממליצה עליו?

  27. גם אני סוציומטית חברתית אבל אני מתקשה לראות איך במשך 40-50 שנה לא תגעי בקרן עם הקצבה חודשית כל כך נמוכה. מספיק שתפרדי מהשותף ותצטרכי לשלם שכר דירה, ארנונה והוצאות אחרות לבד כדי שתגיעי לסכום החודשי בלי בעיה. כמו כן, מאוד קשה לחיות בצמצום כזה לאורך זמן. אם היית כותבת שאת חיה מ-10 אלפים ש"ח לחודש עוד הייתי מבינה. בגיל 50+ יש הוצאות נוספות של תרופות, טיפולים כאלה ואחרים, לשיניים, לכאבים, גיל המעבר ועוד. באיזשהו שלב תצטרכי לקנות לבוש, נעליים ולא להסתמך על מה שלבשת ב-10השנים האחרונות. גם בד"כ הגוף משתנה עם הגיל (אני עליתי במשקל 35 ק"ג מגיל 30.. אבל זו לא חובה…)
    גם בלי לצאת לחופשה במשך 50 שנה זה קשה. אני למשל נוסעת 4-5 פעמים בשנה לחו"ל, בלי זה החיים לא שווים את ה-"לא לעבוד". איך תעסיקי את עצמך במשך 50 שנה בלי לשלם על משהו? בשבילי האוטו הוא הרגליים שלי אפילו שאני לא נוסעת הרבה אלא סתם להסתובב. אני לא עובדת כבר 11 שנים ומוציאה לחודש פי 3 ממך ומרגישה שהייתי רוצה יותר כי יש כל כך הרבה אפשרויות שרק כסף קונה אותן.
    בהצלחה.

    • מודריץ'

      למה את צריכה לשלם 1000 שקל דלק וביטוחים על רגליים? אלה שנתן הטבע לא מספיק טובות?

      וטיסה לחו"ל פעם בשנה במקום 4 (אני לא טסתי כבר 4 שנים…) הופכת את החיים ללא שווים?

      • האוטו מבחינתי זוהי העצמאות האולטימטיבית. א. אני לא רוצה לאבד את הבטחון בנהיגה ולכן אני יוצאת כל יום ונוסעת אפילו אם אין לי לאן ב. אין שום אפשרות אצלנו לנסוע באופניים או ללכת מרחקים ברגל. אני גם לא צעירה כבר (58) אבל גם בגיל 22 לא עשיתי זאת. היום ד"א כששמעתי שמאיר איינשטיין חולה ויושב על כסא גלגלים בגיל 65 זה הוכיח לי שוב שרזון וספורט הם ממש לא ערובה לבריאות. אני, טפו טפו, עדיין בריאה, קצת כבדה מדי אבל לא מוכנה לוותר על מה שאני אוהבת גם באוכל (לא מבשלת, קונה לרוב מוכן) וגם בנסיעות לחו"ל. אני מודה שאני מגזימה קצת מעבר לרצוי אבל המוטו שלי הוא שכל זמן שאני יכולה פיסית אני אעשה מה שאני רוצה כי יום אחד זה יגמר ואני לא רוצה להתחרט שלא עשיתי כשיכולתי.

        • ביולוג ירושלמי

          מבלי להעליב או לשפוט חלילה – שיהיה לך ברור שלאדם מהסוג שלך (מה אנחנו קוראים אותו פה צרכניסט) הפוסטים של הסולידית יכולים רק לתת נקודות למחשבה, זווית אחרת להוצאת הכסף שלך ואת יכולה לשאוב מהם הרבה אבל אני מניח שפרישה מוקדמת לא עומדת על הפרק וגם לא צימצום כלכלי שאותו לא תוכלי לסבול כי "החיים קצרים מדי".
          או קיי, אחלה. תקראי בכיף, תקראי גם את התגובות ותראי את האפשרויות שאחרים בוחרים בהן, סוג של מראה לעולם החיצון לך.

          ממה שכתבת די ברור שלא תוכלי לגרום לעצמך "לסבול" (רק הטרמינולוגיה של לסבול מקוממת אותי, אבל נותן לך את הקרדיט):

          1. "באיזשהו שלב תצטרכי לקנות לבוש, נעליים ולא להסתמך על מה שלבשת ב-10השנים האחרונות" – אפשר גם יד שניה בזיל הזול. לא חייב חדש ולא חייב מותגים. אפשר גם לקבל שקיות של בגדים שאחרים לא רוצים מתרומות או לקנות במחסנים של עמותות בכלום כסף. אנשים היום זורקים ביגוד כמעט חדש, עם תגיות עליו. לך אולי זה נדמה כנזקקות, אבל מבטיח לך שאין לך מושג איזה ביגוד נמצא בעמותות ובתרומות, דברים שאפילו לא לבשו יותר מפעם אחת. מזה אפשר להסתדר בכיף. אף אחד לא אמר ללבוש בגדים ישנים ובלויים, מרוטים ומסמורטטים… זה רק את מניחה כך כי מבחינתך לא לקנות חדש זה בלוי.

          2. "אני למשל נוסעת 4-5 פעמים בשנה לחו"ל, בלי זה החיים לא שווים את ה-"לא לעבוד" – סבבה. זו את. לי אישית מספיק חו"ל פעם בשנתיים-שלוש ואפילו יותר. סיני גם זולה מאוד וגם היא אחלה של חו"ל. יש היום טיסות מאוד זולות לאירופה המזרחית בחברות התעופה המוזלות – צ'כיה, פולין, בולגריה וכו', אפשר לשכור מקום באייר.בי.אנד.בי ולהסתדר. לא חייב צימרים. לא חייב בתי מלון. לא חייב כלום… זה רק את מניחה כך שבלי לנסוע לחו"ל פעמיים או יותר בשנה החיים לא שווים ומפספסים משהו. יש אחרים שלא מרגישים שהם מפספסים כלום ולא "עפים" על חו"ל (תרתי משמע), טוב להם בפינה שלהם.

          3. "איך תעסיקי את עצמך במשך 50 שנה בלי לשלם על משהו? " – היא כותבת בלוג, עושה סרטונים ביוטיוב, לומדת כל מיני מלאכות ובכלל גם סטודנטית… אפשר להעסיק את עצמך בללמוד שפה חדשה ברשת (אקדמיית
          KAHN), אפשר להקשיב להרצאות מוקלטות בשלל נושאים של העברית או של האו"פ, שאפשר ללמוד לנגן על כלי נגינה, אפשר להתחיל לעשות ספורט בצורה שהיא ניצול של זמן הפנאי, אפשר להתחיל לרכב על אופניים או לשחק פריסבי, אפשר לשחק מחבואים עם החבר הדמיוני שלך. אינסוף אפשרויות רק לקום ולעשות… חסר אפשרויות? רק להחליט ולקום ולעשות. בלי תירוצים.

          4. "האוטו מבחינתי זוהי העצמאות האולטימטיבית. א. אני לא רוצה לאבד את הבטחון בנהיגה ולכן אני יוצאת כל יום ונוסעת אפילו אם אין לי לאן" – אחלה. זה גם מסביר למה את "מוציאה לחודש פי 3 ממך"… אין פה חוכמות. מצד שני היא צריכה פעם בחודשיים לקנות פנימית לאופניים אם יש פנצ'ר ואת לא 🙂

          5. "אבל לא מוכנה לוותר על מה שאני אוהבת גם באוכל (לא מבשלת, קונה לרוב מוכן)" – קונה מוכן? זה כמעט תמיד יקר מדי. בטח גם יש עוזרת במקום לנקות לבד (אבל פה אני רק ספקולנט). זה גם מסביר את הבעיה הלוגית שלך בלהבין למה את חיה בפי 3 יותר ממנה.

          6. "יש כל כך הרבה אפשרויות שרק כסף קונה אותן" – נכון מאוד. עולם קפיטליסטי. יש הכל מהכל רק שיהיה לך את הכסף לקנות אותו. הסולידית עשירה יותר מרובנו (כנראה) ועדיין לא קונה את מה שהעושר יכול לרכוש לה מבחירה. מה זה אומר עליה? מה זה אומר על עשירים? מה זה אומר עלינו?… זה שיש אפשרויות זה לא אומר שאתה רוצה אותן (חוץ מענייני בריאות אני מניח וגם זה לא בטוח יש אנשים שמעדיפים למות אם הסבל גדול מדי).

          7. "המוטו שלי הוא שכל זמן שאני יכולה פיסית אני אעשה מה שאני רוצה כי יום אחד זה יגמר ואני לא רוצה להתחרט שלא עשיתי כשיכולתי" – אם זה המוטו שלך… אחלה 🙂 אז תמשיכי לקרוא ולהנות ותפסיקי (פחות או יותר, חלילה לא אומר לך איך לחשוב) לא להבין למה את מוציאה יותר מפי 3 ממנה… ואל תשכחי שהסולידית לרוב המוחלט של האנשים פה שקוראים ומתעניינים בהגיגיה היא אור לגויים. היא הצד השני של הצרכניסט והבזבזניסט חולה הקניות והמותגים והצריכה… אנחנו רק שואפים להתקרב אליה ולו במעט.

          אישית – לעולם לא אגיע לאן שהיא הגיעה וזה ברור לי כשמש.

