בית » עצמאות כלכלית » לבזבז פחות או להרוויח יותר?  

לבזבז פחות או להרוויח יותר?  

לא מזמן שאלה אותי מישהי בטוויטר "איך להתעשר".

השואלת מן הסתם לא התכוונה לכך, אבל בהנחה ש"עושר"=בעלות על זמן פנוי=חירות=אופציונליות, הרי ש"אסטרטגיית ההתעשרות" האפקטיבית ביותר היא זו: להגדיל באופן שיטתי את הפער שבין ההכנסות להוצאות ולהשקיע את ההפרש שנוצר בנכסים מניבי תשואה.

הדרך לעצמאות כלכלית, אם כן, עוברת במשוואה בת שלושה נעלמים: הכנסות, הוצאות ותשואה. מכאן שכדי להאיץ את התהליך (ולהגדיל את מרווח הביטחון), אדם יכול ללחוץ על אחת או יותר משלוש ה"דוושות" הבאות:

  • להקטין הוצאות
  • להגדיל הכנסות
  • להגדיל את התשואה על ההשקעה

עכשיו — ניתן היה לצפות שבלוג פיננסי רציני יתייחס באופן מאוזן לכל אחד מהפרמטרים הללו, מתוך גישה הוליסטית ומפוכחת התוקפת כל אחד מהם במידה שווה.

 אלא שכפי שהעירו קוראים אחדים, הבלוג הזה רחוק מלהיות מאוזן. הפוסטים שלי, אני מודה, מתמקדים באופן מובהק בצמצום הוצאות ("חיסכון אגרסיבי") בתור הזרז המרכזי לחירות כלכלית.

שאר הפרמטרים נזנחים לכאורה: במקום לשאוף לתשואה המקסימלית, אני "מסתפקת" בתשואת השוק הממוצעת ("השקעה פסיבית"); ובמקום לתת עצות קריירה או טיפים להגדלת המשכורת, אני כותבת – שומו שמים — על עזיבת מקום העבודה 30 שנה "לפני הזמן"…

באופן לא מפתיע, גישה כזו מעוררת התנגדויות.

צרכני המעמד הבינוני,  שנוהגים לפרש כל צמצום כביטוי של הקרבה ושלילה עצמית, יתקשו להבין מדוע עליהם "להתכלב" או "לרדת ברמת החיים", כשבאותה מידה היו יכולים להתמקד בהגדלת ההכנסה. יש הגיון בטענתם: בעוד שלחסכון יש "ריצפה" מסוימת, ההכנסה היא בלתי מוגבלת; ואם אתה מכניס הרבה יותר ממה שאתה מוציא, אינך זקוק ל"חיסכון אגרסיבי" או לתשואה גבוהה במיוחד כדי להגיע לעצמאות כלכלית בזמן קצר.

צרכני המעמד הנמוך, מנגד, יטענו שהתמקדות בחיסכון מנותקת מהמציאות; הרי גם אם אתה "חסכן אגרסיבי", צריך שיהיה ממה לחסוך. אם הכנסתך נמוכה מאוד, יאמרו, תתקשה להגיע לעצמאות כלכלית, לא משנה כמה גבוה שיעור החסכון שלך.

אחרים, בעיקר ציבור "המשקיעים המקצועניים", יטענו שהתשואה אליה אני מכוונת בבלוג הזה צנועה מדי; שאילו הייתי חותרת "להכות את השוק" בהפרש של 20% ומעלה מדי שנה בשנה, הייתי יכולה להגיע לעצמאות כלכלית גם מבלי להרוויח המון ומבלי לחסוך המון.

למרות ההגיון בטענות הללו, אני מוצאת שיש סיבות טובות להתמקד דווקא בצד ההוצאות של המשוואה. אנסה להסביר מדוע.

עניין של יעילות

רוב האנשים נוטים להפגין יעילות רבה מאוד בכל מה שקשור למיצוי פוטנציאל ההשתכרות שלהם.  זה לא מפתיע: המבוך הצרכנו-קרייריסטי והגביע הקדוש שבסופו – המשכורת החודשית — כמעט "מתבנת" אותם לשם באופן אוטומטי.

הם חותרים להתקבל ליחידות המובחרות ביותר ולמוסדות האקדמיים הנחשבים ביותר, ללמוד את התארים הרווחיים ביותר, לשייף את קורות החיים היפים ביותר, ללקט את ההמלצות המסוגננות ביותר ולהתחבר לפונקציונרים המקושרים ביותר – העיקר להשיג את המשכורת הגבוהה ביותר שהם יכולים להשיג ביחס לכישוריהם ותכונותיהם.

לעומת האופטימיזציה הזו, דווקא צד ההוצאות לוקה בדרך כלל בחוסר יעילות משווע – שוב, פועל יוצא של תהליך ההסללה הנדון. אנשים לומדים מגיל 0 שכסף הוא הפתרון לכל בעיה, ושכדי להיות מאושרים באמת צריך לבזבז כמה שיותר. אחרי הכל, מה הטעם להתאמץ בשביל משכורת גבוהה אם לא כדי לבזבז 110% מתוכה על פינוקים "חיוניים"?

כך נוצרת א-סימטריה קיצונית, שבה אנשים מרוויחים ביעילות ומבזבזים בחוסר יעילות. התוצאה היא שצרכניסט טיפוסי יכול להקטין את הוצאותיו ב-50% בקלות יחסית. לעומת זאת, בהנחה שששכרו אינו נמוך מאוד או גבוה מאוד, יהיה לו הרבה יותר קשה להגדיל את הכנסותיו ב-50%.

יש לכך כמה סיבות.

מיידיות: ראשית, הקטנת הוצאות יכולה להיעשות באופן מיידי.  אדם יכול להחליט על אופטימיזציה רדיקאלית של תקציב ההוצאות שלו ולהתחיל בזה הרגע. תוך פחות מ-24 שעות אפשר למפות את השווי הנקי, להשתלט על תזרים המזומנים ולהתחיל לקצץ סרחים עודפים: להתנתק מהכבלים, לבטל ביטוחים מיותרים, לבטל מנויים יקרים ולהוזיל דמי ניהול במוצרים פיננסים. תוך כמה שבועות מעיפים את הרכב הפרטי ואת הסמארטפון, מפסיקים לאכול בחוץ, לומדים לבשל ומקצצים את תקציב המזון. תוך כמה חודשים אפשר לעבור לדירה קטנה יותר, למכור ג'אנק צרכני ולחסל חובות קיימים. לעומת זאת, הגדלת הכנסות – בין אם דרך פתיחת עסק רווחי או טיפוס במעלה הפירמידה התאגידית —  אורכת זמן רב משמעותית.

שליטה: ברוב המקצועות במשק, גובה ההכנסה אינו מצוי בשליטתו המיידית של העובד. כדי להגדיל את הכנסתכם יהיה עליכם לשכנע אנשים אחרים – לקוחות, מעסיקים, תורמים וכו' — לשלם לכם יותר. גם התשואה שתשיגו משוק ההון, כידוע, אינה נתונה לבחירתכם. לעומת זאת, כדי להקטין את ההוצאות, אינכם זקוקים לאיש מלבדכם. בהינתן מידה מספקת של נחישות, מיומנויות למידה, משמעת-עצמית ועור של פיל, כל אדם יכול להתייצב באופן מיידי על המסלול לעצמאות כלכלית. זה הופך את הקטנת ההוצאות לגישה חסינה יותר ביחס לאחרות.

סיכון: הגדלת הכנסות כרוכה במידה לא מבוטלת של אי-ודאות. האם העסק שפתחתי ישרוד, ואם כן, האם יהיה רווחי? האם אפוטר בגל הקיצוצים הבא? האם המשק ייקלע למיתון ויגרור את הכנסתי יחד איתו? האם המניה המומלצת בה השקעתי 100% מהוני תתרסק מחר?  הקטנת הוצאות, לעומת זאת, אין סיכון כלל, במובן זה שלא ניתן להיכשל. 100% מהאנשים שינסו באמת לחסוך – יצליחו בכך. הצמצום הזה מקנה לחוסך מימד של אנטי-שבירות:  מכיוון שאתם זקוקים למעט, אתם מושפעים פחות מזעזועים חיצוניים שעלולים לגרום לאחרים לאובדן הכנסה.

מיסוי: במדינת ישראל הכנסה מיגיעה אישית חייבת במס הכנסה. אדם שחותר ללא לאות להגדיל את הכנסותיו יגלה בשלב מסוים שהמיסוי הכבד מתחיל להשפיע על השווי הנקי שלו. דוגמה קיצונית: מדרגת המס העליונה היום היא 50%. זאת אומרת שכל שקל שתרוויחו מעבר להכנסה חודשית של 67,560 ש"ח ברוטו יגדיל את השווי הנקי שלכם ב-0.5 שקל בלבד. מנגד, כל שקל שלא תבזבזו מגדיל את השווי הנקי שלכם ב-1.18 ש"ח (1 ש"ח פלוס 18% מע"מ, שלא שילמתם 🙂 ). השורה התחתונה היא שכסף שלא בזבזתם מעשיר אתכם אפילו יותר מכסף שהרווחתם.

זכרו – המטרה היא להגדיל את השווי הנקי לאורך זמן. הקטנת ההוצאות מאפשרת לעשות זאת באופן מיידי, ללא סיכון, וללא תלות באחרים.

צילום: Philip Brewer. ברישיון CC

צילום: Philip Brewer. ברישיון CC

עניין של זמן

משך הזמן עד לעצמאות כלכלית תלוי יותר מכל דבר אחר בשיעור החיסכון, כלומר, ביחס המתקבל מחלוקת ההוצאה החודשית בהכנסה החודשית.

