בית » עצמאות כלכלית » הסם המסוכן מכולם יישאר חוקי לנצח

הסם המסוכן מכולם יישאר חוקי לנצח

הפולמוס בנושא הלגליזציה מתנהל בשבועות האחרונים בלהט חסר פרופורציה, כאילו גורל המדינה תלוי רק בו. זה לא המצב וכנראה גם לעולם לא יהיה כזה – גם אם יחקרו עוד מאות סלבריטאים, יסקרו את הרגלי העישון של כל 120 חברי הכנסת או ישוו את "ליל הבאנגים הגדול" למחאת האוהלים, למהפכת הקוטג' או למהפכת אוקטובר 1917.

מצדו האחד של המתרס טוענים שמדובר במוצר ממכר, מסוכן ומזיק לטווח ארוך. מצידו האחר מצטדקים בטענה שצריכתו היא בחירה אישית, שאינה מזיקה לסביבה, ושבלאו הכי "כולם עושים את זה".  ולמרבה האירוניה,  בעוד הניצים מתווכחים, הם מתעלמים בנוחות מהעובדה שבשוק מסתובב לו סם קשה שבעתיים.

זהו סם קטלני, ממכר ומזיק לטווח ארוך, ואף על פי כן הוא ניטל מתוך בחירה אישית, לכאורה מבלי להזיק לסביבה, בטענה ש"כולם עושים את זה". את הסם הזה צורכים הן המתנגדים ללגליזציה והן התומכים בה. והמדינה – היא לא רק שמתירה את השימוש בו, אלא  אף מעודדת את צריכתו.

זה לא אלכוהול ולא סיגריות.  לא שוקולד ולא הימורים. לא פורנו ולא ג'אנק פוד.  ועדיין – הסם הזה מגלגל יותר כסף מכל המוצרים הללו גם יחד.

אשראי: הסם החוקי המסוכן מכולם

בכלכלה מבוססת חוב, תפקידה העיקרי של תעשיית האשראי הוא פיתוח, צמיחה והשקעה בנכסים מניבים מתוך ציפיה לקצור רווח עתידי.

זה מה שקורה, למשל, כשבעל עסק קטן נוטל הלוואה לצורך הרחבת העסק שלו, או כשחברה ציבורית מנפיקה אגרות חוב כדי לממן פרויקט חדש. דוגמה אחרת, גרועה פי כמה אך עדיין בגבולות "החוב הטוב", היא כאשר אדם נוטל משכנתא לטובת קניית דירת מגורים.

אלא שנראה שמשהו השתבש.

בעידן שבו האשראי נעשה זול ונגיש כל כך, הוא נתפס היום – הודות לשיווק אגרסיבי – כפיתרון לכל בעיה.

רוצה לקנות משהו נחמד אבל אין לך די כסף לשלם? אין דבר – נפרוס עבורך את העסקה ל-36 תשלומים. ביצעת יותר מדי עסקאות והחיוב בכרטיס האשראי גדול עליך? לא נורא, אפשר גם אותו לגלגל לחודש הבא. ואם גם אז לא יהיה לך מספיק כסף בעו"ש, חליק! לא לחינם יש לך מסגרת אשראי.

הכל פשוט ומהיר כל כך, משולב באופן טבעי בשגרת חיינו, כמעט מובן מאליו. גוגל, קליק, קליק – ויש לכם "הלוואה מיידית לכל מטרה" בסך עשרות אלפי שקלים. הבנק לא נותן? נסה את חברת הביטוח. מסרבים? נסה את חברת האשראי. אין מנוס? תמיד יש את השוק האפור.

זו לא תופעה שולית או מצומצמת. כולם עושים את זה, מכיוון שכולם רוצים להיות כמו כולם. אז מבזבזים עכשיו ומשלמים אחר כך. הרי "אי אפשר לחסוך" במחוזותינו ובכלל, עצם הרעיון – קודם לחסוך ואחר כך לשלם – נשמע מטופש, מיושן ותלוש. לא שמעתם על יוקר המחיה?!

403 מיליארד שקל – פי 5 מתקציב הביטחון ופי 40 מהסכום שמגלגל שוק הסמים הישראלי – זהו הסכום שניתן לעם ישראל כאשראי. יותר מחצי מהסכום הזה ניתן כאשראי לדיור – אינני יודעת כמה ממנו לזוגות בני פחות מ-30 שסירבו להתפשר על נדל"ן צנוע יותר מבית הוריהם. 102 מיליארד ש"ח עולה האוברדראפט של הציבור. 10.5 מיליארד ש"ח חייבים לחברות האשראי, למרות ריבית רצחנית של 12%.

קיצור דרך לאושר בר חלוף

הסכומים הללו כבר מזמן לא "מושקעים" רק בפיתוח או בצמיחה בהתאם למודל כלכלת החוב. בחלק גדול מהמקרים הם משמשים כדי לממן את הטיול המשפחתי לתאילנד, את טקס הבת מצווש לילדה, את סלון העור מאיטליה ואת הג'יפ בחניה. אלה לא נכסים מניבים. הם לא הופכים את בעליהם לפרודוקטיבי יותר. אלה עלויות שקועות, שבחלקן רק מאלצות אותו לבזבז כסף נוסף.

פעם, כדי לצאת ממעגל העוני, אדם נדרש להפגין אומץ לב, כישורי מנהיגות או ביצועים יוצאים מן הכלל. בכסף שהניבו לו מאמציו יכול היה לרכוש את סמלי הסטאטוס של התקופה, אשר שימשו כעדות לעושרו, למעמדו החברתי, ובעיקר לעובדה שעבד קשה והצליח להתרומם בסולם המעמדי.

האשראי הצרכני, כמו הסם, הוא קיצור הדרך המלאכותי, המהיר והקל לאותה גאווה.

בטווח הקצר, האשראי מאפשר להנות ממנעמיה של תרבות הצריכה מבלי להשקיע את המאמץ הכרוך בהשגתם. הוא מאפשר לאנשים לרכוש דברים שלא מגיעים להם בכסף שלא חסכו, ולהתפאר בסמלי סטאטוס שלא משקפים את מצבם הכלכלי-חברתי האמיתי. הבית שלהם לא באמת שייך להם, הרכב שלהם לא באמת שייך להם, והם עדיין לא לא הרוויחו מספיק כדי לממן את רמת החיים הנוכחית שלהם.

הם מתלהבים מפרסומות, חרדים למעמדם ומתקשים לדחות את תחושת הסיפוק. הצורך העז לממן חפצים וחוויות בכסף של אחרים יוצר תחושת אופוריה זמנית שמכינה את הקרקע לתהליך התמכרותי.  התשוקה הופכת לצורך, לאילוץ, לקריז – והאשראי, כמו המנה, הולך ונתפס בתור הדרך היחידה לממש אותה.

