חיכוך מול סינרגיה - הסולידית
בית » חיים פשוטים » חיכוך מול סינרגיה

חיכוך מול סינרגיה

יש משהו אטרקטיבי בפשטותה של הגישה הטקטית, החד-מימדית, לפתרון בעיות.

הרעיון פשוט: מסמנים יעד לכיבוש (או בעיה לפתרון), מצמצמים את שדה הראייה לגדרי הבעיה הנבחרת, בוחרים בטקטיקה (לרוב אחת ויחידה), ומיישמים אותה בכל הכוח, בתקווה שדברים יזוזו.

נראה שרוב הניסיונות הפוליטיים לפתרון בעיות מורכבות מתנהלים במתכונת הזו. תהליכים פוליטיים מתנקזים בסופו של דבר לבחירה ויישום של אחד מתוך מספר מוגבל של אמצעים: לשפוך כסף על הבעיה (לדוגמה: בעיית העוני), להטיל מיסים (לדוגמה: בעיית הדיור) או להשליך אנשים לכלא (לדוגמה: בעיית הזנות).

הבעיה בגישה הזו, שבה האסטרטגיה נדחית מפני הטקטיקה, היא ההתעלמות מההשפעות המערכתיות שנלוות לכל פיתרון. כשהעקרון המנחה הוא כיבוי השריפות העזות ביותר, בזמן הקצר ביותר, קל להתעלם מ"נזק אגבי" שנגרם תוך כדי יישום הטקטיקה, כלומר: האפשרות שתהליך הכיבוי יצית שריפות חדשות.

קחו את "בעיית הזנות" לדוגמה. נניח שהסכם בין איש ואישה לקיום יחסי מין תמורת תשלום הוא תופעה חברתית ומוסרית מגונה שיש לבער.

עכשיו, סביר להניח שאם נפעיל נגד צרכני הזנות את מלוא עוצמתו של הדין הפלילי, מימדי התופעה אכן יקטנו, לפחות ככל שמדובר בלקוחות שומרי חוק החוששים מפני אימת הדין. אך במקביל, יישום הטקטיקה הזו יגרור שורה של בעיות חדשות:

  • הפקרת הנשים ללקוחות מפוקפקים ואלימים שממילא מתעלמים מהוראות החוק.
  • פגיעה בפרנסתן ובחירות העיסוק של הנשים.
  • עיגון בחקיקה של התפיסה הפטריארכלית שלפיה הגבר הוא סוכן המוסר הבלעדי, ושלחופש בחירה של נשים (לרבות הבחירה לעסוק בזנות) אין משמעות אמיתית – צעד רגרסיבי המצוי בקונפליקט עמוק עם ערכי הליבה של 150 שנות מהפכה פמיניסטית.

כך, פתרון שנועד להגן על נשים העוסקות בזנות עלול, כתוצאה מצטברת של תופעות הלוואי שלו, להרע את מצבן.

 מפרספקטיבה מערכתית, הדיסהרמוניה ברורה. האפקט שלילי של תופעות הלוואי עומד בסתירה, ולמעשה מבטל, את התועלת מיישומה של הטקטיקה.

כשתופעות הלוואי עומדות בסתירה למטרה העיקרית נוצר חיכוך. חיכוך הוא תופעה בעייתית, משום שהוא מקור לבזבוז משאבים – כסף, אנרגיה וזמן. מכאן שכדי להפסיק לבזבז ולהגדיל יעילות, יש לפעול כדי להקטין חיכוך.

חיכוך

צילום: Phil/Flickr. ברישיון CC 2.0

חיכוך הוא לא רק נחלתן של ממשלות. רוב האנשים מעצבים לעצמם סגנון חיים רווי חיכוכים. זה קורה בעיקר מפני שהם מייחדים לכל בעיה או מטרה פיתרון ייעודי, מבלי לשים לב בהכרח לסתירות שנוצרות בין הפתרונות השונים. כך, אנשים מנסים להשיג יעד מסוים דרך לחיצה על דוושת הגז, אך במקביל, אגב הניסיון להשיג יעד אחר, הם לוחצים על דוושת הבלם.

ניקח לדוגמה את משה, קרייריסט טיפוסי.

נניח שלמשה יש מערך מוגבל של מטרות בחיים: 1) עושר / עצמאות כלכלית 2) בריאות 3) חברים / מעמד חברתי 4) זוגיות / משפחה  5) הנאה.

כדי להגשים את מטרותיו הכלכליות (1), משה עושה את המובן מאליו, ומקדיש 50-40 שעות בשבוע לפיתוח הקריירה שלו במשרד עורכי דין תל-אביבי.  משה אמנם מרוויח שכר גבוה בהרבה מהממוצע, אולם כתוצאה ממאמציו הוא מפתח תלות והזדהות מוחלטת עם מקום עבודתו. השהייה הממושכת במשרד עולה לו בבריאות פיסית ונפשית (2)  וביחסיו עם זוגתו (4).

בנוסף, משה כה שחוק ועייף מהעבודה, כך שאין לו כמעט פנאי לפיתוח תחביבים משלו (5),  כמו בישול, לדוגמה, ולכן הוא מוציא 70 ש"ח ביום על ארוחות (פגיעה בעושר (1) ) שהשד יודע כיצד בושלו (פגיעה בבריאות (2)). בניסיון להתמודד עם השפעותיו ההרסניות של אורח חייו היושבני על גווייתו הרופסת, משה עושה מנוי לחדר-כושר יקר, שאמנם תורם לבריאותו (2), אך מכאיב לכיסו (1).

למשה חשוב מאוד להמחיש לסובביו את העושר שצבר (3) , ולכן בהתאם למעמדו הוא רוכש בית צמוד קרקע מרשים עם 6 חדרים במושב ירוק ושקט בצפון הארץ. המשכנתא, כמובן, מרחיקה את משה מעצמאות כלכלית (1) ומחייבת אותו להמשיך לעבוד גם אם אינו רוצה בכך, בעוד שהשהות המתארכת על הכביש  מעצימה את הפגיעה בבריאותו (2) ובהנאתו מהחיים (5).

הדרך היחידה, מבחינתו, לאזן את הפגיעה הזו היא לקנות הנאה / משמעות לחיים בשוק – בדרך כלל בדמות צעצועים מגניבים שירשימו את חבריו, או חבילות נופש בחו"ל בשבועיים הפנויים היחידים שיש לו בשנה. קנייתם ו/או תחזוקתם של אלה, כמובן, מצויים בחיכוך עם מטרתו להתעשר (1).

אפשר להמשיך עד אין סוף. הנקודה היא שאנשים באמת חיים כך: לכל מטרה/בעיה יש פתרון נפרד שאפשר לקנות מן המוכן, גם אם יישומו עלול לבוא על חשבון מטרה אחרת.  כתוצאה מכך הקריירה שלהם מצויה בחיכוך עם ההנאה, התחביבים שלהם בחיכוך עם הזוגיות והבריאות, וכן הלאה.

המאמץ המבוזבז בעקבות החיכוך הזה הזה מוביל למחסור תמידי בזמן, בכסף, באנרגיה ו/או בבריאות פיסית ונפשית.

סינרגיה

החיים אינם אוסף בעיות שיש לפתור באופן ליניארי, אלא מערכת מורכבת, הוליסטית, שבין רכיביה קיימת תלות ההדדית עמוקה. מכאן שעל מנת להקטין חיכוך בין הרכיבים, יש להעדיף חשיבה מערכתית על פני ניתוח פרטני של כל בעיה בנפרד.