זהו הנעלם המשמעותי ביותר במשוואה, והוא עולה בחשיבותו הן על גובהה האבסולוטי של ההכנסה והן על התשואה על ההשקעה.

זוהי איננה קביעה סובייקטיבית. היא נשענת על בסיס מתמטי מוצק.

אם תשחקו קצת עם מחשבון הפרישה המוקדמת באקסולידית, תגלו שככל ששיעור החיסכון גבוה יותר, הזמן לעצמאות כלכלית מתקצר. זה הולך ונעשה בולט יותר כששיעורי החסכון גבוהים מאוד.

זה עובד משתי סיבות שמשלימות זו את זו.

  1. ככל שאדם חוסך שיעור גדול יותר מהכנסתו הפנויה, כך השווי הנקי שלו צומח בקצב מהיר יותר.
  2. ככל שאדם מקטין את הוצאותיו, כך הוא מתרגל לבזבז פחות, כך שהסכום הדרוש לו לעצמאות כלכלית הולך וקטן.

שילוב מושכל של האפקטים הללו מאפשר, מחד, להגדיל את השווי הנקי באופן אבסולוטי, ומאידך, לקצר משמעותית את הזמן הדרוש לצבירתו.

במילים אחרות, הקטנת הוצאות שווה לכם זמן רב יותר מהגדלת הכנסות.  שוב, הקביעה הזו נסמכת על מתמטיקה טהורה, כפי שתעיד הדוגמה הבאה.

אם אני מרוויחה 10,000 ש"ח בחודש ומוציאה 6,000 ש"ח, זאת אומרת ששיעור החיסכון שלי הוא 40%. אם נניח תשואה שנתית ממוצעת של 5%, הרי שלפי המחשבון, עלי להמתין 21.64 שנים כדי להגיע לעצמאות כלכלית.

נניח שרכשתי מיומנויות חדשות, ושלצורך הדוגמה, אני יכולה לבחור כיצד להשתמש בהן – אם להגדיל באמצעותן את ההכנסה ב-50%, או להקטין באמצעותן את ההוצאות ב-50%.

אם בחרתי להגדיל את הכנסתי, שכרי מזנק ל-15,000 ש"ח בעוד שהוצאותי נותרות ללא שינוי. זאת אומרת ששיעור החיסכון הנוכחי הוא 60%. פרק הזמן עד לעצמאות כלכלית התקצר ל-12.42 שנים בלבד, אם כי אני עדיין תלויה בכך שאחרים ימשיכו להסכים לשלם לי את השכר הגבוה יותר.

מה יקרה אם אשתמש במיומנויות החדשות כדי להקטין את הוצאותי ב-50%?  במקרה זה,  שכרי נותר כשהיה (10,000 ש"ח), אך הוצאותי מתכווצות ל-3,000 ש"ח בחודש. שיעור החיסכון החדש הוא 70%, כלומר, הזמן לעצמאות כלכלית עומד כעת על 8.79 שנים בלבד.

כמובן שכדי להנות מהאפקטים הללו במלואם, אדם צריך להיות מוכוון לקיצוץ הוצאות, ולא להגדלת הכנסות.

אדם שמתמקד בעיקר בהגדלת הכנסותיו ו/או התשואה על השקעותיו בדרך כלל עושה זאת כדי שיוכל לחיות ברמת הוצאה גבוהה יותר. הגישה הזו יוצרת לא פעם דינמיקה של "עוד ועוד", שגורמת להם לחיות בתחושה מתמדת שאין להם מספיק.

לעומת זאת, כשהדגש הוא על החיסכון, הדינמיקה היא של "פחות ופחות". החסכן לא רואה בהקטנת ההוצאות משום שלילה עצמית, התכלבות אסקטית או כפיית מחסור. הוא תופס אותה במונחים של פיתוח אישי, הישענות עצמית, והתייעלות. כל חסכון פירושו ניצחון.

אדם כזה מסוגל למתוח את הקו ולהציב גבולות בנוסח "עד כאן, לא צריך יותר" – תכונה חיונית למי שמעוניין לפרוש מוקדם.

מגבלות המשחק הקרייריסטי

שלא יובן מכאן שאני מוותרת על הצורך באיתור מקור(ות) הכנסה מכובד(ים) בשלב צבירת ההון. אני עצמי נהנתי משכר גבוה יחסית בתקופה שעוד עבדתי ואני לא מקלה בכך ראש.

השאלה האמיתית היא באיזה ציר יש למקד את מרב המאמצים: בזה שכבר עבר אופטימיזציה מסוימת, שכרוך במשתנים וסיכונים רבים שאינם בשליטתכם,  ושהתמורה ממנו תגיע בעוד זמן רב ובאופן חלקי; או דווקא בזה שנוטף שומן בר-קיצוץ, שתלוי אך ורק בכם, ושהתמורה ממנו תגיע במלואה ובאופן מיידי?

בעיני התשובה ברורה.

אני רואה בקרייריזם בבחינת רע הכרחי. בעיני זו פאזה, שלב זמני שיש לשאוף לקצרו ככל הניתן.

כשאופק הקריירה מראש קצר כל כך, ההזדמנויות להגדיל את ההכנסה במסגרת המשחק הקרייריסטי הופכות למוגבלות למדי.

באופן עקרוני, שכיר שמעוניין להרוויח יותר יכול לבחור באחת משלוש אסטרטגיות מרכזיות:

  1. "חיפושית הזבל" (זמן תמורת כסף): העקרון המנחה כאן הוא לעשות את המינימום ההכרחי הנדרש בעבודה, "לצלול" מתחת לרדאר ולהתמקד במה שמכונה "צבירת ותק", כלומר, תיעוד מצטבר של מכירת הזמן למעסיק מתוך ציפיה לקבל על כך פיצוי בעתיד. כל שנדרש מהחיפושית הוא להתייצב במשרד מדי בוקר, להמתין 8 שעות, להיראות עסוקה מספיק ולציית להוראות במידה שתשביע את רצונם של הממונים עליה. צבירת ותק כזו מאפשרת להגדיל את השכר באופן כמעט ודאי (כל שכן לצאת לפנסיה נוחה בגיל 67), אם כי בדרך כלל היא תובעת זמן רב. מנקודת מבטו של אדם שמעריך את זמנו, אסטרטגיה כזו אינה מתקבלת על הדעת.
  1. "הנמלה הפועלת" (זמן+עבודה מהותית תמורת כסף): הגישה הוורקוהוליקית מחייבת את הקרייריסט לעבוד כמו מטורף עד השעות הקטנות, להזיז הרים וגבעות, לעשות המון כסף לחברה, ולקוות שמישהו בכיר מספיק יבחין בו ויסכים לפצות אותו בקידום או בשכר גבוה. בעוד שהגישה הזו עשויה (אם כי לא מבטיחה) להביא לתוצאות מהירות יותר, יש לזכור שהנמלה לא מוכרת רק את זמנהּ למעבידיה, אלא גם את אנרגיית החיים שלה. אין סיבות לקנא בה.
  1. "הנדל הארסי" (זמן+מיתוג עצמי תמורת כסף): בהנחה שאתם שכירים אמביציוזים בארגון היררכי, הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר להגדיל את הכנסתכם ולטפס בפירמידה הקרייריסטית היא להיות נדל ארסי. כמו החיפושית, הנדל משתדל לתת את התפוקה המינימלית הנדרשת בעבודה המהותית. אלא שבניגוד לחיפושית, הוא משקיע את עיקר זמנו ומרצו במיתוג וקידום עצמי, בנטוורקינג משרדי, ובהתחנפות לאי אילו "סוסים" שעשויים לסחוב אותו על גבם לכשיתקדמו. נדל ארסי מתוחכם יצליח לרמוס תחתיו את החיפושיות הצייתניות, לעקוץ את הנמלים לחוצות הקידום, ולנכס את פועלם לעצמו. כך הוא זוכה באמונם של הבכירים בארגון – לא פעם נדלים מדופלמים בעצמם —  שירעיפו עליו שכר גבוה, קידומים, סמכויות, לשכות מפוארות ותארים מפוצצים.

הסיבה שאני לא מרחיבה על האסטרטגיות הללו בבלוג היא שאני מעדיפה שקוראי לא ימכרו את נשמותיהם.

במקום זה, אני מלמדת איך להתנתק מגינת החרקים הזו מה שיותר מהר, דרך פרקטיקה קפיטליסטית טהורה, הכוללת הקטנת הוצאות והשקעת ההפרש ברכישת בעלות חלקית על העסק כולו. כך אפשר להנות מפועלם של החיפושיות, הנמלים והנדלים גם יחד – רק בלי לעקוץ ובלי להיעקץ.   

אם אתם כמו רוב הקוראים באתר הזה, סביר להניח ששכרכם גבוה יחסית וששיעור החיסכון שלכם אף הוא במגמת עליה. כששיעור החסכון גבוה מאוד (75% ומעלה), התועלת השולית של הגדלת ההכנסה כבר נושקת לאפס. מכיוון שכך, לדעתי, אין הצדקה להשקעת מאמץ עודף במשחק שצפוי ממילא להסתיים בתום 10 שנים לכל היותר.

מצד שני, אם כבר ביצעתם אופטימיזציה מלאה וכנה של תקציב ההוצאות שלכם ולמרות הכל אתם עדיין מתקשים לחסוך או להגדיל את השווי הנקי שלכם — כנראה שאין לכם ברירה אלא לבלוע את הצפרדע, לצלול למשחק הקרייריסטי ולהגדיל את ההכנסה בדחיפות. חלופה אחרת תהיה להקים עסק עצמאי — עדיף כזה שמסוגל לייצר הכנסה פסיבית בסיכון נמוך יחסית.

בשורה התחתונה

מבחינה אובייקטיבית (מתמטית), הקטנת ההוצאות היא הרגל היציבה, הרובוסטית והאפקטיבית ביותר להגדלת השווי הנקי לאורך זמן.

