מה כבר ביקשתי? - הסולידית
בית » חיים פשוטים » מה כבר ביקשתי?

מה כבר ביקשתי?

"איפה האחריות הכלכלית שלי?" שואל רענן שקד בטורו האחרון ב"שבעה ימים" (ע' 24, 19/12/14), מעין וריאציה קלילה ומרוככת יותר של הרשומה הוויראלית-פורנוגרפית "אני עני" הזכורה מלפני מספר חודשים.

גם הפעם, מדובר במונולוג חושפני של גבר בשנות הארבעים לחייו, המספר על אובדן עצמאותו, על תלותו המוחלטת באחר (משלם המשכורת, במקרה זה), ועל הרגע בו למד, כך פתאום, שהוא "גמור" מבחינה כלכלית — בעבר, בהווה ובעתיד.

בשונה מ"אני עני", שקד מבין, לכאורה, את הקשר הסיבתי בין הבחירה לנהל סגנון חיים ממונף לבין התוצאה העגומה אליה נקלע, ואף לוקח עליה אחריות.

אבל זו רק מראית עין: טענתו המרכזית של הכותב היא כי מצבו הנוכחי לא נובע מהיותו צרכן כפייתי, אלא פשוט מפני שרצה לעצמו חיים "סטנדרטיים", "הגיוניים", והמהדרין יוסיפו — נורמליים.

כך, בשם השאיפה לנורמליות, הוא ויתר על הגמישות שבחיי השכירות ורכש דירה (ממונפת) בתל-אביב, אף שזו ממוקמת כ-60 קילומטרים ממה שמסתמן כמקום עבודתה של אשתו בנווה אילן. מצב זה, כמובן, תובע ממנו להחזיק רכב פרטי, שבתורו רק טורף עוד מזומנים, ובכך מעצים אף יותר את תלותו בתלוש המשכורת.

את מעט ההכנסה הפנויה שנותרה לו הוא מבזבז על צעצועים לילדיו (שכן לדידו זה חשוב יותר מלחסוך עבורם לטווח ארוך), ומקנח במנה הגונה של טלוויזיה בכבלים — כי הדבר היחיד שהמוח יכול לספוג בשארית הזמן הפנוי הוא מנה הגונה של בידור פסיבי ומנוון. עזבו אותו מהשקעות או רכישת ידע פיננסי — בזה, לדבריו, הוא לא מבין.

ברור לו, לכותב, שיש כאן בעיה, ושהוא זקוק לעזרה. אך "עוגני הנורמליות" שהטיל כבדים כל כך, עד שכל שינוי נראה לו כעת לחלוטין בלתי אפשרי.

גם אם ירצה, לא יהיה לו מאיפה לקצץ מבלי שיאבד את תווית ה"נורמלי" שהוא מקדש כל כך. לנסוע באוטובוס לעבודה? חריג. לעבור לדירה קטנה יותר? חריג. להיות היחיד בלי טלוויזיה? חריג. מבחינתו, הוא עשה כל שיכל — בטווח הצר ששאיפותיו המעמדיות מאפשרות לו להשתנות, כמובן. כל היתר הוא בידי "המערכת" ובאחריותה הישירה.

נדמה לי שזו הסיבה המרכזית לשלילה המוחלטת של הפתרון המוצג בבלוג הזה.

וכך הוא כותב על "הסולידית":

"...בעיקר ממליץ לנו הבלוג להפסיק להאשים במצבנו הנוכחי את טייקוני המזון והגז, ברוני הנדל"ן, קרטלי הבנקים והתקשורת, השיטה הריכוזית והבוזזת, מע"מ ה-18 אחוז, מיסוי הרכב השערורייתי, או בקיצור, את האשמים במצבנו. אין טעם להתחיל לפרט כאן עד כמה הרעיון המגה-שמרני הזה — הפסיקו להאשים את האחראים לעונייכם, האשימו את עצמכם על שלא למדתם לחיות בעוני! — אינו באמת מעשי. וגם אין טעם, נדמה לי, לפרט למה אנשים הגיוניים – עם חיים הגיוניים, דירות הגיוניות ולפעמים אפילו ילדים במספר הגיוני — לא באמת מסוגלים להתנהל בכבוד עם 4,000 שקל בחודש."

לא.

המוטיבציה העיקרית מאחורי הבלוג הזה היא לא לטפח אידיאל עוני, סגפנות והלקאה עצמית.

הבלוג הזה נועד לטפח חוסן — בדגש מיוחד לחוסנו הפיננסי, הפסיכולוגי והפיזיולוגי של הפרט נגד איתני המערכת.

מטרתי איננה להתעלם מקיומן של כל אותן עוולות מערכתיות, כל שכן להצדיק אותן. אני מבקשת לצמצם מראש את מידת ההשפעה שלהן.

אשמתו של מעמד הביניים היא לא בכך שלא למד כיצד לחיות בעוני, אלא בכך שהוא חושף עצמו, מבחירה, להתעמרות מצדה של המערכת.

אשמתו בכך שהוא בוחר לשמש ככלי משחק בידי כל אותם קרטלים, מיסים, שיטות ומערכות, ובמו ידיו מאפשר להם להיות "אחראיים לעוניו".

אשמתו בכך שהוא מאמץ סגנון חיים שבלוני ופגיע, החושף אותו ללחצים חיצוניים ומקשה עליו להסתגל במהירות לשינויים. כך הוא מאבד אמונה ביכולתו להשתנות, ותובע את השינוי אך ורק "מלמעלה". למרבה הטרגדיה, במעשיו — וליתר דיוק, בשבתו בחיבוק ידיים — הוא רק מאדיר את כוחה של המערכת שלא לצורך.

חוסן מול עוני

אני מאמינה שהדרך האפקטיבית ביותר להתמודד עם הצרות והבעיות שהחיים מזמנים לנו היא (1) לפתור אותן בעצמנו ו-(2) להשתמש בכמה שפחות כסף.

הפילוסופיה הזו משולבת עמוקות בסגנון החיים שלי. התוצאה היא שבהשוואה לסגנון החיים הצרכנו-קרייריסטי המצוי, חיי עמידים יותר בפני לחציה השונים של המערכת.

טייקוני המזון לא מאיימים עלי, מפני שאני אוכלת כדי לחיות, לא להיפך. אני מחזיקה בביתי כמויות מזון יבש שנרכשו בסיטונאות, בהיקף שלא יבייש מכולת קטנה. את "מזווה הפלא" שלי אני ממלאת בתדירות נמוכה יחסית ורק על פי הצורך (בעיקר במוצרים שתוקפם מוגבל). אני מבשלת בעצמי, בכמויות גדולות, שמספיקות לשבוע ואף יותר, ומסתמכת בעיקר על מוצרים הנמכרים במבצע / מחירי הפסד. אני משתדלת לא לצרוך מזון מזיק (חלב, בשר אדום, ממתקים). התוצאה המצטברת היא שתקציב המזון שלי מזערי.

ברוני הנדל"ן אף הם מהווים איום זניח. אין לי שום כוונה לרכוש נדל"ן למגורים או להשקעה בעתיד הנראה לעין. סגנון החיים שלי מאפשר לי לא להיות כבולה למקום מסוים, ואף על פי שכרגע נוח לי מאוד בדירה השכורה בה אני מתגוררת, חשוב לי לשמור על האפשרות לקחת את מטלטלי המעטים ולעבור למקום אחר ברחבי הארץ בהתראה של 30 יום, בהתאם לרצוני החופשי. חוץ מספריית הבין-תחומי וחיבתי הכללית לעיר, אין שום עוגן שממסמר אותי דווקא להרצליה.

קרטל הבנקים, תופתעו לגלות, די חלש מול החזקים. למרבה האירוניה, העובדה ש"למדתי לחיות בעוני" הפכה אותי לאישה עשירה למדי במונחים ישראליים. חסכתי המון כסף. הבנקים משתוקקים שאשתמש בשירותיהם, ומוכנים לרדת נמוך מאד כדי שאעשה זאת — גם במחיר שבירת "הקרטל".

קרטל התקשורת, שלהבנתי דווקא נמצא בעיצומה של תחרות מחירים בריאה, הוא כמעט חסר חשיבות. אני כבר לא רצה על כלוב אוגר שמחייב אותי לזמינות טלפונית של 24/7 מול בוסים ולקוחות. הוסיפו לכך את העובדה שאני שונאת לדבר בטלפון (אפילו יותר מלהיפגש עם אנשים), ותבינו מדוע אין לי טלפון קווי או צורך בסמארטפון עם שיחות ללא הגבלה. טלוויזיה אין לי בכלל — לא רק בגלל המחירים הגבוהים, אלא בעיקר עקב כמויות הזמן המפלצתיות שהיא מכלה.

היופי ב"מיסי ברירה" כמו מע"מ או רכב הוא שניתן להימנע כליל מתשלומם. אין לי רכב, כי אני לא צריכה כזה, ואני קונה דברים רק אם מיציתי את כל הפתרונות האחרים ובאמת אין דרך אחרת לפתור את הבעיה. בנוסף, כעוסקת פטורה, אינני חייבת בתשלום מע"מ על הכנסותי (מהבלוג הזה, למשל). התוצאה היא שהעלאת המסים הללו משפיעה עלי פחות מאשר האדם הממוצע.

דרישה מוגזמת?

ולמרות זאת, הציטוט לעיל מדבריו של שקד גרם לי לתהות שמא אני מגזימה בדרישותי ממעמד הביניים. אולי הרעיון הזה באמת אינו מעשי, וממילא אינו מתאים ל"אנשים הגיוניים". אולי אני מבקשת יותר מדי? אולי אני צריכה לבחון מחדש את הנחות היסוד שלי?

אני טוענת, למשל, שאדם הגיוני, בריא ובעל אינטליגנציה ממוצעת, מסוגל להרוויח לפחות 7,000 ש"ח בחודש ולחסוך לפחות מחצית מהסכום. האם אני מדמיינת?

אני טוענת שאדם הגיוני מסוגל ללמוד לבשל, להתנייד ממקום למקום שלא באמצעות רכב, לגור במקום קטן וזול יותר, לקנות רק מה שהוא צריך, להתאמן באופן סדיר ולנהל את תקציביו והשקעותיו בכוחות עצמו. האם גם זו הגזמה פראית?

אני דורשת מידה מסוימת של חשיבה ביקורתית, יכולת לשחות נגד הזרם ויכולת לדבוק במטרה. היתכן שאני מביאה את הדרישה הזו לרמות הקיצון, ש"אדם הגיוני", בוגר המסלול השגרתי מגן החובה ועד למשרד הממוזג, שהתרגל כל חייו להשתלב בקבוצה ולהיות כמו כולם, פשוט אינו יכול לאמץ?

האם רק מיעוט שבמיעוט מסוגל להפיק תועלת מהבלוג הזה? או שמא הפתרון מתאים לרב האנשים — אך הרוב בוחר להתעלם ממנו מפני שהשינוי שהוא תובע פשוט "בלתי מעשי"?

שינוי הוא תהליך מורכב, שיכול להתרחש אך ורק אם כל ארבעת התנאים הבאים מתקיימים במלואם:

1. אי-שביעות רצון מהמצב הקיים.
2. חזון ברור לגבי המצב הרצוי.
3. תכנית המפרטת כיצד להגיע מהמצוי לרצוי.
4. נכונות לשאת בעלות התכנית.

התנאים הללו מצטברים:

1. אם אתה שבע רצון מהקיים – אין טעם בשינוי.
2. אם אינך שבע רצון מהקיים, אך אינך יודע מהו המצב הרצוי – השינוי לא יתרחש.
3. אם אינך שבע רצון מהקיים, יש לך חזון ברור, אך אינך יודע כיצד להגיע מהמצוי לרצוי – השינוי לא יתרחש.
4. ולבסוף, אם אינך שבע רצון מהקיים, יש לך חזון ברור, אתה יודע כיצד להגשים אותו, אך לא מוכן לשלם את המחיר הכרוך בשינוי – גם כאן, השינוי לא יתרחש.

מעמד הביניים — ככל שרענן שקד משמש כדוברו — בהחלט עומד בתנאי מספר 1, ובמידה מסוימת גם בתנאי מספר 2.

הוא מתרסק לחלוטין כשמדובר בתנאי מספר 3 — משום שבמקום להתבונן פנימה, על חוסר ההיגיון שבאורח חייו ה"הגיוני" כל כך, הוא סבור שאת השינוי יש לחולל מלמעלה-למטה, ולהתמקד בראש ובראשונה ב"אחראיים לעוני".

מדבריו משתמע כי אין פתרון "מעשי" יותר מלהקים קול מחאה, לשבת באוהלים, לשאת לפידים ולשלוח פוליטיקאיים ראויים ומסורים לכנסת. את האפקטיביות הרבה של הצעדים הללו ראינו כולנו בשלוש השנים שחלפו מאז המחאה החברתית.

אבל יש דרכים אחרות לשינוי, כאלה הצומחות מלמטה למעלה, מהפנים לחוץ. הדרך המתוארת כאן היא דוגמה לפיתרון כזה.

אני מעיזה לטעון שמדובר בפיתרון הגיוני, המתאים לאנשים הגיוניים, כל זמן ש"הגיוני" פירושו ללמוד לחשוב בכוחות עצמך, לחיות מתחת לרמת ההכנסה, ולפתח מיומנויות המאפשרות להפיק ערך מרבי מהוצאות כספיות מזעריות.

מה שלא הגיוני הוא לעצב את החיים כמערכת נוקשה של הגבלות ואילוצים, אשר מונעת מהפרט להשתנות וגורמת לו לשרוף את כל הכנסתו, פעם אחר פעם, על צרכים מדומיינים. זו לא התנהגות הגיונית. אם כבר, היא דומה יותר יותר להגדרה שנתן אלברט איינשטיין למונח "טירוף".

שקד, כמו רבים אחרים, קרא את הבלוג. הוא מודע לפתרון שאני מציעה. הוא יודע מה עליו לעשות כדי לשפר את מצבו הכלכלי באופן דרמטי. אבל הוא לא מוכן לשלם את המחיר. הוא רוצה לאכול את העוגה — ולהשאיר אותה שלמה. הוא עומד בכל שלושת התנאים לשינוי, אבל נכשל כישלון חרוץ בתנאי הרביעי.

אין לו שום בעיה להיות קורבן של השיטה ולתת "למערכת" לשחק בו — אבל "להקריב" במשהו את סגנון חייו הנוח? לא ולא.

אני מציאותית, כמובן. ספק גדול אם מעמד הביניים יאמץ את הבלוג הזה בהמוניו. חלקו הלא מבוטל יעדיף להיות שקוע עד צוואר בבוץ מתקתק של צרכניזם, תלונות ויללות. רב האנשים יבחרו בדרך הקלה ביותר, ויצעדו בתלם, מכוח האינרציה, יחד עם שאר הכבשים. בדרך הקלה לא צריך לחסוך, לא צריך להסתפק במועט, לא צריך לחשוב באופן עצמאי ולא צריך להיבדל מהשאר.

במובן זה, התשובה חיובית. אני בהחלט דורשת יותר מדי.

האתר הזה מיועד בראש ובראשונה לאנשים שמעוניינים להשתנות ולשאת בעלוּת השינוי — כלומר, לאנשים שעומדים בכל ארבעת התנאים לעיל.

כל השאר יאמרו שהבלוג שלי קיצוני, לא מעשי או לא הגיוני, כשבפועל כוונתם לומר: "לא ממש איכפת לי אם מנצלים אותי כל עוד אני נשאר עם הרכב, הסמרטפון והמנוי העונתי למשחקים של מכבי."

אפשר להוליך סוסים לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותם לשתות.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

165 תגובות

  1. מדוייק וחשוב לטעמי.
    אני בהחלט חושב שזו "דרישה" הגיונית במיוחד לאור העובדה שאת לא באמת דורשת שום דבר, אלא מציעה לאנשים אלטרנטיבה שהם יכולים לאמץ או לא לאמץ.
    אני כן חושב שיש אנשים שמעדיפים את החופש שלהם פחות מאשר את הנוחות שלהם – ומבחינתם עדיף להתפשר על הזמן שלהם ועל החירות לבחור מה לעשות בו מאשר על הנוחות והנורמליות. כל אחד ומערכת התמריצים האישית שלו. את כנראה לא תצליחי לשכנע הרבה אנשים שהחירות שלהם חשובה יותר מהנוחות שלהם (וגם בעצם, יש בעצם הניסיון סתירה פנימית מסויימת). לא את רענן שקד, ולא הרבה אחרים – יותר חשוב שתמשיכי לכתוב בשביל מה שכבר מסכים איתך וצריך חיזוקים ומידע על ה"איך" (שזה אנחנו). וכמובן, בוודאי שהעובדה שאת מציבה מראה לא נעימה מול הרבה אנשים גורמת להם להתעצבן ולכעוס, ולחפש איך לעשות דה-לגיטמציה לרעיון בכל דרך שרק אפשר. זה מה יש.
    לגבי המתלוננים הכפיתיים – תמיד מזכיר לי את הקטע הקלאסי של גורג' קרלין:
    שמסביר חצי בצחוק חצי ברצינות למה דווקא למי שמתנער מאחריות יש יותר לגיטימציה להתלונן – כי הוא לא זה שגרם למצב הזה…

  2. אולי קיימים האנשים שנחשפו לבלוג ולא יקחו ממנו דבר, אבל אני למדתי ממך המון, נחשפתי לדברים חדשים ולרעיונות שפתחו לי את הראש והתחלתי ליישם הרבה דברים ששיתפת פה.
    יש לך גם אוהדים, אל חשש 🙂

  3. את אומרת לא מעט דברים נכונים, אבל את בהחלט מגזימה, בעיקר בשני דברים.
    1. הטלפון -> הטלפון הנייד -> הטלפון החכם הם מכשירים של קדמה.
    החיים המודרניים מביאים אתם דרישות אחרות בעבודה ובניהול הזמן.
    יש אנשים שחייבים להחזיק במכשיר תקשורת סלולרית וכך גם הזמינות לאינטרנט חוסכת לא מעט זמן ונותנת נגישות למידע.

