בית » עצמאות כלכלית » כמה כסף צריך כדי לפרוש?

כמה כסף צריך כדי לפרוש?

לקראת סוף גלגולי הקודם, בהיותי קרייריסטית מהשורה, הגעתי להבנה שיש לפחות שלוש חובות עקרוניות של "עולם המבוגרים" שאין לי שום עניין לעמוד בהן:

 1) לעבוד לנצח

 2) לטפס במעלה הסולם התאגידי

 3) לבזבז כל שקל שאני מכניסה.

הדרך היחידה להימלט מהמבוך הזה, ככל שיכולתי לספר, הייתה לחסוך באגרסיביות ולהשקיע באופן עקבי, במשך מספר שנים, כך שבסופו של יום אוכל לקנות את חירותי דרך אפקט המלקחיים של חסכונות גבוהים מצד אחד ורמת הוצאות נמוכה מצד שני.

אם אצבור די נכסים נזילים ומניבי תשואה, חשבתי, אוכל לממן את מחייתי השוטפת ממקורותיי – מבלי שאהיה נתונה לרצונותיהם ולגחמותיהם של אי אילו סלמנדרות חלקלקות ונדלים ארסיים שמצאתי את עצמי כפופה להם בהיררכיה הארגונית.

השאלה הגורלית, כמובן, הייתה מה נחשב די נכסים?

כמה כסף עלי לחסוך כדי לגדוע את התלות הזו במקום העבודה, וחשוב מכך – כמה זמן אדרש להקריב כדי לצבור אותו? איך אפשר לכופף את הזמן ולהמשיג עתיד מופשט, לוט בערפל – העולם שאחרי הפרישה – במונחים של מספר, סכום כסף חד-חד ערכי בהווה?

לדיוק הייתה חשיבות מיוחדת. אם אחסוך סכום נמוך מדי, הכסף עלול לאזול הרבה לפני שאסתלק מהעולם, מה שיוביל לכך שבשנים שנותרו אצטרך לאכול מזון חתולים וציפורניים כסוסות.

 להבדיל, יעד גבוה מדי, יאלץ אותי למכור שנות חיים רבות יותר תמורת כסף שכלל לא אהנה ממנו – ועוד בכפיפות לטיפוסים שבעולם אחר היו בוודאי שמחים לנהל את בית הילדים של מרב מיכאלי.

מובן שקשה לנקוב בסכום מוחלט, שיתאים באופן אוניברסלי לכל אדם שמשתוקק לפרוש ממרוץ העכברים. נסיבותיו האישיות של כל אדם מכתיבות את הסכום הדרוש לו.  אדם שמעוניין לבלות את ימיו בדילוגים בין מדשאות הגולף ליקבים בדרום צרפת יזדקק מטבע הדברים לסכום גדול בהרבה ממישהי עם תחביבים מעט יצרניים יותר. סיבולת סיכון נמוכה, חוסר סתגלנות ורצון להעמיד סכום גבוה מאוד ליורשים הם משתנים נוספים שצפויים להגדיל את הסכום הדרוש.

מטבע הדברים, החשיבות של ההבחנות הללו מתחדדת ככל שהפורש המיועד צעיר יותר ורחוק יותר מגיל הפרישה המסורתי.

לשמחתי, אנשים נבונים במיוחד מצאו תשובה אפשרית לחידה הזו, ויופיה — בפשטותה.

לידתו של כלל ה-300

תחילה, קצת היסטוריה.

רובנו שמענו שהתשואה ההיסטורית הממוצעת שהניבה השקעה במניות במאה השנים האחרונות מסתכמת בכ-10% בשנה. המסקנה האינטואיטיבית, לכאורה, היא שמשקיע שכל הונו מושקע במניות, יכול למשוך 10% בשנה מהתיק מדי שנה, וכך להבטיח שהכסף ימשיך לצמוח לנצח ולעולם לא יאזל.

אבל זו כמובן טעות פטאלית.

ראשית, ישנו עניין האינפלציה. הנתון של 10% בשנה הוא נומינאלי, כלומר, מתייחס לביצועי השוק מבלי להתאימם לקצב עליית רמת המחירים במשק. מאחר ששיעור האינפלציה הממוצע לטווח הארוך בעולם המפותח הוא כ-3%, אפשר לומר שהתשואה הריאלית (מותאמת האינפלציה) של שוק המניות היא 7% בלבד. פורש שמעוניין למשוך סכום קבוע מהתיק, ולהבטיח שכוח הקנייה של הסכום הזה יישאר זהה לאורך זמן, חייב אפוא לחשוב במונחים ריאליים.

זאת אומרת ששיעור המשיכה הבטוח המרבי מתיק השקעות מנייתי הוא לא 10%, אלא לכל היותר 7%.

אבל גם זה כמובן לא נכון. רק משום שהתשואה הריאלית השנתית הממוצעת של שוק המניות היא 7% אין פירושו שמשקיעים יכולים לצפות לקצור את התשואה הזו מדי שנה בשנה, כמו שעון. מדובר, אחרי הכל, בממוצע. שוק המניות אלים ותנודתי מעצם טבעו. שנים מסוימות מסתיימות בתשואות חיוביות דו-ספרתיות, בעוד ששנים אחרות מסתיימות בתשואות שליליות דו-ספרתיות.

לא צריך להיות גאון כדי להבין שפורש שחוטף את התשואות השליליות בזמן הלא נכון – כלומר, בשנים הראשונות שלאחר הפרישה – מתקרב באופן מסוכן למצב שבו תיק ההשקעות שלו יתרוקן בטרם עת.

זהו סיכון רצף התשואות — וכדי "לבטח" נגדו, צריך לגלח עוד כמה אחוזים משיעור המשיכה הבטוח מתיק ההשקעות.

הניסיון המשמעותי הראשון לכמת את גובה "הביטוח" הזה נעשה במסגרת "מחקר טריניטי" שנכתב בשלהי שנות התשעים. המחקר בחן את השאלה הבאה:  לו פרשנו בכל נקודת זמן מאז 1926, כמה כסף היינו יכולים למשוך, מדי שנה, מתיק ההשקעות שלנו, על פני תקופה של 30 שנה, מבלי שהכסף יאזל?

מטרת העל, במילים אחרות, הייתה לאתר  את נקודת האיזון האופטימלית שתבטיח, מצד אחד, שהפרה החולבת הזו – תיק ההשקעות שלנו – תמשיך לספק את כל צרכינו כל עוד אנחנו בחיים, ומצד שני – שלא תתפגר לפנינו. בפשטות: אם נשאר כסף אחרי המוות = הצלחה. לא נשאר עוד כסף + אתם עדיין בסביבה = כישלון קולוסאלי.

ממצאי המחקר העלו מסקנה מעניינת. נמצא שבהנחה ש-50% מתיק ההשקעות מושקעים במניות ומחציתו האחרת באגרות חוב, הפורש המיועד יכול למשוך 4% מהתיק בשנה הראשונה (ולאחר מכן, סכום זהה מדי שנה, בהתאמה לאינפלציה), ולהעריך בסבירות גבוהה (96%) שהכסף יספיק ל-30 שנה לפחות, ובדרך כלל אף לתקופות ארוכות מכך.

ממצאי מחקר טריניטי.

ממצאי מחקר טריניטי. הטבלה משקפת את שיעורי ההצלחה ההיסטוריים, כפונקציה של הרכב תיק ההשקעות (יחס מניות/אגרות חוב), משך הפרישה (15 עד 30 שנה), ושיעור המשיכה השנתי מהתיק (2% עד 12%).

המסקנה הזו הובילה להתבססותו של "כלל ארבעת האחוזים" או "שיעור המשיכה הבטוח" (Safe Withdrawal Rate) בספרות ובבלוגוספרה הפיננסית: השיעור מתיק ההשקעות שאפשר תאורטית למשוך מדי שנה (בהתאמה לאינפלציה), תוך צמצום למינימום של הסיכון שהכסף יאזל לפני מותנו.

הכלל הנגזר מכך פשוט להפליא:

  1. נסו להעריך מה יהיו ההוצאות החודשיות שלכם אחרי שתפסיקו לעבוד (שימו לב: לא ההוצאות שלכם כיום, ובטח לא ההכנסה החודשית הנוכחית).
  2. כפלו את הסכום הזה פי 300.

המכפלה הזו היא הסכום הנזיל שאותו יהיה עליכם לחסוך (ולהשקיע) כדי שתוכלו לממן רמת חיים קבועה ממקורותיכם העצמיים, מבלי להיות תלויים בתלוש משכורת, ומבלי לחשוש שהכסף יאזל. שימו לב שאנו מדברים כאן על חסכונות נזילים – כסף שתוכלו למשוך בפועל במהלך הפרישה. זה אומר שהון שמושקע בנדל"ן (שאינו מניב) או נעול בחשבונות פנסיוניים (למעט החריג הזה) – אינו נכלל בחישוב.

כך, כדי לממן רמת חיים של 2,000 ₪ בחודש בדרך של משיכה של סכום השווה ל-4% מתיק ההשקעות, יהיה עליכם לחסוך ולהשקיע סכום של 600,000 ₪ (2,000 ₪ * 12 חודשים הם 24,000 ₪, שהם 4% מ-600,000).

בהתאם, מימון הוצאה חודשית של 3,000 ₪ תחייב חיסכון של 900,000 ₪.

הוצאה חודשית של 5,000 ₪ תחייב חיסכון של 1,500,000 ₪.

הוצאה חודשית של 7,000 ₪ תחייב חיסכון של 2,100,000 ₪.

הוצאה חודשית של 10,000 ₪ תחייב חיסכון של 3,000,000 ₪

והוצאה חודשית של 20,000 ₪ תחייב חיסכון של 6,000,000 ₪

וכן הלאה.

הסכומים הללו עשויים להיראות בדיוניים לחלוטין או לחלוטין ברי-השגה – פועל יוצא של מצבכם הפיננסי הנוכחי (החיסכון שצברתם עד כה ותזרים המזומנים העדכני שלכם) ושל מידת החיבה שלכם לקוויאר ופטריות כמהין.

"כלל ה-300" הכה בי כברק. לא רק ברמה המושגית – ההארה שתיק השקעות מניב יכול להחליף את ההכנסה ממשכורת – אלא גם ברמה הפרקטית: הוא אפשר לי להציב יעד כמותי, מדיד, שבאמצעותו יכולתי להעריך כמה אני רחוקה מעצמאות כלכלית, וכמה נותר לי לחסוך בהווה כדי להיות חופשיה בעתיד.

זו כמובן לא הדרך היחידה שבה "כלל ה-300" יכול לכופף את הזמן והמרחב. הוא מועיל מאוד גם לצורך ייעול ההוצאות, מכיוון שהוא מאפשר להמשיג הוצאות תזרימיות במונחים הוניים.

לדוגמה: אם אני משלמת 30 ₪ בחודש על חבילת סלולאר, פירוש הדבר שכדי להיות "פטורה" מלעבוד על מנת לממן את ההוצאה הזו באמצעות משיכה של 4% בשנה מחסכונותי, עלי לחסוך סכום הוני גדול פי 300, כלומר:  9,000 ₪ (במונחים מותאמי אינפלציה).

בדומה, כדי לממן ממקורותיכם מנוי כושר בעלות של 100 ₪ לחודש, תצטרכו לחסוך 30,000 ₪.

כדי לממן ממקורותיכם הוצאה של 600 ₪ בחודש על דלק תצטרכו לחסוך 180,000 ₪.

כדי לממן ממקורותיכם הוצאה של 1,000 ₪ בחודש על מסעדות תצטרכו לחסוך 300,000 ₪.

וכן הלאה.

בפשטות: על כל 40,000 ₪ שאתם מבזבזים בשנה (או 3,333 ₪ בחודש), תצטרכו לחסוך מיליון ₪.

כך שכלל ה-300 לא רק מגדיר קו פרשת מים ברורה בין חירות לשיעבוד; הוא נותן מוטיבציה אדירה לחתוך בהוצאות מיותרות שמחייבות חיסכון של סכומים אדירים במונחי עצמאות כלכלית – סכומים שכדי להשיגם צריך למכור שנים רבות תמורת כסף.

ברור מכאן שככל שרמת ההוצאות השוטפת שלכם נמוכה יותר ביחס להכנסה, הסכום שעליכם לחסוך לצורך עצמאות כלכלית קטן יותר, מה שיאפשר לכם לפרוש מוקדם יותר.

תמרורי אזהרה

למרות פשטותו, ואולי בגללה, כלל ה-300 נתון בשנים האחרונות לביקורת נוקבת — עד כדי שיש המטילים ספק בעצם היכולת שלו לשמש כבסיס לאסטרטגיית פרישה נאותה.

מקור אחד לספקות הוא טענת האנומליה ההיסטורית. ממצאיו של מחקר טריניטי מבוססים על ניתוח רטרוספקטיבי של תקופות בנות 30 שנה בשוק ההון האמריקני. למרות שטווח הדגימה לכאורה רחב מאוד, בפועל הוא מוגבל למדינה המשגשגת ביותר בתולדות האנושות, בתקופה המשגשגת ביותר בתולדות האנושות.

במובן זה, יש הטוענים שארה"ב במאה ה-20 היא אנומליה היסטורית. הם מצביעים על כך שהחלת ניתוח זהה על מדינות אחרות תביאה למסקנה שמשיכה שנתית סטאטית של 4% תסתיים בקטסטרופה (ביפן, לדוגמה, שיעור המשיכה הבטוח ההיסטורי היה 0.7% (!)). למה שמשקיעים ישראלים ששואפים לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, למשל, יבססו החלטות הרות גורל על חוויות היפותטיות של פורשים אמריקנים?

היבט אחר של ביקורת טוען כי לכלל ה-4% אין עוד תוקף בעידן המתאפיין בסביבת ריבית אפסית. הטענה היא שבסביבת ריבית כזו, תוחלת התשואה מהשקעה בנכסים פיננסים נמוכה מאוד, וזו בהגדרה מחייבת הקטנה של שיעור המשיכה הבטוח. וויד פו (Pfau), אחד החוקרים הבכירים בתחום, סבור שמשיכה של 4% בשנה מתיק ההשקעות פשוט אינה יכולה להיחשב "בטוחה" כשמחירי המניות בשיא של כל הזמנים, ואילו התשואות מאגרות החוב הן בשפל של כל הזמנים.

למרבה הצער, לפי המודלים של פו, ביל ברנשטיין ומבקרים אחרים, "שיעור המשיכה הבטוח" עבור פורשים שמפסיקים לעבוד היום הוא 2% בלבד. במילים אחרות, לשיטתם, יש לחסוך סכום גדול פי 600 מהוצאות המחייה החודשיות שלכם כדי להגיע לעצמאות כלכלית – כל סכום נמוך מזה מגדיל את הסיכון לכישלון קולוסאלי של התכנית.

המשותף לשתי הביקורות הללו הוא שכלל ה-300 נשען על נתוני העבר כדי לגבש אסטרטגיית פרישה בעתיד. במובן זה, משיכה קשיחה, סטאטית ופשטנית של  4% מדי שנה תיחשב ל"אסטרטגיה בטוחה" רק ככל שהעתיד יהיה דומה לעבר. אם התשואות בעתיד תהיינה נמוכות משמעותית, או אם האינפלציה בעתיד תהיה גבוהה משמעותית, הרי שכלל ה-300 עלול להיות אופטימי מדי כאסטרטגיית פרישה.

למה אני עדיין מאמינה בכלל ה-300

 ועם כל זה, הייתי נזהרת מאד מדחייה גורפת של כלל ה-300 כפיקציה שחלף זמנה.

אני מאמינה שלכלל הזה יש ערך פונקציונלי ובעיקר מנטאלי עבור אנשים שחותרים לצאת ממרוץ העכברים, ובפרט במציאות הישראלית. יש לכך שלוש סיבות עקרוניות:

1. כלל ה-300 הרבה יותר בטוח מכפי שנדמה

הפואנטה של מחקר טריניטי לא הייתה להראות ששיעור המשיכה הבטוח הוא 4%. הפואנטה הייתה להראות ששיעורי משיכה גבוהים בהרבה (כמו 8%+ ומעלה), שאפיינו את החשיבה (לפחות בארה"ב) בתחילת שנות התשעים, אינם בטוחים.

 מה שרוב האנשים מחמיצים הוא ששיעור משיכה של 4% משקף את התרחיש ההיסטורי הפסימי ביותר בהתאמה לשוק האמריקני. מחקרים שונים מצביעים על כך שבממוצע, רוב האנשים היו מסיימים את חייהם עם תיק השקעות עצום לו משכו 4% בשנה מהתיק.

