כושר המחיה מול יוקר המחיה - הסולידית
בית » חיים פשוטים » כושר המחיה מול יוקר המחיה

כושר המחיה מול יוקר המחיה

האסטרטגיה המובילה לפתרון בעיות בעולם המערבי, ובמיוחד בקרב צרכני המעמד הבינוני, היא להשתמש בכסף. כל שאלה מורכבת, ציבורית או פרטית, מרודדת ומפושטת לצורתה האווילית ביותר, בנוסח: "כמה כסף צריך כדי לפתור את הבעיה" או "מנין נשיג את הכסף הדרוש".

מנעד הבעיות שנפתרות באופן הזה הוא לא פחות ממדהים. רעב? קנה לך פיצה. סובלת מכאב ראש? קני כדור. שמן? הירשם לסדנת הרזייה. נסתמה האסלה? שלם לאינסטלטור. יש לך כסף פנוי? קח יועץ השקעות. אנשים עניים משום שהם לא יודעים להתנהל עם כסף? תן להם עוד כסף.

אם הפתרון (הכספי) שהוצע לא פתר את הבעיה, המסקנה הבלתי נמנעת היא שצריך לזרוק עליה עוד כסף. ואם זה עדיין לא עובד — סימן שלא השתמשנו במספיק כסף. זו תמצית הגישה הצרכניסטית לפתרון בעיות, במלוא הליניאריות והחד-מימדיות שלה.

מובן שאם כסף מהווה הדרך האולטימטיבית לפתור בעיות בעולם המודרני, כל שכן כדי לממש את "החיים הטובים", הרי שכולנו צריכים להחזיק בכמויות מפלצתיות של כסף כדי לשרוד.

זה נכון במיוחד כשהשכר נשחק וכשיוקר המחייה מרקיע שחקים. אם ניישם את חוק המינימום של ליביג – שקובע שקצב הצמיחה נקבע לפי המשאב הנדיר ביותר – הרי שכסף הוא ללא צל של ספק "הגורם המגביל" האולטימטיבי. הסיבה שכולנו תקועים במקום, סובלים ונאבקים היא שאין לנו מספיק כסף.

הטענה הזו הייתה יכולה להיות מושלמת אלמלא כמה משוגעים (כמו כותבת שורות אלה) שמוכיחים בעצם הוויתם שאפשר לחיות ברמת חיים גבוהה גם ברמת הוצאות שאינה חורגת בהרבה ממה שמכונה "קו העוני".

איך זה יתכן? מה מבדיל אותם מההמון המיוסר והנאבק? ואם כסף הוא לא הגורם המגביל… אז מה כן?

הטענה שלי היא שהמשאב הנדיר ביותר בקרב צרכני מעמד הביניים הוא לא כסף, אלא כושר מחייה.

כושר המחיה הוא היכולת להשיג את אותה רמת חיים תמורת פחות כסף, או לחלופין: היכולת להנות מרמת חיים גבוהה יותר מאותו סכום כסף.

ניתן לחשוב על כושר המחיה במונחים של מכפיל יעילות. ככל שמכפיל היעילות גבוה יותר, כך ניתן להנות מרמת חיים גבוהה יותר מכל סכום כסף נתון. ככל שהמכפיל נמוך יותר – כלומר, כושר המחיה נמוך יותר – כך אדם זקוק לסכום גבוה יותר כדי לקיים את אותה רמת חיים, מה שחושף אותו ליוקר המחיה ולשאר עוולות מערכתיות.

"כושר המחיה" נחלק למרכיב טכני ומרכיב פסיכולוגי.

המרכיב הטכני כולל מיומנויות יסוד וכישורי חיים בסיסיים, שהישענות עליהם יכולה להוות תחליף שווה-ערך להוצאה כספית: בישול, גינון, תיקונים פשוטים, תפירה, עזרה ראשונה, הגנה עצמית, מיומנויות פיננסיות, תכנות, משא ומתן, מיומנויות למידה (מחקר עצמאי) ועוד.

כישורים אלה  משפרים את היכולת לפתור בעיות באופן עצמאי, מבלי להידרש לפתרונות מן המוכן. כך, במקום לקנות פיצה, אדם מיומן יכול לבשל לעצמו ארוחה; במקום להצטרף לסדנת הרזייה, הוא יכול רץ מסביב לבלוק; במקום לשלם לאינסטלטור, הוא יכול לקחת פומפה; ובמקום לשלם למנהל תיקי השקעות, הוא יכול לבנות לעצמו תיק השקעות פסיבי משלו. כל זה לא טריוויאלי מנקודת מבטו של הצרכניסט נטול המיומנויות, שיעדיף לפנות לסמכות חיצונית כדי שתתקן את הבעיות שלו בתמורה לתשלום.

אם המרכיב הטכני מתייחס לעצם היכולת להשיג מוצרים ושירותים מבלי לשלוף את הפלסטיק ולגהץ אותו, הרי שהמרכיב הפסיכולוגי, והקריטי יותר, מתייחס לעצם ההכרה באפשרות הזו.

כאן לדעתי נמצא המחסום העיקרי שתוקע אנשים במקומם: הם מתקשים לתפוס שכסף הוא לא הנשק היחיד ב"ארסנל פתרון הבעיות" שלהם.  הקושי נובע הן מכוח ההרגל (הרי לדגים קשה לראות את המים שסביבם), והן משום שכולנו מופצצים ללא הרף במסרים שמעודדים בזבזנות. קוצר הראייה נעשה חמור במיוחד בהיעדר  דמיון וחשיבה יצירתית — תכונות שהצרכניזם הממוסד לא מעודד, בלשון המעטה.

אדם עם מכפיל יעילות / כושר מחיה גבוה מאוד זקוק למעט מאוד כסף כדי לחיות ברמת חיים גבוהה. גם אם טכנית הוא חי קרוב מאוד לקו העוני, הוא מסוגל להשתמש במשאבים העומדים לרשותו – כישורי החיים שלו — כדי לפתור בעיות. לעומת זאת, אדם עם מכפיל יעילות נמוך או שלילי יתקשה מאוד להתקיים על אותו הסכום. אדם כזה, אני מתארת לעצמי, יזדקק להון תועפות כדי לשרוד.

את טענה הזו אפשר לייצג באופן מתמטי, באמצעות המשוואה הבאה:

רמת חיים = עלות המחיה * כושר המחיה

כאשר "רמת חיים" מתייחסת לרמת הרווחה הכלכלית במונחים של איכות וכמות הסחורות והשירותים, ואילו "עלות המחייה" היא סכום הכסף הדרוש כדי לקיים רמת חיים נתונה.

עבור הרוב המכריע של אוכלוסיית מעמד הביניים, כושר המחיה (מכפיל היעילות) – עומד על 1.

הצרכנו-קרייריסט הטיפוסי מתמחה בתחום צר כלשהו, הופך את התחום הצר הזה למקור הכנסתו הבלעדי, ומשתמש בכסף מאותו מקור הכנסה כדי לרכוש בשוק פתרונות לבעיות שנוצרות עקב זניחתן ההדרגתית של כל יתר כישורי המחיה.

התוצאה היא שמנקודת מבטו של המעמד הבינוני הצורך והעובד (והצורך), רמת החיים = עלות המחיה.

אם הוא מוציא מכיסו 5,000 ש"ח כל חודש כדי לממן את רמת חייו, ערך התמורה (רמת הרווחה הכלכלית) שהוא יקבל יהיה בדיוק 5,000 ש"ח. מובן שמכיוון שכל שקל "נשרף" על רמת חיים,  שיעור החיסכון שואף לאפס.

(*) מכפיל היעילות עלול אף להיות שלילי (כלומר, קטן מ-1). לדוגמה: אדם שמבזבז את כספו על הגרלות לוטו, ג'אנק פוד, וריבית על אשראי צרכני, מייקר את עלות המחיה שלא לצורך, וכך פוגע במישרין ברווחה הכלכלית שלו. לדוגמה: אדם שעלות המחייה שלו היא 5,000 ש"ח,עם מכפיל יעילות של, נניח, 0.7, יהנה מרמת חיים של 5,000 ש"ח*0.7= 3,500 ש"ח בלבד. כלומר, הוא מקבל תמורה נמוכה מכל שקל שהוא מוציא. במצב כזה, עצמאות כלכלית אינה אפשרית.

אחת התוצאות העגומות של המצב הזה היא שבירות: תלותם של הצרכניסטים בכסף משמעותה שרמת חייהם תלויה לחלוטין בנסיבות חיצוניות, שלרוב אינן בשליטתם. כשההכנסה שלהם נפגעת, או כשיוקר המחיה משתולל, רמת החיים שלהם יורדת בהתאמה. לשון אחר: בהיעדר כושר מחיה, קיים ייחס הפוך בין רמת החיים של הצרכניסט חסר המיומנויות לבין יוקר המחיה.