אבל האופוריה הנובעת מהחוויה הצרכנית לא נמשכת זמן רב. סמלי הסטאטוס הנוצצים מתחילים לשעמם, ותוך זמן קצר הצרכן שב ומוצא עצמו במרוץ נהנתנות, מחפש בגדים, גאדג'טים ורהיטים חדשים יותר, נדירים יותר ומשודרגים יותר – גם אם עדיין לא סיים לשלם עבור הגרסא הקודמת. וכך מעגל נסגר מעגל ההתמכרות: משתמשים, נהנים, מפתחים תלות ונוטלים מנה גדולה יותר.

כדי לקיים מצב של התמכרות, יש צורך בשני אלמנטים לפחות: צרכן וספק ("פושר"). הבנקים וחברות האשראי בהחלט עומדים בהגדרה האחרונה, שכן הם מבססים את עיקר צמיחתם על הגדלת החוב של לקוחותיהן. אבל האם הוגן להאשים את הבנקים בהתמכרות לאשראי? לא יותר מכפי שהברמן אשם בכך שלקוחותיו מפתחים אלכוהוליזם.

בהדרגה, המכור מאבד את הקשר עם המציאות. המינוס האדום בחשבון הבנק שלו – שמשקף בנסיבות נורמליות מצב חירום המחייב טיפול בהול — הופך בהדרגה לתופעה "נסבלת", שלא לומר "נורמטיבית", כאילו הייתה מחלה כרונית שאפשר לחיות עמה לאורך זמן.

במקום להכיר בקיומו של המשבר, לעקור עצמו מתרבות הצריכה ולתלוש מגופו את עלוקותיה, המכור ימשוך בכתפיו, יצביע על העובדה ששליש מדינה ממילא באוברדראפט, ולכל היותר יחפש הלוואה לסגירת המינוס או כרטיס אשראי נוסף.

אין פיתרון קסם לגמילה מאשראי. אין מדבקות "צרכנין" שאפשר להדביק על הכתף או תוכניות לאשראיהוליקים אנונימיים.  יש מכורים שהחובות רודפים אותם במשך עשורים – תקופות חיים שלמות שבהן הם, כספם וזמנם שייכים לחלוטין למישהו אחר.

הפתרון היחיד לבעיה הזו הוא להתעורר בזמן ולהשתמש בכל שקל פנוי כדי לכסות את החוב. עד אז מתרחקים מאנשים פזרניים, לא יוצאים לבילויים, לא קונים בגדים ולא מרחיבים את המשפחה.  במצב חירום מתנהגים כבמצב חירום.

בחירה אישית

מעולם לא עישנתי ואין לי כוונה להתחיל. אין לי סימפטיה מיוחדת כלפי ציבור המעשנים כפי שאין לי סימפטיה כלפי אף ציבור אחר שתולה את מצבו הנפשי, הרגשי והגופני במוצר צריכה כלשהו.

ואף על פי כן, אני מאמינה שההחלטה אם לצרוך מוצר כלשהו – מזיק, קטלני והרסני ככל שיהיה – צריכה להיות של הפרט, ולא של הממשלה. התערבות ממשלתית בחירויות הפרט נוטה להסב נזק חמור יותר מהמוצר האסור.

 חוזה מוחיקה, נשיא אורוגואי ודמות מרתקת בפני עצמה, התראיין לפני מספר שבועות על רקע החלטתו לבצע דה-קרימינילזציה של צרכני כנביס במדינתו. במהלך הראיון אמר:

"אם אתה זקוק לסמים כדי להיות חופשי, אתה גמור. החופש נמצא כאן [בראשך] – אחרת הוא לא קיים."

הוא הדין לגבי אשראי. אם אתה זקוק לאשראי כדי להרגיש חופשי או מאושר- אתה גמור. החופש נמצא בראש – אחרת הוא לא קיים.

תרבות הצריכה היא הדלק המניע את ההתמכרות לאשראי. מתרבות הצריכה אפשר להתנתק כעניין של החלטה . במילים אחרות: אשראי הוא בחירה. שיעבוד כספי הוא בחירה.

הטרגדיה היא שאנשים כלל אינם מודעים לכך שיש להם את היכולת לבחור. הם לא יודעים להסביר לעצמם מדוע הם הולכים לאוניברסיטה, מדוע הם לוקחים משכנתא או מדוע הם קונים מכונית פרטית, אבל הם עושים זאת בכל אופן – כי זה מה שנהוג. האשראי, מבחינתם, הוא נתון; מובן מאליו שלא ניתן להימנע ממנו. חיים ללא אשראי משולים בעיניהם לחיי דלות וקורבנות.

זה לא חייב להיות כך. שילוב של חסכנות, משמעת עצמית, התבוננות לטווח הארוך, ידע מתמטי בסיסי וההבנה שכסף יכול לעשות כסף עשויים לייצר אורח חיים מהנה לא פחות, נטול התמכרויות. אני הוכחה החיה לכך. אלפי האנשים שגולשים הנה מדי שבוע ורואים בבלוג הזה שופר לתחושותיהם הם הוכחה אפילו טובה יותר.

כדי להכין את הקרקע לחירות כלכלית הפיתרון הוא טריוויאלי, אבל חד משמעי. לעולם אל תשתמשו באשראי צרכני. לעולם אל תיכנסו לחובות. לעולם אל תתנו לאדם אחר בעלות מלאה או חלקית על זמנכם, כספכם וחירותכם.

הבחירה בידכם.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

61 תגובות

  1. שכחת גם את החוב הציבורי של מדינת ישראל, שעומד על מעל 600 מיליארד ש"ח:
    http://goldhammer.co.il/blog/40-%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%A8%D7%93-%D7%A9-%D7%9E%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91-%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%99%D7%AA/

    40 מיליארד ש"ח – זהו רק תשלום הריבית השנתי של מדינת ישראל על האוברדרפט שלה.
    ההשפעה הישירה שלנו היא כמובן על החוב האישי, אבל צריך לזכור שמדינת ישראל בחוב מתמיד כשפוליטיקאים מציעים להגדיל את התקציב…

  2. כרגיל, את מדהימה 🙂
    את נוגעת בנקודה כואבת, שיווק ההלוואות אגרסיבי היום יותר מהרגיל,
    שלטי חוצות ענקיים תלויים ברחובות במטרה לגרום לנו לחשוב שהלוואה זה משהו טוב.
    "רוצה לטוס ואין לך כסף? קח הלוואה", "רוצה חתונה שחלמת אליה? הלוואה" או אולי תיקח הלוואה סתם כך, קנה רכב ותפנק את הילדים.
    אנשים הפסיקו לפחד להיות עניים…
    ובגלל זה הם עניים היום יותר מתמיד…

  3. האשראי הוא מוצר שהבנקים מייצרים ומוכרים לנו. כמובן שהם מרויחים עליו כמו כל עסק. הם דואגים להשקיע בפרסום ומיתוג ועוד שיטות שיווק כמו כל עסק. אנחנו צורכים את המוצר הזה כמו שאנו צורכים מוצרים אחרים, מתוך בחירה ובידיעה שיש לו מחיר.