כך, למשל, היסטורית, משיכה שנתית של 4% מתיק השקעות שחציו מניות, וחציו אג"ח, הובילה לכך שבתום 30 שנים ערך התיק שילש את עצמו ביותר מ-50% מהמקרים. ככל שהחשיפה למניות בתיק גדולה יותר, כך הסיכוי לכך שההון שלכם רק יצמח (ולא ידלדל עם הזמן) גדל בהתאם.

מחקר טריניטי 2

מה עולה בגורלם של 1000$, בהינתן הרכב תיק השקעות מסוים, שיעור משיכה מסוים, וטווח פרישה מסוים. ניתן לראות כי כשמדובר בתיק 50/50 לטווח של 30 שנה עם משיכה מותאמת אינפלציה של 4% בשנה, הנתון החציוני הוא ש-1,000$ הפכו ל-2,971$. במילים אחרות – במצב עניינים זה, ב-50% מהמקרים תיק ההשקעות שילש את עצמו!

אחזור על הנקודה הזו, משום שהיא חשובה. משיכה מותאמת אינפלציה של 4% מתיק ההשקעות לא רק שלא תרוקן את התיק שלכם, אלא צפויה, בממוצע, להביא להגדלתו לאורך זמן.

לאור הנתונים הללו, אסטרטגיות מבוססות הכנסה שוטפת, כמו השקעה במניות דיבידנדים, נראות מעט תמוהות: הדוגלים בהן מתנגדים עקרונית למשיכה מתיק ההשקעות ומעדיפים להסתמך על תזרים בלבד; אבל התוצאה היא שהם צריכים לעבוד שנים רבות יותר כדי לצבור די נכסים שיאפשרו להם לחיות על בסיס דיבידנדים בלבד – הכל כדי להשיג רמת ביטחון שפשוט איננה הכרחית.

2. מרכיב הסולידיות

מחקר טריניטי (וכלל ה-300) נשען על מספר הנחות מתודולוגיות נוקשות: הפורש מסתמך אך ורק על החסכונות שצבר כדי לממן את מחייתו השוטפת; תוחלת החיים הצפויה שלו לאחר הפרישה היא 30 שנה בלבד; הוא מחזיק ברמת הוצאות קבועה שנה אחר שנה; ולא רוצה או לא מסוגל (בשל הון אנושי נמוך בגיל מבוגר) לייצר הכנסה נוספת שאחרי הפרישה.

במילים אחרות, הכלל מותאם עבור פורשים קלאסיים, מבוגרים  למדי, שנוטים לבצע מיקור חוץ לכל היבט בחייהם הפיננסיים.

אף לא אחת מההנחות הללו תקפה לגבי "סולידים" צעירים, גמישים וסתגלנים, שכוחם עדיין במותניהם.

כך, בשונה מפורשים מסורתיים, לאחר הפרישה, אנחנו יכולים להשתמש בהון האנושי, במיומנויות המחייה ובתחביבים שלנו כדי לייצר הכנסה נוספת, שתצמצם בתורה את התלות בשוק ההון ובהשפעתו על גובה חסכונותינו.

אנחנו יכולים לסגל את ההוצאות שלנו בהתאם לביצועי השוק, ובמקום למשוך כמו רובוטים סכום זהה מהתיק (+אינפלציה) מדי שנה, לצרוך פחות בזמנים קשים ויותר בזמנים טובים.

ואם יקרה הגרוע מכל ותיק ההשקעות יתרוקן בטרם עת – אנחנו עדיין צעירים, מיומנים ואנרגטיים מספיק כדי למצוא עבודה בקלות רבה יותר מפנסיונר בן 60 או 70, אפילו במשרה חלקית (*) — הרי לא צריך להתרוצץ בחיפושים אחר משכורת עתק כשרמת ההוצאות שלך נמוכה ממילא.

(*) כן, אני מבינה שבמונחים "טהרניים", חזרה לעבודה במשרה חלקית עשויה להיחשב ככישלון. במונחים שלי, אפילו משרה חלקית היא הצלחה ביחס לשבוע עבודה של 43 שעות בקיוביקל + 10 שעות בפקקים.

ככל שאדם תלוי יותר בעצמו ובמיומנויותיו, כך הוא זקוק לפחות כסף. ככל שאדם מפיק תועלת רבה יותר מפחות מוצרים שירותים, כך הוא זקוק לפחות כסף. הישענות עצמית והסתפקות במועט הן שוות ערך להקטנת שיעור המשיכה. במקום לבטוח בהון פיננסי עודף, סולידים אמיתיים בוטחים בעצמם.

מכאן שכאשר כלל ה-300 מצוי בידיו של אדם בעל כושר מחייה גבוה, שיעורי ההצלחה מטפסים ל-100%. הביטחון העודף לא נובע מחיסכון של קונטיינרים של שקלים – אלא מהיכולת להתגמש מבחינה פיננסית.

אחד הממצאים הקריטיים והחשובים ביותר שעלו ממחקרי הפרישה בשנים האחרונות הוא שביצועי התיק ב-10 השנים הראשונות לאחר הפרישה מסבירים למעלה מ-80% מהשונות בהצלחת האסטרטגיה. בפשטות – אם העשור הראשון לפרישה עובר חלק, מבלי שהשוק מתרסק ו/או האינפלציה מתפרצת, יש סיכוי גבוה מאד שהתיק יטפס לאזור של "גדול-מכדי-להתרסק", שממשמעותו שתסיימו את חייכם עם עודפים נאים. להבדיל, אם העשור הראשון לא מזהיר וחלק גדול מהתיק מתרוקן עקב מפולת בשוק, הפורש עלול למצוא עצמו בצרות.

ובנקודה הקריטית הזו, נדמה לי שהסולידיות מתגלה במלוא עוצמתה.

נכון — ביצועי השוק ו/או שיעור האינפלציה אינם בשליטתנו – אבל היכולת לווסת הוצאות או לייצר הכנסה נוספת מתחביב באופן שמקטין את התלות בשוק, בהחלט קיימת כשמדובר בפורשים צעירים.

אדם שניחן בתושייה, בסבלנות ובסתגלנות הנדרשים כדי לפרוש 30 שנה לפני הזמן – יכול בהחלט להתמודד עם קטסטרופות פיננסיות שמזמן לו השוק.  בלתי סביר שאדם כזה יפרוש ולעולם לא ינחת עוד שקל נוסף בחשבונו. בלתי סביר שאדם כזה יהפוך מחסכן זהיר וקפדן (בשלב הצבירה) לבזבזן חסר מעצורים בשלב הפרישה, שחייב לדבוק כמו תוכי בשיעור משיכה של 4% בשנה.

התוצאה היא שגם אחרי שהוא עוזב את עולם הקריירה, הסולידי ממשיך לחסוך ולהשקיע. החיסכון השוטף הזה, גם אם הוא נמוך יותר בהשוואה לשנים קודמות, מאפשר לפורש להתמודד עם קטסטרופות אפשריות בפרק הזמן הקריטי עד 10 שנים מיום הפרישה, ולמתן את השפעתן הפיננסית. לכן, הסולידי יכול לוותר על חיסכון אסטרונומי (>300 חודשי מחיה) כדי להלום שיעור משיכה מיקרוסקופי.

קיצורו של דבר —  ככל שהפורש מסוגל להחליף כסף במיומנויות, שיעור המשיכה שלו יכול להיות נמוך יותר, ותיק ההשקעות – בטוח יותר. להבדיל, ככל שאדם נסמך יותר על כסף כאמצעי אולטימטיבי לפתרון בעיות, כך הוא נעשה תלוי יותר בגורלו של תיק ההשקעות – וכל זעזוע עלול לרסק את תכנית הפרישה שלו בטווח הארוך.

 3. מחיר הביטחון

לפי מחקר טרינטי, שיעור משיכה של 4% מנביע 96% הצלחה. נכון – זה לא 100%, והיסטורית, הסיכון לכישלון קולוסאלי קיים.

אבל חשבו לרגע – עד כמה אתם מוכנים להשקיע בביטחון הרמטי? אנחנו נוטלים סיכונים כל הזמן – כשאנו עולים על מטוס, נכנסים לרכב, אוכלים סטייק. יש סיבה שאנחנו לא מתחמשים בקסדות ובאפוד זוהר 24 שעות ביממה. פחד, אי-ודאות וסיכונים הם מאפיינים אינהרנטיים של החיים, ותכנון פרישה בגיל צעיר איננו יוצא דופן בהקשר הזה.

אז כן – אתם יכולים לחתור לחיסכון גדול יותר כדי להלום שיעור משיכה של 3% או אפילו 2% — העיקר כדי להפוך את תיק ההשקעות שלכם ל"חסין אש". הבעיה היא שהשקעה שכזו תחייב אתכם למכור כמעט פי 2 מזמנכם הקצוב למקום העבודה – – וכל זה כדי לרפד עוד יותר את כרית הביטחון שלכם.

האם זה שווה את זה – גם כשיתברר בדיעבד שלא היה כל צורך בביטחון העודף הזה?

בשלב מסוים, העלות השולית של הגדלת שיעור ההצלחה מ-96% ל-99.9% עולה בהרבה על התועלת. גם אם תקריבו עוד עשור או שניים תמורת עוד מיליון או שניים, אין כל ודאות שעולמכם יהפוך ליציב יותר או מאושר יותר.

אין ודאות של 100% בסיפור הזה.  כל אסטרטגיית פרישה חשופה ל-Unknown Unknowns – דברים שאיננו יודעים שאיננו יודעים. ברבורים שחורים עלולים לארוב מעבר לפינה, ולהעמיד אותנו בפני מציאות שהון פיננסי עודף לא יכול להושיע. עוד חצי מיליון בבנק לא יושיעו אתכם מפצצה גרעינית או משפעת קטלנית. במובן הזה, אפילו כלל ה-300 הולך ונתפס כשמרני ביותר.

 אושר הוא יותר מסטיפה צומחת של מזומנים.

בעיני, כלל ה-300 מאפשר לסמן נקודת אל-חזור חשובה על ציר הזמן. אחרי שחסכתם סכום השווה ל-25 שנות מחייה – הישג לא מבוטל לכל הדעות – השאלות משתנות, ונעשות עמוקות וחשובות יותר.

כבר לא שואלים "האם חסכתי מספיק כדי לפרוש", אלא "האם אני רוצה לעבוד עוד X שנים, רק כדי להרגיש בטוחה יותר?"

"האם תכלית חיי היא להרגיש בטוחה"?

"האם כסף נוסף יהפוך אותי למאושרת יותר, או שמא זו רק אשליה"?

"מה הייתי רוצה לעשות בזמן הקצוב שנותר לי על פני כוכב הלכת הזה"?

"עד כמה רחוקה המציאות היומיומית שלי מהחלומות שחלמתי בגיל 16"?

"אילו ערכים ניצבים בראש סולם הערכים שלי? האם אני חיה את חיי בהתאם לאותם ערכים"?

 בנקודה מסוימת, השאלות הללו מזדקקות לשאלה תמציתית אחת אחת: האם אתם רוצים להמשיך לעבוד או לא.

בשורה התחתונה

ברמה המושגית, כלל ה-300 חשוב משום שהוא מאפשר לתרגם את ההימלטות מסגנון חיים הנסוב סביב עבודה-תמורת-כסף לכדי יעד כמותי בר-השגה. הכוח האמיתי של הכלל הוא בכך שהוא מחייב אנשים לחשוב, ולו בקווים כללים, על רמת ההוצאות המינימלית שתסב להם אושר, וממנה לגזור את "המחיר" של חירותם.

במובן זה, כלל ה-300, והמתודולוגיה של משיכה עיתית מתיק ההשקעות, היא דרך טובה למסגר את הבעיה ממעוף הציפור.

אבל הכלל איננו תכנית סדורה לאסטרטגיית משיכה מתיק ההשקעות – במיוחד כשאיננו יודעים דבר על ביצועי השוק, כמה זמן נחיה, ולכמה כסף באמת נידרש בעתיד כדי לקיים רמת חיים ראויה. במילים אחרות, כלל ה-300 איננו, ומעולם לא אמור היה, לשמש כערובה להצלחה – בבחינת "שגר ושכח והכל יהיה בסדר". אין כאן התחייבות חוזית. איש לא חייב לכם דבר.

מדובר, לכל היותר, בכלל מנחה – וזהו גם סוד כוחו האמיתי. זהו יעד מדיד, שהשגתו מדרבנת אתכם לעצב מחדש את סגנון החיים, לשנות הרגלים, לפתח מיומנויות, לחסוך יותר ולהפחית את התלות בהון פיננסי. כך תוכלו להגן על עצמכם בתקופה הרגישה ביותר – 10 השנים הראשונות שלאחר הפרישה – ואם תצלחו אותה, רוב הסיכויים שתסיימו את חייכם עם הרבה יותר כסף ממה שצרכתם בפועל.

להכוונה בסיסית כזו יש ערך משמעותי: כלל ה-300 הוא פשוט להפליא ומצריך אפס מאמץ לצורך יישום והטמעה בחיי היומיום. בהתחשב בכך שלרוב האנשים אין אפילו קצה קצהו של תכנון פיננסי לטווח ארוך, כלל ה-300 יכול להיות עוגן ראשוני מוצלח כדי לשוב ולאחוז במציאות. מניסיוני האנקדוטלי, אנשים צריכים ללמוד מושגים חדשים באופן מדורג, ולא בבת אחת. כלל ה-300 תחילה – גמילה מצרכניזם נקלה אחר-כך.

לסיכום: חתרו לבסס חיסכון נזיל בגובה 300 חודשי מחייה – אבל אל תצפו למשוך 4% באופן עיוור. סגלו לעצמכם מיומנויות מחייה שיאפשרו לכם לחיות על פחות כסף, וצמצמו משיכה מהתיק במיוחד בשנים הראשונות שלאחר הפרישה. שלמו את המס הנמוך ביותר שהחוק מתיר, וצמצמו למינימום עמלות ודמי ניהול. צרו מקור הכנסה צדדי, עדיף פסיבי, שאיננו קורלטיבי לשוק ההון.  אמצו אסטרטגיית איזון הולמת שתאפשר לכם לקנות מניות בזול כשהשוק יורד; ובמקרה הכי גרוע, היו מוכנים לחזור לעבוד אם יש צורך.

חופש כלכלי אמיתי אינו מושג באמצעות המערכת הפיננסית וכלכלת השוק, אלא דרך התנתקות ממנה. כסף הוא אמצעי מצוין להשגת חירות ושליטה על הזמן – אבל באופן פרדוקסלי, ככל שדרוש לנו פחות כסף כדי לקיים את עצמנו, כך אנחנו חופשיים יותר.  הגישה הזו – הדוגלת בהפחתת התלות בכסף כאמצעי לפתרון בעיות – היא גישה מציאותית, מבוססת ואיתנה בהרבה לעניין תכנון פרישה בגיל צעיר המתפרס על אופק פרישה של 50 שנים ומעלה. הרבה יותר מהסתמכות עיוורת על חישובים הסתברותיים ששירתו פורשים אמריקנים בני 65 במאה ה-20.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

125 תגובות

  1. אם אני מסכם נכון
    פורשים צעירים עד גיל 50 יכולים לתכנן לפי כלל ה 300, אבל המבוגרים צריכים לתכנן זהיר יותר , 350/400 אלא אם כן התיק שלהם בכל מקרה קפץ בגודלו כך שגם אם יחתך בחצי יהיה מעל כלל ה 400

    • הפוך.
      פורשים צעירים צפויים לחיות יותר מ-30 שנה לאחר הפרישה וככל שזמן הפרישה מתארך כלל משיכה של 4% מקטין את השרידות שלו (בעיקר בתיק שמשלב אג"חים – בתיק של 100% מניות המצב טיפה יותר טוב אבל גם לא מושלם).

      כמו כן צריך להתחשב במיסוי דיבידנדים במקור שצריך לכלול אותם כחלק מה-"צריכה" שלנו רק שלוקחים לנו אותם לפני שהספקנו ללכת למכולת ולקנות לחם.

