בית » חיים פשוטים » מכוניתך או חייך?

מכוניתך או חייך?

מבין כל ההחלטות הפיננסיות שאדם יכול לקבל, ההחלטה הדרמטית ביותר (במונחים של מיידיות ההשפעה על מצבו הכלכלי) היא ויתור על אמצעי תחבורה ששורפים כסף וצוברים שומן, והחלפתם בכאלה ששורפים שומן וחוסכים כסף.

היכולת לנוע ממקום למקום בחופשיות היא מרכיב בסיסי בחירותו של אדם, וככזו היא צורך אנושי בסיסי. לרוע המזל, רבים מבלבלים בין הצורך הזה לבין התשוקה להתנייד באמצעות רכב פרטי — מותרות יקרה מאין כמותה.

לפי הערכת חברת חשב, בשנת 2013 שילם הישראלי הממוצע 33,121 ש"ח עבור אחזקת רכב פרטי טיפוסי (משומש, מנוע 1.6 ל') שגמא נסוּעה ממוצעת (15,000 ק"מ). הנתון הזה — הכולל הוצאות בגין ירידת ערך, ריבית, אגרות רישוי, טיפולים, דלק וחלקי חילוף — משקף עלות נסיעה כוללת של 2.21 ש"ח לקילומטר.

מובן שעלות האחזקה השנתית משתנה בהתאם לסוג הרכב, היקף הנסועה ואופי הנהיגה. נהג מיומן שנוהג מעט ברכב ישן, זול וחסכוני יוכל להקטין את העלות הזו בעשרות אחוזים. לעומת זאת, רוב הנהגים שאני מכירה הם מהסוג ש"מתקדם לרכב חדש" מדי שנתיים ותלוי בו כדי  להגיע לכל יעד במרחק של 500 מטר ומעלה. אנשים כאלה ישלמו אפילו יותר.

לצורך הדיון, נניח ש-33,121 ש"ח היא הוצאה שנתית ממוצעת.

כזכור, אדם יכול לראות עצמו עצמאי כלכלית אם די לו במשיכה שנתית של 4% מחסכונותיו המושקעים כדי לכסות את כל הוצאות המחייה שלו לאותה שנה.

אם נוסיף למשוואה אחזקת רכב פרטי, הרי שבנוסף לסכום שחסך עד כה, אותו אדם יידרש לחסוך עוד 828,025 ש"ח (=33,121/0.04) כדי שיוכל להפסיק לעבוד ועדיין להחזיק את הרכב.

אם הוא שמרן יותר ומסתפק במשיכה שנתית של 3% בלבד, יהיה עליו לחסוך עוד 1,104,033 ש"ח רק כדי שיוכל לממן את קופסת הפח מבלי שייאלץ לשוב לשוק העבודה. סכומי העתק הללו, נזכור, מתעלמים מההנחה הסבירה שמחירי הדלק והמכוניות יעלו בעתיד בעשרות אחוזים.

כסף שחסכנו הוא כידוע כסף שהרווחנו; מה יקרה אם במקום להאביס את את מגרסת המזומנים המוטורית בסכום שנתי של 33,121 ש"ח נשקיע את אותו הסכום, מדי שנה, בתיק 50-50 המניב תשואה שנתית של 5 אחוזים?

ובכן, כעבור 5 שנים הסכום יצטבר ל-234,436.88 ש"ח. כעבור 10 שנים – 491,372.62 ש"ח. כעבור 15 שנים – 819,294.97 ש"ח וכעבור 20 שנים – 1,237,816.21 ש"ח. ריבית דריבית, נעים מאוד.

בעלות על רכב פרטי, אם כן, היא מכשול אדיר בפני הגעה לעצמאות כלכלית בגיל צעיר. מנגד, הסרת המכשול הזה תתן תנופה משמעותית לתכנית שלכם לצאת לחופשי.

אל תכרתי לי את הרגליים!

מה שמדהים הוא שלמרות העלות הכספית האסטרונומית ומשמעויותיה, רוב האנשים רואים בוויתור על הרכב הפרטי בבחינת גזירה שלא ניתן לעמוד בה, כאילו מדובר היה בכריתת איבר מגופם.

הם יעדיפו להקריב למעלה מרבע מהכנסתם השנתית הממוצעת (שהם יותר משלושה חודשי עבודה מלאים!) ולא לאבד את הרכב הצמוד. בלעדיו הם חשים אבודים, מבולבלים וחסרי אונים.

רבים מנמקים את סירובם בטענה שרכב פרטי הוא צורך תחבורתי בסיסי ושלא ניתן להתקיים בחברה המודרנית בלעדיו.

אפשר להבין זאת: כשאנשים כולאים את עצמם במעגל של עבודה אינסופית וצריכה אינסופית, נוצר מחסור כרוני בזמן. המכונית היא כביכול פיתרון למצוקה הזו — היא מאפשרת להגיע ממקום למקום במהירות, ביעילות ובנוחות (בהיעדר פקקים ותקלות, כמובן).

האירוניה, כמובן, היא שכדי לממן את הפיתרון האלגנטי הזה אדם צריך למכור כמויות אדירות של זמן — שנים ואף עשורים. שאלו את עצמכם: כמה שנות עבודה יידרשו לכם כדי לחסוך 828,025 ש"ח? איזה נתח הזמן הזה מהווה מהזמן הכולל שנותר לכם על פני האדמה? האם הזמן האבוד שתשקיעו במימון הרכב באמת מצדיק את התמורה?

אין לי ספק שיש כאן אלמנט חברתי-תרבותי רב עוצמה שמאפיל על שיקול הדעת. ככלות הכל, רכב פרטי הוא לא רק אמצעי תחבורה נוח — הוא סמל סטאטוס ומרכיב משמעותי בזהותם של רבים.

אנו חיים בחברה שבה קבלת רישיון נהיגה בגיל 17 היא לא פחות מפולחן מעבר. אם את, ובעיקר אתה, בוחר/ת שלא לנהוג, מוטב שתפתח/י עור של פיל. אנשים נורמלים לא יתייחסו אליך בסלחנות.

כבר הסברתי מדוע תודעה תלותית היא מכשול לפעולה. אדם שמרגיש תלוי במכוניתו לא רק שיחשיב אותה כחלק בלתי נפרד מחייו, אלא  יתאמץ כדי להסביר כדי להסביר מדוע הוא לא יכול להיפרד ממנה, אפילו אם מצבו הכלכלי חמור.

בדרך כלל הקיבעון הזה נובע מדפוס מסוים:
1. אדם מאמץ סגנון חיים המחייב אותו להחזיק רכב פרטי (שיקולי מיקום, משפחה, עבודה).
2. שנים לאחר מכן אותו אדם מנסה להתנייד ללא רכב פרטי, ומוצא את החלופות בלתי-נסבלות.
3. מסיק מכאן שלא ניתן להתקיים ללא רכב פרטי.

אני טוענת שקושי לא נובע מהוויתור על הרכב. הקושי נובע מחוסר היכולת להתמודד עם הבחירות שמלכתחילה תבעו שימוש ברכב.

עצם קיומה של המכונית גורם לאנשים לקבל החלטות מסוימות שלא היו מתקבלות בנסיבות אחרות. המכונית משנה את "הסביבה" של האדם: היא משפיעה על ההחלטות היכן לגור, היכן לעבוד, היכן לבלות, האם לשמש בתור נהג הבוס של הילדים במשך עשרים שנה ועוד. סגנון החיים משפיע על הרגלי הצריכה, והרגלי הצריכה משפיעים על סגנון החיים.

הדרך להתמודד עם הקושי הזה היא לבחור אחרת.

לחיות היטב ללא מכונית

בשונה מרוב האנשים, אני מפיקה ערך מועט מאוד משימוש ברכב פרטי, מכיוון שעיצבתי את חיי באופן שיאפשר לי לחיות בלעדיו.

אני גרה במזרח הרצליה. כמעט כל שירות הכרחי — סופרמרקט, ספריה, מרפאה, תחנת רכבת, דואר, וטרינר, חוגים, שירותים ממשלתיים — נמצא במרחק הליכה (2 ק"מ) או רכיבה (5 ק"מ). אילו הייתי עובדת, הייתי מוודאת שגם מקום עבודתי נמצא בסמוך למקום מגוריי. מבחינה כלכלית גרידא, השיקול הזה חשוב אפילו יותר מגובה המשכורת.

בתחבורה ציבורית אני משתמשת במשורה, בעיקר לנסיעות מחוץ לעיר (תל-אביב). לא תראו אותי על אוטובוס בין 7:00 ל-10:00 או בין 16:00 ל-18:00 (אני לא מאזוכיסטית). כשצריך אני לא מהססת לשלם למוניות, כולל לטיולים בסופי שבוע. כשאת חופשיה מתשלומי ביטוח רכב, טסטים, דלק וחניה, מוניות הן הוצאה משתלמת בהחלט.

ויתור על הרכב מלווה בתחושה אדירה של הקלה: כבר אין צורך לדאוג על טיפולים יקרים, על שחיטה במוסכים, על אסופת הפסיכופטים שחולקים איתכם את הכביש, על הולכי רגל אובדניים, על חיפוש חניה, על מחירי הדלק והסולר, ובעיקר – על הזמן הרב שיש להשקיע בעבודה כדי לממן את התענוג.

אני מתניידת בעיקר בכוח שרירי, לא בכוח המנוע. אני מסוגלת ללכת, לרוץ ולדווש קילומטרים. היכולת לעשות זאת היא אחת מתוצרי הלוואי של ויתור על הרכב.

עצוב לומר שנהגים רבים מתחילים להתנשף רק מעצם המחשבה על הרעיון. עצוב עוד יותר לחשוב על כך שהם מסרבים בתוקף "להתפשר" על הנוחות ועל איכות החיים שמקנה להם רכבם, אך באותה נשימה מגלים אדישות מופלאה להידרדרות הכמעט מובטחת במצבם הבריאותי בעוד 30 שנה, כשכלי הדם שלהם יתבקעו ויסתיידו בעקבות שנים של התנוונות מאחורי ההגה.

אני מסתדרת מצוין בלי אוטו צמוד, בדיוק כשם שאינני זקוקה למנה יומית של סיגריות, אלכוהול, ג'אנק פוד או שופינג.

בשקלול התמורות — נוחות קצרת-מועד כנגד עשרות שנים של זמן פנוי, בריאות ואיכות חיים — מי כאן באמת מקריב קורבן?

אדם החותר לעצמאות כלכלית בגיל צעיר נדרש לעתים לקבל החלטות דרסטיות. הוויתור על הרכב הפרטי הוא אחד הצעדים "הקיצוניים" שבהם, אם להשתמש בטרמינולוגיה של החברה הנורטיבית.

זהו מבחן למידת היכולת שלכם לשחות נגד הזרם, לדבוק בתכניתכם לחופש כלכלי, ולהקריב נוחות לטווח הקצר לטובת חוסן ואיכות חיים בטווח הארוך.

משתוקקים להחזיק ברכב? זה בהחלט רצון לגיטימי, אך דעו שיש לו מחיר, והוא דחייה משמעותית של המועד בו תוכלו להכריז על עצמאות כלכלית.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

187 תגובות

  1. זוגתי אוהבת את חיי שטיפת המוח, בלתי אפשרי לחסוך, האהבה מרוששת.

    • דורין,
      תנסי להיכנס לנעליים של בחור נניח בשנות השלושים או ארבעים לחייב שמנסה לקבוע דייט עם איזו חתיכה מזדמנת. קודם היא שומעת שהוא יבוא לאסוף אותה עם קו 5, צריך להחזיר אותה לפני חצות (כשניגמרת התחבורה הציבורית) וערב שבת זו בכלל לא אופציה. בנוסף לכל הצרות האלו אין לו גם דירה משלו והוא גר בשכירות. מה את חושבת שהישראלית הטיפוסית שניראית טוב תענה לבחור?

      מה שאני בעצם אומר כאן, זה שיש מוסכמות חברתיות, אמנם יקרות, אבל כמעט בלתי ניתנות לויתור, אלא אם רוצים לחיות כמו זומבים. ישנן הרבה הוצאות מיותרות, אבל לדעתי רכב במדינת ישראל, עד כמה שזה נישמע אבסורד (כניראה עם מחירי הרכב הגבוהים בעולם), זה כמעט יהרג ובל יעבור. זה גם אחד הפיספוסים הגדולים של המחאה החברתית – התרגלנו כאן לשלם מכונית שלמה למדינה כשקונים רכב חדש, התרגלנו לשלם על דלק פי 2 או פי 3 מארה״ב, התרגלנו לשלם אגרת רכב לפי שוויו (אני צריך לשלם כמעט 3000 ויש לי חבר שמשלם 5000 – כאשר בארה״ב על כל רכב משלמים 35 דולר) – זו השערוריה הגדולה, שאנו לא פוצים פה כנגד שוד ושבר כאן. כמו שהתרגלנו לשלם 15 שקלים על קפה הפוך (דולר בארה״ב) – אנחנו פראיירים גדולים של המדינה, זו הבעיה המרכזית.

      • התשובה לסיטואציית הדייט היא שכנראה אותו בחור לא היה צריך לצאת עם אותה אחד שמודדת אותו לפי הגודל (סוג הרכב), או כל פרמטר לא קשור אחר. לזאת שלא יהיה איכפת אם זה גולף או קו 5 – אולי שם יש לו יותר סיכוי.

        והכל שאלה של רצון והסטנדרטים שלך – כי במדינת ישראל אפשר להסתדר לא רע עם תחבורה ציבורית, אם מצפים מהחיים להיות פשוטים. אני הסתדרתי שינם רבות בתחבורה ציבורית/אופניים/אופנוע. רק לאחרונה כשעברתי לגור בכפר אני משתמש ברכב, ועדיין חושב איך אפשר להיפטר ממנו ולחזור חזרה לימים עברו.
        כיף לתת למישהו אחר לנהוג ובמקום זה להינות מהדרך. גם כשגרתי בעיירה באירלנד (ואם אתה חושב שתחבורה ציבורית בארץ זוועתית, אתה מוזמן לראות מה קורה שם. נהג אוטובוס אף פעם לא מחזיר עודף !), עם כל המזג אוויר הסגרירי תמידית, עדיין השתמשתי בתחבורה ציבורית לרוב.
        שאלה של רצון.

        • באיחור מסויים (3 חודשים)

          לדעתי העניין הוא לא כן/לא לוותר על רכב אלא האם אתה מסוגל לספוג את העלות ?
          כמה זמן זה מרחיק אותך מעצמאות כלכלית ?
          ולבסוף האם זה חשוב לך , נוחות , בילויי, סטאטוס – אין שום בושה בכך שאתה בעל רכב כדי לאפשר לך לצאת או לבלות עם בני/בנות זוג ו/או חברים – ובני זוג לא חייבים להחזיק שניהם בדת של העצמאות הכלכלית כל עוד הם מסתדרים
          אפשר גם "נישואים מעורבים" , מה רע שבן זוג אחד עובד והשני (לא חי על חשבונו) אבל משמר רמת חיים יותר חסכונית ומחזיק את עצמו כספית באופן עצמאי ?

      • גמליאל

        קח רכב מחבר או שתקח מונית או שתשכור רכב ליום אחד ב200 שקל…. יש פתרונות!

        ובשורה התחתונה – אתה רוצה למצוא מישהי בראש שלך… אם לא מתאים לה הרעיון הזה אולי היא לא בשבילך.

        • איש (3718 )

          שכירת רכב ליום אפשרית גם ב 90 שקל. ראה מבצעים רבים של חברות ההשכרה.

      • קובי
        דורין מציעה מונית

      • התלאביבית

        משתתפת בצערך קובי שאלה הבחורות שאתה מעוניין בהן. כנראה שלך מגיע אותן ולהן מגיע אותך…

  2. אדם שיש לו נסועה שנתית של 15000 קמ ככל הנראה לא עובד בעיר שבה הוא גר. ולכן אופניים לא אופציה. בנוסף יתכן שאם ישתמש בתחבורה ציבורית יוציא סכום דומה .

    • דווקא תחבורה ציבורית תהיה זולה יותר.
      דוגמא: אני נוסע לעבודה כ-15 ק"מ לכיוון, כלומר 50 ק"מ ביום.
      מרחק שאני עובר בשנה: 12000=12*4*5*50, קרוב מאוד לנסועה השנתית הממוצעת.
      עלות חופשי חודשי מרחבי היא 294 ש"ח ומאפשר לי לנוע בחופשיות בכל הערים בסביבתי + העיר הגדולה.
      עלות לשנה: 3528. הרבה פחות מאשר 33121 של החזקת הרכב.

      • מחזיראור

        בהנחה שיש תחבורה ציבורית..

      • העלות הכלכלית העיקרית של התחבורה הציבורית היא לא העלות הישירה שלה אלא הזמן האבוד. היות ונסיעה כזו לוקחת בדרך כלל לפחות פי 2 עד פי 3 יותר זמן יחסית לרכב הפרטי. עבור אנשים עובדים ובמיוחד אנשים עם ילדים קטנים מדובר בהוצאות של אלפי שקלים בחודש – לכן הבחירה ברכב פרטית שנראית בבזבוז אחרת היא די הגיונית – כל עוד אין שיפור של התחבורה הציבורית (תחבורת מעברים , הקצאת נתיבים מהירים לBRT , עדיפות ברמזורים).

        • להרבה אנשים עובדים במדינה שלנו, אין ספק שאוטובוסים זה לא איכות חיים.

  3. היי 🙂
    הפוסט שלך מעורר מחשבה כמו תמיד..
    בתחילת הפוסט כתבת "היכולת לנוע ממקום למקום בחופשיות היא מרכיב בסיסי בחירותו של אדם, וככזו היא צורך אנושי בסיסי."

    בהמשך..הלכת והתרחקת מהנקודה.
    לדעתי כדאי להוסיף ולהדגיש שאנחנו חיים במדינת ישראל לא בקנדה,לא בשוויץ,לא ברוסיה,לא באוסטרליה ולא בלונדון
    מדינת ישראל זאת מדינה ***דתית*** שתחבורה ציבורית לא עובדת בה בימי שישי-שבת.

    את מתעלמת לגמרי מזה.

    מה יעשה אותו אדם שחוסך באגרסביות נכון לעכשיו.
    ואת ימי החופשה שלו שישי-שבת (ימי חופשה אצל השכיר הממוצע) רוצה לנצל במלואם .לנצל במלואם =לשמור על מירב האופציות פתוחות,כולל האופציה לתנועה וחזרה לאיזורים רחוקים יותר מחמש ק"מ מהבית.

    אנשים לא ייסעו כל שישי במונית ,התעריף יותר יקר מימי חול.
    אנשים גם לא ייסעו על אופניים לפארקים או מקומות בילוי זולים (רובם נמצאים מחוץ לעיר ולוקח יותר מחמש ק"מ להגיע לשם) בתוך העיר בערים רבות פשוט כל מקומות הבילוי סגורים,שוב מהסיבה שאנחנו חיים במדינת ישראל ולא בקנדה.

    זה שוב מביא אותי לנקודה שאת מציעה לוותר על חופש התנועה . להגביל..

    אשמח אם תרחיבי בנקודה הזאת 🙂

    נ.ב. אין התייחסות לאנשים שבחרו להתיישב במושב או יישוב ליד עיר כדי לחסוך ,וכמו שידוע ביישובים תחבורה ציבורית נוראית..ופשוט כל משפחה מחזיקה שם רכב. כדי לצאת ולהכנס ליישוב.
    אז תגידי לכולם לעבור לת"א? או למרכז? או חיפה\ב"ש? אבל שם הם ישלמו יותר.

