הגיבור המיתולוגי שיציל את הכסף שלכם - הסולידית
בית » השקעות » הגיבור המיתולוגי שיציל את הכסף שלכם

הגיבור המיתולוגי שיציל את הכסף שלכם

שלום לקוראים החדשים שגלשו לכאן היום בעקבות הכתבה שפורסמה בדה-מרקר. הסולידית הוא בלוג המקדם חירות כלכלית בדרך של הקטנת תזרים שלילי (פשטות מרצון, מינימליזם, הישענות עצמית ואנטי-צרכנות) והגדלת תזרים חיובי שלא מעבודה (השקעה פסיבית בשוק ההון). אתם מוזמנים לעיין בכל הפוסטים משחר הזמנים. כדי לקבל עדכונים על פוסטים חדשים אנא הירשמו באמצעות המייל, הפייסבוק, הטוויטר או פיד ה-RSS. תודה שביקרתם! 

"איזו דעת או חשיבה צריך פה? לא צריך בכלל שכל בשביל להיות משקיע פסיבי. גם קוף מעבדה יכול לקחת סכום, לחלק ל-4 חלקים, ואחרי זה לא לעשות כלום. פשוט 'שגר ושכח'."

כך כתב כאן הגולש יוני לפני מספר ימים. ולמען האמת – הוא צודק. כל אחד יכול לרכוש כמה קרנות מחקות או תעודות סל המכסות את אפיקי השקעה הנבחרים ולהחזיק אותן לאורך זמן.

אלא שבהשקעה פסיבית, לא המוצרים הם הבעיה. הבעיה האמיתית היא מה שיוני כינה "שכל". קוף מעבדה עשוי בהחלט להיות משקיע פסיבי מוצלח, מפני שאין לו מוח אנושי שיפתה אותו לעשות טעויות חסרות היגיון. אלה מאיתנו שנגזר עליהם לחיות עם מוח פעיל בקופסת הגולגולת חייבים להתנגד ללא הרף לפיתוייו היצריים.

האדם הממוצע מקבל 612 החלטות ביום, שהן 4,900 החלטות בשבוע ו-254,800 החלטות בשנה. כדי שנוכל להתמודד עם מבול ההחלטות הללו באופן שוטף, אסוציאטיבי ונטול מאמץ, אנו נסמכים בעיקר על הצד האינטואיטיבי במוחנו.

חלק גדול מההחלטות מתקבלות בשני אזורים פרימיטיביים יחסית במוח: האחד הוא האמיגדלה, אשר אחראית על ויסות רגשות בתגובה למצבי סכנה (קרי: פחד), והשני הוא גרעין האקומבנס – "מרכז העונג" – אשר מעודד פעולות שיובילו לגמול מצופה (קרי: חמדנות).

במקביל לצד האינטואיטיבי, קיים יסוד של חשיבה מעמיקה (רפלקטיבית). זהו מנגנון קבלת החלטות איטי, לוגי ושכלתני יותר, שהפעלתו מצריכה אנרגיה ומאמץ.

מכיוון שכך, המנגנון הרפלקטיבי אינו פועל ברצף: לכל היותר, הוא משמש כמעין פונקציית "בקרה" המשתלטת על הצד האינטואיטיבי כשזה פועל בחוסר היגיון, כשסכום ההימור גבוה או כשיש צורך בבירור שיטתי.

כלכלנים התנהגותיים הוכיחו שלעתים הצד האינטואיטיבי "משתלט" על מנגנון הבקרה הרפלקטיבי. דניאל כהנמן, לדוגמה, זכה בפרס נובל לכלכלה לאחר שהוכיח כי במצבים מסוימים בני אנוש נוטים לקבל החלטות כלכליות על סמך רגשות, כללי אצבע שרירותיים ו"קיצורי דרך" מנטליים, ולאו דווקא על בסיס ניתוח זהיר, קפדני ורציונאלי.

התוצאה, פעמים רבות, מסתכמת בשגיאות חמורות והרסניות מבחינה כלכלית: הדחף לקנות ביוקר ולמכור בזול, הדחף לבצע פעולות רבות מדי או הדחף לקחת סיכונים בלתי מידתיים.

השינויים והתנודות בשוק, יחד עם הסלידה הטבעית מהפסד, יוצרים שילוב מסוכן שמביא לא פעם לתגובות בלתי רציונאליות. זו הסיבה ש"שגר ושכח" אינה ערובה להצלחה בתור משקיע פסיבי.

במילים אחרות, האתגר הגדול ביותר הוא פסיכולוגי: איך לרסן את הצד האינטואיטיבי ולקבל החלטות ככל שרק אפשר על בסיס ניתוח שקול, מדוד ומעמיק?

האם תסכימו להיקשר לתורן?

אחת האסטרטגיות לעשות זאת היא באמצעות "חוזה אודיסאוס".

האודיסאה של הומרוס מגוללת את מסעו של אודיסאוס, גיבור מלחמת טרויה, ששב לביתו עם שוך הקרבות. באחד המקרים התקרבה ספינתו לאי מוקף סלעים וצוקים משוננים – מקום משכנן של הסירנות. שירת הסירנות הייתה כה מתוקה וענוגה עד שאיש לא יכול היה להתנגד לה. יורדי ים שנשבו בקסמיה השליכו עצמם אל המים בניסיון להתקרב למקור הצלילים – אך איש מהם לא שרד. לכן, אף אדם לא יכול היה לספר על טיבה האמיתי של שירת הסירנות.

אודיסאוס הגיבור רצה להיות הראשון שיוכל לעשות זאת. הוא הורה לאנשי צוותו לתחוב שעוות דבורים לאוזניהם כדי שלא ישמעו דבר. לאחר מכן הנחה אותם לקשור אותו לתורן הספינה, ואסר עליהם בתכלית האיסור לציית לפקודותיו. הוא ציווה להתעלם מבקשותיו לשחררו מהתורן או לנווט את הספינה בכיוון האיים.

התכנית עבדה כמתוכנן. אודיסאוס שמע את שירת הסירנות במלואה, ואילו אנשי צוותו התעלמו מקללותיו ומתחנוניו לנפץ את הספינה על סלעי האי. רק כאשר התרחקו מטווח הצלילים נתן למלחיו סימן מוסכם-מראש שבעקבותיו הסירו את אטמי האוזניים ושחררו אותו מהתורן.