      • ככל שאופק ההשקעה מתקצר הסיכון לגבי שרידות התיק גם גדלה,
        אם נניח תוחלת חיים ״ממוצעת״ עד גיל 85
        אדם צעיר שפורש בגיל 30 יש לו 55 שנות השקעה
        פנסיונר שיוצא בגיל 67 יש לו 18 שנות השקעה
        הסולידית מסבירה בעקיפין שרמת הסיכון בתיק מושפעת גם מהשיקולים המורבידים הנ״ל, שזה בעצם לומר ״כלל 100 פחות גיל״
        ולכן אם אדם מושך לפי כלל ה 300 בגיל 30 יתכן מאוד שהתיק שלו יכול להיות 70% מניות , אבל כשיגיע לגיל 67 יאלץ פרקטית להוריד הילוך)

        האם הכלל הוא 300-350-400 זה מאוד אישי, האם זה 100-גיל או 100-שליש*גיל כנל

        • תשים לב שאנחנו לא מדברים על אורך ההשקעה אלא על אורך הפרישה.

          תחת ההנחה שאתה תחיה עד אותו הגיל בין אם תפרוש בגיל 60 ובין אם תפרוש בגיל 30:
          ככל שאורך הפרישה קצר יותר (פורשים בגיל מבוגר יותר) כך הסיכון שהתיק שלך לא ישרוד עד יומך האחרון מתכווץ ולכן אתה יכול להרשות לעצמך למשוך יותר.

          זו הסיבה שמחקר טריניטי שדיבר על 30 שנות פרישה בלבד הגיע לכלל ה-4% בעוד שמחקר ההמשך שלו שהתייחס גם ל-60 שנות פרישה שלל את כלל ה-4% והציג במקומו את כלל ה-3%.

          אם נחזור למחקר ההמשך למחקר טריניטי שבדק את הנתונים ההיסטוריים בין 1926 לבין 2014 אנחנו נראה שמשיכה מתואמת אינפלציה הובילה ל-100% שרידות תחת התנאים הבאים:
          * 6% בשנה למשך 15 שנה עם 50/50 מניות/אג"ח (7% הובילה ל-84% הצלחה)
          * 3% בשנה למשך 40 שנה עם 50/50 מניות/אג"ח (4% הובילה ל-86% הצלחה)

          כלומר אם אתה חושב שנותרו לך 15 שנה לחיות בלבד אז אתה יכול למשוך 6% בשנה עם 100% הצלחה (היסטורית!) כך שבשנה ה-15 עדיין יש לך הון מספק למחיה.
          אם לעומת זאת אתה חושב שנותרות לך 40 שנה לחיות אז משיכה של 4% בלבד (כפי שמוצג במאמר הנוכחי) בעולם ללא מסים יובילו אותך ל-14% סיכוי לגווע ברעב בשנה האחרונה לחייך…

          במלים אחרות: בהנחה של התפלגות סטטיסטית אז אחד מתוך 7 אנשים שינסו למשוך 4% בשנה מתואם אינפלציה (בעולם ללא מיסוי) יגוועו ברעב לפני מותם בגלל שנגמר להם הכסף בדרך.

          לא יודע מה אתך אבל אותי הסיכוי של אחד מ-7 לגווע ברעב טיפה מפחיד…

    • פורשים מבוגרים קרוב לוודאי צברו חסכונות מכובדים בקרנות הפנסיה שלהם, שהקיצבאות מהן עשויות להיכנס לפעולה מגיל 60 ואילך. בנוסף, הם מבוגרים מספיק כדי להסתמך על קצבאות ביטוח לאומי לפני שהלה יתרוקן. שני מקורות ההכנסה הללו לא הובאו בחשבון במחקר טרינטי. התוצאה היא שגם חוסכים מבוגרים יכולים להתבסס על שיעור משיכה של 4%, תוך שהם משקללים את הקצבאות שהם צפויים לקבל בגיל זיקנה. לדוגמה, אם לחוסך המבוגר דרושים 8000 שקל כדי לחיות, אזי בהינתן קיצבת ביטוח לאומי של 2000 ש"ח וקיצבת פנסיה של 4000 ש"ח, החוסך המבוגר יכול להפעיל את כלל ה-300 על היתרה, כלומר, בשביל להשלים את ה-2000 הנותרים ממקרותיו הוא יצטרך לחסוך 600,000 ש"ח.

      • הסולידית , אהה, רק הערה קטנה לגבי "בנוסף, הם מבוגרים מספיק כדי להסתמך על קצבאות ביטוח לאומי לפני שהלה [יתרוקן]"
        אין בעיה אמיתית עם ריקון הביטוח הלאומי.
        בהנחה שהמדינה והביטוח הלאומי זה היינו הך,מה שנכון אצלנו כמובן
        הגרעון בביטוח לאומי שהוא חוב במטבע מקומי די חסר חשיבות ואינו נטל על הדורות הבאים. המדינה כשתרצה פשוט תעביר כמה ביטים מהחשבון שלה בבנק ישראל לחשבון הביטוח הלאומי. מה שחשוב הוא לא העניין החשבונאי אלא אם יהיו במשק את המשאבים האמיתיים לתמוך בכך בעתיד.

        אבל עזבי אותי כשאני אומר את זה אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות.
        כאן אומר בדיוק כך ,paisano שלך לתנועה (בערך) בצעירותו , אלן גרינספאן לפול ריאן הליברטאן (היום יושב ראש בית הנבחרים)
        https://www.youtube.com/watch?v=vDMgGmk4vYA

  2. כמה הערות ודברים שהתעלמת מהם:
    1. מיסוי
    כלל ה-300 מייצג משיכה של 4% מתואם אינפלציה לפני מיסוי כך שאם הפורש הצעיר רוצה לצרוך 1000 שח בחודש לא מספיק לו למשוך 1000 שח בחודש כי הוא צריך לשלם על זה כמעט 25% מס (בטווח הארוך רוב הפורשים שלא משקיעים דרך ברוקר זר שמאפשר מכירה לפי שכבות יגלו שרוב המימוש שלהם הוא רווח ולא הון מקורי).
    ולו בשביל להתחשב במיסוי לבדו כל ה-300 הופך לכלל ה-400 – צריך להכפיל את ההוצאות הצפויות ב-400 בשביל למשוך את הסכום הרצוי מתואם אינפלציה ולאחר מס.

    2. סיכויי הישרדות לפורש הצעיר
    כפי שציינת בעצמך מחקר טריניטי המקורי מניח פרישה לטווח של 30 שנה.
    במחקר ההמשך למחקר טריניטי בדקו פרישה לטווחים ארוכים יותר של 40-60 שנה ושם הראו שאנשים שמשכו 4% משווי התיק שלהם היו חשופים לסיכון גדול יותר של הימחקות תיק ההשקעות שלהם בעודם בחיים.
    באותו מחקר המשך הציגו את כלל ה-3% (שדיברת עליו במאמרים קודמים בעצמך) שהצליח לשמר את תיקי ההשקעות של הפורשים גם בתקופת פרישה של 60 שנה.

    מכיוון שהבלוג נועד לסייע לאנשים לפרוש בגיל צעיר אז זו הנחה סבירה ביותר שאותם פורשים צעירים שנמצאים בשנות ה-30/40 לחייהם צפויים לחיות יותר מ-30 שנה עד להתפגרותם.
    אם נבצע התאמה של כלל ה-300 למחקר ההמשך למחקר טריניטי אז אנחנו מקבלים צורך להכפיל ב-400 שוב.
    אם כאן נאחד את נושא המיסוי עם המחקר החדש אז קיבלנו שאנחנו צריכים להכפיל את ההון הנצרך ב-533.33 בשביל לקבל את מה שאנחנו רוצים מתואם אינפלציה ולאחר מס.
    או במילים אחרות אנחנו צריכים שהסכום הרצוי למחיה יהיה שווה ל-2.25% בלבד משווי התיק בשביל שנוכל למשוך 3% מתואם אינפלציה לאחר מס.

    3. תיק של 100% מניות נמצא יעיל יותר ככל שהטווח ארוך יותר מתיק שמשלב אג"חים
    כפי שרואים בטבלאות שצירפת בעצמך וכמו שהוצג במחקר ההמשך למחקר טריניטי אם המשקיע היה בוחר להשקיע בתיק שמורכב מ-100% מניות ללא "טיבול" אג"חי אז מצבו הכלכלי היה צפוי להיות טוב יותר ככל שטווח הפרישה שלו היה ארוך יותר.
    עקב כך מבחינה כלכלית גרידא אין שום היגיון בפיצול תיק ההשקעות בין מניות לאג"חים (קל וחומר לבין נכסים נוספים כגון מזומן/זהב).
    הבעיה עם תיק של 100% מניות לעומת זאת היא הבעיה הפסיכולוגית של המשקיע עצמו!
    העובדה שתיק שמורכב מ-100% מניות עמיד יותר, מניב יותר וצפוי לשרוד יותר בטווח הארוך מתיקים משולבים לא סותרת את העובדה שאם המשקיע לא מסוגל להתמודד עם התנודתיות שלו בטווח הקצר אז הוא יטרפד את התיק ויברח בעיתוי הלא נכון.
    עקב כך לרוב המחקרים ממליצים למשקיע שבוחר לחקות את המדד בצורה עיוורת ולא טורח להתמודד עם הפסיכולוגיה לפזר את ההשקעה שלו על פני נכסים שונים שהוצגו כפוגעים בתשואה בטווח הארוך אבל ממתנים תנודתיות בטווח הקצר (ובכך מאפשרים למשקיע להמשיך ולהשקיע במהלך משברים).

    4. תשואת דיבידנדים היסטורית של מדד המניות
    מבחינת היסטורית, מדד המניות האמריקאי חילק בממוצע 4.41% דיבידנדים בשנה (עדכני בין 1928 לסוף 2016).
    ממוצע חלוקת דיבידנדים זה אומר שבפועל הפורש הצעיר שמושקע במניות ורוצה למשוך משכורת לפי כלל ה-4% או אפילו כלל ה-3% ימצא את עצמו מושך בעיקר את הדיבידנדים ללא מכירת נכסים.
    פעולה זו כפי שציינתי ב-#1 תוביל למיסוי מלא של 25% על כל ההון שנמשך.
    בעיה נוספת עם מיסוי הדיבידנדים של המדד הרחב במקור אומרת שבפועל את מושכת את כל המס של הדיבידנדים לפני שבכלל צרכת משהו.
    לפי נתונים אלו המשקיע צריך להפנות כ-1.1% בשנה בשביל להתמודד עם המיסוי על הדיבידנדים של המדד הרחב לבדם עוד לפני שהוא קנה לחם במכולת.

    זו תהיה טעות קריטית לחשוב שאם היום אנחנו נמצאים בסביבת ריבית אפסית (שמובילה לסביבת דיבידנדים נמוכים) אז אנחנו נישאר בסביבת ריבית אפסים במהלך ה-40-50 השנים הבאות לפחות (המשקיע עדיין לא פרש וכאשר הוא יפרוש הוא מתבונן על 40 שנות פרישה לפחות כפורש צעיר).

    * חשוב לציין שלא ניתן להשקיע במדד ה-SP500 ו/או בחברות שהוקמו בארצות הברית ללא תשלום מס דיבידנדים כלשהו במקור ולעתים ישנו אפילו תשלום מיסוי כפול אם מדובר בהשקעה דרך קרנות צוברות שצריך למכור בשביל למשוך כספים.

    אם נאחד את הבעיות הנ"ל אז לפי כלל המשיכה של ה-3% אנחנו צריכים להפנות לפי הממוצע ההיסטורי 1.1% לצורך תשלום מס דיבידנדים כך שנשאר לנו רק 1.9% לצריכה שוטפת.
    מכאן אנחנו מקבלים את מכפיל ה-631.58 – עבור כל שקל של צריכה חודשית שוטפת לאחר מס דיבידנדים אנחנו צריכים תיק השקעות בגובה של 631.58 שח – יותר מכפול ה-300 שהוצג במאמר!!!

    5. לגבי הערתך על השקעה במניות דיבידנדים
    אסטרטגיה מבוססת תזרים יציב שגדל בקצב מהיר מהאינפלציה מטפלת בכל הבעיות שתיארתי לעיל (ושאת התעלמת מהן במאמרך).
    כמשקיע במניות שמגדילות את הדיבידנד בכל שנה בעקביות בקצב שגבוה מהאינפלציה אני יודע שברגע שסך הדיבידנדים שאני מקבל מתיק ההשקעות שלי לאחר מס עובר את סך ההוצאות החודשיות שלי אז אני נמצא במצב של עצמאות כלכלית.

    * אני לא משלה את עצמי לגבי מיסוי ומראש יודע שאני אשלם 25% מס על הדיבידנדים בדיוק כמו תיק מדדים כך שתזרים הדיבידנדים לאחר מס הוא בדיוק הסכום שאני יכול לצרוך היום.

    * תיק שכזה מאפשר לי להשקיע בצורה מפוזרת אך ורק במניות דבר שמוביל אותי בתוחלת להיות בסביבת התשואה ההיסטורית של תיק שמורכב מ-100% מניות ללא פגיעה בתשואה בטווח הארוך בשביל טיפול בתנודתיות שאינה משפיעה עלי מבחינה פסיכולוגית כך שמצב תיק ההשקעות שלי צפוי להשתפר ככל שהזמן חולף בצורה משמעותית יותר מתיק משולב כלשהו.

    * סיכויי ההישרדות שלי הם גבוהים מאוד כי גם לאחר פשיטות רגל של כמה חברות בתיק (דבר שהוא בפני עצמו מאוד נדיר) התזרים שאני מקבל מתיק ההשקעות שלי גדל בעקביות בשל ההקפדה להשקיע אך ורק בחברות שמקפידות להגדיל אותו בכל שנה ושנה (ולא פעם להגדיל ואז לא לשנות או להקטין).

    * תשואת הדיבידנדים ההיסטורית מקבלת חשיבות משנה לעומת תשואת הדיבידנדים הנוכחית שלי כך שאני שוב יודע בדיוק כמה אני יכול למשוך מתיק ההשקעות שלי לאחר מס ולאחר התאמה לאינפלציה.

    חשוב מאוד שאנשים יהיו מודעים לכל הבעיות הנ"ל שהתעלמת מהן במאמרך.
    הקורא ההדיוט שאינו חוקר בעצמו ובטעות יסתמך על כלל ה-300 שהצגת בצורה עיוורת יגלה את עצמו רעב ללחם בתוך פרק זמן קצר מהצפוי ומספיק שזה יקרה לקורא אחד ובמקום להועיל לאנשים (דבר שאני מניח שלשמו את כותבת את הבלוג) את עלולה לגלות שפגעת במישהו פגיעה נואשה שהוא לא בהכרח יוכל להתמודד אתה בעתיד.

    • daat99 , אפרופו "חשוב מאוד שאנשים יהיו מודעים לכל הבעיות הנ"ל"…..
      4. תשואת דיבידנדים היסטורית של מדד המניות
      מבחינת היסטורית, מדד המניות האמריקאי חילק בממוצע 4.41% דיבידנדים בשנה (עדכני בין 1928 לסוף 2016).
      ———————————————————————–
      צריך לדעת לא היו כמעט מיסים על דיבדנדים במחצית הראשונה של המאה. מאז שעלו המיסים על הדיוודנדים יש מגמה
      של חברות לקנות את המניות שלהם על חשבון חלוקת הדיוודנד ולכן שיעורו יורד עם הזמן. להציג ממוצע של 4.41% בשנה שכולל נתונים מהעבר זו לא רלוונטי למה שקורה בשישים השנה האחרונות.
      ————————————————————————

      הסולידית , אחלה פסקה ממצה על מחיר הביטחון.
      עוד טיפה לגבי הUnknown Unknowns … וחסינות אש מוחלטת .. ושחלילה מי שהוא מהקוראים לא יפגע…
      יש לציין עם כוכבית ובגילוי נאות
      שעם בוא ריי קורצווייל והסינגולריות ששיעור המשיכה הבטוח על בטוח באמת באמת יורד 2.18% אחוז ומ539.45 חודשי מחיהלמשיכה של 0.1% ו12000 חודשי מחיה.

      • לגבי רכישת מניות עצמית – ראה GE כדוגמה ספציפית לסיבה מדוע זה פוגע במשקיעים ולא תורם להם.