    • האם אני מרוצה מהיעדר תחבורה ציבורית בשבת? ממש לא. אבל זה נתון, ואני צריכה למצוא פשרה בינו לבין הרצון שלי להמשיך לחיות כאן מבלי להשתעבד לרכב פרטי. הפשרה שמצאתי היא לא להפוך את סופי השבוע לימי הכיף. סגנון החיים שלי מאפשר לי, למשל, לקחת בספונטניות אוטובוס (מהיר וכמעט ריק) לצפת ביום שלישי ב-11:00 בבוקר ולאסוף פטריות ביער ביריה, ו לקחת רכבת לעכו ולהסתובב בטיילת, בלי דוחק, בלי עומס.

      • את מתמקדת רק בעצמך.
        את זאת את..
        זה לא פותר את הבעיה שהרבה אנשים שאת מציעה להם לחסוך באגרסביות(למשל אני ..שמשתמשת כבר בהרבה טיפים שנתת) רוצים בסופ"ש בימי חופש היחידים שלהם להנות, אני לא מדברת על נסיעות לבילויים יקרים. אני מדברת על בילוי באפס שקלים בטבע בצפון\דרום .
        אין סיכוי להגיע עליו ברכבת\אוטובוס\מונית בשבת.
        אני גם לא דיברתי על נסיעות כאלה כל סופ"ש,נניח פעם בחודש..

        אין פתרון גם לאנשים שבחרו לחיות לא בעיר אלא ביישובים סמוכים.
        שם בלתי אפשרי להסתדר ללא רכב.
        אוטובוס עובר בהם פעמיים ביום. ולא דיברתי על שבת אפילו…

        ההסתכלות שלך בסוגיית התחבורה צרה מאוד.
        את מצד אחד מציעה לנו סגנון חיים אחר,ודרך חשיבה חדשה, מצד שני הפתרון שלך מתמקד באנשים "כמו הסולידית"

        צריך גישה יותר כוללנית..

        • דודים שלי – משפחה עם 4 ילדים – בחרו שלא להחזיק רכב במשך שנים ארוכות. כשנסעו לסבתא בקיבוץ בצפון בשבתות (מה שקרה כמעט כל שבת) – הם שכרו רכב.

        • את/ה צודק. היא זאת היא. והפתרונות שלה מתאימים לסוגה שזה 0.00000001% מהאוכלוסיה. נסי להיות הורה (שמנסה לחסוך לפי שיטתה ועוד טרם הגיע לעצמאות) שעוד לא עובד מטר מהבית וצריך להוציא את הילדה מהגן בשעה כלשהי וצריך להסתמך על תחבורה ציבורית על מנת להגיע אליה.

          האישה הזויה…. והפתרונות שלה בעניין הזה מתאימים כפי שכתבתי ל-0.00000000000000001% מהאנשים.

          יש דברים שהיא כותבת וצודקת ואני מסכים, אבל בעניין הזה הבחורה על סמים/בהזייה….:)

          אבל לא מפליא, כשאין ילדים קל לדבר ככה.

      • לא הבנתי באיזה רכבת את נוסעת מצפת לעכו.
        יש לך בכל הפוסט הזה שגיאה בסיסית: את מתעלמת (כרגיל) מהעובדה שגם לאילוצים שאת מטילה על עצמך יש עלות כלכלית. זה כאילו "או שאני אוציא כסף על אוטו, או שלא יהיו לי בכלל הוצאות". אבל החיים לא עובדים ככה. גם לויתורים שלך יש עלות כלכלית (קשה יותר למדידה, נכון) אבל כל עוד לא מביאים אותם בחשבון, החשבון שגוי.

        • רכבת מהרצליה לעכו. אין רכבות ישירות לצפת – לצפת אני לוקחת אוטובוס.
          אני לא בדיוק מבינה מה ה"שגיאה הבסיסית". כמובן שיש הוצאות ומעולם לא טענתי שלא. אפילו סיפרתי איך הוצאתי יותר ממאה שקל על תיקון פאנצ'רים באופניים שלי. השאלה היא אם ניתן להשוות את העלות הזו
          1. לעלות הכספית המיידית הכרוכה באחזקת רכב (דלק, ביטוח וכיוצ"ב)
          2. לעלות הכספית הסמויה הכרוכה באחזקת רכב (הוצאות רפואיות עתידיות, עלות הזדמנות בגין זמן אבוד)

          הנקודה הבסיסית היא שהוצאות התחבורה של אדם שאינו מחזיק ברכב לעולם תהיינה קטנות מהוצאות התחבורה של אדם שבחר להחזיק ברכב.

          הוצאות התחבורה של אדם שאינו מחזיק ברכב ואף עיצב את חייו כך שלא יצטרך להחזיק רכב תהיינה אפילו קטנות יותר.

      • מילים חזקות. תודה. אבל…

        מה לגבי ארוחות שישי עם המשפחה? את מציעה להפסיק עם זה עד שאחסוך מספיק? או שאולי כל המשפחה תתגמש לפי הרצונות שלי?

        • תחבורה ציבורית בשבת תפתור את הבעיה בקלות…

        • http://husham.co.il

          אולי כדאי לאמץ איזה משהו מהדתיים ולנסוע אליהם לשבת שלמה להנות מחברתם
          ומאכליהם לקרוא איזה ספר בזמן שאתה היית מקדיש לטלויזיה ואולי רחמנה לצלן
          לשחק פוקר עם הילדים או לעזור להם לקרוא ספר
          ודרך אגב תשכור רכב לשבת.

      • דוד דוד

        מכיוון שמדינת ישראל מסבסדת את התחבורה הציבורית בסכומים עצומים מדי שנה, כל הפוסט הזה הוא בסך הכל דוגמה להתעלקות הכלכלית שלך על החברה הישראלית. לא זו בלבד שאינך עובדת ואינך משלמת מיסים (למעט מס רווחי הון זניח שנמוך מאוד מהמס השולי על העבודה), ולא זו בלבד שאינך תורמת לתמ"ג, אלא שאת אף נהנית מכספי המיסים שעניים ממך משלמים, בכך שאת משתמשת בתחבורה הציבורית המסובסדת.

        • "את לא תורמת לתמ"ג," צווחה התולעת הקולקטיביסטית, רגע לפני שאיימה על הסולידית בגלות לסיביר.

          1. אני משלמת מס הכנסה + ביטוח לאומי על ההכנסה שלי מהבלוג הזה.
          2. אני משלמת מיסים על רווחי ההון שלי בכל פעם שאני מוכרת ניירות ערך ברווח. אין לך מושג כמה כסף יש לי, כך שאין לך יכולת לכמת אבסולוטית את גובה ה"תרומה" שלי.
          3. אני מעמידה 25% מהוני — סכום לא מבוטל — כהלוואה לטווח ארוך למדינת ישראל.
          4. שילמתי הרבה מאוד מס הכנסה במהלך תקופת עבודתי. במילים אחרות — "כבר תרמתי". אם יש לך ביקורת על "עלוקות" – יש כמה מגזרים שראויים יותר לחצי הרעל שלך.
          5. אני לא חייבת לך דבר. קשה לתאר את עוצמת הבוז שאני חשה כלפי האתוס הקולקטיביסטי ממנו אתה יונק את דעותיך. Don't tread on me.

      • ימי כיף לא בשבת – בהחלט, אבל זה מתאים למי שכבר השתחרר מהעבודה, לא למי שעוד עובד.
        כמו בפוסטים רבים, הפתרונות מתאימים לכותבת, לאורך חייה ולתחביביה. וזה מצויין, כי המון אנשים אכן חיים כזוג בלי ילדים בגוש דן.
        לאותם אנשים שחיים בפריפריה, במושב, יש להם ילדים וכו' – אתם צריכים פתרונות משלכם.
        אני למשל גר במושב עם מרחק בתח"צ לעבודה של שעתיים (במקום חצי שעה ברכב), בלי שום חוג, סופר, ספרייה קרובים.
        במקום להגיד "הפתרונות של הסולידית לא מתאימים לי", אני מוצא פתרונות משלי. נוסע ב- Car pull לעבודה, עובד קצת מהבית, משלב סידורים בעיר ביחד. קשה לחסוך 75%, אבל אפשר לנסות…
        חוץ מזה רכב שנוסע ממש מעט עולה ממש מעט אם מחיר הקנייה שלו זול ולא עושים ביטוח מקיף.
        אפשר גם לבצע תיקונים וטיפולים שוטפים אבל זה למתקדמים 🙂

    • באופן כללי אני אגיד שהפוסט לעיל הוא מדויק. אני עשיתי את הצעד הזה לפני 3 שנים, עם המעבר לעיר הגדולה. ויתרתי על האוטו ונסעתי לעבודה (בתוך העיר) באופניים, מרחק של כ-25 דקות לכל כוון. נהניתי מכל רגע ועשיתי כושר על הדרך.
      מס' הימים בהם נאלצתי לקחת מונית בשל פגעי מזג האוויר (=גשם) הסתכם ב-3 ימים מדי שנה.

      אמנם התחבורה הציבורית בארץ היא לא מהמשובחות, אבל היום כבר אפשר להסתדר, גם כדי להגיע לפריפריה, לא כל כך רע. נכון שאין אוטובוסים לכל מקום בתדירות גבוהה במיוחד, אבל זה מאוד משתפר, יש אוטובוסים ישירים לערים הגדולות ומהם אל קצוות מרוחקים של הארץ. במשך 3 שנים התבססתי על תחבורה ציבורית גם כדי להגיע למשפחה בצפון, בישוב קטן. אז מה עושים בשבת? לא נוסעים, נשארים לישון אצל המשפחה או חוזרים לפני כניסת שבת. זה לא כזה מסובך כמו שזה נשמע, ואפילו מהנה.
      לפעמים הולכים קצת ברגל (או הרבה ברגל), מגלים דרכים חדשות ויצירתיות לעשות דברים וחוסכים *המון* כסף.
      ויוצא גם לבלות זמן איכות ולישון אצל סבתא מדי פעם :).
      כמו פעם.

      כשהחזקתי אוטו התקציב עמד על כ-1500 ש"ח לחודש (בשקלול טיפולים, דלק וכו'). לא כולל קניות חד פעמיות של צמיגים, מצברים וכד'.
      תקציב הנסיעות שלי ללא אוטו הסתכם בכ-200 ש"ח.
      ואגב, בעיר אפשר גם בערב לצאת באופניים.

      אבל טענה אחת שאני לא מבינה היא "עוברים לישוב מחוץ לעיר כדי לחסוך". אני מנהלת שיחה כזו גם עם חברה שגרה בפריפריה, וטוענת שהעיר יקרה יותר. היא צריכה לקחת בסוף השנה הלוואה לסגירת המינוס, אני לא.
      אני פשוט לא יכולה לקבל את הטענה שהעיר יקרה יותר.
      נכון, בעיר יש המון פיתויים.
      אבל – כשאדם מפוקח, התקציב שלו לא מתבסס על כמות הפיתויים שיש מסביב, אלא על החלטותיו המושכלות.
      ומלבד זאת, בעיר גם יש אפשרויות רבות מאוד לחסוך כסף,
      למשל: לרכב על אופנים במקום אוטו. במקומות רבים בפריפריה מאוד קשה להסתדר בלי אוטו ואם כן הענין מערב טרמפים וכד'.
      בתל אביב יש חנויות יד שניה זולות כמו ויצו שאפשר לקנות בהם בגדים איכותיים בכלום כסף, שלא נדבר על כל מה שמוצאים ברחוב.
      הסופרים בפריפריה או בערים כמו חיפה, ממש לא זולים ביחס לסופרים בתל אביב.
      וכו' וכו'.

  4. סה"כ נכון.. רק לא רלוונטי לאנשים שעובדים בימי העבודה הרגילים או למשפחות שלא גרות במרחק הליכה מהקרובים. ( בכל זאת.. אנחנו לא באירופה. זאת ישראל המתוסבכת תחבורתית)
    גם הסכומים לאחזרת רכב הם לא הכרכיים.
    גם בתחום הזה אפשר לצמצם את ההוצאות בחצי.

    • אדם שרוצה לנסוע לחפוש בסופ"ש יכול גם לשכור רכב לסופ"ש בלבד. אין סיבה שיעלה יותר מ500-400 ש"ח כולל הכל לנסיעה של 200-300 ק"מ בסופ"ש. סופ"ש כזה אחת לחודש עדיין משאיר אותך עם חיסכון משמעותי.

      • מחזיראור

        גם לוותר על חדר בדירה ישאיר אותך עם חיסכון משמעותי.
        אנחנו לא מוותרים על רכב.. זה פשוט נוח מידי..
        אבל אנחנו כן גרים 4 נפשות בדירת 2 חדרים.

        מינימליזם מפשט את החיים.

  5. אני נוסע כיום באוטובוסים וברכבת לעבודה, אך כנראה אאלץ לקנות רכב עקב מעבר לעבודה במיקום יותר מרוחק.
    המעבר כולל עלייה בשכר, שחציה ילך במקרה זה למימון העלות החודשית של הרכב.. עדיין משתלם.
    לכן, אני בדיוק מחפש רכב משומש (כנראה דיזל) שיתן את העלות הכוללת הנמוכה ביותר (מה שנקרא LCC) לתקופה קצובה של 2-3 שנים, אז אני צפוי לקבל רכב במימון העבודה או לעבור למקום אחר.

    אילו הייתה תחבורה זמינה לחור שאליו אגיע, הייתי מוותר על קניית רכב. לא שהיא צריכה להיות "ציבורית" – משרד התחבורה בעיקר מפריע ושומר על המונופול של אגד, שלא לדבר על מיסוי הדלק והרכבים עצמם.

    בקיצור, האמירה לא צריכה להיות כל כך נחרצת. במקרה שלי, רכב יאפשר לי להרוויח ולחסוך יותר. במקרה אחר זו מותרות משעבדת. אין שחור ולבן.

  6. היה נחמד אם היית מתארת יותר בפירוט את אורח החיים המתבסס על אופניים ככלי תחבורה, ואת אפשרויות התחבורה כאשר מקום העבודה רחוק מהמגורים.

  7. חסכנית

    עם כל הכבוד – זה לא בדיוק כמו שאת מתארת.
    בגיל 20 ומשהו החלטתי שעדיף לי לגור במרכז ת"א, שבה שכירות או קניית דירה הן יקרות יותר אבל אפשר לוותר על הרכב.
    מאז עברו למעלה מ-30 שנה… ועדיין אין לי רכב אבל זה לא כל-כך פשוט.
    כל המקומות שבהם עבדתי היו בטווח סביר של נסיעה באוטובוס *אבל* מדי פעם רצו שאבקר אצל לקוחות ואז מתחילות הבעיות. לקוח בחיפה זה פשוט נסיעה ארוכה, אבל להגיע לתעש ברמת השרון – אין אוטובוס, אפשר להגיע במונית לכניסה, אבל איך נכנסים פנימה ?
    אלו רק דוגמאות. הבעיה היא שרוב האנשים, חלקם עובדים בממשלה, מניחים שלכולם יש רכב וכך אין אלטרנטיבות למי שאין לו.
    בשלב מסוים עבדתי בקרית עתידים בת"א והיה לי אוטובוס מהיר. ואז מקום העבודה עבר לרחוב הברזל. בקו אוירי המרחק מזערי אבל יש כל מיני בנינים בדרך והאוטובוס נטול כנפיים.
    אין שום תכנון עירוני ומחשבה שמאפשרים לנטולי רכב להגיע. אז נסעתי במוניות – זה עדיין יותר זול מהחזקת רכב, החסכון בזמן הצדיק את העלות (חוסכים שעת נסיעה, עובדים אותה ומחזירים את ההוצאה פלוס) .
    אז אני נוסעת פעם בשבוע להורים (מחוץ לת"א, מרחק לא גדול) אבל יש אנשים שנוסעים יותר בשבת, שיש להם חברים או קרובים במרחק שעה-שעתיים נסיעה. מה הם אמורים לעשות ?
    חלק גדול מהבעיה היא העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת. שיקולי העלות שונים לגמרי אם לוקחים זאת בחשבון.
    ההחלטה שלי היתה בעיקרה בגלל הטרחה – חניה, מוסכניקים, מתדלקים ושאר צרות.
    אבל זה לא פשוט.
    רק חוויה אחת – נסיעה לנתב"ג במונית (נהג ולאדימיר סוסונוב) היתה כל-כך גרועה שכשהגענו, ויתרתי על הטיסה, הסתובבתי וחזרתי הביתה (במונית אחרת).

    • מחזיראור

      סיקרנת אותי עם נסיעת המונית..

    • לא ברור למה מקום עבודה ששלח אותך לפגישה עם לקוחות לא סיפק לך רכב לצורך הענין.
      בשתי עבודות שונות שבהם עבדתי לא החזקתי רכב, והיו משכירים לי רכב לצורך הנסיעה (זול יותר למעסיק מלשלם הוצאות רכב לעובד!!!) או מספקים לי רכב של החברה לצורך הנסיעה.

  8. בהחלט מסכים שאנשים שכחו שיש להם רגליים ובהחלט צריך ללכת יותר, אנשים גם יהיו בריאים יותר ושמנים פחות, אבל אי אפשר להתעלם מהיתרונות של רכב פרטי, זה אולי מתאים לאורח החיים הקיצוני שכפית על עצמך אבל לא למשפחה רגילה,
    אני לא רואה משפחה של זוג+3 יוצאת לחופשת קמפינג באחת החורשות תוך שימוש בתחבורה ציבורית עם כל המזרונים,המנגל,שק"שים וכו'…. ואני שואל את עצמי..מה המטרה של לחסוך כסף אם אתה לא חי, ולחיות זה לא רק לקרוא ספר או לצייר.
    אני חייב לציין שאני עוקב אחר הבלוג שלך וקרוא בשקיקה כל פוסט כי בהחלט אפשר לקחת מספר נקודות שאת מעלה (תחילה אפילו חשבתי לעצמי שיש בך את התכונות של בת הזוג העתידית שלי עד שהגעתי לפוסט של הילדים :-)), כמובן שאני מכבד את זכותך לחיות את חייך כפי שאת בוחרת אבל אני תוהה מה המטרה בסופו של דבר? האם לא יגיע יום אחד שתרגישי פספוס שהחמצת כ"כ הרבה ולו בשביל לשכב ליד הר מזומנים?

    רק טוב.

    • אני מכבדת את זכותך לחיות את חייך כפי שאתה בוחר, אבל אני תוהה מה המטרה בסופו של דבר? האם לא יגיע יום אחד שתרגיש פספוס שהחמצת כ"כ הרבה ולו בכדי שתוכל "להנות" מחוויות דחוסות וצעצועים מיותרים, שכדי להשיגם היה עליך להקריב כמויות היסטריות של זמן מתחת לפלורוסנטים?

      • אני לא "מקריב", אני משקיע,
        אני משקיע כ 11 שעות ביום בעבודה שאני אוהב ומניבה לי משכורת טובה שממנה אני חוסך חלק ניכר מאוד לטובת העתיד שלי ושל משפחתי, הסקת שאני נהנה מצעצועים וחווית דחוסות אבל אני האחרון שאפשר לייחס לו את הדברים שמהן את כ"כ סולדת – אין לי אייפון,אני לא מתלהב מרכבים יוקרתיים ומותגים,אין בבעלותי מנוי לחברות כבלים ,לא אוכל במסעדות ,מתקן את מה שאני יכול בעצמי ואני אפילו מתאמן באיקידו). אולי את סבלת בעבודה שלך אבל אל תניחי שאצל כולם זה כך. אני בטח לא חי בהחמצה, כשהגוף שלך מתעורר בשעה 5 בבוקר כמו שעון עם אנרגיות מטורפות ההספק יכול להיות מדהים.

        • אני חושש שאנשים שדווקא לא סובלים בעבודה לא מבינים את המצב לאשורו. –>
          ========================================================
          על פי נתוני הלמ"ס, 55% מהעובדים העידו על חוויות פוגעניות או בריונות במקום העבודה מצד הממונים עליהם, עמיתים ואפילו לקוחות.