היבט מצער נוסף של התופעה הזו הוא שהצרכניסט הטיפוסי יוצא מנקודת הנחה שכ-ו-ל-ם חיים לפי אותה משוואה. ללא כושר מחיה, הפתרון היחיד שהצרכניסט רואה כדי להעלאת רמת חייו הוא לפעול  יחד עם צרכניסטים נוספים לשינוי מערכתי להוזלת יוקר המחיה. את המחאות החברתיות השונות – מ-2011 ועד מחאות הגז – צריך להבין לאור הטענה הזו.

באופן דומה, כשאותו צרכניסט לא מיומן נתקל בבלוג הזה, ומגלה שאני מוציאה בערך 3,800 שקל בחודש, הוא מסיק מייד שמכיוון שעלות המחייה שלי נמוכה כל כך, הרי שרמת החיים שלי עלובה באותה מידה. מבחינתו, כל הבלוג הזה אינו אלא תגובה קיצונית ביותר ל"יוקר המחיה" – קורבן שהוא עצמו כמובן לא מוכן להקריב.

אני יכולה לנסות להסביר לו שאני חיה כמו מלכה (או אצילה פיאודלית), אבל רבים הסיכויים שהוא פשוט לא יבין. מבחינתו, בחרתי להתפשר על רמת חיי: הרמתי ידיים, הודתי בתבוסה, נכנעתי לטייקונים / לממשלה המרושעת.

מה שהוא מחמיץ זה שלמשוואה הזו יש עוד נעלמים. את כושר המחיה אפשר לשפר. 

 נניח, כדוגמה תאורטית, שאני מוצאת דרך לקנות כל דבר בהנחה של 20%  — למשל, דרך שימוש שיטתי בקופוני הנחה. זאת אומרת שאני משיגה את אותה רמת חיים ב-80% מעלות המחייה. כך, ניתן לומר שמכפיל היעילות שלי כעת הוא 1/0.8=1.25.

אם נניח שעלות המחיה (=מחיר סך כל השירותים והמוצרים שאני צורכת) היא 5,000 ש"ח בחודש, אזי

5,000 ש"ח * 1.25 = 6,250 ש"ח

במילים אחרות, אדם בעל מכפיל יעילות של 1.25 אמנם מוציא מכיסו 5,000 ש"ח כל חודש, אולם ערך התמורה שהוא מקבל מאותו סכום – רמת הרווחה הכלכלית שבה הוא חי  – גבוהה יותר. את ההפרש, 1,250 ש"ח במקרה זה, אותו אדם יכול לחסוך ולהשקיע בדרך לעצמאות כלכלית.

"טיפים וטריקים לחיסכון בכסף" מהסוג שנפוץ במדורי הצרכנות בעיתוני המיינסטרים –  כמו להשתמש בקופונים, לכבות אורות דולקים ומכשירי חשמל שאינם בשימוש, להיצמד לרשימת קניות – כל אלה יכולים להגדיל את את מכפיל היעילות בכמה עשיריות.

בבלוג הזה, לעומת זאת, הגישה היא מערכתית. הרעיון הוא לא להשתמש בטקטיקות שונות כדי לבזבז פחות, אלא לאמץ אסטרטגיה כוללת, שבמרכזה סגנון חיים יעיל, שמקטין את התלות בהוצאות כספיות.

התוצאה היא שמכפיל היעילות שלי עומד היום בהערכה גסה על 3. אני אמנם מוציאה בממוצע בערך 3,800 ש"ח בחודש, אך רמת החיים שהסכום הזה "קונה" לי שווה פי 3, כלומר, 11,400 ש"ח בחודש.

זאת אומרת שאני פותרת באמצעות כסף רק שליש מהבעיות שהחיים מזמנים לי. שני השלישים האחרים נפתרים בדרכים אחרות, שאינן מחייבות הוצאה כספית.  לשם השוואה, הייתי אומרת שהצרכניסט הממוצע פותר 95% מבעיותיו בכסף, ורק 5% בדרך של הישענות עצמית.

כך אני יכולה להנות מרמת חיים דומה לזו של אנשי המעמד הבינוני, בעלות נמוכה בהרבה ממה שהם משלמים. אני יכולה להנות מרמת חיים גבוהה בהרבה מזו של אנשי המעמד הנמוך, בעלות דומה לזו שהם משלמים.

אני עדיין מחפשת אחר הדרך להעביר את המסר הזה למעמדות האחרים מבלי לעורר את זעמם. אחת הבעיות היא שקשה להמחיש כושר מחיה כלפי חוץ. קל לומר שאדם מהיר או חזק ממני פי 3. הרבה יותר קשה להודות  שאדם מקבל החלטות שהן פי 3 יעילות משלי.

השאלה הנשאלת כעת היא מה מכפיל היעילות שלכם?



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

80 תגובות

  1. הרעיון הכללי מובן , הפוסט קצת פחות
    לפי מה את נותנת לעצמך מקדם יעילות 3 ?
    אני עוקב הרבה זמן אחר בלוג זה ואני לא מצליח להבין איך בממוצע את קונה כל שירות או מוצר
    בהנחה של 66% ?
    אני מבין את הקונספת של להסתמך על קישורים אישים , ולקנות את מה שצריך ולא את כל מה שרוצים אבל עדיין אני לא רואה איך מגיעים למכפיל כזה, אלא אם משנים את נקודת ההתיחסות. זה לא שאת קונה ב 66% אחוז פחות ממחיר השוק אלא מסתפקת בהוצאה נמוכה יותר בהשווה מהקרירסטי הממוצע על אותו צורך.

    • "אני לא רואה איך מגיעים למכפיל כזה, אלא אם משנים את נקודת ההתיחסות. זה לא שאת קונה ב 66% אחוז פחות ממחיר השוק אלא מסתפקת בהוצאה נמוכה יותר בהשווה מהקרירסטי הממוצע על אותו צורך."

      בדיוק!

      המאפיין העיקרי של התנהגות צרכניסטית הוא השימוש בכסף. צרכן ממוצע הוא מי שמשלם תמורת סחורות ושירותים.

      בעוד שהצרכניסט ישלם ב-100% מהפעמים, אני אשלם רק ב-33% (על דברים שאין ברירה אלא לשלם תמורתם: מיסים, ביטוח, שירותי דיור, נייר טואלט, …) ב-66% מהמקרים אני אמחזר, אחליף, אסחור, אתקן, או אנסה לפתור את הבעיה בעצמי. שנינו (אני והצרכניסט) נגיע לתוצאה זהה בסופו של דבר – הקיבה תשבע, האסלה תתוקן, הכסף יושקע. כלומר, רמת הרווחה הכללית שלנו תהיה זהה. פשוט הוא ישלם על זה יותר ממני.

      המטרה של הפוסט הזה היא לחדד את הנקודה שחשוב להתמקד במרכיב הלא כספי של ההון, שכולל את מכלול הכישורים והקשרים שלך. ככל שהמרכיב הלא-כספי גדול יותר – כך אתה צריך פחות כסף, וכך אתה יכול להגיע לעצמאות כלכלית מוקדם יותר, בסיכון נמוך יותר, עם "קורבן" נמוך יותר, ועם תלות נמוכה יותר בתשואה על ההשקעה.

      אמל"ק: כסף הוא פתרון אלטרנטיבי אחד עם הרבה מאוד תחליפים אפשריים — שאת כולם למרבה הצער הצרכניסטים שכחו.

      • נייר טואלט? מיליארד הודים משתמשים ביד ימין כדי לנגב, אבל אני מניח שאת טובה מדי בשביל זההההה

      • "אני אמחזר, אחליף, אסחור, אתקן, או אנסה לפתור את הבעיה בעצמי. שנינו (אני והצרכניסט) נגיע לתוצאה זהה בסופו של דבר – הקיבה תשבע, האסלה תתוקן, הכסף יושקע. "

        את לא רואה כאן בעיה? בסופו של דבר את ממירה את הזמן שלך לעבודה שבה את לא טובה ולא עושה את זה באופן יעיל כפי שמישהו שזו עבודו עושה את זה.

        לא עדיף לעבוד במשהו שאת אוהבת ואז במקום לבזבז זמן על לעשות עבודת כפיים, לבזבז על זה כסף?

