בית » עצמאות כלכלית » המקפצה שלך לאזרחות – 2.0

המקפצה שלך לאזרחות – 2.0

תשדירי הרדיו הקליטים של הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים תמיד מעוררים אצלי אסוציאציות משעשעות. פעם זהו רועה שמכווין את צאנו הרך היישר לדיר הבטוח. לעתים זוהי אמא פולניה שכופה על בנה לנגן בכינור, גם אם זה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות. ולפעמים זו מנהלת ההכוונה הפוליטית בצבא הסובייטי, שתפקידה להבטיח את נאמנות הקומיסארים למשטר החד-מפלגתי.

"המקפצה שלך לאזרחות" היא סיסמה ריקה לשבלונה מוכרת: גשו לפסיכומטרי, הירשמו לאוניברסיטה, סיימו את התואר, מצאו עבודה, טפסו בסולם הקריירה, התחתנו, העמידו צאצאים, חסכו בין 0% ל-10% מהמשכורת החודשית, הפקידו אותה בפק"מ-צובר-אבק, ואת 90% הנותרים בזבזו על "רמת החיים", קרי, החזרי משכנתא ל-30 שנה, שתי מכוניות, וגני ילדים.

ככל ש"תתקדמו" תוכלו לתת מענה לצרכים אנושיים בסיסיים נוספים: בגדי מעצבים, רהיטי מעצבים, מטבחי מעצבים, חבילות כבלים וסלולארי, מסכי פלזמה, מסעדות יוקרה, מנויים לחדר כושר וגאדג'טים משודרגים.

שיהיה ברור – משרד הביטחון פועל מתוך דאגה כנה. השחרור מצה"ל, ככלות הכל, הוא חוויה מטלטלת, לא כל שכן מסוכנת: לראשונה מזה 21 שנים הצעיר הישראלי נמצא מחוץ למסגרת מוסדית. כל חייו גדל תחת עיניהן הפקוחות של דמויות סמכותיות, מגוננות ו"מכווינות", שדאגו לפמפם לו מה לחשוב, מה לומר, איך להתנהג ואיך לציית: אבא ואמא, הגננת, המורה, הרשג"ד, המפקד בצבא.

כעת, לראשונה, הוא שט לו בחלל, ללא מטלות, שיעורים או פקודות, עצמאי ו — אללי — בן חורין.

החופש הזה מפחיד ומסוכן. ללא הכוונה, הצעיר עלול "ללכת לאיבוד", או חלילה "לנשור לשוליים הפרועים". חובה לשלבו מיידית בחברה הנורמלית, הווה אומר, בשוק העבודה המודרני, שם מחפשים בעיקר יס-מנים צייתניים שצועדים בתלם ולא שואלים שאלות. לא במקרה אתר היחידה מלא בטיפים ועצות לאבחונים מקצועיים ומדריכים לכתיבת קורות חיים.

משוחררים יקרים — אתם לא זקוקים ליד מכוונת שתלכוד אתכם, תלפות אתכם ותמקם אתכם חזרה במבוך.

אם כבר, אתם זקוקים למישהו שיראה לכם איך לברוח, מבלי שניתן יהיה ללכוד אתכם שוב.

1. דלגו על האוניברסיטה

האוניברסיטה היא התחנה הטבעית הבאה במסלול החיים הנורמטיבי של בני מעמד הביניים.

יתכן שגם אתם, ככל חייל טיפוסי לפני שחרור, ביליתם את החודשים האחרונים לשירותכם בהכנות חתרניות לפסיכומטרי, בהשלמת בגרויות ובהשוואה בין אלפי קורסים, מאות חוגים ועשרות מוסדות אקדמיים.

העניין האובססיבי בלימודים אקדמיים נובע בעיקר מהשיווק האגרסיבי של התעשייה המקומית, שהטמיעה בהצלחה את המסר לפיו אדם שאינו רוכש את המוצר האוניברסיטאי נדון בהכרח לחיי עוני ואומללות (בדומה לאופן שבו תעשיית הרכב משכנעת את ההמון לשלם עשרות אלפי שקלים בשנה על דלק, ביטוח ואחזקה רק כדי לנוע מנקודה א' ל-ב').

סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, קשור לציפיות העבר. לפני 40 שנה רק חלק קטן מהאוכלוסיה יכול היה לרכוש השכלה גבוהה. עבור בני הדור ההוא, התואר הבטיח רמת חיים גבוהה משמעותית מזה של הוריהם. חמושות בציפיות הללו, סטודנטיות צעירות שורפות בימינו 3 שנים על תואר ב"חקר המגדר" או "מדע המדינה" ואחר כך מתפלאות שהן מתקשות לחיות ברמת חיים זהה לזו של הוריהן.

הן שכחו שהזמנים השתנו. הן לא שמו לב שבמדינה שבה 66 מוסדות אקדמיים מתחרים על כ-300,000 סטודנטים בשנה, הן כבר לא "מיוחדות". ואם לא די בכך – כוחות השוק הביאו להתרסקותה הטבעית של הרמה האקדמית בישראל. לא במקרה המעסיקים בימינו אינם סומכים עוד על איכות ההשכלה של מועמדיהם, ומעבירים אותם תחת מסננות קפדניות של "מכוני אבחון".

התפיסה שלכל אדם "מגיעה" השכלה אקדמית הפכה לחרב פיפיות: מרגע שכל סמרטוט שיודע לכתוב את שמו נעשה משפטן, כלכלן או רואה חשבון, התואר הראשון — כרטיס הכניסה המסורתי לשוק העבודה הפקידותי — איבד כל ערך.

השכלה גבוהה לא הופכת אדם לחכם, נבון או יצרני יותר. עבור 90% מהאוכלוסיה מדובר בעסקה גרועה, יקרה, מיותרת ובזבזנית.

דלגו על האוניברסיטה – חסכו זמן וכסף. את הידע תוכלו לרכוש בחינם במקומות אחרים.

2. לכלכו את הידיים

משדילגתם על המלכודת האקדמית, מטרתכם העיקרית והדחופה ביותר היא להכניס כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן.  זו לא משימה קשה כל כך.

צעיר שמוותר מראש על החוויה האקדמית חוסך פעמיים. ראשית, הוא חוסך את שכר הלימוד ואת העלויות הנלוות. שנית, הוא חוסך 4-3 שנות הכנסה אבודות, שהרי סטודנטים רבים בוחרים שלא לעבוד במשרה מלאה במהלך הלימודים.

מעמד הביניים נמשך כנחיל פרפרי לילה לנורות הפלורוסנט של המשרדים הממוזגים, מנופף בלהט בתארים טריים שזה עתה אושרו על ידי המל"ג.

ככל שהמגמה הזו מתחזקת, נוצר מחסור חמור בעובדים מיומנים בתעשיות השונות במשק. וככל שהביקוש לעובדים גדל, כך עלה השכר המוצע גם לעובדים שאינם אקדמאים.

בכלכליסט פורסמה זה מכבר סקירה יפה על עבודות מהסוג הזה: מצילים, מפעילי ציוד מכני הנדסי, מתכנתים, רתכים, כורי אשלג ופוספט, חשמלאים, מנהלי רפתות, נגרים מיומנים, מסגרים, פחחי רכב, רצפים (ידעתם כמה מרוויח פועל בניין סיני, למשל?), טפסנים, נהגי משאית, טכנאי גז וסוכני מכירות. לרשימת המקצועות המבוקשים ביותר במשק לחצו כאן.

אם במהלך השירות הצבאי רכשתם מקצוע רלוונטי באזרחות (נהג רכב כבד, מתכנת, חובש, מסגר) – מנפו אותו כדי לעסוק בו מיד אחרי שחרורכם. לחלופין, תוכלו למצוא תועלת בהכשרות המקצועיות שמופיעות באתר משרד הביטחון, שחלקן ניתן ללמוד ללא עלות על חשבון פיקדון.

כמובן שהמטרה היא לא לעבוד בעבודות הכפיים הללו לכל החיים. אדרבה: המטרה היא לייצר "מרווח ביטחון" גדול מספיק שיביא אתכם למצב שבו בגיל 30 יהיה לכם בסיס פיננסי איתן, שיהפוך את ההחלטה אם להמשיך לעבוד או לא לאופציונלית. ובניסוח פחות פתלתל: להקנות לכם את היכולת הכלכלית לקום ולומר "fuck you".

קחו, לצורך הדוגמה, משוחרר טרי בן 21, שמיד עם שחרורו מתחיל לעבוד כנהג אוטובוס ולחסוך כהוגן. השוו את מצבו הפיננסי לזה של הסטודנט הישראלי  הטיפוסי — שמשתחרר אף הוא בגיל 21 אך דוחה את לימודיו עד גיל 23.7 (היי, בכל זאת, צריך לחסוך כסף ולבזבז את כולו בטיול ענקי לפרו, לא? חיים רק פעם אחת!!!). אותו סטודנט מקדיש את כל כולו לתואר ולא עובד במקביל. המשמעות היא שאת הכסף הרציני יתחיל להרוויח רק בגיל 27, כשהוא ללא חסכונות ובמקרים גרועים במיוחד אף נושא ילד על הגב.

בשורה התחתונה, גם התארים בעלי פוטנציאל הרווח הגדול ביותר ביותר אינם מצדיקים את הזמן וההכנסה האבודים כתוצאה מדחיית הכניסה לשוק העבודה – קל וחומר אם המטרה היא עצמאות כלכלית בגיל צעיר.

3. תלשו את עלוקות הצריכה

ממרום גילי אני יכולה לספר לכם סוד: יתכן שאין לכם כסף, אבל אתם כבר עשירים.

"עושר" הוא ביטוי יחסי. הוא גם לא נמדד רק בכסף. כבני עשרים פלוס, אתם בריאים, יפים ובעלי תוחלת חיים ארוכה יותר משל רוב עשירי תבל. וורן באפט וג'ק בוגל, שני משקיעים אגדיים שנמצאים היום עמוק בעשור התשיעי לחייהם – היו משלמים מיליארדים תמורת שמץ מזיו הנעורים שלכם.

היופי הטבעי שלכם קורן כל כך שאני מתקשה להבין מדוע אתם בוחרים לבזבז הון תועפות על שיפור מלאכותי של הופעתכם החיצונית. אני מוצאת עצמי מהרהרת בכך בכל פעם שאני רואה נערות וחיילות יפיפיות מפרכסות בהתקפי מאניה צרכניים ("שופינג") במהלכם הן מבזבזות את כספן המועט (או את כספי הוריהן?) על בגדים ותיקים ולקים שהן לא צריכות. ההרגל הזה, לרוע המזל, נשאר איתן לאורך זמן.

תרבות הצריכה מעודדת אנשים לחשוב שהם רוצים — סליחה, צריכים — מוצרים וחוויות, עד לרמה שמצב רוחם נעשה תלוי בעצם הקנייה של אותם מוצרים וחוויות. היא גורמת לאנשים לרדוף אחר סוג מסוים מאוד (וזמני מאוד) של אושר, ולהקריב תמורתו את חירותם הכלכלית, ובעקיפין – את החופש לבחור מה לעשות בזמנם. וכמובן שככל שהצריכה נעשית כפייתית יותר, כך מתארך פרק הזמן שבו הצרכן חייב לבלות בעבודה.

זה לא שהנעורים מבוזבזים על הצעירים – זה הכסף שמתבזבז על הצעירים. לדברים שאתם קונים אין שום משמעות. המשמעות נגזרת ממה שאתם עושים.

אין שום הצדקה להתחיל את החיים במינוס בגלל תאווה צרכנית זו או אחרת. אין שום היגיון בהסבת נזק כה חמור לעתידכם הכלכלי. בכל פעם שאתם מועדים, נסו לדמיין את עצמכם בעוד 20 שנה – פחות בריאים, פחות יפים, עם הרבה פחות זמן ובאשמתכם הישירה — עם הרבה פחות כסף.

כדי לתלוש את עלוקותיה של תרבות הצריכה נדרשת משמעת עצמית קפדנית, יכולת לדחות סיפוקים ויכולת לעמוד בפני פיתויים.

האם תסכימי לוותר על בגד הים הנוצץ ובמקום זה לרכוש בכסף קרן נאמנות מנייתית מחקה? האם תואיל להקריב את החוויה התל-אביבית היקרה היום, תמורת היכולת לרכוש דירה בלי משכנתא מחר? האם תסכימו לעבוד קשה היום, כדי שתוכלו לנוח בעתיד הנראה לעין?

4. חסכו כמו משוגעים

אם יש זמן להקריב בו קורבן, הרי שזהו העשור הקרוב.

כמו משוחררים רבים, סביר שגם אתם תיקלעו ל"משבר רבע החיים". תחושו צורך בוער לצאת למסע, לגלות את עצמכם ואת העולם שסביבכם. חשוב לכם לעשות זאת דווקא עכשיו, בשנות העשרים שלכם, לפני שתכו שורשים עבים ויקרים ותיאלצו לדאוג לאחרים. כמי שהשתחררו זה עתה מכלא ממסדי בו שהו 20 שנה, אפשר בהחלט להבין את רצונכם.

אבל זו טעות חמורה. טיול יקר ולא פרודוקטיבי בעולם השלישי הוא חוויה צרכנית בתחפושת, שרק תרחיק את המטרה האמיתית: חירות כלכלית בת-קיימא. אל תיכנעו לפיתוי. אל תקריבו את העתיד למען ההווה.

כבני עשרים, סביר להניח שלעולם לא תהיו בריאים וחזקים יותר מכפי שאתם היום. יש לכם את כל היכולות הפיזיות הדרושות כדי להתמודד עם "חוסר נוחות". עכשיו זה הזמן לקרוע את התחת ולעבוד לילות לבנים. לא בגיל 30 ו-40. כשתגיעו לגילאים המופלגים הללו, תודו לעצמכם על הבחירה שבחרתם.

ככל שתסתגלו להסתפק במועט בגיל צעיר, כך יהיה לכם קל יותר לחסוך בגיל מבוגר יותר. הדרך האולטימטיבית להגיע לעצמאות כלכלית היא לחיות מתחת לרמת ההכנסה שלכם, כלומר, לבזבז פחות ממה שאתם מרוויחים. חיסכון אגרסיבי של עשרות אחוזים מהכנסתכם הפנויה הוא המפתח לחופש כלכלי בגיל צעיר. הנה כמה דרכים שיסייעו לכם לחסוך:

  •  התרחקו מתל אביב — רגע לפני שהיא מכלה את כספכם (ואת נשמתכם). עבור צעירים בגילכם, מגורים בלב בתל אביב וחירות כלכלית בגיל צעיר אינם עולים בקנה אחד. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.
  •  מצאו דירה במרחק הליכה/רכיבה ממקום העבודה. אל תשלמו דמי שכירות העולים על 1000 שקל בחודש. אם יש צורך, גורו אצל ההורים, בדירת חדר (כוך) או עם 3 שותפים ומעלה.
  •  בשלו לעצמכם – גם אם המשמעות היא שתאכלו את אותו הדבר מדי יום. מזון הוא לכל היותר דלק, ולכן אין הצדקה לשלם לאחרים כדי שיכינו לכם אוכל. ותרו על חלב. אכלו מעט בשר. קנו מזון יבש בכמויות גדולות ככל האפשר ובתדירות נמוכה ככל האפשר. תקציב המזון שלכם יתכווץ באורח פלא.
  •  לכו הרבה ברגל. שקלו להחליף את המכונית באופניים, ואם אתם מסרבים בתכלית הסירוב – התפשרו על מכונית כמו דייהטסו שרייד מודל 1993.
  •  צמצמו את המלתחה שלכם למינימום ההכרחי הנדרש. לימדו להרכיב את הרהיטים שלכם בעצמכם, או לחלופין – רכשו אותם מיד שניה אך מאיכות גבוהה.
  •  התרחקו מאשראי צרכני כמו מאש. לעולם אל תיכנסו לחובות. אם נקלעתם לחובות – שלמו את כולם מיד, לפני שהחוב צובר תאוצה. כל שקל פנוי שאתם מרוויחים צריך ללכת לכיסוי החוב. מינוס הוא מצב חירום; לא מצב שניתן להשלים עמו.
  •  חסכו ככל שאתם יכולים. בשלב הראשון השתמשו בחסכונות כדי ליצור קרן לשעת חירום שתספיק ל-12-6 חודשי מחייה למקרה שתאבדו את מקור פרנסתכם העיקרי או שתזדקקו לסכום גדול של כסף נזיל.

במילים אחרות – לימדו לחיות כמו סטודנטים — רק בלי חרדת הבחינות והדאגות הכלכליות הנלוות. לימדו להנות מהספונטניות, מהפשטות ומהחופש. התעלמו מאלה שאומרים לכם ש"הגיע הזמן להתבגר" ו"לחיות כמו בן אדם". הם מקנאים בכם. הם רוצים שתייללו יחד איתם על יוקר המחייה, על העבודה הנוראית, על הבוס הנוירוטי, על חוסר הזמן, על השגרה השוחקת ועל העייפות הכרונית.

5. השקיעו עכשיו!

בשונה מהוריכם, נולדתם לדור שלא ידע את מנעמי הפנסיה התקציבית. בהתחשב בתוחלת החיים הצפויה שלכם (100+) תהיה זו טעות מרה להסתמך אך ורק על קצבת הזיקנה מהביטוח הלאומי.

המשמעות ברורה: אין לכם ברירה אלא לאמץ גישה פרו-אקטיבית ולדאוג לפנסיה שלכם בעצמכם. אתם חייבים להשקיע בשוק ההון, ויפה שעה אחת קודם.

למזלכם, קל הרבה יותר להשקיע היום מאשר בעבר. צרו תיק השקעות עצל המבוסס על קרנות מחקות זולות ובפיזור רחב ככל האפשר. דבקו בתכנית באש ובמים. האסטרטגיה הזו, פשוטה ככל שתהיה, עדיין מאפשרת להשיג ביצועים טובים יותר משל רוב המשקיעים המקצוענים.

כמשקיעים צעירים, יש לכם יתרון שאין שני לו – אופק השקעה ארוך ביותר. מכיוון שכך, אתם יכולים להרשות לעצמכם חשיפה גדולה יותר לנכסים מסוכנים כמו מניות. אם השוק ירד, יש לכם את כל הזמן הדרוש כדי להמתין להתאוששות. התעלמו מהרעש ולעולם אל תמכרו מתוך פאניקה. התרגלו לחסוך ולהשקיע כסף פנוי כל אימת שהוא נופל לידכם – זהו הרגל בריא שישרת אתכם כל ימי חייכם.

כאשר אתם משקיעים בשוק ההון, הכסף שלכם יוצר רווחים. הרווחים הללו מייצרים רווחים נוספים, שמייצרים רווחים נוספים, וכן הלאה עד אין קץ. האפקט הזה מכונה ריבית דריבית – וזהו אחד הכוחות החשובים ביותר בתחום הפיננסי, שאיש לא טרח ללמד אתכם.

כשהאפקט הזה צובר תאוצה, נוצר אט אט כדור שלג שיכול לשנות את מצבכם הפיננסי מהקצה אל הקצה. כדי לייצר את המומנטום הזה דרושים שני מרכיבים: האחד הוא חיסכון קבוע, והשני הוא זמן. ככל שתקפידו לחסוך ולהשקיע מוקדם יותר, כך תוכלו לגייס את את אפקט הריבית דריבית לטובתכם מהר יותר.

ריבית דריבית זו הזדמנות של פעם בחיים – הצעה שאסור לסרב לה. כשאתם צעירים, הזמן הוא ידידכם. כל שקל שאתם חוסכים בגיל 20 יהיה שווה הרבה יותר בגיל 40. אם עד גיל 25 תצליחו לחסוך 50,000 שקל ולהשקיע אותם בשוק המניות, הרי שעד גיל 65 הסכום יתפח לכדי 2,250,000 ש"ח (בהינתן תשואה היסטורית).