    אני מציע שננהג במוצר הזה כמו שאנו נוהגים בקניה של כל מוצר: נשקול עלות מול תועלת, נוודא אם אנחנו צריכים או רק רוצים, נבחון אלטרנטיבות זולות יותר והכי חשוב נחליט עד כמה אנחנו נהנים מהמוצר ששווה לנו לשלם את המחיר.

    • לעולם התועלת תגבר על העלות מהסיבה שהיא מיידית,בדיוק כמו אצל נרקמונים,המקרה היוצא מן הכלל לפי דעתי הוא משכנתא אולי.

  4. You should deposit 5000$ at your branch, then issue a VISA with a 5000$ limit and you are set to go. haven't got the 5K – no credit for you today, sorry…. BTW this blog is also addictive
    CM

  5. אני מסכים עם הדברים אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמי שלקח משכנתא לפני 5 10 20 שנה עשה את עסקת חייו.

    • יעקב רחמים,
      איני מסכים אתך. מי שהשקיע בבורסה לפני עשר שנים שילש את כספו. מי שלקח משכנתא לפני 10 שנים, אם תחשב את עלות הריבית וההון העצמי שלא הניב כלום, תבין שגם בבום הגדול ביותר שהיה בנדל״ן בישראל, אפילו לא הכפלת את כספך. לפני 20 שנה? אולי שמרת על ערך הכסף – אולי.

      אינני מסכים לגמרי עם הפוסט. צורת החשיבה של חיים ללא אשראי וחיסכון קודם לפני שמוציאים שייכת למדינות הגוש הקומוניסטי והעולם השלישי (או לדור העתיק)
      מה קורה בארה״ב? אנשים צעירים, נניח בני 25 שלמדו מקצוע טוב, אבל בתחילת דרכם, יודעים שירויחו הרבה יותר בעתיד, אז למה לקנות יונדיי ב – 10,000 דולר במזומן כשאפשר לקנות BMW ב-35,000 דולר עם אשראי ונכון כרגע הם מרויחים 35,000 דולר לשנה (לפני מס), אבל בעוד 3 שנים כבר ירויחו 60,000 ובעוד 7 שנים ירויחו 120,000.

      עדיף לחכות לגיל 60 ואז לקנות פרארי?
      כל העניין זה להשתמש באשראי בצורה מושכלת, וכאשר מוציאים הוצאה גדולה על דבר אחד, מאזנים בחיסכון על דבר אחר. צורת החיים של חיסכון קודם וביזבוז אחר כך היא קצת פרנואידית (למרות שגם אני לוקה מעט בזה). האמריקאים הם בעיקרון עם אופטימי ואלה שיודעים לכלכל את צעדיהם נכונה בניבכי האשראי, חיים טוב תמיד. ברור שיש גם את המתמכרים שנופלים לתהום, כמו שיש גם מהמרים – הכל תלוי באופיו, בחוזקו הנפשי ונבונותו של המשתמש, לא צריך להאשים את חברות האשראי, כמו שלא צריך להאשים את חברות המכוניות בתאונות של טעויות אנוש.

      בזמן שהותי בארה״ב הבנתי הרבה יותר מדוע כדאי לפעמים לחיות על חשבון העתיד. עבד איתי גם מישהו שסיפר על עובד חרוץ מאין כמוהו שעבד איתו במשך שנים והלה תמיד תיכנן גדולות ונצורות לתקופת הפנסיה. הוא פרש מעבודתו בגיל 64 עם הון של כ-5 מליון דולר, ובגיל 65 הלך לעולמו (לפני שהגשים את משאלותיו).
      בקיצור, ישנה גם דרך ביניים, זה טוב ויפה לתכנן פנסיה ושהכסף יספיק עד גיל 95, אבל יחד עם זאת, תהנו כל יום כאילו זה יומכם האחרון.

      • נסה לראות את התמונה הכוללת בבלוג הזה: העניין הוא שיונדאי תביא אותך ממקום למקום בדיוק כמו BMW, ועם הכסף שאתה חוסך, אתה קונה דברים ש*באמת* גורמים אושר, ולא סמלי סטאטוס שלא קונים אושר. למשל, אתה קונה את היכולת לעבוד פחות ולהיות אדון לזמנך.
        אם המטרה היא לצבור מליונים לפנסיה ובינתיים לעבוד כמו חמור ולפצות על זה עם BMW אז באמת זה קצת מטופש.

  6. פוסט מצוין. כל מילה בסלע!!
    מנסיון – אפשר להגמל ולצמוח אח"כ…

  7. רק רציתי לומר שהשיווק האגרסיבי של ההלוואות מקומם באופן קיצוני. כבר אי אפשר היום להתקשר לבנק לשאול שאלה פשוטה בלי שינסו לדחוף לך הלוואה, (אפילו אם החשבון במצב חיובי וללא כל בעיה). נבלות.
    מי יותר גרוע – משווק ההלוואות או הברמן? לדעתי משווקי ההלוואות כי הם משתמשים בהסברים מניפולטיבים לנסות לשכנע אנשים תמימים וטיפשים שאפילו אם הם לא צריכים הלוואה כדאי להם לקחת כי זה 'כלכלי' (נשמע הזוי הא? נשבע לכם שזה ככה) לגבי הברמן, כן, הוא מרוויח יותר תשר ככל שתשתה יותר, והוא מעודד לקוחות לצרוך עוד אלכוהול – זה נכון, אבל אנשים שיוצאים לבילוי ושותים כמה דרינקים יודעים שהאלכוהול לא בריא ויקר ולא מומלץ מכמה היבטים והם בוחרים לצרוך בכל זאת, זכותם. אני חושב שאין פה רכיב של הונאה,
    עצבים על הבוקר.
    אחלה מאמר, כרגיל. תודה.

  8. נקודה מעניינת ונכונה, אבל למעשה אינך מציעה פיתרון אמיתי לבעיה.
    מה שאת מתארת היא תופעה תרבותית עמוקה , שינוי סדרי עולם של תפיסתנו את חיי בני האנוש, יש שהגדירו זאת כפוסט-מודרנה.
    מה שאת מציעה הוא לצרוך! צרכו וקנו כי זו מהות חיינו, אבל תקנו רק עם כסף שיש לכם
    מבחינה עקרונית את לא מציעה אלטרנטיבה תרבותית לעולם הצריכה חסר המעצורים, אלא את רק מבקשת שיעשו זאת באופן מעט יותר אחראי, אך דע עקא התרבות בדרך כלל חזקה מהרציונאל והשתתף התרבותי סוחף אחריו הכל, הניסיון שלך להציג את הפתרון בדחיית סיפורים איננה מחזיקה מים וגם לא תחזיק, השינוי צריך להיות עמוק וכואב יותר, השיינןי צריך להיות שינוי בערכים החברתיים והשאיפות החברתיות. את מדברת חירות אבל מציעה שיעבוד בנייר צלופן.