          מתוך –> כתבה ב ynet בשם "הבוס צורח עליכם? יש מה לעשות"

          וגם
          "לפחות 1 מכל 4 אנשים יחווה התעמרות קשה, מרושעת ולפעמים אפילו אכזרית ומתמשכת במקום העבודה שלו במהלך הקריירה שלו",
          ========================================================
          כיף גדול זה לא ויש כאמור עוד פתרון לבעיה שלא מוזכר בכתבה.

          אישית חזרתי קצת לעבוד אבל אני חש את הצורך להתנצל:
          א. זה עם חברים … אבל הבעיה היא שמשעמם כשהם עובדים.
          ב. אם מישהו פה בבלוג מארגן משלחת לחפירות ארכיאולוגיות באיזור רומא
          לחודש – אני עוזב במיידי ומודיע להם על כך דרך אתר הסולידית.
          אם יש לי ניסיון בחפירות? קרא/י להלן תגובותיי בבלוג.

        • מני,יפה שאתה אוהב את העבודה.רוב האנשים סובלים במקום עבודתם,ואח"כ מבזבזים את רוב הונם והרבה יותר כדי לפצות את עצמם.
          אני למשל עובד כבר 10 שנים באחד מנמלי הארץ ואני מרוויח שכר נאה. למרות זה ולמרות שאני רווקעד לפני מספר חודשים הייתי בחובות כוללים של 180.000 ש"ח ללא כל נכסים.הבנק נתן ונתן,ואני פחדתי להכנס לחשבון. הבזבוזים כללו:סיאט קופרה חדשה,נסיעות לחו"ל,אילת ומה לא.
          בעבודה אני נאלץ לסבול משעמוםם רב,אנשים רעים(אי אפשר להיות שם סתם נחמד,צריך להסתובב שם כמו טווס כדי שלא יתעסקו איתך),עבודה בכל מזג האוויר ובמשמרות שיונקות ממני כל שמחת חיים.
          זה מסביר יפה את כל הבזבוזים הנ"ל.
          בזכות הבלוג הזה: סגרתי את החובות בעזרת קרן השתלמות שנפתחה(חבל),והשאר על ידי שינוי אורח החיים שלי.הגדלתי את ההפרשות לתכנית חיסכון ישנה לכמה אלפי שקלים(בריבית 2.6 אחוז צמוד מדד),וכרגע אני מנסה לדעת כמה שיותר על הדרכים להגדלת הכנסות בעזרת שוק ההון.(אני נעזר בבלוג הזה).
          מהרכב אני לא נפתר רק כי אהפוך ללעג וקלס במקום העבודה.האמת,אני ממש לא צריך אותו.

          • מחזיראור

            כל הכבוד על השינוי!
            אני חושב שיהיה מעניין לכולם את תספר יותר באריכות על השינוי באורח החיים שלך.

            לגבי הסבל במקום העבודה..
            ובכלל – לכל אלו שסובלים במקום העבודה..
            למה אתם לא מחליפים מקום עבודה?

            חסרים מקומות עבודה נחמדים עם בוסים נחמדים (תשובה – לא חסרים!).

            אם הייתי סובל במקום העבודה שלי, הייתי לוקח את התיק, והולך משם שלום שלום.

          • תשובה למחזיראור:
            קודם כל תודה.
            אז לגבי מקום העבודה: אני בן 43, אני כרגע מרוויח בין 13 ל 14 k בחודש. בנוסף יש הפרשות נדיבות לקרן השתלמות , קופת גמל ,בנוסף הפרשות יפות לקרן פנסיה המנוהלת במבטחים.,משכורת 13 ומתנות לחגים.
            לדעתי זה התאבדות לפרוש משם ללא כל השכלה(חוץ מתואר בהסטוריה של המזרח התיכון). אז אני תקוע שם.
            לגבי אורח חיים: דבר ראשון פרסתי לפני את כל ההתחייביות שהיו לי מול הנכסים וטיפלתי בעניין מול הבנק.כך הפחתתי את הריביות לבנקים ב1500 ש"ח ברבעון.)כאמור על ידי פתיחת קרן השתלמות, פיקדון קטן שהיה לי והלוואה מאבי ללא ריבית.
            לגבי בילויים: החלפתי נסיעות לחו"ל בטיולים בארץ; פאבים ומועדונים הוחלפו בסתם ערב נעים בבית,בילוי משותף עם חברים בחוף הים,טיולים רגליים בסביבה בה אני גר.בנוסף נרשמתי לחוג אייקידו במתנ"ס,ונחשפתי גם לתורת הזן. זה עוזר לי מאוד.
            חדר כושר יש במקום העבודה,לכן הפעם לא חידשתי מנוי בהולמס היוקרתי.יש שם גם מקלחות, אבל בבית אני עדיין מתקלח עם מים חמים!
            לגבי אוכל: חסל סדר הזמנת פיצות, שווארמה על הדרך, זאסטי המבורגר וכו': נגמר! אני לאט לאט לומד לבשל אני נעזר הרבה באימי.קניות נעשות רק על בטן מלאה ומוצרים יבשים אני קונה בסטוקים ובמבצעים.הגעתי למצב בו אני חי מ6000 שח בחודש, ולכן אני מפריש כרגע לחיסכון 6000 ש"ח בריבית של 2.6 אחוז בשנה. זו תכנית מ2007 ולכן הריבית גבוהה יחסית.
            אני לא מרגיש שחסר לי דבר בחיים כרגע, ואני מאוד נהנה מאורח חיים זה ומההישגים הפיננסיים בפעם הראשונה בחיי!

          • מחזיראור

            מפרגן לך..
            והאמת – נראה לי שהשינוי התזונתי הוא דווקא הכי משמעותי.
            עוב את הכיס.. זה כבר בריאות!

      • למה הינך מגדירה קמפינג עם האשה והילדים "כחוויה דחוסה"?
        זה מאד נחמד ומעשיר..

        • דחוסה הכוונה דחוסה בזמן – לנסוע לחופש של סופש ארוך ולרוץ כדי להספיק כמה שיותר, לעומת לבלות 6-10 שבועות ויותר כדי להצדיק את עלות הכרטיס ועצם עלייתך למטוס (!) כדי לנפוש/לטייל. אותו כנל לגבי חופש בארץ, אגב.

    • אנחנו משפחה עם שלושה ילדים. ויתרנו על הרכב לפני כשנה וחצי כשהשיקולים שהנחו אותנו היו בדיוק אותם השיקולים המפורטים בפוסט לעיל. לא מתחרטים לרגע, נהפוך הוא! גרים במרכז נהריה ומתנייעים באופניים ומוניות לאן שצריך. בסופ"ש וחגים, כשרוצים לטייל בארץ פשוט שוכרים רכב!
      כולנו בכושר טוב מאוד כתוצאה מהליכה מרובה ונסיעה באופניים.
      בשורה התחתונה, מומלץ ביותר למי שמוכן להחליף דיסקט בראש ולא מפחד לנסות אלטרנטיבות קצת יוצאות דופן.

      • מצטרפת. אנחנו זוג עם שישה קטנים. גרנו כמה שנים טובות באיזור שחייב אותנו להחזיק רכב. סיוט זולל כסף, וזמן. כשיש לך רכב אתה לא שם לב:
        1) שאין לך את זמן הנסיעה עצמו.
        2) אתה נוסע יותר ממה שצריך… מסתנג'ר להובלות מיותרות. מחפש חנייה (ואיזה עצבים) ואח"כ מחפש את הרכב…
        3) תלוי בתקלות ושיבושים בלתי צפויים, החל ממכניקה ועד תלות בתדלוקים.
        ואז גם יש את העלויות ההיסטריות.
        זה אכן פינוק, לנסוע עם הילדים רחוצים ומפוג'מים, להוריד צמוד לבית בלי להיזהר שיתנהגו יפה באוטובוס.
        אבל יש נחת גם בלתת לילדים להביא את עצמם ממקום למקום (וכן, בחרנו מקום שקרוב לבי"ס), וההליכות מדי פעם מוסיפות הרבה לרוח.
        מתרגלים להכל, וזה שווה את הרווח הכספי והחסכון בזמן.

  9. היי דורין, כמה שאלות ברשותך
    1. מה בנוגע להתייחסות השוואתית להוצאה של אדם ממוצע על תחבורה ציבורית, כולל מוניות מידי פעם בשישי שבת?
    2. האם את חושבת שמתפקידה של המדינה להשקיע מאות מליוני שקלים בסבסוד, שלא לומר שיפור, של מערכת התחבורה הקלוקלת בארץ?
    3. את ממליצה לעבור לגור הרחק מאזורי הביקוש, אבל דווקא שם רמת התחבורה הציבורית והזמינות שלה פחותה מזו שבמרכזי הערים הגדולות, איך זה מסתדר?
    4. כתבת שאת לא מהססת להשתמש במוניות מידי פעם, אבל לא היה לכך אזכור בפוסט סיכום השנה שלך, כמה את מעריכה שהוצאת על מוניות, ובאותו הקשר, איך מגיעים לארוחות שישי אצל ההורים בהעדר תחבורה ציבורית ובהינתן שאתם מתגוררים בערים נפרדות.?
    5. האם לבן זוגך הקרייריסט (להגדרתך) יש רכב, ואם כן, האם את עושה בו לעיתים שימוש?

    • 1. הנתון הטוב ביותר שמצאתי הוא זה של הלמ"ס (סקר הוצאות משקי הבית 2011). שם נטען שמשק בית ממוצע מבזבז 102 ש"ח בחודש על תחבורה ציבורית.
      2. אני מאמינה שהמדינה צריכה לאפשר לחברות פרטיות לשפר את התשתית התחבורתית, ובעיקר לא להפריע לתהליך.
      3. אני גרה בנווה עמל בהרצליה — לא בדיוק אזור ביקוש — ועדיין הכל נמצא בקרבת מקום. עונה לך על השאלה?
      4. אני משתדלת לא להפריז בזה. הסכום כלול בהוצאות שמניתי (1249 ש"ח). השנה נסעתי קצת יותר. לעניין ימי שישי שבת וכו', אני עשויה להרגיז את הקוראים, אבל אחרי שאתה פורש מהמרוץ, ימי שישי-שבת מאבדים מזוהרם. אין להם עוד משמעות כ"יום מנוחה" ואני לא מגיעה אליהם עם הלשון בחוץ ו/או מייחלת להגעתם. בנוסף אני לא דתיה ורואה את משפחתי במהלך השבוע ולא בהכרח בסוף השבוע. במקרים דחופים, כאמור, מונית.
      5. לא.

      • 1. 102 ₪ זו הוצאה של משפחה שכבר מוציאה מעל 1,600 ₪ על רכב, לפחות לפי הלינק שצרפת. תהי רצינית.
        2. עמדה לגיטימית.
        3. לקרוא לשכונה קצת פחות טובה בהרצליה, בלב גוש דן זאת בדיחה, נסי לדמיין פריפרייה אמיתית, את עדיין יכולה לדווש להרצליה פיתוח ולעבוד במשכורות של היי טק.
        4. אחרי שאתה פורש הכל באמת הופך להיות יותר פשוט, אבל הבלוג מיועד לאנשים שטרם פרשו, ושכמוך, צריכים לעבוד לפחות עוד עשור במשכורות גבוהה פי שניים מהממוצע על מנת לזכות בחירותם. בשבילם עדיין יש משמעות לשישי שבת.
        5. אשריכם.

        • חסר *לא אזור ביקוש* אחרי גוש דן

          • אז כמה בכל זאת את חושבת שמשפחה, או אפילו רווק, יוציאו בחודש על תחבורה ציבורית, בהנחה שהם טרם פרשו ולימי שישי שבת שלהם יש משמעות? כל מספר שתגיעי אליו צריך להתקזז עם ההוצאה השנתית על הרכב ולעדכן את המשוואה בהתאם

  10. מבחינה כלכלית, את בהחלט צודקת. מבחינה פסיכולוגית, זה לא כל הסיפור.
    כלומר, עבור אדם שמקום עבודתו מרוחק מחמישה ק"מ, כי הוא בחר לגור במקום שמתאים לבת הזוג ולילדים, כך שהאלטרנטיבה היא בין רכב פרטי לבין תחבורה ציבורית… מערכת השיקולים שלו יכולה להיות שונה.
    כמו כן, האפשרות ללכת פעם בשבועיים לקניה גדולה בסופר. די קשה להסתדר עם הקניות ברגל/באופניים/בתחבורה ציבורית. כמובן שהרשתות הקמעוניות מספקות שירות משלוחים לבית בתוספת תשלום.

    ונקודה אחרונה, בכך שאת שורפת אנרגיה ברכיבה/הליכה, אז את גם אוכלת יותר. כלומר יש להוסיף את זה לחישוב. אם כי הרכיבה לרוב בריאה יותר מאשר הנסיעה במכונית.

  11. יש הבדל משמעותי בין עלות ממוצעת לעלות שולית.

    העלות הממוצעת של אוטו כוללת את כל מרכיבי ההוצאה. אבל העלות השולית היא כמעט רק הדלק הדרוש לאותה נסיעה. בצריכת דלק של 14 קמ לליטר מחוץ לעיר מקבלים עלות שולית של כחצי שקל לקילומטר.
    לפני שעתיים אשתי הציעה שניסע לים מרחק של כ-14 קמ לשם הליכה על החוף. העלות של נסיעה כזו הלוך וחזור היא כ-15 שקל.
    נסיעה דומה במונית תעלה בערך פי 10 ואין סיכוי שהיינו עושים את זה, במקום זה היינו הולכים ליד הבית.

    חברים מתקשרים שנקפוץ לקפה, לא ניקח מונית לזה אבל עם אוטו זה קל זמין וזול.

    יש לי אמא מבוגרת שגרה כ-20 קמ ממני וללא אוטו לא הייתי מצליח לבקר אותה בתדירות גבוהה.

    אז נכון שהוצאות כגון ביטוח, פחת, עלות הון, ורוב התיקונים מעלות את ההוצאה הממוצעת לקמ אבל לא את השולית.

    לכן לדעתי (ובשבילי) אין שום תחליף לאוטו שיתן לי את איכות החיים הקשורה בחופש התנועה.

    • זה לא משנה את העובדה שרכב, בהגדרתו, מייצר תזרים מזומנים שלילי — אלא אם מדובר במונית או רכב אספנות. רכב הוא לא נכס — הוא התחייבות (liability). כלומר, גם אם תשאיר את הרכב בחניה ולא תיסע בו יותר מפעם בשנה, עדיין תצטרך לשלם ביטוח, עדיין תצטרך לשלם אגרות רישוי, ועדיין תתמודד עם פחת.

      השאלה החשובה ביותר לענייננו היא אם ההתחייבויות שלך מעיבות על הנכסים שלך. אם התשובה שלילית, מצבך בסך הכל טוב.

  12. מחזיראור

    "כלב או חייך", "דירת 3 חדרים בהרצליה או חייך". "מזרן אורתופדי או חייך".
    אפילו לסולידית יש את הדבר הלא ראציונאלי שהיא מוציאה עליו כסף.. אז נראה לי שקצת הגזמת.

    כשחייתי באירופה הסתדרתי מעולה בלי רכב.
    יש תחבורה בלילה, בסופי שבוע, היא יעילה ונוחה יש תרבות רכיבה על אופניים.. דבש!

    פה בארץ, אפילו שאני גר במרכז ת"א ועובד בסביבה, פשוט לא מתחשק לי לוותר על הרכב.
    מבחינתי רכב=חופש.
    אם אני רוצה לבקר את ההורים שלי עם הנכד שגרים שעת נסיעה ברכב, אני אאלץ לבזבז 3-4 שעות בתחב"צ.. ולכי תגידי לנהג "עצור שנייה" כשהילד רוצה פיפי.. ובשבת? אין סיכוי בכלל.

    אז נכון.. רכב זה בראש ובראשונה נוחות, ועל נוחות משלמים. ואני יודע שאת מתנגדת לקונספט של נוחות, אבל זה גם חיסכון בזמן ובכסף הרבה פעמים, וזה חופש תנועה במדינת ישראל מוכת הכפייה הדתית.

    גם הקישור רכב – מחלה – עוני הוא ממש לא הכרחי.
    אנחנו לא מוציאים את הרכב על בסיס יומי.
    הרבה פעמים נוסעים לעבודה בתחב"צ או אפילו הולכים ברגל אם לא ממהרים. לבילויים אנחנו בכלל לא לוקחים אותו כי הכל פה במרחק הליכה במרכז העיר.
    צריך לקחת בפרופורציה.

    • …ואני יודעת על בסיס תגובות קודמות שאתה מתנגד לקונספט של פרישה מוקדמת – so what gives?

      מפאת קוצר היריעה (הפוסטים שלי נעשו ארוכים מדי בתקופה האחרונה) הצגתי כאן את הדרך שבה אני מתנהלת, שהיא בעיני האפקטיבית ביותר לענייני חיסכון וצבירת הון.

      כמובן שיש עוד הרבה מאוד אפשרויות בתווך, למי שלא מוכן להתפשר על נוחות:
      1. להחזיק רכב ישן וחסכוני, שכבר עבר את ירידת הערך הגדולה, ולהשתמש בו רק לעתים נדירות – כשבאמת צריך (ע"ע גישת Car-Lite). מי שיודע מכונאות רכב בסיסית ומסוגל לטפל ברכבו בעצמו — זה פלוס ענק.
      2. לשכור רכב זמני באמצעות שירותים כמו Car2Go.
      3. לקחת טרמפים עם חברים והשתתפות בהוצאות הדלק (Carpooling).
      4. …

      • מחזיראור

        אני לא מתנגד לקונספט של פרישה מוקדמת.
        אבא שלי אחד כזה.. :-).
        אחי הוא דוקטורנט על מלגה מלאה – שזה לכל הדעות סוג של פרישה מוקדמת.

        אני פשוט מתנגד לקונספט שזו אמת מוחלטת.
        מהראיון במאקו אני מבין שהבנזוג שלך עובד וטוב לו, אז תחת האור הזה אני בטוח שיש לכם שיחות משעשעות בנושא.
        מעניין מה יקרה אם יתחשק לו לקנות אוטו..

        • אם יורשה לי.
          נחמד לראות שאנשים יורדים מהעץ במיוחד אחרי שהם
          אמרו שהרצון לפרישה מוקדמת "גובל בטמטום".

          בנוסף , דוקטורנטיות אינה לכל הדעות סוג של פרישה מוקדמת.
          אחי הוא כבר דוקטור ומהנדס ( מה שעושה את אישתו אשת דוקטור ומהנדס)
          אחרי כמה שנים אני מאמין משיחות איתו שהוא לא היה מתנגד להחליף מקומות איתי ..

          וזה להגיד הרבה מאד מאחר שגם למכינה של האוניברסיטה בחלם כנראה לא היו מקבלים אותי.

  13. פוסט לאל הורים. למשפחות עם ילדים קטנים ופעוטות הפוסט מעניין כלעצמו כרגיל אך לא רלוונטי.
    חוזרים לעניין הבחירה אבל אפשר להניח הנחה שחלק לא מבוטל מהקוראים הם אנשי משפחות.

    • תראה את החרדים, רובם עם ילדים ורובם בלי רכב = יש חרדים עם ילדים בלי רכב.
      כשאין רכב, מפתחים יכולות.

  14. שכנעת לגבי הבזבוז בלהחזיק רכב כשגרים באזור המרכז כי אפשר להסתדר מעולה עם אופניים ומוניות פעם ב…
    אבל בתור אחת שלא טסה לחו"ל, לא בא לך מדי פעם לטייל באזורים קצת יותר מרוחקים בארץ? נניח בנגב, או בגליל? איך זה קורה בלי רכב?

    • שוכרים רכב ליום או כמה ימים. רכב בסיסי זמין בכ 100 ש"ח ליום לא כולל דלק. זה עובד לי מצויין הרבה שנים.

