להתכונן לגרוע מכל - הסולידית
בית » עצמאות כלכלית » להתכונן לגרוע מכל

להתכונן לגרוע מכל

"הסולידית היא חרטטנית. ילדה שלא חוותה כלום בשוק ההון, עם אפס נסיון חושבת שהמציאה את הגלגל מחדש. […] שנה שעברה כבר היתה לה תשואה שלילית, אבל החסידים מתנחמים שפחות שלילית משאר השוק, העניין הוא שהיא צריכה למשוך מזה כסף בכל מקרה למחיה, מה ששוחק את התיק ומגדיל את התשואה העתידית שהיא תזדקק לה. […] קיצור, אוסף הוזים שחושבים שיש סיכוי לתוכנית ההזויה שלה אם הם רק יתכלבו 20 שנה וצפויים להתאכזב קשות." (מגיב אנונימי). 

דרך נפוצה לשכנע – את עצמך ואת קהל שומעיך – שלרעיונות בבלוג הזה אין  כל תוקף, היא לתאר את הבלוג במונחים של "שיווק חלומות", או ליתר דיוק — בלון לפני פיצוץ.

לעבוד קשה, לחסוך באגרסיביות ולהשקיע בתבונה במהלך שנות העשרים, כדי שניתן יהיה לגדוע את התלות במשכורת ולפרוש מעבודה כבר בשנות השלושים?

שום סיכוי, טוענים המקטרגים.

וגם אם הסולידית במקרה הצליחה לעשות את זה, ואפילו אם המתמטיקה לצידה, ההצלחה שלה זמנית בלבד: כי הנה מגיע אירוע X שימחק את כל החסכונות שלה, ויחזיר אותה חיש מהר למציאות הנורמלית של תלות כלכלית ושיעבוד לאחרים.

הטיעון הזה, שחוזר על עצמו מדי פעם בפינות שונות של הבלוגוספרה והפורומספרה, אטרקטיבי משתי סיבות עיקריות:

1) האחת היא שבתרבות שסוגדת לאלילי הביטחון והנוחות, פחד מוֹכֵר. שיטה בדוקה לתקוע אדם במקומו ולמנוע ממנו להשתנות היא לשכנע אותו שהשינוי מסוכן, ושהנזק שהוא צפוי להניב עולה על התועלת.

2)השניה היא העובדה הפשוטה, שפרישה משוק העבודה, ההתנתקות מתלוש המשכורת והמעבר למחייה מנכסים מניבים (נדל"ן, שוק ההון, קרן פנסיה) לעולם תהיה כרוכה במידה של סיכון. הסיכון הזה — נכנה אותו "סיכון פרישה" – חל גם על פנסיונרים שפורשים "לפי הספר" בגילאים 70-60.  מובן ש"פנסיונרים" בני 30 שיצרו לעצמם אופק פרישה של 60-50 שנה חשופים לסיכון הזה שבעתיים.

סיכון הפרישה

אז מהו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות, מבחינה אבסולוטית?

כנראה שאיפהשהו בין התפוצצות סופרנובה שתשחרר קרינת גמא בעוצמה כזו שתטגן כל מה שנמצא בכדור הארץ, לבין השתלטות של דעא"ש על הבדיחה המצחיקה ביותר בעולם.

ובכל זאת, כדי למקד את הדיון מעבר למחוזות אפוקליפסת הזומבים, נגדיר את "תרחיש האימים" לפורש הצעיר בתור התממשות של הסיכון שבמסגרתו הכסף שצברנו לפני הפרישה לא יספיק לכיסוי הוצאות המחייה שלנו בשנים שלאחר הפרישה.

 זה יכול לקרות ממגוון סיבות, שעלולות להשפיע לרעה על שווי הנכסים שלנו, מצד אחד, ו/או על רמת ההוצאות שלנו בפרישה, מצד שני.

מובן שבמהלך תקופה של 50 שנה עלולים להתרחש אין-סוף אירועים שעונים על ההגדרה הזו. כמות המשתנים רבה כל כל כך עד שלא ניתן למדל אותם באמצעות משוואה אלגנטית או גרף מצוחצח באקסל.

במקום למנות את כולם, אפשר לסווג אותם לשתי תתי קטגוריות מרכזיות של סיכון:

סיכוני מאקרו

אלו אירועים מערכתיים, שבדרך-כלל אינם בשליטתו של הפורש, המשפיעים לרעה על שווי הנכסים שלו, או לחלופין – על גובה ההוצאות שלו. דוגמאות בולטות:

סיכון שוק: הבורסה מתרסקת לתקופה ממושכת. התשואה הגרועה שוחקת את שווי נכסיו של הפורש ומביאה לכך שההכנסה מהם לא מספיקה לכיסוי הוצאות המחייה. הסיכון הזה עלול להיות חמור במיוחד, אם הבורסה מתרסקת דווקא בשנים הראשונות שלאחר הפרישה (ראו סיכון רצף התשואות).

סיכון אינפלציה: אינפלציה פירושה עלייה ברמת המחירים של השירותים והסחורות במשק, או לחלופין – ירידה בכוח הקנייה של השקל. כל פורש, צעיר כוותיק, ניצב בפני הסיכון שהאינפלציה תשחק את התשואה מהנכסים המניבים שבבעלותו, וכתוצאה מכך תפגע בכוח הקנייה של ההכנסה הפסיבית שלו ככל שחולפות השנים. לשם המחשה, גם אינפלציה "מתונה" יחסית בשיעור של 3% בשנה תרסק את כוח הקנייה שלכם ב-50% תוך 25 שנים.  וזה עוד בלי להזכיר היפר-אינפלציה נוסח רפובליקת ויימאר, זימבבווה או ישראל בשנות השמונים.

סיכון מדיניות ציבורית: ממשלות רבות יקומו וייפלו ב-50 השנים הקרובות. יש סיכוי לא רע שלפחות אחת מהן תקדם מדיניות ציבורית שתעמוד בסתירה מובהקת לאינטרסים של פורשים צעירים שחיים מהכנסה פסיבית. למשל, הממשלה עשויה להחליט שבמסגרת נסיונותיה לכונן "חברה צודקת והוגנת" יש להעלות את מס רווח הון ל-50%. תחומי הפנסיה והביטוח אף הם חשופים ל"תופיני הוגנות" מהסוג הזה. גרסה יותר רדיקאלית של הסיכון הזה תכלול הפקעה של רכוש בקנה מידה קולוסאלי.

סיכון חורבן: בתמצית, הרס פיזי של המדינה / האזור, שממוטט את המערכת העסקית המקומית ומסב נזקים פיננסיים חמורים.

סיכוני מיקרו

קיימת כמובן אפשרות (קלושה אמנם) ש-50 השנים הקרובות תתנהלנה על מי מנוחות, שמה שהיה הוא שיהיה, ושהעולם ימשיך לנהוג כמנהגו, ללא אירועי מאקרו משמעותיים.

זה לא אומר שהפורש הצעיר חסין מפני סיכונים יחודיים לחייו האישיים.

הוא עלול לחוות במהלך פרישתו צרות שונות ומשונות, שיגדילו את הוצאותיו הרבה מעבר לתכנון המקורי, וכתוצאה מכך יביאו לריקון מהיר של החסכונות שצבר.

כמה מ"החשודים המיידיים" ברשימה הזו, לא עלינו:

  • קטסטרופות רפואיות יקרות ומתמשכות,
  • הידדרדרות למצב סיעודי
  • תביעה משפטית
  • מוות של בן משפחה
  • צורך לתמוך כספית בבן משפחה
  • נפילה לאי אילו תרגילי עוקץ והונאות
  • גירושין יקרים ומכוערים.

מעל כל אלה, כמובן, חולש סיכון המיקרו האולטימטיבי, המאיים על כל אדם שמתכנן להפסיק לעבוד ולחיות מנכסיו: סיכון אריכות הימים. בתמצית, זהו הסיכון שתחיו יותר מדי עד שהכסף פשוט ייאזל בטרם עת. ככל שתוחלת החיים עולה, הסיכון הזה הולך ומחריף.

הערה: קחו בחשבון שהסיכונים הללו, כמו למשל התשואה העתידית משוק המניות, הם בגדר "נעלמים מוכרים", כלומר, דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים.

יש קטגוריה שלמה של סיכוני פרישה שהם בגדר "ברבורים שחורים", קרי, "נעלמים לא מוכרים",או דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים.

אירועים כאלה עשויים להשפיע על דברים שנראים לנו היום מובנים מאליהם: האם השיטה הדמוקרטית עדיין תמשול בכיפה בעוד 50 שנה? האם השקל יהיה שווה משהו? האם בכלל ישתמשו בכסף כאמצעי חליפין? האם תפרוץ מלחמת עולם שלישית? האם אנשים עדיין יקנו מזון בסופרמרקט, או שיאכלו אצות ים מתוך ברזים מיוחדים?

אפוקליפסה

צילום: Michael Lehenbauer, ברישיון CC

כריות האוויר שלי

בשלב זה אני מתארת לעצמי שיש קוראים שעכוזם מחופר עמוק בכיסא המשרדי.

אחרי הכל, כנגד חוסר הוודאות הזה, עצמאות כלכלית ופרישה מוקדמת כבר לא נראים כמו קוריוז אינטרנטי של בלוגרית עלומה, אלא כרשלנות של ממש, פזיזות הגובלת בחוסרת אחריות, משל היו ניסיון לחצות אוקיינוס סוער ברפסודה.

אלא שתגובה כזו, שביטוי מייצג שלה מצוטט בפתח הפוסט הזה, משקפת הבנה קונספטואלית לקויה למדי של המושג "עצמאות כלכלית" כפי שאני מתכוונת אליו בבלוג.

הרעיון הוא לא לצבור מסות של כסף, ולאחר מכן לשכב על זרי הדפנה ולצפות (או להתפלל) שהכסף הזה ידאג לי לעולמי עולמים. תפיסה כזו מתייחסת לעצמאות כלכלית מבעד למשקפיים קרייריסטיות, כאילו זה ה"סולם" האולטימטיבי שצריך לטפס בו אחרי סולם האקדמיה וסולם הקריירה.

התפיסה שלי מושתתת על ההבנה שחוסן מושלם או ביטחון מושלם הוא אשליה – ואשלייה מסוכנת.  כל השקעה יכולה לאכזב. כל תיק השקעות עלול להתרסק. כל אירוע קיצון יכול "למחוק" את כל מה שחסכתי.

לכן אני מתייחסת להון הפיננסי שלי כאל רכיב אחד בלבד מתוך מגוון רכיבים בהון הכולל שלי.

את הכסף שחסכתי עוטפות כמה שכבות של "כריות אוויר", שלמרות (ואולי בגלל)  שאין לרובן ערך כספי מובהק,  הן מאפשרות לי להתמודד טוב יותר עם אירועי קיצון בהשוואה לצרכנו-קרייריסט הממוצע.

–מכיוון שאני יודעת לחיות בצורה יעילה, ולהפיק מקסימום תועלת מכל שקל שאני מוציאה, אני מסוגלת לקצץ בחדות את הוצאות המחייה שלי אם אדרש לעשות זאת בעקבות משבר.  הגמישות הפיננסית הזו היא אחת התכליות של "תקציב העצמות היבשות". הגמישות הזו מאפשרת לי למשוך פחות כשהתיק מתכווץ, ולמשוך יותר כשהוא צומח.

–מכיוון שאני צריכה מעט מאוד כסף כדי לחיות, אני יכולה לכסות את כל ההוצאות שלי (ואפילו לחסוך) באמצעות שכר חודשי של צ'יפסרית במקדונל'ס או קופאית בשופרסל.  האגו שלי קטן מספיק כדי שאוכל למצוא ולקבל עבודות כאלה אם יתעורר הצורך.

–אני משקיעה זמן ומאמץ בפיתוח בסיס מיומנויות רחב, במאמצי עשה-זאת-בעצמך ובמיקור פנים. ההשקעה הזו לא רק שמוזילה את יוקר המחייה שלי ומפחיתה את התלות שלי בכסף; בתרחיש אפוקליפטי לחלוטין, סביר להניח שאוכל להמיר את המיומנויות הללו בכסף, או לפחות באוכל.

— אני לא ממוסמרת לאף מקום. אינני חייבת שקל לאיש, לא לממשלה, לא לבנקים, ולא לאף אדם או תאגיד אחר.  סגנון החיים שלי מאפשר לי חופש תמרון גאוגרפי — אינני כבולה בשלשלאות ברזל לדירה, לרכב, למקום עבודה, ל-5 טון של ג'אנק צרכני מיותר ברחבי הבית, או לבתי הספר של הילדים. לכך יש להוסיף זה דרכון זר (או לכל הפחות, מספיק כסף כדי להשיג דרכון זר). זו כרית ביטחון לתרחיש של איום חיצוני על חיי או רכושי.

–ההון הפיזיולוגי שלי הוא קריטי. הבריאות שלי היא נכס. אני מתעמלת,  אוכלת כמו שצריך, לא מעשנת, לא שותה אלכוהול, לא הורגת את עצמי לאט עם מחלות-קריירה, ומנסה לשמור על עצמי במצב פיזיולוגי אופטימלי, במטרה להקטין את ההסתברות של קטסטרופה רפואית. כנדבך נוסף, יש לי ביטוח בריאות פרטי בסיסי ביותר שאמור להגן עלי מפני קטסטרופות כאלה אם יקרו (ע"ע תרופות מחוץ לסל). בנוסף, הצטיידתי במנה הגונה של סטואה שסייעה לי להפנים את עובדת היותי בת תמותה. המוות שלי הוא *לא* הדבר הכי גרוע שיכול לקרות. גסיסה על פני כמה עשורים, לעומת זאת, היא עניין אחר.

–למרות שפרשתי, ההון האנושי שלי לא התפוגג. אני מסוגלת להשתמש בזמני הפנוי כדי לייצר הכנסה פסיבית שאיננה קורלטיבית לשוק ההון (הבלוג הזה, למשל). באופן טבעי, ככל שהפורש מתבגר היכולת הזו קטנה, אבל זה נכון לגבי פורשים "קלאסיים" בדיוק כשם שזה נכון לפורשים צעירים.

–רק רבע מתיק ההשקעות שלי מושקע במניות, וגם הוא מפוזר על פני אלפי חברות ברחבי הגלובוס, כדי להקטין ולגדר את הנזק שעלול להיגרם כתוצאה אפשרית של התרסקות המערכת הפיננסית העולמית.

–למקרה שהמערכת הפיננסית העולמית אכן תקרוס, או שישראל תחווה היפר-אינפלציה, אני מחזיקה חלק ניכר מהתיק בנכסים ריאליים, זהובים, קרירים ונוצצים, שכנראה יהיו שווים לא מעט בתרחיש זה.

–כרבע מהתיק שלי נזיל, לכיסוי הוצאות גדולות ובלתי צפויות בטווח זמן מיידי.

–יש לי, ואני עדיין מפרישה, לקופת גמל, שצפויה להתחיל לשלם לי בגיל 60. אפקטיבית, זו דרך לפזר סיכונים דרך פיצול תקופות הפרישה לשניים: מגיל 30 עד 60 נסמכים על ההון הצבור, ומגיל 60 ואילך על החסכונות הפנסיוניים הקלאסיים.

קיצורו של דבר, אין פה נטילת סיכון מוגזמת, כפי שניתן אולי לחשוב בטעות.

אדרבה, יש כאן תכנון זהיר, מחושב, שתכליתו למקם אותי בפוזיציה של win-win: אם העולם ימשיך לשגשג, תיק ההשקעות שלי צפוי לצמוח לאזור ה-8 ספרות  (לפי מחשבון הפרישה firecalc) כשאגיע לעשור התשיעי בחיי. אם, לעומת זאת, ניאלץ לחזות בימי חיינו בגרסה מקומית של The Walking Dead, עדיין יהיה "ביקוש" גבוה לאנשים מיומנים שיודעים לפתור בעיות גם בלי לשלם כסף.

ועדיין, התשובה שלי לשאלות בסגנון "מה תעשי אם…" היא שאי-אפשר לצפות כל דבר, כל שכן לשלוט בכל דבר. המפתח הוא להכיר בכך שביטחון הוא אשליה, ולעשות את המקסימום במה שמצוי בשליטתנו כדי להסתגל טוב יותר למציאות ככל שניתן.

מי באמת מסתכן?

 יש אירוניה משעשעת בעובדה שדווקא אני, שיושבת על הרבה יותר כסף ממה שאני צריכה כדי לחיות,  חוטפת ביקורת על נטילת סיכון יתר מאנשים שמצבם הפיננסי שברירי כל כך עד שחודש או שניים ללא משכורת צפויים להכניס אותם לסחרור.

גם אם יתממשו כל איומי הסרטן, התאונות, הכורים האטומיים והמלחמות, בשום שלב לא נראה לי שאגיד "פאק, חבל שלא ביליתי עוד עוד 30 שנה בקיוביקל כדי לחסוך עוד קצת כסף…"

נניח שתיק ההשקעות שלי הופך לאבק, ואני מוצאת את עצמי עם שווי נקי שלי של 0 ש"ח, כלומר, במצב שבו אני חייבת לחזור לעבוד.

זה כמובן מאוד מבאס, אבל … במה זה הופך אותי לשונה מצרכניסטית טיפוסית?

כדי שהתיק שלי יגיע ל-0 ש"ח, דרוש זעזוע כה קיצוני בכלכלה העולמית, שכסף כנראה יהיה הבעיה הקטנה ביותר שלנו. האבטלה תזנק, קרוב לוודאי, ויהיה קשה מאוד למצוא משרה מלאה בשכר מתגמל שיממן את ההוצאות של הצרכניסט הטיפוסי.

אותו צרכניסט, הרי, זקוק להמון כסף כדי לחיות. בזמן שאני אטגן המבורגרים במרץ, הוא לא יוכל להתפשר על עבודה בשכר נמוך.

ואם תקום כאן ממשלה סטאליניסטית, הצרכניסט יבכה על מר גורלו, שעה שכל רכושו היקר מולאם על ידי נציגי האנושות הפרוגרסיבית. מצד שני, אף ממשלה לא יכולה להפקיע סוגים אחרים של הון, כמו מיומנויות וקשרים.