        כמו כן לבוא ולהריץ סימולציות (פורטפוליו ויזואלייזר?) רק משנת 1972 ועד היום ועל סמך זה להחליט על הקצאת נכסים כפי שנעשה ע"י רוב המשקיעים הפסיביים זו טעות קריטית כי כפי שציינת "נתונים מהעבר זו לא רלוונטי למה שקורה בשישים השנה האחרונות".
        או במלים אחרות: "נתונים מתקופה של הורדת ריבית (1972 ועד היום) לא רלוונטיים לתקופה הקרובה שצפויה להציג העלאות ריבית"

        הסיבה שהדיבידנדים ירדו מבחינת תשואה אינה בגלל המיסוי אלא בגלל השינויים בריבית…

        • כפי שעניתי לך לגבי זה :
          "הסיבה שהדיבידנדים ירדו מבחינת תשואה אינה בגלל המיסוי אלא בגלל השינויים בריבית…"
          עוד בפוסט בפברואר וטרם קיבלתי מענה רציני….
          ==================================
          אתה מוזמן להציג נתונים על קשר בין ריבית עולה או יורדת לגובה הדיוודנד. אני לא רואה כזה.
          בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה עד תחילת שנות השישים היתה ריבית נמוכה בארה"ב בערך ברמות של היום ומנגד שיעור הדיוודנד היה גבוה בהרבה מהים ולא רואים קורלציה בין השינויים בריבית לגובה הדיוודנד.

          בשנים האחרונות ניתן לראות שבין 2000 ל2005 הריבית של הפד ירדה מ6%! לאחוז בודד ולא רואים מגמת שינוי בחלוקת הדיוודנד ביחס לחלוקה שלו בשנות ה90. יותר מזה מ 2005 [עלתה] ריבית הפד בחזרה ל 5%! ולא רואים שינוי בחלוקת הדיוודנד לעומת התקופות המקבילות … מלבד אולי 2008 שהיתה כזכור שנת משבר
          והS&P נחתך באחוזים רבים כך שדיוודנד באותו גדול פחות או יותר יהיה אחוז גדול יותר מערך הS&P.

          אני מצרף לינקים לגרפים מהם לקחתי את הנתונים בתגובה הבאה שתאושר.
          ==================================
          אם היית רציני לפחות היית מתעמק ועונה על הטענות ברצינות אבל כפי שציינתי עוד בעמוד הראשון בפוסט של ה195 עמודים שלך ( בזמן שעוד כולם נתנו לטענות שלך לייקים ,כולל הארכי-נמסיס שלך לעתיד מר. טראמפ) אין בשיטה שלך שוב דבר מדעי או אפילו סמי מדעי לפי כלל אוקהם. במקרה הטוב מדובר במיסטיקה ובמקרה הפחות טוב מדובר בקצת חירטוטים . אני אומר "קצת" כי יש בהחלט סבירות שתיק מונחה דיבדנדים יתן תשואה גבוהה ממדד המניות העולמי. הסבירות היא אומנם נמוכה (וגם נעזוב את אלמנט הסיכון שקשה למדוד בצד) אבל אפשרית. השפעת ההפרשים בתשואה ש[אני מעריך] יהיו בין כה נמוכים מהכוח של יכולת החסכון מהמשכורת בתקופת החסכון ואימוץ סגנון חיים.

          • אתה סובל מטעות נפוצה:
            קיום/אי קיום הדיבידנד מותנה במדיניות ארגונית שאולי (ואולי לא) מושפעת ממיסוי.

            תשואת הדיבידנד בפני עצמה מושפעת אך ורק מהיצע וביקוש של השוק הרחב כחלופה לריבית במשק.

            ואם אתה רוצה לראות נתונים אז אתה מוזמן ללמוד את ההיסטוריה…

            כמו כן כשאתה בודק את ההיסטוריה תוודא שאתה מבצע התאמות אינפלציה איפה שצריך.
            האינפלציה בתקופה שהצגת הייתה מאוד תנודתית ונעה בין אינפלציה דו-ספרתית לבין דיפלציה.
            תנרמל את המידע שלך על הריבית לאינפלציה ואז תבדוק התאמות…

          • לא זוכר שעשיתי לו לייק בשום מקום,
            אבל אני זוכר מספיק לא להיכנס לעימותים לא על ״מחקר ההמשך של טריניטי״ ובוודאי לא הטיל ספק בהשקעות דיבידנדים
            וחס וחלילה לא להיכנס להשקעה בבררוקר הזר ״שלו״ לעומת דרכים אחרות לשם השגת אופטימיזציית מס.

            רק הסולידית לא מספיק זהירה כנראה , ברומזה ברבע משפט על בעייתיות בהשקעת דיבינדים 🙂 מה שהקפיץ לו פיוז במקלדת

          • זה לא דעת אלא חרטדעת . אני מקווה שהקורא הנבון מזהה מסך עשן , מלחמת חפירות וטקטיקות התשה מתחמקות כשהוא רואה כאלו.
            המידע של האינפלציה הנומינלית נראה בסה"כ די דומה לאינפלציה הריאלית ולא נראית שום קורלציה לגובה הדיוודנד עם גובה הריבית.
            קורלציה שאכן נראית עם עליית המיסוי על הדיוודנדים (אבל מסכים שקורלציה לא מובילה בהכרח לסיבתיות אלא יכולה לתמוך)

            כמובן שהיית יכול לנסות לתמוך מה שאמרת עם טבלאות אבל כנראה לא מצאת.
            בתגובה הבאה שתאושר אציג טבלאות…
            ובזה אסיים את חלקי בדיון עד להתייחסות רצינית.

            בברכה.

          • מעניין מאוד מה אומרים בפסיכולוגיה על אנשים שתוקפים את האנשים שטוענים טיעונים אחרים…

            אני לא כאן בשביל להיות המורה שלך.
            אתה יכול לחשוב מה שמתחשק לך ואתה יכול למשוך 4% משווי התיק שלך תחת ההנחה שאין מסים ועמלות במציאות.

            אני מאחל לך בלב שלם שאם תנקוט בגישה שכזו אז אתה תהיה בין הבודדים שיש להם הרבה יותר מזל משכל בשביל שלא תרעב ללחם בטרם עת.

          • גיא:

            שאלות אינפורמטיביות בלי קשר לחיליפי הקשות המקלדת האחרות,
            הלינק שהבאת על הדיבידנדים הוא בערכים נומינלים נכון ? ואם שמתי לב חלוקת הדיבידנדים במהלך ירידה (בממוצע, בארה״ב ספ500) ?

            לעומת זאת הריבית לטווח ארוך מזגזגת וכיום במגמת ירידה ולכומנת זאת הריבית לטטוח ביניני נעה סביב 2.5% (שתיהן בערכים ראלים ?)

          • טראמפ , צטערת . רק עכשיו ראיתי תגובתך.
            לא בטוח שהבנתי את כולה אז אנסה לענות בקצרה .
            אם לא ברור אתה מוזמן לשאול עוד למטה כי אין פה מקום
            ————————————————————–
            הדיוודנד הוא אכן בערכים נומינליים.
            בפוסט מפברואר כשהתעמקתי יותר התייחסתי בערך לעשור וחצי עד 2009
            בהם האינפלציה בארהב היתה די קבועה(בסביבות 2%) והראתי שהשינויים בריבית הפד למרות שהיו מאד פלקטואטיבים לא השפיעו על שיעור חלוקת כדיבידנד.
            גם בשנות החמישים וחלק משנות השישים האינפלציה ושיעורי הריבית היו זהים בערך לאילו של היום ואילו שיעור כדיבידנד גבוה בהרבה.
            ——————————————–
            אבל יתכן שאני טועה ויש בכל איזה קורלציה עלומה של חלוקת דיבדנד באס.אנד.פי עם אי אילו שיעור ריבית לטווח בינוני-קצר של איזה בנק מרכזי ברפובליקה של דרום טוגו התחתונה.

            אבל ברצינות , אם יש למישהו איזה טבלה שמראה על קשר קורלטיבי כזה או אחר בין הריבית\נומינלית או ריאלית לאורך השנים לשיעורי חלוקת הדיבדנד אשמח לאכול פה את הכובע , להתנצל בפני דעת (אפילו שלא ניסה להציג נתונים) ולמרוח על עצמי זפת ונוצות קבל עם ועדה.

      • "שעם בוא ריי קורצווייל והסינגולריות ששיעור המשיכה הבטוח על בטוח באמת באמת יורד 2.18% אחוז ומ539.45 חודשי מחיהלמשיכה של 0.1% ו12000 חודשי מחיה."

        תרגום לעברית מדוברת ?

        • גוגל: הסינגולריות מתקרבת מאת ריי קורצווייל

          ציטוט:
          "האנושות ניצבת על סף תקופת תמורות מסעירה ביותר בתולדותיה, תקופה שבה ההוויה האנושית תתעשר ובה בעת תתערער. שכן המין האנושי יתנער מכבלי מורשתו הגנטית ויתנשא לפסגות בל-ישוערו של בינה, רווחה חומרית ואריכות ימים."

          במלים אחרות:
          אתה תחיה לנצח ויהיה לך כל מה שתרצה.

        • גיא
          תודה על התגובה,
          ואם יתברר שטעית אפשר להסתפק בצטערת, בלי הזפת וכד'

    • קראתי כאן כמה תגובות מטעות לגבי המיסוי. כשמגיעים לסכום שמאפשר פרישה מוקדמת אין מצב שכל הסכום יהיה ממוסה ב25% מס הון. הסכום אינו כולל רק רווחי הון אלא גם הרבה קפיטל שבא מהחסכונות.
      לפי כמה תגובות פה ניתן לחשוב שאם למשל 600000 שח מספיקים לפרישה מוקדמת אז בעצם צריך 600000×1.25=750000 שח בגלל המיסוי של 25% . הנחה זאת היתה נכונה אם כל ה600000 שח היו מורכבים מרווחי הון בלבד . אבל במצב נורמלי רק חלק מהסכום הוא רווחי הון ורובו בדרך כלל מורכב מהון עצמי/חיסכון ולכן רק חלק מהסכום יהיה ממוסה.

      בנוסף, חלק מהמגיבים פה מתעלמים מהעובדה שהסולידית מדברת על הון נזיל בלי להכליל פנסיות, קצבאות זקנה, ירושות , גמישות בהוצאות, הכנסות מתחביבים וכו .. אז ככה שיש עוד כריות ביטחון מלבד ההסתמכות על כלל ה 4% או 3% … שלא לדבר על גמישות בהוצאות במידה של קריסה זמנית של שוק ההון . רובנו לא מתכננים על תקציב עצמות יבשות כה מצומצם כמו הסולידית זה כשלעצמו נותן לנו עוד כריות ביטחון מכיוון שיש ממה לצמצם במקרה הצורך.

      במקרה שלנו אין לנו שום תחביב שיכול לייצר הכנסות אז בחרנו בכריות ביטחון פיננסיות וגמישות בהוצאות … ואם הרע מכל יקרה וכל כריות הביטחון הפיננסיות וצמצום ההוצאות לא יספיקו תמיד אפשר לשטוף כלים במסעדה או לנקות בתים זמנית עד יעבור הזעם.

      כלל ה3% או 4% זה רק כלל אצבע שנותן מטרה והכוונה, מעבר לכלל זה זאת אחריות של כל פורש לדאוג לכריות ביטחון נוספות שמתאימות לו.

      • הכל כמובן נכון.
        התשובות הללו כבר ניתנו במענה לאותן הטענות בפוסטים של אחרים של הסולידית ו\או בתגובות אליהם מטעם מגיבים כאלו או אחרים.
        ללא הועיל
        יש פשוט מגיבים שחושבים שהם ישפיעו על מישהו בחזרה המנטרתית על טעונותיהם מבלי להגיב לעניין.

    • אתייחס בתמצית:
      1. לעניין מיסוי – קולמוסין (ומקלדות) רבים נשברו אגב הדיון בחשיבותה של יעילות המס. לא חינם כתבתי כאן כמה פוסטים על חשיבות ניהול "מנוע הצמיחה" של התיק במסגרות הנהנות מפטור ממס (קרנות השתלמות) או למצער דחיית מס (קופות גמל להשקעה). ניהול נכון יביא לכך שלאורך זמן חלק משמעותי מתיק ההשקעות יהיה פטור לחלוטין ממס רווחי הון. ההנחה שכל משיכה מהתיק תהיה כרוכה במס כאמור היא אפוא לא מבוססת. כך או כך, מסכימה עם ההנחה שמס הוא ההוצאה ככל הוצאה ויש להתחשב בה בשלב תכנון הוצאות המחייה וגזירת הסכום הדרוש לפרישה.

      2. אשמח למראי מקום. המחקר העדכני ביותר שאני מכירה הוא זה של מייקל קיצס (Kitces) שהראה שהגדלת טווח הפרישה מ-30 שנה ל-45 שנה מקטינה את שיעור המשיכה הבטוח מ-4.1% ל-3.5%. יתרה מכך – כשטווח הפרישה עולה על 45 שנה, שיעור המשיכה לא קטן מ-3.5% (הסיבה לכך היא שבטווחים כה ארוכים שוק המניות צפוי להניב תשואות גבוהות בהרבה). כלומר, 3.5% זה ה"ריצפה". ולמרות זאת, מהנימוקים שהזכרתי, אני עדיין חושבת שכלל ה-4% ישים לפורשים צעירים: הון אנושי גבוה יותר, יכולת ליטול סיכון פיננסי רב יותר, גמישות רבה יותר וכן הלאה.

      3. אני מסכימה. הפוסט הזה (ולמעשה הבלוג הזה) לא מעלה טיעונים בעד חשיפה מוחלטת למניות. אדרבה.

      5. לא התמודדת עם הביקורת העיקרית שהעלתי נגד האסטרטגיה הזו, והיא משך הזמן הדרוש כדי לבסס את הקרן שתניב את הסכום הדרוש.

      • תוך שכנה שיסקלו אותי באבני מקלדת (לא דווקא את) האם יש לך לינק למחקר של kitches או את שם המאמר כדי להקל על הגיגול,
        תודה

      • הגדרתי תרחיש שבו הקרן נגמרת
        כאשר 4 30 השנים הראשונות הריבית היא 4%
        ב 10 השנים הבאות 3.5 (לפי קיטס)
        וב 20 השנים הבאות 3% (לפי זהירות לאנשים מבוגרים בני 75 שהם פחות גמישים)

        זה אומר שסה״כ יחידות המשכורת שיבטיחו פרישה + חיסול הון יהיו 208+36+55= 299 יחידות משכורת
        האמת קצת ההיוון למטה יהי כנראה בריבית הרבה יותר גבוהה (ריבית התיק, חסם תחתון 4%)

        כך שנראה לי שכלל ה 300 אינו לחלוטין מופרך, עמובן שלהוסיף פקטור למיסוי (פחות מ 25% גם ללא תרגילי מיוחדים) ואולי גם סתם זהירות כללית בטכנון לטווח מאוד-מאוד-מאוד ארוך עם הרבה unknown unknowns
        זה לא רע אבל בתור התחלה 300 זה מספר סביר

        ——–
        לדוברי סינית
        >>> p30=1.04
        >>> p40=1.35
        >>> p60=1.03
        >>> p40=1.035
        >>> (p30**30-1)/(p30-1)/p30**30
        17.292033300664475
        >>> (p30**30-1)/(p30-1)/p30**30*12
        207.5043996079737
        >>> (p40**10-1)/(430-1)/p40**40*12
        0.0029008655218941267
        >>> (p40**10-1)/(p40-1)/p40**40*12
        35.55632311121667
        >>> (p60**20-1)/(p60-1)/p60**60*12
        54.72950030295557

      • 1. חשבונות שמזכים בפטור/דחיית מס עתידיים לרוב מלווים במיסוי מיידי תחת השם "דמי ניהול" כך שזה לא תמיד עוזר כי אפילו תשלום של 0.1% כדמי ניהול בשנה הראשונה פוגע בשווי התיק הסופי הרבה יותר מתשלום של סכום הרבה יותר גבוה בשנה ה-30.

        כמו כן כחלק הממוסה אם אנשים ילכו בדעה הנפוצה בקרב מבקרי הפורום שלא טרחו לדבר עם רואה חשבון אז הם יבצעו מכירה לפי FIFO.
        במלים אחרות אם ניקח משקיע שחוסך 20-30 שנה (בואי ונהיה ריאליים – רוב המשקיעים לא מגיעים לעצמאות כלכלית תוך פחות מעשור כמוך וכמוני) שרכש מניות במחיר התחלתי של 100 שח ליחידה עם קצב גדילה ממוצע של השוק האמריקאי שמייצג 9.53% שנתי יקבל שווי מניה נוכחי של בין 617.53 שח ליחידה ל-1534.59 שח ליחידה.
        מימוש של יחידה בודדת לפי מס רווחי הון בעולם ללא דיבידנדים יוביל את אותו המשקיע לתשלום מס של בין 20.96% לבין 23.37%.
        זהו סכום לא מבוטל של מיסוי.
        וכפי שציינתי עדיין ישנו מיסוי דיבידנדים במקור (או מיסוי כפול אם מדובר בקרנות צוברות) גם על הסכום שאותו המשקיע לא הנזיל שצריך להיכלל בסך ההוצאות.