אודיסאוס ואנשיו דבקו בתכנית המקורית. הם נשארו במסלול. הצד הרפלקטיבי גבר על הצד האינטואיטיבי.

אודיסאוס והסירנות מאת ג'ון ויליאם ווטרהאוס (1891). מקור: ויקיפדיה

מי שמעוניין להשקיע בשוק ההון צריך לשאול את עצמו אם הוא מסוגל לקבל החלטה מחייבת. האם הוא מוכן לכרות עם עצמו "חוזה אודיסאוס": החלטה רציונאלית שהפרט מקבל בהווה, לפני המשבר, מתוך כוונה לחייב את עצמו לפעול באופן מסוים בעתיד, כשהעולם מתהפך וכולם זועקים.

שוק ההון הוא סביבה לא צפויה, בלתי רציונאלית, רצופה אין ספור פיתויים וסכנות. הדרך היחידה לצלוח את הסביבה הזו היא באמצעות תכנית סדורה. ללא תכנית, הדבר היחיד שנותר למשקיע הוא תקווה. במילים אחרות: משקיע ללא תכנית הוא מהמר.

הצורך בתכנית בולט במיוחד בעידן שבו תעשייה פיננסית שלמה מגויסת כדי לעודד את המשקיעים "לעשות משהו", ונסמכת על אין ספור עיתונאים כלכליים המספקים (לפרנסתם) תחזיות סותרות.

עוצמת הרעש גבוהה כל כך עד שלעתים קשה מאוד להתעלם ממנה, ובמיוחד כשהשווקים עולים או יורדים בחדות:

השוק עולה? אל תפספסו את הרכבת! תקנו ביטקוין! מדפסות תלת מימדיות! מכוניות חשמליות! אנרגיה סולארית! מניות מריחואנה רפואית!

השוק יורד? "מרחץ דמים בבורסה! נוסו על נפשותיכם! זה הזמן למכור!"

היכולת לדבוק בתכנית המקורית – להישאר במסלול באש ובמים – היא החלק המאתגר ביותר בפילוסופיית ההשקעה הפסיבית. היא שמבחינה בין משקיע מוצלח, הכובש את ייצרו, למשקיע כושל, שנותן לפחד ולחמדנות להשתלט עליו.

אם אינכם מוכנים לקשור את עצמכם לתורן – מוטב שתחשבו פעמיים אם שוק ההון הוא בשבילכם, ובפרט שהעתיד עלול להיות קודר יותר מההווה. כשהשוק עולה, קל להתפאר בביטחון עצמי ובסיבולת גבוהה לסיכון. כשעשרות אחוזים מתיק ההשקעות שלכם נמחקים לנגד עיניכם, ההרגשה היא אחרת.

אם זה לא כתוב, זה לא קיים

אחת הדרכים לתת תוקף מחייב לביטוי "הישארו במסלול" היא להעלות את תכנית ההשקעה שלכם על הכתב. כך תוכלו להפוך את "חוזה האודיסאוס" שלכם לחוזה כתוב, חתום ומחייב, שיסייע למקד אתכם בתקופות טלטלה בשווקים ולגבור על שירת הסירנה של האינטואיציה.

אין דרך אחת לנסח תכנית השקעה. יש כאלה שיסתפקו בפתק כמו "אל תיגע בכסף, תן לו לעבוד". אחרים ירצו משהו מעט מפורט יותר. מה שחשוב הוא שאת ההחלטות הקריטיות תקבלו טרם ניסוח ניסוח התכנית, לא תוך כדי וודאי שלא אחרי.

להלן דוגמה לתכנית השקעה כתובה, בהשראת הערותיו של ג'ייסון צוויג לפרק השמיני במהדורה האחרונה לספר "המשקיע הנבון" של בנג'מין גרהאם. 

הצהרת המשקיע

1. אני, _________________________, משקיע/ה פרטי/ת בשוק ההון, מעוניינ/ת להשקיע את כספי לטווח של ____ עשורים לפחות.

2. השקעה נועדה להשיג צמיחה ריאלית של כספי באופן שיאפשר השגת המטרות הבאות:

א. הגעה לעצמאות כלכלית בהתאם לכלל שלושת האחוזים (סה"כ תיק ההשקעות > סה"כ הוצאות לשנה * 33).
ב. שמירה על ערך הכסף מפני שחיקת האינפלציה.
ג. __________________________________
ד. __________________________________
ה. __________________________________

3. ידוע לי כי כל השקעה בשוק ההון כרוכה בסיכון של אובדן הכספים, שהרי אין תשואה ללא סיכון. הסיכון הוא המחיר שאני משלמ/ת תמורת הסיכוי לרווח. לאחר ששקלתי את מידת הצורך, היכולת הכלכלית והנכונות הפסיכולוגית להסתכן, הגעתי לכלל מסקנה כי ההפסד המרבי שאני מוכנ/ה לספוג בתיק ההשקעות הוא עד ___%.

4. הקצאת נכסים אסטרטגית: שיעור החשיפה לנכסים בסיכון גבוה (מניות) לא יעלה על ___% (פי 2 סכום ההפסד המרבי ע"פ סעיף 3 לעיל). יתר התיק, בשיעור של ___%, יושקע בנכסים בסיכון נמוך (אגרות חוב ממשלתיות ומזומן).

5. הקצאת נכסים טקטית:
___% יושקעו במניות שווקים מפותחים.
___% יושקעו במניות שווקים מתעוררים.
___% יושקעו במניות בישראל.
___% יושקעו באג"ח ממשלתי צמוד מדד.
___% יושקעו באג"ח ממשלתי בריבית קבועה.
___% יושקעו באג"ח קונצרניות.

6. מכשירי השקעה: החשיפה לאפיקי ההשקעה תתבצע באמצעות מכשירים מחקי מדד, השואפים להשיג את תשואת השוק ואשר גובים את דמי הניהול הנמוכים ביותר:
___________________
___________________
___________________
___________________
___________________
___________________

7. קרן לעת חירום שתספיק ל____ חודשי מחייה תנוהל במסגרת ________________(קרן כספית / תכנית חיסכון בבנק / פק"מ) בנפרד מהתיק.