    2. חבל שאת נותנת עצות תזונה במאמר כלכלי.
    לא רק שמדובר בתאוריות שלא מוכחות בשום קנה מידע מדעי סביר, גם לא הבאת מחקרים לדוגמה.
    ואם נדבר על עניין כלכלי, זה גם קצת מוגזם לדרוש מ"ממעמד הביניים" לאכול כדי לשרוד.
    אחרי הכול אנחנו בני אדם ולא חיות בג'ונגל, יש לנו בלוטות טעם ואנחנו יודעים ליהנות ממנו.

    • בלוטות הטעם האלו יכולות להיות מאוד מסוכנות בשילוב עם אוכל אשר מהונדס בצורה שגורמת לנו חוסר יכולת להפסיק לאכול ממנו…

    • אם היית חי בניו זילנד אז היה היגיון באכילת בשר. בארץ זה יקר וזה מזוהם בהורמונים ואנטיביוטיקה.

    • המכשירים הללו גורמים לנו לכפילויות ובזבוז זמן יקר; דבר שני, אתה לא יכול לתאר לעצמך שתזונה חסרת מוצרים מן החי, מצילה אנשים ממחלות, ובין היתר, זה גם גורם לנסיגה של מחלות כרוניות.
      נסה ותיווכח בעצמך, תעבור לתזונה טבעונית פרופר, ואחרי זה תראה עד כמה לא תוכל לסבול את ריח המוצרים מן החי.
      תקשיב לגוף שלך ואז תבין מה עושה לך טוב ומה לא עושה לך טוב אכול רק מה שגורם לך הנאה ותראה מה קורה לך בשני המצבים.

  4. דורין
    אדם שחי מ 7000 שח יתקשה ביותר לחסוך 3000 מהסיבה הפשוטה שתחבורה ציבורית אינה יעילה מבחינת זמן מה שיצמצם את אפשרותו לנצל את זמנו ביעילות
    זמן==כסף
    אני מניח שכשעבדת נאלצת להחזיק רכב או לחלופין גרת בסמוך למקום עבודתך ואז ככל הנראה שילמת שכד גבוהה
    האם יתכן שמשכורתך היתה פי 3 מהשכר הממוצע ?
    ולכן יכולת לחסוך כסף ולהערך לשינוי האנטי צרכני בצורה מדורגת ?

    • איתן!
      לבעלי משפחות וביחוד לאלה שיש להם/להן ילדים קצת קשה, ויתכן אפילו בלתי אפשרי לחסוך 3000 ש"ח ממשכורת של 7000 ש"ח.
      וכבר נאמר – אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
      בתיאוריה – אפשר לחסוך. כשמגיעים למכולת – לא תמיד… ביחוד אם אתה בעל משפחה +ילדים.
      כדי לחיות מספיק ללבוש שק ולאכול קטניות ועוד כמה דברים.
      אך אפילו כדי שתוכל לקרוא את הבלוג – אתה צריך אינטרנט!!!

  5. דורין,
    אני חושב שאנשים אולי לא רוצים לחיות ברמת חיים שלך מצד אחד, ומצד שני לא אכפת להם לפרוש בגיל 67. הרי הבלוג שלך מציג את הדרך לפרוש בגיל מוקדם (מאוד) תוך ויתור על צרכניזם. אבל מה אם אני רוצה להיות חצי-צרכניסט ולפרוש 15 שנה אחרייך? לדעתי הטענה של רענן היא שעד אז, עד גיל הפרישה שהוא רוצה – קשה לו וזה מבחינתו מה שלא הגיוני.
    איפה עובר הגבול? זה או אפס צרכנות ופרישה בגיל 35, או קצת צרכנות ואז נידונו לפרוש בגיל 67 תוך סבל יומיומי?

    • הבעיה העיקרית עם הבלוג היא שהוא אינו מעשי במציאות הישראלית. לחיות בישראל ללא רכב פרטי זה כמו לחיות ללא רגליים, אפשר אבל קשה. אם חיים בלי רכב, חייבים לגור ב ״צנטרום של הפיילה״ שגם עולה הון, אז מה עשינו? (החיסכון ברכב הלך על הדירה) גם שכירות במדינתנו זה תענוג מפוקפק, קודם כל אין לדעת מתי ניבעט החוצה (ו-30 יום זה לא מספיק למשפחה עם ילדים לעבור דירה), מלבד זאת, לעולם לא נדע מה נשלם בהמשך וכלה בכך שלעולם לא נרגיש שלמים עם שיפור המגורים (שיפוצים), כי הדירה אינה שלנו. לדעתי הדרך הטובה יותר זה קודם כל להרויח הרבה כסף (בתקווה שגם נהנה מהעבודה), לאחר מכן להציב מטרה הגיונית כמו פרישה בשנות הארבעים או לכל היותר החמישים, כאשר המשכורת היא טובה, אפשר לחסוך בין 30 ל-50% ועדיין לחיות ללא חיי פרישות.
      לקנות דירה של 4 חדרים או 5 כזוג צעיר ללא ילדים או כיחיד זו שטות ממדרגה ראשונה, אבל דירת 2 חדרים זה הגיוני. אם כולם היו כאן הגיוניים, הקבלנים לאה יו בונים רק 4 חדרים ומעלה. במידה מסוימת הישראלים הביאו על עצמם את החרבון בו הם נתונים (נבואה שמגשימה את עצמה), החל מצרכנות מוגזמת, דרך תחרותיות דבילית, וכלה בחשיבה עקומה. יש אשם גם בממשלה וגם בחוקים והרגולציה המסואבים, אבל כמו תמיד, האשם תלוי בכמה מקומות ולא במקום אחד. קל כמובן יותר לתקן מצידנו, אז במובן הזה ההטפה לחיסכון בבלוג הינה במקומה. אם עם ישראל יקטין אפילו 10% מצרכנותו בעיקבות הקריאה – כמו שנאמר: דיינו!!!

  6. את גאון.
    ובכלל, אני חושב שטור הדעה שלו צריך רק להחמיא לך, הרי זה סוג של יין ו-יין ש"מצדיק" את קיומו של האחר.

  7. בבקשה בבקשה, בלי עצות תזונה…

  8. יאיר – התשובה שלי היא, שאפשר לפרוש אולי יותר לאט אבל ניתן להגיע לזה אפילו בגיל 45 :שימוש מושכל בתוכניות פנסיה וקרנות השתלמות כחלק מהחיסכון לפרישה, מקטין את הסכום הנדרש הכולל
    כאשר חלק מהכסף (הוני) משמש כ קרן שתסתיים עד גיל 67, והחיסכון הפנסיוני מכסה את זמן הפרישה מגיל 67

    חשוב בתור אדם עובד לא להיות במינוס, ולא להיות עכבר ביזבוזים אבל אין חובה לחיות בדחק כאידאולוגיה
    יש אנשים שהסבל בעבודה ואינטראקציה עם אנשים כל כך גדולה כך שמודל כזה שמאיט את הפרישה ב כ 15 שנה הוא בלתי קביל בעיניהם, זה בסדר, איש איש הישר בעיניו יעשה.

  9. HiTech worker

    אני רואה את מה שאת רושמת כמגדלור, גם אם איני עומד לחלוטין בשלב 4, קרי, מוכן לשלם את מלוא המחיר ולאמץ את הדרך במלואה, אני בהחלט מסוגל לצמצם את הוצאותי. האם זה אפשרי או לא בנתונים שציינת קטונתי מלהחליט, שפר מזלי ואני מרוויח 30+ בגיל 28 ויש בבעלות משפחתי דירה קטנה (מאוד) שבה אני חי ומשלם חשבונות בלבד. אני שואף לנתק את עצמי מתלות במערכת והדרך שאת מתווה עזרה לי להבין כי זאת אפשרות סבירה ואפשרית ביותר עבורי. אציין שבמיוחד אני אוהב את הטיפים הפרקטיים בנושא השקעות והייתי שמח לראות יותר מהם. רשימת הספרים שפרסמת עזרה לי מאוד.

    אני חושב שעבור אנשים כמוני (מרוויחים הרבה בגיל צעיר, אך לא באים ממשפחה עשירה) הדרך שאת מתווה סבירה ביותר ועליהם לבחור בין מותגים, רכב מפואר, שכירות ברוטשילד וכו' לבין לעשות ניתוק ממירץ העכברים. על אף האמור לעיל, והערכתי למידע שאת חולקת עמנו הקוראים, האינטואיציה שלי לא מאפשרת לי לדמיין יכולת כזאת למי שמרוויח 7 בחודש…

    • אני מרוויח 10 אבל חי בזוגיות ומשלם שכירות, חשבונות, חצי מהאוכל עבור שניים. ועדיין אני חוסך כ 4K בחודש. אפשרי ביותר.
      לדעתי, אתה יכול לחסוך כ 80% מהשכר שלך ועדיין לחיות עם לא מעט מותרויות ולצאת מאד מאד מהר לפנסיה. 3000ש"ח לבזבוזים בחודש למי שלא צריך לשלם שכר דירה זה המון כסף.

    • איזה כיף לך

      איפה מרוויחים 30 + ?? זה יכל מאוד לעזור לי ולקדם את ההשקעות שאני חולם עליהם. אני גם בהייטק אבל 30+ ? כיף לך.

  10. אמן.
    את מבחינתי עמוד הענן, החלוץ בראש המחנה, חזרת מהר סיני (אני כלל לא דתי, אבל ההשפעה שהיתה לך על המחשבה שלי בזמן האחרון היא כל כך גדולה שאין לי דימויים אחרים בסדר הגודל הזה 🙂 )
    גם אם לא כל אחד מסוגל לאמץ את כל דרך החיים שלך כלשונה, בחכמה יעשה אם ילך אפילו צעד קטן לכיוון שאת מתווה.

    ישר כח!!!

    אוסיף ואומר שאם יש איזושהי מחשבה להקים קהילה שתתמוך בדרך החיים הסולידית – זה יהיה מאוד מעניין 🙂

    • יגאל צודק. כפי שהבעתי תקווה בעבר, אשמח מאוד אם תהיה קהילה תומכת. מאוד יקל על רבים להפנים ולשנות. קיום של קהילה כזאת עשוי להגדיל גם את מספר המצטרפים (עדר, אבל עדר טוב לשם שינוי..) אפשר גם להקים קבוצה בפייסבוק, ואני מוכנה לעזור.

  11. אני חושב שבלוג הנ"ל מעורר מחשבה. הלוואי שהפולטקאים שרצים לכנסת יוכלו להסתכל לציבור ולהסביר לו את הרעיון שעומד בבסיסו של בלוג זה. נכון זה לא פופוליסטי אבל בסוף הציבור יידע להעריך זאת.

  12. כאחת שחיה באופן דומה כבר שנים ארוכות, רק באה להדגיש את מה שאמרו מגיבים לפניי. נוחות היא ממכרת ולגמרי באה על חשבון החירות. מי שחירות חשובה לו, מן הסתם לא מכור לנוחות. אז אפשר להתפנק פה ושם, אבל לא כדרך חיים. לא עוזרת בית פעם בשבוע, מסעדה פעם בשבועיים, צימר כל רבעון וחו"ל כל שנה. את זה אפשר בשקט להשאיר למשתכרים 100K בחודש. אני מרגישה מפונקת מעצם מגוריי בכפר, מול נוף מדהים, ובהיותי מבורכת בהרבה אנשים אהובים.

    • עוזרת כל שבוע צימר פעם בשנה חול פעם בשנה מסעדה כל חודשיים אפשר גם ב 20k

  13. דורין אנשים כמו רענן שקד מאשימים את המערכת כי הם חיים בעולם שבו המידע חופשי והם יודעים שאנשים במעמד מקביל להם במדינות אחרות יכולים לחיות כמו צרכנים מטורללים ועדיין לחסוך כסף, שלא לדבר על לא להכנס למינוס. הבעיה מתחילה כשעושים תקציב ורואים שבעצם ההוצאות הקבועות מגיעות או עוברות את ההכנסה החודשית. לדידך ניתן לקצץ גם בהוצאות הקבועות אבל אנשים שגרו בעיר מסוימת במשך שנים ונאלצים לעבור לעיר אחרת או לדירה קטנה יותר מבלי שהכנסתם נפגעה כלל או לרדת ברמת החיים רק כי ההוצאות עלו מרגישים שכנראה האשמה לא בהם. והם כנראה צודקים כי אם נניח שהמטרה של רוב האנשים היא לא לפרוש בגיל 30 אלא להמשיך לעבוד על מנת לשמור על רמת החיים שלהם והם לא מסוגלים לעשות זאת למרות שבעבר יכלו זה בהחלט מעיד על בעיה מערכתית. הפתרון שאת מציעה הוא טוב אבל נדמה לי שהוא לא הפתרון היחיד. בכל מקרה אנשים ממשיכים לקרא כי אפשר לקחת חלק מהעצות שלך גם אם לא את כולן.

    • איש (3718)

      דורית,

      כל עיתונאי או אמן שכותב בעיברית יודע שקהל היעד מוגבל. נכון שעורך הניו יורק טיימס מרויח הרבה, אבל עם כל הכבוד קהל היעד שלו עצום לעומת קהל היעד של YNET .

      מי שרוצה להרויח הרבה כסף לא צריך לבחור שמקצוע של עיתונאי שכותב בעיברית לקהל ישראלי.

  14. רק צ'אק נוריס יכול להוביל סוס לשוקת ולהכריח אותו לשתות, לגבי השאר, צריך לזכור שחוסר האונים של האדם הוא הבסיס להתפתחות האנושית, ושחולשתו הביולוגית היא התנאי לתרבות.

  15. פוסט, תשובה, הסבר מצויינים!

  16. אני קורא בבלוג כבר שנה, פעם ראשונה וכנראה אחרונה שאני אכתוב.

    אני מבין, דורין, שאת לא מחפשת פרסום, תהילה, כסף והערצה.

    אבל עדיין – צריך להגיד בכנות שכנראה את והבלוג שלך הם אחת התופעות המשפיעות ביותר בחברה הישראלית בשנה האחרונה. סביר מאוד להניח שתרמת לפחות במידה מועטה לשיפור המצב הכלכלי של כמה אלפי משפחות במדינת ישראל (הישג שאת יכולה וצריכה להיות מסופקת בו), וגרמת לפחות לכמה מאות אנשים לתכנן לפרטי פרטים פרישה מוקדמת, ואולי כבר בעשור הבא (202X) יהיו כמה עשרות אנשים בישראל שיוכלו להגיד שהסיבה שהם פרשו בשנות ה-20 של המאה ה-21 ולא בשנות ה-40 או ה-50 התחילה בזה שהם נחשפו לבלוג שלך.

    בקיצור – תמשיכי. יש לך תובנות לא שגרתיות, ואידיאולוגיה לא טריוואלית בעולם קפיטליסטי, ולפחות בעברית אין לבלוג שלך חלופות ראויות.

  17. הבוז שאת מרגישה וגם מביעה כלפי אנשים שאין להם רמת משמעת עצמית כמו שלך, הוא פנטסטי ומשעשע.

    • מעמד ביניים עם ילדים

      מזכיר מאד את הבוז שחשה מרי אנטואנט כלפי עמה.
      העובדה שאתה רואה בבוז כלפי אדם כלשהו משהו פנטסטי ומשעשע מעידה משהו על איזה אדם אתה

      • בוז איננו דבר רע. הוא אפילו עומד בבסיסם של משלים חינוכיים, החל משלמה המלך וכלה בלה פונטיין. אחד הדברים שעוזרים להבחין בין טוב לרע הוא הבוז לרע. כמובן שיש להבדיל בין גופו של אדם לבין גופו של עניין אבל לפעמים צריך להצביע על הבנאדם, אפילו אם זה לא נעים. אחרת, איך תלמד?

        • מעמד ביניים עם ילדים

          הבוז לא רע כאשר הוא בין שני אנשים באותו מקום. אם הבוז בא מעשיר כלפי עני, מבריא כלפי חולה, מחזק כלפי חלש וכדומה, אז הבוז הוא רע.
          דורין צברה את הונה כאשר עבדה בחו"ל בשכר גבוה והוצאות נמוכות ובנוסף בחרה שלא להביא ילדים כך שמצבה שונה מרוב האנשים שכלפיהם היא מביעה בוז. היא לא היתה מעולם במקום שלהם, היא לא התמודדה מעולם עם הקשיים שלהם ולכן הבוז שלה הוא דבר רע.

          • בוז (ז') – זלזול, גידוף, לעג, לגלוג, קלס, גיחוך, השפלה, ביזוי, ביזיון, חרפה.

            מבלי להיות אפולוגטית, לא זכור לי שכתבתי פוסט אחד שתכליתו הייתה אחת מאלה.
            נכון, הסגנון שלי לא בדיוק אימהי ומלטף (בין היתר משום שאני לא אדם אימהי ומלטף). אבל אני משתדלת להעביר מסר קונטרריאני מסוים, שסגנון כזה פשוט לא הולם אותו.

            אני לא בזה לאנשים משום שבחרו להביא ילדים, כשם שאני מצפה מהם שלא לבוז לי משום שבחרתי לא להביא ילדים. אדרבה, אני טוענת שאדם יכול להגיע לעצמאות כלכלית אפילו אם כבר הביא ילד לעולם, אם כי אני מודה שהדבר ייארך זמן רב יותר.

            לצד זאת, אני בהחלט סבורה שילדים הם מותרות, ושאדם שמביא אותם לעולם צריך להיות מסוגל לכלכל אותם, שאם לא כן הוא חוטא כלפי עצמו, כלפי הילד וכלפי משלמי המסים. זה לא בוז – זה ציון עובדה.

            אגב, "יוקר המחיה" במקום בו עבדתי היה גבוה משמעותית מזה הקיים בישראל היום.