        הגישה הזאת של לעשות הכל לבד עובדת רק אם את משתכרת שכר מינימום, אבל אם את מרוויחה משכורת סבירה, זה לא חכם במיוחד לא לנצל את היתרון היחסי שלך (עבודה במקצוע שיש לך ושאת נהנית לעשות) ובמקום זה לבזבז זמן על דברים שאת לא טובה בהם.

        סתם דוגמא- בן אדם בן 40 שעובד בהייטק יכול לתקן את המחשב שלו לבד ולא לבזבז כסף על טכנאי, אבל למה שהוא יבזבז זמן על גינון או יבזבז זמן בניסוי וטעיה בשרברבות? יש לו יתרון יחסי מסויים ובו הוא ממיר את הזמן שלו לכסף, ואז הוא יכול להמיר את הכסף הזה לזמן של אנשים אחרים.

        • איש(3718)

          sdggdfgdf

          בתאוריה אתה צודק, בפועל אתה טועה.

          למה טועה?

          קח לדוגמא נושא האינסטלטור עם הפומפה. נניח תזמין אינסטלטור ישר והגון אליך הביתה. רק על הדלק וזמן ההגעה תשלם 200 שקל, לפני תיקון כלשהו (תזכור ש 50% ממחיר הדלק זה מס).
          נניח שצריך לתקן, נניח תשלם לו שעות עבודה (מחיר החלפים זהה גם בבצוע עצמי), הכסף האמיתי שיגיע לאינסטלטור הוא בערך חצי ממה שתיתן לו (צריך לשלם 17% מעמ, 16% בטוח לאומי, 15-30% מס הכנסה).

          רשויות המס מכפילות את המחיר האפקטיבי שאתה משלם. כלומר, כאשר אתה מבצע בעצמך אתה מקבל 50% הנחה מייד. זה בדרך כלל מפצה על חוסר היעילות שלך ויותר.

      • הבעיה, כמו שאת אומרת היא פסיכולוגית, וגם עניין של תפיסה.
        אם האסלה שלך נסתנה, או הברז דולף, את יכולה לקרוא לאינסטלטור ולשלם או לתקן את זה בעצמך ולחסוך את ההוצאה וכך להגיע לאותה תוצאה בפחות כסף.
        אבל יהיו כאלה שיגידו שלתקן בעצמך או לשלם למישהו שיעשה את ה"עבודה המלוכלכת" זה שונה מאוד מנקודת מבט של "איכות חיים".
        בין אם את מסכימה איתו או לא, מבחינת הבן אדם ה"מפונק" ש"יכול להרשות לעצמו", לשלם למישהו שינקה בשבילך זה איכות חיים גבוהה יותר מלנקות בעצמך.
        שוב, עניין של תפיסה.
        אני אישית לא אוהב שאחרים עושים בשבילי ופונה לנותני שירות רק כשאין לי ברירה

      • הפוסט מתעלם מהתכונה החשובה ביותר של הכסף, הכסף מאפשר לשלם לאנשים אחרים בכדי שיבצעו את אותם המטלות שאנו לא מעוניינים לבצע, כך שכסף שווה לאיכות חיים במובן שמי שיש לו איכות חיים גבוהה לא נאלץ לבצע מטלות שאנו מעוניין לבצעם, ואילו זה שאין ברשותו כסף נאלץ לבצע את אותן המטלות עבור עצמו ולפעמים גם בעבור אחרים. וכך היכולת לבצע מטלה מסוימת לדוגמה ניקוי שרותים, אינה שקולה ליכולת לשלם לאחר בכדי שיבצע.

    • אתן לך דוגמא. ללמוד לתקן מוצרי חשמל בבית חוסך לך בין 60 ל90% מהכסף לעומת מיקוד חוץ. תיקון ושיפוץ רהיטים לבד חוסך לך באיזור 40 עד 60% מהמחיר של מיקוד חוץ. תחזוקה עצמית של רכב או אופנוע חוסכת אותו סדר גודל. ואני מדבר על תחזוקה ברמה גבוהה מבלי עיגוליי פינות של מוסכניק ובישראל ותוך שימוש בחלקים מקוריים. נמשיך? קניית מוצרי ניקיון אצל חנויות של סיטונאים הרבה יותר זולה. תתפלא שיש הרבה מקומות שימכרו בקמעונאות. אז תוותר על חווית קניה בקניון. תקנה בחנויותבאיזור תעשייה ובאינטרנט ותראה כמה תחסוך. אותו כנ"ל לגבי גינון ותחזוקת בית.

  2. פשוט מגניב!
    בכוונתי להתחיל להשתמש במכפיל היעילות החדש בשיחות האינסופיות עם הצרכנים הטיפוסיים שמסביבי.
    תודה רבה!

  3. אחלה פוסט דורין! כמי שעדיין במירוץ העכברים ומכוון ליציאה, מה הדרך הטובה להתמודד עם א. המיומנות הנמוכה באותן פעולות בסיסיות שנשכחו ב. המחסור בזמן ובבטחון העצמי הדרוש לבצען. הרי גם לך הייתה תקופה של עבודה וייצור הכנסה פירותית, האם גם אז עשית הכל לבד? אם כן למדי אותי כיצד כי אני ממש לא מצליח. זהו סיימתי להתבכיין.

    • אין הביישן למד (:

      אני רואה שדורין עדיין לא התייחסה, אז נוטלת לעצמי את החירות.

      אני עושה באמשים אלו את התהליך ההפוך,
      מלעשות הכל לבד ללהתפנק על לקרוא לאינסטלטור וכו',
      אבל בתקופתו, ועוד בתקופה הזו, הנה איך אפשר לעשות:

      א.גוגל + יוטיוב!!! כמעט כל דבר אפשר ללמוד איך עושים.
      מצאתי איזה גפן עם עלים נהדרים השנה, אז לראשונה בחיי הכנתי עלי גפן.
      יצא הכי טעים בעולם.
      היות ולא היה לי שום מושג איך מכינים – המתכון מגוגל + איך לגלגל מיוטיוב.

      עוד דוגמא – טוני הכין לאלעד חרב נייר מדהימה –
      אלעד אמר לו להסתכל בגוגל וללמוד איך מכינים לו חרב (:

      ב.המחסור בזמן – זה באמת משאב מוגבל.
      לקום שעה קודם?
      לעשות 20 דקות מדיטציה – חוסך שעה שינה ביום?
      תכנון זמנים יותר מוצלח?
      לי יש רשימת פרויקטים, ומדי פעם, כשאני יודעת שהולך להיות לי חצי יום פנוי,
      אני מראש מתכווננת על איזה פרויקט אני הולכת להוציא לפועל.
      ביום ד', למשל, יש חופש חנוכה לילדים נטולי מועדונית,
      מה שאומר שאלעד ואני בבית כל היום עד הערב,
      אז ב"ה נעשה פסח בחדר שינה שלנו, נסדר את כל הכוורת ואת כל הצעצועים,
      ואולי גם ויש לסלון – יום ג' כנופיה שלמה באה ללביבות.

      ולגבי המחסור בבטחון עצמי – כאמור, אין הביישן למד.
      תפרגן לעצמך את הפדיחות, ואולי גם למתן ציפיות?
      הסיר השני של עלי הגפן יצא הרבה יותר מוצלח מהראשון…

      שיהיה בהצלחה (:

  4. תודה על הרשימה, אבל לא תמיד זה פרקטי. לא לכל אחד יש את המיומנות לעשות כל דבר לבד.
    לדוג': התקלקל לי החלון החשמלי ברכב, אני לא יודע איך מתקנים את זה לבד (וזה נכון למרבית תקלות הרכב) ולכן אני צריך לשלם ממיטב כספי למוסכניק ע"מ שיעשה עבודה זאת בשבילי. אמנם, אני יכול עכשיו לשבת בבית וללמוד במשך חודש את הבסיס של חשמלאות רכב, אבל הזמן שאבזבז על כך לא הוא מאד גדול.

    • אתה יכול להיות עם המוסכניק בזמן שהוא מתקן את זה, לשאול אותו שאלות, וללמוד את זה.
      פעם הבאה כבר לא תצטרך ללכת אליו…
      הדבר נכון פי כמה וכמה על טיפולים שוטפים של הרכב, החלפת פלאגים, החלפת מסננים וכו'

    • פתרון רדיקאלי יותר יהיה לאמץ סגנון חיים שמייתר את הצורך ברכב — פועל יוצא של כושר גופני גבוה ובחירה אסטרטגית של סביבת מגורים/עבודה/פנאי. זה בדיוק השינוי התפיסתי שאני מדברת עליו. התוצאה היא שאתה עדיין מגיע מ-A ו-B, פשוט בלי לשלם על מגרסת המזומנים ממונעת. כך הכסף הוא כבר לא האינפוט העיקרי, אלא הכושר הגופני והאסטרטגיה שלך — שני דברים שכסף לא יכול לקנות.