    • "מה שאת מציעה הוא לצרוך! צרכו וקנו כי זו מהות חיינו"

      לא, זה לא מה שאני מציעה. יש לי תחושה שלא קראת יותר מפוסט אחד באתר הזה.

      אם אשראי מייצר תזרים מזומנים שלילי, הרי שצרכנות כפייתית מייצרת תזרים מזומנים אפסי. הבלוג הזה מדבר על ייצור תזרים מזומנים חיובי, וככזה מתנגד לשתי התופעות הקודמות.

    • אני חושב שהפתרון לטווח הארוך הוא חינוך,כבר בגיל הגן צריך ללמד על מושגים כגון ,כסף,חסכון,הלוואות,ריבית וכיו"ב….אחרי זה אפשר ללמד על השואה אם ממש רוצים…מה שלי מפריע זה שגם אם אני אחסוך ולא אקח אשראי בסופו של דבר אני אשלם את המחיר כמו כולם

  9. חלק גדול מחובות של אנשים פרטיים וחובות המדינה נובעים מסם עוד יותר חזק מסם האשראי והוא סם הדת. הדת גורמת לאנשים לעשות ילדים בלי חשבון,ואז לקנות דירות יותר גדולות ועוד .המדינה בשם הדת רוצה שטחים שעלות אחזקתם גבוהה וככה חי לו עם בלי חשבון ובלי עתיד ..

  10. שהחוק יחייב פרסומות של בנקים להתפרסם עם מדבקה: אשראי צרכני מזיק לבריאות

  11. אני חושב שכל אלה שמאשימים את משווקי ההלוואות לא כל כך הבינו את הפוסט….יש לכם בחירה אם לקחת הלוואה או לא זה תלוי רק בכם…לאחרונה הבנתי את מה שדורין כתבה ועכשיו אני פועל לחיסול כל קווי האשראי שלי החל בעובר ושב וכלה בויזה…..בניתי לעצמי מסגרת אשראי של כמה עשרות אלפים…לצורך זה לקחתי הלוואה בריבית נמוכה ושמתי בעובר ושב.

  12. שמעון חש

    יעקב רחמים
    אתה שוכח שבתחילת האלפיים היו הרבה חדלי פרעון משכנתא. להם זה לא ככ השתלם..

    • ממש לא.
      מה שאני אומר שמי שלקח משכנתא וניהל סיכונים כמו שצריך הרוויח בגדול.
      מי שלקח משכנתא מעבר ליכולת ההחזר שלו היה בבעיה.
      מעבר לזה כל רווחי ההון שנוצרו לו מעליה במחיר הדירה פטורים ממס.

  13. דני רוזן

    מדהים,

    פשוט מדהים עד כמה הפוסט קולע לעניין.

    תיארת מציאות קודרת בצבעים ריאליים.

    אבל מה עושים ? כיצד משתחררים מלפיתת החנק וכיצד לקטוע את המשך השקיעה בבוץ ???

    אלה השאלות שצריכות התייחסות ותשובה נוקבת ולא רק עצות בסגנון של "אל תקחו אשראי" .

    אני מצפה בקוצר רוח לפוסט הבא…

    אנא הזדרזי,

    דני

  14. כרגיל, יש לך כמה טיעונים טובים שהולכים לאיבוד בטון המטיף… כליברלית מושבעת, קשה לי להבין מאיפה מגיעה ההזדהות המוחלטת עם עולם הערכים הנוצרי, במיוחד לאור העובדה שהשורשים לך נטועים בתרבות הפוכה לחלוטין, שבה ההסתכלות היא תמיד פנימה, ולעולם לא בביקורת ותוכחה כלפי הזולת.

    בכל אופן, וכפי שרמזת, האנלוגיה לסמים מתאימה יותר להתמכרות צרכנית ולא לאשראי עצמו שהוא כלי (וכלי חשוב) בכל כלכלה מודרנית. ביטול האשראי הוא רעיון קורץ ויפה ואפילו רומנטי, אבל לא סממן למחשבה ליברלית מתקדמת, אלא בעיקר לפנטזיה ילדותית.

    • "עולם הערכים הנוצרי?" "ביטול האשראי"?

      מי אתה ? מאיפה נחתת? איך פועל מנגנון הסקת המסקנות שלך?

      יש אנשים שקוראים מבעד מסננת.

      • מאיפה נחתתי זה נחמד 😉 לא רחוק מאותו מקום שאת נחתת, אגב.

        או במלים פשוטות יותר: נעים מאד, דני, ואני קורא את הבלוג שלך באופן קבוע, רק שאוסף הטיעונים הולך בד"כ לאיבוד בים של הטפה, דוגמטיות, וההבטחות לאושר ועושר בטון צדקני או עצבני, או שניהם, מה שמקשה מאד לסנן (והנה המסננת!) את המהות הבוגרת מהעטיפה האינפנטילית.

        * מתנצל אם הדימוי הנוצרי פגע, וחוזר לחללית האם.

  15. חחחחחח אמיר, על קופסאות הסיגריות יש כתוביות כאלה ואנשים מכורים ממשיכים לעשן, למרות שהם מתים מפחד לגבי ההשלכות הבריאותיות וקיצור תוחלת החיים.
    אנשים שלא מסוגלים לחסוך ולוותר על מוצרים מיותרים, או מזיקים, וזורקים את הכסף שלהם לשווא, יש בזה, לדעתי חוסר בגרות ואי דחיית סיפוקים.
    אדם צריך לבדוק את עצמו בצורה הכי ברורה שיש, ולבוא אל עצמו בדרישות הגיוניות וללא רחמים עצמיים. מי שמשפר את השקפת עולמו מן השורש, אמור לצאת ברווח מכל הכיוונים.

  16. לדעתי משפחות דתיות או חרדיות עם ריבוי ילדים, גרים דווקא בדירות קטנות והם מכירים היטב את התנהגות החיסכון . אלה מהם שנתמזל מזלם להיות מרובי ילדים ועשירים, סביר להניח שהם מעריכים גם את ערך הכסף.
    אני לא מדברת מהצד הדתי או החרדי, אני לא דתייה ולא כל שכן חרדית, אבל צריך גם לכבד אנשים שהם שונים ממך ולא להאשים אותם בבעיות הכלכליות של המדינה.
    זאת דרכם, ולא בכדי בנכר הגויים הרגישו מאוימים מהצד היהודי, בגלל ריבוי הילדים ומיעוט תמותת תינוקות או ילדים, בגלל הלכות היגיינה שמקורם בדת והחיים בטהרת המשפחה.
    לגרעון והבעיות הכלכליות של המדינה יש הרבה פנים ואין טעם לטפול את זה לקבוצת מיעוט אחת.