 במילים אחרות – יש להחליף את הטקטיקה באסטרטגיה.  

אסטרטגיה טובה היא כזו ששואפת לפתור מגוון בעיות, או לקדם מגוון מטרות, בעת ובעונה אחת (וכל המרבה הרי זה משובח).  השאיפה, לפיכך, היא לעצב את סגנון החיים כך שכל פעילות, כל התנהגות, ואפילו כל מוצר שקונים, יקדמו מספר מטרות במקביל, וחשוב מכך – לא יפריעו להשגת מטרות אחרות.

מילת המפתח כאן היא סינרגיה. במקום להתמקד בהתאמת פתרון ייחודי לכל בעיה, יש לוודא שהפתרונות שנבחרים הולמים, מגבים ומחזקים אלה את אלה באופן אופטימלי. ג'ייקוב פיסקר מכנה את המבנה העיצובי הזה "רשת מטרות".

ניקח את דני, כדוגמה סולידית. לדני יש את אותן מטרות כמו למשה. אך בעוד שמשה פועל בגישת "כיבוי שריפות" ומנסה להתאים לכל מטרה פתרון ייעודי, דני מנסה להשיג מספר מטרות במקביל.

כך, במקום לקנות רכב פרטי כ"פתרון תחבורה" ל-"בעיית תחבורה", דני בוחר לגור במרחק 20 דקות הליכה ממקום העבודה שלו, ומוותר על הרכב כליל. ההימנעות מהבור הפיננסי הנלווה לאחזקת רכב (מחיר הקנייה, ירידת ערך, ביטוחים, רישוי, טיפולים, דלק, מיסים, חניה) לא רק שמקפיצה את שיעור החיסכון שלו ב-20% (ובכך מאיצה את דרכו לעצמאות כלכלית (1)),  אלא גם חוסכת לו את הצורך לרכוש מנוי ייעודי לחדר כושר – משום שכעת הוא מקבל פעילות יומית גופנית בחינם (2). הבריאות המשופרת – פועל יוצא של העובדה מאחר שבניגוד לרבים מבני גילו הוא מסוגל להניע את עצמו בכוח השריר (ולא בכוח המנוע) — חוסכת לו הוצאות רפואיות בהווה ובעתיד (1), וגורמת לו להרגיש טוב יותר, להיראות טוב יותר, ולהיות מלא במרץ (4, 5).

את האנרגיה המחודשת הזו דני משקיע בתחביבים שאינם רק מהנים (5), אלא גם זולים (1), מייצרי ערך טכני (מיומנויות), בריאותי (2) או חברתי (3), ואף כאלה שעשויים להפוך למקור הכנסה עצמאי (1). במקום לשרוף כסף על מסעדות, שופינג ומשחקי מחשב, דני לומד לבשל בעצמו, לתקן מוצרי אלקטרוניקה, לתפור, לכתוב בלוגים, לתכנת, להשקיע בשוק ההון, ועוד שורה ארוכה של מיומנויות/תחביבים פרקטיים שמצד אחד חוסכים לו (ואולי אף מייצרים לו) הון פיננסי, ומצד שני מפחיתים את תלותו בהון פיננסי. במילים אחרות, במקום לצרוך פתרונות, דני לומד לייצר אותם בעצמו, באופן שעולה בקנה אחד עם מטרותיו האחרות. ומכיוון שהוא נהנה מהעיסוקים הללו, קטן הסיכוי שהוא יפתח את הארנק מתוך שיעמום גרידא.

דני מבין גם שמרגע שמשיגים כשירות בסיסית במיומנות אחת, קל יותר להשתמש בידע שנצבר כדי להשיג כשירות בתחום משיק. אם יודעים C# קל יותר ללמוד JAVA. אם יודעים ספרדית קל יותר ללמוד איטלקית. אם יודעים כימיה בסיסית קל יותר ללמוד לאפות, ואם יודעים לאפות קל ללמוד לרקוח חומרי ניקוי ותכשירי הדברה, וכן הלאה…).

במקום להאביס עצמו בג'אנק צרכני מיותר שכמעט לא נעשה בו שימוש, דני בוחר להיגמל מצרכניזם נבער (1) ולרדד את חפציו למינימום ההכרחי הנדרש: חלק מהחפצים הוא מוכר כמוצרי יד שניה (1), בעוד שאחרים הוא מוסר לחבריו ללא תמורה – וכך חוסך להם כסף (3). מאחר שיש לו חפצים מעטים כל כך, הוא יכול לגור בדירה קטנה וזולה יותר (1), לסבול מפחות תקלות (1) להנות מעומס מנטלי מופחת (5), ולשפר את יכולתו לעבור בקלות ממקום למקום. באופן עקיף, הרידוד הזה מאפשר לדני להקטין הוצאות על ביטוח ומיסים, מה שמפנה לו הון נוסף להשקעה בנכסים מניבים.

סגנון החיים הזה עשוי להפגיש את דני עם בנות זוג פוטנציאליות שנמשכות למינימליזם ולחיים פשוטים (4), ולהרחיק אותו מבנות זוג שטחיות שנמשכות לסמלי סטאטוס נוצצים ושטחיים לא פחות. איתור בת-זוג בעלת "ראש" זהה יאפשר לדני ולזוגתו לשלב כוחות, לאחד משאבים, ולהגיע לעצמאות כלכלית (1) בקצב מהיר פי 2.

התהליך כולו – של צמצום הוצאות מחד, והגדלת תיק ההשקעות מאידך – מציב את דני במסלול המהיר לעצמאות כלכלית. משה, לעומתו, ממשיך לאמץ פתרונות סותרים לכל בעיה, כך שעל כל צעד לפנים הוא צועד שניים לאחור.

הרעיון, אם כן, הוא לאמץ נקודת מבט אסטרטגית, הבוחנת את החיים כמכלול: מצד אחד להיפטר, או להפחית למינימום, פעולות והתנהגויות עם תופעות לוואי שליליות, שעומדות בסתירה למטרות אחרות שהצבנו (=חיכוך); ומצד שני — לארגן את הפעילויות הנותרות כך שתופעות הלוואי החיוביות שלהן יעצימו אלה את אלה ויאפשרו לנו להשיג את המטרה ביעילות מרבית (=סינרגיה).

המאמץ הסינרגטי הזה מניב שלם הגדול מסך חלקיו: סגנון חיים המושתת על מבנה רשתי מורכב, שבו כל פעולה משלימה את השניה — ממש כמו פאזל (עשה את האחד וקבל את השני בחינם).  כך אפשר להשיג מספר רב של מטרות בו-זמנית, הן בעולם עשיר (במקסימום יעילות) והן בעולם עני (במקסימום חוסן), וכל זה בעלות משאבית נמוכה מאוד.

עכשיו, מכיוון שרק מעטים נוטים ליישם חשיבה מערכתית בחיי היומיום שלהם, אפשר בקלות להחמיץ את האפקט הסינרגטי. אם, למשל, מסתכלים על רכיבי המערכת בנפרד, מגיעים למסקנה שלא מדובר אלא בהקרבת קורבן. קל להניח, למשל, שהעובדה שאדם חי בלי רכב וניזון במשך שבוע מסיר ענק של צ'ילי-נון-קרנה (טעים רצח אגב 🙂 ) הוא עני ואומלל.