6. שחו נגד הזרם

משוחרר טרי, נחוש ועצמאי שיבחר לדבוק באסטרטגיה במשך פחות מעשור צפוי להגיע לעצמאות כלכלית בטרם ימלאו לו 30. "ערימת הכסף" שחסך באגרסיביות והשקיע בתבונה תצמח באופן שיאפשר לו לכסות את כל הוצאותיו ההכרחיות מבלי להיות תלוי עוד במקום עבודתו.

הוא יוכל להביט על בני גילו הצרכניסטים מקימים אוהלים, מייבבים ומאיימים בהגירה מהארץ; הוא עשוי להרגיש סימפטיה כלפי מצוקתם — אבל קשה להאמין שיחוש אמפתיה כלשהי. הוא, בניגוד אליהם, למד להבחין בין עיקר ותפל, בין מה שראוי להוציא עליו כסף לבין מה שלא ראוי.

שימו לב עם מי אתם מסתובבים. אנשים בגילכם נוטים לעשות שגיאות שמלוות אותם עד סוף חייהם. אמנם אתם כבר לא אותן פקעות של חוסר ביטחון כפי שהייתם בחטיבת הביניים, ועדיין לחץ חברתי עלול לשחק כאן תפקיד שלילי ביותר. התרחקו מאנשים פזרניים, שמודדים את עצמם ואת הסביבה לפי עומק הארנק שלהם. התרחקו מטיפוסים בכיינים, שמעדיפים לתלות את מצוקותיהם בדברים שאינם בשליטתם. ומעל לכל – התרחקו מאנשים פזרנים ובכיינים – שילוב אנושי קטלני במיוחד, שמשלם את המחיר על כך שאינו יודע לזהות את הקשר בין סיבה לתוצאה.

לא צריך להיות חכם באופן יוצא מן הכלל כדי להסתפק במועט, אבל בחברה המודרנית הדבר מחייב שילוב נדיר למדי של נחישות, תבונה, יכולת תכנון, חשיבה ביקורתית, ומעל לכל — האומץ ללכת נגד הזרם ולהתעלם מטענותיהם של הנורמליים. אנשים מבוגרים מכם מקבלים מבטים זועפים כשהם חושפים את כוונתם לסטות מדרך המלך ולצאת לעצמאות כלכלית. ואם אותם ייסרו בשוטים, סביר שאתכם ייסרו בעקרבים.

לעולם אל תסגירו את תכניתכם האמיתית. בינינו, הנורמלים הם המטורפים האמיתיים.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

157 תגובות

  1. את שוב פעם מתעלמת מתחומי עניין של אנשים ומנטיית ליבם. אולי אותך לא מעניין כלום מלבד חיסכון, אבל יש הרבה אנשים שיש להם חלום ורוצים להיות רופאים או מדענים. אז את אומרת להם במקום ללכת לאוניברסיטה וללמוד מה שמעניין אותם, ללכת ולעבוד 10 שנים במשמרות בעבודות שחורות כדי אחר כך לשבת בבית במקום ללכת ולהיות רופא או פיזיקאי. עצה מצויינת.

    • בהחלט, חשוב יור מלצור הון, הגשמה.

    • אני לא קוראת לביטול האוניברסיטאות. אנשים שמשאת נפשם לעסוק במדע, ברפואה או בקידום המחקר האנושי (להערכתי פחות מ-10% מהאוכלוסיה) – טוב יעשו אם יחבשו את ספסלי האקדמיה. נוכחותם שם תסייע לאוניברסיטאות לשוב ולמלא את ייעודן המקורי: להוות מוקדי מחקר לקידום הידע האנושי. לא בתי חרושת לתארים או מסננות עבור שוק העבודה הפקידותי בישראל.

      במילים אחרות — אני חושבת שהשכלה אקדמית צריכה להיות נחלתם של מתי מעט שהוכשרו לכך – לא של ההמונים.

      האקדמיזציה של ההמונים היא תופעה פסולה. היא לא תורמת לכך שהחברה הישראלית תיעשה חכמה, יצרנית או עשירה יותר. למעשה, היא רק פוגעת בחברה: מי שנרשם לאוניברסיטה מתוך תאוות ידע כנה לא מקבל אתגר אמיתי, מפני שהרמה האקדמית נמוכה כל כך. מנגד, מי שיוצא מהאוניברסיטה עם תואר ראשון לא יכול לעשות איתו דבר, שוב, כי הרמה האקדמית נמוכה כל כך.

      • עם זה אני מסכימה לגמרי, אבל רשמת את הדברים שונה מאוד ובאופן חד מימדי בפוסט שלך. כנראה אני מסתובבת בחוג מאוד מצומצם של אנשים, כי כולם רכשו מקצועות שעניינו אותם ועובדים בהם בהנאה (בעיקר באקדמיה במחקר ורפואה או בחברות הייטק). ואני שגם למדתי כמה תארים מדעיים, נכון שבארץ אין הרבה עבודה בזה וגם המשכורת בכלל לא משהו, אבל אני עובדת במחקר ונהנית מזה ולא הייתי בוחרת דרך אחרת. ושוב להערכתי יש הרבה יותר מ-10% מהאוכלוסיה שרוצים ללמוד ולעבוד במשהו במעיין אותם.

      • איש (3718)

        כתבת: "האקדמיזציה של ההמונים היא תופעה פסולה"

        אני מאד לא מסכים עם המשפט הזה.
        גם מי שמשאת חייו היא להיות מסגר, יהיה מסגר יותר טוב אם ילמד הנדסת מכונות. כנ"ל חשמלאי והנדסת חשמל, או בנאי והנדסת בניין או מפעיל צמ"ה או כל מקצוע טכני אחר. בתור מי שיש לו נסיון משני הצדדים, זה רק גורם לתוצר להיות יותר טוב.

        עם זאת, צריך ללמד את הסטודנטים באקדמיה שלא בושה ללכלך את הידיים, וזאת הבעיה האמיתית.

        • זה מצויין, במיוחד במקצועות טכניים. אבל הבעיה היא ברוח/חברה/משפטים ושאר חוגים שאינם מכשירים למקצוע או שהשוק רווי בהם לחלוטין.
          מעבר לכך, אם פילוסופים היו הולכים לעבוד במסגרות זה היה נהדר, אבל זה לא קורה ולמסגר אין צורך בהשכלה אקדמית כפילוסוף. אם זאת משאת נפשו, למה דווקא במסגרת אקדמית?

    • זה דווקא פחות רלוונטי לרופאים ופיזיקאים. אנשים לא יכולים לרדוף אחרי חלומותיהם, ללא קשר למציאות, ואח"כ לדרוש שיוכלו להתפרנס מהם.
      יש אינפלציה בלימודים אקדמיים, גם במכללות, של מדעי החברה/רוח בעוד שאין לכך צורך במשק ולכן הבוגרים לא עובדים במקצוע, בניגוד לציפיותיהם.
      מנגד, יש מחסור בתחומים אחרים. רופאים ופיזיקאים, מהנדסים, רתכים וטכנאי CNC.

      בסופו של דבר, אנשים צריכים לבצע בחירה מושכלת, המשקללת כושר השתכרות, משך הכשרה נדרש וגם עניין וסיפוק.

      הבכיינות ששומעים מזכירה לי את המערכון של "הישראלים" בלשכת האבטלה:
      https://www.youtube.com/watch?v=IXXqAxiOLho
      בלי הניחוח הגזעני, כשלא מדברים רק על השכבות החלשות, פתאום זה לא נלעג והופך ללגיטימי.

  2. נהדר, מעורר מחשבה

    רק שהייתי נזהר מלהציע לצעירים לדלג על לימודים אקדמאים. בטווח הארוך זו בהחלט השקעה פיננסית.
    ואפשר. אפשר גם ללמוד, גם לעבוד וגם לחסוך. אפשר בגדול.

  3. מחזיראור

    מוזר שאת לא ממליצה לדלג על השירות הצבאי וזהו.. יותר חכם מלוותר על התואר לדעתי.
    אבל אני חושב שכדי להגיע למטרה של פרישה בגיל 30 (בהנחה שזה באמת מה שאדם בן 21 החליט שהוא רוצה לעשות), יש עוד לא מעט מסלולים שאפשר לקחת.. את למשל עשית מסלול אחרי לגמרי.

    • שירות צבאי, כמו תשלום מיסים, נגזר מכוח החוק. יש לציית לחוק.

    • מחזיר אור, אני חולק עליך.
      בישראל, מי שבוחר לבצע שירות צבאי משמעותי, והוא משקיע בו את מרצו ואת יכולתיו, הוא נכנס לשכבת מיוחסים וליצירת רשת חברתית שתלווה אותו לכל שארית חייו.
      הבחירה ב"בואו נעביר את ה-3 שנים המזופתות האלו ולא נקח אחריות" היא האחות המבוגרת של "בואו נלך נלמד תואר במגדר/תקשורת/מדעי הכלום כדי שתהיה לנו תעודה".
      אני חייב רבות לשירותי הצבאי, הם מבחינת היכולות הנפשיות שרכשתי ומאפשרות לי להתמודד עם כל מהמורה בחיים שמרגישה לא יותר מבמפר בכביש, והן מבחינת החברים שרכשתי והן מבחינת השיוך לקבוצה מיוחסת.

      וכאשר אתה יוצא משירותך הצבאי המשמעותי והולך ללמוד מקצוע משמעותי, השמיים הם הגבול, כאשר אתה בוחר בשני אלו באופן הבינוני, הבינוניות היא הגבול העליון שלך.

      • היי הדר.
        בתור בינוני גאה אני לא מפחד מ"קללת הבינוניות". זה טריק מעולה לגרום לנו לרוץ בגלגל הסנאי, אז כמו הרבה דברים אחרים זה דבר שאני לא קונה.

      • מחזיראור

        ואם לא מתאפשר לך שירות צבאי משמעותי?
        אם סתם דחפו אותך לגבעתי, או להיות משקית חינוך?

        לרוב החיילים בצה"ל אין שירות צבאי משמעותי. נכון ש 8200 היא יחידה עצומה, אבל עדיין רוב החיילים לא הלכו אליה.

        • מחזיר אור,
          גם אם דחפו אותך לגבעתי אתה יכול לדחוף עצמך לקצונה.
          יחידת שמונה גרביים זה נחמד, אך לא כולם שם עושים שירות מהותי.
          לא מספר היחידה נחשב אלא מה שאתה עושה במהלך שירותך.
          להבנתי, אצל שנינו זה כבר הרחק בהיסטוריה ולכן לא רלוונטי.

          וגיא, אם אינך מפחד מקללת הבינוניות (מעולם לא שמעתי את המושג) זו בחירה שלך.
          בינוניות היא ביחס לעצמך, האם אתה מפיק את המקסימום מעצמך ומיכולתיך או שאתה בוחר לוותר לעצמך.

          • היי, לא ראיתי את התגובה הזאת כנראה הלכתי לישון מוקדם.
            אצלי המצוינות מתבטאת ביכולת לוותר לעצמי ,להמשיג מושגים וסיפורים שיתמחו בהחלטה ולסתום את האוזניים כאשר נוגשי העבדים מנסים לדרבן אותי על ידי זה שהם משווים אותי לאחרים ומכנים אותי בינוני.

          • ולמי שבכל זאת רוצה להצטיין זה אפשרי אך לא הכרחי.

            It isn’t necessary unless you say it is. You can struggle and struggle and struggle and indeed will do so as long as you have the feeling inside you that you’re missing something. And people, your friends, all sorts of people will do their utmost to persuade you that you’re missing something. Because they’re missing something and they think they’re getting it in a certain way and therefore to ensure themselves, they’d like you to do it too.
            Alan Watts

          • אהה, כנראה שאני גם בינוני בהבנת הנקרא ..
            בינוני ביחס לעצמי …. אהה… טוב … זה כבר ממש מתוחכם…
            בטח צריכים לעבור קורס נוגשי עבדים בשביל ללמוד את הז'ארגון הזה
            בשביל לגרום לעבד לפצל את עצמו נגד עצמו.

          • מחזיראור

            ואם הייתי קצין בגבעתי? מה זה יתן לי באזרחות?? עוד בזבוז של שנה?
            מי שיכול להפיק שירות שיקדם אותו או שיסב לו עונג (גם להיות שקמיסט יכול להיות פאן גדול) – אדרבה שילך על זה. אבל אל תצא מנקודת הנחה שכל אחד נהנה בשירות הצבאי, או שכל אחד יכול להפיק מהשירות הצבאי יותר ממה ש-3 שנות אזרחות יפיקו לו.

            ואותו כנ"ל לגבי לימודים – או שזה גורם לך אושר, או שזה מקדם אותך בחיים, אבל אם לא זה ולא זה – וותר.

            (אני אגב שירתתי בצבא, הייתי קצין, לא קיבלתי שום תועלת מהשירות הצבאי – אבל זאת הייתה אחת התקופות היפות בחיי, ולא הייתי מוותר עליה לעולם).

            בקיצור – משעשע אותי שהסולידית מטיפה במרץ לחתירה נגד הזרם, אבל דווקא בנושא השירות הצבאי, מסתבר שהיא צועדת לפי מה שכתוב בספר ולא פונה ימינה או שמאלה.. :-).
            זה מתחבר עם ההתעקשות שלה לצאת לפרישה מוקדמת דווקא בישראל למרות יוקר המחייה (שממנו היא מתעלמת ואף כועסת על מי שמעז למתוח ביקורת על המצב) – ויוצאת לנו חתיכת בחורה ציונית ופטריוטית!.

          • כן, אדם ללא סתירות הוא אדם מת.
            הסולידית התקבלה ללא ידיעתה לחברה הדיסקורדית :
            אלה הם תנאי הקבלה שלנו:

            If you want in on the Discordian Society

            then declare yourself what you wish
            do what you like
            and tell us about it
            or
            if you prefer
            don't.

            There are no rules anywhere.

  4. מיקי. ג

    מזה זמן מה רציתי לבקש ממך להתייחס לצעירים שלא בוחרים במסלול אקדמאי ו/או קרייריסטי…….והנה זה בא. תודה
    ולסקפטים אומר שגם לזוג עם ילדים עם תכנון נכון ואורח חיים בריא כמתואר זה אפשרי.
    חיזקו ואימצו

  5. סך הכל נחמד אבל לשחות נגד הזרם כל הזמן זה מעייף.
    למה לא לנקוט גם פה גישה פסיבית? אפשר לנצל את הכוח של הזרם
    להגיע לנקודה שרוצים. אפשר גם לרדת לגדה מידי פעם שהרי מי אמר שאנחנו דגים?
    עדיף גם לא להשתמש בטרמינולוגיה של הנגד כל הזמן זה מרעיל את המוח- כלומר לפעול נגד אבל לא לספר לעצמינו את זה כל הזמן. כשאנו כל הזמן נגד אנו לא מתעלים על העניין, נשארים תקועים בו ולא עוברים דרכו.

  6. פוסט מעניין וחשוב לכל צעיר בתחילת דרכו. אני יכול להוסיף שפה בארה״ב עודף האקדמאים והמחסור בידיים עובדות הוא קיצוני כלכך שפעמים רבות פועלים מרוויחים משמעותית הרבה יותר מאקדמיים.
    רק עם דבר אחד אני לא מסכים איתך וזה על הדילוג על האוניברסיטה. כמו שלא הייתי מוותר על מסלול הפיקוד בצבא כך לא הייתי מוותר על החוויה האוניברסיטאית. ארבע שנים זה פסיק בחיים.

  7. דני רוזן

    יקירתי,

    הפעם אינני מסכים עם תוצאתך הסופית, קרי: עידוד הצעירים לוותר על השכלה בתמורה להכנסה בהווה .
    הטעמים הם רבים ולא כאן המקום לפרטם.
    זו הפעם הראשונה שאינני מסכים עימך לחלוטין.
    תגידי, את באיזה טראומה כלשהי ?
    אני מקווה שתחזרי מהר לראציונליות הטבועה בך.
    דני

  8. וויתור על לימודים הופך את האדם לחצי בנאדם. הן מבחינת תרגול יכולות המחשבה שלו והן (פחות חשוב) מבחינת השכלתו הכללית שניהם כלי עבודה בסיסיים לחיי חברה ויחסי אנוש . הם גם הכריחים ליכולת העמקה בניתוח תכניות חיסכון שהוא מעוניין להיכנס אליהן וגם העמקה בתכני התחביבים והיצירה שלו. אי-לימודים יהפוך אותנו לשטוחים ובנליים. כל השאר בנושאי החיסכון .100%

    • ביננו, כמה סטודנטים היום באמת הולכים לאוניברסיטה כשהמניע העיקרי שלהם הוא לרכוש השכלה?

      רובם הולכים לאוניברסיטה בשביל התעודה והנטוורקינג מתוך תקווה למצוא עבודה משרדית עם משכורת גבוהה שתאפשר להם לחיות חיים נוחים במרכז הארץ ולקנות הרבה זבל שהם לא צריכים.

      כמה מהם קוראים עיתונים? כמה מהם קוראים ספרים? כמה מהם מתעניינים מעבר למה שכתוב להם בסילבוס? העובדה היא שהאוניברסיטאות מספקות מעט מאוד "ערך חינוכי" לסטודנטים שלהן ומכאן שרוב האנשים מוטב שירכשו ידע בעצמם ובחינם.

      גילוי נאות: אני עצמי ביליתי לא מעט שנים באקדמיה, וקשה לי לומר שאני מצטערת עליהן. כך שלא מן הנמנע שאני לוקה במידה מסוימת של צביעות.

      • לצורך קבלת תעודה מקצועית מסוימת לפעמים אין ברירה וניתן להשיגה באקדמיה בלבד, רופא חייב לסיים בית ספר לרפואה ומהנדס בית ספר להנדסה אין דרך אחרת, אולם להשגת ידע ויכולות נדרשות ספציפיות או ידע כללי לכל מטרה הלימודים באקדמיה זה הדרך הארוכה מפותלת ובלתי יעילה בעליל, כיום כאשר כל הידע האנושי נגיש לכל במספר הקשות מקלדת.

  9. אני בן 23 מסיים שירות צבאי עכשיו, מסכים איתך בהחלט לגביי הלימודים וכמעט כל השאר.

    אני מתכנת בצבא, חברים שלי משתחררים ומרוויחים מעל 15 אלף מיד אחרי השחרור, ובכל זאת דוחפים לימודים, (עם צמצום משרה), שבתחום הזה אפילו לא רלוונטיים.. ההורים עושים להם שטיפת מוח שאם מישהו הולך לראיון עבודה אז השורה שכתוב בה "תואר ראשון" חשובה כל כך שאם אין לו אותה יעדיפו כל אחד אחר, וזה פשוט לא נכון, החברים המשוחררים שלי כבר עובדים!!! ובכל זאת מסרבים להבין שהנה כבר התקבלתם, למה הלימודים עכשיו??