    אולי כולנו אשמים, קונים דברים בכסף שאין לנו, קונים דירות יקרות, גדולות ומאובזרות יקרות, רוצים לגור במקומות היקרים ביותר,
    יש יותר ביקוש מאשר הצע, אז למה שלא ידרשו מחירים מופקעים ולא נורמלים… כל 3 שנים מחליפים מכונית חדשה, בהפסד של שליש עד חצי ממחיר הקנייה, וכו', נוסעים לעיתים תכופות מדי לחו"ל וזורקים שם הרבה מטבע זר, הולכים למלונות יוקרה עובדים קצת וכבר חייבים להינפש. לא מספיק 2 זוגות נעליים לכל עונה, חייבים לפחות 15 זוגות נעליים לכל עונה… והשמיים הם הגבול, אז צריך דירה יותר גדולה, כי צריך עוד ארונות ואין מקום בדירה, שמתחילה להיראות כמו מחסן, נו שוין, זה דומה יותר לחלום בלהות, מאשר חיים ברווחה ואושר.

  17. מסכימה איתך לחלוטין בכל הנוגע לבתמיצווש ראוותני, ג'יפ,…. אבל מה לגבי רכישת בית? אני לא מבינה בכלכלה בכלל אבל יודעת שמכירי השכירות הולכים ועולים ולי ולבעלי (למרות שמרויחים מעל הממוצע) אין שום סיכוי לקנות בית (צנוע) בלי משכנתה.

    • אין שום הגיון כלכלי ברכישת בית למטרת מגורים. אנשים עושים את זה מסיבות פסיכולוגיות ורגשיות.

      • מחזיראור

        אם הדירה היא במחיר מציאה, בהחלט יכול להיות הגיון כלכלי.
        אם יוצא שבחישוב הריבית+אובדן תשואה אתה תשלם על האפשרות לקנות את הבית פחות משכ"ד – זה משתלם.
        וזה לא משנה אם זו דירת מגורים, או השקעה להשכרה.

      • סיבה פסיכולוגית ורגשית היא לעיתים סיבה הגיונית,בישראל אחוז בעלי הדירות גבוה יחסית משום הרצון למצוא תחושה של בטחון.אנה ברמת הגולן נותנים אדמות חינם,בית צנוע של 100 מ"ר יכול לעלות פחות מ 100 אלף דולר

  18. מה שמפחיד אותי, זה שככל שיש יותר אנשים במדינה שחיים על אשראי, בסופו של דבר, המיעוט שהתנהל נכון וחסך ישלם את המחיר בעקיפין. יגיע מצב שהחוב של משקי הביית יהיה כל כך גדול, שהמדינה תאלץ לבצע שמיטת חובות בצורת היפר-אינפלציה כבדה, כך שהחוב יקטן. בדיוק כמו בשנות השמונים שהיו אנשים שהצליחו להחזיר את כל המשכנתא שלהם בקלום אחרי החלפת המטבע.
    אותו הדבר בנדל"ן.

  19. עדו קאליר

    אני קורא תמיד. מגיב מעט. אבל אני תמה על תגובותיך לקוראים. חלקם בעלי ידע ומעלים טיעונים בעלי ערך. איך זה שאת לא לוקחת מאף אחד נקודה למחשבה? א. בתנאי מחיר/עלות ריבית/עלות אלטנרנטיבית של שכירות, קנייה יכולה להיות "רציונלית" במובן NPV. ייתכן וזה המצב. לא הוכחת שזה לא כך. ב. יש תועלות "הגיוניות" – לעולם לא תוכלי לגדל בוסתן עצי פרי בבית שכור). קיבוץ כל האשראי הצרכני – ממשכנתא בריבית נמוכה -שהיא סוג של חסכון כפוי ועד אשראי פראי של חברות אשראי בכפיפה אחת – עושה לדעתי רק עוול לטיעון הבסיסי שלך שהוא נכון מאד.

  20. נראה שהמוני בית ישראל שקועים שסמים אמיתיים שמרדימים אותם ומשכיחים מהם את האמת שאף פעם לא תברח או תיעלם – החוב לא יימחק והמספרים בבנק לא ייעלמו מעצמם.
    היום כבר אין מה למכור כל כך הרבה כמו פעם ולכן כל הגופים מנסים את כוחם למכור כמה שיותר, ולפעמים על ידי טיעונים או שכנועים מאסיביים או הרבה פעמים שלא בהתאמה לצרכים האמיתיים.
    לכן האחריות של כולנו – הצרכנים – היא לגלות בגרות והבנה הדברים ולא להתפתות למוצרים והלוואות שלא באמת צריך. לבנקים ולחברות האשראי כבר אין יותר מדי מוצרים למכור לכן הם מנסים לפתות אותנו לקחת הלוואות שלא באמת זקוקים להן.
    היום כבר לכולם יש כל כך הרבה רכוש ומוצרי צריכה (יש לי חלום שיום אחד כל הייצור של מוצרי צריכה יפסיק וכולם יראו שהעולם ימשיך להתקיים, ואפילו להתקיים טוב מאוד), שלייצרנים קשה יותר למכור דברים חדשים. אנחנו רואים פרסומות יצירתיות יותר מפעם – כי היצרנים מבינים שרק ככה ימכרו. ושוב – גם פה, אחריותנו היא להבין את זה ולהימנע ממה שלא נזקק.
    אחלה פוסט, ואני מקווה שהוא יישכנע לא רק את המשוכנעים.

    דרך אגב – אפרופו אשראי – אם כבר – אז הנה דרך נפלאה להיות בנק ליום אחד ולעזור לנזקקים שאין באפשרותם להינות מאותו האשראי –
    http://www.kiva.org/

  21. בתור פורשת אקסטרים מוקדם את לוקחת בחשבון את האפשרות בתרחיש קטסטרופלי תצטרכי לחזור לעבוד? האם זה בכלל משהו שפורש צעיר צריך לקחת בחשבון?

  22. דורין על אף שאנו חלוקים בצורת ההשקעה אני מסכים מאוד איתך לגבי הנושא של החוב.תיארת בצורה נכונה את הבעיה אבל אני אישית חושב שהבעיה היא חמורה בהרבה. מכיוון שההתמכרות לחוב הגיעה בשנים האחרונות כאשר הריבית נמצאת בשפל של כל הזמנים.
    מייקל לואיס כתב את זה בספרו מכונת הכסף ״איך לגרום למעמד הביניים להרגיש עשיר תן להם חוב בריבית אפסית״
    אני לא רוצה לחשוב מה יהיה המצב בישראל אם הריבית תחזור לממוצע רב שנתי.

  23. ועדיין … החוב הפרטי בישראל (כשיעור מהתל"ג) הוא אחד הנמוכים ב OECD. פחות מ 42% ב2012. כ 70% מהחוב הפרטי הם משכנתאות. 270 מתוך 383 מיליארד ש"ח.