לחלופין, מי שמתמקד אך ורק בהיבט הפיננסי של התהליך (תוך התעלמות מהשינויים המקבילים באורח החיים), יגיע למסקנה (בדומה למגיב הזה) שבסך הכל מחליפים כאן את התלות הפיננסית במשכורת בתלות פיננסית בתיק ההשקעות.

הבעיה, כמובן, היא שכשמתמקדים בעצים נוטים להחמיץ את היער — את התמונה הגדולה. הסינרגיה בין הרכיבים (חיים פשוטים, מינימליזם, מיקור פנים, השקעה בשוק ההון) – אף יותר מהרכיבים עצמם — היא שמאפשרת לחסוך 70% מההכנסה כמעט באופן טבעי, ולהגיע לעצמאות כלכלית במסלול מואץ.

בדוגמה לעיל, למשל, דני עיצב לעצמו עולם שבו תלותו הכלכלית במקום העבודה הולכת ונגדעת, וזאת בשל השילוב בין שני מאמצים סינרגטיים:  1) העובדה ששיעור החיסכון שלו – ותיק ההשקעות שלו — הולך ותופח (משום שדני מבזבז פחות), ו-2) העובדה שדני זקוק לפחות כסף כדי להנות מאיכות חיים גבוהה (משום שהוא מיומן יותר, סתגלן יותר, ולא צריך לקנות בכסף פיתרון לכל בעיה).

בפרוס השנה העברית החדשה, קחו כמה דקות לחשוב על נקודות החיכוך בחיים שלכם – ועל דרכים אסטרטגיות להעלים אותן, דרך השגת מקסימום מטרות במינימום פעולות.

שנה טובה לכולכם.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

68 תגובות

  1. ישר כח ושנה מתוקה

  2. אביגדור

    נגמר החומר לכתיבה, מה?

  3. החיים יפים

    מאמר מושקע ונכון, למרות זאת זה מעט מרגיז שאנשים תוקעים איזשהו שם מפוצץ (סינרגיה?) לדבר כלכך מובן מאליו שכל אדם מבין ויודע, אבל אולי לא הקדיש לרעיון מספיק מחשבה (בגלל שהרעיון כלכך מובן מאליו..).

    מספר שאלות בבקשה:

    – בדומה לתגובה שהתייחסת אליה לקראת סוף המאמר, מה יעשו אלו שלא מוכנים בשום פנים ואופן להשקיע בבורסה, ליצור נכסים מניבים או להקים עסקים, אבל מנגד בדיוק כמוך אינם מוכנים לסבול עוד דקה אחת את מקום עבודתם?

    – לא ניתן בשום פנים ואופן לבנות אסטרטגיה ולהגיע לסינרגיה, זאת אני אומר לאחר 26 שנות ניסיון (אני בן 26 וניסיתי לעשות זאת מיום היוולדי), המשפחה, חבריך הקרובים, העיר, הקהילה, המדינה והיקום כולו מעוצבים בצורה כזאת שתגרום לך, לעתים באל כורחך, לעשות בדיוק ההיפך. זה כמו לומר שכדאי להיות עשיר, ואם זה כדאי אז מדוע לא כולם עשירים? בדיוק, כי החברה מעוצבת כך שרק "יחידי סגולה" יהיו כאלה. אז מה עושים?

    – היו מספר פעמים מעטות שבהן בהחלט הרגשתי שאני בהוואי של סינרגיה מהסוג אותו הצגת במאמר זה, במקום להשקיע 100% בתחום אחד השקעתי 5% בכל התחומים אשר יסייעו לי בטווח הארוך, אך במצב כזה את כמעט לעולם לא תרגישי את הסיפור שבבחירת אסטרטגיה על פני טקטיקה, בכל שלב ושלב בעת הסינרגיה, את תצטערי שלא השקעת מעט יותר במשהו שכרגע מרגיש לך כצורך חשוב במיוחד, וזאת כאשר כל חבריך ה-"נורמליים" בהחלט נהנים מאותו צורך יחיד ולעתים מעירים לך שאת לא, בעוד שהם כלכך צרי אופקים (מה שמגדיל את האפקט המבאס, איך יכול להיות שאנשים צרי אופקים מרגישים הנאה יותר ממך?). אז שוב, מה עושים?

    ובנימה זו, שנה טובה ומתוקה כפלפל 🙂

    • הממ, המילה העברית לסינרגיה היא "איגבור", שלטעמי נשמעת אף נורא יותר. אם יש לך הצעה למונח חלופי אני אשמח להשתמש בו 🙂

      השאלה הראשונה מחייבת ביאור. האם הרתיעה היא מפני רכישת יחידות בעלות בתאגידים מסחריים (מניות), או שמא רתיעה מפני סיכון כספים כלל? לגבי החלופה הראשונה, יש מגוון רחב של אפשרויות, החל מהשקעה בנדל"ן, דרך רכישת עסקים פעילים, וכלה בהלוואות עמית לעמית. כל מה שעולה כדי "נכס מניב" יכול להיכנס לנעלם הזה. אם הרתיעה היא מפני סיכון כספים באופן כללי, אז צריך להבין שאי-נטילת סיכון בעצמה כרוכה בסיכון (מסוג אחר, קרי, שחיקה של כוח הקנייה). בכל מקרה, ישנה אפשרות תאורטית שאדם מצמצם את הוצאות המחייה שלו עד כדי כך, שהוא כלל לא צריך להשקיע את כספו ויכול להתקיים על ההון שצבר גם מבלי לסכנו.

      לגבי השאלה השניה, באופן עקרוני אני חושבת שעדיף לדאוג רק לגבי דברים שבשליטתך. התנהגות של אנשים אחרים ברוב המקרים אינם בשליטתך, אבל הבחירה אם להתחבר אליהם, ועד כמה להתחבר אליהם, לחלוטין בשליטתך. אני חושבת שזה עונה במידה מסוימת גם לשאלה השלישית שלך.

  4. למה יש כל כך הרבה משה וכל כך מעט דני?

    • מאותן סיבות שרוב בני האנוש לא פותרים בעיות למרות קיומם של פתרונות זמינים:
      * היעדר סוכנות, בין היתר בעקבות התניה "חינוכית" ממושכת שמעודדת ראש קטן בגישת "לא למדנו".
      * לרוב האנשים קשה להודות שהם טועים, וגם אלה שמודים בכך כמעט אף פעם לא מרחיקים לכת לכדי שינוי קיצוני של סגנון חייהם. קל יותר להסביר / להצדיק מדוע עליהם להמשיך לדבוק בטעותם.
      * יש אנשים שפשוט נהנים להרגיש קרבנות בעיני עצמם.

    • המשה יותר קולניים אז זה נדמה לך.

      אה התכוונת כמשל?

  5. תודה ושנה טובה, ואם אפשר את המתכון לצ'ילי קון קרנה, בפורום למשל:)

    • אהה, שים לב שזה צ'ילי נון קרנה 🙂

      זהירות – זה חריף (אני אוהבת).