8. ידוע לי שאף אדם בן תמותה, מומחה או בכיר ככל שיהיה, אינו יכול לחזות את העתיד ואת כיוון השוק, ולפיכך אף אדם אינו יכול לתזמן את כניסתו לשוק בהצלחה ובעקביות. מכאן שאין "מומחים" בשוק ההון – לכל היותר ישנם בני אדם עם דעות אישיות. כדור הבדולח שלהם עכור בדיוק כמו שלי.

9. לפיכך, אני מצהיר/ה ומתחייב/ת בזאת כי לעולם לא אתן לאדם זר או לעדר זרים לקבל החלטות פיננסיות עבורי. לעולם לא אקנה רק מפני שכולם קונים. לעולם לא אמכור רק מפני שכולם מוכרים. לא אהיה קורבן של רגשותיי או של רגשות העדר.

10. סבלנות בעיני היא מעלה. אני מתנגד/ת לנטייה האנושית לפעול בכל מחיר. מכירה וקניה של ניירות בתיק יתבצעו בתרחישים הבאים בלבד:

א. הוספת כסף חדש: בכוונתי להשקיע ________ש"ח מדי (חודש/רבעון/שנה באמצעות הוראת קבע אוטומטית.

ב. איזון תיק ההשקעות: מדי 1 בינואר יבוצע איזון של התיק על מנת לשמור על הקצאת הנכסים המקורית (כאמור בסעיף 4). האיזון יתבצע על ידי מכירת נכסים שעלו בערכם וקנייה נכסים שירדו בערכם.

ג. מכירת נכסים בכל תרחיש אחר תתבצע אך ורק בעקבות שינוי קיצוני בנסיבות חיי שיחייב הנזלה מיידית של התיק.

11. ידוע לי כי במהלך התקופה יתכן שאתפתה לסטות מהמסלול. בחתימתי להלן הריני מתחייב/ת לדבוק בתכנית ההשקעה זו בכל סביבת שוק. כמו כן, הנני מתחייב/ת לעיין במסמך זה מחדש כל אימת שיקונן בי הפיתוי לפעול בניגוד לעיקרי התכנית.

ובאתי על החתום,

_______________       ___________________
חתימה                                                 תאריך

עד מס' 1: _____________________
עד מס' 2: _____________________



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

68 תגובות

  1. אהבתי את ההתאמה של הסולידית לחוזה של ג'ייסון צוויג

  2. איפה הסטופ-לוס? איפה???

    להיות משקיע בלי סטופ-לוס = לנהוג עם עיניים עצומות לרווחה.
    בין אם אלו השקעות בשוק ההון או כיוון חרטום של החברה שאתה מנהל.

    לחשוב ש"מה שהיה הוא שיהיה" זו מחשבה קצת חסרת אחריות, מכיוון שאף אחד לא יודע אם לשוק ההון יבואו עוד שנות 80 עליזות כפי שהיו בעידן רייגן, ועדיין לא ידוע על ניצוצו של הבזק שיתחיל מהפכה כדוגמת מהפכת המחשוב (שנות ה-80).

    גם בספר 'המשקיע הנבון' מדובר על איזון התיק והפחתת החשיפה המנייתית בתקופות של דיפרסיה לטובת נכסים לא מסוכנים (עד כמה אג"חים ארוכי טווח יכולים להיות לא מסוכנים בעידן של ריבית אפסית???).
    כיצד יודעים מהן תקופות דיפרסיה? לא יודעים, אך מציבים סטופ לוס (בין אם עובדים בטיים-פריים חודשי או שבועי)

    להיות משקיע פאסיבי בלי סטופ-לוס זה כמו להיות נוסע לא חגור באוטובוס בין עירוני.
    אומנם אתה "נהג פאסיבי" אבל בתאונה אתה תהיה "פצוע אקטיבי".

    • כל הכבוד סולידית
      הפעם מסכים עם כל מילה והפוסט בהחלט במקום ובזמן, חן חן.

      ה ד ר – כנראה פספסת את סעיף 1 בחוזה.

      מעבר לפספוס, סטופ לוסים בטווח ארוך מרוקנים את התיק ולא מגנים עליו. (שקול לתזמון שוק או יציאה בנמוך, כן את\אתה הולך להגיב על הנמוך אבל תחשוב\י על זה שוב)

      אין שום קשר בין איזון\מיצוע\הקצאות נכסים ובין סטופ לוס.

      • למיכה,
        אינך מבין את מהות הסטופלוס, שהיא להגן על הונך שלא תגיע למצב שעסקה אחת הורסת לך את התשואה השנתית. אתה צודק שיציאה בסטופלוס באופן קבוע גורמת נזק בטווח הארוך אולם אתה אמור לדעת לצאת לפני שהעסקה הגיעה בכלל לסטופלוס שלך.

        • יעקב, ואיך תדע זאת? אם אתה משקיע ערך, אתה לא צרך סטופלוס. אחרת אתה ספקולנט.

          בתיק פאסיבי יש לך סטופלוס מצויין – איזון התיק.

    • אוי, כמה מפתה להניח שפקודת סטופ-לוס תפעל בדיוק כפי שמצופה ממנה לפעול, ושמדובר למעשה בשיטת הפלא לנטרול הסיכון הכרוך בהשקעה במניות. "כשהשוק עולה – אתה מרוויח. כשהשוק יורד, פקודת הסטופ-לוס מגינה עליך. רק מרוויחים! אי אפשר להפסיד!"

      זה לא כל כך פשוט.

      הנחת היסוד שעולה מהתגובה שלך היא שהשוק יורד באופן מגמתי וצפוי, ושמה שמחולל את פקודת הסטופ לוס הוא בהכרח ראשיתה של ירידה תלולה ועמוקה. אבל השוק לא חייב להתנהג כך. הסטופ לוס עלול להתעורר בעקבות מעידה קצרת מועד, שלאחריה מיד יחול זינוק.

      קיצורו של דבר: סטופ לוס הוא מונח מעולם המסחר האקטיבי (hence גרהאם) ומהווה גרסה בוטה למדי של תזמון שוק. אף אחד לא יכול לתזמן את השוק, ומכאן שאף אחד לא יודע לקבוע מתי נכון להגדיר את הסטופ-לוס.

      אם השווקים יקרסו – אוכל לקנות מניות במחירי ריצפה. השקעה פסיבית זו ריצת מרתון לעשרות שנים.