במקרה חירום פיננסי, הצרכניסט הטיפוסי בבעיה, משום שרוב ההון שלו נעול בחסכונות פנסיוניים שייפדו רק בגיל 60, או לחלופין – משועבד לדירה ממושכנת למחצה. הוא לא יכול להנזיל מזומנים כהרף עין. קטסטרופה עלולה לחייב אותו למכור את הבית, או להכריז על פשיטת רגל, או שניהם.

בתרחיש כזה, נדמה לי שעדיף להיות עני עם הכנסה קטנה, מאשר עני ללא הכנסה כלל.

המקרה הגרוע מכל

מנקודת מבטי, המקרה הגרוע באמת הוא לבזבז את החיים בגלל חוסר תעוזה — כשאנשים נצמדים מרוב פחד לעבודות שהם מתעבים, רק כי הם חוששים שסגנון חיים אלטרנטיבי יסב להם נזק.

זה בדיוק כמו אנשים שמעדיפים לשבת על הר לא פרודוקטיבי של מזומנים ולא להשקיע בנכסים מניבים,  או אנשים שמשלמים הון תועפות על ביטוחים מיותרים.

כמו שכתבתי בעבר: סיכון אפשר רק להמיר — לא להעלים.

יש סיכון אדיר בסלידה מסיכון, והתוחלת של הסיכון הזה כנראה גדולה יותר מכל סיכון אחר שנמנה בפוסט הזה.

טאלב כותב על כך ארוכות באנטי-שביר. כשאדם חי מתוך כוונה ברורה להימנע מסיכון, הוא עלול לאבד את החדות שלו, וכך להיות חשוף ופגיע הרבה יותר לאירועים בלתי צפויים.

הפסיקו לדאוג, התחילו לחיות!



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

132 תגובות

  1. את לא מתייחסת לכך שאת מאבדת כישורים (עבודתיים) בגלל שאת לא עובדת. יהיה לך מאד קשה למצוא עבודה מקצועית ומעניינית אחרי שנים שלא עבדת.
    אם תצטרכי לחזור לעבודה, את אכן תוכלי לטגן המבורגרים, אבל לא תוכלי לחזור לעבוד בעבודות שדורשות רצף ונסיון כמו רופא, איש הייטק, עורך דין וכו'. ואלו העבודות היותר מעניינות ומספקות. זהו נכס מאד גדול שאת מוותרת עליו בגיל מאד צעיר.
    פרט לזה, אני מסכים עם כל מה שכתבת.

    • הייתה התייחסות לכך בפוסטים קודמים.
      בגדול, דווקא הפרישה מאפשרת ללמוד ולשכלל כישורים חדשים ולהשתפר בכל תחום חיים שעלול להיות שימושי אם יהיה צורך לחזור לשוק העבודה.

      • אני לא יודעת איך לפתוח תגובה חדשה אז אני כותבת פה, בעלי התמכר לשטויות שלך, המשפחה שלנו מתפרקת בגללך, הוא הפך עיוור לבלוג שלך זה מה שהוא עושה כל היום- קורא את מה שאת כותבת, חולם בהקיץ על דברים שלא יקרו ועוד מעט ישאר בלי אשה ובלי ילדים.

        • וואו, לא בטוחה איך להגיב לזה. פעם שנייה בתולדות הבלוג שתגובה מסוג זה צצה באתר. כנראה שזה מסוג המקרים שמצריכים רמה גבוהה של אינטליגנציה רגשית שלא ניחנתי בה לצערי. מכל מקום המטרה של הבלוג שלי היא לא לפרק משפחות. אני מתקשה להאמין שהבלוג שלי לבדו יכול לגרום לזה (או שאני מעריכה בהערכת חסר משמעותית את עוצמתי). אני בהחלט רואה מצב שהרעיונות בבלוג עלולים לדרדר מערכת יחסים שהייתה בעייתית ממילא, ככל שבני הזוג לא רואים עין בעין.

          • לא יקירתי, אנחנו משפחה מדהימה וזוג משמיים, כבר כמה חודשים שבעלי החליט ללכת בדרך שלך שמציעה ומבטיחה חופש כלכלי ואושר. הוא ממשיך וממשיך לקרוא את הבלוג שלך והטלך ומיישם כל דבר שאת כותבת, מצמצם ומקצץ כאן. מכבה לנו אורות הבית בזמן שאנחנו בחדר, בזמן שיש לנו אורחים, לא מוכן לקחת חלק בפעילויות המשפחה שעולות כסף, וזה על קצה המזלג. אז כן,הגיע הזמן לקחת אחריות ולהבין שזה בגלל הבלוג שלך. את לא חושבת שאת שאדם בעל משפחה עם ילדים שרגיליל לחיות בסגנון ובדרך חיים מסויימת,נורמאטיבית (לא בזבזנים מאוד) יכולה לעמוד בקיצוניות כזאת? אמרתי לבעלי: היא רווקה, אין לה ילדים זה לא אותו דבר!!!! אתה לא אינדבידואל!!!! זה בדיוק כמו אדם שמחליט לחזור בתשובה ולאט לאט מתחזק.
            אני מבקשת ממך, תמתני את ההבטחות שלך, תכתבי משהו שהוא ריאלי לאנשי משפחות, הוא שבוי בדברים שאת מבטיחה למי שהולך בדרכך ובינתיים כל המשפחה שלנו נפגעת, הוא יאבד את אשתו והילדים שלו. וכן, זה עליך, לא, לא היו בעיות לפני כן, לא משהו שאין בשום משפחה וזוגיות אחרת.

          • סליחה על השגיאות יושבות עליי 2 ילדות בזמן שאני כותבת לך. מקווה שאת מצליחה להבין.

          • לגילי:

            אני לא הסולידית אז אני אגיב בשם עצמי. חחחחחחחחחחח (זה אני מצביע עליך וצוחק). את מאשימה בלוגרית אקראית באינטרנט בכך שבעלך איבד את הצפון? את אמיתית?

            לכו שניכם לטיפול פסיכולוגי, תתגרשו, תחזרו בתשובה, מה שלא יהיה. לא באמת אכפת לי. אבל החוצפה שלך מזכירה לי אנשים חסרי יכולת ריקוד שמאשימים את הרצפה. אולי גם חברות האינטרנט אשמות בכך שאפשרו לבעלך לקרוא את הבלוג?

            תתאפסי על עצמך וקחי אחריות על החיים שלך במקום להאשים את כל העולם. אני מקווה בשבילך שאת טרול כי האופציה השנייה די עצובה.

          • ליריב,
            אם היית כותב לעניין ולא יורדת לרמות כאלה נמוכות ומשתמש בשמות גנאי הייתי אולי טורחת להסביר לך מה שכנראה האינטליגנציה הרגשית הלא מפותחת שלך לא מצליחה להבין. בכל מקרה לא זכור לי שפנית אליך, קצת התבלבלת. תמנע מלהמשיך להגיב לי כי אני לא מעוניינת בדעתך.

            לסולידית- מקווה שאת מצליחה לקרוא ולהבין גם בין השורות. של הדברים שכתבתי לך.

          • אני חושבת שזה נכון שכל אדם שקורא דברים יכול לבחור אם ליישם או לא, אבל מי שהוא איש משפחה ומחליט כן ליישם נמצא בבעיה מול בת זוגו אם היא לא באותה דעה. אני כן חושבת שחסרה פה התייחסות להתמודדות עם השינוי ואולי דרך לעשות את זה בהדרגה ולא בקיצוניות כדי לשמור על הזוגיות וחיי המשפחה. אחרת מה הטעם בכל זה אם תאבד את היקר מכל? מעבר לכך יריב, אם הנושא גרם למחלוקת בבית של גילי ולא היתה בעיה עד החשיפה לדרך הזאת אז אפשר להבין את הטענה שלה ולהיות יותר רגיש בתגובה.

          • לגילי – לא השתמשתי בשמות גנאי. טרול הוא כינוי למי שמנסה לעורר פרובוקציה באינטרנט, את יכולה לבדוק בגוגל.

            לגופו של ענין יש לי אפס סימפטיה (וכנראה גם אפס אינטלגנציה רגשית) למי שמאשים את השליח. יש בערך טריליון גורואים באינטרנט. אז בעלך החליט ללכת דוקא בדרכי הסולידית. באותה מידה היה יכול להחליט לגור באשראם בהודו. אם זה עדיין לא ברור, הבעיה היא אצל בעלך או היחסים בינכם. לסולידית אין שום אחריות כלפי מי שהולך בדרכה, כל מי שבוחר לעשות כך עושה זאת מבחירתו החופשית.

            אם את אכן אדם אמיתי צר לי שמצבך פחות טוב מבעבר. הייתי שמח, בלי ציניות, שלכולם יהיה טוב בחיים. ולמען מטרה זו כדאי שתתקפי את הבעיה האמיתי ולא את איש הקש.

          • ליאורקון

            יריב היהיר.
            תגובתך מתאימה לאדם צעיר שחושב שהוא יודע הכל מבלי שהתנסה בכלום, או לאדם … רע.
            אני מקווה בשבילך שמדובר באופציה הראשונה, שכן היא הפיכה. החיים עוד יפילו אותך על הרצפה, ועם המח שלך מספיק מפותח אולי זה יגרום לך לפתח סוג מסויים של חמלה גם כלפי האחרים.
            ולעניין – בוודאי שיש לסולידת אחריות על מה שהיא מפרסמת בבלוג פתוח. אם אפרסם בלוג שבו אני מסביר בפרוטרוט על דרכי התאבדות אפקטיביות, ובין השאר אטפטף על למה התאבדות היא פתרון סביר לבעיות החיים(בטח יש כזה, לא בא לי לבדוק), ונער מסויים יקרא אותו ויילך בעקבות ההמלצות, מה אגיד להוריו? "טרולים, אין לי שום רחמים כלפיכם?"

        • גילי, חיבוק גדול.
          זה נשמע ממש לא קל.
          תראי גם לבן הזוג שלך את התגובה שלי בבקשה:
          יש פורום של הסולידית.
          יש שם המון "זוגות מעורבים" וזה לגמרי אפשרי למצוא את האיזון.
          בואו להתייעץ איתנו. אני בטוחה שניתן לשנייכם נקודות.למחשבה.

          לגבי חלקה של הסולידית בעניין הזה..
          אם נותנים קרדיט על האנשים שהבלוג שינה את חייהם, תבינו שיש גם מי שמשלם מחיר, וזה חלק מהעניין.

          • סוף, סוף תגובה לעיניין ואנושית שלא כמו תגובתו של יריב ואפילו של הסולידית. גילי כותבת בכאב גדול על בעיה אמיתית ואקוטית ואילו הסולידית בכלל לא מודעת להשפעת הבלוג שלה על אנשים, היא אומנם עוסקת בכסף ולא בטיפול וגם אין לה שום אורייטנציה לנושא, אך דחיל-רבאק, רק טיפה אנושיות.

          • ליאורקון

            ותגובה לגילי,
            קודם כל, בנימה פחות מזלזלת("הבעיות שלך מצחיקות אותי") או אספרגרית ("את מדברת ברגשות, אני סולידית לא מבינה מה זה"), הצורך של בעלך ביציאה מהמסגרת \ אי השתעבדות וכד', היא כפי הנראה גורם "מפר שיגרה" שהיה צץ בדרך זו או אחרת ללא קשר לבלוג זה. מדובר חלק ממה שהוא ומי שהוא, וזו תופעה נפוצה מאד (ולדעתי לא שלילית) של בני 30+. הניסיון לבחון דרך חיים אחרת, פחות שבלונית ומנותבת.
            ייתכן שהכוונות שלו כן טובות גם כלפי המשפחה, כלומר הוא מעוניין לבלות יותר זמן בתא המשפחתי ופחות בעבודה, להשקיע אקטיבית בחינוך הילדים וכד', ולא רק לגרבץ ולראות ליגת אלופות.
            אולי את גם (קצת קצת) מגזימה והוא לא באמת משאיר אתכם לקפוא בחושך כעניין שבשגרה?
            כל זוג חווה משברים וקונפליקטים שלפני זה לא היו. זה חלק מהחיים (לא של יריב, אצלו הכל דבש).
            אם שניכם תצליחו להתפשר על פתרון אמצע תעברו את זה, הייתי מנסה להבהיר לבעלך שאת תנסי לתמוך בו, לצמצם מסעדות, שופינג וכו', אבל עליו להבין שזה לא לגיטימי לדרוש מהמשפחה ליישר קו לחלוטין עם שגיונותיו, ושיסתכל על ההוצאות על בילויים משפחתיים מפעם לפעם כעל "הוצאת חובה", כמו חשמל או מים.
            ואחרון לסיום – הרוב המוחלט של בני ה – 30+ שמחליטים להתנער מכל המסגרות מגלים שהמחיר גבוה בהרבה ממה שחשבו, ו"מתיישרים" לכיוון הממוצע, כלומר לא עבדים במשרה מלאה ולא סולידיים.

          • ליאור,
            שכנעת אותי שיש אחריות מסוימת לכותבי בלוגים באינטרנט. אכן אם מישהו מטיף להתאבדות/רצח/שאר מעשים פוגעניים אפשר לייחס לו אחריות ומכאן אולי ניתן לייחס אחריות מסוימת לכל כותב בלוג שהוא. אולם אני לא חושב שדין הטפה לרצח כדין הטפה לחיסכון, ומכאן גם היקף האחריות של כותבי הבלוגים שונה.

            אגב החיים שלי לחלוטין לא דבש, אבל האדם היחיד שאשם בכך הוא אני ולא אף אחד אחר.

        • נראה לי שהבעל, ירוויח פעמיים. יעבור לחיות ונכון, וישתחרר מטיפוס שמאשים זרים באינטרנט….
          ימצא אשה חדשה מתאימה יותר. אפשר לחשוב שזה משהו נדיר שראוי בכלל לדיון. לא מתאימים? שלום. אל תתני לדלת לחבוט בך כשאת יוצאת..

          "יישאר בלי האשה" חחחח אם זה לא מתאים, זה לא מתאים. ביי. תודה על הדגים.

          • קשה להשאר אדיש למה שנכתב פה.
            ראשית, דורין, המשיכי בדרכך. אי אפשר לרצות את כולם.
            גילי, צר לי על תחושותיך אך להאשים את דורין זה בלתי מתקבל על הדעת ולדרוש ממנה לשנות את סגנון הכתיבה זו חוצפה.
            אישך בחר סגנון חיים שלדעתך לא לגיטימי. אם את סבורה כי הוא טועה, נסי לשכנע אותו כי דרכך עדיפה.
            בלוג הוא המקום לכתוב דברים שאולי נוטים מהנורמה. אל תדרשי מבלוגרית ו- 7,000 עוקבים להשתנות בשביל שלום הבית שלך.

    • סתם מישהו

      לגבי ההייטק, ללמוד לתכנת אפשר בכל גיל, וגם ככה הטכנולוגיה משתנה מאוד מהר, אז לעיתים קרובות הרים של ניסיון במערכות מיושנות לא בהכרח יותר טוב מאשר ידע וניסיון מועט בטכנולוגיה הכי חדישה. ועבור הסכום הצנוע לו היא תדרש, היא יכולה לעסוק במשהו הייטקי עם שכר ועומס נמוכים יחסית, כמו בודקת תוכנה בחצי משרה.
      לגבי רופא/עורך דין/טייס אני מסכים, אבל רובנו הגדול לא מעוניינים או יכולים לעסוק בכך.
      ברוב המוחלט של העבודות הקיימות היום לא נדרש רצף ניסיון שכזה.
      היא התייחסה לכך בפוסט שלה "נגבו את הטוסיק של עצמכם": "מכאן שאני לא מתנגדת להתמחות באופן גורף. אם אדם בוחר להיות רופא, רואה חשבון, או טייס קרב ולהישאר במקצוע במשך רוב חייו, מוטב שישקיע מאמץ במקצוע הזה ולא בתחומים אחרים."

      • מושמושי

        ניסת להתקבל לעבודה בהייטק בגיל 50 אחרי שלמדת תכנות בבית ?

        • סתם מישהו

          כן אני מכיר מישהו שעשה הסבה לבניית אתרים בערך בגיל 50 (מתחום לא טכנולוגי), עובד כפרילנסר וממש לא חסרה לו עבודה. לא חייבים לנסות להתקבל לעבודה, אפשר ליצור מקום עבודה בעצמך.
          חוץ מזה מה זה משנה? כאמור היא טוענת שלא איכפת לה גם לטגן המבורגרים, ויחד עם כל כישורי חייה אני בטוח שהיא תסתדר.

          • מושמושי

            בניית אתרים אינה בדיוק תכנות אבל שוין.
            עכשיו כמה בני 50+ כאלה קיימים בשוק הייטק בן אם כעובדים או פרילאנסרים
            (אני לא ממש חושב שיש הבדל כי בהייטק כולם פרילאנסרים, פשוט חלק לא מודעים לכך)
            וכמה בניי 50+ עוברים את מחסום הראיון/מומ כפרילאנס ? אין מחקר ברור
            אבל משום מה בכל חברות ההיטק שאני מכיר הגיל המקובל נע בין 25-40,
            בגילאי 40+ רואים בעיקר מנהלים מבוגרים ומדי פעם עובד/קבלן משנה מבוגר.

            דרך אגב במקדונלד (לא שאני נוהג לשרוץ שם בקביעות) לא ראיתי מטגן קציצות בן יותר מ 27
            ומאחר שהסולידית סולדת מסביבות עבודה של תאגידים עם נדלים עכברושים ורכיכות
            אפילו במקדולנלד כנראה לא תשרוד (למרות שיש לה את הכישורים ומעבר לכך)

    • אמיר, נראה שאתה חושש, בדיוק כפי שהמגיב האנונימי כתב לה.
      כפי שכתבה, היא לא יושבת רגל על רגל בזמנה הפנוי, היא ממשיכה לפתח כישורים בזמן שאחרים זזים בחוסר נוחות על הכסא במשרד.

      אין לי מושג מהיכן הבאת את זה שרופא ועו"ד זה מקצוע מספק, לי זה נראה כמו משהו שבחיים לא הייתי רוצה לעשות.

      את הסיפוק כשאתה חופשי משרשראות מקבלים מדברים אחרים, כשיש לך זמן פנוי אתה יכול להתנדב, אתה יכול לראות את הדברים שאותו עו"ד מתעלם מהם ביום יום – הסיפוק הוא גדול הרבה יותר בעיני.