      לסיר גדול שחומם על אש בינונית, הוסף שמן זית, 1 בצל קצוץ, 1 פלפל אדום קצוץ. ערבב במשך כ-4 דקות. כתוש פלפל סודאני ו-4 שיני שום, והוסף לסיר. הוסף מלח ופלפל לפי הטעם. הוסף 2 כפות אבקת צ'ילי, 1 כף כמון, 1 כפית פפריקה, 3 כפות רסק עגבניות, 2 כוסות מים. ערבב והבא לרתיחה בחום בינוני-גבוה. לאחר הרתיחה, הנמך את האש, הוסף 3/4 כוס עדשים אדומות שטופות ומסוננות. בשל רבע שעה עד להתרככות. הוסף 500 גרם שעועית אדומה (שהושרתה 12 שעות לפני כן במים ובושלה במים רותחים כ-30 דקות). הוסף כף כמון וכף אבקת צ'ילי. ערבב. בשל כ-20 דקות נוספות כדי שהטעמים יתערבבו יחד. טעם מדי פעם והוסף לתבל לפי הטעם. הגש כמו שזה. אפשר להחזיק את התבשיל במקרר עד 4 ימים, ולאחר מכן להקפיא בפריזר עד חודש.

  6. אני תוהה מה קודם למה,
    אימוץ חשיבה טקטית במקום אסטרטגית
    או מטרות נוספות כמו 6.נוחות ו7.אינטרס.

  7. אני לא יודעת למה בחרת להשחיל את נושא הזנות לפוסט הזה. לו לפחות היית מביאה הצעה אסטרטגית מה *כן* לעשות אז ניחא. אבל סתם לכתוב שזה רעיון רע לחוקק חוק נגד צרכני הזנות?
    חבל שלא אוכל לשתף פוסט עם תובנות נהדרות בחלקו השני.
    שנה טובה לך

    • לא "סתם כתבתי" שזה רעיון רע. הסברתי (אמנם לא בפירוט רב) שלתפיסתי מדובר ברעיון אנטי פמיניסטי ואנטי חירותני שחסרונותיו עולים על יתרונותיו. אני חושבת שצריך לתחם את בעיית הזנות, ולא לקבוע שעצם העיסוק בזנות הוא בעייתי, או שכל זנות היא אונס. יש נשים שעוסקות במקצוע מבחירה, ואפילו אם נקבל את הטענה (המוגזמת, בעיני) שמדובר במיעוט מבוטל מקרב הנשים — הרי שיש לכבד את חופש הבחירה שלהן.

      הבעיה נוגעת לאותן נשים שהעיסוק בזנות נכפה עליהן. אני חושבת שזה מסוג התחומים שהמדינה בהחלט יכולה להסדיר. למשל — לקבוע שלנשים שעוסקות בזנות יונפק רישיון או תעודת רישום (אפילו אנונימית למחצה, כנהוג בהולנד), שאותו הלקוח יידרש לבדוק טרם קבלת השירות. לקוח שיצרוך שירותי מין מאישה שלא קיבלה רישיון כאמור (=קטינות, נשים שהוברחו ארצה, נשים שהעיסוק נכפה עליהן) – יופלל. בעיני זהו פיתרון אלגנטי וממוקד בהרבה

      • אני מסכימה עם כותרת ההערה. לי מפריע:
        1 – הניתוח השטחי שלך של הבעיה והפתרונות האפשריים שלה.
        2 – מילא כשזה נעשה על סוגיות מסוימות אבל על סוגיה שבמקרים רבים היא קשורה לפשע נוראי נגד אדם (במקרים רבות קטין, חלש בחברה).
        3 – אני יכולה לפתוח בויכוח ענייני איתך על הנושא אך זה כנראה זה לא מתאים לנושא האתר שלך ולכן אני נמנעת. כך שאני נותרת ללא תגובה עניינית לטקסט משמעותי בבלוג די פופולרי.

    • אני מוכנה לנצל את חופש הבחירה שלי ולשכב עם מי שמתרגם את המאמר לאנגלית. טוב נו רק מסאג׳ . אני יכולה לבד אבל זה ייצור חתיכת חיכוך, ובתכלס כל התרגום הזה נועד למען יצירת חיכוך עם כל הסובבים אותי בעבודה שכ״כ כלואים בהתמסכנות שלהם שזה מתחיל לצרום אפילו לי.

  8. זה הזכיר לי משהו שמשיק למה שכתבת. פעם קראתי על פריימוורק שמאפשר ליוצר\ת משחקים לנתח משחק (ואפשר להשליך את זה על כל מערכת)
    MDA – Mechanics, Dynamics, Aesthetics
    במובן הכי מופשט – את מגדירה או יוצרת מכניקה ואסטטיקה, וכשהשחקן משחק נוצרת דינמיקה, שתלויה באסטטיקה ובמכניקה, שהיא לאו דווקא מה שמתכנן המשחק חשב.
    מכניקה יכולה להיות חוקי המשחק (מה מותר ומה אסור לעשות)
    אסטטיקה יכולה להיות גם איך דברים נראים וגם התחושה שהמשחק גורם (האם הוא כיף, מאתגר, תחרותי וכו׳)
    והדינמיקה היא מה השחקנים עושים בפועל (למשל, אפילו שמתכנני פייסבוק לא חשבו על זה, נוצרה דינאמיקה של קבוצות של אנשים שמחפשים טרמפים).

    במקרה של מה שאת מתארת, השאלה איך יוצרים מכניקה ואסטטיקה שהן sustainable וגורמים לאדם להגיע לדינמיקה שהוא מנסה להגיע אליה.
    למשל, במקרה של דני, המכניקה יכולה להיות הגדרה של 5 מדדים שמקבילים למטרות שהגדרת, והאסטטיקה היא האתגר בלעמוד בחוקי המכניקה (לא לכל האנשים זה מתאים, ואז תיווצר דינמיקה כזו שהמשחק יפסיק להישחק – ואולי היה שווה לעשות את זה בשלבים או עם מכניקה אחרת ואסטטיקה אחרת או נוספת)

    שנה טובה 🙂

    http://www.cs.northwestern.edu/~hunicke/MDA.pdf

  9. שנה טובה!😀

  10. אהבתי את רעיון החיכוך.
    נראה לי שהוא הופך למרכיב המרכזי בשלב מסוים בחיים קרייריסטים ולוקח את כל ההמשאבים

  11. אני עדיין חושבת שהרעיונות פשטניים כמעה.
    בתור אמא ל4, שגרה בפריפרייה ועובדת בתל אביב, אני לא מעוניינת לגור בתל אביב. גם עלויות המחייה שלי יהיו גבוהות בהרבה, וגם לא אוהבת את העיר ואת מה שהיא מייצגת. מעדיפה בהרבה לגור בפריפרייה , מה שמכריח אותי להחזיק רכב. עם ילדים יש הרבה שיקולים נוספים למקום המגורים ולא רק המרחק מההעבודה.
    גם החיים עם 4 ילדים די דורשים רכב, כי להתנהל רק ברגל קשה עד כדי בלתי אפשרי. למשל לא לבקר יותר את סבא וסבתא בסופי שבוע? לא לטייל בארץ?
    גם נופשים בחו"ל – אנחנו נוסעים אמנם רק פעם בשנתיים לערך, בגלל המחיר, אבל להגיד שאם אני לא עובדת אז אין לי צורך לנסוע? זה אחד הדברים שהכי מהנים בחיים, לצאת לראות עולם. אם כבר אני מאמינה בלרכוש חוויות ופחות חפצים.
    אגב אנחנו חיים יחסית ברווחה, וחוסכים. אבל הפרישה מעבודה רחוקה ממני לצערי. יתכן ואם לא היו לי 4 ילדים הייתי יכולה לפרוש, אבל זה מחיר שאני מוכנה לשלם בשבילם.