      דוגמה נוספת מעולם התזונה. אפשר לשלם 500 שקל על ארוחה טובה אחת במסעדת יוקרה. באותם 500 שקל אפשר לקנות קרוב ל-40 ק"ג קטניות ולאחסן אותם במזווה לך כחומרי גלם להכנת ארוחות פשוטות ומזינות שיספיקו לך לכמה חודשים טובים. אפשר גם לקנות מי-יודע-כמה זרעים ולשתול אותם בגינה שלך כדי שיהיה לך מקור מזון שלא תלוי בכסף כאינפוט עיקרי, אלא באור השמש ובאיכות הקרקע.

      מבין לאן אני חותרת? הרעיון הוא לשנות פרדיגמה בכל האמור למקומו של הכסף בסל הפתרונות.

      • אחד שאוהב לאכול

        סבבה, שכחת רק את מרכיב ההנאה בסיפור
        את כל הזמן יוצאת מנקודת מבט שהחיים הם מאבק קיומי
        בשביל לאכול ברור שמסעדת יוקרה זה לא הדבר היעיל ביותר
        את שוכחת שאנשים לרוב לא בוכים על זה שהם רעבים ללחם, אלא על זה שאין להם כסף לפינוקים

  5. את מסבירה בצורה מדעית (ורהוטה כדרכך) מה שכל אחד יודע רק לא מסוגל לנסח במילים.
    בהדגמה פשטנית את כותבת: "רעב? קנה לך פיצה" אבל המציאות מורכבת יותר: כשאני במרכז העיר ותוקף אותי רעב חזק והבית רחוק אז אקנה לי פיצה. כשאני רעב בבית, אכין לי פיצה.
    ככה זה, רוב האנשים מתנהלים להם אי שם בסקאלת גווני האפור.

    • או חושבים מראש על כך שהולך להיות יום ארוך מחוץ לבית,
      ומכינים לעצמם בבוקר סנדויץ מושקע, ואולי גם פרי וכמה ירקות…
      המהדרין גם משאירים באוטו תרמוס (;

    • הרעיון טוב – כשיש לך את הברירה לשנות התנהגותך. בסביבה "צרכניסטית" זו החלטה שלך אם לצרוך
      או לעשות הכל לבד. בסביבה שונה – לא תמיד תהיה לך את האפשרות לשנות התנהגות כשתרצה.
      בדוגמה של יהודה – אם אתה באמצע העיר, ורעב, תקנה פיצה. ואם אינך באמצע העיר או שאין ביכולתך לקנות פיצה?! תלך הביתה מתל אביב לרמת גן? ( כי הרי אינך נוסע במכונית…). תשאר רעב ככל שתוכל?
      ואם אינך גר בתל אביב או בסביבתה?
      לא לכל אחד יש את הלוקסוס של חיים "לבדיים". ישנם לא מעטים שאין להם את אפשרות הבחירה.

  6. הגם שברמה הפרקטית אני מאוד מתחבר לכתוב יש לי בעיה עם הפשטנות וההכללה. הרי יש סיבה לכך שלא כל אחד מטליא את גרביו, מקצר את שערו או פותח סתימה בשירותים והיא השימוש היעיל שניתן לעשות בזמן החלופי.
    לתופר\ת מיומן לוקח 5 דקות להטליא גרב באופן מושלם, לי זה יקח שעה, ועדיין התוצאה תהיה פחות ממושלמת. אם אתן לתופר\ת לבצע את העבודה, ובשעה שתתפנה אעשה משהו מועיל יותר עבורי – אייצר משהו או אגדיל את הכנסתי החומרית או הנפשית – ושכרי (וגם שכרה של החברה כולה) יצא ברווח
    על זה בנויה הכלכלה המודרנית (לא המצאה שלי – למדתי את זה מקריאה עצמית)

    בדיוק מאותה הסיבה את לא קונה ומוכרת את 3797 המניות ב VTI (נניח שהיתה דרך יעילה וזולה לעשות זאת) אלא משלמת למר בוגל עמלה בשביל שיעשה זאת עבורך – יש לך שימוש יותר יעיל בזמן מאשר לבלות כל היום בטלפון עם הברוקר.

    ולכן, לדעתי הפוסט קצת מפספס ברמה העקרונית. שוב בפרקטיקה אני לגמרי איתך

    • מלקולם גלדוול כתב שדרושות 10,000 שעות כדי להפוך למומחה בתחום פלוני. כך שכל שעה שאתה "מבזבז" בטליאת גרב למעשה משפרת את המיומנויות שלך והופכת אותך לעשיר יותר במיומנות. מנגד, כל שקל שאתה מבזבז הופך אותך לעני יותר. הרעיון הוא להשתמש במשאבים הבלתי-מוגבלים (מיומנויות) ולחסוך את המשאבים המוגבלים (כסף). יש כאן גם עניין סובייקטיבי – אני מעדיפה לומר "עשיתי את זה" מ"שילמתי על זה".

      • פששש יפה, האמת שחשבתי בדיוק כמוהו ונתת לי נקודת מבט חדשה לגמרי! שאפו. תודה.

      • אחד שאוהב לאכול

        דוגמא קלאסית בהקשר הזה הוא ניקיון
        נגיד אני עובד הייטק או פרילאנסר כלשהו ומרוויח 200 ש"ח לשעה פלוס מינוס
        אז אני יכול לנקות בעצמי ולהשקיע בזה 4 שעות בשבוע, או לשלם למישהו אחר 200 ש"ח שיעשה את זה ולנצל את הזמן לעבודה. ועדיין יישאר לי 600 שקל עודף. אז עדיין כדאי לי לנקות לבד? לא נראה לי..

        • קוקייה מהיער השחור

          על 200 ש"ח ברוטו תשלם מיסים 50% כך שעל כל שעה נוספת תקבל 100 ש"ח.
          200 ש"ח ברוטו לשכיר של 190 שעות בחודש זה 38,000 ש"ח ברוטו וזה שכר חריג !!!
          אם תנקה לבד – תרכוש מיומנות ותוכל להשתמש בה לאורך עשרות שנים וגם תפעיל את הגוף ותכנס לכושר
          אם תעדיף לשלם 50 ש"ח לשעה פלוס נסיעות + ביטוח לאומי לעוזרת אז אולי זה יתאזן עם ההכנסה העודפת
          אבל ביום בו תפוטר או הלקוחות יסגרו את הארנק ויהדקו את הוצאותיהם תישאר חסר אונים וללא חסכונות.

      • נשים את העניין הסובייקטיבי בצד. זה בדיוק מוכיח את טענתי.
        אם נדרשת למעלה משנה על מנת לפתח מיומנות אשר אני זקוק לה אולי 1/100 מהזמן – אז השימוש היעיל בזמן החלופי יעלה לעין ערוך על למידת המיומנות הספציפית הזאת, יגדיל את רווחי וכן את הכנסתה הנקיה של החברה.

        לשם דוגמא – אחד הפועלים הכי לא יעיל במשק אשר לרוב גם נושא רווחים צנועים ביותר הוא העובד החקלאי, אשר דוקא לו יש את כמות המיומנויות הגדולה ביותר מכייוון שלגדל אוכל מהאדמה זה אחד הדברים הכי מורכבים ומסובכים שיש… הבנת את הסתירה בין רכישת מיומנויות לרווח אישי?

      • למה צריך להשקיע 10,000 שעות? הבחור הזה ביוטיוב מציע מגישה אחרת לעיוות שחוק ה10,000 יצר "The first 20 hours — how to learn anything"

    • בפעם הראשונה זה יקח לך שעה, בפעם השניה חצי שעה, בפעם החמישית תהיה מיומן. לא כמו מי שמתמחה בזה, אבל מיומן כך שיקח 10 דקות. שווה.

  7. איזו מיומנות חיים מסייעת לשלם שכר לימוד ברייכמן מתקציב של 3,800 בחודש?