      • מושמושי

        אפשר להסכים שכל אחד מוצא עניין אחר בחיים וסובל מדברים אחרים ?
        אז לך עו"ד היא קטסטרופה אבל יש עורכי דין שנהנים מכך, מהעוצמה והכסף .
        כל אחד יכול לחיות כרצונו אבל באותה מידה שהיה מוזר בעיני שעו"ד או רופא היו יוצאים קמפיין שקורא לכולם לחיות כמוהם גם בלוג שמקדם
        את גירסת הסולידית לפרישה מוקדמת יש בו (לא הכל) מהאבסורד

        • סתם מישהו

          היא לא קוראת לכולם לחיות ככה, היא מספרת על תפיסת העולם שלה ועל חייה והעדפותיה האישיים. היא בעצמה אמרה:
          "מכאן שאני לא מתנגדת להתמחות באופן גורף. אם אדם בוחר להיות רופא, רואה חשבון, או טייס קרב ולהישאר במקצוע במשך רוב חייו, מוטב שישקיע מאמץ במקצוע הזה ולא בתחומים אחרים."
          אז מה אתה רוצה? היא נגעה לך בנקודה רגישה כלשהי?

  2. בדקתי. גמרת לי על תשע דקות וחמישים ותשע שניות מהחיים עם הבדיחה המצחיקה ביותר.

  3. סימונה

    מסכימה איתך, יחד עם זאת, אשמח לפוסט על המצב הכלכלי העכשוי בו חלקי ההשקעה שאינם מושקעים במניות עומדים כמו ביצה ואף מאיימים לרדת. כל האג"ח הממשלתי בתשואה שלילית, באמת כלכלי להשאר שם? פחות אפוקליפסה ויותר נתוח כלכלי של מה כדאי. כן אני יודעת שהשקעה פסיבית אינה מנסה לתזמן את השוק, אבל התאמות כלליות הן לא דבר שלילי בהכרח, כל עוד הן נעשות בזהירות, ולא מתוך פאניקה או גרידיות.

  4. מעולה לגמרי. תודה

  5. הייתי צריכה את הפוסט הזה. יש לי (לפי התיאוריה) מספיק כסף בשביל לפרוש, ורמת הוצאות מספיק נמוכה, אבל אני מפחדת. מפחדת שלא אבחר תיק השקעות נכון (על אף שזה כביכול פשוט, זה לא. אני קוראת ומתעמקת בנושא הרבה בשבועות האחרונים), מפחדת להתחרט שלא צברתי עוד כסף כך שכמה שאני צריכה בשביל לחיות קטן הרבה יותר מ3% מהתיק. לא טוב לי בעבודה (כרגע חצי חצי, זה יכול להיות זמני) אבל זה לא אומר שיהיה לי טוב בלי העבודה. יש משהו יותר בטוח מדרך החיים שלך והוא גם לחסוך בהוצאות וגם להמשיך לעבוד, לפחות לעוד כמה שנים. לאנשים עם חרדות ומשברים קיומיים ודיכאון, דרך החיים שלך מעוררת השראה ועוזרת כקו מנחה. אבל כנראה צריך להתאים את בחירות החיים גם להרכב הפסיכולוגי של הבן אדם. עוד כסף שנחסך זה לא בהכרח בטחון מדומה.

    • זה אף פעם לא מרגיש נכון לחתוך מוקדם.
      כמו שזה אף פעם לא מרגיש נכון להיכנס לבורסה.
      יש משהו מפתה באי-נטילת סיכון. מה שניסיתי לטעון הוא שהסלידה מסיכון עלולה להיות מסוכנת יותר (ומתגמלת פחות) מנטילת הסיכון.
      ראי גם: מתי לומר די.

  6. מושמושי

    ניתוח תאורטי יפה
    כריות אויר שלך ותרחיש המקרה הגרוע
    משקפים את הסיכון האמיתי שלך
    חטא היוהרה ועיוורון לחוסר סטאציונאריות של חייך

    אדם בן 70 אינו בחור בן 35 עם עוד 35 שנים
    מצב בריאותי אינו ניתן לחיזוי בגיל 35 לעוד 40 שנים , אם כן יש לך תפקיד מובטח בכל חברת ביטוח, או להקים קרן גידור פרטית.
    מי שחושב שבגיל 40+ יוכל לנצח ילדים בני 16 בזריזות ושכר מטפח אשליות.
    סיכון רצף התשואות לא יגיע בהכרח כשנוח.
    אני מאוד בעד פרישה חסכון חוסר בזבזנות
    אבל אין שביל אחד לנירוואנה …
    ואי אפשר להפוך מגבלה אישית ("עבודה היא אכילת זכוכית") לאידאולוגיה חובקת עולם.

    יכול להיות שאת חיה מ 4k ואת מסוגלת לרדת ל 3k אבל ברור שזה אומר שאת מתכננת שונות התשואות וההוצאות שלך הן כמעט אפס וזה לא סביר.
    פרישה היא מרוץ מרתון שבו מתעייפים ולכן צריך מקורות אנרגיה (הוניים במקרה שלנו)
    ולכן אני הייתי ממליץ לכל פורש להניח הוצאות גדולות יותר בעתיד /החזקת buffer הוני גדול יותר.
    כי טעות בשיקולים לא תתבטא בהכרח מייד אלא בעוד עשר או עשרים שנה.
    וגם, למרות הכל יתכן שבגיל 60 תרצו לגור הלבנים משלכם 🙂 אפילו הסולידית עשויה לשנות את דעתה…

    • אגגגדיר

      זה נשמע כאילו *לך* יש תפקיד בחברת ביטוח.

      • מושמושי

        1. אין לי שום קשר לחברות ביטוח (מלבד בעלות חלקית על מניות של חברות ביטוח דרך השקעה לא מודעת בהן )כמו מרבית המשקיעים) , אני מודע לכך שבניגוד לכל מני קטסטרופות של חייזרים וזומבים, מחלות קורות, ואפילו לאנשים בריאים ואפילו לאנשים שאין להם רקע משפחתי רלבנטי.
        ואפילו אם נדמה להם שעל ידי אכילת קינואה ואלוהים יודע מה והתאמנות באייקידו הם ייחיו כמו הארנב של אנרגייזר.
        2. אני גם לא יהיר כדי להאמין שגוף פיזי לא עובר שחיקה עם השנים (כמה סיטרואן דה-שבו ראיתה לאחרונה בכבישים)
        3. אני יכול להבין שמי שבונה באמת על 4K הוצאות ללפי כלל ה 3% (נטו) ומנטלית הוא על סף שבירה עקב עבודתו יכול לקחת את מה שכתבתי כפגיעה אישית (כי אם צריך נגיד 2 מליון במקום 1.5 מליון לפרישה זה הארכת הסבל לרמות בלתי נסבלות)

        • אתה לא בקיא מספיק בפוסטים שהיא כתבה פה. יש לה טענות שנוגעות לכישורים הרבים שיכולים להיות לאנשים בני 40+ וגם בנוגע להתמודדות עם סכנות בריאותיות עתידיות…

          • מושמושי

            אני מכיר היטב את הפוסטים שלה
            ואני מפעיל את הכרת המציאות כדי לזהות את הבעיות שבפתרונות שהיא מציעה בתחום הבריאות.(התאבדות ) והתעסוקה בגילאי 60+.

            ואני מציע בשם האחריות האישית
            והסתמכות עצמית
            לכל אחד ללמוד את עקומות הביקוש לעובדים בכל גיל
            אחוז התעסוקה בכל גיל
            רמת ההוצאות. בכל גיל
            וללמוד מה יכולת החיזוי של מצב בריאות בגיל צעיר + היסטוריה רפואית ומשפחתית.

            אלו נתונים קרים
            ואז לנסות לחשוב האם ההעדפות של הסולידית הן גם ההעדפות של הפורש.

            להעתיק מודל פרישה שלה בעיניים עצומות לדעתי למרבית חובבי הפרישה המוקדמת זו טעות בהסתברות כמעט 1

    • סתם מישהו

      "בנוסף, הצטיידתי במנה הגונה של סטואה שסייעה לי להפנים את עובדת היותי בת תמותה". קריאה סלקטיבית זה נהדר. בהעדפות האישיות שלה, היא לא חושבת ששווה לה לגדר את הסיכונים שהזכרת על ידי אכילת זכוכית כדבריה במשך עוד עשור או שניים. חטא היוהרה כאן הוא שלך בלבד, שאתה חושב שאתה יודע יותר טוב ממנה על העדפותיה ושיקוליה שלה.

      • מושמושי

        אוקי חטאתי בחטא היוהרה,
        ועכשיו לעניינו, הסולידית במבט מהצד (שלי)
        מציגה את עצמה כ INTJ (שזה נדמה לי כ 1% מהאוכלוסיה) לא נהנית מאינטראקציה עם (מרבית) בני האדם שמסביבה ושונאת את הקולגות שלה לעבודה ואת העבודה בעצמה.
        המשך עבודה בעיניה זה גזר דין מוות (לא צריך לנסות לאכול זכוכית כדי להבין את זה)
        א. מי שאומר שעדיף לא לא לעבוד מאשר לעבוד כי זה הורג אותו לא צריך לעבוד (אולי יש פתרונות אחרים פחות קיצוניים אבל נניח את זה בצד)
        ב. היא פיתחה את התורה שלה כתוצאה מאילוצי חייה שהם יחודיים ביותר כפי שהיא מעידה על עצמה, זה לא באמת יטה מהסיבה הפשוטה שההיא 10 סטיות תקן לכל כיוון ביחס להתךפגות האוכלוסיה כמעט בכל כיוון (בעולם המערבי)
        ג. האמונה (ואני אומר אמונה, כי הסטיסטיקה הרפואית לא תומכת בזה) שאכילה נכונה וספורט מספיקים כדי להימנע ממחלות ובעיות בריאות היא אכן בעיני יוהרה, וגרוע מכך שיש קוראים תמימים שבאמת קונים את האמונה הנ"ל כעובדה, ואין זה אומר שלא צריך ךאכול בריא ולשמור על אורך חיים ספורטיבי, אבל תורשה ומבנה אורגאני (בין עם יודעים על כך או לא) משפיעים לא פחות.

        היוהרה אכן אינה רק שלה או שלי היא גם של מי שקורא את הבלוג שלה ללא "גרגיר מלח"
        כי האחריות היא על הקורא בלבד.

        נ.ב. קל מאוד להעיד על עצמך כסטואי, משום מה זה לא בדיוק המאפיין שהרגשתי שבולט בפוסטים שלה ….

        • לעניין הנ.ב, כן, לפעמים שופנהאואר מדרדר אותי. 🙂

          • מושמושי

            זו תגובה מדודה שבאה לקעקע את התזה שלי במשפט אחד:-)

        • מושמושי, דבריך על ההוצאות הרפואיות העלו בי אסוציאציה לפרעונים, שארגנו חיים שלמים סביב בניית הקבר… אתה כמובן לא דיברת על הקבר אלא על השלב הקטטוני שלפני המוות, ששם כידוע אסור לחסוך, לטענת הפרעונים המודרניים… אישית, אני לא רואה את השלב הקטטוני כחשוב במיוחד, ולא רואה סיבה לארגן את חיי כהכנה לו. אבל ברור לי שמסתובבים בינינו פרעונים מודרניים שסבורים אחרת, והיות שהם צריכים להצדיק לעצמם את הפרמיות הגבוהות שהם משלמים ואת הוויתורים שהם עושים, הם לוקחים את זה כפגיעה אישית כשמישהו נוהג באופן לא-פרעוני ומעז להכריז על כך ברבים.

          • מושמושי

            גיזה
            ממש לא אכפת לי אם אתה או מישהוא אחר
            מוטרד אן לא מהוצאות רפואיות

            ביטוח הוא לא עניין של אמונה בחיי נצח
            הדאחקה שלך משעשעת אך דמגוגית.

            רק להזכיר לך שביטוח הוא פרקטיקה מקובלת בעולם אפילו בתחום ההשקעות (קרן גידור)
            ומתרתו למנוע הפסד קטסטרופלי של ארוע שהוא בהסתברות מסויימת

            כל אדם רציונאלי רצוי שישים את העלות לעומת הנזק ויחליט האם זה שווה או לא.
            טיעונים כגון ספורט ודיאטה מצילים מסרטן אלצהיימר או פרקינסון הם לא רציניים בלשון המעטה

            אפילו הסולידית משתמשת בביטוח קופת חולים ומוצאת אותו כיעיל.

            אם מפעילים את כלל ה400 על הוצאות ביטוחיות ונניח בהפרזה שההוצאה הביטוחית לאדם היא 500 שח לחודש
            המשמעות היא ריתוק של 200 אלף שח מהסכום לפרישה לטובת ביטוח
            אם הביטוח הוא כנגד קטסטרופות
            (ניתוחים מיוחדים השתלותסיעוד) אז הנזק יכול בקלות למוטט כל פורש

            ביחוד אם זה קורה קרוב לזמן הפרישה
            נניח שעקב כך קפצו ההוצאותמ 4000
            ל 4500 , מי שלא מסוגל לספוג את זה עדיף שלא יפרוש מהסיבה הפשוטה שהוא מניח תרחיש פרישה מאוד אופטימי וכל חריגה קטנה למעלה תביא את תוכנית הפרישה לגרעון

            זה תוכנית בסגנון הקומדי סטור
            "מפגרים אבל אופטימיים"

            לפעמים לא כדאי להתקמצן על שטויות
            (דרך אגב ביטוח סיעודי של קופח + קופח בריאות + משלים זה בתכלס 100 שח , אז מדובר בקמצנות פתולוגית ולא שיקול קר)

          • גיזה , +1 . אני מזהה כאן שילוב אלמנטים אקלקטי פרעוני-הינדי שבא לידי ביטוי בחזרתיות מנטרטית
            שאמורה להשפיע על התודעה ,לנסוח בטחון ,להרגיע חוסר בטחון ואולי ספקות עצמיים מבחירה בדרך.
            מי שבטוח פחות או יותר בדרכו לא מתעסק בדרך כלל בה או בדרכים אחרות יותר מידי.

          • אגב , שיהיה ברור שעם חלק מהטענות של מושמושי אני מסכים. במיוחד עם הביטוחים במאה השקלים אבל עם ההפחדות וחוסר הייתכנות של תוכניות הפרישה ממש לא.

        • @מושמושי, היכן שאתה רואה "אילוצי חיים" אני רואה "בחירות".
          you say tomato i say tomato
          לעניין ספורט ודיאטה, אלה בחירות שנראות לי נבונות יותר בהינתן ההשלכות של החלופות. לא טענתי שזה מה שיציל אותי ממחלות ניווניות.
          כתבתי כבר בעבר, שהתרחיש המסויט ביותר מבחינתי הוא כזה בו אין לי יכולת לחשוב בכוחות עצמי ולפעול על סמך המחשבות שלי, כשבמקביל מישהו מתעקש לדחוף אותי למוסד סיעודי כדי לראות כמה זמן אוכל ללבלב שם בתור צמח / קליפת אדם בעזרת מכשור רפואי מתקדם. אין לי כוונה להתקיים במצב הזה.

          • מושמושי

            כל אחד והסמנטיקה שלו ורצונו של אדם כבודו.
            אני חושב שהרצון שלך לא היות סיעודית אינו קשור לפרישה מוקדמת או חסכון
            זו העדפה אישית, וכמו שכתבתי מי שחושב ש 100 ש"ח לחודש (שהיא עלות כלל הביטוחים של קופות החולים) זה ביזבוז כסף שלא ישקיע אות בגידור סיכוני בריאות.
            אבל מי שאינו נחוש כמוך (99% מהאוכלוסיה על פני כדור הארץ)
            או שלא מבין מה המשמעות של גידור סיכונים (כמו שכתבת ביטוח אינו משתלם מתוך הגדרה הוא אמור להעלים קטסטרופה במחיר "הגיוני" לרוכש) עדיף שילמד את הנושא בצורה מושכלת לפני שיאמץ את ההחלטה שלך בצורה עיוורת.
            השענות עצמית ואחריות אישית בעיני מחייבת ספקנות אפילו אם זה ביחס למה שאת כותבת

            וזה אולי שירת הברווז שלי בבלוג …

      • מי שכתב את הטקסט המצוטט הוא אני. כשמשעמם לי ונגמר לי מה לקרוא באינטרנט אני מציץ כאן בבלוג למען השעשוע.
        הסולידית הביאה בטקסט את מה שהיה נוח לה להביא. בקטע המלא כתבתי שאני בעד חיסכון ובעד השקעות, אבל לא בצורה קיצונית כמו שהיא מטיפה לה.
        נתחיל מרקע על עצמי. עבדתי בהייטק בארץ, ודרך שילוב של מזל בתאריך תחילת העבודה שנתן לי כמות מכובדת של אופציות במחיר מימוש הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי, דרך השקעות מוצלחות וירושה מכובדת הגעתי למצב כלכלי שהוא בערך פי 3 מהסולידית. בינתיים עברנו לחיות בחול, מצאתי עבודה בהייטק שצורכת ממני בערך יום וחצי בשבוע עם משכורת שאמנם לא בטופ אבל קרובה לסטנדרט (ובטח מאד גבוהה בפרופורציה לכמות השעות), לאישתי יש עסק מצליח (שהיא משקיעה בו המון עבודה), ויש לי השקעות, ואני גם סוחר באופציות בשעות הפנאי.
        יש לי בית בלי משכנתא, שכיום שווה פי 1.5 מהמחיר ששילמנו עבורו לפני 5 שנים, ויש לי 4 ילדים (שמגדירים אותי קמצן כי נאי טיפוס מאד שקול ומחושב כשזה מגיע לקניות).
        אז כן אני לא בזבזן כמו שמוצג מי שהוא לא "סולידי", אבל כן יש לנו 2 מכוניות (זה מאד נוח), ויש לנו סלולאריים (גם לשני הילדים הגדולים יותר) אם כי מדגמים זולים יותר (אסוס זנפון 2 אחלה מכשיר) או מדגמים של לפני שנתיים שהם בערך חצי מחיר מרכישת דגם חדיש ונותנים אותה פונקציונאליות. אנחנו לא קונים מותגים בבגדים, ואם כן אז מותגים זולים יותר, הילדים הולכים לחוגים, יש לנו מנקה (בית של 400 מטר לוקח המון זמן לנקות).
        אז תאורטית לפי הסולידית אני יכול לפרוש, אבל אני רוצה יותר, בשבילי, בשביל הילדים שלי.
        כל כישורי החיים שהיא הגדירה לא שווים כלום כי הם לא מביאים כסף. לטגן ציפס במקדונלדב לא יקחו אותה כי היא אובר קואופלייד, ואף מעסיק לא רוצה לקחת מישהו כזה כי הוא יודע שהוא יברח לו ברדע שתהיה לו הזדמנות. ייקח לי 6 שעות לנקות את הבית שלי, או שאני אשלם למישהי במשכורת שלי משעה וחצי של עבודה הרבה יותר קלה.
        גם קבצן שגר בארגז קרטון מחוסן ממשבר כלכלי, כי רמת החיים שלו לא תרד משמעותית, אבל זה לא חוכמה כי הוא חי כל הזמן כאילו הוא במשבר, אותו הדבר הסולידית. היא רגילה לחיות ממעט אז משבר לא מאד יפריע לה. היא שכחה לציין את הפרט הכי גדול בתקציב, שכר הדירה, כל כישורי החיים שהיא צברה לא יעזרו לה עם זה, ואם התיק שלילי גם אם היא תדע לגדל לבד עגבניות, או לתקן נזילה בכיור זה לא יעזור לה לשלם את שכר הדירה.
        לעבודה אף אחד לא ייקח אותה בתחום שלה אחרי שנים שהיא מחוץ לתחום, כל הידע שהיא צברה הוא נחמד לידע כללי אבל כסף הוא לא יביא לה, בלוג לא מביא סכומי כסף משמעותיים, ובמקרה של משבר וצניחה בתיק אני מבטיח שהבלוג ירד בטראפיק שיש לו כי אנשים מאבדים עניין בהשקעות כשהם עסוקים בהישרדות. אז איזה מהכישורים שהיא צברה בדיוק יעזור לה כספית, ואני מדגיש כספית, בתקופה משבר?
        היא חוטאת מאד בחטא היוהרה, התחושה של החסינה, הבילתי שבירה, שיש לה פתרון ותשובה להכל מתאימה מאד למישהו שלא עבר מספיק דברים בחיים.