הקטנת הוצאות כמעט תמיד תהיה יעילה יותר מהגדלת הכנסות או הגדלת תשואה, והסיבות לכך רבות: מידת התרומה שלה, במונחים של זמן וכסף, גדולה יותר ומיידית יותר; יש קשר ישיר בין השקעה להצלחה; החוסך תלוי אך ורק בעצמו; וכמובן, אין בה שמץ של סיכון.

ולמרות זאת, אין שום חוק שקובע שהדרך לעצמאות כלכלית חייבת לעבור דרך "חיסכון אגרסיבי". בהחלט ניתן להגיע לתוצאות משביעות רצון דרך התמקדות בהגדלת ההכנסה או התשואה על ההשקעה בתור צירי מאמץ עיקריים. חשוב רק להבין שזה אומר שהמסע כולו יהיה תנודתי יותר, ולא לחלוטין בשליטתכם.

הבחירה בציר העיקרי היא תלויית אישיות. אנשים מופנמים, עם צורך נמוך יותר בקבלה חברתית, יתחברו לגישה החסכונית הרבה יותר מאנשים מוחצנים, שלהם צורך עז בקבלה חברתית. הטיפוס המוחצן יטה באופן אוטומטי להגדיל את צד ההכנסות שלו דרך אינטרקציה עם אנשים אחרים, ויעדיף שלא "להקריב" את רמת ההוצאות שלו. הטיפוס המופנם, מנגד, יעדיף לנתק בהדרגה את תלותו באנשים אחרים.

הבלוג הזה נכתב על ידי טיפוס מופנם, ונקרא (בעיקר) על ידי טיפוסים מופנמים. אם מישהו מחפש את מקור ההטיה, יתכן שפה קבור הכלב.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

82 תגובות

  1. המטאפורה מעולם החרקים הייתה מצויינת ומדוייקת. אהבתי! (:

    • הדבורה מאיה

      גם אני מאוד אהבתי, במיוחד את הנדל הארסי! (:
      מה שכן, זה נראה לי יותר כמו משל או אלגוריה.

  2. ציטוט מ "ההיסטוריה של המחר"

    "תקרת הזכוכית של האושר מוחזקת במקומה על ידי שני עמודי תווך, האחד פסיכולוגי והשני ביולוגי. ברמה הפסיכולוגית, אושרו של אדם תלוי בציפיותיו ולא במצב האובייקטיבי שלו. אדם חש אושר לא מכך שהוא חי בשגשוג ובשלום, אלא מכך שיש התאמה בין הציפיות שלו ממצבו לבין מצבו בפועל. החדשות הרעות הן שהציפיות גדלות ככל שהמצב משתפר. לכן, גם שיפור ניכר מאוד במצבם של בני האדם, כפי שהיה בעשורים האחרונים, לא מיתרגם לשיפור משמעותי בשביעות הרצון שלהם. אם לא נעשה משהו בעניין, גם ההישגים העתידיים שלנו לא בהכרח ייתרגמו לשביעות רצון רבה יותר" – ההיסטוריה של המחר מאת יובל נח הררי

    אני לא חושב שזה קשור למופנמות או מוחצנות. מופנם שאוהב סקי יאלץ או לוותר על הכיף שלו או על כסף. זה הכל שאלה של וויתורים בסופו של דבר.

    • הרבה מהויתורים הכרוכים בצמצום הוצאות אגרסיבי הינם חברתיים ("מה אחרים יחשבו עלי אם אמכור את האוטו ואפסיק לטוס לחו"ל כל שנה"). טיפוסים מופנמים בד"כ יהיו חסינים יותר למשמעויות החברתיות ולכן יוכלו לצמצם הוצאות בקלות רבה יותר ממוחצנים.
      ד"א ההיסטוריה של המחר הוא ספר מומלץ (אם כי פחות טוב מקיצור תולדות האנושות).

    • גם אני מת על יובל נח הררי. אך הוא מדבר כאן על אושר שלא מוזכר בפוסט שנכתב ע"י הסולידית, שגם עליה אני מת. 🙂

    • מופנם הוא אדם בלתי תלוי, ערך החירות נמצא אצלו במקום ראשון; הוא סומך על עצמו ומשתדל עד כמה שאפשר לא להיות תלוי באחרים, זה עדיין לא אומר שהוא יצור לא חברתי, אפשר להיות באינטראקציה טובה עם הזולת, מצד אחד, ומצד שני לשמור מכל משמר על הפרטיות הבעלדית שלו.
      מופנם הוא מי שלא יודע מה זה קינאה "והדשא של השכן ירוק יותר, מצידו שכולם ילכו עם יהלומים באוזן, באף ומסביב לצוואר, זה לא מה שעושה אותו מאושר.
      מה שגורם לאדם מופנם עונג, זה ההתפתחות הרוחנית שלו, וגם הכלכלית, התגברות על טראומות, מחלות, או מכשולים אחרים שמערערים את האושר ותחושת החירות שלו.

  3. יוסף סולידון

    מישהו חייב לומר לגברת תודה. תודה!

    • לא רק תודה אלא בעיקר השתאות פעורת פה על האומץ, הכנות והחדות בהבעת העמדות.
      מדהים.

  4. אני טיפוס מוחצן; אני אוהבת לפגוש חברים, להתאמן בקבוצה, לפטפט עם זרים ועוד. אני גם אוהבת לבלות הרבה זמן לבד בפעילויות אחרות. אני לא חושבת שהמוחצנות שלי עומדת בסתירה לעצמאות כלכלית או לעצמאות בכלל, להוציא את הנטיה של מפגשים חברתיים להתרחש בבתי קפה, פאבים ואתרי צריכה נוספים (שם עשוי להיות לי קושי לשכנע את עצמי שאני לא צריכה להזמין הפוך למרות ש״בא לי״, אבל לא כי אני חוששת מדעתם הרעה של אחרים). אולי לא הבנתי לעומק למה את מתכוונת באופי מוחצן כאן ובפוסט ״למה קשה כל כך לפרוש מוקדם בישראל״, אבל לפחות לתחושתי, מוחצנות וחברותיות אינן שוות לחוסר יכולת הנעה עצמית, שעמום כשנמצאים לבד, תלותיות וכו׳. אולי ראוי לגלות שבקרב החברים שלי אני כן נחשבת להכי ״מיזנטרופית״, אבל אני עדיין מרגישה שאפשר להיות גם חברותי מאד וגם עצמאי מאד.

    • איש(3718)

      אפשר להיות מוחצן וחסכן, אבל זה דורש אופי חזק כדי לשחות נגד הזרם.

      בהכללה אפשר לומר שאם יש שני מוחצנים זהים באופיים, חוץ מזה שאחד בזבזן והאחר חסכן, אז לבזבזן יהיו יותר חברים.

      כמובן שיהיה הבדל עצום באיכות החברים.

      • כל אחד יכול לחסוך, ועל ידי כך להעלות את ערך הכסף המצוי ברשותו.
        גם ממשכורות נמוכות, כמו שכר יסוד, אפשר לחסוך, במידה ומחפשים את הדרכים לכך.
        מספיק שיש לאדם תודעה של חיסכון ורע לו מביזבוז מיותר שאינו נחוץ לו, או יש בו אורך רוח של הרצון, יצליח להגיע למה שהוא לגביו בבחינת חלום, שיתגשם.

  5. תודה רבה על הפוסט הנלהב. כרגיל, כתיבה רהוטה עם השקפת עולם ברורה:

    2 נקודות (לדעתי) חשובות

    ראשית, אסטרטגיית הקיצוץ בהוצאות נכונה תמיד, גם לא לאנשים ששואפים לפרוש בגיל צעיר. כמעט כל יעד כלכלי, הדרך היעילה ביותר להשיג אותו היא על ידי קיצוץ בהוצאות. באשר למידת הקיצוץ ו/או כמה היעד ראוי זה נושא אחר. אבל אם אתה רוצה מכונית יוקרתית כדי לנקר את עיני חבריך, עדין חסכון בהוצאות הוא הדרך היעילה ביותר לצבור את ההון הדרוש.

    שנית, אבקש לציין שהמס השולי בישראל מגיע לרמוה של כ- 50% כאשר הכנסתנו הנה בסביבות 14,000 ₪ לחודש. הסיבה היא שעל מס הכנסה צריך להוסיף גם את הבטוח הלאומי שהוא מס לכל דבר ועניין. צירוף שני המסים יראה שגידול ההכנסה מ- 14,000 ל- 15,000 יגדיל את הנטו ב- 527 שקל בלבד (לשכירים החישוב דומה)

  6. זה הזוי
    פונים אליך כי חושבים שאת עשירה ובתכלס את גרה בדירת חדר שכורה…

    • איזהו עשיר? השמח בחלקו

      • מצטרף להדיוט בכלכלה

        "שמח בחלקו" זה ניסיון להגדיר מחדש את המילה "עשיר" ע"י "אושר" שלדעתי גורם בילבול מושגים:
        "עשיר" לדעתי הוא מי שיש לו הרבה כסף יחסית לשאר, ולא יחסית לצרכיו. ככל שיש למישהו יותר "עושר" (=יותר הון) הוא יותר "עשיר", גם אם יש לו כבר הרבה מעבר לצרכיו, וגם אם הוא סובל מדיכאון קיצוני או סתם מקנאה בעשירים יותר…

        אין משהו טוב או רע בלהיות "עשיר" וגם לא חייב בכלל שיהיה לזה קשר ל"אושר". אבל מניסיון עם קופים יודעים שכשיש מישהו "עשיר" (למשל עם הרבה ענבים) זה גורם לקנאה בסביבה והופך את האחרים ללא "מאושרים" אפילו אם יש להם די צרכם (למשל עם הרבה מלפפונים).
        חבל, אבל זה כנראה בבסיסנו…

        אגב, אותו בילבול מיותר יש לדעתי גם עם אבא "עשיר" (אבא "עני") כשהכוונה למישהו שיש לו מנטליות של יזם או של מישהו שרוצה להגיע לעצמאות כלכלית. בזמן שבפועל הוא עני (=אין לו הון). היה מתאים כנראה השם "אבא יזם, אבא שכיר".

