בית » עצמאות כלכלית » הגלולה הכחולה של מגש הכסף

הגלולה הכחולה של מגש הכסף

מי שעוקב אחר ציוציו של דורון צברי בתקופה האחרונה לא יכול שלא להידבק באופוריה.

במאי "מגש הכסף" מדבר על סרטו הפופולארי במונחים של "חשיפת המטריקס", "וירוס מתפשט", ו-"צונאמי". את עצמו הוא מתאר בתפקיד מורפיאוס, כמי שחושף את ההמונים למציאות הדיסטופית שמשעבדת אותם ומעניק להם תקווה לעתיד טוב יותר. צאו לרחובות, הוא מפציר במעריציו; כבר לא סתם דופקים אתכם– דופקים אתכם, וכעת אתם יודעים מי, כמה ואיך.

אם לשפוט לפי הבאזז שמעורר "מגש הכסף", קשה לומר שצברי מגזים.

מה שהתחיל בפמפום אגרסיבי בכלי תקשורת התפתח לכדי פולחן אישיות של ממש ברשתות החברתיות. גיבורי הסרט מתוארים כאלים, לא פחות, ויש כבר מי שמבקש שיעשו "מיקי רוזנטל" וייכנסו לפוליטיקה. הסרט עצמו הולך ומקבל מעמד של "אורים ותומים" כלכלי, עד שמצאתי את עצמי דוחה הזמנות מטעם עוקבים אקראיים להשתתף בהקרנות פומביות שלו.

אני מודה — עוצמת הסחף הפתיעה אותי. זוהי ללא ספק ההתעוררות "החברתית" העזה ביותר שנראתה כאן מאז ימי 2011. התופעה הזו מרתקת בעיני לא פחות מכפי שהיא מטרידה.  לכן, יש טעם לשוב ולהתייחס אליה.

הדיסטופיה

יוצרי הסרט השכילו להבין שהמעמד הבינוני בישראל כבר מזמן לא תלוי בעצמו.

רוב האנשים תלויים יותר ויותר במערכת מורכבת, מבלי שהם מבינים כיצד היא פועלת ואיך נכון להתמודד איתה. התלות הזו – פועל יוצא של התמחות-יתר, צרכנות-יתר והיעדר מחשבה ביקורתית — מובילה רבים להתנהג כדגים שאינם מודעים למים שסביבם, כעכברים המתרוצצים במבוך מבלי להבין שהמבוך עצמו הוא חלק מניסוי מעבדה.

לתוך החלל הזה – הממוסגר במונחים של "חשיפת האמת" –  יצקו יוצרי "מגש הכסף" את השקפת עולמם, דרך לשונם המצוחצחת של לוחמי צדק חברתי דעתניים ובעלי שיעור קומה. העסק כולו נארז בהפקה טלוויזיונית מהוקצעת, עטופה במערכת יח"צ משומנת, ובלחיצות מתוזמנות על המתגים האמוציונליים הנכונים ("אתם קורבן, המערכת אשמה").

בנקודה זו מתחיל התיאור הגרפי של המציאות הכלכלית בישראל — על בעלי ההון השולטים בה, במשאבי הטבע שלה ובמוסדותיה הפיננסיים, הפוליטיים והתקשורתיים; על ההטבות המפליגות להן הם זוכים — על חשבון הציבור; על הריכוזיות, השחיתות והיעדר התחרותיות; על השירות הציבורי המנופח, על העוני וחוסר השיוויון; על משבר הדיור; ועל השפעתה ההרסנית של ההפרטה על מדיניות הרווחה.

הדיון כולו מנוסח במעין דיכוטומיה מרכסיסטית של "אנחנו והם", מנצלים ומנוצלים, עושקים ונעשקים, פטריקים ופלבאים.

הבה נניח, לצורך הדיון, שאני מקבלת את מכלול הטיעונים של רולניק, זליכה וגוטווין כאמת צרופה, כאילו הייתה "המטריקס" כהוויתה, ושהביקורת הרבות שנשמעו על תוכן הסרט (להלן אקזמפלר 1, 2, 3, 4)  אינן אלא קשקושים מטעם ניאו-ליברליים מפוחדים שעומדים נבוכים נוכח גלי ה"צונאמי".

מכאן שאני מניחה ש"מחוללי העוני" בישראל הם כולם גורמים מערכתיים, מאפיינים של ה"שיטה" הקלוקלת, שאינם קשורים כהוא זה לבחירות האישיות ולסגנון החיים של הכפופים לאותה שיטה.

ש"בעלי ההון" הם אויביו המושבעים של המעמד הבינוני, ושהדרך היחידה להתגונן מפניהם ב"ג'ונגל" של השוק החופשי היא רגולציה ממשלתית –  אותה רגולציה שעומדת ביסוד השחיתות והריכוזיות שכנגדה גיבורי הסרט מתקוממים באריכות.

שתפקיד הממשלה הוא "לטפח את הפרדס", ולא מסתכם, חלילה, ביצירת מסגרת שתבטיח שאנשים יוכלו לסחור זה עם זה מבלי להרוג זה את זה.

שתור הזהב הסוציאליסטי ששרר כאן עד שנות השבעים רוסק במתכוון על ידי אבירי האופל של השוק החופשי, שביקשו לכונן כאן סדר ניאו-ליברלי חדש, לפרק את המדינה-האם מאחריותה כלפי אזרחיה-עולליה, ולהפקיר את כולנו חסרי-אונים בג'ונגל.

שההיפר-אינפלציה והמפולת בשוק המניות בשנות השמונים היו שתיהן חלק מאותה קונספירציה מתוכננת לרסק את "מדינת הרווחה" – ללא כל קשר למשברים הגלובליים, למעבר מכלכלה מתוכננת לכלכלת שוק חופשי, ולנסיבות חיצוניות אחרות.

וכמובן, שלסרט אין כל אג'נדה פוליטית, ושאל לנו לצפות בו או לנתח אותו במונחים של שמאל-ימין – אתם יודעים, ניטרליות אובייקטיבית. V15 כזה.

התמונה שמצטיירת מולי שחורה משחור. כצופה תמימה, אני למדה ש"השיטה" כולה מעוותת מהיסוד, בלתי-הוגנת, ומוטה באופן מובנה לטובת המחוברים, המושחתים ובעלי ההון.

לא עוד, מבטיחים לי. המסכה נקרעה, האמת נחשפה, וכעת אני אמורה להבין שהמשחק מכור מראש.  כעת דברים ישתנו.

1586212326_3d49b303aa_z

צילום: Roman Soto, ברישיון CC.

צללים על קירות המערה

אלא שבנקודה זו ממש מתגלה "מגש הכסף" במלוא חולשתו.

קרוב ל-95 אחוזים מהסרט מוקדשים לתיאור מפורט של עולם הבעיה – מציאות כלכלית קודרת, מעוולת, שסוגרת על האזרח הפשוט מכל כיוון. אך כשזה נוגע לפתרונות קונקרטיים, לדרכים מעשיות לשינוי אותה מציאות, להתנתקות מה"מטריקס" — הסרט לוקה לפתע בריפיון אנמי.

דבר אחד משותף לכל "הפתרונות" שמציעים צברי וגיבורי סרטו: כש-100% מהבעיות מיוחסות ל"שיטה", אך טבעי ש-100% מהפתרונות יתמקדו בניסיון לשנות את השיטה.

מבחינתם, האזרח הקטן דפוק כל כך, מרוסק כל כך וחלש כל כך, עד שהאמצעי היחיד שנותר בידיו כדי להשפיע על  גורלו הוא הפעולה הקולקטיבית – לחבור לאסופת "דפוקים" כמותו ולפעול כקולקטיב עד ליצירת המהפך המיוחל, שסופו ריסוקה של השיטה הקיימת והחלפתה באחרת. איך עושים את זה? תלוי את מי שואלים.

גוטווין — שעיקר תפקידו בסרט הוא "למרכז" את זליכה ואת רולניק — רומז למרי אזרחי אלים כדרך פעולה אפקטיבית לשינוי השיטה והמדיניות. הד לדבריו נשמע גם בראיונות שהעניק צברי, שטען שאם הסרט לא יצליח להוציא את ההמונים להפגין ולהצית מחדש את מחאת 2011 – הרי שנכשל במשימתו.

זליכה, מעט מחובר יותר למציאות, סבור שהפתרון הוא פוליטי, ושיש להחילו מגבוה. בהתאמה, הוא מציע שנחליף את "שומרי הפרדס" בקלפי בכאלה שישמרו על האינטרסים שלנו (הווה אומר, תמיכה בקוריוז המתקרא מפלגת מרצ, שהתמחותו העיקרית היא הצדקת הטלת מיסי ענק בנימוק שהדבר נדרש כדי להגן עלינו מפני שודדים גדולים יותר – מקרה קלאסי של הפוליטיקה של השוד).

הפתרון של רולניק הרבה פחות ברור. בטור שפרסם אתמול, בו שלל כבדרך אגב את הפתרונות שהציע עמיתיו למגש, כתב: "האנרגיה האדירה של 'מגש הכסף' צריכה להיות מתועלת להגברת המעורבות והפעילות האזרחית, כל אדם לפי יכולותיו, כישוריו ויוזמתו – ולא לדכדוך, נהי ושבר שכולם מושחתים והכל דפוק. את תחושת החירום והדחיפות, אם יש כזאת, צריך לתעל ללמידה, ליצירה ולבנייה…"

אם הבנתם את כוונת המשורר, מוזמנים לשתף אותה בתגובות. אני, בכל מקרה, לא הצלחתי לזקק מכאן תכנית פעולה מפורטת, שמסבירה צעד צעד איך להגיע לשינוי.

אשר למעריצי הסרט עצמם, נראה שמבחינתם הפתרון מובן מאליו. הם חפצים בהקמתו מחדש של המבצר הפטרנילסטי המכונה "מדינת רווחה", אותה מכלאה פרוטקציוניסטית, לול בירוקרטי-רגולטורי מסורג, שסוגר על האזרח וכופה עליו קחת פחות ופחות אחריות על עצמו, מתוך השקפה הדוגלת בחוסר אמון קיצוני ביכולתם של בני אנוש לדאוג לעצמם. עצוב לומר שעדיין לא קצנו בהנדסה חברתית דרוויניאנית מסוג זה, שסופה שתעקר, גנטית ואבולוציונית, את יכולתם של הדורות הבאים לקבל החלטות בכוחות עצמם.

אפשר כמובן לטעון שהסרט מתיימר רק "להציף" את הבעיות, לעורר מודעות ציבורית ולהשאיר את הפתרון לדיון ציבורי רחב יותר; שיהיה זה יומרני לצפות מסרט בן שלושה פרקים לתאר את מכלול הבעיה, על כל המורכבות שבה, ובמקביל להציע דרכי פעולה מפורטות כדי למגר אותה; ושבאופן כללי, אנשים מעדיפים לשמוע מי דופק אותם וכמה, ולא על חלופות פרקטיות. פתרונות, כידוע, מביאים חרא של רייטינג.

אבל אם אכן כך, הקרדיט שניתן ל"מגש הכסף" מוגזם בכל קנה מידה, וכמוהו עצם הקבלתו ל"מטריקס" ודומיו.

רגע לאחר שחשף אותו לעוולות הקיום, מורפיאוס העניק לניאו את האפשרות לחלץ את עצמו מאותה מציאות. ב"מגש הכסף", הדרך היחידה להיגאל היא לסמוך על אחרים שיגבשו שיטה טובה יותר עבורנו: כזו המתאפיינת בממשלה מנופחת, רגולציה מעמיקה, ובהתערבות מדינתית בכל שעל. האירוניה מהדהדת. הגלולה היחידה שמוצעת כאן היא הגלולה הכחולה.

קיים דיסוננס זועק בין עוצמתן, מורכבותן ועומקן של בעיות היסוד שמתאר "מגש הכסף" — "עוני", "אי שיוויון", "ריכוזיות", "שחיתות", "יוקר המחיה", "ג'ונגל ניאו-ליברלי" ו-"הפרת האמנה החברתית"  — לבין הנאיביות האוטופיסטית, השטחיות והיעדר הפרקטיות שמאפיינת את הפתרונות המוצעים, הן בסרט עצמו והן בשיח הציבורי שהתעורר בעקבותיו. האסירים במערת אפלטון גילו אולי את מקור הצללים שעל הקיר,  אך הם נותרים לכודים במעמקי המערה, אזוקים זה לזה.

הפתרון שלי

בכל מערכת ובכל שיטה כלכלית, לעולם יהיו רמאים, שקרנים, גנבים ונצלנים שישאפו להטות אותה לטובתם על חשבון אחרים. הטיעון המרכזי בעד רגולציה – כפי שמשמיעים אותו גיבורי "מגש הכסף" — הוא הצורך לרסן גורמים שליליים אלה.

 אלא שכפי שיעיד הניסיון ההיסטורי, הבעיה עם שיטות שדוגלות ברגולציה אגרסיבית של השוק החופשי היא שהן מהוות "מגנט" לשחיתות בהיקף גבוה בהרבה. מנגד, שיטות הדוגלות בשוק החופשי בהגדרתן מובילות לאי-שיוויון, משום שבני אדם, מה לעשות, אינם שווים ביכולותיהם.

אז מה עדיף — אי-שיוויון קיצוני או רגולציה חונקת?

מובן שאין תשובה מושלמת, וממילא, בעולם דינאמי, התשובהתשתנה ככל שהנסיבות ישתנו. המסקנה שלי היא שהחיפוש אחר השיטה הכלכלית המושלמת הוא בזבוז זמן במקרה הטוב, וסיוט אוטופיסטי במקרה הרע.

נדרשו לי קצת יותר מעשר שנים כדי להגיע לתובנה הזו, וככל שאני מתבגרת אני נעשית משוכנעת יותר בעצם נכונותה. בהנחה שאתם לא פוליטיקאים, מעצבי דעת קהל או פקידי ממשל בכירים, עיסוק בניסיונות "לשנות את השיטה" הוא כמעט תמיד בזבוז משאבים, ומסתכם בתוצאות שאינן אופטימליות.

כדי להשיג אימפקט משמעותי, השינוי צריך להיות מעשי, ולהתחיל ברמת הפרט.

אתם יושבים במעמקי הסיפון התחתון של הטיטאניק בערב ה-15 באפריל 1912. לבכם מנבא רעות, ואתם משוכנעים שהספינה בדרכה לאבדון. נותרו לכם שעתיים להציל את עצמכם ואת יקיריכם.

דרך פעולה אחת היא להתחיל לבנות סירות הצלה מאולתרות, בתקווה שהשכנים בתא הנוסעים ילמדו מכם ויתחילו אף הם לבנות סירות כאלה. זהו פיתרון מבוזר לבעיה מורכבת, וחשוב מכך – הוא סקלאבילי.

דרך פעולה אחרת היא לגייס כמה פעילים קולניים, להתפרץ לחדרו של הקברניט, ולדרוש ממנו בתקיפות שישנה את מסלול הספינה בטענה שהוא מוביל את כולנו לאבדון. הפתרון כאן הוא בינארי, בבחינת "הכל או כלום". גרוע מכך, זה פתרון ריכוזי (מתמקד בגורם אחד בלבד) ובלתי סקלאבילי. כמו כן, הסיכוי שהקברניט בסופו של דבר ייעתר לבקשתכם וישנה את המדיניות שואף לאפס.  סביר הרבה יותר שיקרא לביטחון כדי שיעצור אתכם.

לא קשה לתרגם את האנלוגיה הזו להקשר הפיננסי.

קחו שני אנשים –  ראובן ושמעון — שמרוויחים 5,000 ש"ח בחודש כל אחד. שניהם מאסו במצב הקיים וחפצים בשינוי. ראובן מאמין שהשיטה אשמה, ולכן הוא קורא לשינוי קולקטיבי. הוא נעשה "פעיל חברתי", משתתף בהפגנות, זובח ל"מגש הכסף" ומתעד את גורלו האומלל במאמרים נוגים ב"שיחה מקומית" או ב"המקום הכי חם בגיהנום" (או בכל ספוג קורבנות מקוון אחר, לצורך העניין). שמעון, לעומתו, מפסיק לקנות ג'אנק, נגמל מאשראי צרכני, נפטר מהרכב, לומד לבשל, עובר למקום קטן יותר, הופך תחביבים לעסקים רווחיים, לומד להשקיע בעצמו את מה שנשאר לו בכל חודש, ומתעד את כל זה במסע אישי ב"פורום הסולידית".

הריצו 10 שנים קדימה. ראובן תקוע באותו מקום. שמעון עם שווי נקי של כמה מאות אלפי שקלים.

אני מוכנה להתערב על זה.

אקטיביזם פוליטי הוא אוקסימורון. אין בו "אקשן", אלא נסיונות שכנוע מילוליים בלבד. ההפגנות, הנאומים, הסיסמאות, העצומות, התיפופים, הצפירות, ההתפרצות לוועדות וחסימת הצירים – כל זה דיבור, ולדבר, כידוע, זה זול. האקטיביסט מנסה לשנות את המציאות בכך שהוא משכנע אנשים במילים, ולא במעשים. במונחים של הותרת חותם והשפעה על המציאות, אני מוצאת שהאנרגיה הזו מושקעת לריק.

כמו צברי ושות', גם אני מנסה לחולל שינוי חברתי (*). גם אני מכירה בכך שהשיטה הכלכלית הקיימת מתאפיינת ברמות גבוהות של סבל, אי-צדק, חוסר שיוויון. ההבדל ביני לבין גיבורי "מגש הכסף" הוא שאני מעדיפה שלא לשקוע בבוץ של עולם הבעיה. אני מעדיפה לספר לאנשים מה הם יכולים לעשות ברמה האישית, בדלת אמותיהם, כדי להגביל, ואף למנוע לחלוטין, את יכולתה של השיטה לדפוק אותם.

מה שמביא אותי לנקודה העיקרית.

השיטה הכלכלית הקיימת חושפת את שיא כיעורה דווקא מול אלה שמתנהלים בדיוק בהתאם לתכתיביה. הנחות היסוד האקסיומטית של גיבורי מגש הכסף הן שכולנו חייבים להחזיק ברכב פרטי, בדירה ממושכנת עד צוואר, בטלפון סלולארי ובמזון מעובד מהסופר; שהחסכונות שלנו אפסיים, שכולנו תלויים לחלוטין בתלוש השכר הקפוא,  בפנסיה הגזלנית, ובריבית הרצח על הלוואות שלנו.

כן — הרוב המכריע של הישראלים בהחלט חי כך.

כן – ככל שאתה תלוי יותר במערכת – עובד כמו חמור ומבזבז כמו חמור וחוזר חלילה —  כך יש לה הזדמנויות רבות יותר לדפוק אותך ולהתעמר בך.

אלא שדבר מהנ"ל אינו מחויב המציאות. כולם בגדר בחירה אישית, תולדה ישירה של סגנון חיים מסוים, שאפשר לשנות כעניין של החלטה.

זו הגלולה האדומה שחסרה כל-כך במגש הכסף.

אני רואה סביבי פעילים חברתיים שמבקשים לחולל שינוי רדיקאלי של השיטה מבלי לשים לב שהם קשורים אל "המטריקס" בטבורם.

הם יוצאים נגד הקרטל בשוק הרכב אבל קונים מכוניות כמו לחמניות; יוצאים ל"מחאת אימהות" עם עגלות ילדים בשווי 10,000 שקל; מתלוננים על גובה הריבית אבל ממשיכים ללוות כאילו אין מחר; משלמים 6,000 שקל על דירה בכיכר המדינה ויוצאים להפגין נגד יוקר המחיה.

הם משוכנעים שהשיטה דופקת אותם – ולא מבינים שהסיבה היחידה לכך היא שהם מאפשרים לה לעשות את זה. האירוניה לא פחות מהממת.

משוכנעים שבעלי ההון אקפיטליסטים נהנים מהטבות ויתרונות בלתי-צודקים? חושבים שהם "דופקים קופה" על חשבונכם, ושטובתם חשובה לממשלה מטובתכם?  ובכן, חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם. רכשו בעלות חוקית בעסקיהם של "הטייקונים" (=מניות), כך שתוכלו להנות מרווחי העתק שלהם. הייתם מאמינים שהעברת הון יכולה להתבצע מהמעמד העליון למעמד הבינוני?

הבנקים נהנים מכוח רב מדי? גוזרים אתכם בעמלות ומחסלים את התחרות בשוק האשראי? הריבית חונקת? עצבו את סגנון חיכם כך שלא תזדקקו לאשראי. למדו שאפשר לחיות היטב גם בלי לקנות דברים בכסף שטרם הרווחתם. הבינו שהמינוס בבנק הוא לא התנהגות נורמטיבית, אלא עדות למצב חירום מהדהד. חסכו כמו משוגעים – כדי שהבנק יתחנן אליכם, ולא להיפך.

הריכוזיות בשוק הרכב כבדה לכם על הכיס? מחירי הדלק לא הגיוניים? מכרו את המכונית, שימו סוודר ותתחילו לדווש. כך אתם נותנים אמירה פוליטית, ובמקביל מבצעים אופטימיזציה רדיקאלית של ההוצאות שלכם — מה שמשפיע באופן מיידי על הכיס שלכם.

אני יכולה לתת עוד עשרות דוגמאות. בתמצית, הפתרון שאני מציעה לתחלואי השיטה מתמקד ביצירה והגדלה חופש התמרון במסגרת השיטה הקיימת, רעה ומעוולת ככל שתהיה, גם אם הדבר מחייב שימוש בכלים של השיטה עצמה נגדה.

המפתח להצלחה הוא להתעלם במודע מ"הוראות ההפעלה", שתכליתן להסליל את כולנו בציר לימודים-עבודה-משכנתא-פנסיה-מוות. אני, לדוגמה, העדפתי להשתמש בפירמידה הצרכנו-קרייריסטית כמקור לייצור הכנסה פסיבית כמשקיעה, ולא כמקור להכנסה פירותית כשכירה שמוכרת זמן תמורת משכורת.

הסטייה מהתלם מאפשרת לי להתעלם באלגנטיות משאר ההגבלות שכופה השיטה על נמעניה. לדוגמה: השיטה קובעת כמה מס הכנסה אשלם,  אבל היא לא מחייבת אותי לעבוד. השיטה קובעת מהירות מרבית לנסיעה בדרכים, אבל היא לא מחייבת אותי להחזיק רכב. השיטה קובעת גיל פרישה לקבלת קצבת זקנה. אבל היא לא מונעת ממני לחסוך באגרסיביות ולפרוש 30 שנה לפני כן.  

כסוכנת שינוי בתוך המערכת, יש לי שיקול דעת. יש לי חופש בחירה. הם מקנים לי את האפשרות לצמצם ואף לנטרל לחלוטין את השפעותיהם של הכשלים ומנגנוני אי-הצדק שכופה השיטה. הבחירות האישיות שאני בוחרת משפיעות על מצבי הכלכלי יותר מכל פעולה אקטיביסטית או קולקטיבית שאני יכולה להעלות בדעתי.

ברור לי שרוב האנשים יעדיפו לתלות את כישלונותיהם ומצוקתם במערכת חיצונית. זה קל, וזה זול, וזה לא מצריך מאמץ. זו גם הסיבה ש"מגש הכסף" מצליחה כל כך – היא משכנעת אנשים שהבעיה היא בשיטה, לא בהם, ובעקיפין מדרבנת אותם שלא להשתנות.

 הבלוג הזה קיים כדי לאפשר לאלה מבין יחידי הסגולה שבאמת רוצים בכך להתנתק מהמערכת.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

198 תגובות

  1. וזה חייב להיות בינארי? או שרק השיטה אשמה או שרק האנשים אשמים? או מדינת רווחה-מושחתת-חונקת או קפיטליזם בלי חשבון?
    אני עוקב אחר הסולידית בקביעות, ומיישם חלק גדול מהעצות עוד לפני שהתחלתי בקריאה. אני עובד בעבודה שמעניינת אותי, אין לי אובר-דראפט והרכב מוגדר כנכס מותרות – אני משתמש בו בעיקר בסופי שבוע (והרי גם הסולידית הסולידית להבנתי לא מטיפה להתנזרות מהפינוקים שאנו *בוחרים* בהם).
    אני מאמין באחריות אישית, אך גם במערכת שדואגת לאזרח וגם בנסיון ליצור שינוי חברתי ואינני רואה סתירה בין הדברים. הגבלת כח הגופים הגדולים (קרי, רגולציה) חיונית להתפתחות שוק חופשי בדיוק כמו הסרת חסמים – השאלה היא רק מה המינון הנכון.
    באותו אופן, מערכת חינוך שמחנכת להבנת המציאות ולפיתוח עצמי היא חיונית ליצירת מסה של אנשים מהסוג שהסולידית מטיפה לכולנו להיות – גם זה תלוי במערכת הפוליטית.
    כולנו חיים במערכת, מי יותר ומי פחות. וכל אחד צריך, בנוסף לדאגה לעצמו כמיטב יכולתו, לראות ולהבין את המערכת סביבו, ולנסות לשנות היכן שהוא יכול. לא ראיתי את מגש הכסף, אך אם הם חושפים כיצד המערכת עובדת – הרי עבודתם ברוכה.

    • לא, זה לא חייב להיות בינארי. כל בעיה טעונה שילוב מסוים של סוכנות (פתרון אישי) ומבנה (פתרון מערכתי).

      העניין הוא שעבור כל אדם, היחס בין סוכנות למבנה שונה לחלוטין.
      יש אנשים שיכולים לקחת את גורלם בידם ולתמרן בתוך המערכת מבלי לשנותה. בדרך כלל, אנשים כאלה יהיו מלכתחילה פחות תלוים במערכת.
      מנגד, יש אנשים שתלותם במערכת גבוהה כל כך (קרי, צופי מגש הכסף), שהם לא יכולים לדמיין שינוי אלא אם יתרחש ברמה המערכתית.
      הבלוג שלי פונה בעיקר לקבוצה הראשונה.

      • רוני מקרוני

        100% ! זה היה במקום !

      • בהינתן משאבים סופיים(זמן, אנרגיה), פעולה אינדיבידואלית מובילה לאימפקט גדול יותר מפעולה קולקטיבית, ולכן אפקטיבית יותר עבור רוב האנשים (שאינם קובעי מדיניות).

        זה כל מה שאני טוענת.

        • אכן, האימפקט גם מספיק גדול בשביל להיות טפלון לדביקות אידיאולוגית כזו או אחרת למי שבאמת חפץ. פורש המוקדם שחפץ בכך לא חייב להתעסק עם אידיאולוגיה כפי שהוא לא חייב יותר להתעסק בפוליטיקה משרדית , אלא אם הוא באמת , משום מה , רוצה.
          אחרת , מומלץ לו לו שישב בצד ולא יפריע לאחרים.

    • זה לא ממש בינארי, וגם דורין עצמה כתבה שידוע שיש מושחתים במנגנון. אבל כל אחד מאיתנו חייב לעשות את החלק שלו כדי לפתור את הבעיה, והשאלה איזה מעשה שלנו אפקטיבי יותר. כמו בדוגמה של הטיטאניק, כנראה הפגנות מועילות פחות (ואם יועילו במשהו, זה רק הגברת הריכוזיות הממשלתית בסופו של דבר, כפי שראינו אחרי 2011) ומעשים אישיים ליציאה מהמטריקס יועילו יותר.

    • מושמושי

      לא זה לא בינארי,
      הצירים מאונכים זה לזה.
      הבעיה של הסולידית עם מגש הכסף היא קודם כל אידאולוגית הביקורת הפורמלית היא סוג של מסך עשן.
      כשהטטיטאניק טובעת , הכנת סירות הצלה או השתלטות על הסיפון שניהם חסרות תועלת.
      בדיקה שיש מספיק סירות לפני קניית כרטיס ומניעת אישור הובלת נוסעים על ידי משרד התחבורה הם הפתרון הנכון.
      במובן הזה ההצעות של בעלת הבלוג הן חד ממדיות ופשטניות בדומה לחלק מהטיעונים בסידרה.
      הבנתי שכל מי שלא נמצא בצד האיין ראנדי הוא מרקסיסט 🙂
      דרך אגב התאור של נשות מחאת העגלות כבעלות עגלה של 10000 שח הוא אמת או סוג של אגדה אורבנית שמשתלבת בתעמולה כנגד כל פעילות 'מרקסיסטית' ?

      • טיעונים בקווים מרקסיסטיים לא הופכים אדם למרקסיסט 🙂
        כמו-כן, http://www.nrg.co.il/images/archive/465×349/1/345/593.jpg

        • מושמושי

          למרות 2 ילדים חתול וכלב אני לא מזהה מודלים של עגלות או מחירן
          אני יודע שבדכ נשים בהריון מפתחות תחביב כזה לקראת הלידה אני מנחש שזה לא המקרה אצלך …
          אשמח אם תזהי את המודלים המרשיעים בתמונה ואת מחירן
          והאם תמונה אחת היא הוכחה לנהנתנות המופלגת של נושאות המחאה ?