  3. טוב, די הופתעתי שתגובה תביא לפוסט על המיתולוגיה היוונית.
    בהחלט עדיף על הסקילה שקיבלתי פעם שביקשתי דוגמא אחת לאדם שמיישם את השיטה 70 שנה…
    השקעה פסיבית אכן מסייעת בניטרול ההשפעות הפסיכולוגיות ומונעת נפילות בטרנדים ובבועות פיננסיות.
    אבל, יש משהו מסוכן בפסיביות הזו.
    50% מהכסף שלך נמצא בידי שני גופים – קרן סל של חברה ידועה בחו"ל המשקיעה במניות, ובנק בציריך ששומר לך על זהב.
    את בוודאי קוראת כל יום כתבות על הונאות שמתרחשות בשוק.
    גם השמות הכי מכובדים עשויים להתגלות כתרמיות ענק (מיידוף למשל, שהיה בכיר בוול סטריט). הרי כל אותן קרנות ובתי השקעות יעדיפו להציג לך הפקדות של אחרים כרווחים בחשבון שלך, וכאשר אנשים באים למשוך כסף הם מגלים שהקופה ריקה ונשארים עם דוחות יפים וחור בכיס.
    השאלה – האם אין זו הפקרות לתת 50% מההון שלך לשני גופים שינהלו אותו, במטרה להישאר פסיבי ולא לבחור השקעות או מניות בעצמך ולפזר כך את הסיכון?
    הרי הגיוני יותר להשקיע מיליון שקל ב-500 מניות ולא ב-2 גופים שמבטיחים לך רווח במינימום מאמץ עם מוטו של "תן לנו את הכסף שלך, נעשה לך חיים קלים, נעקוב בשבילך אחרי 7,000,000 מניות, אתה רק שב בבית ותקבל דיבידנד". בדיוק כמו הבטחות להתעשרות מהירה במסחר יומי, הימורים ואופציות.

    • זו נקודה חשובה, שראוי לתת לה פוסט משלה, אבל בתמצית:
      חלק גדול מהוני מושקע בקרנות של Vanguard. ג'ון בוגל יסד את Vanguard באופן כזה שבעלי היחידות בקרנות מחזיקים למעשה בבעלות חלקית ב-Vanguard. במילים אחרות, בשונה מכל בית השקעות אחר עלי אדמות, האינטרסים של Vanguard ושל לקוחותיה – זהים. זו גם הסיבה שדמי הניהול הממוצעים בחברה הזו עומדים על 0.20%.

      באשר להשקעות בארץ – אני לא ממליצה על תעודות סל בדיוק מהסיבה שמדובר לכל היותר בכתב התחייבות (לא מובטח) של בית ההשקעות מסוים לשלם לכם כסף במועד מסוים – קצת כמו אג"ח קונצרני. תשאל את המשקיעים שרכשו את תעודות הסל של להמן בראדרס מתי הם קיבלו את כספם.

      כשמדובר בקרן נאמנות, אני רגועה הרבה יותר. הפיקוח בישראל הוא מההדוקים בעולם ומעוגן מכוח החוק. ויחד עם זאת, אני בעד פיזור מוסדי רחב ככל האפשר, ככל שניתן.

      • אשמח אם תוכלי להתייחס ספציפית לבטרמנט (betterment.com) אם תכתבי פוסט בנושא.
        תודה.

      • דורית שלום
        זה מה שרשמת: "כשמדובר בקרן נאמנות, אני רגועה הרבה יותר. הפיקוח בישראל הוא מההדוקים בעולם ומעוגן מכוח החוק…"
        הציטוט הזה מהתגובה שלעיל החזיר אותי לויכוח הקצר שניהלנו על זכויות קנין והתערבות ממשלתית לפני 2-3 פוסטים בערך.
        אני כל כך שמח שאת מתחילה להסכים ולסגת אט אט אבל בטוח ולהבין שהתערבות ממשלתית מינימלית פירושה תיאוריה מופרכת שלא מעניקה לפרט זכות קנין אפקטיבית.
        הנה את שמחה עם פיקוח הדוק ורגולציה התערבותית חזקה שיעצימו את זכות הקנין, שהקנין לא יתפוגג לך בתחבולות ותעלולים של קרן נכלולית זו או אחרת.

        ועוד משפט מסכם: להיות ליברנטי תיאורטי זה כמו להיות סוציאליסט או קומוניסט תיאורטי. התיאוריה או האידיאולוגיה היא לכשעצמה נפלאה ומבטיחה רבות. תרגיל מחשבתי רב רושם. דא-עקא שמבחן המציאות וההיסטוריה מפריך את שניהם באותה המידה, ומעמיד את המאמינים מול שוקת שבורה, ובהרבה מיקרים במבוי חברתי סתום…

        בכל דבר צריך מידתיות. אידיאולוגיות הקצוות לא נותנות מענה למבחני המציאות.
        האידיאולוגיה הליברטנטית היא כזאת. ואני מלא תקוה שתמשיכי לכרסם בה במודע ובאומץ אינטלקטואלי, כפי שאת מפגינה כל הזמן. בהחלט יש לי הערכה כנה לפועלך בשנה האחרונה.
        תודה
        אורי

      • היי דורין,
        די מזמן באחד הפוסטים ניהלנו דיון לגבי השקעות במטבע זר.
        אני רואה שאמדתך השתנתה – הרי אין קרנות ואנגארד שקליות…

        • ZGLD – למדתי משהו חדש :). פיזור סיכון מטבע זה דבר מבורך.
          יש לי שאלה: בעת איזון התיק את משלמת עמלות המרה. את יכולה לציין את תנאי העמלות שלך?
          אני קצת מפחד שעמלות אלו ישחקו את התיק ולכן עדיין מנהל בנפרד את התיק לדואלרי ואת התיק השקלי (יש דמיון כי גם אצלי מנוע הצמיחה (מנויות, הוא כמעט ולא בתיק שקלי).