        • תפיסת העולם שלי האישית, מאוד קרובה לזו שהצגת. אבל, זאת תפיסת עולם אחת מבין תפיסות עולם רבות, והיא שונה לגמרי מזו שמצגיה הסולידית. לא טובה יותר, לא גרוע יותר, פשוט אחרת. עם כל הכבוד להערות והחידודים שלך, בל נשכח שלא כל אחד מסוגל להגיע להישגים שאתה עצמך הגעת. לטעמי, הסולידית מרסקת פרדיגמה קיימת. ואכן, מאפשרת זווית התבוננות אחרת לגמרי לאדם הממוצע. וכן, לדעתי זו שבירת פרדיגמה אשר מאפשרת התבוננות במישור אחר לגמרי על מוסכמות חבריות קיימות.

          • אבל זה בדיוק מה שאני בא להגיד. מה שהסולידית מציגה הוא בדיוק אותו שילוב של מזל שהיה לי (האופציות, ההשקעות המוצלחות שנתנו תשואה גדולה בזמן קצר, המוות של ההורים שלי בגיל יחסית צעיר (שזה ממש לא מוגדר מזל, אבל הכוונה לארוע מיקרי)). האם אתה חושב שמחיי רעב משולבים אפילו במשכורת של הייטק אפשר להגיע ל-3 מליון שקל תוך 20 שנה? אפשר אולי להתקרב לזה אם לא חיים, לא מולידים ילדים, לא קונים בית, ובעצם חיים חיי עוני 20 שנה.
            במקרה שלה היא הגיעה לזה תוך כמה שנים (אני מעריך פחות מ-10), האם זה משהו נפוץ? ועכשיו היא יושבת מדושנת עונג ממרום חשבון הבנק שלה, ומציגה את זה כמשהו בר השגה גם לאדם הפשוט. הגישה המתנשאת והמזלזלת בכל אותם צרכניסטים, כהגדרתה, מעצבנת אותי. זה לא שחור ולבן, יש הרבה מאד גוונים של אפור באמצע (50 נראה לי), אפשר להיות חסכן ושקול ועדיין לקנות בית, להיות הבעלים של רכב, לנסוע לחול, לאכול בחוץ, להחזיק טלפון סלולארי ולחיות.
            אורח החיים שלה נשמע לי די דומה לכלא, אמנם עם חיבור לאינטרנט, אבל היא לא חיה, היא שורדת, וכל מטרת ההישרדות הזאת היא לא לעבוד. לא לחיות טוב יותר. בכלל, היא מדברת על איזה בזבוז זמן זה להיות בעבודה, אבל מצד שני לפי התיאור שלה היא מבזבזת המון המון זמן על פעולות הישרדותיות, שמי שעובד משלם למישהו אחר שיעשה עבורו.
            בוא ואתן לך דוגמא. היו שנתיים שבהן לא עבדתי במקצוע, כי אישתי פתחה את העסק (מסעדה/קונדיטוריה) ובדיוק החברה בה עבדתי הלכה ודעכה עד שגל הפיטורים הגיע גם אלי, והחלטתי שאני לא עובד אלא מצטרף אליה. אז שטפתי כלים, ומכרתי בקונדיטוריה ועזרתי לטבחים, ואז הגיעה לי הצעת עבודה שהיתה אטרקטיבית (בעיקר בצד של השעות והעבודה מהבית כי המשכורת היתה לא רעה אבל גם לא גבוהה במיוחד), ואמרתי לעצמי שעדיף שאני אעבוד בעבודה הזאת וארוויח פי 5 מאשר שאחסוך למקום עובד של שכר מינימום, וזה בדיוק מה שהיא עושה, מתמקצעת במטלות של שכר מינימום במקום לנצל את הכישורים ולהרוויח פי כמה. היא לא באמת חופשיה, היא חופשיה כמו שעצמאי חופשי, תאורטית הוא עושה מה שבא לו, מעשית הוא קורע את התחת כדי לשרוד.
            היא משווקת להמונים מודל שלא הוכיח את עצמו עדיין, היא עדיין בתוך הניסוי של עצמה, אבל היא משוכנעת שהניסוי הוא הצלחה. עוד 20 שנה היא תסתכל אחורה ותצטער על החיים שהיא חיה עכשיו וגאה בהם.

          • "היא לא באמת חופשיה, היא חופשיה כמו שעצמאי חופשי, תאורטית הוא עושה מה שבא לו, מעשית הוא קורע את התחת כדי לשרוד.
            היא משווקת להמונים מודל שלא הוכיח את עצמו עדיין, היא עדיין בתוך הניסוי של עצמה, אבל היא משוכנעת שהניסוי הוא הצלחה. עוד 20 שנה היא תסתכל אחורה ותצטער על החיים שהיא חיה עכשיו וגאה בהם."

            הנימוקים שלך לא נשמעים לי משכנעים, רמת הסיכון בחיים שלה היא נמוכה באופן יחסי לרוב האוכלסייה והתחזוקה של אורך חיים כזה היא גם נמוכה באופן יחסי לשבוע עבודה מלא של 40 שעות.

            גם אם חס וחלילה יהיה לאדם שחי בסגנון חיים כזה אירוע בריאותי זה עדיין לא שווה להקריב ולהתפשר על איכות החיים שלך בשביל משהו שמתרחש בגיל זקנה.

            יש גבול גם לפרפקציוניזם ולבריחה מסיכונים צריך לדעת מתי לעצור ולהחליט זה החיים שאני רוצה לחיות ואני מוכן לשלם את המחיר בשביל לחיות אותם במידה ואני אצתרך.

            ועוד משהו קטן.. כאשר אני שומע נימוקים כאלה אני אוטומאטית חושב שהפער הוא לא בהכרח בעמדות אלה יותר בערכים. יש לך פשוט סט ערכים שונה משלה ומוטיבציה אחרת שמניעה אותך בחיים מוטיבציה שהיא שונה מהמוטיבציה שלה.

        • אהבתי מאוד את סיפור החיים שלך

          • תודה
            בסך הכל עברתי לא מעט בחיים, למרות שאני לא כזה זקן. למדתי בטכניון, הייתי בצבא 6 שנים, למדתי שוב בטכניון, עבדתי בחברת תוכנה, עבדתי בחברת חומרה, התמודדתי עם מחלה קשה ומוות של הורה, התחתנתי, יש לי 4 ילדים, התמודדתי עם סבתא סיעודית (עסק ממש ממש יקר), עברתי לחול, הייתי מובטל, עבדתי, הייתי מובטל, יש לי עסק (עסק אמיתי, עם 15 עובדים והוצאות אמיתיות של 200000 שקל בחודש), אני גם שכיר במקביל, יש לי השקעה במניות, אני סוחר באופציות, קניתי בית בארץ עם משכנתא, סגרתי את המשכנתא אחרי כמה שנים, מכרתי את הבית בארץ, שכרתי בית בחול, קניתי בית בחול.
            אני חושב שבסך הכל עברתי הרבה מאד דברים בתקופה של בערך 25 שנה (אני לא בן 25, אלא מאז שסיימתי בית ספר), ולכן אני חושב שיש לי יותר פרספקטיבה מהסולידית, שאם נסתכל רגע על מה היא עברה בחיים, אז זה לא ממש הרבה ולא ממש מגוון, ולכן אני חושב שיש הרבה יוהרה בגישת היודעת כל וההתנשאות על שאר בני התמותה ממישהו שבסך הכל חי חיים מאד אפרורייים ובלי יותר מדי גיוון, כשמרבית הידע הוא תאורתי ונובע מקריאה.
            אין לי בעיה עם הרעיונות, אבל ההחלטיות שבה לכל דבר יש תשובה מרגיזה אותי. אני אחרי כל מה שעברתי עדיין לא חושב שיש לי תשובה לכל דבר, ואני עדיין מרגיש שאני לומד כל יום משהו חדש. מעבר לכך אשלית הפרישה הזאת שהיא מוכרת זה חלום ותו לא.
            כל מי שיושב בקיוביק שלו חולם על היום שבו הוא לא יצטרך לעבוד. בזמן שעבדתי בארץ, היה לי אקסל שבו הייתי רושם את הכספים שיש לי ,ובונה על מיני חישובי תשואה וכספים עתידיים כדי שאוכל לפרוש ולא לעבוד יותר, אבל מה לעשות שהחיים לא תמיד עובדים לפי האקסל, ויצא לי לא לעבוד לתקופה של שנתיים אחרי המעבר, והמסקנה היא, לא לעבוד זה נחמד כשיש לך הרבה כסףו אז אין דאגות ואפשר להנות מהפרישה, ולא כשאתה דואג מה יהיה, ויש הבדל גדול כשאין ילדים, כי כשיש ילדים יש להם צרכים וכן הם רוצים להיות כמו כולם, ובין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו לא רוצים להיות הגורם עליו הם מדברים עם הפסיכולוג עוד 20 שנה שהרס להם את החיים.
            בקיצור חלום הפרישה הוא נחמד, אבל עובד הרבה יותר טוב כשזוכים בלוטו ולא כשאוספים פרוטה לפרוטה ואז חיים כמו אותם זקנים שרואים בטלביזיה שקיצבת הזיקנה לא מספיקה להם ואוספים עגבניות בשוק בסוף היום.

        • @האחד – מקבלת את הביקורת על האופן שבו הובא הציטוט שלך. בהחלט היה מקום לפחות לקשר לפוסט השלם. לצד זאת, חשוב לי להבהיר שהפוסט הזה לא נכתב כתגובה ישירה כלפיך. אני הרי לא מכירה אותך. אתה, לצורך הפוסט הזה, פרסוניפיקציה של הלך רוח שרווח בקרב קוראים מסוימים, שיוצאים מתוך נקודת הנחה שהמודל הנדון כאן פשוט מסוכן מדי, ולכן מעדיפים לכלוא את עצמם בכלובי זהב מרופדים בצמר גפן ("מנוס מחופש" של אריך פרום קופץ לי לראש למקרא הגיגיך). התזה המרכזית שלי נחלקת ל-3 טענות, שלמיטב שיפוטי לא הצלחת לסתור (גם לא באמצעות טענות ההיבריס המעייפות קמעה):
          1. סלידה מסיכון עלולה להיות מסוכנת, והרסנית יותר, מנטילת סיכון, בכל תחום בחיים.
          2. לצד זאת, אני מכירה בעובדה שאני לא בלתי מנוצחת. בהחליט יתכנו אירועים שיכולים למחוק אותי.
          3. הפתרון שלי הוא לא למכור זמן כדי להשיג עוד מיליון או שניים, כדי שאוכל להרגיש בטוחה עוד יותר. הביטחון הזה מדומה (ראה 1). הפתרון שלי הוא להקטין את התלות שלי בכסף.

          אגב, בדקת פעם מהו פרופיל האישיות שלך לפי מיירס בריגס? אם אצטרך לנחש, אתה ISTJ מובהק (עם דגש חזק על ה-S). העדפה עזה לשמרנות, לסדר, להיררכיה, לשיקולים מחושבים, להיצמדות להוראות ולתקנות ולהלך הרוח המוסדי, השתלבות בקהילה, לדבוק בערכיה ולצעוד בתלמיה. אנשים כאלה נוטים שלא להעריך את מי שבמובהק יוצאים נגד הקהילה.

          • האמת, ניתוח האופי שלך לא יכול היה להיות יותר רחוק מהאמת. לפני 15 שנה המנטליות שלי היתה בדיוק כמו שלך. חלום הפרישה, אקסלים שמתכננים את תזרים הכסף העתידי כדי להגשים את זה. הדבר היחיד שצדקת הוא שאני מאד מחושב, ואני אוהב ודאות, אבל מעבר לזה, אין לי בעיה לקחת סיכון אם נראה לי שהסיכוי רב מהסיכון (ויעידו על כך הכספים שהפסדתי בפורקס, אופציות מעוף ועוד הרפתקאות, שלא לדבר על פתיחת עסק ועוד בתחום המזון או הגירה ). אני ממש לא מנסה להשתייך לקבוצה או קהילה, אם כבר הניפך הגמור, אני תמיד רואה בעצמי אאוטסיידר ולא משנה אם זה מקום עבודה, השכונה, הנורים בבית הספר או כל מסגרת אחרת. אני שונא להיות חלק מעדר ואני שונא להיות חלק צמסגרת ובטח אם זה מצריך ויתור על הזהות העצמית שלי, וככה אנחנו גם מחנכים את הילדים, שטוב להשתייך אבל לא במחחר של ויתור על הזהות או העקרונות. אני לא גאה במי שאני, כי אני הוא החריג אבל השלמתי עם זה וזה לא מפריע לי.
            מה שגרם לי לא להיות כמוך הוא המשפחה שיש לי, אני לא לבד, יש לי 4 ילדים לגדל ורמת האחריות עולה אקספוננציאלית עם כל ילד, מעבר לכך אישתי מאזנת אותי, היא לא שונה ממני בהרבה אבל היא יותר קררובה לנורמה ממני, והיום אני מבין ששום קיצוניות לא טובה. טוב לחסוך ולהיזהר בקניות אבל לא באופן אובססיבי.צריך לשמור על הכסף אבל לא בצורה שמונעת מאיתנו לחיות ולהנות מהחיים.

  7. לא יודע כמה "האחד" הוא אנונימי.
    אני מניח שאם אתחבר ל-WALLA אוכל לקרוא מה שפרסם לגבי עצמו.
    אבל יפה שבפורום http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/29/180722870/שוק_ההון/בורסה_ושוק_ההון
    http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/29/180721903/שוק_ההון/בורסה_ושוק_ההון
    מתווכחים על התיק של "דעת".
    (-;

  8. אני חייב לציין שישנו הבדל @עצום@ בין תיק הארי בראון, ובין תיק כמו "שוקולד מריר".

    תיק הארי בראון הוא בעיני תיק השקעות סולידי אמיתי, אשר מכיל רכיבים גדולים של זהב ומזומן, אשר תפקידם הוא למתן את הוולטיליות של שוק ההון ולשמש כפוליסת ביטוח מפני תרחישי קיצון. "שוקולד מריר", לעומת זאת, הוא תיק השקעות אשר מרכיבי הביטוח הוסרו ממנו ונותרו בו רק מרכיבי הסיכון, דהיינו מניות ואגרות חוב.

    לו הסולידית היתה ממליצה לקוראיה ליישם אך ורק את תיק הארי בראון, לא היתה לי שום ביקורת כלפיה. אך היות והיא במקביל מקדמת גם את תיק "שוקולד מריר" (ואני מעריך שמרבית חסידיה מאמצים דווקא אותו, משום שהוא קל ונוח יותר ליישום, ונחשב ליותר מיינסטרימי), אני סבור שהיא מובילה ציבור שלם אלי תהום.

    במידה והמשבר הכלכלי העולמי אכן יתחדש, אין לי ספק ש"הסולידית" תצלח אותו בצורה טובה יותר מאשר מרבית האוכלוסיה. אולם מה יעלה בגורלם של אלו אשר הדבר היחיד שאימצו מתוך הבלוג שלה הוא תיק "שוקולד מריר"? לא רק שהם אינם שותפים לאורח החיים הצנוע והגמיש שלה, אלא שהם גם יאבדו חלק ניכר מחסכונותיהם מייד עם הגיעו…

    • התגובה שלך מתעלמת מההבדל בין אדם שפרש לאדם שחוסך לקראת פרישה.

      תיק סטייל "שוקולד מריר" הוא נהדר עבור אדם שטרם פרש, עובד וחוסך בצורה אגרסיבית. כל עוד ממשיכים להפקיד ולאזן את התיק הוא יצלח גם משבר עולמי קשה תוך שנים בודדות.

      תיק הארי בראון משרת מטרה אחרת לחלוטין והיא התקיימות ממנו לאורך שנים ארוכות, גם במצבים של ירידות דרסטיות בשווקים.

      • לא מסכים איתך.
        תיק "שוקולד מריר" יצלח מיתון עולמי מן הסוג הרגיל, שכמותו נתקלנו מספר פעמים בעשורים האחרונים, אשר נמשך במשך שניים-שלושה רבעונים ולאחריו הראלי במניות מתחדש.
        לעומת זאת, שפל עולמי מן הסוג אשר התרחש בשנות השלושים של המאה העשרים עלול להביא לשוק דובי שימשך שנים רבות. במקרה כזה עלולים לחלוף עשורים עד שתיק "שוקולד מריר" יתאושש.