        5. כפי שאני רואה את הדברים כמי שמיישם את גישת ההתבוננות בדיבידנדים במקום בשווי המניות אני לא רואה שום פער בזמנים שצריך בשביל לצבור הון מספק בין תיק מבוסס מדדים לבין תיק מבוסס מניות דיבידנד כך שממש לא ברור לי למה את חושבת שצריך הון גדול יותר.

  3. א. סעיף 3. נסמך בעיקר על הנחות סוציולוגיות ופסיכולוגיות של דיוקן ה'סולידי' האופטימלי, שבלשון עדינה אומר שאיננו מחוייב המציאות שהוא כפי שאת משרטטת אותו, ישנם אנשים שיפרשו עם 4% משיכה ולא יפתחו יכולות השרדות…
    ב. אני לא בטוח שכל שוק עבודה יסכים לקבל עובד, שאיננו מיומן (ממושמע/עבד נרצע וכד') חזרה לעבודה בגיל 50
    מכאן עיקר ביקורתי, את מציירת דמות חוסך – שבעיקר דומה לפרמטרים האישיותיים שלך ואף על פי שאני נהנה עד מאוד מהפוסטים שלך ואף למדתי ויישמתי חלק ניכר מהם, אני חושב שהניסוחים צריכים להיות 'צנועים' יותר, פחות מוחלטים וכך מאפשרים יותר גמישות לכל קורא לבחון את עצמו האם השתקפותה של הסולידית אכן מתאימה לו.

  4. האופטימית

    התגעגעתי לפוסטים שלך =)

    כלל ה-300 אכן מאוד מפשט את התהליך אבל הוא קצת סותר את כל הקונספט של אנטי שבירות. אם אני משקיעה את כל הכסף בתיק השקעות אחד, מבוזר ככל שיהיה בהכרח יש לי מקור הכנסה אחד.
    חופש כלכלי אמיתי ואנטי שבירות כוללים מספר מקורות הכנסה.

    אפשר לעסוק בייעוץ במשרה חלקית בתחומים שיש תשוקה אליהם ולקבל משכורת
    אפשר לכתוב ספר ולהרוויח ממנו תמלוגים
    אפשר להוציא לאור קורס אינטרנטי שיימכר הרבה לאחר שסיימנו לעבוד עליו
    אפשר לקנות דירה להשקעה כך שהשכירות שנקבל לא קשורה לקריסות בשוק ההון
    אפשר לקנות רישיון לממכר מכונות אוטומטיות שיכניס כסף באופן שוטף
    אפשר ליצר עסק אינטרנטי שיעבוד על אוטומט

    יש אינספור דרכים להרוויח בצורה פסיבית. כלל ה-300 נוח ונחמד לחישוב אבל לא הייתי מסתמכת רק עליו.

    • דב גריפין

      תיק מניות ואג״ח כולל בתוכו לשיפה למאות חברות. זה לא מקור הכנסה אחד – זה מאות מקורות הכנסה.

  5. מעדיף את כלל הביטקוין – קונים ביטקוין וחיים עליו למשך כל החיים

  6. תודה!
    סתם מתוך סקרנות, איפה ניתן לראות את הנתונים של 10% או 7% רווח היסטורי ממוצע בבורסה ?

    ועוד שאלה, לא הבנתי את החישוב שעושים כדי להגיע למספר 300……?

    • 1. תחפש בגוגל את הביטוי:

      Annual Returns on Stock, T.Bonds and T.Bills: 1928 – Current

      התוצאה הראשונה צריכה להוביל אותך לדף עם טבלה גדולה וקישור לקובץ אקסל עם הנתונים הגולמיים.

      2. כלל ה-300 מבוסס על משיכה שנתית של 4% בשנה מתואם אינפלציה (בעולם ללא עמלות/מיסוי).

      אם אתה צריך 1000 שח בחודש אז אתה צריך 12000 שח בשנה (כפול 12).
      בשביל לקבל 12000 שח בשנה לפי 4% אתה מחלק ב-0.04 ומקבל 300,000 שח.

      הכיוון ההפוך:
      יש לך 600,000 שח ואתה רוצה לדעת מה התקציב החודשי שלך (בעולם ללא מיסוי/עמלות):
      מכפילים 600,000 ב-0.04 (4%) ומקבלים 24,000.
      מחלקים 24,000 ב-12 ומקבלים 2,000 שח בחודש.

  7. כמה התגעגעתי לפוסטים שלך.. (ועוד יותר לדיונים שהם מייצרים אחר כך!) ברוכה השבה! 🙂

  8. דב גריפין

    מעבר לבעיות שהמגיבים מעלי רשמו: בעולם עם ריביות נמוכות בו אגרות חוב של 10 שני מניבות כ 2 אחוז לשנה, והצפי להחזרים שנתיים נמוך בהרבה מ 10%, יהיה קשה מאוד להגיע לתשואות ההסטוריות עליהן מבוססת השיטה.

  9. אוהד סקפטי

    סיכום יפה וממצה לשורה של פוסטים שקצת "חפרו" וקצת חזרו על עצמם

  10. כלל ה-360

    הנחות היסוד והניתוח לא מובנים לי.
    אם מדובר על תקופה של 30 שנה, דהיינו 360 חודש, אז עבור כל שקל יש צורך ב-360 שקל (צמודי אינפלציה) ואנחנו מסודרים ל-30 שנה. הצמדה למדד היא הדבר הקל ביותר להשגה בסבירות של 100%.
    לכן לא ברורה לי ההפלגה למכפילי 400 ו-600, אם כאשר גם ללא תשואה כלל אפשר להסתפק ב-360 (אם מדובר על טווח של 30 שנה).

    • אתה מחשב כמה הון אתה צריך שישכב בצד בלי לייצר הכנסה.
      כלל ה-4% (כלל הכפול 300) מניח שאתה משקיע את הכסף בשוק ההון עם חשיפה של לכל הפחות 50% למניות כאשר היתרה היא אג"ח מדינה כך שההון שלך מייצר ערך ולא סתם שוכב שם.

      גם לא כל כך ברור לי איך אתה חושב שאתה יכול לקבל משהו צמוד מדד ל-30 שנה שניתן להנזיל בכל שנה ושנה ללא תנודתיות כלשהי כלפי מטה ושעדיין יישאר לך משהו לשנה ה-31.

      אם אתה חושב על אג"ח צמוד אז אתה:
      1. לא יכול להנזיל אותו בלי לספוג תנודתיות בכל שנה.
      2. אתה בוודאות של 100% תישאר עם 0 ש"ח בחשבון ההשקעות שלך אחרי 30 שנה שזה שקול לקטסטרופה שמתוארת עם סבירות של כ-2% במחקר טריניטי.

      במלים אחרות אתה יוצא קירח מכל הכיוונים בגישה של 100% אג"ח צמוד.

  11. גדעון רוזמן

    המאמר והתגובות שבעקבותיו היו מעניינים מאד, אבל יש כאן, לדעתי, התעלמות מכמה מרכיבים שיכולים לשפר את התמונה העולה במיוחד מהתגובות.
    הנושא הראשון – טווח השנים הנדרש. ברגע שטווח השנים מגיע לתחום גיל הפרישה (67), קיימות אופציות אחרות שניתן להשתמש בהן לקבלת קצבה. במצב כזה, קצבה שמבוססת על כסף "פרטי", תהיה פטורה ממס – קצבה מוכרת (תיקון 190).
    בנוסף, מכשירי הקצבה (קרן פנסיה או פוליסת ביטוח), אמנם "לוקחים" את הכסף של החוסך תמורת קצבה אולם המכפיל שהן משתמשות בו נמוך יותר, והקצבה מובטחת לכל החיים. כלומר ניתן יהיה להמשיך להשקיע כשליש מהכסף ולא למשוך ממנו לצורך מחיה שוטפת ו 2/3 הנוספים ישמשו למחיה. האפשרות הזו פותחת עולם שלם של תכנונים אפשריים.
    הנושא השני – שמירה על התיק הקיים. במקרה כזה – בתום חייו של הפורש היורשים נהנים מכל התיק. זו דרישה קצת חמורה. יכול להיות, ובמרבית המקרים זה כך, שהפורש מעוניין "ליהנות" מהכסף ולא רק להשאיר אותו ליורשים.

  12. אני יכול למשוך כסף לשנה ולהשקיע את השאר באגח צמוד לשנה ולא לסבול שום תנודתיות.

    הניתוח דיבר על כמה צריך כדי להתקיים ל-30 שנה, לא על השנה ה-31 והלאה.

    אם יש לי בצד 3,600,000 ש"ח, אני יכול לבנות על הכנסה ריאלית של 10,000 ש"ח לחודש בלי להזדקק להשקעות.

    מה לא נכון פה ?

    אגב, בקופת גמל משלמת צריך פחות, כך שאם התחלתי את התכנית הנ"ל נניח בגיל 50 ועברתי 10 שנים סופר סולידיות עם אגח צמוד לשנה כל שנה, אני יכול בגיל 60 לשים את היתרה (כ-2.4 מליון שח) בקופת גמל ולהינות מהכנסה של כ-10,000 ש"ח לכל החיים ללא הגבלת זמן.

    • משיכה של הכסף לשנה זה בדיוק מה שמחקר טריניטי מדבר עליו.

      כמה הון אתה חושב שאתה צריך בשביל שבעוד 29 שנה תוכל למשוך הון של שנה מתואם אינפלציה לאז?
      לפי מה הגעת למספר הזה?

      מחקר טריניטי מדבר על הסבירות שתיק ההשקעות שלך יימחק בתוך 30 שנה תחת ההנחה שאדם פורש בשנות ה-60 לחייו וממשיך לחיות 30 שנה לאחר מכן (כלומר עד גיל 90 לערך).

      הסולידית מציגה בבלוג שלה אפשרות של פרישה בשנות ה-30 עד ה-40 לחייו של הפורש הצעיר ובהנחה והוא לא מתכנן להתאבד בגיל 60 אז גם הוא צפוי לחיות עד גיל 90 לערך – כלומר 60 שנות פרישה.

      עקב כך ההון שלו צריך להספיק לו למחיה למשך כ-60 שנה ולא 30 שנה בלבד כך שאם אתה מוחק את התיק בשנה ה-30 הפורש הצעיר שפרש בגיל 30 ימצא את עצמו בגיל 60 ללא עבודה, ללא ניסיון תעסוקתי במשך 30 שנה וללא שקל…

      הדבר היחיד שאותו "פורש צעיר שפרש בגיל 30" יכול לעשות בגיל 60 לפי הגישה שלך הוא לקבץ נדבות…

      זו אינה המטרה שמוצגת בבלוג.

  13. יש מגזר שלם של מועסקים שאמורים לפרוש בתנאים של פנסיה תקציבית. בהנחה שהם "למדו" לצרוך כך שההוצאות שלהם שוות או קטנות מהפנסיה התקציבית שאמורים לקבל, האם לגביהם כל ההתעסקות בכלל 300 או משהו ברוח שלו למען חופש כלכלי היא מיותרת? כי ההבדל היחיד שאני רואה בין שני המסלולים האחד פנסיה תקציבית והשניה תכנון עצמאי ברוח כלל ה 300, זו התלות הפיזית בקיום מדינת ישראל.

    • נכון
      פנסיה תקציבית זה קופון אגח שמשלמת מדינת ישראל, אין מדינה אין קופון

  14. אי אפשר לפרוש בגיל 30 🙂
    ממה תפרוש ? עוד לא עשית כלום…
    אבל אם אתה פורש בגיל 50, אז 3.6 מליון שח יספיקו לך להכנסה של 10,000 שקל לכל החיים בסיכון שואף לאפס.
    זה כל הסיפור.

    • פתחת חזית עם הסולידית ודעת בו-זמנית 🙂

    • בעלת הבית פרשה בשנות ה-30 לחייה ואני באופן אישי הגעתי לעצמאות כלכלית (למרות שלא פרשתי כי אני אוהד את מה שאני עושה) כבר בגיל 35 כך שהטענה הגורפת שלך שלא ניתן לפרוש בגילאי ה-30 נכשלת במבחן המציאות.

      בשביל לפרוש בגילאי ה-30 לפי כלל ה-3% (מחקר ההמשך למחקר טריניטי) בעולם עם מס של 25% אתה צריך 5.3 מיליון שח בשביל למשוך 10 אלף בחודש (לפי נתונים היסטוריים כמובן).

      בהנחה ואתה מתכנן לחיות עד גיל 90 אז אפילו אם אתה מתכנן לפרוש בגיל 50 אתה עדיין צריך למשוך הון מספק ל-40 שנות מחיה.
      כאן אתה יכול לבחור אם אתה מושך לפי כלל ה-4% וסובל מסיכוי של אחד משבע לגווע ברעב לפני גיל 90 או למשוך לפי 3% (שוב 5.3 מיליון שח) ולדעת שבמידה וההיסטוריה תתחרז עם עצמה אז אתה מסודר גם בגיל 90 וגם לאחר מכן.

      זו החלטה אישית שלך רק תחשוב מה תעשה אם תחליט למשוך 4% ושנה לפני שאתה מתפגר נגמר לך ההון…

      • תחשוב על זה באופן קצת יותר מופשט, אתה מושך 4% בשנה אבל מרוויח 5% בשנה , כך שלמעשה ההון האישי גדל.

        • לא מדויק.

          אתה צריך למשוך 4% בשנה הראשונה ומשיכה גדולה יותר מתואמת אינפלציה בכל שנה עוקבת.
          כמו כן אתה צריך להיות מסוגל למשוך את אותם 4% המקוריים מתואמי אינפלציה כלפי מעלה כעבור עשור גם אם אתה מגלה שאתה באמצע משבר כגון 2000 או 2008 ושווי התיק שלך הוא כחצי משוויו בשנה הקודמת.
          כלומר בפועל אם נניח שהאינפלציה העלתה את המשיכה שלך ל-5% מהסכום המקורי אז אתה צריך למשוך סכום שמשתווה לכ-10% מהסכום המקורי לאחר ירידה של 50%.

          הפער בין המשיכה השנתית לגדילה השנתית צריך לפצות על כך ולאפשר לך להמשיך למשוך כספים בצורה בטוחה שנים קדימה.

  15. על כל 1000 ש"ח שאדם מוציא בחודש הוא צריך לחסוך 300,000 ש"ח??
    וגם זה, למעשה, יאפשר לו לחיות במשך 30 שנה ע"פ ספוקלציות על השוק האמריקאי בתקופה לא רעה?
    זה די מאכזב. בישראל צריך מינימום 2000 ש"ח בחודש על מנת להתקיים (למיטב זכרוני בפוסטים קודמים שלך תיארת מחייה מ-2300-2400 ש"ח בחודש, לא כולל רכב). לא ריאלי להתקיים מהסכום הזה. בואי נניח שאנו רוצים להתקיים מ-3000 ש"ח לחודש, לחסוך 900,000 ש"ח בקירוב.
    אם יש בידך האפשרות לחסוך 10,000 ש"ח בחודש, שזה סכום לא ריאלי לחיסכון עבור רוב האנשים, זה ייקח 7.5 שנים. מי שחוסך 5000, שזה גם חיסכון מכובד לחודש, יחסוך 14 שנים.

    את חיה ללא ילדים ולא מעוניינת להרחיב את משפחתך בשלב זה, נכון? וגם לא מעוניינת להחזיק בכלי תחבורה צורך דלק. טיולים לחו"ל נראה שלא נכנסים למכלול שיקולייך (אם כי זכור לי באותו פוסט קודם שהיה לך גיחה קצרה לאוסטריה).
    איך אדם שרוצה להקים משפחה ולהחזיק כלי תחבורה יכול להתקיים מסכום כזה?

    את מדברת הרבה על שחרור מהכבלים, אבל לא ברור איך חיסכון אגרסיבי כזה משחרר אותך. את לא עובדת במשרד, אבל את גם מוותרת על נתחים משמעותיים (עבורי) מהעולם ומהחיים.

    ה"הבטחה" הזו לשחרור 30 שנה לפני הזמן לא נראית ריאלית עבור מי שמעוניין להקים משפחה ולהחזיק רכב ולטייל בעולם מדי פעם (בדגש על הקמת משפחה). מי שיקיים אורך חיים כזה לפי הנתונים שאת מציגה פה יוכל לפרוש במקרה הטוב בין 10 ל-20 שנה (בהערכה גסה) לפני גיל פרישה, שזה נחמד, אבל לא באמת מאפשר לך לא למכור את שנותיך היפות עבור מעסיק כלשהו או לקוחות.