          עוד שאלה. הייתי שמח לשמוע את ההתייחסות שלך לנושא קרנות השתלמות IRA. אני כרגע מושקע 50/50 תא 100 וS&P500 (תעודת סל שקלית של פסגות שמשקיע דיוודנט חזרה ומוגנת מטח). אני יוצא מתוך הנחה שאני רוצה להיות הכי חשוף למניות באפיק שיש לו כמעט פתור מלא ממס רווחי הון (על הפקדות מעבר לתקרה יש מס רווחי הון) ומתוך הנחה שלא אגע בכסף זה לפחות 15 שנה.
          איך את היית משקיעה כסף בIRA בהנחה שלא נוגעים בהם למשך הרבה זמן? (ברור שאני לא רואה בזה ייעוץ ולאף אחד מאיתנו (לפחות לי :)) אין מושג על מה אנחנו מדברים)

      • 0.2% זה אינו זול, על סכום של 2,000,000 שקל זה 4000 שקל שנתי, במשך 40 שנה זה 160,000 שקל. אם תבחרי אפילו 50 מניות סולידיות מכל הסקטורים ותשלמי על כל קנייה 7 דולר, זה 350 דולר שהם כאלף שקל (אם תשארי עם אותן מניות לטווח הארוך). זה בהנחה שהתיק לא יגדל, אם הוא כן יגדל ההפרש יהיה אפילו יותר לרעת הקרן ודמי הניהול שלה. ישנן קרנות שעוקבות אחרי אינדקס שהן או ללא דמי ניהול כלל או משהו כמו 0.05% (זה במידה ובאינדקס יש מאות או אלפי חברות שונות).

      • היי איזה כתבה יפה נכון לך גדלות האם את יכולה להסביר לי איך אפשר להשקיע בVanguard
        מפה בארץ תודה על הכל

        • אתה יכול לקנות ניירות ערך זרים דרך הבנק או חשבון בית השקעות.

  4. ג׳ייסון זוויג כתב גם ספר על הנושא שנקרא your money and your brain

    ממנו נהנתי מאד וגם החלטתי להכין יותר תוכניות גיבוי לפני שאני מתחיל מעשה (לאו דווקא בתחום הפיננסים) כדי לקחת את הנטל של לקחת החלטה תחת לחץ ולפרק אותו לפני. בהגיע סנריו אליו התכוננתי אין פאניקה או לחץ אלא ביצוע קר ומחושב של התוכנית. אני מרגיש שזה עזר לי לקבל החלטות טובות יותר מאשר בדרך ההפוכה.

  5. אוי, נגעת בנקודה מאוד חשובה, שבחרתי קצת לדלג עליה בפוסט הקודם, כי לא אהבתי את הכיוון הווכחני של התגובות אבל עכשיו אני מבין שאין לי ברירה… אני רוצה לדבר קצת על יתרון פסיכולוגי גדול שיש לדעתי למשקיע הערך לעומת המשקיע הפסיבי. חשוב לי לציין שאני לא מתכוון לפתוח בעוד דיון חסר תועלת. מה שאני אכתוב כאן זוהי דעתי בלבד המבוססת הרבה על ניסיוני ועל ההגיון הפנימי שלי וכמובן כל אחד רשאי ואולי אף צריך להניח שאני לא יודע על מה אני מדבר. אוקיי?
    אני רוצה להראות את ההבדל בפסיכולוגיה של שני סוגי המשקיעים על ידי דוגמאות:
    נניח ומשקיע פסיבי, נקרא לו דורי, עבד קשה בהייטק, היה חסכן והתמזל מזלו לחסוך מיליון וחצי שקלים. הוא קרא את כל הפוסטים פה, הבין יפה שהוא יחסית צעיר והזמן עומד לצידו והחליט להשקיע מיליון שקל במניות (65%) והשאר באג״חים וזהב. איתרע מזלו וקצת אחרי שהתחיל להשקיע נהיה משבר כלכלי דומה לזה שהתרחש ב-2007/8 וכמו אז, שמדד ה-S&P ירד מ-1750 ל-666, גם כעת ירד המדד ב-60%. לא רק זה, גם האגחים ירדו חזק ונניח שהזהב דווקא החזיק מעמד יפה. באותה נקודה דורי הפסיד בערך 700,000 ש״ח על הנייר. הוא פותח את העיתונים וקורא שסוף העולם מתקרב. שבנקים ענקיים קורסים ושמדינות שלמות על סף חדלות פירעון. מה אתם חושבים יקרה? לדעתי הלא מבוססת רוב הדורי-ים ימכרו הכל ולא יתקרבו לבורסה יותר לעולם (או נניח 10 שנים 😉 ). החוזה שחתם עם עצמו ייזרק לפח באותה הקלות שבה הוא נחתם. הבעיה לדעתי היא שאין לו במה להתלות מלבד האמונה שבטווח הארוך השוק עולה אבל אז הוא יתחיל להקשיב לאנשים שיגידו שאולי יקרה מה שקרה ביפן, שאולי הפעם זה שונה ובאמת העולם מגיע לקיצו.
    ניקח עכשיו משקיע ערך, נקרא לו המהנדס. גם הוא חסך מיליון וחצי שקלים. לפני שהשקיע הוא התעסק בלימוד אובססיבי של חברות ותעשיות ומצא 10 חברות שהוא מאמין שהן נהדרות. הוא מכיר את המוצרים שלהם, את ההנהלה, את השוק ואת המתחרים, לא רק זה, הוא מאמין שהן גם נסחרות בזול ביחס לשווי האמיתי שלהן לפי חישוביו. המהנדס החליט להשקיע 80% מהונו וקנה מניות של כל חברה בסכום של 120,000 ש״ח. 300,000 ש״ח בערך הוא השאיר במזומן. עם בוא המשבר ירדו המניות שברשותו אפילו יותר מהמדד והוא הפסיד 70% עליהן, כלומר באותו רגע הוא היה מופסד על הנייר סכום של יותר ממיליון שקל. המהנדס, שקרא לא מעט על משברים ועל השוק ובעצם ידע שמשבר כזה הוא בלתי נמנע, עדיין נלחץ. הוא לא הבין איך המניות הנהדרות שבחר יורדות כל כך הרבה. הוא החליט להירגע טיפה והחליט לחזור לתזות המקוריות שלו. הוא בדק שוב ושוב את מצב החברות כיום והשווה לתחזיות שלו עצמו. פתאום הוא ראה משהו מוזר: ב-7 מתוך 10 המניות שלו, אין שום סיבה לירידות כאלו חדות. הוא עבר שוב על המספרים, הריץ כמה תסריטים פסימיים ושוב ושוב החישובים הכלליים שלו הראו שהמחירים שבהן נסחרות המניות פשוט מגוכחים. מה לדעתכם עשה משקיע הערך? הוא קנה עוד מניות ב-300,000 ש״ח שהיו לו במזומן. היה לו קשה, אבל ההבדל הוא שהיה לו במה להתלות מלבד האמונה בשוק. היו מולו עסקים ומנהלים ומוצרים ותזרימים. כמובן שכמה שנים אחרי, עם בוא ההתאוששות ,הסתבר שהוא קנה במחירים זולים במיוחד והרוויח המון המון כסף.
    הנה טענה: לדעתי אפילו אם משקיע ערך לא יכול להכות את השוק ובעצם המניות שבחר לא היו בעלות תוחלת טובה יותר להשיג תשואה גבוהה יותר (נניח, כן? אני לא באמת מאמין בזה אבל על זה לא בא לי לריב) יש לו יתרון פסיכולוגי עצום על המשקיע הפסיבי, שרק הוא לכשעצמו, מצדיק את ההשקעה והיישום של השקעות הערך.
    מה דעתכם?