          • כל מה שכתבתי לא היה כדי להגיד שאני לא מבינה איך חודש עולה לי יותר מפי 3 ממה שדורין מוציאה. ברור לי לגמרי על מה אני מוציאה את הכסף, אפתיע אותך שאני מנהלת דפי אקסל לצורך העניין הזה ויודעת בכל רגע נתון מה מצבי. מה שרציתי לומר הוא שאני לא רואה שום צורך לחיות בצמצום אם לא צריך. לדעתי, וזו דעתי האישית בלבד כמובן, לאחר שקראתי שדורין עבדה 8 שנים כדי לחסוך את מה שחסכה כדי לחיות בלי לעבוד (היא כנראה לא שרתה בצבא לפי החישוב שלי אבל זה לא העניין כרגע), הבחירה שלי היתה לסבול לעבוד עוד 8 שנים ולחסוך כפליים כדי שחיי החופש יהיו נוחים יותר. כלומר 8 שנות עבודה תמורת 55-8 נוחות יותר. כי אי אפשר להתעלם מהעובדה שקל להתרגל לחיי רווחה מאשר כל הזמן לעשות חישוב על הגרוש, מבחינתי זה כלא באותה מידה.
            כשכל הנאמר הוא ספציפי ולא נכון לכל אלה שלא יכולים להשתכר יותר מסיבות כאלה או אחרות, או שיש להם 10 ילדים וכו'

          • יש לי בכל זאת משהו אופטימי לדורין. לא יודעת בני כמה הורייך, אבל יום אחד בעוד 20-25 שנה הם ילכו לעולמם ותִרשי משהו. לא יודעת אם יש לך אחים ואחיות אבל גם אם כן, משהו יישאר כי רוב האנשים הבורגנים לא יוצאים מהעולם הזה בלי שנשאר משהו. דירה, כסף בבנק וכו'. לפחות אז תוכלי קצת לפתוח את החגורה… תהיי כבר אחרי הרבה זמן של מימוש האידיאלוגיה הקיצונית וכבר פחות יהיה אכפת לך להוכיח לעצמך שאת יכולה ואז תראי כמה כיף זה באמת לחיות כמו מלכה.

  28. לדעתי רוב הישראלים יכולים במקסימום"
    1. לצאת מהמינוס ולחיות מאוזן
    2. ברמה היותר מתקדמת – להצליח לחסוך מעט, כל סכום שהוא מעבר לניכויי הפנסיה וקרן ההשתלמות
    3. ברמה מתקדמת יותר, להצליח לפנות יותר זמן למשפחה במקום לעבודה בעקבות מעבר לחיים צנועים יותר ולהנאה מפירות העבר, כלורמ המשקעות במקביל לעבודה שוטפת
    4. להחליף עבודה, להמשיך לימודים, לצאת לפנסיה מוקדמת
    זה במקסימום.

    אני חושבת שאולי יאחוז קטן קצה קצהו של ציבור הקוראים יכול באמת לחלום על עצמאות כלכלית לפני הפנסיה.
    לא הבנתי למה אנשים מתקוממים כי זכותה של הסולידית לפרוש את משנתה ויעשה איתה כל אחד ככל שיחפוץ.
    אבל כן אפשר להבין למה זה יוצר אנטיגונזים, כי כשמדברים אל ציבור שרובו הורים או הורים שבדרך או אפילו אל הוריים אבל כאלו שמשתכרים ממוצע ומדי פעם חווים פיטורין, פרידה מבן זוג וכו' – קשה מאוד להזדהות עם הדרך למטרות המצוינות פה.
    זה נשמע תלוש מהמציאות. לא בגלל הסגפנות – שגם היא נתונה לפרשנות וכל אחד ייקח ממנה המ שנראה לו, אלא בגלל הנחות היסוד שמניחות שכולנו יכולים על פניו להזתכר בסכומים מופרכים, לחסוך אחוזים מופרכים ולמצוא תחליף לכמעט כל אובייקט צרכני בחיינו.

    יש קשר הדוק בין יכולת השתכרות גבוהה – להשכלה או להשקעה מרובה בדם יזע ודמעות בגילאים צעירים כמו גם לכישרון גדול שלא לדבר על מזל, הרבה מזל. יש לי שתי חברות, שתיהן עברו מסלול זהה של לימודים והשכלה, האחת מפולפלת, נראית מצוין, וכו' – הפכה לחד הורית בגיל 30 וקצת משתכר מתחת לממוצע, למרות שלמדה והתקדמה ושני תארים ומה לא, לא מצליחה להתרומם. חברתה שאפילו לא סיימה תואר אשון, בחורה מאוד שקטה, לא יצוגית, לא חברותית, התברגה בחבהרה בנקאית לפני 20 שנה. צמחה צמחה וקודמה, והיום היא מרוויה 25,000 שח בחודש. אם יפטרו אותה אני בסק אם תוכל להרוויח 4,000 שח כקופאית. וזה בלי לזלז, היא בעצמה אומרת שהיא פשוט חרוצה ושהצעירים ממנה במשרד מספקים פיכמה הבנה וידע בתחום שלה רק שלה יש ותק.

    אז צריך מזל . והור משפיעה מאוד גם על ההוצאות וגם על היכולת לתחזק קריירה. וחד הוריות הן בכלל אוכלוסייה חלשה, אבל גם זוגות.

    ורובינו לאמשתכרים הרבה ולא מעל הממוצע, והאמת שרבים מדי מרוויחים הרבה מתחת לממוצע. לאו דווקא מסיבות של עצלנות או חוסר יצירתיות.
    כי רובינו לא נפלנו למקצועות הריאליים או לחילופין הלא היתה לרובינו הפריבלגיה ללמוד שנים ארוכות + לזכות בכישרונות יוצאים מין הכלל בתחומים מסוימים ואז גם למצוא את המקום שיאפשר לנו להתפתח ולקבל שכר נאה.

    אל תכניסו את כל אנשי ההיי טק למקשה אחת. לא מזמן קראתי בלוג של אי שהייטק מחונן שעשה חייל בארה"ב וכבר שנה וחצי מובטל בארץ ואל בגלל דרישות גבוהות ממעסיקים. התחרות עצומה בכל תחום וכן לא רק העדפות לצעירים, גם לתתי התמחויות ולניסיון ספציפי.
    וגם שם מעדיפים את הדובדבן שבקצפת ולא פחות.

    ואם נרד מההייטקיסטים ומהכלכלנים ומאנשים טובים ומוכשרים במיוחד וכמובן מכל מיני פרוטקציונרים ושות' – כנ"ל רוב העם, הנחמד, החרוץ, חלקו אפילו משכיל מאוד/מוכשר מאוד ובכל זאת לא משתכר מעבר לפופיק.

    אני מכירה כל כך הרבה דוקטורים לגיאוגרפיה, מזרח תיכון, תקשורת, סוציולוגיה וכו' שעובדים ב שרות לקוחות תמורת 27 שח לשעה. בגיל 40. ואל רק, יש מורות ויש אחיות שלמדו מקצועות פרקטיים לחלוטין ועובדות ימים כלכילות (בכוונה אני נוקטת בלשון נקבה) ולא מרוויחות יורת מ7,000 שח בחודש אחרי עושר.

    אני מכירה מפוטרי "טבע" שעבדו בניהול פרויקטים ומשרות בכירות שעובדים עצמאית כיועצים או עוזרים ל.. כי הם לא מתקבלים לשום מקום בתחרות עם צעירים רעבים, ומרוויחים כפי שהרוויחו בימי האוניברסיטה.

    אז כן מקומם לקרוא על אג'נדות שמתעלמות מכל אלה.
    מזה שחסכון תמיד טוב ומקדם אבל יש אוכלוסיות שלמות שלא מצליחות להתפרנס מלכתחילה בכדי לחיות כל שכן לחסוך ומי בכלל מדמיין עצמאות כלכלית.

    הו ועוד לא דיברתי ממש על הורות.

    • לורם איפסום

      90% ממה שכתבת לא מעוגן במציאות. סתם לסבר את האוזן, השווי הנקי החציוני של משק בית בישראל הוא 1.2 מליון ש״ח אז כנראה שהישראלי הממוצע לא כ״כ מסכן.

      • כשכותבים שטויות גם סטטיסטיקות מצוטטות לא עוזרות.

        השווי החציוני מתייחס למשקי בית שברובם עוד שייכים לדור הישן. אלו שעבדו בתנאים טובים יותר, שנדרשו להרבה פחות לימודים/הכשרות כדי להתפרנס בכבוד, שהיומאוגדים בתאגידים ומוסדות הסתדרותיים, ושיכלו לרכוש קורת גג וקרקעות במחירים מצחיקים. פעם כשבעל מכולת היה פותח מכולת הוא יכל גם לקנות את המכולת. היום הוא צריך הלוואות רק כדי לעמוד בשכ"ד.
        אתה יודע מה מקומם בתגובה שלך? הביטול המוחלט של מציאות של רוב האנשים סביבך. בגלל אנשים כמוך הכלכלה נראית כמו שהיא נראית, כלכלה לעשירים.