    במהלך השירות שלי עבדתי בעבודות תכנות מהצד ויש לי כבר 80 אלף שקל (וגם אוטו קטן ואני גם אוכל בחוץ הרבה כי האוכל בבסיס נוראי, אם הייתי מוותר על המותרות ב3 שנים האלה היה לי עוד 40 אלף שקל, חישבתי) אני מתכוון בשחרור להגדיל את ההכנסה מאוד אבל את ההוצאות להשאיר כמעט אותו הדבר, רק להוסיף שכירות זולה ומה שנלווה, גם ככה לא החסרתי מעצמי דברים חשובים. (כן חסכתי במחירי המסעדות שהלכתי, במחיר האוטו, טיול של יותר משבועיים אני לא אעשה, לא מוציא הרבה על שאר הדברים)

    מה שאני רוצה לממש מכל מה שאת כותבת ולא מצליח זה ההשקעה – הכסף שלי עדיין בעו"ש כי פשוט אני מוצף במליון אופציות ולא יודע מה לעשות תכלס.
    אם היה נייר ערך ספציפי אחד בודד שמכיל פיזור מספק והרווח ממנו קרוב יחסית לאידיאל שלך, זה מספיק לי ואני אשמח לשים את הכסף שמה ולשכוח מזה.
    ניסיתי להכריב תיק של 2-3 מרכיבים כמו שהסברת בכל מני פוסטים שלך, אבל אני לא יודע באיזה נייר ערך ספציפי לבחור, אני לא מתכוון לקנות זהב פיזי ואני לא יודע להבחין איזה נ"יע עולה יותר בעמלות ואיזה לא ומה יציב מספיק ומה לא.
    אם תוכלי לכתוב פוסט כזה של מה לעשות בדיוק עם הכסף בלי אפשרויות בחירה יותר מדיי כי אני לא מבין בזה וזה רק מסבך אותי, זה יהיה מעולה
    תודה!

    • נדמה לי שאתה מתחבט בשאלה הלא נכונה. הנייר הספציפי היא ההחלטה המשנית. זה גורם לך למה שמכונה paralysis by analysis.
      חשוב הרבה יותר לקבוע את פרופיל הסיכון שלך. ממנו תדע לגזור כמה להשקיע במניות וכמה באגרות חוב.

      ממה שאני מצליחה לקרוא בין השורות, אתה מחפש בעיקר "רווח" ו"יציבות". בשוק ההון יש פוטנציאל לרווח – אבל אינהרנטית, אין יציבות. היסטורית הבורסה עולה, אבל היא לא עושה את זה באופן יציב, כקו ישר וחלק. יש תנודות שעלולות להיות קיצוניות – עד להפסד (על הנייר) של 50%+ מהקרן. האם אתה מוכן להתמודד עם הסיכון הזה?

      • תיאורתית כן, אני לא חוסך למשהו ספציפי חשוב שאני צריך את הכסף בעוד X זמן.
        אבל מעשית כמובן שאני מחפש סיכון נמוך ושהתיק יהיה מאוזן, שאם משהו אחד קורס שמשהו אחר יעלה, כמה שאפשר..

        • חבר, צא לטייל!
          אני מסכים מאוד עם דורין לגבי הימנעות מחיים ראוותניים וצריכה מטופשת (אופנה,דלק,גדג'טים…ועוד ועוד) אבל הקלישאה הנכונה ביותר היא שאתה חי פעם אחת והזמן שיש לך היום, בתור בחור צעיר ורענן, לא יחזור אליך. אני מציע לך לצאת לטייל, ולא להטריד את עצמך בחסכנות ובלחץ הבלתי מובן הזה. טיילתי, למדתי הנדסה, הייתי די תפרן…והיה לי מדהים!. היום אני בן 31, מבוסס, חי חיים צנועים וחוסך המון יחד עם אשתי (בזוג זה קל יותר, נקודה). למרות ההסכמה הכללית שלי עם דורין לגבי אורח חיים צנוע ובניית יסודות פיננסים לעצמך תוך כשי ניצול הזמן לטובתך, אני רוצה להדגיש שוב : אתה חי פעם אחת ואת תתן לכסף להנחות אותך יתר על המידה כי זה ממש אבל ממש לא כוונת המשורר. בהצלחה בכל ותודה לדורין על עבודת הקודש שהיא עושה. אריאל

  10. כמה שזה נכון!!!! חבל שלא קראתי את הפוסט הזה בגיל 18! אני היום בת 28, בעלת תואר ראשון בתחום מדעי החברה, גרה עם עוד 2 שותפים, משתדלת לצמצם ככל האפשר בהוצאות, מהדקת את החגורה כבר שנים.. לא קונה בגדים! לוקחת רק יד שניה ואם כבר קונה משהו זה רק בסיילים. או אחרי שיטוט ארוך של השוואת מחירים. אני כן יוצאת למקומות כמו בארים פאבים וכד', רק בארוע חברתי וקונה את המשקה הזול ביותר.. ובכל זאת מרוויחה מינימום ולא מצליחה לחסוך!! ולא רק אני, גם הרבה מהאנשים שלמדו איתי (וחלקם אף המשיך לתואר שני מיותר במינהל עסקים) מרגישה שנבלענו במרוץ העכברים.. ולא רואה את האופק! אני עובדת במשרה מלאה 9 שעות ביום (+שעתיים נסיעה על חשבוני) בחברה נחשקת, שנחשבת שהכי טוב לעבוד בה (עלאאקקקק) אין ביטחון תעסוקתי (יש תחושה שכל יום אנו מועמדים לפיטורין) אין הפרשות לקרן השתלמות, גמל וכו', רק לפנסיה בסיסית שגם היא מוטלת בספק כמה תעזור בעתיד. אני לא מחפשת להתעשר אבל כן לחיות בכבוד בפשטות ובנחת. בלי לחץ מתמיד (וזה כבר לא תקופתי.. זה לחץ של שמתחיל להצטבר על פני שנים..)
    אם יש לי עצה טובה לצעירים בני ה18 זה לקרוא את הפוסט שלך בעיון.. 🙂
    תודה!

    • אחד שיודע לתת עצות לאחרים

      ברור.. יש לימודים ויש לימודים
      יש קשר כלשהו בין מה שאת עושה בעבודה לבין מה שלמדת?
      האם מישהו שלא למד היה יכול לעשות את התפקיד שלך, עם הכשרה של שבוע נגיד?
      אני מניח שהתשובה היא כן – אז למה שהמעסיק ישלם על זה שהלכת ללמוד 3 שנים?
      מדעי החברה זה לא תואר שמקנה יכולות כלשהן
      יש הרבה תארים שכן..

    • שותפה לשלב הצבירה

      הי הודיה
      אם את מחפשת בחור סולידי להכיר, נמצא בשלב הצבירה, מושקע עד השקל האחרון בקונסטלציה שלי למודל שוקולד מריר (עם הרבה יותר שוקולד), מודל 1982, שמור ביותר
      אשמח לשמוע ממך

  11. איפה היה המאמר הזה לפני 20 שנה …

  12. השוקיסט

    “The world is a book, and those who don't travel only read one page.”
    St Augustine.

  13. בעיקרון מה שרשמת הוא טוב ויפה, ואני בטוח שלא מעט אנשים היו מדלגים על תואר אקדמי אם היה אפשר באמת לעבוד במשרה מספקת מבחינה כלכלית לאחר תואר כזה, רק שהמצב היום בגלל האינפלציה בתארים אקדמיים הוא הפוך. גם למקצועות שבהם אין כל צורך בתואר אקדמי, דורשים תואר אקדמי (ממזכירות ועד כל מיני תפקידים פקידותיים). בהרבה מאד עבודות (כמו במשטרה למשל) טוחנים שעות על גבי שעות והמשכורת לא משהו בכלל (ואין שעות נוספות), ואם אתה רוצה קידום אתה צריך קשרים / תואר.

    מלבד זאת שהסתמכות על מקצוע שאין בו התמחות זו סכנה, כי יכול להיות מצב של פיטורים או צימצום שעות ותקנים (למשל התנאים של המצילים היום ממש לא דומים למה שהיה פעם, סוכני מכירות חיים בעיקר על עמלות מכירה ובשביל משכורת טובה אתה צריך להיות ברמה גבוהה מאד), ומה לעשות שלהיות תכנת למישהו שלא עסק בזה בקריירה הצבאית שלו זה בכלל לא פשוט.

    בקיצור הדעה שלי הוא שאנשים אחרי צבא צריכים פשוט לתכנן, לכוון לתחום מסויים שבוא הם רוצים ל-ע-ב-ו-ד ולא תחום שיעניין אותם ללמוד (פילוסופיה / היסטוריה ומקצועות הומנים נוספים שלא מובילים למקצוע משתלם), ברור שאי אפשר לדעת מה יהיה עוד 5-10 שנים ואפילו יותר, אבל ללכת מעכשיו על תחום שלא יכלכל אותך במדינה יקרה כמו ישראל זה לא חכם.
    ומי שיכול ומתאים שידאג להתגייס לממר"ם, זה יכול לחסוך לו תואר ולתת לו בוסט כלכלי משמעותי בתחילת הדרך.

  14. פוסט כל כך נכון זה מבטא בדיוק מה שאני מדבר עליו בשנים האחרונות שהאקדמיה יצרה קשר הדוק בין הלימודים לשוק העבודה. ממניעים כספיים כמובן. ושבלעדי תואר שני (תואר ראשון כבר לא מספיק …). המעסיקים לא יסתכלו לכיוון שלך. צריך לשנות את סדר החשיבה וההכשרות מול דרישות השוק . אני כן חושב שיש מקצועות שאין ברירה הן חשובות וותורמות. לחברה. ( רופא , חוקרים למינהם וכו' ). אולם יש כל כך הרבה עובדים מיותרים. בתפקידים מיותרים. שבמקום לכלות את הזמן וכסף בלימודי הכנה לאקדמיה ובלימודים עצמם. לעבור הכשרה. של עד שנה ותוך כדי התמחות במקצוע פרודקטיבי בעל צורך ממשי. ( מספיק עם ההצפה של עו"ד ורו"ח למינהם). על ידי כך לטעמי. הכלכלה תשתפר. והאבטלה תרד מכיוון שלאנשים בשנות ה 20 המוקדמות יש שכר גבוה שאותו ניתן כבר למסות כמו כן לאותם צעירים תהיה את האפשרות אכן לפרוש בגיל צעיר , מה שימשיך לעודד ביקוש לעובדיןם וחוזר. חלילה. הבעיה. היא האינטרסים והעדר תקציבים למוסדות להשכלה גבוהה , חוסר תקשורת בין התעשיה , הממשלה והאקדמיה , וקיבעון מחשבתי של מערכת החינוך כולה

  15. אחד שיודע לתת עצות לאחרים

    תגידי, עבדת פעם בתור נהגת אוטובוס?

    • לא. אני חושבת שכדי לעבוד בעבודה מסוג זה צריך להיות "people person". אני לא כזו. יש סיבה שאתה לא רואה אותי ממלאת אולמות כמו ערן הילדסהיים 😉

      • אחד שיודע לתת עצות לאחרים

        אני לא מכוון לשם
        אני מכוון לכך שחלק לא קטן מהעבודות שרשמת תואמות לפילוסופיה שלך רק בתיאוריה
        לרוב מדובר באמת בעבודות קשות וגם לא ממש מתגמלות
        ככה שיש רציונאל די ברור למה אנשים לא רוצים לעבוד בהם

        נהג אוטובוס למשל זו עבודה קשה עם הרבה שעות ביום על הכביש ושכר זעום.
        כנ"ל נהג משאית (ואל תאמיני לנהגי משאיות שמספרים לך שהם סוגרים 15 אלף.. אולי ב 14 שעות נהיגה ביום)
        פועל בניין סיני לא באמת מרוויח 20 אלף. זאת אולי עלות המעביד בגינם עבור חלק קטן מאוד מהעובדים בתחומים הדורשים מיומנות גבוהה, אחרי שמשכללים הוצאות מחיה, דמי תיווך לסוחרי העבדים הסיניים והישראלים וכו'. אם באמת היו משלמים 20 אלף ברוטו היה עומד תור של פועלים ישראלים שרוצים לעבוד בזה (אותם נהגי משאיות ואוטובוסים)

        בשורה התחתונה – בשביל לעבוד בעבודות האלה לא צריך איזשהן תכונות מיוחדות, צריך בעיקר חוסר אלטרנטיבה אחרת וטובה יותר

        • חוסר אלטרנטיבה? אני מניחה שהאלטרנטיבה לבלות במשרד רו"ח עד גיל 65 היא טובה יותר?

          הפוסט הזה אומר דבר פשוט: המטרה (חירות כלכלית בגיל צעיר) מקדשת את האמצעים (עבודה קשה ומאומצת בגיל צעיר).

          • מחזיראור

            אפשר גם ללכת אל אלטרנטיבות ביניים.. נגיד לבחור מקצוע לחיים שעושה לך את זה, לבחור מראש לעבוד במשרות חלקיות. לסמן כיעד פרישה מוקדמת בגיל 50 כשנולדים הנכדים ולא בגיל 30..

            אומנם רוב העצות שלך טובות לכל אחד ולכל גיל (לחסוך ולהשקיע), אבל היעדים שאת מציבה הם כל כך קיצוניים..
            אני לא בטוח אם זאת סתם הקצנה שאת עושה כדי להבהיר נקודה, או שאת באמת מאמינה בזה.
            אבל את בעצך צעירה נורא. את יכולה לשנות את דעתך בעצמך עוד 20 פעם.

            לי אישית זה נראה כמעט גובל בטמטום להקריב בגיל 20 את השנים היפות שלך בשביל יעד שטיבו לא ברור כמו "פרישה מוקדמת".

          • אחד שיודע לתת עצות לאחרים

            ברור שהיא טובה יותר
            נראה לי שלא יצא לך בחיים לעבוד בעבודה "פשוטה" אז את לא ממש מבינה מה זה אומר
            מעבר לעובדה הבסיסית שרואה חשבון משתכר בממוצע פי 3 מכל אחד מאלה שהזכרת, תנאי העבודה שלו נוחים יותר לא רק בכך שהוא יושב במשרד כל היום, אלא אפילו במידת החופש שיש לו בעבודה – דבר שאת בעצמך מקדמת בתור מטרת על.
            הרבה מאוד עבודות פשוטות מתבצעות בתנאי עבדות של ממש, כאשר אין זמן לצאת להפסקה לשירותים, לנהל שיחת טלפון פרטית או אפילו סתם להחליט להגיע ב 9:30 במקום ב 8:30 בבוקר. יש לי הרגשה שאת פשוט לוקחת את הדברים הללו בתור מובן מאליו בכל עבודה – אבל זה ממש לא ככה.

            לכן, גם בחישוב מתמטי פשוט וגם בלעדיו ברור ששווה להקריב 3-4 שנים לטובת רכישת מקצוע שמאפשר להפרנס בצורה טובה, גם אם יוצאים לפנסיה רק כעבור 10 שנים.
            ברור שהבחירה מה ללמוד צריכה להיות בראיה מפוכחת, ויש ללמוד משהו שיאפשר פרנסה ולא סתם תואר. סתם תואר אפשר לעשות בשביל הכיף כאשר כבר יש פרנסה

  16. כחייל שעומד להתשחרר בקרוב הפוסט הזה מאוד רלוונטי לגבי, אבל אני לא מסכים לגבי כל הסעיפים:

    1. לרוב האנשים אוניברסיטה היא דבר הכרחי כדי להגיע למשכורות שתוכל לחסוך מהן הרבה כסף בקצת עבודה יחסית. מה זאת אומרת? לכי תגידי לצעיר/ה ממעמד הביניים (שההורים לא יכולים לעזור להם במיליונים, אבל יעזרו להם בעשרות אלפי שקלים בודדים) שהוא צריך להיות נהג אוטובוס/מחסנאי/כל עבודת כפיים אחרת (שלא "תמצא חן בעיניו"), לא תקבלי תשובות יפות מהסיבה הפשוטה שהדור שלנו מפונק ועצלן. אישית, אני אלך ישר לעבוד עם השחרור ולא לאוניברסיטה מהסיבה הפשוטה שיש לי הטבות מס שאני רוצה לנצל עד תום, אני כבר לקראת סיום של אפיק מעבר מהפתוחה לטכניון ולכן אתחיל ישר בשנה ב' כשארצה, בזמן הלימודים אעבוד במשרה חלקית שגם ממנה אני אחסוך חלקים נכבדים. מבחינתי אוניברסיטה היא ברירה סבירה מכמה סיבות: 1.זמן שמוקדש ללימודים, כנראה העומס של תואר במדמח לא יהיה רציני מידי בשבילי, אני אוכל ללמוד דברים נוספים. 2. למקרה (הסביר) שארצה בשלב מאוחר יותר לעשות תואר שני ושלישי וללכת למחקר 3. למקרה שאני לא אצליח לחיות על ההשקעות בטווח הארוך (מסיבות קיצון כאלו או אחרות) ואצטרך להמשיך בקריירה.

    2. מסכים לגמרי, אני מתכוון לשים בצד 50% מהמשכורת + רווחים ממקורות נוספים (פרסומות, פרילנסינג) אני מעריך שזה יסתכם בחיסכון של כ-9000 שח בחודש (הצעות השכר עד עכשיו + הכנסה פסיבית משתנה) + סכום משמעותי שכבר יש לי.

    3. אני אף פעם לא הייתי בזבזן ומצד שני גם לא קמצן, ועדיין אני מעדיף לגור בדירה משלי בלי שותפים, מודע לזה שזאת גחמה אישית (אחרי 3 שנים של 4-6 אנשים בחדר + סיבות אישיות) ולא הדבר הכי רציונלי מבחינה כלכלית, אבל אני מוכן לעמוד בזה בזמן הקרוב, אם אני אסתכל על המספרים בצורה שונה (חישבתי את כל ההוצאות האפשריות + באפר) והם יזעזעו אותי פתאום – אעבור לגור עם שותפים/הורים.

    4. מסכים! חוץ מהקטע של הדירה שאומנם בת"א אני לא אגור, אבל בהרצליה בהחלט.

    5. הנקודה הכי חשובה בפוסט הזה לדעתי, הבעיה היא שאני עדיין מרגיש שאין לי מספיק ידע בשביל להשקיע בצורה חכמה, והיה את החוק באחד הפוסטים שלך: אם אתה לא מבין את זה, לא לגעת. בנוסף, אני לא בטוח מתי זה זמן נכון להשקיע ומתי לא, קראתי את הפוסט לגבי פיזור זמן ההשקעה, אישית, אני חושב שאני אכנס עם כל מה שיש לי במכה וכל חודש אזרים בדומה להצעה האחרונה באותו פוסט (השקעה מפורזת על בסיס מטרות).

    6. מסכים! ואוסיף במשפט שאמרתי לפני שנשרתי מבית הספר – "תהיה נורמלי תגיע לתוצאות נורמליות".

    תודה על הפוסט בכל מקרה:)

  17. לכל המשוחררים הטריים או מועמדים לשחרור (על תנאי :-)) תפנימו טוב טוב את הכתוב בטור של דורין!

    טיול אחרי צבא – גם כעבור עשור זה נחשב אחרי צבא וגם כעבור עשור ומחצה, אך לטייל עם כסף הרבה יותר נחמד מלטייל כחייל משוחרר. אבל הכי עדיף שתצאו לעבודות בחו"ל וזאת חוויית חו"ל מדהימה לא פחות, דייג בים הצפוני, חטיבת עצים בנורבגיה, עבודה על אסדות נפט/גז וכו' וכו', אומנם בהתחלה אתם תדברו אל דמויות הזויות שרצות בראשכם, אבל זה לא יותר גרוע מלשבת בשיחים למשך 96 שעות בגשם זלעפות..בנוסף, הגמול הכספי הוא עצום, במונחים של כמה וכמה אלפי דולרים/יורו שרובם נחסכים. השאלה היא האם אתם מוכנים לשלם את המחיר, להקריב את ההווה עבור העתיד.