    • היי חבר, נניח שאתה צודק (נניח כן? גם לי לא בא לריב למרות שאני אוהב 😉 ) לגבי
      היתרון הפסיכולוגיה גדול שיש לדעתך למשקיע הערך לעומת המשקיע הפסיבי.
      החיסרון הפסיכולוגי הגדול שלו הוא שהוא לא משתחרר מהשוק.

      הרשת נועדה לתפוס את הדג;
      תפסת את הדג – שכח את הרשת.
      המכמורת נועדה לתפוס את הארנבת;
      תפסת את הארנבת – שכח את המכמורת.
      המילה נועדה לתפוס את הרעיון;
      תפסת את הרעיון – שכח את המלה.
      מצא לי איש ששכח את המלה, ואחליף איתו מילה.
      – ג'ואנג דזה
      השוק נועד לשחרר אתכם לחופש
      הגעתם לחופש – שכחו את שוק.
      סתם אחד

      בכל מקרה נראה לי שבמקרה שציינת עדיף היה לנקוט באסטרטגיה של בראון משום שהתנודתיות של התיק יותר נמוכה.

    • חבר,
      תגובה מצויינת!

      מי שלא חווה הפסד מהותי בחייו לעולם לא יצליח להבין את האמירה שלך על "תזמון לקוי של דורי" ולכן גם לא יבין מה המהות של הסטופ-לוס.
      אמירתה של דורין שמשקיע פסיבי משקיע ל-20 שנה זו אמירה מגוחכת מכיוון שאף אחד אינו מצליח להכיל את עצמו בעוד 20 שנה, ולמי שנמצא עם הון של 2 מלש"ח ומנסה לפעול כמו וורן באפט, מפספס בענק את כל המהות והיתרון של משקיע קטן ועצמאי (סירת מירוץ מול אוניית מכולות עצומה בכוח האדם שעליה, בעוצמת מנועיה וביכולת המשא שלה) ובדיוק כפי שעסק קטן אינו יכול להתנהל ע"פ עקרונות הניהול של קונצרן, כך גם בהשקעות. אמירות של השקעה פאסיבית היא נכונה רק כאשר השווקים נמצאים באופוריה ולא נתקלים בתיקון או משבר שעשוי לפרק מנטלית הרבה מאוד "משקיעי ערך/פאסיביים" קטנים.

      דורין טוענת שפאסיביות היא נחוצה? אז שהמעוניין יחלק את הונו בתצורת ה-80/20 או 70/30, כך שהאחוז היחסי הגדול מחולק ל-2 חלקים שווים [בין אג"ח ממשלתי ב-3 רמות (קצר, בינוני וארוך) לבין אג"ח קונצרני תל-בונד 20 או 60, עד בינוני] והחלק המנייתי מחולק בין מדד עולמי מהותי (סנופי למשל) לבין מדדי סחורות, ו-10% מסך התיק במזומן (לא כולל את האג"ח הממשלתי הקצר).
      חלוקה עיוורת היא לא כוס התה שלי, אך למי שרוצה עצלנות זו דרך מספיק טובה (או פשוט לקנות את אחת מקרנות הסל הבנויה בתצורת 80/20).

    • חבר, תרחיש האימים שלך מפספס 4 נקודות חשובות: 1.יש 5 סוגים של נכסים מרכזיים בעולם נדל"ן,מניות,מתכות יקרות[שמייצגות חומרי גלם], אג"ח[ממשלתי וחברות] ומזומן[ודמוי מזומן]. הכסף תמיד זורם מנכס אחד לנכס אחר. בתרחיש שלך התרחיש הדפלציוני רוב האנשים ירצו מזומן. בתרחיש כזה התיק הקלאסי של הארי בראון אמור לאבד כ25%. משוויו. הרבה פחות מהירידה בשוק 2. הנקודה השנייה שאתה מפספס שבגלל המעבר למזומן ולא לאג"ח ,הדולר אמור להתחזק אל מול השקל בלפחות 10-15%. ולהפחית משמעותית את ההפסד. 3.ההנחה שלך שרק בגלל שמשקיע ערך אחד הפסיד סכום מסויים אז משקיע ערך אחר יפסיד את אותו הסכום במשבר היא פשוט שגויה, אי אפשר למדל התנהגות של משקיעי ערך. 4.התרחיש שלך מתעלם מתרחישי מאקרו,מאפשרות של דפלציה מתמשכת, אם ברננקי היה מחליט לא להדפיס כסף בכמויות, שוק המניות היה בקלות יכול היה להמשיך לרדת. וכל משקיעי הערך לא היו מצליחים להחזיר את ההפסדים שהם ספגו ב2008.

      נ.ב
      הרבה קרנות עשו תשואות 15-20% ב5 שנים האחרונות, ובהרבה פחות סיכון מכל משקיע ערך ממוצע, הנה למשל הנתונים על הקרנות של חברת AMG:
      https://investor.amgfunds.com/mf_l

      תסתכל גם על התשואות ל10 שנים.

      • תיקון: לא הכסף זורם אלה כוח הקנייה תמיד זורם מנכס אחד לנכס אחר.