        אם נבדוק את הנתון שהעלית – רק בתוך קהל היעד של הפוסטים פה, בני חמישים ומטה. הדור שצריך לבנות את עצמו באקלים כלכלי לא נורמלי והנתונים יהיו גרועים בהרבה, אנימאמינה שנגלה שרוב משקי הבית של האוכלוסיה הזוחיים במינוס 0בוודאי לאור נתוני אחוז לוקחי המשכנתאות והחבויות). כמובן שצריך גם בתוך הקבוצה הזו לצמצם לאלו שלא מקבלים/יקבלוירושה כי הבלוג מתייחס להגעה לעצמאות כלכלית מאפס – ואז נראה עם מי נישאר.

        • לורם איפסום

          אם כבר לנרמל את השווי הנקי אז הייתי מוציא דווקא את הצעירים יותר בני פחות מ-30 נניח (כי ביננו, זה די מטופש לבחון חסכונות של אנשים שרק סיימו ללמוד) ואז הנתון היה משתפר בהרבה.
          באופן כללי, את מבינה מה הנתון אומר? לפאקינג חצי ממשקי הבית יש חסכונות בשווי נקי של 1.2 מליון או יותר!
          אם תחשבי על זה זה גם לא מאוד מסובך, כל מי שקנה דירה לפני 2008 (וזה לא רק בני 60) הוא היום מליונר על הנייר.
          זה נחמד מאוד להוסיף את הזקנים כשרוצים לחשב נתוני משכורת חציונית (כי הם מרוויחים מעט) ולהעיף אותם כשהם מפריעים לתזה שלך כי יש להם רכוש.
          אי פעם בחייך התעסקת בעיבוד של מידע? את מודעת לעובדה שהמקרים האנקדוטליים שאת מציגה הם חסרי משמעות סטטיסטית ולא אומרים כלום?

          ואם נתקוף את הטיעונים שלך אחד אחד (למרות שזה מתיש):
          1. אל תכניסו את כל אנשי ההיי טק למקשה אחת – אז קראת בלוג של הייטקיסט מחונן – booh fucking hoo, הנתונים (והדבר המעצבן הזה שנקרא סטטיסטיקה) אומרים שההייטק במצב מעולה, משווע לידיים עובדות והשכר רק עולה ועולה. בסופו של דבר תהיה איזושהי נפילה כמובן אבל זה המצב כרגע.
          2. דוקטורים לגיאוגרפיה, מזרח תיכון, תקשורת – בחרת פלח אוכלוסיה שבחר לבלות 10 שנים באקדמיה בלמידת מקצוע שלא יכניס לו שקל, מעבר להיותם מיעוט קטנטן וזניח לחלוטין באוכלוסיה (למרות שאת מכירה כ״כ הרבה), הרשי לי להגיד שזו בעיה שלהם.
          3. אחיות שלמדו מקצועות פרקטיים לחלוטין ועובדות ימים כלכילות (בכוונה אני נוקטת בלשון נקבה) ולא מרוויחות יורת מ7,000 – שכר ממוצע של אחים ואחיות הוא 15k. הסיבה לפער בין הנתון הלא קשור למציאות שהצגת לבין השכר בפועל היא העובדה שהתוספת למשכורת בגין משמרות משתווה ואף עולה על שכר הבסיס.

          לסיכום, המצב בישראל לא אופטימאלי אבל הוא בוודאי לא גרוע כפי שהצגת.
          בכל מקרה, תלונות ובכי לא מקדמות אותנו בד״כ יותר מדי בחיים, אלו חוקי המשחק, תנסי לשחק איתם בתבונה כמיטב יכולתך – בהצלחה!

  29. לכל היבבנים שטוענים שבלתי אפשרי (או קשה מאוד) לצאת לעצמאות כלכלית עם ילדים – בפעם האחרונה שבדקתי, חסידות לא הפילו לכם את ילדים מהשמיים. אתם בחרתם להביא אותם לעולם – התמודדו עם ההשלכות. כמו בכל דבר בחיים. יש בבלוג פוסט של סולידית עם 6 ילדים – מה היא יודעת שאתם לא?

    • תגיד אתה רציני,אתה מביא אותה דוגמה כאילו היא נמצאת כבר במצב של עצמאות כלכלית. היא רק כתבה פוסט על איך אפשר לחסוך עם 6 ילדים .על פי הבנתי היא לא עצמאית כלכלית.

      הילדים לא באו מהשמיים (אולי כן ,בכל זאת זה קסם) בחרנו להביא אותם, לא מתחרטים אפילו לא לשנייה, עלתה כאן טענה שזה מאוד לא סביר עצמאות כלכלית עם ילדים. אלא אם זכית בלוטו או בירושה.

    • אני מנחש שאתה באמצע סוף שנות ה20 שלך, בלי ילדים והעולם נראה לך מאד שחור לבן.
      אף אחד לא מייבב, אלא פשוט מביאים עובדות. עכשיו לגבי אותה סולידית עם 6 ילדים הצצתי בפוסט.
      אז עושה רושם שהיא עובדת ב3 עבודות ובעלה ב2, לא בדיוק החיים שהייתי מאחל לעצמי, אם כי ההכנסה המצטברת שלהם יפה מאד, אבל חיים לא מראה לי שיש להם. הם גרים בדירה של 88 מטר, של8 נפשות זה מאד מאד צפוף, ובטח בסטנדרט שאנחנו רגילים היום ( לפני 50 שנה חיו בארץ בחדר אחד 8 אנשים אבל התקדמנו קצת מאד). האם אפשר לחיות ככה? כן. האם נעים לחיות ככה? לא ממש, ובטח כשהילדים מתבגרים ורוצים פרטיות. אין מכונית, לפי התאור שלה הם די מוגבלים לסביבה של הבית, ובעלה מבלה שעה וחצי ביום בדיווש על האופניים, נשמע כיף רציני בקיץ או בחורף כשיורד גשם. אז חוץ משתי עבודות הוא גם מבזבז זמן על נסיעה, לא מבין מתי היה להם זמן או כח לעשות את הילדים.
      בנוסף הם עושים הכל לבד (לא הבנתי איך הם עושים קניות לכזאת משפחה בלי אוטו) ומנקים לבד (לפחות הבית קטן).
      האם זה חיים שאפשר להתקנא בהם?
      האם הם יחסכו כסף? כן. האם הם יגיעו לעצמאות כלכלית לפי הגדרות הבלוג? אין סיכוי.
      לא יודע למה נראה לך שמי שיש לו ילדים מתבכיין ומייבב, אולי כי אתה לא מבין מה זה ילדים, אבל מה שכן מבין מי שיש לו ילדים, הוא שהתכנית לעצמאות כלכלית לא תופסת עבורו ולכל היותר הוא יכול לחסוך כסף אבל לעולם לא לפרוש מעבודה

      • מכיוון שהזכרת אותי… אני אענה.
        כן, זו אני הסולידית עם 6 הילדים.
        כמה שינויים מאז שכתבתי את הפוסט:
        1. כיום אני ובעלי עובדים כל אחד בעבודה אחת.
        אחרי שעשינו מאמצים בזמנו להגדיל הכנסות, קרה דבר שקורה הרבה- אתה מוצא דרכים להתייעל. ואנחנו כל הזמן חיפשנו דרכים להתייעל ולהגיע לאותה הכנסה עם פחות עבודות, והצלחנו. אבל אם היינו מחפשים עבודה שתתן לנו את ההכנסה הזו קשה לי להאמין שהיינו מצליחים. אבל בגלל שהתקבענו על ההכנסה התאמצנו למצוא דרך יותר קלה.
        אז היה שווה לעבוד ככה בסביבות שנתיים כדי להגדיל קודם הכנסות באופן דרסטי.
        ואתה יודע למה זה קרה?
        בזכות הפוסטים האלה של הסולידית שנותנים תקווה. שגרמו לנו להבין שצריך לחסוך דחוף ולכן צריך להגדיל הכנסות דחוף.
        הכי קל להגיד- אני לא יכול לעשות הכל ולכן אין לי סיכוי, אז אני לא יעשה כלום…
        צריך לקחת כל פעם צעד אחד, ולא להתייאש מראש , לקחת צעד ולשפר עמדה. צעד ולשפר.

        2. לגבי האופניים- זה הרווח הכי גדול שלי בחיים,
        שבעלי שיש לו במשפחה היסטוריה של מחלות לב וארועים מוחיים והשמנה- תודה לאל ולאופניים שומר על כושר. מקווה שלא יפסיק אף פעם לדווש!!!!!!