          • מעמד ביניים עם ילדים

            דורין, "יוקר המחיה" אולי היה גבוה משמעותית אולם נראה לי שגם משכורתך היתה גבוהה משמעותית מהמשכורת הממוצעת (שלא לדבר על החציונית) הקיימת בישראל היום.
            אף אחד (לפחות לא אני) אינו בז לך על כך שלא הבאת ילדים, זו בחירה, אך כתוצאה מכך אין לך את היכולת והכלים להבין מהן המשמעויות הכלכליות של הבאת ילדים (כמו לרוב האנשים שבוחרים להביא אותם) ומהן המשמעויות הפסיכולוגיות ארוכות הטווח של מניעת דברים מהם או גידולם כחריגים בחברה (בימינו במקומות רבים בארץ, כל המפגשים החברתיים מנוהלים בוואטסאפ ואז ילד ללא סמארטפון הוא שווה ערך לילד מוחרם/מנודה).
            ולעניין הבוז "רב האנשים יבחרו בדרך הקלה ביותר… יחד עם שאר הכבשים…. לא צריך לחשוב באופן עצמאי ולא צריך להיבדל מהשאר… כל השאר יאמרו שהבלוג שלי קיצוני, לא מעשי או לא הגיוני, כשבפועל כוונתם לומר: "לא ממש איכפת לי אם מנצלים אותי כל עוד אני נשאר עם הרכב, הסמרטפון והמנוי העונתי למשחקים של מכבי."".
            אמיר היה הראשון לחוש את הבוז בדברייך, אני הסכמתי איתו בהרגשה ואני מאמין שרבים אחרים מרגישים כך. אולי אינך בזה על הבאת הילדים אולם את מביעה בוז (גם אם לא התכוונת לכך) כלפי כל מי שחושב שאת טועה ומטעה. כלפי כל מי שמעיז לומר שיתכן ואורח החיים שאת מטיפה לו מתאים לך אך לא לרוב האוכלוסיה (ולא רק בגלל הילדים).
            ד.א. אני אשמח לתגובתך על התגובה הנוספת שלי שטוענת שכל התיאוריה שלך יעילה כל עוד רוב האנשים לא ינהגו כמוך.

          • אז לשיטתך, העובדה שלא הבאתי ילדים לעולם שוללת ממני את הזכות לחוות את דעתי על האופן שבו אנשים מגדלים כאן ילדים?

            באשר לטענתך השניה – כדי לא לחזור על עצמי, קרא את חלקו השני של הפוסט הזה

          • עמנואל קאנט. —>
            ———————————————————————————-
            "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר, בקבלך אותו, תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי" – הצו הקטגורי.
            ———————————————————————————-
            וייז גיא —>
            ————————-תגובה משוחזרת————————————
            אם כולם היו אותו דבר מבחינה אימונולוגית אז כל מחלה הייתה מרסקת את המין.
            אותו דבר מבחינה תרבותית – ובחייאת ראבק 🙂 עזבו אתכם מפילוסופים גרמניים ( קאנט – עם הצו הקטגורי) – זה גורם רק לתסביכים ###לים!
            ——————————————————————————

  18. פוסט מצוין! אכן, כאחת ממועדון קוראי הבלוג, אני לא בעד הלקאה עצמית.. אלא בעד זה שתרביצי בנו תורה! (:

  19. מעמד חברתי זה חשוב. מעמד חברתי הוא גורם עיקרי במשיכת בני זוג (אומנם יותר במשיכה של הנקבה כלפי הזכר, ופחות במשיכה של הזכר כלפי הנקבה או במקרים של זוגות חד-מיניים, אבל גם שם זה גורם לא זניח). פרט אשר מושך יותר בני זוג יכול להרשות לעצמו להתפשר פחות ולמצוא בן זוג אשר מתאים לו יותר מאשר אדם אשר מושך פחות בני זוג ונאלץ בסופו של דבר לבחור מבין אפשרויות מצומצמות יותר. בן-זוג מתאים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאושר ארוך טווח ובן זוג לא מתאים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לאומללות ארוכת טוח. על כן זה מובן ביותר מדוע אנשים משקיעים שעות עבודה רבות ומוציאים הוצאות כספיות רבות על רכישה ותחזוק של מעמד חברתי.

    • פוסט טוב,
      אורן צודק רק שאחרי מציאת הבן הזוג הטעם בתחזוק המעמד החברתי וצריכה ראוותנית יורד.
      גיא, אני מסכים. לגבי השורה הראשונה – ככה גם אני חשבתי.
      imlazypanda , – תמיד כיף לראות את המלך ג'ורג' קארלין.

      לגבי הנוחות שבהתעלמות ובעיוורון לתוכן האמיתי של הבלוג לא צריך להתרגש.
      טוב, זה לא אישית נגד אף אחד שמוזכר בפוסט אבל יש פתגם אירי עתיק שגורס
      "אל תלמד חזיר שירה, אתה תבזבז את זמנך ותעצבן ת'חזיר".

      יחד עם זאת לא כולם חייבים ליישם על מנת להינות ולהפיק ערך.
      אני זוכר שקראתי את "בחזרה מטואיצ'י" מאד נהנתי ויחד עם זאת לא התקרבתי ליערות
      טרופיים מימי. זה בכל זאת סיפק ערך מאחר וזה סיפק עוד דרך אפשרית שקיימת באחורי
      התודעה.

  20. אל תהיי סולידית בבקשה, תמשיכי ואל תפסיקי. כל אדם נוסף שמתעורר ויוצא מהעיוורון והטמטום הצרכניסטי זה רווח נקי לחברה הרקובה שבה אנו חיים. אל תקהי את הקצוות ותמשיכי ללכת עד הסוף – כל אחד יכול לקחת וליישם ככל הטוב בעיניו. גם אלו שמגיבים נגד או יוצאים בגלוי נגד, יודעים את האמת והם בסך הכל בהכחשה. זה גם יעבור.

  21. אהבתי, פשוט נהדר.

  22. כשהתחלתי לקרוא את הטור של רענן שקד הייתי אופטימי – הנה רעיון השחרור מכבלי הצרכנות מקבל חשיפה אוהדת נוספת בתקשורת המיינסטרים. כמה התאכזבתי לגלות את החזרה לשגרת הקיטורים האהובה על כותבי טורים. כנראה שזה מה שמוכר פרסומות ומה שצרכנים שבויים אוהבים לקרוא. אני עדיין מקווה שבתוך תוכו רענן שקד מתחיל להפנים את רעיון החיסכון.

  23. ארבע שנות נסיונות שכנוע כשלו. מספר פוסטים שלך שכנעו את אשתי לחסוך

  24. אריק פלד

    אני קורא באופן קבוע את הבלוג ובאמת חושב שיש בו הרבה חוכמה אבל הוא גם מאוד עצוב. את לא מדברת על חברה וזה נשמע מאוד בודד.
    את לא אוהבת לדבר בטלפון וגם לא לפגוש אנשים.
    אין בעל וילדים ואת לא מדברת על נתינה לאחר כל כך הרבה רכוס עצמי.
    החיים נראים מאוד אפורים בלי צבעים ובלי טעמים ובלי ריגושים אין הפתעות הכל מאוד סדור כמה עצוב.
    את מכרת את ההווה עבור העתיד.
    אפשר כבר לעבור לבית גיל הזהב.
    כמה עצוב

    • עמוס מהמרכז

      אריק, הבלוג הוא על כלכלה ולא על חברה ויחסי ציבור וקשרים בין אישים, אין קשר בין השניים ולכן לא מדובר עליו כאן וטוב שכך.
      למי שזה חסר, יוכל למצוא את מידע מהסוג שאתה הזה במקומות אחרים.
      אם התכוונתה לכך שההתנהלות הכלכלית הזאת מרחיקה חיי חברה זה כבר ויכוח אחר. במידה מסויימת אני מסכים עם זה שזה מצמצם קשרים, אבל רק את הקשרים שלא באמת היה אכפת לצמצם.

    • אחת מהמרכז

      אריק, הבלוג הוא אכן על כלכלה כפי שאמר עמוס מהמרכז, ויש הרבה ללמוד ממנו.
      לא נעים לרכל אבל אם היית קורא את הבלוג פחות או יותר באופן עיקבי, היית מגלה שהסולידית מתנדבת עם אוכלוסיה זקנה, נפגשת עם החברים "האמיתיים " שלה, וכן יש לה גם בן זוג. הולכת למסעדות לא באותה תדירות שאחרים הולכים ואחר כך בוכים שאין להם כסף. לא נראה לי שהיא מסכנה, 🙂 ועוד ועוד.
      חבל שלא לומדים במסגרת בית הספר הרבה מהסוגיות שהפוסט מעלה, ומסביר בצורה ברורה.
      תודה סולידית שאת חולקת איתנו את הידע הרב שיש לך.

    • אריק, אם היה לי שקל על כל מכר שחי את החיים הצבעוניים שאתה מדבר עליהם (בעל, ילדים, טלפון, מסעדות וכל שאר ה"ריגושים") והם עדיין די אומללים, לא הייתי צריכה לשרוץ בבלוג הזה.

  25. הבלוג שלך נתן לי דחיפה נוספת בעיניין הצרכנות, פזרן מעולם לא הייתי, פה למדתי איך ניתן לצמצם עוד בלי לפגוע באיכות החיים.
    אבל שמתי לב בפוסט הזה שאת מציינת שאת עוסק פטור, כלומר יש לך הכנסה מסויימת מעבר לחסכון. זה ודאי מקטין במידה מסויימת את הצורך למשוך מהון.
    אפשר לומר שפרישה נכונה כוללת מקור הכנסה שוטף שמכסה חלק מההוצאות. גם עבודה של יום או יומיים בשבוע אינה פסולה , 2,000ש"ח לחודש הכנסה יצריכו שימוש הרבה יותר קטן בהון הניצבר ויאפשרו למשוך רק 2% או פחות
    מהחיסכון מה שמשנה מאד את התחשיב.

  26. למרות שאני מאד מסכים אתך בהרבה דברים, אני חושב שדבר אחד עדיין לא הבנת:
    האושר של אנשים נובע מהשוואה לשאר האנשים. אם כולם נוסעים פעם בשנה לחו"ל ואני לא: אהיה מבואס. למרות שלפני 30 שנה, אף אחד לא חלם ליסוע לחופשות בחו"ל. את אומרת: "בסדר, אז אל תהיו כאלה. אל תסתכלו מסביב, אלא רק פנימה על האושר שלכם". אבל זה לא ניתן ולא אפשרי. זאת תכונה עמוקה שהתקבעה מסיבה אבולוציונית, ובלתי אפשרי (לדעתי) לשנות. אפשר לנסות לרכך, אבל המהות תשאר.

    רק להמחיש: מוות. משהו שכולם מפחדים ממנו. אם תוחלת החיים הממוצעת הייתה 160 שנה, והיו אומרים לך: "יש לך מחלה גנטית נדירה, ואתה תמות בגיל 90", זה היה מאד קשה ומדכא. למרות שהיום לכל האנשים אומרים את זה בלידתם והם מרגישים בסדר גמור עם כך.

    לכן, יש חשיבות לשוויון עצמו גם במדד האושר הכללי של החברה. חברה שמתקדמת יותר ומייצרת יותר והיא פחות שוייונית, אנשים בה פחות מאושרים. אי אפשר להתווכח עם זה: זאת עובדה שהוכחה בהרבה מחקרים.

    במדדי אי שיוויון יש החמרה מאד גדולה בכל העולם, וישראל מצטיינת ומובילה בכך. על זאת המהומה. את יכולה לא להסכים עם זה. אבל לדעתי יש לך (ואת לא היחידה) בעייה בהבנה שפה הבעייה.

    • נכון, אבל זה תלוי איך אתה משווה. אני משווה את מצבי הכלכלי לסובבים אותי, כשאני מצליח לחסוך יותר מהם ויודע שאני אצא לפנסיה הרבה לפניהם ואוכל להפסיק לרוץ ולרדוף אחרי הכסף אני מתמלא באושר ששום חופשה לא תיתן לי כי מבחינתי זו החופשה האמיתית שבה אני אוכל גם לסאבלט את הדירה ולקפוץ לחצי שנה תרמילאות באירופה מתי שאני רוצה ולא השבועיים בתאילנד שהבוס בעבודה עושה פרצוף שהוא מאשר לך.

      אני רואה את אלה שמטפסים בסולם המעמדות בחברה שבה אני עובד, הם הולכים וכובלים את עצמם בשלשלאות. יותר שעות עבודה, יותר מתח עם המשפחה, טיסות עבודה לחו"ל שעובדים שם יום וליל, מתח ולחץ מכל עיסקה ומכל באג. אז כן, הוא מרוויח יפה, אבל בשווי הנקי ובידע הפיננסי שיש לי שמגדיל את השווי שלי, אני עובר אותו ואני לא עובד קשה כמוהו.
      בנוסף, אני לא לחוץ מה יהיה כשאגיע לגיל 45 (הגיל המפחיד את המתכנת הממוצע) או מה יקרה עם התעשייה המקומית, אני יודע שכבר אהיה עמוק בפנסיה ואחיה בכיף שלי. כנראה עדיין "אעבוד" באופן פרטי אבל אקח רק עבודות שמעניינות אותי.

    • ניר, המציאות שאתה מדבר עליה אמנם חביבה אבל לצערנו, לא אפשרית. לא נולדנו שווים – לא במובן הכספי, לא במובן הפיזי, לא במובן השכלי ולא במובן הרגשי. תמיד נביט הצידה ותהיה לנו סיבה להתבאס, אם זה לא בגלל הכסף אז זה בגלל העיניים הכחולות של השכן ואם זה לא בגלל העיניים הכחולות אז זה בגלל התואר השלישי. ככה העולם עובד, לא הוגן אך בלתי נמנע. אז במקום לשאוף לשוויון אוטופי שלא באמת אפשרי, אולי עדיף (וזה מה שדורין מנסה לעשות לעניות דעתי) לדרבן אנשים להסתפק במועט ולא לחפש את האושר בחומר.

  27. דורין היקרה
    המשיכי להצליף בנו זה נפלא!!!
    לעצם העניין – כל מילה מיותרת. את כותבת את זה כל כך יפה שלזב חוטם כמוני נשאר רק להתפעל עם לסת שמוטה

  28. סגנון החיים הסולידי והצנוע שלך יכול לשמש דוגמה והשראה חיובית, אבל לא לכולם הוא מתאים וטוב שכך. מדינה "נורמלית" צריכה אנשים מכל הסוגים, אחרת לא תהיה כאן צמיחה.

    • והאם הצמיחה, כמו שאנו מכירים אותה היום, שמעורבים בה כילוי מהיר של משאבים מתכלים, זיהום סביבתי רחב, יצירת כמויות פסולת אדירות, יצירת נזקים אקולוגיים ושינויי אקלים מכל סוג ומין, ניצול אוכלוסיות חלשות, ועוד – היא דבר טוב?
      האם צרכנות שפויה יותר, שבה צורכים רק מה ש*באמת* צריך לא תהיה בריאה יותר לכולנו בטווח הארוך?
      אנשים לא באמת יפסיקו לצרוך. הם ימשיכו לצרוך מה שהם באמת צריכים, ועם דגש על איכות במקום כמות. כך, במקום לרכוש 5 מוצרי חשמל זולים שמחזיקים שנה כל אחד, הם ירכשו אחד יקר פי 5 שיחזיק ל-5 שנים. וכך תיחסך כמות אדירה של פסולת שתחסוך בתורה מיליארדים שעולה היום לטפל בפסולת.
      או שאולי כדאי להמשיך ליצור מחלות ונזקים כדי שנצטרך להמשיך להניע את גלגלי הכלכלה ע"י ייצור תרופות ושינוע פסולת?

  29. חלב ובשר הם לא מאכלים מזיקים, נכון שזה לא עיקר טיעונייך אבל חבל לקלקל מאמר נבון בכאלה שטויות.

    • לתגובה שלך יש שם, זה נקרא : דמגוגיה.
      המאמר אכן נבון אבל מה שאמרה על חלב ובשר זה לא שטויות.
      ועל זה נאמר : נפש בריאה בגוף בריא.

    • אתה מגיב מטעם מועצת החלב? 😉

  30. 2 הערות

    ראשית, המניע העיקרי שלך ושכמותך (אני, אישית, לא בדיוק "שם") הוא השאיפה לחירות, לאי- תלות. הענין הוא שאנשים רבים ואולי אפילו כולם נרתעים מהחופש, הוא מפחיד אותם.
    אנשים רוצים את החומות, הגדרות והחוקים שיגידו להם מה כן ומה לא. שיתנו להם אישור חיצוני מתי הם "בסדר" ומתי לא.
    לא מאמינים לי? נסו לקראת הבחי(ל)רות הבאות עלינו לרעה להקשיב קצת לאיש הממוצע האומר למי הוא מתכוון להצביע ומדוע. ב 80% מהמקרים נשמע סיסמאות, ואם ננסה להבין מהדובר מה הוא יודע עומד מאחורי אותן סיסמאות נקבל עוד סיסמאות או "קראתי בעיתון" (כשהכוונה האמיתית היא "הכותרת בעיתון אמרה")

    שנית, סולידית יקרה זה אלייך. למה את מתייחסת? למה את נותנת לאותו רענן שקד להכתיב את סדר יומך ולקבוע לך? הגיב? יופי לו. הדרך שלך לא מתאימה לו? שיהיה לו לבריאות.

    אבל! כראש את מגיבה ועוד בכזה אופן ארוך ומושקע, למעשה אישרת לו לחדור אל החופש שלך, לקבוע לך מה לעשות ואפילו לנתב לך את המחשבות.

    ציטוט מהמקורות (בראשיתרבא) שאני אוהב "כתוב, והרוצה לטעות- יטעה"

  31. הי דורין,
    אני קוראת בעניין ובהחלט שואבת השראה (וגליונות אקסל של מעקב הוצאות) מהבלוג שלך.
    אני רוצה לציין נקודה שלא קשורה למאמר הזה – החיים כהורים לילדים בארץ לא מתיישבים עם חלק מעקרונות היסוד של החיים הסולידיים שאת מציעה: אני לא מדברת על נקודת הקיצון של סמארטפון לכל ילד, שפע ממתקים שלא יהיו עצובים, ממתקים, בילויים, קייטנות והצגות חנוכה.

    אלא על כך שמי שרוצה לגדל ילדים שפויים לא יכול לחיות בעיר מאד זולה ופריפריאלית וגם לא בשכונה מאד זולה – הדלות של האוכלוסיה מסביב פשוט רבה מדי, ובשביל חינוך חצי סביר צריך שלכל הפחות האוכלוסיה מסביב גם תהיה חצי סבירה, לא עבריינית, לא בורה.