    חסכון – 60K ש"ח לבדם שתבזבזו על הטיול, כעבור עשור יהיו שווים כ-100K ש"ח (לפני מס, תחסכו ב-IRA) בריבית של 5% (קופון של אג"ח ממשלתי שקלי עד לפדיון), לא כולל את החסכון האחר שתבצעו חודש בחודשו ולא כולל את ההפרשות לקה"ש וקופ"ג. עכשיו, אם ידעתם תוך כשנה לחסוך 60K ש"ח לטיול, כעבור 5 שנים אתם תוכלו להיות בעלי 300K ש"ח (שווי הקרן לבדה!!!).אתם תרגישו כל כך גאים בעצמכם שאתם מממנים את הלימודים/חיים שלכם ולא חיים על חשבון ההורים גם באמצע העשור ה-4 לחייכם.

    לימודים אקדמאיים – ללמוד רק מקצוע מהותי ורק באוניברסיטה נחשבת, ואת זה אפשר להתחיל לעשות גם בגיל 25 (באמתחתם ישנם כבר כ-4 שנות חסכון ולמזלכם זה אולי יהיה בתקופת גאות בורסאית).
    מגורים – אל תמהרו לצאת מהבית לשכירות, זה יפנה לכם עוד כמה אלפי שקלים בחודש לטובת החסכון. האיטלקים עושים זאת עד אמצע שנות ה-30 ואת חיי האהבה הם מנהלים בחדרים להשכרה או במכוניות שלהם, כך נוהגים לא מעט מהצעירים האירופאים.

    בדבר אחד אל תאמינו לדורין :-), כעבור 20 שנה אתם לא בהכרח תהיו פחות יפים, מכיוון שחיוכו של אדם שלא חסר לו דבר בעולם ואין לו חוב, ויש לו את כל הזמן שבעולם לשמור על בריאותו, להתאמן, לבשל ולישון צהריים, אלו דברים שרק מוסיף לו יופי.

    • אחד שיודע לתת עצות לאחרים

      מעבר לזה שנשמע כאילו אתה מצטט בערך כל קלישאה אפשרית שקראת באיזה כתבה (דייג בים הצפוני.. נו באמת), אתה מפספס את הבעיה האמיתית.

      כמות ההנאה שתקבל בגיל 23 מטיול שעלה 60 אלף שקל ונמשך קרוב לשנה, תצטרך להשקיע כעבור עשור 250 אלף שקל על מנת לשחזר, אם בכלל זה יהיה אפשרי. הצרכים שלך יעלו, וכבר לא תהנה מלישון בחדר מסריח עם עוד כמה אנשים

      דוגמא יותר פשוטה להמחשה – ילד בן 5 נהנה ומתלהב מארטיק שעולה 3 שקל
      אחרי 30 שנה, אתה צריך מינימום ארוחה של 250 שקל על מנת לקבל את אותה הרגשה

      תקף גם לגבי הטיול וגם לגבי כל דבר אחר

      • מחזיראור

        מסכים איתך..
        לי לא יצא טיול גדול שאחרי הצבא.
        עד היום אני מתחרט על זה.

        בכל זאת פיציתי את עצמי, ובתקופה שלמדתי באירופה "פינקתי" את עצמי בטיולי טרמפים מסביב ליבשת ובקאוצ'סרפינג.
        אלה כולם מהרגעים הכי מתוקים בחיים שלי.

        היום בגילי המופלג אני כבר לא מסוגל להתמודד עם תנאים פיזיים כאלה.
        הצווור נתפס משינה על ספות, הרגליים כואבות אחרי שעות של עמידה בצד הכביש..
        ואני גם לא כזה יפה יותר ואנשים לא מעלים אותי לרכב כל כך בקלות.
        להרפתקאות מיניות מזדמנות כבר אין כוח, ובכל מקרה אין עם מי להשאיר את הילדים בבית.

        אז היום בגיל מתקדם, מה אני אגיד.. שכל הכבוד לי שחסכתי 60K ושנה מהחיים? או שפיספסתי את מה שכנראה יכלה להיות אחת החוויות היפות של חיי?

        זאת אגב, פחות או יותר, החרטה היחידה בחיי.

      • אתה קורא כתבות, אני חי את חיי. חיי חופש ובטלה מבורכת אחרי עשור של עבודה מאוד קשה ועם חסכון רב ביותר (האם אני צריך לספר לך מה קרב בבורסות של ארה"ב ות"א משנת 2003?? להזכירך, אני ממתזמני השוק, 2008 לא חלה עלי)
        את כמות ההנאה שאני מקבל כאשר איני צריך לקום לעבודה כבר מתחילת שנות ה-30 לחיי, כאשר כל האחרים נמעכים תחת תלאות וחובות החיים, לא ניתן למדוד כמותית ולאחרים נותר רק לקנא.

        כאשר אתה חי בחופש, טיסה לחו"ל לצורך טיול היא מטלה, תקרא את "בינת השכווי" של אביגדור דגן ואולי משהו מזה יצליח לחלחל אל תובנותיך בעולם הזה, אבל אתרום לך את אחת מהציטטות הגדולות ממנו:
        "היו ימים ששאפתי להפליג על שבעה ימים ולהכיר את העולם מכל עבריו, היום אני כבר יודע כי כל מה שהייתי עשוי לגלות במסעותי בעולם הגדול אפשר לגלות גם בכפרי. טיפת גשם על זגוגית חלוני, תשקף את הקשת בענן ממש כמו פני האוקיינוס, וכל השאלות שעשוי אדם לשאול יכול אני לשמוע אותן גם כאן, במרפסת ביתי. ואין שם, במקומות אחרים, תשובות רבות יותר."

        ד"א, ארטיק קרח עולה 2 ש"ח. בקבוק בירה 5 ש"ח.
        בצהרי יום העבודה שלך ביום ראשון הקרוב, תיזכר באלו שיושבים באותו הרגע בחוף הים עם בקבוק בירה צוננה. כשאשליך את מקל הארטיק לפח האשפה, אחשוב עליך.

        • אחד שיודע לתת עצות לאחרים

          אני מדבר בתור אחד שהייתה לו את האפשרות לבחור ודווקא בחר באפשרות שהסולידית מקדמת
          ויתרתי על הטיול בשביל מה שבזמנו (ובצדק, גם אחרי 12 שנה) נתפס בעייני בתור הזדמנות חיי לעצמאות כלכלית

          בעקבות אותה בחירה, אני עדיין עובד, אבל מבחירה בלבד (נהנה מזה), ויכול בהחלט לפרוש
          אני מטייל הרבה בעולם, טיולים ארוכים (חודש-חודשיים בשנה) ומוציא עליהם לא מעט כסף. ומה אני אגיד לך – אני מבין שזה לא אותה חוויה, ולא משנה לכמה זמן אני אסע עכשיו וכמה אוציא זה לא יהיה אותו דבר (ואני כולה בן 30 וקצת)
          אם יש משהו שאני מתחרט, זה שלא הצלחתי לשלב בין השניים בזמנו

        • הדר לייק לתגובה
          למחזיראור ולאחד
          בתור אחד שגם טייל ועבד בחול בצעירותו וגם מקבל אישור מהאשה לטייל לבד מדי פעם אני יכול לומר שאין הבדל גדול בתחושה בין גילאים 20 או 40
          כמו הרבה דברים אחרים זה בראש ותלוי בסיפור שאנו מספרים לעצמנו
          ההבדל העיקרי הוא לצערי הוא במראה וכמות השיער של הבחור שמביט אלי מהתמונות

          התנאים של הטיולים אמנם קצת משופרים אך התקציב יחסית צנוע

          • מחזיראור

            אז אני כן מרגיש הבדל.

            כנראה לך יש אישה שאין לה בעייה שתזנח אותה לחצי שנה עם הילדים. לי אין כזו.
            אפשר להתחלף אם מתחשק לך..

          • 🙂
            מתחשק מתחשק
            אבל לצערי גם לאשתי יש גבולות
            וגם המקסימום היה חודש ולא חצי שנה

          • מחזיראור

            אישתך לא ראתה את מה שיש לי להציע.. 🙂

            ואני זורם.. לא חייב להחליף נשים.
            אני יכול סתם לדחוף לך את הילד לחצי שנה בזמן שאני מטייל.
            אתה תמות עליו, הוא תותח.

          • תודה מחזיראור נשמה אבל גם ככה כבר יש לי יותר ילדים מאשר חשבתי
            אין מיי רייט מינד
            שיהיו לי 🙂

        • הדר, לצערי עברו אי אילו שנים מאז למדתי את התיאוריות של פרויד בשנה א' של פסיכולוגיה אבל מונח אחד שהשתרבב לזכרוני מקריאת ההודעה שלך היה "השלכה"- מנגנון הגנה קלאסי. את כמות ההנאה שלך, או של כל בנאדם בעולם, אי אפשר לכמת – הנאה נשאבת מסיטואציות שונות ע"י אינדיבידואלים שונים. אדם יכול ליהנות מלשבת בחוף כל היום, אדם אחר יהנה לשבת על החוף ביום שבת ובשאר הימים לקום מוקדם בבוקר (זה הרבה יותר בריא וטבעי לקום מוקדם) וללכת לעבודה שמרתקת אותו ומביאה לו סיפוק ואתגר בחיים.
          אנשים מסויימים ישאבו אושר מהידיעה שהם בחירות כלכלית שמאפשרת להם לעשות ככל העולה על רוחם, אחרים יסבלו מהמחשבה להשית את כל החיים על פי החור בשנקל.
          אם לא טיילת בגיל צעיר אין לך את היכולת להעריך האם מדובר בחוויה שונה או פחותה ממה שאתה חווה כשאתה מטייל או מתבטל בחוף הים.
          אך הדבר שהכי הצחיק אותי בהודעתך הוא הסאבטקסט של גאווה שנבע מהמשפט: "אני ממתזמני השוק,2008 לא חלה עליי". זאת באמת סיבה לגאווה? אני אישית חוקר על אלצהיימר, יש לי חבר שמציל חיים בחדר מיון יום-יום, חברה שלי מפתחת דברים חדשניים בעיבוד תמונה של מכונות תהודה מגנטיות ועוד המוני אנשים שאני מכיר באקדמיה עוסקים בעניינים מרתקים סבוכים וחדשניים. אבל העיקר שדפקת את השוק ב2008 אה?
          אה- הזכרתי "השלכה" – הייתכן שבעודך יושב בים עם ארטיק (אין חוף בארץ שארטיק עולה בו 2 שקל אגב) אתה מדבר עם חבריך שעושים דברים משמעותיים בחיים שלהם וחש קנאה עזה מפעפעת בתוכך?

          • אהלן משה.
            אנחנו חייבים להפסיק להצטער פה על דברים 🙂
            אני רוצה להוסיף על דברייך ולהמשיך בנקודה שהפסקנו פעם קודמת עם מונח שנטבע על ידי טימותי לירי והורחב על ידי רוברט אנטון וילסון –
            מנהרת מציאות
            שווה את הצפייה לדעתי.

          • גיא, הבעיה בעולמנו בתקופה זו היא שאנשים לא מצטערים בכלל. אנשים נתקלים בך,עוקפים אותך בתור,חותכים אותך בכביש,מטנפים את הטבע – ולא מצטערים.
            גם במקרה הנדון שהגבתי לו – אנשים מבטלים במחי יד אורח חיים שלם של אנשים בהתנשאות מבהילה ולא חשים שום צער.

            הקישור ששלחת ממש מעניין, ומרגישים שידו של לירי הייתה בעניין!
            נ.ב – התמונת פרופיל שלך, לא חבל? מדובר בעיבוד לא טוב לספר פילוסופי גאוני
            בברכת Turn on, tune in, drop out

          • משה, כמה דברים לי אליך:
            עשיתי מספיק דברים מהותיים בחיי, איני נכנס להשוואות עם אף אחד.
            איני מקנא באנשים, קינאה סותמת את כלי הדם.
            יתכן שלקום מוקדם יותר בריא, אבל זה מתגמד לעומת העצבים שאתה תחטוף בפקק.
            לעיתים אני קם מוקדם, לעיתים ב-11:00, הכל תלוי ביקיצה הטבעית באותו היום.

            ואומר דבר אחרון, עברתי מספיק בחיי, ותאמין לי שמבחינתי, אין דבר יותר טוב מלהעביר את יומי בשעמום מחץ, בשחייה בצהרי היום, בשתיית בירה בשמש ובקריאת ספר טוב.
            מאחל בהצלחה לך במלחמתך באלצהיימר, לחברתך בפיתוח עיבוד התמונה בתהודה המגנטית ולחברך שמציל חיים במיון.
            ואל דאגה, אני לא דפקתי את השוק, הוא גדול מדי ומבוגר מדי לטעמי..אני בסה"כ פחדן המחץ שמבין שיש רגע בו צריך לקחת את הכסף ולהמתין לסיבוב הבא.

          • משה,
            אם תתייחס לאנשים הללו כסירות ריקות יתכן שהבעיה תעלם.
            לגבי הפרופיל אני מצטער אבל אני עובד עם החומרים שיש לי אצל הסולידית, כל כך ספרטני פה! פעם הזמנתי מונית לאולפן התגובות והיא שלחה לי חד-אופן! מה אני ליצן?
            מזמין אותך להצטרף ל Discordian Society אם חשקה נפשך בפילוסופיה טובה.

        • הדר אתה ממשיך להזכיר לי מונחים מפסיכואנליזה קלאסית,תודה לך!:)
          המונח התורן הוא התקה והוא שמתרחש בפקקים – לרוב האנשים אין Road Rage מובנה- הם בסה"כ לוקחים כעס (שהוא ביטוי של חרדה,שלפי אנה פרויד היא מהות החיים ומקור כל מנגנוני ההגנה שלנו) כלפי האישה/בוס/נסיבות חיים/משחק הכדורגל האחרון ומפנים אותו כלפי משהו עליו הם יכולים לממש כעס זה.
          משמע גם לך יכולים להיות עצבים גם בלי לעמוד שנייה בפקק, ויכולים להיות אנשים שישבו ברכבם בשקט מופתי ויחכו שיסתיים הפקק המדובר (תופעה זו נצפית לרוב במדינות שהן לא ישראל).
          בכל אופן- זה נהדר שמצאת את מה שמרטיט אותך בחיים,יהא אשר יהא, אבל לא מובן לי מדוע אדם מאושר חושב שהאושר שלו טוב משל האחר ושלאדם שבחר בדרך אחרת נותר "רק לקנא"?
          בנוסף – תודה רבה על איחולי ההצלחה, ממני לבדי לא תגיע הישועה לחולי אלצהיימר אבל אשתדל:) אני מאחל לך בהצלחה במסעותיך ברחבי החיים, ומייעץ לך לקרוא את "בשבח הבטלה" של ראסל, לצערי בשוק ההון הבנתי דלה, וגם כסף אין לי להשקיע בנפלאות השוק,אצטרך להמשיך לסמוך על טוב ליבם של נותני מלגת הקיום

          • משה, העונג כולו שלי באם אני מעלה לך זכרונות ישנים, גם אם הם מתקופת הלימודים..:-)

            לרוב אנשים מאושרים אינם מקנאים אחד בשני, הם יודעים לחלוק את מנות האושר שלהם אחד עם השני, אך לצערי ישנם עדיין לא מעט באנושות שעדיין לא מצאו את מקומם ואינם חיים בשלום עם בחירתם, וכאשר אתה מציג בפניהם מצג שאינך שם יותר על הערכים שהם כל כך מקדשים והם רואים שהינך חי בשלום ובאושר עם כך, הם מרחיקים עצמם מכך.
            יתכן גם שזו לא קנאה והם פשוט מבינים שהם לא סובלים אותך.

            בשבח הבטלה? עשית לי את היום בכך שגילית לי שיש ספר שלם שנושא בשמו את המושג שאני כל כך מקדש – בטלה (בין ריצה לבין שחייה, לבין טיול רגלי ולבין אימון כוח, בטלה יחסית..)

  18. הדר. שוב שכחת את הדבר החשוב ביותר.
    בגיל 40 רואים את החיים אחרת – אין בחורה בת עשרים שלא נראית טוב.

    • אמן.
      לבלוג הזה יש יותר מאלפיים אוהדי פייסבוק. לפעמים אני מסתכלת על הפרצופים, סתם מתוך סקרנות. אנשים בני 20+ — גם אלה שאינם דוגמנים (בראי עצמם או בראי החברה) — פשוט קורנים יופי. חבל כל כך שהם לא מודעים לזה אלא בדיעבד.

    • גיא, בהחלט יש בנות 20 שנראות לא טוב, בדיוק כמו שיש בנות 40 פלוס שנראות נהדר.
      אבל יופי חיצוני באמת לא מעניין כאשר היופי הפנימי והעושר והאושר עושים את החיים מתוקים יותר מכל צוף של בת 20.

  19. כל זה נכון בתנאי שלא מביאים ילדים לעולם. בגיל 60 עם ה 2 וחצי מליון שקל שחסכת מגיל 25 יהיה לך די עצוב לבזבז אותם לבד

  20. מאמר מופלא. את מזכירה לי את האדם האמיץ ב"משל המערה" של אפלטון, שאזר אומץ לצאת מהמערה החשוכה ולהביט בעולם שבחוץ, חשוף לאור השמש. כשחזר למערה, וניסה לספר לחבריו הכלואים שם על העולם החדש שמצא בחוץ, זכה מהם רק לקיתונות לעג ובוז. כנראה שהמין האנושי מעדיף להישאר במערה, כבול בשלשלאות, בחושך, ובבורות. אנשים כמוך עוזרים (ולו במעט) לסדוק את המטריקס.

  21. לכל המקטרגים, גם אני לא מסכים עם כל מה שדורין אומרת, או יותר נכון לומר – מרגישה, בייחוד בנוגע לעניין הטיולים כי הרי ששווה להקריב בעיניי כמה שנות חיסכון במחיר של לראות עולם בגיל 25 כשאתה עדיין צעיר ויפה ולא בגיל 50. שלא לדבר על אפשרויות העבודה ( וכפועל יוצא – החסכון ) והאפשרויות הרומנטיות הנלוות.

    אבל, המסר הכולל הוא מצויין לדעתי והוא מסר שצריך להשמע יותר בימינו דווקא בגלל שמכונת השיווק הרגילות לא מפסיקות לפמפם לנו את ההפך.

    גם אני כמו דורין חי באנגליה וחושב שהמסר הוא גלובאלי ובין לחסוך בעבודה משרדית או כפיים – תחליטו אתם. החליטו גם בין לטייל ולחוות לפני שאתם משקיעים עצמכם בחיסכון או לא אבל תודה לסולידית על הקול השפוי בים הרעש הצרכני הבלתי פוסק.

  22. אוף, איפה היית כשהשתחררתי :((

  23. אבא של חייל

    "אם עד גיל 25 תצליחו לחסוך 50,000 שקל ולהשקיע אותם בשוק המניות, הרי שעד גיל 65 הסכום יתפח לכדי 2,250,000 ש"ח (בהינתן תשואה היסטורית)."
    יש לך טיעונים מעניינים. חבל לקלקל אותם על ידי מצגות מוטעות (מטעות?).
    כדי להגיע ב-40 שנה מ-50,000 ל- 2,250,000 צריך תשואה שנתית ממוצעת של 9.98% .
    אין דבר כזה.
    וודאי לא בתיק "עצל". אבל גם לא בתיק אגרסיבי מאד. ודאי לא תיק המנוהל על ידי חייל משוחרר ממוצע.
    רק יחידי סגולה בדרגה של וורן באפט מגיעים להישגים כאלה לאורך עשרות שנים, אבל כמה כאלה כבר יש בעולם כולו?
    על איזה "תשואה היסטורית" את מבססת חישוב זה?

    • "מאז 1992 הניב מדד ת"א 25 למשקיעים תשואה כוללת של כ-1,000% – ממוצע שנתי של כ-12.8% נומינלי וכ-8% ריאלי." (מקור).

      מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אני הראשונה שאטען זאת. אבל ההיסטוריה עשויה בהחלט להוות אינדיקציה לתוחלת התשואה מאפיק השקעה מסוים.