        3. ולגבי הזמן והכוח לעשות את הילדים-מכיוון ששאלת אענה לך- שכשתגדל אולי תבין :-)…

        • אני לא יודע באיזה מקצועות אתם עובדים אבל בחיים שלי לא שמעתי על מישהו שבהנחה שעבד בתחום שלו בשכר סביר הצליח להכפיל את השכר שלו, גם אחרי 10 שנים. אני מצטער אבל הכל נשמע יותר מדי ורוד בסיפור שלך. גם את וגם בעלך הצלחתם לעבור משתי עבודות לעבודה אחת בשכר כפול (אני צריך להודות שזה קרה לי בעבר שבדיוק הכפלתי את השכר, אבל זה קרה בשנת 2000 כשעברתי לאחר כמה חודשי עבודה מחברת אמדוקס שבה השכר היה בסגנון של עובדי מדינה לחברת הייטק אמיתית, אבל מה שאת מתארת זה די לא סביר). אני עדיין לא מצליח להבין איך סימנתם הכנסה והמשכורת התכנסה אליה, ולחלופין איך ההתייעלות או החיסכון בחיים האישיים השפיע על העבודה והשכר שקיבלתם. אני יכול להבין לעליה כזאת בעסק עצמאי שמתייעל, אבל כשכירים, לא מסתדר לי
          לא אמרתי שרע לנסוע על אופניים, אבל כן רע שזה כלי התחבורה היחיד. איך למשל אתם עושים קניות? ואני יודע למשפחה של 6 נפשות זה חתיכות סחיבות, אז ל-8 נפשות זה עוד יותר.כשהילדים היו תינוקות, איך התניידתם איתם?
          לגבי הזמן והכח, אני חושב שעברתי כבר את גיל ההתבגרות אז אפשר לומר שאני גדול, ואני עדיין לא מבין, כי עם תאור שיגרת חיים כמו שכתבת לא מצליח לראות איך נשאר לכם זמן וכח למשהו (לא רק לעשיית ילדים)

          • מצד אחד אמרת שהחיים שלנו נורא קשים, מצד שני מדי ורוד… חחח האמת כן, ככה זה בדרך כלל החיים, מורכבים.

            לגבי הגדלת הכנסה- אני באמת עברתי מעבודה כשכירה+ עצמאית למשרה מלאה בעסק שלי, שגדל מספיק בשביל שזה יהיה לי משתלם להשקיע את כל שעות העבודה שלי בו. בעלי עבד ב2 עבודות בתחום החינוך הלא פורמלי, והוא עשה קורס של 4 חודשים בכתיבה טכנית שהמשכורת ההתחלתית במקצוע בחברת הייטק זה 8 אלף, פלוס הוא עושה עשר שעות נוספות בחודש כך שהמשכורת שלו זה 9 אלף.
            לכן אני עונה ומפרטת- כדי להראות שאם אתה נחוש להגדיל הכנסות, ואתה מאמין שזה אפשרי, ומוכן גם לשלם מחיר זמני- זה אפשרי מאד. ואנחנו שנינו גם צופים להגדלת הכנסה עם השנים. אבל אם אתה מקובע ומניח ש'בלתי אפשרי להגדיל הכנסה', ו'אםיש ילדים אין זמן או כוח' ועוד אמירות מחלישות-אין סיכוי שהיינו בכלל שמים לב להזדמנויות שנקרות לפנינו.

            ואם באמת מעניין אותך איך אנחנו עושים קניות- אנחנו שוכרים רכב אחת לשבועיים, משלמים על יום השכרה 100 שח, עוד כ150 שח על דלק, ועושים ביום הזה הכל- סידורים, קניות, ועוד ועוד. שוב, העולם לא שחור לבן (או רק אופניים או להחזיק רכב…) וכן, לעיתים גם לוקחים מונית!! עדיין הוצאות התחבורה שלנו זולות להחריד ביחס למשפחה כמו שלנו!

  30. קודם כל, רציתי לפרגן.
    הדברים שכתבת חשובים ומשמעותיים. הלוואי ויהיו אנשים רבים שיקצצו בהוצאותיהם, אפילו מעט, על מנת להתקדם בסולם הזה.

    שאלתי היא לגבי אופן חישוב החיסכון: האם ההפרשות השונות נכנסים לתוכו? האם את מחשיבה את ההפרשה לפנסיה לקרן השתלמות וכד' כהפרשה לחיסכון?
    מצד אחד, זה לא כ'כ נזיל, אבל מאידך – זה כסף שבסופו של דבר שם בשבילך.

    • היי, לצורך הפוסט הזה, אני מתעלמת מהפרשות לאפיקים שאין גישה אליהם לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק (קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קופות גמל), ומתחשבת בהפרשות לאפיקים שאפשר לפדות אותם לפני גיל הפרישה הקבוע בחוק (קרן השתלמות, קופ"ג להשקעה, פוליסות חיסכון).

      • תמיד אפדר לפדות קרן פנסיה ביטוח מנהלים קופג

        זה בא עם קנס מיסויי
        שהוא עד 35٪
        פיצויים הם פטורים עד רמה מסויימת ואפשר לפרוס את המס
        בקיצור בחרת נקוד. עבודה לא ראלי

  31. כל אחד יכול להגדיר לעצמו מהי עצמאות כלכלית .
    הכוונה היא ,קבלת החלטות נכונה בחיים,ללא לחץ כלכלי.
    מאז שאני מכיר את עצמי,תמיד דאגתי שיהיה לי תזרים מזומנים,של שנת עבודה ויותר,כדי שלא אקבל החלטות שגויות תחת לחץ.
    אני זוכר, שבאחת הפעמים המעסיק שלי ביקש שאני אעבור לתפקיד שלא רציתי לעשות אותו,ואיים עלי בפיטורים אם לא אעשה את דברו.
    היות והייתי מוכן כלכלית למצב כזה,סירבתי למרות גילי המתקדם,נשארתי במקום העבודה,אך עברתי לתפקיד שרציתי בו,ולאחר כמה חודשים קודמתי בצורה מטאורית בשכר,ובתנאים נוספים ששווים הרבה כסף.
    זוהי דוגמה אחת שקרתה לי במהלך החיים,אך היו לי לפחות עוד 5 החלטות מהסוג הנ"ל,ובכלם התברר בדיעבד שהרווחתי כלכלית.
    לצעירים שבינינו,מחכה עולם תחרותי וקשה ,שהמבוגרים לא חוו אותו.
    להערכתי,חלק מהעובדים יעבור במהלך חייו פיטורים ואבטלה ,וזה אחד הדברים הקשים ביותר שאדם יכול לחוות,במיוחד כאשר יש לו משפחה.
    האי וודאות מתי תכנס למעגל העבודה מלחיצה בצורה קיצונית את הבית כולו,ולכן חשוב במיוחד להכין רזרבות,וכמה שיותר.
    הכרתי מהנדסי אלקטרוניקה שנפלטו משוק העבודה,ולא נקלטו מעל שנה,והיו כאלה שלא מצאו אפילו שנתיים עבודה,הכל תלוי בתקופה,מזל,קשרים,וגם יכולת אישית.
    אז כדי שלא תגיעו למצב של חוסר עונים,תחסכו כמה שיותר,ובמקרה הטוב תעבירו את זה בעתיד לילדים.

  32. טוב, יצאו לי 505 מלים, ובכל זאת – רוצה להוסיף את ה 2 גרוש שלי לדיון על הפוסט המעולה הזה,
    ודווקא מתוך נסיון חיי והפרספקטיבה המקצועית שלי כפסיכותרפיסטית.

    אני זוכרת שלפני כ 30 שנים הסברתי את העקרונות הסולידיים לחברה שהיתה נתונה בקשיים כלכליים. (הסולידית הנוכחית עושה זאת טוב בהרבה ממני)
    ישבנו ביחד על התקציב שלה, והיא הוכיחה לי, אז, שאינה יכולה לחסוך.
    הייתי קצת מבולבלת, משום שמחד – היה לי ברור שאפשר, ומאידך, לפי איך שהיא סידרה את הדברים –
    באמת היה נראה שהיא צודקת.

    אז כיום, עם נסיון של כמעט 20 שנים כפסיכותרפיסטית, וליווי של מאות אנשים,
    נראה לי שהאמת לגמרי בעיני המתבונן,
    או כמו בבדיחה על אשת הרב – כולם צודקים…

    האלה שמאמינים שאי אפשר, שהסולידית מוכרת אשליות, שהחיים שהיא מציעה אינם חיים,
    שהמציאות עגומה וכו' – אתם צודקים!
    בין אם אתם מדברים על אם חד הורית שמרוויחה 6,000 שח לחודש,
    ובין אם אתם מדברים על כך שהחיים לא שווים בלי 4-5 נסיעות לחו"ל בשנה.
    בין אם אתם מאמינים שהכל קשור במזל (או בקרמה? שמי עשה ומשמר אותה?)
    ובין אם אתם מאמינים שאין בשביל מה להגיע לעצמאות כלכלית (אולי כדי להמשיך ולעבוד – מתוך בחירה? בהתנדבות? עבור מטרות שחשובות לכם?)

    אני, אישית, יחד עם עוד כמה שענו לכם, חושבים שדווקא אפשר, חלקינו אפילו הוכחנו לעצמנו ולאחרים שאפשר, ולדעתי גמנחנו צודקים.
    מליון שלא הצליחו לא הוכיחו כלום ): אחד שהצליח מוכיח שאפשר.

    בלי להכנס לציציות של קרן, גם משום שאחרים כבר הראו –
    בסעיפי מזון, ביגוד, חשמל, עוזרת והוצאות משתנות בהחלט יש מקום לקצץ,
    בלי שזה ייחשב התכלבות / מקלחות קרות / לאכול רק קטניות / שנור / וכד',
    והרי לכם עוד כמה אלפי שח פנויים להשקעה,
    שבהחלט יכולים להגיע ל 20% או אפילו 30% מההכנסות –
    וזה בלי לקפוץ מעל הפופיק,
    ובלי לחשב איזה % מהשכר המעסיק מחויב להפריש לחסכון.