    תוסיפי על זה הוצאות כבדות על חינוך בגיל הרך. יש שיגידו שהמעונות של ויצו חצי מסובסדים, אבל בכל מקרה מדובר על הוצאה שבין כמה מאות לכמה אלפים בחודש; ויש מוסדות שאת פשוט לא מוכנה שהילד המאד צעיר שלך יתחנך בהם. לא כי הוא נסיך ולא כי צריך לעטוף אותו בצמר גפן – אלא כי את מצפה לרמה מינימלית מאנשי החינוך שבאים במגע עם ילדך, וגם כי גננת וסייעת על 30 ילדים = אפס טיפול בילד שלך.

    אז בעצם רציתי לשאול אם את מכירה "סולידיים" שמגדלים ילדים בארץ ומצליחים לפחות חלקית להגשים את התוואי שאת מציבה – לא רק לגמור את החודש, אלא אף לחסוך. ואם כן ואם יש להם בלוג, אשמח ללינק 🙂

    • מאיה,
      בתור אבא לשתי ילדות קטנות – תתפלאי שלגדל ילדים זה לא כזה יקר.
      מה שהכי חשוב להם זה תשומת לב של הורים, הם לא צריכים בגדים הכי אופנתיים וטונות של צעצועים.
      הילדים צריכים להרגיש בטוחים ואהובים. גם האוכל הוא לא יקר – אל תקני אוכל זבל ותקני מוצרי יסוד ותתפלאי שזה לא יקר. נכון, לפעמים אני מרגיש שאנחנו (אישתי ואני) עופות מוזרים לעומת שאר האנשים אך יש לנו חזון ברור ובגלל החסכון וההשקעה אנחנו כבר לא כ"כ שבירים, שנינו עובדים כי אנחנו נהנים מהעבודה שלנו ותתפלאי שכאשר הבוסים שלך מבינים שאין להם השפעה כלכלית על החיים שלך אז אתה זה שקובע את הקצב :).

      מה שמעצבן בכל הבלוגים וכתבות של פורנוגרפיה כלכלית שבסוף יעלו לנו עוד ותר מס רווחי הון ומס הכנסה…

      • הי איליה, תודה על התגובה

        כפי שרשמתי – אני לא מתייחסת להוצאות שברור (לי) שהן מותרות מיותרות כמו בגדים אופנתיים וטונות צעצועים. אנחנו קונים לילדים צעצוע פעם בשנה ביום הולדת, בגדים יד שניה (מקבלים או קונים ואם אין ברירה – משלימים עם בגד חדש באתר זול באינטרנט), לא שופכים עליהם כסף מיותר.

        גם אני מאכילה אותם באוכל פשוט שאני מבשלת ולא קונה כל יום פיצה ופלאפל (מדי פעם כן, אני מודה). לא קונה ממתקים ולא שתיה ממותקת, לא מעדנים וכמעט שלא מוצרי חלב, לא קורנפלקס, ולא ולא. אופה עוגה ועוגיות בעצמי.

        התייחסתי לעלויות העקיפות שמבחינתי לפחות נגזרות מגידול ילדים – דירה שכורה (גם אם לא גדולה) בעיר לא מעפנה או ישוב אחר, רכב (כמעט בכל מקום שהוא לא עיר גדולה עם תחבורה ציבורית סבירה, הסעות של ילדים מחייבות החזקת רכב), חינוך. אלה ה"דימומים הגדולים" מהתקציב המשפחתי מבחינתי.

        • עניין ההסעות ראוי אולי לאיזה פוסט נפרד. אני מאלה הטוענים שדווקא המגורים בעיר גדולה חוסכים כסף, הודות לקיומה של תחבורה ציבורית לא-מושלמת-אך-מתפקדת ולאי-תלות ברכב, שאיננו קיים.
          בנוסף, יש את ההרגלים מהבית: לא אשכח לעולם את בת כיתתי מהיסודי שיום-יום הוסעה על ידי הוריה למרחק של 800 מטר מהבית לבית הספר, בעוד אני ואחיי הלכנו מרחק זהה תוך 5 דקות. מי הנורמלי פה? מי שמבזבז דלק על 800 מטר או מי שמרגיל את ילדיו ללכת מכיתה א' לבד? מיותר לציין שהתנהלנו לבד בתחבורה ציבורית מכיתה ג', בעוד חבריי ללימודים המשיכו להסתמך על ההורים גם בחטיבה.

          • צודק מאד, אבל (אצלי) לא מדובר על 800 מטרים אלא על מספר קילומטרים. ע"ע בעיית החינוך הממלכתי ובחירה בבית ספר מרוחק יותר אך איכותי יותר. כן, אפשר לשלוח ילדים לחינוך ממלכתי ולהתייחס לחינוך פרטי כאל מותרות מפונקות ובורגניות. השחור והלבן החדים כל כך של חיים "סולידיים" כשאין לך ילדים מיטשטשים כשיש לך, וכשאתה מציב גבוה בסדר העדיפויות את החינוך שלהם (כאשר אני מסכימה ב-100% שחינוך לא שווה פינוק), וכשנסיבות החיים מסיבות כאלה ואחרות ממקמים אותך ואת משפחתך מחוץ לעיר.

            גם אני הלכתי ברגל לבית ספר בגיל הקטן ונסעתי בשני אוטובוסים לכל כיוון בגיל הגדול וגם באוניברסיטה וממשיכה להיות צרכנית כבדה של תחבור"צ. אני ממש לא רוצה להתבכיין פה על הבחירות שלי ועל המחיר הכלכלי שלהם 🙂 אבל כן מעוניינת לשמוע עוד מאנשים שחיים בחיסכון, עם ילדים, כדי להצליח לסגל לי עוד קצת מהמוג'ו החסכוני שלהם.

        • היי מאיה, אני לא יודע בני כמה הילדים אך אם הם גדולים מספיק רצוי ללמד אותם לרכב על אופניים ולעשות את הדרך ביחד עם אחד מההורים.
          אם הם קטנים אז ניתן להלביש כיסא על האופניים או אם הם ממש קטנים אז מאין נגרר לאופניים (עם הנגרר ניתן גם לעשות קניות). נכון, זה פחות נוח מהרכב אבל כל דבר כזה מחזק אתכם כלכלית ומנטלית. חפשי bicycle trailer for baby בגוגל ותמצאי לא מעט רעיונות.
          רכב כדאי לשכור רק מתי שאין ברירה.

    • למאיה, כתבתי לפני 2 פוסטים ואכתוב שוב.
      זוג עם 2 ילדים (היום בני 5 ו-2). מרוויחים כ-23,000 יחד.
      חוסכים כ-חצי מההכנסה.
      בני 36.
      לא טסתי לחו"ל משנת 2008.
      היו שנים שהייתי מובטל ואז ההוצאה ירדה כדי להתמודד עם הירידה בהכנסה.
      אם בת זוגתי תסכים, יהיו גם צאצאים מספר 3 ו-4.
      נתתי דוגמה במקום אחר – אנחנו גרים כיום בדירת 3 חדרים ושנה הבאה נהנדס את הבית מחדש כדי שלילד יהיה גם איפה לעשות שיעורים. אם הוא לא יעשה על שולחן המרכזי.
      זוג חברים עם 2 ילדים בגיל די קרוב, גרים בדירת 4 חדרים ורק מחכים ליום שיוכלו לבנות את ה-דו שלהם, כי נמאס להם שאין להם מקום לבנות.
      להגיד לך שלאשה לא נמאס לפעמים? נמאס לה.
      ועדיין החינוך חזק ממנה.

    • מאיה, גם אני מחפש
      ת בסביבתי הקרובה (והפחות קרובה) אנשים דומים לי בהשקפותיהם הכלכליות על מנת לחלוק ולהתייעץ, ולא ממש מוצאת! מייאש….
      אם תרצי לשוחח צרי קשר 1irland1@gmail.com

  32. לא מבין

    למה חלב לא בריא? זה מקור מעולה לסידן והאנושות שותה כבר אלפי שנים חלב. אז כולם טועים?

    • הכל עניין של חינוך, זה מתחיל מהבית וממשיכים עם זה הלאה, גם כשהייתי "ענייה" לא הרגשתי ענייה, ואפילו תרמתי לקבצנים היושבים בפינת רחוב , מדי פעם, מספר מעות מדמי הכיס שלי, ובהמשך, הדשא של השכן לא יפה יותר, זה נראה יותר כמו טווס הפורס את נוצןתיו להראות כמה אני יפה. מי שמתקנא ורוכש מוצרים שאין לו בהם צורך, מלבד צורך נפשי לפצות את עצמו או לפנק את עצמו אין לזה קשר של נחיצות, אלא פסיכולוגי בלבד.
      אפשר בהחלט להתקיים מ- 7000 ש"ח לחודש, אפשר בהחלט להשתמש בתחבורה ציבורית, זה יותר זול ויותר נוח, לא צריך לחפש חנייה, או להחנות במגרשי חנייה שגם הם עמוסים ולא תמיד יש מקום מיותר, ואין צורך לנוע ברכב צמוד בערים הגדולות, הצפופות מכלי רכב, זיהום אוויר, תאונות ועוד כל מיני מישגייעס אחרים של עצבנים הנוהגים בג'ונגל הזה.
      ואין צורך לעבור לדירה גדולה יותר, יען כי אין מספיק מקום לארונות המלאים בהלבשה ונעליים עד להתפקע.
      מי שקונים בגדים ונעליים מאיכות טובה, ושומרים עליהם כראוי, לא יודעים כמה הם מרוויחים במהלך של שנים…
      וכדי להיראות טוב, הולכים לספר רק כשצריך תספורת, ומי שצובעים את שערם, יכולים לעשות את זה בבית, והשמיים הם הגבול,
      לגבי דברים שעולים ממון ואנחנו בכלל לא זקוקים להם.
      בקיצור לצמצם או לבטל מה שלא נחוץ, ולרכוש רק דברים שחייבים לרכוש לשם מחייה, קורת גג וגם לנפש.
      מי שמאשים אחרים על היותם "אביונים," טועים, כדאי שיבדקו קודם לכן את עצמם, בן אדם חייב להיות אחראי לעצמו, וכשהוא טועה, אין אחרים אשמים בכך…

    • זה לא אותו חלב. כשפרה ישראלית מניבה 11,000 ליטר בשנה אתה מבין שמשהו פה דפוק ולא טבעי בכלל. היה צריך לגדל עדר שלם בשביל תפוקה כזו באלפי השנים הקודמות והפרה לא עברה איזה שידרוג (אלא אם להזרקת הורמוני מין והזרעה מלאכותית אתה קורה שידרוג).
      איכשהו ילדות מקבלות וסת בגיל 10-12 במקום 13-14 בעולם המערבי, זו לא אבולוציה זו פשוט צריכה של הורמונים מהמזון.

    • לא מבין, אז ככה; בני אדם מבוגרים ממשפחת היונקים לא אמורים לצרוך חלב ומוצריו, מה שקיבלו בינקותם אמור לספק אותם עד לגמילה מחלב אם.
      דבר נוסף, לדעתי, לחלב יש ריח לא נעים ומוצרי חלב מנסים לטשטש את הריחות הללו, על ידי עישון, המלחה, המתקה, כל מיני תוספות, או בטעם טפל.
      כל טבעוני יאמר לך, שאמצעי שאיבת החלב מהבהמות מאולץ, בעלי החיים מחוברים למכשירים שגורמים להם דלקת תמידית בעטינים, מתוכן נשאב ויוצא החלב. ועוד כל מיני רכיבים לא טבעיים, כדי לשמר את מוצרי החלב.אתה לא יודע איזה אוכל הם אוכלים ומה שמים להם באוכל, ובאיזה שדות מיראה הם מסתובבים, וכיצד גורמים לעטינים שלהם להתפוצץ בחלב וכו'.
      אם מישהו באמת מאד רוצה חלב, אז אפשר להכין חלב קוקוס, חלב שקדים, חלב אורז וכדומיהם בשילוב עם פירות\גרנולה ביתית זה ממש מעדן, אני לא מכינה את זה, כי אני מאבדת שליטה כשמדובר בחלב שקדים\אגוזים וכדומה עם פירות וגרנולה.

      • מחזיראור

        מה זה "לא אמורים"?
        האנושות במשך אלפי שנים צרכה מוצרי חלב, והיא התפתחה לתוך תזונה מהסוג הזה ובזכות תזונה מהסוג הזה.
        ישנם אנשים ממוצאים מסויימים שחלב לא היה זמין בסביבתם, ולכן אצלם גם אפשר לזהות רגישות ללקטוז. מי שזה עושה לו רע באופן אישי – כמובן שלא יצרוך.
        מי שלא רוצה לצרוך חלב ובשר מטעמים מצפוניים/קולינריים – גם תפדל.
        אבל למה לצרף לזה כל מיני "אמיתות" בריאותיות מצוצות מהאצבע?

        אני באופן אישי שותה חלב ניגר בכיף, בלי שום טשטוש או המתקה, ואוכל המון המון יוגורט טבעי.
        אני מאחל לכל אחד להיות בריא כמוני.

      • הלוואי שהם היו מסתובבים בשדות מרעה. כי אז הם היו אוכלים עשב, מה שהיה משפר את המצב. אבל הם לא מסתובבים והם לא במרעה ולכן הם אוכלים בעיקר מספוא שמגדלים עבורם, שכולל סוגי אוכל שלא כל כך מתאימים להם (כמו סויה ותירס) ומשפיעים על בריאותם, על החלב וכו' לרעה.

  33. מצטרפת טרייה לבלוג וכבר מאוהבת… אבל רציתי להגיב על משהו קטן גמני מאוד רוצה לוותר על רכב לו רק היתה תחבורה ציבורית נוחה ובעיקר בסופי שבוע שבת וחגים. את צודקת במרבית טיעונייך כי אנחנו משועבדים לחומר ומשלמים על כך מחיר יקר בזמן עבודה ובהתחייבויות שמצריכות הון עתק. עדיין השיטה פה מוחקת לאט לאט את מעמד הביניים והאדם הפשוט משלם את המחיר של התנהלות הממשלה הטייקונים וכו זה חייב להשתנות מחירי נדלן ומכוניות ודלק ומזון בין היקרים בעולם זה לא הגיוני!
    תודה לך על הרעיונות והתובנות .

  34. סופר-עצלן

    מצטרף למחמאות על הפוסט הזה ועל הבלוג בכלל.
    חשוב בעיני שתמשיכי להיות סמן ימני (או מגדלור כמו שמישהו כתב) ולא תתמתני. אני מיישם כמה שיותר רעיונות מהכתיבה שלך כי אני מאמין באותה גישה עקרונית. אבל היישום שלי (וכנראה של רוב העוקבים כאן) הוא יישום חלקי, כי לא כולנו יכולים או רוצים לנקוט בגישה הטהרנית במלואה. זה עניין של התכוונות והשתדלות, ובעיקר מודעות לבחירות שאנחנו עושים שוב ושוב. גם אם שיפרת את חיינו ב-50% ולא ב-100% – דיינו ותודה רבה לך על כך! המשיכי בגישתך הטהורה כפי שהיא ואל תרפי.

  35. מעמד ביניים עם ילדים

    כל מה שכתבת מסתמך על בחירתך שלא להביא ילדים לעולם.
    ילדים את לא יכולה להעביר כל יומיים עיר, עם ילדים את צריכה להיות זמינה 24/7, עם ילדים את צריכה רכב צמוד ולא יכולה להסתמך על מערכת התחבורה הציבורית בישראל, עם ילדים ההוצאות השוטפות שלך גדלות ב-3000 ש"ח לחודש בממוצע (2000 אם ממש תתאמצי לא לתת להם כלום מעבר לצרכים הבסיסיים).
    רוב האנשים לא מחזיקים במקצוע שמכניס הרבה כסף (כמו זה שאת עבדת בו) ואינם עובדים בחו"ל היכן שההכנסות גבוהות וההוצאות נמוכות (כמו שאת עשית). השכר החציוני הוא פחות מ-6000 ש"ח, נראה לך שאנשים לא רוצים להרוויח יותר או שפשוט השיטה מאפשר למעסיקים להעסיק אנשים בשכר נמוך כך שה-7000 שכתבת עליו הוא לא מציאותי ללמעלה ממחצית האוכלוסיה (שלא לדבר על כל אלו שלא יכולים לעבוד אובייקטיבית).
    ודבר נוסף, אפילו את מבינה שאם כל האנשים יאמצו את גישתך התיאוריה שלך תיפול!
    אם לא יקנו דירות אז לך ולשכמותך לא יהיה ממי לשכור דירה ואז היכן תגורי?
    אם לא יהיה מה שאת אוהבת לכנות "סגנון החיים הצרכנו-קרייריסטי" כל ההכנסה הפסיבית שלך שעליה את מסתמכת תתמוטט.
    מסכים איתך שאנשים יכולים לשפר את מצבם אם ישנו קצת את התנהלותם אבל מפה ועד למתקפה המתנשאת והמוטעית שאת מנהלת בבלוג שלך המרחק גדול.

  36. (עוד) ניסוח מבריק של הרעיון המרכזי. תודה!
    היום שמעתי על סיר בישול בשמש בו משתמשים באפריקה, ואשר יכול לסייע כאן להוזיל את העלויות עוד קצת. http://www.ecotourism.org.il/Images/sollar%20ckook.pdf – רעיון לא רע למי שזמנו בידו, וגם למי שמתאים לו/לה להשאיר ילדים בבית וליצור מסגרת לימודים של חינוך ביתי, לפחות בגיל צעיר

  37. לא מבין למה לחזור ולהדגיש דוגמאות גרועות כמו סמארטפון – הן רק מחלישות לדעתי את המסר שלך. העלות של סמארטפון היא זניחה ביחס להוצאות ״נורמליות״ אחרות, ובמקרים רבים הסמארטפון מאפשר לחסוך הרבה כסף ואולי אף להפוך להיות רווחי ביחס לסלולרי טיפש. לדוגמא – לעשות שימוש במבצעי גט-טקסי שקיימים לאחרונה, ב-15 ש״ח פנים עירוני במבחר ערים, לקנות אד-הוק שובר/גרופון 50% הנחה לחנות/מסעדה אחרי שכבר נכנסים אליה ועוד ועוד. שלא לדבר על החסכון העצום בזמן שמתאפשר בזכות הגישה למידע זמין, ניווט יעיל, וכו׳.
    הייתי אומר שדווקא אדם בעל הכנסה נמוכה מאוד חייב שיהיה לו סמארטפון (אפילו סיני זול ב-$100) כדי לחסוך כסף, במקום אינטרנט ביתי קווי.