  8. "שני השלישים האחרים נפתרים בדרכים אחרות, שאינן מחייבות הוצאה כספית."
    תוכלי בבקשה לפרט ולהרחיב קצת על הדרכים האחרות?
    תודה
    חני

  9. יופי של פוסט, אם כי הייתי רוצה לציין את דעתי על העניין:

    כבני-אדם, יש לנו מגוון רחב של תכונות ומיומנויות. חלקן נרכשות, חלקן פחות.
    מטבע הדברים, הנ"ל משפיע גם על הבחירות שאנחנו עושים.
    אם אני ממש טוב בלהקים אוהל, אבל בישול הוא ממני והלאה, אני אעדיף להתעסק עם מוטות וירעות בזמן שחברי חותך ירקות וקולה חצילים. וזה חיובי.
    השיטה המוניטרית ממנפת את הקונפסט הנ"ל והופכת אותו לגמיש ויעיל בסדרי גודל!
    אני לא יכול לתכנת בעבור כל דבר שאני צריך (אוכל, תחבורה, פלייסטיישן) כי זה פשוט לא פיזיבילי.
    במקום, אני יכול לתכנת בעבור משהו שעבורו שווה לאינסטלטור לפתוח את הסתימה בשירותים שלי.

    מכאן, שיש דברים שאני עושה ויש דברים שאני לא עושה.
    כמובן שזה בר שינוי, אבל עד גבול מסויים. וזה דבר שאין להתעלם ממנו.

    "גורם הרצון" ו"גורם היכולת", אם כן, הם אלו המרכיבים, בעיני, את "מכפיל היעילות".
    "גורם הרצון" (כוח רצון) הוא נרכש, קרי – אפשר לפתח אותו.
    "גורם היכולת (הפיזית)" הוא קבוע. והוא משתנה מאדם לאדם, משלל גורמים שהופכים אותנו לבני-אדם.

  10. מקבל ומשתדל לישם את הרחבת המיומניות כדי להוציא פחות כסף על תוצאה זהה, לתחזק את הבית ככל שניתן לבד, לאכול בבית אוכל שאני מכין וכ"ו. אבל זה לא אומר שכל המחאות מיותרות, אין סיבה שבישראל מחירי המוצרים יהיו גבוהים בעשרות אחוזים מאלו שבמערב אירופה, לא חייב שפערי השכר כאן יהיו מהגבוהים במדינות המערב. גם כשפועלים לפי דרכך לא חייבים לקבל עוולות מסוימות כגזרה משמים.

  11. היי דורין , תודה שוב על פוסט משובח.
    לעולם אינני מתחרט על כך שקראתי פוסט שלך 🙂
    אני חושב שהבעיה היא בחינוך.
    ו"חינוך" בהקשר הרבה יותר רחב מאשר מורה בבית ספר.

    אני חושב שזה לא במקרה שאת מתרגלת אייקידו.
    אני תרגלתי צ'י גונג , ואני חושב שבעקרון הבסיסי יש זהות בין השיטות.

    והעיקרון הזה הוא סוג החינוך הדרוש –
    החינוך המלמד כיצד להוציא מכסימום תועלת ממינימום מאמץ.
    כיצד למקסם (מלשון "מקסימום" , ואולי גם מלשון "קסם"….) את רמת הכח העומדת לרשותך , במאבק עם יריבים גדולים ממך.
    כיצד להשקיע ולהתמיד , ולחזור על אותה תנועה פשוטה שוב ושוב.

    תודה רבה !

  12. מינימל קומפקט

    את הדבר הכי חשוב והכי פשוט לא אמרת. אנשים לא צריכים 90% ממה שהם קונים. לא רק שהם לא צריכים את זה אלא עצם הרכישה הופכת אותם גם לפחות מאושרים. מינימליזם הוא אחד המרכיבים הבסיסיים של האושר. מי שמבינים את זה זה דוקא חלק גדול מהחרדים.

  13. "הטענה הזו הייתה יכולה להיות מושלמת אלמלא כמה משוגעים (כמו כותבת שורות אלה) שמוכיחים בעצם הוויתם שאפשר לחיות ברמת חיים גבוהה גם ברמת הוצאות שאינה חורגת בהרבה ממה שמכונה "קו העוני".

    כשקראתי את המשפט הנ"ל במיוחד את המילים שאפשר לחיות ברמת חיים גבוהה לעומת צעדי הצנע שאת מטיפה פשוט תהיתי מהי לדעתך רמת חיים גבוהה ? ביחס למי או למה? אם אני צריך לחסוך בעצם בכל פרמטר בסיסי בחיי היום יום כולל תיקון רכב תיקון אסלות ודומה.
    לחילופין ההצעה לא להשתמש כלל ברכב או בכלל כמעט לא לאכול בחוץ ועוד כהנה וכהנה פעולות חסכון מזכיר לי את חיי הלקטים בתחילת ההתפתחות של הומוספיינס שאילולא התעוזה של בודדים שהעזו לצאת מהמסגרת ולחשוב מחוץ לקופסא אולי עד היום היינו חיים חיי לקטים חיים חיים פשוטים ועושים בעצמנו כל דבר בסיסי . הרעיונות שלך מיוחדים בחיים של היום אך אין הם מביאים לרמת חיים גבוהה אלא לרמת חיים בסיסית שתלויה פחות באחרים.
    יחיאל

  14. אבל למשהו חורה לי בכל זאת… אמרת 3,800 ש"ח וזה לטענתך מכסה עבור 2/3 מהוצאותיך. ממה שמוכר לי הסכום הזה מספיק רק בקושי לכיסוי שכ"ד והוצאות שוטפות. בלי לדבר בכלל על מזון, תחבורה ועוד הוצאות הכרחיות. פספסתי משהו?
    *גילוי נאות, אינני קוראת קבועה שלך*

    • רים, כדאי שתקראי בארכיון את הפוסט על חיה כמו מלכה מסוף 2013 ותביני. לא בהכרח תסכימי בצורה מלאה לגישה המינימליסטית, אבל זה נותן קריאת כיוון. וכדאי לקרוא גם את הפוסט על תחביבים (שחלקם מאפשרים הכנסה כספית נוספת או מיומנויות עצמיות). בכלל כדאי לקוראים חדשים להיכנס לארכיון

  15. דרך מבריקה להציג את הבעיה והפתרון. כל הכבוד לך. ועוד יותר כבוד על הסבלנות שלך לאלו שלוקחים את הדברים as is ומתווכחים איתך על המספרים עצמם או הפיצה…אל תעצרי. ממתין לפוסט המבריק הבא. תודה רבה.

  16. זהו מסוג הפוסטים שבעטיו התחלתי לקרוא את הבלוג שלך מלכתחילה.
    הורי היו תמיד מסוג האנשים הללו, שיצרו במו ידיהם את מה שלא היו מסוגלים להרשות לעצמם לקנות.
    הכל, החל מסיוד הבית וכלה באפיית עוגת שוקולד, היה נבחן לאור השאלה – האם אנחנו מסוגלים לעשות זאת בכוחות עצמנו, ולו רק באופן חלקי (על ידי כך שנרכוש את המוצר ונתקין אותו בעצמנו)?
    אני עצמי ירשתי את הגישה הזו, ואני בכלל לא מרגיש "מסכן" בגללה.
    להפך, אני מרגיש שיש לי כוח להעז וליצור דברים שאחרים היו חוששים לקחת על עצמם.
    לפעמים התוצאה לא משהו, אך ברוב המקרים היא מוצלחת מאוד, יותר מאשר האלטרנטיבה בחנות.
    כמו כן היא מאפשרת לי לחסוך חלק ניכר מהכנסתי ליום סגריר.

  17. לדעתי הפוסט דורש עריכה מחדש. יעילות לא יכולה להיות שלילית אלא צריכה להיות מוגבלת בין 0 ל-1.
    אדם שזורק את כספו על הימורים, יעילות ניצול הכסף היא אפס.
    לצרכניסט, כמו למנוע לא מוצלח, יעילות נמוכה. 1000 ש"ח משמשים לרכישה של 300ש"ח שווה ערך.
    אצלך היעילות היא גבוהה מאוד וקרובה ל-1.
    אדם שקונה בסופר עם 20% הנחה של קופונים. היעילות שלו משתפרת אבל עדיין תמיד תהיה נמוכה מ-1 אחרת החנות לא היתה מוכרת לו (למעט מקרים קיצוניים אצל רמי לוי…).
    זמן פנוי הוא שווה ערך לכסף. יעילות ניצול הזמן הפנוי גם שונה אצל כל אחד מאיתנו.