  24. גיל האליל

    מצטער, אבל לפעמים יש הגיון כלכלי בקניית בית. אני לא אכנס פה למתמטיקה, כל אחד יכול לעשות זאת בעצמו. אפשר לשקלל את כל הפרמטרים ולהשאיר בחוץ את הפסיכולוגיה האישית של הקונים ועדיין לגלות שיש מקרים בהם זה משתלם.
    קחו למשל חברה יצרנית, שקונה אולם יצור במקום לשכור אותו. ברור לכם שכאן אין שיקולים מסוג "חייבים לקנות כי לכולם כבר יש", אלא שיקולים כלכליים קרים נטו. ועדיין חברות עושות את זה ואפילו במימון יקר.
    לסולידית, אני מסכים מאוד עם הקו שלך, אבל חושב שאת נוטה לקיצוניות בהצגת הדברים ויש בכתיבה שלך משהו קצת דמגוגי. לא "כולם" חיים על אשראי לטובת הנאות מזדמנות, לא "כולם" בורים פיננסיים וגם פעם לא "כולם" היו צנועים וענווים שהסתפקו בזמן איכות עם המשפחה ושיחקו בטלפון מגביעי אשל וחוט (תקראי את הפסקה שמתחילה במילה "פעם").

  25. אני מזדהה מאוד עם הדברים.
    לדעתי, דווקא המשפט המסכם אינו מדויק (וייתכן, שנוסח באופן גורף יותר מכוונת הכותבת…). יש הבדל משמעותי בין חוב לגורם כלכלי גרידא לבין אדם קרוב/ה או בִכלל כל אדם, שזקוק/ה לעזרתנו.
    כדאי מאוד להיזהר מדברים ממכרים, ואכן הבעיה השכיחה מאוד היא הנטייה להשתמש בחומר/כלי/טכנולוגיה באופן התמכרותי. כיוון שאיננו מתנזרות מכל חומר/כלי/טכנולוגיה (אם כי מחלקם כדאי בהחלט להתנזר), אין דרך מומלצת לדעתי, אלא ללמוד להשתמש מבלי להתמכר.
    היעזרות בהלוואה של סכומים קטנים, למשל, מאפשרת לי לחיות חיים טובים — צנועים אמנם, אבל לא עלובים או בלתי-ראויים — גם בִתקופות של מחסור כספי, וּמחסור כספי אינו פשע, בוודאי לא מחסור כספי זמני — בחיים יש עליות וּמורדות גם בִתחומים מהותיים יותר מאשר כסף… אינני פוטר את עצמי מלהוציא עצמי מהמחסור, אבל הלוואה עוזרת להוריד לחץ מיותר.

  26. הנקודה שאת מדברת עליה היא שלב "החובות".
    בעבר היה נהוג שהגברים יביאו את הכסף הביתה – השלב הזה הסתיים כי הוא לא היה מספיק.
    מה שקרה כשתוצאה הוא שגם נשים התחילו לעבוד ככה נוצר מעגל עבודה של הגבר ושל האישה על מנת לממן את אורח חייהם.

    אלא מה? גם השלב הזה לא הספיק ואז עברנו לשלב "השעות הנוספות" בערך בתחילת שנות התשעים.
    מה שהכי מוזר בכל זה שהשוק ממשיך להיות ריווחי ובצמיחה ועדיין מעמד הביניים (הצרכני) ממשיך להיות תקוע.

    איך זה שהשוק בצמיחה ומעמד הביניים כל הזמן דורך במקום? מי שכבר קרא כאן יודע למה.

    עשירים לא קונים. מעמד הביניים קונה. מעמד הביניים צורך ומי שמפנים זאת מבין איפה הוא עומד ולמה
    השוק מתרחב וגדל ואפילו מרוויח יותר והם לא נהנים מזה.

    בסרט שאמליץ עליו בסוף התגובה מראויין איש עשיר מאוד בעל חברה לייצור כריות, שאומר בעצמו: אני לא מייצר מקומות עבודה למעמד הביניים – מעמד הביניים הוא זה שקונה את המוצרים שלי ובגלל זה אני עשיר, אני לא מיוחד ולא שונה אבל אני עשיר יותר מכם ואני גם אמשיך להיות. מקומם אה? באשמתכם בלבד.
    הוא מסיים את זה במשפט: גם איש עשיר בסופו של דבר ישן על כרית אחת או שניים. ועל מנת להבין את המשפט הזה תצטרכו לראות את הסרט בסוף התגובה.

    איכשהו לאחר ששלב "השעות הנוספות" לא עבד יותר, האליטה החליטה ליצור שלב חדש "החוב" אם תרצו
    האשראי. הוא משחק לטובתם של עשירים, שידם כמעט בכל ולא יכולים להפיל אותם בקלות כ"כ מבלי להרוס חצי משוק העבודה של מעמד הביניים.

    פתרון "החוב" הוא השלב בו אנחנו נמצאים בו כעת.
    בתמצית אמליץ לראות את הסרט inequality for all – אי שיוויון לכולם. שמסכם בדיוק את השלבים שהעולם עובר שכולם אבל כולם לטובת קומץ מסויים של אנשים. אם אתם תמשיכו לשחק לידם כנראה שכסף לא יהיה לכם.

  27. יש בחור בשם ינון אריאלי שטוען כי הוא יודע להשיא תשואות משמעותיות מעל תשואת השוק. הוא מראה ביצועים הסטוריים יפים, מדבר בשפה מקצועית ועושה רושם מצוין.
    מה שלא ברור לי זה למה הבנקים לא שוכרים אותו כדי שירויח עבורם הרבה יותר מהריבית של המשכנתא שהם נתנו לי

    • ינון אריאלי משקיע על פי שיטת הערך. במניות. יכול להיות שהוא מצליח ויכול להיות שלא. בכל אופן הוא משקיע במניות, עם סיכון מסוים. הבנק מעדיף השקעות הרבה פחות מסוכנות או לפחות כאלו עם בטחונות משמעותיים כמו הדירה שלך במקרה שאתה לוקח משכנתא

  28. שמעון חש

    יעקב רחמים
    גם אנשים שלקחו משכנתות סבירות , נפלו אז , מיתון , פיטורים , אבטלה וכו..
    וזה יקרה שוב מאוד בקרוב

  29. פוסט מצוין,
    תודה רבה.

  30. צרכנות כמטרה היא אכן לא פיתרון. חובות לא נעלמים הם רק מצטברים, ובמציאות המטורפת של היום להניח הנחה כלשהי לגבי איפה אני אהיה בתוך שוק העבודה בתוך 10 שנים (אלא אם אני עובד מדינה, או איש צבא, או עובד באחד המונופולים) זאת התנבאות (וכולנו יודעים מי קיבל את יכולות ההתנבאות מאז החורבן)… אבל מה, אנחנו חיים בעידן שאפשר להגיע בו ולעשות בו יותר מאשר בכל עידן אחר, לראות יותר מקומות, להיחשף ליותר דברים, ולהתנסות ביותר חוויות. החיים של הישראלי הממוצע טובים יותר בריאים יותר ועשירים יותר מאשר של מלך אנגלי במאה ה- 16… המסקנה שלי לפיכך היא שלא צריך לעצור, אבל צריך לבחור את הקרבות שלך בצורה הרבה יותר טובה… תוציא כסף, אבל על דברים שבאמת יעשירו לך את החיים. לוותר על הכל כדי לשלוט על הזמן שלך זה אכן נחמד, אבל רק אם כל הזמן שמתקבל חזרה הוא אכן עשיר בתוכנו

  31. מה הדעת לגבי מינוף לרכישת נדל"ן להשקעה?
    זה חוב שיעזור לי להשיג נכס שאחרת לא הייתי משיג.
    הרכישה היא עם תוכנית כלכלית ברורה.