          דווקא משטרים קומוניסטים שאת כה מתעבת (ופאשיסטים)
          ידעו לקחת כל מקרה פרטי ולהפוך אותו לאמת ב"אינדוקציה"
          אז כנראה שפשטנות חד ממדית שמשרתת את ה"אמת הגדולה" קיימת לא רק אצל 'הקומוניסטים' של מדינת. הרווחה

          אני באמת מודה לך על הבלוג והפורום למדנו הרבה בתחומי כלכלה השקעות וחסכון
          בשאר הנושאים קצת פחות

    • כל מילה. זה לכ "או-או", זה לא שחור-לבן. המציאות הרבה יותר מורכבת מזה.'כן- השיטה לא עובדת עבור רובני, זו המציאות. במקביל, גם לנו יש אחריות אישית על חיינו, ואל לנו לתלות הכל באשמת המערכת.
      יש צעדים הכרחיים לשני הצדדים- הן לשינויים בשיטה כך שפוליטיקאים ושליחי ציבור יזכרו שיש להם אחריות לציבור ותפקידם לשרת אותו, והן לנו בתור
      'האזרח הפשוט' כך שנתחיל להתנהג באחריות פיננסית.

      מעבר לזה, חבל לי שהסולידית בוחרת לצבוע פעילים חברתיים בצבע כ"כ שחור. רבים מהם לו עונים על שום סטריאוטיפ שהצגת. רבים מהם עושים עבודת קודש

    • יש מגמה לתקוף את יוצרי הסדרה אישית, כמו כן יש פה התנשאות לא מובנת של הסולידית.. "ההבדל ביני ליוצרי הסדרה" … (אני טובה יותר) כמו כן התנשאות על צופי הסדרה "קרי צופי מגש הכסף" .. מגש הכסף עשה שירות טוב לאזרחי המדינה, פתח להם צוהר לעולם הקומבינות הישראלי.. שלב ראשון בכל מחלה הוא להבין שיש מחלה.. אפילו אם כרגע הפתרונות לוקים בחסר .. קל לתקוף ולהרגיש חזק.. אני סבור שהסדרה ובכלל פעילותם של האנשים בסדרה תרמה רבות למדינה הרבה יותר מאחרים שכל משנתם נעוצה בהעצמה עצמית.

  2. תודה על המאמר מאוד נהנתי לקרוא

  3. הבעיה האמיתית היא לקפטן, כל קפטן, אין אינטרס לשנות את מסלול הספינה.
    המערכת הרגולטורית החברתית מייצרת לא רק הזדמנויות פז לשחיטות ונפוטיזם אלא גם כשלי שוק שמגדילים את אי השוויון.
    הפחתת הרגולציה החונקת, שחרור השוק ובניית "סירות הצלה אישיות" זו האופציה היחידה היעילה.

  4. אחלה פוסט.
    נשמח להזמין אותך להרצות במפגשים שלנו.

  5. אבל היא לא מונעת ממני באגרסיביות ולפרוש 30 שנה לפני כן. – נשמט לך לחסוך

  6. מאמר נפלא, חשבתי כמוך אך שאלה אחת

    מה לגבי מערכת הביטחון? התקציבים המפלצתיים שמדי שנה מטפסים בעוד כמה מיליארדים- על חשבון המסים שלנו.

    אני לא חושב שבמצב כזה להיות ראש קטן ולדאוג לאחוריים שלי זה הפתרון האידיאלי.

    אינני רואה כיצד פעולות ״סולידיות״ שאעשה, ישפיעו באופן ישיר או עקיף על תקציב הבטחון לשנת 2017.

    בדגש על הפנסיות של הצבא- הם מעוגנים בחוק, ואין ממש דרך אחרת להשפיע עליהם. כל עוד אנחנו יושבים ולא מוחים על הפנסיות התקציביות, הם ימשיכו לטפס ולטפס ומס ההכנסה יחנוק אותנו, ולא ישאר לנו כסף לחסוך.

  7. לא ראיתי את מגש הכסף. מה שאני רואה זה שמאז שהם עלו לאוויר הם ממש מלחיצים אותך. פאניקה אדירה עולה מכל נגיעה אגרסיבית שלך בנושא הזה. האם את חוששת שיש לך מתחרים חדשים על התפקיד הקדוש של פקיחת עיני הקהל? תנוחי, הקהל שלך לא מטומטם כמו שאת מניחה, והוא קורא דברים ועושה את השיקולים שלו. מוטב שתתמקדי בלהציע פתרונות מעשיים ולעשות זאת בגישה חיובית, במקום להשמיץ אחרים כדי לפאר את עצמך. ואת כל זה אני כותבת כקוראת שנוטה לעריך את תכני הבלוג שלך, ומצד שני מודעת לביקורת על מגש הכסף. אני עדיין נוטה להתעניין בהם יותר כי הגישה שלהם חיובית ומלאת חיים ולא מרירה.

    • הא. אני לא חושבת שאני בתחרות מול צברי, רולניק וזליכה ושותפיהם. הם כמה ליגות מעלי במונחי ההשפעה, חשיפה ומשאבים. בכלל, יש משהו משעשע בניסיון לרמוז שעניין הפוסט הזה הוא תחרות אגו, אם ניקח בחשבון שאני דמות אנונימית.

      האם אני משמיצה אחרים כדי לפאר את עצמי? ובכן, גברתי אולי תשמח ללמוד, שמשמעות המילה "השמצה" היא "פגיעה בכבודו של אדם או במוֹנִיטִין שלו על ידי אמירה או כתיבה של עלילת דברים, דברי גנאי בלתי מבוססים, דברי דִּבָּה."

      הפוסט תוקף טענות, לא אנשים. תתכבד הגברת ותוכיח אחרת.

      • רעות לא עוברת בעיני מבחן אדם לא מתחזה, ומה שכתבת לא היה מזלזל בקוראים ובטח לא מבטא "פאניקה אדירה"

    • נאה דרשת רעות.
      ובהמשך לדברים האלו דורין, אם את מעודדת ביקורת אז הצלחת, כי יש לי המון ביקורת כלפייך, אני מרגישה שקראתי עכשיו פוסט מניפולטיבי להחריד. תהיתי אם תעלי פוסט בנושא, ושיערתי שאם כן תצאי נגד זה שסוף סוף אנשים קמים ועושים משהו, אבל לא שיערתי שאקבל תגובה שכל כך מעוותת את המציאות. את חושבת שיש רק דבר אחד שיש לעשות ואני, שלומדת מעצמי וגם ממך איך לחסוך, אצא גם אצא לרחובות, ואהיה בורג שמנסה להרעיד את המכונה, כי אני יכולה וזו חובתי האזרחית והמוסרית.

      ועוד משהו, שצרם לי בתגובה שלך לרעות, זה שאין לך תמונה לא הופך אותך לאנונימית, וכנראה שהסירוב שלך לעמוד מול קהל מכיל גם את המקום שלא רוצה להתמודד עם הביקורת. פה את בעולם שלך, את עושה מה ב$#% שלך, וזה בסדר, אבל אל תשלי את עצמך, את חיה את הדימוי שלך בתירוץ של אנונימיות.

  8. לא צריך לערבב חלב ובשר. זה שצברי עירבב את גוטווין ההזוי עם רולניק וזליכה השפויים לא אומר שכולנו חייבים לעשות כל. ד"א, לא הבנתי למה כתבת שהוא ממרכז אותם. הוא קיצוני בכל צורה והדברים שהוא אומר לא מגובים והופכים את כל הסדרה לקונספירטיבית. וחבל.

    לגבי השנים האחרים – הם מתארים מצב קיים שהוא תולדה של כשל רגולטורי. אנחנו נמצאים באי. לא באמצע אירופה. אי אפשר ליצור פה תחרות של ממש. השוק קטן מדי והשחקנים כבר מזמן חזקים מדי. לכן הרגולטור צריך להתערב.
    מעבר לכך, יש פה בעיות שקימות בחלקים מהעולם המערבי ובחלקים הרבה יותר גדולים מהעולם הנחשל – תאורית החילחול לא עובדת. הכסף שאנחנו מרוויחים בעבודה מחלחל בכיוון אחד. למעלה. ומצטבר אצל מעטים.
    את יכולה להגיד עד מחר שזה המצב. זה גם יהיה נכון. זה אכן המצב. זה לא אומר שזה חייב להיות המצב, רגולציה ותנאי שוק שונים יכולים להוביל לפערים יותר סבירים. אבל אנחנו חלק מהעולם הנחשל.
    ואת משום מה לא מעוניינת לשנות את זה.
    אני לגמרי בעד צימצום צריכה והכל
    אבל זה לא סותר שינוי יסודי במערכת.

    • קורא אדוק

      +1
      לייק גדול לתגובתך.
      מסכים עם כל מילה, ובייחוד עם הפסקה הראשונה.
      הפרק השלישי בסדרה גורם לה יותר נזק מתועלת והוא מערער אותה אל תוך מחוזות הזויים למחצה.

    • למה אי אפשר לייצר תחרות? בוודאי שאפשר ! זה אולי מהות הפרק הכי מעניין ב"מגש הכסף" זה של זליכה

    • תגדיר בבקשה פערים סבירים.

    • מעוז, למדינות הרבה יותר קטנות מאיתנו כמו הונג קונג, סינגפור, מונקו, ליכטנשטיין ועוד אין בעייה להחזיק שוק תחרותי למרות גודלן. ההבדל ביננו לבינן זה שהן מחזיקות במדיניות מיסוי נמוכה המעודדות השקעות וסחר בינלאומי, וכך מפצות על גודל השוק על ידי חשיפה לתחרות העולמית, ואנחנו עדיין שקועים עמוק בביצה הסוציאליסטית.

      • אתה צודק שבהונג קונג וסינגפור יש תחרות, אבל יש שם גם חברה מאוד קפיטליסטית.
        לדוגמא בסינגפור (מדינה עשירה מאוד מבחינת תוצר לנפש) אין שכר מינימום, ועובד פשוט ירוויח פחות מבישראל. גם קצבאות הזקנה, הנכות וכו' נמוכות יותר מאשר בישראל.

        אז בטח דורין מעדיפה חברה כזו, אבל הרבה אנשים אחרים מעדיפים חברה יותר "סוציאליסטית", כלומר יותר תשלומי העברה וסיוע ממשלתי לאנשים שמוגדרים כחלשים ע"י החוק.

        אין שום נכון או לא נכון במנעד שבין נאו-ליברליזם מוחלט לבין קומוניזם, זה הכל העדפה של הציבור (לפחות בחברה דמוקרטית), או החלטה של השלטון, במקרה של דיקטטורות כמו בריה"מ או סין.

  9. דברים כדורבנות. עם הטיעון הגדול של הפוסט אני מסכים – חסרים בסרט פתרונות (ומכאן חסר דיון ציבורי בפתרונות). במיוחד חסר דיון בפתרונות בתחום האישי, מהסוג שהבלוג הזה מציע. אבל גם בתחום הפוליטי הדיון בסך הכל עלוב ("אתם אשמים! צאו לרחובות!").

    ובכל זאת משהו מפריע לי בפוסט ואנסה לנסח אותו. בין השורות עולה תפיסה נאו ליברלית שמטילה את *כל* האחריות על האדם הבודד ומגחיכה כל נסיון לשנות מנגנונים גדולים יותר. (השוק הוא לעולם "חופשי" אבל הרגולציה תמיד "אגרסיבית".) בתור מי שמקדישה מילים רבות של הטפה לשינוי, הזלזול שלך ב"פעילים חברתיים" כאנשים שמכלים את זמנם בנסיון להשפיע על אנשים אחרים באמצעות מילים הוא לכל הפחות תמוה.

    כלומר, אפשר להבין את זה אם קונים את סיפור הטיטאניק. אבל הסיפור הנחמד לא מחזיק מים (לא יכולתי להתאפק). בעולם האמיתי אפשר גם אפשר למחות, להתארגן, ולפעול באופן פוליטי ותוך כדי כך לחסוך ולהשקיע. לא השתכנעתי שאלה אפשרויות שמוציאות זו את זו.

    ובאותה רוח, אפשר לטעון את הטיעון המוצלח שלך גם בלי להגחיך את הפעילים החברתיים-פוליטיים וסתם אנשים שמבקשים למחות כחבורה של קרייריסטים מפונקים בדירות פאר עם עגלות ילדים בשווי 10,000 ש"ח. אני בטוח שרובם אינם כאלה.

    זו לא ביקורת על סגנון הכתיבה, אלא נסיון לבדיקה של האפשרות להחזיק בפילוסופיית חיים סולידית, ובה בעת לחשוב שיש כאן עוותי שוק קשים, קשרי הון-שלטון מזיקים ושחיתות ברמה שפוגעת ב 95% מהתושבים. האם את לא חושבת ככה?

    הרי תיקונים שונים ייטיבו עם כולם, כולל החוסכים הסולידיים: ייעול התחבורה הציבורית, חינוך איכותי בחינם (לא רלוונטי לאל-הורים, אבל בכל זאת), הוזלת מזון, ביטוח רפואי איכותי וזול לכל. שלא נדבר על שבילי אופניים. רק דוגמאות.

    בקיצור אפשר לטעון את כל מה שאת טוענת גם בלי להגחיך את הפוליטי, החברתי והרצון האמיתי לשינוי שעולה מהסדרה הזו, ומהתגובות אליה. ואולי, רק אולי, משהו מהאנרגיה הזו שמועברת במילים, צעקות והפגנות גם יתורגם למעשים שישפיעו לטובה על המרחב הפוליטי החברתי והכלכלי, שעד כמה שנרצה להסתגר באינטרוברטיות הסולידית שלנו, לא נוכל להתחמק ממנו לגמרי.

    • מסכים איתך

    • אסף, ביטאת בדיוק את דעתי

    • ברור שכל אלה יהיו שינויים חיוביים: "ייעול התחבורה הציבורית, חינוך איכותי בחינם (לא רלוונטי לאל-הורים, אבל בכל זאת), הוזלת מזון, ביטוח רפואי איכותי וזול לכל. שלא נדבר על שבילי אופניים."

      אבל בחיים קל לדבר וקשה לעשות. גם בתור ח"כ או ראש עיר או שר או מנכ"ל משרד ממשלתי. מנסים להוזיל את מחירי הדיור כבר כמה שנים, ללא הצלחה. יש הרבה חסמים והרבה ביורוקרטיה שקשה לייעל והרבה פקידים שנח להם במצב הקיים ולא רוצים לעבוד יותר קשה והרבה אינטרסים מנוגדים.

      סתם דוגמא פשוטה:
      מחירי הדלק בישראל גבוהים בעיקר בגלל מס הבלו שעומד על כ-3.5 ש"ח לליטר, שעליו כמובן משיתים גם מע"מ של 17%, וסה"כ מגיעים לבערך 4 ש"ח לליטר מס כולל. והרי ניתן לומר שאפשר להוזיל את מחיר הדלק מ-6 ש"ח לליטר ל-2 ש"ח לליטר בהינף חתימתו של שר כלשהוא פשוט ע"י ביטול מס הבלו.
      אך המסים על הדלק מכניסים למדינה הרבה מיליארדי ש"ח בשנה, שאם ייעלמו המדינה תצטרך להשיג אותם ממקור אחר (מס הכנסה? מס חברות? מס רווחי הון? ), או לחילופין לצמצם שירותים שהיא נותנת או להוריד את משכורות עובדי המדינה.

      כמו שאמרנו, קל לדבר וקשה לעשות, ואין פתרונות קסם בתחום הממשלתי.

      כנראה שהישועה תגיע דרך טכנולוגיות ופריצות דרך מדעיות, לא דרך מדיניות ממשלתית.

  10. סחתיין…לקחת את הזמן לכתוב על הנושא "הבוער" הזה 🙂

    לראייתי הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ניפגש כאן בעוד חודשיים ולא יהיה זכר לכל הפיאסקו הזה…מהסיבה הפשוטה שכמו שאת טוענת, מי שלא טוב לו, יפשיל שרווליו ויגש לשנות…עוד טרנד שיתוף פייסבוקי חולף.
    אמנם לא מצאתי שום סוד במה שפורסם, כשזה בא מרוכז זה באמת הרבה יותר מסריח, ויתכן שהעלאת המודעות תעשה משהו בטווח הרחוק.
    דבר נוסף שחסר בסרט זה נגיעה בקושי לשנות משהו מהבעיות המדוברות – זה מאבק איתנים אינהרנטי (הכוחות שיצרו את המצב הגיעו לכך בזכות כוחם), הן במגזר הפרטי והן הממשלתי שכמעט בלתי אפשרי לגעת/להזיז אותם.

  11. התחלתי לפתח אלרגיה לתכנים שמרוכזים בבעיה בלבד.
    אפילו שירים ברדיו על 'איך העזת לשבור לי את הלב' כבר גורמים לי להתעטש.

  12. זה שיש פתרון ברמת האינדיבידול לא אומר שאין בעיה רגולטורית קשה וחמורה במדינה ברמת המאקרו. העובדה שיש היום הרבה שחיתות וחוסר צדק לא צריכה להיות אבן שאין לה הופכין…
    צריך לעשות שינויים רגולטורים רציניים. ולא סוציאליסטית, בכלל לא, ההפך, זה יעמיק את השחיתות…
    – נאו ליברלי נקי- בלי קומבינות.
    – הורדת שכר של עובדי המגזר הציבורי ב 30% לא יגרום לאף אחד לעזוב ולא יחסרו שם עובדים.
    – קיצוץ 40% מכמות עובדי המדינה – לא יזיק ולא יפגע באיכות השירות הגרועה בכל מקרה… גם אחרי שהכפילו את כמות העובדים.

    • יש בעיה רגולטורית קשה. אני לא מתכחשת לה. אני פשוט טוענת שבהנחה שאתה לא קובע מדיניות או פקיד רב-השפעה, השקעת משאבים בנסיון לשנות בעיות כאלה היא בגדר בזבוז משאבים. הבזבוז כאן נמדד במונחים של עלות הזדמנות: את הזמן ששרפת בהפגנה היית יכול להשקיע באופטימיזציה של דברים שנמצאים במעגל השליטה המיידי שלך, שהיו חוסכים / מייצרים לך הרבה יותר כסף / זמן בהשוואה לשינוי המערכתי.

      בשנות ה-20 המוקדמות שליהייתי בטוחה שאני יכולה לשנות את העולם. גישה כמו זו שתיארתי לעיל הייתי פוסלת כתבוסתנות. מצד שני, בשנות ה-20 המוקדמות שלי הייתי חברה בתא מרצ באוניברסיטה. יש דברים שטוב שנשארו מאחור.

  13. בעולם השחור-לבן של הסולידית אין מקום לשינוי השיטה ולעשות משהו למען הכלל. הכל זה רק טקטיקת השרדות אישית. ברוח זו אולי נטיף לחיילים לערוק ע"מ לא לסכן את חייהם, לגנוב (למי שיכול לגנוב מבלי להתפס). אופטימיזציה מקסימלית של מצבך האישי היא חשובה אבל לא המשתנה היחיד. זה מה שאת לא מסוגלת לראות ולהבין.
    כל זה נאמר ע"י מי שקורא בקביעות ומעריך את התכנים שלך.

    • המבחן המרכזי לענייננו הוא אימפקט. מידת השפעה.

      בשיטה קפיטליסטית, אפשר למדוד את ההשפעה במונחים תזרימיים. מאחר שהבלוג הוא בלוג פיננסי, נשאל את השאלה הבאה:

      כמה צפוי X להשפיע על הכיס שלך?

      ערכים אפשריים של X =
      (א) הפגנה מול בית ראש הממשלה
      (ב) רכישת ניירות ערך של תאגיד שנהנה מהטבות מס מפליגות
      (ג) ללמוד לבשל
      (ד) ללמוד לספר את עצמך
      (ה) מכירת הרכב הפרטי
      (ו) החתמת עצומה למען עצירת מתווה הגז

      גם אני מנסה לחולל שינוי חברתי. אני מניחה שככל שאנשים רבים יותר יבצעו את השינויים הנדרשים בסגנון החיים שלהם, ויפתחו מידה נדרשת של חוסן ואנטי-שבירות, כך יבשילו התנאים לשינוי נרחב יותר שיתבטא גם בשינוי מדיניות. זה מודל שפועל בגישת bottom up. גם אם אכשל בכך, לפחות עזרתי לכמה אלפי אנשים.

      • מושמושי

        מאחר והבלוג הוא בלוג פיננסי
        מה התועלת שאת מפיקה מ"פעילות חברתית" לשינוי חיים של אנשים אחרים ?
        סגנון הכתיבה שלך וגם ה"באנדל" של חסכנות אנטי צרכנות וליברליזם קיצוני
        לא בדיוק משדר רצון לעזרה לזולת, יש כאן הרבה כתיבה למשוכנעים והקטנת כל מי שחושב אחרת.
        לא בדיוק החומר של פלורנס נייטינגייל או אמא תרזה 🙂

        • הטענה של סוציאליסטים כלפי ליברליים שהם חזיריים או קרי לב היא ישנה ועבשה.
          ליברלים מתנגדים לכפייה, "עזרה לזולת" בכפייה זו לא פילנתרופיה.

          “Socialism, like the ancient ideas from which it springs, confuses the distinction between government and society. As a result of this, every time we object to a thing being done by government, the socialists conclude that we object to its being done at all. We disapprove of state education. Then the socialists say that we are opposed to any education. We object to a state religion. Then the socialists say that we want no religion at all. We object to a state-enforced equality. Then they say that we are against equality. And so on, and so on. It is as if the socialists were to accuse us of not wanting persons to eat because we do not want the state to raise grain.”
          ― Frédéric Bastiat, The Law

      • לא ברור לי למה אם מישהו עושה את (א) אז מסיבה כלשהי זה מונע ממנו לעשות את (ב) וכו'. זו פשוט דמגוגיה. במציאות אפשר, וגם ראוי, להיות סולידי ולבקש שינוי וצדק.

      • סולידית יקרה, השינוי יבוא בפעילות מקבילה: במישור האישי ובמישור המערכתי. אין טעם להגחיך את העשייה המערכתית, אלא לעודד את אלה שאינם פוחדים לשחוט פרות קדושות ומציגים פתרונות מעניינים. נראה כי רוחות חדשות הנושבות בעולם הצרכני הישראלי, כמו אלו של גלית אבישג, לקריאה: http://www.themarker.com/markerweek/1.2775227

  14. הדרך היחידה להביא תוצאות באמת זה להתפקד לאחת המפלגות הגדולות ולשנות מבפנים.
    כי פוליטיקאים לא מפחדים מהפגנות (ראינו את זה במחאה החברתית ב – 2011), הם מפחדים מהפריימריז!
    http://www.newlikud.org/

    • הליכוד? אתה מתכוון לגוף שמתהדר בארכי-סוציאליסטים כמו מירי רגב, חיים כץ, וגאון הדור, התאורטיקן הכלכלי, הוגה "הקפיטליזם הסוציאליסטי", הפרופ' אמריטוס מיקי מכלוף זוהר שליט"א?

      • למה לא? זה שהתפקדת לליכוד לא אומר שאתה תומך בכל האנשים שם ובטח לא שתצביע ליכוד בבחירות. מנגד, אתה יכול להעיף משם (טוב, לתמוך אקטיבית בהעפה) של כל שלא מוצא חן בעיניך ולשפר את הרשימה לכנסת. זה אולי לא פרודקטיבי כמו למכור את האוטו אבל זה לא דורש הרבה מאמץ, וזה הרבה יותר יעיל מללכת להפגנות.

      • דורין, לגבי מה שרשמת על הליכוד. אי אפשר להסביר הכל בתגובה אחת, אבל ממש בקליפת אגוז:
        1. ברמה העובדתית מי שיהיה בשלטון זה או הליכוד או העבודה והם אלו שיחוקקו חוקים כגון העלאת המס על רווחי ההון שאת ממליצה לייצר.
        2. אין שום קשר בין תמיכה בליכוד לבין התפקדות לליכוד. את התמיכה במפלגה החביבה עלייך את מביעה בקלפי בבחירות. מי שמתפקד לליכוד יכול למנות את מי שישב על הכסא בפועל.
        3. למעשה, כל התופעות שציינת קיימות בגלל שאנשים *לא* מתפקדים.

        אני ממליץ לקרוא את הכתבה הזאת:
        http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.2366554
        ע"מ להבין כמה חשוב להתפקד למפלגה גדולה, רצוי כחלק מקבוצה.

    • הליכוד והעבודה רחוקים מלהיות מושלמים. אבל צודקת מיכל, הדרך הכי יעילה לגרום לשינוי זה להתפקד למפלגה פחות או יותר באזור הפוליטי שלך ולהצביע בפריימריז.
      ביטול חוק חזקת הגיל הרך נדחף לכנסת וכמעט עבר בגלל 200 גרושים שהתפקדו לליכוד וזה מה שהיה חשוב להם. 50000 איש שיקדמו מועמדים בעלי אג'נדה כלכלית ימנית/הרפובליקנית/נאו ליברלית יכולים לחולל שינוי מפני שהם ישחררו פוליטיקאים מקבוצות לחץ שאוחזות להם ב……

    • רוכבי אופנוע ניסו את זה בעבר. התפקדו כ 5000 רוכבים לליכוד בכדי להוזיל את ביטוח החובה לאופנועים. ביטוח החובה רק עלה.

  15. גם אני מאמין בכל מה שאת מאמינה בו, כמו שכל אחד אחראי לגורלו, לא לקנות בכסף שאין לך, להוריד את הצריכה ולהגדיל את החסכון. אבל חייבים להודות שזה מרגיז שאני משלם 35% מס הכנסה ולעומת זאת טבע, אינטל וכימיכלים לישראל משלמים 0% מס. שהממשלה מאפשרת למונופול של תשובה ונובל אנרג'י למכור לנו את הגז ששייך לנו בפי שניים מהערך שלו. שכל המוצרים בסופר שאני קונה (ואני אף פעם לא זורק אוכל), קורנפלקס, אורז, חלב, גבינות, בשר, לחם נמכרים במחירים מופקעים בגלל שכל האוכל בארץ מגיע מ 5 חברות מונופוליסטיות. הרי כל הכסף העודף שאני משלם על חשמל ואוכל היה יכול ללכת לתיק ההשקעות שלי.

  16. דורין היקרה,

    ראשית, עם הזמן בטח שמת לב לזה שיש מעט מאוד אנשים שעושים את השינוי הזה מצרכנים לחוסכים. וזה נכון לכל שינוי בחיים. מאז ומתמיד זה היה אחוז מאוד קטן של אנשים שעושה שינוי משמעותי בחיים שלהם. זה יכול להיות לרדת במשקל, זה יכול מבטלה להקמת עסק, מבור לסטודנט, או מצרכן לחסכן, וכו'

    אז אם מאז שחר ההיסטוריה אחוז האנשים שמשתנים היא כל כך קטנה, השינוי היחיד שיכול להוליד שינוי משמעותי הוא הדבר שקובע איך תראה המערכת – וזהו כסף. לצערי את מאוד נגד ביטקוין מסיבות לא הגיוניות שלא טרחת להסביר עדיין. אבל ביטקוין מונע מפוליטיקאים (או כל אחד) את היכולת לשלוט. השליטה עוברת לבעלי ההון, וזהו הון שבלתי אפשרי להדפיס אותו, בניגוד לשיטה הקיימת עם המטבע המדיני.

    בקיצור, ביטקוין זה הפתרון היחיד שיכול להיות ברמה המערכתית, כי כל פתרון אחר תלוי בשינוי אצל הפרט. אני אומר כאן 2 דברים. אחד זה שביטקוין יביא את הפתרון, ודבר שני הוא שהעברת הביקורת שלך כלפי אותם צרכנים מיותרת לחלוטין. אנשים לא בוחרים בעצמם בדרך החיים שלהם, גם אם לפעמים נראה שכן, כי כולנו בסוף תלויים בנסיבות של חיינו ואלה בתורם מעצבים את האופי שלנו.

  17. אין סתירה בין שינוי אישי למחאה על כללי המשחק.
    אבל אסור לחשוב רק כאדם בודד, כך את משאירה את הכוח ביד גורמים שכל מה שהם רוצים זה שתמשיכי לעבוד בשקט, ולהזרים אליהם כל חודש את מירב כספך- ואין לך ברירה. הברירה היא מאוד קטנה, בין לוותר על X או על Y. בסוף כולנו צריכים לאכול, לגור , להתנייד, לתקשר וכל אלו עולים כסף. שימי לב איך מתחילה עכשיו להתפתח בועת חובות סטודנטים (כאשר ההנחה היא שכל בנאדם הרוצה להצליח בחיים יהיה חייב לעבור דרך מוסד לימוד כלשהוא).
    צריך לחשוב בגדול ולשנות את השיטה לטובתנו, והרבה ממה שאת לוקחת היום כמובן מאליו, היו דורות לפנייך שיצאו למהפכות ומלחמות על עניינים עקרוניים אלו.