  18. מושמושי

    למה זה מזכיר לי חשבונאות יצירתית ? רושמים פקטור 3 ואז לא חיים מ 4000ש"ח לחודש אל לפי 12000 ש"ח לחודש, ואם גם מאמינים לפקטור הזה אז בכלל מצויין 🙂

    ברור שרמת ההוצאות שונה מהמושג האמורפי רמת המחייה, אבל להוסיף פקטור יעילות שהוא לחלוטין בלתי ניתן למדידה אמפירית ולטעון שזה 3 ולא חוח 1.1 זה קצת מוגזם, משהוא בין תסמונת נפולאון ל ז'אן ד'ארק 🙂

    באותה מידה מי שמוציא 20K לחודש יטען שמקדם היעילות שלו הוא 10 לעומת מה שצריך היה להוציא כי הוא משיג אחלה דילים באינטרנט לכל החופשות שלו בחול 🙂

    אני יותר הזדהתי אם האמת הפנימית שלך כשאמרת שאת מעדיפה לאכול זכוכית מאשר לעבוד.
    אין ספק שבמצב כזה התועלת האלטרנטיבית של פרישה מחיי העבודה עבורך היא אין סופית (>>> מ 3)

  19. תודה רבה ! מאיר עיניים .

  20. לא יודע איזה אלגוריתם טיפש צריך להיות כדי לשים פרסומת להלוואות באתר הזה

  21. סמי לוי

    הבהרת יפה ובהיר נקודה חשובה וחמקמקה של כושר מחיה או יותר נכון מיומנויות מחייה.
    למעשה בעלי מיומניות מחייה מגוונות יכולים להסתדר תאורתית גם באי בודד.

  22. קפבלנקה

    אחלה פוסט, תודה על השיתוף.
    גם אם פלוני יהיה מנעולן, טכנאי מחשבים/מזגנים/מקררים/מכונות כביסה/הוסף מה בא לך, אינסטלטור, מוסכניק, שיפוצניק, מתקן מעליות, שפיץ באלקטרוניקה וכו' וכו' וכו', הוא לא יחסוך יותר מכמה אלפים בודדים מאוד בשנה שזה גרושים, זו לא הסיבה שבגללה חצי מדינה לא סוגרת את החודש.
    החסכון האמיתי, המשמעותי, מגיע לרוב ממקומות שכולם יודעים איך לחסוך בהם ומחליטים לבזבז בכל זאת.
    כולם יודעים לשכור דירה צנועה, לדווש לשוק ולעבודה, להכין אוכל זול ובריא בבית, לשבת עם חברים בפארק או בים במינימום עלות, לפתוח ספר, להתנדב, לנקות את הבית לבד, להמנע מהוצאה שאינה הכרחית, להשוות מחירים, את כל זה כולם יודעים.
    מה שאנשים לא יודעים הוא לדחות סיפוקים. בא להם דירה מרשימה בבעלות, רכב מגניב, להתפנק במסעדות ובטיסות לחו"ל, לקנות כל ג'אנק חדש שיוצא לשוק, ואין להם כוח עכשו לנקות את הבית או להכין פיצה, הם עובדים מספיק קשה במשרד בשביל לממן את רמת החיים הזו והם די סחוטים סה"כ. בא להם סמים ואלכוהול, טלוויזיה בלווין, משקפי שמש של קוקו שאנל, שיחה שבועית עם פסיכולוג, מדריך כושר פרטי. בא להם 'להתפנק' על מלא דברים שהם לא באמת צריכים, אנשים די חלולים מבפנים והדרך המיידית לפצות את הנפש על כל התסכולים מהמרדף אחרי השד יודע מה היא לספק כאן ועכשו את הרצון לכל מה שבא לי, ואז לשלם עוד קצת על תרופות פסכיאטריות, בין היתר בגלל החרדות מהמצב הכלכלי.
    אז לרכוש מיומנויות זה מגניב, מעשיר בעיקר את הנפש – זו המהות לדעתי, התוספת הקטנה לכיס היא בבחינת מתוך שלא לשמה בא לשמה.
    דווקא בנושא השקעות, אני לחלוטין מסכים שחובה לרכוש מיומנות כי התשלום ל'מומחה' בד"כ לא יהיה חד פעמי, אלא קבוע ברמה של איזה 1.5% שנתי, כל שנה. לשם השוואה, יועץ מס נניח, או רו"ח, או מומחא משכנתאות, או יועץ פנסיוני, אני יכול לשלם כמה מאות שקלים בודדים, או תשלום חד פעמי גבוה יותר, במקום רכישת המיומנות – שזה נשמע סביר.
    סיכום – ברור שעדיף לדעת לעשות הכל לבד אבל במונחים של מכפיל יעילות די לדעת לדחות סיפוקים וכבר לא נהיה רחוקים המון ממכפיל אידאלי בטור ההוצאות.

  23. דורין, את ו(חלק) מהקוראים תיהנו מהכתבה הזאת
    http://www.cbc.ca/news/business/mortgage-pay-off-three-years-1.3302229

  24. דחיית סיפוקים, השענות עצמית ומינימליזם באים ביחד כעסקת חבילה.
    במשך רוב חיי הייתי "צרכניסט" מצוי שלא חושב קדימה ופוחד מהצל של עצמו כשזה נוגע ללעשות לבד. כשעזבתי את הבית לצורך לימודים התחלתי לבשל לבד. בהתחלה היה מגעיל, התגעגעתי לאמא, קראתי קצת, העתקתי קצת מחברים והיום אני לא אוכל בחוץ כי זה לא מספיק טוב בשבילי ( וגם למדתי להיות צרכן טוב יותר ). השלב הבא היה תיקונים בבית, התחלתי בקטן והיום אני מתקן תיקוני חשמל קטנים, פותח את כל הסתימות, בונה קירות גבס ועוד…
    ברגע שיכולתי להרשות לעצמי ( ככה חשבתי ), קניתי אוטו. היה לי חור תמידי בכיס וכל ערב חיפשתי חנייה והייתי צריך לרדוף אחרי מוסכניקים, סוכני ביטוח, דו"חות חנייה ושאר כאבי ראש. מכרתי את האוטו ועברתי לאופניים. בהתחלה קיללתי בעליות של ירושלים. אחרי 5 פעמים זה כבר היה כיף, היום אני לא מרגיש את זה ומרוויח כושר על הדרך. חונה איפה שבא לי. היום גם תיקנתי אותם. המון ניסוי וטעייה ובסופם סיפוק גדול.
    מסתפר לבד: מכונה ב400 ש"ח, חוסך 50 ש"ח פעם בשלושה שבועות ( גדל לי מהר ), וקורא פחות "לאשה" בזמן ההמתנה ( גם לא צריך לקבוע תור ). זמן תספורת היום: 15 דקות כולל מקלחת 🙂
    תודות לבלוג החשוב והמעניין הזה התחלתי לחשוב ולהעז ודווקא אוהב את ה*התרסה* וה*קיצוניות* בחלק מהפוסטים – זה גורם לי לחשוב. לא חשוב לי בדיוק כמה אני חוסך בשקלים, אני פשוט יודע שאני הולך לנסות ואני מוצא סיפוק אדיר בלהצליח ולומד הרבה גם כשלא.

    נ.ב. -לא קונה את הטיעון שלא שווה להשקיע בדברים שלא נותנים לך מקסימום תועלת – זה גם עניין של פילוסופיה וגם בסופו של יום הרי אם אתה צריך לפתוח סתימה לא תלך לעבוד עוד שעתיים כי זו העלות של פתיחת הסתימה. לדעת לעשות דברים לבד מאפשרת לך לעבוד פחות.

    .

  25. כל דבר שהייתי צריכה בשנים האחרונות (מסולם, דרך ספה ועד לפטופ) השגתי בהחלפה או בתרומה מחברים, אתרים,או דרך קבוצות בפייסבוק ("רק לבוא לקחת", "פשפוק" , "אגורה כמובן, ועוד). פשוט חבל לקנות. גם בגדים אני כבר לא קונה שנים, כי אני די רזה, וכל החברות וקרובות המשפחה פשוט נותנות לי כמויות לא נתפסות של בגדים שהן לא רוצות. זה הגיע למצב שעשיתי דוכן יד שנייה והרווחתי 700 ש"ח מכל מה שהן לא רצו ולא היה לי צורך גם. =)
    ועכשיו כשהצטרפתי למתחם WEWORK אפילו הבירה חופשית! לא פלא שאני חוסכת בלי להרגיש =) =) =)

    • ואני עוד גרה ליד רוטשילד, שכ"ד משוגע, אבל (!) האיירבנב שכל התיירים באים לעשות פה הופך את שכ"ד להוצאה די נמוכה… (1475 ש"ח לחודש בשנת 2015 כולל חשבונות) בקיצור, אנשים אוהבים להתמרמר ולהתבכיין על מר גורלם, אבל לא חייבים להקשיב.

  26. יש לך חבר?

  27. תודה על פוסט משובח.

    כבר זמן רב אני מתחבט בהבדל בין "רמת חיים" לבין "איכות חיים" וכושר המחיה שלך הוא מקדם ההמרה הדרוש.