  15. מעולה! פוסט חשוב ביותר ומצווה גדולה להפיץ! אני מכירה משפחה שחיה על גבול קו העוני ומחשבת כל גרוש והאבא מתעקש להחזיק במכוניתו המושקעת כי הוא "נורא אוהב את זה"… כל ניסיון לשקף לו בהיגיון שהוא מחזיק במסחטת כסף ללא כל תכלית מוצדקת נופל על אוזניים ערלות. הוא אוהב את זה וזהו. לא יעזור כלום. לעומת זאת, ידידה שלי עשתה מעשה והעיפה את מכוניתה לאחר שנים של שיעבוד לאחזקתה והוצאות בלתי ניגמרות וזה שיפר את מצבה הכלכלי משמעותית. היא רק הצטערה שלא התפכחה לפני כן.

    • שלום לך, orly.
      אני חושב שזה לא מנומס לא להגיב הרבה זמן.
      כיצד נדע שאת פה?
      אפשר להגיב גם אם אין משהו מיוחד לומר וזה לא צריך להפריע.

      • שולה מעפולה

        לגיא:
        הנדון: קובלנתך מיום 16/9 בנוגע למוסר תשלומים

        א.נ.
        הקובלנה נבדקה ונמצאה חסרת בסיס; מוסר התשלומים של הנתבעת הנו ללא דופי. מכשיר הזבלנומטר לא הצביע על אף אי-תגובה מצד כבודו בשלושת החודשים האחרונים וממילא כבודו אינו זכאי לכספים כלשהם.

        אם הנך חפץ בתגמולים, עליך לנקוט בצעדים הבאים:
        • לבטא את רעיונותיך בעשר מילים במקום באלף.
        • לרכז את תגובותיך לטוקבק אחד לכל היותר עבור כל פוסט.
        • להעיף ציטוטים ומובאות ("חם היום" – אמר קונפוציוס. 35 במאי, 600 לפנה"ס, האי סינט-אֶמו).

        בברכה,
        שולה מעפולה
        משרד הסולידית, אגף ביקורת-פנים

        • טושיי , שולה יקירתי.
          אני מוקיר את הפסדתי לך אויבת ראויה.

          Far better it is to dare mighty things, to win glorious triumphs even though checkered by failure, than to rank with those poor spirits who neither enjoy nor suffer much because they live in the gray twilight that knows neither victory nor defeat.

          -Theodore Roosevelt

          צטערת, אבל את יודעת שאני לא יכול בלי.

          • שולה מעפולה

            Theodore honey, would you please shut up for a moment with your philosophical rubbish and let me have some rest? – Edith Roosevelt

          • שולה , את מזכירה לי משום מה את אשתי קסנטיפה מגילגולי הקודם שהייתה
            שופכת עלי מים צוננים כל פעם שהייתי מקשקש.

      • הי גיא, אכן אין לי מה להגיד. אני גם עדיין עסוקה בלהתיש את האוליגרך בן ה- 98. אני לוקחת הרבה ויטמינים וכדורי מרץ כדי להתמיד במשימה. הוא אמנם מחייך הרבה וניראה מרוצה אבל אני בטוחה שהוא רק עושה את עצמו ושהוא הולך לחטוף התקף לב כל רגע.

        • אז קחי אותו לאי סינט-אֶמו. החום שם יעשה בשבילך את העבודה תוך כדי תוכלי לבחון
          מחליפים פוטנציאלים מהחתיכים על החוף.

  16. שלום דורין, איך את מתמודדת עם הבעייתיות שבעל דירה רשאי לפנות אותך בכל שלב, להעלות את שכר הדירה משנה לשנה, הכוונה היא איך משיגים דירה להשכרה לטווח ארוך אם יש דרך כזו בכלל שעונה על הצרכים שלך? תודה.

    • 1. אני שומרת על יחסים טובים מאוד עם בעל הדירה שלי. בין היתר, זה אומר שאנחנו מטפלים / מתקנים דברים שכביכול אמורים להיות באחריותו, וחוסכים לו כאב ראש.
      2. יש לי מעט מאוד חפצים והרבה מאוד כסף. תיק ההשקעות שלי מניב לי הכנסה הרבה יותר גדולה משכר הדירה. זה מאפשר לי "לדלג" ממקום למקום בקלות יחסית, אם הצורך יעלה.

  17. אין ספק שרכב הינה ההוצאה הגדולה ביותר (אחרי שגומרים עם המשכנתה) אבל צריך לעשות חשבון אמת,
    היינו יש להפחית את ההוצאה על תחבורה (בעיקר מוניות) כאשר אין רכב. כמו שכתבת מי שמיסתפק ברכב ישן
    (בין שבע בקניה) יקטין בצורה משמעותית את ההוצאה,שכן אובדן הערך שלו ירד, אולי יזדקק לעוד ביקור או שניים בשנה במוסך עדיין ההוצאה תיהיה קטנה מרכב חדש. נהיגה נכונה עשויה לחסוך כ- 20% מעלות הדלק, מנסיון שלי.
    אבל גם אחרי כל אלו נשארת הוצאה נטו של חמישה עשר עד עשרים אלף ש"ח לשנה. זהו לדעתי הסכום שמשלמים עבור הנוחות של רכב שנוסעים בו כ- 15,000 ק"מ לשנה. שהם כש"ח לק"מ עלות נטו, מול שימוש
    בתחבורה ציבורית כולל מוניות ספישל. ברור שאם מפחיתים את כמות הנסיעות כאשר אין רכב פרטי הפער גדל.
    לא מקבל את ההשקפה שכל בעל רכב פרטי לא עושה פעילות גופנית, ישנם רבים (כמוני ) שמבצעים פעילות גופנית מספר שעות בשבוע גם כשיש רכב.

  18. כשעבדתי הייתי לוקח מונית לעבודה כל יום הלוך-חזור. 25 שקל לכל כיוון. מדי פעם היה לי טרמפ, אבל לרוב הייתי עם מוניות. וזה עדיין היה הרבה יותר משתלם מלקנות רכב. ברור שאופניים היה אפילו יותר משתלם כלכלית, אבל מאוד אהבנתי את הנוחות של המזגן ולהגיע לעבודה רענן לא משנה מה המזג אויר או כמה אני עייף.

    • אופניים חשמליים. בנוסף הנסיעה באופניים (רגילים ואני מניח שגם בחשמליים חוקיים בהם צריך לפדל) הרבה יותר מרענננת מהמתנה בפקקים או אפילו המתנה בישיבה בתחבורה ציבורית. יש גם מחקרים על שיפור ברעננות של עבודים הפחתת מתחים הפחתת תחלואה במחלות נפשיות ועוד. חשבתי פעם מה הסיבות שאני רוכב לעבודה – מלבד הסיבות הכלכליות (יש לי אוטו אבל אני מעדיף לא להשתמש בו) – מה היה קורה אם הייתי מקבל נניח 10 מיליון ש"ח – ברור שעדיין הייתי מגיע לעבודה באופניים זה פשוט הרבה יותר כיף.

  19. היי דורין, אני מאוד אוהב את הבלוג שלך וגם אני חשבתי פעם בדיוק כמוך וחייתי באותו סגנון אבל קצת אחרת. אני עדיין חושב כך אבל לקחתי את הרעיון צעד אחד קדימה. למעשה, הסיבה שאת לא "רוצה" לעבוד זה בגלל שיש לך "רצונות". את תופסת את העבודה כסוג של שיעבוד או בזבוז זמן או חוויה לא נעימה או שאת רוצה לעשות בזמן הזה משהו אחר… אז למעשה נשארת חלק מהשיטה.

    למעשה, את משועבדת לרצון שלך. והיות ואת לא באמת קיימת כאובייקט, הרצון הוא לגמרי לא שלך. הרצון הוא משהו שקורה לך. מי שמבין את זה מבין שזה בכלל לא משנה מה הוא רוצה. הרצון "קורה" לו. אם למשל קורא שיש לו מכונית כי הוא "רוצה" מכונית נתקל בפוסט הזה ומחליט שהוא רוצה עכשיו עצמאות כלכלית אז הרצון שלו מוחלף מ- "מכונית" ל "עצמאות כלכלית" אבל הוא נשאר משועבד לרצון… למעשה, אי אפשר להתחמק מזה כי גם מי שרוצה "לא לרצות כלום" רוצה משהו וכו'. ברגע שמבינים את זה קורה לנו משהו. אנחנו מבינים שאנחנו לא השחקנים בסרט של חיינו אלא אנחנו הסרט עצמו.

    בפועל, ברגע שהבנתי את זה התרחש בי שינוי. פעם לא רציתי לעבוד ולכן חייתי כמוך תוך כדי עצמאות כלכלית וכו' היום אני חי אותו דבר אבל אם מחר בבוקר חיי יתחלפו מסיבה כלשהיא בחיי שיעבוד לעבודה זה לא יפריע לי בכלל – וגם אם זה יפריע לי זה לא יפריע לי שזה מפריע לי.

    • וואו, לא ציפיתי להיתקל פה במישהו שהייתה לו הארה רוחנית 🙂

    • רק שאלה

      Tilopa
      מה שכתבת מעניין אך לא ירדתי לסוף דעתך, ואני בספק אם מישהו אחר כאן הצליח בכך..
      במיוחד בשורה המסכמת, גם אם יפריע לי אז לא יפריע לי שיפריע לי..
      אתה אומר בעצם שגם אם יפריע לך, תהיה לך מעין מודעות גבוהה יותר שלא תתרגש באמת מזה שמפריע לך? מעין אדישות או יציבות כזאת גם אם ישנם שינויי מצב רוח למודעות או האני האנושי, הנמוך יותר?
      מעין מבט רחב מלמעלה שלא מזדהה עם הדמות האנושית וגחמותיה ותנודותיה?
      במילותיך – אתה תסתכל על הכל מהצד או מלמעלה כמו שצופים בסרט, על כל דמויותיו?
      ״הכל אחד״ כזה?
      תודה מראש על ההתייחסות, וכמובן שאשמח לתגובות מאנשים אחרים גם בנוגע לשאלה.
      יום טוב

  20. יעל כרמון

    כשילדי היו קטנים רכבתי על אופניים עם שני כסאות. חוויה ממש לא קלה. מעבר לרכיבה, כל עצירה מחייבת להסתובב עם 3 קסדות ביד. היום שגדלו מעט נסיעה להורי בתחבורה ציבורית עולה כ 400 ש"ח. שלא לדבר על קניות.
    רק דוגמה לשיקולים רבים ונוספים שקשה לחשב רק מבחינה כלכלית.
    עדיין מעורר מחשבה…

  21. ומה לגבי אנשים שיש להם רכב חברה? זה נכון שהוא נוגס חלק מאוד משמעותי מהמשכורת אבל יש עבודות בהן לא ניתן לוותר על הרכב. רכב חברה מגלם בתוכו גם עלות אחת קבועה כל חודש ובתמורה אין תשלום על דלק, חניות, תיקונים, סיטוחים, טסטים ואובדן ערך.

    • דורוני

      רכב חברת הייטק "חינם" עולה יותר ממה שדורין כתבה. נחרדתי לגלות שהרכב "חינם" (מאזדה-3 פוקוס או יונדאי) עולה 3400-3600 לחודש נטו (42K בשנה). אלו מחירי נטו, נקי בכיס, בהנחת מס שולי 50%. שוק ההייטק ממשיך מסיבות אינרציה בלבד (או מסיבות שיעבוד?) להציע את הרכבים האלו לעובדיו.

  22. העניין של יתור על רכב הוא באמת קודם כל עניין תרבותי – אבל גם תלוי בתשתיות, בנסיון, במודעות, ובנסיבות חיים. מי שגר בפרברים, היכן שצפיפות הדיור נמוכה – יתקשה יותר למצוא שירותים במרחק הליכה או רכיבה, משפחות מתקשות יותר לוותר על הרכב הפרטי בגלל המיתוס "ואיך אני אביא את הילדים לגן". כמו שאת כותבת ויתור על הרכב הפרטי שקול להעלה במשכורת של כ-3000 ש"ח בחודש (גם מי שמקבל עזרה מהעבודה – לעיתים קרובות זה על חשבון המעסיק שלא יכול לממן העלאה בשכר במקום זה )

    משפחות לפעמים רוצות רכב כדי להגיע לקרובים בסופ"ש. לכן כדאי להדגיש שדרך ביניים – החזקת רכב לצורך נסיעות נדירות – תחסוך כ 10-15 אלף ש"ח בשנה בחישוב שמרני.

    הרבה אנשים אומרים שאינם יכולים. זה נכון – חלק לא יכולים. ועדיין סקר משנת 2003 מצא כי שליש מהעובדים עובדים במרחק 5 ק"מ ממקום העבודה ועוד שליש עובדים במרחק של עד 20 ק"מ ממקום העבודה. סקר מת"ת על נתוני 2007 חקר נסיעות לא מקומיות על ידי נתוני מיקום סלולאריים, הוא מצא כי 55% מהנסיעות הלא מקומיות נעשו לטווח של "0" ק"מ (מרחק קצר ממה שהסקר יכול למדוד) ועוד 20% מהנסיעות הלא מקומיות הן עד 10 ק"מ – כלומר 75% מהנסיעות הלא מקומיות הן למרחקים מתאימים לאופניים \ אופניים חשמליים.

  23. רק תיקון קטן גדול…
    "ובכן, כעבור 5 שנים הסכום יצטבר ל-234,436.88 ש"ח. כעבור 10 שנים – 491,372.62 ש"ח. כעבור 15 שנים – 819,294.97 ש"ח וכעבור 20 שנים – 1,237,816.21 ש"ח. ריבית דריבית, נעים מאוד."
    צריך להיות "כעבור 5 שנים יצטבר ל 42,272" וכמובן הטעות נגררת ל 10 שנים וכו'.
    נ.ב. לא יודע אם נחשפת או כתבת על חוק 72… השקעה תכפיל את עצמה תוך (72 חלקי התשואה) שנים. לפיכך 33,121 שקל בתשואה של 5% יכפילו עצמם תוך 14 שנה.
    חוץ מזה… כמוצק לסולידית… אני שותף להתייחסותך הכללית לחיים!

    • החישוב מתבסס על כך שבכל שנה מוסיפים 33,121 ש"ח נוספים שנחסכים על הרכב.

      • "ובכן, כעבור 5 שנים הסכום יצטבר ל-234,436.88 ש"ח. כעבור 10 שנים – 491,372.62 ש"ח. כעבור 15 שנים – 819,294.97 ש"ח וכעבור 20 שנים – 1,237,816.21 ש"ח. ריבית דריבית, נעים מאוד."

        החישוב אינו נכון…

        זה החישוב הנכון לגבי 5 שנים:

        xx 33,125*1.05^5+33,125*1.05^4+33,125*1.05^3+33,125*1.05^2+33,1251.05^1=192,188

      • מצטער שאני נטפל לקטנות אבל אכן עושה רושם כי החישוב של הסולידית מוטעה. החישוב של אלעד כאן יותר קרוב לאמת אבל זאת בהנחה כי את הסכום הנחסך על הרכב מפקידים בתחילת כל שנה במלואו לחסכון. בפועל החסכון הוא על פני השנה ועל כן גם יופקד לאורכה והריבית האפקטיבית עבורו נמוכה יותר. לא שזה משנה את המסקנה הכללית אבל לדעתי אם מציגים מספרים מדויקים, עדיף שיהיו נכונים.
        אשמח אם תפרסמי את הנוסחה בה השתמשת כי יכול להיות שאצלי יש איזו טעות ואז אבוי לפאדיחה אבל לפחות אלמד משהו… שנה טובה

        • אפשר כמובן להתקטן עוד יותר ולהגיע למצב שאכילס לעולם לא עוקף את הצב.

          אבל אם ממש ממש רוצים לתקרב לדיוק יש לקחת את ריבית חמשת האחוזים כריבית אפקטיבית שנתית ולחשב על בסיס יומי …. לריבית יומית ( קצת נמוכה מ 0.05 חלקי 365) .
          מריבית זאת להפחית כל יום שונה את הוצאות ששולמו לנסיעה בתחבורה ציבורית וכך יום ביומו.
          כמובן שזה קצת יותר קשה עם זה תיק מנייתי.

          בכל האופן הנקודה החשובה : אם זה תחביבו של הפנסיור הצעיר הוא יכול לעסוק בו בלי הפרעות.

    • למוצק
      החישוב נכון בהנחה… שאכן תצליח להשיג תשואה כזו, ושלא יהיו "תספורות" ו/או משבר כלכלי/בטחוני
      שיפחית את התשואה הנ"ל.
      מאחר שאין לדעת מה יהיה בעתיד, כי הנבואה כידועכ נתנה ל… החישוב הסופי כנראה יהיה אחר.

  24. נתון פיננסי שלא מופיע בחישוב שלך הוא ההשפעות הבריאותיות של רכיבה. תחבורה פעילה. צוות חוקרים בראשותה של פרופסור I-Min Lee העריך את כמות התחלואה והתמותה הנגרמים מאורח חיים בישיבה ברחבי העולם על ידי הערכת הגברת התחלואה שהם גורמים ברחבי העולם, למחלות לא מדבקות ידועות כמו מחלות לב, סוכרת מסוג 2 וסרטן – במיוחד סרטן השד וסרטן המעי הגס שקושרו במחקרים קודמים לאורח חיים יושבני. במאמר שפורסם בירחון The Lancet בשנת 2012 הם מצאו כי אורח חיים יושבני גורם לעודף תחלואה של 6-10% במחלות אלה, ולתמותה של 5.3 מיליון בני אדם בשנה (לעומת 5 מיליון בני אדם שמתים מעישון). לפי מחקר מהדסה – כל עליה של 1% באחוז האוכלוסיה שתבצע פעילות גופנית תחסוך למשק 900 מיליון ש"ח בשנה (העלות הזאת מתחלקת בין הצרכן לבין המערכת הציבורית). גם עלויות חיצוניות נוספות של הרכב הפרטי – זיהום ופקקים – פוגעים קודם כל בנהגים עצמם.

    היום יש יותר ויותר פתרונות טכנולוגיים לצרכים שונים – אופניים עם טריילר או עגלה או סבל מיוחד לנשיאה של 2-3 ילדים, להסעת מסעות של 30 -200 ק"ג (אולי יותר), אופניים חשמליים, מתקפלים, לנכים, למאותגרי שווי משקל ועוד. אופניים חשמליים איכותיים (אך חוקיים – לא אופנוע חשמלי) יכולים להעלות מסע של 20 ק"מ ממרום הר הכרמל עד לצומת הצ'ק פוסט ובחזרה בטעינה אחת. (הדגם של חברת נאו והוא אינו זול – בערך 3 חודשי תחזוקה של מכונית ממוצעת).

    המכשול העיקרי לשימוש באופניים הוא תת השקעה והזנחה של הרשויות העירוניות ושל הממשלה. אין יעד ממשלתי בנושא פיצול תחבורה , והממשלה במדיניות פרבור וסבסוד של הרכב הפרטי (ליסינג , הכרה בהוצאות רכב , מדיניות התכנון המעודדת פרבור ובנייה לא צפופה) דוחפת אנשים לשימוש ברכב פרטי. זאת בניגוד מוחלט לנעשה באירופה בעשור האחרון ואפילו למגמות של חלק מהערים בארצות הברית (ניו יורק, סן פרסיסקו פורטלד). כדי להוסיף חטא על פשע, המדינה נוקטת מדיניות של "קומוניזם למכוניות" (בין היתר – הספקה חינמית של מוצר במחסור – חניה עירונית = סבסוד של דיור ציבורי למכוניות על ידי הקצאות מזיקות של פרוטקציה ותור ). תקציב הממשלה לשבילי אופניים הוא 40 מיליון ש"ח, אין תוכנית ממשלתית להגדלת השימוש באופניים או לפתרון הבעיות שיש (לדוגמה שבילים בין ערים – לדגומה בין הרצליה לתל אביב, בין רמת גן חולון וכו' לתל אביב) הקידום של הנושא תלוי ברצונו הטוב של ראש העיר.