    • אז למה הרכב נוסע כל שאר השבוע? אם היה נוסע רק בסופש העלות שלו הייתה נמוכה ביותר. בנוסף, השכרה של רכב לסופש עולה כ 400ש"ח כולל דלק. 3 סופשים בחודש וזה יוצא 1200ש"ח, לא מעט אבל זול בהרבה מהחזקה של רכב+ירידת ערך+איבוד תשואה על ההון.
      גם בפריפריה יש מקומות קרובים לתחבורה ציבורית (רכבת) ואז אין צורך ברכב.

      אין לך צורך ליסוע לחו"ל, את בוחרת ליסוע כי זה כיף ומפנק…מצד שני, זה מוריד מאיכות החיים שלך בעתיד (כפי שאת אומרת זה מצער אותך שלא תוכלי לפרוש…). שקל שנחסך היום מעלה את איכות החיים העתידית באופן מעריכי.

      • זאת הבעיה של הבלוג הזה, לכל שאלה תשובה גם אם היא לא נכונה. לעניין שכירת הרכב, משפחה עם 4 ילדים לא יכולה לשכור רכב של 400 שקל לסופש. אנחנו מגיעים בקרוב לבקר בארץ עם 4 ילדים ואני שוכר רכב ל6 אנשים ל9 ימים, וזה לא מיניואן מפואר אלא הכי זול שיש לכמות האנשים הזאת וזה יוצא 300 שקל ליום לא כולל ביטוח ( אני לא צריך כי ביטוח הרכב בקנדה מכסה גם רכב שכור בחול) אבל הביטוח זה עוד איזה 100 לפחות ביום, אז זה יוצא כבר כפול מהחשבון שלך.
        בהצלחה להחזיק משפחה בפריפריה עם 4 ילדים בלי אוטו.
        אני סתם ככה מנחש שאין לך ילדים או שאם יש לך אז זה תינוק או ילד קטן.
        הבלוג הזה מלא באנשים שנותנים עצות בנושאים שהם לא מבינים בהם.

      • למה הוא נוסע? כאמור אני לא בפנסיה. צריכה להגיע לעבודה. גם אם אחסוך כל שקל, עדיין יש לפניי עוד כמה שנים טובות לעבוד.
        עוד משהו שלא ציינתי – אני מתחילה לעבוד ב6 בבוקר, על מנת שאוכל לבלות עם ילדיי אחרי הצהריים. אין רכבת בשעות האלו, ובאוטובוס יקח לי להגיע לתל אביב בערך כשעה.. כולל הליכות והחלפות. באוטו לוקח לי 20 דקות.
        כמו שכבר כתבו לך, שכירות רכב ל6 נפשות זה לא זול בכלל.
        שנמשיך? לילדים יש חוגים. כן, אפשר לומר שניתן לבטל אותם, זה לא צורך, ובכל זאת אני מעדיפה שהם ילכו לחוגי ספורט למינהם (הבת שלי למשל בהתעמלות אומנותית כדוגמא) וככל שהם מתמקצעים בתחום שבחרו ההוצאות עולות.
        בפריפריה כדי להביא אותם לחוג צריך רכב. כי החוגים לא מספיק קרובים (כל חוג ממוקם בחלק אחר של העיר) או שגם לחוג עליי לנסוע עם 4 ילדים (תינוק ועגלה ) באוטובוס הלוך וחזור?
        זה פשוט לא פרקטי, וזה רק מי שחי את זה יכול להבין.

  12. הערה ושאלה
    1. בדוגמא שלך כל הפתרונות הסינרגטיים של דני כוללים הפחתת ההוצאות. דני יכול לטייל רגלית כל ערב עם בת הזוג שלו וכך לשפר את הבריאות (2) והזוגיות (4). לא הכל בחיים כסף…
    2. כיצד היה משתנה אורח החיים שלך אם היה לך בחשבון החיסכון 30 מליון שקלים? או בהרחבה: אני מקבל את הטיעון של "אני רוצה להיות בלתי תלוי ולכן יש להקטין את ההוצאות ולחסוך עד למצב בו החיסכון הוא בערך פי 300 מההוצאות". במקרה שלך, חיסכון של 1.2 מליון שקלים. רכב מגדיל את ההוצא בכ 3000 שקלים בחודש. אם היה לך חיסכון של 12 מליון שקלים, האם היית קונה רכב?

  13. בתור טבעוני וקורא נאמן אני פשוט לא מאמין שגנבת לי את ה "צ'ילי נון קרנה" 🙂 חייתי בסרט שאני הראשון שחשב על זה!

    פוסט מעולה כמו תמיד, שתהיה שנה טובה ומלאה בפוסטים איכותיים 🙂

  14. סחטיין, הצלחת לגרום לי לחשוב. תודה דורין, ושנה טובה!

  15. לא כל כך הבנתי למה דני יותר מאושר ממשה. נניח שדני הישג את המטרות שלו, אז … מה עכשיו? עובר לצד שני? הרי יש לו הון, יש לו עצמאות כלכלית … אבל סיגנון החיים שלו לא מאפשר לעבור לצד האפל, נכון? התפטר מהצרכניזם, למד לא לבזבז, אוכל מהסיר השבועי ונהנה מהתחביבים הזולים. לי נראה שהתחביב הכי זול והכי מהנה שלו, הוא לשבת בבית הקטן שלו ולספור את הכסף שיש שלו. הממ … אני מאמין ששתי הדרכים לא משהו. עליו להיות משהוא באמצע.
    שנה טובה!

    • אולי הוא מטייל, או קורא, או מתנדב, או סורג, או מבלה הרבה זמן עם בן זוגו והילדים. עושה את מה שכולנו חולמים שנעשה "כשיהיה לנו מלא כסף". מרגע שסגנון החיים מאוזן כלכלית אין צורך לספור את הכסף

  16. צ'ילי נון קרנה או קון קרנה ?

  17. אחד הטובים שלך. מסביר נקודה חשובה ובפשטות. שנה מבורכת!

  18. בהקשר למגיב אביגדור –

    אני מתה על המאמרים מסוג זה, הם תמיד תמיד מעניינים אותי, והם נותנים לי המון השראה וכוחות להמשיך בדרכי הטובה ומזכירים לי לחשוב כל העת מה אני עוד יכולה לשפר ולייעל.

    תודה לסולידית על פועלה המבורך ושנה טובה!

  19. קודם כל כתמיד אני נהנה לקרוא.

    שנית כתבת את המשפט "במקום להתמקד בהתאמת פתרון ייחודי לכל בעיה, יש לוודא שהפתרונות שנבחרים הולמים, מגבים ומחזקים אלה את אלה באופן אופטימלי".

    זה הזכיר לי משהו שאחד המרצים למתמ' שלי אמר פעם: "לפעמים כדי לפתור בעיה למקרה פרטני כדאי קודם להכליל את הבעיה, לפתור את הבעיה במקרה הכללי, ואז להציב את המקרה הפרטי".