      המטרה בפוסט הייתה להדגיש נקודה בסיסית: מה עשוי לקרות אם במקום לבזבז 50,000 שקל, נניח, על תואר ראשון, תקנו בהם קרן מחקה על מדד ת"א 25 ותשאירו אותה לצמוח עד גיל הפרישה המסורתי.

      מצגות מוטעות? מטעות? וורן באפט? יחידי סגולה?

      אין דבר בתגובתך שעומדת בסתירה לנקודה זו.

      • מחזיראור

        או ש.. או ש..
        אפשר לשאוף ללימודים על מלגה.

      • אבא של חייל

        מה שאני מנסה להגיד הוא שהמסר שלך רק יתחזק אם תקפידי על הצגה נכונה של העובדות:
        1. לפי המאמר שאת מצטטת, התשואה הריאלית הממוצעת של מדד ת"א 25 היתה 8% . נניח שזה יהיה המצב במשך 40 שנה (הנחה גדולה…). במקרה זה הסכום שיצטבר לחייל המשוחרר שהשקיע 50,000 שקל יגיע לפחות ממחצית הסכום שנקבת בו (1,086,226 שקל). זה עדיין סכום מכובד מאד.
        2. מי כמוך מבין שההבדל בין תשואה של 8% ל- 10% הוא עצום.
        3. המאמר המצוטט נכתב על ידי יו"ר קסם תעודות סל באקסלנס נשואה, אדם בעל אינטרס ברור להעצים את תעודות הסל שהוא מנפיק. בחירה אחרת של תאריכי הכניסה והיציאה למדד הייתה מניבה תשואה נמוכה משמעותית.
        4. אם תטעני כי הזמן הרב העומד לרשות החייל משחק לטובתו ויאפשר לו לעבור תקופות קשות בבורסה אומר לך כי זה נכון אם התקופות הקשות הן בתחילת הדרך. אם יגיע משבר רציני לבורסה בסוף תקופת ארבעים השנה הרי קיים חשש רציני מאד כי הסכום בסוף הדרך יהיה נמוך מאד.

        אני מסכים איתך שעדיף להשקיע כסף מאשר לבזבז אותו על מוצרי צריכה. אין לנו בכלל ויכוח על כך. אם תקפידי על מצגות שנראות יותר צמודות לקרקע המציאות הטיעונים שלך יהיו יותר משכנעים.

        • סולומוניקו

          עכשיו עם הירידה בריבית(ולא רואים שתהיה עליה משמעותית באופק) התשואה הריאלית העתידית היא גג 5 אחוז בתיק עצל.
          הירידה בריבית מורידה גם את התשואה הראלית ולא רק הנומינלית!
          כי ברגע שהריבית נמוכה יותר אנשים נכנסים לבורסה ומתחרים על אותם מניות!!!

  24. שולה מעפולה

    "דלגו על האוניברסיטה"…
    "מטרתכם העיקרית והדחופה היא להכניס כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן"…
    אלוהים ישמור.
    התהליך היה ידוע מראש. מישהי כותבת הגיגים, יש לה תחומים שהיא מבינה ואפילו מומחית בהם, עד כאן יפה.
    מתאספת לה עדת מוחאי כף ("נהדר, גדול, ענק, איפה היית? אח, דורין דורין, אם הייתי מכיר אותך כשנולדתי…") והכותבת מתחילה להאמין בעצמה שהיא גורו ושופכת עלינו הנחיות של עשו ואל תעשו בתחומים שאין לה מושג בהם.
    you are out of our depth, darling
    "ממרום גילי אני יכולה לספר לכם…" כולו בת 34 וכבר חושבת שגילתה את פלאי היקום.
    צעירים יקרים, בלו כמה שיותר (בגיל 40 – 50 עם משפחה זה יהיה קשה). תקרעו את העולם. כסף זה לא הכל בחיים ובוודאי שלא צריך לשעבד את אורח החיים כדי לצבור אותו. ותתרחקו מכל מי שחושב שהשמש זורחת לו מהתוסיק.

    • דומה שכהרגלך בחרת לעוות את המציאות ולהוציא דברים מהקשרם.

      הבלוג הזה, והפוסט הזה ספציפית, יוצא נגד צבירה אינסופית של כסף רק לשם ההתעשרות. הכסף הוא אמצעי להשגת חירות — וכפי שאמרה ליידי תאצ'ר המנוחה, חירות כלכלית היא הבסיס לכל שאר החירויות.

      במילים אחרות, הבלוג הזה אומר בפירוש מתי לומר די. דומינגז ורובין התייחסו לזה ב"כסף או חיים" בתור "נקודת החצייה" (crossover point) — הנקודה הסינגולארית בזמן שבה הכסף שחסכת מספיק כדי לממן את כל הוצאותיך לשארית ימיך.

      הפוסט הזה מתאר את הדרך המהירה ביותר להגיע לנקודת החצייה עבור צעיר שזה עתה נפלט לאזרחות. יש לקרוא אותו מהפרספקטיבה הזו, ולא לקרוא בפרספקטיבה סלקטיבית שתומכת לכאורה בטיעוני "גורו" מטופשים וסרי טעם.

  25. פוסט חשוב ביותר. ולמי שלא ממש הבין את ההמלצה לדלג על האוניברסיטה – הכוונה היא לאלה שההשכלה הגבוהה ו/או תחום ההתמחות שאליו הם שואפים ושמחייב השכלה גבוהה (רפואה וכד') אינם בוערים בעצמותיהם. מפני שאלה שלומדים רק כדי שיהיו להם תארים שיפתחו להם דלתות בשוק העבודה כבר לא קוראים את המפה נכון. בשנים האחרונות חל פיחות אדיר בערך של תארים והשכלה דווקא בגלל שיש כל כך הרבה בעלי תארים והתחרות האכזרית בשוק העבודה אפילו מחמירה. זה מקביל לאחד הנושאים שג'ורג' קרלין צוחק עליהם – האמירה הפלצנית שכל הילדים מיוחדים… אם כולם מיוחדים, אז בעצם אף אחד לא מיוחד, לא? ולגופו של עניין – באופן טבעי מי שתחום עיסוק מסויים בוער בעצמותיו ימצא את דרכו, כולל ההשכלה הרלוונטית. מי שלא – שיתעורר ויבין שהוא שבוי במנגנון אשלייתי וסיזיפי והוא יכול להצליח מקצועית וכלכלית באינספור דרכים אחרות.

  26. למרות שאני שונאת אנשים בגישה כזאת- אם את אישה לכי לאוניברסיטה

  27. שילמדו מי שרמת ה- IQ שלהם מתאימים ללימודים אקדמים, ומי שיש לו חזון אקדמי ועתידי, ושהאוניברסיטאות לא תהיינה בתי חרושת לתארים.

    אני שומעת על אנשים שעושים שוב ושוב מכינות כדי לעבור את בחינות הכניסה, אז מה הפלא שהרמה האינטילגנטית יורדת, יש מועד א ויש מועד ב ויש מועד ג נו עוד איזה הנחות תהיינה…
    דוחסים חומר כמו בלוק, וזמן מה אחרי זה, שוכחים את כל התורה.

    • מחזיראור

      לא יודע מה שמעת..
      אבל במדינת ישראל אין ממש בחינות כניסה – לא כאלה שצריך לעשות בשבילן מכינות.
      מה שכן, יש מכינות, שעוזרות לאנשים להתקבל לחוגים מסויימים, ויש אנשים שעושים שוב ושוב פסיכומטרי כדי לעמוד בדרישות הסף לרפואה למשל – שם כמות התקנים לסטודנטים קטנה מהביקוש במשק.

      הרמה האינטיליגנטית (לא ברור לי מה זה) לא יורדת, וגם IQ לא בהכרח רלוונטי ללימודים אקדמאיים.

  28. שולה, "עדת מוחאי כף"… עצם התגובה שלך כאן אומרת שהבלוג הזה מעורר בך ענין, וזה מכליל אותך בעדת מוחאי כף לעצמם, אפשר שאת גם שומעת את את קולה של מחיאת כף יד אחת.

    • היי פאטיה.
      אני שמעתי את צלילה של מחיאת כף יד אחת כשהבנתי מי
      הייתה לפני מי הביצה או התרנגולת.

  29. גיא 🙂

  30. רוב המכללות שקמו בישראל הוזילו את התואר האקדמאי. אני למדתי לתואר בתל אביב, כאשר היו רק 7 אוניברסיטאות בישראל והחוויה האוניברסיטאית נישארת לכל החיים. זה כולל חיי סטודנט, חברה, בילויים, לימודים (מעבר לתואר ולמקצוע) וחברים לכל החיים. כמו כן ישנם מקצועות שראוי שבהם לא יהיה תואר ראשון, אלא דוקטורט בלבד, כלומר שמי שרוצה לחקור אמנות סינית עתיקה או מחול צ׳רקסי, שיעשה זאת בכל לב, לא כדי להשיג תואר ראשון ולהישאר מחוסר עבודה.

    בעניין של לפרוש בגיל 30 זוהי קיצוניות שאינה כדאית לדעתי. היום גיל 50 זה ה 20 החדש וגיל 70 זה ה 40 החדש. אין סיבה שאדם הפורש בגיל 50 לא יהנה מבריאות, ספורט, טיולים, סקס וחוויות אחרות ׳של צעירים׳ במשך 50 השנה הבאות שלו או שלה. אנחנו חיים במאה ה-21 והתקדמות הרפואה והמודעות תורמות לתוחלת ואיכות חיים כמעט בכל גיל.

    הצרה בישראל היא שיוקר המחיה האמיר בצורה אסטרונומית ב-15 או 20 שנה אחרונות וגם לפני זה לא היה זול. אם הייתם יכולים לקנות דירה ממוצעת ב-500 אלף שקל, מכונית ממוצעת (חדשה משפחתית) ב-50 אלף, כוס קפה ב 3 שקלים – כמו בארה״ב כל זה (היום שילמתי 14 שקלים בארקפה ללא ברירה – בסינמטק), והייתה לכם משכורת ממוצעת של 15,000 שקל (כמו בארה״ב), אז הייתם יכולים גם לבלות, גם להקים משפחה, גם לקנות מכוניות – ןבעיקר. גם לחסוך 25% מהכנסתכם ולהגיע לעצמאות כלכלית בגיל 50 – זה במדינה שפויה (לא ישראל של 2014).

    הצרה היא שאנחנו חיים כאן, וחיילים משתחררים כאן, כך שמצד אחד לא להרפות ממחאות ודרישות מהממשלה לתת יותר לצעירים, ומצד שני יש מספר נקודות חיוביות לדורין. כל הצרכנות האובססיבית והמותגים, והשופוני וכד׳, הם דברים שניתן להימנע מהם, אבל הכי חשוב שתעשו דברים שאתם נהנים מהם. אמנם הרבה נותנים דוגמאות של ביל גייטס, סטיב ג׳ובס, מרק צוקרברג וריצ׳רד ברנסון (כולם מליארדרים ללא תואר אקדמי), אבל מה עם יתר המליונים שנשרו מהלימודים ואין להם עבודה בגלל זה? בכל זאת תואר אקדמי (אמיתי ומעשי) יכול לשפר את אפשרויותיכם הכלכליות גם היום. השכלה כלכלית זה נידבך נוסף שהיה כדאי שמערכת החינוך תוסיף לבתי הספר (בתור מה שניקרא life skills)

    החשיבות של חיסכון בשלב מוקדם הוא דבר שעדיין לא חילחל במוחם של צעירים ישראלים (בגלל הבורות הכלכלית). גם אני עם תואר ראשון במתמטיקה בגיל 20, כאשר מישהו אמריקאי שאל אותי בגיל 26 (כאשר הרווחתי מעל 10,000 דולר בחודש) אם אני חוסך לפנסיה, כמעט התפוצצתי מצחוק – אני? מה? פנסיה? מה זה? זה בשביל זקנים חטיארים, לא?

    את הבלוג הזה צריכים גם לקרוא בני 12, אז אולי יהיה להם עתיד טוב יותר, כי כללית יש כאן עיצות מועילות (כולל התגובות) ולכל אחד חופש בחירה מודעת לאחר עיכול העובדות והדעות השונות.

    • אם גיל 70 זה ה40 החדש איך זה שתוחלת החיים הממוצעת היום היא קצת מתחת ל80 ורוב בני ה70 פלוס הם במצב בריאותי גרוע? תוחלת החיים הממוצעת הייתה כ50 שנה בערך באמצע המאה ה19, האם זה קנה המידה שלך?

  31. באותו עניין אך במילים אחרות, אכן להבנתי בחינות פסיכומטריות מאפשרות להתקבל לחוגים מועדפים על ידי המועמד.
    במידה ובוטלו הבחינות הללו, לגבי כל המועמדים, אזי אני לא מעודכנת.
    אינטליגנציה;מצב שיש בו ריבוי, או הבדלי כישורי לימוד, לדעתי נוטה ליישר קו כלפי מטה, מאחר ויהיו תלמידים שאין להם בעיית למידה או קליטה ויהיו כאלה שהרמה המקובלת תהייה גדולה מדי עבורם.
    וכל זה כל עוד יש מגמה עיקשת ללכת ללימודים אקדמים בכל מחיר, בלי קשר לכישרון, או מנת משכל מתאימה, אלא על מנת להעלות את הסטטוס החברתי , או בגלל ההורים שזה חשוב להם יותר מאשר לילד, מה שעושה את ההיפך מכך;
    ככל שיש אקדמאים רבים מחפשי עבודה, כך יתמעטו מקומות עבודה שיקלטו אותם, בתחומים שלהם או דומיהם. מה שקורה שישראליים אקדמים יורדים מהארץ ומחפשים שם את מזלם, וזה לא נראה מלבב בכלל.

    • מחזיראור

      פאטיה האקדמיה מקום גדול. אי אפשר להכליל את כל המקצועות לפי עקרון "ירידת האינטיליגנציה שלך".
      ברפואה למשל המצב הפוך.. היום את צריך פחות או יותר פסיכומטרי 800 כדי להתקבל.
      גם בלימודי ההנסדה/פיזיקה/מתמטיקה הדרישות עולות, הרמה לא יורדת והבוגרים בד"כ נהנים משכר לא רע.
      לימודי ראיית חשבון/אדריכלות/עריכת דין מחוייבים כדי לעסוק במקצוע, והבוגרים המוכשרים מהמוסדות הנחשבים בד"כ מוצאים את עצמם עובדים בחברות טובות, מרוויחים יפה ואף יכולים להנות מסיכוי גדול להצליח כעצמאיים.

      בלימודי הדשא (כמו יחב"ל, מדמ"ח, משאבי אנוש..) הרמה מעולם לא הייתה גבוהה, אלא באמת מקצועות שאפשר ורצוי לוותר עליהם.
      יש לנו פה בשרשור עדות למישהי שלמדה תואר במדעי הדשא, וע"פ עדותה, מרוויחה קרוב למינימום.

      בכל מקרה לא הייתי מאשים -כל- סטודנט באיזה רצון להעלות את הסטטוס החברתי.
      אחרי שני תארים, ועוד שני התחלות תארים שעשיתי סתם בשביל הכיף, אני יכול להבטיח לך שבמקצועות התובעניים, מי שלא באמת רוצה ללמוד, בד"כ נושר.

  32. הלוואי ומשיהוא היה אומר לי את זה כשהשתחררתי לפני 20 שנה. ומה עצתך עכשיו לבת 40 עם חובות? יש לי עדיין סיכוי להצליח לחסוך מספיק שאוכל גם לחיות לפני שאמות?

    • יש לך סיכוי, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה.

      מעכשיו חסכי כל שקל שאת יכולה ונסי להרוויח כמה שיותר כסף ב30 השנים הקרובות (בגלל האיחור ב20 שנה תיאלצי לעבוד עד גיל 70).

    • מחזיראור

      ועד עכשיו לא חיית?

      אני רואה סביבי המון אנשים שחיים את חיי מרוץ העכברים המושמצים של דורין, והם דווקא מאוד מאושרים.
      קחי בחשבון שסגנון החיים של דורין לא מתאים לכל אחד ויכול אף לגרום לסבל לאנשים מסויימים.

      אם יש לך חובות, את פחות או יותר כמו כולם. וכמו כולם, גם לך יש את הסיכוי להיות מאושרת עם חובות.

      עכשיו זה הרגע שלך לעשות חשבון נפש ולהבין מה באמת גורם לך אושר בחיים, איפה את מתנהלת על אוטומט בזכות הנורמות של החברה ומה הבחירות שתרצי לעשות מעכשיו.
      אני בכלל לא בטוח ש"פרישה מוקדמת" זה הדבר שיסב לך אושר.

  33. אפרים צירמוגוטקין

    דורין, אולי אני מכוון גבוה מידי, אבל אני באמת לא מבין מה בעצם המטרה שלך בחיים.

    לפי הפוסטים שלך, הרושם שנוצר אצלי הוא שאת חותרת ל"עבור" את החיים בשלום – כמה שיותר שנים בכמה שפחות מאמץ. את לא חייה את החיים הספונטניים, שהם המתכון לאושר ולשלמות נפשית, אלא חיים מחושבים עד לפרטי פרטים – את מחשבת ומתכננת הוצאה של כל אגורה, כדאיות של כל נשימה כמעט.

    תרשי לי ברוב חוצפתי לייעץ לך משהו: לא כדאי לחיות רק כדי ל"עבור" את החיים. חייבים לסבול, חייבים להתאמץ, חייבים להזיע. רק כך תחושי את החיים האמיתיים. אחרת תמותי בעודך בחיים, תהפכי לרובוט שמכבה את עצמו לאחר זמן ללא שימוש על מנת לחסוך את זרם הסוללה.

    • הכסף הוא האמצעי לחירות כלכלית. חירות כלכלית פירושה בעלות מלאה על הזמן. מטרתי בחיים היא לנצל את הזמן כך שיתאפשר לי לרכוש מיומנות רבות ככל האפשר ולהצטיין בהן.

      • מצטיין נשיא

        מעניין, ובמה את מצטיינת אם מותר לשאול, כי אלוהים יודע שבכתיבה את בינונית במקרה הטוב, וביחסי אנוש את בטח לא ראויה לעיטור העוז…

        ואגב, אין שום צביעות בלבלות שנים במוסדות אקדמאיים יוקרתיים ואז להטיף נגד האקדמיה, מאז ומתמיד האליטות היו זקוקות לנהגים ומפני זבל זמינים

        • אוי כמה ארס. מענין מי שונא אותי כל כך… המממ…

          ובכן, הכתיבה הבינונית שלי הניבה בלוג פופולארי, שכעבור קצת יותר משנה לקיומו כבר נושק למיליון צפיות. אפילו בלוגרים סוציאליסטים ותיקים ואכולי קנאה (אין סיכוי שאתה מכיר כאלה, נכון?) המליצו עליו לקוראיהם. ולמרבה האירוניה, הפוסט שכתבו עלי הפך לפוסט המטוקבק והפופולארי ביותר באתר שלהם.

          בעולם המונחים הדל שלי, זהו הישג 🙂

          זה בלוג כלכלי, for fuck's sake, לא אסופת סיפורים נבחרים של ש"י עגנון. המטרה שלי היא להעביר רעיונות מורכבים בשפה פשוטה. אני מאמינה שלמרות יחסי האנוש הבעייתיים שלי, הבלוג הזה מוסיף ערך לאנשים. אני מניחה שזו הסיבה שאנשים גולשים הנה. לא יהיה מוגזם לומר שזהו הפרויקט המועיל ביותר שאי פעם עשיתי למען הכלל (ותאמין לי שהשכר לא פרופורציונאלי לזמן שאני משקיעה בבלוג הזה).