    • נכון מאוד. גם למי שחותר לעצמאות כלכלית באמצעות ניהול עסק משלו, למשל, סמארטפון הוא כלי עבודה יעיל ביותר שממנו הוא יכול לעבוד מהמיטה, מחוף הים ומהיער :).
      בנוסף, העלויות היום של חבילת הכל כלול הן כל כך מגוכחות (35 ש"ח לחודש) וסמארטפון לא חדש אבל תקין ומצוין אפשר להשיג בחינם מכאלה ש"שידרגו" עצמם לדגם מחודש יותר. מאז 2003 לא הוצאתי שקל על טלפונים סלולריים, כולל סמארטפונים. יורשת מאחרים את הישנים שלהם.

  38. בשבח העבודה: חלק מחייו של אדם מורכב מעבודה. כמו אצל החיות/ אדם קדמון, כשהבטן מקרקרת או כשחוסר הנוחות הזמני מתגבר על העצלות הטבעית, קמים לצוד, לדוג, ללקט, לנדוד, לשפר את המגורים וכד,. זה הטבע שלנו כיצורים חיים. עבודה מעניקה לנו שורה של סיפוקים. מעבר לסיפוקים של סיום מוצלח של מטלה, ישנו לבסוף הסיפוק של קבלת התמורה בעד העבודה. אדם שלא עובד משול למנוע שמסתובב ללא התנגדות. מנוע שעובד ללא התנגדות, חייו קצרים. אותו דבר נכון למנוע שההתנגדויות שפועלות עליו גדולות מדי. הכל עניין של מינון. ישנן עבודות שרצוי לא לעבוד בהן ומי שעוסק בהן עושה את זה מחוסר ברירה. רוב העבודות בימינו אינן כאלה. יש מעט מאוד אנשים בימינו שיורדים בבוקר למכרה לכרות פחם כל היום.
    רוב האנשים שנגזר עליהם לא לעבוד, אינם מוצאים די עיסוקים למלא בהם את אוקינוס הזמן הפנוי שעומד לרשותם. הם מסתובבים בבית כאריות בכלוב או מטפסים על הקירות. זה נכון כמובן לגבי רוב האנשים ולא לכולם. אלו שמסוגלים למלא את זמנם בתחביבים שונים – אשריהם.

    • עמוס מהמרכז

      אריק, אפשר לעשות הרבה פעילויות שמונעים את אותה חוסר התנגדות. אינני רואה קשר ישיר לעבודה כהגדרתה בימינו.
      הגדרות(לפי דעתי):
      עבודה-זמן ועשיה שמומרים לכסף.
      עיסוק בתחביב- זמן ועשיה שלעיתים דורשים כסף ולעיתים בחינם.
      לימודים- זמן ועשיה שלעיתים דורשים כסף ולעיתים בחינם.
      תמורה כספית לעבודתנו- הערך שאנחנו נותנים לחברה החוזר אלינו בתצורת שטרות/מטבעות. (בעולם תקין-בעולמנו נכון ב70% מהמקרים לדעתי).

      כמו שאני מבין מההגדרות האלה, התמורה הכספית איננה יוצרת "הילוך סרק" ההפך, לעיתים עבודה שלא יוצרת היא בעצם ההילוך סרק שתמורתו מקבלים כסף.

    • מעדיף להיות בבית עם האישה, לגדל ולחנך את הילדים, לבלות בטבע, ללכת לאירועים חינמיים, לארוז את חפצי ולצאת למסע של כמה חודשים, ללמוד את מה שאני אוהב ולא מה שאני חייב, להתנדב בתחומי העניין, לקדם מטרות שאני תומך בהן, לכתוב תוכנות שבא לי לכתוב וללמוד שפות חדשות, לעבוד כי אני רוצה ולא כי אני חייב.
      כל זה מתאפשר אבל בצורה הרבה יותר מצומצמת בעקבות העבודה שלוקחת כ 11 שעות ביום כולל הנסיעות ומרוקנת את כל המצברים. מצד שני, בגיל 67 הרבה יותר קשה לעשות את הדברים האלה ולעיתים זה מאוחר מדי כדי לפצות על חוסר הזמן עם המשפחה.

    • ERIC ,
      "אדם שלא עובד משול למנוע שמסתובב ללא התנגדות. מנוע שעובד ללא התנגדות, חייו קצרים. אותו דבר נכון למנוע שההתנגדויות שפועלות עליו גדולות מדי."

      יש הבדל עצום בהשפעה על התודעה בין מטאפורות אורגניות למכניות.
      מכונות ודברים אחרים שנוצרים(construct) כמו פיסול נעשים מבחוץ אל הפנים.
      דברים שגדלים(אורגני) מעצבים את עצמם מבפנים החוצה -הם אינם מכלולים של חלקי פס ייצור הם חלקים לעצמם ומרכביבים את עצמם הפשוט למורכב. הם גם קיימים לעצמם ולא ל[שימוש](מכונות) של מישהו אחר.
      זהירות השפה מהפנטת!

  39. במבט אל עצמי בעקבות קריאת המאמר ובדומה לקריאה של חומרים אחרים של הסולידית, חווה את עצמי יותר מכל כנסיך הקטן בדוכן גלולות המים, הסולידית נשארת נאמנה להליכה אל המעיין, ואני עומד מול הדוכן עומד ומתלבט.
    אני יודע יודע על ביצת הצרכנות בה אני חיי ועל שפע השקרים המעוורים את עיני ומשקיעים אותי בחיים של נוחות מזויפת, אבל אני נותר להתלבט כמהה להאמין שגלולות המיים ירוו את צמאוני.
    ללא ספק תקוע באחד השלבים…
    ובכל מקרה תודה לסולידית על פקיחת העיניים

    AR

  40. קראתי גם את הפוסט שלך וגם חלק מהתגובות.
    אני בעדך…נקודה.
    גרמת ללא מעט אנשים להבין את מקומם,מה נדרש לעשות ומה המחיר שיש לשלם על כך.
    עכשיו – כל אחד לוקח את זה למקום שלו ועושה בידע הזה הכי טוב שהוא יכול – או הכי גרוע שהוא יכול – תלוי בבנאדם..
    בכל מקרה דורין,
    אנא, המשיכי בדרכך זו – את מקור השראה חשוב ומכריע, ויותר חשוב מכך – שתמשיכי להיות שכזו.
    אז תודה אישית ממני.

  41. אחד שמבין

    את יוצאת מנקודת הנחה שאם אין לך שום חובות אז הכל בסדר. אבל זו לא המציאות.
    אם תיבחר ממשלה שמאלית, המס על רווחי הון יעלה לצורך "סגירת פערים חברתיים".
    אם בעלי משכנתאות וחובות לא יוכלו להחזיר כספים, העול ייפול עלייך – בתשלום מסים כדי להציל בנקים או בתשלום אחוז מסוים מההון. אם המצב הבטחוני יידרדר, יוטל מס מלחמה רוחבי, כמו אחרי מלחמת יום הכיפורים.
    לפיכך את חיה באשליה ורצוי שתתחילי לבטח את עצמך מפני מצבים כאלה.
    לבטח פירושו לעבוד ולא להסתמך על הכנסות משוק ההון בלבד כי את למעשה מהמרת כרגע שהמצב בארץ ימשיך להיות נהדר, המיסים לא יעלו, והבורסה תמיד תיתן תשואה טובה. זו הפקרות והימור.
    עדיף להתעורר כעת מהחלום מאשר לאמץ מודל שאף אחד לא באמת חי על פיו עד זקנתו.

    • זה שאתה לא יודע להגן על עצמך ממצבים כאלה לא אומר שהיא אינה יודעת.
      בין היתר היא מדברת על הקצאה של כרבע מהנכסים לזהב פיזי שמאוכסן בשווייץ (או מדינה אירופאית יציבה אחרת) הרחק מידי ממשלת ישראל ורבע מהנכסים במזומן כביטוח בדיוק לזמנים כאלה של הפסדים בבורסה או כלכלת מלחמה.
      אם בעלי משכנתאות וחובות לא יוכלו להחזיר כספים אז המיסים שיעלו הם כנראה מיסים על הכנסות שמהווים כ 46% מהמס בארץ (מס הכנסה, מס חברות, מיסי נדלן), מעמ (34% מהכנסת המדינה ממיסים היא מעמ), מיסים על נהגים (עוד 17% מהכנסות המדינה) ולא מס רווחי הון שמהווה בערך 3% מהכנסות המדינה ממיסים. בנוסף, הדיור יוזל בגלל שהבנקים ימכרו נכסים במחירי הפסד כדי לכסות את החוב, מה שבהכרח יוזיל את השכירות או יאפשר קנייה בזול של דיור שיכול להוכיח את עצמו כרווחי בטווח הארוך (ראה משבר הסאבפריים בארה"ב).

      מה שבטוח, אם המצב יהיה על הפנים, כל מי שבחובות יסבול הרבה יותר מדורין, גם כי הוא תלוי בכל מיני מותרויות כמו רכב, חופשות, מסעדות וסמארטפון, גם כי אין לו מושג בהתנהלות כלכלית נבונה ולא ידע לאתר הזדמנויות וגם כי החוב שלו רק יתפח.

      נ.ב. כן, היא מהמרת על כך שהבורסה בכל העולם תעלה (ההשקעה במניות בארץ היא בערך 0.2%). בטווח הארוך זה מה שקורה ואם זה לא יקרה אז אוי ואבוי לכולנו.

      • אחד שמבין; אין סיכוי שתקום ממשלה שמאלנית, מקומו של השמאל באופוזיציה וזה בסדר עבור הדמוקרטיה, ממשלת שמאל עשויה להגיע למצב של שלטון טוטליטרי,ואת זה, לעניות דעתי, אף אחד לא רוצה.
        כך שלשלם לאוצר, בימין או בשמאל, יש לשלם.

    • זו נקודה מצוינת. אני צריכה להתייחס אליה בפוסט נפרד, אבל בתמצית:

      אכן, ממשלת שמאל היא סיכון לכל קפיטליסט ומשקיע פרטי בישראל, לא משנה באיזה אפיק הוא מושקע (שוק ההון, עסקים, נדל"ן). זו הסיבה שלעולם לא תראה אותי מצביעה לרשימות שנציגיהן נוטים לזלזל בזכות הפרט לקניין, בהכנסה מהון, בשוק החופשי, או בעובדה שבני אדם שונים זה מזה (ע"ע זנדברג, יחימוביץ', חנין ושות').

      באשר לסיכון מלחמה, הפקעה או הלאמה, חלק מהוני מוחזק באופן שמבחינה טכנית יהיה קשה למדינה לגזול ממני, שכן מדובר בנכס פיזי קשיח בחו"ל. אני אמנם מצהירה על קיומו כשאני מגישה דו"ח שנתי, אך כאמור, מבחינה טכנית, אני מרגישה מוגנת.

      יש לי בנוסף לכל דרכון זר. הייתי מעדיפה שלא להשתמש בו, אבל אני מניחה שניתן לראות גם בו מעין פוליסת ביטוח.

      אני לא מסתמכת על ההנחה שהבורסה (מניחה שכוונתך לשוק המניות) תמיד תיתן תשואה טובה. זו אחת הסיבות לכך שרק 25% מהוני חשופים למניות, והשאר לאפיקים אחרים, לא קורלטיביים.

      לבסוף, אני לא מסתמכת אך ורק על הכנסה משוק ההון. יש אפיקים נוספים שמייצרים לי הכנסה. אולי לא פיתחתי מספיק את הרעיון הזה (ייצור מקורות הכנסה חלופיים) בבלוג, אבל ככלל, אדם מוכשר מספיק שמצליח לחסוך סכום שיאפשר לו לפרוש לפני גיל 30 יצטרך להתאמץ מאוד כדי שלא להרוויח כסף במהלך פרישתו.

  42. אחד שמבין

    דג,
    הגיע הזמן להפסיק עם האגדה ש-"זהב בשוויץ יגן עליך".
    לך תשאל את ניצולי השואה איפה כל הרכוש שצברה המשפחה שלהם עד השואה. איפה כל התכשיטים, הזהב, יצירות האמנות. תמשיך להאמין לכל מיני גורמים באירופה שישמרו לך על הכסף בזמן פורענות או מלחמה. אתה מכיר את תולדות העם היהודי?
    הבורסה תמיד עולה? באמת? דיברת עם מישהו ביפן שם הבורסה תקועה 20 שנה? או עם קשיש אמריקני שבצעירותו איבד הכל בשנת 1929 ורק אחרי 30 שנה התאושש מזה?
    בחייך די עם סיסמאות ומודלים ונוסחאות ואקסלים. המציאות חזקה מכל דמיון ויש להתעורר מהחלום.

    • לשוויץ אין היסטוריה כזו, לא אומר שזה לא יכול לקרות, זה כן אומר שתהיה התראה מספיק מוקדמת אם זה יילך לכיוון הזה בזכות החוקים של שוויץ (כוונת ביטול של חלקם או עלייה של משטר מסויים הוא איתות לעזוב).
      מי שאיבד הכל בשנת 1929 הוא מי ששם את כל הונו על מניות, זו הסיבה להשקעה בעלת קורולציה שלילית בין נכסים תנודתיים שונים. מי שהשקיעה אז בזהב ושם אותו מחוץ לגבולות ארה"ב מצא את ערכו עולה. לדוגמה: המניות של חברות כריית הזהב בזמן השפל הכלכלי עלו ב 500% והם עוד חילקו דיבידנדים. בנוסף, מי שהחזיק הון במזומן היו לו לא מעט הזדמנויות השקעה זולות.
      דוגמאות ספציפיות כמו יפן פחות מעניינות בגלל הפיזור הרחב של ההשקעה במניות. הפיזור הוא על השוק הגלובלי ומלבד ארה"ב שמחזיקה כ 40% משווי השוק, כל השאר פחות מעניינים ואם הבורסה ביפן נופלת זה לאו דווקא ישפיע עליי, בדיוק כמו שהנפילה ברוסיה בקושי מעניינת אותי.

      לסיום, כן השקעה זה הימור מושכל.

    • אחד שמבין
      בטח יודע, אם כי אי אפשר לחזות, כי כאשר האיסלאם ישלוט באירופה – אם כי לא בזמננו, אבל זה יהיה – מה שיוחזק בשוויץ, או בארץ אחרת יהיה מוגן כפי שהיעה מוגן במלחמת העולם השניה. עד היום לא יודעים בדיוק כמה כסף יהודי "הרוויחה" שוויץ מכך ששיתפה פעולה עם הנאצים… וכנראה שהיא תעשה זאת עם המוסלמים…

      • אלי, תהיה בטוח שהאיסלם ישלוט פה הרבה לפני שהוא ישלוט באירופה ואם הוא ישלוט באירופה, הזהב יהיה הדאגה האחרונה שלי. במקרה של החלפת שלטון כזו (מליברלי לשלטון מדכא ומושחת), להסתובב עם זהב זה כמו להסתובב עם מטרה על הראש.

  43. אחד שמבין

    מה הכוונה "יש אפיקים נוספים שמייצרים לי הכנסה"?
    את עובדת, או לא עובדת? את עצמאית? שכירה? גם וגם?
    איך זה מתיישב עם תיאוריית הפרישה, אם יש לך הכנסות שאין משוק ההון?

    • כשאני מדברת על "פרישה", אני לא מתכוונת לישיבה על כיסא נדנדה במשך 50 שנה והמתנה עד המוות. אני מדברת על היכולת להחליט מה לעשות עם הזמן שלי בכל רגע נתון. ספציפית לגבי, יש לי לא מעט תחביבים. חלקם מייצרים לי הכנסה. הבלוג שאתה קורא בו כרגע הוא אחד מהם. אני מחויבת על פי חוק לדווח על ההכנסה שלי ולשלם עליה מיסים. המעמד שלי כעצמאית מקנה לי עוד שורה של הטבות מס — למה שלא אנצל אותן?

  44. פסילת לוגיקת החשיבה של TOP DOWN (מלמעלה למטה) לטובת BOTTOM UP (מלמטה למעלה), בנימוק שמי שמתייחס לTOP הוא בכיין, היא ראייה קיצונית ודוגמטית של המציאות. למשל, המודל הכלכלי שמציעה הסולידית יקרוס לחלוטין אם הממשלה תחליט על העלאת מס רווחי הון ל 35% והורדה מקבילה של מס הכנסה (זו בהחלט המגמה בעולם המערבי בשני העשורים האחרונים: יותר מיסים על הון וצריכה ופחות מיסים על עבודה). לכן, להחלטות ב TOP יש השפעה מכרעת על סדר יומו של האדם הפשוט.
    —-
    זה כמובן לא אומר שהסולידית אינה צודקת. אבל מודל נכון של "אי-שבירות", דורש שילוב בין הלוגיקות ולא דוגמטיות צרה. סדר היום הסולידי צריך להתחשב במבנים הכלכליים ולא לראות אותם כגזרה משמים, אלא להבין שהמבנים יכולים להשתנות באמצעות השפעה על ה TOP כלומר התארגנות להשפעה פוליטית על מקבלי ההחלטות הכלכליות. משום מה הבלוג של דורין בורח כמו מאש מפוליטיקה. כאילו אין קשר בין הפוליטי לכלכלי ולחברתי (הרי החלוקות הטיפשיות האלה הם חלק מהצרה ונותנות לגיטימציה לאנשים משכילים להודות בלי שום בעיה שהם "לא מבינים בכלכלה").
    —-
    מכיוון שלמקבלי ההחלטות ב TOP השפעה מוחלטת על המבנה הכלכלי שמגביל את טווח הפעולה של האדם הפשוט, יש לכוון את הזרקור גם אליהם ולא רק לאפשראויות הפעולה של בני האדם במסגרת מבנה כלכלי נתון. במדעי החברה קוראים לזה: מבנה ופעולה/סוכנות (structure-action/agency)

    • המגמה בעולם היא לא להעלות את מס רווח הון, אלא להפכו לדיפרנציאלי בדומה למס על עבודה. זה דווקא יכול *מאוד* לשרת אותי, כמי שנמצאת במדרגת מס נמוכה מכיוון שהכנסתה הכוללת נמוכה.