  18. מסכים אם הטענות במאמר שלך, אם זאת אני חושב שלסרטים כאלה יש ערך, רק השאלה היא עבור מי. לעשרות אלפי האנשים שנחשבים מעגלי ההשפעה החברים המקורבים והמכרים של האליטה הכלכלית, המשפטית ו הפוליטית במדינה יש טעם להתעסק בנושאים הדו שיח הזה מייצר נורמות שלאחר מכן מתבטאות בשינויים במערכת.

    לרובנו הסרט הזה לא רק שלא תורם אלה גורם נזק, הוא משכנע ומטיף לתפיסה שהאדם הוא בורג בתוך מערכת רקובה, שאין לו סיכוי להתחרות בתוכה בהצלחה.

    אז למה בכלל לנסות?

  19. תודה על הקול השפוי. כבר התחלתי לחשוב שמשהו אצלי לא בסדר. הוצאת לי אתה מילים מהפה.

    ובתגובה למולי שמעליי, נשמע לי מאוד פסימי. שינויים קורים כל הזמן. לכולם יש את היכולת להתעורר ולהסתכל על התמונה מבחוץ. יש אנשים שבוחרים שלא.
    שבוע טוב.

  20. קורא אדוק

    דורין,

    אני קורא בעקביות את הבלוג שלך ומעריך מאוד את משנתך ואת העובדה שאת פועלת באופן שיטתי ומתמיד לקידום שינוי באורחות החיים של הקוראים למען מטרה של חופש כלכלי ואישי והישענות עצמית.

    באופן אישי, אני יכול להגיד שלקחתי הרבה מסקנות חשובות וטובות מקריאה של הפוסטים והנושאים שאת דנה בהם ואני חושב שהם תורמים מאוד ואני בהחלט מרוצה מהפעולות שנקטתי בעקבות קריאה בבלוג שלך. הכל עורר אצלי תהליך של למידה במטרה לאוריינות כלכלית ויישום פרקטי ותודה רבה לך על כך, אני מעודד אותך להמשיך בדרכך ולתרום מתובנותייך לציבור הרחב, זהו שירות חברתי גדול שאת עושה.

    בייחוד לאור כך, אני מאוד מאוכזב לגלות את עמדתך ותגובתך למגש הכסף ולמחאה שמתעוררת (או מתעוררת מחדש) מסביבו ואת הפוסט האחרון הזה.
    אין שום סתירה בין הגישות, להיפך הן צריכות ללכת בבד בבד באופן טבעי – אדם צריך גם לדאוג לשנות את מעשיו והתנהגותו כדי להגיע לעצמאות כלכלית, הישענות עצמית וכולי וזאת ללא שיחשוב שהוא קורבן וגם לשאוף לשנות את הסביבה המושחתת, המשעבדת, האי-שוויונית והמונופוליסטית-קרטליסטית.

    בפשטות, אם אשתמש ברעיון שהצגת בעצמך… למה שראובן ושמעון לא יהיו אחד?
    אין שום סתירה בכך, להיפך!
    אדם צריך להיות עם מודעות לאחריות אישית (קרי חיסכון, שינוי אורחות החיים שלו עצמו, התנהלות כלכלית חכמה וצנועה וכדומה) וגם לשינוי קולקטיבי (שאיפה לשינוי השיטה הכלכלית המקולקלת שבתוכה אנחנו חיים ופועלים).
    איפה פה הבעיה???

    מגש הכסף מצליח סוף סוף (!!!) לעורר באזז, שיח ציבורי ולהזיז במעט מחדש את גלי המחאה המוצדקת של 2011.
    למה לך לתקוע מקלות בגלגלים???

    אפילו אם את מרגישה שמגש הכסף מרמזת בתוכה על חיזוק של הגישה ה"קורבניסטית", זו לא סיבה מוצדקת בעיני להוציא את הרוח מהמפרשים מהמחאה שהסדרה מעוררת, שהיא נכונה וצודקת ודרושה.

    נכון שאדם צריך לדאוג לעצמו ככל הניתן ולא להיות קורבן במחשבה, אבל צריך גם להודות על כך שכן יש צדק באמירה שהסדרה מקדמת שבה האזרחים, ובייחוד מעמד הביניים, הוא כן קורבן של השיטה ומשפחות הטייקונים בסופו של דבר!
    אז למה לא לפעול לשינוי גם ברמת ההתנהלות האישית וגם נגד המערכת שיצרה את מירוץ העכברים?

    חורה לי מאוד התגובה שלך לנושא.
    נראה שסלידתך מכל מה שנראה כמו רמיזה ל"קורבניזם" כה חזקה עד שהיא גורמת לך לצאת כנגד סדרה-תנועה-ביקורת-מחאה שהיא צודקת!

    יהיה יפה בעיני אם תחשבי מחדש על הגישה לנושא ותרתמי גם את קולך למאבק הזה.

    לא צריך להילחם על החופש והכלכלה שלנו רק כאינדיבודואלים, כל אחד בפני עצמו. יש דברים שכדאי התאחד סביבם.
    אולי מגש הכסף לא תואם בדיוק את השקפת עולמך, אבל עדיף לחזק את הרעיון שהוא מקדם מאשר לדכא אותו. כחלק מהתהליך אפשר להסביר ש"הקורבניזם" הוא לא דבר רצוי. אך לא לדכא גל של תנועה שהיא נכונה לכל אזרחי ישראל (מלבד הטייקונים שהם כבר מסודרים)בלי קשר להשתייכותם המפלגתית.

    בהערכה רבה,

    • מקלות באילו גלגלים?

      איזו תכנית מפורטת אני מסכלת כאן, שאיננה מסתכמת ביציאה לרחובות עם אבוקות ובשירי הלל לאוטופיה סקנדינבית שלעולם לא תיכון כאן?

      האמנם הסקת מדברי שאני מקדשת את השיטה הקיימת על כל העוולות הקיימות בה, ויוצאת נגד יוזמות לשנותה? אם כן, אני מציעה לקרוא את הפוסט שנית.

      הרעיון לשנות את השיטה / המערכת / העולם / הוא יפה ואצילי ואין איתו בעיה לכשעצמו.

      הבעיה מתעוררת כאשר היוזמה הקולקטיבית
      1) באה על חשבון מאמצים שאדם צריך ויכול לעשות ברמת הפרט
      2) מתוארת בתור הפתרון היחיד שיכול להושיע את היחיד ממצוקתו
      3) אינה מסוימת כדי יכולת לפרוט אותה לתכנית, משימות ויעדים ברורים ומציאותיים.

      הפוסט שלי מבקר את "מגש הכסף" משום שהוא נכשל בכל 3 הפרמטרים הנ"ל.

      • קורא אדוק

        נכון שהמחאה כרגע היא קצת כמו ילד מתבגר שיודע מה לא טוב לו ומה הוא לא רוצה, אבל עדיין לא יודע בדיוק מה הוא כן רוצה ואיך להשיג זאת.
        בלי ספק היא צריכה לגדול, להתארגן על עצמה ולחדד את מטרותיה כדי לגבש יעדים ותוכנית פעולה מסוימת וספציפית מלבד ההפגנות ועשיית "רעש".
        אבל שוב, המחאה כשלעצמה היא מוצדקת ובמקומה בעיני ולכן צריך כן לעודד אותה ולא להוציא לה את הרוח מהמפרשים כפי שאת עושה בפסקאות כגון זו:

        "אקטיביזם פוליטי הוא אוקסימורון. אין בו "אקשן", אלא נסיונות שכנוע מילוליים בלבד. ההפגנות, הנאומים, הסיסמאות, העצומות, התיפופים, הצפירות, ההתפרצות לוועדות וחסימת הצירים – כל זה דיבור, ולדבר, כידוע, זה זול. האקטיביסט מנסה לשנות את המציאות בכך שהוא משכנע אנשים במילים, ולא במעשים. במונחים של הותרת חותם והשפעה על המציאות, אני מוצאת שהאנרגיה הזו מושקעת לריק."

        ברור לי שאת לא מקדשת את השיטה הקיימת, אבל בהתמודדות מולה, את עסוקה רק בפן של ההישענות העצמית, איך לא להיות תלוי בשיטה, העלאת מידת ה"גמישות" והסתגלתנות האישית וה"בלתי-שבירות" (כלשונך).
        איך ל"ברוח" ולהיות חכם מהמערכת – בקיצור.
        זה הכל טוב ומעולה, אבל עדיין לא סיבה לשלול את הדברים הנוספים.

        מגישתך ומדבריך עולה רוח של זלזול במחאה:

        "מקלות באילו גלגלים?

        איזו תכנית מפורטת אני מסכלת כאן, שאיננה מסתכמת ביציאה לרחובות עם אבוקות ובשירי הלל לאוטופיה סקנדינבית שלעולם לא תיכון כאן?"

        – אז מה אם המחאה עדיין לא ברמת מכונה משומנת שנוסעת טוב ובאופן מכוון???
        – אז מה אם אין עדיין תוכנית מגובשת ומשנה סדורה???
        * למה שלא תתרמי ממשנתך המלומדת (נכתב ללא ציניות) את? למה לא תעזרי לכוון את המחאה למטרות הנכונות והאפקטיביות?
        * עדיף שתתרמי מיכולותיך לליטוש האידיאולוגיה המחאתית ותתרמי את השקפתך מאשר לבקר אותה מבעד למקלדת.

        אני עדיין חושב שהביקורת שלך על מגש הכסף לא פרופורציונלית:

        "הבעיה מתעוררת כאשר היוזמה הקולקטיבית
        1) באה על חשבון מאמצים שאדם צריך ויכול לעשות ברמת הפרט
        2) מתוארת בתור הפתרון היחיד שיכול להושיע את היחיד ממצוקתו
        3) אינה מסוימת כדי יכולת לפרוט אותה לתכנית, משימות ויעדים ברורים ומציאותיים.

        הפוסט שלי מבקר את "מגש הכסף" משום שהוא נכשל בכל 3 הפרמטרים הנ"ל."

        1) אף אחד לא אמר שהמחאה צריכה להגיע על חשבון ובמקום מעשיו של האדם ברמת הפרט.
        2) אף אחד לא תיאר את המחאה כפיתרון הבלעדי יכול להושיע את הפרט.
        3)בסעיף הזה אני מסכים איתך במאה אחוז, אבל זה כאמור עניין של זמן והכוונה.

        מעבר לזה, אף אחד לא טוען ש"מגש הכסף" הוא איזה דבר מושלם או איזו ישועה נכספת ויחידה. זו כבר פרשנות.

        את כותבת שאת לא יוצאת כנגד היוזמה לשינוי השיטה, אבל בעצם ביקורתך את בפועל כן עושה כן לדעתי,
        ומה שבטוח – את לא תורמת ליוזמה הזו לשינוי – וחבל!

        • "למה שלא תתרמי ממשנתך המלומדת (נכתב ללא ציניות) את? למה לא תעזרי לכוון את המחאה למטרות הנכונות והאפקטיביות?" "את לא תורמת, וחבל"

          על הנסיון להשיב לך תשובה רצינית מעיבה התהיה, המתעוררת לאור אמרות השפר הנ"ל, אם אתה דביל, חצוף או סתם שקרן ("אדוק").

    • +1 קורא אדוק

  21. אני מודה שיש משהו בדברייך, ואכן גם לי נמאס לעיתים מה״קיטורים החוזרים ונשנים״ בעניין. אבל אני מקבל אותם בסך הכל בהבנה, שכן הבעיה היא בסיסית יותר, ומשכך ההצעה שלך לא רק שלא מועילה, אלא מזיקה לאינטרס הציבורי.

    נכון להיום, ברוני ההון אכן שודדים בעיקר את אותם ה״צרכנים הכבדים״, פשוט מאחר והם המטרה הקלה ביותר. את הצרכנים הנבונים קשה יותר לשדוד, מאחר והם פחות שבויים בידיהם (למרות שכולנו, וגם את, בהחלט משלמים הרבה יותר מדי, וכולנו נשדדים במידה מסויימת, השאלה היא רק במינון ובכמות הכסף שנגזל מכל אחד מאיתנו).

    הבעיה היא, שברגע שיותר ויותר אנשים יאמצו את גישתך, שניתן לתאר בפשטות כגישת ה״אני דואג רק לעצמי״, אותם הברונים השודדים, בעלי הכוח במסדרונות השלטון והיכולת לתמרן את מוסדות המדינה בהתאם לרצונם, פשוט ישנו טקטיקה, וימצאו דרכים להגיע גם אל אותם הצרכנים הנבונים, שכן הרעיון של ויתור על ההכנסות העצומות המוזרמות אליהם כתוצאה משוד הקופה הציבורית פשוט לא נתפס.

    כך לדוגמא, הם ידאגו לקבלת סובסידיות נוספות, בנימוק של סיוע לתעשייה הישראלית, המצויה במשבר כתוצאה מחוסר רצונם של הצרכנים לתמוך בה, או ממשבר כלכלי (סיסמה חוזרת ונשנית מטעמם, והצדקה לעשרות מהלכים לאורך השנים, שכמעט כולם פוגעים בציבור בסופו של דבר), מה שיתבטא בהעלאת מיסים. הם ידאגו להגבלה נוספת של הייבוא, ולהעלאת המיסים על מוצרים מיובאים, גם כאלו שעדיין לא מופיעים ברשימה. הם ידאגו לתיאום ולהעלאות מחירים לא רק ביחס למוצרי המותרות, אלא גם ביחס למוצרים הבסיסיים, שכולנו, כולל את, נדרשים להם לצורך קיום ממשי.

    הם כמובן יבקשו גם להעלות את אחוז המס הנגבה מהשקעות בשוק ההון, כמו אלו שלך, בטענה כי מדובר גם כך באלו ש״יש להם״, וחובתם היא לסייע לתעשייה של מדינתם. במצב כזה, לא בטוח שהחיסכון הכספי שלך אכן יעמוד לרשותך בסופו של דבר כפי שתכננת מראש, ומדובר בברבור שחור שלך, כמו לכולנו, פשוט אין דרך להתנגד לו בשעה שיצוץ בעתיד.

    וזה כמובן רק ההתחלה, שכן מדובר כאן בסך הכל בתיאור חלקי של מה שהם עשו בעבר, ויעשו כמובן שוב במידת הצורך.

    העניין הוא, שברגע שהמדינה מוחזקת בידי קבוצה מסויימת, שמטרתה לשדוד בכל מחיר את הקופה הציבורית, ואת הכסף של כולנו, הרי שהתחפרות וניסיון ל״נתק מגע״, לא רק שלא עוזרים, אלא מוכיחים לאותם השודדים שאין שום מניעה להמשיך בכך, שכן מחאתו של אדם אחד, או קבוצה קטנה, היא חסרת משמעות.

    ניתן להשוות זאת לילד בבית הספר הסובל מהצקות מהביריון הבית ספרי. ככל שהוא יסתגר יותר בדלת אמותיו, מתוך המחשבה שהבעייה היא בו, והוא זה ש״מושך״ בצורה כלשהי את ההצקות (או את הגזל), במקרה זה), ההצקות לא רק שלא יסתיימו, אלא רק יתגברו.

    לעומת זאת, ברגע שאותו הילד יתקומם, ויגייס את חבריו, ובמידת הצורך את ההורים והמורים, אז יגיע הסוף, כי הבריון יבין שהוא מתמודד עם כוח גדול ממנו, ואפילו במידה לא יינקטו בפועל צעדים משמעותיים כנגד הביריון. לצערנו, יש מקרים שבהם רק הכוח של הרבים אפשרי על מנת לפתור בעיות רחבות, גם אם במרבית המקרים זה בהחלט לא הפתרון הטוב ביותר (ע״ע מהפכות סוציאליסטיות כושלות למיניהן).

    מסיבה זו, היום שבו הציבור הרחב יקבל את דעתך, ואנשים יחזרו להרכין ראש מול השודדים (כמו בתקופה טרם המחאה החברתית, ימי ה-300 ש״ח בחודש חשבון טלפון מינימאלי, עליות המחירים התקופתיות המתואמות בסופרים, ועוד דוגמאות רבות), יהיה יום שחור, לכולנו בסופו של דבר.

    ברור לי שכוונתך טובה, ואת בהחלט לא בצידם של השודדים (בניגוד לרבים, ולא טובים), אבל מסקנותיך תומכות בסופו של דבר במטרות השודדים, גם אם בניגוד אליהם, מכוונה טובה.

  22. ההבדל בין דורון צברי ושות' לבינך, הוא שבמגש הכסף דואגים לכלל בעוד שאת דואגת בעיקר לעצמך.
    בעוד שהם דוחפים את הציבור להיות אקטביסטיים, לצאת לרחובות, ולמחות, ולהוביל לצדק חברתי עבור כל האזרחים, את דוחפת את קהל הקוראים שלך להיות פאסיביים, לחסוך, לחסוך, לחסוך, לצמצם, לצמצם, לצמצם… ואז תת לכסף לעבוד עבורך.
    בלי שאיפות של צדק או דאגה לכלל, סתם חיים מיזנתרופיים של נוחות בתוך העולם הקפיטליסטי שמאפשר לך זאת.
    זה מה שנקרא: להקטין ראש

    • "במגש הכסף דואגים לכלל בעוד שאת דואגת בעיקר לעצמך."

      יש שתי גישות ליצירת שינוי. האחת היא "קודם אני ואחר כך העולם", השניה היא "קודם העולם ואחר כך אני". אחת מהן מעשית, השניה פחות. באחת מהן יש שמץ של כנות, בשניה יש בעיקר אבק כוכבים קולקטיביסטי מסוכן.

      "בעוד שהם דוחפים את הציבור להיות אקטיביסטיים…. את דוחפת את קהל הקוראים שלך להיות פאסיביים"

      יש מי שמעדיף לעשות רעש, אחרים מעדיפים לעשות כסף.
      יש מי שמנסה להחליף את השיטה, אחרים מנסים למנוע מהשיטה לדפוק אותם.
      יש מי שצורח f*ck the system, אחרים או פשוט מנסים not to get f*cked

      "בלי שאיפות של צדק או דאגה לכלל, סתם חיים מיזנתרופים…"

      הבלוג הזה נגיש לכולם בחינם. טיעונך בטל.

      • כמו תמיד , יש גם צד שלישי ואולי יותר למטבע- גם לשנות את עצמך וגם את העולם. לדוגמה כלכלת משאבי הנפט בוארצות ערב וגידול אוכלוסין מרשים יחד עם שחיתות ותרבות לא סובלנית יצרו במדינות ערב קן גידול לטרור ולהפצת שנאה. אז אפשר לחיות "כמו מלכה" עם יותר או פחות כסף ועדיין מחבל מתאבד יכול להרוג אותך (או מה שיותר סביר – מכונית עלולה לדרוס אותך או לפגוע בבריאותך על ידי זיהום אוויר).

        שתי הגישות מעשיות, אחת מובילה לתוצאות מיידיות והשניה לוקחת זמן. בלי פעולה משותפת פוליטית לא היו לנו היום זכויות לנשים לדוגמה או לשחורים. להיות עשיר או "עצמאי" בשיטה לא באמת מגן עליך מכל התחלואים שלה.

        בדוגמה של הטיטאניק חסרים מספר דוגמאות אחרות – כמו ללמוד עם אחרים כיצד מייצרים סירות הצלה אפקטיביות (לתפעל סירת הצלה לבד זה די קשה – לדגומה איך את מורידה אותה למים? איך חותרים), או לפעול לשכנוע אנשים רבים ככל האפשר שכדאי לפנות לקפטן ולשכנע אותו לשנות מסלול (הבעיה – אמצעי התקשורת לא אצלך, לקפטן יש אינטרס כספי לשמור על המסלול הקיים וכו'). אגב, יש מקרים בהם סירות הצלה לא עוזרות כלל – לדוגמה רוב האנשים שנמלטו בסירות הצלה באיזור שאת כותבת עליו בזמן מלחמת העולם השנייה (השיירות לבריטניה) קפאו למוות בסירות.

        גם פעילות משותפת יכולה להיות סקלאבילית. במיוחד אם היא פחות מחאה ויותר נסיון בנייה של פתרונות.

  23. או שחור או לבן? מותר פה שני צבעים: מותר לנו גם להתייעל ברמת הפרט, וגם להתאגד כנגד הרשות המבצעת. ב'להתייעל' אנחנו מקבלים שיעורים טובים מאד, ולך יש חלק חשוב בזה. זה האלמנט הראשון. האלמנט השני הוא לצאת החוצה, להפגין, לעשות מהפכה, גם בשביל אלה שלא מסוגלים או יכולים או שהם ממילא חלשים מדי בכדי לבצע את האלמנט הראשון.

  24. דורין,

    אפילו ג'ון גאלט נלחם בשיטה בזמן שבנה את ״עמק הנפילים״ שלו. הוא האמין שצריך להחריב את השיטה הקיימת ולבנות מודל מריטוקרטי תחתיה.

    הדבקות של דאגני טאגארט בערכיה האישיים הוצגה בסופו של דבר כמאבק של דון קישוט בטחנות הרוח.

    צריך שילוב של אחריות אישית ושל שינוי ערכי המשטר. זהו אולי הנושא החמקמק ביותר: הקומוניזם של גוטויין והסוציאליזם הדמוקרטי של רולניק אולי לא מתאימים לנו אבל הורדת מפלס השחיתות ושבירת מליציות המחוברים (אורן בויל של ראנד) היא בנפשנו.

  25. מושמושי

    אפשר בהחלט גם ו גם, ואני מתחיל בפעולה אישית
    להתראות

  26. "…שמעון, לעומתו, מפסיק לקנות ג'אנק, נגמל מאשראי צרכני, נפטר מהרכב, לומד לבשל, עובר למקום קטן יותר, הופך תחביבים לעסקים רווחיים, לומד להשקיע בעצמו את מה שנשאר לו בכל חודש, ומתעד את כל זה במסע אישי ב"פורום הסולידית"…".
    כל כך הייתי שמחה להאמין שהאפשרות הזו קיימת, אלא מה, על מנת לקיים את החיים השוטפים הכוללים משפחה בה שני ההורים ל-2 ילדים, עובדים ומשלמים שכ"ד בדירה סטנדרטית בפריפריה, מבשלים בבית ממצרכים יום יומיים' בעלי רכב חסכוני שלא ניתן לוותר עליו כי אין תחבורה ציבורית סדירה בפריפריה; קשה לראות איך נשאר סכום חודשי לחסוך ממנו.

  27. בת העמק

    דורין יקרה,
    אני רוצה להציע אפשרות אחרת לחשיבות מגש הכסף והתעוררות המחאה.
    לא צריך שהחבר'ה יציעו פתרונות, חשוב שיציגו חוסר הסכמה ציבורית לשחיתות וליחסי הון-שלטון.
    בכנסת ובממשלה יושבים אנשים מ-א-ד רגישים ל(מה שנדמה להם)רצונות הציבור ואת מי הם עלולים להעיף אחרי הקדנציה הזאת. אם אין סובלנות להתנהלות כזאת, יתכן והתוצאה תהיה חקיקה שונה ואכיפה גבוהה.
    *תזכורת- מבחינה מעשית טוב יהיה אם כל מפגין גם יתפקד למפלגה מסויימת. כך יוכל לשנות את רשימת הנבחרים עוד לפני הבחירות לכנסת (כי אז זה כבר עסקת חבילה עם כל הנבלות בפנים).

  28. חרב פיפיות

    מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה בדה-מרקר של הסופ"ש האחרון על יוג'ין קנדל: http://www.themarker.com/markerweek/1.2775221

    ככל שיקטן האמון שיש לציבור במערכות השלטוניות, כן יגדלו המערכות המבקרות את המערכות המבקרות את המערכות הקיימות, וועדות על גבי וועדות שיאטו, יסרסו וישתקו כל אפשרות לעשות משהו, בין השאר גם את הדברים שטובים שיינו רוצים שייקרו.
    צריך לזכור שפה ושם יש גם כמה אנשים הגונים שעושים את עבודתם נאמנה.

    לא שאני חושבת שצריך לשתוק לשחיתויות אבל אולי לטפל בהן נקודתית ולא להעמיס עוד ועוד בירוקרטיה.
    שכרנו ייצא בהפסדנו.

  29. בדוגמת הסקלאביליות שלך ישנו באג. אסביר להלן. אבל קודם לכן:
    את חיה בבועה אינדיבידואליסטית קיצונית, תוך התעלמות מהעובדה שאנחנו חיים בחברה, חוליות בשרשת . אין שרשרת שבה כל החוליות באותו חוזק, תמיד ישנה החוליה החלשה (וגם החסרה), אבל עדיין כל החוליות קשורות זו לזו. החוליה החלשה משפיעה על החברה כולה. גם החזקה. כשהחוליה החזקה בוחרת הלתעלם מהחוליה החלשה, כל השרשת נשברת.
    ישראל היא שרשרת מפורקת לגורמים. זו כבר לא שרשרת שיכולה לסחוב את כולנו יחד. במגש הכסף מתוארת השרשת השבורה ומתואר תהליך השבירה שלה. בצר לנו, כל אחד בוחר את מוטיב הבריחה שלו לתוך עולם אישי מוגן. דרכך האישית ברורה ויפה. אני תומך בה ומעריך אותה (אני חושב שאת חוליה חזקה מאוד בשרשת). אבל היא איננה סקאלבילית, כפי שדוגמת הסירות אינה סקאלבילית.
    סקאלביליות אינו דבר שקורה מעצמו. בחוות שרתים סקאלבילית, אין מחשב שני שמתבונן במחשב ראשון ומחליט להוסיף את משאביו על דעת עצמו. בדוגמה שלך, כל נוסע בספינה מתבונן באותו חלוץ, מסיק את המסקנה הנדזרשת ויוצא לבנות סירת הצלה. זה לא קורה – לא בעולם המחשוב, ולא בעולם האמיתי. זה לא יקרה בטיטאניק.
    כל חוות שרתים סקאלבילית חייבת CONTROLLER. אח גדול טוטאלי שמודד את הביצועים של כלל השרתים, מנתב את הבקשות, מזהה כשל באחת החוליות, מנתב לחוליה אחרת, משקם חוליה פגועה כדי שתחזור ל-POOL המרכזי וכו'.
    נדרשת הנהגה גם לחווה סקאלבילית. ההנהגה, התכנון של משאבים משותפים!!!, הניטור השוטף, התיקון של הפגועים! (ולא זריקתם לפח האשפה של האנושות) – כל אלה מבטיחים חווה סקאלבילית תקינה.
    לכן, הדוגמה שלך לא יישימה.
    ועם זאת, הביקורת שלך על אי-מתן פיתרון במגש הכסף הוא נכון. אבל מי אמר שהשאלות אינן טובות? כל אחד מאיתנו צריך לצאת ולחפש תשובות. ובכך הסדרה השיגה את המטרה.
    בידידות
    נ.ב.
    יש באתר בעייה בהזנת תשובות ארוכות כאלה בפיירפוקס וכרום. הצלחתי רק באקספלורר FYI

  30. הפוסל במומו פוסל ?
    משל הגלולות הוא בדיוק מה שהפוסט יוצא נגדו – הבינאריות החד מימדית של הפתרון האפשרי – או שינוי אישי שהסולידית דוגלת בו, או שינוי קולקטיבי שמגש הכסף דוגלים בו. זו ראייה ילדותית משהו של מורכבות המציאות, בבחינת שחור ולבן, או כחול ואדום במקרה הזה. אכן, מי שבידלה עצמה מהחברה וחיה באורח חיים קיצוני (ביחס למקובל בחברה) צפוי שתטיף לשינוי שהוא רק אישי, בבחינת איש איש לעצמו. אבל האדם הוא יצור חברתי (בדרך כלל), וחי בתוך מערכת חברתית – שאמורה לשרת אותו, ולא לשרת רק קומץ של אנשים שהשתלטו על משאבי המערכת. במובן הזה – יש ערך רב לפעילות קולקטיבית של הרוב העשוק (כן, כן, עשוק), שיביא לשינוי המצב גם במובן החברתי, ולא רק במובן האישי הצר. אין בזה פסול, להיפך. זה לא פוטר אף אחד מאחריות על עצמו ומשפחתו – לא משנה מהם התנאים החיצוניים בהם הוא פועל, וזה לא מצדיק "המתנה" לשינוי התנאים, אבל אין בכך סתירה לשאיפה להפיכת המדינה לכזו שמשתמשת במשאביה (כולל המיסים) לטובת כלל אזרחיה. לא חושב שהיה רע אם היינו הולכים קצת לכיוון מדינת הרווחה הסקנדינבית, גם אם לא כל הדרך. ניראה לי שהיה יותר נעים לחיות כאן. הסולידריות החברתית צריכה ויכולה להתגבר. המדיניות הנוכחית רק מרחיבה פערים ומרקיבה את החברה, והגיע העת לשנות גם אותה.