        בנוגע לקישור הוא לא תקין, תלחץ עלpricing&preformance בתוך האתר של AMG

    • חבר,

      מסכים ולא מסכים עם הטוקבוק שלך. נדמה לי שאני מבין מה מעצבן אותך – הסברים דיי פשוטים של דורין לגבי שוק ההון. נכון שבמצבי קיצון אותו משקיע פאסיבי שלא התעמק בתחום יכול לעשות שטויות.
      מה לגבי משקיע שבחר להיות פאסיבי אחרי שקרא כמה ספרים וישן עליהם או לפחות קרה את המשקיע הנבון? אני למשל כזה. קראתי והבנתי שממש לא בא לי להתעסק בקריאת דוחות, קריאה על התחום, הקשבה לשיחות רבעוניות ושאלת שאלות באותן שיחות. הרי עבודה שמשקיע ערך צריך לעשות כדי להשקיע 100 שקל ו100000 שקל זהה (בהנחה שהוא באמת משקיע ערך ולא ספקולנט). מצד שני קיבלתי כלים שבזמן משבר יתנו לי אורך נשימה (למשל בחורף 2008-2009, כאשר הייתי לחוץ, הייתי מתחיל לנסות להעריך את שויי חברות שונות בS&P500 וראיתי (נו טוב אז היה קל – היה מלא חברות שהיו שוות פחות מהמזון שיש להן בקופה אחרי ניכוי חובות) שיש פאניקה ולא פחדתי לקנות.

      אני כן חושב שכדאי להכיר תאוריות השקעה (לא ספקולציה) שונות גם למשקיע הפאסיבי.

      • אני חושב שאתה במצב ממש טוב, איליה. הרבה יותר טוב מאשר רוב המשקיעים הפסיביים. בוא נסכים שתנאי להיות משקיע פסיבי מוצלח הוא לקרוא את המשקיע הנבון, לקרוא את רוב הפוסטים פה באתר, לגבש ציפיות ריאליות ולדעת ולהפנים שלאורך הדרך יהיה מצב שבו החלק המנייתי שלך ירד בחמישים אחוז. וזה לא שאלה של ״אם״ אלא שאלה של ״מתי״. אחר כך אתה צריך ללמוד להתעלם מתחזיות מקרו (עדיף לא לקרוא את החלק הכלכלי בעיתונים) ועדיף כן לצבור ידע בסיסי בניתוח דוחות כדי לעשות מה שאתה עשית ב-2008. מה אתה אומר?

        • לא שאלת אותי – אבל אני בהחלט מסכים.

        • חבר, מסכים איתך. אני גם חושב שהתמזל מזלנו לחוות משבר כזה – רק ככה אתה יודע איך תישן בלילה ותתנהג ביום עם הפסד של 40% על הנייר (במקרה שלי). אחרי 5 שנים שוק שורי אנשים כבר לא זוכרים את חיבוק הדוב…
          לגבי בולשיט בעיתונאות הקלקלית או "כלכלית" במקרה הטוב בישראל – ברור שזה רעש, מה שעוד מעצבן שכותבי מאמרי דעה לא מציינים את הפוזיציה שלהם כפי שמקובל בארה"ב למשל (שגם שם לא חסר רעש).

          ואסיים עם אחת ההערות של צוויג לפרק 8 של המשקיע הנבון: http://www.wonderprofessor.com/Docs/BGFN.pdf
          הדף הזה מודפס ותלוי אצלי בכמה מקומות

  6. חבר, מסכימה איתך מאוד היות ומשקיע ערך יודע בדיוק כמה שווה חברה ומכאן כמה מניה שלה אמורה לעלות ולכן קל לו יותר להמתין בשקט עד שהשוק מכיר גם הוא במחיר האמיתי של המניה – דבר שאין למשקיע פאסיבי. לגבי סטופ לוס לדעתי זו שטות להשתמש בזה מהסיבה שהזכירה דורין וגם שמשקיעים גדולים לפעמים עושים מניפולציות כדי ל״הוציא״ את הקטנים מהשוק…. נכון, לא כל אחד בנוי לקרוא דוחות כספיים ולכן השקעה פאסיבית היא מעולה לאלו שלא עושים זאת אבל לכוווולם הצד הפסיכולוגי יכול להפריע ( למי יותר למי פחות) ולכן יש את ההתחייבות הזאת לאזן פעם בשנה ולא להסתכל על התיק כל דקה…. חג שמח!!!!

    • יש לכם איזו הנחה בסיסית שמישהו שהוא משקיע פסיבי במדדים , שם את הכסף , זורק את המפתח והולך לקרוא קצת במגזין בלייזר על אופנות חדשות בביקיני. לא מעט מהאנשים שהגיעו למסקנה שצריך להשקיע במדדים ומוצאים את התמהיל הנכון, הם אנשים משכילים ואפילו מאוד ובטח שלא נחותים מאותה קבוצת קסם "משקיעי הערך". יש למישהו מכם ספק שלדורין יש את היכולות לנתח דוחות של חברות יותר מהרוב המוחלט של המגיבים פה? לא חייבים לקרוא דו"ח של 200 עמודים באנגלית רהוטה ולבצע ניתוחים פיננסים מתוחכמים כדי להבין ברמת המאקרו מה זו השקעה טובה. הסתכלות על כמה מדדים מרכזיים יכולה לתת תמונה מספיק טובה.
      אותו דורי מהפוסט של חבר , מספיק לו לראות שתשואת הדיבידנד על ה SP500 קפצה ל5אחוז שנתי אחרי הנפילה האחרונה, כדי להבין שכנראה הכסף שלו עדיין נמצא במקום הנכון ולא לבצע מכירת חיסול.

    • חבר,
      מה יקרה עם משקיע הערך שלך שהוא כ״כ רציונלי וכאשר השוק באקסטזה למטה והוא מופסד 70% ׳על הנייר׳ ואז הוא בשיקול דעת קר בוחן שוב את אחזקותיו ורואה שהייתה לו חברה שה- book value שלה היה יותר ממחיר המניה (כמו הבנקים בארץ כרגע), ופיתאום ניגלה לו שזו חברת נדל״ן והנדל״ן גם הוא ירד ב 80% וכעת ה book value נמוך בהרבה משויי המניה?
      כשהפאניקה אוחזת בשווקים, אין הרבה שנוהגים בצורה רציונלית. קראתי פעם ספר של פיטר לינץ׳ שניקרא: One up on Wall street. בספר הוא מתאר תסריט שבו כל העולם מתמוטט וגם לכסף אין יותר ערך, ואז הוא אומר: במצב כזה השיכנוע העצמי שאין מה למכור, כי גם הכסף שתקבל אינו שווה כלום, כך שאם כל העולם התמוטט, פשוט תקבל את זה שהתמוטטת איתו, אבל אם הוא לא, והשוק יחזור, זה שלא מכרת, תהיה מורווח בגדול לעומת אלה שברחו.