    נקודת האור היא שיותר ויותר ראשי ערים באמת מנסים לסלול שבילי אופניים. (אבל עם מגבלות רבות – אסור לפגוע במרחב הקדוש למכוניות שניתן להן על ידי משה במעמד הר סיני, אין תקציבים, אין ידע כיצד בונים שבילים טובים) , אין מיתון תנועה בישראל ואין כלל שימוש בכלי של רחוב ידידותי לאופניים = שדרת אופניים (במקום שביל עושים ההפך – מערבבים בין האופניים למכוניות בצורה בטוחה ברחובות שקטים – כך לא פוגעים בחניה). אין צמתים בטוחים לאופניים ואין הדרכות לרוכבים כיצד בטוח לרכוב (מלבד תחבשו קסדה!) עוד נקודת אור – יותר ויותר ישראלים – לפחות באיזור גוש דן – מצביעים ברגליים ועוברים לאופניים ולאופניים חשמליים, השיא הוא כמובן בתל אביב היכן שאחד מכל עשרה מגיע לעבודה באופניים בצורה יומיומי , אחד מכל חמישה עושה קניות וסידורים באופניים ואחד מכל שלושה רוכב על אופניים בכל שבוע. אבל גם בשר המטרופולין אפשר לראות עלייה של מאות אחוזים בשימוש באופניים.

  25. אני מאוד אוהבת את התייחסותך למרכיבים השונים בחיינו שעולים לנו בכסף רב. מצבי שונה משלך. יש לי שני ילדים לומדים שאני משתדלת מאוד לסייע להם. כשיסיימו את לימודיהם אוכל לחסוך יותר כסף.
    אני יכולה להסכים איתך אם הייתי גרה במרכז. קל יותר להסתדר בלי רכב אם נמצאים במצבך ולא עובדים ומגדלים ילדים. אני גרה בפריפריה. כדי להגיע לתחבורה הציבורית אני צריכה רכב. כדי לערוך קניות למשפחה אני זקוקה לרכב. כדי שאוכל לראות את ילדי הלומדים והעובדים צריך לפחות רכב אחד בו יוכלו להגיע לביתנו בסופי שבוע וחגים שהם ימי המנוחה שלהם. לא צריך רכב חדש. אפשר להסתפק ברכב ישן, שנת 99 שעליו משלמים רק ביטוח חובה וצד ג'. מאוד משתדלים לשמור על הרכב הזה שכבר לא שווה דבר מבחינת השווי הרכושי שלו , אבל מקל עם קשרינו עם הילדים. לגבי הזמן שמבוזבז על נסיעה בתחבורה ציבורית הכושלת במדינתו. אני צריכה רכב להגיע לרכבת ורכב שיבוא לקחת אותי כשאני חוזרת. אין תחבורה ציבורית בכל שעות היום.
    אפשר להסתדר היטב בלי רכב אם גרים בתל אביב. יכול להיות שיש כדאיות כלכלית למגורים בתל אביב בגלל שאז חוסכים את מרכיב הרכב. באמת יותר זול לנסוע במוניות. במנהטן עוד יותר פשוט.
    בסופו של דבר זה באמת עניין של סדר עדיפות.

  26. אין ספק שהחיים בעולם המערבי מעוותים לגמרי. אתה ואולי אף אשתך יוצאים לתשע או עשר שעות מהבית להלחם בסביבת עבודה רווית תיסכולים וקמוצת תמורה כדי להשאיר את הילדים במוסד חינוכי שהדבר האחרון שהוא עושה זה חינוך. ודאי לא חינוך למה באמת אמורים לעשות שנהיה גדולים.

    החיים שלי היו ועדיין שונים לחלוטין מאלו של דורין ועדיין החזון שלנו זהה. הייתי יזם וקרייריסט בטירוף אבל המטרה הייתה הגשמת חלומות ולא עבודה גרידא. לא רציתי ילדים אבל מה לעשות האהבה לפעמים מכתיבה בת זוג שזה הקו האדום בשבילה. חייתי בתל אביב, הייטקיסט, אבל לא היתה לי מכונית. קטנוע קטן סיפק את כל צרכי עם טנק דלק שעלה 10 ש"ח בשבוע למלא. כללית ההוצאות שלי היו מזעריות, עבודות בית ותיקונים עשיתי בעצמי ותחומי העניין שלי בדרך כלל היו רחוקים מבילויים יקרים וריקניים.

    עם ההורות, אין ספק שהילדים משנים את כל עולמך ואפשר לומר שעשור שלם ומסוייט ויותר עלה לי כדי להחלץ מהמורכבות שהכנסתי את עצמי אליה בעיניים פקוחות. מה לעשות, המציאות לרובנו פחות פשוטה מזאת של דורין שתכננה אותה מראש למקום שהיא נמצאת בו. אם אתה צעיר לפני משפחה או אלהורי יותר קל ליישם אורח חיים כזה אבל רובנו לא כאלה. רובנו לא יקריבו הורות, רובנו לא כל כך מיודעים, מגובשים, מוחלטים, מתוכננים ונחושים.

    ולכן אני חושב שכדאי שאת הנחלת הידע מוטב שנפנה לרוב שהינו הורי. המחוייבות ורמת האינטנסיביות ומשאבת הכספים ששניים שלשה זאטוטים עד מתבגרים "תורמת" לתא המשפחתי לא תיאמן. אין הרבה הורים שלא עוברת בראשם מחשבה למה הייתי צריך את כל זה. אבל שם רובנו נמצאים.

    לצערי, בסיטואציה הנ"ל במדינתנו הנ"ל, להתנייד לכל אותם אינסוף משימות וסידורים שהינם תוצאה של עבודה וילדים ללא רכב הינה הרקוליאנית עד בלתי אפשרית אז אני לא ממש מתחבר לתכלסיות של פוסט זה.

    יחד עם זאת, מעורר מחשבה וצריך לנסות לחתור לכיוון הורדת הבזבוז בדברים שהינם התחייבויות. אישית לנושא זה, ממש עכשיו הורדתי את הוצאות הדלק שלי מסביבות 1000 ש"ח לחודש לסביבות ה 200 ש"ח לחודש. איך? רכב חשמלי מעזבון בטר פלייס. תצחקו, תגידו סוס מת, לא מתאים לכולם, אוקיי, את החישובים כולם, כולל אפשרות זריקת הרכב לגריטה בסוף תקופה עשיתי. וחוץ מזה אנרגיות מתחדשות זה תחום שהייתי מעורב ודוגל בו. אם תחפשו תמצאו. ככה שאני מוכן להסתכן בראש המחנה כדי להוכיח עקרון.

    • לייק.

      נזכרתי בעוד פתרון אמצע הדרך שיכולי אולי לעזור למישהו.
      זאת אולי לא הברקת המאה אבל אני נזכר בתקופה בהנאה.
      לפני מספר שנים עבדתי(שם באמת עבדתי ולא שיחקתי) ברמת החיל.
      אני מגיע יחסית מרחוק ברכב ומאחר וזאת הייתה חברה קטנה יכולתי לוותר על
      חניה ולקבל את עלותה במשכורת(כ 500 שקלים). קניתי לי אופניים מתקפלים ( לא חשמליים – 900 שקל יד 2), היכולים להיכנס אף למכונית קטנה בקלות וחניתי בחניון של קניון איילון (לא קניתי שם דבר) ומשם רכבתי
      כל יום כשני ק"מ לעבודה. אחרי המקלחת המרעננת לא הייתה בעיה אפילו לטיפוס כמוני לעבוד.

      לצערי , אחרי כשנה נסגרה החברה או שהסברתי למישהו את דעתי עליו…
      לך תזכור …. כל כך הרבה מקומות עבודה … גם אם נמצא מקום עם בוס טוב זה זמני והוא בטח יעזוב.

    • מחזיראור

      אתה יכול להרחיב על הרכב?
      איפה מטעינים אותו בימינו?

  27. סופר-עצלן

    לפתע התחוור לי משהו יסודי – הסולידית ביצעה למעשה שתי בחירות כמעט בלתי תלויות אחת בשניה:
    1. בחירה בחיים צנועים והוצאות נמוכות. בחירה זו זוכה לעתים לביקורת, זלזול ואף גרוע מזה. זה כנראה פחות קוסם לאנשים רבים.
    2. בחירה בחיים נטולי עבודה באמצעות מימון ההוצאות מהכנסה פסיבית מחסכון שנצבר. בחירה זו זוכה בדרך כלל לקנאה והערכה.

    ההפרדה בין שתי הבחירות חשובה בעיני, כי ניתן לנתק בינהן:
    – אדם יכול לבחור רק את הבחירה השניה בלי הראשונה, אם יחסוך מספיק לשם כך. למשל אם ירוויח יותר ו/או במשך זמן רב יותר, יחסוך נניח 3 מליון במקום 1.5 (מה שחסכה הסולידית להבנתי) – הכנסתו הפסיבית תהיה כפולה וכך יוכל להרשות לעצמו חיים הרבה פחות צנועים ממה שהסולידית מתארת, אם ירצה.
    – אדם אחר יכול לבחור את הבחירה הראשונה בלי השניה, כלומר לחיות בצניעות אבל לא לחיות מהכנסה פסיבית. זה יאפשר לו למשל לעבוד בחצי משרה או רבע משרה (בלי לפרוש מוקדם), אולי לבלות פרקי זמן ארוכים בטיולים (למשל לעבוד משרה מלאה אבל רק 3-4 חודשים בשנה), אולי להשקיע את מרבית זמנו בתחביב או באמנות ורק את מיעוט הזמן בעבודה.

    השילוב הספציפי שהסולידית בחרה כנראה נכון עבורה, אבל כשאנחנו קוראים את הדברים ואת התגובות אז חשוב לדעתי להפריד בינהן, מפני שהבחירה האחת לא בהכרח גוררת את השניה, ולהיפך.

    • סופר עצלן. יש 2 בעיות עם ההנחה שלך. לחסוך 3 מליון ש"ח לבעלי הכנסה ממוצעת זו משימה בלתי אפשרית, אפילו בהנחה והם מושקעים בתיק אגרסיבי מאוד. ההנחה שהאדם ההמוצע יגיע למספר הזו תוך עשרות שנים, ואז ממילא יגיע לגיל פרישה….

      נניח שהתמזל מזלו של אדם והוא חסך 3M ש"ח. בהנחה של אחוז משיכה שמרני של 3% בשנה, התיק יניב לו 67.5K ש"ח בלבד נטו (אחרי ששלם מס למדינת ישראל). במונחים חודשיים זה יוצא כ- 5700 ש"ח. בהחלט לא סכום המאפשר רמת חיים גבוהה.

      באחוז משיכה מעט יותר נועז של 4%, תיק של 4M ש"ח יפיק הכנסה חודשית אחרי מס של 7500 ש"ח. זה כבר יותר "סביר" אבל עדיין לא ברמת חיים גבוהה במיוחד.

    • דורוני

      אני מסכים עם סופר-עצלן.

      דורין נהנית מלקחת לקיצון את יכולתה לדאוג לעצמה ולבדר את עצמה. זה לא וויתור עבורה. זה פשוט צעד אחרי צעד שהיא עושה בכוון הזה, יכולות מרשימות שנבנות עם הזמן.

      מה שמדהים וחשוב בבלוג הזה, לדעתי, זה שהיא פותחת את עינינו ש-"נקודת העבודה" הזו קיימת. שאפשר להתקיים "כמו מלכה" מעשור אחד של עבודה. כל אחד יודע שאפשר בגיל 40-50 למכור הכל, ולצאת לסיבוב מסביב לעולם שלא נגמר, לחיות במזרח, וכו'. קצת מאוד בוחרים לעשות זאת בפועל. אבל זה שאפשר לעשות את זה בישראל, ועוד רק מעשור אחד של עבודה, תוך כדי שמירה על ביטוחי בריאות, זה ממש חדש.

      לי ברור שדורין חכמה במיוחד ומוכשרת במיוחד, ולא שונה מיזם הייטק, וברור שלא כל אחד יצליח כמוה, גם אם ינסה לחכות 1:1 מה שכתוב כאן. ועדיין, יש המון ללמוד. כבר למדתי הרבה. תודה.

  28. הרכב הוא המלכודת העיקרית בדרכם של הפורשים הצעירים. בישראל המיסוי הכבד על הרכב ועל הדלק מנפח את ההוצאה הזו לרמות הזויות אבל הבעיה קיימת בגדול בכל העולם ופורומים בארה"ב עוסקים בכך המון.

    הפתרון בפורומים הוא לגור קרוב לעבודה, ללכת ברגל ובעיקר לרכב על אופניים. המגבלה של המרחק נמדדת בזמן. המקובל הוא מרחק של כ 20 דקות הליכה כלומר כ 1-2 ק"מ או רכיבה עד 10 ק"מ. האופניים עם המנוע החשמלי נותנות מענה מצוין להגדלת הטווח גם ל 25 ק"מ. זה אמור להספיק לפעילות היומית הרגילה. מה שעושים הרבה זה לרדת לרכב אחד למשפחה או לרדת ברמה של הרכב לרכב זול וחסכוני יותר.

    כמי שהקשיב, אימץ את הרעיון וירד לרכב אחד אחרי שנים עם שניים אני יכול להעיד שבשלב הראשון היה מדובר בשוק אמיתי: פתאום אי אפשר לקחת את המפתחות ולקפוץ לרגע לכאן ולשם. ללכת ברגל אפילו כמה דקות זה להזיע, שלא לדבר על הרכיבה בכבישים הסואנים… פעם אחר פעם מצאתי את עצמי מוותר על היציאה או דוחה אותה לזמן שהרכב היחיד מתפנה ואפילו מארגן סידור רכב כמו בקיבוצים של פעם. הבטן לחצה לחזור לשני רכבים ורק הראש התעקש לחשב כי לא הגיוני לשלם בחצי חודש של עבודה קשה כל חודש עבור שני רכבים. הירידה לרכב אחד חוסכת לי שבוע עבודה שלם כל חודש וזה ממש המון. הסוכריה שקבעתי לי לחיזוק המוטיבציה היא חופשה משפחתית שנתית בחו"ל כתגמול על הירידה לרכב אחד. רק לחשוב שבכסף שנחסך אני מממן חופשה משפחתית שנתית בחו"ל ועדיין מגדיל משמעותית את החיסכון שלי עושה לי טוב.

  29. מניסיון, עלות כוללת (כולל מחיר הרכישה ופחת ל0) לרכב, לא אמין במיוחד, בן 10+, שנוסע 12K ק"מ בשנה – 20K ש"ח.
    יש אנשים שיגידו שלחיות במרכז זה יקר לא בריא וגם לא כיף. בין היתר הרכב מקל על מגורים באזור שקט וירוק בשכ"ד של כחצי מבמרכז.

    • במחיר אחזקה נמוך יותר אתה יכול לרכוש היום בשוק רכב יפני ידני קטן ואמין בן 6 שנים במחיר של K 25 ש"ח.
      הרכב יסע 15 ק"מ לליטר ( מניסיון יותר) ויצרוך 800 ליטר לשנה לנסיעה של 12K ק"מ.

      להלן עליות צפויות של אחזקתו עד גרט = 0( יתכן לקבל 3000 אםיוחזק עד גיל 20) כעבור עשר שנים.

      ירידת ערך 2500 ש"ח לשנה או 210 ש"ח לחודש.
      ================================
      דלק 800*7.5=6000 ש"ח לשנה או או 500 ש"ח לחודש.
      ================================
      תיקונים 2400 ש"ח לשנה או 200 ש"ח לחודש (בנתיים מניסיון אישי אני מתחת למאה – אבל אהיה שמרן בהערכה).
      ================================
      עלות טסט 1080 ש"ח לשנה או 90 ש"ח לחודש.
      ================================
      עלות ביטוח חובה + מקיף 3000 ש"ח לשנה או 250 ש"ח לחודש. ( אפשר להוזיל בכ1000 ש"ח לשנה אם עושים רק צד ג)
      ================================
      עלות אלטרנטיבית של הפסד השקעה …. ניקח שלושה אחוזים על הסכום ההתחלתי 750 לשנה או 63 ש"ח לחודש.
      ================================
      סה"כ הוצאות לשנה : 15750 ש"ח
      הוצאות לחודש : כ 1300 ש"ח

      זה רכב שבהחלט יספיק לרווקים למשפחות קטנות או כרכב שני לצרכי הגעה מנקודה א ל ב, יתכן עם זאת שהשכנים יעקמו את האף.

      • אהלן גיא, החישוב/הנסיון שלך נראה לי הגיוני.
        אצלי חובה + טסט + צד ג' היו כ3.5, התיקונים היו כ4 והפחת היה כ5 בשנה. הפחת והתיקונים גבוהים כי נפלתי עם רכב לא אמין שהחלטתי להפטר ממנו אחרי רק 4 שנים.
        אגב הייתי שמח לשאול אותך משהו באופן לא פומבי, אם בא לך לשלוח לי דוא"ל אשמח.

        • אספן (?) יתכן שזה רק הדימיון המפותח שלי , אבל שלא יצא לי שם של אנטיפט ומיזנטורופ
          (אני מסתפק במיזנטרופ) אז כבר שלחתי מייל למי שחשבתי שהוא אתה 😉

  30. כל הפוסט הרבה יותר נכון כשדנים על רכב שני למשפחה.
    אפשר להשתמש יותר בשרותי שכירת רכבים או CAR TO GO שהם יותר זולים ממוניות במיוחד כשהמרחק המדובר גדל והנסיעה מורכבת גם מנסיעות משנה סביב אתר היעד.

  31. אכן, בעלות על רכב נתפסת אצל רבים כזכות קיום בסיסית, ולא היא. גדלתי במשפחה ללא רכב עד גיל 16, וכנראה שזאת הסיבה העיקרית לכך שאני לא מרגיש בחסרונו גם היום, עם משפחה וילדים.
    מבחינה כספית נטו יותר זול לשכור מכונית בחופשות ולהשתמש במוניות בסופי שבוע או כשהזמן קצר. יותר זול במאות אחוזים, לא סתם.
    אבל כרגיל, לא משנה כמה אתה מנסה להסביר לקולגות עם עיני עגל שמסתכלים עליך כאילו נפלת מכוכב אחר, הם לא מבינים.
    אנקדוטה: דווקא חבריי המרכז תל אביביים מאבדים את העשתונות כשאין אוטו. הירושלמי (אני) בד"כ מסביר להם איזה קו לקחת ולאן. בעיר שבה גדלו כל חייהם, כן?!

  32. יש לי שאלה אליך סולידית ואני מאד מקווה שתעני לי ותעני לי בכנות בכנות: מדוע החלטת לגור בהרצליה ולא בנתיבות?
    שכר הדירה בנתיבות הוא חצי ממה שאת משלמת, אפילו שאת גרה בדירה צנועה, ואפילו שאת לא גרה בפיתוח או בהרצליה הצעירה.
    את ממילא לא עובדת ולא הולכת לבתי קפה ולא צורכת תרבות. דואר, קופת חולים ושירותים ממשלתיים יש גם בנתיבות.
    אבל עדיין את משלמת על התענוג הזה, כמעט כמו רכב. נשמע מוזר?

    אז זהו שלא: לך נראה שווה לגור הרצליה ולשלם בממוצע עוד 1000 ש״ח בחודש, ואילו פלוני מעדיף לגור במודיעין ולהשקיע את הכסף במכונית. אלמוני רוצה לגור בנתניה, אבל בבית גדול יותר. שלמוני גר בראשון, ונוסע לחול 3 פעמים בשנה. וצלמוני רוצה לגור בתל אביב מול הבימה בדירה של 20 מטר מרובע. במה הם שונים ממך?
    כל אחד והעדפותיו הוא. אין נכון או לא נכון. אני מכיר הרבה אנשים שיתפלאו על הבחירה שלך לגור במקום מאד יקר (הבנתי שאת לא גרה בדירת פאר, אבל ברור לך שיש מקומות זולים מהרצליה).