  31. פלברות

    התפיסה הדיכוטמית-בינארית היא כולה שלך, דורין.
    כדי להביא לשינוי אמיתי, ראובן ןשמעון צריכים להיות אותו אדם. נדרש שילוב בין פעולה אישית ואחריות פיננסית עצמית לבין פעילות פוליטית שנועדה לשנות גם את חלוקת המשאבים ואת ניהול כספי הציבור באופן שיביא להתנהלות רציונלית וצודקת יותר שתצמצם את כוחן של האוליגרכיות (צבא, בנקים, יבואני מזון ורכב, עובדי חברת החשמל והנמלים, קק"ל, מנהל מקרקעי ישראל, מכון התקנים, כספים יחודיים למפלגות פוליטיות ועוד ועוד), מה שרולניק מכנה "מיליציות המיסוי" . במילים אחרות, נדרש "הרס יצירתי" – שינוי מוסדי בקנה מידה גדול (ומאבק בטייקונים, בקבוצות אינטרסים ובוועדי עובדים כוחניים). שינוי כזה דורש פעולה קולקטיבית ופוליטית ברמה המדינתית והוא לא יכול להישען על פעולות אישיות או על חינוך לאחריות אישית.

  32. אני רוצה לראות אותך, או מח שטעמך, אם את חייבת לשמור על אנונימיות, מרצה את השקפת העולם שלך בצורה מסודרת. כדרך, כפתרון.. לתת לאנשים להבין שיש מוצא. ואני מאמינה שלא חייבים להיות קיצוניים בהתנתקות מהמערכת ובהחלט לבחור בתוך הדרך, מה לוקחים לביצוע. ואחרי שנה של עבודה – אין לנו מינוס! זה משחרר!

  33. 1. מגש הכסף היא תוכנית חשובה במובן זה שהיא מנסה לאחד את כל הכוחות החברתיים כנגד "ההסכמה העיוורת" לשיטה. היא אינה טובה משום שהיא אינה מעניקה שום כלים מעשיים להגשמת התוכנית. ניתן לומר שהיא 99 אחוז הסבר על הבעיה ואחוז אחד ובודד סוג של אמירה סתמית וכללית על הפתרון. היינו מצפים למצב של לפחות 50/50. יתרה מזו, המחאה החברתית שהוציאה חצי מדינה לרחוב לא הובילה לשום תוצאה משמעותית במישור המעשי ולכן הקריאה לצאת שוב לרחובות נתפסת על פניה כמטופשת, בבחינת "לא למדנו ולא הפקנו שום לקח מהעבר".

    2. השאלה המרכזית כרגע היא איך מתמודדים עם המצב? אחת הנקודות הכי מרכזיות בקשר לשאלה הזו היא מהי האלטרנטיבה? ובכן, דורין מציעה אלטרנטיבה מאוד מעשית ברמת הפרט – חסוך ותן לכסף לעבוד בשבילך. במסגרת שיטת "תפתור בעצמך את המצב ואל תנסה לשנות את השיטה כי גם ככה לא תצליח" היא צודקת במליון אחוז. הייתי מוסיף עוד פתרון: לקום ולעזוב את הארץ. אינך משנה את השיטה, אתה פשוט מאמץ שיטת חיים נוחה ובריאה יותר במקום אחר. זה מה שנקרא "זרוק והחלף לחדש או לטוב יותר". ואכן, רבים ובעיקר טובים נוטשים את הארץ ועוברים למדינות מתוקנות שם מצבם משופר בהמון ממדים שכאן לעולם לא יוכלו להגיע אליהם. אני מניח שיש עוד כמה דרכים מעשיות לעקוף את השיטה מבלי לשנות אותה, כפי שדורין ואני הצענו.

    3. מה שצברי וחבריו עושים הוא אחר. הם שוללים את כל הדרכים האלטרנטיביות ומתרכזים "בשינוי השיטה" הקיימת. חייבים להרכין ראש ולהעריץ אנשים שעדיין מאמינים שזה ניתן. אני מסופק, אבל כל הכבוד על התעוזה. אני מניח שאלה אנשים שלא רוצים לרדת מהארץ, ולא רוצים ולחסוך בצורה אגרסיבית המון שנים כדי ליהנות בהמשך מהכסף אלא הם רוצים משהו אחר: "לחיות בישראל כאילו אנחנו באירופה" ולכן לצורך כך עליהם "לתקן ולהבריא" את השיטה. שיהיה בהצלחה.

  34. יש דברים שאת כצרכן בודד לא יכולה לשנות – התחממות עולמית, שינוי של מחזור הזרחן, התגוננות נגד המדינה האיסלאמית, שחיתות, בקיצור מוצרים ציבוריים. יש רמת ביניים שאת בכלל לא מזכירה וחבל והיא רמת הקהילות. מעבר לשינוי האישי (שכן נעשה על ידי פעילים חברתיים רבים) ולפני הרמה הממשלתית יש גם את הרמה הקהילית שבה גם יש היבטים רבים של פשטות מרצון ופעילות משותפת ללא כפייה. בקשר ליכולת של אנשים לפעול באופן רציונלי. יש גם אנשים שיכולים ללמוד 6 שפות או לקפוץ 2 מטרים, זה לא אומר שכדאי לסמוך על זה במיוחד בתפקוד של מערכות חברתיות של מיליוני אנשים. הספרות של השנים האחרונות מציגה מספר דוגמאות לזה כמו "עיצוב להרזייה" או "לא רציונלי ולא במקרא" או "phishing for phools" ולזה צריך גם את מה שאת עושה – קידום מודעות, וגם את מה שצברי עושה ואולי גם רגולציה. אי שוויון לא נובע רק מיכולות שונות – ואם הוא כן היינו רואים הרבה יותר ניידות חברתית הוא נובע גם מהשפעות חיצוניות (בעל מפעל מזהם את הסביבה של התושבים העניים) הרגלי תזונה, תכנון עירוני (פרבור שמקשה על תחבורה ציבורית) עישון וחומרים ממכרים אחרים ועוד. אגב, המציאות מורכבת אין גלולה כחולה אחת.

  35. יחזקאל

    יש דרך נוספת להלחם בשחיתות ובריכזיות וכותרתה "לא קונים מחזירים".
    מיהו חזיר?
    חזיר הוא מי שמעסיק רגולטורים לשעבר (זהו שוחד אין מילה אחרת).
    חזיר הוא מי שלוקח שכר של יותר ממליון שקל לשנה במקום לחלק דיבדנדים לשותפים.
    חזיר הוא מי שמזהם את הסביבה.
    חזיר הוא כל מי שמחזיק בעלות ביותר מאחד מהתחומים: תקשורת, פיננסיים, אחזקות ריאליות.
    אחזקה כזאת תמיד יוצרת ניגוד עניינים שפוגעת במשק.
    דוגמא עיתון לא יהיה אובייקטיבי אם לבעליו יש גם אינטסים אחרים.

    ככלל, כמעט כל חברות הענק הן חזירות ורוב החברות הקטנות והבינוניות אינן כאלה.

    בואו נחליט שכולנו מפסיקים לקנות מחזירים.
    נכון, יש חזירים שאי אפשר להפסיק לקנוות מהם, במקרה כזה נצמצם למינימום את הקניה.
    הגיע הזמן שמוניטין רע של חברה יוכל להרוס אותה.
    הגיע הזמן שמוסד פיננסי יידע שאם יעסיק רגולטור -עשרות אלפי לקוחות יעזבו אותו.
    וכך לגבי כל מי שמושך משכורות עתק, ומעורב בריכוזיות של תחומים לא קשורים.

    ככלל, נעדיף כולנו עסקים קטנים על פני עסקים גדולים, שוק מקומי על פני רשת קמעונאית וכד'.
    לא תמיד זה אפשרי (לא נוותר על תרופה בגלל שמיוצרת עי חברה גדולה) אבל ב 90% מהמקרים כן.

    • יבוסי מזדמן

      יחזקאל, זו מהות האוליגרכיה והריכוזיות במשק – החלב קשור לסלולרי, שקשור לשוק האשראי, שקשור לעיתון, שקשור לנפט שמוכרים עכשיו במחירי סוף עונה. אם תפסיק לרכוש מוצרים ושירותים מכל אותם חזירים, כל מה שישאר לך לאכול הם עלי אקליפטוס.

      • יחזקאל

        הריכוזיות קיימת בעיקר בחברות הענק.
        אם כולנו נקנה מהקטנים נחסל את כל החזירים.
        שוק הכרמל או מכולת שכונתית אינם בבעלות חזירים להבדיל מרשתות קמעונאיות.
        באותו אופן מוסד פיננסי קטן אינו באוליגרכיה כמו הגדולים.
        כפי שכתבתי, 90% מהמוצרים ניתן לקנות גם ממי שאינם חזירים.

  36. אני חושבת שאפשר לנהוג כמו ראובן ולהתנהל כלכלית כמו שמעון. זה לא או-או, זה יכול להיות גם וגם, אין סתירה בין השניים. לא כל מי שיוצא להפגין נגד העוולות המערכתיות הוא בהכרח צרכניסט פזרן וחסר שיקול דעת. משק הבית שלנו מנוהל בדומה לרוח שלך ובכל זאת יצאנו להפגין.
    אני תומכת לגמרי בגישה הבסיסית שלך להקטנת ההוצאות והקטנת התלות במערכות ובתאגידים במקום להמשיך במירוץ המטורף אחר הגדלת המשכורת וקיצוץ בשעות הפנאי. ובכל זאת – זה לא או-או.

  37. יחזקאל

    והערה נוספת לדורין:
    ככל שהמשק יותר ריכוזי, כך גדל אי השוויון ברמת השכר.
    לעצמאות פיננסית הרבה יותר קל להגיע בשכר של 15 אלף שח (וחסכון של 10 א') מאשר בשכר של 5 אלף שח (וחסכון של אלף).
    החל מרמת שחיתות וריכוזיות מסויימת (שאנחנו הולכים מתקרבים אליה) כבר לא יהיה ניתן להגיע לעצמאות כלכלית ל 90% מהאוכלוסיה.

  38. קראתי בעיון ובענין את הפוסט שלך וחלק מהתגובות ולא אחזור על רוב הטיעונים של חלק מהמגיבים אך דבר אחד לא הצלחתי להפנים בתגובה שלך לענין מידת ההשפעה בשיטה הקפיטליסטית שכן לא חייבים לפעול רק במישור חד צדדי
    מה הבעיה למשל לפעול בכל המישורים שציינת ערכים אפשריים של X =
    (א) הפגנה מול בית ראש הממשלה
    (ב) רכישת ניירות ערך של תאגיד שנהנה מהטבות מס מפליגות
    (ג) ללמוד לבשל
    (ד) ללמוד לספר את עצמך
    (ה) מכירת הרכב הפרטי
    (ו) החתמת עצומה למען עצירת מתווה הגז

    אחד לא בא על חשבון השני ואפשר לפעול בכל המישורים ועדיין לעמוד ביעד המוטף על ידך .

  39. יש לך טעות שחוזרת בהרבה מהפוסטים שלך. את כותבת כך:
    "משוכנעים שבעלי ההון אקפיטליסטים נהנים מהטבות ויתרונות בלתי-צודקים? חושבים שהם "דופקים קופה" על חשבונכם, ושטובתם חשובה לממשלה מטובתכם? ובכן, חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם. רכשו בעלות חוקית בעסקיהם של "הטייקונים" (=מניות), כך שתוכלו להנות מרווחי העתק שלהם."

    אבל זה לא עובד כך: אם יש דואופול או מונופול ושחיתות שלטונית (ראי דוגמת רוסיה אחרי פירוק ברה"מ), לא יעזור לקנות את המניות של הטייקונים, כי הכסף שנעשק מהציבור ברובו לא הולך לדיבידנדים. זה לא שבעלי המניות נהנים מהריכוזיות והמונופול, אלא רק בעלי השליטה (יש דרכים רבות, למשל: משכורות מאד גבוהות ועוד).
    אז לצערנו, אתה לא באמת יכול להנות מהשחיתות ע"י קניית מניות.

    לגבי הפוסט עצמו, כתוב רהוט, אבל לא נראה שהדברים קשורים: אתה יכול גם לדרוש אחריות פרטית (כמו שאת מטיפה), וגם לודא שהשחיתות והריכוזיות מינימלית. לא ברור לי למה זה קשור. (במקביל, צריך גם לעשות ספורט ולאכול הרבה פירות וירקות).

    • אם אתה בעל שליטה אז אתה מרוויח מדיבידנים, לא ממשכורות.

      • בעל שליטה מרוויח מדיבידנד במשטר הגון. במשטר עקום, אם אתה בעל שליטה אתה מרוויח בעיקר מעיסקאות שמערבות את העסק הפרטי שלך עם העסק הציבורי כך שעיקר הרווח יעבור לעסק הפרטי.
        דוגמאות:
        – תיזום/תקנה עסקים פרטיים, תדאג שהעסק הציבורי יקנה אג"ח מהם, בעוד אתה בעל המניות. אם יש שנה/שנתיים בהן העסק המשני מצליח יחסית, וברור לך שזה לא יימשך – תמכור אותו לעסק הציבורי כעסק צומח.
        – תשלם לחברת הנכסים שלך סכום גבוה על "שירותי ניהול"
        – אם יש לך עסק ציבורי מצליח, פצל את העסק למספר חברות, תן לאחת את הנכסים ולשניה את השירותים, קח מכ"א מהן תשלום כפי שהיית גובה מאחת, הגדל אותן על ידי אג"ח, תן גם הלוואת בעלים אבל בתנאים מועדפים (ריבית ובטוחות מוגדרות) אם תראה שאחת מהן על כרעי תרנגולת – הנפק אותה לציבור (מניות),
        – קנה חברת ענק לעסק הפרטי באמצעות הלוואה מועדפת (ריבית נמוכה ובלי בטחונות מחוץ לנכס הנרכש) שקיבלת מהעסק הציבורי שלך, או בהצלבה עם טייקון אחר (אתה מלווה לו מהעסק הציבורי שלך לרכישה אחת והוא מלווה לך מהעסק הציבורי שלו לרכישת אחר).
        – הקם עסק, תן לו להצליח, אבל בדרך הפר את רוב החוקים/תקנות שקשורים אליו, כדי ליצור לו מאזן מוצלח יותר. דע שההפרה בעצם תגרום לכך שהעסק לא יוכל להתקיים למשך זמן. אבל בכל זאת אתה תזכה לרווח הון במכירת העסק.

        בכל המקרים האלה, הטיעון של דורין ביחס לשותפות ברווח עם הטייקון קורס. הנטייה הטבעית שלנו היא לחשוב שכל המקרים לעיל חריגים. יכולנו לחשוב גם שהם
        אבל חלק מהתכנים בפרק הראשון של "מגש הכסף" עסקו בדיוק בזה וניסו להסביר עד כמה עסקים כאלה נפוצים. למעשה, מקריאה של "דה מרקר" אני יכול לחשוב על כמה דוגמאותדי עדכניות לכתוב לעיל, ובטוח שגם אחרים.

        ואם מישהו חושב שישראל חריגה בזה לרעה, הנושא לא ברור כלל,ראו הנושא של רמאויות במחיר הזהב, בריבית הלייבור, באג"ח שאיגד את הסאב-פריים ועוד.

        בלי לשנות את השיטה.

  40. זה נכון שהצבא זו מערכת בזבזנית והדרך היחידה להשפיע עליה היא בעיקר פוליטית אבל בנושא של הפנסיות הם קצת חטאו לאמת

    דבר ראשון, עד שנת 2001 גם עובדי מדינה נכנסו לפנסיה צוברת, גם להם עוד חייבים די הרבה
    דבר שני, החל מ2004 גם בצבא כבר אין פנסיה צוברת, לא צריך להגיד משהו על מי שהחליט לבטל את זה?

    (ראיתי רק את הפרק הראשון)

  41. לא הצלחתי להבין את כל מי שביקר את הטור (הנפלא יש לציין) של הסולידית.
    במגש הכסף אומרים:
    "רע לנו, קשה לנו, דופקים אותנו…".
    כאילו שמישהו לא יודע שהממשלה מושחתת כאשר 5% מכל ממשלה בסוף מסיימים בכלא.
    אגב, רק אותי מעניין שלא התעסקו במונופולים הכי גדולים במדינה? חברת החשמל, הנמלים?
    מה הפתרון שמציעים במגש הכסף?
    צאו לרחובות, אומר דני גוטוויין ממרומי מגדל השן שלו, כשהוא מרוויח משכורת נאה יש לציין בתור פרופסור בחוג לתולדות ישראל.
    מה הפתרון שמציעים זליכה או רולניק? תצביעו למישהו אחר, והם לא אומרים למי.
    הבטן שלי אומרת שהם ינסו להתמודד בבחירות הקרובות.

    מה אומרת הסולידית?
    תנו דוגמא אישית לקרובים אליכם וקחו אחריות על החיים שלכם.
    הבעיה עם מה שהסולידית אומרת שזה הרבה יותר קשה.
    זה מצריך מכם לקום כל בוקר ולקחת אחריות על כל מה שאתם עושים במקום לצאת פעם בחודשיים לרחובות ולהיות חלק מההמון.

  42. הדברים הם משלימים, לא סותרים.
    אפשר גם ליטול סמכות ולהשתדל להתנתק מהשיטה – כפי שאת עושה – ובמקביל לדרוש מהשיטה להיות לא מושחתת. ואפילו להפגין על זה, רחמנא ליצלן.
    גם באורח חיים סולידי אני ממשיכה לצרוך שירותים ציבוריים (תשתיות כבישים, חשמל, מים, שירותי בריאות, צבא, משטרה, וכו׳). גם באורח חיים סולידי אני ממשיכה לשלם עבור השירותים הציבוריים הללו שאני צורכת: מס בריאות, ביטוח לאומי, מס רווח הון (ומס הכנסה למי שעדיין עובד)… אני רוצה שהכסף שאני משלמת ינוהל בצורה שקופה ויעילה, ולא יחולק כמתנות למקורבים וכשוחד פוליטי, הכל על חשבון איכות השירותים שאני כאזרח מקבלת.
    אז נכון שאין אף ממשלה שתהיה יעילה, נקיה, ואידיאלית כמו באגדות עם סקנדינביות… אבל עדיין, יש שחיטות וחוסר יעילות כמו במערב, ויש כזה כמו ברוסיה או אפריקה. אין סתירה בין להיות סולידי לבין לרצות שלא נגיע לשם. התדרדרות המהירה במדד השחיתות העולמית בכמה שנים האחרונות היא מדאיגה. בין אם אימצת אורך חיים סולידי או לא.

  43. הי דורין,
    קודם כל אחלה בלוג. אני קורא אותך באדיקות ואין ספק שהשפעת עליי רבות.
    לגבי הפוסט הנוכחי, את צודקת בגדול, לגבי העברת האחריות מהכלל לפרט.
    אבל, וזה אבל גדול, את צריכה להכיר בעובדה שלאורך ההיסטוריה, מה שהוביל להצלחת הפרט היתה יכולתו להתארגן בקבוצות אנושיות גדולות עם מטרות משותפות. במידה רבה את מטיפה לאינדיבידואליזם קיצוני בה לכל פרט יש יכולת לשלוט בגורלו ללא קשר לקבוצה בה הוא חי. אני חושש שמצב כזה עלול בטווח הארוך להחליש את הפרט, אחרי שימצה את מרב האפשרויות העומדות בפניו להביא את חייו לאופטימום.
    ברמה הטהרנית, התיאוריה שלך יפה. ברמה המעשית, קבוצות אנושיות שפעלו נכון הביאו את הפרט למקום טוב יותר, תוך שמירה על האינדיבידואליות שלו.

  44. רוב הנימוקים בתגובה למאמר הזה דוגלים בשיטה המשולבת: כלומר לדחוף לשיתוף פעולה אזרחי יחד אם פעילות אינדיבידואלית ברמה האישית.
    זה נכון בתיאוריה, בעולם המעשה האזרח הממוצע יסיר את רגלו, במקום שהוא מאמין שזהו תפקידה של המדינה או המנהיג לדאוג לו, גם אם היא לא עושה זאת בפועל.
    זה תהיה התגובה של כל אדם נורמטיבי שיצפה בסדרה מגש הכסף. לתגובה קוראים 'בוכים וקונים'

    ג- אז מה אחי יצא לך לראות מגש הכסף?
    אזרח מודאג- כן אחי מדינה מגעילה, הפוליטיקאים המושחתים והטייקונים דופקים אותנו.

    ג- אז מה עושים?
    אזרח מודאג-צריך להפוך את המדינה לנקות את השחיתות, בפינלנד זה לא היה קורה.

    ג- אז איך אתה הולך לעשות זאת?
    אזרח מודאג- כשה כולם יתעוררו פה במדינה, אז אפשר יהיה לעשות משהו.

    ג- כן אבל אתה יכול לעשות משהו עכשיו.
    אזרח מודאג- כמו מה למשל?

    ג- אתה יכול לשנות את ההצבעה שלך בבחירות, לכתוב מכתב פעם בשנה לחבר כנסת, להקים קבוצה צרכנית במקום מגוריך, לצאת להפגין.
    אזרח מודאג- תגיד לי מה אתה רוצה שאני אבחר מרץ!?!? אני אצא להפגין.

    ג- מתי היום?
    אזרח מודאג- לא היום יורד גשם.

    ג- וברמה האישית מה אתה מתכוון לעשות, אתה מתכוון למשל לחסוך לפנסיה להצטמצם?
    אזרח מודאג-לא נראה לך שאפשר לחסוך במדינה הזו, חונקים אותנו לא נותנים לנו לחיות, חוץ מזה אני חוסך.
    ג- איך?
    אזרח מודאג- היה מבצע היום קניתי לילדים שלי 2 פלאפונים, 800 ₪ כל אחד.

  45. הערה קטנה בתגובה לזה:
    "הריצו 10 שנים קדימה. ראובן תקוע באותו מקום. שמעון עם שווי נקי של כמה מאות אלפי שקלים".
    לא בהכרח…
    במוקדם או במאוחר ימוסה שמעון במס כלשהוא שיעקר את היתרון שלו.
    וגם הכסף שאת צברת כנראה כבר "על הכוונת" ובמוקדם או מאוחר ימוסה רטרואקטיבית או תועמדי בחקירה כלשהיא שתרוקן אותך מנכסייך וכו'

  46. דורין שלום
    אפשר גם לקחת אחריות אישית כדי להיות מעשיים ולהתקדם לפתרון בגישה החסכנית שלך, והיא טובה ונכונה להגעה לעצמאות כלכלית, וככה בדיוק אני עושה כבר הרבה מאד שנים: חי הרבה מתחת לאפשרויות שלי וחוסך הרבה ממשכורת סבירה ונהנה מכל רגע שאני לא טרף לטייקונים ו/או תאגידים נצלנים ציניים ועושקים. לא משתתף בשום צורה בחגיגה צרכנית. חי בשמחה מלאה ככה עוד הרבה לפני פרוץ הבלוג שלך.
    האחריות האישית היא הכרחית לפתרון האישי. כאן בהיבט הזה יש הסכמה מלאה.

    הכרחית ! אך האם היא מספיקה ?

    המטרות של המחאה החברתית, לוקחות בחשבון לפחות עוד שני היבטים שונים לחלוטין:
    א. יש אוכלוסיות נזקקות כמו בעלי מוגבלויות וחסרי כישורים ומאותגרי גיל עבודה שלא יכולים לסייע לעצמם באופן אפקטיבי במסלול האחריות האישית. המדינה צריכה לתת כתף כאן. אני מניח שכאן אין לנו ויכוח על הברור מאליו. אולי על היקף ועוצמת הסיוע יהיו לאנשים שונים השקפות שונות.

    ב. החברה והקהילה וצורת המשטר הדמוקרטי לא יכולים להתקיים לצד טייקונים ותאגידים נצלניים ועושקים. הסיבה המרכזית: השאיפה להשפעה על מקבלי ההחלטות ומציצת המשאבים המשותפים לחברה כמו ים המלח או מקורות המים ומשאבי גז, נפט ולמשל יהלומים שאולי ימצאו בנחל הקישון אי פעם בעתיד. זה היבט שיקבל פתרון מינורי בלבד עם הפתרון של האחריות האישית של חסכון אישי והצטמצמות מלאת אושר. אין כאן אפקטיביות. ולא רק שאין אפקטיביות אלא שעם הזמן יכולת החיסכון תלך ותדעך ככל שהתאגידים ינצלו את כוחם לצמצם את השכר או להגדיל את העמלות בהשקעה הפאסיבית או שניהם גם יחד ועוד הרבה תרגילים אחרים. אל תשכחי שהתאגידים לא יניחו להון הפאסיבי לגדול בנחת מבלי לחתוך לעצמם קופון. גם זה יגיע בהמשך. בודאות. אי אפשר להיות תמימים בענין הזה. הניסיון המעשי מראה שעם הזמן ובטווח הארוך כוחם הולך וגובר והם משפיעים ומטים את מקבלי ההחלטות לטובתם עד לניצול מלא ואכזרי של הקהילה והחברה. הזמן פועל לטובתם. והפגיעה בדמוקרטיה היא משמעותית. והפגיעה הזאת רק הולכת וגוברת עם הזמן. כך שהזמן פועל לרעתך ולרעתי. לא העמדת חומה אפקטיבית מול הפגיעה הזאת. וגם הפלא המדהים של הריבית דריבית של עשרות שנים לא יצליח למנוע את פגיעתם הרבה הן בחיסכון הפאסיבי שלך ושלי והן בסגנון החיים שאת חושבת שימשיך להתקיים כאן לנצח אם לא נעמוד היום ומחר מול המגמה האכזרית הזאת. סגנון החיים שלך ושלי מאוים באופן ברור בטווח הארוך. אין להניח שמה שיש כרגע ימשיך להתקיים… ואין לך ולי שום דרך להתגונן. תספורת של טייקון שם ועוד תספורת לתאגיד כאן ועוד בנק שיבקש חילוץ פה ושם, והתיק הפאסיבי נפגע ועוד איך ! ריבית דריבית לא תעשה את העבודה. ובחסות ממשלה חלשה מול טייקונים, תספורות לא יקבלו מענה רגולטורי ולא סנקציות פליליות. שוד בחסות הממשלה.
    אל תעצמי עיניים. מאבקי הכוחות אינם רק בשדה הכלכלי. לכן גם הפתרון לא רק בשדה הכלכלי.
    המחאה החברתית של הון-שלטון שומרת גם עליך ועל סגנון החיים שבחרת גם אם את כרגע לא מבינה את זה. אולי אחרי התגובה שלי, תתחילי לחשוב גם על ההיבטים האלה.

    • כשקראתי את הנאום שלך בסעיף ב' לא יכולתי שלא להיזכר בדברי התוכחה של סקיילר ווייט לבעלה 🙂

      אז… Who are you talking to right now?
      Who is it that you think you see?

      אתה טועה בחושבך שאתה מדבר עם מישהי המעמד הבינוני המעוך.

      בחרתי לעצמי סגנון חיים שמבוסס על חסכון אגרסיבי של הכנסה פירותית, ולאחריו מחייה מהכנסה הונית. במילים אחרות, בניגוד למעמד הבינוני העובד והצורך והלווה והמשתעבד, יש לי כסף. אני בעלת הון. אני קפיטליסטית. האינטרסים של בעלי ההון קרובים אלי הרבה יותר מהאינטרסים של המעמד הבינוני השביר והפריך.

      השחיתות הפושה בקרב "הטייקונים" נוצרת כאשר הם נדרשים לתמרן מול רגולציה ממשלתית חונקת שכופה עליהם המתכנן המרכזי. אם ישנם סיכונים סיסטמטיים לתכנית שלי בטווח הארוך, הרי שמקורם איננו בפעילותם של הטייקונים, אלא דווקא בהתערבות רגולטורית פרועה שתכליתה לדפוק את הטייקונים מכל כיוון.
      העלאת מס בורסה בעקבות המחאה החברתית ב-2011 היא דוגמה קלאסית להתממשות של סיכון סיסטמטי כזה.

      • הפסקה השניה שלך מתארת אשליה, נראה שדווקא כדאי לך לצפות שוב במגש הכסף

        במציאות ה"טייקונים" ו"מיליציות המס" משנים את הרגולציה לטובתם, וההשפעה שלהם היא הרבה יותר גדולה משל כלל הציבור. הבעיה הגדולה, היא שלעיתים קרובות השינוי הזה לא נעשה לטובת חברה שהם בעליה בבורסה, כך שגם את כקפיטליסטית תהני, אלא רק לטובת הטייקון.

        או שהטייקון ידאג להעביר את הרווח מהחברה אליו, באופן שלא יחלק אותו לכלל. כתבתי לעיל רשימה קצרה של חלק מהדרכים המוכרות שבאמצעותן טייקון זה או אחר דאג להעביר את רוב הכסף מהרווחים אליו, ולהשאיר את ההפסדים אצל הציבור בבורסה.