        זה נכון שאיש מאיתנו לא חווה מאורע כזה מימיו, אך זה אינו אומר שהוא בלתי אפשרי.

    • סתם מישהו

      "אני סבור שהיא מובילה ציבור שלם אלי תהום" – מה אתה רציני? היא לא מובילה אף אחד לשום מקום. אנשים הם ילדים גדולים, ושיקחו אחריות על חייהם. כל מהות הבלוג היא בדיוק הפוך מהמשפט הזה, מי שלא מצליח לראות את זה לא יכול להאשים אף אחד מלבד עצמו.
      היא לא מקדמת שום דבר, היא כתבה תרגיל תיאורטי למה מישהו בן 35 היה אולי יכול לחשוב לאמץ, בהנתן 17 תנאים שונים של ידע הבנה סיבולת סיכון אופק השקעה וכו', והדגישה עשרות אם לא מאות פעמים שזה לא ייעוץ, והזהירה בפוסט שצריכים לדעתה להתקיים המון תנאים ועבודת מחקר לפני שמתחילים להשקיע, ובטח ובטח לא לחקות את התיק על עוור.
      אתה מוזמן להתעלם מהתיק אם הוא לא מוצא חן בעיניך, להעביר עליה ביקורת על זה שהיא מנגישה בחינם מידע נהדר בנוגע לשוק ההון? נו באמת.

      • צודק…. הסולידית לא מובילה את אף אחד, לאף מקום…..המקסימום היא מובילה את האג'נדה של עצמה…..היא מספרת בעיקר על עצמה ומה שהיא עושה….. כל אחד אחראי לעצמו ולעצמו בלבד….. כל אחד יכול לקחת מה שהוא רוצה…. מי שלא מבין שגם ההכנסות מהבלוג הזה הן חלק מההכנסות שהיא מייצרת ….מי שלא מבין שהיא מפוזרת בהשקעות בכל העולם ובכל סוגי ההשקעות….. הוא כנראה לא העיפרון הכי מחודד בקלמר.

      • כל מה שרשמת נכון, ובכל זאת אני סבור שיש הרבה אנשים אשר אינם שועים לאזהרות, ומיישמים את תיק "שוקולד מריר" אחד לאחד. אם אכן תתרחש מפולת בשוק המניות, תראה אותם מייבבים כאן בתגובות.

        • סתם מישהו

          באסה להם. זו לא בעיה של הסולידית, לא אשמתה, והיא יכולה לישון במצפון שקט לחלוטין.

        • זה אפילו לא ״אם״ – בטווח ההשקעה המדובר מפולות תקופתיות בשוק ההון זה כמעט וודאי, לא הפתעה בלתי צפויה. ואכן מי שמשקיע בלי הבנה ומודעות – יבהל ויברח בהפסד.

          אבל הגישה של הבלוג והפורום היא לא להפחיד ולהרחיק אנשים ממה שהם לא מבינים – אלא ללמד אותם, כדי שיוכלו לעשות בחירה מושכלת שמתאימה להם ולדעת מה הציפיות האפשריות מאפיקי השקעה שונים.

  9. Dieser Witz ist gefährlich

  10. מה הכוונה לנכסים קרירים?

  11. אני חייב להודות שאני קרוע פה בין שני עולמות… מצד אחד אני מאוד מעריך את ההחלטה שלך לקבוע חוקים ברורים של "עלות-תועלת" ולא לעבוד בשביל לפרנס דברים שאינם חשובים בחיים שלך, ומצד שני יש הרגשה שלקחת את זה מאוד מאוד מאוד רחוק…
    לכתוב "לפחות אני לא מבלה בקיוביקל כל החיים" נשמע לפעמים קצת גוזמא מצד מישהו ש(לפחות ממה שנקרא מהפוסטים שלך) "מבלה בקיוביקל של הבית שלך" ובמובן מסוים "עושה כלום" – והכל מתוך מטרה להצליח "לשרוד את החודש" עם ה- 3000-4000 ש"ח בחודש.
    את "מייתרת" כל דבר בחיים האלו בטענה פשוטה של "מי צריך את זה, לעזאזל?" וטוענת שבילוי במסעדה/מוזיאון/טיול/תאטרון/תחביב הם כולם מיותרים (שהרי הם עולים כסף).

    אני חייב להודות שאני שואל את עצמי – למה את מתייחסת כ-"טוב לי בחיים?" והאם הכל קשור קשר ישיר לעובדה שאת לא בקיוביקל? מה את עושה במשך היום? ממה את נהנית? ממה תמשיכי להנות בשארית החיים שלך?

    אני, להבדיל ממך, לא מתייחס לקיוביקל שלי בכזו שינאה ובכזה זלזול. נחמד לי (עד גבול מסוים), אני נהנה (עד גבול מסוים), אני מסופק (עד גבול מסויים) ונחמד לי לפגוש אנשים נוספים (שוב – עד גבול מסויים).
    אני מרגיש שאני עושה דברים מעננינים, מועילים – ואפילו מתוגמל על הזמן שלי באופן הוגן, כך שמתאפשר לי לקיים איזון מוצלח (לטעמי, כמובן…) בין החיים בקיוביקל שלי לבין שאר החיים שלי.
    אני מאוד אוהב להקשיב לקונצרטים, לצפות בהצגות תאטרון, לטייל (בין אם טיולים זולים עם תרמיל על הגב ובין עם חופשות יותר יקרות במקומות בחו"ל), לאכול אוכל מיוחד (חלקו בדוכן רחוב בזול וחלקו יקר במסעדה) וכו' וכו' – ומצד שני אם הייתי עושה את זה הרבה יותר ממה שאני עושה כרגע (ותאמיני לי שזה הרבה יותר מהממוצע…) – אני מניח שזה היה מתחיל לשעמם אותי. כל הרעיון הוא לגוון, לחפש עניין ולהפעיל את הגוף והנפש.
    השאלה היא מה אני מגדיר כ"בסיס קיומי" (קורת גג מעל ראשי ומספיק קלוריות להזנה יומית) ומה מוגדר כ"סיבה לבסיס קיומי" (סיבות לחייך, להנות ולרצות לקום בבוקר). לי יש הרגשה שמטרת חייך הפכה להיות איך להגיע למצב בו את מסתפקת בבסיס הקיומי בלבד ובלבד שלא תהי צריכה לבלות דקה אחת נוספת בקיוביקל שלך.

    בתפיסה שלי מכונית אחת, פשוטה וזולה, היא חיונית כדי להנות מהחיים – שתיים יקרות וחדשות מיותרות. עבודה מספקת היא חשובה, ומה שחשוב בה זה השילוב בין הכנסה סבירה, שעות עבודה סבירות (כולל זמן הנסיעה לעבודה וגמישות השעות), עניין סביר ותנאי עבודה סבירים. לא אשב בבית קפה פעמיים ביום כי חבל על הכסף, אבל אשב בחפץ לב במסעדה כדי לטעום מעדן שאין סיכוי שאדע או אוכל להכין אותו לעצמי. לא אסע לשלושה ימים לאילת בבית מלון שלוש פעמים בשנה, אך אסע פעם בשבועיים למדבר עם תרמיל על הגב ובלי למצמץ אוציא את מה שדרוש כדי לטייל חודש בניו זילנד – כי מה לעשות – להסתכל על התמונות באינטרנט זה לא אותו הדבר בעיני.
    אני לא תמיד נהנה מהעבודה – אבל אני גם לא תמיד נהנה ליטול תרופה או לנקות אחרי או לקום מוקדם לטיול במדבר. מה שמגיע אחרי זה אמור לפצות – איך מנצלים את התמורה מעבודה, להבריא מהמחלה, שיהיה נעים ונקי והנוף הקשום שיתגלה לי במהלך הטיול…
    ביננו, אני בטוח שלא תמיד כיף לרכב על האופניים בגשם במקום במכונית או להתקלח במים קרים בשיא החורף…

    אשמח לתגובתך.

    • כתבת יפה מאד. נראה שהסולידית מציגה לרבים קוים מנחים (חשובים מאד לטעמי) ומכאן כל אחד לוקח את זה הלאה לפי טעמו האישי.

  12. אם כבר יש לך הכנסה שנתית קבועה כפי שאת מתארת, לא עדיף לך לחתור לכיוון של יעוץ כעצמאית
    אשר גוזרת את שכרה מייעוץ פר שעה ולא כשכירה המשועבדת לקיוביקל? ע"פ ההבנה שלך בשוק נראה שתוכלי להצליח בכך… אולי זה גם יהיה שווה לך לרכוש את ההסמכה הרלוונטית ואת רשיון היעוץ הכרוך בנושא.

    • נראה לי שמבחינת הסולידית, הכי עדיף לה לא לעבוד ולהנות מהזמן הפנוי שלה. יש לה מספיק כסף – למה היא צריכה עוד?

  13. החומר שמובא הינו איכותי, מרוכז ומעובד וסייע לי רבות, גם ממרום שנותי, להבנת שוק ההון ונושאים נוספים שלא הייתי בקי בהם וברזיהם.
    על בסיס העקרונות המובאים בו, כל אחד יכול להחליט מה מתאים לו יותר – פרישה בגיל 30 עם הכנסה חודשית של 5,000 ש"ח, פרישה בגיל 45 עם הכנסה חודשית של 15,000 ש"ח, או בגיל 55 עם 25,000 ש"ח, ובאילו רמות סיכון וכרית בטחון הוא רוצה לבחור.
    מחשבות שונות של אנשים על נקודות ספציפיות, לא משנות את נכונות העקרונות, וההכוונה לחיסכון לטווח ארוך לצורך בטחון כלכלי ושקט נפשי.
    תודה על הבלוג.

  14. אחד הפוסטים הכי חשובים שקראתי!!!
    תודה רבה 🙂

  15. שאלה בוטה ואפילו גסה לסולידית:

    למה את מטרידה את עצמך במה שאחרים חושבים או אומרים? את חיה את חייך, בוחרת את הבחירות שלך ואוחזת במערכת הדעות והאמונות שלך.

    תמיד יהיו "נשמות טובות" שיתנו ציונים (נמוכים) לאחרים. בדקי כמה מאותם מחלקי ציונים באמת עושים זאת מרום מעמדם כמצליחנים…

    כדי לכתוב פוסט נפלא על הסיכונים המובנים, את לא צריכה להצטדק או להתנצל על בחירותייך- השאלות טובות גם בלי אותם "שואבי אנרגיה"

    • אם תשים לב, חלק גדול מהפוסטים שלי נכתבים במתכונת של תגובה לביקורת. הרעיון הוא לא בהכרח להצטדק. אולי זו "כתיבה ריאקטיבית" שמבחינה סגנונית מתאימה לי יותר.

      • גם הסולדית נותנת ציונים לכל צורת חיים שהיא הפוכה/שונה לתפיסתי ומסתכלת דיי בבוז יש לומר על כל מי שחיי באופן רגיל/ממוצע. על זה אני חושב בעיקר כועסים עליה. כמו שכתב מישהו שהיא מדברת בכזה ביטחון על ה"שיטה" שלה או שהיא ניצחה את השיטה" אבל לא מבינה שזה לא מתאים לכולם. יתרה מכך: זה אולי מתאים ל- 0.00001% מהאוכלוסיה ואולי אפילו רק לסולידית עצמה. שלא לדבר שלשיטתה מי שעובד ולא רק נהנה מהחיים ועושה רק מה שהוא אוהב) הוא פשוט מסכן…. אבל מעניין איך הסולידית היתה יכולה לחיות את החיים הנוחים שלה בלי העובדים המסכנים של נניח טבע אינטל שטראוס שמפירות העבודה שלהם היא נהנית כמשקיעה במניות שלהם. כי בלעדיהם היא לא היתה יכולה לשבת ממרום האולימפוס ול"לכלך" על העובדים המסכנים במקומות האלו. למעשה היא צריכה להגיד להם תודה על שהם מאפשרים לה לחיות את צורת החיים שבחרה.

        ועוד לא דיברתי על אם אתה רופא כי לשיטתה אף אחד בכלל לא צרךי ללכת ללמוד רפואה (שכאמורגם היא נהנית מזה והחברה ככללותה).

        וזה עוד לפני עניין הילדים שהסולידת סולדת מהם שכמובן משנים ללא הכר את כל רכיב העלויות.

        ואגב, אני מסכים עם חלק מהדברים וקווי המחשבה שלה (וגם אני רווק ועם יותר כסף מאשר לה יש ואין לי ילדים ואולי גם לא יהיו. אבל אני לא חושב שכל מי שלא נוהג כמוני הוא דפוק. ממש לו.

        פשוט יש טון מתנשא בצורה שהיא כותבת על אחרים.

  16. קצת קשה להבין את הסלידה הקיצונית מעבודה, מכל סוג ובכל היקף. ההנחה שעבודה היא בהכרח עבדות וסבל צריכה עיון ובדיקה נוספים, זה לא חייב להיות כך, גם אם היה כך בעברו של בעל הסוד…

    לגבי תיק ההשקעות – גם כאן הקבעון יכול להיות מסוכן. מה הטעם להשקיע באג"ח ממשלתי שנותן תשואה ריאלית שלילית עד אפסית לטווח של עשר שנים קדימה? ואם העולם נכנס למשבר כלכלי גדול – למה להיות מושקע במניות? אולי בכלל עדיף להיות שורט על השוק בתקופה כזו ? נכון שמייד יקפצו ויגידו שאי אפשר לתזמן את השווקים. אני מסכים. אבל זה לא אומר שאי אפשר להבין כלום מתוך ההתנהגות שלהם. כשנגידי הבנקים המרכזיים מסממים את השווקים במנות הולכות וגדלות שהשפעתן הולכת ויורדת – זה סימן רע.

    איש באמונתו יחיה, ומן הסתם יגן עליה באדיקות. הכלל של תקשיב, תחשוב, ותקח רק מה שמתאים לך – נכון גם כאן. אין אמת אחת, ואין אמת שמתאימה לכל אחד. ניהול סיכונים זה שם המשחק, והיחס לסיכון והעדפות הסיכון שונים מאוד מאדם לאדם. הדרכים הקיצוניות מתאימות למעט מאוד אנשים, ותמיד יש דרכי ביניים.

    • זאת בדיוק הבעיה עם הסולידית ומה שהיא מטיפה לו, לשים את כל הביצים בסל אחד. מה שהיא קוראת לו כישורי חיים נרכשים היו טובים לפני 200 שנה, אבל בעולם של היום אין להם שום ערך, או לפחות שום ערך שנמדד בכסף משמעותי שמקביל לכישורי עבודה, ואת זה אין מה לעשות, אם לא מתחזקים באופן שוטף מאבדים אותם, ואחרי 5 שנים שלא עובדים אף מעסיק לא יחשוב לקחת בן אדם כזה לעבודה, ובטח בתחום ההייטק.
      אם פורטים את מקורות ההכנסה של הסולידית לכסף אמיתי, ולא כסף של נדמה לי, אבל בעצם מקור ההכנסה העיקרי שלה הוא תשואת התיק, ומעבר לכך יש לה קצת דמי כיס מהבלוג, ואם אני מבין נכון זהו פחות או יותר, כלומר במקרה של מפולת בשווקים שתימשך יותר מכמה חודשים (ולא צריך ללכת 90 שנה אחורה, מספיק אפילו מה שהיה לפני 15 שנה שהשוק נשאר נמוך במשך כ-3 שנים), היא בבעיה, כי התיק שלה ייחתך (גם האגח וגם המניות יצנחו), לא תהיה לה תשואה, והתיק יהיה רזה הרבה יותר, כלומר משיכת כסף למחיה תחתוך אותו באחוזים גבוהים יותר מאשר בתקופות טובות, ואז כשהתיק כן יעלה היא תזדקק לתשואה הרבה יותר גבוה כדי לחזור לנקודת הפתיחה. לעומת זאת אם עובדים במקביל לתיק, אז יש ממה לחיות ואפילו אפשר להפריש עוד כסף להגדיל את התיק בתקופה של שפל. הטיעון שמי שעובד חשוף לפיטורים הוא נכון, אבל לא מפטרים עם פרוץ המשבר, כך שגם אם מפטרים יכולה לעבור תקופה לא קצרה שבה המשכורת ממשיכה להיכנס, ויכול להיות שלא יפטרו בכלל. לעומת זאת תיק ההשקעות בטוח ייחתך, אז הטיעון שמי שעובד חי שבאשלית ביטחון הוא שטות, כי זה בדיוק פיזור סיכונים, כמה מקורות הכנסה, ולא ללמוד לתקן לבד את האסלה.

      • אם התיק של הסולידית לא יאפשר לה להמשיך לחיות מפירותיו עד שהשוק יתאושש, היא יכולה לעבוד בשכר מינימום ויהיה לה מספיק כסף למחיה, כי ההוצאות שלה נמוכות. מי שעובד במשרה מלאה וגם יש לו חובות (הלוואה על רכב וכו) וגם יש לו הוצאות שוטפות גבוהות (10-20 ש"ח לחודש) יחווה טראומה קשה יותר אם יאבד את עבודתו. ברור שיש כל מני וריאציות איך לחיות, איך לעבוד, איך לחסוך וכו'. אבל היא לא בסכנה אמיתית בזכות רמת ההוצאות הנמוכה. לפחות לא יותר ממי שמרוויח יותר ומוציא יותר ולא חסך כלום.