    זו גישה שמאוד מאפיינת מתמ' – ז"א שמנסים להכליל את הבעיה באופן המדויק ביותר שניתן, לשקול את כל האפשרויות ולנסות להסיק כמה שיותר מסקנות, ולבסוף להציב תוך כדי שלוקחים בחשבון את כל התמונה.

    הגישה הזו בולטת במיוחד כשמשווים אותה לגישה הפיזיקלית – שם מעדיפים לפתור את המקרה הפרטי ולרוב לא מתעניינים בהכללת הבעיה.

    אם את מתחברת למשפט הזה, וכמו שנראה את גם מתחברת לתחומים אנליטים אחרים (כגון תכנות ואלקטרוניקה), אני ממליץ לך בחום לנסות ללמוד כמה קורסים בסיסיים במתמ' (מתמ' בדידה מומלץ ביותר, אחריו חדו"א או אלגברה). ממליץ פשוט ללכת לאונ' ולשבת בקורס או אפילו אפשר באתר של MIT OCW. אני חושב שזה יתאים לך ותהני.

    ואגב זה לא דומה לפילוסופיה כי בפילוסופיה הדגש הוא פחות לוגי. במתמ' הדגש הוא לוגי באופן מוחלט – מתחילים מקב' אקסיומות ועליה בונים באופן לוגי. בפילוסופיה (למיטב ידיעתי שאיננה רחבה במיוחד) הדגש הוא על הבנת שורשי הדברים ובד"כ לא קובעים קב' אקסיומות ומתחילים לדבר עליה.

  20. ספידית בהאטה

    תודה דורין על זויות ראייה נוספות לתפיסה הכוללת שלך , לי כבר שינית את החיים.. בענק !!

  21. "סגנון החיים הזה עשוי להפגיש את דני עם בנות זוג פוטנציאליות שנמשכות למינימליזם ולחיים פשוטים (4), ולהרחיק אותו מבנות זוג שטחיות שנמשכות לסמלי סטאטוס נוצצים ושטחיים לא פחות"

    דני לא יפגוש אף אחת, כי ישב בבית מזיע ומסריח מרכיבת אופניים, ויפליץ לבד את השעועית שאכל כל השבוע מהצ'ילי-קון-קראפה שלו…

    • אלמונימי

      התגובה שלך הצחיקה אותי. ולמרות שאני לא בהכרח מסכים איתך, אני מודה שעדיין יש בעייתיות בעניין הזה…

    • ינקעל זיסל

      LoL!!

    • הרגת אותי, אבל למרות הציניות הקיצונית זה נכון. אצל הסולידית זה תמיד קיצוני, או שהבחורה סולידית ונחמדה או שהיא כלבה בזבזנית, אין אמצע

  22. הסולידית, ניתן להיפגש איתך אחד על אחד כמו שנפגשים עם וורן באפט ?

  23. מאמר מרתק, תגובות מעניינות. את נותנת ערך רב במה שאת כותבת ואני יותר משמח לקחת חלק 🙂
    שתהיה שנה טובה עם הרבה תוכן מעניין ולא פחות מזה – מציאת פתרונות יצירתיים בגישה אסטרטגית סינרגטית.

  24. שימי חש הלא פמיניסט

    מסקנה
    משה הוא זונה.
    רוב הזונות בוחרות להיות זונות מתוך בחירה חופשית. חופש העיסוק במיטבו

  25. דורין, אפשר לדעת איזה תואר את עושה?

  26. אחלה פוסט 🙂
    גמר חתימה נפלאה!

  27. תמיד אני מרגיש שאת לא מתייחסת לחלק חשוב מאוד מהתמונה המלאה, אולי בגלל שלא בכך עוסק הבלוג ואולי מסיבות אחרות.
    אני אעשה השוואה מעט פשטנית ובמקום למשה ודני אני אתייחס לווויליאם וג'ון, עבדים שחורים בארה"ב במאה ה-19.
    וויליאם וג'ון מתגוררים בחווה במיסיסיפי. וויליאם מכלה את זמנו בקטיפת כותנה ללא קבלת שכר הולם וכמעט ללא זמן פנוי, תוך קבלת יחס משפיל ואלים מבעליו. ג'ון עבד באותה חווה, אך ג'ון, באקט אמיץ של סוכנות ונטילת סיכון אדיר, הגה תכנית בריחה מתוחכמת וברח לאחת ממדינות המערב התיכון שבהן אין עבדות. לאחר הבריחה הקים ג'ון ארגון שתפקידו לעזור לעבדים להימלט, בציפייה שאם מסה קריטית של עבדים יברחו, העבדות תיפסק.
    לדעתי נקודת המבט של הבלוג מתרכזת באופן כמעט בלעדי במה אני יכול לעשות כדי לברוח מהעבדות? היא מעודדת אנשים להיות כמו ג'ון ולקחת אחריות על חייהם, ובכך לברוח מהעבדות (להבדיל אלפי ומיליוני הבדלות בין העבדות של אז לעולם הצריכה והקריירה כיום), אך לא מתייחסת למבנה החברתי שמאפשר עבדות. העבדות בארה"ב לא נפסקה רק בתהליך שנבע מלמטה למעלה, אחרי שאזרחים הבינו שעבדות היא לא מוסרית, אלא לאחר שהממשל המרכזי וקובעי המדיניות בארה"ב יצאו למלחמה על עקרונות מוסריים וכפו אותם על מדינות הדרום, שהיו ממשיכות בעבדות לולא הכפייה מלמעלה והתיקון ה-13 לחוקה. אני הייתי שמח אם היית נותנת תובנות מנקודת מבטך הייחודית לגבי איך המבנה החברתי יכול להשתנות, ולא רק איך אנחנו יכולים להשתנות כפרטים.
    שנה טוב וחתימה טובה לכולם.

  28. בעייתי מאוד שאת כותבת על נושא (זנות) שברור לחלוטין שההבנה שלך בו נמוכה מאוד.

    מוריד מהאמינות של שאר הפוסט והבלוג בכלל.

    ממליצה לך להתחיל בלקרוא את הספר של ענת גור על נשים בזנות.

    (גילוי נאות: בעברי טיפלתי בנשים במעגל הזנות)

    • יהיה מועיל יותר אם תתייחס לגופה של התיזה ותעלה אנטי-תיזה, במקום לטעון שאני "לא מבינה". אתה לא מקדם שום דבר כך.

      • ראשית, אני אישה. 🙂 (מניחה שאפשר להבין זאת מ"ממליצה לך"..) מעניין שברירת המחדל היא שמדובר בגבר..
        שנית, התייחסתי רק לבורות המאוד בולטת בנושא הזנות. כיוון שההבנה שלי בשוק ההון בינונית ומטה וההבנה שלי בזנות יחסית טובה, כשאת כותבת דברים לא מדוייקים כלל (שאני מבינה בהם ועל כן יודעת שהם לא מדוייקים, בלשון המעטה) זה גורם לי לחשוב שגם בנוגע לנושאים כלכליים (שבהם אני מבינה פחות ולכן לא יודעת לזהות אי דיוקים) את לא מדייקת.