    • התשובה היא שאני לא חותרת לשלם את המחיר הנמוך ביותר בכל מצב. אני חותרת להפיק את התועלת / שימושיות / ערך הרב ביותר מהכסף שאני מוציאה. זו הסיבה שאתה לא רואה אותי מצטנפת בתוך מתקן שעשועים בגינת לווינסקי.

      • נו, אז בסוף את כמו כולנו (ההמון הטיפש)… את פשוט שמה תועלת שונה על דברים שונים.
        את החלטת שהתועלת של מכונית היא 10, בעוד שהרבה האנשים יגידו שזה 20.
        את החלטת שלגור בהרצליה התועלת היא 20, בעוד שהרבה אנשים יגידו שזה 10.
        את החלטת שהתועלת של עבודה היא מינוס אין-סוף, בעוד רוב האנשים
        יגידו שזה מינוס 10 (זה לא משהו לעבוד, נכון, אבל זה לא כ״כ נורא).

  33. נאו-ליברל

    לא רציני. נאמר שאני אותו עני מפורסם מהפוסט ההוא. אני עובד ברחובות, גר אצל ההורים ביחידה נפרדת ביבנה. הילדים אצל הגרושה בחולון. אני מחזיק מכונית מסוג יונדאי אלנטרה מודל 2004, שקניתי בשנת 2010, שנה לפני הגירושים. הפסד הריבית הוא על הנייר (כמה עשרות שקלים בחודש), הנושא של החלפה הוא גם על הנייר, הרי אני יכול לנסוע במכונית עוד 5-6 שנים לפני שהיא תהפוך לגרוטאה, וגם אז צפויה לה תוחלת חיים של קשיש סיעודי. כלומר בהווה ההוצאה שלי על הרכב, לפי 10,000 ק"מ בשנה, היא כ-1,166 ש"ח בחודש. ביטוח חובה וצד ג', אגרת טסט, אחזקה: כ-6,500 ש"ח בשנה. 1,000 ליטר דלק זה עוד 7,500 ש"ח בשנה. כן, 14,000 ש"ח בשנה ולא 33,000 ש"ח. אני עני, ולכן אני נוסע בעיקר לעבודה ברחובות, הלוך וחזור, 5 פעמים בשבוע (5,000 ק"מ בשנה), ופעם בשבוע אוסף את הילדים מחולון וגם מחזיר אותם (4,000 ק"מ בשנה). לנסוע לעבודה באופניים זה לא מעשי, שילוב בין סכנת נפשות להיעדר רצוני להגיע מזיע לעבודה, או רטוב מגשם. שימוש בתחבורה ציבורית יעלה לי כמה אלפי שקלים בשנה. לנסוע באוטובוסים לחולון, ואז לחזור עם שני ילדים גם באוטובוסים (וגם להחזיר אותם), יעלה לי עוד כמה אלפי שקלים בשנה. אם אני עובר לתחבורה ציבורית, אז זה זמן ועצבים והחשבון הכולל יעמוד על 12-15 אלף ש"ח בשנה. בקיצור, חסכתי גורנישט מיט גורנישט.

    • נאו-ליברל-no comprendo.

      אני לא נאו ליברל (איני בעד קיצוץ תשלומי העברה הקיימים היום) .

      אבל אני חושב
      שאם למישהו אין הוצאות דיור ויש הכנסה פנויה של בערך 3000 אחרי משכורת של 6000 שחציה הולך למזונות(*) הוא יכול להסתדר ומתוך ה3000 הוא יכול להחזיק רכב ב 1166 ואז עדיין יהיה לו מספיק לחיות ברמה סולידית. אני לא רואה חובה מוסרית לעזור לו אבל גם לא אפריע למי שרוצה למנוע ממנו להזיע.

      אז אני לא מבין את התגובה שלך בתור נאו-ליברל.

      (*) מישהו בפוסט העיר לי שכמעט כל המשכורת הולכת על מזונות … בדקתי באיזה אתר וראיתי שזה לא נכון ושהערכה שלי הייתה נכונה. אני גם יודע שאם האב לא יכול לשלם אז ביטוח לאומי משלם במקרים מסויימים.

      • נאו-ליברל

        תגובתי באה לפקפק ברעיון לפיו ויתור על הרכב הפרטי הוא צעד מעשי או משתלם.

        • אני לא יודע כמה אתה משתמש בתחבורה ציבורית אבל זה די מעשי הוא לא גר באיזה חור אולי יוצא לו יותר מאיזור המרכז אבל הוא יכול להוריד הוצאה בחצי. אבל הבעיה של האדם ההוא זה לא שחסר לו אלא הדימוי בעיני הילדים והם יגידו שקשה לנסוע באוטובוס אז זה לא שווה.

          • נאו-ליברל

            באמת? רוצה לקחת על עצמך את האתגר?

            מגורים: רחוב אביבית ביבנה.

            עבודה: רחוב מנחם פלאוט ברחובות.

            ילדים: רחוב אריה שנקר בחולון.

            צא והראה כיצד אותו אדם יכול לנסוע לעבודה ולחזור בתחבורה ציבורית, 5 ימים בשבוע, וכן פעם בשבוע לנסוע לחולון ולהביא את הילדים איתו בחזרה וביום המחרת לעשות את אותו המסלול, אבל הפוך.

            הבה נראה איך אתה מתכנס למחצית הסכום, או אפילו לסכום בן 4 ספרות. קח שבוע.

        • אני מוותר אני עשיתי את החישוב מתוך הנחה שזה עולה בין 10 ל 12 שקל לכל כיוון אבל יכול להיות שאני טועה אבל זה מאוד תלוי במה הוא עובד אני עובד גלובלי וכל פועל יוצא בשעה אחרת אם אתה לא כזה אתה יכול לתפוס טרמפ לפחות לחלק מהדרך ו לחסוך על ידי הליכה של חלק מהדרך( עד שקניתי חופשי חודשי הייתי הולך קילומטר וחצי כדי לחסוך אוטובוס) .לא הצלחתי למצוא תעריפים של אפיקים קו 48 ( אין לחברה שירות כזה).דבר שני תמיד יש לחשב עלות תועלת ויכול להיות שאם כבר יש רכב משתלם להשאיר אותו ( הסולידית דברה למי ששוקל לקנות או שחייו באזור המרכז שם חופשי חודשי זה פחות מ300 שקל לכל החודש).דבר שלישי ואם צריך תקון זה לא בחשבון. דבר רביעי החלק היותר חשוב במה שאמרתי זה שכל כך אכפת לו מה יאמרו הילדים שהחישוב לא מעניין אותו.דבר אחרון אני עצמי אקנה רכב כנראה אבל יש לי כסף וחסכונות אני לא מתבכיין שהמדינה לא עוזרת לי הלכתי ללמוד מקצוע תובעני ו אני עובד במקצוע תובעני וגם שהמעסיק שלי הפסיק לשלם כי נגמר לו הכסף הלכתי לחפש עבודה אחרת (זה היה סיוט)ולא בכיתי למה המדינה לא דואגת לי.

  34. כשראיתי את העדכון במייל ואת הכותרת, בתור אדם ביקורתי, כבר התחלתי לחשוב על התגובה.

    אני מסכים עם רוב הדברים – כאילו שצריך פה איזה אישור שלי. אני חושב שבמצבך זה נכון לך ואנשים פשוט נכנסים לקונפליקט עם עצמם כשהם קוראים את הפוסט שלך כי הם חושבים איך להתנהג כמוך יותר מאשר להבין את הרעיון או את הסאב טקסט של הפוסט.

    ברור שאם אתה גר בישוב בודד בגולן ואתה צריך לבקר את הוריך במרכז או אפילו בצפון אתה זקוק לכלי רכב אחרת אתה תלוי בתחבורה ציבורית לא ישירה, ארוכה שגם במונחים מסויימים תגרום לך לבזבז זמן.

    לצורך העניין אני משתמש ברכב, אני לא רוצה אותו, הכל בהישג ידי עם שקט חלומי, אוויר נקי וסביבה טובה, אך יודע שלחסוך זמן בין התנועה לנקודה עיקרית שאני מגיע אליה זו הדרך המהירה ביותר, גם לצאת מאותה נקודה. מה שחוסך לי המון המון זמן וכסף.
    (משהו שלוקח שעה מזמני, הלוך חזור יכול לקחת 4 שעות ואולי גם מעל ל-12 שעות בגלל שאין תחבורה ציבורית ראויה או המותאמת לצרכי – נקודה למחשבה)

    האדם מטבעו הוא חקיין, והרבה חושבים שאם הם יאכלו עדשים כמו הסולידית, יתקלחו כמו הסולידית, ינועו על אופניים כמו הסולידית, ויסעו לצפת באוטובוס לחפש פטריות ביער ביריה (WTF דורין?:) ) אז חייהם יהיו מושלמים. צר לי לאכזב אתכם. כל אחד יכול להגיע לזה בדרכו. דורין מציגה רעיון, שיטה ומודעות (מוטיבציה אם תרצו) לעשות דברים שהם בניגוד לנורמה.

    *אתם לא יכולים לחקות אותה*

    אתם כן יכולים לקחת את הרעיונות. אני חושב שזה ממש כמו שאתם שואלים אדם עשיר איך הוא נהיה עשיר, דורין חושפת לכם פה "סודות" ששוות ערך לאיש עשיר שמספר לכם כיצד להתעשר.

    ברור מאליו שמי שלא הגיע לנקודה הזו בחייו יתקשה להבין על מה מדובר בדיוק כפי שבנאדם חושב שהוא מואר אבל הוא לא.

    ובלי קשר,
    לרוב יש לי זמן פנוי אז אני מוצא אמצעיים יצירתיים למדוד כמה זמן לוקח לי לעשות דברים, כמו למשל קריאת פוסט אצל הסולידית שווה לכוס קפה אחת לא כולל תגובה ולא כולל מע"מ.

  35. בתור רוכב אופניים מקצועי

    שרוכב כל יום לעבודה כ 12 ק"מ לכל כיוון

    1. מחייב אופניים נוחות לרכיבות ארוכות עם מפרט טכני גבוהה ומכלולים יקרים סדר גודל של 8000 שקל

    2. ציוד וביגוד לרכיבה גם בחורף וגם בקיץ סדר גודל של 2000 שקל

    3.טעות לחשוב שזה ספורט בריא יש המון פציעות וחבלות וכבר יצא לי לראות רוכבים שקמו ביום בהיר

    וחשבו לקחת אופניים ולהתחיל לרכב ופשוט הלב שלהם לא החזיק מעמד וחטפו התקפת לב על האופניים

    לכן לפני שאתם חושבים לעלות על אופניים ולרכב למרחקים לכו להבדוק עם הלב שלכם יעמוד במאמץ !

    בהצלחה למדוושים !

    • אני מסכימה שבכל האמור לציוד — אסור להתפשר על איכות (גם אם המשמעות היא לשלם יותר).

    • רם, בתור רוכב אופניים לא מקצועי, שרוכב כל יום לעבודה 10.5 ק"מ לכל כיוון (ובעבר רכב 18 ק"מ לכל כיוון) אני יכול להגיד שמספיק להשתמש באופניים עד 1000 ש"ח. מספיק, ואין צורך בפוזות.
      לא חסרות שלדות אלומיניום משומשות, וגלגלים קלים אצל עסקים לתיקון אופניים או סתם בפח.
      האופניים הנוכחיים שלי לא עלו לי כלום. מה שעולה זו תחזוקה מידי פעם, אשר מסתכמת בסכומים זעומים.

    • תגובה לרם – נראה לי שאפשר גם בפחות.
      בעלי רוכב אמנם חצי ממה שאתה רוכב – 7 ק"מ כל כיוון, אבל האופניים שלו עלו 1500 ש"ח, והוא רכב בשמש ובגשם עם אותם בגדים ובלי מעילים מיוחדים או שום דבר אחר (בחורף הוא היה לוקח איתו בגדים להחלפה וזהו).
      מה שנכון, הכבישים מסוכנים מאוד לרוכבים – בחמש שנים שהוא רוכב ככה היו לו אין ספור כמעט-תאונות, שנמנעו בגלל שהוא רוכב סופר-דופר זהיר. וכבר התרגלנו לשריטות והחבורות שפשוט תמיד שם… פעם אפילו כלב נשך אותו בשעת רכיבה! (אחד הסיפורים ההזויים)

  36. יאלללה הפסדתי חצי מיליון שקל.

  37. http://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3640904,00.html כתבה שכדאי לקרוא לא צריך הרבה כסף כדי להנות בפנסיה, ולעיניין הרכב זה נטו עיניין של עלות תועלת כחד הורית לשניים אני מחזיקה כל השנים רכב די ישן עם ביטוח חובה וצד ג, לי זה מאוד עוזר בהתנהלות ובחיסכון בזמן ובניידות , מבחינתי זה צורך והקלה רבה, זה עיניין של סדר עדיפות אישי ובחירה מודעת של הצורך שלי ולכן על זה אני מוציאה כסף ,לעומת זאת אין לי כבלים בבית ,ואני לובשת יד שניה,ומחשבת הוצאות , שנה טובה לכולם שנה של שפע וברכה ושלעולם לא יחסר אמן.

    • renee
      בתור אם חד הורית שמודעת לחשיבות החיסכון האם לא נראה לך שתוכלי לחסוך הרבה יותר אם תחלקי את הדירה בה את חיה ואולי גם את המכונית עם אם חד הורית אחרת?

      • לו היתה לי דירה גדולה ,סביר להניח שכבר הייתי משכירה חדר או מצרפת שותפים, אך כוון שזו דירה קטנה 65 מר ,עם שני מתבגרים גם כך צפוף מאוד,לענין הרכב יש גבול ,זו התעסקות שלא מתאימה לי, עניין אישי

  38. דורין יקירתי, אני מאוד אוהבת את הפוסטים שלך ואת סגנון החיים שאת מטיפה לו, וגם אם לא אצא לפנסיה בקרוב (ואני מקווה שלא, כי אחרי שנים של חיפושים מצאתי מקצוע שאני באמת אוהבת ומהווה שליחות עבורי) אני עדיין משתדלת לאמץ את המהות הכללית של הסגנון הזה ולהימנע מבזבוזים מיותרים, אבל דווקא כאן אני חייבת שלא להסכים. אני בת 30, ואת הרכב הפרטי הראשון בחיי קיבלתי במתנה ליום ההולדת הנוכחי מהורי. עד כה לא היה לי רכב ואני יכולה לומר לך שאולי אפשר לחיות ככה, אבל אלו לא חיים פשוטים במדינה שלנו.

    תחבורה ציבורית קיימת אבל אינה נוחה. מרחק שלוקח 20 דקות באוטו יכול לקחת לעיתים גם שעה וחצי בתחבורה ציבורית. היא אינה זמינה לכל מקום בארץ (נסי פעם לגור בקיבוץ או אפילו בחלקים של העיר שאינם מרושתים היטב ותביני את זה) ולא בכל השעות (ואני לא מדברת על 2 בלילה. אבל כשהאוטובוס האחרון מסיים את פעולתו בשבע בערב זה תמוה במקרה הטוב) ואני בכלל לא מזכירה את העובדה שבמשך 24 שעות של השבת אין תחבורה ציבורית. אם אני סטודנטית המתגוררת בתל אביב למשל, ואני רוצה להגיע לבקר את הורי בצפון ביום שבת, אני לא יכולה לעשות את זה ללא רכב פרטי. אני אפילו לא יכולה להגיע מביתי ברמת אביב לחוף הים של יפו ללא רכב או מונית ספיישל בשבת.
    מאחר שעד עכשיו מעולם לא היה לי רכב, שיקולים רבים בחיים שלי נבעו ישירות מהעובדה הזו – איפה לגור (אני גרה סמוך למקום עבודתי או סמוך לתחבורה ציבורית, ומשלמת באופן משמעותי יותר עבור זה), האם ולאן לצאת, איפה לקנות (אני קונה בסופר שסמוך למקום מגורי והוא יקר יותר מאשר סופר שמצוי כ -10 דקות מחוץ לעיר, אבל לשם אני לא יכולה להגיע כל כך בקלות ובמהירות ולחזור עם הקניות זה גם בעייתי), מתי לנסוע לבקר חברים ומשפחה ועוד. הדוקטרינה שלך מדברת על שחרור משעבוד, ומהו המצב שתיארתי כרגע בו היעדר רכב משפיע על החלטותי, אם לא שעבוד? 🙂

    אז נכון שאני עדיין לא משתמשת ברכב לכל שטות, לא נוסעת מרחקים שאני יכולה ללכת, משתדלת לחלוק נסיעות עם אנשים נוספים כדי לחסוך בדלק ובבלאי, ולא מזיזה את הרכב אם אני יכולה להגיע בנוחות יחסית למקום המיועד בתחבורה ציבורית, אבל עדיין, נחמד לדעת שאם אני רוצה לקום בשבת בבוקר ולנסוע לבקר חברים בקיבוץ בצפון הרחוק, אני יכולה לעשות את זה. לי אישית, שווה לשלם על העובדה הזו 🙂

  39. יש יישובים שקטים ופסטורליים שעלות המחייה בהם נמוכה יחסית (והרווח הוא הרבה מעבר לכלכלי גרידא), אבל חייבים רכב כדי לצאת מהם. זאת הסיבה שאני לצערי לא הולכת לחיות ביישוב כזה. וכשמתקיימים משכר חודשי שהוא מתחת לממוצע- 3-4 אלף נגיד, אם זה מתיק השקעות או ממשרה חלקית, עדיין מרגישים בכיס כל התניידות למקום רחוק יחסית. כשאתה בדרום ת"א וחבריך בצפון העיר, אוטובוס הוא לא פרקטי, כנ"ל לגבי אופניים, ומונית עולה 100 ש"ח לכל כיוון.

  40. שתי מילים – אופניים חשמליים.

    תשלום חד פעמי (עד למות הסוללה, בערך שנתיים) של 3-4K + טעינה 1 ש"ח למחזור. סביבות ה 20-30 ק"מ לנסיעה, בלי ביטוח ובלי בטיח. הדגמים המתקפלים בכלל מצויינים, אפשר להעלות לאוטובוס / רכבת / מונית שירות.

  41. דורין שלום.
    אני קורא נלהב של הבלוג שלך. באמת רעיונות ברורים מדויקים ושווים הון. יש לי רעיון בשבילך להכנסה נוספת.

    כאילו, כולם כאן קוראים את הבלוג חלק מסכימים חלק לא, לחלק זה בדיוק הזמן לגלות את הבלוג ולישם את הרעיונות ולחלק זה מאוחר מידי. מה שאת ממש צריכה לעשות זה לכתוב 2 ספרים.
    1. ספר ילדים שיסביר לילד במילים פשוטות (אולי גם עם הסברים מאוחר להורים) מה זה הקסם של הריבית דה ריבית.
    2.ספר למבוגרים איך לשכנע את בן/בת הזוג לצאת לפנסייה מוקדמת.

  42. דורין
    את בדיליי
    בימינו, 2 רכבים למשפחה הפך סטנדרט שלא ניתן לוותר עליו…. אפילו בעיר, ו ליסינג, יקר ביותר הנתפס כזול.
    וכמובן שעם ילדים המצב קצת שונה, אך 2 רכבים למשפחה אסו אסור אסור
    לקנות רכב גדול או חדש מהניילון אסור אסור,

  43. איך הגעת ל 234 אלף אחרי חמש שנים? תוכלי לכתוב לי את המשוואה? תודה

  44. סימונה

    דורין,
    בנושא הספרים, אם תרצי לפתוח קיקסטארט לספר שירכז את כל הבלוג המדהים ויקל על הקריאה, אשמח להשתתף, ואני בטוחה שעוד רבים פה ישמחו להשתתף. זו תהיה ההזדמנות שלנו להודות לך, ולהנות מגישה נוחה לכל החומר. במיוחד לחלקים הפיננסים שדורשים לעיתים קריאה חוזרת.