        • מה שכתבת הוא קונספציה שגויה והיא חלק מאותה יוהרה שלה. קודם כל, במשבר שוק העבודה יהיה מוצף במחפשי עבודה, עכשיו בואי נסתכל עליה, תואר,עבדה בהייטק, לא עבדה 10 שנים. בתור מעסיק של שכר מינימום אני לא טורח לקרוא לה לראיון, ואני לא כותב את זה כתאוריה. כמו שכתבתי, לאישתי יש מסעדה, וכשאנחנו מפרסמים קורות חיים לשוטף כלים או מלצרים ומקבלים קורות חיים של מהגרים שבמדינה שלהם היה להם תואר ומקצוע, או קנדים שסיימו אוניברסיטה או דיפלומה, או כאלה שכל חצי שנה החליפו מקום או כאלה עם חור תעסוקתי של כמה שנים, קורות החיים של כל אלה הולכים ישר לפח. אני לא צריך דוקטור שיבוא לעבודה ממורמר ויישתמש בי כדי להחזיק מעמד עד שימצא עבודה במקצוע שלו, ואני לא צריך בטלנים שלא עבדו ואני לא צריך אנשים שלא מחזיקים מעמד בעבודה. כמוני, כך כל מעסיקי שכר המינימום, הם בקלות ימצאו אנשים מתאימים ממנה לתפקיד, זה בדיוק ההגדרה של אובר קואוליפייד, וזה לא מיתוס, ורק מי שהופך למעסיק מבין את זה, כי העובדים חושבים, מי לא ישמח לשוטף כלים אינטליגנטי בוגר אוניברסיטה? אז לא.
          אז עבודה בשכר מינימום היא ממש לא תמצא בקלות כמו שהיא חושבת, ולגבי הקונספציה שמי שמרוויח הרבה מבזבז הכל זה שטות מוחלטת כי זה תלוי בבן אדם.לפי הלוגיקה הזאת הומלסים בכלל חסינים ממשברים כי לאן כבר יש להם לרדת?

          • נתנייתי

            אני מניח שבעת הצורך (וזה לא יהיה כשהתיק שלה יייקרוס, אלא כשייכנס לגרעון אקטוארי), הסולידית לא *באמת* תחפש לשטוף כלים בעסק של אשתך,
            אלא בבניית אתרים/תקשורת/פרסום וכו', במשרה חלקית או לזמן קצר. באמת לא היית שוקל אותה כנותנת שירותים בהקשר הזה?! תמהני.

          • התיק של הסולידית הוא רבע מזומן ורבע זהב, וההגדרה של עצמאות כלכלית היא כששווי התיק מגיע לסדר גודל גס של עלות 25 שנות מחיה. זה אומר שאם אני אקצין ונגיד שכל הפלח המנייתי והאגח של התיק הפך להיות שווה לאפס גמור, ההון הנותר נותן לה מעל עשר שנים (!) לחכות להתאוששות הבורסה ו/או למצוא מקורות הכנסה. תשווה את זה לעמידות של שכיר ממוצע שיהיה חסר יכולת לשלם על הוצאות מחייה ומשכנתא תוך כמה חודשים מרגע אבדן מקום העבודה.
            וזה עוד לפני התייחסות לשולי בטחון בגובה התיק שאיתו ״פורשים״, העובדה שבפועל ההוצאות שלה יכולות להיות נמוכות יותר ממה שהתיק הזה מאפשר לה (כך שהתיק גדל ולא קטן או נשאר קבוע עם הזמן), וכו׳.

          • אל תשחק אותה וורן באפט רוב הכסף שלך הוא מירושה מי אמר שהיא לא תקבל גם

          • קטונתי מלהיות וורן באפט, אבל לא הייתי מתנגד, מינוס איזה 40 שנה.
            הירושה היוותה בערך שליש מההון שיש לנו היום, כך שלא רוב הכסף אם נתפסים לדקויות.
            ב2001 כשההייטק קרס, מחיר המימוש של האופציות שקיבלתי נקבע על מחיר ממש אבל ממש נמוך עד כדי מגוחך, והכמויות שהיו מחלקים אז היו יפות. מעבר לכך הבית שהיה לנו בארץ הכפיל את ערכו תוך 10 שנים, , תיזמון מאד מוצלח של מכירת תיק המניות וקניית אגח ממשלתי ב2008, ומ2009 בוא נגיד שבמאבק על הגז מתמר הייתי בצד של חברות הגז, וכל זה מעבר למשכורת מאד יפה שהיתה לי בארץ במשך 10 שנים.
            אז אני לא וורן באפט אבל כן יצא לי לעשות השקעות לא רעות, וגם יצא לי לעשות השקעות גרועות, וגם הפסדתי כסף בכל מיני תחומים שניסיתי לסחור כמו פורקס (שהבנתי באיזשהו שלב שזאת הונאה), אבל בסך הכל חשבון הבנק גדל. אז אין לי את כל התשובות, ואני עדיין מנסה וטועה, אבל יש לי גם ענווה, ואני בטח לא בא להטיף לאחרים מה נכון ומה לא נכון.
            שאלת את עצמך מאיפה הכסף שיש לה היום? האם נראה לך שמכמה שנות עבודה היא צברה כמה מליונים כי היא נסעה באופניים?

          • אני גם חושבת שמי שמרוויח יותר לא בהכרח מוציא יותר. למה חשבת שאמרתי דבר כזה? בכל מקרה, יש אנשי הייטק בני 30 שאין להם חסכונות פרט לקרן השתלמות ופנסיה אולי. יש הרבה אנשים שזורקים כסף על שטויות ולא חושבים על הערך שהדבר הזה נותן להם בחיים. פעם הייתי תופרת כתחביב וכשהלכתי לקנות בדים קניתי מעל ומעבר מה שהייתי צריכה וכמובן אח"כ התחרטתי. ועדיין המשכתי כי הבדים מאד מפתים. בסוף מסרתי כמויות של בדים ובהשוואה לבנות אחרות שהכרתי, אני עוד לא הייתי מה hoarders הרציניים. זו דוגמה אחת לסיאוב. נכון שלא חייבים לקחת את זה לקיצוניות אבל במקרה שלי אני כן שמחה שעלתה לי המודעות לנושאים שמוצאים בבלוג, בעיקר לנושא השקעות. כמה אנשים שופכים כסף סתם על דמי ניהול של פנסיה וכו? הסולידית צברה סכום כסף לא גדול (מיליון וקצת), ועשתה סדר בניירת ועשתה את הבחירות שלה. למי שיש יכולת לקחת את הדברים כאופציה וכבסיס למחקר ולא כשחור או לבן, יש פה חומר רב למחשבה. ובכלל הסולידית לא היחידה שכותבת דברים כאלה. ראה mr money mustache למשל. אתה (ואני) עם משכורות ההייטק היפות שלנו כבר הרווחנו את מה שמישהו עם שכר נמוך יותר ירוויח עד הפנסיה. אז זה שרירותי בעיניי לומר שמי שמפסיק לעבוד בגיל צעיר מסתכן בקריסה כלכלית בסבירות גבוהה. מי שהכי מסתכן זה מי שלא חוסך וחי בחובות אפילו אם הוא עובד. הבלוג בין היתר מנסה לשבור מיתוסים על הוצאות הכרחיות. מומלץ לא לקחת את הכתוב אחד לאחד. בבלוג זה ובכלל מכל מקור נראה לי.

  17. בעשורים הקרובים ואולי אפילו כבר ב-10-15 השנים הקרובות, מבנה הכלכלה הולך להשתנות בצורה דרמטית, תוצאה של גלובליזציה אבל בעיקר של התפתחויות טכנולוגיות.

    היו כבר שורה של כתבות על המקצועות שהולכים להיעלם: כל פקיד וסוכן אבל גם רואי חשבון ועורכי דיין. מכוניות אוטומטיות לא רק יקטינו את תעשיית הרכב בעשרות אחוזים (אולי גם יותר מ-90%) אלא גם סוכני ביטוח רכב, פקחי חניה, שופטי תעבורה, מורים לנהיגה וגם ווייז עם שווי המיליארד שלה עלולה להתרסק. אני מדבר כאן רק על טכנולוגיות קיימות, כאשר טכנולוגיות עתידיות יעלימו מקצועות נוספים וימחקו תעשיות מהבורסה (למי שמחזיק מניות של מרצדס או ביטוח ישיר) או לכל הפחות חברות ענק: נוקיה, בלקברי, בלוקבאסטר, קודאק ורוב מי שניסה לייצר GPS…

    מה אפשר לעשות? אני בכנות לא יודע. לסולידים נראה לי שכדאי לחסוך יותר ממה שהסולידית מציעה ולהתעדכן במידת האפשר על השפעות הטכנולוגיה על ההשקעות שלהם.
    אבל נראה לי שמי שמתכנן להתמקצע ולהתמיד במשרה מסוימת ובונה על הכנסה פחות או יותר יציבה, נמצא בסיכון גבוה יותר.

    • עד שמקצועות יעלמו וחברות יעלמו, יעברו עוד לפחות 50 שנה..בהנחה והקורא הכי צעיר בבלוג בן 20, הוא יספיק להגיע בביטחה לפנסיה.

  18. טל כרם מנכ״ל קבוצת נדל״ן דיל.

    כרגיל האמת נמצאת אי שם באמצע……חיים צנועים ושמירה על רמת הוצאות נמוכה והסתמכות על שוק העבודה אך לא במתכונת שמכלה את כל זמנך וחייך.

  19. הפוסט המעולה הוא הזדמנות להגיד תודה על הבלוג ולספר על תרומותו עבורי. לפני שנים ספורות החלטתי להפסיק לעבוד ולעשות הפסקה. כרגע התכנון הוא לנסוע לטייל בעולם (עם המשפחה, בעל וילדים) ובהמשך נראה אם נחזור לחיי עבודה או לא. הבלוג פתח כיווני מחשבה וערער את התפיסות שחייתי איתם של "צריך לעבוד" "לפנסיה יוצאים רק אחרי גיל 60". נכון, לא זכיתי בפיס אבל בהחלט אפשר לחסוך ולחיות עם הרבה פחות הוצאות. לפני מספר חודשים ויתרנו על הרכב שלנו. מפתיע לגלות שאפשר להתנהל בתחבורה ציבורית וללכת ברגל, כולל הילדים שצריכים להגיע לחוגים. ההחלטה על ויתור הרכב באה בעקבות הקריאה בבלוג…. אז תודה רבה על תרומך לשינוי!

  20. חיים צנועים,ללא רדיפה אחרי הבלי העולם המיותרים,,,עם זה אני מסכים
    אבל לעשות כסף בבורסה,,או תשואה חיובית שניתן לחיות ממנה לאורך חיים
    בתור משקיע המון שנים עם ניסיון בכמה בתי השקעות,,זה כמעט כמו לספר אגדה טובה אבל לא מציאותית
    בל נשכח שאת הבורסה המציאו כדי לקחת כסף מהציבור ולא משהוא אחר,,
    ישנם מעטים יוצאים מהכלל ,,

  21. כיף לקרוא, מעורר מחשבה, מנוסח מצוין. אבל רפאל צודק…הבורסה הוקמה על ידי בעלי ענין , שכל מטרתם לקחת כסף מהציבור. לפי כך חלק מההשקעות בבורסה צריך להיות על פי המגמה ולימוד מעמיק של השיטה. ועדיף בבורסה האמריקאית, השוק כאן מת מזמן. חבל שאינך כותבת על השקעות אלטרנטיביות , הן חיוניות בתקופה של ריבית אפס ופיזור הסיכונים. כולל p2p שקטלת אותו …כרגיל בכתיבה אינטלגנטית ורהוטה.

  22. היבט חשוב בעיניי בנושא של עמידות כלכלית בפני בלתי צפוי:
    קהילה או משפחה

    בקהילה כל אחד עוזר לשני בתחום מומחיותו גם בשגרה וכך גם מוציאים פחות כספים.
    בזמני משבר שהוזכרו כ"סיכוני מיקרו" תמיכה של קהילה יכולה להיות קריטית
    גם בסיכוני מאקרו – הקשרים של האנשים השונים יכולים לסייע בחיים היומיומיים.
    האדם כחיה חברתית מקבל חוסן נפשי מעצם היותו חלק מקבוצה וקבוצה לעולם תהיה חזקה מיחיד, מוכשר ככל שיהיה.

  23. ההון הכי טוב שאנחנו יכולים להשקיע בו זה טיב היחסים עם סובבים אותנו. זה הדבר שצריך להשקיע בו. כל השאר זה טוב אבל זה לא העיקר.

  24. עבודות שהסולידית יכולה לעסוק בהם אם היא תרצה (וזה רק מהכירות דרך הבלוג הזה):
    – עיתונאית / פובליציסטית
    – יועצת חיסכון
    – מאמנת אישית
    – עורכת אתרים
    – דוחפת עגלות בסופר
    – טבחית בהמבורגריה

    • בוא נראה מה קורה בעת משבר, חברות מקצצות בהוצאות ומפטרות, לא מגייסות עובדים. לעיתונים יש מספיק כותבים מוכשרים יותר או פחות, ובזמן משבר הם לא יחפשו עובדים חדשים.
      יועצת חיסכון, מה זה בדיוק? המצאת עבורה מקצוע? ואיזה חיסכון בדיוק אנשים עושים בזמן משבר כלכלי?
      מאמנת אישית, נראה לך שבזמן משבר כלכלי יש אנשים כסף מיותר לבזבז על הפיקציה הזאת שנקראת מאמן אישי?
      עורכת אתרים, אותו דבר כמו עיתונאי, חברות לא מגייסות עובדים חדשים, רק שומרות על הקיים או מפטרות.
      שני המקצועות האחרונים לא ייקחו אותה מסיבות שהסברתי בתגובה אחרת, או בשתי מילים אובר קואוליפייד.
      וכל מי שחושב שאפשר למצוא בקלילות איזו חצי משרה רק כדי להרוויח קצת כסף ולהמשיך לחיות בנוחות, אז הוא ממש לא מבין את שוק העבודה. מעסיקים מחפשים עובדים שיעבדו, רצוי לטווח ארוך, ובטח לא רוצים לשמש איזה מקום זמני למישהו שצריך קצת כסף לזמן קצר, ולא בא לו לעבוד משרה מלאה.
      בקיצור למרות שיש לה לכל שאלה תשובה, הכל ברמת התאוריה, אבל בפועל יהיה לה מאד קשה להתמודד עם משבר כלכלי ארוך טווח שבו התיק שלה מדמם קשות, וזאת בדיוק הסיבה, שבמקביל להשקעות רצוי להמשיך לעבוד, ורצוי לחסוך ולא לבזבז הכל.
      העיקרון שלה נכון חלקית, אבל היישום שלו קיצוני.
      אין לי כח להמשיך בדיון, כי בסופו של דבר קוראי הבלוג הם קהל שבוי, אבל אני מבטיח, שבזמן משבר כלכלי גלובאלי גדול, או אישי, היא תיקלע למשבר גדול, ואז גם הבלוג ידעך, ואם אני אזכור אז ויהיה לי כח אני אחזור להציץ ולראות אם הנבואה התממשה.

      • כדי לאבד את יכולתה לא לעבוד המשבר צריך להיות כה גדול שגם לך לא תשאר פרוטה או עבודה אלא אם כן קברת זהב בחצר

        • טוב נו אני אגיב לך בכל זאת, משעמם לי ואין לי מה לעשות.
          זה לא עניין של לאבד יכולת לעבוד, זה עניין של איזה מעסיק ירצה אותה, באיזה תחום בדיוק? לעבודות שכר מינימום במה היא תהיה יותר טובה מאלפים אחרים שמחפשים עבודה בשוק מדולדל, ושיש להם נסיון באותם תחומים (מחסנאי, שוטף כליםף מנקה….). במקצועות יותר מקצועיים שוב אנשים מחפשים נסיון, ורצוי רקע דומה ורצף תעסוקתי. אין לה את אף אחד מאלה, ובמקצוע בו היא עבדה היא כבר הרבה שנים מחוץ ללופ כך שאפשר לומר שהיא איבדה אותו.
          ההבדל בינה למי שכן עובד הוא שעד שמתחילים לפטר ועד שמגיעים אליך יכולים לעבור חודשים ושנים. החברה בה עבדתי בקנדה דעכה במשך שנתיים, והיו 5 גלי פיטורים שהתפרסו על שנה עד שהגיעו אלי.חוץ מזה אני גם עובד וגם יש לנו עסק וגם יש לי את החסכונות שאני משקיע. זה פיזור סיכונים אמיתי. יכול להיות שניפגע בכל אחד מהתחומים, ויכול להיות שרק בחלקם, לעומת זאת היא בוודאות תיפגע בתחום האחד בו היא עוסקת. קל לחלום על הכנסה שבא מלא לעשות כלום ולתת לכסף לעבוד עבורך, זה הרי האידאל. והפיזור שהיא עושה אמור לנטרל את הסיכונים, אבל אגח ומניות יקרסו במשבר גדול, המזומן לא יזוז, והזהב כנראה יעלה (אבל בטח לא מספיק לכסות על ההפסד בניירות)ת ובסך הכל התיק שלה ייחתך, התשואה תהיה שלילית לתקופה לא ידועה, אבל היא תמשיך למשוך כסף למחיה מהתיק ולשחוק אותו אפילו יותר, ואז כשהמשבר ייגמר והשוק יתחיל לחזור לעצמו, מה שיכול לקחת שנים, נקודת הפתיחה שלה תהיה תיק הרבה יותר רזה שיזדקק לתשואה הרבה יותר גדולה כדי לספק לה את הסכום לו היא זקוקה.
          לגבי הבטחת הכנסה, אני לא בטוח שהיא תקבל כל כך מהר, כי יש קריטריונים שונים ומשונים, ואם יש בבעלותה סכומי כסף גדולים אני די בטוח שהיא לא תקבל הבטחת הכנסה.

          • ואם היא באמת תזדקק לעבוד אך לא תמצא היא תקבל הבטחת הכנסה ותסדר עם זה לעומתך

          • במקרה של משבר כלכלי כדוגמת שנות ה 20, סביר להניח שאדם כמו האחד יפגע קשור. א. עסק בתחום הקונדטוריה יפשןט רגל מהר מהוד (הדבר הראשון שאנשים מקצצים בו הוא מסעדות, ובטח שעוגות וקינוחים יקרים). גם הכנסתו כשכיר בהייטק צפוייה להפגע וסיכוייו לפיטורים גדולים (במשבר גדול אנשים קודם כל לא ישדרגו את הסמארטפון/מחשב שלהם, כך השקדמה הטכנולוגית בוודאי תהיה הדבר הראשון שיעצר, הרבה לפני שיפסיקו לשלם חשבון חשמל/דיור או מזון בסיסי)
            כך שבמקרה של משבר סביר בהרבה שהוא ישאר ללא עבודה ועם חובות של עסק (שעדיין צריך לשלם שכר או פצויים לעובדים וחשבונות) הרבה לפני שערך המניות ירד ל 30% מערכו (כלומר שחברות ענק שמייצרות דברים בסיסים כמו אוכל ושמפו יעלמו)

            אם כבר, מי שרוצה להבטיח את קיומו במשבר כזה שילך להקים משק חקלאי / להיות מורה מחנך / חשמלאי / רופא או כל מקצוע אח שצפוי שידרש גם במשבר כלכלי חמור ושהקדמה / מכונות לא יכולות להחליף אותו בעתיד הנראה לעין.