    • איש(3718)

      אורי,

      כתבת ש "מציצת המשאבים המשותפים לחברה כמו ים המלח או מקורות המים ומשאבי גז, נפט ולמשל יהלומים שאולי ימצאו בנחל הקישון אי פעם בעתיד"

      בהנחה שהמדינה מכרה כחוק זכיונות כרייה במקומות האלה, ובצורה שהיא סבירה לזמנם, למה צריך לשלול אותן מהחברות?
      במה זה שונה מהדירה שלך? למה שהמדינה לא תשלול את זכותך לגור בדירה שלך? למה זה לא משאב משותף? רק כי המחיר שלה עלה בהרבה?

      יותר מזה, אם אני מהנדס שמרויח הרבה וגדל ולמד במדינה הזו, למה שהמדינה לא תגדיר אותי כמשאב טבע ותאסור עלי לעזוב את המדינה? (בבריה"מ עשו את זה)

      חברים, צאו מהמטריקס, אתם עמוק בתוכו.

      • מספר שאלות קשות :
        1) "בצורה שהיא סבירה לזמנם", נתרכז ב"סבירה" – האם הצורה היתה סבירה באותה עת, זהו נושא שתמיד נמצא במחלוקת.
        למשל, אם תתייחס לים המלח, הכללים נקבעו כשהיא היתה חברה ממשלתית והאבחנה בין נכסי החברה לנכסי המדינה לא היו ברורים.
        למשל, הזכיונות לחיפוש גז ניתנו בשלב שבו המדינה כבר הודיע שהיא מתכוונת לשנות את החוק שהיה קיים באותה עת.
        אחת הטענות שמופיעה ב"מגש הכסף" (ונתמקד בתוכנית כי היא מרכז הפוסט) היא שהמדינה לא פעם מתנהגת ב"חוסר סבירות" משום שהאנשים שאחראיים על אותם נושאים רואים את עתידם אצל המפוקח, טענה שמופיעה במקומות אחרים מתייחסת ל"קרבת מפקח/מפוקח" שנוצרת לאורך שנים, וגורמת למפקח להטייה לטובת המפוקח.
        2) "בצורה שהיא סבירה לזמנם", נתרכז ב"לזמנם" – יש קושי אנושי עצום בתחזיות לזמן ארוך. הפתרון של המדינה לזה הוא התאמה של הכללים כל הזמן. כתבת על הזכות לגור בדירה – ובכן, המדינה בעצם משנה את העלות של הזכות הזו כל הזמן דרך מיסים שונים – הארנונה, המע"מ מס-הכנסה כולם משתנים בכל שנה. וכשהמדינה רצתה היא גם לקחה "מלוות חובה".
        מדוע שלמדינה יותר לשנות את הכללים ביחס לאנשים כל הזמן, ולא ביחס לתאגיד זה או אחר?
        אגב, אם אתה מתייחס ל"מתווה הגז" שם הסיפור הוא שבעצם רוצים לתת להם פטור נוסף מהחוק שקיים לכולם ביחס ל"מונופולים".
        3) כתבת "כחוק" – מה קורה כשתאגיד מפר את החוק ביצירת המונופול שלו? מה קורה כשהחוק מעוקם בכדי להגן על מונופול?
        כתבתי לעיל על מונופול הגז, זו דוגמא אחת עדכנית – אתה מודע לכך שהם קנו "זיכיונות" לשטח כפול מהמותר? אתה מודע לכך שהם מעקמים את החוק בכדי שלא יידרשו להחזיר את זיכיון "לוויתן" (הכלל מדבר על זמן מוגבל מרגע ההכרזה על תגלית ועד לניצולה, או שהזיכיון יוחזר למדינה)?

        וביחס להבדל בינך ובין רכוש, למזלנו, סיימנו את תקופת העבדות. אבל, כדאי שתדע שיש גם מגמות כאלה בעולם (קראתי איפושהו על תביעת מיסים על כל הרכוש כאילו נמכר למי שמוותר על אזרחותו, תוך ראיית הוויתור על האזרחות כאירוע מס. לא זוכר האם כבר קיים או שדובר על חקיקה כזו ובארה"ב. מי יודע, אולי בעתיד יטענו שהעלייה ביכולת ההשתכרות שלך בעקבות ההשכלה שקיבלת היא חלק מהשבחה שמגיע למדינה תשלום עליה)

  47. אני חושבת שאת מתעלמת כאן מהיבט משמעותי ומרכזי שעלה פה לדיון הציבורי; היקף ורמת השחיתות שקיימת במערכת הממסדית- השלטונית במחוזיתנו. תשמעי, אל נא, גם את , תזלזלי ברמת האינטלגנציה של הצופה והקורא. כן, אני יודעת שאפשר להסתכל על הכל כשחור-לבן (או כחול- אדום במקרה הזה) אבל אני, כאדם שמאוד מודע ושואף לחופש- אם כלכלי, מחשבתי ופיזי, לא רואה את עצמי בתור קורבן ובוחרת את בחירותיי וסדר עדיפיותיי בהתנהלות הפיננסית שלי (כשתמיד ניתן להשתפר כמובן). אני מאוד מסכימה עם גישתך שאנחנו אדונים לגורלינו, ןכאנשים חופשיים שחיים בעידן המידע יכולים (וחייבים ) לבחור את בחירותינו אנו. אם זאת— אני רואה בתופעת "מגש הכסף", נושא מבורך, שמעלה לסדר היום הציבורי את רמת השחיתות וחוסר האתיקה שקיימים בכל הרמות וחלחלו פה לכל שכבות החברה.. בהחלט הגיע הזמן שישימו קו אדום לנורמות המקולקלות שפשו כאן בחברה ומשפיעות על כל הרבדים של ההתנהגות החברתית. זה לא כמו שאת כותבת- שתמיד יש כמה נצלנים ומושחתים, אלא מדובר כאן במערכת שלמה של שיתוף פעולה מושחתת ועצימת עיניים שמזמן לא ממלאת את תפקידה . זה לא שאני מאמינה שאם אנשים יוצאים קצת לרחובות הכל ישתנה מהיסוד, אבל אני כן שמחה שקולו של הציבור נשמע ומתחילה להיות מודעות לאשליה שמוכרים לנו פה- ולא רק במובן הכלכלי. אני כמוך לא מאמינה שיש איזה שיטה כלכלית אוטופית , ומעבר לכך, לא מאמינה במדינות , שום מדינה. אבל מה שכן חשוב כאן זה שאנשים יתחילו להיות אקטיביים בנושא פני החברה והקהילה בה הם פועלים וחיים. זאת אפשר לעשות בדרכים שונות, וטוב שיהיה דיון על כך וגם אם יש הרבה דיבורים , יש גם אנשים שעושים ופועלים.
    לסיכום- הסולידית, קצת חבל לי שאת רואה את הדברים רק מזווית של "בעדי/נגדי" ולא במובן רחב ואוניברסלי יותר. גם לתופעה הזו יש מקום- במיוחד על רקע הייאוש הכבד ששורר כאן (ובטח שהוא לא רק כלכלי ) ולראות אלפים יוצאים לרחובות למרות שדוקרים פה על ימין ועל שמאל ולמרות הפחד והמיס-אינפורציה. יש לכך משמעות וגם היא חלק מלקיחת האחריות על חיינו.

    • אז מה את מציעה? איך את מתרגמת את החשיפה הציבורית הנרחבת לתופעת השחיתות והנפוטיזם לתכנית בת-ביצוע (actionable)?
      אני מנסה לטעון שתי טענות:
      1) שינוי לא יתרחש מבלי שפורטים אותו לצעדים ברורים.
      2) וגם אם השינוי הזה יתרחש, האימפקט שלו, ככל שיורגש בכיסו של האזרח, יהיה זניח, שולי, אפסי, ביחס לפעולות שהוא יכול לנקוט בהן בעצמו.

  48. פוסט מעולה!
    מסכים.
    לגבי סידרה "מגש הכסף":
    פרק 1-2 – רולניק וזליחה יודעים לזהות את הבעיות אך הפתרנות הם ממש לא נכונים.
    פרק 3 – בכלל בולשביקי לחלוטין ! פשוט שקרים על שקרים.

    תגובה להשליחות של גיא רולניק – מגש הכסף:

    תגובה של כלכלן ומקצעון בנושא:
    https://www.facebook.com/omer.moav/posts/10208029431959200
    מומלץ מאוד!

    • מסכים. מאוד אוהב את רולינק וזליחה. ממש לא מבין מה הדביל מהפרק השלישי קשור. כמי שזוכר את החיים העניים והעלובים תחת השלטון הבולשביקי של המערך, עם אנטי מחיקון, אל תספר לי שטויות על בגין.

  49. שמעון חש.

    יישר כוח דורין
    התבגרת.
    את למעשה מודה בחצי פה שהשיטה רקובה ולא הכל בכיינות.
    את מציעה, בצדק, להחלץ מהמטריקס ע"י חסכנות ולקיחת אחריות. ולא עי מלחמה בטחנות רוח וצעקות על העוול.
    השיטה רקובה ונצלנית אך יעברו עשרות שנים אם בכלל לשינוייה.
    מדינת הרווחה היא רק סוג אחר של נצלנות שמממנת המוני פרזיטים ועניים מדומים ע"חשבוננו.

    כאקטיביסט בדימוס
    הבנתי כמה שיכולתי להשפיע זניחה וכמה שההתעסקות הבלתי פוסקת ברקבונות השיטה, משחיתה ומשחירה את נפשי. ולכן רחקתי מכך.
    תמיד הייתי חסכן וצנוע. אך עתה יותר.

    עם 2 ילדים, דרכי להחלצות מהמטריקס ארוכה, אך בגיל 50-55 אני מתכנן להיות מסוגל לעבוד בחצי משרה ופחות.

    עלי והצליחי

  50. מגש הכסף מעדיף להתמקד בבעיות מבניות. אבל לצד הבעיות המבניות, והן קיימות, יש את בעיית השחיתות. אפשר להגיד שזו לא בעיה משמעותית, שהמשפט הפלילי מטפל בה, שהיא קיימת בכל החברות. אבל זו עצימת עיניים. הכח הרב של מספר אנשים עשירים, להעביר מעטפות עם מזומנים למי שצריך והיכולת שלהם לשלם לכמה עובדים משכורות גבוהות כדי שידאגו שרצונותיהם הפיננסים יתגשמו והחסמים שמונעים מהם להרוויח עוד הרבה, גורם לא רק לעושר אצל כמה מאות יועצים של אותן בעלי הון, אלא להשחתה של כל המערכת. חבל שדורין מתעלמת מכך בדיוק כמו רולניק שהתאהב בתיזה שלו עצמו ולא מוכן לראות עוד כשלים חמורים שגורמים לאי צדק משווע. גוטווין היה ונשאר בעל עמדות ליצניות

    • 1.אם אנו, משלמי המסים, משלמים משכורות טובות ונותנים תנאים סוציאלים מצויינים לבורוקרטים\רגולטורים\פוליטיקאים אז למה שהם לא ירצו "לשרת" את הציבור בהמשך ולהמשיך ליצור "חוקים הוגנים" ו"רגולציה נכונה"?
      אם גם ימשיכו לשכנע אותנו שעבודתם מאוד חשובה ובלתי אפשרי בלעדם.
      2. אם לאותם רגולטורים\בורוקרטים בא לוביסט\בעל הון ומאיים על עתיד הפיננסי וקריירה שלהם על ידי לא לקבל אותם לעבודה או נתינת שוחד , אז כמובן ש80-90% מהאנשים לא יעמדו בפיתוי (לכולם יש משכנתה וילדים שצריך לפרנס). גם כל החברים\קולאגות שלהם עושים אותו דבר אז אין להם בעיות מצפון…

      פתרון:
      1. לבטל חוקים רגולטוריים שמגבילים תחרות וסוגרים את השוק ישראלי לכמות מאוד קטנה של שחקנים (קרטל חקלאי, קרטל תקשורת, קרטל דלקים ואנרגיה כולל חברת חשמל) .
      זה יגרום לסגירת משרדים מיותרים וצימצום משמעותי של בורוקרטים\רגולטורים שמקבלים את ההחלטות היום ומשפיעים על משק כולו.
      כך, אנו מורידים אפשרות לשוחד! אין לי מי לתת שוחד. וגם שום יזם לא ירצה לתת שוחד כאשר אותו רגולטור\בורוקרט כבר לא מחליט על עסק שלו או כבר מפוטר.
      כמובן, שזה מוביל אותנו לעודף תקציבי – לא צריך לממן משכורות ופנסיות של בוורוקרטים מיותרים. להפך, הם יכולים ללכת לשוק פרטי , להרווח ולשלם מיסים.
      2. לבטל מכס שמייצר מצב הגנה לרוב הקרטלים ומפריע לתחרות בין העסקים.
      כך יהיו יותר עסקים באותו תחום, יותר אשנים מעוסקים, יותר משלמי מיסים וגם מחירים יותר נמוכים.
      סיטואציה WIN WIN.

      אך שוב, פוליטיקאים ושרים מעניינים בדיוק בדברים הפוכים:
      לקבל יותר שליטה = פחות תחרות במשק
      להיות בעל השפעה על כל תחום במדינה וכך להרוויח הון פוליטי וליצור קריירה מוצלחת יותר = יותר רגולציה ויצירת שחיתות
      לנהל יותר עובדים באותו משרד = ביזבוז כסף של משלמי המיסים = העלת מיסים על כול האוכלוסיה (מע"מ, מדרגות מס, מס חברות, מכס, מס דלק, מס שקר כלשהו)
      לגייס יותר יועצים = ביזבוז כסף של משלמי המיסים
      לקבל תקציב גדול יותר כל שנה וכך "לקבל יכולת להשפיע" = ביזבוז כסף של משלמי המיסים

      • הבעייה אינה שהפוליטיקאים רוצים שליטה, אלא שהציבור דורש מהפוליטיקאים שישלטו. דורש ש"יעשו משהו", דורש שיתערבו במחיר העגבניות, ושיפעילו פיקוח על הבניה, הציבור מוסת התקשורת מבקש שהפוליטיקאי ידאג לחינוך, שידאג לבריאות, שיקים בית חולים, שיפקח על הבנקים, שימשיך לממן את גלי צה"ל ואת התיאטרון ואת הפועל תל אביב.
        הציבור מוסת התקשורת הוא שמוחא כפיים ל"פוליטיקאי החרוץ" = זה שיזם עשרות חוקים חדשים ( ובעך סירבל עוד יותר את היכולת שלנו לפעול).
        אנו זקוקים לשלטון עצלן. לפוליטיקאים שמבטלים חוקים, שמקטינים את ההתערבות שלהם במשק ובחברה. אם נוותר על סבסוד התיאטרון, הספורט, המוזיאונים והסינימטק. לא נצטרך "שרת תרבות". אם נפריט את הרפואה והחינוך לא נצטרך אלפי פקידי ממשלה העוסקים בבירוקרטיה וברגולציה. אם ניפתח את המשק לתחרות חופשית לא נצטרך "שר כלכלה" והכל יהיה זול יותר וקל יותר. אך הציבור יידרש להפעיל את אחריותו שלו על חייו. וזה קצת קשה לאנשים, הם מעדיפים שמישהו יקבע להם והם ייקטרו נגדו.

    • שחיתות, או crony capitalism, נוצרת על פי רוב בתפר הדק שבין הפיקוח הממשלתי לשוק החופשי. אני בדעה שהפתרון לשחיתות הוא הפחתת הפיקוח הממשלתי לא הגדלתו.

  51. הכי קל לנו לאמץ בחום את הרעיונות של מגש הכסף. התוכנית בעצם מוציאה אותנו בסדר. אנחנו לא אשמים אם המצב הכלכלי שלנו על הפנים. הממשלה אשמה, הטייקונים אשמים, הרגולטורים אשמים. כולם חברו יחד בקונספירציה משוכללת כדי להפיל אותנו.
    אם לא למדנו- זה באשמת ביבי. אם אנחנו מרוויחים מעט- זה באשמת אולמרט, אם אנחנו מוציאים הרבה -זה באשמת דרעי, אם אנחנו במינוס- זה באשמת כחלון… אנחנו בכלל לא אחראים למצבנו. אנחנו סתם בובות קש חסרי מחשבה, חסרי יכולת פעולה, חסרי אחריות למצבנו. רק "הם" אחראים למצבנו. לכן צריך לקום ולהחליף "אותם" ב"אחרים" שידאגו לשפר את מצבנו…

    • איש (3718)

      מור,

      מסכים מאד. ובגלל זה מצחיק אותי נושא ה"מחאה" וה"מהפיכה" שמוזכרים.

      מי יעשה מהפיכה? תינוקות זבי חוטם שרוצים שהמדינה תנגב להם את האף, אחרי שאמא הפסיקה לעשות להם את זה? אנשים שעבורם לחיות מחוץ למרכז תל אביב זה משבר קיומי בלתי אפשרי?

      תסתכלו על רולניק\זליכה\גוטווין, מישהו מהם נראה לכם רעב? אנשים שחיים ממשמני המערכת אך מרוגזים למה הם לא שולטים במערכת ולכן מנסים להסית אחרים נגד ראשי המערכת.

      מעניין למה אין אף מחאה נגד ביטול רפורמת הפטם … אולי כי השמאל תמך בביטול?

      מגש הכסף זו במוצהר תוכנית פוליטית שמטרתה להחליף השלטון (ראו ראיון עם צברי), אם השלטון יתחלף, מייד כל ליקויי המערכת יוגדרו מחדש כרע הכרחי למנהל תקין, והכל יבוא על מקומו בשלום. כמו כל תעמולת בחירות טובה ("דברים שרואים מכאן לא רואים משם").

  52. תודה על הפוסט אשר נכתב, כך נראה, בדם לבבך (אם כי בסגנונך שלך…)

    יש לי בעיה עם חלק מהמגיבים שמנסים לעשות דיכוטומיה של או להשתתף בהפגנה או לעשות שינוי אישי.

    ראשית, זה לא "או או". אפשר, אם אתה מאמין בכך להשתתף בהפגנה. זה מביא תועלת של תחושת הזדהות ואולי חברתית למפגינים ובדרך כלל, תועלת מוחשית הרבה יותר ל(חלק) ממנהיגי ההפגנה ואנשי התקשורת המסקרים אותה באהדה. אבל זה לא סותר את לקיחת האחריות האישית על חייך.

    אגב, הסולידית צריכה לתמוך בהשתתפות בהפגנות מאחר וזו פעילות חברתית, עם אנשים נחמדים איטליגנטים ומשכילים, שלא כרוכה בתשלום 🙂

    הענין העקרוני שאני מבקש להציף הוא שגם "יציאה מהמטריקס" מהווה סוג של הפגנה. זה משדר "אני לא משחק את המשחק שלכם". אם הסולידית תשכנע מספיק אנשים להצטרף אליה, מהר מאוד מישהו ישים לב לכך.

    לשלטון ולהון יש מערכות שלמות שמטרתן לזהות רחשי לב לפני שהם הופכים למעשים. לא יקנו מכשירי סמארטפון ב- 2,800 ₪? פתאום יגיעו מכשירים ב- 800 ₪. לא מוכנים לשלם את הבלו השערורייתי על דלק? משהו במטריקס יתאים את עצמו למציאות החדשה.

    לטובת הזקנים- זה קרה מספיק פעמים בעבר, ספרו לצעירים שאם מספיק אנשים מתנהגים, המערכת מתקנת את עצמה בהתאם.

    ולטובת הצעירים, אין לי אלא לצטט את ג'ורג' ברנרד שו: “מי שלא היה קומוניסט בגיל 20, אין לו לב. מי שעדין קומוניסט בגיל 50, אין לו שכל". אתם בני עשרים- לכו להפגנות, התעמתו עם השוטרים, פלרטטו עם האחיות הנחמדות בבית החולים. זה בסדר. מותר לכם.

  53. תודה על המאמר, חכם וברור. או כמו שאומרים אשרייך שאת מזכה את הרבים, יישר כח!

  54. דניאל וולסקי

    הכותבת גרה כנראה בת"א ולא ערה לכך שיש ישובים בארץ בהם לא ניתן "לדווש", כי כל דבר נמצא במרחק 20 ק"מ מינימום.
    היא כנראה גם בלי ילדים ולא מודעת לכך שלא ניתן "לדווש" עם 3 ילדים קטנים.
    רכב אינה פריווילגיה עבור משפחה.

    כל אחד צריך לקחת אחריות אבל זה לא אומר שיש להעלים עין מהשחיתות.

    • אני גרה באזור הרצליה. בחרתי לגור באזור הרצליה.
      אני בלי ילדים. בחרתי לא להביא ילדים.
      אני בלי רכב. בחרתי לא להביא רכב.
      מזהה כאן מוטיב חוזר כלשהו?

  55. לדעתי לא צריך לחפש שיטה כלכלית חדשה – היא כבר קיימת:
    ונקראת סוציאל-דמוקרטיה.
    זה עובד לא רע במדינות סקנדינביה למשל, ןלדעתי יכול לעבוד גפ בישראל..

    • פלברות

      מדינת רווחה עובדת רק בחברות הומוגניות שבהן רמות הסכסוכים החיצוניים (והוצאות הבטחון), ובעיקר רמת הסכסוכים הפנימיים הפנימיים הן אפסיות וישנה הסכמה אזרחית בסיסית ורחבה על מטרות קולקטיביות. בישראל זה היה עובד אם היו חיים כאן רק יהודים אשכנזים חילונים (ואכו כאשר אלו היו הרוב המוחץ הייתה כאן מדינת רווחה משגשגת). זה ממש לא המצב בישראל של היום אבל זה כן (עדיין) המצב בפינלנד, בדנמרק ובנורווגיה, ובדמיה מסוימת גם בהולנד ובשבדיה (למרות שבמדינות האלה קיצה של מדינת הרווחה כבר נראה באופק בשל קליטת המוני מהגרים שחלקם הגדול מסרבים לאינטגרציה מוחלטת).

      • איזו תגובה גזענית מטומטמת כתבת. "אשכנזים חילונים" החברה עם הכיפות סרוגות או "המזרחיים" פחות טובים בממוצע?
        מילא ערבים וחרדים… ההכללה שלך מטומטמת ובורה.

        • קרא שוב את התגובה, נעלבת לחינם.
          אבל יפה שהחרגת את הערבים והחרדים, עליהם מותר לכתוב תגובות גזעניות. הפוסל במומו וגו'.

  56. הכל פוליטיקה. המטרה הנחבאת מאחורי "מגש הכסף", כמו גם "המחאה החברתית", כמו "ארגוני השלום" וכדומה היא החלפת השלטון התומך במדינה יהודית , בשלטון שמאלני התומך באליטה ומקורביה.
    כדי לקדם מטרה זו מפעילה התקשורת מערכת משומנת רב זרועית שמטרתה ליצור כעס וזעם כלפי השלטון הנוכחי, באמצעות הצגת הציבור כקורבן לשיטה השלטונית הקיימת.
    תקשורת השמאל עוסקת בהסתה הציבור כנגד ערכי היהדות והעם, באמצעות התססה ויצירת כמיהה ל"ברלין". לערכים האירופאיים, ל"סיר הבשר" לכאורה. וגעגועים ל"בצלים ולשומים" שאכלנו בתקופת שלטון השמאל. והחיים הקלים והיפים והשוויון והנפלא שהיה פה פעם בזמן רבין ואשכול וספיר.
    האמת היא הפוכה, כל שנה איכות החיים ורמת החיים בארץ הולכת ועולה. האדם נהיה חופשי יותר ובעל אפשרויות בחירה רבות יותר. אחוז המשכילים עולה. ההכנסה לנפש, תוחלת החיים, תמותת התינוקות. שעור תאונות הדרכים למליון ק"מ נסיעה, שכר המינימום, שרותי הרפואה. איכות התחבורה הציבורית, הכבישים והפארקים, בכל תחום ובכל נושא יש שיפור עצום. למעט נושא אחד מרכזי והוא מערכת המשפט. בתחום זה בו האליטה היא השולטת ותומכי המדינה היהודית השפעתם שם היא אפסית, ולכן כל משפט נמשך על פני 8 -12 שנה, ולמעשה נוצר עיכוב בכל תהליך בו נדרש שינוי וחשוף לתביעה ודיון משפטי.
    יש אכן מונופולים מושחתים בארצנו. הגורמים לייקור עצום בהשוואה לארצות העולם והנושא העיקרי הוא הקרקעות ומכאן גם מחירי הדיור הסובלים מכך שרוב קרקעות המדינה נמצאות בשליטת קבוצה קטנה אך כוחנית של וותיקי מפא"י , פחות מ 2 אחוז מתושבי המדינה, "החקלאים" – בעיקר הקיבוצנים, באמצעות שליטתם במועצות האיזוריות, שולטים למעשה על רוב רובן של קרקעות המדינה, אתרי התיירות והנוף, שולטים במימי המדינה וקובעים את יוקר סל המזון באמצעות מניעת כניסת תוצרת חקלאית מתחרה.
    אך מאחר וקבוצה פוגענית זו משתייכת לצד שמאל של המפה – כמו גם הבדואים והערבים השותפים להם בגזל, איש אינו מעז להציע לבצע רפורמה אגררית ולהחזיר את הגזל לידי העם היהודי כולו. וכמובן שבתקשורת לא נשמע צליל ביקורת.
    הסולידית את צודקת. הדרך להורדת מחיר של מוצר היא לא באמצעות הפגנה או חרם אלא פשוט "לא לקנות".
    אם ה"מילקי" יקר, לא צריך להפגין בכיכר רבין, אלא פשוט לקנות סתם לבן רגיל, ולהוסיף קצת ריבה ולערבב.
    וכך הדבר בכל נושא אחר. כאמור למעט מערכת המשפט והקרקע שם נדרשת מהפכה אמיתית ובריקדות כי אין חלופה למערכות אלו, הן מונופול.

    • איש(3718)

      יאיר,

      אני מסכים עמך לגבי התמונה הכוללת, אך חייבים לשמור מערכת משפט חופשית ונטולת שיקולים זרים והשפעה פוליטית, גם אם לעיתים נאלצים לאכול "צפרדעים".

      הצפרדע היחידה שאני לא מוכן לסבול היא נושא מהגרי העבודה. זה בנפשנו ושם חייבים לשנות מעורבות בית המשפט. לא יכול להיות שבית המפשט יקבע מדיניות החוץ של ישראל.

      אך בנושאי פנים, חייבים עצמאות של בית המשפט.

  57. נחמד אבל לא מספק

    אבל "מגש הכסף" לא מתייחסת בכלל לפעילות הפרטנית והחסכונית של הפרט. אמנם חבל אבל זאת לא מטרת הסדרה. מצד שני את התייחסת לנושאים האלו שאת הדגל שלהם את מנופפת כבר הרבה זמן ובצדק, בלי שיש להם קשר ישיר לסדרה.
    יש לך התנגדות לשלם פחות על גז? שהמדינה תזכה ביותר תמלוגים מהגז? שמכרזים יבוצעו כהלכה ושטייקונים לא יוכלו לקבל אשראי ללא ערבויות ויכולת פרעון? שמגזרים ציבוריים או מונפולים יחזיקו את השוק החופשי בביצים? בתור אחת שמאמינה בשוק חופשי וביכולת של אדם לקבל תמורה אפקטיבית להשקעה שלו (גם כספי מיסים ופנסיה הם השקעה) מפתיע שאת לא מתייחסת לנושאים האלו בכלל שהם הם העיקר בסדרה.

    • איש (3718)

      נחמד אבל לא מספק,

      אין לי התנגדות לשלם פחות על הגז, אבל מאחר ורוב התשלום על הגז הוא מיסים למדינה (בדיוק כמו דלק בתחנת דלק), זה אומר שאצטרך להשלים את המיסים במקום אחר. מעניין למה אין מחאה דומה על דלק ? זה בדיוק אותו הדבר. המדינה לא יכולה להוריד המיסים על הגז וגם לקבל יותר תמלוגים זה סתירה (תמלוגים=סוג של מיסים).

      אין לי התנגדות שמכרזים יבוצעו כהלכה, אבל, אף אחד לא יכל לדעת ב 2005 שמחירי הדשנים יעלו כל כך (כשמכרו את כיל) , או מי האמין שימצאו גז? (כשמכרו את זכיונות לוייתן). מי שטוען שיכל לדעת מראש הוא שקרן, כי יכל לקנות אופציות להתעשר.
      למה הדבר דומה? נניח שמכרתי דירה במרכז ת"א בשנת 2007 ב 1 מליון שקל, והיום היא שווה 2 מליון שקל. אני אלך לקונה ואקרא לו גזלן וגנב ואדרוש הדירה חזרה כי קנה ממני הדירה ב 1 מליון שקל ב 2007 . האם זה מוצדק? ברור שלא. זה בדיוק אותו הדבר.