          • רגע, מה זה? ידע כללי?
            שתפי אותנו אם את יודעת וגם תגידי תודה שיש לך שונאים מצטיינים
            אצלי כולם אהבלים.

        • מכאן זה נראה שגם הוד פלצנותו לא להיט ביחסי אנוש.

      • ונגיד שרכשת המון מיומנויות והצטיינת בהן, למה זה טוב?
        נניח שאת כבר טובה במה שאת עושה(נניח בלוג פרובוקטיבי ומלא ענין)… למה עוד?
        מה עומד מאחורי המטרות שהצבת? כבוד סיפוק כייף?

        • האם היית חש צורך להפנות את השאלה הזו למי שחלומם הגדול הוא 3 מכוניות, 2 דירות בתל אביב, בית קיט בעתלית, צריכה בהמית של בידור זול באדיבות ארז טל ואסי עזר?

  34. לאוניברסיטה והצבא יש תפקיד משמעותי מאוד נוסף בחיי הצעירים במימינו: זה המקום הנפוץ למציאת בני זוג

  35. הי דורין,
    האם תוכלי להבהיר לי בבקשה, לגבי התיק של הארי בראון… מה קורה לתיק, המושקע 50 אחוז בדולרים (זהב ומניות) וחצי בישראל (שקלי) אג"ח ממשלתי 30 שנה וקרן מק"מים, במצב של היפר-אינפלציה בישראל (כפי שהיה בשנות ה80 והוחלפה הלירה לשקל, ולשקל חדש) כאשר הערך של המטבע הישראלי מתפוגג?

    תודה 🙂

    • מה שקורה הוא שהזהב שלך פתאום שווה הרבה יותר שקלים. הוא שומר על ערכו, למרות שהמטבע קורס.

      • האם זה קורה גם כשבעולם אין היפר-אינפלציה? מה שאני לא ממש מבינה, זה מכיוון שישראל היא פצפונת (כמו עיר), ובמצב שבה יש היפר-אינפלציה והחלק של השקלים יכול להיעלם. האם אני לא אשאר עם חצי מערך התיק? למה שערך הזהב יעלה אם בעולם אין היפר-איפלציה?

        • בהחלט יתכן מצב שבו תתרחש היפר אינפלציה בישראל בלבד (ראי שנות השמונים). נסי לעקוב אחרי.
          נגיד שאת מרוויחה 6000 שקל בחודש. קנית בכל הכסף הזה מטבע זהב ששוכב אצלך במגירה.
          מתחילה האינפלציה.
          המשכורת שלך נשחקת. 6000 שקל אחרי האינפלציה יכולים לקנות הרבה פחות.
          לעומת זאת, הזהב שלך במגירה כבר לא שווה 6000 שקל. הוא שווה הרבה יותר. כוח הקנייה שלו, בניגוד למשכורת שלך, נשמר. מחירו לא חייב לזנק.

    • עדנה, לצורך כך ישנה פוזיציה שנקראת "מזומן".
      לא תמיד לשוק יש מה להציע ולא תמיד חייבים להיות בשוק, את לא גוף מוסדי ולא משקיע ענק, את סירת מירוץ עם נטייה להיות אופנוע ים ותנצלי את היכולת הזו (אין צורך בעוגן, אין צורך במפרש חלוץ להיכנס למרינה כי לא צריך מקום במרינה, אין צורך להיעזר בגוררת וכו', קלת רגליים כמו איילה).

      השוק מסמן מתי הוא בשל לקראת משהו, פשוט צריך לדעת להתבונן, גם בהתבוננות יש מן הפאסיביות, אך זו אותה הפאסיביות שיש לנמר המשחר לטרף, הוא יודע לא לנוע, יודע להוריד את דופק הלב ועוצמת הנשימה אך יודע לפרוץ בעת הנכונה.
      הזהב מבשל משהו, עוד לא זמן להיכנס (לי יש גבולות כניסה וניהול סיכונים ברור לגבי הזהב) ואולי הבישול הוא בכלל בכיוון ההפוך, בדבר הזה רק מר שוק צודק ואין טעם להתווכח עם מר שוק או לנסות לנחש את בחירת כיוונו טרם הוא עושה זאת.
      בחיי למדתי שהפאסיביות טובה כל עוד לא קורה כלום, כאשר מתרחש האירוע, הפאסיבים ראשונים להימחץ.

  36. אני קונה בשתי ידיים את הרעיון להתחיל את צבירת הקרן כמה שיותר מוקדם, 21 מיד אחרי צבא. אם צעיר משקיע 10 שנים בעבודה מאומצת ומכניסה מלווה בחיסכון מקסימלי הוא יכול להגיע למצב שבגיל 31 הוא יכול לחיות מפירות התיק כלומר עצמאי פיננסית. עכשיו הוא יכול לבחור לטייל בעולם, ללמוד כל מה שמתחשק לו וגם לעבור לעבודה חלקית כדי להעלות את הקרן.

  37. מוטי רודשטיין

    רק להוסיף לחן והפוסט הזה מושלם.

  38. למצטיין הנשיא, בעניין הכתיבה הבינונית של הסולידית – כקוראת ותיקה אני אכן יכולה להעיד
    שהבלוג החל את דרכו כמגזין פיליטונים ורשימות עומק על זימרת הסריסים ושחייה צורנית של בתולות הים בעת החדשה אבל לאור בינוניותה המבישה של הכותבת בתחומי עניין נשגבים אלה היא שברה ימינה והחלה לנסות את מזלה בתחום הכלכלה.
    ובעניין הצביעות של לבלות שנים במוסדות אקדמאיים ואז להטיף נגד האקדמיה אתה גם צודק. צריך לא לבלות אפילו יום אחד במוסד אקדמאי (כמוני לדוגמא) ורק אז להטיף נגד האקדמיה.

  39. פוסט מעניין, מצאתי את התגובות הרבה יותר יעילות לקוראים שהגיעו לכאן במטרה להכיר את עצמם יותר.

    אני מסכים עם רוב הדברים אבל חולק על כמה.
    הטיול שלי עלה לי יותר מ-80K, אני יכול להגיד שראיתי דברים מדהימים, נגעתי בחלומות ובדברים שראיתי רק בספרים ובאינטרנט, התאהבתי, צחקתי, הכרתי ובעיקר חייתי כאילו אני לא חייב לאף אחד שומדבר.

    אני יכול לספר לך, החייל המשוחרר ששוקל אם לטייל או לא בפה מלא – לא הייתי מוותר על זה. רכשתי לי חברים חדשים, חיזקתי קשרים עם חברים קיימים שהצטרפו אלי והיום הם כמו אחיי.

    היום העברתי תמונות מדהימות לתמונות קנבס, היות ואני בנאדם מאוד מינימלי, אלו הולכות להיות התמונות הראשונות שאני אשים על קירות ביתי, את התמונות האלה צילמתי בחטף בטיול שלי והיום אני פשוט לא יכול להפסיק להסתכל עליהן, הן מעוררות בי השראה, הנאה וחיוך אחד ענק.

    לגבי האקדמיה, הדרך שעברתי להגיע לשם, הוצאות מיותרות על פסיכומטרי, תשלומים מיותרים למוסד האקדמי היו נראים לי חשובים וטריוויאלים, לפחות בהתחלה. השקעתי שם שנה מחיי והגעתי למסקנה שאני לא רוצה לקחת חלק בשיטה שהמערכת הזו פועלת והיא פועלת מלוכלך, הבנתי שהחלטתי הייתה שגויה עוד מההתחלה אבל ידעתי שזוהי בדיקה והקצאתי את המשאבים שלי בהתאם.

    הם מוצצים את כספך, את כספי הוריך בשביל להעניק לך "השכלה" שאתה יכול להשיג בחינם.
    מכריחים אותך לחשוב בתוך הקופסא, כשאני יכול להגיד לכם בוודאות מהרגע שחזרתי להתעסק בעיסוקי אני יותר מהכפלתי את הכנסותי.
    אציין כמובן שאני עצמאי כבר מגיל 16, ונהנה מהכנסות פאסיביות שונות מה שאיפשר לי יכולת בחירה אם ללמוד או לא – כמובן שלמדתי לצורך העשרת הידע שלי ולא מעבר. היום אני לוקח קורסים באינטרנט, קורא ספרים ומאמרים, מבלה הרבה זמן בשקט, בטיפוח הגינה החדשה שלי ובחדר הכושר וכן גם אני קם יקיצה טבעית בכל יום.

    הנקודה שאני מנסה להעביר היא שאין כל בעיה עם מה שתעשו, רק היו מודעים לתוצאות וקחו אחריות בידכם.
    אם אתם טסים ומבזבזים 80K על חלומות, דעו שתצטרכו לעבוד בשבילהם חזרה – כי לא לכל אחד יש הכנסה מהצד. אם אתם הולכים לאונ', דעו שאתם נכנסים להוצאות רבות (עיינו ערך פאנג'ויה), דעו שאתם מקבעים את צורת החשיבה שלכם ולרוב בוחרים במקצוע מתוך רשימה מוגבלת שאתם בטח חושבים שהוא הכי מדבר אליכם – זה לא יהיה ככה שתגיעו לגיל 27 או 28 עם תואר ותחזרו לעבוד כסוכני מכירות עם תואר במשפטים . אתם יודעים שזה ככה, אתם כבר שומעים את זה מאלו שסיימו.

    אה, כמובן בואו לא נשכח שכבר תשיגו את התואר, ידרשו מכם תואר שני.
    חברים, אל תטעו: הכלכלה צומחת, אבל אתם לא חלק ממנה, זה בידיים שלכם בלבד.

  40. You are a very special person and so is your suggested way
    the fact that your approach to the matter at hand is accessible does NOT mean that it can be easily adopted by many people………………………………………………………………………………….x
    I meet on a daily basis dozens of israelis with a 3rd degree and a position in north american , academy, their bank accounts are quite impressive, and not all are enslaved workoholics (I, sadly, am one, but that's just bad genetics…)
    ? why not advise the young reader to get a 3rd degree and cross the ocean

  41. לבת 40 עם חובות, לענ"ד המשפט שאת צריכה לקחת מהכתבה הוא
    *הדרך האולטימטיבית להגיע לעצמאות כלכלית היא לחיות מתחת לרמת ההכנסה שלכם*

    בשביל עצות ספציפיות צריך לדעת פרטים, אבל באופן כללי כנראה שמה שאת צריכה לעשות זה לסדר את החובות שלך כך שיהיה החזר חודשי מתקבל על הדעת, ואז לראות כמה נשאר לך ולהוציא הרבה פחות מזה.
    תוך כמה חודשים יצטבר לך חיסכון נזיל (נניח יתרת זכות בעו"ש) וזה כבר נותן לך עצמאות כלכלית.
    – את יכולה לעמוד בהוצאות כספיות בלתי צפויות (כמו טיפול שיניים)
    – את לא נופלת במקרה של פיטורין – החיסכון יכול לגשר לך עד שתקבלי דמי אבטלה ואח"כ עד המשכורת הראשונה.
    – כאשר החיסכון יגיע להכנסה של מס' חודשים, אפילו התפטרות כבר לא תפיל אותך. במצב הזה את כבר משוחררת לחלוטין מה"עבדות" שאנשים מקטרים עליה.
    – להגיד "לא" מעמדת כוח: הורה שאין לו כסף לקנות ארטיק לילד, מרגיש כישלון. הורים שבוחרים להגיד לא למרות שיש להם, מרגישים מחנכים. מניסיון..

    אם תכתבי שאלות ספציפיות, אשמח להציע דרכים לחיסכון.

    • מחזיראור

      אפרת, כל כך כיף לראות מישהי עם גישה מאוזנת ופרקטית.
      מסכים איתך בכל מילה.

  42. חבל שלא קראתי פוסט כזה בגיל 21 🙁

    • מחזיראור

      יש לי שאלה כנה לכל החברה שמבכים על כך שלא קראו פוסט כזה בגיל 20..
      מסקרן אותי.. מאיזה בתים הגעתם? מה לימדו אתכם?

      מבחינתי, שום דבר שהסולידית אומרת בעניין סגולות החיסכון לא ממש חדש לי.
      כל חיי חינכו אותי שקודם חוסכים, ואח"כ מוציאים.
      כפועל יוצא מזה – הרבה פעמים עד שסיימת לחסוך – אתה מבין שכבר לא בא לך להוציא.
      חסכתי לבגדים כנער (ועד שצברתי סכום כסף מספיק לליוויס – הבנתי שהדבר האחרון שבא לי לעשות זה להוציא את הכסף על מותג), חסכתי לרישיון נהיגה (ודווקא כאן לא היה לי ספק), חסכתי ללימודים גבוהים ובגלל שהבנתי את כמות העבודה שדרושה כדי לממן לעצמי לימודים, הבנתי שיהיה יותר פשוט לקבל מלגת הצטיינות וכך עשיתי.

      ועד היום אני חי כך, אם אין לי כסף, אני לא מוציא. לא משלם בתשלומים, לא לוקח הלוואות, לא נכנס למינוס.
      ההלוואה היחידה שלקחתי היתה לצורך קניית דירה להשקעה – רק אחרי שווידאתי שהמספרים לטובתי.

      עכשיו כהורה, מאוד מסקרן אותי איך גדלתם? מה ההורים שלכם הנחילו לכם?

      • מחזיראור יקר, אם היית קורא את הלינק ששלחתי למשה על "מנהרת המציאות" יתכן שהיית
        מקבל תשובה לפחות חלקית על שאלתך. למה אני מגיב פה למען השם?!

        ולכל מי שהתעצבן שמעתי שנפתחה ה
        עונת הברוזים

      • זה לא שחינכו אותנו לבזבזנות והלוואות. אני אישית חי עם 0 הלוואות (עד שאקנה דירה) ומעט מאוד תשלומים.
        פשוט חינכו ללימודים ועבודה אבל לא להשקעה, התפיסה היתה שהחיים מתחילים אי שם אחרי סיום התואר ועד אז אין צורך לחסוך אלא רק לעבוד כדי לממן הוצאות שוטפות.
        כמובן שאם הייתי חושב אחרת היו לי היום עוד מאות אלפי שקלים. מצד שני הייתי מוותר על חוויות. לא הייתי פועל בדיוק כמו שהיא מציעה כי יש משמעות גם לחוויות, אבל כן הייתי מאזן יותר.
        רוב הצעירים בישראל לא שוכרים דירה בתל אביב וחיים חיי מותרות כמו שהיא מתארת. רובם חיים בבית ההורים עד התואר, אח"כ משכירים דירה זולה מאוד/מעונות סטודנטים וההמשך ידוע.
        אבל אפילו בתור מהנדס שמרוויח הרבה מעל הממוצע חשבון פשוט אומר שהלימודים לא היו כלכליים. זה מה שבאמת מדהים בפוסט הזה !

  43. אורליוס

    אפשר לעשות את הרשימה הזאת בעקבות הקריאה אך יש כאלו שיעשו אותה בגלל אופיים עוד הרבה לפני הפוסט הזה , יש הרבה דברים שמוכתבים מלידה ולא תמיד יעזור להילחם בזה .

  44. איש (3718)

    אני נהנה מארטיק קרח ב 3 שקלים (ביום חם, אחרי שמזיעים) כמו שנהניתי בגיל 5 .

    אכלתי ארוחות במאות שקלים לסועד, ואכלתי לאפה עם שווארמה ב 30 שקלים ורמת ההנאה ממש לא היתה לינארית למחיר. ואגב, הרבה שפים יסכימו איתי.

    עלות של מאות שקלים למנה מממנת את המבנה, מיסים, צוות , פרסום וכו'. אין שום קשר לאוכל. אני אוהב סטייקים, מנה שעולה מאות שקלים במסעדות טובות. אפשר לייצר מנה דומה בבית בקלות ובזול (יחסית). העלות היחידה היא בשר הסטייק המשובח.

    • אין ספק שהזמנת מנת סטייק במסעדה, היא בזבוז כסף.
      אני מקפיד לא להזמין במסעדות רק מנות שאני לא יכול להכין לבד.

      למשל – צלע החזיר בהוטל מונטיפיורי..
      עטופה בביקון.. ממולאת בגבינת מנצ'נגו ונחה לה בשלולית של רוטב שניגם מאפרסקים שיכורים.
      המ… ב- 92 ש"ח – גן עדן.

      ולמתמטיקה –
      אני מרוויח 92 ש"ח בשעה – שעה וחצי.
      להכין את המנה שלהם יקח לי כנראה חצי יום רק כדי למצוא את המצרכים שגם להם יש עלות, להכין את המנה.. ויקח לי בטח עוד יום שלם לנקות את המטבח.

      ת'נק יו וורי מאצ'. אני מעדיף לשלם מסעדה!

      • בל נשכח את הזמן בדרך למסעדה, את ההמתנה המייגעת למארחת, למלצר, לטבח, לתפריט הקינוחים, לתשלום, את הפקקים בדרך חזרה…

        אני סבורה שבטווח הארוך עדיף ללמוד את היכולת ולשפר אותה עד לרמה שלא תזדקק לחצי יום כדי להכין אותה. מצד שני, נוכח הנזקים הבריאותיים הישירים של המנה הזו, יתכן שלך באופן אישי הגיוני יותר לחשוב לטווח הקצר 😉

        • יאללה דורין,
          תלמדי את היכולות להכנת המנה ותזמיני אותי. :-).
          בתמורה אני אוציא לך את הכלב (אני אשף בהוצאת כלבים! לא הייתי צריך אפילו ללמוד את המיומנות, איים נטורל!).

          ומה אני אעשה.. אני אוהב לעבוד בעבודה שלי, אוהב את הילדים שלי, אוהב נופשים סינטטיים עם אגדודודו, ואוהב לאבד שנות חיים לטובת אוכל אלוהי.
          מבטיח לך שאני חטוב, בריא ויפה למרות הכל.

          אבל אני גם אוהב לקרוא את הפוסטים שלך על השקעות.. אז חזקי ואמצי, והרבי בהם ככל הניתן.

      • איש (3718 )

        breezlock

        מסכים איתך. הכיוון הנכון הוא מודעות ובחירה מושכלת .
        אין לי בעיה עם אלו שאוכלים במסעדה מה שלא יכולים לבשל בבית, ויכולים לשלם על זה.
        אין לי בעיה עם אלו שמתעצלים ואוכלים במסעדה מה שכן יכולים לבשל בבית, אך מעדיפים ויכולים לשלם על זה.

        יש לי בעיה קשה עם אלו שחושבים שכל מה שעולה הרבה כסף במסעדה בהכרח יותר טוב\טעים\בריא (מחק את המיותר), רק כי זה עולה הרבה, נראה מפונפן ופרסמו את זה בעיתון. בעיה עוד יותר קשה יש לי עם מי שאין לו כסף לזה, אך חושב שזה הכרחי מהסיבות לעיל, ובא בטענות לכל העולם למה אין לו כסף לזה (ע"ע דפני ליף ולגור בת"א) .

        • כן.. לגמרי.
          אין לי בעייה לשלם אפילו 1000 שקל לארוחה (ואכן עשיתי זאת – לא היה שווה! יצאתי פראייר).
          אבל זה חייב להיות משהו שישאיר אותי חסר נשימה.
          וגם יצא לי לשלם 30 ש"ח על שווארמה ולהרגיש שגנבו אותי.. כי לקחת חתול ולשים אותו על האש אני יכול לעשות בחינם בבית.

  45. אני הולך לכתוב כאן כמה מחשבות שהיו לי בעקבות קריאת הפוסט והתגובות… לא ערכתי וסידרתי. כתבתי לפי מה שעבר לי בראש (אז סליחה מראש אם יצא קצת מבולגן )*:

    אני חושב שהכשל הבסיסי בפוסט הזה – שמייצר כל כך הרבה תגובות – הוא פשוט שהסולידית אומרת מצד אחד לצעירים להנות מהשנים הכי יפות שלהם, לנצל כל רגע וכו', ומצד שני טוענת שטוב יעשו אם ינצלו את הזמן לעבוד במשמרות כנהגי אוטובוס (תענוג מפוקפק מאד).