            אדם כזה יש לו חוסן גבוהה בהרבה מהאחד ומהסולידית

      • ואם היא באמת תזדקק לעבוד אך לא תמצא היא תקבל הבטחת הכנסה ותסדר עם זה לעומתך

      • בעת משבר כלכלי גדול, מה יקרה לדעתך לשכר הדירה? (שכר דירה מהווה חלק גדול מהוצאותיה).

  25. מכיוון שאני המגיב ה"אנונימי" שרשם את התגובה המדוברת מן הראוי לפחות להעתיק את התגובה במלואה כדי שאנשים יוכלו גם לקרוא את הצד השני ולא רק שלך דורין.
    למען הגילוי הנאות כל הכתוב לקוח מפורום בורסה ושוק ההון בתפוז, שם הסולידית מככבת בכל פוסט שני שבו נשאלת השאלה הבנאלית יש לי 2 וחצי שקלים מה אני עושה איתם?
    בכל מקרה זו התגובה המלאה , אני חושב שמן הראוי לפרסם אותה במלואה בפוסט כי פה בתגובה 324 היא תבלע ואף אחד לא ישים לב , תודה.

    "הרבה מאד בסולידית חושבים שהם יכולים לפרוש בגיל 40 ו- "לחיות מתיק ההשקעות". הסולידית היא חרטטנית. ילדה שלא חוותה כלום בשוק ההון, עם אפס נסיון חושבת שהמציאה את הגלגל מחדש. והמאמינים השוטים באתר שלה המליכו אותה לגורו שהם מחכים בשקיקה למוצא פיה בכל נושא.
    היא כותבת רהוט, עושה רושם שהיא קוראת הרבה, אבל כל הידע שלה הוא תאורטי. זה כמו לתת למישהו שבחיים לא נהג אבל קרא כל ספר אפשרי על נהיגה ללמד לנהוג. היא בסך הכל עם השיטה שלה 7 שנים מאז משבר 2008 שהשוק היה במגמה עולה. שנה שעברה כבר היתה לה תשואה שלילית, אבל החסידים מתנחמים שפחות שלילית משאר השוק, העניין הוא שהיא צריכה למשוך מזה כסף בכל מקרה למחיה, מה ששוחק את התיק ומגדיל את התשואה העתידית שהיא תזדקק לה.
    מעבר לכך אין לה בעלות על דירה כך שכל חייה היא תהיה עבד לבעלי הבתים וגחמותיהם, במקום להיות עבד לבנק 20 שנה אם שכר הדירה יזנק עוד 10 שנים והתיק שלה ייחתך בגלל משבר, אז מה? תגור בארגז קרטון ותתקלח במי גשם? (גם ככה הבנתי שהיא מתקלחת במים קרים כדי לחסוך כסף על חימום).
    הקיצור, אוסף הוזים שחושבים שיש סיכוי לתוכנית ההזויה שלה אם הם רק יתכלבו 20 שנה וצפויים להתאכזב קשות.
    בגדול מה שהיא מטיפה לו נכון, אבל, וזה אבל גדול, אם הרעיון של לחסוך ולא לבזבז כסף סתם ולהשקיע הוא וקטור, אז הכיוון של הוקטור שלה נכון אבל הגודל של הוקטור כל כך גדול אצלה שהוא מפספס את המטרה. היא לא מטיפה לחסכנות אלא להתכלבות, וכמו כל משיחי השקר מבטיחה גמול גדול בקצה הדרך מבלי שהיא יודעת בעצמה אם הגמול אכן מחכה שם, אבל כך היא קראה בכתובים. ממרום 45 שנותי אני יכול לומר לך, כן לחסכנות, אבל לא גדול להתכלבות כי שנים שבזבזנו בחיי דלות מבחירה לא חוזרות. היא מאד אוהבת לראות בעצמה מיני וורן באפט, טייקונית בזעיר אנפין ותמיד מדברת על כמה הזמן שלה יקר לה ולכן היא לא רוצה לבזבז אותו על עבודה, אבל מצד שני היא מבזבזת שנים על חיי עוני ומנקה וסוחבת שקי שעועית ואורז, ומתקנת הכל בעצמה ובעצם את הזמן שהיא חסכה באי עבודה היא מבזבזת על הישרדות, וכל זה מתוך אמונה שיותר לעולם לא תצטרך לעבוד כי היא תתפרנס מהבלוג ומהתיק שלה, והחסידים השוטים שם מתחרים מי יחניף לה יותר ויהיה סולידי יותר מהאחרים.
    טוב לחסוך, טוב להשקיע אבל צריך להיות ריאלי ולא לחיות באשליות על פרישה מוקדמת כי חסכנו ב20 עוד 2000 שקל כי לא הפעלנו דוד והתקלחנו במים קרים, כי כשמתעוררים מהחלום צפוי מפח נפש גדול.
    לסיכום תראה לי כמה אנשים באמת יושבים מגיל 40 וחיים מתיק השקעות שמניב להם לפחות 15,000 שקל בחודש, וגם:
    לא קיבלו ירושה מהסבתא או עזרה מההורים
    לא עשו אקזיט בהייטק
    יש להם רכב, דירה בלי משכנתא, ואין להם שום חובות
    נשואים, הורים לילדים, חיים נורמלי ולא בסגפנות של 4,000 שקל בחודש

    אם תמצא מישהו כזה, תעדכן אותנו."

    • אדון אלון היקר ,
      קודם כל אני מרגיש מחוייב למחות כנגד הברוטליות והאגרסיביות של תגובתך , מותר לך בהחלט לא להסכים ולהציג דיעה שונה או דרך חיים אחרת, רק שיש דרך יותר נימוסית ומנומקת לעשות את זה.
      בעברית קוראים לזה תרבות הדיון.
      לכנות את הסולידית גורו שהוכתרה על ידי מאמיניה השוטים זה מעליב כלפי דורין וכל קוראיה.
      אם היית אולי לוקח זמן על מנת לקרוא את הפורום היית מבין שמרבית ה"חסידים השוטים " הם קוראים אינטליגנטיים מאוד עם חשיבה ביקורתית מרביתם עובדי הייטק , מהנדסים , משקיעים, אנשי מכירות ועוד ועוד ועוד עם דעות נחרצות וחשיבה ביקורתית. יש שם דיונים פוריים שמרחיבים אופקים ואולי היית לומד מהדיונים שם בנושאים שונים למה אני מתכוון כשאני מדבר על תרבות הדיון, יש ויכוחים ערים על הרבה נושאים אבל לא מעולם לא תיתקל בעלבונות וכינויי גנאי לכותב שמביע את דעתו.
      ואפילו תתפלא , אין שם אפילו לא קורא אחד שמאמץ את דרך החיים של הסולידית אחד לאחד לא מההיבט הצרכני ולא הפיננסי. ואפילו תגלה שם הרבה שאינם משקיעי מדדים אלא משקיעי ערך , משקיעי נדלן , משקיעי דיוידנטים ועוד ועוד ורובם גם בעלי דירות ולא מתכוונים להפסיק לעבוד, ורובם לא מוותרים על כל ההנאות הצרכניות שאתה מדבר עליהן , הם פשוט עושים סדר עדיפויות כל אחד לפי דרכו וערכיו. וכן , לחלקם יש אפילו ילדים והם נשואים …

      כמו במסעדה , הסולידית מציעה תפריט , אפשר להזמין את כל התפריט או רק את מה שבא לנו, ואפשר גם רק להסתכל בתפריט בלי להזמין.

      דרך אגב , הסולידית לא המציאה את הגלגל וכל הרעיונות של עצמאות כלכלית מתגלגלים כבר עשרות שנים בארהב , יש ספרים בנושא והרבה בלוגים בינלאומיים.

      צר לי לאכזב אותך , אף אחד מקוראי הבלוג לא מתקלח במים קרים ולא סוחב שקי עדשים. יש בבלוג אנשים שונים עם צרכים שונים והסולידית מאתגרת את ההנחות של רבים מאיתנו ועל כך אנו מודים לה. אף על פי שלא מסכימים עם הכל ולא מאמצים הכל.
      לקרוא לדרך החיים של הסולידית "התכלבנות" או חיי עוני מעידה שפספסת את העיקרון הפילוסופי שעומד מאחורי הבלוג. חיים רוחניים הם עושר פנימי ומותרות.
      כן , אם למישהו יש חיים פנימיים ריקים מתוכן רוחני ויחסים חברתיים מבוססי צרכנות , ואם כל עולמו והנאותיו מבוססים על צרכנות אז עבורו דרך החיים שהיא מציגה יכולה להיראות התכלבנות וחיי עוני. הכל בעיני המתבונן, מטרותיו בחיים וערכיו.

      אדם שיש לו זמן לקרוא , שמפתח מיקוד פנימי לאושר לעומת מיקוד חיצוני ושמתנדב בבית אבות וכו ששואף לחירות מקסימלית הוא עני ?

      התנצלות מצידך על כינויי הגנאי כלפי הסולידית וקוראיה תתקבל בברכה . לעומת זאת אין צורך להתנצל על דעתך השונה מכיוון שזו זכותך המליאה, וזה אף רצוי.

      אנחנו מסכימים שלא להסכים , אבל יש לכבד כל אדם באשר בלי היגררות לכינויים מעליבים וזילזול באינטליגנציה של האחרים. אם יש לך דרך חיים להציג לנו , מנומקת ומבוססת על מחקרים נשמח לקרוא ולאמץ או לא.

      • מגיע לך :
        מחיאות כפיים סוערות

      • דוב הקוטב

        "צר לי לאכזב אותך , אף אחד מקוראי הבלוג לא מתקלח במים קרים …"
        אני כן! נחשפתי לרעיון המקלחות הקרות כאן בבלוג, בגיגול קל גיליתי שיש דבר כזה, והחלטתי לנסות לתקופה….
        זו היתה חוויה!! באמצע החורף הקר… אני לא מתמידה בזה, אך זו היתה התנסות מלמדת. (מה למדתי לא אפרט כאן, זה מתאים יותר לבלוג רוחני/בריאותי/טבעוני)
        אז יש כאן בבלוג הזה גם כאלו שלוקחים את הטפל ולא את העיקר. הנה אני!

  26. מושמושי

    כמה אנשים כתבו את הפוסט המקורי ?😉

  27. לא ראיתי שהאחד כבר הגיב פה. הוא הכותב המקורי, אני רק ריכזתי את דבריו מפורום תפוז ורשמתי פה תגובה. משום מה הסולידית בחרה להציג רק שניים וחצי משפטים מכל מה שהוא רשם שכנראה היו נוחים לה וגם בחרה להתעלם ממנו פה בתגובות. אני חושב שאם כבר היא בחרה לפתוח נושא חדש שמבוסס על תגובה לדבריו, מן הראוי שלפחות תפרסם את התגובה המלאה כדי שהקוראים יקבלו את כל התמונה.

  28. מושמושי

    גיא
    כשאני מבקר את ייתכנות מודל הפרישה
    זה מתבסס על סימולציות שרידות לטווחים ארוכים.

    תיק כגון הארי בראון עם הנחת 400 יחידות שכר המשיכה קבועה מגיע ל אחוזי שרידות בטווח 50 שנה + הסיכוי של כ 75%
    כאשר ההתמוטטות קוראת אחרי 20+ שנים

    מי שבוחר רמת הוצאות מינימלית בגיל צעיר
    מבצע בחירה בעייתית לטווח הרחוק
    סיכון רצף התשואות לא מגיע מתוך הגדרה. בצורה נוחה ובתזמון מתאים כך הנחות ההסתמכות על שוק העבודה שנינטש לפני 20 שנה היא לא ראלית, והתאורים של האחד לגבי העסקת אובר קולפייד למבוגרים אינה הזיה של קנדים…

    בחירת 450 או 500 יחידות הוצאה היא אפשרות אבל זה מחייב צבירה גבוהה יותר

    הטענה ש תיק שמתבסס על משיכה של 3%
    מייצרת שרידות של 100% היא נכונה
    אבל כל תיק גם המופרך ביותר של 100%
    מזומן הוא גם השרידות של 100%

    משיכה של 3% היא שגיאה גם בשוק עולה
    משיכת יתר ,ובשוק יורד יכולה לייצר הצטמצמות קיצונית ולא בהכרח רק לשנה
    מי שמניח הוצאות מינימום לפרישה למשך עשרות שנים בוודאות חי על הקצה, וזה לא תוכנית פרישה ראלית

    • מושמושי , תודה על הפירוט. אני מאמין שאתה כן כשאתה מבקר את תוכנית הפרישה.
      ממה שאני רואה חלק מהטענות שלך קיבלו מענה בפוסט הזה (גם עי חלק מהמגיבים) וחלק באחרים.
      אישית , אני מרגיש יותר בטוח עם פרישה לייט שכוללת ניסיון לשמור על מסגרת עבודה מינימליות ואפילו שתהיה זו עבודה
      שנחשבת שחורה או לא מקצועית( כבר יצא לי פעם ב לעשות כאלו ואני מתייחס אליהן כמו חוג. אגב ההפחדות פה במעלה הפוסט – בעל המקצוע שעבדתי אצלו אמר שאני עדיף על נערים שעזרו לו מדי פעם). בכל מקרה אני רוצה להזכיר שאם אתה מדבר על אדם בן 35 אז יש לו 384 חודשים עד שיקבל את הביטוח הלאומי בגיל 67 … אם רוצים להיות יותר שמרנים אפשר לחשב 420 חודשים על גיל 70. אפשר גם להעריך אפילו שקצבת הזיקנה תחתך ריאלית בחצי ועדין יש שם כרית בטחון מסויימת למקרי קיצון. אגב , כבר כתבתי בעבר ,שאני מאמין שבמצב זה כמו שאין אתאיסטים על מטוס שמתרסק לא יהיו ליברטריאנים אידאליסטים שיסרבו לשירותי הרווחה.
      ברמה האישית שאולי לא מעניינת אני יכול לומר ,כבר עכשיו, שאחרי תקופה של ארבע שנים שאני עובד בהן חלקית , לסירוגין ולעיתים בכלל לא שזה בהחלט היה שווה ואפילו אם השיט יפגע במאוורר במהלך שלושים השנים הקרובות.
      טוב , מצטער … אני מרגיש שהייתי יכול אולי לכתוב יותר אבל חם היום והבריכה והגאקוזי מחכים לי.

      • מושמושי

        תראה
        ביטוח לאומי נכנס לגרעון וודאי בעוד 15 שנה, מה יקרה אלוהים יודע, קצבת זקנה לייד היא כ 1500 ש"ח , אם הקצבה תחתך רק בחצי היא לא ממש תועיל ואז צריך להשלים כסף, אני רואה כל יום בקניון זקנים שעובדים כשומרים, אבל הרבה יותר בוגרי צבא צעירים , אפשר תמיד לעבוד אם אין ברירה בכל מני עבודות, השאלה היא האם אפשר בצורה מושכלת להימנע מכך מה גם שיש סימן שאלה גדול לגבי העסקת בני 60+ בעבודות דחק, כלומר שאפשר לעבוד בעבודות דחק אבל עצוב יותר לגלות שבגיל 60+ שאתה נדחק גם מעבודות דחק …
        אני שלחתי תיקון לגבי ניתוח התיק (במקום נפרד כי כך יצא) והמסכנה המאוד בסיסית שלי היא שאם אחרי כל החישובים המדויקים של ההוצאות המינימליות הפורש יכפיל את הונו פי 1.5 יש סבירות גבוהה שלא יאלץ להגיע למצבים הנ"ל, זה פתוח לחלוטין לתפיסה של כל אחד לגבי יכולת השקעותיו וצבו הבריאותי והתעסוקתי לעתיד.
        קצת ספקנות עצמית והגדלת רשת בטחון לא תזיק לאיש,
        יש גם הבדל יכולת ההצטמצמות (ובפקטור הנדרש כרשת בטחון) מן הסתם מי שחי מ 10K לחודש יכול לרדת עם כל הצער ל 5K בהסרת שומנים באבחת איזמל אבל עבור מי שחי מ 4K לחודש הירידה ל 3K לחודש זה כבר לא לחתוך בבשר החי אלא לקטוע רגל.

        • מושמושי , כמעט ושכחתי.
          בהנחה שהמדינה והביטוח הלאומי זה היינו הך,מה שנכון אצלנו כמובן
          הגרעון בביטוח לאומי שהוא חוב במטבע מקומי די חסר חשיבות ואינו נטל על הדורות הבאים.
          כמובן שבעלי ההשקפות האוסטריות כאן בבלוג יתנגדו.
          קישורים לפוסטים בנושא ממתינים לאישור בתגובה הבאה.

          נוסף , גם אם זה לא היה המצב אז דעתי על מה אלוהים יודע והידע שלי בבני האדם מובילים אותי למסקנה שחוק כללי וחיוני של הטבע הוא שהמובגרים ידאגו לעצמם בעוד מועד ולעיתים על חשבונם של הצעירים. הם יבחרו במפלגות שגם אם ירעו את מצבם לא יאפסו או יפגעו פגיעה אנושה בביטוח הלאומי. כמובן שגם פוליטיקאי העתיד יהיו מודעים למצב ויפעלו בהתאם כך שהנחות סופר שמרניות ומפחידות לא חיוניות במודל.

          • אבוי, בעוד ארבעים שנה יקרוס הביטוח הלאומי – על סינדרום ההשתעבדות לאקסל
            http://tinyurl.com/glkt5mz

            חוב במטבע מקומי אינו נטל על הדורות הבאים
            http://tinyurl.com/jr5wd9q

          • מושמושי

            ומצד שני מאז שנות ה 80 מדינת ישראל הולכת ומופרטת ומפחיתה את השרותים הסוציאליים ומקצצת בהם (ואני לא מביע דעה אל מציג טרנד) יחד עם הפחתה במיסוי
            פחות כסף ציבורי במסים == פחות תקציבי רווחה ציבורים

            ולכן יש סיכוי לא מופרך שקצבאות הביטוח יקוצצו בגלל שהביטוח הלאומי שהוא גרעוני ומועמד לפשיטת רגל ב 15 השנים הקרובות ובגלל שהמדינה מקטינה את תקציבי הרווחה.