    מנקודת מבטי על החיים כיום, נראה לי שמה שקובע את האמונות לגבי מה שאפשרי או בלתי אפשרי, לגבי סיבתיות – מזל או אחריות אישית, ולגבי המטרה בחיים – לצאת צודקים או להיות מאושרים, למשל,
    הם הערכים, האמונות וההעדפות הפרטיות,
    ואלה יכולים להיות מודעים או לא מודעים,
    ואפשר להאמין שהם ברי שינוי ובחירה, או לא.

    אם החופש מפחיד אותך – יוצא לך ממש שווה רגשית להאמין שאי אפשר, ולא משנה בכמה סבל זה כרוך.
    אם את מאמינה שלא מגיע לך – שוב ושוב תגלי שאת נכשלת – עד שתזהי את האמונה הזו ותשני אותה.
    גם אנשים שמרגישים שהצלחה או חסכון משמעותם לבגוד בהורים שלהם או במורשת המשפחתית שלהם, או להפסיק להשתייך לחוג החברים שלהם יעדיפו תכופות לוותר על ההצלחה או על החיסכון,
    וכנל אנשים שמאמינים שצריך לבחור בין עושר ובין אושר, בריאות וכד'.

    אני מדברת לאחר עבודה של כ 20 שנים עם אנשים שהצליחו, בסופו של דבר ולעתים גם להפתעתם המרובה לסגור את המינוס, לחסוך, או להצליח – בכל כיוון אליו בחרו להפנות את המודעות והעבודה שלהם.

    אפשר להאמין בכך שמה שאני מאמינה בו = האמת, למשל,
    ואז אפשר יופי להשקיע זמן, מאמץ ורגשות, ולהתווכח על מה האמת ועל מי צודק.
    ואולי עדיף להסכים לראות שלא משנה במה אנשים מאמינים או בוחרים – המציאות תמיד תוכיח להם שהם צודקים,
    ואז להשתמש במודעות הזו ולראות במה בחרתי – לפי מה שיש בחיי כיום,
    והאם הבחירה הזו עדיין תקפה עבורי.

    בהצלחה, וסליחה מראש ממי שזה מעצבן אותו/ה (:

    • אהבתי

    • גם אני מאוד אהבתי.
      בחלט משב רוח מרענן אחרי שכבר כמה שנים יש לי תחושת דז'ה וו כל פעם מחדש(*) בזמן
      קריאת הפוסטים והתגובות.

      (*) מחווה ליוגי ברה.

      @הסולידית , היי.
      כן, אני יודע שאני יכול לקבל כספי בחזרה.
      רק שואל מתי כבר יהיו גם פוסטים שמתארים כיצד משתמשים בעודף הזמן הפנוי להיות אנשי רנסאנס?

    • מי שמרוויח מעט יתקשה לצאת לעצמאות תוך 10 שנים עי 75٪ חסכון מהנטו
      אני אישית חושב שמי שמשתכר מעט נמצא בקרב השרדות ולא באזור הפרישה המוקדמת ולכן יש פגם בפוסט שעלול לייצר יאוש אצל אנשים שדווקא עבורם חסכון קטן הוא קריטי אפילו אם יעבדו כל חייהם.

      לגבי אפשרות הפרישה גם בחסכון מהנטו של 30-40 אפשר להגיע תוך 20 שנה לסכום נכבד של כ 2.5 מליון שח ועוד סכומים דומים בתוכניות פנסיה (לזוג) כלומר להיות בפועל במצב שמאפשר פרישה

      (מנסיון, אבל אנחנו מרוויחם נטו הרבה)

  33. פוסט מדהים.

    חבר'ה, גם בעצמאות כלכלית אין רק שחור לבן!!!
    להיות חצי עצמאי כלכלי, או 25% עצמאי כלכלי, לכם ההורים,
    זה יכול להיות ההבדל בין חיים של לחץ, הורים דאוגים
    ותודעת חוסר עד כדי טראומה ופחד מהוצאה לפועל לילדים שלכם,
    מה שקורה להרבה משפחות שחיות על הקצה בלי חסכונות משמעותיים ופתאום קורה משהו לא צפוי
    כמו פיטורין וקושי לחזור למעגל העבודה, מחלה של הורה או אחד הילדים וכו
    לבין ילדות נורמלית!!
    דווקא מי שיש לו ילדים חייב להבין עד כמה חיסכון הוא קריטי,
    עד כמה חשוב לצמצם את התלות המוחלטת בתלוש המשכורת! כן, אפילו אם
    לא תצליחו להגיע לעצמאות כלכלית מוחלטת,
    אפילו אם תצליחו למחצה שליש או רביע- שיניתם את המשוואה.

    כל כך קל להגיד שאי אפשר לחסוך עם ילדים, ושהסולידית לא מבינה כי היא אלהורית,
    הרבה יותר קל להגיד שזה רק להייטקיסטים-חילונים-אשכנזים-בלי ילדים,
    מאשר לשבת עם התקציב שלכם,
    לבדוק איך חותכים הוצאות,
    איך מוצאים עוד כסף לחסוך,
    איך לומדים להגיד לעצמינו ולילדים שלנו את מילת הקסם: לא! (בעולם האימפולסיבי שלנו זה קשה אני מודה)

    אני יכולה לספר לכם שבגיל 36 עם 6 ילדים אני לא עצמאית כלכלית, אבל העולם לא שחור לבן, ואני 30% עצמאית כלכלית (יש לי 30% מה-300 משכורות שצריך כדי להגיע לעצמאות המוחלטת שדורין מדברת עליה), וזה שינה את חיי לחלוטין! יש לי משהו שאין להרבה אנשים: רוגע, יכולת בחירה (גם אם חלקית), ו-תקווה!!
    מאחלת לכם שתקחו יוזמה, ותזכרו שכל אחוז קובע.
    אין שחור לבן!!
    תפיסת השחור לבן מרפה את ידיכם והורסת לכם!

  34. היי הסולידית,

    הסתכלתי על מפת החום בקצה הימני שלה (הכנסה של 20000 ש"ח בחודש והוצאה של 2000 ש"ח), וכתוב שם שאגיע לעצמאות כלכלית תוך 2.67 שנים, האם זה נכון ?

    20-2 = 18K ש"ח חיסכון בחודש
    2.67 * 12 = 32 חודשי חיסכון
    18*32 = 576K ש"ח חיסכון ללא תשואה וריבית דריבית.

    אני מפספס משהו ?

    • לא פספסת כלום:
      576K זה סכום החיסכון שלך בהתעלמות מהריבית.
      576K/300 = 1920 (עם ריבית זה ייצא 2000 ש"ח).
      ז"א שאתה יכול למשוך כל חודש 1920 ש"ח מהקרן, זה יוצא שאתה מושך 4% מהקרן בשנה (זו המשמעות של 300 משכורות) ובהנחה שהקרן שלך ממשיכה לגדול בקצב של 5% בשנה בממוצע – אתה עצמאי כלכלית לעד ויש לך ירושה לתת.

      עצמאות כלכלית, לפי הסולידית, מוגדרת כך שאתה יכול למשוך כל חודש את ההוצאה החודשית שלך, אני מניח ש- 2000 זה לא המספר הנכון עבורך 🙂

      • גם הסולידית לא חיה מ2000 ש"ח בחודש.
        נדמה לי שהסכום הוא כ-3800 ש"ח.
        הסולידית? אנא תקני אותי אם אני טועה

        • אתה צודק
          והיא תארה שהיא חיה עם בן זוג בדירת 3 חדרים, כאשר חדר אחד הוא חדר אפסון למאגרי אוכל יבש שהיא קונה בסיטונות,
          אם מדובר במשפחה עם 3 ילדים שרוצה לאמץ את התאוריה אז כנראה היה צריך למסור את 3 הילדים שמצטופפים בחדר השלישי לאימוץ … כי בכל זאת צריך מקום לאוכל היבש…

        • אני מוציאה מעט יותר כסף בימים אלה. מאז 2014 הספקתי לעבור לעיר אחרת ובנוסף אני גרה לבדי.

          • אם כך החישוב לא נכון.
            אם אני זקוק ל-3500 ש"ח בחודש, מפת החום צריכה להתעדכן בהתאם. כרגע המפה מחושבת ל-2000 ש"ח בחודש.

          • מסקנתך אינה ברורה.

          • אז בתור נקודה למחשבה
            בלי קשר לתוכנית הייתי מוסיף הצעה לכל מתכנן להניח שרמת ההוצאות שלו לא ישארו יציבות
            וגם לתקציב העצמות יש גבול
            שאלה אישית אבל לא חודרנית, היה לכם כלב נכון ? מי ירש אותו ?

          • נתנייתי

            יוסי,
            כל עמודה היא הכנסה כיום,
            וכל עמודה- הוצאה ממוצעת צפויה.
            אם ההוצאות שלך הן 3,50 ש"ח, אתה איפושהוא בין השורות השניה והשלישית מהסוף, ולא בשורההאחרונה (של הוצאה של 2000 ש"ח).