    אבל מעבר לזה, ניסיון חיים מסויים הוביל אותי למסקנות שונות משלה:
    קודם כל, לפי דעתי טוב יותר להיות עורך דין במשרד ממוזג עם מכונת אספרסו עד גיל 60, מאשר לעבוד עד גיל 30-35 בעבודות כפיים, תמורת יציאה מוקדמת לפנסיה (לי אישית פנסיה בגיל הזה בכלל לא נראית כמו תענוג גדול. אולי דורין מוכשרת יותר להעסיק את עצמה – אבל אני הייתי מת משעמום לשבת כל היום בבית עם תה וספר, וללכת לים כאורח חיים). לעורך דין/רוח, למשל, יש סיכויים יותר טובים ליחס נעים מהסביבה, מהקולגות, ולכבוד מהלקוחות ובכלל. (לא שאני מעריץ גדול של" כבוד", אבל לפחות נוסעים לא צורחים עלי כל היום כמו על נהגי אוטובוס). בעל מקצוע חופשי כזה, נהנה מתנאי עבודה הרבה יותר טובים – בכל המובנים – מאשר נהגי אוטובוס, וגם סיכויי הקידום שלו גדולים בהרבה בפוטנציה. אז כן – לי דווקא היתה בגיל 20 את המודעות הזו שכולם מצטערים שלא היתה להם, וחשבתי לבד על הטרייד של דורין. גם אז וגם היום לא קיבלתי את עמדתה. אני חושב שלחווייה של טיול, של אוניברסיטה, וגם של עבודה טובה עם הכנסה יש ערך סגולי. נכון, שלא צריך להגזים. הטיול לא צריך להיות 60 אף שקל ואפשר להנות גם ב3-4 חודשים ב20 אלף מקסימום. נכון שלא חייבים אוטו צמוד, ושחשוב מאד לחסוך. הבעיה עם הסולידית היא שהיא בכלל לא "סולידית" אלא כמעט פוריטנית. היא לוקחת הכל לקיצוניות. אם כבר מדברים, אז במקומה הייתי חוסך עוד 5 שנים וחי מתקציב פנסיוני של 6000 שח ולא 4000, ומממן גם רכב. למה לא , בעצם? (ובכלל, נדמה לי שהיא היתה כלכלנית בעצמה.. ולא נהגת אוטובוס)
    **
    לדעתי דווקא השכלה כללית ב"מדעי הכלום", כמו שכמה אנשים קוראים לזה כאן ,(- כינוי גנאי שמעיד לטעמי על אומריו יותר מאשר על לומדיו – מה כבר אפשר לחשוב על מי שמכנה את אוצרות הידע והתרבות המפוארים יותר כ"כלום" או כ"מדעי הדשא"? אני די בטוח שרק אדם בור שלא ישב מספיק על ה"דשא", יכול להשתמש בביטויים האלה) יכולה להקנות יתרון יחסי גם בתחומים פרגמטיים כמו משפטים, הנדסה, רפואה וכלכלה. קשה להוכיח את הטענה הזו, אבל החוויה האישית שלי היא שדווקא זה שהשקעתי 3 שנים במדעי הרוח היום נותנים לי השראה בתחום העיסוק הפרקטי שלי שאליו עשיתי הסבה (שהוא התגשמות חלומה של כל אם פולניה…). לפעמים אסוציאציה מאיזה מאמר על פילוסופי או יצירה ספרותית קאנונית שקראתי במהלך אותם לימודים – היא מה שעושה את ההבדל בין החשיבה השבלונית של חלק מהקולגות שלי, לבין החשיבה מחוץ לקופסא של אנשים שלמדו עוד משהו בחיים. יותר מזה – – דווקא ההשכלה הנוספת במדעי הרוח היא שאיפשרה לי בסופו של דבר להתקבל להתמחות יוקרתית מאד, שסביר שלא הייתי מתקבל אליה אלמלא כן.

    כמובן שאפשר גם לשבת ולקרוא את ה"דשא" שנלמד באונ' בספרייה בזמנך הפנוי. אבל בינינו, כמה אנשים אתם מכירים ישקיעו את הזמן הנדרש ללמוד את כל החומר הזה בצורה מסודרת,מאורגנת ושיטתית, כפי שהוא נלמד במערך שיעורים וסילבוסים ? אני לא הייתי מסוגל.
    אני לא חושב שבדיעבד "מדעי הדשא" היו בזבוז זמן מוחלט כמו שהקונצנזוס כאן החליט, למרות שמלכתחילה אולי הייתי מוותר עליהם. לעיתים קרובות אני מוצא בהם יתרונות מעשיים.

    ומילה אחרונה ביחס למדעי הרוח/חברה בכלל, הלימודים האלה (קצת כמו טיול גדול למזרח) מרחיבים את הנפש ומעשירים את ההתבוננות על החיים, אבל, איך אמרו חז"ל: אלו דברים שאין להם שיעור… אני מכל מקום לא קונה את דעתה של הסולידית שמכרו לי מוצרים גרידא . יש אנשים שהולכים ללימודים בשביל התעודה ולטיול בשביל להצטלם ולעשן ג'וינטים. זה לא אומר שהמוסדות האלה שליליים מצד עצמם (ואגב, הרמה בפקולטה לפילוסופיה גבוהה יותר מאשר במשפטים/כלכלה , אם לומדים בהתאם לדרישות ולא רק "כדי לעבור את המבחן". לפחות בשבילי מדעי הרוח היו מאתגרים יותר כי לקחתי אותם ברצינות).

    • נדמה לי שקראת את הפוסט באופן סלקטיבי ביותר. אני סבורה שלא נכון לחיות לפי הקונספט של "חיה את הרגע". את שנות העשרים צריך לנצל כדי להגיע לשנות השלושים עם די הון שעל בסיסו ניתן יהיה להגיע לעצמאות כלכלית.

  46. עם זאת צריך להדגיש שלפעמים תשלומים והלוואות הם דווקא דבר חיובי. כשלוקחים הלוואה צריך תמיד לחשוב האם המוצר הוא מוצר צריכה או אמצעי ייצור? זה מאוד תלוי במי אתם ובמה אתם עוסקים או רוצים לעסוק. אם מישהו הוא איש עסקים והוא קונה מכונית מפוארת זו לא באמת הוצאה מיותרת כי זה מבחינתו גם עלות תחבורה וגם עלות פרסום ושיווק. שני אמצעי ייצור מובהקים מבחינתו. אם הוא לעומת זאת מתכנת אז כדאי שיסתפק ברכב פשוט.
    הלוואה יכולה להקדים רכישות, אם הרכישות יכולות לייצר הכנסה אז לפעמים כדאי להקדים אותן (תלוי מה הן יכולות לייצר ומה גובה הריבית). לבוא ולטעון בפשטות "הלוואות זה רע" זה פשוט לא נכון.

  47. שמעון חש

    וכשתגיעו לגיל 30 ול"עצמאות" כלכלית
    המשיכו באורח החיים הסגפני כדי לא לשחוק את השקעתכם
    אל תביאו ילדים, כי זה שווה הוצאות
    אם חפצה נפשכם בבן/בת זוג, מיצאו אחד/ת מאותו ז'אנר
    זו עצמאות?

  48. Dear Breezeblock – and when you decide not to eat that dish, do you stop working earlier? and dear Raanan – the syllabus is highly overrated, most of the interesting things are left outside due to lack of time or interest, I know because I have sinned in that more than once
    CM

    • ביקורתי אני היקר.
      לפעמים אני אכן חותך מהעבודה מוקדם כדי ללכת עם הילד לים, לפעמים אני נשאר שעתיים נוספות בעבודה כי אני בדיוק שקוע במשהו שמרתק אותי.

      אני משתדל מאוד לעשות רק דברים שנעימים לי..
      נראה לי שקצת תצחקו עלי, כי מצד אחד מבחינתי לקנות בגדים זה לחטט בשקיות שמשאירים ברחוב, ומצד שני אין לי בעייה להוציא 50K על טיסה ונופש ומלון יוקרה.. :-).

      אני לא נרתע ממשהו כי הוא מתוייג של "עשירים" או של "עניים".
      מה שעושה לי טוב ומה שאני יכול להרשות לעצמי, הולך.
      מכיוון שאין לי שאיפות לפרישה בגיל 30, אני משוחרר מהצורך להצטצם ולספור שקל לשקל – רק מוודא שאני חוסך מספיק לפרישה, וכל השאר – הולך לפאן או לצימצום היקף משרה – מה שמתחשק באותה תקופה.

  49. לדעתי אין צורך להביא לידי הכללה כל אחד ממושגים שהסולידית מנמקת בתיאוריה שלה; לדוגמא, כשמדובר באנשים ההולכים ללמוד באוניברסיטה ללא מטרה מוגדרת, והיכולות שלהם נמוכות ביחס למה שאמור להיות ברובד אינטליגנטי גבוה יותר מאשר הנתון, ובוגרי תארים לא מצליחים לממש את עצמם , בסופו של דבר יוצאים מתוסכלים מכל העניין; נכון שהם הרוויחו יותר ידע ושנות לימוד, אבל בסופו של דבר זה לא מה שעושה אותם מאושרים יותר, לעומת אנשים שלמדו מקצוע, לדוגמא שיש בו עבודת כפיים, והוא חשוב לחברה לא פחות מאשר אנשים מלומדים יותר, אבל הם נהנים מכל רגע, וגם משכר שעשוי להיות גבוה יותר ולא ריווחי יותר מתלמידים שבילו מספר שנים, לפעמים שנים רבות עד שסיימו את לימודיהם ועשו עם עצמם בחיים הפרקטים מעט מאד.
    בשורה התחתונה, הביקורת איננה על המוסדות להשכלה גבוה, אלא על אופן חשיבה אתגרי, השייך לאוניברסיטה של החיים, שהוא לא פחות ערכי מאשר ללמדו את מדעי החיים באוניברסיטה, לגבי מי
    שמוכשר יותר בתחום העשייה הפרגמטית.
    התיאוריה של הסולידית טוענת לחיים בצורה חסכנית, ומבוקרת וזה משהו שאנשים רבים לא עושים והם משלמים ביוקר, בלי להיות מודעים להוצאות מיותרות, שגורמות, בין היתר, גם ליתר זיהום הסביבה, ובזבוז משאבי הטבע לשווא, ואושרם תלוי על בלימת הרגע של ההוצאה הבאה שאמורה לגרום להם שמחה ריקה מתוכן.
    צריך לקחת את התיאוריה שלה בפרופורציה של איך היא תשפיע לטובה על הכלכלה, האקולוגיה ואושרו של הפרט, כמובן לא כולם כשרים לעמוד באתגר הזה, אבל היא פותחת ערוץ שמתאים לאנשים שאינם מרוצים, אינם מסופקים ואינם חיים בהרגשה של חירות.

    כל זה דבר אחד, דבר שני התיאוריה של הסולידית טוענת לחיים בצורה חסכנית, וזה משהו שאנשים רבים לא עושים והם משלמים על ביוקר, בלי להיות מודעים להוצאות מיותרות, שגורמות בין היתר
    גם לזיהום הסביבה, ובזבוז משאבי הטבע לשוא.
    צריך לקחת את התיאוריה שלה בפרופורציה של איך היא תשפיע לטובה על הכלכלה, האקולוגיה ואושרו של הפרט, כמובן לא כולם רואים את זה כחדשני ומעורר השראה, אבל היא פותחת ערוץ שמתאים לאנשים שאינם מרוצים, אינם מסופקים ואינם חיים בהרגשה של חירות.

  50. ממתי גבעתי נחשב "שירות לא משמעותי" ?

    • מחזיראור

      אני מנחש שאתה מדבר אלי..
      התכוונתי לשירות שלא יקדם אותך אישית לשום מקום.
      (הוא רק יקדם את הגנת הארץ/הכיבוש – תלוי מאיזה צד אתה במפה הפוליטית)

      לרשום גבעתי בקו"ח לא יכניס לך יותר כסף לכיס אחרי השחרור.

      וסליחה עם חיילי גבעתי בסדיר ובמיל'.

      צבר דפ"ר בליבי לנצח.

      • השירות האיכותי שבחור יכול לבצע בגבעתי יתן לו את האפשרות להגיע אל שלב אחר בשיוך החברתי בישראל, שירותי הבטחון. משם, אם אתה שואף להצטיינות ולאיכותיות, אתה כבר על מסלול ההמראה, השאלה היא בידיך באיזו מהירות אתה רוצה לנסוק ולמשך כמה זמן אתה מוכן לשרוף צמיגים על מסלול ההמראה.
        בישראל יש חונטות, אם אינך משוייך לאחת החונטות הללו (צבא, שירותי בטחון, שוק ההון/מוסדיים, בן של טייקון) אתה נשאר בתחתית השרשרת. ברגע שאתה מתברג לאחת מהחונטות, הכל מונח ופרוס לפניך. עליך רק לבחור אם להושיט את היד ולגעת בם.

        • מחזיראור

          החוויה שלי שונה.

          אולי כי אני לוזר.

          בכל מקרה את הילדים שלי אני לא מתכוון לעודד יותר מידי להתגייס.

          אני בטוח שהם ימצאו דברים יותר טובים לעשות עם 3 שנים.

          ובכלל, כחממת לברטריאנים, אני קצת מופע שכולם פה כאלה פטריוטים במה שנוגע למס הכי גבוה שצעירים/יהודים/חילונים צריכים לשלם במדינה.

          • אוו!
            זה בדיוק העניין.
            הרוב כאן (אני לא אומר כולם) כולל ראשי מדינה לשעבר יטיפו לכולם הטפות מוסר
            מזוויעות בעוד שהם … נו טוב …
            אולי חלק מהעניין זה לראות דרך ההטפות הללו והאידאולוגיות הגדולות ולעשות מה שב….
            את זה אומר פרייאר שעשה מילואים קרביים עד לא מזמן.

            חוצמזה אני מסכים בגדול עם הדר וגם עם איש יקר רק שבחונטות בנוסף למרכיב הכישרון צריך להיות מרכיב צייתנות נרצעת לא פחות חזק.

      • איש (3718 )

        בתור אחד שגייס עשרות (אם לא מאות) אנשים לחברות הייטק, נתתי בפירוש עדיפות ליוצאי צבא צעירים, ועוד יותר לאנשים ששרתו בקרבי. זה יחד עם חותמת האוניברסיטה המתאימה וציונים מתאימים נותן ניבוי די טוב להצלחה בעבודה.

        וזה מסיבות אגואיסטיות לחלוטין, מנסיוני עם אנשים אלו, הם עובדים היטב בצוות, מוכנים לעבוד קשה ולהשקיע בלי חשבון, ובהתאם לצורך של המערכת.
        אני מדבר על לוחמים וקצינים זוטרים, לא על בכירים.

        אגב, זה לא שולל אחרים, רק שהניבוי פחות צפוי לגבי אחרים.

        לגבי חונטות שנתכתב פה, שכחת חונטה משמעותית מאד, חונטת ההיייטק. וברוב החונטות יש מרכיב חזק מאד של כישורים אישיים (הייטק, שוק הון, צבא).

  51. אם יש לי זהב בשווי 100 כיכרות לחם, מניות בשווי 100 כיכרות לחם, מק"מ בשווי 100 כיכרות לחם ואג"ח ממשלתיות ארוכות לא צמודות בשווי 100 כיכרות לחם. סך הכל נכסים שאפשר לקנות איתם 400 כיכרות לחם.

    עכשיו יש היפר-אינפלציה של 1000% בשקל.

    הזהב שלי שווה פי 10 בשקלים, עדיין אפשר לקנות איתו 100 כיכרות לחם.
    המניות שלי (ש 99.8% מהן זה חברות זרות שלא קשורות לישראל) עדיין שוות 100 כיכרות לחם.
    המק"מ שלי שווה רק 10 כיכרות לחם (הפסד של 90%).
    האג"ח הממשלתיות הארוכות שלי גם כן שוות רק 10 כיכרות לחם (הפסד של 90%).

    סך הכל נשארו לי נכסים שאפשר לקנות איתם 220 כיכרות לחם. הפסדתי 45% מההון שלי.

  52. 92 ש"ח על "סטייק "גן עדן" זה לא הרבה כסף, מכירה אנשים שמשלמים אלפי שקלים לארוחה, נאמר זוגית, על משפחתית אין בכלל על מה לדבר… חבל, מאחר ולדעתי לא מקבלים שם משהו ביתי שיותר טעים ממעשה ידיך.
    הכי מצחיקות אותי מנות גורמה, בלי זכוכית מגדלת אני לא מוצאת משהו על הצלחת אני מתנחמת בזה שההגשה מקבלת צורה אמנותית.
    אישית אני לא אוהבת בשר של בעלי כנף ולא בשר בקר, אם כבר,
    אז שיהיה דג לוקוס עשוי היטב, וגם אז יש לי רגשי אשמה, למה יש לי במשפחה טבעונים מחמירים וסטייק ישמרנו האל, במסעדות מגישים אותו צרוב בחוץ ונא בפנים, לא מבינה את הטרנד הזה, זה מחזיר אותי ישר לתקופת טרום גילוי האש, שלאחריו יצורי אדם עברו מבשר נא לבשר מבושל\צלוי, איך אפשר לאכול סטייק נוטף דם?! וכל זה כמובן מבלי לפגוע במי שחושב אחרת ממני.

  53. אוריאל פ.

    אע"פ שמזדהה מאד עם הגישה הבריאה של הסולידית לגבי ההבנה שכסף מעניק חופש ועצמאות ומטרתו אינה רק צבירת סמלי סטטוס חסרי ערך, יש לי מחלוקת רבה עם חלק מהטענות כאן.

    הטענה לגבי ויתור על האוניברסיטה למשל תקפה אך רק למדעי הדשא. במקצועות המדויקים -למעט יחידי סגולה שבאמת מסוגלים ללמוד לבד-אין מה לוותר על אוניברסיטה. תכנות עוד אפשר ללמוד לבד, אבל רפואה לא ממש.
    גם הכותבת כנראה לא היתה מגיעה לסכומים שיש לה היום ואפשרו לה עצמאות, ללא התובנות שרכשה והמשרה שהשיגה באמצעות לימודיה ב-LSE. היה קצת קשה להגיע לסכומים כאלה מעבודה במחסן למשל.
    בתור מישהו שכן עבד בנעוריו במחסן ויודע להשוות זאת לעבודתו היום במקצוע חופשי – פשוט לא ניתן להשוות בין הדברים. סחיבת חביות אינה דומה לעבודה במשרד מול מחשב מכל הבחינות. לא מבחינת רמת ההשתכרות ולא מבחינת צורת העבודה. כן רצוי להתחיל לחסוך ולהשקיע מגיל צעיר ככל האפשר. אני התחלתי בגיל צעיר מאד ואת ילדיי אחנך להתחיל בגיל צעיר עוד יותר.

    שנית, כפי שציינו כאן. אוניברסיטה היא גם חוויה חברתית. לא רק לימודים נטו. זה אחד המקומות בחיים בהם מכירים אנשים רבים כולל בני זוג לעיתים. לטעמי זו טעות לוותר על כך.