      זה נכון שההחלטות ב-TOP חשובות, אבל לפרט יש מעט מאוד יכולת להשפיע עליהן. נגיד שאני מוחה על מס הדלק הגבוה. אני יכולה ולכתוב לשר האוצר ולשר התחבורה ולשר התשתיות וללשכת ראש הממשלה, ולהתאגד ולהפגין וליילל ולשבות, ולהאמין לאנשים שטוענים שבחירות דמוקרטיות הן ה-דרך להשפיע על המציאות.

      ולבסוף אני יכולה גם פשוט לוותר על הרכב ולא לשלם את המס הזה מלכתחילה. מה לדעתך יותר אפקטיבי?

  45. אחד שמבין

    * שאינן משוק ההון

  46. אחד שמבין

    אני קיבלתי את הרושם שאת חיה רק מרווחים שוק ההון.
    אם את עצמאית שמחזיקה עסק אז אי אפשר לומר שפרשת ממשהו.
    נשאלת השאלה המתבקשת: אם תסגרי את העסק (או עסקים שונים) – האם תוכלי להמשיך להתקיים בנוחות רק משוק ההון?

  47. דורין,
    מצטער אבל נימוקייך אינם רציונאליים. היכן הגבול?
    אם היית גרה בדירה של 30 מטר מרובע, גם אז היית אומרת שכולם בכיינים? ואם היית חיה בדירה של 10 מטר מרובעים? ומה בעצם הבעייה לחיות בחדר שכור בדירה של משפחה (למי שלא זוכר, כך חיו בשנות ה-50 בישראל). למה צריך שלכל משפחה יהיו שירותים משלהם? זה מותרות! מה אי אפשר להשתתף בשירותים בכל הבניין? את לא אוהבת לפגוש אנשים זרים? אין בעייה: תתרגלי לזה, כמו שאני לא אוהב לגור בדירה בת 60 מטר מרובע.

    ההבדל בינך לבין שאר העולם הוא שפשוט הורדת את סף הצריכה שלך. כל הכבוד, אבל למה זה קשור באיך מחלקים את ההון במדינה והאם צריך מדינת רווחה? אלו שני אספקטים אורתוגנליים לחלוטין.

    גם את נמצאת בצריכה מעל הגבול תחתון לצורך השרדות של אדם. הרבה מעל הגבול התחתון. לכאורה, ניתן לחיות במערה ולקטוף עשבים וצמחים מהאזור המקומי. אנשים חיו כך במשך עשרות אלפי שנים ואף לא אחד התלונן על מר גורלו בידיעות אחרונות.

    אחוז העוני בישראל הוא כמעט פי 2 עוני מבממוצע של OECD. זה נראה לך קשור לכך שיש לי או אין לי טלוויזיה?
    אז מה בשאר מדינות OECD פשוט קראו את הבלוג שלך והם צורכים פחות? איך את מסבירה את זה? אין להם טלוויזיות?

    לסיכום: בכך שיש דואופול בטלוויזיה בין HOT ל-YES והמחירים שלהם מאד גבוהים יש שתי דרכים להלחם:
    1. הדרך של הסולידית: פשוט לא לקנות טלוויזיה ולא לצרוך את שירותי הכבלים.
    2. לדאוג שתהיה תחרות בין 5 חברות.

    אני, עקרונית בעד הפיתרון השני. אם אני אוהב או לא אוהב טלוויזיה.

  48. מקבלת-אז איך יוצרים חזון כלכלי? ויותר מהותי-איך פורטים תכנית שלו? אני אשמח להכוונות גם אם לא את זו שיכולה ללמד אותי את הנ"ל..

  49. הזלזול באנשים שלא רוצים לקחת אחריות על מעשיהם הוא בעיני לא אפקטיבי, משום שהוא אפור ומדכא מדי, את מתארת כאן את ההפסד של רענן שקד בשל הקושי שלו לצאת מאזור הנוחות "הנורמלי".
    משום מה את הטיעון המרכזי שבאמת מציף אנשים בהשראה, לא ציינת בפוסט הזה (בניגוד להרגלך), והוא את הרווח שלך על פני אנשים כמו רענן שקד.
    אנשים לא יכולים לוותר על שפע, אם הם לא מבינים את הרווח, כלומר את השפע הנגדי.
    יציאה מאזור הנוחות הנורמלי מייצרת שפע של זמן, איכות חיים, רוגע, בריאות, שלווה, חיי קהילה, פנאי, התפתחות מנטלית נפשית ורוחנית, זמן משפחתי וכדומה. את כל אלה רענן שקד מפסיד לטובת היותו נורמלי, כל אלה הם בדיוק הדברים שאנשים לפני מותם מתחרטים שלא השקיעו בהם אנרגיה ומשאבים.
    נדמה שאת הצלחת לסגל חשיבה מספיק מפוכחת יציבה וחסינה, כדי לראות את הרווחים הסמויים האלה. והרי זאת אחת הסיבות שלא רבים הולכים בדרכך, כי הם לא מספיק רואים אותם, הרווחים האלה לא מספיק משווקים. למעשה אלה רווחים שהערכים שעליהם הם מתבססים מקבלים שיווק גרוע. (עצמאות משווקת כאגוצנטריות, חופש משווק כעצלנות, התמקדות במשאבי זמן נתפס כקמצנות)

  50. דורין, אין ספק שאת אישה מאד מיוחדת ואני מלא הערכה והערצה לשיעור שאת מנסה ללמד כאן.
    ציינת כתגובה למאמר של רענן שכל אחד צריך לצמצם את התלות שלו במערכת. זו כמובן מטרה נעלה לשם עצמה. אבל האם אנו לא מחמיצים משהו? האם לא כדאי גם לפעול לשינוי המערכת עצמה? האם פשוט להיכנע ולהגיד ״איש איש ידאג לעצמו״ וזהו? ברור לכולנו שדרכך, טובה ככל שתהיה, אינה מתאימה לרוב האוכלוסיה (הסיבות הן רבות ונראה לי שאת והמגיבים דשתם בזה מספיק) . כיוון שאנו גרים בכל זאת במסגרת חברתית קהילתית וכן שואפים שלכולם יהיה טוב יותר לא רק לעצמנו, לא כדאי שגם נשנה את המערכת ונייצר , כלכלה , תרבות, חינוך אשר ישפיעו לטובה על כולם ? הרי הדור של הורינו, (ילידי שנות ה40 50 ) גם קנו בית, גם רכב, וגם גידלו 3 ילדים במרכז וגם בילו וטסו ועשו הרבה מהדברים ״הנורמליים״ ויחד עם זאת לחלק מאותו הדור היה אפילו מספיק כסף כדי לעזור לכל אחד מילדיהם לקנות דירה משל עצמו. מה שאני אומר זה שלא צריך להסתכל רחוק מדי כדי להבין שפעם המערכת הייתה הרבה יותר מאוזנת, וחלק הרבה יותר גדול מהאוכולוסיה חיי בסיפוק והנאה.

    למרות העצות והטיפים המעולים שאת מעלה בבלוג שלך, רובם נועדו לעזור לפרט – וזה מבורך, אבל אל לנו לצקצק על רענן ושכמותו, צריך להביא גם שינוי למערכת כולה, המאבק שלך לעזור לנו להגיע לעצמאות כלכלית הוא רק חלק מהפתרון אבל לא החלק הארי. שינוי כלכלי חברתי מהותי כזה שיטלטל את המערכת עצמה ויחזיר אחורה את סחרור ההרס יהיה בעל השפעה הרבה יותר גדולה על חיינו וזה מאבק חברתי שיהפוך את החיים של כולם ליותר טובים.

    נכון שהמאבק לצדק חברתי עדיין לא צלח אבל מתישהו נקודת הרתיחה תבוא, יתכן בבחירות הקרובות ויתכן שבבאות.

    • הדבר הצודק הוא לאכול את מה שבישלת.
      כשאדם עובד, חוסך וחי על חסכונותיו – זה צדק.
      כשאדם עובד, חוסך, ונאלץ להפריש חלק מחסכונותיו כדי לממן את אלה שאינם עובדים ו/או שאינם חוסכים – זה לא צדק. זה גזל.

      • "הסולידית" – אולי ה"אתנן" הזה של מדינת רווחה הוא אמצעי לשימור המערכת הקפיטליסטית הפרו-מעמד ביניימית ?
        מדינה ראנדית תדרדר לקפיטליזם שבו 99% מהעושר מוחזק ע"י 1% מהאוכלוסיה
        מה שיביא בסוף למהפכה קומוניסטית

        מדינת רווחה אינה קילקול אלא אמצעי למניעת קריסה של הקפיטליזם.
        ההשגים הגדולים ביותר של "מעמד הפועלים" היה במהלך המאבק בין המערב הקפיטליסטי ל גוש הקומוניסטי מתוך הבנה של המערב ששיפור זכויות לעובדים ולעניים חיוני גם לכלכלה החופשית וגם לדמוקרטיה.

        אני מבדיל בין מי שנכנס לחובות מרצונו החופשי (רענן שקד) לבין מי נולד וחי בחובות כי הוא גדל בסביבה נחשלת , והסביבה הזו בד"כ מהונדסת על ידי המדינה ולא מעכשיו
        תמיד אפשר לבצע שינוי ולהצליח אישית אבל עובדתית משום מה בקרב בעלי ההון תמצאי יותר בנים של בעלי הון מאשר "סלף-מייד-מן" משדרות
        אז לא הכל בידי האינדיבידואל וכאן בשם התחרות החופשית ושוויון ההזדמנויות צריך הרגולטור להיכנס ולתמוך וזה דורש כסף, שמגיע ממך (וגם קצת ממני) בעסה, באיי קיימן זה כנראה אחרת

    • איש (3718)

      מתן,

      הורינו ילידי שנות ה 40 וה 50 לא טסו לשום מקום, מקסימום הם חסכו 10 שנים לטיול שבו רואים 15 מדינות ארופה ב20 יום (כמעט כמו טירונות) ואחר כך עשו ערב שקופיות לספר על זה במשך שנים.

      רוב האנשים נסעו באוטובוס , למיעוט היה רכב. הם גרו בדירת 3 חדרים במרכז בה כל הילדים ישנו בחדר אחד, ללא מזגן, מעלית או מרפסת שמש. לא היתה טלביזיה רב ערוצית, אינטרנט, סלולרי או רבוי חוגים. חמום בחורף עשו עם תנור נפט או חשמל.
      ילדים היו מבלים על ידי זה שירדו ב 4 לרחוב לשחק בכדור או "מדרכות" או קלאס או גוגאים. בילוי היה סרט וגלידה בחצי לירה בבית הקולנוע המקומי (אולם אחד ענק עם סרט פילם שנתקע מידי פעם וצעקו למפעיל שיתקן).

      אם נחיה כמו הורינו לא תהיה בעיה של יוקר המחיה.

  51. יופי של מאמר, נכון ואמיתי.
    הכל עניין של חשיבה.

  52. מעמד ביניים עם ילדים

    מעולם לא טענתי שאין לך זכות להביע דעה אולם יש הבדל בין הבעת דעה לבין הצגת דבר כעובדה שמי שאינו מבין אותה הרי זה משום חוסר יכולתו לחשוב באופן עצמאי.
    הפוסט שלך "האם הילד שלך הוא מכשול בפני עצמאות כלכלית?" הוא כולו קביעה נחרצת שאנשים לא מגיעים לעצמאות כלכלית כי הם מקדשים את ילדיהם "איך לא, דרך הארנק". זו "הבעת דעה" הגובלת בהוצאת דיבתם של ההורים באשר הם. בשביל להביע דעה כדאי קודם ללמוד את העובדות (עלויות גידול ילד) ולהתייחס אליהן עניינית, אחרת זו הלעזה ולא הבעת דעה.
    לגבי טענתי השניה קראתי את הפוסט ויש לך טעות בסיסית. אם כולם יהיו כמוך אז נייצר פחות אבל אז, בניגוד להסברך, במקביל יפחתו מקומות העבודה ויהיו הרבה יותר אנשים מחוסרי עבודה ומחוסרי הכנסה. הזהב שאת משקיעה בו יהיה פחות מבוקש ומחירו יתרסק. המערכת הבורסאית (שמבוססת על תאוות הבצע של האדם) לא תסתגל אלא תיעלם משום שלאנשים לא יהיה עניין בה (או עניין מועט).
    האמת היחידה שכתבת היתה "אני מתקשה לתאר תרחיש שבו מיליוני אנשים במערב מאמצים מיוזמתם סגנון חיים דומה לשלי." וכל התיאוריה שלך בנויה על זה.
    הפוסט שלך עדיין לא עונה על השאלה אם אנשים יקחו את שיטתך וישכרו דירות, ממי את תשכרי דירה? האם אנשים יוכלו לעמוד במחירי שכירות שיקפצו עקב ביקוש גבוה לדירות בשכירות והיצע נמוך? (המצב בת"א יתן לך את התשובה).

    • אל ניניו

      שלום לך מעמד ביניים עם ילדים, קראתי את תגובותיך (הטרחניות במידת מה…) ואני מנסה להבין מהי בעצם עמדתך לגבי הדברים המהותיים שעומדים בבסיס הבלוג הזה? נראה לי שאתה נתפס לעניינים שוליים כגון סגנון הכתיבה ולווכחנות ומפספס את המהות.

  53. כרגיל זה הכל קשור באיזה סיפור אדם מספר לעצמו. אני הבאתי מספר דוגמאות מספריות בתגובות בעבר שבו זוג ממעמד ביניים עליון (עשירון 8-9) יכול לחסוך , להביא 2 ילדים ולפרוש/כמעט לפרוש/לעבוד במשרות חלקיות בלי לחץ בתחילת שנות ה40 שלו בצריכה ברמות של סולידית*1.5. כמה אנשים בפועל מגיעים לשם? לא מפוצצים את הכסף על צריכה ראוותנית?על טיולים משפחתיים קרוס יונטד סטייטס, מסעדות יוקרה סופר פלצניות, מטבחי שולר גרמניים , גיפ משפחתי "יוקרתי" ,עגלות בוגבו, חוגים פלצניים ש"יקדמו" את הילד וגרניט פורצלן מתוצרת נטוצי……
    אין ויכוח על כך שבארץ זה יותר קשה אבל לא בלתי אפשרי. אם מעמד הביניים ש[[רוצה]](מודגש!) ינקוט באותה אסטרטגיה מגיל צעיר יהיה אמיד בשנות ה40 שלו ואולי יוכל לפרוש ולקחת את החיים יותר באיזי בשנות ה40 המאוחרות.

    מה שחשוב שמי שנמצא לפני הסיפור של הילדים יכול לספר לעצמו גירסה משופרת צריכה של מה שכתוב בבלוג
    ועדיין להגיע לפרישה/סמי פרישה בתחילת שנות ה40. מי שנמצא אחרי הילדים ,תיכנן פחות את הפרישה מראש ו….[רוצה ]לפרוש מוקדם יצטרך למען שמירת הכובד העצמי (SAVE FACE) לספר לעצמו שזה היה בלתי אפשרי והאשמה כולה(אני מסכים שיש בעיית יוקר מחייה) נופלת על איזה גורם חיצוני שלא היה בשליטתו.

  54. אני באמת מנסה, באמת באמת. אבל כל פעם שאני רואה רשומה באורך הגלות – אני מתייאש מראש.
    אובר חפירות לא ישיג את המטרה של הבלוג.

    לעיתים רשומות אדירות ואינפורמטיביות ולעיתים רשומות שמתישות את הנפש.

    חבל.

    • תודה על הפידבק. מי יודע, יום יבוא והרגולטור יחייב אותי להתאים / לשנמך / לְטָפּש את הבלוג כדי שגם מי שסובל מלקות חמורה כשלך יוכל להנות ממנו. כמובן שזה יחייב אותי ללמוד בעצמי איך להמשיג רעיונות מורכבים דרך דוּפלו, לגו או פליימוביל.

      אגב, מתוך עניין גרידא, כמה ספרי עיון קראת מאז שסיימת תיכון?

      • הבחור טוען מה ש-טוויטר טוענים – אנשים קוראים היום עד 140 תווים וגם זה בהגזמה.
        בגלל זה SMS באנגלית מוגבל לאורך של 160 תווים.
        זה לא חייב להיות ספרי עיון.
        אפשר לבדוק גם ספרי קריאה של יותר מלגיל הרך.

  55. דורין ,
    דברים כדורבנות .
    אשר לעניין רענן שקד, אני בת גילו וככזאת חושבת שאין לו להלין . אנחנו שייכים לדור שדירה עלתה כ 60 משכורות . אני רכשתי דירה בהיותי בת 20 (1989) עם משכנתא לזכאים בלבד. -100% מעלות הדירה ל 20 שנה .
    באמצעות חיסכון אגרסיבי משכר מינימום אגב, החזרתי את הלוואה בתוך 7 שנים . מאז 1996 ! אין לי הוצאות דיור, עברתי דירה רק שהיה לי ההון הדרוש לשדרג… לא ברור לי מה עשה רענן שקד ב 25 השנים האחרונות …
    אהבתי מאוד את אחד התגובות לקישור שהביא "אזרח פשוט" -רענן שקד רכש מאוזוליאום לחופש לא בית חלומות .

  56. כתוב מדוייק!
    נראה יותר ויותר שאת צודקת וטמקא\ידיעות רוצים יותר מהחלפת שלטון אלא גם מלחמת מעמדות. יש כאן מגמתיות שמטרתה להתסיס ולעורר את מעמד הביניים למאבק. אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתם ומבין את הרציונל שלהם אם יש בכלל כזה. מה יהיה תפקידם אחרי ניצחון מעמד הביניים העני? איך הם יישרדו\יעשקו את העדר בעולם המתוקן? ייתכן וזוהי רק התלהבות והתאהבות נעורים בקארל מרקס במעורב עם מודל חיי פרברים אמריקאי "הגיוני" והמון בכיינות על סיר הבשר.

    • רייטינג. זה השיקול היחיד שמנחה את YNET, ערוץ 2, ערוץ 10 ודומיהם. הם ריקים מבחינה אידיאולוגית. הסיסמאות הסוציאליסטיות שלהם נועדו לקבץ אחוות מדוכאים מסביב למדורה – כי אותה אחווה יוצרת טראפיק, וטראפיק = $$. שירוויחו כאוות נפשם — אבל שיהיו גלויים לגבי העניין.

      • הגופים הכי בעלי אינטרסים בשימור הפחד וההיסטריה של הציבור.