  35. האחד
    לדעתי מוריה וגם הסולידית הן היוצא מהכלל המעידמעל הכלל
    במובן שקשה עד בילתי אפשרי לצאת לעצמאות כלכלית
    הסולידית עבדה לפי עדותה במגזר הפיננסי
    בחול וצברה הון גבוהה שאיפשר לה מהיותה רווקה אל הורית לצאת פרידה מוקדמת
    ולפי עדותה חייה בעבודה היו סבל מתמשך
    כך שהפרישה הביאה אותה בדיוק לאזור הנוחות שלה.
    מוריה – לפי מה שהבנתי באה מהמגזר הדתי
    ששם יותר קל חברתית לחיות בצימצום באופן סולידי, אז הסיגול היה קל יותר, גם פיתויי בילויים בסוף שבוע לילדים ולהורים פחות קשים, וכמו שציינת לעבוד ב שתי משרות ולגור בדירה של 88 מטר 8 נפשות זה לא כוס התה של 90٪ מהאזרחים הישראלים ובבלוג נניח 50٪

    חשוב להבין את המתמטיקה אבל חיים לפי העדפות ולא מתמטיקה 🙂
    לא צריך להיות עבד של עגל הזהב הצרכני
    או של נורמות חברתיות או דתיות ואפילו לא של אלילות העצמאות הכלכלית והפרישה המוקדמת …

    זה שיש 2 בני אדם אנונימים שמכריזים שראו את האור לא הופך את שיטתם גם אם הם דוברי אמת לישימה

    כמו שהסולידית מבקרת את משקיעי הערך באומרה שזנ שיש .0001٪ של באפטים בתחום שמכים עקבית את המדד זה לא אומר שי שיטה לבצע זאת ….

    מי שידע לשמר קרהש ותוכניות פנסיה במסלולים מנייתיים ויוסיף 20٪ חסכון מהנטו
    לקרנות מחקות בסגנון 50/50 יגיע בהרבה פחות קושי ליעד

    ואני כותב מהתנסות שלי ושל חבריי

    • אני מסכים עם כל מה שכתבת, ובמידה מסויימת ומסוייגת גם עם הסולידית. הדבר היחדיד שאני אומר מתייחס לסוף המשפט הלפני האחרון שלך, לגבי היעד.
      לאנשים עם ילדים ומשפחה אין יעד, וזאת הנקודה המרכזית.
      כתבתי יותר באריכות לתגובה שמתחת, אבל העובדה (האולי עגומה) היא שברגע שיש ילדים אין כזה דבר יעד של פרישה מוקדמת. יש יעד של הגדלת החיסכון עוד ועוד, אבל אין נקודת סיום שבה אנחנו אומרים לעצמנו, זהו, הגעתי ליעד, כי ברגע שיש ילדים אנחנו צריכים עוד ועוד כסף כי אנחנו רוצים לעזור להם ולדאוג להם עוד ועוד, ואנחנו גם נרצה לתת להם יותר ויותר (וזה לא אומר בהכרח להפוך אותם לבזבזנים ולשפוך עליהם אייפונים, מקבוקים ובגדים ממותגי יוקרה), וכאן לעולם אין גבול, ואין איזה סכום שאפשר לכמת כמו שהסולידית עושה בחשבונות ההוצאות שלה.
      הייתי צריך גשר לילדה אחת, 17000שקל. כנראה עוד אחת תצטרך.
      הבן הגדול עשה רשיון, עלה 2000 שקל.
      אחת הבנות היתה צריכה שיעורי תגבור במצתמטיקה כמה חודשים, 3000 שקל (ועם כל זה שאני עוזר להם בלימודים ויושב איתם, זה פשוט לא עבד איתה והיינו צריכים למסור אותה למיקור חוץ)
      הנה אנחנו טסים לארץ, סך כל ההוצאות, 27000 שקל
      ויש עוד אינסוף הוצאות, ואם תשים לב, אף אחת מהן לא תהיה מוגדרת כהוצאה שוטפת, אלא כבלתמים, ויש כאלה כל הזמן בחיים, ולכן אין שום נקודה שאנחנו יכולים לעצור ולומר, הגענו ליעד, מחר אני מגיש את ההתפטרות שלי לבוס. מי שנטול ילדים וחי לבד או עם בן זוג שחולק איתו את השקפת העולם יכול לומר זה, זה כל מה שאני צריך, אבל עם ילדים זה פשוט לא מעשי.

      • אני תמיד מוסיף עוד 10-15 אחוז להערכות שלי כדי כדי שיהיה לי buffer
        כשאני מתכנן לעוד 20 שנה ++ חייבים לקחת מקדם ביטחון כנגד שגיאת מודל הפרישה
        שהיא להערכתי לא אקראית אלא עם bias

      • ציפור דרור

        האחד, עקבתי אחר שרשרת תגובותיך . בעודי מסכים עם חלק ניכר מהעקרונות שהסולידית מנסה להנחיל, אני גם מסכים עם רוב דבריך לגבי היישום הפרקטי במיוחד בהינתן ילדים (ברוכים). יחד עם זאת, איני מסכים עם גישתך ש"אין נקודה שאנחנו יכולים לעצור ולומר, הגענו ליעד". אם היה ברשותך פי 2 ממה שיש ? או פי 10 ?
        ברור שיש נקודה שבה אפשר לעצור. אני מסכים שהיא הרבה יותר גבוהה מכל מה שהצעירים (במיוחד נטולי הילדים) פה חושבים. אבל היא קיימת והיא מושפעת לא רק מגודל ההון שצברת אלא גם משיקולים חינוכיים ומוסריים לגבי רמת המעורבות והאחריות שלנו לחיי ילדינו ולכלכלתם.

        • בגלל הרצון לעזור לילדים ולתת להם דחיפה גדולה ככל האפשר בחיים, ובטח בתלות במספר הילדים, אדם סביר מהישוב לא יכול להרשות לעצמו להפסיק לעבוד.
          ברור שאם יהיה לי פי 10 ממה שיש לי היום אז אני מגיע לנקודה שגם אם אשים את הכסף באיזה אפיק עלוב שייתן לי 2-3% בשנה אז ההכנסה מזה תהיה גדולה מהמשכורת שאני ארוויח בעבודה, וירגיש לי מטופש לעבוד. מעבר לכך אפילו העבודה שאני עובד בה היום שאני מגדיר עבודת חלומות, כי חוץ מאיזה 3-4 נסיעות של יומיים שלושה בשנה, וכמה מיילים ביום, ושיחת ועידה מזדמנת פעם בשבועיים אני כמעט ולא עובד (נוסע יום אחד בשבוע למשרד, ושאר הזמן מהבית) ומקבל משכורת מלאה, אין לי שום רצון או צורך לעזוב את העבודה הזאת.
          אני חושב שהנקודה שבה ניתן לשקול לא לעבוד היא זאת שכתבתי, כשההכנסה מהשקעות גדולה באופן משמעותי מהשכר מעבודה.

          • אני גם יותר ממסכימה שכדי לא לעבוד רצוי שיהיה לך הון הרבה יותר גדול מהמשכורת שממנה חיית עד אז. כי אם אתה לא יכול לממן בזמן החופשי שלך פעילויות שעולות כסף לא עשית כלום. חופש הוא בעיקר חופש כלכלי בלי לספור את הגרושים. כי הלחץ הנפשי בלתכנן מה כן אפשר לעשות ומה לא מוציא את כל החשק מכל העסק. אומנם יש פעילויות שאפשר לעשות בחינם אבל לא למשך עשרות שנים. כמו שאתה לא רוצה לאכול כל יום את אותו הדבר. הרעיון הוא שיהיה לך יותר טוב לא להחליף מצב רע ברע. או כמו שמישהי הגיבה באחת הכתבות – "אתה עובד קשה בלהיות עני כשאתה צעיר, כדי להיות עני בלי לעבוד כשתזדקן".

  36. היי, אשמח להסבר על הפסקה:
    עוד לקח שעולה כאן בבירור הוא שבעוד שהכנסה (אבסולוטית) גבוהה יותר יכולה להועיל ל"סולידים" חדורי מוטיבציה, אין בה כשלעצמה כדי להבטיח הגעה מהירה יותר לעצמאות כלכלית . אדם שמרוויח 9,000 ש"ח ומוציא 4,000 ש"ח יגיע לעצמאות כלכלית שנים רבות לפני אדם שמרוויח 20,000 ש"ח ומוציא 15,000 ש"ח.

    לא הבנתי אם חוסכים בשתי האופציות 5K בחודש, הזמן עד להגעה לעצמאות כלכלית כה שונה.

    תודה

    • חיסכון של 5,000 מהכנסה של 9,000 מבטא שיעור חיסכון של 60%.
      חיסכון של 5,000 מהכנסה של 25,000 מבטא שיעור חיסכון של 20%.