        לפי מה שאני מבין מכל הפוסטים שכירת הדירה אינה מטרה, אלא דרך להגיע מהר לעצמאות כלכלית.
        כלומר אני מבין שאם מישהו מאוד הצליח במטרה של צבירת ההון, וברשותו כעת 30 מליון $, והוא רוכש דירה במיליון $ , זה אמור להיות בסדר, הרי כל ההבדל בין דירה לאופניים הוא רק המחיר…

        אני מבין את העניין כך: המטרה היא להגיע למצב שבו ההחלטה אם לרכוש דירה או לשכור דירה נעשית מתוך ברירה, ולא מתוך אילוץ. כלומר בלי לפגוע השטף ההכנסות העתידי.

        ועוד הערה לגבי רכישת דירה:
        אם רוצים לקיים משפחה עם ילדים – ואני מניח שאין התנגדות גורפת לרעיון המטורף הזה – אפשר למצוא יתרון בתחושת הקביעות בלגור בדירה שלך, ולא להיות תלויים בבעל בית שיכול להעלות מחיר שכירות או להפסיק אותה בכללל, ואז צריך לעבור סביבה (חברים, בית ספר).
        גם רכישת דירה יכולה להיות היבט של עצמאות. היבט אחר שאולי מתנגש עם העצמאות הכלכלית, אך בתקופות מסויימות ובתנאים מסויימים יכול מאוד לעזור לעצמאות הכלכלית. יש מקרים שבהם מחינה כלכלית מאוד מוצדק לקנות דירה, מחירים מאוד נמוכים, ריביות מאוד נמוכות. למשל אחרי פיצוץ בועה, או בזמן מלחמה. או לפני הקמת תשתית קרובה כמו כביש 6.

    • הדיוט בכלכלה

      היא עשירה וגם גרה בדירה קטנה בשכירות. זה לא סותר.

    • זה לא קשור; אדם יכול להיות אומלל בארמון של זהב ומאושר בדירה קטנה וקומפקטית…

  7. מסכים. לדעתי אפשר להיות גם מוחצן וגם לשלוט בהוצאות (גילוי נאות: אני גם די מופנם), זה הכל עניין של סדר עדיפויות. בסדר גם שאדם יחסוך את כל הונו בשביל לטייל בעולם. האמת שבהרבה מקומות ניתן להינות מארביטראז גיאוגרפי כשההכנסות שלך ניהנות מתשואה של מטבע חזק כמו כשקל וההוצאות הם במטבע חלש כמו רופי, ין, באט וכו'

  8. כביכול, מתמטית את צודקת, הבעייה שהרבה יותר קל להעלות את השכר, מאשר לחסוך בהוצאות. "רכישת מיומנות חדשה" עוזרת פחות בחיסכון מאשר בהעלאת ההכנסה. איך רכישת מיומנות תחסוך לי את החזקת הרכב (ביטוח, דלק) אם אני גר בפתח תקווה ועובד במרכז ת"א? איך היא תתן לי נופש בכריתים? (אולי אלמד לטוס או לשוט באניה?)
    לעומת זאת, קל יותר לשפר את מה שאני יודע לעשות טוב, ולעשות מזה עוד כסף. אם אני עורך דין, אולי אלמד להכין אתר אינטרנט יפה ומושקע, וכך אגייס עוד לקוחות.

    בקיצור, ההנחה שלהרוויח עוד 10% שקולה לחסוך 10% לא נכונה.

    • למשל – אתה יכול למשל לרכוש את המיומנות הדרושה לנסיעה באוטובוס לעבודה, ולנצל את הזמן בדרך.
      אני גר במרכז תל אביב ובמשך כמעט שנתיים עבדתי בפתח תקווה (ונסעתי ברכב אולי 10 פעמים). זה אפשרי. או תלמד לרכוב על אופניים. כך תרוויח גם כושר וגם תחסוך את הוצאות הרכב.
      או – אם תדע לבשל לעצמך אוכל טעים לארוחת צהריים ממצרכים זולים, תוכל לחסוך כסף שיאפשר לך לטוס לכרתים תוך X זמן.
      אם תשקיע בזה עוד חשיבה אני בטוח שתוכל למצוא עוד הזדמנויות לחסוך ע"י רכישת מיומנויות חדשות.

  9. תודה. ומקסים.

  10. הבעיה היחידה שיש לי עם עולם החרקים, בהנחה שאני נמלה, די חרוצה, שאני נהנית ממה שאני עושה. לא רוצה להתקדם לניהול.אני עובדת בשביל הכייף, בלי שעות נוספות, ובדרך כלל מורידים לי מהמשכורת את השעות שהחסרתי.
    כמובן שבכל רגע אני יכולה לעזוב, אבל אז לא יהיה לי כייף.

    • אשריך כי זכית (ברצינות)

    • מחזיראור

      אני מרגיש שגנבו לי את התגובה..

      ולסולידית.. לא קשה למצוא עבודה שנהנים בה.
      בדיוק כמו בענייני פרישה מוקדמת, כדי למצוא עבודה שנהנים ממנה – צריך סבלנות ואומץ.

  11. יופי של פוסט. מדויק, ענייני, וחכם. בעקבות קריאה של כל הפוסטים מיום תחילת האתר, כבר כמה חודשים פועלת בעקבות הרעיון המרכזי שעולה מתוך האתר. ראה זה פלא, באמת אחוזי החיסכון במגמת עליה. עוד לא 50% אבל די קרוב. כף לדעת שזה ילך ויגדל. מה גם שההשקעות כל הזמן הולכות וגדלות וכך גם הרווחים הפסיבים.
    תודה על הפוסט

  12. הנושא פשוט ביותר!
    יש לך אפשרות לשלוט על ההוצאות שלך באופן מלא.
    לעומת זאת, שליטה על ההכנסות שלך מוגבלת היות והיא תלויה גם בגורמים חיצוניים שאינם תלויים בך.

  13. פוסט מצוין. הדוגמא שנתת על הגדלת הכנסה ב- 50% או הקטנתה באותו שיעור נותנת תשובה מוחצת גם במספרים אבסולוטיים. האם לקצץ למשל 1000 ש"ח בהוצאות או להגדיל הכנסה ב- 1000.

  14. חסכת, ואיפה שמת ת׳כסף. בבנק איפה שכל עובר אורך מושך מהכספומט-חור?

    הכלכלה היא פירמידה ואין לך דרך לשלוט על ערך הכסף ששמת לחסכון לעומת דירה, קרקע חקלאית, צאן ובקר, תרנגולים …. חבל על כל החסכון הזה שיעלם ביום אחד.
    אל תמכרי לי פיזור, המדינות היום תלויות כלכלית אחת בשניה, כאחד הם.

  15. מבולבל ותוהה

    לא נכנסתי לקובץ אקסולידית אבל יש פה סתירה וחוסר הגיון בריא .
    במקרה הראשון של הגדלת הכנסות ב50% את חוסכת 9K כל חודש.
    במקרה השני של הקטנת הוצאות ב50% את חוסכת 7K כל חודש .
    אז איך במקרה הראשון בו את חוסכת פחות כל חודש את מגיעה לעצמאות פיננסית מהר יותר ?

    • מבולבל ותוהה

      התכוונתי איך את מגיעה במקרה הראשון לעצמאות פיננסית לאט יותר ??

    • זו בדיוק הפואנטה.
      כדי להגיע לעצמאות כלכלית, אני צריכה לחסוך [הוצאות חודשיות] * [400 חודשי מחיה] = הסכום הדרוש לי לעצמאות כלכלית לפי כלל ה-3%.

      כך שאם ההוצאות החודשיות שלי הן 6,000, אני צריכה תיק השקעות בשווי 2,400,000 ש"ח. ניסוח אחר: כדי שאוכל לממן הוצאה חודשית של 6,000 ש"ח בלי לעבוד, דרך משיכה של 3% בשנה מתיק ההשקעות שלי, עלי לחסוך 2.4 מיליון ש"ח.

      אם ההוצאות החודשיות שלי הן 3,000 בלבד, אני צריכה תיק השקעות בשווי 1,200,000 ש"ח בלבד.

      עכשיו שאל את עצמך מה יקח פחות זמן: לסגור פער של 1.2 מיליון עם חיסכון נטו של 7K ש"ח, או לסגור פער של 2.4 מיליון עם חיסכון של 9K ש"ח?

      • מפוכח וחד

        אוקיי, הבנתי .
        מבחינה מתמטית את צודקת אך המודל הזה להשוואה מאוד תיאורטי .
        הייתי מציע להשוות כאבים , מה הכוונה ?
        האם הכאב בהגדלת 50% בשכר שקול לכאב בהקטנת 50% מההוצאה ? שאלה שהתשובה עליה די סובייקטיבית ותלויה במקום העבודה . ישנם מקומות שיותר קל להתקדם בשכר ולא דורש מאמץ רב /השקעה (שנתפסית ע"י העובד) בהשוואה להקטנת הוצאה. במקרים אלה המודל לא נכון .

        כמו כן , המודל הזה יותר מתאים יותר למשכורות הגבוהות. הכאב ביחס הפוך למשכורת שלך, כלומר ככל שהמשכורת שלך נמוכה יותר, כך יהיה לך יותר קשה לחסוך (כאב גדול) ולוותר על דברים חיונים לך או אפילו על הוצאות מחייה בסיסים . כך שבמקרה הזה המודל לא עובד.