      לגבי טייקונים ואשראי, רוב הטייקונים (דנקנר, זיסר, בן דב, פישמן) במצב של פשיטת רגל מעשית כולל פנוי מהבית, האם היית רוצה להיות במצבם? הם לקחו סיכונים ונכשלו, זה יכול לקרות וקורה. בזכות הסיכונים האלו נפתחים מפעלים חדשים, אם תאסור על לקיחת סיכונים לא יהיו מפעלים חדשים.

      ולגבי מונופולים ציבורים שמחזיקים הציבור בביצים, אתה צוחק עלי נכון? כל המונופולים הללו נתמכים על ידי השמאל (חקלאים, ח"ח, רש"ת), כך שהחלפת השלטון רק תחריף המצב. יותר רגולציה ובירוקרטיה רק תרע המצב מבחינה זאת.

      • כל הטענות שהבאת נכונות לפי התיאוריה הקפיטליסטית אך לא מתקיימות במציאות:

        1. אנא הצביעי על המפעלים החדשים שנפתחו בזכות הטייקונים ברשימה.

        2. את כיל מכרו בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כי היתה בהפסדים. אח"כ היתה מכירה שנייה שלה, בין גופים פרטיים. כי"ל היא עלתה לרווחים בעשור הקודם בזכות "הסדר כובל" של הגדולים בשוק (שהחל להפרם באחרונה). אם הבעלים איננו המקור לרווח אלא המזל, מדוע שיגיע לו רווח עודף (ולפני שמישהו מדמה זאת לדירה – בדירה יש דמי השבחה ומס שבח בדיוק בגלל זה).

        3. הטענות שלך ביחס למונופולים ציבוריים ובעיקר ועדי-עובדים בהם דווקא הושמעו ב"מגש הכסף" שכנגדו יצאת בפוסט הזה. אני לא מסכים איתך ביחס לפתרון, כי הבעיה היא שבמשא ומתן בין מונופול ציבורי, שלו מוצר חיוני (חברת חשמל למשל) ועובדיו, מי שלא מיוצג הוא ציבור הצרכנים, אלא אם מתקיימת רגולציה.

        4. אני בעד הפחתת ובעיקר פישוט רגולציה, אבל בחוכמה רבה, למשל, כמשקיע קטן לא הייתי רוצה שכספי יגיע לבורסה שבה "מסחר פנים" חופשי, או שבכל החברות יהיו "עסקאו בעלי עניין" ואלוו דוגמאות שדורשות רגולציה כבדה ולא פשוטה.

  58. בעיני, אחד הפוסטים הכי מנותקים שלך, אם לא "ה".
    הפסקה על שני אנשים המרוויחים 5000 שח – פשוט אין לי מלים. וזה לא קורה הרבה.

    ועדיין, תודה על כך שאת כאן ותודה על הכתיבה המופלאה. אמשיך לבוא לכאן לקרוא ולפעמים לעשות רה-שאפל של המחשבות.

  59. בעניין ה- אין שחור ולבן/ אחד לא בא על חשבון השני .
    האם באמת זה כך? אם יש ברשותנו 100% משאבים וכוח לשנות, האם להתמקד 20% בשינוי השיטה לא עשוי את המאמץ לשינוי עצמי ל80%? אפילו מבחינה פסיכולוגית בלבד (שהיא הבסיס לשינוי אקטיבי).

  60. קודם כל טיפ – אפשר לתמצת קצת, אכלת את הראס 🙂
    דבר שני, שני הכיוונים הכרחיים. התנתקות מעול כלכלי בשילוב חיים כלכליים מחושבים, חסכון והשקעה בכל מסגרת תקציב, בניה והתפתחות. אבל מצד שני חובה עלינו למנוע את המשך הריכוזיות.
    והסיבה פשוטה, תסתכלי על מדינות כברזיל או קולומביה מידת הקיטוב החברתי שם הלכה והחמירה כיוון שהעם לא נקט עמדה ושמר על זכויותיו הצודקות בזמן שעוד היה אפשר.
    הריכוזיות בעייתית כיוון שככל שהיא קיימת היא מאפשרת צבירת כח רב יותר וחוזר חלילה.
    כיום את עוד יכולה להצטמצם, לאכול קיטניות, לסוע באופניים (נניח שאת לא צריכה אוטו), ולהמנע מקניות לילדים, או כל "מותרות" כמו נופש וכד'.
    אבל אם נמשיך כך בעוד כמה שנים, תאלצי להמנע משירותי בריאות בסיסיים, חינוך ראוי, בטחון תעסוקתי וכד'. ואז כאשר הקיטוב יחמיר את הצימצום שאת עוד מוכנה לשאת על כתפיך כיום (ושלא בצדק זה בדיוק העניין, זה לא שסתם קשה פה, אנחנו נגזלים כתוצאה משחיתות אמיתית) לא תוכלי לשאת בעתיד, וחמור מכך ילדיך יוולדו לעוני שלא יוכלו לקום ממנו.
    אם לא ניקח את עצמנו בידיים, הן מבחינת התנהגות כלכלית (היכן לשכור דירה, כמה כסף להוציא על מותרות, כמה לחסוך וכד') והן מבחינת מלחמת צדק בנבחרי הציבור שישמרו על זכויותיו של העם ועל נכסיו הציבוריים, אפשר להתחיל לארוז ולחפש את הדרכון בזכות סבא שעשו ממנו סבון בשואה, ואני בכלל תימני…

    • מי קבע שהמדינה היא שחייבת להעניק שירותים כמו בריאות, חינוך וביטחון תעסוקתי?

      • המדינה לא מעניקה, המדינה מחזירה לאזרח בצורת שרותים את התמורה לכספי המיסים שהיא גובה ממנו.
        כפי שנידרש מכל פרט לדאוג אישית לניהול עיניניו הפיננסים בצורה המיטבית, כך חובתו לדאוג באופן אישי לקבלת תמורה מיטבית לכספי המיסים שהוא משלם למדינה.
        וכפי שנכתב כבר על ידי אחרים – הדברים אינם נוגדים אחד את השני.

        • פלברות

          ואתה מרוצה מהשירותים שראת מקבל מהמדינה? לא עדיף שתשלם לחברות פרטיות כדי לקבל שירותים טובים יותר? הסיפור הוא פשוט: המדינה היא מנגנון מאפיונרי שמציע (בכפייה) ללקוחותיו "הגנות" מפני השוק החופשי (מכיוון שהסתמכות על השוק החופשי יוצרת אי שוויון עצום) בתמורה לתשלום דמי פרוטקשן שתמורתם אתה מקבל הגנה גרועה (רגולציה אימפוטנטית או מושחתת) ושירות גרוע (מאוליגרכיות של ועדי עובדים עם קביעות ופנסיה תקציבית שמתנהגות כמו מיליציות מיסוי).

      • מושמושי

        חברת הניהול (ממשלה) יחד עם חברי הדירקטוריון (פרלמנט) קבעו ואסירת בעלי המניות (אזרחים) רשאים להתמרמר ואו להחליף את נושאי המישרה ואף לשנות תקנון
        בכל מקרה אפילו את מנצלת בשמחה את שרותי הבריאות ואף בעברך מרצון או שלא מרצון
        את שרותי החינוך המסובסדים כולל תואר ראשון ולפחות קרובי משפחתך שרותי ביטוח לאומי
        (דמי לידה קצבת ילדים ) אז כנראה שהמציאות היא לא שחור ולבן ואפילו את נהנת ממדינת הרווחה

        אני חייב לומר שאם את מעמידה את עצמך בקו אחד עם בעלי ההון ככל הנראה שבאמת מבחינת ההון העצמי והרקע שממנו באת ( כולל לימודים בחול) אינך חלק ממעמד הביניים
        כנראה ש 1.5 מליון ש״ח שעימם פרשת הם חלק קטן מהונך

        • דובשן חינמי

          מושמושי / ע.מדי, אם ידחפו לך לפה אצבע עם דבש ביום כיפור, אתה תהנה מהמתיקות אבל אי-אפשר להאשים אותך. אם יקחו כסף מכיסך ויקנו בו צנצנת דבש ויתנו לך, גם אז אי-אפשר להאשים אותך שלקחת את הדבש ה"חינמי". כנ"ל לגבי "ניצול" מדינת הרווחה, שלוקחת מאיתנו מסים ולכן רק פראייר לא ייקח את מה שהיא אח"כ נותנת לו "בחינם". תודה

  61. דורין זה פוסט מעולה שלך ואפשר ללמוד זאת דרך הגישות המתנגדות לך או החושבות שיש פתרון דרך שינוי השיטה או השליטה של האג'נדה העכשווית בשלטון.
    העדריות של הציבור בעניינים כלכלים היא לרועץ לו. מסה של העדר רצה אחר מנהיג/גאון/פילוסוף אל קצה המצוק כי אותם מובילי ציבור עיוורים לצרכים האישיים של כל אחד ואחד.
    האדם כפרט הוא זה שיודע טוב ביותר (לפחות טוב יותר ממוביל הציבור) מה טוב בשבילו, את דורין מבינה ומיישמת תפיסה כה בסיסית זאת.
    אני אומנם לא נמצא במסגרת כה ספרטנית כמו שלך דורין אבל אני משתדל לצמצם ככול האפשר הוצאות מיותרות. ולהשקיע חלק מכספי לפי שיטת בראון. אני מניח שעם הזמן ( אני בן 63) הכיוון שלי יהיה יותר ספרטני אם אני רוצה לשרוד בריאותית וכלכלית.

  62. לסולידית,
    קראתי בעיון את מאמרך המעניין, החכם, המעמיק ועתיר המילים המסובכות. נדמה שיש לו רוחב יריעה כלכלי. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להעיר שהוא לוקה בחסר בכל הקשור למכניקה של שינוי.
    את השיטה שאת נושאת על דגלך, שאני קוראת לה לחיות מתחת לרדאר, יישמתי במשך שנים ארוכות בשני מקומות על פני הגלובוס, בגליל ובברזיל, והצבעתי ברגליים נגד השיטה על ידי חיים אלטרנטיביים, צרכנות נקיה וחינוך אחר.
    עם זה צריך להתחיל.
    אבל איך ממשיכים מכאן?
    אני חושבת שנקודת המבט לפיה יש שתי חלופות בלבד- חיים מתחת לרדאר או אקטיביזם, היא מיותרת לגמרי. כל אסטרטגיה בזמן ובמקום שלה. אפשר וצריך את שתיהן.
    קודם כל צריך להתעורר.
    לאקטיביזם יש השפעה מעוררת. השראה.
    רבים מהשינויים שאנשים עוברים מתחילים בספיגת ההשפעה הזו, הרגשית והרעיונית, ואז בשלב השני מתמודדים עם הצד הפרקטי של העניין.
    דבר נוסף שאת לא לוקחת בחשבון, זו התפיסה המוסרית הבעייתית של מה שנקרא לפעול בתוך השיטה. כשמדברים על שינוי תפיסה של אנשים, חייבים קודם כל לשים ברקס ברור.
    יש חשיבות רבה לקביעה נחרצת של טוב ורע מוסריים, ואת זה עושה האקטיביזם. את מציגה את האקטיביזם כבזבוז זמן ואני חושבת שיש המון טעם בלהגיד שרע לגנוב, ודי לשחיתות גם אם אולי יהיה יותר אפקטיבי להציל את עורך על ידי ליקוט פירורי רווחים מהשקעות טייקונים.
    לנקוט עמדה מוסרית ברורה זה גם חשוב, גם נותן השראה וגם הרבה, הרבה יותר אקולוגי.
    בקיצור, למהפיכה הזו יש חשיבות עצומה. יש מי שנותן השראה, ויש מי שממשיך עם הפרטים. וכדי שדברים יזוזו, יש חשיבות גדולה ליצור דעת קהל שאומרת בברור וברייש גלי – זה רע! לגנוב זה רע.
    ולזה רולניק קורא הון חברתי.
    זה כמובן לא עומד בסתירה לאחריות האישית לא לתמוך במערכות רקובות, חרם צרכנים והקטנת התלות בשיטה.
    נהפוך הוא. לעיתים קרובות מאוד
    זה מה שמתפתח אחרי שגמרת למרוד בדלת אמותיך, וזה נקרא אחריות חברתית.
    הרי כל אחד מהכוכבים שאת נזעקת נגד הכתרתם למלכים, יכלו לא רק ללקט פירורי טייקונים, אלא לעשות לביתם ברוחב לב, ולמצוא את הקומבינה בתוך המערכת גם בלי ללבוש סוודר ולמכור את המכונית.
    גם אני נולדתי בשנה הנכונה וקניתי דירה כשעוד היה אפשר, אז מה? זה עושה אותי יותר ממולחת? ואם כל אחד ימצא את הקומבינה שלו בתוך המערכת מה יהא על ילדינו? בעולם שבו מעריצים כוכבים, אני מעדיפה בהרבה, שהכוכבים (קדושים או לא) יהיו צברי זליכה וגיא רולניק, במקום כוכבי תכניות ריאליטי.
    ולקרוא לזה קורבנות…קורבנות? כשאשה מוכה מבינה שהיא מוכה, מתעוררת להבנה שזו לא סטירה פה ושם אלא שהיא נשואה לגבר מכה, להגיד לה באותו רגע שהיא קורבנית זה לא להבין שההכרה היא דוקא הצעד הראשון בלקיחת אחריות.
    ונכון, הסדרה לא מציעה תכנית מפורטת לפיתרון, אלא רק את הכיוון, ובכן זו אמנות, ומטרתה לעורר את הרגש. זה לא מסע בחירות.
    כשהלב יהיה במקום הנכון והעיניים יראו ברור, הרגליים כבר ילכו לכיוון הנכון.
    עד היום זה לא קרה ולא בגלל העדר תכניות מפורטות להתייעלות. אלא בגלל שהציבור היה אדיש ודאג איש איש לעצמו, מי מאיתנו תוך הרגלי צריכה מעוותים ומי מתחת לרדאר.

    ולסיום – את מתארת את האקטיביסטים ככאלה שבורחים מלקיחת אחריות אישית. רצים להפגנות חסרות תועלת במקום להתנתק מהמערכות.
    אז אחרי שנים של חיים נפלאים מתחת לרדאר, אני יכולה להגיד לך שיש בהם גם משהו מקטין. אם אשוב לדוגמת המטריקס שלך, לחיות מתחת לרדאר זה בעצם להגיד – יש מטריקס, ואני מחוצה לו.
    אבל יש גם אפשרות אחרת – להבין שאין מטריקס. שהמטריקס הוא רק בראש של מי שחושב שיש מטריקס. תחשבי על זה, אולי אין צורך לחפש את הפרצות במטריקס ולגנוב קצת מפירורי הטייקונים אחרי שמכרת את האוטו כי הדלק יקר ואחרי שאכלת רק מה שגידלת ולא קנית מהטייקונים? אולי אפשר לחשוב סופסוף כמו גדולים, לצאת לרחובות, לשנות את מחיר הדלק בלי לוותר על המכונית ובלי ללכת בין הטיפות? למה לחשוב בקטן? למה להשאיר את הזירה לטייקונים? מה כבר יכול להיות? שתצליחי?
    מברכת ומחזקת את כל מי שיוצא נגד שוד הגז. בזכות אנשים כמוכם, אינשאללה, לא נגיע למצב בו ברזיל נמצאת היום.

    • תגובה מעוררת השראה עם ניחוח גלילי משגע (:

    • קורא אדוק

      דפנה,
      קבלי super Like !!!

    • איש(3718)

      דפנה,

      מי שמבצע שוד בנושא הגז זה המדינה לתשובה ונובל ולא להיפך.

      המדינה חתמה על הסכם מרצונה החופשי, וכאשר נמצא גז שינתה אותו. האם זה נראה לך הגון? המדינה מסתמכת על העוצמה שלה מול החברות כדי לבצע זאת.

      אני מאחל לך שתחתמי הסכם עם מישהו חזק ממך והוא יפר ההסכם כשמתחשק לו, וכשנראה לו ש"את מרויחה יותר מידי".

      • זה נכון לצערי שנבחרינו חתמו על הסכם הגז מרצונם החופשי. ואם היו אומרים להם לקפוץ מהגג?
        לא המדינה חתמה מרצונה החופשי, אלא קומץ נבחרים מושחתים שהרוויחו באופן אישי על חשבון הציבור, או שלכל הפחות לא עבדו במקצועיות הנדרשת מהם שעבורה אתה ואני משלמים להם. ואולי גם רצונם לא היה לגמרי חופשי אלא הפעילו עליהם הרבה לחץ.
        וכל השחיתות הזו, וכל קבלת ההחלטות הקלוקלת הזו מתחילתה ועד סופה, היא רק עוד סיבה למה יש להכריז קבל עם ועדה מה מוסרי ומה נכון. בלי התחכמויות ובלי קומבינות.

        • מושמושי

          מדינת ישראל לא חתמה על הסכם , היה משא ומתן ומי שמוסמך לחתום היא הממשלה והכנסת,
          אין שום הפרת חוזה,
          נובל תשובה יודעים את זה היטב.
          גם במפעלי ים המלח המדינה מכרה מפעל וזכויות כריה למשפחת עופר ושמרה לעצמה מניית זהב.
          משפחת עופר היא גלעד ועורכי הדין של משפחת עופר ידעו ויודעים את זה.
          כך שגם כאן פוזת היזם האומלל היא פיקציה
          אפשר להתווכח אם כדאי למדינה לקיים מתווה כזה או אחר או להתערב בניהול מפעלי ים המלח
          אבל אף אחד לא שדד שום "יזם מסכן"
          תשובה נובל ועופר ידעו ויודעים טוב מאוד מה האפשרויות החוזיות שבפניהם כשנכנסו למהלך.

  63. את מציעה לאנשים להפסיק להיות היפים שמוחים בכיכרות ולהתחיל להיות היפים שחיים ללא בנקים. ואני אסביר – הפונקציה הראשונה שזכורה לי לי מהבנק היא האשראי. קצת אחרי שהרווחתי את משכורתי הראשונה הוצאתי כרטיס אשראי ופתאום הרבה יותר נגיש וקל להשתמש בכסף. לא היה לי כרטיס בנקומט שמוציא את הכסף ישר מהחשבון כי ךא היה כזה ועד היום הבנקים דואגים ךא לפרסם את זה יותר מידיי. כלומר, כדי לוותר על האשראי כפי שאת מציעה, הייתי צריך לוותר על הבנק. עד היום זה הפונקציה המרכזית של הבנק עבורי. לאחסן את הכסף כדי שאני אוכל להשתמש בו – דרך האשראי.
    את מציעה לאנשים לדווש לעבודה – לא כולם חיים בתל אביב או מוכנים כמוך לסכן את חייהם על כבישים בין עירוניים.
    את מציעה לאנשים לעבור למקום קטן יותר, ולהתרחק מהמרכז. בתור מישהו שעבר לא לפריפריה, אלא סך הכל מתל אביב לירושלים, אני יכול לספר לך שיש ירידה משמעותית במשרות ובכסף שהם מציעות.
    אני זוכר את הפוסט שלך שקראתי בעקבות המחאות של 2011. אני זוכר משם סגנון חיים סגפני יחסית שלא מתאים לכולם ובטח שלא בכל זמן ושלב בחיים.
    אני עושה וויתור מרכזי אחד, מוותר על מכונית. זה בהכרח אומר בישראל שאני מוותר על ארוחות שבת עם המשפחה. אין תחבורה ציבורית שתיקח אותי בשבת. מכונית זה לא לוקסוס, זה צורך בסיסי שאני מרגיש חזק. קניות בסופר זה לא ארוחות כל יום בחוץ במסעדות פאר. סלולארי זה לא איכות חיים, אלא דרך חובה שזולה יותר מקו פרטי. ללא זה אין אפשרות להשיג את הבנאדם.

    ונקודה נוספת. את יוצאת נגד המחאה החברתית, נגד מגש הכסף. לא רק שלא ראיתי מדוע מה שהם אומרים טעות לפי הפוסט שלך, את גם התעלמת מפרק שלם בו הם הסבירו שהם בעד צימצום של גופים ממשלתיים. הם הסבירו איך כל וועדה מממנה רשות אבל הרשויות לא נסגרות, למרות שיש שיפורים ושינויים טכנולוגים.

    לבסוף, והדבר הכי מעצבן בחתירה לקפיטליזם שאת מתארת, זה שלפי דעתך כל אחד על פי יכולתו יקבל. לפי טענתך, בקפיטליזם כפי שהוא בארץ, מי שמסוגל ומוכשר יותר ירוויח יותר. שני בעיות עם החשיבה הזאת. הראשונה מניחה שמי שמרוויח יותר טוב יותר – הרבה חוקרים שמקדמים את ישראל לא מרוויחים הרבה כל כך. האוניברסיטאות שלנו לא משלמות משכורות שמתקרבות לתמלוגים שמקבלים בעלי חברות הגז.
    הדבר השני והיותר מקומם, שזה פשוט לא נכון. אתה יכול להיות עם כישורים נמוכים ביותר אבל להיות במגעים עם האנשים הנכונים, ואתה תתקבל ומישהו מוכשר בהרבה לא. ההזדמנויות לא שוות, והארץ הזאת מזוהה עם מילים כמו קומבינה, קשרים, "הוא יסדר אותך", הבן של, וכדומה. אז אין לא שוויון בים אנשים, כי הם לא שווים, אבל גם לא שוויון הזדמנויות בים אנשים, ולא רק בגלל השכלה שונה או מצב כלכלי בבית שונה, אלה גם רק בגלל קשרים שונים.

    אבל תמשיכי לספר כאן שתשובה הוא עד כדי כך מוכשר שהכישרון שלו , כאשר מחושב לפי שכר לשעת עבודה, שווה לכישרון של בערך 500,000 אזרחים אחרים.

    • איש(3718)

      נדב,

      יש דברים נכונים במה שאתה כותב, עד שאתה מגיע לטענות הבאות:

      – "אתה יכול להיות עם כישורים נמוכים ביותר אבל להיות במגעים עם האנשים הנכונים, ואתה תתקבל ומישהו מוכשר בהרבה לא"

      ברור לך שזה לך הטבע האנושי, ולהשיג קשרים זה גם כישרון? אתה חושב שרני רהב נולד עם הקשרים שלו? זה המצב בחברה האנושית בכל הדורות.

      – "אבל תמשיכי לספר כאן שתשובה הוא עד כדי כך מוכשר שהכישרון שלו , כאשר מחושב לפי שכר לשעת עבודה, שווה לכישרון של בערך 500,000 אזרחים אחרים."

      מה זה רלבנטי? נניח שקניתי כרטיס לוטו בארה"ב וזכיתי ב 100 מליון דולר בהגרלה, האם תציע לבטל ההגרלה כי הכישרון שלי לא שווה לכישרון של 100,000 אזרחים אחרים? נניח קניתי דירה מרכז ת"א במליון שקל והיום היא שווה 5 מליון שקל, האם גם פה תציע לבטל העיסקה כי עשקתי הקונה ואני לא מוכשר כמוהו? נניח קניתי אופציות פוט על S&P ב 2007 והתעשרתי , גם אז תציע לבטל העיסקה רק כי הרווחתי יותר מידי לטעמך?

  64. אוקי, בואי נדבר נטו במונחים של אימפקט כלכלי אישי. במחאה של 2011, עבדך הנאמן נכח בשלוש הפגנות. מה יצא לי מזה? ובכן, מאז שנולד בני יש לי 2 נקודות זיכוי במס למשך שלוש שנים- סהכ 15000 ש"ח. בנוסף, החל מגיל 3 אוכל לשים אותו בגן עיריה, בניכוי עלות הצהרון מדובר בחסכון נוסף של ~22000. כפול שני ילדים שאני מקווה שיהיו לי זה מסתכם ב 104000 שח בסהכ. אני ממש לא חושב שזהו סכום שולי…לשם ההמחשה זה שקול בערך לסכום אותו אני חוסך מכך שאיני מחזיק רכב במשך כמעט 4 שנים!

    • יבגיני,
      אתה חסכת 104,000 שקל.
      אך מישהו שילם אותם!!!
      נניח משפחה עם 2 ילדים בגיליים 11-16 שילמו יותר מיסים ולא קיבלו אותם חזרה בשביל לממן לך ילדים שלך גנים ו"זיכוי במס"…
      אם אתו משפחה הייתה גם מקבל 104,000 שקל או הייתה חוסכת אותם, אז משפחה הייתה לבזבז את כסף על חוגים של ילדים להם, בלימודי פרטיים של אנגלית, ריקודים, ספורט….
      למה משפחה אחד מגיע יותר ולמשפחה שניה פחות ולמה משפחה אחד צריכה לממן משפחה אחרת ועוד בכפיה?

      ומה עם משפחות ללא ילדים? או ילדים גדולים יותר? למה הם צריכים לממן ילדים שלך ושלי? אם אני לא מסוגל לדאוג ל- 2 ילדים שלי אז אני צריך לחשוב האם להביא עוד ילד לעולם..
      כמובן אני יכול לצאת לרחוב ושוב לצעוק חזק "מדינה חייבת לממן לי את הילדים, חינוך, בריאות, אוכל, נופש, רכב ,גני ילדים, חוגים לילדים, אוכל לילדם, דירה חדשה לכל משפחה!!!" …

      רק תזכור, שדרישה הזאת שווה ל:
      "אני רוצה שמשפחה אחרת תממן לי את הרצונות שלי, אני לא יכול לסמוך על עצמי רק על מישהו אחר ו בגלל זה מדינה צריכה לשדוד בכוח משפחה אחרת ולביא לי כסף"

      ואל תחיה באשליה שטייקונים ישלמו לך את זה. למה? כי זה אף פעם בשום מקום בעולם לא קרה עד עכשיו.
      יש 1000 דרכים לא לשלם מיסים כאשר אתה בעל חברה\הון ענק.
      בגלל זה רוב המיסים בכל מדינה מגיע ממעמד ביניים – אנשים כמוני וכמוך.

      למדינה אין כסף. מדינה לא יודעת לייצר שום כסף רק לבזבז ולפזר אחרי דמי ניהול גבוהים מאוד(פנסיות ומשכורות והטבות של בורוקרטים ופוליטיקאים)

      אני כבר למדתי בחיים לסמוך על עצמי ועל חברים שלי ולא על מדינה.

      • נטל המס לא עלה כתוצאה מוועדת טרכטנברג, מדובר באותה כמות כסף שפשוט מחולקת כעת בצורה היא קצת יותר לטובתי בעקבות המחאה.
        לגבי כל הדברים שאתה אומר על המדינה, ראשית זה קצת קיצוני, גם אם אני מסכים חלקית אבל בכל מקרה זו המדינה בה אנו חיים. מדינה בה יש ממשלה ומיסים וכו' ואני פשוט גרמתי למערכת הזו לעבוד קצת יותר לטובתי (כפי שהיא אמורה בהנתן העובדה שאני משלם 7000 ש"ח מס הכנסה מידי חודש) באמצעות ההפגנות שנכחתי בהן.
        אגב, אני חי את חיי בצורה די סולידית בלי קשר לבלוג אבל אין לזה שום קשר לשאיפתי לשינוי חלוקת המשאבים במדינה, אילו שני מסלולים מקבילים ושניהם יכולים לשפר את מצבי הכלכלי כפי שהדגמתי.

  65. שלש רגליים לכלכלה משגשגת:

    1. מערכת מס אחידה פשוטה ומובנת לכולם
    2. ביטחון אישי ולאומי (צבא, משטרה, מערכת משפט)
    3. חופש קניין

    את שאר הדברים האנשים כבר יסדרו בעצמם ובין עצמם. הבעיה של הפוליטיקה הישראלית (ולצורך העניין – כמעט כל מערכת פוליטית בכל מקום על פני האדמה) היא הנסיון הנואל להכווין ולקבוע סדר עדיפות בשם איזה אידאל מזוייף – התוצאה המיידית היא כמעט תמיד ירידה ביעילות הכללית של המשק ופגיעה ברווחה הכללית של האזרחים.

    מכיוון שהתוכנית "מגש הכסף" רק מראה את הבעיות הברורות מאליהן (בעיקר רגולצית יתר והעדפת מקורבים\מונופולים\מחוברים) ולא מציגה פתרונות שונים ממה שנהוג היום (אלא רק מערכת העדפות אחרת – במקום כסף להתנחלויות ולחרדים, כסף לחקלאים ו"מעמד הביניים"), המסקנה העיקרית היא שהשאיפה העיקרית היא לשינוי פוליטי – וזה כבר ממש לא מעניין וגם לא ייצלח מטבע הדברים – כפי שהוכח בבחירות האחרונות

    פוסט מעולה של הסולידית – תודה רבה על שיתוף הרעיונות

  66. איש(3718)

    +1

    מסכים לחלוטין.