    • יש אנשים שעושים זאת בתבונה – נדלניסט בדרכים הוא אחד מהם והוא אפילו כתב פוסט אורח בנושא.
      אני באופן אישי שונאת להתעסק עם אנשים, לסנן דיירים ולהיות תלויה בהם במובן מסוים – ולכן השקעה בנדל"ן מניב כדרך ליצירת עצמאות כלכלית היא לא בשבילי.

  32. פשוט הזוי שאם רוצים הלוואה כדי לצרוך הבנקים נותנים בלי בעיה.
    ואם רוצים הלוואה כדי למנף ולהרחיב את רווחי העסק, הבנק מערים קשיים ורוצה לשעבד נכסים.

    • מחזיראור

      זה לא הזוי.. הבנק הוא לא ארגון צדקה. הוא עושה מה שמשתלם לו.
      משתלם לו לתת הלוואות לכל מטרה בריביות של שוק אפור – זה כסף קל.

      לעסק אתה בחיים לא תשלם 11% ריבית, אתה תדרוש ריבית טובה יותר.. ובמציאות בה רוב העסקים הקטנים נופלים, לתת לך כסף ועוד בריבית אטרקטיבית, פשוט לא משתלם.

  33. רק רציתי לציין שכל מי שמדבר פה סרה על החוב של מדינת ישראל מוטב שיזכור שהחוב הנ"ל מהווה חלק גדול מהנכסים שלו, כולל של הסולידית. מדינת ישראל אינה משק בית ויש לכך הרבה השלכות, וההסתכלות על החוב שלה כעל חוב של חברה או משק בית היא טעות איומה שעולה לכולנו ביוקר כל פעם שיאיר לפיד או מישהו אחר מזדעק על ה"גירעון הנורא" שהשאירו לו.

  34. שלום,

    אז מה באמת חשוב יותר, הביטחון או הנוחות? מי יודע – והאם אפשר בכלל לדעת?
    http://www.themarker.com/news/1.2313115

    כתבה שעשויה לעניין גם מספר עוקבים.
    לי אין ספק מה חשוב!.

    תודה לך.

  35. היי דורין, תפתחי את אתר דה-מרקר – את מופיעה היום בכתבה הראשית! ברכותיי 🙂

    • LOL קרן, קודם גלובס ועכשיו זה, אני צריכה למנות אותך לקצינת עיתונות ראשית 🙂

      • זה רק אני או ש?

        אותם שניים שלושה ילדים שמדברים עליהם רואים את עצמם לוקחים משכנתא קונים את כל המוצרים שהופיעו בתחתית הכתבה למרות שהם זקוקים רק לחלק קטן מהם בשביל להתקיים, רוצים רכב יפה, חתונה גדולה, טיול לחו"ל ואח"כ כששואלים אותם איך הם רואים את העתיד הכלכלי הם חוששים לגביו..

        והנה לך דורין:) בטח בקרוב נזכה פה לעוד כמה טרולים…

      • לגמרי דורין! חח

  36. לפני הכל – פוסט מצויין. התוודעתי לבלוג שלך לפני כמה חודשים, הצטרפתי לאחרונה לקבוצה שלך בגוגל+, אבל רק עכשיו יוצא לי להכנס ולהתחיל לקרוא קצת יותר לעומק. ובתור אדם שכלכלה היא תחביב די רציני שלו, אני חייב לציין שאני ממש נהנה מהבלוג שלך.

    אבל אם נעזוב לרגע את החנופה, ונחזור לפוסט עצמו:
    בעיקרון אני מסכים איתך. אישתי ואני שמים בתחילת כל חודש סכום מסוים קבוע של כסף מזומן בקופה קטנה, והיא משמשת אותנו לכל החודש: מנקה, קניות, בילויים וכו'. אין כסף בקופה? לא קונים. משתדלים להיות מחושבים עד כמה שאפשר (אפילו בירח הדבש שלנו חילקנו את המזומן לפי ימים, ומראש החלטנו כמה יהיה איתנו בארנק כל יום. מה שיש בארנק – את זה אפשר להוציא. לא יותר). וזה ממש לא קל כששנינו ביחד (אקדמאים עם 2 תארים לכל אחד מאיתנו) לא מגיעים למה שבלמ"ס מכנים "משכורת ממוצעת בישראל". זו גם הסיבה שאנחנו ממש לא בטוחים איך ואם בכלל להביא ילדים לעולם, כשאנחנו לא יודעים איך לגמור את החודש.

    אבל כשכל זה נאמר, אני אשקר אם אנחנו לא משתמשים בכלל באשראי.
    לדוגמא: אנחנו גרים בראשל"צ, ואני עובד די רחוק מהבית (כ-65 ק"מ), במקום שאליו לא ניתן להגיע ללא רכב. אין לשם אוטובוסים/רכבות או תחבורה ציבורית נוחה (אם בכל זאת אני מתעקש – וניסיתי את זה פעם אחת – בתחבורה ציבורית לוקח לי כ-3 שעות לכל כיוון, שכוללת 3 קווי אוטובוס וטרמפ/מונית או רכבת ו-2 קווי אוטובוס + טרמפ/מונית – כל זאת במקום נסיעה ברכב פרטי שאורכת בין חצי שעה לשעה, תלוי בפקקים). עד לפני שנה וחצי, נסעתי ברכב שנת 1998, אבל אחרי כמעט 300 אלף ק"מ, הוא כבר שבק חיים. כדי לרכוש רכב חדש, אחרי כל הכסף ששמתי בצד וכו' – עדיין הייתי זקוק לכמה אלפי שקלים נוספים שלא היו ברשותי, אבל בגלל שבבנק הציעו הלוואה בריבית מאוד נמוכה (פריים + 0.5%), לקחתי אותה, כי ידעתי שההוצאה על מוניות תהיה גדולה פי כמה (לא קניתי ג'יפון, אפילו לא רכב משפחתי. אלא סופר מיני קטנה וחסכונית).