  16. דבר אחד צורם לי שוב ושוב במה שאת כותבת: ההנחה המובלעת שעבודה היא רק (או בעיקר) אמצעי להרווחת כסף (עבור רוב בני האדם). לו הייתי יכול לשנות דבר אחד בחיים של אדם אחר, הייתי נותן לו עבודה שבה הוא מועיל ותורם – וגם מרויח כסף.

    • אם אתה עובד בעבודה שגם מכניסה וגם טובה מהנה ומועילה מערכת השיקולים שלך משתנה לחלוטין – זמן שמוקדש לניקיון, או לאיתור מוצרים בזול יותר, או לאופטימיזציה של הוצאת הכסף שלך באופן כללי, עדיף שיושקע בדברים אחרים, כי אתה מעדיף לבלות את הזמן הזה בעבודה שלך, ובהכנסה הנכונה זה אפילו משתלם לך.

    • מועיל ותורם זה לא מספיק, צריך להיות גם מסופק…

  17. בתחילת הפוסט חשבתי לעצמי "אויש עוד פעם פוסט על 3 הנקודות" אבל הפוסט ריתק אותי. תודה 🙂

  18. "כששיעור החסכון גבוה מאוד (75% ומעלה)"
    איך את מחשבת את האחוז הזה?
    הוצאה חודשית לחלק לשכר נטו?
    הוצאה חודשית לחלק לשכר ברוטו?
    נוסחה אחרת?

  19. אחת הכתבות הטובות ביותר שלך. אני מנסה "להחזיר בתשובה צרכנית" כמה אנשים הקרובים אלי, תודה על הסיוע 🙂

  20. אהבתי את הפסקה האחרונה לגבי האנשים המופנמים. זה כל כך נכון, זו השיטה לפיה גם אני כאדם מופנם פועלת. מדהים כמה שזה עובד.

  21. hila weinstok

    מעולה! שאלה אחת, מישהו יכול להסביר את החישוב של השנים לעצמאות כלכלית? על מה החישוב הזה נשען?
    ״אם אני מרוויחה 10,000 ש"ח בחודש ומוציאה 6,000 ש"ח, זאת אומרת ששיעור החיסכון שלי הוא 40%. אם נניח תשואה שנתית ממוצעת של 5%, הרי שלפי המחשבון, עלי להמתין 21.64 שנים כדי להגיע לעצמאות כלכלית.״
    איך קיבלנו 21.64? מה הפרמטרים המעורבים? ומה ההגדרה לעצמאות כלכלית?

  22. כל חסכון פירושו ניצחון 🙂
    תודה רבה הסולידית. את מחזקת ומדרבנת לניצחון, ונותנת כלים מעשיים להתמודדות הקשה הזאת.
    למלחמה מול כל מה שאי פעם לימדו אותי הורי (שיחיו), מוסדות הלימוד (שיתפתחו) והחברה שבה גדלתי.
    לחתירה לעצמאות אמיתית.
    תודה רבה לך על ההשקעה בכתיבה כל כך מקיפה, כנה, ישירה, לא מתייפייפת ורלוונטית.
    את השראה גדולה
    תודה

  23. הסולידית רואה דרך פריזמה משלה. אין בזה רע, רק שזה רחוק מלהיות חזות הכל. ליתר דיוק, זהו גרגר קטן בלבד משפע האפשרויות הקיימות במציאות.

    פריזמת הסולידית, שכאמור אין בה רע, רוצה להיות חופשית. עם החופש היא רוצה לעסוק בעינייניה. לגיטימי.

    בעולם האמיתי, יש רבים, ואולי זה יהווה הפתעה אדירה לקבוצה גדולה, אולי עוד יותר, שיש להם מטרות אחרות להגשים במכסת השעות המוקצבת להם להסתובב בנינו.

    אומנם כולנו מורגלים בצדק, במעטה ציניות עבה, או נחשפים תדירות להתנהגות דואלית, או אף מגוונת יותר של אנשים, ומפתחים חשדנות רבתי כלפי מניעים מוצהרים או מודגמים, ואף יש מקצועות שאנו חשדניים מאוד כלפיהם,

    אולם, אין מה לעשות, יש בעולם רבים שייתכן בהחלט שהם באופן מעשי, חופשיים כציפור דרור, יש להם רכוש ומקורות הכנסה שמאפשרים לחדול כליל מלעבוד ולו דקה אחת נוספת, אבל הפלא ופלא, הם נמצאים בעבודה קורעת, ומתישה, רוויה במתחים ובשכר שאולי אינו מביש, למרות שיש גם כאלה, אבל בהחלט לא כזה שאדם רגיל היה עומד בראש התור לקפוץ להתחלף.

    כל אחד יכול לחשוב על דוגמאות ממש מסביב לו, והן רבות. צריך רק להסתכל.

    פרישה מוקדמת, אפשרות אחת ולא בהכרח מועדפת על רבים
    עצמאות כלכלית, מבורכת תמיד

    מימוש הגשמה עצמית, מטרות שעומדות, ואולי זה יפליא רבים, אצל רבים שאכן מתנהגים ופועלים בהתאם.

  24. אני קורא את הבלוג מאז שנפתח ומסכים לרוב. אישית הגישה שלי מעט שונה בנוגע לחיסכון.
    אני בן 24, וחי כמו בן 24 ממוצע. אני עצמאי בתחום האינטרנט. אני מחזיק אוטו ישן שנת 2005, יוצא עם חברים פעם בשבוע, נוסע לדילים בחו"ל פעם-פעמיים בשנה, אוכל בחוץ במסעדות עממיות (נאפיס, אוכל סיני, שווארמיות למיניהן) וכו'.
    אני גר עדיין עם ההורים אבל בכללי באמת שלא חסר לי כלום וכל דבר סביר שאני רוצה אני קונה.
    ההוצאות שלי הן כ- 7000 ש"ח בחודש ממוצע חודשי כולל הכל.

    אבל מה? כיום ההכנסה שלי היא 30 אלף ש"ח בחודש נטו. כלומר אני חוסך למעלה מ 75% .
    פשוט בשלב מסויים גם בעקבות הבלוג, החלטתי שהמטרה שלי היא פשוט להרוויח יותר מאשר לחסוך יותר.
    לא מתאים לי לבשל את האוכל שלי לבד ולהיסחב בקיץ בשיא החום באוטובוס ממקום למקום, אבל אני מאמין שכן אוכל עם קצת מאמץ להגדיל את ההכנסה החודשית.

    כיום אגב, 90% מהרווקים שמרוויחים ככה שוכרים דירת 4 חדרים במרכז תל אביב, קונים אוטו חדש ב 100K כל שנה, עושים שופינג מטורף ולא עושים חשבון.
    אני לא. טוב לי ככה ואני לא מחפש להרשים אפחד.
    המטרה שלי: לחשוב 20 שנה קדימה וליצור לעצמי כרית ביטחון שלא תלויה באפחד חוץ ממני.
    לשמור משהו לרגע שבו לא אוכל להרוויח סכומים כאלו (עצמאי כאמור…)

    קיצור זאת עוד גישה אפשרית למי שזה מתאים לו. לא חייבים להתכלב.

    יום מקסים

    • השכר החציוני במשק עומד על 6.5K. השכר הממוצע בעשירון העליון כומד על כ30K ב ר ו ט ו. השכר שלך עומד על 30K נטו שהם כ50-60K ברוטו. בקיצור אתה כנראה באיזור במאיון העליון. מה שאומר ש99% מהאוכחוסיה לעולם לא יגיעו לשכר הזה אם ירצו או לא ירצו. אז כן, ברור שאם היינו יכולים להרוויח 30K נטו היינו עושים את זה. םשוט לא יכולים.. כן יכולים לקצץ בהוצאות.

  25. רק הערה קטנה (כחסיד נלהב של טאלב), אנטי שבירות לא מתיחס ל"פחות נזק מזעזועים אפשריים", אלא להפקת רווח מהם.
    חוץ מזה הכל נהדר.

  26. תודה על עוד פוסט מעניין, מאיר עיניים ומועיל !
    המידע נראה טריוויאלי וברור….אבל בדרך כלל רוב האנשים אינם חושבים על מה שכתבת….וכתוצאה מכך מנהלים את חייהם על טייס אוטומאטי בדיוק הפוך

  27. הי, למה לאופצייה הסולידית אין חיה? אני בעד חיה!
    צפרדע קפצנית? פרת משה רבינו הדברה ביולוגית? אולי דבורה שחוסכת דבש!
    חוץ מזה – ההערה שכסף לא מבוזבז שווה יותר מכסף מורווח היתה לי חשובה. תודה סולידית.
    אולי שממית?

  28. סימונה

    מופנמת? בלוגרית עם אלפי קוראים, כנראה לא מופנמת בכל המימדים. מה שאני אוהבת בבלוג הזה בין השאר זו החתרנות תחת ההנחות החברתיות הקפיטליסטיות. אז אם אנחנו פותחים את הראש ולא מניחים שום דבר כמובן מאליו, בואו גם לא נניח שהכנסות נוצרות רק מעבודה. בטח לא בעולם קפיטלסטי. באחד הפוסטים האורחים היה כאן נדלניסט שהסביר איך הוא מרוויח מנדלן. בואו נדבר עם "אני" שהגיב כאן לפני ונבין מה זה עצמאי בתחום האינטרנט. בואו נדבר עם אנשים שהצליחו להגדיל את ההכנסות בלי לשרוף את כל שעות היום בעבודה. יש לא מעט כאלה, הם פשוט באפן טבעי פחות ששים לדבר. (לא בגלל שהם מופנמים :-))

    • אם לא היתה מופנמת היית רואה אותה בכל תוכניות הכלכלה.