    • אתה מבין שאנשים שעובדים עם שכר מינימום בישראל יגיעו לפנסיה עם 2 מיליון שח לפחות (מסלול 100% אג"ח לפי ריבית היסטורית תוך התעלמות מאג"ח מיועדות שמובילות לתשואת יתר)?
      אם אתה עובד עם שכר גבוה יותר או שאתה בוחר מסלול שהוא לא 100% אג"ח אז הפנסיה שלך יכולה לגדול בצורה משמעותית.

      תוסיף לכך את ההון העצמי שלהם והם לא צריכים לחסוך כל כך הרבה כמו שאתה מתאר.

      אתה יכול להשתמש בכספי הפנסיה בשתי דרכים גם אם אתה פורש מוקדם יותר:
      1. להסתמך על הקצבה מהפנסיה שלך לכשתגיע לגיל 60 ובכך לאפשר לתיק ההשקעות שלך להתכווץ בין גיל הפרישה המוקדם לבין גיל 60 – קרי למשוך יותר כספים בכל שנה.
      2. למשוך את כספי הפנסיה במשיכה מוקדמת תוך תשלום מס ובכך להגדיל את תיק ההשקעות שלך.

      אני מתעלם מהפנסיה שלי כי יש לי כבר הון מספק בשביל לפרוש ובאופן אישי אני חושב שזה מה שאנשים צריכים לעשות גם אם זה אומר שהם צריכים לעבוד 10 שנים נוספות.

      נ.ב.
      אני מוציא יותר מ-3 אלף בחודש כך שזה בהחלט אפשרי…

      • אתה מדבר על הפנסיה בגיל 66, והבלוג הזה מדבר על השתחררות מהצורך למכור את הזמן שלך למעסיק כלשהו הרבה הרבה הרבה יותר מוקדם.

        אני לא מבטל עקב הנתונים את הרעיון של התנהלות כלכלית אחראית, נבונה, יצרנית וחסכנית.
        אבל המספרים מעידים על זה שגם אין טעם להמנע מדברים מסויימים על מנת להגיע לשחרור כלכלי מוקדם, מכיוון שהוא לא באמת יהיה מוקדם.
        מי שלא רוצה להקים משפחה ולהחזיק רכב, כנראה יכול לממש את הדרך שהיא מציעה ולהשתחרר עשרות שנים מוקדם יותר.
        כל השאר כנראה לא יוכלו ממילא, ולכן אני לא רואה טעם להתנזר למשל מרכב בשביל להשתחרר בגיל 60 במקום 66.

        • זו זכותך המלאה לחשוב שהקרב אבוד ולכן להיכנע מראש.
          המציאות הוכיחה פעם אחרי פעם שכל מי שלא ניסה בוודאות לא הצליח ומי שכן – אולי הצליח ואולי לא אבל לפחות היה לו סיכוי…

    • למה 10,000ש"ח זה לא ריאלי?
      קרן השתלמות 1500ש"ח+פנסיה כ 3500ש"ח + חיסכון 5000ש"ח זה מאד ריאלי. שים הכל ב 100 אחוז מניות ושכח מזה.

      ובקשר לגיחות לחו"ל. בניגוד לאדם עובד היא לא חייבות לטוס לחו"ל לשבועיים. היא יכולה לטוס גם לשנה למדינה שבה המחיה זולה בהרבה מישראל וייצא לה שהיא תחסוך באותה השנה. לדוגמה: המזרח הרחוק, הודו, דרום אמריקה, מזרח אירופה וגם חלק ממדינות מערב אירופה זולות מישראל.

      • בקשר לכלי תחבורה…עד שתפרוש החזקה של כלי תחבורה תהיה עניין מוזר. הפיתוח של כלי רכב אוטונומים (ביבשה ובאוויר) יסתיים עד שתפרוש.
        כלי רכב אוטונומים ניתן יהיה להזמין במחירים נמוכים בהרבה ממוניות או מהחזקת רכב פרטי.

    • סתם מישהו

      "מי שחוסך 5000, שזה גם חיסכון מכובד לחודש, יחסוך 14 שנים" – אתה שוכח את התשואה על ההשקעה. אם נניח הוא ישיג תשואה של 6 אחוז בשנה (לא משהו בלתי סביר עם אחוז מאוד גבוה של מניות) – הוא יצטרך לחסוך 5000 שקל בחודש רק לאורך 10 שנים.
      כמו כן, יש ללא מעט אנשים גם קרן השתלמות שמוסיפה עוד 10 אחוז חסכון מהברוטו. כלומר מישהו שמוציא 3000 לחודש, ומרוויח 10 ברוטו, שזה 8 נטו, ויש לו גם קרן השתלמות – יכול לחסוך 5000 מהנטו, ועוד 1000 מהקרן השתלמות. תוך 10 שנים יהיה לו כבר מיליון שקל.
      ואפשר גם להפקיד לקופת גמל שאפשר למשוך ממנה החל מגיל 60, וזה עוד קרוב ל 20 אחוז מהשכר (עוד 2000 לחודש), ככה שאפשר לספור את זה כחלק מהחסכונות. אז בעצם תוך 8 שנים אפשר לפרוש בתנאים הנ"ל.
      ברור שזה לא מדהים, אבל למי שממש חשוב לפרוש מעבודה כמה שיותר מוקדם, אז גם עם השכר הממוצע במשק הוא יכול להיות חופשי באמצע שנות ה 30 לחייו.
      ואם ניקח משהו קצת יותר סטנדרטי – של הוצאות של 8000 לאדם לחודש (סביר גם עבור זוג עם שני ילדים שמוציא 16 אלף לחודש ושני בני הזוג מרוויחים זהה).
      אבל מישהו שמרוויח קצת יותר, נניח 14 אלף לחודש. אז הנטו הוא 10,300, והקרן השתלמות+פנסיה עוד 4200 לחודש. כלומר אפשר לחסוך 6500 לחודש, ועם כלל ה 3 אחוז צריך לחסוך 2.4 מיליון. עם תשואה של 5 אחוז לשנה (קצת יותר שמרני), אפשר להגיע לזה אחרי 19 שנה. אז לפרוש בגיל 45 זה גם לא רע בכלל ביחס ל 67.
      בנוסף, זה לא באמת בינארי. אז גם אם יש למישהו הכנסה פאסיבית של כמה אלפי שקלים בחודש, אולי הוא לא יוכל לפרוש לחלוטין – אבל זה יאפשר לו גמישות רבה על חייו. הוא יוכל לרדת לחצי משרה, לעבור למשרה שהוא יותר אוהב אבל בפחות כסף וכו'. זה לא הכל או כלום מבחינת פרישה.

      • יפה מאוד אמרת לגבי החיסכון שאינו בינרי.
        אפילו שקל אחד שמגיע לחשבון הבנק בכל חודש בלי לדרוש ממך ביצוע פעולה כלשהי משפר את המצב שלך – קל וחומר אם אז יותר משקל בודד.
        גם אם נניח קצב משיכה שנתי של 2% בלבד לאחר מס/אינפלציה/עמלות אתה עדיין מקבל 2 שח בשנה על כל שטר של 100 שח שחסכת.
        תחסוך רק 600 שח וכבר קיבלת את אותו השקל בחודש.

        תחסוך 6000 שח חד פעמי וכבר יש לך 10 שקל בחודש לשארית חייך – מי אמר גלידה אצל גזלן כל חודש ולא קיבל?

        אם אתה חוסך 1000 שח בחודש אז אתה מדבר על 12000 שח בשנה חיסכון שאפילו עם קצב המשיכה הזעום הזה וחיסכון של שנה בודדת אנחנו מדברים כבר על 20 שח בחודש לשארית חייך – מי אמר קו סלולרי כל חודש ולא קיבל?

        אם אתה חוסך 5000 שח בחודש אז בתוך שנה חסכת 60000 שח וגם כאן אפילו עם קצב משיכה הסופר דפנסיבי שהצגתי אתה צפוי לקבל 100 שח בחודש לכל ימי חייך בלי לנקוף אצבע – מי אמר כרטיס זוגי לסרק ב-IMAX ללא מבצע כל חודש ולא קיבל?

  16. יפה מאוד. אני עוקב בהנאה כבר 3 שנים אחרי הפורום ומשתמש בחלק מהכללים והכלים. מה שלא ברור לי הוא למה את לא מוצאת במה את *כן* אוהבת לעבוד. גם אם זה יהיה חלקי. יש כל כך הרבה עבודות כיפיות שיכניסו לך כסף כך שלא תצטרכי לחסוך כל שקל אלא להרוויח 3-5 אלף שקלים בנוסף לחסכון שחסכת ולחיות מעט יותר ברווחה.

    • מוצאת גם מוצאת 🙂 אני כותבת בלוג יחסית פופולארי, שרוב הזמן אני נהנית ממנו. בנוסף, כידוע, חזרתי ללמוד, ולאחרונה אף נוטלת חלק במחקרים שונים, שאף הם מסבים לי הנאה ואף הכנסה נוספת.

  17. יחזקאל

    כל הניתוח של הסולידית מניח שמה שהיה הוא שיהיה.
    אם התפלגות התשואות היתה בחמישים השנים האחרונות סביב ה 6% לשנה אז כך יהיה בעתיד.
    ט–ע–ו–ת !
    אף אחד לא מבטיח את זה.
    המשקיע היפני שהשקיע בבורסא היפנית את חסכונותיו לפני כ 25 שנה נמצא היום במינוס 40%!!!
    בעולם של חובות לאומיים הזויים וריבית אפס לאורך זמן -הקריסה היא וודאית.
    ארהב, יפן, אירופה נמצאות בסחרור חובות שאין להן שום סיכוי להחזיר.
    הריבוי הטבעי במדינות אלו שלילי חזק מה שעוד מחריף את הבעיה.
    ריבית אפס לאורך כ עשר שנים היא דבר שאין לו תקדים בהיסטוריה וגרם לבועת מחירים מטורפת שחייבת להתפוצץ.

    ההסתמכות על העבר לא מבטיחה כלום.

    • היא התייחסה בדיוק לדברים שאמרת במאמר שלה.

      הנחת המוצא היא לא שההיסטוריה תחזור על עצמה אלא שההיסטוריה תתחרז עם עצמה.
      במלים אחרות הנחת המוצא היא שיהיו חברות מייצרות שמצליחות לייצר רווחים גם בעתיד ובכך לספק לך כמשקיע הקטן יכולת למשוך סכום סמלי כלשהו משוק ההון (או מכל השקעה אחרת שאתה בוחר בה).

      אם אתה חושב שהמצב לא אפשרי אז אני באופן אישי מאוד אשמח לדעת איך אתה משקיע את הונך/זמנך בשביל להתקדם לכיוון המטרה של אי-תלות במשכורת של מעסיק כשכיר או בלקוחות כעצמאי.

      הסתמכות על העבר לא מבטיחה כלום – בעיקר לא במקרה האינדיבידואלי – ועדיין אנחנו משתמשים בה בכל דבר בחיי היום-יום שלנו.

      העבר לימד אותנו שאנחנו לא נידרס אם נחצה מעבר חציה באור ירוק – המציאות מראה שישנם אנשים שנדרסו בעודם עוברים מעבר חציה באור ירוק…
      מה המסקנה המתבקשת לדעתך? לא לחצות במעבר חציה כלל (ולחצות באמצע הכביש במקום) או שמא לחצות דווקא באדום?

      העבר לימד אותך שאם תגיע למשרד כל יום עבודה אז בסוף החודש תקבל משכורת כשכיר.
      האם זה נכון לכולם? כולל לאנשים שעבדו בחברות קטנות שפשטו את הרגל במפתיע ללא יכולת לשלם שכר על החודש האחרון?
      מה המסקנה? לעבוד רק בלילה ובסופי שבוע או אולי אפילו לא לעבוד בכלל ולשדוד בנק?

      הרי בלי להסתמך על ההיסטוריה איך אתה תקבל החלטות בחיים…

      • יחזקאל

        אני כבר מזמן הגעתי לחופש כלכלי באמצעות עסקות נדלן, אז תודה, לא אשדוד בנק.
        ללמוד מההסיטוריה-חובה!, להניח שמה שהיה ימשיך להיות-אסור!
        יהיו חברות שיתנו תשואה טובה גם בעתיד, יהיו גם ענפים שלמים שיעלמו.
        אם ניקח את ה S&P לא בטוח שהוא יעלה.
        המסקנה שלי היא שצריך להעמיק יותר ולא ללכת על קרנות שמחכות מדדים.
        ..

        • אני גם חושב שעסקאות נדל"ן יכולות להניב תשואות יתר משוק ההון אבל תחת ההנחה שזה מצריך התמקצעות והרבה מאוד השקעה גם בלימוד וגם בחיפוש העסקאות הטובות ולא כמו מה שרוב האנשים במדינה עושים: "נראה שתי דירות, נקנה את השלישית, נחפש שוכרים ונשכח מהנושא…"

          אני באופן אישי חושב שאדם שלא מוכן להשקיע את הזמן הדרוש בשביל להתמקצע בתחום הנדל"ן יכול להניב תשואות מספקות בשוק ההון (לפחות יותר מאשר בדירה להשכרה בלי להבין מה קורה שם).

          אם אותו אדם לא רוצה להשקיע הרבה זמן גם בלימוד שוק ההון אז השקעה מחקה מדד היא בעיניי השקעה בעלת פוטנציאל טוב לייצר רווח עבור אותו אחד.

          מי שלעומת זאת מוכן לחקור טיפה יותר יכול לגלות דברים אחרים שאולי יתאימו לו יותר ואולי אפילו יגדילו את פוטנציאל התשואות שלו.

        • תגובה מעניינת. אשמח לקרוא את הדעה שלך איך להתעמק ולא לקנות מדדים. לפי איזו שיטה? השיטה ההיסטורית של לקרוא דוחות של חברות ולהשקיע בפינצטה ?
          אתה כותב בפורום גם ?

          • יש לי בלוג בשם דיבידעת שבו אתה יכול לקרוא מה אני באופן אישי עושה ולראות תיק לדוגמה שאני מנהל בכסף אמתי ומציג השקעה של 2000 שח בחודש.

            אם נושא הנדל"ן מתאים לך יותר אז יש בפורום אדם בשם רוני שמומחה בנושא השקעות נדל"ן ואתה יכול ללמוד ממנו המון.

            באופן כללי הפורום כאן לא מעודד הצגת דעות שונות (בלשון המעטה) אז אני לא מגיב שם.

  18. אחלה מאמר אבל המספר צריך להיות נמוך יותר מ300
    נניח שאני פורש בגיל 60 ומת בדיוק בגיל 90 ומשכתי 4% כל שנה,
    עזבתי את העולם עם פאקינג מיליון 200 אלף שקל (לפי חישוב הוצאות של 4K)
    וזה פשוט בזבוז, עדיף למות עם 0 שקל בבנק או טוב מזה-מינוס. או במקרה הגרוע כמה אלפי שקלים
    אבל לעזוב את העולם עם פלוס של מליון שקל ויותר? מיותר

    • רובנו רוצים גם להשאיר משהו לילדים שלנו. קח בחשבון שמיליון מאתיים בעוד 30 שנה שווים הרבה פחות ממליון מאתיים היום

    • לא מדויק.
      אם אתה פורש בגיל 60 ומת בדיוק בגיל 90 אז עדיין יש לך 2% סיכוי שאין לך שקל בחשבון ההשקעות כך שאם אתה תחיה עד גיל 91 "בטעות" אז יש לך 2% סיכוי לגווע ברעב כבר בשנה ה-91…

  19. כלל ה 300 אכן עובד והוא בהחלט בר השגה לחדורי המוטיבציה, אך למען השמרנות לדעתי עדיף לגוון את מקורות ההכנסה הפאסיבית ולהגביל את המשיכה מתיק ההשקעות למקסימום 4% וגם זה בשנים קשות.
    וכמובן אם כבר לפרוש אז כתנאי בסיסי לפחות לשמור על אותה רמת החיים שמלפני הפרישה

  20. ציטוט המילניום:
    ”אושר הוא יותר מסטיפה צומחת של מזומנים.„

    – הסולידית.

    😉

  21. buy bitcoin

    • אם אתה רוצה לקנות ביטקויין אז אתה יכול לקנות עם 1-2% מהתיק אם אתה רוצה. פוטנציאל התשואה מאד גבוהה יחד עם אפשרות להפסיד את כל כספך.