    הייתי מחליף אצלך את הטרמינווגיה (מותר להציע?) אבל העקרון מעולה

    במקום "רמת חיים" הייתי משתמש בביטוי "איכות חיים"? רמה היא דבר מדיד ושקלים זה סרגל סביר בהחלט. כך, למשל, לראות קונצרט של הלהקה החביבה עלי זה באמת דבר שאפשר לקנות בשקלים. אבל ניתן להחליפו בדברים בהחלט באותה רמה או יותר טובים שדורשים פחות שקלים. לכן המדידה היא של איכות ולא של כמות.

    גם את "כושר המחיה" הייתי מחליף ב"יעילות" או "נצילות". אנו לא רק חיים (לא מתים ברעב בישראל) אלא נמצאים ברמות גבוהות בהרבה ולכן צריך לדבר על כמה אני יעיל בניצול המשאבים הקיימים שלי. דוגמה טריוויאלית: כמה ממכרינו בודקים בתדירות של אחת לחצי שנה (נאמר) אם יש אפשרות לשפר את המסלולים הסלולריים?

    אנשים מאוד יקרים לי קיבלו המלצה לנצל את המבצע החדש של גולן טלקום והסכימו שצריך. אבל עד שלא ניגשתי למחשב שלו וביצעתי זאת עבורו (דקה עבודה) זה לא קרה. החסכון שיצרתי לו- כמה מאות שקלים בחבילת הקווים שהועברו.

  28. אגב מי שרוצה לחסוך בהוצאות נייר טואלט יכול לקנות בידה שנצמד למושב האסלה הסטנדרטי הקיים.
    גם אקולוגי, גם מומלץ מבחינה היגיינית, וגם חוסך משמעותית בהוצאות הנייר.
    ניתן להשגה ברוב חנויות אינסטלציה ובנין עלות כ 80 ש"ח בקירוב.

  29. איך את מחליטה היכן לשלם בכסף והיכן לשלם בכישורים עצמיים? למשל, זה די ברור שאת רוב האוכל את קונה ולא מגדלת בעצמך. למה לא?
    (נכון שאת קונה בזול, בסיטונאות וכד', אבל זה עדיין שקול ללהיעזר בבעל מקצוע [למשל נגר] כדי שיפתור לך בעיה בחיים במקום לפתור אותה בעצמך, אפילו אם מצאת בעל מקצוע זול יחסית)

  30. מקדם היעילות שהוצג כאן מתעלם מפרמטר בסיסי בכלכלה שנקרא עלות אלטרנטיבית.
    אם פעם בהרבה זמן יש לי תיקון אינסטלציה בבית, ואני צריך להשקיע הרבה מאוד זמן כדי לרכוש מיומנות לתיקוני אינסטלציה – העלות האלטרנטיבית של הזמן הזה מאוד גבוהה, בזמן הזה הייתי יכול לייצר הכנסה שתספיק לא רק לכל תיקוני האינסטלציה לכל חיי אלא גם יישאר עודף לשימושים אחרים. במובן הזה יש חוסר יעילות ברכישת המיומנות לתיקוני אינסטלציה במובן הכלכלי, ורק אם רכישת המיומנות הזו מקנה לי תועלות נוספות (למשל העלאת ערך הדימוי העצמי) שמכסות על הפער – רלבנטי לשקול אותה.
    הנ"ל כמובן אינו תופס למי ששונא את עבודתו וישמח לכל דרך ואפשרות לחמוק מהצורך להיות במקום בו הוא נמצא מבחינה תעסוקתית. אבל – אפשר לחשוב גם על שינוי כיוון תעסוקתי ושינוי סביבת עבודה, כפתרון שעשוי להיות יעיל יותר כלכלית מאשר הצורך ברכישת מיומנויות שיענו על שלל הצרכים של החיים (כפי שהיה בעולם העתיק, לפני התפתחות הטכנולוגיה וההליכה לכיוון של התמחויות צרות יותר ויותר).
    בסוף זה שאלה של העדפות אישיות באלטרנטיבות ליצירת רמת החיים הרצוייה – עבודה מהנה ומכניסה שהכסף ממנה יכול לשמש לצריכת שירותים ומוצרים, או רכישת מיומנויות שיקטינו את הצורך בהוצאות כספיות. זוהי סקלה שבה כל אחד יכול וצריך למצוא את נקודת האיזון המתאימה לו.
    יש מקומות – כמו ניהול חסכון והשקעות – שבהם מאמץ מרוכז ולא גדול יכול להניב חסכון אדיר (בדמי ניהול וכו') – במקומות כגון אלה מומלץ לכל מי שיכול להשקיע את הזמן ברכישת המיומנות ולהתייעל. אבל בתחומים רבים החסכון הצפוי נמוך יחסית לעלות רכישת המיומנות, ושם הפתרון הזה לא כלכלי ולא באמת מביא להתייעלות אלא אולי להיפך.

  31. ואם אני אוהב סקי? ואם אני רוצה לראות מחזמר בניו יורק? איך תקראי לזה ״בזבוז כסף״? מיותר? אם כך, איפה הגבול? סקי זה בזבוז ואינטרנט זה הכרחי?
    בגדול, את חייה ברמת חיים של לפני 40 שנה, ולכן את משלמת על זה פחות (היתה צמיחה מאז).

    • איש (3718)

      אתה מפספס הנקודה .

      אם אתה אוהב סקי, אתה יכול לעשות זאת לבחור לעשות זת ברומניה או בשוויץ, הבנת?

  32. לרכישת מיומנויות "כושר מחיה" יש מחיר כבד. אילו היית נשארת בשוק העבודה סביר להניח שעם כישורייך, הבאים לידי ביטוי בניהול אתר זה, היית יכולה כיום להרוויח פי 3 ממה שתרוויחי אילו תנסי כיום לחזור לשוק העבודה. למעשה שחקת את כישורי "יכולת ההשתכרות" לטובת "כישורי מחיה".
    מכיוון שלהערכתי את כישורי ההשתכרות אפשר לרכוש רק עד גיל 40, ואת כישורי המחיה ניתן לרכוש בכל גיל, צימצמת לעצמך באופן משמעותי את אפשרויות הבחירה בנוגע לעתיד.

  33. מסכים עם חלקים משיטת החיים שלך.
    מה שלא ברור לי כל כך זה מדוע את מנסה להפיץ אותה ?
    מה פשר המיסיונריות ?
    האם זו פילנטרופיה?
    האם אין יהירות בכך שאת אומרת לאנשים אני יודעת יותר טוב מכם מה טוב בשבילכם ?

  34. מדהים, כשחושבים שאולי הבלוג מיצא את עצמו את תמיד מוצאת עוד נושא חדש ומעניין – תודה.
    פוסט נהדר
    וכמו שכתב למעלה mementoil,
    "זהו מסוג הפוסטים שבעטיו התחלתי לקרוא את הבלוג שלך מלכתחילה.
    הורי היו תמיד מסוג האנשים הללו, שיצרו במו ידיהם את מה שלא היו מסוגלים להרשות לעצמם לקנות."

  35. זה לא מקרה שכמעט אף אחד ענה על השאלה שלך, דורין. אני ממש מתקשה למצוא מספר שיתאים למכפיל היעילות שלי! באינטואציה, הייתי אומר 2 אבל זה סתם כי את אמרת 3. איך אפשר למדוד את זה בכלל?
    העם דורש פוסט נוסף שיפרט את המתודה לחישוב המקדם באופן מדעי.

    כמה מחשבות בנושא
    יש לי מכונית ישנה ששווה 15,000 ש"ח. אני נהנה ממנה כמו שנהנים ממכונית חדשה שעולה 100,000 ש"ח. שתי המכוניות עושות ממש ממש עבודה דומה. הן נוסעות. (אפילו התקנתי בה רדיו שמנגן קבצי קול במקום לשמוע רדיו). האם מקדם היעילות שלי כאן הוא 6.6?
    לא הייתי אצל ספר למעלה מ 20 שנה. יש לי מכונה שעלתה כמה מאות שקלים. מה מקדם היעילות כאן?
    לא שותה קפה בחוץ. מקדם יעילות של 10 (עלות קפה ביתי זה אגורות).
    בגדים? שמעתי שיש אנשים שקונים את זה חדש. בחנות. מוזר.
    אני מרגיש שאני חי טוב, אבל איך אני יכול לדעת כמו מי אני חי טוב? איך אפשר לבדוק את זה?

    בכל מקרה, רעיון נחמד.