  29. דורין, לא ברור לי המשפט שכתבת :
    "כל שקל שלא תבזבזו מגדיל את השווי הנקי שלכם ב-1.18 ש"ח (1 ש"ח פלוס 18% מע"מ, שלא שילמתם ) … "

    המע"מ הרי כבר כלול בשקל.

  30. תיקון קטן על מושג האנטי שבירות

    -כשאת מתארת את היכולת לא להיפגע מזעזועים בשוק וצמצום הצרכים שלך דרך חסכון את לא מדברת על מושג האנטי-שבירות כפי שמציג אותו נסים טאלב, אלא על חוסן -resiliency – היכולת שלך להישאר ולספוג את הפגיעה של אירועים מפתיעים (ככגון ברבור שחור).

    – אנטי שבירות מתייחסת במיוחד ליכולת להרוויח (כן להרוויח) בעקבות אותם אירועיים משבריים. בעיני ניתן להתייחס להון הפנוי שבידיך ויכולתך להשקיע אותו כאשר אחרים מסביבך נשארו ללא הון פנוי.

    • מכירה את המשמעות.

      לא הרחבתי בעניין, אבל אנסה להסביר את עצמי.

      בתרחיש פוסט-אפוקליפטי כלשהו — היפר אינפלציה, פצצה איראנית, מתקפת זומבים, קואליציית דרעי-יחימוביץ' — מי מהבאים לדעתך יצא מחוזק יותר?

      (א) הצרכנו-קריירסט המומחה, שהיה ועודנו תלוי בכסף כדי לפתור כל בעיה, שתחום ההתמחות שלו נעשה לפתע בלתי רלוונטי בעליל, ושהקריסה ריסקה אותו מאגרא רמא לבירא עמיקתא…
      או
      (ב) האדם המיומן, רב הכישורים, שיכול לדאוג לעצמו ולאחרים במגוון רחב של תחומים, ושעוצמת המשבר לא השפיעה עליו יותר מדי מכיוון שעוד קודם לאפוקליפסה התרגל להשתמש במעט מאוד כסף…

      באופן טבעי, אדם ב' יוכל להשתמש במיומנויותיו כמטבע סוחר בעידן הפוסט-אפוקליפטי. הוא יוכל לזכות בהגנה, במזון, או בכל דבר אחר שהקהילה תוכל להרעיף עליו בתמורה לשירותיו. לעומת זאת, אדם א' יתקשה לשרוד את הנפילה.

      במובן זה, צמצום ההוצאות, פיתוח מיומנויות, מיקור פנים והישענות עצמית לא רק שהופכים אותך לחסין מפני אירועים קטסטרופליים, הם אפילו יכולים להביא למצב שתצא מהם מחוזק יותר.

      • נו באמת אז כל החיים את מכינה את עצמך למקרה של סוף העולם?

      • הבהרה מצויינת.

        אני הייתי מוסיף גם את היכולת של אדם ב', בעל הכנסה פסיבית ומזומנים נזילים זמינים (בעידן פחות אפוקליפטי ממה שתיארת)כמישהו שיכול להשקיע ולהרוויח בתקופות של מיתון משמעותי – הסיכון לאובדן נמוך יותר (בגלל ה-fuck you money) ולכן מה שנשאר זה הרווח הפוטנציאלי. אולי זה מגלם אפילו טוב יותר את עיקרון האנטי-שבירות אשר צומח מתוך חוסן כלכלי

  31. טוב את נ ה ד ר ת! תודה על התוכן החשוב שנקרא בהנאה כאילו היה סיפורת במיטבה.

  32. וואו סולידית!
    אהבתי מאוד את הפוסט ובפסקה האחרונה בכלל הפצצת.
    אני מופנמת ולכן נוטה יותר לצמצם הוצאות וזו כנראה אחת הסיבות שמאוד התחברתי לבלוג שלך (אם כי במידה מוגבלת. אני אמנם בעלת חרדה חברתית אבל כן אדם חברתי ששואף לקבלה חברתית במידה מסוימת).
    חבר שלי לגמרי הפוך ממני בעניין הזה, נורא חשוב לו כל העניין של "לחיות טוב" והוא תמיד מפנטז על משכורות גבוהות שיממנו לו את תענוגות החיים, והוא אכן משתמש בחברים ומכרים כדי ליצור קשרים ולהתקדם דרך זה (מה שלי יותר קשה לעשות). אז כן, תיארת את הדברים בצורה מדויקת להפליא.
    זו פעם ראשונה שהכתיבה שלך נעדרת שיפוטיות לגבי הצרכנו-קרייריסטים החברתיים, חוץ מהקטע של החרגים שלא ממש מדויק. הרי יש עוד אופציות, ביניהן: לבחור קריירה במקצוע שמפתח מיומנויות מסוימות שיתנו ערך מוסף לאותו קרייריסט. למשל אני סובלת מחוסר ביטחון וחוסר אסרטיביות וזה עושה אותי פחות מאושרת בחיים, לכן בחרתי במקצוע הדרכה וזה שיפר לי את כל תחומי החיים. או למשל להיות איש מכירות כדי ללמוד לפתח את העסק של עצמך / להיות יועץ השקעות כדי ללמוד לטפל בהשקעות של עצמך באמצעות ניסיון של אחרים.
    אין לי ספק שהתואר ותקופת הקריירה שלך נתנו לך ערך מוסף שעזר לך לתפוס יותר בקלות את העקרונות הכלכליים בהם את משתמשת כדי להגיע לפרישה מוקדמת (תקני אותי אם אני טועה).

  33. שלום דורין
    אני נדהם כל פעם מהמאמרים שלך ולמדתי ממך המון בתחום של חסכון והשקעות.
    אני חושב שאת ראוייה לשכר עבור המאמרים האלו ואני מעוניין לשלם על כך כי ב-א-מ-ת שמגיע לך.
    אולי תפעילי מודל של קריאת רבע מאמר בחינם ואת ההמשך בתשלום או תשלום עבור כניסה לבלוג.
    אני אשמח לשלם.
    נכתב בשיא הרצינות ללא שום ציניות.

    • נו דני. למה? למה לקלקל כל מתנה שנותן האלוהים והטבע? למה להכניס כסף איפה שיש רצון טוב.
      ככה אנחנו הופכים רצון טוב ל״פרייריות״ . רק בישראל.

  34. שלום עתליה ב.
    אני חושב שדורין ראוייה לתמורה כלכלית עבור התובנות שהיא מספקת לנו.
    לא מסכים עם המשפט "למה להכניס כסף איפה שיש רצון טוב".
    כסף הוא לא שורש הרע, צריך לדעת להתנהל איתו.
    אני בטוח שדורין לא מרגישה פראיירית ואני חושב שמן הראוי לתגמל אותה גם בסכום קטן.
    ככה היא תוכל להרחיב את האתר, אולי לשדרג עוד כמה דברים, וזה ישתלם בגדול לכל הקוראים.

  35. צריך מחשבון פרישה מוקדמת שכוללת הוצאות של ילדים.
    לדוגמה, אם הוצאה לילד היא 5000 לחודש ויש לך שני ילדים ואתה מתחלק בהוצאות הילדיםפ עם זוגך\תך אז עכשיו ההוצאות שלך 5000 ש"ח.
    משהו כזה.
    הרבה אנשים יגלו שהגיל שבו הם יוכלו לפרוש הוא 320

    • אלי, מעניין אותי לראות איך הגעת לסכום הזה. האם כל ילד מחזיק רכב פרטי וגר לבד בדירה שכורה?

    • אדיר , אלי, אפשר להיות הילד שלך ? איך ילד מוציא 5Kבחודש ???? ולמה נראה לך שזה לגיטימי שלילד יהיה תקציב כזה פסיכי לא מציאותי ולא הגיוני. אני בתור מבוגרת כשגרתי ברמת גן הוצאתי 6K בחודש כולל הכל.