  22. אם אני מבין נכון את הטבלה אז השקעה ב100% מניות נותנת לי סבירות של 98% שהתיק יספיק ל-30 שנה, האין זו אופציה עדיפה אם כך? (מתייחס לכך למרות שזה לא עניינו הראשי של הפוסט).
    נ.ב
    התגעגענו!

    • לא בהכרח – זה תלוי בפסיכולוגיה שלך ובסגנון ההשקעה שלך.

      תחת ההנחה שאתה משקיע מחקה מדד כפי שמוצג בבלוג זה אז היסטורית היית מקבל את התוצאות הטובות ביותר אם היית מפצל את ההשקעה ל-75% מניות ו-25% אג"ח.
      במקום השני היית מקבל תיק של 100% מניות ובמקום השלישי תיק של 50/50.

      * זה כמובן תחת ההנחות שאין מיסוי בעת ביצוע איזונים במהלך חיי החיסכון.

      בכל אופן לפי אותו המחקר משיכה של 3% בשנה בלבד לפני מיסוי שרדה 100% מהזמן בשלושת התיקים עד לתקופה של 60 שנה (התקופה המקסימלית שנבדקה).

      משיכה של 3.25% בשנה לפני מס:
      * שרדה 100% מהזמן בתיק 75/20 בכל התקופות.
      * 100% מהזמן עד 50 שנה ו-99% מהזמן עד 60 שנה בתיק 100% מניות.
      * 100% מהזמן עד 40 שנה, 98% מהזמן עד 50 שנה, 96% מהזמן עד 60 שנה בתיק 50/50.

      סתם בשביל לסבר את האוזן – משיכה של 4% לפני מסים למשך 60 שנה כפי שמוצגת במאמר זה הציגה את הנתונים הבאים:
      * 85% הצלחה לתיק 75/25
      * 89% הצלחה לתיק 100% מניות
      * 65% הצלחה לתיק 50/50

      במלים אחרות:
      אם בכל שנה במהלך הבדיקה היה פורש צעיר אחד שחי 60 שנה מהתיק שלו ומשך 4% בשנה מתואם אינפלציה בעולם ללא מסים ועמלות אז:
      * אחד מתוך שלושה פורשים צעירים שבחרו בתיק של 50% מניות ו-50% אג"ח היו גוועים ברעב במהלך חיי הפרישה שלהם.
      * אחד מתוך שבעה פורשים צעירים שבחרו בתיק של 75% מניות ו-25% אג"ח היו גוועים ברעב במהלך חיי הפרישה שלהם.
      * אחד מתוך שמונה פורשים צעירים שבחרו בתיק של 100% מניות היו גוועים ברעב במהלך חיי הפרישה שלהם.

      ככל שזמן הפרישה מתארך כך תיק של 100% מניות הניב תוצאות טובות יותר אבל הפער בינו לבין תיק 75/25 יחסית זניח כך שעבור משקיע מחקה מדד ככל הנראה עדיף לבחור בתיק משולב אג"ח/מניות ולא בתיק 100% מניות.

  23. את לוקחת כדוגמה תיק של 50% מניות לפורש, קצת אירוני.

    הייתי מצפה ממך להביא נתונים על הארי בראון, שם זה 25% מניות (אם להתייחס למקבילה בטריניטי, וברור שזהב ומזומן אינם זהים לאג"ח, משיכה של 4% זה סיכון של 20% להתרסקות.)

    נראה לי שיש פה עוד נקודה לא הוגנת:
    אם יש לך פלח מזומן בתיק (כמו בהארי בראון), את יכולה למשוך ממנו את קצבת המחיה. בעוד שבתיק של 100% 'השקעה' (למשל חצי מניות חצי אג"ח), את תצטרכי לממש נכסים, מה שאומר לשלם מס. המס בישראל הוא 25%. זה בכלל לא מבוטל. גם דעת העלה את הנקודה הזו.

    שאלה נוספת, נראה שדווקא 75% מניות הן ההשקעה הכי בטוחה אפילו לשלב הפרישה (בתמונה שהבאת, אם המשיכה היא 4%, מגיעים ל100% ביטחון). למה אם כך להעדיף את הארי בראון? אם אנחנו גם ככה הולכים על כלל ה300 שמתאים ל4%, אפשר ללכת על 75% מניות, 25% אג"ח, ואני עם 0% סיכון (לכאורה, לכאורה, לפי נתוני עבר, ט.ל.ח.). אז למה הארי בראון?

    [התרשמתי בעבר שאת כן תמליצי על תיק מניות/אג"ח לשלב הצבירה, ועל הארי בראון לשלב הפרישה. לכאורה למה לא להמשיך?]

    • היא מצטט מחקרים לגבי תיקים פשוטים
      אגח מול מניות
      אין מחקר שבדק את מודל הארי בראון
      וכאן היא מכניסה את ההערכות שלה וההעדפות שלה,
      האם היא צודקת לגבי הארי בראון ?
      לא יודע, זו גישה מאוד שמרנית להשקעות
      מצד שני התנודתיות יחסית נמוכה (על פי העבר) כך שאם המודל נכון סיכויי התאפסות הקרן מאוד נמוכה מה שמתאים לפורש לטווח ארוך (סוג של מרתון)

      • דווקא יש – תפסיק להגיד שכל מה שאתה לא מוצא בגוגל לא קיים…

        • תגיד אין לך חיים שאתה מחפש ריבים ?
          ואולע תלמד מהסולידית שאם מבקשים הפניה למאמר פשוט נותנים אותו או שאומרים אין לי, לא שאני מתכוון לעשות את השגיאה ולבקש ממך רפרנס למרות שברור שאתה רק מחכה לזה

          • אולי תלמד מאנשים נורמטיביים שאם אתה לא מוצא משהו אז זה לא אומר שהוא לא קיים?
            פעם שעברה טענת שאין מחקר המשך למחקר טריניטי שבדק פרישה של 40 שנה.
            בעלת הבית הראתה לך כאן שיש מחקר המשך שבודק 40 שנה בעצמה ואצלי יש PDF של מחקר שבודק גם 60 שנה.

            אבל אתה בשלך – אתה לא מצאת? לא קיים!!!

            ואל תדאג – אני עדיין לא עובד בשבילך אז תשכח מלהגיד לי מה לעשות…

          • *מחקר טריניטי בדק 30 שנה ולא 40 – שגיאת סופר

          • מר דעת – קח כדור ותרגע, לא ביקשתי ממך שום דבר, בניגוד אליך אני לומד ומפנים, אבל שזה לא ימנע לך לנבוח על צללים

        • סתם בשביל ההנאה
          דעת אלי : ״תפסיק להגיד …״
          דעת אלי : ״תשכח מלהגיד לי מה לעשות״

          בינתיים היחיד שמחלק פקודות בללה לנד שבו הוא נפולאון זה אתה,
          ואם היית קצת מתאפס על מה שכתבתי היית מבין שאני ממש לא אומר לך וגם לא מצפה ממך לדבר, אפילו אם זה לקחת דוגמה מהסולידית שחשבתי שאתה אולי מעריך.

          בהצלחה ג׳נרליסימו דעת

        • אם אכן יש מחקר לגבי הארי בראון, מה התוצאות? איפה זה 100% ומתי זה מתחיל לרדת? ומה רמת הביטחון ב4%?

          אגב, אני לא מצליח להבין למה באמת חייב מחקר, זה לא משהו שאקסל יכול לעשות?

          • תשאל את סרבן המצפון והדעת

          • הבעיה עם תיק הארי בראון הוא שאין מידע היסטורי על ההתנהגות שלו מלפני 1972 (ויש חוקרים שטוענים שצריך להתעלם מההתנהגות שלו בין 1972-1975 בגלל שהיה אסור לאמריקאים לסחור בזהב פיזי עד 1975).

            עקב כך תקופת המדגם שמיוצגת במחקר קצרה מאוד ומכילה מעט מאוד דגימות של 30 שנה.

            בשביל להתמודד עם בעיה זו החוקרים נקטו בגישה שונה.
            במחקר טריניטי הגדירו כ-"הצלחה" כל מקרה שבו לפורש נשאר לפחות דולר אחד בתיק ההשקעות לאחר 30 שנות פרישה.
            במחקר הארי בראון לעומת זאת דרשו דרישה חזקה יותר – שווי התיק של הפורש לאחר 10 שנות פרישה חייב להיות יותר גדול במונחים ריאליים משוויו 10 שנים קודם לכן (לאחר משיכות כמובן).

            הדרישה הזו הרבה יותר חזקה מהדרישה של מחקר טריניטי כי היא למעשה מאפשר לתיק ההשקעות של הפורש לשרוד לנצח נצחים (ולא "בדיוק 30 שנה ואם בשנה ה-31 תגווע ברעב זו עדיין הצלחה" כמו שמוצג במחקר טריניטי).

            מצד שני תקופת המחקר היא תקופה מוטה לסביבה של הורדות ריבית כך שאנחנו לא יודעים איך היא תתמודד עם סביבת העלאות ריבית.

            לפי המחקר בכל שנה נמשכו כספים לפי כלל ה-4% מהחלק המזומן ואז בוצע איזון של שאר הנכסים בשביל להחזיר אותם לחלקם הרצוי לפי הגדרת הארי בראון.

            בתקופת הבדיקה היו רק שני מקרים שבהם משיכה של 4% הובילה לשווי תיק נמוך יותר בתיאום אינפלציה והם קרו לפורש שפרש ב-1987 ו-1999.
            חשוב לציין שפורש שפרש ב-1987 (וב-1999 בהתאמה) אכן החזיק תיק קטן יותר במונחים ראליים ב-1997 (וב-2009 בהתאמה) אבל שווי התיק שלו עלה בחזרה די מהר לאחר מכן בשני המקרים כך שבפועל אם אותו פורש היה פורש ליותר מ-10 שנים אז זו עדיין הצלחה גם מבחינת מחקר טריניטי וגם מבחינת מחקר הארי בראון.

            הנתון הכי מרתק בכל המחקר הוא שתיק הארי בראון הצליח בתקופת הבדיקה (שכפי שהחוקר ציין מושפעת בצורה חזקה בשל הורדות הריבית הנפוצות בתקופה זו) גם לייצר לפורש 4% מתואם אינפלציה וגם לגדול בעצמו.

            לפי הגדרת מחקר טריניטי של מה זו הצלחה, תיק הארי בראון הציג 100% הצלחה.

            מה זה אומר לגבי העתיד שבו צפויות להיות תקופות ארוכות יותר של העלאות ריבית מאשר הורדות ריבית?
            זו צריכה להיות דעה אישית שלך…

            נ.ב.
            טראמפ לא מצא את המחקר הזה בגוגל אז כל מה שכתבתי לא קיים כך שאתה יכול להתעלם מזה…

          • יובל-
            עד שתמצא את המחקר (אתה מוזמן לפרסם לינק או שם מחבר או אתר ) יש אתר בשם portfoliocharts.com
            יש שם מחשבוני פרישה לתיקים ואתה יכול להזין את תיק הארי בראון ולראות (לפי נתונים מאז 1970) אי נראים אחוזי המשיכה המינימלי לשרידות/ שימור ההון ההתחלתי כפונקציה של טווח השנים מהפרישה ועד המוות (עד 40 שנה)

  24. יועץ. נוצץ

    כמובן שחישוב זה הוא ללא הכנסות פאסיביות שמשיכה מהם אינה גורעת מהקפיטל.
    כגון משרדים דירות מספרי מונית ועוד .

  25. הקלקלן מביטקוניה

    "כך שכלל ה-300 לא רק מגדיר קו פרשת מים ברורה בין חירות לשיעבוד; הוא נותן מוטיבציה אדירה לחתוך בהוצאות מיותרות שמחייבות חיסכון של סכומים אדירים במונחי עצמאות כלכלית…"
    הוצאות מיותרות..כמו נופש בחו"ל? (למה לנפוש בחו"ל כשאפשר לקחת אופניים ולנסוע ליפו לאכול חומוס), אכילה במסעדה? (למה לאכול במסעדה, אם אפשר לקנות 100 קילו קטניות ב200 ש"ח מה שיספיק לרבעון שלם), מה הנקודה שלי? שאפשר גם וגם, אפשר גם לטוס לחו"ל וגם לאכול במסעדות ועדיין לקיים אורך חיים סולידי. לדוגמא אישתי קונה בגדים מתוך צורך ולא מתוך רצון ללכת לקנון ו"לפרק" כל שבוע אלפיה על בגדים שגם ככה אחרי שנה ילכו לפח, מילת המפתח אני חושב הוא מינון, לא להשתגע על חסכון ולא להיות פזרן, לחיות עם ידיעה שכל חודש צריך לחסוך, בין אם בקרן השתלמות, בין אם השקעה בקרנות נאמנות, העיקר להשקיע ולהגדיל כל הזמן במידת האפשר את החסכון..אם הצרכן האולטימטיבי מייצג 100 בבזבזנות אז הסולידית מייצגת 0 (או במילים אחרות התכלבות..), שכל אחד יבחר לעצמו איפה הוא מציב את עצמו על הסקאלה..

    • מינון/איזון זה לא דבר שקל להשיגץ
      המשנה בבלוג מתייחסת במובלע או שלא לשני צירים – ציר הסבל מעבודה לעומת ציר הצרכונות.
      מי שנמצא ברמת צרכנות נמוכה וסבל גבוהה יקל אליו לפרוש כי אין לו וויתור בעל משמעות, רוב האנשים
      לא נורא סובלים מעבודה אבל בהחלט מוציאים הון ללא שיקול דעת כלכלי (נסיעות לחול, מכוניות,סלולרי,דירות יקרות)

      מי שמצליח להגיע לאיזון יוכל להגדיל את רמת השליטה הפיננסית שלו על חייו, וזה לא אומר להיות אל-הורי,להפסיק לעבוד ולא לבלות מדי פעם, רק במודעות למחיר ולהשלכות של כל בחירה על המטרות ארוכות הטווח.

  26. פורשים מבוגרים יכולים לקבל פתור מלא על מס רווחי הון אם מושכים כקצבה (סעיף 190, קצבה מוכרת), מדובר על אופציית חסכון מגיל 60 ומעלה ובתקרה גבוהה, מקדם ההמרה הוא בסביבות 200 בגיל 65 ופחות בגיל מבוגר יותר,
    הקצבה לכל החיים ולא רק ל 30 שנה.
    כך, שלתוספת של 2000 ש"ח לחודש מספיקים 400,000 ש"ח במקום 600,000 ש"ח.
    החסרון בנ"ל, הקרן לא נשמרת (מה שלא מובטח גם בשיטת ה 300).

    לחוסכים צעירים קיימת האופציה של קופת גמל להשקעה, סכומים של עד 70,000 ש"ח בשנה, ניתן למשוך כקצבה החל מגיל 60 פתור ממס רווחי הון למושכים כקצבה.

  27. נהנית מאוד מהפוסטים שלך. גם מהתוכן (שאפשר להסכים איתו או להסכים שלא להסכים) וגם מההגשה.
    תענוג.
    תודה 🙂

  28. סולידית יקרה,
    יושב פה בקיוביק בחברת ההיי טק ומחכה שעוד יום ייגמר כבר. השעה רק 3:20 בצהריים והזמן בקושי זז. עושה את המינימום בעבודה כדי לשרוד עוד יום. אני נמלה קטנה ומשתדל להיות מתחת לרדאר. בינתיים חוסך 80% מהשכר ומקווה כבר שיגיע הרגע שיהיה מספיק כסף לפרוש. מקווה שבינתיים נדלים, נחשים ושאר חיות בעבודה לא יעקצו אותי. תחזיקי לי אצבעות.

    • נשמע יותר שמנמלה הפכת לחיפושית… 🙂 תחזיק מעמד, חסוך והשקע.

    • יואב , לא יודע\קשה לי להתרשם אם אתה באמת סובל או שאתה אוהב סתם להתלונן (*)
      אולי הספר
      איתן מאירי על התעמרות והתנכלות בעבודה
      יוכל להציע לך פתרונים.

      לפי מאירי, אחד מכל ארבעה עובדים בישראל סובלים מהתעמרות(=נדלים, נחשים ושאר חיות בעבודה) בעבודה, רובם מורידים ראש או עוזבים בשקט.

      (*) שתכלס גם זה בסדר אם כי לא שובה נפש.

  29. הסתמכות על שוק ההון כמקור הכנסה פאסיבית הנו רעיון תיאורתי נפלא……..במציאות זה לא יעבוד.