  36. עשיתי רשימה חלקית של כספים שחסכתי השנה על ידי "מיומנות עצמית שמחליפה תשלום לבעל מקצוע":
    24,000 ש"ח : ויתרתי על רכב ועברתי לתחבורה ציבורית לאופניים.
    12,000 ש"ח : אני מנקה את הבית לבד. ויתרתי על עוזרת שבועית.
    12,000 ש"ח : אני מבשלת בבית. ויתרתי על מסעדות.
    12,000 ש"ח : אני מלמדת את בתי אנגלית וחשבון. הפסקתי עם מורים פרטיים.
    10,000 ש"ח : הקטנתי עלויות עמלות בבנק ובקופות הגמל.
    5,000 ש"ח : תפרתי וסרגתי בגדים בעצמי.
    4,000 ש"ח : צבעתי את הבית בעצמי.
    3,000 ש"ח : ויתרתי על חדר כושר. אני רצה בפארק השכונתי.
    2,000 ש"ח : חיפשתי וקניתי דברים באינטרנט בזול במקום בקניון.
    2,000 ש"ח : התנתקתי מהכבלים ועברתי לצפייה מהאינטרנט.
    1,000 ש"ח : הפסקתי לקנות ספרים. אני משאילה בספרייה בחינם.

    • איש (3718)

      כל הכבוד! וחוץ מזה, יש גם תוצרי לוואי חיוביים 🙂

      24,000 ש"ח : ויתרתי על רכב ועברתי לתחבורה ציבורית לאופניים. => כושר גופני
      12,000 ש"ח : אני מנקה את הבית לבד. ויתרתי על עוזרת שבועית. => כושר גופני
      12,000 ש"ח : אני מלמדת את בתי אנגלית וחשבון. הפסקתי עם מורים פרטיים. => קשר טוב יותר עם הילדים (שווה פי 1000)
      3,000 ש"ח : ויתרתי על חדר כושר. אני רצה בפארק השכונתי. => תחליף סיירת בטחון שכונתית

    • את מזכירה לי את הבדיחה על הפרסי שהבן שלו בא ואומר לו, אבא חסכתי היום 5 שקל כי פספסתי את האוטובוס ורצתי אחריו כל הדרך, אז אבא שלו עונה לו, לא יכולת לפספס מונית ולחסוך 20 שקל?

      כך הרשימה שלך נשמעת לי, הנסיון לחסוך באופן קיצוני בעצם מביא אותך לחיים די עלובים ולא נוחים והבלוג הזה בעצם עושה ראציונליזציה להתכלבות.
      אני לא אומר לבזבז, וצריך לקנות בצורה מושכלת והגיונית, התקלקל לי הטלפון הסלולארי, אז קניתי חדש מדור של לפני שנתיים כי אין ממש הבדל ביצועים אז הוא חצי במחיר. צריך לפטופ, אז מסתכלים מה הדרישות וקנים בהתאם כשלרוב האנשים מספיק דגם די בסיסי כדי לגלוש ולראות סרטים.
      אבל מה שהבלוג מטיף לו הוא התכלבות מדרגה ראשונה, אפילו שם הגנאי שנבחר, צרכניסטים נועד ללעוג להמונים, שאכן רבים מהם קונים את עצמם לדעת, אבל זה לא שחור לבן, יש הרבה מאד גווני אפור באמצע. למרות שכותבת הבלוג מתגאה בחיים הטובים שלה, היא בעצם לא ממש חיה אלא עסוקה בתחזוקה מתמדת של אורח החיים שלה, כי חיסכון ברמות כאלה מצריך השקעת זמן ואנרגיה גדולה, ומכאן הפוסט הזה שבא להצדיק בעיני עצמה את הבזבוז הזה. כמו שרשמו לה, הרבה פעמים הרבה יותר יעיל להרוויח בתחום המקצועי כסף שמשלמים תמורת שרות או מוצר, כי על שעת עבודה שלי אני מרוויח הרבה יותר ממנקה, ואם אני צריך לנקות את הבית אז מה בדיוק היעילות כאן?
      גם בתחום ההשקעות אנשים מסתכלים עליה כעל גורו כי היא כותבת יפ, אבל מה הנסיון שלה בהשקעות? כמה שנים ועוד בקטסטינג מכל מיני מאמרים שהיא קראה? אתם מסתכלים עליה כעל מישהי שאומרת לכם מה לעשות אבל היא עצמה, למרות הטון ההחלטי והכתיבה הרהוטה לא יודעת כלום יותר ממכם.
      בסופו של דבר מדובר במישהי שחיה חיי עליבות, לועגת ומתנשאת על מי שחושב אחרת (למרות שהיא מדגישה שלא) והבלוג הזה הוא לא יותר מהצדקה עצמית לאורח החיים שלה ונסיון לסחוט חיזוקים מעדת המעריצים.
      אישית יש לי מספיק כסף לעשות מה שהיא עושה, רק ברמת חיים גבוהה פי כמה, אני חי בקנדה שבה יוקר המחיה ממש לא נמוך יותר מישראל ויש לי ילדים, ולשמחתי יש לי עבודה שאני עובד מהבית בעיקר ,כשעה שעתיים ביום ומרוויח משכורת יפה מאד, אני משקיע וסוחר, לאישתי יש עסק מצליח ושם האנרגיה מושקעת, ולא בלחסוך גרוש כי רדפתי אחרי אוטובוס.

    • קוקייה מהיער השחור

      כל הכבוד.
      הטיפשים נשארים שעות מטורפות בעבודה רק כדי "לזכות" לשלם יותר מסים.
      אדם חכם מצמצם צריכה ומקטין את התלות במעסיק / בלקוחות.

  37. אחלה פוסט.
    ובלי קשר, זה הצחיק אותי (כשקוראים את זה במבטא רוסי):
    "במקום להצטרף לסדנת הרזייה, הוא יכול רץ מסביב לבלוק" …

  38. משנה לי את דרך החשיבה לכיוון החיובי בכל פוסט שאני קורא,
    כיף ענק שיש מישהי כמוך שעושה קצת סדר בכל הרעש והצלצולים מסביב.

  39. ככל שאת מעצבנת אותי כך אני מגלה שאת מעוררת אותי לחשיבה

  40. טל רחימה

    דורין שלום רב,

    ראשית תודה על הפוסט המחכים
    רציתי לשאול בבקשה שאלה ב 2007 לפני שהבועה התפוצצה הפד העלה ריבית כדי שאנשים יקנו פחות וכך הבועה תדעך והאינפלציה הייתה גבוהה
    ואז ב – 2008/9 הבועה התפוצצה והפד הוריד את הריבית כדי שאנשים יקנו יותר וכך הצריכה תעלה
    אז למה עכשיו כשהשוק בסה"כ יקר (P/E) גם האינפלציה נמוכה וגם הריבית נמוכה
    בתודה טל

  41. מתבוננת

    יופי של פוסט ויופי של בלוג. תודה לך על פועלך ועל מצפונך.

  42. מה קורה במקרה שההנאות שלי הן לראות הצגות ולטייל? בארץ אין תחבורה ציבורית בשבת ולכן זה או או להשכיר/לקנות רכב או להישאר בבית. כנ"ל לגבי טיולים בחו"ל- זו אהבה גדולה שאני לא מממשת כי אני די מינימליסטית אבל ממש מצרה על זה. שלא לדבר על כך שהחלום הכי גדול שלי הוא לעבוד ולטייל מסביב לעולם…… איך מתמודדים עם ויתור על אהבות כאלו?

    • אני חושב שצריך לזכור תמיד שעצמאות כלכלית היא אמצעי למקסום האושר ואיננה המטרה הסופית. אם ההנאות הגדולות שלך בחיים הן הצגות וטיולים, אל תוותרי עליהן. אשתי ואני רואים בממוצע הצגה-שתיים בשבוע, כי תיאטרון הוא אהבה גדולה שלנו, ולמרות זאת אנחנו חוסכים יותר מ-75% מההכנסות שלנו. ותרי על דברים אחרים לטובת ההנאות שעושות אותך מאושרת באמת – או שתשלימי עם העובדה שתשיגי עצמאות כלכלית מאוחר יותר משהיית רוצה.

    • אני גם אוהבת הצגות, הופעות, בלט, טיולים בחו"ל. אחרי ששנים נמנעתי מלנסוע (זמן שלא יחזור) נוסעת עכשיו כל שנה. אפשר לנסוע כל שנה ולקצץ בהוצאות אחרות. לנסיעות קצרות יש גם דילים טובים של מלון, טיסה והעברות אז אפשר להסתדר.

  43. רמי רחמיאל

    מאמר מאוד יפה.
    כתבת שאת מוציאה רק 3,800 ש"ח בחודש. זה כולל שכר דירה?

השאר תגובה