        וכמה נקודות בעניין הזנות –
        (ושוב, אמליץ לך לקרוא את ספרה המצויין של ענת גור, על מנת להכיר את הנושא מעט)
        א. מעל 90% מהזונות עברו התעללות מינית בילדותן, כך שבהתייחס לזנות רצוי להתייחס גם להיבט המוסרי שבעניין. כמובן שאי אפשר להתעלם מכך שחלק גדול מהנשים הגיעו בעל כורחן ונסחרו ע"י הסרסורים, על רמות הPTSD הגבוהות של זונות, על מקרי האונס שהן עוברות (כ8-10 מקרי אונס בשנה בממוצע..), על כמות הקטינות במעגל הזנות (שליש!!), השימוש בסמים ומקומו של הסרסור. עוד לא התייחסתי למחלות המין (8% מהזונות חולות באיידס..) והאובדנות (46% מהזונות ניסו להתאבד..) וכמובן לאלימות (שסבלו רוב הזונות..)
        ב. כתבת שלוש טענות ואתייחס אליהן:

        * הפקרת הנשים ללקוחות מפוקפקים ואלימים שממילא מתעלמים מהוראות החוק –
        לא נכון. במדינות בהן הזנות הפכה להיות חוקית (הולנד, לדוג'), מימדיה התרחבו מאוד אך עדיין 90% מהזונות עבדו במקומות לא חוקיים והיו חשופות לאלימות רבה ולכל מה שהן חשופות לו היום.. במדינות בהן נחקק חוק המטיל עונש מאסר על לקוחות (לדוג', שוודיה) – ירדה הזנות ב80%, נשים הגיעו יותר למכוני גמילה (במקום להמשיך להיות מכורות לסמים ולמכור את גופן..) ולטיפול.
        הפללה של הלקוח לא תגרום ליותר אנשים גרועים יותר להגיע.. הם באים ממילא. כמו שקרימינליזציה של הטרדה מינית לא גרמה ליותר גברים גרועים להטריד מינית.. להפך. הפללה תגרום להקטנת מימדי התופעה, זה ברור.

        * פגיעה בפרנסתן ובחירות העיסוק של הנשים – ראשית, שליש מהזונות הן קטינות והגיל הממוצע של הכניסה לעולם הזנות הוא 13.. אני מקווה שתסכימי איתי שבת 13 העוסקת בזנות אינה בשלה להחליט לעבוד בלשכב עם גברים עבור כסף.. שנית, חלק גדול מהזונות אינן בוחרות במקצוע אלא נסחרות/נמכרות/נכלאות.. את רוב הכסף לוקח הסרסור, כך שלא מדובר בעבודה עם פוטנציאל גבוה לקידום וחיסכון..

        * עיגון בחקיקה של התפיסה הפטריארכלית שלפיה הגבר הוא סוכן המוסר הבלעדי, ושלחופש בחירה של נשים (לרבות הבחירה לעסוק בזנות) אין משמעות אמיתית – צעד רגרסיבי המצוי בקונפליקט עמוק עם ערכי הליבה של 150 שנות מהפכה פמיניסטית. – כאן מדובר בדעה בלבד. וכרגע המצב הוא הפוך. גברים הם הסוכנים (=הסרסורים) של נשים ונערות מנוצלות וכואבות והתפיסה הפטריארכלית הולך ביד ביד עם עולם הזנות..

    • +1 דניאל.
      נראה כי הסולידית היא אנטי פמיניסטית. זה בולט לאורך הבלוג כולו.
      חלק זה מאוד מצער. אולי הסולידית היא בכלל סוליד?
      מעלה תהיות.

  29. שנה טובה ותודה.

    הערה:
    אסטרטגיה וטקטיקה אינן דברים הסותרים אחד את השני, להפך הם משלימים אחד את השני. האסטרטגיה מתארת מטרות על מנת להשיג את החזון, עפ"י רוב יעד ארוך טווח, והטקטיקה מתארת מתווה לפעולה כלומר למימוש האסטרטגיה. אין טעם באחת ללא השניה ולהפך. אני מסכים כמובן שאין טעם בלייצר טקטיקה כל עוד האסטרטגיה אינה ברורה.

    לדוגמה:
    החזון: "יצירת חברה המספקת שוייון הזדמנויות ומונעת ניצול של חלשים"
    האסטרטגיה: "מיגור תופעת הזנות והסרסרות"
    הטקטיקה: קיימות רבות ואפשר להתווכח על כך רבות. (עונשי מאסר כבדים, הפיכת הזנות לעסק חוקי מפוקח, וכדומה) .

    הבעיה של כולנו זו הנטיה לבזבז זמן, להתווכח ולעסוק בטקטיקה מבלי שעוצרים קודם לנסח הסכמות על חזון ואסטרטגיה.

  30. מה את לומדת!!!??? הציבור דורש לדעת 🙂

  31. דורין תודה על הבלוג. פוסטים נהדרים! שנה טובה ומתוקה!!!

  32. לגבי הסעיפים של הזנות ובעיקר הסעיף השלישי שבעיני מאוד שגוי :
    כתבת ש:
    "עיגון בחקיקה של התפיסה הפטריארכלית שלפיה הגבר הוא סוכן המוסר הבלעדי, ושלחופש בחירה של נשים (לרבות הבחירה לעסוק בזנות) אין משמעות אמיתית – צעד רגרסיבי המצוי בקונפליקט עמוק עם ערכי הליבה של 150 שנות מהפכה פמיניסטית"

    יש לנו כבר חוקים כנגד ניצול מיני במקום העבודה, ובאקדמיה, זאת אומרת שכבר אנו לכאורה מזלזלים בחופש בחירה של סטונדנטיות לשכב עם מרצים, ושל מזכירות לשכב עם הבוסים, האם זה נעשה בקופנליקט עם הערכים של המהפכה הפמיניסטית?
    כל מה שצריך לעשות זה רק להשליך את החוקים האלו גם על תעשיית המין, וכך היא נהיית בלתי חוקית.

    בנוסף החוקים הללו חלים על שני המגדרים, כך שלא רואה איך הגבר נהיה כאן סוכן מוסר בלעדי, משני המגדרים לא ניתן יהיה לרכוש שרותי מין. אפשר להשוות את זה לחוקים אחרים כמו לא ניתן לקנות איברים מאנשים, ואז להגיד שאין משמעות אמיתית לחופש הבחירה של מי שרוצה למכור אותם, או דוגמא אחרת של אין חופש לעבוד מתחת לשכר מינימום בין אם בעד או נגד חוקים כאלו אני לא רואה איך זה מציב מגדר אחד כסוכן מוסר אם זה חל על כולם.

  33. פוסט מעניין מאד. בתור אחד שלמד מהאתר הזה כבר למעלה משנה וחצי לקחתי לי כמה דברים
    {כולל לפתוח קרן השתלמות לעצמאיים, תיק השקעות מנוהל ולשפר את כישורי הבישול}
    ומשתדל להיות סולידי אבל לא כ"כ הולך בשל כל מיני התחייבויות
    אשמח לראות פוסט שקשור בניהול זמן, ארגון ותכנון על מנת למקסם את החיסכון שזוהי אחת הסיבות
    שהרבה כסף נזרק על ארוחות בחוץ או פתרונות פחות סולידיים אחרים.
    למי שפרש כבר אולי יש זמן בשפע אבל למי שעדיין עמוק במירוץ ונאבק ויש לו בקושי עשירית ממה שדרוש לפרישה ועובד 10 שעות או יותר ביום וצריך גם להספיק עוד דברים פוסט כזה יכול מאד להועיל.