  57. ירון נוי

    דורין, כל הכבוד על האתר שלך. חלק קטן מהדברים אני יכול לקיים ואחרים – קשה לי. אז זו בעיה שלי ואינני מאשים אותך או אף אחד אחד על מה שאינני יכול.
    נראה לי שחלק ניכר מן המגיבים טועים בהבנת הנקרא. טוב שתכתבי מה שבא לך. טוב שכל אחד ייקח מה שמתאים לו (ויש הרבה מה ללמוד). לא טוב שגולשים מנסים ללמד אותך לקח. נראה לי שזאת שטות ומי שרוצה ללמד אחרים – שיפתח אתר משלו ויזכה לאוהדים.
    הנסיון ללמד אותך דרך אחרת, מעיד על המגיבים. חוכמה רבה אין בכך.

  58. האזרח הפשוט

    דורין, שאלה קצת כללית אבל אקטואלית.
    עוד 3 חודשים יש בחירות.
    אני החלטתי שהבחירות הנוכחיות אני הולך להצביע אך ורק לפי הפן הכלכלי (לא לפי הפן המדיני-ביטחוני)
    ואני לא יודע במי להצביע?!?!
    חשבתי על התנועה הליברלית החדשה אבל אני לא חושב שהם יעברו את אחוז החסימה אז אני לא מתכוון להצביע להם.
    בוא נסתכל על המפלגות הגדולות:
    חשבתי על הליכוד כי ביבי באופיו מאמין בקפיטליזם ושוק חופשי עם ממשלה קטנה אבל בשנים האחרונות עושה די הפוך אז זה בעייתי.
    העבודה עם בוז'י ושלי הסוציאליסטים יעלו לנו את המיסים ובמיוחד על הבורסה (שלי כבר הציעה זאת).
    יאיר לפיד די הוכיח בשנה וחצי האחרונות שהוא פופוליסט (מע"מ אפס) ולא מבין בכלכלה אז הוא בטוח לא.

    אז במי כן להצביע? (שוב אני מציין מהפן הכלכלי בלבד)
    דורין בבקשה תעזרי קצת ותביעי את דעתך מי הכי פחות גרוע???
    אולי אפילו תכתבי פוסט בנפרד כי נראה לי שזה יכול לעזור להרבה מתלבטים כמוני ואולי בזכות פוסט אחד שלך עוד כמה עשרות קוראים יצביעו כמוך. האמת הייתי מצביע לך אם היית הולכת לפוליטיקה למרות שאני די בטוח שגם תמורת משכורת של ח"כ לא היית הולכת למקום הזה.
    גם אחרים כאן יכולים לעזור ולהביע דיעה.

    • מישהו כתב בטוויטר ש"לבקש מליברטריאן להצביע בבחירות הללו זה כמו לבקש מאישה לבחור עם איזה 'אומן פיתוי' היא רוצה לצאת."
      I couldn't agree more

      ולעצם העניין: אני לא בטוחה שאני רוצה לזהם את הבלוג שלי בחרא הזה. בטח לא לפני שכל הרשימות סגורות.

      עד אז, חסוך כמה שיותר כסף ושלם את המס הנמוך ביותר שמתיר לך החוק. זה משמעותי ואפקטיבי פי כמה מהמפלגה לה תצביע בבחירות הבאות.

    • האזרח הפשוט – ועוד הרבה אזרחים מתלבטים עבור מי להצביע . וכשאינם יודעים – כנראה שלא מצביעים.
      אך עצם אי ההצבעה, כמוה כהצבעה. יהיו מפלגות שיהנו מהעובדה שיהיו אנשים שלא יצביעו.
      נכון שקשה להצביע עבור מפלגות שכנראה לא יעברו את אחוז החסימה. זו כמובן רק השערה. את אחוז ההצבעה האמיתי נדע רק ביום הבחירות עצמו.
      אי ההצבעה מעלה שאלה אחרת. לא מצביעים מאחר ולא מרוצים ממשהו. מאחר ולא מצביעים, לא נותנים הזדמנות למפלגות חדשות להוכיח שהן שונות במידת מה.
      וזו הבעיה האמיתית העומדת בפני מי שבוחר לא להצביע. בכך שוא לא מצביע, הוא מחליש את כוחן של מפלגות חדשות ומחזק את כוחן של המפלגות הקיימות – שמהן אינו מרוצה.

    • מחזיראור

      זה ישמע מוזר.. אבל דווקא למרץ יש הצעה מעניינת.

      להצמיד את מס רווחי הון למס השולי – דבר שישתלב נהדר עם סגנון החיים שקוראי הבלוג שואפים אליו.

  59. איש (3718)

    משום מה הקישור הזה של האזרח הפשוט חלף מתחת לראדאר של הסולידית ורוב הקוראים פה. הוא בעצם נותן בתמצית את מהות הבעיה.

    הכל כתוב שם (ובויקיפדיה), כך שאני לא עושה איזה שהוא אאוטינג לרענן שקד, אדם בן 48 בונה וילה ברמת אביב , לוקח משכנתא של 1.5 מליון שקל ל 30 שנה (עד גיל 78 ) , ובנוסף "לוקח ירושת הוריו בעודם בחיים".
    ואחרי כל זה, הוא בוכה על יוקר המחיה…

    רק אני רואה פה בעיה? ומה עם משכנתא עד גיל 78 (תשלום ממוצע של 9000 שקל בחודש)? האם אין פה בעיה כלשהי? (= עבדות מרצון עד גיל 78 בשביל שופוני מטורף)

  60. האזרח הפשוט

    דורין מכבד את דעתך ותשובתך.

    מקווה שהרשימות יסגרו תוכלי לשתף אותנו בדעתך ותבונתך גם בנושא ספציפי זה.
    למרות שזה מזוהם לדעתי זה גם חשוב ואולי יתחיל פה שינוי מיוחל!
    אני מכיר אישית לפחות 3 אנשים שיצביעו כמוך.

    תודה בכל מקרה 🙂

    • אפשר ורצוי ללמוד מהפוסט התנהלות פיננסית וערכית
      חשוב לשמור על חשיבה עצמית בכל זאת אנו אנשים שונים לא תאומים סימים.

  61. חזק 🙂

  62. ההנחה שרובינו ככולנו יכולים להרוויח 7000 ש"ח בחודש (לא נתקלתי עד כה בבלוג בהנחה זו, פספסתי?) היא שגוייה לדעתי. אני עבדתי בתחום התוכנה (היום בתחום אחר) והמשכורות המוצעות, לרוב, נעות בין 5000 ל-12000 ומדובר בבוגרי אוניברסיטאות. אני מתאר לעצמי שבתחומים אחרים מתחום התוכנה המשכורות הן יותר סביב ה-5000. קחי בחשבון גם את העדר הביטחון התעסוקתי בשוק הפרטי כך שמשכורת ממוצעת של 7000 היא בהחלט לא דבר שמצוי בקלות.

    • 7000 שח לחלק ל-23 שח בשעה (שכר מינימום) נותן 300 שעות עבודה.
      אבל ברגע שאתה עובר את ה-186, מתחיל לצבור 25% ו-50% שעות נוספות. נניח שלוש שעות עבודה נוספות ביום – מתקרבים ל-7000 שח על 25 ימי עבודה, או 265 שעות עבודה.
      עכשיו, בתחום התוכנה או שהשכר הוא גלובלי או ש… מה גם שאני רוצה לראות מי מסוגל לכתוב קוד יותר מ-8 שעות ביום ומה הוא זוכר ממנו. אז מה שנחתם בחוזה הוא בדרך כלל הסכום שרואים בסוף החודש בברוטו.
      אבל אם אתה צעיר ועושה זאת כשאתה גר אצל ההורים, אתה לא צריך 7000 כדי לחסוך 3500.
      אתה צריך הכנסה X והיכולת לחיות על X/2 או X/3 כדי לפרוש בגיל מוקדם.

    • המשכורת החציונית היא 6500 והיא עבודות חלקיות ועבודות לחברי נסיון ו עבודות לא אקדמאיות .אתה לא מעודכן בבדיקותתוכנה ממכלה לממוצע גרוע מרוויחים לפחות 7000

  63. זה לא משנה למי תצביע כל עוד זה לא חד"ש (מק"י) לא באמת יהיה פה שינוי לקומוניזם או סוציאליזם קיצוני.

    אני מצביע למי שמעוניין בלגליזציה.

  64. סולידית יקרה,
    מאוהב בך או מעריץ שלך, עוד לא החלטתי מה גובר. מפוסט לפוסט אני נמס.
    ועכשיו כמו בכל זוגיות אני חייב לריב/להתווכח קצת.
    ילדים הם מותרות מחויבות המציאות לרבים מאיתנו. אנשים רבים מרגישים צורך עז להיות הורים למספר משתנה של ילדים, באופן בלתי ניתן לשליטה. אחרת חייהם לא יהיו חיים. נראה לי שמדובר על רוב בני האדם. מה גם שבטח יש מלא קוראים שלא נמצאים בשלב ההחלטה על הבאתם לעולם אלא שהילדים הם כבר מציאות קיימת ואי אפשר להחזיר אותם למדף (גם לא רצוי). אני מוצא את הבלוג שלך נוטה בהסברים לאנשי המיעוט, שלהם טוב בחיים מספיק גם ללא ילדים או עם מספר קטן (2=>C) של ילדים. אם את רוצה להשפיע יותר על שאר האנשים (אני מתכוון שאני נורא רוצה שתשפיעי על יותר אנשים וגם עלי) חייבים לעשות התאמות ניואנסיות שמדברות ללב האנשים האלו. זאת אומרת בתור הורה למספר ילדים נפוץ (3=<C) אני מוצא את הדוגמאות שלך מעוררות השראה אך לא מספיק פרקטיות לחיים שלי. אני יודע שיש מאיפה לחתוך גם אצלי. אני יודע שאני צריך לנהל יותר טוב את התקציב המשפחתי. אני יודע שיש דברים שמצריכים שינוי רדיקלי ומעט כואב באורח החיים. אני צריך תמיכה מתאימה לזה בסגנון הבלוג שלך. השראה שתסביר בדיוק לאן אני צריך ויכול לשאוף כמייצג של משפחה גדולה יותר. אני גם מבוגר יותר ולא יכול לתכנן את אותן התכניות כמו צעיר שכל האפשרויות פרוסות לפניו.
    אנא עיזרי לי
    מחכה להיווסדה של הקהילה התומכת.
    תודה בכל מקרה…כן?

    • תשוקה לילדים? על מה אתה מדבר? הסתובבת בכלל בעולם ב 25 השנים האחרונות, או שכל מה שאתה מכיר זה את ישראל ואת בני דודנו במזה"ת? בכל מקום כמעט בעולם המערבי ובמזרח אסיה יש ירידה תלול בפיריון. אנשים לא רוצים ילדים. כבר כמה עשורים שמחקרים סוציולוגים מראים שהסיבה הכמעט יחידה שאנשים רוצים בילדים זה כי לשכנים יש (כלומר מדובר בפעולת חיקוי של בהמות). כשלשכנים אין ילדים, מסתבר פתאום שרוב האנשים מאושרים ומסופקים לחיות ללא ילדים. במילים אחרות: נורמות ילודה משתנות בשיא המהירות (פחות משנות דור) בהתאם למספר הילידים בסביבה. רואים את זה אצל מהגרים.

      • הסיבה שיש מחקרים סוציולוגים שיכולים להראות משהו ואתה יכול להעיר ולפרש את דברי הבלע הבהמתיים שלך ועוד בעברית במקום בשפות אחרות ששם היו אפילו קצת פחות סבלניים ממני להערות כאילו היא משום שחלק מהאנשים עשו ילדים.

        סולידית – אם במחיקת תגובות עסקינן (אני לא מהחסידים) נראה לי שלזאת מקום כבוד בפנתיאון.
        מצד שני אין כמו תגובה מעין זאת להעיד על בעליה ולכן ראוי כי תישאר.

        • אביגדור

          מה הבעיה בתגובה שלו? לגיטימית לדעתי….

          הוא לפחות לא יוצא בהתקפות אישיות כמוך. מה קרה, אתה מאלה שכל דבר שפוגע ברגשותיהם העדינים אוטומטית הופך ללא נכון?

          • הניתוח כנראה נכון ואין לי כל בעיה איתו.
            עם הפירוש המתנשא והבוז למעשה גם אין לי בעיה כל עוד אני רשאי לענות באותה מטבע.

            נראה לי שרגשותייך העדינים גם נפגעו … לא הייתי מגיב כנראה אם הייתי מכנה אותו פנטר – אולי אתה מבין מדוע גם אתה קפצת?
            היי , אם מותר לכל אחד להשתין לי על הראש מהמקפצה אז לי מותר להחזיר.

        • גיא, יקירי, אני חשוב שהגיע הזמן להעיר על ההשתלטות הגסה שלך על מרחב השיח של הבלוג הזה. אם אתה מרגיש צורך להגיב על כל פיפס של דורין או של כל מגיב אחר כאן, כדאי אולי שתפתח בלוג משלך, במקום לרכב על גבם של אחרים.

          התגובה הבהמית והאלימה שלך לטוקבק שלי (ושל אחרים כאן) אכן מוציאה שם רע לבהמות. האמת שהשימוש שלי במילה "בהמות" נעשה באופן תמים. השוויתי התנהגות חקיינית להתנהגות של בהמות כדי להצביע על למידה פשוטה באמצעות חיקוי שמאפיינת למידה של בעלי חיים.

          • אדון פלברות נכבד ,
            אשר לעניין תגובות אלימות ובהמיות אני מציע לקוראים לבדוק תגובתיך לסולידית בפוסט הסיכום השנה שעברה 3873. זאת תגובה שאני זכרתי במיוחד מאחד שמסתתר מאחורי פאסבדונים.
            אחרי זה לומר
            "כלומר מדובר בפעולת חיקוי של בהמות" באופן תמים?!
            GIVE ME A BREAK!

            התגובות שלי באות כתגובות לתגובות אלימות של מגיבים כלפי אחרים ואף פעם אני לא הראשון שמציג את האלימות המילולית. גם במקומות עבודה אני זה שמעיר לכל מיני מתעללים באחרים כאשר ה"משפחה" שותקת מנוחות ובדרך כלל משלם איזה שהוא מחיר. די , מספיק עם אפולוגטיקה שלא לצורך. אני משאיר לקוראים הנבונים להבין בעצמם.

            בכל מקרה , אתה הראשון להתלונן על תגובה אלימה.
            הסולידית יודעת שאם היא תבקש ממני אפילו בצל של רמיזה להפסיק להגיב
            אני עושה זאת בשנייה ומודה לה על עבודה נפלאה שהיא מבצעת וממשיך הלאה בלי
            שום כעס או טינה.

          • אביגדור

            גיא, אני לא מכיר את ההיסטוריה שלך או של פלברות, אבל התגובות שלך פשוט צורמות…
            תעשה עם זה מה שאתה רוצה.

          • אביגדור תודה , אקח זאת לצומת לבי.
            צר לי ששתי השורות הראשונות של התגובה של פלברות, שהם התקפה אישית על המגיב, בנוסף למה שציינתי צרמו לך פחות. אני אכן רציתי שהתגובה תצרום-השתמשתי בביטויים של המגיב כנגדו בנוסף לדברי בלע (השמצות, דברי רשעות) וגם
            להשתין מהמקפצה הוא ביטוי ישראלי הבא לבטא מעשה פסול הנעשה בפומביות מופגנת.(ויקפדיה).
            אני גם רוצה להפנות את צומת ליבם של אנשים שמגיבים בפסבדונים או בחצאי שמות לכמה הדבר אינו נעים כשמישהו עונה להם באותו המטבע ויחשבו כיצד אולי מרגישים מגיבים אחרים ,שלא לדבר על בעלת הבלוג כשהם נתקלים בתופעה או בגירסא קצת מוגברת שלה.

            אשר לגסויות -הנה מה שג'ורג' קרלין(מערכון שלו ,עם קצת יותר גסויות,הובא בתגובה הראשונה) אמר בנושא:
            Why should I deprive myself of a small but important part of language that my fellow humans have developed? Why not use all of what we’ve developed to communicate with?
            אז מה רק לו מותר? בגלל שהוא אוטוריטה? למה להיות צבועים ו/או להשתמש רק בשפה מתוקנת כשבחיי יום יום אנחנו יודעים טוב מאוד איך אנשים מתבטאים? להבנתי הבלוג לא מקדם קורקטיות פולטית.
            אגב, הציטוט נלקח מראיון שהוא מושווה לביל קוסבי שמשתמש בשפה תקינה ,מנומסת ומתחסדת.אפשר לראות בכותרות בארה"ב מה הסתתר מאחורי העמדת פנים זו.

            תגובה נוספת שלי שאני מנסה לחשוב שהייתה יכולה לצרום היא זאת למעלה בעניין פילוספיים 🙂
            אני יכול להבין איך זה יכול להישמע בפעם הראשונה אבל יש לבלוג גם הקשר היסטורי לתגובות בעבר אבל אקח לצומת ליבי ואשתדל למתן.

      • הניתוח לגבי מגמת מספר הילדים לא רלוונטי. אנחנו חיים בארץ, מספר הילדים הממוצע הוא נתון. לבעלי המשפחות הללו צריך למצוא מטרה, דרך ואורח חיים ברוח הסולידית. לתחושתי, מה שהיא מציגה לא מספק תשובה קולעת לז'אנר האנשים הנפוץ הזה. אגב דווקא חרדים שמספר הילדים שם למשפחה רב יותר מהממוצע, מתנהלים, לפחות בהיבט ההוצאות שלהם, ברוח הסולידית.

        • מחזיראור

          אני לא באמת רואה סתירה בין אורח חיים "סולידי" לבין הקמת משפחה.
          זה פשוט עניין של מינונים.

          ילדים לא מפריעים למינימאליזם, וילדים לא מפריעים לחיסכון.
          נכון שמן הסתם התקציב הכולל כדי להחזיק משפחה גדול יותר מאשר להחזיק כלב, אבל צריך פשוט להתאים את המטרות.

          אז במקום להיות אלהורי ולפרוש בגיל 31, אפשר להחליט לעשות 3 ילדים, אבל לעבוד בחצי משרה עד גיל הפנסיה, או לפרוש בגיל 45.