    • עוקבת נאמנה

      הדס
      ההנחה : אדם שמוציא 15000 – ימשיך באותה רמת הוצאה – גם כשיגע ליעד העצמאות הכלכלית – ולכן הוא צריך לחסוך יותר מאדם שמוציא 5000 בחודש וימשיך לחיות ברמת הוצאה זאת.
      לכן, אדם שרוצה לעבוד פחות זמן ולחסוך פחות – צריך להוריד את רמת ההוצאה שלו קודם

  37. בעניין דיון הילודה שהתפתח כאן למעלה: 4 ילדים בעולם המערבי, עם סטנדרטים של חינוך כמו בעולם המערבי זאת והפריבילגיה שרק עשירים מאוד יכולים לעמוד בה. באף מדינה מערבית אנשים לא מביאים כל כך הרבה ילדים: כי זה באמת נורא יקר. אז כחיבן שזו בחירה לגיטימית, אבל הגיוני גם שיהיו לה מחירים. אי אפשר גם לאכול את העודה וגם להשאירה שלמה, וגם להתלונן על כך…
    על החתום: אמא ל-2 ילדים, שבאופן מודע לא מביאה עוד ילד. כי בסטנדרטים של גידול שכוללים חוגים, ושיעורים פרטיים לאנגלית, וטיפול רגשי לילד עם בעיות חברתיות, והשכלה גבוהה בהמשך הדרך, וכן הלאה: אין למשפחה ממעמד הביניים כמו שלנו משאבים לגדל יותר מ-2 ילדים. זו המציאות בכל רחבי העולם המערבי. כמעט אף אחד לא מביא 3-4 ילדים במאה ה-21. לא באירופה, לא בארה״ב, והיום אפילו כבר לא בקרב האוכלוסיה העירונית המשכילה של הודו וסין… (הבדיל מאיזורים הכפריים, שם עדיין המציאות היא עולם שלישי בכל מובן, כולל הילודה)

    • האם שמעת אותי מתלונן? מאשים מישהו במשהו?
      מעבר לכך אני יכול לומר לך שכאן בקנדה, יש המון זוגות אלהוריים, כי העולם היום הוא יותר סביר האני, ואנשים יותר חושבים על עצמם וההנאות שלהם ופחות מוכנים להקריב מעצמם (ואני לא שולל את זה או אומר שזה לא הגיוני), והמגמה הזאת יוצרת בעיה במדינות מפןתחות, כי יש פחות ופחות דור צעיר שיעבוד וישלם מיסים כדי לממן את הדורות המזדקנים. אגב, היית מצפה שאותם אלהוריים יוכלו לחסוך יותר, אבל בדיוק להיפך, בגלל האופי הנהנתני של החיים שלהם הם דווקא מבזבזים יותר.
      אכן צריך משאבים כדי לגדל ילדים, וזאת בדיוק הנקודה שאני מציין שוב ושוב. משפחה עם ילדים לא יכולה להרשות לעצמה את חיי הצמצום עליהם הסולידית מדברת. אפילו דברים פשוטים כמו להחזיק אוטו (או לשכור אוטו, וזה רלוונטי כי אנחנו מגיעים לארץ לביקור עוד שבועיים ושכרנו אוטו וזה עולה כפול לשכור רכב ל6 אנשים אפילו שמדובר לא במיניוואן אמיתי אלא בקאיה קרנס עלוב), אי אפשר להחזיק מכונית סטנדרטית, צריך לפחות מיניוואן או ,SUV וצריך בית גדול יותר, ויותר חשמל ויותר מים ויותר בגדים ויותר חוגים, וטיסה לחול עולה יותר (רק הכרטיסים עלו לנו 7000$ קנדי), ויותר אוכל, ויותר מתנות ואם הולכי לסרט או מסעדה זה עולה יותר, ואם רוצים לממן או לעזור אז השכלה גבוהה ועוד ועוד ועוד, אוני גם מסכים שצריכה להיות פרופורציה בין היכולת הכלכלית למספר הילדים ואין הגיון להביא ילדים לתוך חיי עוני.
      הכל נכון, ובסופו של דבר באתי לומר דבר אחד, רעיון הפרישה המוקדמת לא רלוונטי לאנשים עם משפחה. הוא חסר אחריות, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כהורים לילדים לתת לנוחות שלנו לגבור על תחושת האחריות שתגרום לנו להקריב את עצמנו למען הביטחון (מכל הבחינות) של אותם ילדים שהבאנו לאויר העולם. כמובן שאני לא שולל חיסכון ואגרסיבי ככל האפשר, אבל לא אגרסיבי ברמה כזאת שנחיה חיי סגפנות (אני תמיד אומר, זה לא שחור לבן, או שאתה חוסך או שאתה בזבזן חסר תקנה. יש הרבה מאד גווני אפור באמצע. 50 נדמה לי) והזכרון של הילדים שלנו יהיה של הילדות העלובה שהיתה להם, וכל זה כדי שנוכל להפסיק לעבוד מוקדם יותר.אנחנו כן נחסוך כדי שתהיה לנו כרית ביטחון גדולה ככל האפשר על כל מקרה שלא יבוא, כדי שהילדים שלנו ייפגעו מעט ככל האפשר אם יפטרו אותנו או נחלה במחלה קשה, או נהרג בתאונה, כדי שנוכל לסייע להם בלימודים או לקנות בית, אבל לא כדי שנפסיק לעבוד, ולכן דווקא מתוך תחושת אחריות אנחנו צריכים להמשיך לעבוד כל עוד אנחנו מסוגלים כדי להגדיל את אותה כרית ביטחון (שאין לה הגבלה) עוד ועוד, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את אותה פרישה מוקדמת.
      וזאת האמת האבסולוטית של הסיבה לחיסכון והשקעה ונסיון להגדיל את כמות הכסף שברשותנו, ולא כדי שלא נצטרך לקום בבוקר לעבודה.

      • לא צריך להסביר לי כמה תוספת הוצאות זה כל ילד. אני יודעת היטב, ובדיוק בגלל זה אני נשארת עם השניים שלי בלבד 😉 . בתור משפחה עם שני ילדים אנחנו חוסכים בערך חצי מההכנסה שלנו. אילו היינו מביאים עוד ילד אז לא היינו כבר מסוגלים לשיעור החסכון הזה.
        כמו שאמרת, זה לא שחור לבן. נכון שפרישה מוקדמת לא תהיה לנו מ 50% חסכון (לפי מפת החום של הסולידית אנחנו באזור ה-23 שנים עד לפרישה, שזה כבר יהיה די קרוב לגיל הפניוסני בכל מקרה 😛 ). אבל זה בחלט מאפשר לנו גם היום דרגות חופש, למשל להוריד אחוזי משרה במידה כדי להיות יותר עם הילדים כל עוד הם קטנים, וכן הלאה. אז זה לא חופש מוחלט מהעבודה, אבל זה חופש הרבה יותר גדול לבחור במה תעבוד, באיזה מינון ותנאים. לדעתי אגב, כאשר העבודה נעשית בתנאים שלך ולפי מה שמתאים לך אז גם הצורך ״לפרוש״ הוא כבר לא כזה בוער…

  38. נראה לי שלמדד הסולידית צריך להוסיף מדד העושר. מדד כזה יקבע על פי היכולת להרחיב את הצריכה במשך הזמן על בסיס החסכונות שלך. אם מדד הסולידית דורש צריכה קבועה על בסיס חיסכון של שלוש מאות חודשים מדד העושר ידרוש צריכה משתנה באופן פורפורציונאלי על בסיס חיסכון של 600 חודשי צריכה. בהינתן רמת חיסכון כזו אדם יוכל עם הזמן להרחיב את הצריכה שלו, למשל, על לידת ילדים נוספים, הגדלת הדירה והחזקת רכב פרטי.
    יש לי עוד מה להרחיב אבל נראה לי שלבנתיים זה מספיק.

  39. למשפחה מרובת ילדים מפת החום לא מדוייקת, אם ההוצאות שלי היום עם הילדים (5) הם סביב ה15 אלף ש״ח, אבל בעוד 20 שנה נהיה רק אני ואשתי, וסביר שנוציא לא יותר מ2-3 אלף ש״ח, וזה שווה ערך ל5 חודשים של היום.. ז״א שהפרישה יכולה להיות הרבה יותר מוקדמת עבורנו, התמונה פחות קודרת כשמסתכלים על זה ככה..

  40. את לא התייחסת לאינפלציה או תנועות בערך השקל, גם אם תחסכי איקס, עוד כמה שנים זה יהיה שווה פחות.
    ומה אם יהיה את המבצע הפחדות של ביבי בעזה או בצפון שוב וזה יגרום לירידה רצינית בערך השקל?

    מי שעובד אולי יוכל לקבל שכר שמתאים לערך החדש של השקל או שכר שמתאים לאינפלציה, אבל כסף מחיסכון רק איבד את הערך וגם ההכנסה ממנו תהיה נמוכה פתאום.

  41. עוד נקודת מבט –
    ברור לגמרי שמתמטית הסולידית צודקת.
    גם ברור לגמרי שדרך החיים של הסולידית לעולם תתאים רק למעטים. לא בגלל שלא ניתן ליישם אותה אלא בגלל הסבל הנדרש ליישום שלה.

    האבולוציה שהביאה אותנו עד הלום השאירה אצל כולנו את רגש הקנאה והתחרותיות. אלו שקנאו פעלו ושרדו. אלו שלא שייכים לזן אחר של קופי אדם שנכחד ממזמן. כיום אנחנו פשוט סובלים פיזית (אפשר אפילו למדוד) כאשר לאחרים יש משהו ולנו אין אותו, זה מה שממשיך להניע את העולם. הרי אפשר בהחלט לגדל 4 ילדים מאושרים ב 8 אלפים ש"ח ופחות בחודש. תשאלו כל משפחה חרדית. אבל קשה מאד לעשות את זה כאשר אתה חי מחוץ לגטו החרדי, כי הסבל של ילדך שמשווה את עצמו לנהוג במקום שבו הוא חי פשוט יהיה גדול מדי.