    בנוסף אשמח גם לפוסט המשך לפוסט הנוכחי כי אם כמה שיצירת הסינרגיה שדיברת עליה כאן היא רעיון יפה, לאנשים שונים יש מטרות שונות וטבעי שדברים מסויימים יתנגשו זה בזה
    {למשל חתירה לעצמאות מול הבאת ילד לעולם}

  34. מעניין מתי תביני מה לא יושב במשפט הזה – "חיים פשוטים, מינימליזם, מיקור פנים, השקעה בשוק ההון"
    אם תרצי, אפשר גם 'מחק את המיותר'

    • מה שמייחד תנועות מינימליסטיות הדוגלות בחיים פשוטים – מהבוהמים ועד ההיפים – הוא השקפת העולם השמאלית והסלידה המוחלטת מקפיטליזם ומשוק ההון. זה ההבדל ביני לבינן. אני מדברת על שילוב של השניים — אני משתמשת באחד כדי לאפשר את האחר. אני לא מוצאת סתירה אינהרנטית ביניהם, לא מבחינה אידיאולוגית ולא מבחינה לוגית: אני חוסכת המון כסף דרך אימוץ של חיים פשוטים, משקיעה את הכסף הזה, כדי לייצר עוד כסף, שמאפשר לי להמשיך לחיות חיים פשוטים בלי לעבוד.

      • יש משהו בדבריך. עם זאת צמד המילים שוק ההון אינו כזה תמים, מדובר במנגנון מניפולטיבי ומנותק מהחיים (ברובו לפחות). במידה מסויימת אפשר להשוות זאת להשקעה בנדלן, רבים יקנו דירה להשקעה למרות שברשותם כבר אחת למגורים ואז ישכירו אותה במחיר שוק שברור שהוא מוגזם, אבל הם יכולים.. הם פותרים לעצמם בעיה, אבל אמת נוספת היא שבעשותם זאת הם גם תורמים לבעיה ופשוט מגלגלים אותה למישהו אחר, העיקר שהאינפלציה לא תיגע בהם… ברור שהנושא הוא לא כזה פשוט וגם יש יוצא מן הכלל, ובכל זאת מספיק מבט חטוף על המציאות בשביל להפנים שרוב מה שמתחולל בשוק ההון ובענף הנדלן הוא אבסורדי, שלא לומר לא מוסרי.
        כשאת אומרת שאת משקיעה את הכסף שלך בשוק ההון כדי שייצר עוד כסף, למה את מתכוונת? מניין נוצר עוד כסף שחזר אליך כריבית דריבית? משהו בעולם האמיתי צריך היה לקרות כדי שהדבר יתאפשר. ייתכן והחברות שהשקעת בהן את כספך התעשרו, אם כן, מה עושות אותן חברות, בפועל?
        את מדברת על חיים בפשטות ומנימליזם צרכני, מה תעשי אם תגלי שאחת החברות בה את משקיעה עושה הכל כדי לשכנע אנשים לקנות את מה שהם לא באמת צריכים? או חברה שמחזיקה במפעלים במדינות עולם שלישי ומשלמת לעובדיה שכר רעב, בין היתר כדי שאת הרווחים יוכלו לחלק לבעלי המניות. והדוגמאות רבות כמספר המניות..

  35. אני חושבת הרבה על הפוסט הזה, הוא עזר לי להבין כמה דברים בחיי האישיים.

    למשל, למה אחרי כ"כ הרבה זמן אני עדיין לא משקיעה?
    כי אני עוד לא יודעת מספיק.
    אז איך ללמוד בצורה יעילה?
    מחפשת פתרונות על למידה אפקטיבית.
    ואם יש בעיות טכניות ומחסומים?
    אז מתעסקת במינימליזם ושחרור חפצים מיותרים שמקנה לי תחושת רוגע וסדר.
    ובתורה, תחושת הרוגע כנראה תאפשר לי לחשוב על פריצת מחסומים.

    אם הייתי הולכת בגישה טקטית, אז הייתי משקיעה, אבל אחרי שנה שנתיים מגלה שבגלל האזרחות האמריקאית עשיתי טעות גדולה שפתחתי בברוקר ישראלי והשקעתי כמו נניח בשוקולד מריר (pfic).
    אם אני רוצה ללמוד כמו כולם, פשוט להרשם לאוניברסיטה ולקבל ציונים ממוצעים מטה (ולא בגלל אינטליגנציה),
    אם אני רוצה להיות פחות לחוצה, פשוט לקחת איזה רגיעון.

    בקיצור, הפוסט הזה מעודד אותי שאני כנראה עושה את הדבר הנכון.

    מצד שני, לפעמים אין ברירה וכדי לגבש אסטרטגיה צריך להשתמש גם בטקטיקות, או דברים שבאים אחד על חשבון השני בעיקר אם האסטרטגיה עוד לא מגובשת.
    למשל, בזה שאני לא משקיעה- אני מאבדת תשואה. אבל 'משתמשת' בגילי היחסית צעיר ובהבנה שידע זה כוח ומונע טעויות, כדי לכפר על זה כרגע.

    אז שוב תודה על פוסט מעניין ומחכים.

  36. נתנייתי

    פרט לעניין הסינרגיה, אפשר להזכיר את נושא העקביות.

    לצערי, יש אנשים שמתמקדים במשך שנים בהשגת מטרה מסוימת, ואז נוטשים אותה לגמרי; והתוצאה היא חיכוך גדול מאוד.

    מי שלמד בתיכון מקצועי ("שיהיה מקצוע ביד"), ואז נשאר בקבע ("שיהיה ביטחון כלכלי")- ואחרי כמה שנים פרש והתחיל לעבוד כעצמאי בתחום ש*באמת* מעניין אותו, ובעצם בזבז שנים של חיסכון פנסיוני וניסיון מקצועי.

    מי שלמדה והתבססה במקצוע מאתגר (הנאה+מעמד חברתי+עושר)- ויום אחד הבינה שבעצם קשה לה "לא לראות את הילדים שהביאה לעולם", ועשתה הסבה להוראה/עיצוב פנים/קוסמטיקה- תחומים שעשור לפני לא היתה מתקרבת אליהם

    וכמובן מקרים קלים יותר של מי שלמדו באוניברסיטה "מקצוע מעניין" אך חסר ביקוש או שפוט אינם רוצים לעבוד בו וכו'.

  37. מרתק לראות איך הדוגמא עם הזנות הוציאה כל כך הרבה אנשים מכיליהם, ועוד בבלוג שאמור להיות משכנם של בעלי הראיה הרחבה, לאמור – מה זה משנה על מה הדוגמא אם אתה מצליחים להבין את המשל והנמשל פה?

  38. שי בנימין

    היי .
    אני חושב שמניע עוצמתי מאוד להתנהגות כמו של משה היא הרצון להגדיל את האושר , להיות יותר מאושרים , זה לפחות מה שמוכרים לנו מכל כיוון , תקנה תצרוך תנפוש , תחליף רכב לחדש כל פעולה כזאת תגדיל לך את האושר , זה יוצר לחץ חברתי עצום להתנהג באותה דרך , גם אם בפועל אנחנו מקטינים את האושר שלנו . לכן לדעתי זה לא כל כך פשוט להפוך לדני גם אם ממש רוצים . זה תהליך מורכב גם חברתי וגם אישי . מקווה שהבלוג הזה ירחיב לאנשים את הדעת בנושא ומקווה להפוך לדני .
    שנה טובה .

השאר תגובה