    ניתן היום לייצר ״עסקים״ באינטרנט בעלות אפסית, סיכון אפסי, והמחיר היחיד שתשלמו הוא לימוד עצמי בחינם שנמצא בכל מקום ברשת.

    אפשר לחיות חיי רווחה שלווים מביתך ובית הקפה הקרוב ללא שום תלות במיקום גאוגרפי, זה אפילו יותר פשוט ממה שחושבים שזה, רק צריך להתחיל לנסות.

  30. החישובים הנ״ל לא רלוונטים לכולם. מה אם לאדם אין שארים ואינו מעוניין להשאיר רכוש אחריו? אם מישהו רוצה לחיות את חייו ולמקסם את הונו, הדבר האידיאלי זה לחיות כמו מלך ולמות עני מרוד (הקונספט של die broke). ישנן קרנות שנקראות anuity או קיצבה שבהן מפקידים סכום מסוים והן משלמות קיצבה על פי חישוב אחוזי שהן מעניקות, למשך כל חיי האדם (ואין גישה לכסף). כלומר הן בעצם משתמשות בקרן על מנת לתת את הקצבה (פלוס ריבית מסוימת)

  31. החל מגיל 60, הכנסות משוק ההון ממוסות כאילו היו מיגיעה אישית. משמעות: אין מיסוי של 25% דווקא וניתן לקחת בחשבון גם נקודות זיכוי. בהנחה של "משיכה" חודשית בגובה של 10,000 ש"ח מהחסכונות, שחציה מקור ההון ורק חציה רווח הוני – לא ישולם לרוב כל מס.

    • ציטוט:
      "שיעור המס ליחיד (נכון לשנת המס 2017)

      סעיף 121(ב)(1) לפקודת מס הכנסה: "על אף האמור בסעיף קטן (א)(1) ובכפוף לאמור בפסקה (2), לגבי הכנסה חייבת בשנת המס מיגיעה אישית ולגבי הכנסה חייבת בשנת המס של יחיד שמלאו לו 60 שנים, יחולו שיעורים אלה:

      (א) על כל שקל חדש מ- 74,640 השקלים החדשים הראשונים – 10%.

      (ב) על כל שקל חדש מ- 74,640 שקלים חדשים עד 107,040 שקלים חדשים – 14%.

      (ג) על כל שקל חדש מ- 107,040 שקלים חדשים עד 171,840 שקלים חדשים – 20%.
      "
      סוף ציטוט

  32. אני בת 34 וחסכתי רבע מיליון. תיק ההשקעות שלי מניב תשואה של 2% לכל היותר. האם כדאי להשקיע בנדל"ן בארץ?

    • שאלתך מזכירה את הבדיחה על כמה עולה לתפור חליפה ליתום..
      לחידוד הענין אציין בענוה שתיק ההשקעה שלי נושא מתחילת 2017 תשואה שיקלית בת 30%
      ולעומת זאת, דירת מגורי לא עלתה ויתכן אף שירדה בערכה מתחילת 2017.
      להשקעה בדירת מגורים שני יתרונות לא מבוטלים והם היכולת למנף את ההשקעה באמצעות משכנתא
      (יתרון שיהפוך לרועץ בשוק יורד, להערכתי בסבירות זניחה) והטבת המס לתשואה משכירות.

  33. המאמר מניח תשואות מאד נמוכות על ההשקעה כיוון שההשקעה מבוססת על תיק מעורב עם אג"ח המנוהל באופן לא יעיל.
    האם נבחנה השקעה בשיטת Dual Momentum Investing המתוארת בהרחבה בספרו של Gary Antonacci ?
    המחבר מראה כיצד ניתן לקבל תשואה גבוהה יותר בכל רזולוציה שנבחנה על-פני 40 שנה, תוך טיפול מזערי בהשקעה (פעם בחודש) ובכל זמן נתון ההון מושקע בנ"ע ערך בודד מה שמקטין משמעותית את עלויות התיק. (הגדלת התשואה השנתית באחוזים ספורים תאפשר גמישות רבה בשימוש ב"כלל 300" המתואר)

    יחד עם זאת, המאמר מאלף ומקיף – תודה לסולידית.

    • המאמר דווקא לא מתייחס ספציפית לתיקים עם אג"חים אלא למחקר טריניטי באופן כללי.
      מחקר טריניטי בדק גם תיק שמורכב מ-100% מניות ללא אג"חים והציג את אותם המספרים.

      כשאתה בודק אסטרטגיות כגון מה שהוצג ע"י אותו המחבר אתה צריך לשכלל בפנים עלויות מיסוי גבוהות מאוד בשל התחלופה הגבוהה של הניירות בתיק.
      אם בכל שנה אתה מוכר את כל התיק ורוכש משהו חלופי אז אתה למעשה בכל שנה מאבד רבע מהתשואה שלך
      ובהתחשב בריבית דריבית אתה בטווח הרחוק תאבד הרבה יותר מרבע מהתשואה שלך.

      כמו כן מחקר טריניטי בדק כמעט 100 שנים של היסטוריה ומחקר ההמשך שלו בדק כמעט 140 שנה של היסטוריה.
      טווח של 40 שנה בלבד בהקשר זה (שברובו מתמקד במה קרה בסביבת ריבית יורדת) אינו טווח משקף.

      • בשיטת אנטונצי קונים נייר אחד בלבד – מדד S&P500. בקיצור רב ולא ממצה, מדי חודש בודקים אם "המומנטום" השתנה, אם כן, מוכרים וקונים מדד אג"ח, אם לא, נשארים אם אותה אחזקה. בדיקה ע"פ שנים מראה ממוצע של 1.3 בשנה – עלויות אפסיות והשקעת זמן מינימלית – כ10דק' מקס. מציע לקרוא את הספר – הניתוח שלו מצויין איכותי ומקיף גם אם לפעמים מייגע.

        • אני מציע לך בחום לבדוק מה עלויות המיסוי שמתלוות לאסטרטגיה שלו ולראות אם הן לא מוחקות לך כל תשואת יתר שהיית יכול להשיג בהיסטוריה ומובילות לתשואת חסר מול קנה והחזק פשוט.

          • באמצעות קרן IRA אין מיסוי על הקיצבה. בגיל הפנסיה ניתן למשוך את כל הסכום תמורת תשלום מס 15% על הרווחים, למעט חלק שיאפשר קיצבה בסך 4500ש"ח לחודש. התקנות עדיין מתוקנות ובעתיד יתאפשר לנהל את הפנסיה באופן עצמאי.
            ניתן גם להוריש את הקרן ללא כל מיסוי.
            חלק נוסף אני מנהל בתיק הפרטי וכיום משלמים 30% מס על הרווחים.
            כמו-כן יש להביא בחשבון את ניכוי המס במקור על דיבידנד מחברות אמריקאיות (ניתן לעקוף זאת אך בשלב זה לא מומלץ)

          • האם אתה משקיע 100% מהתיק ההוליסטי שלך דרך קרן IRA?

            אם התשובה היא לא אז אתה עדיין תשלם מס ניכר אם תממש את האסטרטגיה הזו בחשבון החייב.

            אם אתה בוחר שלא לממש את האסטרטגיה הזו בחשבון החייב אז אתה למעשה אומר שהיא לא אופטימלית ואולי לא כדאי להשתמש בה בכלל?

            סתם נקודות למחשב.

          • יש אפשרות לאזרח ישראל להרוויח בתיק השקעות מבלי לשלם מס?

          • דרך קרן השתלמות IRA ו/או קופת גמל IRA אבל:
            1. זה מוגבל לתקרת הפקדה ולא ניתן להפקיד שם כל סכום שמתחשק לך.
            2. זה כופה עליך תשלום "מס דמי ניהול" שיכול לצאת יותר יקר מהפטור ממס רווחי הון כשבודקים את ההשפעה שלו על סך הנכסים ההוליסטיים שלך (דבר שעד היום אף אחד מקוראי פורום הסולידית לא טרח לעשות…).

    • יש מאות שיטות שכל אחת תופרת 10 פרמטרים אחרים וכולם עובדות מצויין על דגימה אחת של 100 שנה.
      כל אחת זאת השיטה היחידה המוכחת שמנצחת את השוק. קצת מזכיר לי את תחום הדיאטות: הדיאטה הזאת באמת עובדת!
      למה גרי אנטונקי לא נמצא ברשימת הבליונרים של פורבס? הרי יש לו שיטה שנותנת 18% בשנה והוא מספיק זקן כדי לצבור 40-50 שנה של השקעה.

      • וכשנתבונן במראה:
        למה ברשימת הביליונרים של פורבס אין משקיע מחקה מדדים אחד?
        הרי השקעה מחקה מדד קיימת כבר מ-1974 (יותר מ-40 שנה) והיא נותנת כ-10% בשנה.

        דווקא משקיעי הערך שבוחרים מניות פרטניות מככבים בראש רשימת הביליונרים של פורבס כשבראשם וורן באפט משקיע הערך האגדי (שממוקד תזרים בהשקעות שלו – יש הטוענים שהוא דוגמה למשקיע דיבידנדים ברמה הבסיסית ביותר) ואחריו ביל גייטס שאת רוב הונו לא עשה ממיקרוסופט אלא דווקא מהשקעות בשוק ההון.

        לפי נתונים אלו ברמה המופשטת אתה דווקא מחזק את הטענות כנגד השקעה מחקה מדד.

        הבעיה עם התבוננות ברשימה הביליונרים של פורבס היא שאתה בוחר אנשים עם אופי יוצא דופן ופסיכולוגיה יוצאת דופן שהמכנה המשותף לכמעט כולם הוא שהם עושים את מה שהם חושבים שנכון לעשות גם אם כולם אומרים להם שזו טעות.

        עבור המשקיע הממוצע שנסחף עם הזרם ורוכש/מוכר מניות רק בגלל שמועות/כתבות/פרסומות/המלצות הגישה שלהם תהיה לרועץ וזה בדיוק מה שמוביל את אותם המשקיעים הממוצעים לתוצאות חסר משמעותיות מול השקעה מחקה מדד.

        חייבים להתבונן לפסיכולוגיה בעיניים ולהתאים את ההשקעה לפסיכולוגיה של המשקיע עצמו.

        כל אחד צריך להחליט אם הוא "חלק מהעדר" ואז ככל הנראה עדיף לו להיצמד למדד במקום להיסחף עם המלצות קניה/מכירה.
        אם לעומת זאת המשקיע הפרטני מתבונן במראה ורואה שהוא עושה דברים ללא תלות בשמועות/המלצות ואינו הולך אחרי העדר בצורה עיוורת אז כדאי לו מאוד להמשיך ולפזול ימינה ושמאלה ולבדוק כמה וכמה צורות השקעה שונות שאינן מחקות מדד עד שהוא יתקל בצורה שמתאימה לאופיו.

        • לא מסכים. רוב הבליונרים ברשימת פורבס הם בעלי חברות שהצליחו. כולל ביל גייטס. ההון של גייטס היה 60B לפני 4 שנים והיום 90B. כלומר הקרן שלו עושה 10% בשנה. ה-S&P500 עשה בתקופה הזאת 15% בשנה (כולל דיבדנדים). כך שההון שלו גדל פחות מה-S&P (הימור שלי שיש לו קצת אג״ח בכל זאת)
          וורן באפט הוא יוצא מן הכלל כי הוא עשה כמעט פי 2 מה-S&P500 כל שנה כמעט.
          אם ידידנו אנטוניצי עושה תשואה כמעט כמו וורן באפט רק מלעקוב אחרי המומנטום הוא היה אמור ליהיות היום עם הון של יותר מ-100 מליון דולר.
          סתם כדוגמא, נניח השקיע 40 שנה מליון דולר. אמור ליהיות לו היום 750 מיליון דולר (תשואה של השיטה שלו היא 18%).
          אז למה אין לו את זה?
          אני אגיד לך למה לא. כי הוא תפר את השיטה אחרי 40 שנה. אהה, אם היה אפשר לחזור אחורה בזמן…
          איך תפר? יש הרבה פרמטרים: למשל כל כמה זמן מחליפים (שנה, חודש, 6 חודשים?), האם עושים מול אג״ח או גם מול מניות חו״ל? וכו וכו.

          • אתה לא חייב להסכים.
            ביל גייטס הרוויח פחות מ-10 מיליארד ממיקרוסופט ויותר מ-60 מיליארד משוק ההון הרחב יותר.

            הנקודה היא שאין ולו משקיע מחקה מדד, משקיע אלגוריתמי ו/או סוחר טכני אחד ברשימה הזו בשעה שיש בה אנשים שמתנהלים כמו משקיעי ערך.

            הסיכוי שלך לזהות את "השיטה המוצלחת של בעוד 40 שנה" כבר היום שואף ל-0 וגם אם אתה תצליח לזהות אותה הסיכוי שאתה תצליח ליישם אותה עם הון משמעותי שואפת ל-0 בפני עצמה.

            במלים אחרות אם תתעקש להיצמד לשיטות של אחרים ולהשוות את עצמך למדד שרירותי כלשהו אתה ככל הנראה תהיה גם מעליו וגם מתחתיו כתלות בנקודות הבדיקה.

            הבעיה היא שאתה מחייב את עצמך לשלם מיסוי נכבד בדרך בתקווה שתקבל תשואה עודפת משמעותית מעבר לעלויות המיסוי.

            אני לא יודע מה אתך אבל אני לא אופטימי לגבי הסיכויים להשיג את התשואה הזו לאחר עלויות ומיסוי במציאות.

          • עומר, אם יש לך הוכחות שהניתוח של אנטונצי שגוי – תציג אותן ! (בהנחות תאורטיות אפשר לשלול כל דבר)

            DAAT99: להגיע מ- 0 ל-10 מיליארד זו תשואה גבוהה יותר מאשר להגיע מ-10 מיליארד ל-60 מיליארד…

            התובנה שלי: הבעייה הגדולה של משקיעים חובבניים היא ההתמודדות עם השנים המפסידות במיוחד אם הן מגיעות בהתחלה.

          • מי טען שהניתוח שלו שגוי?
            יש לך הוכחות ששימוש בגישה שלו מייצר תשואת יתר לאחר תשלום מס ומעמלות?
            אם כן אז תציג אותן אתה.
            אם לא אז הגישה שלא לא עוזרת…

            זה נכון שלהגיע מ-0 ל-10 זו תשואה גבוהה אבל זו תשואה של "עמל כפיים" (להגיע מ-0 למשכורת חודשית זו תשואה גבוהה יותר – תשואה אינסופית – מאשר להגיע משקל אחד למיליארד – תשואה קטנה מאינסוף)…
            הנקודה היא שהוא הכפיל את ההון שלו פי 6 (אם נתעלם מיותר מ-50 מיליארד שהוא תרם מעבר ל-60 שנשארו לו) ע"י שימוש בשוק ההון בתקופה שאנשים בקושי הכפילו את הכסף שלהם בפי 3…

          • נ.ב.
            מסכים עם התובנה שלך ב-100%

  34. מה עם הסקירה הרבעונית על ביצועי התיק שוקולד מריר ?. מקווה מאוד שתמשיכי

  35. קפבלנקה

    בחייאת דעת. פרשת מהפורום בשביל לחכות לפוסטים של הסולידית ולהגיב באובססיות מחרחרת לכל תגובה?
    אז יאללה תחזור.

    • יש בפורום יותר מדי אנשים שלא יודעים לכבד דעות של אחרים ויורדים לפסים אישיים כשמציגים נתונים שסותרים את דעתם במקום להתייחס לנתונים עצמם.
      כל עוד הנהלת הפורום נותנת להם יד חופשית בניגוד לתקנון הפורום שהכתיבה בעלת הבית אני לא רואה בפורום הזה כפלטפורמה לדיון מתורבת.

      גם כאן מגיבים אותם האנשים אבל כאן לפחות אין "תקנון פורום" שהם מפרים כשהנהלת האתר מתעלמת מהתנהגותם…

  36. קפבלנקה

    בשבילי חבל שעזבת ואשמח אם תחזור להגיב בפורום.
    שבת שלום.

  37. לפעמים הכוח של המודלים הוא בפשטות שלהם. תמיד אפשר ליצר מודל מדוייק יותר אבל שיהיה מסובך לשימוש או הבנה. הרעיון בכלל ה- 4% או בכלל ה- 300 שהוא יכל לעזור לכל אדם לתכנן את עתידו ברמת דיוק מסויימת ולא להשאיר המוח בידי מתכננים פיננסים כאלה ואחרים.
    לאחר שהסכמת להתקרב למים זה הזמן להתחיל לשתות ולנסות ולדייק את המודל בהתאם לצרכים האישים שלך.

השאר תגובה