            כמובן הרבה דברים יכולים לקרות אבל מדובר בהחלטה מאוד נקודתית ושרירותית של פקידים ופוליטיקאים שיהיו בתפקידם בעתיד, אז כנראה שמדינת ישראל לא תוותר על ביטוח לאומי אבל כיווץ קצבאות בהחלט עשוי לקרות , ולכן הביטוח לאומי הוא סוג של "בונוס" כי זה לא מקור כספי אם איזו שהיא בטוחה. זה קונבנציה פוליטית שידוע שאינה עובדת לטווח ארוך ללא רפורמה.

          • כן , יש בזה הגיון אבל אם אנני טועה לא פגעו בקצבאות הזקנה כי זה משפיע על כווולם. גם אם כן אז הלכתי לקראתך עם הקיצוץ ודיברתי על קיצוץ 50% ריאלי! כלומר למי שחי מ4000 ש"ח ומסוגל לחיות מ2600-3000 ש"ח תוספת של 750 ש"ח תהיה משמעותית.
            אפשר כמדוני גם להתחתן ולהעלות את הקצבה ו/או לבקש השלמות הכנסה למינהן.
            טוב , זה רק לצורך הדוגמא. נוסף , אם נגיע למצב שכל התסריטים הנוראים מתרחשים בו זמנית אז גם חיי מי שבילה את חייו בפלורצנט במשרד(בסדר , בסדר, אני לא מדבר על
            סטחנוביצ'ים ודומיהם 🙂 שנהנו מכל שניה ) לא יהיו ניגרים בדבש. במצב כזה אישית אני אדע שבחרתי נכון ולפחות נהנתי כשעוד הייתי צעיר(יחסית 🙂 ).

    • מושמושי

      תיקון טעות
      בדקתי שוב את הסימולציות ותיק הארי בראון שורד יפה, הזנתי פרמטר שגוי שלקח בחשבון הוצאות לפי מודל תוחלת חיים.
      אבל החישובים הם ברוטו, כלומר אם מוסיפים מיסוי ,שגיאת הערכה לגבי תשואת התיק ושינויי הוצאות לפי גיל ומעלים את ההוצאה במקום 4K לחודש ל 6K לחודש (ואני מודה שזה שינוי דרמתי) אז השרידות קורסת ל 82% ב 50 שנה.
      (גם בישראל וגם בחול יש סטטיסטיקות לגבי הרמת ההוצאה הממוצעת לנפש לפי גיל, מה שחשוב זה לא הממוצע של ההוצאה לפי גיל אלא אחוזי השינוי שלדעתי דומים במגמה גם לחסכנים וגם לפזרנים)

      השאלה היא האם הערכת 4K לחודש ל 50 שנה+ היא הערכה מבוססת או שהיא הקיצון האופטימי של מרחב האפשרויות.

      ברמה הפרקטית מי שמאמין שהוא ישרוד ל 50 שנה עם 4K לחודש, שעשה טובה לעצמו ויפרוש עם 2 מליון ש"ח ולא 1.6 מליון, וכך אם הוא טועה ומגלה שלמרות הכל ה GANTT שדמיין בגיל 35 לא מחזיק מעמד ל 50 שנה קדימה והוא מוציא 50% יותר ממה שתכנן בגלל מיסים ובלת"מים בשוק ההון או בחייו , מצבו עדיין שפיר.

      רוב בני האדם יצליחו לעמוד במחיר של דחיית חופשת השיחרור מהעבודה ב2-4 שנים כדי לא להיקלע בגיל 65 לעבודות דחק. ולפעמים אנטי שבירות זה לעבוד גם כשלא רוצים ולדחות סיפוקים או דחפים בלתי נשלטים (להתפטר ) לטובת מטרה חשובה יותר (פרישה מוקדמת ברת קיימא)

      • טוב , כשאתה מנסח את זה כך אני נוטה להסכים. זה גם בא יותר טוב בעין ונראה לי כמשכנע יותר כשאתה לא
        (וגם אחרים) מתלהם על בעלת הבלוג. מצד שני אצלי הגידול בקרום החשק למקום העבודה הוא כנראה שפיר ולא ממאיר למרות שבהחלט היו ימים שהייתי מחליף את מקום העבודה במקלחת תמידית של מים קרים או אפילו אמבטיה של זפת ונוצות.

  29. אני סבור שאם אתה נטול ילדים אז זה יכול להיות מעניין לנסות לחיות בצורה כל כך קיצונית אך לתקופה מאוד קצרה. ברגע שיש ילדים במשוואה אז התאוריה לא תחזיק כמובן. מעבר לכך, למנוע מעצמך הנאות כגון לצאת למסעדות, ללכת לסרטים או אפילו לשתות לשוכרה נראה לי ממש לא לעניין. נניח שאת רוצה להיפגש עם חברים ? היכן תעשו את זה ? תשבו בדירתך הצנועה בראש העיין ותאכלו חצי שקית בייגלה ? האם באמת לא נביא ילדים לעולם רק בשל שיקולים כלכליים ? נראה לי הזוי. מבלי לפגוע אין לי ספק שיש פה בעיה רגשית או נפשית שהביאה לצורת החיים הזאת.

  30. מושמושי

    גיא

    אם מסתכלים בוויקיפדיה על משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות רואים שהנושא נדון כבר משנות ה 60
    כלומר בסופו של דבר הפיצוץ יגיע, כמו שקרה בעבר וזה יגיע גם לקצבאות ביטוח הלאומי שיפגעו במידה מסויימת
    (ברוב העולם המערבי לא ביטלו את הביטוח לאומי עדיין) ולכן צריך להוסיף פקטור "זהירות" לציפיה לקבל ביטוח לאומי בעתיד.

    לגבי ה 50% הפחתה שחישבתי :
    אם מכניסים שמס רווחי הון מקטין את הקצבה ב 85% ו (לא 0% מס ולא 25% משהוא באמצע וזה לא ארוע "הסתברותי")
    ואם מוסיפים הערכת חסר להוצאות הפורש (לא 50% יותר רק 25%, בכל זאת זו תחזית ל 50 שנה ולא צילום מצב נוכחי לנצח, והפורש בד"כ מאמין (אופטימי) ביכולתו לשמור על רמת הוצאה נמוכה בין השאר כי הוא רוצה להקל על הפרישה …) נקבל ש הקצבה האמיתית ברוטו היא 1.5~ יותר מהסכום של 4K וזה ללא אסונות גדולים /מחלות/ או נפילה דרמתית ל 20 שנה של התשואות אלא סתם קצת מס וקצת טעות בהערכת ההוצאות.

    אז ביטוח לאומי יעזור קצת אבל השורה התחתונה זה שכדאי להוסיף מרווח ביטחון לתוכנית שצריכה להיות ברת קיימא ל 50+ שנה, יש מצב בתוכנית פרישה ארוכת טווח שמנקודת זמן מסוימת עוברים את נקודת האל-חזור, ועדיף לא לגלות אז שאין מספיק דלק במטוס כדי להשלים את משימה.

    לכן ההמלצה שלי לבעלי תחזית הוצאות חודשיות נמוכות (4K) זה לתכנן להוציא X לחודש אבל לחשב לפי 1.5X את ההון לפרישה.

    • בסדר הטיעונים שלך הגיוניים במידה מסויימת( 🙂 ). למשל , אתה מניח הנחה סופר שמרנית ששיעורי המס על הון ועבודה ישארו קבועים בעוד הקצבאות יקוצצו דראסטית. אבל חלאס , טחנו את זה מספיק(לטעמי). אני מסכים שיש להיות זהיר , אני לצערי מרגיש לעיתים שאני יותר מידי כזה. כשזה קורה אני משתדל להזכיר לעצמי את האמרה האולי לא כ"כ תקינה פוליטית בימינו של המשורר ו.בלייק
      .Prudence is a rich, ugly, old maid courted by incapacity.
      בשביל לצאת מהמצב בחיוך.
      יש לי , יש לי, יש לי גם ציטוט של מרק טווין :
      I've had a lot of worries in my life, most of which never happened.

      וגם של הסולידית בקשר לדינאמיות של תהליך הפרישה שאינו סטטי ומרוכז בנקודת ההתפטרות מהעבודה:
      "עצמאות כלכלית היא לא אירוע סינגלוארי, שלאחריו אפשר לנהל את החיים במעין "טייס אוטומטי". זהו תהליך מתמשך של הסתגלות, הכולל תיקונים ולעתים אף "חישוב מסלול מחדש".

      (*) כן ,כן, אני יודע שאתה יכול להביא ציטוטים הופכיים.

      בברכה.

      • מושמושי

        גיא

        הנחה סופר שמרנית לגבי מס ? סופר שמרני זה לומר שהמס היה 25%
        סופר אופטימי זה שהמס יהיה 0% אפר לומר שלא המס יהי 12% ולא 15% אבל בסופו של דבר לרוע מזלנו יהי מס

        אין לי ציטוטים כנגד הסולידית ובהחלט אני מסכים איתה שפרישה היא היא תהליך דינאמי,
        רק שגם הדינאמיות אינה בלתי מוגבלת ומנקודת זמן מסויימת הפורש יסתמך יותר על הונו מאשר על יכולתיו, בשלב הזה כדאי שיהיה לו הון …

  31. מושמושי , אתה צודק . רק כשקראתי פעם שניה מה שכתבת התחוור לי למה התכוונת.
    לעניין שירת הברוז ~ אומנם אני כבר לא מבקר כאן תדיר אבל נשמע לי חבל כי נראה שיש לך מה לתרום
    ובמיוחד כשאתה עושה זאת ללא התלהמות.

  32. אלון דרעד

    עזבו הכל!!,אתם חיים בלה לה לנד,רק יחידיי סגולה יודעים לעשות כסף בשוק ההון!!!,ורק יחידי סגולה יודעים לעשות כסף בכלל!!,השאר ממשיכים להיות עבדים…צאו מהחלום שלכם,קחו משכנתא שמנה והתחילו לעבוד קשה,ראו הוזהרתם

  33. מושמושי

    האחד –
    אולי אתה זו דוגמה לכלך שתוכניות פרישה שמתכננים בגיל 30 נראות אחרת בגיל 45 🙂 ואפילו האידאולוגיות וההעדפות יכולות להשתנות.
    אני לא רומז חו"ח שהסולידית תחזור בה לשמאל הסוציאליסטי ותמצא עבודה בשרות המדינה או גרוע מכך תתחתן ותוליד ילדים god forbid 🙂
    אבל כל היתר שאינם הסולידית צריכים לזכור שתכנון שהוא פחות נוקשה מאפשר שינוי כיוון פחות כואב בעתיד,
    שמירת יכולת תימרון היא דבר חשוב בדינאמיות של ניהול הפרישה.
    ולדעתי אין כמו buffer הוני כדי לסיע בתימרון.

    • ואס איסט דאס?
      אם זה מגיב כמו ברווז, שר כמו ברווז ועוקץ כמו עקרב – זה כנראה לא בוורז. 😉

      סליחה , הייתי חייב. לא יכולתי להתאפק.

      בברכה.

  34. מושמושי

    להגיב שאני לא מגיב זו תגובה ?

  35. אני משתומם איך קוטלים בתגובות את האפשרות לחיות מ- 4,000 ש"ח לחודש, כדאי לקוטלים לבדוק כמה מאות אלפים שעובדים חיים מסכום כזה לנפש בישראל.
    אפשר לחשוב שביטוח בריאות מורחב הוא ערובה לחיים ארוכים, בעניין הזה אני עם הסולידית, פעילות גופנית, שמירה על משקל תקין ותזונה שאינה כולל אוכל מעובד או מהונדס גנטית , הם ערובה הרבה יותר טובה לחיים ארוכים מביטוח רפואי מורחב. יש לא מעט דוגמאות של אנשים ללא כל מגבלה כספית שהלכו לעולמם מסרטן ומחלות אחרות. גם לגנטיקה (שאינה בשליטתנו) משקל רב יותר מביטוח רפואי רחב.
    קטסטרופה כלכלית היא לא רק בשוק ההון, אם לוקחים את המשבר ב-1929 הוא היה מעבר לשוק ההון, אבטלה כבדה הייתה חלק מהמשבר, כך שגם האפשרות לעבוד לא קיימת לכולם בשעת משבר, מי שחי מעבודה ולא חוסך עלול למצוא עצמו במצב הרבה יותר בעייתי מהסולידית בזמן משבר עמוק.
    לדעתי אין שום אפשרות להגן על על עצמינו מכל הקטסטרופות העלולות לבוא, הניסיון לקטול את דרכה של הסולידית דרך תרחישים קיצוניים הוא פתטי לדעתי.

    • תענוג לקרוא תגובות כאלה

    • כתבת נכון, ביטוח רפואי לא יעזור, אבל מצד שני גם אורח חיים בריא לא יעזור (שלא תבין מזה שאני שולל את זה, אנחנו והילדים מתאמנים בחדר כושר (שעולה כסף) ומשתדלים לאכול מזון איכותי (שגם עולה יותר כסף)) אם הגנטיקה נגדך. אגב, זה לא חייב להיות משהו קשה כמו סרטן, זה יכול להיות סתם מחלה כרונית עם תרופות יקרות, טיפולי שיניים מאד יקרים, תאונה בזמן רכיבת אופניים או 1001 דברים אחרים שיצריכו הוצאת סכומי כסף גדולים. הקיצוניות במיקרים היא דווקא של הסולידית, או שאני בריאה או שאני צמח ואז שיעשו לי המתת חסד, אבל יש עוד המון.
      מעבר לכך ל צריכים ללכת 100 שנה אחורה, יש לך דוגמאות מלפני 15 שנה ומלפני 8 שנים שתיק ההשקעות נחתך בעשרות אחוזים, וכן אנשים גם פוטרו מהעבודה ועסקים נסגרו, וזאת בדיוק הסיבה שפיזור מקורות הכנסה הוא הדרך החכמה להתנהל.
      לא רק השקעות או רק עבודה אלא שילוב. גם ההנחה שמיש לא מעריץ של הסולידית הוא בזבזן חסר אחריות ששוחה בחובות היא שגויה. אפשר להתנהל באחריות כלכלית ועדיין להנות מהחיים, אז נכון שהחסכון יהיה פחות ממצב שבו לא מחזיקים רכב ומתקלחים במים קרים, אבל צריך גם לזכור, וזה החלק הכי חשוב, שהחיים מתקדמים ואנחנו לא נהיים צעירים יותר, ומעבר לכך ברגע שיש ילדים אז בטח אי אפשר לגרור אותם למטה, ושוב, זה לא אומר שעושים לילד מסיבות יום הולדת באלפים או קונים לו את האייפון הכי חדש כל שנה, אבל גם לא אומר חיי סגפנות. החיים מתקדמים וככל שמתבגרים מסתכלים אחורה על כל הדברים שלא עשינו ואז מצטערים.
      לשים מטרה של לא לעבוד ועבורה לחיות חיים דומים לנזיר בודהיסטי, מצטער, זה לא שווה את זה, ומצריך הרבה מאד עבודה מעבר כדי לתחזק את אורח החיים הזה כך שזה לא שבאמת לא עובדים. עובדים קשה אבל על דברים אחרים.

  36. ברנרד דבורק

    את מתבססת על העובדה שוב ושוב שחובה לעבוד בשביל כסף. יש אנשים שהקריירה שלהם ומה שהם עשו בה זה מה שמגדיר אותם ויש אנשים שמה שמגדיר אותם זה כמה גזרים יצאו להם בקציר האחרון. יש אנשים שמוצאים עניין קצת בזה וקצת בזה, כמוני, ואין בזה שום דבר רע או לא נכון. זה נכון להגיד שהמערכת עושה המון רווח על הגב של שכירים אבל דחילאק, אם מישהו קם בבוקר ונהנה לשבת בקיוביקל שלו בשביל לפתח מערכת רפואית ממוחשבת שתעזור להציל חיים של אנשים, לא צריך לרדת עליו כל כך. אני חושב שאין סיבה שתפסלי מראש ותזלזלי בדרך חיים שלך, בטח לאור העובדה שהגעתי לכאן וקראתי כמה פוסטים והתעניינתי בדרך חיים שלך על אף האנטיגוניזם שאת מעוררת.

    • ברנרד דבורק

      אני חושב שאין סיבה שתפסלי מראש ותזלזלי בדרך חיים *שלי*

  37. אני רק שאלה

    יש לי שאלה קטנה ל @הסולידית

    הזכירו כאן באחת התגובות חלוקה בין "הארי בראון" ל"שוקולד מריר" שהראשון מתאים יותר לפורשים לאחר הפרישה, כשאין הכנסות שמגדילות את התיק, והתיק משמש כמקור הכנסה.
    במצב זה הזהב והמזומן חיוניים על מנת להוות ביטוח למצבי מיתון קיצוני, כדי שהתיק עדיין יכניס, ולא יהיה אילוץ לממש הפסדים.

    לעומתו, שוקולד מריר מתאים יותר למי שעדיין חוסך, יש לו משכורת קבועה, הוא משתמש בחלקה לצרכיו, ואת חלקה הוא חוסך ומשקיע בתיק. במקרה כזה, המשכורת מבטיחה (בע"מ) המשך תזרים מזומנים שלא יאלץ אותו לממש הפסדים, ועדיין להמשיך לחסוך, ואולי אפילו להגדיל את התיק (מה שיניב כנראה תשואה אפילו גדולה יותר). כאשר כאן התשואה הצפויה גדולה יותר, כיוון שהאחוז המנייתי בשוק גדול יותר.

    האם ההבחנה הזו נכונה?

    אם יש סיבות נוספות למה להעדיף את שוקולד מריר או את הארי בראון זה על זה, אשמח שתסבירי.

    תודה רבה

  38. הסולידית
    מדוע את מאפשרת למנהל הפורום adamshalev לפתוח בלי סוף דיונים על השקעות ממונפות בימים אחרונים?
    אדם שנכנס לבלוג בפעם ראשונה יכול לחשוב בטעות שזו השקעה טובה, מאחר שמנהל הפורום יוזם דיון עליה ומבצע כל מיני סימולציות.
    מבקשת להזהיר את הגולשים בצורה ברורה.

השאר תגובה