  67. שירה דוזס

    אהבתי, ועוד יותר אהבתי את התגובות (התגובה של דפנה בעיקר)

  68. אני חושש שאילו הסולידית הייתה בעמדת כח כדוגמת ירון זליכה, היא הייתה "כנה" עם עצמה ולוקחת תפקיד אצל אחד הטייקונים ודורסת את האינטרס הציבורי (או משכנעת את עצמה כי זהו טוב לציבור) … עני לי בכנות דורין מה היית עושה אילו היית חשב במשרד האוצר ..האם היית חושפת שחיתויות אפילו ביודעין כי הדבר יפגע בך כלכלית ?

    • קרא ציטוטי בעניין אכילת זכוכית וגו'

    • שמואל!
      בתיאוריה הכל אפשרי. "אילו הייתה עמדת כח". אך היא לא, ולכן כל תשובה שתנתן היא תיאורטית בלבד.
      בתיאוריה – אני יכול להרוויח כמה מיליונים בכרטיס לוטו. אבל… אני לא קניתי מעולם כרטיס, ולכן זה תיאורטי בלבד.
      למדתי פעם למבחן של הרשות לני" ע. במשחק על מניות, זכיתי במקום ראשון בכתה. כי ידעתי שזה הכל תיאורטי, לא סכנתי כספי, ולכן בחרתי במניות ספקולטיביות שבחיים לא הייתי קונה אותם!!!

    • אני די בטוח שהיית רוצה להיות "פגוע כלכלית" כמו זליכה…

  69. איל קורנבלוט

    אין ספק שככל שתחסוך יותר ותבזבז פחות מצבך יהיה טוב יותר.
    אין ספק שזו הדרך הקשה והאפקטיבית ביותר לשפר את בטחונך הכלכלי.
    אני מוריד את הכובע בפני כל מי שמצליח לבצע את המשימה הזו ביעילות ובעקביות, ובפני נושאי הבשורה.

    זה לא אומר שנכון או שבכלל אפשר להתעלם מהסביבה העוטפת אותנו:
    המדינה צריכה הרבה כסף בשביל להתנהל, אפשר לטעון שהיא צריכה פחות, זה נחמד, אבל פרקטית כרגע היא צריכה הרבה.
    המקור העיקרי, אולי היחידי לכסף הזה הוא המיסים.
    כל שקל שמישהוא אחד לא משלם מישהוא אחר ישלם.
    (אל תתפסו אותי במספרים בבקשה)
    אם חברת ענק משלמת רק 0.3% מס, ולא 30% מס כמו האדם הפשוט, אנחנו כולנו בבעיה.
    אם לא נדע על זה זה לא ישתנה, אם לא נפעל לשנות את זה זה לא ישתנה.

    בואו נשחק במספרים:
    אם חברת ענק שמרוויחה מיליארד שקל בשנה, שזה 1,000,000,000
    משלמת 0.3% מס שזה 3,000,000
    במקום לשלם 30% מס שזה 300,000,000
    אז יש לנו חור של 297,000,000
    בהחלט לא חור קטן, בואו נראה כמה אנשים פשוטים צריך בשביל למלא אותו
    אם אדם פשוט מרוויח מאה אלף שקל בשנה, שזה 100,000
    ומשלם 30% מס שזה 30,000
    צריך 9,900 איש בשביל למלא את החור.

    או במילים אחרות אם חברת הענק היתה משלמת 30% מס ולא 0.3% מס
    9,900 איש היו יכולים לקבל הנחה של 30% במיסים ולא לשלם כלל
    בואו נרחיב את זה – 99,000 היו יכולים לקבל הנחה של 3% במיסים ולשלם רק 27% מיסים.

    ובואו נזכור שחברת טבע למשל מציגה רווח תפעולי של למעלה ממיליארד דולר ברבעון, ולא שקל בשנה.
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000840937
    זה בערך פי 16 מהחישובים שעשינו למעלה.
    המדובר ב 1,600,000 איש שהיו יכולים לקבל הנחה במיסים של 3%.
    או שבמקום הנחה במיסים היו מפנים את כל הכסף העודף למקום אחר שהיה יכול לעזור לכולנו, נגיד בריאות.
    המדובר ב 297,000,000 כפול 16
    4,752,000,000.

    מטורף, לא עשיתי את החשבון הזה קודם, אני טועה ? אנא תקנו אותי.
    גם אם נחלק את התוצאה בעשר אפילו במאה נקבל מציאות בה אשכרה בודק אותך רופא כשאתה מגיע למיון.
    הייתי בזמן האחרון פעמיים במיון, פעם אחת עם בני התינוק ופעם אחת עם אישתי ההרה, הרופא לא מגיע !

    נראה שבהחלט צריך לחסוך ובנוסף בהחלט צריך לנסות להכיר ולהלחם בחברות הגדולות שמכסחות אותנו.
    חסכון בלבד יוביל אותכם בדיוק לאותו חדר מיון, בדיוק לאותו התסכול.

    כרגע נראה שיש תוכנית אופרטיבית למלחמה בגדולים, אפילו יש מי שמשקיע את כל כולו בשביל להוביל את התוכנית הזו קדימה, לכו תדעו אולי התוכנית הזו אפילו אשכרה תניב פרי.
    בסדר אפילו אם הפרי יהיה קטן פי מאה מהפרי אליו מובילי המאבק מכוונים, עדיין יהיה פה פרי.
    כל מה שהם מבקשים מכולנו זה פעם בשבוע בערב שבת לצאת לרחוב, לחייך ולברך לשלום את שכנינו שעומדים לידינו.

    אנא.

  70. כתבה מענינת וכאחת שמתלבטת הרבה שואלת ולא בציניות האם אין ערך ל״ביחד״ שנוצר בהפגנות ? ערך רוחני. חברתי. שלא משאיר אותי בודד אל מול השיטה ? וכבודד אני מרגיש חסר יכולת לפעול. אם יעלה זליכה בהפגנה הבאה ויגיד להפסיק לצרוך . כאקט מחאה , האם זה לא יכול לעזור יותר ?

  71. יש לי רק שאלה אחת לסולידית:
    מכל מה שכתבת ברור לי שאין לך אמון בשינוי השיטה – זה אפילו נובע כל כך חזק מהדוגמאות שלך: לדוגמא, על הטיטניק "הסיכוי שואף לאפס" – דרך אגב, תיקון סמנטי קטן – סיכוי של אירוע הוא מספר – הוא יכול להיות קטן או גדול אבל אין לו שאיפות. מספר לא שואף להיות אפס או כל מספר אחר. עם זאת, הערכה של בני אדם את הסיכוי לאירוע מסוים – זה כבר משהו שיכול להשתנות כל הזמן.
    או על שמעון וראובן – ששם זה בלט הכי הרבה כי יש לך שם הנחה סמויה שאת משתמשת בה אח"כ כדי לחזק את עצמה:
    אני אסביר ואדגים:
    בתחילת הסיפור ראובן ושמעון מרוויחים אותו דבר – ראובן מחליט להיות פעיל חברתי ושמעון הופך לסולידי.
    קופצים 10 שנים קדימה – ועכשיו את מתארת את מצבם לפי תפיסת עולמך – ראובן נשער תקוע ושמעון מרוויח.
    ואז באופן די משעשע את מציגה את זה כתומך בטיעון שלך שעדיף להיות סולידי כי בחזון שלך שמבוסס על ההנחה הזו, שמעון הרוויח.
    למה לא ייתכן שקופצים 3 שנים קדימה מתחילת הסיפור – ראובן הצליח להשפיע וזה נתן לו מוטיבציה וביטחון עצמי להתקדם גם בעבודה שלו ועכשיו הוא מנהל סניף שמרוויח 15 אלף ש"ח. לעומתו, שמעון עדיין מרוויח אותו סכום.

    ובכל מקרה נגיע לשאלה –
    Why so negative?
    למה את כל כך סקפטית לגבי היכולת של אנשים לשנות את השיטה?

    • כי ראובן לא יצליח להשפיע באופן שיטיב עמו. למה לא? די במבט חטוף על הישגי המחאות החברתיות בישראל מימי הפנתרים השחורים ועד ימינו אנו.

  72. חברה יקרה (גם את "קומארד", רק של "תנועה" אחרת…אני אפילו יכול לנחש איזה), את טועה, לפחות באופן חלקי, אבל משמעותי.
    1. אין ספק ש"פעולה אישית" של כל אדם לשפר את מצבו רצויה, וראויה להערכה. גם אין ספק שהרבה פעולות אישיות שכולן משפרות את מצבם של עושיהן, משפרות גם את מצב הכלל. השאלה היא רק: באיזה מידה השיפור הזה הוא על חשבון מישהו אחר, מתנגש עם השיפור האישי של מישהו אחר, או מונע ממישהו אחר את מיצוי השיפור האישי שלו. עד לאיזה גבול אפשר לסבול, או לאפשר את זה? שהרי בצורה הקיצונית ביותר, שיפור של אחד יכול להיות ב-100% על חשבון מישהו אחר. "אדם לאדם – זאב". איזה ריסונים מלבישים על זה? איך מקזזים את הסיכון או התוצאות השליליות של זה? בכלל לא?
    2. קומוניזם, קפיטליזם, סוציאליזם, בלה, בלה, בלה… כולן אפשריות בתנאים מסויימים, וכולן לא אפשריות בתנאים אחרים; כולן התקיימו ומתקיימות ביעילות גבוהה או נמוכה בסוגים שונים של חברות אנושיות. אף לא אחת מהן היא ה"תשובה הנכונה", מפני שאין כזו; כמו שקיום של מדינה דמוקרטית מותנה באיזונים וריסונים בין 3 הרשויות, כך קיום של חברה אנושית מכל סוג מותנה באיזונים ובריסונים המתאימים בין הגישות הכלכליות/חברתיות. לדוגמא: לחברה קטנה, שבטית, באזור קשה מחיה ואף מסוכן ונטולת רכוש קבוע יש סיכוי שהקומוניזם יהיה הפתרון הנכון ביותר, כי הוא כנראה "ישמור" על הקהילה הכי טוב. זה כמובן מצב קצת קיצוני, אבל גם אם נזוז קצת מהקצה, אז התשובה תהיה אולי במקום קומוניזם, סוציאליזם. בנסיבות אחרות, קפיטליזם יהיה יותר מתאים.
    3. שום התפתחות חברתית גדולה לא התרחשה בגלל מאמצים אישיים של בודדים לשפר את מצבם האישי בתחום הרלבנטי; המשטר הדמוקרטי, זכויות ההצבעה לנשים, ביטול העבדות, ביטול עונש המוות (היכן שבוטל…), ביטול עבודת ילדים/נוער, ביטול מאסר כאמצעי לאכיפת גביית חובות (ויש לי עוד הרבה דוגמאות, אבל אני מניח שאת מכירה את רובן) לא התרחשו כתוצאה מהצלחה בשיפור אישי של יחיד, אלא בעבודה משותפת, במאמץ המוני, מתואם ומנוהל יותר או פחות; בחלק גדול מהמקרים – תוך הפעלת אלימות ואלימות נגדית.
    4. מדינה – או חברה אנושית מאורגנת בצורה כזו או אחרת, מעבר לרמת השבט/חמולה – היא לא תוכנית ריאליטי של "הישרדות" (עלאק…) שבה המנצח הוא זה שנשאר עומד אחרון. (דרך אגב, באמת הייתי רוצה לראות את תשובה למשל, עומד באופן אישי עם כל משפחתו ורכושו, ואפילו עם צבא פרטי, מול דעא"ש…) הצלחה של חברה אנושית היא כמו מסע כומתה: זה לא מסתיים עד שהאחרון מגיע, ומצטיין המחלקה זה לא זה שהגיע ראשון לפני כולם, אלא זה שעזר יותר מכולם (ביחס ליכולותיו!!). בהנחה שהחברה האנושית היא סוג של אורגניזם, סוף חייה מגיע כאשר מיקבץ האיומים החיצוניים והחולשה הפנימית מכריעים אותה ביחד; ובדרך כלל זה מוקדם יותר ממה שהיה קורה אילו רק אחד מהשניים היה מתקיים. לפיכך (וזה מחזיר אותנו קצת לנקודה מס' 2), יש הבדל גדול בין סוג החברה שיכולות להרשות לעצמן סינגפור או לוכסמבורג, לבין החברה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו, כאן במזרח התיכון; אני מניח שבאזור שבין צרפת לאיטליה היה יכול להיות אחרת…

  73. לגבי הטיטאניק: אני בכלל לא מסכימה איתך. אם יפעילו לחץ קבוע ועוצמתי על בעל הסיפון הוא יתקפל. לראייה מועדון אלנבי 40 שנסגר בלחץ ציבורי עצום, לראייה בשואה כאשר הדנים סירבו להסגיר יהודים והמשטר ויתר, ויש עוד הרבה ראיות. את שכחת דבר חשוב, כל הממשלות\אירגונים\איגודים מורכבים מאנשים ופועלים בשביל אנשים, מכאן שלקהל יש השפעה ישירה עליהם!

    לקוחות אלנבי 40,שיפסיקו להגיע או אנשים שידאגו באופן קבוע להשמיץ את המועדון ,המועדון יאבד גובה וישנה מדיניות.. יש כזה דבר לחץ ציבורי והוא מסוגל לעשות פלאים! כמובן,הבעיה בארץ שאין באמת אחדות טוטאלית..אפילו לא בקרב החילונים..

    לגבי המחאות: את טוענת שקל יותר לצאת לרחוב, אבל לדעתי זה קשה באותה מידה כמו להצטמצם ולוותר על רכב.
    כדי להתווכח ,ולהתנגד לשלטון נדרש כוח נפשי גדול מאוד! בדיוק אותו הכוח שנדרש כדי לשנות הרגל ..
    אנשים מוותרים על הזמן הפנוי,נוסעים לעיר אחרת כדי להפגין. לפעמים,כשמדובר בפעילים חברתיים,ואפילו זליכה הם מסכנים את ביטחונם וחייהם!

    בשאר הדברים שכתבת ,אני מסכימה לגמרי ! עלינו לנצל לטובתינו את השיטה:) בזה הבלוג שלך מהפכני!

  74. איש (3718)

    לאלא ששואלים איך אנשים מתנגדים למחאה שתעשה השיטה טובה יותר.

    ובכן, החבורה הזו, צברי\רולניק\זליכה\גוטווין, מזכירים לי את אמיר ברמלי (מנהל ההשקעות שמעל).

    מה ברמלי אמר? תנו לי את הכסף(המחאה) שלכם, ואני אעשה עם זה משהו ואתן לכם תשואה פנומנלית. לא אגיד לכם מה אני עושה, תסמכו עלי.
    מה הוא עשה בפועל? העשיר את עצמו והעלים הכסף למשקיעים.

    מה הם אומרים? אותו הדבר, תנו לי המחאה שלכם, ואנו נעשה עם זה משהו וניתן לכם תשואה פנומנלית, לא נגיד לכם מה נעשה (כי אין לנו תוכנית אמיתית), תסמכו עלינו.
    מה הם יעשו בפועל? כנראה יקדמו את עצמם, כמו אנשי תקשורת אחרים (לפיד, יחימוביץ, ינון מגל, שרון גל, מיקי רוזנטל ועוד, העיתונות בארץ היא סוג של מקפצה לפוליטיקה) ויגידו לכם את המשפט האלמותי של אריק שרון "דברים שרואים מכאן לא רואים משם".

    ובכן, לא מוכן להשקיע אצל אף אחד כלום בלי לראות תוכנית פעולה קונקרטית (מעבר לישיבה עם נרות בכיכר ולהרגיש "ביחד").

    • פלברות

      לא יודע לגבי זליכה, אבל לרולניק ולגוטווין יש תוכניות מגובשות, מפורטות ומעשיות (ומאוד מאוד שונות זו מזו). ואגב, אף אחד מהשלושה לא הביע רצון לרוץ לפוליטיקה ודי בטוח שאין להם כוונה לעשות קריירה כלשהי ע"ח המחאה. בקיצור, הבעיה של החברה הישראלית אינה הכוונות הנסתרות של השלישייה הזו – אלא ציניקנים אגואיסטים כמוך שאינם מסוגלים לראות שום דבר מעבר לאף שלהם.

      • איש (3718)

        פלברות,

        אתה כותב:
        "לרולניק ולגוטווין יש תוכניות מגובשות, מפורטות ומעשיות (ומאוד מאוד שונות זו מזו)"

        ובכך אתה מצדיק לחלוטין את מה שאני טוען. התוכנית נועדה לקדם האג'נדה של צברי להחלפת השלטון. היא לא נועדה להציג תוכנית פעולה קונקרטית ("מאוד שונות זו מזו"). זו לא ספקולציה שלי, זה מה שצברי אמר בראיון לעיתון לפני כמה שבועות.

        לא רוצה לתת לו צ'ק פתוח.

  75. אם בוחנים את האותיות הקטנות בכתבה אלו שמופיעות בסוף הסרט, פתאום מתגלים לנו כל מיני עוזרי הפקה ותומכים בהפקת מגש הכסף ביניהם הקרן החדשה לישראל רחל ליאל ועוד כוכבי שמאל שלא מוצגים בגלוי בסרט עצמו רק בסוף -בכתוביות שברקע השחור כשכולם כבר עוברים לערוץ אחר למי שכאן טורח לבדוק לא יתפלא למצוא אפילו את הלוגו של הקרן החדשה לישראל.
    אלו אותם אנשים שהריצו את המהפכה החברתית הקודם בניסיון להחליף שלטון נבחר על ידי שימוש בהמוני אידיוטים שימושים שנגנבים אחרי שטיפת מוח מסוג מגש הכסף מחאת הכרוב והקוטג' וכו'.
    מה שכן האנשים הללו לא מוותרים על המטרה להחליף את השלטון בכל דרך אפשרית גם לאחר אין ספור כישלונות .
    מה שמעניין הוא מניין הכסף שמאפשר להרים הפקות כאלו . את אלו מגש הכסף לא ישמח להציג.

  76. "חסכו כסף והפכו לקפיטליסטים בעצמכם". לא כולם מעוניינים או מוכנים או יכולים לשים את ההישרדות במרכז חייהם. והנוסחה שלך להתנתקות הרבה יותר מסובכת להוצאה לפועל ממה שאת גורמת לה להישמע. ההצעה שלך לגבי אופניים מראה את זה טוב – ומה אם יש לי יותר משני ילדים קטנים? ומה אם אין תאורה בכבישים מסביב לבית שלי בלילה? ומה אם אני גרה בפסגה של הר? ומה אם העבודה שלי היא במרחק שעתיים נסיעה באופניים? מבחינתך זה פתרון אידיאלי להגביל אנשים בכל כך הרבה היבטים רק כדי שיוכלו להמנע מלשלם על מכונית ולשרוד את החודש? כי אם כבר מדברים על היכולות המשתנות של אנשים שונים בחברה שלנו, אי אפשר לצפות מכולם להיות מסוגלים לשחרר את עצמם באמצעות השיטה שלך.

    חוץ מזה, זה שיש אנשים שמתעשרים על גבינו זה לא כואב כי הם עשירים ואנחנו מתים מקנאה. זה כואב כי אלה שהעבודה שלהם זה לשרת את הציבור, העובדים שלנו שאנחנו בוחרים ומעסיקים – פועלים נגד האינטרס שלנו פעם אחרי פעם, באופן סיסטמטי ובלי למצמץ. התוצאה היא אנשים שמתעשרים על גבינו (בין אם אלו אותם נבחרים עצמם ובין אם אלו חברים שלהם).
    מילא כואב, מה אתם בוכים כל פעם שכואב לכם? אבל זה מעבר לכואב. את אומרת – אז מה אם זה לא צודק ונגד האינטרסים של הציבור, הרי כל מערכת כלכלית היא חולה. הכי טוב שאתה יכול לעשות זה לקבל את הצליעה ולהמשיך לדדות הלאה ובתקווה שתצליח להעביר את החיים בלי להיות רעב.
    זה לא חייב להיות ככה, ואם אנחנו רוצים שהאינטרסים שלנו יתממשו אנחנו צריכים לפעול לשם כך. אגב, ממך כמישהי שלא מעוניינת להיות תלויה בגורמים חיצוניים שיקבעו לה את העתיד הייתי מצפה גם שתהיי מעוניינת שלא יהיה להם כח להרוס לך את העתיד. ככל שנבחרינו ימשיכו לשכוח שהם אמורים לשרת אותנו ולא מוקדי כח אחרים, את מסתכנת בכך שיום אחד גם החסכונות שלך יפלו קורבן למישהו עם יותר כח. כי זה כבר לא משחק של צדק אלא של אינטרסים אישיים.

    • "לא כולם מעוניינים או מוכנים או יכולים לשים את ההישרדות במרכז חייהם."

      כן, אני יודעת שלא כולם מעוניינים או מוכנים ליישם פתרונות. הרבה יותר קל / נוח / כיף לצעוק שמישהו דופק אותך, מאשר לקבל שיש איזהשהו מקום לשינוי בסגנון החיים האולטרא-בזבזני, אולטרא-שברירי שאימצו לעצמם.

      מצטערת איה, אבל אני לא יודעת איך לנהל שיח קונסטרוקטיבי עם אנשים שחולקים את ההשקפה שתיארת. כתבתי על זה בהרחבה בפוסט שעוסק בסולם החסכנות. אני יודעת לנהל רק שיח רציונאלי באמצעות המילה הכתובה. יכול להיות שיש דרך אחרת להגיע אליכם. אולי מטבע לשון שקשור באכילת העוגה והשארתה שלמה.

      • מתן לוי

        אבל גם את עסוקה בלקטר דרך האתר הזה על גובה המיסוי של שוק ההון 25% וכו'
        וגם את מפגינה דרך אתר זה נגד רגולצית יתר ועוד
        מה ההבדל?

      • אני כן חושבת שאנחנו יכולות לקיים שיח קונסטרוקטיבי ומזמינה אותך לנסות. אם היה ספק, אני לא מזלזלת בפתרון שלך ועובדה שאני נותנת לו המון הקשבה וקוראת את מה שיש לך להגיד.
        לצערי על פניו הפתרון שלך לא מעשי עבור חלק גדול מהחברה שלנו, בוא נגיד שזה עובדה ולא נכנס ללמה כי זה פחות רלוונטי (אלא אם כן זאת אינה עובדה בעינייך?). כיוון שחשוב לי לא רק למנוע מהילדים שלי מלרעוב אלא גם מהילדים של השכנים שלי, כל פתרון חייב יהיה להתייחס לגורמים המרכזיים שמשפיעים על הכלכלה. זה לגבי הנקודה אליה הגבת. לגבי הנקודות האחרות גם אשמח לשמוע מה דעתך, יום טוב

  77. האם החברה כחברה תחזיק מעמד אם כל האנשים יבחרו את הבחירות שלך, ובפרט אני מתכוונת לבחירה שלך לא להיות הורה.
    בהנחה שיש במדינה אנשים ממוצעים, לא כולם סופר-סטארים שיכולים להרויח משכורות מעל הממוצע.
    משפחה ממוצעת, שתחיה בצורה סולידית, לא באמת יכולה לחסוך. השרותים החברתיים שהחברה צריכה לספק בגלל הגודל: ביטחון, כבישים, תחבורה ציבורית, בריאות, חינוך, לא מתפקדים.
    חברה בריאה צריכה לתמוך בחוליות החלשות: משפחה עם ילד בעל צרכים מיוחדים, אלמנות ויתומים, מחלות קשות.
    אז כן, אדם יכול להערך לקטסטרופות, לחסוך ולרכוש ביטוחים, אבל אם הרגולציה דפוקה, וביום פקודה לא יוכל לממש את הביטוח, אז צריך גם לצאת לרחובות.
    אם יוותר על רכב, אבל התחבורה הציבורית לא מתפקדת, צריך לצאת לרחובות.
    האחריות האישית היא הנדבך הראשון, ואי אפשר בלעדיה, ופה אני איתך עד הסוף. אבל לפעמים האדם נופל, שלא באשמתו, ובחברה מתוקנת צריך להושיט לו יד.

  78. מושמושי

    רק כדי לסכם את המשנה
    אם הון עצמי קטן מ 3 מליון שח או לא(אל הורי intj i אנטי צרכני העבודה)
    אז
    אסור לקטר או להתלונן על הממשלה
    Label = marxist
    אחרת
    מותר לקטר ולהתלונן על הממשלה
    Label = libertarian/tycoon

    🙂

  79. חרא על כולם

    מספיק להסתכל על התלוש משכורת ולהבין ששם מתחילה הבעיה האמיתית – כל הכספים שנגנבים לנו ישר מהמשכורת לא נראה לעולם כנראה- מישהו יכול לקום ליום עבודה בידיעה הזאת ?
    גם הפנסיות שלנו בסכנה – אומרים לכם תחסכו כדי שיהיה לכם כשתהיו זקנים – בפועל יש מצב יקצצו לכם את הפנסיה כי איזה טייקון הפסיד מלא כסף על חשבונכם, בפועל יכולים להחליט שלוקחים לכם מיסים על הפנסיה כי "יש מצב חירום", בפועל לעולם לא תראו את דמי הבריאות ודמי הביטוח הלאומי בטח לא במלואם
    בפועל ישמצב בכלל תמותו בגיל 35 ולא נהניתם מהכסף שעבדתם בשבילו ככ קשה.

    אם הייתי מאמין שיש עוד אנשים כמוני –
    שרק 7 שנים בשוק העבודה וכבר מבינים שהעבודה היחידה היא שהמדינה רוצה לגנוב להם כסף מהמשכורת
    ולמדינה אין שום אינטרס שנחיה בכבוד ברווחה בעיקר אם אנו חילונים וזו בגידה!!
    אני מרגיש שהמדינה בגדה בי ובאנשים עובדים כמוני ועל כך אסור לעבור בשתיקה.

    אבל אני רק רואה מסביבי קונפורמיסטים לוזרים שמחפשים איך להרוויח מהשיטה, איך לרצות את המדינה, איך לרצות את ההורים שלהם שלא מוכנים להבין שהזמנים השתנו וכללי המשחק לרעתינו
    שלא מבינים שהסיבה היחידה שלהם ולחברים שלהם יש ככ הרבה דירות להשכרה והם חיים טוב על חשבון אחרים רק כי הם או מישהו מהמשפחה שלהם היה פה קודם וקנה הכל בגרושים! זה נקרא להצליח בזכות עבודה קשה?
    זה נקרא ישראבלוף

    • אתה יכול לצעוק "בגידה" עד מחר, זאת בדיוק ההתקרבנות שלא תביא אותך לשום מקום. צעקות ה"בגידה" זאת הנורמה החדשה, ולכן הקונפורמיסט הוא אתה.

  80. עוד פוסט מהנה, תודה.

  81. תודה רבה!
    לרוב האנשים שאני פוגש, אחרי שצפו במגש הכסף, אני מציג את עקרונות דרך החיים כפי שמובאים כאן ומציע את השינוי האישי כצעד הכרחי לקראת שינויים רחבים יותר. באופן כמעט גורף התגובה היא שלילה מוחלטת. כולם רוצים לשנות השיטה אבל את עצמם הם לא מוכנים לשנות. כלום. מאחר והסרט לא מציע פתרונות מעשיים הוא למעשה בוגד בצופיו וגורם להם להעמיק את התחפרותם במצבם כרכב שטח תקוע המאיץ בשלולית בוץ עמוקה. טרגדיה.

  82. פוסט מעיניין,
    תודה!

  83. איש(3718)

    מאחר ואחד ופרקי מגש הכסף מציע הלאמה כפיתרון לכל תחלואי המשק (וזליכה הצטרף היום כיועץ להסתדרות), הנה תזכורת מהיום למה זה מגוחך:

    "העובדים בנתבג התחילו בשביתת פתע, עצרו את ההמראות"
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4728026,00.html

    ואזכירכם מה קרה עם עובדי חברת החשמל בסופה שהיתה לא מזמן. ולפני יומיים עובדי הרכבת עצרו הקווים מהוד"ש לב"ש (והשאירו אותי תקוע בתחנה)

    אם טייקון היה עושה את זה, הוא היה יושב בכלא, ואם עובדי הטייקון היו עושים זאת, הם היו מועפים ובמקומם היו מביאים חדשים.

  84. אביגדור

    כתבה אינטלגנטית ורחבת אופקים. הייתי מוסיף את העובדה הפשוטה שהסידרה לוקה בכמה "אי דיוקים", לא קטנים, שלא לומר שקרים. כך למשל טוען רולניק שהגופים המוסדיים מלווים לבנקים 40% מכספי החיסכון הציבורי, בעוד כל כלכלן שמבין במאזנים יודע שהבנקים לא לוקחים הלוואות ואשראי, אלא מקבלים פקדונות ונותנים אשראי. למה רולניק טועה'מטעה? כי זה נשמע טוב שהכספים שלנו "מסתובבים להם עאלק ככה סתם אצל גופים מונופוליסטים, וההסתה נגד בנקים תמיד תופסת. זליכה למשל לדעתי ממש משקר כשהוא מציג את הטיעון שהחרדים עובדים יותר, ולפתע ובניגוד לנהוג בתחום מציג מספר מוחלט של עובדים חרדים כשברור לו ולכל כלכלן מתחיל שמה שחשוב זה "שיעור" התעסוקה אצל החרדים לעומת השיעור הזה באוכלוסיה הלא חרדית. וגוטווין מספר לנו על איזו מזימת שטנים לפיה הליכוד יצר את האינפלציה בכוונה, כשכל מי שהיה והבין מה קורה בתקופה הזו יודע שהממשלה פשוט איבדה שליטה בגלל הגרעונות הגדולים בתקציבה. יש די עוולות במדינה בלי שימציאו לנו עוולות שלא היו ולא נבראו ולכן דעתי היא שהסידרה הזו משקרת במצח נחושה וללא בושה, ולציבור הרחב אין דרך להבין בכלל שמוסרים לו נתונים שקריים וחצאי אמיתות.