    בנושא המכוניות כן, גם מצבי הוא שתי מכוניות למשפחה. ובאמת נפטרתי מהליסינג, ועברתי למכוניות משומשות. אבל כיוון שאני לא מצליחה לעכל גמילה מלאה, אז בשלב ראשון חשבתי לנסוע לחדר כושר עם אופניים, ואח״כ להרחיב את העניין.
    כיוון שאת מימליסטית כל כך אקסטרים, לפעמים זה מפתה לקרוא ולומר, טוב אני לא יכולה להגיע לכל כך מינימלי אז אוותר על כל העניין. אבל במחשבה שנייה לאמץ את הכיוון זה הרבה יותר מלא לעשות כלום. אז אנסה, תודה על הכיוון.

  45. תודה על פוסט מעניין כמו תמיד.
    אשמח אם תכתבי גם על ההוצאות הרבות שיש בגידול חיית מחמד. הוטרינר, הטיפולים, האוכל, הנקיון, ועוד הוצאות בלתי נגמרות. (קצת מקביל להוצאות על ילדים).
    הייתי רוצה לדעת כמה אני אחסוך ללא גידול בעלי חיים.

  46. התלאביבית

    מאוד מזדהה עם הפוסט. חייבת לציין שכשאנשים מסויימים שומעים שאני לא מחזיקה אוטו הם פותחים זוג עיניים גדולות והמומות, מספרים לי ש"אני לא חיה", ש"אין כמו אוטו". אבל האמת היא שמאז שוויתרתי על האוטו איכות חיי השתפרה פלאים. נחסך ממני הצורך לבזבז שעות בפקקים ולהתרגז בבוקר מהערסים שמנסים לעקוף אותי בתור לרמזור , לחפש חנייה במשך חצי שעה בערב, או להתבאס כשמישהו נכנס בי ומקלף לי את כל הצבע מהדלת השמאלית.

    עם זאת, כמה פתרונות/ הצעות לנושאים שעלו פה.

    לגבי נסיעה לעבודה – בפעם הבאה שאתם מחפשים מקום עבודה נסו למצוא אחד שנמצא במרחק הליכה מכם, אם זה לא אפשרי נסו למצוא מקום שנמצא מרחק הליכה מתחנת רכבת.

    לגבי נסיעה למשפחה / נסיעות וטיולים בסופ"ש – האופציה לשכור רכב נשמעת יקרה מאוד אבל אם עושים את זה מספר פעמים בשנה זה עדין יותא זול בהרבה מלהחזיק מכונית (אפשר לשכור אוטוב150 שח ליום, לא כולל עלויות דלק). למי שגר במרכז יש את אופציית הקאר טו גו.

    לגבי קניות – אחת הבעיות כשלא מחזיקים מכונית היא הוצרך לקנות הסביבה הקרובה והלרוב יקרה מאוד. אך למזלנו בשנים האחרונות נולדה האופציה לבצע משלוחים מהסופר דרך האינטרנט (למשל רמי לוי) , זה יוצא זול מאוד ומשתלם ובלי לסחוב אפילו קילו. (עלות של 25 שח בערך למשלוח, אם עושים קניה גדולה העלות של המשלוח נבלעת בחסכון הכללי)

  47. מזל שעוד 10 שנים גג יהיו מכוניות שנוסעות לבד 🙂

  48. השבלול

    זה יפה ש*את* לא מייחסת חשיבות לימי שישי שבת אבל אני בטוח שחברים שלך כן והמשפחה שלך כן… לארוחות שישי בעיר אחרת לא תסעי?
    כל עוד את חייה לבד באורח חיים הזה, לא אומר שלחברים ולמשפחה יהיה זמן לפגוש אותך באמצע השבוע כמו בסוף השבוע…
    אם כל מכרייך וחברייך ומשפחתך היו חיים ככה אז זה היה נפלא, אבל זה לא ככה…

    וחוץ מזה תחבורה ציבורית גורמת לבזבוז זמן עצום לעומת רכב וגם את זה יש לקחת בחשבון…הרי הזמן הפנוי הוא מה שחשוב…
    ואם נעשה חישוב קטן, אמרת נסועה ממוצעת 15 אלף ק"מ… נגיד במהירות ממוצעת של 40 קמ"ש (זה כולל גם בין עירוני.. תתפלאי כמה רמזורים מורידים לזמן ממוצע של נסיעה.. ועוד הייתי נדיב עם 40, זה פחות)… יוצא קרוב ל400 שעות נסיעה ברכב, שבתחבורה ציבורית זה בערךלפי 2 זמן מאשר נסיעה ברכב פרטי, אז נגיד 800 שעות של תחבורה ציבורית בשנה… יוצא הבדל של 400 שעות בשנה! יותר משעה ביום! ואם נוציא את שישבת זה יוצא קרוב לשעתיים ביום!

    ברור שזאת לא השוואה מדוייקת אבל אני מקווה שהעקרון הוא ברור…

    • השבלול

      ולא החשבתי בכלל "זמן המתנה לתחבורה ציבורית" שזה עוד פקטור של זמן… התייחסתי רק לזמן נסיעה….
      עם אוטו פרטי אין זמן המתנה, עם תחבורה ציבורית יש, והרבה… אי אפשר להיות ספונטי כי את תלוייה בלו"ז של התחבורה הציבורית… הזמן שלך לבילויים/סידורים מוגבל…

      יש עוד הרבה, אני כותב בפרקים 🙂

      אגב לגבי שישישבת, ארוחת שישי יכולה גם להיות ארוחת שבת.. את לא אוהבת לאכול ארוחות שישי ושבת עם המשפחה/חברים? אם הם גרים בעיר אחרת איך מגיעים?
      לגבי אמצע שבוע כבר כתבתי, לא לכולם יש זמן אליך כי הבן אדם ה"ממוצע" עסוק בעבודה…

      אגב גם אני ב"פנסיה" מבחירה… אמנם זמנית, אבל עדיין…
      הזמן ששורפים בתחבורה ציבורית (שלא לדבר על התנאים והאנשים והריח והגועל) עולה על דברים שהם הרבה יותר חשובים מכסף…

      • כן, וכמה זמן היה חוסך לי מטוס פרטי? לכאורה – המון. הייתי מגיעה מ-X ל-Y בצ'יק. אבל בשקלול השנים שהייתי צריכה לעבוד כדי לממן את המפלצת המעופפת — היית מגלה שזה מטוס איטי, איטי מאוד.

        בוא נסה לחשב לי כמה "זמן" חוסך לך כלי תחבורה, שכדי לממן אותו אתה צריך למכור 8 שעות * 22 ימי עבודה בחודש * 3 חודשים. אני בטוחה שתגלה שבשקלול הזמן האבוד, המהירות הממוצעת של הרכב האהוב שלך לא עולה על 10 קמ"ש.

        • השבלול

          זה תלוי במשכורת של הבן אדם…
          אם אדם מרוויח 75-100 שקל בשעה (הייטקיסט מתחיל או כלכלן ממוצע), אז 400 שעות בשנה זה 40 אלף שקל, שזה הרבה יותר מההוצאה על הרכב…
          ולאנשים האלה כן שווה להחזיק רכב..
          ההכללות שאת עושה לא מדוייקות בכלל ואת מנסה לסובב את כל העולם רק כדי שזה יתאים לתפיסה שלך של לחיות הכי בזול שאפשר בכל מחיר

          • 1. רוב האנשים שעובדים כשכירים בהייטק או ככלכלנים, לא מקבלים שכר עבור שעה נוספת.
            שעות הנסיעה באות על חשבון הזמן הפנוי, שהערך שלו סוביקטיבי לחלוטין.

            2. גם אם היית מקבל שעות נוספות, 100 ש"ח בברוטו כשעה נוספת, לא שווה ל-100 ש"ח בנטו. אולי 60 ש"ח.

  49. כאשר הרכב מהווה רבע מההוצאה וכדי לאפשר החזקתו בלבד מהכנסה פאסיבית נדרש הון של 1104033 ש"ח, אזי כדי לממן את המחיה כולה מהכנסה פאסיבית ולהיפטר מהאילוץ לעבוד כדי להתקיים נדרש לחסוך 4416132 ש"ח, נכון ליוקר המחיה של היום. 90% מאזרחי ישראל לא יגיעו לעולם לסכום זה (במונחי 2014), אפילו כולל שווי נכסים.

  50. איש (3718 )

    אחזור על מספר דברים מדברי החוכמה שנכתבו פה:

    1. אופניים חשמליות – המצאת המאה, לפחות עד שהמחוקק יאסור אותם (המחוברים לא מרויחים עליהם מס דלק, ביטוחים וכו')

    2. לגור בשכונה זולה באזור המרכז זה פגז למי שאין ילדים. כל השרותים בהישג יד במחיר סביר. תח"צ טובה וכו'. הבעיה היא כשיש ילדים ואז אינך רוצה שיגדלו בשכונה.

    3. שכירת רכב פשוט זה 90 שקל ליום. פתרון אדיר לחסכנים ומחושבים שלא צריכים רכב יומיום.

    4. למשפחה כדאי להחזיק רכב אחד ולתמרן איתו כמו סידור עבודה בקיבוץ. אם יוצאים לעבודה בבוקר אפשר להקפיץ בן הזוג לתחנה וכו'. לשבתות מספיק רכב אחד למשפחה. לבלת"מים אפשר לשכור רכב, או לעשות גיבוי עם שכנים או משפחה. ככה מקבלים רכב אחד עם ניצולת גבוהה , בניגוד למצב של שני רכבים עם ניצולת נמוכה (רכב שני משפחתי בדרך כלל עומד בשבתות)

    "חיסכו ואימצו" 🙂

  51. הסטודנט העני

    אהלן סולידית,
    אני בן 23 וקורא את הבלוג שלך כבר מספר חודשים.
    בקצרה, אני מסכים עם תפיסת החיים נוגדת השופוני שאת דוגלת בה. מעולם לא התלהבתי ממותגים, מכוניות מפוארות וכו' (אולי רק קצת….).
    מה שרציתי לשאול אותך זה מה את חושבת על מעבר לחו"ל לצרכי חיסכון. כלומר, בחור צעיר בגילי שיש לו את האופציה לעבוד בעבודה מסודרת (לא עגלות ודומותיהן) במקום בו ההוצאה תהיה קטנה בהרבה למספר שנים.
    יש לציין שזה מעבר למספר שנים בלבד ואין סיכוי שאעבור לגור במדינה אחרת למשך כל חיי (מטעמים רבים- גם ציוניים).
    אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

  52. אחד שיודע

    היי דורין
    אני קורא די ותיק של הבלוג, כנראה בין הראשונים
    בגישה שלך, עבודה היא סיוט ויש להימנע ממנה בכל מחיר כמעט, גם במחיר של הורדה דרסטית באיכות החיים. זאת לא טענה חדשה כלפייך, והתשובה הסטנדרטית שלך היא ש "רוב האנשים סובלים בעבודה ואני פונה אליהם, המיעוט שנהנה שיבושם לו".
    רוב האנשים אכן סובלים בעבודה (אני לא אחד מהם אגב), ולרובם גם אין ממש יכולת להחליף אותה.
    השאלה שלי היא כזאת – האם עלה בדעתך שאולי הבעיה היא לא בעצם הצורך לעבוד, אלא בבחירת המקצוע אותו את בחרת? כלכלה, אם חושבים על זה, הוא מקצוע עם ערך חברתי שואף לאפס, הרגשת סיפוק עצמי כמעט שלא קיימת, וגם מאוד מונוטוני. יש לי לפעמים הרגשה שבפוסטים שלך את יוצאת מנקודת הנחה שכל העבודות הם כאלה, ואת באופן אישי לא תוכלי להנות בשום עבודה באשר היא. האם יצא לך לחשוב על זה פעם – שעם בחירה אחרת, אולי חכמה יותר של מקצוע היית יכולה גם להגיע למצב שבו את עובדת במשהו שאת אשכרה נהנת בו, וגם מנהלת סגנון חיים עם פחות אילוצים ופשרות (אל תתמקדי בויכוח על הפשרות, זה קל מידי)

    • מה אתה מגדיר כעבודה — פעילות שיש בצידה שכר? פעילות שמניבה תועלת / ערך? פעילות שהיא שתיהן יחד? פעילות שהיא לא זה ולא זה?

      ובמשתמע — האם כתיבת הבלוג הזה היא עבודה? האם נסיעה באופניים ממקום X למקום Y היא עבודה? האם התנדבות עם זקנים ללא תמורה היא עבודה? האם פשטידת הטונה שהכנתי היום היא עבודה?

      נדמה לי שאנשים חושבים על עבודה במונחים מאוד חדגוניים, קרי, המסלול הקרייריסטי שרובנו מוכשרים לקראתו מגיל 5. אני לא חושבת שעבודה לכשעצמה היא סיוט. אני כן חושבת שהמודל הנפוץ, שמחייב אנשים "לעבוד" בעל כורחם (שאחרת לא יוכלו לקנות את הדברים שהם חייביייייים) — הוא בהחלט סיוט. אפילו אם אדם מאוד אוהב את עבודתו — בסופו של דבר, הוא עובד כי הוא חייב. וזה בהחלט נשמע לי כמו סיוט. מנגד, אם הוא עושה מה שהוא אוהב אחרי שהוא כבר הגיע לעצמאות כלכלית — או אז, אין לי שום בעיה עם זה.

      תראה את ג'ייקוב פיסקר עצמו — הוא הגיע לעצמאות כלכלית ,פרש מהעבודה המשעממת שלו באוניברסיטה, ועכשיו חזר מבחירתו החופשית לעבוד כסוחר כמותי — כי זה מעניין אותו. בעיני זה נהדר.

      מעבר לכך — אני מסכימה איתך שכלכלה היא מקצוע עם תרומה חברתית נמוכה מאוד. אני מרגישה שתרומתי לאנושות בבלוג הזה משמעותית יותר מכל מה שעשיתי בחיי הקודמים — בין היתר, כי אני עושה זאת מבחירה, וההכנסה (הזעומה) שאני מקבלת היא בונוס, ולא העיקר.

  53. אחד שיודע

    כשאני כותב עבודה אני מתכוון עבודה במובן שבו רוב האנשים תופסים אותה. משרה עם מסגרת שעות כלשהי, שבה אתה מקבל שכר בסופו של חודש (או יום) בתמורה לתפוקה שאתה מייצר (או עצם נוכחותך שם, במקרה של שכירים מסוימים). פחות חשוב אם זה מתבצע כעצמאי, שכיר, בעל חברה, פרילנסר או כל מה שביניהם. מה שחשוב שזה עיסוק אחד מרכזי שמהווה את מקור פרנסתך.

    עכשיו, לא ממש ענית על השאלה – תניחי לרגע, שהיית בוחרת יותר נכון ומוצאת עבודה (במסגרת ההגדרה הנל של מה זה עבודה), שבה את יכולה להרוויח נגיד 6-7 אלף ש"ח בחצי משרה בשעות נוחות וגמישות. הדבר כנראה היה משאיר מספיק זמן פנוי לפעולות אחרות ולסיפוק צרכייך החומריים הצנועים למדי.
    האם את לא חושבת, שבהינתן הנ"ל, החיים שלך היו הרבה יותר פשוטים ו"רגילים" נקרא לזה ככה, במידה כזאת, שהצורך בקיצוניות כה רבה בתחומים רבים בחייך (אני קורה לזה פשרות אבל את לא חייבת להסכים) היה פשוט מתבטל?

    • אחד שיודע, אני מחבבת את הגישה שלך.
      אני הייתי מוסיפה ומקשה על הסולידית.
      את מהללת את הסגפנות ויתרונותיה לחישול הרוח.. אבל אם מחר בעל הבית שלך היה מתקין לכם דוד שמש און דה האוס – האם עדיין היית מתקלחת במים קרים?
      אם דודה שלך הייתה מזמינה אותך לארוחה אצל רושפלד – היא הייתה אומרת "לא תודה" אני מעדיפה לאכול עדשים?
      אם מציעים לך טרמפ לאנשהו, את תגידי "עזבו, אני כבר אגיע באופניים?".

      ולגבי ההכרח להישאר בעבודה שאתה לא אוהב..
      הגישה שלי היא שבנאדם צריך פאקיו מאני במידה שתאפשר לו לשרוד עד מציאת העבודה הבאה, ואת ההבנה שאפשר לחיות טוב (ואפילו טיפה לחסוך) גם משכר מינימום (לא עלינו).
      ברגע שאתה במקום הזה – אתה כבר לא חייב לעבוד בעבודה שאתה לא אוהב, אבל גם לא חייב לפרוש.

    • אני נתקל המון באנשים כמוך, שברגע שמשהו נראה להם קיצוני הם ישר מנסים להחזיר אותו למקום שנוח להם, לנורמה.

      זה מיותר, זה לא המצב הנתון, וזה בערך כמו שאני אשאל אותך, אם היית מקבל עכשיו 10K בחודש מלשבת בבית ולעשות מה שאתה בוחר לעשות, האם עדיין היית הולך לחפש עבודה? או שהיית רותם את הזמן שלך לדברים שאתה באמת רוצה, בעבודה שאתה באמת נהנה בה?

  54. היי סולידית, אני מודה שהנושא הבא הוא קצת אופ-טופיק לכן אקל עלייך ואציין שאני מחזק את
    ידיו ועצותיו של איש(3718) ובמהלך השנה האחרונה אני שוקל עם עצמי את אפשרות מספר 4.

    אז לעניינו : כל דיקטטורה נאורה ראויה שתהיה לה אופוזיציה נאורה.
    אני חושב שלכל הדעות הגברת שולה מעפולה הוכיחה שהיא ראויה לתפקיד ראשת האופציה הנאורה.
    מאחר ומוסר העבודה של הגברת גבוה- תמשיך שולה להחזיק במשרד בקרת הפנים וכן יתווסף
    תחת אחריותה משרד ההגירה למגיבים חדשים בו תוכל לטפל בהם בלי בג"ץ ובלי בצלם.

    • אם חלקיכם מרגיש שהוא היה כבר בסיפור הזה ,שלום בטח לא ייצא מתהליך כזה וכל מה שניתן
      לשאוף אליו הוא ניהול הסכסוך עם מגיבי האופוזיציה אז אני איתכם.
      לאילו מיכם שהיה דזה-וו אז אני מזכיר לכם שבמטריקס אין באמת דזה-וו והיא מתקנת את עצמה אז
      רוצו מהר לתא הטלפון הקרוב ( לא מצאתם – תודו לסטיב ג'ובס בעוד הסוכן סמית עושה ממכם קציצות).

      אחזור בערך לטופיק עם אנקדוטה קטנה : בבוקר תפס אותי ילדה החמוד של השכנה הנחמדה( היא באמת היחידה שבאמת נחמדה ) ושאל אותי לאן אני רוכב על אופני.
      עניתי : לבריכה.
      השכנה הסבירה לו שאני הולך לעשות כושר.

      אז זהו: אני לא הולך לעשות כושר ולא בטיח. אני עושה את הדבר כשלעצמו ולא בשביל איזשהו דבר!
      אם למשל הסולידית הייתה רוצה שאפסיק להגיב היא הייתה צריכה לשלם בעד תגובה ואז בשל מצב האי-זרימה
      לא היה יוצא דבר.

      שבוע טוב
      ושנה טובה.

  55. רכב פרטי קונה חירות, במובנה הבסיסי ביותר. אני מאד בעד חסכון ובעד תחבורה ציבורית, אבל אם אתה רוצה להגיע למקומות שאתה בוחר בזמן שאתה בוחר, ולא להיות כפוף לאילוצים חיצוניים (השבת היא רק אחד מהם) רכב פרטי מקל עליך לאין שיעור.