  36. יואב - שם בדוי

    דילמת החיפושית.
    שלום, אני יואב, שם בדוי, גר באזור המרכז ועובד בהיי טק גם במרכז.
    אני חיפושית אמיתית. עובד מתחת לרדאר, צובר וותק, מתפלל שלא יפטרו אותי ופעם בשנה-שנתיים מקבל עדכון שכר דיי שולי. אני לא מבריק בעבודה וגם לא גרוע. אני עוד חיפושית קטנה שמחכה לשכר כל 10 בחודש.
    מכיוון שאני טיפוס מופנם אין לי חברים טובים בעבודה, גם אין לי שונאים יותר מידי. יש סביבי נמלים פועלות אבל אני למדתי להיזהר מהם למרות שזה לא קל.
    אני מתחנף בצורה סופר ערמומית לבוס שלי, שהוא נדל מדופלם, וכך שורד בעבודה. אפשר בוודאות לומר שאם הנדל הזה מתהפך עלי אני מפוטר. עצוב שהעבודה שלי תלוייה בקריזה של אדם אחד.
    סביבת העבודה היא Open Space ואם מישהו חולה כל השאר נדבקים דיי מהר.
    אין פרטיות בעבודה, כל הזמן מישהו יכול להציץ לך מאחורי הגב מה אתה עושה.
    זאת הסיבה שהמון אנשים גולשים בסמארטפונים. אמנם קשה להציץ לך בסמארטפון מרחוק אבל רואים בבירור שאתה לא עובד. רוב האנשים (להערכתי 80%) ממש לא אוהבים את העבודה שלהם, אני אישית כבר עייף נפשית מהעבודה, נמאס כל יום לעבוד בין 9 ל 11 שעות. העבודה משעממת ואין עניין.
    האנשים מסביב ברובם צבועים מאוד, קשה לסמוך עליהם אז לצערי הפכתי גם להיות צבוע למרות שזה בניגוד לאופי שלי. מכיוון שהעבודה בסביבת Open Space אנשים מאוד נזהרים לעשות שיחות פרטיות וכל הזמן הולכים הצידה לדבר. הגענו למצב הזוי שאתה עובד עם בן אדם 9-11 שעות ביום ויודע עליו מעט מאוד. רק מה שהוא מספר/ת וגם זה בערבון מוגבל.
    לצערי אין לי כישורים מקצועיים אחרים ואני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל לבנות כישורים אז אני "נעול" בעבודה הזאת.
    אני חייב להחזיק רכב ומשתדל להוציא כמה שפחות ושמתי לב שאני מצליח לחסוך 50% מהמשכורת אבל זה לא מספיק. ממש לא מספיק בשביל לפרוש. אופי העבודה וסוג האנשים עימם אני עובד הפכו אותי לייצור קצת עצוב ואולי גם מיזנטרופ ופעם לא הייתי כזה. כן, גם חיפושיות מוכרות את הנשמה שלהם בשביל תלוש שכר שהוא חמצן. מחפש את הדרך לברוח משם אבל חייב אלטרנטיבה אחרת. מי מבטיח לי בחוץ שכר כזה עם ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, כרטיס 10-Bis לארוחות צהריים במסעדות הטובות באזור (טוב, אני ארמוז לכם שאני עובד באזור השרון, ויש שם אחלה מסעדות) ? הפוסט הזה נכתב מהלב והוא להערכתי משקף המון אנשי היי טק שפשוט כלואים בעבודה ולא יכולים לעזוב כי לחיות עולה כסף. למרות שאני משתדל לחסוך כמה שיותר. יש גם הוצאות לא צפויות שפתאום מכבידות. הסולידית יודעת לחיות בצמצום דרסטי ולא כל אחד מסוגל. אני לא וגם רוב האנשים לא. אבל בזכותה למדתי לחסוך הרבה. הבעייה שחסכון של 50% מהשכר(שזה לא דבר פשוט כשלעצמו) הוא לא קל ולעיתים נותן לי תחושה של התכלבות אבל צריך לשים כסף ליום הדין בו הנדל יתהפך עלי. זה יכול לקרות. רציתי לדעת מה אתם, קוראי הבלוג, גם חושבים והאם גם אתם מרגישים כמוני ? האם יש לכם רעיון איך אפשר לברוח מההיי טק הזה למקום קצת יותר שפוי ולא ליפול בשכר בצורה דרסטית ?

    • תעשה רשימת מלאי של נכסים
      הון קרהש פנסיה/ביטוח מנהלים
      תחשב מה הנטו שלך וכמה אתה חוסך יחד עם ההפרשות של המעביד מות ההוצאות
      זה כבר ישפר את ראיית החסכחון שלך
      בשימוש מושכל של פנסיה+"פנסיית גישור"
      תגלה שאתה זקוק ל 260 חודשי הוצאות בכדי לפרוש מוקדם ולא 400
      זה ישפר את רוחך

    • היי יואב (שם בדוי),

      צר לי לשמוע על המצב שלך, נשמע שזה באמת סיוט.
      לא חוויתי את המצב שלך באופן אישי, אבל ההורים שלי כן. שניהם שכירים. אמא שלי בעיקר-
      עבדה בעבודה טיפולית מאוד סוחטת, משרה מלאה שכללה עד לא מזמן ימי שישי + ערבי חג (לעתים גם אחרי כניסת החג/שבת) + כוננויות בסופ"שים כל חודש (כלומר להיות זמינה 24 שעות).
      העבודה שלה עשתה לה ממש רע, הן בגלל האחריות המטורפת של חיי אדם שהיו על הכתפיים שלה והגירו שינה מעיניה, והן בגלל הבוסים המגעילים שהיא נפלה עליהם, שלא הפסיקו לעשות לה את המוות. גם כשהיא הייתה הבוסית בעצמה, תמיד היה איזה ביג בוס אחר שאיכשהו היה מנסה לגרום לה למכור את נשמתה, גם על חשבון המטופלים.
      בסופו של דבר היא הבינה שהאחריות המטורפת, החשיפה לתביעות והמשחקים המלוכלכים של ההנהלה הלחיצו אותה יותר מדי וזה פגע לה קשות בבריאות (לחץ דם גבוה שהביא לאי ספיקת לב ועלייה מטורפת במשקל). בסוף היא נאלצה לעזוב עקב מצב בריאותי וסכסוך עם ההנהלה (קיבלה פיצויים יפים אבל יש גבול לכמה זמן זה מספיק). בתכלס – היא הייתה צריכה לעזוב 10 שנים קודם לכן, לפני שהיא גרמה לעצמה נזקים בלתי הפיכים. היא לא עזבה עד אז בגלל הכסף, כדי להמשיך ולהביא את החלק שלה בפרנסה של המשפחה. היום היא יושבת בבית ורק עסוקה בלרדת במשקל, לעשות ספורט ולשמור על הבריאות שלה, וחיה על הלוואות כי אין לה הכנסה לחיות ממנה. היא מנסה למצוא פתרונות ע"י השקעות בנכסים מניבים וככה לצאת מהברוך. אני מקווה שיהיה בסדר, אין לי מושג אם היא תצא מבור הזה או לא, אבל העיקר שהיא תחיה, כי אם היא הייתה ממשיכה בעבודה המטורפת, היא הייתה היום כבר בקבר.

      למה אני מספרת לך את זה? כדי להגיד לך כל הכבוד על כך שאתה כבר מעכשיו שם לב שמשהו שם לא בסדר ושעשית החלטה שאתה את הבריאות הנפשית שלך לא מוכן לאבד בשביל תלוש שכר. ולא רק עשית החלטה, אלא גם עשית פעולה – אתה חוסך יותר היום. אז הנה, אתה כבר בדרך הנכונה.

      הדבר הבא שהייתי מציעה לך לעשות, כמובן, אם זה יתאפשר – זה לנסות להחליף עבודה (ולהישאר באותו התחום). א'- כדי למצוא סביבת עבודה יותר סימפטית, וב' – עבודה כזו שלא תצטרך עבורה רכב (ואז תוכל לחסוך בהוצאות הרכב). אם זה לא אפשרי בגלל מקום המגורים שלך, אולי שווה לך לשקול לעבור דירה. תעשה את החשבון האם זה משתלם. אולי בכלל תוכל להשתמש ברכב שלך כדי ליצור הכנסה נוספת? שווה לשקול את זה.

      השינוי הזה יהפוך את התקופה שבה אתה עובד וחוסך כסף לתיק ההשקעות העתידי שלך, לתקופה סימפטית יותר שאתה יכול לעמוד בה ולא רוצה לדפוק את הראש בקיר כל יום מחדש. זה מאוד חשוב.

      בנוסף, הייתי מציעה לך לקבוע פגישה עם רו"ח / יועץ השקעות / בעל מקצוע אחר שמבין בזה – שיוכל לייעץ לך מה לעשות עם הכסף הפנוי שכבר כן יש לך – שיעזור לך להעריך כמה מזה אתה רוצה לסגור בחיסכון שישמש לך מקור זמין בעת צרה וכמה מזה תוכל כבר להשקיע. כלומר כבר מעכשיו לבדוק האם אתה במצב שבו אתה יכול לבנות את תיק ההשקעות שלך. כשאני אומרת "תיק השקעות" זה כולל בתוכו גם בורסה אבל לא רק, זה יכול להיות נדל"ן / מט"ח / השמים הם הגבול. תחפש דרכים לגרום לכסף להתחיל לעבוד בשבילך, אבל תתייעץ קודם עם בעל מקצוע טוב שמבין בזה. זה יהיה יקר אבל קח בחשבון את הפוטנציאל.

      ובצד השני – בצד ההוצאות – תמשיך לקרוא את הסולידית כי נראה שזה משפיע עליך לטובה, תמשיך לחפש איפה אפשר לצמצם עוד הוצאות (כמו למשל העניין עם להחליף עבודה שלא צריך רכב בשבילה). זה יסייע לך להגיע יותר מהר ליעד הנכסף של פרישה. מה גם, שברגע שאתה יודע שאוטוטו אתה עם הרגל בחוץ מהעבודה הנוראית הזאת, זה יהפוך את התקופה שלך עד לעזיבה לפחות נוראית.
      בנוסף – תנסה לפתח כמה שיותר כישורים, לגלות מחדש את התחביבים שלך – מה הדברים שהתשוקה בוערת בך כשאתה עושה אותם? האם יש דרך להרוויח מהם כסף? תבדוק. תעשה רשימה. תנסה לפתח כישורים שיביאו לך עוד הכנסה, מעבר למקצוע הקיים שלך. או שאולי כאיש הייטק, אתה יכול להשתמש בכישורים שלך מהעבודה כדי לעשות משהו עצמאי ולהרוויח ממנו קצת מהצד?

      בהצלחה ותשמור על הבריאות שלך, זה הכי חשוב

    • היי יואב (שם בדוי),

      נשמע לי מוזר המצב שאתה מתאר. אולי זה מייצג חברה שבה העניינים ממש הלכו בכוון גרוע. המצב הרגיל הוא שהעובדים 'הפשוטים' כן מדברים וכן משתפים וכן חולקים הבנות וצחוקים על המצב, לפחות בקבוצות קטנות, 3-4 אנשים. שאר העובדים, ה-80%, יצרו קבוצות כאלו, ואתה בחוץ? או שבאמת כ"א לעצמו?

      כך או כך, תדע שהשוק חם, ומחפשים עובדים. אתה יכול למצוא עבודה אחרת. אולי העבודה הספציפית שלך תלוייה באדם אחד, אבל הקריירה שלך לא. מה שאתה מתאר זה לא מקום למשוך בו 10 שנים.