  85. לעניין גיא רולניק:

    עד היום מעולם לא הצלחתי לקרוא מאמר שלם שלו. ויחד עם זאת אני מרגיש שכל הפעמים שבהן רפרפתי על הדה מרקר וקראתי שורה פה שורה שם מתוך מאמריו, כולן התחברו לכדי מאמר אחד שלא אומר דבר.

  86. האופי שלי לא מספיק חזק כדי לוותר על מכונית ומילקי כפי שהצעת. כל מה שאני רוצה זה שהמכונית והמילקי יעלו כמו באירופה!!! מאד פשוט, לא מתוחכם, לא רדיקלי ולא חשיבה מחוץ לשום קופסה. בסדרה ״מגש הכסף״ זליכה ורולניק מסבירים בדיוק למה זה לא קורה ומי מרויח מזה על חשבוננו.
    אני לא רואה דרך לפתרון חוץ מההתארגנויות שקמות בעקבות הסדרה. הדרך הספציפית תימצא בהמשך. זה לא יהיה סוציאליזם נוסח מר״צ – אל תפחידי אותנו בדמגוגיה.

    • "הדרך הספציפית תימצא בהמשך".
      כלומר: אני הולך אחרי העדר, לא יודע לאן אבל בטח יש איזה רועה שיראה את הדרך.

      חבל שיש כל כך הרבה אנשים כמוך.

  87. 90% ממוצרי המזון בסופר מזיקים לבריאות. וגם מוצרים אחרים כגון סיגריות.
    אבל בגלל שהיצרנים מקושרים לשלטון, לא יעשו דבר בנדון.
    אם היו פחות מוצרים מיותרים ומזיקים, היו פחות בזבוזים.
    אבל האשמה רובצת גם לפתחם של הצרכנים אשר רוכשים את המוצרים האלה.
    אוסיף ואומר, שכמעט כל מה שהכותבת ממליצה, מיושם אצלי תמיד.
    בלי מינוס בבנק. בלי מזון מוכן מהסופר או ממסעדה. מבשל לבד.
    בלי רכב. בלי טלויזיה ובלי טלפון סלולרי. בלי טיסות ובלי בתי מלון. כמעט כל התיקונים בבית בשרות עצמי.
    אנשים בעלי עושר פנימי לא חייבים את כל הדברים האלה.
    אה, וגם לא עובד בשביל אף אחד. כמו שאומרת סי היימן בשירה הידוע.
    יש רק אינטרנט. מה צריך יותר?
    וכדובר 5 שפות, האינטרנט, שהוא עולם ומלואו, מנוצל אצלי יותר מאשר אצל רוב האנשים.
    והערה קטנה: העברית בבלוג הזה ברמה גבוהה מאד ותענוג לקרוא.
    אבל בכל מקום שכתוב "מבלי", הייתי כותב "בלי". בלי מ'…

  88. לענין הבלוג. הנחת המוצא של הסולידית שכוחה להתמודד עם השיטה מקורה בה בלבד ואולם מדובר בשרשרת.
    הסולידית יכולה לפעול כפי שפועלת בגלל אנשים שפעלו במישור הציבורי. אם לא היתה מהפיכה צרפתית וקומוניסטית בהחלט יתכן שבעלי ההון לא היו מאפשרים לאחרים להשתכר ולחסוך. במשך מאות שנים לא היתה בורסה, הציבור ברובו היה עני, היתה עבדות ובעלי הון נהנו. משהסתבר להם שאם לא יתחלקו קצת בהון שלהם עם אחרים הם עלולים לאבד את ראשם וחייהם נוצר מעמד בינוני.
    העולם אינו שחור לבן ואינו מתחיל עם מישהו.
    אם לא יהיו פעילים חברתיים בהחלט יתכן שבעלי ההון והשלטון ישנו את כללי המשחק לטובתם.

  89. אני ראיתי את מגש הכסף ואני גם קוראת קבועה של "הכלכלה האמיתית" ושל המדיה הכלכלית הקונבנציונאלית. לפי דעתי, כולנו, כל קוראי הסולידית היינו רוצים שיהיה לנו הרבה יותר עצמאות וחופש כלכלי. גם היינו רוצים הרבה יותר ביטחון וחוסן לתקופות שבהם נהיה יותר חלשים (גיל מבוגר או חס וחלילה מחלה).
    מה שהסולידית מלמדת אותנו זה מה אפשר וצריך לעשות בתוך המסגרת הקיימת. אבל אני חייבת להגיד שהצורך לחסוך לעצמנו בלי סוף, מפני שאין לנו שום רשת הגנה לזיקנה ולמחלה, הוא צורך שהמערכת הרעה שאנו חיים בתוכה כופה עלינו.
    במילים אחרות בגלל שהשיטה כל כך רעה לאזרחים, אנחנו כהורים וכאזרחים צריכים להתאמץ מאוד חזק כדי לשחות נגד הזרם, וגם אין לנו שום גלגל שמציף אותנו מעל פני המים.
    זה שורש התסכול. ככל שתרוויח יותר -המערכת תעשה הכל להוציא מכיסיך את מה שהרווחת. מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, מע"מ, מס ריווחי הון, מיסי קנייה, מכס, מס רכישה -ועוד ועוד.
    המערכת עושה הכל כדי שנצרוך (מורידה ריבית) ולא נחסוך. שניכנס להלוואות כי הכל מסביב נורא יקר, והמחיה הבסיסית יקרה מדי לעומת הכנסתינו.
    מכאן נובע הזעם והצורך לשנות את המערכת כפויית הטובה. מערכת שלוקחת ולוקחת, אבל לא נותנת לאזרח בחזרה. דוגמא טובה לכך – אדם ששילם כל חייו לביטוח לאומי, מקבל סכום מעליב כל חודש בזיקנתו – וגם מעלים כל הזמן את גיל הפרישה כדי שיקבל אפילו פחות. זאת מערכת כפויית טובה ורעה. גם אם אעשה מאמץ לגבור על כל המכשולים ולחלץ את עצמי מהמים הסוערים – זה לא ישנה את הכעס העצום, והמחשבה שבטוח שאפשר גם אחרת. שזה לא חייב להיות כך!
    שמספר מצומצם של אנשים כמו פקידי האוצר, מחליט עבור כולנו, ומשפיע על המצב הכלכלי של כל אחד מאיתנו. וזה כאשר הם אפילו לא נבחרו לכנסת ואין להם שום אחריות כלפי האזרחים.

    • איש(3718)

      מירית,

      השיטה לא כל כך "רעה" לאזרחים, אם תשווי עצמך ל 90% מאוכלוסיית העולם, תראי שאת במצב לא רע בכלל.

      קצת פרופורציות וראיית מציאות נכונה לא יזיקו.

      אני תוהה, כמה שילמת כל חודש לביטוח לאומי שאת טוענת שהסכום שתקבלי כקצבת זיקנה הוא מעליב?

      אם תקבלי 2000 שקל לחודש, נניח מגיל 64 לאישה, ונניח שתוחלת החיים היא לפחות 20 שנה לנשים בפנסיה, אז תקבלי קרוב ל 500,000 שקלים. האם נתת 500,000 שקלים לביטוח לאומי במשך הקריירה שלך? רוב האנשים (וביחוד נשים) לא מתקרבים לסכום זה.

      כך שרוב האנשים בארץ מרויחים מביטוח לאומי, מי שמפסיד אלו בעלי השכר הגבוה.

      • בוודאי שעד גיל 64 אני אשלם המון כסף. כל חודש אני משלמת כ-900 שקלים לביטוח לאומי ובעלי משלם יותר. אנחנו לא מרוויחים כלום מביטוח לאומי רק מפסידים. יכולתי לחסוך את הכסף הזה לעצמי.

        תראה את הסרט של מיקי חיימוביץ על ביטוח סיעודי ("המערכת") ותבין איזה מדינה קמצנית ומגעילה יש לנו. מה היא עושה לזקנים שלה. יש מדינות באירופה שאנשים יכולים לסמוך על מערכת הפנסיה הציבורית שהם לא יהיו עניים בזקנתם. כאן המדינה עושה כל כדי להביא אנשים לעוני בזיקנתם. כל מה שיש היום לזקנים – לנו לא יהיה. תהיה לנו פנסיה של 50% ממשכורתינו במקרה הטוב. בושה וחרפה! לא כל אחד יכול בכוחותיו שלו לחפות על ההפסדים שהמדינה גורמת לו. המדינה היתה צריכה לתמוך באזרחיה. לא לדרוס אותם כפי שהיא עושה.

        • איש(3718)

          מירית,

          את הוכחת את טענתי בצורה הטובה ביותר.

          אם את משלמת 900 שקל לחודש, בהנחה שתעבדי 44 שנים, את תשלמי בסך הכל 475,000 שקלים.

          רק בקיצבת זיקנה את תקבלי יותר מזה (ראי החישוב הקודם שעשיתי), ולא ספרתי את האלמנטים הביטוחיים הנוספים (הבטחת הכנסה, אלמנות וכו').

          את מקללת את המערכת שנותנת לך יותר ממה שאת תורמת לה.

          • איש, מה זה משנה אם המערכת טובה למירית באופן ספציפי? גם אם כן, מי אנחנו שנחליט מה טוב בשבילה? באיזה זכות לוקחים בכח כסף מהכיס שלה ומעבירים לה או למישהו אחר? אין ארוחות חינם, וגם אם היא מקבלת יותר בקצבת זקנה, זה כי מישהו אחר משלם על זה- אבל גם היא משלמת על מישהו אחר!
            בעניין טובת הכלל, כאן קצבת זקנה היא מקרה קלאסי שבו העניים מסבסדים את העשירים. הפקידים והאנשים הטובים, שכוונותיהם באמת היו כנות וטובות הקימו מערכת כזו מעוותת, שמביאה לתוצאה ההפוכה מזו שהתכוונו אליה, כאשר העניים משלמים במשך יותר שנים בטוח לאומי כי יוצאים לעבודה בגיל מוקדם יותר מהעשירים, אולם הם נהנים פחות מהקצבה כי הם מתים מוקדם יותר מהעשירים . בדרך, על כל שקל ששולם בתור ״ביטוח״ לכאורה , 20 אגורות נשארו בירושלים למימון משכורות של עובדי מדינה.

          • איש (3718)

            Tai

            המציאות הפוכה ממה שאתה טוען …

            בביטוח לאומי העשירים מסבסדים את העניים ולא להיפך. רוב העניים או מעמד הביניים הנמוך שמשלמים ביטוח לאומי יקבלו יותר ממה ששילמו והראתי את זה בדוגמא מקרית לחלוטין עם מירית (שקיללה את ביטוח לאומי).

            קח עוד דוגמא, מי שמרויח 40,000 שקל לחודש, משלם פרמיית ביטוח לאומי מלא על משכורתו. אך אם יזדקק לביטוח אבטלה (למשל) ישלמו לו רק עד 6500 שקל משכורת. כנ"ל לגבי קצבת זיקנה של 2000 שקל ודברים נוספים.

            כלומר, מי שמרויחים 40,000 שקל משלמים פרמייה מלאה ומקבלים תמורה חלקית.

            תשווה את זה למי שמשלם פרמיית ביטוח לאומי על משכורת של 7000 שקל, הוא מקבל בדיוק אותה התמורה כמו זה שמרויח 40,000 אך עם פרמייה נמוכה בהרבה. גם הוא יקבל דמי אבטלה 6500 וקצבת זיקנה 2000 .

            זה אומר שהעשירים מסבסדים העניים ולא להיפך. כדאי לדעת העובדות לפני שמדברים.

          • מי אמר לך שהכסף שמשלם העשיר מגיע כל הדרך אל העני? בדוגמא שלך הוא מגיע למעמד הביניים. ומי אמר לך שדמי ביטוח לאומי שמשלם אזרח ישראלי הוא סך כל נטל המס לביטוח הלאומי ? הביטוח הלאומי מסיים כל שנה בגרעון, מי אתה חושב משלם את ההפרש הזה, אם לא האנשים הפשוטים? חלק מה מיסים שאנו משלמים – אף אחד לא קורא להם מיסים, כמו אינפלציה . מי לדעתך מוגן יותר ממס כמו אינפלציה? אתה מדבר על נטל המס הם כאילו הוא מספר קשיח , והמספרים מבלבלים וצריך להזהר, אבל הוא מונח יחסי- ביחס של המס המשולם לסך ההכנסה, העניים מסבסדים את העשירים

          • ביטוח לאומי – זה לא תוכנית חיסכון בלי ריבית. ביטוח לאומי אמור להיות ביטוח. אני משלמת פרמיה גבוהה בטירוף – שאף חברת ביטוח לא לוקחת, ובתמורה אני מקבלת סכום עלוב ביותר בזקנה. בעוד שאם הייתי חוסכת את כל הכסף הזה לבד – הייתי משקיעה אותו ומקבלת עליו ריבית דריבית כל השנים האלה. איפה הריבית שלי איש? לא חישבת אותה. נכון? כי הרעיון של ביטוח לאומי אמור להיות שהמדינה משלמת לאנשים כאשר הם אינם יכולים כבר לעבוד, כי הם זקנים מדי. כל השנים הם שילמו – עכשיו המדינה צריכה לשלם להם. וזה לא מחושב אחד לאחד – אלא הם צריכים לקבל קצבה מכובדת שמשקפת את תרומתם כל השנים. הם לא שילמו רק ביטוח לאומי , הם שילמו גם מיסים כל החיים שלהם והנטו שלהם היה קטן כל הזמן בגלל זה.

            המדינה לא צריכה להיות כל כך אכזרית וכל כך קמצנית. היא צריכה להסתכל מה מקובל במדינות אחרות ולהעלות את הסטנדרטים בהתאם. אנחנו לא צריכים להרגיש שהמדינה זורקת אותנו בעת זיקנה.

        • למירית:
          אכן יש מדינות באירופה שמנוהלות טוב יותר, ויש לא מעט שמנוהלות בצורה קטסטרופלית מבחינה תקציבית, ראי יוון, פורטוגל, ספרד, איטליה ובטח יש עוד.

          שלא נדבר על כך שיש בעולם כ-200 מדינות, וישראל בוודאי נמצאת בטופ 40 מבחינה כלכלית/סוציאלית (לדעתי גם בטופ 25).

          להתלונן על המדינה "הנוראית" שלנו בלי לדעת מה קורה במדינות אחרות זה דמגוגיה, בטח בעידן הנוכחי בו כל המידע פתוח בפנינו בלחיצת כפתור.

          ישראל מדינה המנוהלת טוב מבחינה כלכלית בהשוואה עולמית, עם שירותי רווחה טובים (בהשוואה עולמית), תחבורה ציבורית טובה (בהשוואה עולמית), מערכת בריאות טובה מאוד (בהשוואה עולמית).

          הבעיות של ישראל הן לתפיסתי הן המצב מול הפלסטינאים, מחסור בדירות עקב כל מיני חסמים, וגידול האוכלוסיה המהיר של החרדים, שלצערנו לא ממש יצרניים וגם דוגלים בחזרה למאה ה-17.

  90. רציתי להגיד תודה!
    אני חושבת שהבלוג שלך מאוד מיוחד ומועיל במיוחד בזמנים שאנחנו חיים,עברתי על פוסטים רבים וגליתי הרבה דברים חדשים שאני רוצה לנסות בביתי.

    • מושמושי

      מירית,
      אזש, ביטוח לאומי זה מס לא ביטוח,
      בביטוח מקבלים סכום שפורפוצינאלי לסכום הביטוח, בביטוח קבוצתי מקבלים תעריף שמתאים לסיכון הממוצע של הקבוצה.
      ביטוח לאומי גובה תעריף דיפרנציאלי ומשלם תשלום קבוע, זה מס יחד עם מנגנון תגמול קבוע.

      הפתרון צריך להיות רשת ביטוח לפי רמת הכנסה בתעריפים קולקטיבים יחד עם סיבסוד' רמת מינימום כדי ליתור רשת מינימום, הפיקוח על הועדות יהיה בידי הבטוח לאומי ולא יווצר ניגוד אינטרסים כי המבטח הוא ספק חיצוני (חברת ביטוח)
      משרד האוצר יודע לעשות זאת הביטוחי רכב. לעובדי מדינה (מוציא מכרז ומפקח שהחברות. יעמדו במכרז) אז אין סיבה שזה לא יקרה בביטוח לאומי

  91. את מגש הכסף צריך להקרין בבתי ספר. ההתעלמות מהסדרה בערוצי הטלוויזיה והעיתונות מלמדת מוכיחה את הטענות בה על מי ששולט בתודעה ומייצר מסכי עשן כדי למנוע דיון ציבורי. למה את מתעלמת מהביזה של תקציב הבטחון שעומד על 60 מיליארד. רק בשנת 2075 יחול איזון עם מקבלי הפנסיה הצוברת. את שואלת על פתרונות ואני אציע כמה: אזרוח גורף של אנשי קבע למעט הפרומיל הלוחם, העלאת גיל הפרישה, ביטול בסבוד צהרונים גנים ומלגה שנתית לכל ילד שלאיש קבע, קיצוץ מסיבי במשלחות ביזה בחו״ל, ביטול רכב לכל רס״ן בתשלום מגוחך של אלף ש״ח וביטול רכב לכל סא״ל שאינו משלם פרוטה. אם הצבא היה נלחם בחמאס כמו שהוא נלחם על תנאיו המופקרים היה מצבנו טוב. המשך המצב כמו הוא משמע יווניזציה של המשק. כמו שנאמר בסדרה, צריך להעלות את המיסוי האפסי של ארבע החברות הגדולות במשק, ליישם את ועדת זליכה בשוק הרכב, ביטול מיסוי יבוא על מזון, הכנסת ביקורת חשבונאית בכל החברות הממשלתיות ופתיחת שוק הבנקאי לתחרות. לא דיברו על כך אבל בדוק הדיור אין מנוס מהעלאת מס רכישה על דירה 2 ל 20 אחוז בצירוף 70!אחוז הון עצמי.

  92. +1 אילן.

  93. Big Like! אהבתי את האנלוגיה לטיטאניק! זה כמו שאני ב2011 הייתי פעילה במחאה החברתית עד שהבנתי שאני צריכה לעשות מלא דברים שהזנחתי! ועדיף לעבוד על דברים שיקדמו אותי כמו עסק פאסיבי שיוציא אותי ממרוץ העכברים, וראינו שבכל מקרה מי שהרוויח מהמחאה החברתית זה סתיו שפיר וחבריהם שנכנסו לכנסת, הגלגל ימשיך להתגלגל, מעדיפה כמו שרשמת לשנות ברמת הפרט, אם כל פרט ישנה את עצמו ואת הסביבה שלו בסוף יגיע השינוי המיוחל, הקברניטים כבר מזמן נטשו את הספינה….

  94. הרבה דברי אמת ואף על פי כן, המציאות המתוארת שטוחה. בחיים האמיתיים, המציאות מורכבת הרבה יותר וכפי שהעירו רבים, לא בינארית. לא אחד או אפס. המחאה החברתית שגיא רולניק ודני גוטווין תמכו וסיפקו לה חמצן וקול, עשתה שינוי לטווח ארוך בעיקר בהגברת המודעות של רוב האזרחים לשיטה ולמה שקורה סביבם. המחאה הובילה להקמת מנגנונים רבים של שקיפות, מעורבות ועזרה הדדית. המחאה נתנה קול לרבים שאינם זוכים להתייחסות במאמר הזה שלא קיבלו מעולם סיכוי בחינוך, בתשתית ובביטחון עצמי, שקיבלה ככל הנראה כותבת המאמר. המחאה ייצגה רבים הכורעים תחת הנטל של ילדים, חינוך, פרנסה ועוד. רבים אלו חיים חיים סולידיים לגמרי, ללא מותגים או עגלות יקרות וגרים באשדוד, כרמיאל, קריית שמונה ומשלמים הרבה יותר ממה שצריך על חשמל, מזון, קורת גג וחינוך לילדים (כמה ילדים יש לך?). וגם ללא מותגים, מעולם לא היה להם סיכוי להגיע למצב של הסולידית מבחינת היכולת לחסוך. לכן תכנית מגש הכסף כל כך חשובה בהגברת המודעות הזאת. והמודעות הזאת, עשתה שירות גדול הרבה יוצר מהסולידית – בהפחתת מחירי מזון וסלולאר. המודעות הזאת הפילה טייקונים שאיש לא העז לגעת בהם קודם לכן ולימדה פוליטיקאים ציניים שיש בחוץ רבים שצריך להתחשב בהם. לא אהבתי כל מה שראיתי בתכנית מגש הכסף אבל בתוך מציאות מורכבת, התכנית עושה שירות ענק לרבים שקולם לא נשמע ולצד הפתרונות של הסולידית שכבודם במקומם מונח – מצטרפים לתמונה עשירה. חבל כל כך על הטון המזלזל ועל ההצגה השטוחה של תמונה עמוקה ומורכבת

    • קודם כל, ההחלטה לדאוג לילדים של מי שהביא אותם לעולם היא החלטה אישית, לא חברתית, ואין לך שום זכות לבקש מה סולידית לדאוג לילדים של משפחות אחרות. דבר שני, נניח שהפלנו כמה טייקונים- נו, אז מה? מצבך השתפר? בזכות המחאה נוצרים טייקונים ומונופולים חדשים- יזמים שמשכנעים את הממשלה להגביל סחר חופשי, מונופולים ממשלתיים, פקידים חזקים ורבי סמכות . דבר שלישי, את הפוליטיקאים הציניים העם בוחר, והם לא שונים מפוליטיקאים אחרים- הם עושים את מה שרווחי להם פוליטית

  95. משה אמריטוס

    דמגוגייה זולה!…תחליטו מה אתם רוצים להיות?!…סוציאליסטים,קפיטליסטים,אנארכיסטים?!?…אבל תחליטו כבר!!…סוף העולם קרב…

  96. נקודה קטנה שאשמח מאוד אם יתייחסו אליה:
    מרצ מואשמת כאן לכאורה בקלפטוקרטיה. מה הרקע להאשמה זו? יש למישהו דוגמאות של מקרים לכאורה?

    תודה

  97. היי, בלוגר עשיר הקורא לאחרים לחיי סגפנות
    אני אקדמאית בת 40+ גרה בפריפריה, אין תחבורה ציבורית ליישוב הקטן של משפחתי, לכן משתנעת ברכב טרנטה, אין עבודה באזור, אז עובדת בשכר של 5000 ש"ח, שוכרת דירת חדר בחצי מהמשכורת, מה לעשות, לא רוצה להתכלב על חדר מטר על מטר בלי חלון שעולה קצת פחות, בעלת צורך אנושי בסיסי להיות בקשר עם אנשים והעולם החיצון, אז בעלת טלפון נייד ישן, שמתקלקל, וצריך להחליף, בעלת צורך עז לחיות ולהנות מפעילויות שונות מרחיבות דעת ומשכילות ומאתגרות גוף, חלקם מה לעשות, לא בחינם ולא מול דירתי הנידחת אי-שם, כידוע לך החיים הם לא רק מזל טוב, ואני לא חיה בבועה אנוכית משלי, לכן צריכה לעזור לאימי החולה מאוד, מזלי לא שפר וגם ילדתי נולדה עם תסמונת קשה שסכנה נשקפת לאורך חייה, ומדינה בריאה היא זו שעוזרת גם למי שלא שפר מזלו ועדיין שווה בין שווים בניגוד לתפיסת עולמך ש"הטובים" "מצליחים", העולם לא רדוד ודיכוטומי והפלא ופלא יש "צדיק ורע לו", בעבודה מאיימים לפטר אותי בגלל ביקורים תכופים בבי"ח עם ילדתי לצורך מעקב ובשל רגישות חיסונית, חסכתי פרוטה לפרוטה כל חיי, קיבצתי את כל הפירורים שהכלכלה הקפיטליסטית זרקה לעברי, אך כמובן שלא הגעתי למיליונים ולכן לא יכולה להיות חופשיה ממעסיק, הרווחים בשנה! הם זעירים, אין טעם להשקיע הון והלוואות לעסק עצמאי, הנתונים ידועים לכל, אף אחד לא מבטיח לי בריאות מחר, ולכן יש הוצאות ביטוחיות, אבל עדיין אין לי קורת גג, ובכל יום יכולים לזרוק אותי לרחוב וכן הלאה, אז על מה אתה מדבר?!!!

  98. תודה רבה על הפוסט. עזרת לי להגדיר לעצמי כל מה שהפריע לי במחאה החברתית. השינוי מתחיל מבפנים, משינוי הרגליי הצריכה של הפרטץ מסכימה עם כל מילה.

  99. אכן הסרט חוטא בזה שכמעט לא מציג פתרונות. אפשר לבצע אנלוגיה למחלה. אם ב 2011 התמקדו בלהגיד "רע לנו" (יש תסמין) הסרט עוסק יותר באנליזה מדוע זה כך (השלב השני ברפואה – למצוא מה מקור התסמינים) הסרט גם לא עושה את זה בצורה מלאה – הוא מתעלם לדוגמה מתרבות הצריכה ובכך שבקפיטליזם חלק גדול מהשליטה בציבור מושג על ידי תעמולה (של מפלגות ודוגמות, של תאגידים גדולים וממלשות כו' – ראו "המאה של העצמי"). הוא לא מציג שני שלבים חשובים בריפוי – תחום של מחקר התרופה ותחום של ייצור והשגת התרופה או הריפוי.

    בקשר לטענה שפעילות חברתית היא "רק מילים" זה קצת מצחיק, גם הקפיטליזם הוא רק מילים . הספר של אדם סמית הוא רק מילים. השינוי בקפיטליזם (בשנות ה-20 מעבר מתרבות חסכנית לתרבות צריכה, בשנות ה-50 הגברה של זה ושימוש בכלים פסיכולוגיים כדי להגביר צריכה ואז השינוי לצריכה אינדיבדואליסטית כביטוי של העצמי) היו "רק מילים" – במילים אחרות – תרבות. בתרבות הקפיטלסטית מי ששולט בתרבות (העברת רעיונות וערכים לדור הבא ) הם בעיקר העשירים , הממשלה והתאגידים (דרך טלוויזיה, פרסומות, מערכת החינוך, סרטי קולנוע וספרים).

    מה שאת עושה כאן הרבה זה שינוי תרבותי, וזה מבורך אבל לא צריך לזלזל בשינוי פוליטי דרך שינוי תרבותי. התרבות היא הבסיס של הפוליטיקה. מה שנחשב "רע " או "טוב" בפוליטיקה נקבע בצורה חזקה על ידי התרבות. עיינו ערך "מיתוס" ו"סדר חברתי" כמושגים של יובל נוח הררי – איך אנחנו נשתף פעולה עם עוד מאות ואלפי ומיליוני אנשים שאנחנו לא מכירים? צריך מיתוס חברתי בשביל זה – כלומר רק מילים.

    בעולם שבו יש פצצות אטום, השפעה של האדם על מחזור הזרחן ועל הכמות הכוללת של הייצור הראשוני, סכנה של התחממות עולמית , פליטים, מלחמות אזרחים ועוד מרעין בישין היכולת לקדם ספינות הצלה היא מוגבלת. זה כמובן רצוי מאד (לדוגמה קהילות שמאפשרות אוטונומיה תרבותית או עוזרות לגדל ילדים) אבל זה פשוט לא מספיק – כל הכסף בעולם לא עוזר מול פצצת אטום. אם היו לנו עוד 17 כדורי ארץ לברוח אליהם האנלוגיה של ספינות ההצלה היתה טובה, אבל מההשלכות של הקפיטליזם אי אפשר לברוח הוא בכל מקום , הולך ומפשט בכל המימדים – ביחס למשאבים מתכלים, ביחס למערכות אקולוגיות וגאופיזיות, ביחס לבעלות ושליטה על הון , ביחס להשפעה על הפוליטיקה וחלוקת הכוחות הפוליטיים והתרבותיים, וביחס לאלימות ונשק. העצמאות של כולנו היא מאד בערבון מוגבל. – הגלולה הכחולה האמיתית היא להבין שכולנו נמצאים בספינת החלל כדור הארץ

השאר תגובה