    למשל:
    אני לא נסעתי לחול עד אחרי הצבא, זה מעולם לא הווה בעיה ולא הטריד אותי כי גם אף אחד מהחברים שלי לא היה בחול. הילדים שלי לעומת זאת ספרו בכמה מדינות הם כבר היו, הישוו לאחרים וכאשר לא נסענו לחול בחופשת הקיץ וכל החברים שלהם כן הם פשוט סבלו. כשהייתי ילד חלקתי חדר עם אח שלי עד גיל 16. וזה היה בסדר גמור. גם את זה לא ניתן כיום לבצע בסביבה שבה אני חי ללא גרימת סבל. ההורים שלי לא הכניסו עוזרת עד שיצאו לפנסיה, אישתי ואני סובלים מאד בלי העוזרת. וזה לא עניין של פינוק. וזה לא עניין של חנוך. זה פשוט עניין פיזיולוגי, תשאלו כל חוקר מוח. אפשר להתגבר על הסבל, אבל כמעט לא ניתן למנוע אותו.

    היה פעם פוסט של הסולידית בו היא דברה על "עוני אבסולוטי" לעומת "עוני יחסי". בפוסט ההוא הופגן זילזול וחוסר הבנה של הטבע האנושי. בעולם המודרני המערבי העוני הוא תמיד יחסי.

    זאבים בודדים יכולים ללכת נגד הזרם. יש בעולם נזירים מאושרים. אבל כאשר מדובר בקבוצה של אנשים, כלומר משפחה נורמטיבית עם 3 ילדים אין כמעט דרך מעשית לגרום לכך שכולם יתיישרו. הרי לא תקריאו לילדים שלכם לפני השינה פוסטים של הסולידית. אתם יכולים לכפות נוהג כשאין ברירה אבל כשיש זה יהייה קשה מאד.

    לסיכום – כל עוד כולם מסביב מרוויחים בערך כמוכם ומבזבזים 90% אחוז מכספם, כנראה שגם אתם תוציאו 90%. וזה לא בגלל שזה לא ניתן אלא בגלל שזה קשה.

    ואחרי כל זה עדין הטיפים שיש באתר שימושיים לכל אחד. יש כאן משנה סדורה והרבה מאד כלים פרקטיים ליישום, וגם ולהמחשת הרעיונות הלבני הזוג ואפילו לילדים.

    • אתה מדבר פה על אוכלוסיה שמראש מושפעת לחלוטין ממה שהסביבה שלה חושבת/עושה.

      מדובר על אותם אנשים שמתחתנים בערך באותו הזמן שחברים שלהם מתחתנים, מביאים ילדים בתזמון עם חברים שלהם, נוסעים לאותן חופשות כמו חברים שלהם, קונים את אותן דירות להשקעה (וגרים בנתיים בשכירות יקרה העיקר ש"תהיה דירה" אפילו אם בדימונה…)

      הסולידית לא מכוונת לאנשים כאלה. היא בונה על אנשים כאלו שימשיכו לעשות טעויות שיגדילו את הרווחים של החברות בהן היא מושקעת 🙂

      (לא שאני מתיימר לדבר בשם דורין, כן? רק לצורך העניין….)

      • אם הבלוג מכוון רק ל INTJ או אספרגרים בתפקוד גבוהה
        אז אכן אין לאף אחד אחר מה להגיב

        במציאות אפשר להגיע למצב של עצמאות כלכלית גם ללא 75٪ חסכון מהנטו ובוודאי ללמוד להפעיל שיקול דעת בניהול הפיננסי המשפחתי.

    • לורם איפסום

      לא להחזיק עוזרת גורם לך סבל פיזי? אחד הטיעונים ההזויים.

      האמת שאף פעם לא הבנתי טיעונים אבולוציוניים ו״טבעיים״ למינהם. מה זה רלוונטי לעולם של ימינו? הרי גם לנהוג במכונית זה לא טבעי וכל בעל משקפיים עם מספר גבוה לא היה שורד בטבע – news flash – אנחנו כבר מזמן לא בטבע!
      זה גם מאוד טבעי לרצות לשכב עם אשה מאוד מושכת שתראה ברחוב נכון? (אני בטוח גם שבדיקת fmri תראה הדלקה של המערכת הלימביתֿ) כנראה אפילו שקופי אדם שנטלו יוזמה כזו הצליחו להעביר את הגנים שלהם הלאה ביעילות, זה ממש לא אומר שכך צריך וראוי להתנהג.

      הילדים ״סובלים״ כשלא נוסעים לחו״ל בקיץֿ, נשמע לי שיש פה כשל חינוכי יותר מאשר סבל (וזאת אני אומר בתור אחד שמאוד אוהב לטייל).

      באופן כללי, אם ההשוואה לילדים של אחרים ולאחרים בכלל כ״כ מפריעה לך ולמשפחתך נשמע לי שלבחור באיזור מגורים צנוע וקצת פחות ראוותני תהיה אסטרטגיה הרבה יותר טובה מאשר חיפוש הצדקות פיזיולוגיות להתנהגות לא רציונלית.

      • בחירת מקום מגורים למשפחה זה צת יותר מורכב מאשאץר לצמצם את הבחירה למשתנה בודד
        "מידת הסולידיות"

        • לורם איפסום

          זה משתנה בודד רק לכאורה כי יש לו השלכה על המון משתנים אחרים. לדוגמא: אדם יכול לבחור לגור באיזור עשיר מאוד בגלל הרמה החינוכית הגבוהה בו. לשיטתך, הפגיעה תהיה רק במידת החסכון שלו אבל בפועל תהיה למגורים שם גם השפעה חינוכית שלילית רבה על הילדים (שאולי ילמדו בבתי ספר טובים יותר אבל ילמדו גם ל״סבול״ כשלא נוסעים לחופשת סקי, שרכב משפחתי חייב להיות 4*4 וכו׳).
          בכל מקרה, כוונתי הייתה שכדאי להתחשב גם (ולא רק) במדד הסולידיות בבחירת מקום מגורים (לדעתי מרבית האנשים לא עושים זאת).

    • הטיעונים שלך קצת מופרכים..
      אני גם לא הייתי בילדות בחו"ל לעומת חברות שלי שכן היו. תשאל אותן היום מה הן זוכרות מאותם טיולים, הן לא זוכרות כלום. ילדים לא צורבים בזיכרון את החוויה וגיבוש משפחתי או טיולי בטן גב (שזה בעצם מה שקורה עם ילדים קטנים..) אפשר לעשות גם בארץ.

      • יהלי, באופן כללי איננו זוכרים בכלל חוויות ואירועים שהתרחשו עד לגיל 3, פחות או יותר (למעט יוצא מן הכלל), יש שלא יזכרו גם עד גיל מאוחר מזה ובכלל ככל שיתבגרו יטו לשכוח יותר ויותר חוויות ילדות, אני מזמין אותך לעשות את הניסוי בעצמך, פשוט שאל אנשים מה הם זוכרים וממתי. עם זאת יש לחוויות בגילאים אלה תפקיד מכריע ומשפיע לא פחות ואף הרבה יותר מחוויות שנצרבו בזיכרון המודע. החוויות המוקדמות האלה לוקחות חלק בעיצוב שלנו כבוגרים. מן הסתם חוויות טובות יתרמו להתפתחותנו וחוויות שליליות יגרמו להיפך.
        בקיצור, חוויות ילדות לא רק שנצרבות אצל האדם, הן נצרבות באופן העמוק ביותר.

        לגבי טיסות לחול, ממש לא הכרח בעיני ובטח שלא תנאי לחוויה טובה.

        כל טוב
        אור

  42. ושאר כל ההנאות שבעולם כמו כן, אלו יתבונן בהם יראה שאפילו הטוב המדומה שבהם איננו אלא לזמן מועט, והרע שיכול להיוולד מהם קשה וארוך, עד שלא יאות לשום בעל שכל לשום עצמו בסכנות הרעות על ריווח הטוב המועט ההוא. וזה פשוט.

    וכשירגיל את עצמו ויתמיד בעיונו על האמת הזאת, הנה מעט מעט יצא חופשי ממאסר הסכלות אשר חושך החומר אוסר אותו בו, ולא יתפתה מפיתויי ההנאות הכוזבות כלל, או ימאס בהן וידע שאין לו לקחת מן העולם אלא ההכרחי, וכמו שכתבתי.

    והנה, כמו שההתבונן על זה הדבר גורם קניית הפרישות, כך סכלותו מפסיד אותו, וההתמדה בין השרים ואנשי הגדולות הרודפים אחר הכבוד ומרבים ההבל. כי בראותו את היקר ההוא והגדולה ההיא, אי אפשר שלא תתעורר תאוותו בו לחמוד אותם, ואפילו לא יניח את יצרו שינצח אותו, על כל פנים מידי מלחמה לא ימלט, והנה הוא בסכנה.
    וכעניין זה אמר שלמה (קהלת ז'):
    "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה".

    אולי זה לא כל כך קשור, אבל אני קורא את הספר "מסילת ישרים" ובקטע הזה הבנתי למה אני אוהב את המילים שלך ואת הבלוג שלך בכלל (כמובן מלבד לכתיבה החדה והמדוייקת שלך ולדיעות המענינות ועוד שלל מחמאות נוספות) המסר הסופי, השורה התחתונה האמיתית זה זה .

השאר תגובה