      דורון

    • יואב – תנסה לפתוח עסק קטן במקביל, עליו תעבוד מהבית בערבים ובסופש"ים. אמרת שאתה גם ככה מופנם אז מכפת לך לעשות כסף במקום סתם לשבת בבית?
      אפילו אם תרוויח 500 ש"ח בחודש כעצמאי בשלב ראשון, זה ימלא אותך ויתן לך מוטיבציה להמשך ותוספת נחמדה למשכורת.
      עד שתעשה מיליונים ותחליט לעזוב את העבודה, תהיה לך את רשת הביטחון של העבודה כשכיר.
      ככה אתה נהנה מכל העולמות בלי שום סיכון 🙂

  37. כאשר שאלו אנשים על ערש דווי על מה הם מצטערים, בכל המקרים שראיתי הם (נשים וגברים) חושבים שהקדישו יותר מידי זמן לעבודה, זה גרם להם לפגוע בקשרים שהיו מעוניינים בהם.
    לכן כל כך חשוב הבלוג הזה, גם אם לא מגיעים לעצמאות מלאה, ניתן ע"י חיסכון וצימצום הוצאות להגיע למצב בו ניתן לעבוד פחות, זה לדעתי טוב לא רק לימים האחרונים אלה גם לחיים בהווה.
    להלן קישור לאחד הפוסטים בנושא.
    http://www.lifehacks.co.il/חמשת-הדברים-שמצטערים-עליהם-הכי-הרבה-לפ

  38. הברווז

    הסולידית,
    ראשית – ברכותיי על הכתיבה הרהוטה.

    לגבי העניין המתמטי, מודה שטרם שיחזרתי את חישוביך, אולם נדמה לי כי בבסיסם מצויה ההנחה שאין אפשרות עתידית להקטנת הצריכה לאחר ה-״פרישה״. הווה אומר, בכל נקודת זמן יכול אדם לבחור בין העלאת החיסכון לבין העלאת ההכנסה. במצב כזה ייתכן שנקודת הפרישה תתקצר עוד יותר אם בשלב העבודה האדם יגדיל הכנסתו ולאחר מכן בשלב הפרישה יפעל לצמצום. מצב כאמור, ייתכן מאוד שנקודת הפרישה תהיה קרובה יותר מתמטית מאשר אילו לא הגדיל את הכנסותיו ובמשך כל ה״משחק״ חתך בהוצאות.

  39. בדיוק התחלתי לעבוד באחת מחברות ההשקעות הגדולות בארץ, מבנה הירככי טיפוסי של חברה גדולה.
    בתור חייל משוחרר לעבוד במרכז תל אביב בקומה מאה זה אחלה אבל מרגיש לי כמו עבדות כשכולנו יורדים באותה שעה כמו נמלים לארוחת צהריים.

  40. קוראת את הפוסטים בקביעות, לצערי / לשמחתי, רמת החיים שלי גם ככה בחסכנות, כך שלמעט אחזקת רכב, אין לי מה לצמצם. ..
    קצת צורם לי שתרומות אצלך נחשב למותרות, בעיני זו חובה, זה דרך חיים, זה היכולת שלי להרגיש קצת 'טובה' , קארמה חיובית אף פעם לא מזיקה.
    מה שבטוח אני אף פעם לא ניזוקה מזה, ואם תגישי החזר מס אז על כל 100 שקל שוצאת בעצם הוצאת רק 65..

  41. הייתי שמחה אם כן היית מפרטת דווקא על הגדלת ההכנסות.
    אני בשנות ה-20 לחיי, צפויה להתחיל לעבוד בעבודה "אמיתית" (=במשרה מלאה, ולא סטודנטיאלית) רק עוד כמה חודשים. עם ההשכלה האקדמית הנוכחית שלי פוטנציאל ההשתכרות (להערכתי) לא יעבור את ה-5K נטו. עם הכשרה ספציפית בתחומים מסוימים ייתכן שיש מה לצפות ל7-8K, אבל זה יכלול עבודה תובענית וקשה, בלי חיים.
    הוצאות מחיה – מגורים, חשבונות, נסיעות (בתחב"צ!), מזון צפויים להיות באזור ה2500, וזה בלי יותר מדי אוכל בחוץ/שופינג/בילויים וכדו'.
    יוצא מכאן שבתרחיש הכי אופטימי אצליח לחסוך 50% מההכנסה ומדובר בסכומים כ"כ נמוכים שיקח לי כ"כ הרבה שנים להגיע לסכום ההתחלתי להשקעה, שכבר לכאורה מראש אין סיכוי לפרישה מוקדמת.
    האם יש דרכים אחרות יצירתיות להגדיל הכנסה שאני מפספסת?

  42. אני בן 60 אם הייתי קורא בלוג כזה לפני 40 שנה חיי היו נראים אחרת כל הכבוד ,

  43. היי,יש לי הצעה,
    כמעט בכל פוסט את מתמקדת בהיבט המאוד רציונלי של הקטנה הוצאה או הגדלה,
    את לא מדברת על הפן הרגשי של הנושא.זה פן חשוב מאוד,אין שכל בלי נפש. 2 המערכות האלה:לוגיקה ורגש לא פועלים במנותק.
    לכן,כשאת מלמדת איך לחסוך,כדי לסקור את ההשלכות הפסיכולוגיות שמתלוות לכך(יודעת שאת לא פסיכולוגית..מציעה שתנסי) על מנת שהאדם יהיה מוכן,יידע לאן הוא נכנס. זה יעזור לעוד אנשים להתחבר לרעיונות שלך,בינתיים זה נשאר בגדר "חישוב קר".
    לגבי למי קל יותר לחסוך ,אני לא מאמינה בדיכוטומיה של מופנן\מוחצן,בכלל לא מאמינה בתוויות.
    נוצרת קבוצת-על שרק היא מסוגלת לחסוך ולהצליח,ומה תעשה הקבוצה השנייה? תתאבד כי מה לעשות הם נולדו כמוחצנים..
    מציעה לך לעדן קצת את החלק האחרון.
    החלק הזה גם לא מדוייק,כי ההגדרה שלך למופנם ומוחצן היא שיטחית.
    מופנמים כן אוהבים בני אדם,חברה,בילויים. מופנם-מוחצן זאת סקלאה ולא הפרדה דיכוטומית. בארה"ב למשל יש הרבה מוחצנים,וביפן הרבה מופנמים, מכאן שהתכונה הזאת תלויית תרבות,היא גם תלויית זמן ומקום.

  44. קיים גם האזור האפור, של החיסכון ב- 30%-40% מהתקבולים, ויצירת רווחים באמצעות השקעות מסוכנות ומפוזרות. גם ארנב וגם צב:-)

  45. נקודה קטנה:
    לקצץ את ההוצאות ב50% לעומת להגדיל את ההכנסות ב-50% אינם זהים.
    בקיצוץ ההוצאות את מחלקת ב-2, בעוד בהגדלת ההכנסות את מכפילה פי 1.5.
    השוואה נכונה תהיה הגדלת ההכנסות ב-100% מול קיצוץ של 50% בהוצאות.

    קל ליפול לטעות הזו. מקווה שעזרתי.

    • לא לגמרי מדויק. כדי ליצר הכנסה נטו הגדולה ב-50% יש לייצר הכנסה ברוטו שמיצרת תמורה נטו הגדולה פי 1.5 מההכנסה נטו הנוכחית. לכן, כדי להגדיל את ההכנסה נטו ב-50% יש להגדיל את ההכנסה ברוטו בהרבה יותר (החישוב מורכב בשל מדרגות המס השולי והאבחנה בין מעבר למדרגת המס הבאה או לא).

  46. מסכימה עם כל מילה שלך !כתיבה מדהימה 🙂

  47. עניין נוסף בתחום הקריירה שלעולם לא עלה בפוסטים שלך:
    בחלק גדול מהמקרים השכר עולה משמעותית עם הוותק, כך שהגרף הוא לא קרוב ללינארי!!!
    ז"א: ב 5 שנים הראשונות נגיד מרוויחים 7000
    5 שנים הבאות 9500
    5 שנים הבאות 12500
    5 שנים הבאות 16000
    אחרכך נגיד 25000.
    ז"א האופציה לקרייריסט של לפרוש, כשהצליח בקריירה שלו, היא לא בטוח נכונה, כי התמורה של ה"עוד 5 שנים" האחרונות יהיו כמו 15-20 שנים שקדמו להם!! דבר שיאפשר לו לרכוש שירותים בעלות אפסית של זמן, או לעזור לילדים שלו משמעותית במחיר זעום(מחיר מבחינת זמן) ביחס למה שהם יצטרכו לעשות או שהוא היה צריך לעשות בעבר.

    ז"א חלק מהקריירה עצמה זאת השקעה לטווח ארוך, שאם אינה ממומשת, אז יש כאן בזבוז..

    הנקודת הנחה שהגרף הוא לינארי שגויה מהיסוד, הרי אף אחד כמעט לא מתחיל מ 10,000 ומעלה, ועובד ותיק שהצליח מרוויח פי 3-5 ממה שהרוויח כמתחיל.

    סיכום:

    ככל שיש יותר כסף התמורה שלו פוחתת (אפקט התמורה הפוחתת) – ככל שהקריירה שלו מתקדמת כך קל לו יותר לייצר את הכסף – דבר שלבסוף משאיר את התמורה לעבודה זהה (למרות שהשכר עלה). דבר שמשאיר את העבודה (מכירת הזמן) למשתלמת באותה מידה כמו לעובד המתחיל.
    לרוב זה מה שמשאיר את האנשים שהצליחו באופן קיצוני בקריירה שלהם בעבודה.

    לתגובתך אודה .

השאר תגובה