    שלישית, כנ"ל לגבי חוויות הטיול בחו"ל. טיילתי בלא מעט מדינות בחו"ל ולא הייתי מוותר על אף אחד מהטיולים. לא צריך להשקיע סכומים מטורפים בכל טיול. ניתן ורצוי מאד לטייל בזול, אבל לחוויות האלה אין תחליף בעיני. אני חסיד קטן מאד של צבירת חפצים אבל כן מאמין בצבירת חוויות. אכן, חיים רק פעם אחת בסופו של דבר. טיול בגיל 40+ אינו דומה לטיולים בגילי ה-20+ מהרבה מאד בחינות כולל האינטרקציות עם אנשים אחרים איתם אתה נפגש.
    זה בדיוק כמו נושא הויתור על הילדים. אמנם לכל אדם יש את הדרך שמתאימה לו, אבל היום בתור אב שיכול להשוות בין שני המצבים, אני יודע שחיים ללא ילדים היו ויתור בעיני על אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאדם יכול להשיג. ויתור שאינו שווה את המחיר.
    כל אדם והבחירות שמתאימות לו.

  54. הגעתי לאתר שלך במקרה היום, והתחלתי לקרוא. אני בור בעולם ההון וההשקעות, אז אני לומד פה לא מעט.

    אבל הכתבה הזו אגרסיבית קצת בעיניי. את מתארת את החיים כמרוץ אחר חופש פיננסי. אם בגיל 20, חייל השתחרר מהצבא, ויעבוד בעבודת כפיים בשביל הרבה כסף, יגור בבית, וכו' וכו'.. במשך עשור? מצטיירת לי דמות מאוד עומללה.

    מניסיון אישי שלי, לטיול בחו"ל (דרום אמריקה) ארוך אין תחליף וגם אין מחיר. יש חוויות שהתג מחיר שלהם, הוא PRICELESS. בדיוק כמו שבשביל וורן באפט הנעורים הם PRICELESS. אז למה לא לחוות דבר כזה? שחוץ מחוויות, אתה גם מתבגר וגם מעצב את האישיות של עצמך כפי שאתה רואה לנכון.
    הדבר השני, לצאת מהבית של ההורים, זה פשוט להרגיש חופשי. נכון, אני מסכים שצריך להישאר בבית כדי לחסוך כמה שיותר, אבל תסכימי איתי שבחור בן 25 שגר עם ההורים שלו או בדירה עם 3 שותפים נוספים בדרום ת"א זה לא כזה מגרה או מושך, נכון?

    הפילוסופיה שלי היא תחייה היום, תחשוב על המחר.

  55. אני מניחה שתסכים איתי שלא כל אחד ואחת מתאימים ללימודים אקדמים וגם לא כל אחד ואחת מתאימים להוראה, החל מגיל הגן, ועד לשער הכניסה לאוניברסיטה.
    גיל האוניברסיטה הוא בכל מקרה גיל צעיר למדי, והזיכרונות הטובים מאותו גיל, מלווים אותך במשך כל ימי חייך ולא משנה מה עשית באותו זמן, אין צורך ללכת ללמוד כאשר הסיבה הראשית היא חבר'ה צעירים עם הוואי מיוחד ולא הלימודים עצמם.

    טיולים אחרי צבא: אני כהורה לא הייתי מסכימה שילדי יעשו טיול הרפתקני לאזורים שכוחי אל ומסוכנים, לפיהם החוק היחיד התופס שם זה חוק הג'ונגל.
    הצורך להשתחרר ולצאת למרחבים, אחרי שרות צבאי, תקף בעיני, כל עוד הוא לא מהווה סכנה ממשית לשלום המטיילים, שבמקרה הטוב מזעיקים את המדינה והעולם בחיפושים. ובמקרה הרע, אפילו האל לא יכול להצילם.

  56. מהנדס מתחיל

    היי דורין, חשוב לי קודם כל להגיד שאני נהנה לקרוא את הבלוג. תודה על ההשקעה 🙂
    ברור לי שכל הפוסטים נכתבים בעיניים של מישהי שמייצגת את הצד הקיצוני של סקאלת הצריכה-הון-אורח חיים אך הוא חשוב מאוד כדי לגבש דעה מאוזנת לגבי הנושאים האלו.

    כמה הערות על הפוסט, אשמח לשמוע את דעתך.
    לגבי ה50000 שח חסכון- לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כח הקנייה של 50000 בשנת 74 היו שווים היום ע"פ האינפלציה 1.6 מליון
    http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=%2Fprices_db%2FMachshevon_Results.html&MD=a&MySubject=37&MyCode=11120010&MultMin=19511016&MultMax=20140522&DateMin=16%2F10%2F1951&DateMax=22%2F05%2F2014&ssum=50000&koeff=1&Days_2=22&Months_2=5&Years_2=2014&Days_1=16&Months_1=10&Years_1=1974
    ברור שהכל זה הנחות לגבי העתיד על סמך העבר, אך על סמך 40 שנה האחרונות במונחים ריאלים השקעה של כסף ל40 שנה הייתה מניבה רווח זניח (פלוס מינוס פי 2-3 במונחים ריאלים). הנתונים שאת לקחת היו בתור הזהב של בורסת תל אביב (עליית המשכילים מרוסיה ופיתוח הייטק), כלומר אם נניח תרחיש פחות אופטימי יש ספק רב לגבי כדאיות המהלך.

    אני בהחלט מבין את הפוסט כשמדובר במדעי הדשא, מאחר והדור של היום רואה בתואר ראשון כחובה הכרחית ולא מבין את השיקול הכלכלי העצום שקיים כאן. אבל ההתקדמות הטכנולוגית בימינו מבוססת על מאסה של מדענים, מהנסים,רופאים וכו' שמפתחים מוצרים חדשים. בניגוד לעולם התוכנה שדורש טאלנטים מטורפים שכותבים קוד מבריק (נגיד וואטסאפ שמונה 19 עובדים). בשביל לפתח מוצרים "אמיתיים" כמו בתים, מכוניות וכו' וכו' נדרשות מליוני שעות עבודה של בני אדם. הדרך היחידה להכשיר אותם לעשות את העבודה הנ"ל היא דרך האוניברסיטאות (לא שהן עושות עבודה מוצלחת במיוחד אבל זה כבר נושא אחר…). אני כן חושב שצריך בפוסט לדבר על זה או לפחות לתת לזה התייחסות כלשהי.

    דבר חשוב נוסף שלא הזכרת הוא כמובן משפחה וילדים. זה שלך זה לא מתאים זה אחלה, אבל כל מה שרשמת לא תופס מים אם מכניסים למשוואה גם ילדים.

    לבסוף, הייתי מאוד שמח לשמוע את דעתך על צרכנות נבונה. כלומר, אחרי שנסגרתי על "רשימת קניות שנתית" שתספיק לצרכי (אוכל/ביגוד/הנעלה וכו') – מהי הדרך הזולה ביותר להשיג את המוצרים הנ"ל, ואם אפשר לא לשלם לטייקון על הדרך – הרי זה משובח!. הדוגמה האישית שהכי מציקה לי היא חולצות הפולו שאני צריך לעבודה שצריך לקנות כל כמה חודשים עקב בלאי. אני משלם על פיסת הבד הזו מחירים אסטרונומיים למרות שבאופן אישית בגד הלבוש לא מהווה עבורי שום הצהרה אופנתית – מבחינתי זה כלי נטו

  57. תודה לדורין על פוסט אלטרנטיבי ותודה למגיבים (ובייחוד למגיב גיא) על הערך המוסף שקיבלתי מקריאת התגובות.
    בעיקרון חשבתי בהתחלה להגיב לגוף הפוסט, אבל קשת התגובות כאן כבר רחבה מספיק ומכילה את כל מה שרציתי להגיד.

  58. אני כותב לכם כרגע (אחת בליילה) מהמעבדה שלי…
    אני דוקטורנט (לא דוקטור) לפיזיקה (זה אני או שיש פה מלא פיזיקאים) גרעינית, ביליתי את שבע השנים האחרונות באקדמיה, ואשמח לחלוק איתכם את נקודת מבט שלי. במיוחד לכל הצעירים שכאן (איזה כיף לכם 🙂

    אתייחס באופן קר להיבטים הכלכליים ומי שזה לא רלוונטי אליו (עשיר מאוד, עני מאוד, או שחלום חייו הוא ללמוד מגדר) יתעלם.
    אוסיף ואומר שאני לא מתייחס כלל לאומנות, לא מבין בזה וזה בכל מקרה רחוק מבלוג כלכלי.

    1. בשום אופן אל תעשו תואר בשביל 'להעביר את הזמן'. כלומר אלא אם זו תשוקת חייכם, התרחקו ממדעי הרוח כמו מאש ומרוב מדעי החברה.

    2. אסייג ואומר שבמדעי החברה ישנם מספר תחומים שחייבים ללמוד אם רוצים לעסוק במקצוע – פיסוכלוגיה ועבודה סוציאלית. מקצועות הוראה למיניהם. אם אתם לומדים רק בשביל לקבל תעודה (ואני בעד) אין בעיה ללמוד במכללה, וגם אפשר לעבוד תוך כדי.

    3. אם אתם הולכים ללמוד מקצוע 'קשה' – אך ורק באוניברסיטה, ועדיף עם שם עולמי טוב…רמז יש שלוש כאלה. בשום אופן אל תעבדו במהלך התואר (אלא אם כן אתם חוקרים במעבדה). הכוונה פה למתמטיקה, פיסיקה, כימיה, רפואה, ביולוגיה, הנדסות למיניהן ומדעי המחשב.

    4. מה נשאר? משפטים וכלכלה ובערך 200 אלף לומדי מנהל עסקים. ממליץ להתרחק אם זה לא חלום חייכם.

    5. כמו שרבים וטובים כתבו כאן, יש מלא מקצועות שלא מצריכים לימודים אקדמאיים. ואני באופן אישי ממליץ. חשמלאי טוב לא פחות משכיל מ'מגדרן' טוב…סתם עבדו עליכם שאקדמיה תתן לכם גושפנקה של חכמים.

  59. אה ובשום אופן אל תכינסו למלכודת פסיכומטרי (מלא קורסים ומלא בחינות). זה בזבוז זמן וכסף ולא יעשה אתכם חכמים יותר. שוב, אל תחפשו תעודות שיתנו לכם גושפנקות, אם אתם רוצים להיות חכמים תקראו ספרים, ואת הבלוג הזה (: אל תלמדו בעל פה מלים בארמית.

  60. אני חייל לקראת שחרור ויצא שחסכתי יחסית הרבה כסף, בעזרת תמיכת ההורים כמובן. אני מעוניין להשקיע אותו אבל אני מרגיש שאין לי את הידע הבסיסי כדי לרוץ לבורסה ולקנות מניות
    האם יש ספר ספציפי ( ראיתי את רשימת הספרים שלך) שיכול לתת לי איזשהו ידע בסיסי שאיתו אוכל להתחיל להשקיע? אשמח להמלצה ורצוי שיהיה בעברית 🙂

  61. עמית, אני אומר בלי שמץ התנשאות, השקעה מצויינת תהיה ללמוד אנגלית.

  62. בן, אני לומד באופן עצמאי אבל מה לעשות זו עדיין לא שפת אם, ומאחר שבמילא בכלכלה אין לי שום ידע אני מעדיף שהספר יהיה בעברית. אבל אם כבר המלצת על ללמוד אנגלית, האם יש לך המלצה על דרך מסוימת, קורס או כל דבר אחר ללמידה מהירה ויעילה? אני אישית משתדל לקרוא הרבה בלוגים באנגלית ורואה סרטים וסדרות בלי תרגום, לא מבין 100% אבל יש שיפור, קשה לי בעיקר עם מאמרים ברמה גבוהה של אנגלית שאני מניח גם קשים לאדם ששולט בשפה

  63. נשמע שאתה בדרך הנכונה (: סרטים וסדרות אני דווקא ממליץ עם כתוביות באנגלית (ואז אפשר לעצור ולחפש מלים). עם מאמרים ברמה גבוה קשה לכולם, בכל שפה.
    אני ממליץ לך להתחיל לקרוא ספרים, אפשר לקחת מהספרייה בחינם וכו', אני התחלתי בתיכון מרמה של כיתה א'…אבל בסוף לומדים. יש מלא ספרי ילדים טובים (הנסיך הקטן, מקס ומוריץ וכו'), כשהם נהיים קלים לך תעבור לספרי נוער ובסוף לספרי מבוגרים. באופן כללי, ככל שספר חדש יותר הוא יותר קל (ספר כלכלה מודרני יותר קל מספר נוער מלפני מאה שנה). יש עוד טריקים, כמו לקרוא ספר שכבר קראת בעברית – באנגלית.
    והכי טוב – משחקי הכס…

  64. שלום לכולם
    אני יודע שזה אולי לא המקום, ואולי גם לא קשור כל כך לרצף של הדברים, אבל אני פשוט החלטתי לא להתבייש יותר, ופשוט לבקש עזרה בכל מקום שאני יכול:
    קוראים לי רן, אני בן 32 וגר בתל אביב. אני מת על הבלוג של הסולידית. אין לי אוטו. רק קטנוע קטן.
    אני בדרך כלל מתקלח במים קרירים, או חמימים פושרים כשקר, יודע לבדר ולהעסיק את עצמי מצויין, מתנגד לביזבוז ולצרכנות מיותרת, ואפילו הצלחתי בצעירותי לחסוך די הרבה כסף, ושאפתי להגיע לחירות כלכלית, ולעסוק רק במה שאני אוהב.
    אבל לצערי עברו עלי כמה מאורעות לא פשוטים בחיים, חלקם קשורים בבני משפחה, וחלקם ביחסים זוגיים שרק הובילו לקשיים והסתבכויות, ומשם הדרך לקריסה כלכלית הייתה בלי נמנעת.
    אני היום במצב שיש לי אפילו חובות. לא הרבה, בסך הכל של כמה עשרות אלפי שקלים. אבל יש.
    חלק באשמתי, אבל גם קצת בעיקר שנתתי לאנשים מסביבי לנצל את טוב הלב שלי לא פעם אחת. אבל מה שהיה היה. היום אני עם הפנים קדימה.
    הסיבה שאני מפרסם פה את הדברים, היא מכיוון ששמתי לב שרוב האנשים שמגיבים פה הם אנשים רציניים, משכילים, מעניינים, ובעלי תחומי עניין מגוונים ומרתקים.
    אני פונה אליכם כי אני מחפש עבודה. בכל תחום שהוא. באמת שלא משנה לי כל כך מה. לא אכפת לי להיות נהג, או עוזר אישי, פקיד או סוכן שיווק, או אפילו דברים שקשורים לנסיעות מעבר לים. באמת שלא אכפת לי במה, אני באמת חושב שאני יכול לעשות הכל. רק צריך שיראו לי פעם או פעמיים, וזהו.
    רק חשוב לי לעבוד עם אנשים הוגנים שלא ינצלו איתי או יעבדו עלי כמו שכבר חוויתי בעבר.. וגם שהשכר יהיה מתגמל ובהתאם.
    אני חרוץ מאוד, עם הרבה מוטיבציה, אני לומד מהר, קולט דברים בצ'יק, ובעל יחסי אנוש טובים.
    יש לי גם אנגלית טובה. גרתי בחו"ל תקופה, וגם כרגע אני עובד חלקית במענה טלפוני של חברה בארה"ב, כך שהאנגלית שלי היא ברמה סבירה בהחלט.
    בנוסף, טיילתי הרבה בעולם, ויש לי ראש פתוח ורחב אופקים,ואין לי בעיה להסתדר בכל מקום.
    אני יודע ובטוח שכל מי שייקח אותי לעבודה, לא יצטער. אני יודע לתת ולתרום הרבה ומעבר למה שמצופה. גם מבחינת תפוקת עבודה, וגם מבחינה אישית וחברתית. אני אוהב אתגרים, ובעיקר אוהב לחשוב מחוץ לקופסא.
    אני גם מסתדר מצויין עם מחשבים, ויש לי חוש טוב לאסתטיקה וסדר.
    אני אמין, ולויאלי, ובאמת בחור טוב, רק מחפש מישהו שיאמין בי, ייתן לי צ'אנס, ויפתח לי דלת חדשה..

    אני אשמח לשמוע מכל מי שיש לו משהו מעניין עבורי.
    תודה רבה.

    רן
    ran-weizman@hotmail.com

  65. אני בן 36 מהנדס. לא הייתי יכול להרוויח בשום עבודת כפיים כמו שאני מרוויח היום. את התואר ההכרחי עשיתי באוניברסיטה.
    כמה הערות
    טיול לפרו – גם את זה עשיתי לפני 14 שנה. כמות החוויות התרבותיות, הרגשיות והאנושיות שספגתי בחצי שנה של טיול – עדיין מלוות אותי עד היום. להגיד שהיה לי טוב יותר אלמלא? לא יכול להגיד – יש דברים שלא ניתן לכמת רק במשוואה כספית
    מאז ועד לפני שנתיים (נולד ילד), טיילתי כל שנה בחו"ל, פעם יותר ארוך ופעם פחות. הוצאה ממוצעת אני מעריך 2000 יורו לכל טיול לכל שנה (התכלבתי עד כמה שיכולתי – לישון בדורמיטורי בצפון הודו עם שני סוחרי שטיחים, או על שרפרף ישיבה בסירה בלאוס עם מקומיים נחמדים). אין ספק שבמבחן התוצאה – פעילות לא חסכונית בעליל.
    אבל, שוב, מדובר בחוויות שהולכות איתי שנים קדימה, ולא נראה שעוצמתן פוחתת, אולי אפילו מתגברת ככל שאני נעשה בורגני שמנוני…

    מה שכן שמתי לב, רמת ההנאה מהטיול פוחתת עם השנים. מסקנתי היא לכן, חוויות מטיול הם מתנהגות בתצורה של ריבית-דריבית ולכן כדאי להשריע בהן כשאתה צעיר, ולקצור את פירות הטיול (חוויות) בעשרות השנים שיבואו אח"כ.

  66. לא עברתי על כל התגובות (בכל זאת..), ואני מסכימה עם חלק מהנאמר (שהרי, אם חלומו של אחד הוא לימודי רפואה/ביולוגיה/ וגם משפטים או כלכלה, אזי שיעשה הכל כדי להגשימו).
    אבל לפני כן, כמה דברים.
    (1) הבלוג הזה לא נועד לתת טיפים להגשמת חלומות, אלא הוא נוגע בשאיפה לעצמאות כלכלית במציאות המעוות דהיום.
    (2) אפשר לעשות גם וגם. מן הסתם, התוצאות ישתנו בהתאם (שהרי יווצר פחות הון).
    (3) אדם צריך לבחון מדוע הוא מעוניין בלימודים אקדמאיים – אם את/ה לומד/ת פכ"מ בשביל הטייטל זו גם אחלה סיבה (לא שופטת), אבל השאלה היא האם זה מה שיקדם אותך לעצמאות כלכלית ובכלל בחיים.

    מכל מקום, אני סטודנטית בת 22 שעשתה (כמעט בדיוק, פחות טיול היסטרי לחו"ל ופחות קורסי פסיכומטרי לסוגיהם) את המסלול הקבוע. כיום, אני שוקלת להפסיק את התואר בשביל לעבוד במרץ ("ללכלך את הידיים") לשם ביסוס הון התחלתי משמעותי. נכון, כנראה שלא אעבוד עד גיל 30 וכן אשוב לסיים התואר, כמו גם שיש הוצאות שברור לי שיהיה לי קושי רב לצמצם.

    שיהיה לי בהצלחה 🙂

  67. מפליא אותי לחזור לפוסטים אקראיים מחדש ולהבין עד כמה הם גדושים בכל-טוב. תודה לך, דורין.

  68. היי דורין, האם את מכירה מקום או מקצועות בהם אפשר לבדוק אלו מקצועיות רווחיים באותה צורה כמו הכתבה של כלכליסט שקישרת אליה נכון לשנת 2016?

השאר תגובה