  65. בגדול רק שיטת הסוציאליזם הצפון ארופאי (שבדיה כדוגמא) הוכח כמוצלח. רק במדינות אלה אין עניים שמקוששים שאריות מזון בפחי אשפה וילדים שנאלצים לעבוד כדי לתמוך בכלכלת המשפחה. יש לקחת ממי שיש לו ולתת למי שאין לו. רק ככה בונים חברה בריאה, רק ככה מתקיימת סולידריות. הטאצ'ריזם והביביזם הראו לנו בדיוק לאן הקאפיטאליזם במלוא מערומיו מוביל.
    (בקרוב אני פותח בלוג מתחרה. אני אקרא לו כנראה "הנוזלי" (או "המוגז". עוד לא החלטתי)).

    • גם בישראל שלפני שנות האלפיים לא ממש היו הומלסים שמקוששים מזון בפחים.

      • היו גם היו.
        כמו דרך אגב שפדופילים היו גם בשנות ה-20 של המאה הקודמת.
        כמו שיש פדופילים גם כיום במגזר החרדי.

        פשוט לא כותבים על זה בעיתון, לא היתה טלויזיה אז אם זה לא היה שכן שלך לא ידעת וכו'.

        דרך אגב, גם ברוסיה יש רוצחים סדרתיים (זה לא שמור לעולם המערבי), פשוט שם המשטרה טוענת שמדובר ברוצחים שונים ולא באחד.

  66. עמוס מהמרכז

    חלק מהתגובות אומרות שהמצב הכלכלי בארץ טוב, וזה פשוט לא נכון.
    פעם אחרי 4 שנות עבודה היו קונים בית, היום לא. פעם היה אפשר להיות "נורמליים" ועדיין לחסוך גם משכר ממוצע, היום לא..
    בשאר העולם עצמאות כלכלית לפי השיטה שמוצגת בבלוג היא מהירה בהרבה, כך גם היה פעם כשבית נתן 10% תשואה משכירות והיום לא.
    המצב לא תואם לשאר העולם וגם למדינת ישראל לפני 10 שנים, ועל זה התלונות וזה לא קשור לטלוויזיה, רכב, בגדים, בזבזנות ודברים כאלה.

    • אביגדור

      זה אולי המצב ב5 שנים האחרונות, צריך להסתכל על הדברים לאורך 15 שנים לפחות בשביל לדעת באמת אם זה המצב או שמדובר בתקופה חולפת.

      נכון שמי שנמצא עכשיו במצב שהוא צריך/רוצה לקנות דירה נדפק יחסית לשים קודמות אבל ככה זה בחיים – צריך לדעת מתי להיוולד 🙂

    • אתה טועה כי זה מאה אחוז קשור לבזבזנות ובמיוחד לטלויזיה. המחירים עולים כי אנשים קונים. תפסיקו לקנות שטויות במחירים מוגזמים והמחירים ירדו.
      קח צלם של חתונות, כמה פעם עלה צלם? כמה מאות שקלים, למה? כי אנשים היו מצלמים בעצמם. היום זה מתקרב לעשרת אלפים ש"ח כי אנשים מוכנים לשלם ועוד רוצים לשלם לא רק על תמונות אלא על כל מיני גימיקים (מגנטים, אלבום דיגיטלי…) ועריכות.

      אין גבול לבזבזנות בארץ ולכן המחירים ימשיכו לעלות ולא יעזור לכם גם חמישה מיליון אנשים בכיכר רבין. דווקא דורין נותנת את הפיתרון האמיתי היחיד לחזרה למחירים שפויים, לקנות רק מה שחייבים לקנות. לא צריך בשביל זה פוליטיקאים או בחירות ואפילו לא צריך לקום מהכורסא אלא פשוט להישאר ולשבת עליה ולא לקנות כלום.

      • עמוס מהמרכז

        יש בזבזנות בארץ, ללא ספק, אבל עדיין יקר כאן. ברור שיש לזה סיבות שאת חלקן ציינת. אבל, גם 2500 שקל בחודש הוצאות לקיום בלבד, כמינימום הוצאה ליחיד, זה גבוהה מאוד וחריג, בעיקר בייס לשכר המינימום.
        ועל זה מדברים… וזה נכון, והרבה כסף מתבזבז במדינה על שטויות:
        1. חברת חשמל, נמל, מקורות, רשות שדות התעופה – שכר מוגזם ומערכת לא יעילה, ניתן להוריד את ההוצאות שלהם בחצי.
        2. תקנים מוגזמים במועצות, יותר מידי ניהול שמן ולא יעיל- יש לצמצם כוח אדם שם.

        ברגע שכול אלו יקרו, אזי היה אפשר להוריד את מחירי החשמל, המים והארנונה, דבר שיקל על העסקים ויוריד את כול השוק למטה ונהיה כשאר מדינות אירופה.

        • המחירים לא יירדו.
          לדוגמה: חברים רצו לקנות צמיגים. עד לא מזמן היה מספר גדול של מכירות קבוצתיות לצמיגים מיבואנים מקבילים מה שהוריד את המחירים של היבואנים הגדולים למטה (גם לבודדים ולא רק לקבוצתיות). כרגע אין מכירות קבוצתיות אז הם פנו שוב ליבואן הראשי וציפו לקבל את אותו המחיר שהם קיבלו בעבר. נחש מה? היבואן העלה את המחיר בחזרה בטענה שמחיר הגומי בעולם עלה (לידיעתך מחיר הגומי נובע ממחיר הנפט, ומחיר הגומי ספציפית ירד ב 40% השנה).

          לא יעזור כלום, כל עוד תקנו במחיר שנותנים לכם המחיר לא יירד. תיתן חשמל, מים וארנונה חינם המחיר לא יירד כי אנשים קונים במחיר הנוכחי אז למה להוריד?

          בנוסף, מכיוון שמעמ מהווה כ 34% מהכנסות המדינה ממיסים אז ירידה בצריכה זה מנוף לחץ אדיר על הממשלה לפעול לפי רצון העם.

    • לעמוס מהמרכז – זה נכון שפעם דירה עלתה פחות משכורות מהיום. אבל זה נכון גם שפעם קנו דירות קטנות יותר, פשוטות יותר. ראוותניות פחות, וחיו אחרת. לא הלכו למסעדות, לא קנו אוכל מעובד אלא הכינו בבית ממצרכים פשוטים, לא קנו ולא צרכו באותם היקפים של היום ולא טסו לחו"ל והלכו לצימרים כמו היום. זה נכון שהיום אותם מצרכים ממש עולים יותר.
      כי יש היום שתי מגמות, נפרדות לגמרי, אבל שקורות במקביל, ושתיהן מרחיקות אותנו מעצמאות כלכלית. והן מחד יוקר המחיה ומאידך נורמות הצרכנות שהשתרשו והפכו ל"נורמה". האחריות של היחיד היא לדאוג לצד "שלו" – לנטרל את השפעת ה"נורמליות" שמסביב ולחיות כמו פעם. האחריות של החברה או המדינה – לדאוג לאיזושהי נורמליזציה של המחירים או לתחרות גדולה יותר שתביא להוזלה. או להעלאת שכר המינימום. או משהו.

  67. משעשע איך אנשים רוצים שתגידי להם מה להצביע. גורואי משהו.

  68. אשתי, שתחייה, החליטה שהשנה נצא לחגוג את השנה האזרחית החדשה.

    היא מתקשרת בשבוע האחרון לכל מיני מקומות ומתברר שהתענוג שהולך לעלות לנו כ-1000 ש"ח הוא מאוד מבוקש. המון מקומות כבר מלאים ואין יותר מקום ואלו שלא דוחקים בה להזמין היום כי מחר כבר לא יהיה מקום…

    אני מניח כי את קוראי הסולידית לא נמצא שם אבל תהיה לנו הזדמנות לראות את רענן שקד וחבריו בפעולה.

    • מחזיראור

      תתפלא, יש לפחות קורא סולידית אחד שמסוגל להוציא 1000 ש"ח על בילוי.
      אבל לא בסילבסטר.. בתאריך הזה אנחנו חוגגים נוביגוד.

  69. אביגדור

    אני אישית לא רואה הגיון בלהצביע בבחירות.

    בתור פלח קטן מאוכלוסיית הארץ (אותו פלח רציונלי, אנטי צרכני, ששכיחותו באוכלוסיה היא אולי 10%) הרי ברור שבמדינה דמוקרטית לא יהיה לי ייצוג סביר בכנסת. אין אף מפלגה ששווה לה לספק את צרכי.

    אני חושב שבספר של הארי בראון How I Found Freedom in an Unfree World הוא מדבר על האפסות של השיטה הדמוקרטית עבור מיעוט. בגדול הוא אומר שאין אף גוף גדול שעונה על כלל הצרכים של כלל חבריו כי כל אחד שונה במקצת.

    לדוגמא – מעמד הביניים:
    – רווק, בן 30, שוכר דירה, עובד בהייטק, מכניס 15000 נטו בחודש נכלל בהגדרה של מעמד הביניים.
    – הוריו, בעלי דירה או שתיים להשקעה, מרוויחים היטב גם נחשבים למעמד ביניים.

    לשני האנשים האלה יש אינטרס מנוגד – ירידת מחירי הדירות או השכירות.

    יאיר לפיד, טוען ששניהם צריכים להצביע לו.

    איך, אם כן, מיישבים את הסתירה הזו? (ולא, אי אפשר לצפות מכל צד להתפשר לטובת הצד השני, בקלפי אין מו"מ)

    בסופו של דבר מגיעים למסקנה שהמיעוט פשוט צריך לדאוג לעצמו בכל דרך ואל לו להתחשב ברוב. לרוב יש נציגים בכנסת, שהם ידאגו לו.

  70. איך את יכולה להגזים אם את מייצגת את דעתך בלבד ואת אורח חייך הייחודי מדי בנוף שלנו.
    הדיאלוג איתך, מעל ראשך, של חלק מהדוברים המייצגים את מעמד הביניים נובע מהעובדה שאת תופסת את עצמך כעשירה(וטוב לך…) בעוד על פי כל קרטריון נפוץ בתקשורת הכתובה את אמורה לקטר מבוקר עד ליל, ובטח שלא להציג עמדה בטוחה ונחרצת בחזון הפרטי שלך לחיים.
    את עלולה להצטייר כ מופרכת לצערי, שאני בטוח שרענן שקד חושב שאו שאת מתחזה או תחמנית או שילוב של שניהם.

  71. עמוס מהמרכז

    ענת,
    לחיות ברמת חיים סולידית בארץ זה יקר ביחס לשכר החציוני.
    הוצאה מינימלית למשפחה ממוצעת עם 2 ילדים היא בערך 6500 שקל. השכר החציוני לזוג הוא 11000. פה הבעיה, וזאת בעיה!

  72. 1. קונספירציה ברשותך: מפ"אי מביאים לפה בכוונת זדון את נחשלי העולם השלישי: הם חיים בסרטים קשים שחייהם הקלים מסודרים כי יש מי שדואג להם. בתמורה; כל שעליהם לעשות הוא רק למלא תפקיד קטן ומוגדר מאוד, הבנוי כך שניתן להחליפם בקלות.

    2. מדובר במעמד בינוני-*נמוך*: במקרה הטוב ביותר האפשרי הם מסוגלים להגדיר את הבעיה באופן נכון ומדוייק, אך חסרי מסוגלות לדמיין את הפיתרון לכך. מכיוון שהם לא מסוגלים להזדהות עם פיתרון כלשהו כי אף חלק ממנו לא בא מתוכם: הם עסוקים בלהסביר 'למה זה פשוט לא יעבוד' להשתנות.

    3. מילה אישית: חשיבה אגואיסטית זה טיבעי ונורמאלי ותקף לכולם. הרי ברור לשניינו שגם אם השכר יעלה ל50K ש"ח נטו לחודש אין שום סיכוי שהם יסתפקו בו; כי אינם מסוגלים להתמודד עם שפע – הם יזדרזו להעלות את הוצאותיהם מהר ככל הניתן רק כי עכשיו, ואז לחזור להתלונן כאילו לא קיבלו העלאה של פי עשר לפני רגע.
    את שמה את עצמך במקומו ואז מנסחת את הפיתרון "אני במקומך הייתי עושה" אבל את לא במקומו! האם עלתה בראשך המחשבה שהוא רוצה רק להתלונן ולא פיתרון?

    4. אשמח לדעת האם את מצביעה, ואם כן אז למה דווקא לרשימה הזאת, והאם פתקך עובר את % החסימה? (שימי לב: לא שאלתי מה כתוב על הפתק)

  73. אני חושב שהכל בחיים עניין של פרופורציות. לגבי אוטו, ממש לא חייבים את הכי חדש ונוצץ. אם זה נוסע ומגיב נכון ועובר טסט ואפילו אפשר לשמוע בו מוזיקה זה מפסיק. ובין הסיבות שאני מחזיק אוטו הן ה"מותרות" של מפגשים חברתיים והופעות בשעות שאין בהן תחבורה ציבורית יציבה. זה עולה לי קרוב ל-20,000 בשנה שזה כבר יותר מהמחיר של האוטו עצמו אבל זה תענוג שאני מוכן לשלם עליו. לגבי אופניים, למה לא גם וגם? למה הכל חייב להיות קיצוני? וכן, אני גם נהנה מהרבה ג'אנק פוד. טלויזיה אני לא רואה כי זה נראה לי טיפשי כשיש כמעט כל מה שאני רוצה לראות לצפיה באינטרנט. לדעתי זה יפה שאת מראה אפשרויות אחרות לסגנון חיים, אבל לא הכל זה שחור או לבן בחיים. עבורי הופעה טובה, או בירה או פיצה עם חברים פעם בכמה זמן זה מצרך חשוב לחיים בריאים רק שאני בניגוד לכל מיני בכיינים לוקח על זה אחריות מלאה 🙂

    לגבי הבלוג עצמו הוא נראה לי מרתק ואני בהחלט הולך לקרוא וללמוד ממנו בעיקר בתחום הפיננסי והפילוסופי.

  74. תראי… יש לך רצונות וצרכים מאוד ספציפיים שסגנון החיים שסיגלת לעצמך (שהוא מאוד זול כמובן) – אכן ממלא אותם לגמרי וכך את מרגישה מרוצה. את בן אדם שאוהב להתבודד ומעדיף להיות כמה שפחות עם אנשים ולכן לא רוצה לעבוד עם אנשים – כי זה ממש סבל בשבילך ובאופן כללי מעדיפה להוות לעצמך את המסגרת שלך. את אוהבת שינויים ולא רוצה להיקשר למקום מסוים, לא אימהית (לדברייך) ולכן לא מרגישה צורך לגדל ילדים. עושה רושם שבן זוגך מספיק לך בחיים, ואולי עוד קומץ של חברים שפגשת דרך תחומי עניין משותפים.
    לעומת זאת, יש אנשים שהרצון שלהם (אני כבר לא יודעת אם לקרוא לזה צורך או לא) הוא להיות עם אנשים אחרים, להקיף את עצמם בכאלה. בין אם זה בחברים טובים ובין אם זה במשפחה קרובה ומורחבת, ובין אם זה בילדים! אמנם כשהילדים קטנים זה מהווה סוג של עול אבל כשהם גדלים זה מאוד כיף שיש עוד כמה אנשים שמהווים משפחה שלך והם נאמנים לך ויעזרו לך תמיד בזמן אמת (אני יודעת, לא תמיד זה המקרה אבל כשזה כן – אז זה מדהים). ואני אישית, לא רק שארצה ילדים מתישהו בחיי (ואני מאמינה שאם לא אעשה את זה, ארגיש ריקנות בשלב מסוים) – אני אוהבת מסגרות, אין לי משמעת עצמית, יותר קל לי כשאומרים לי מה לעשות אחרת אני מרגישה אבודה. לכן אני מרגישה טוב יותר כשאני במקום עבודה, כשכירה, ושאני יודעת מה אני צריכה לעשות – וכמובן שאם התחום שאעסוק בו יעניין אותי והיחס מצד הבוסים והעובדים הוא טוב – אז מה איכפת לי? אני, למשל, לא סובלת כמוך משיחות חולין של שלום-שלום ויצירת קשרים חברתיים בעבודה, להפך – זה מוציא אותי מהבועה שלי וחושף אותי לעוד אנשים שהייתי רוצה להכיר.

    אז כן, אני מאמינה שאנשים צריכים לצרוך מזון בצורה שונה לגמרי ממה שהם צורכים היום – חד משמעית – זה אפילו לא עניין של העדפה, זה עניין של בריאות וזה מדעי ומוכח. מי שבוחר לזהם את גופו בזבל – בעיה שלו לחלוטין (מודה, אני אוכלת זבל אבל אני לא מאשימה אף אחד בהשלכות של זה). אבל לגבי דברים אחרים שאמרת… זה לגמרי עניין אישי – שכל אחד יבחר מה שמתאים לו.

    לגבי הרכב – יש מקומות בארץ (והשכונה שלך בהרצליה היא לא אחת מהם) שלא מוזנים בתחבורה ציבורית מספקת. וגם אופניים לא יעזרו במקרים האלה כי המרחקים לפעמים הם גדולים וכל עוד אתה לא רוצה להגיע לעבודה מזיע (כי אתה עוד בשלב של החיסכון האגרסיבי וכל שקל נוסף שעשויים לקבל כתוצאה מקידום הוא חשוב) – אז כן, רכב זו האופציה היחידה. במקומות כמו ברלין ולונדון המצב הוא שונה ובאמת רוב האנשים לא מחזיקים רכב פרטי. ספציפית במקרה הזה אני כן מאמינה שהשינוי צריך לבוא מלמעלה – שינוי מערך התחבורה הציבורית בארץ בהחלט יגרום לאנשים לעזוב את הרכב ולנסוע בתחבורה ציבורית ואופניים. עד אז, אני חושבת ששגוי מצידך לשפוט את אלה שבוחרים להחזיק רכב, כי לפעמים זה הכרחי. גם לצורך הכנסה, אגב.

    בכל מקרה, בסופו של יום הגישה שלך מעניינת ואני מאמינה שהקוראים פה מספיק חכמים כדי לאמץ לעצמם את מה שמתאים להם לפי האופי והצרכים האישיים שלהם ולהשאיר לך את מה שלא מתאים.

השאר תגובה