  56. >> רוב הנהגים שאני מכירה הם מהסוג ש"מתקדם לרכב חדש" מדי שנתיים ותלוי בו כדי להגיע לכל יעד במרחק של 500 מטר ומעלה. אנשים כאלה ישלמו אפילו יותר.

    לא יודע את מי את מכירה. הנהג הישראלי הממוצע רחוק מאד מהתיאור הזה. הוא אינו קונה רכב חדש כל שנתיים, ומכניס מידה רבה של שיקול כלכלי (כגון – שמירת הערך של הרכב לאורך שנים) בבחירת הרכב ובשימוש בו.

    • הנהג הישראלי עונה מאוד על התיאור הנ"ל. אולי לא מחליפים כל שנתיים, בגלל חוסר כסף, אבל בהחלט תלויים ברכב בכדי להגיע לכל יעד במרחק של 500 מטר ומעלה.

  57. אני איפשהו באמצע – קטנוע שחדש עלה כ-9,000 שח. ביטוח ב-2500 שח שנתית.
    סעיף נסיעות במקום עבודתי מכסה את ההוצאה החודשית של הדלק ונכון לעכשיו – עלות לקילומטר עומדת על 1.4 שח לקילומטר.
    אני מתכוון להחזיק בו עוד 3~5 שנים כך שהעלות תרד עד ל-1 שח לקילומטר.

  58. אני קורא הרבה את הבלוגים שלך ולומד מהם. פה לדעתי, את קצת הסתבכת עם המספרים, ואני לא מסכים עם הניתוח שלך.
    ככה אני רואה את הדברים: אם אדם מרוויח 10 אלף נטו בחודש, ומוציא אלפיים על מכונית, זה אומר שחמישית
    משעות העבודה שלו הולכות על הרכב. אם הוא עובד 9 שעות ביום, בערך 2 שעות מבוזבזות על הרכב.
    אם נסיעה ברכב לעבודה לוקחת חצי שעה, ובתחבורה ציבורית שעה, זה אומר שהוא צריך להשקיע עוד שעה ביום,
    אם יסע בתחבורה ציבורית, לעומת רכב. (ולא תמיד אפשר לגור במרחק 10 דקות נסיעה באופניים מהעבודה)
    עכשיו השאלה פשוטה: מה עדיף שעה בתחבורה ציבורית או שעתיים בעבודה? רוב האנשים יגידו שעתיים בעבודה,
    כי רובם לא כורי פחם או מקרצפי רצפות. אנשים מעדיפים לשבת שעתיים במזגן ליד המחשב בעבודה, מאשר להגרר
    שעה בתחבורה ציבורית. ומה אם האדם מרוויח רק 5 אלף בחודש? אז הוא באמת יסע בתחבורה ציבורית.
    לא הגיוני?

    • איש (3718 )

      זה לא שעתיים בעבודה מול שעה באוטובוס. אלו שעתיים בעבודה בהם אתה לא שולט על זמנך, מול שעה באוטובוס שם אתה כן שולט על זמנך (במגבלות הסיטואציה), יכול לקרוא חומר כרצונך, לגלוש באינטרנט כרצונך, או כל דבר אחר שמתאים לפעילות בישיבה (ואגב, באוטובוסים היום יש מזגנים).
      חלק גדול מהתואר השני שלי עשיתי באוטובוס 🙂

      נכון שיש משרות שם אתה יכול לקרוא חומר פרטי בזמן העבודה במשך מספר שעות, אך אלו בדרך כלל לא משרות בכירות או מתגמלות במיוחד.

      • איש , אתה ידוע שאני איתך אך לעיתים יש להיות ריאליים.
        ראה סעיף 4 שלך לעיל: "לבלת"מים אפשר לשכור רכב, או לעשות גיבוי עם שכנים או משפחה."
        אצלי הגיבוי המשפחתי תלוי בחמתי ומטעמי נוחות אעדיף לעבוד
        במכרות הפחם של דא"עש שלפני שאמכור את רכבי.

        אני באמת חשבתי לקחת כמה ימי חופשה מתגובות.
        זה כנראה לא יסתדר ולקראת השנה החדשה כנראה ארשם לקורס
        "מגיבים אנונימיים".

      • איש, סליחה שאני ככה מפריע באמצא החג אבל ברשותיך אמשיך לפרט טענותיי
        באשר לאותו סעיף 4 לעיל:
        להשקפתי ולניסיוני (לא ממליץ לאף אחד וגו'…) – אשר לשכנים : "הזול הוא היקר והיקר הוא הזול(ת)" …. זה מתחיל בקארפול תמים ונגמר בזה שאתה מקבל הצגת היעלבות על סירוביך
        לעזור בקישוט מסיבת יום ההולדת של הסבתא-רבא החורגת זלדא תיבדל לחיים ארוכים.

        • איש (3718 )

          גיא,

          לגבי נושא הלימודים בזמן נסיעה באוטובוס, אצלי זה קרה בפועל (לפני הרבה שנים). היה לנו רכב שאשתי השתמשה בו, ואילו אני השתמשתי בתחבורה צבורית לנסיעה הלוך ושוב לעבודה. זה נתן לי שעתיים ביום בשקט ללא לחצים ועם יכולת לקרוא מה שבא לי…
          לגבי CARPOOL , במקרה שלי בכל מקרה אני מקבל פרצופים אם אני לא עוזר לסבתא זלדה, אז לפחות נהנה מזה…
          בכל מקרה, זה ממש לא הכרחי, תמיד אפשר לשכור רכב או לקחת מונית במקרה של בלת"מים היסטריים ,בהם האוטו היחיד תפוס, ושמנסיוני הם די נדירים. האמת שאני מעדיף את זה, אבל אז אני מקבל מבטים מאשימים הפוכים ("מה קרה, האוטו שלנו לא מספיק טוב עבורך שאתה שוכר רכב …??")

          • איש ,

            מקבל את הערותיך ומזדהה עם השאר.

            בנוסף אני מציע אפשרות לקהל הקוראים לאמץ את "דוקטרינת גיא"
            שמפוזרת אמנם טיפין טיפין לאורך הבלוג אך בבסיסה טוענת
            שהקיום רווי בסכסוכים לא פטורים וה"חכם" שואף לנהל אותם ולא לפתור אותם.
            אני חושב שאלוהים התחיל בזה כשהבין שסכסוך פתור הוא משעמם והוא בסך
            הכל רצה קצת לשחק.

  59. ערב ראש השנה נולדה לי נכדה !
    שם נתנו לה הוריה (שלא מכירים את הבלוג של הסולידית) – דורין.
    קשה לתאר במילים את ההצפה הרגשית שאירוע זה גורם.
    ואני, קורא נאמן של הבלוג ומשתדל לממש את תכניו, שולח ברכת שנה טובה
    ומימוש כל החלומות לדורין של הבלוג.
    תודה על כל המאמצים שאת משקיעה בפריסת הדברים שאת מאמינה בהם
    לבחירתם החופשית של הקוראים.

    אלישע

  60. נקלעתי לכאן במקרה, בטוח שעוד אחזור. לא בטוח איך אני מרגיש לגבי הסגנון שאימצת לעצמך – ככל הנראה תערובת משונה של פרגון, קנאה, תמיהה, כבוד ודחייה. לחלק מאוד התחברתי וחלק פחות, וזה כשלעצמו מאוד מעניין.
    אני מניח שאת כל זה כבר שמעת בעבר, וכל זה לא מחדש לך דבר. אבל בכל מקרה הרגשתי צריך לכתוב כאן – סחטיין על הבלוג ועל הכתיבה המרתקת שלך. בהצלחה.

  61. למען האמת אצל חלק מהאנשים הרכב דווקא חוסך כסף ודי הרבה אפילו.

    אצלנו נגיד קניית הרכב באה נטו משיקולים כלכליים.
    הרכב, ביחס לתחבורה הציבורית וביחס לעוד מקומות בהם הוא משמש לנו (נסיעה לסופר יותר זול, חיסכון עלות משלוח הקניות, נסיעות רחוקות שיוצאות לנו בעלות זולה יותר ועוד) חוסך לנו אחרי כל הקיזוזים בסביבות 300-400 שקל לחודש שהם 3600-4800 שקל יותר בשנה בדרך לעצמאות הכלכלית שלנו + אנחנו לא תלויים בתחבורה הציבורית שתחליט אם בא לה לבוא בזמן, שתגביל אותנו בשעות הגעה, שתסכן את החיים שלנו (אני יותר סומך על עצמי בתור נהג בטיחותי מאשר נהגיה האוטובוס הפסיכופטים שמסתובבעם היום בכביש) וגם לא צריכים להיות דחוסים עם עוד כל מיני אנשים מפוקפקים באמצע האוטובוס, גם אין סיכוי לאבד משהו בנסעיה ועוד ועוד ועוד…

    אני לא אומר שאת לא צודקת סולידית, אני רק אומר שרכב נכון בחיים ספציפים מסוימים ועם מספיק יצירתיות, רכב יכול דווקא לקדם לעצמאות נפשית וכלכלית.

  62. לצערי במקרה שלי זה לא רלוונטי, הייתי מת למכור את הרכב אבל לצערי אחוז לא מבוטל מבנות ישראל לא נמשכות לבחור נטול רכב.

    יתרה מזאת סיבה משנית להחזקת הרכב היא תחושת החופש שהוא מקנה, אני נמשל גר בנתניה ויש לי חברים בת"א, אם חבר קורא לי לבוא אליו בשבת לראות סרט, אני יכול לבוא אליו במונית שירות לת"א תחנה מרכזית ומשם לקחת ספיישל אבל שני כיוונים זה יוצא גם הרבה זמן וגם יקר, אז אם לא היה לי רכב נראה לי שהייתי מוותר על הבילוי.
    בכלל אם בא פתאום לנסוע לאיזה מקום בספונטניות אני יכול לעשות זאת ללא בעיות וללא תכנונים.

    בגלל שתי הסיבות הנ"ל אני נאלץ להחזיק רכב, אבל אני מסכים איתך שזו חתיכת הוצאה ומעכב משמעותית או בכלל מבטל את היכולת להגיע לעצמאות כלכלית.

    • אם אתה צריך רכב כדי להרשים בחורה… זו סיבה טובה לפסול את אותה בחורה, לא? 🙂 הצעד הפיננסי ההרסני ביותר שאדם יכול לעשות היא להתחתן עם בן / בת זוג בזבזן… בעצם, הגירושין מאותו אדם עלולים להיות אפילו הרסניים עוד יותר ..
      אני משתעשעת ברעיון להרחיב את האתר הזה לנישת ההיכרויות… גולשים כאן לא מעט אנשים (משני המינים) עם אינטרסים דומים …

      • מחזיראור

        זה רעיון מעולה!

        (רק שלא יזמינו אותך בסוף לחתונה שלהם.. )

        • אקוח, אקוח קחחחח…למי שחשב להזמין
          אני חולה בכל התאריכים.

  63. הסולידית
    לא הייתי מחזיק רכב יקר או יותר מרכב אחד במשפחה אך יש לי הסתייגויות מההצעות שלך:
    בעיר גדולה אין בעיה להסתדר בלי רכב, אבל לא ניתן לעשות זאת במקומות רחוקים יותר שאין בהם תחבורה ציבורית נורמלית, למרות שרבים נאלצים לותר על רכב במקומות אלו מאילוצים כספיים. ולא תתני להחלטה על רכב לקבוע לך היכן לגור
    החשבון שלך לגבי ההוצאה על רכב נכון לגבי אדם בודד אך תחשבי על משפחה עם מספר ילדים – נסיעה באוטובוס עולה יותר מנסיעה ברכב (כולל ההוצאות הקבועות)
    אם מארגנים POOL היכן שאפשר החשבון משתנה עוד יותר
    לגבי ההוצאה האם את משלמת על שכר דירה פחות מהרכב ?- הרכב במיוחד אם הוא לא חדש ויוקרתי הוא הוצאה כבדה אך לא ההוצאה הכבדה ביותר..
    דווקא במקומות רחוקים אפשר להוריד את ההוצאה על דיור על חשבון ההוצאה על רכב.

  64. אסופת הפסיכופטים שחולקת איתך את הכביש זה כלום לעומת אסופת הפסיכופטים שחולקת איתך את הרחוב והתחב"צ בארץ, לא משנה באיזו שעה של היום. הרכב מבחינתי זה גורם מבודד (רחוק מלהיות מספיק, אבל עדיין יותר טוב מכלום) ביני לבין האוכלוסיה המקומית, זיהום האוויר, והרעש, ולכן חיוני לשלמות הנפשית שלי. מכבדת מאוד את ההחלטה לוותר על הרכב, הלוואי שזה היה אפשרי בשבילי, אבל אני לא מצליחה לפתח עור עבה מספיק בשביל זה.

  65. אז פסלת 95% מהמין הנשי, הקטנת את סיכוייך אהבה (שמראש לא היו מזהירים) פי 20 ונשארת בודד ואומלל, אבל העיקר שאתה יכול לשבת בבית ולדבר עם הקיר במקום להיות תקוע במשרד עם אנשים שיש להם כל מיני דרישות ורצונות.

  66. עמוס מהמרכז

    אהבתי את הקונטקסט של המאמר. כול הכבוד.
    בעניין הרכב, זאת תמורה מול מחיר כמו כול דבר, האם שווה לשלם 100 שקל ביום על רכב?
    נניח ש100 שקל אלה שעתיים עבודה וזה מעריך את הנסיעות בתחבצ בשעתיים.
    אז השאלה משתנה, מה אתם מעדיפים: לעבוד או לנסוע בתחבצ שעתיים?
    חוץ מזה יש כאלה שגרים במקומות ללא תחבצ וזה מצמצם להם במחיר דיור ומעלה להם עלות תחבורה… הכול זה חשבון.

    נניח, אני יכול לזרוק קרוואן במשק של ההורים שלי או של ארוסתי, נתקיים מ5000 בחודש באופן בזבזני עם רכב וזה מגיע להוצאות שלך ללא רכב.

    לי חשוב שתהיה לי את האפשרות לפרוש בכול שלב. ובאותו זמן היה לי מספיק הון שגם לילדי תהיה חירות כלכלית.
    משמע שווי של 13 מיליון שקל.
    כשאתה רווק 2 מיליון מביא אותך לאותו מצב ואז זה אכן פשוט… למען האמת הנקודת פתיחה של הרבה אנשים היא כבר שם.( כול המושבניקים במרכז, בנים של הדורות הותיקים מ1900, בנים של עובדי מדינה ותיקים וכו).

  67. אני פשוט חושב שאת מדהימה! יישר כח!

  68. העלות של החזקת רכב יכולה להיות הרבה יותר נמוכה מהממוצע של חברת חשב.

    אפשר לקנות היום רכב קטן במצב סביר ב-30 אלף ש"ח.
    ירידת הערך השנתית של רכב כזה היא לא יותר מ- 5,000 ש"ח.

    עלויות שנתיות:
    ביטוח = 3,000 ש"ח
    טיפולים וחלפים = 2,000 ש"ח
    אגרה = 1,000 ש"ח
    סה"כ 6,000 ש"ח

    עלויות חודשיות:
    דלק = תלוי בכמה אתם נוסעים ובצריכת הדלק. נניח 600 לחודש, שזה לפי נסיעה של 1,200 ק"מ בחודש.

    סה"כ עלות שנתית:
    ירידת ערך = 5,000
    שנתיות = 6,000
    דלק = 600 כפול 12
    סה"כ 18,000 לשנה (נעגל)

    לדעתי אם ממש רוצים לחסוך אפשר גם להחזיק אוטו ישן בעלות שנתית של 12,000 ש"ח, כולל הכל.

  69. דאודורנט

    יש חיסרון אחד משמעותי להליכה או רכיבה: קיץ

    לא בא לי להיות מסריח בכל מקום שאליו אני הולך, וברוב המקומות שאליהם אני הולך אין מקלחת זמינה עבורי

    אפילו בחורף בישראל זה לא כיף להזיע, אז בטח שלא בקיץ.

    איך הייתם פותרים את זה?

  70. אני מצטער, אבל 33,000 הוא סכום אסטרונומי להוצאות רכב בשנה.
    אצלי (רכב עם יכולות דומות למה שמוצע בכתבה) הוצאות דלק חודשיות: 400 ש״ח (מקסימום), ביטוח: 1500, טסט + הכנה: 500, טיפול 10000 שנתי: 2000 (בהגזמה), הוצאות שטיפה ואביזרים: 200 בשנה, סה״כ: 9000 ש״ח. ואת כל הפרמטרים לקחתי בהגזמה ולשיאם. כלומר בתכלס ההוצאה השנתית היא נמוכה בהרבה, ועומדת על 7000 פלוס מינוס.
    אכן הוצאה ניכרת, אבל בסופו של דבר זה כמעט חמישית מההוצאה שטוענת הסולידית.

    • פלוס ירידת ערך של 3000 ש״ח בערך. עדיין משמעותית פחות ממה שכתוב.

  71. "ובכן, כעבור 5 שנים הסכום יצטבר ל 234,436.88"

    לא הבנתי משהו.. איך השקעה של 33,121 ש"ח בשנה בתוספת ריבית 5% שנתית תהפוך תוך 5 שנים לסכום הנ"ל?

  72. אולי כבר כתבו את זה בתגובות מעלי, אבל איך הכתבה הזו יכולה להתאים למי שגר מחוץ למרכזים עירוניים בגבולות חדרה-גדרה?
    נסי לגור ביישוב בעמק יזרעאל, אזור הכנרת, הגליל העליון או המערבי, או חבל לכיש, צאלים, שדה בוקר, עמק האלה, הערבה. או אפילו בעמק חפר או המושבים שבין רחובות למודיעין. רוב המדינה מחייבת שימוש ברכב, במיוחד כשיש ילדים.
    אני גר בגליל המערבי. עובד במרחק הליכה מהבית ועדיין – חינוך לילדים במרחק 20 דקות נסיעה, רבע שעה ברכב לעיר הקרובה, 25 דקות למרכז רפואי סביר (שלא לדבר על שירותי בריאות מתקדמים שהם במרחק 40 דקות ומעלה), ללימודים נוסע 50 דקות. אוטובוס מגיע לישוב 4 פעמים ביום. משפחה עם ילדים לא מסתדרת בלי 2 מכוניות. אצלנו ביישוב אנחנו מחזיקים במשותף רכבי ליסינג עם סידור נסיעות ותשלום על שימוש לפי קילומטרים שחוסך לרוב האנשים את הצורך ברכב שני צמוד, אבל בלי רכב אחד לפחות אי אפשר להסתדר.
    אז מה, נארוז כולנו ונעבור למרכז?

  73. אפשר גם להחזיק רכב בצורה סולידית…
    יש לי שני רכבים ששניהם יחד עלו פחות מ-20,000 ש"ח. אחד קטן, חסכוני ומונע בגז- ובו אנחנו עושים את רוב הנסיעות שלנו. השני רכב גדול שמאפשר לקחת את כל המשפחה (אנחנו 6 נפשות).
    אני מוציאה בחודש בערך 1,500 ש"ח על דלק, פלוס ביטוחים-תיקונים-טסטים זה יוצא משהו כמו 2,000 ש"ח בחודש.
    אבל הרכבים האלו מאפשרים לי לגור במקום מרוחק (ולשאוף אוויר נקי זה טוב לבריאות לא פחות מהליכה), לחיות בבית גדול עם גינה, ועדיין לחסוך יותר מ-3,000 ש"ח על שכירות לעומת בית במקום שיש בו הכל במרחק הליכה.
    הרכב הגדול גם איפשר לי, למשל, לרהט את הבית בעזרת 'אגורה' ו'יד2', הרכב מאפשר לי לקנות יותר בזול, ולעבוד בעבודה שלי- שמשמחת אותי ועושה לי טוב (ודורשת נסיעות בכל הארץ).

    בקיצור- כמו תמיד- העקרון עצמו נכון, אבל ניתן לחיות לפיו במגוון דרכים.

השאר תגובה