    בסופו של דבר, כפי שציינו גם לפניי – השאלה היא איך אתה משתמש באשראי ועד כמה אתה משתמש בו באופן מושכל. יש כמה חוקים שאתה חייב לזכור לחיות לפיהם, במיוחד כשהמשכורת מוגבלת מאוד:
    אם אתה חושב שכל גחמה הכי קטנה – מחופשה באיטליה ועד סלולרי חדש – הם דבר שניתן לרכוש באשראי, אתה בבעיה. גם היום, למעלה מ-3 שנים אחרי שרכשתי את הסלולרי הקודם, אני שם קצת כסף מזומן בצד בשביל המכשיר הבא. עד שאני לא אגיע לזה – אני לא ארכוש אותו, לא משנה כמה המכשיר הזה מפתה. על חופשה בחו"ל בכלל אין מה לדבר.
    אני בחיים לא אסגור מינוס באמצעות הלוואה (למרות שהריבית על הלוואה נמוכה יותר מזו שלוקחים על המינוס. זו עוד דרך של הבנקים לעודד אותך לקחת הלוואה). ב-15 השנים האחרונות, למרות המשכורת המגוחכת, לא הייתי במינוס בעו"ש אפילו פעם אחת. אני מקבל כמעט כל חודש טלפון מהבנק שמציע לי הלוואה ב"תנאים מיוחדים". התשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: "תודה, חבר'ה, אבל לא. הלוואות צריך להחזיר, ואני לא יכול להחזיר את זה כרגע".

    המזל היחיד שלנו הוא, שחמי רכש דירה בראשל"צ כשהמחירים היו באמת ברצפה (במשבר של שנות סוף ה-90), מה שמוריד מהראש שלנו דמי שכירות/משכנתא. בלי זה, החיים שלנו היו נראים אחרת לגמרי. אני מתקרב לגיל 40, ומבין יותר ויותר שהמדינה הזו מחלקת את סם האשראי בחוסר אחריות, לאנשים שמתמכרים בקלות. במקום לסייע באמת, להעלות את שכר המינימום, למשל – או לטפל בעוני – נותנים לאנשים למנף את העתיד שלהם בצורה מסוכנת.

  37. גיא, לא לסגור מינוס באמצעות הלוואה זה לא רציונלי. מינוס זו ההלוואה הגרועה ביותר שיש מבחינת תנאים. הבעיה בסגירת מינוס בהלוואה היא שברוב המקרים מי שנכנס למינוס לא עושה במקביל את התהליך הכאוב של קיצוץ כדי למנוע מהמינוס לגדול, ואז ההלוואה מצטרפת לשאר החוב שהוא צריך להחזיר עד שיום אחד הבנק מחליט לסגור את השאלטר.

  38. פוסט מעולה, ובכלל, בלוג מעולה שרק אתמול גיליתי, וחבל שלא מצאתי אותו הרבה קודם.. לגבי סם האשראי, דן אריאלי (כדאי שיהיה ברשימת המומלצים..) כותב כך : "למה הזמן דוחק? מכיוון שימיו של הכסף המזומן הולכים ומתקצרים. הוא מעכב את רווחי הבנקים – הם רוצים להיפטר ממנו. אמצעי תשלום אלקטרוניים מניבים הכנסות גדולות מאוד. הרווחים מכרטיסי אשראי בארה"ב עלו מ-9 מיליארד דולר ב-1996 לשיא של 27 מיליון דולר ב-2004".

    אני מניחה שמאז כתיבת ספרו "לא רציונלי ולא במקרה" הרווחים מכרטיסי האשראי עלו בהרבה. אריאלי אמנם מתייחס למוזמן בהיבט המוסרי, אך בקלות ניתן להקיש ממנו גם על אופן השימוש באשראי. במחקרים שבוצעו התברר שלאנשים קשה לגנוב כסף מזומן. לדבריו, "חלק גדול מהרמאויות שאנו רואים קשור בפעולות שמרוחקות כדי צעד אחד מכסף מזומן. חברות מרמות בנוהלי ראיית חשבון, מנהלים מרמים כשהם מתארכים אופציות לאחור בדיעבד" וכו'.

    כמו ברמאות, גם בצריכה, הרבה יותר קל לבצע קניה כאשר מרחיקים אותה צעד אחד מהמזומן. אנשים רבים חושבים יותר לפני ביצוע רכישה כאשר מדובר בכסף מזומן, וזאת אחת הסיבות שב"פעמונים", למשל, מנסים ללמד את המשפחות להשתמש יותר במזומן על מנת לצאת מהמינוס.

    רובנו נמצאים בשטיפת מוח בלתי פוסקת לצרוך ולצרוך, כמעט ללא נוגדנים המאפשרים להתמודד איתה. גם מערכת החינוך תורמת את שלה לחגיגת הבזבוז, במקום שתחנך לחיסכון מגיל צעיר.
    שם לדעתי טמון המפתח לשינוי המוני. החדרת חינוך לצריכה נבונה וחיסכון. מי יודע, אולי יום אחד התכנים של הבלוג הזה יהיו חלק מתוכנית הלימודים בארץ (כמובן שאיני מכוונת ל"חינוך הפיננסי" שהאוצר מנפנף בו..).

    תודה על כל ההשקעה שלך, דורין!

  39. אני מאוד מזדהה עם דברים שלך
    באופן כלליי אני משתדלת לחסוך
    ולו צורכת סמלי סטטוס בדרך כלל (טוב נו יש לי אייפון)

    איך היית ממליצה ללמוד את תחום ההשקעות?
    כמה כסף לדעתך צריך לחסוך לפני שמתחילים להשקיע אותו?

  40. מה שחסר בישראל זה משהו שקיים בארתות רבות כרטיס debit , כרטיס שהוא כמו בנקט, הוא מחייב מיד את החשבון ולא נותן לך לקנות יותר ממה שיש לך. הבנקים המקומיים משום מה מסרבים להנפיק כרטיסים כאלו…

  41. הלוואה בריבית פריים מינוס 0.3 (1.3%) שמופנה לשוק ההון זה סיכון?

  42. כל כך נכון!
    בישראל, הכרטיס הראשון שמקבלים כשפותחים חשבון בנק הוא כרטיס אשראי! "את בת 16 – הגיע הזמן שתיכני למעגל החובות"
    כשגרתי בחו"ל גיליתי שכרטיס אשראי זה משהו שצריך "לעבוד בשבילו" כדי לקבל אותו ושתכל'ס – לא באמת צריך אותו. במיוחד לא חבר'ה צעירים (אין לי משפחה משלי כך שאני באמת לא יודעת איך מנהלים משק משפחתי).
    כשגיליתי את ה-debit card לא הסתכלתי פעם אחת אחורה. כשעברתי חזרה ארצה שמחתי לגלות שהתופעה הגיעה גם לארץ, אך בתי עסק רבים (בעיקר כאלה שצריך לשלם להם חשבונות כמו חברות אינטרנט וסלולר, ביטוח וכו') לא מכבדים אותם. אז לצערי יש לי כרטיס אשראי שאני משתמשת בו להוצאות ביטוח וחשבונות, בעוד הכרטיס איתו אני מסתובבת ובו אני משתשמת ביום-יום הוא כרטיס דביט (דיירקט).

השאר תגובה