      ישנה עוד בעיה עם סטופ לוס שלא הוזכרה כאן. כאשר אין קונים, הסטופ לוס שקבעת יכול להתפספס בגדול, כך שגם זה לא יעזור. אני פעם קניתי מניה סינית ב 7 דולר וביום אחד היא עלתה פי 7 (ל-50 בערך). שמתי סטופ לוס על 40 – למחרת היא צללה וההוראה שלי ניכנסה לתוקף כאשר המחיר היה בערך 30. עדיין הרווחתי אבל הסטופ לוס לא ממש עזר להפיק רווח גדול יותר.

  7. יוני בפוסטים שונים בבלוג דורין כותבת כל הזמן על פיזור הרבעים (כל רבע בנפרד) בבתי השקעות שונים ובקרנות נאמנות שונות בדיוק כדי להמנע מהסכנה הזו שהזכרת…

  8. זה בכלל לא משנה אם אתה משקיע פאסיבי, משקיע ערך או סוחר טכני, משמעת היא הבסיס לכל הצלחה בשווקים. כל שיטה שמנטרלת את הרגשות שלך מהמשוואה משפרת את סיכוייך להצליח בשוק. בנוסף כדאי שהשיטה שאתה מחזיק בה גם תעשה את מה שהא אמורה לעשות…

  9. ברק צודק.
    Money Talks,
    Bullshit Walks
    וגם RAW חשב ככה.

  10. מולי1212

    חבר
    אם הבנתי נכון את האסטרטגיה הבראונית, כפי שהוצגה בבלוג, חובה(!) על המשקיע הפאסיבי לאזן את התיק. בתרחיש של מפולת, כל אחד מ-3 הרכיבים עשוי לרדת מתחת ל-15% ואז, בנקודת-הזמן שבו מאזנים, יש לקנות עוד מהמרכיבים שצללו. ז"א, שאין הבדל מבחינת ה"המון המון כסף" בעתיד בגלל העליות שיתרחשו, בין משקיע הערך שעשה ריאססמנט והחליט לקנות עוד מניות של 7 החברות הטובות בזמן הקריסה, לבין ההמשקיע הפאסיבי, שיקנה ערימה של קרנות מחקות כדי לשוב ולאזן את התיק. מכאן, שהיתרון של משקיע הערך כפי שהוסבר על0ידך לא כל-כך ברור. החסרון, לעומת זאת, ברור – הוא מבזבז המון זמן.

  11. יעקב מישל

    להבנתי,מהומה על לא מאומה.
    גם הדר והמסכימים עמו וגם הסולידית והמסכימים עמה יש להם מכנה משותף המוסכם על כולם,והוא:

    " שוק ההון הוא סביבה לא צפויה, בלתי רציונאלית, רצופה אין ספור פיתויים וסכנות. הדרך היחידה לצלוח את הסביבה הזו היא באמצעות תכנית סדורה. ללא תכנית, הדבר היחיד שנותר למשקיע הוא תקווה. במילים אחרות: משקיע ללא תכנית הוא מהמר."

    המבדיל בין קודש לחול הנו רק תוכן התוכנית הסדורה.
    האחת בסיסה הנה השיטה הפונדמנטלית והאחרת הנה השיטה הטכנית,אך לכל אחת ישנה וחייבת להיות " תוכנית
    סדורה " .
    כל אחת מהקבוצות מאמינה כי המשקיע ללא תוכנית סדורה ו / או הסוטה ממנה בגלל פרץ רגשות בלתי נשלט – מתנהג כאדם השם כספו על קרן הצבי.

    אישית,לאור החוויות שעברתי בשוק ההון,אני חושב כי שילוב של שתי הגישות באופן מושכל עשוי להניב חסכון טוב יותר לאורך זמן.
    אישית אני מעדיף להוציא כהוצאה שוטפת את תזרים הדבידנד שאני מקבל ישירות מהחברות בהן אני מושקע.

    עצמאות שמח לכל בית ישראל

  12. אהלן דורין
    שאלה לי אלייך:
    את כל הזמן חוזרת ומדגישה שהשקעה פאסיבית היא לאורך עשרות שנים..
    אבל- הרי את ההון שלך הרווחת (אם הבנתי נכון) תוך מספר חד ספרתי של שנים, מקסימום 10.
    מה יעשה אדם בשנות העשרים המאוחרות שרוצה להשקיע, אבל גם להשתמש בכסף בעתיד הנראה לעין?

  13. מולי וגיא, השאלה היא לא באיזו שיטה לנקוט, אלא האם יצליח המשקיע הממוצע להתמיד בה. אם לא שמתם לב זה הנושא של הפוסט. אני טוען שזה הרבה יותר קשה ממה שאולי נדמה, וה״טריק״ שדורין מציעה של עשית חוזה עם עצמך הוא לדעתי לא מספיק טוב. אני מאמין שידע והבנה הם המפתח להתמדה ולהצלחה והבעיה היא שבשיטות ההשקעה הפסיביות אין בעצם מה ללמוד, מלבד ההיבטים הפרקטים של איזו קרן לקנות וכו׳. בשעת משבר אין לך עסק לבדוק את מצבו, כל מה שאתה יכול לעשות זה להמשיך להאמין שיהיה בסדר. זה לא קל.

    • חבר אתה צודק לגבי ההתמדה במצבי קיצון של המשקיע הממוצע. צירפתי בעבר את הכתבה הזאת
      http://www.pereg.com/manager/src/153.pdf
      שאכן תומכת בטענתך ( אני ממחזר תגובות 🙂 ).
      אפשר להיות משקיע פסיבי עם הבנה היסטורית של שווקים ומשברים בהם ללא צורך להתעמק בהנהלות החברות דוחות כספיים וכו…ולהאמין שיהיה בסדר. זה לא קל
      כמו שלבאפט לא היה קל. אני זוכר טוב מאד את הכותרת הזאת למשל
      http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/863/760.html
      אני זוכר שאמרתי לעצמי כשבאפט יהיה פסימי זה הזמן להיכנס…
      מאחר שאני נוטה לפסיביות נכנסתי בטפטופים גדולים יותר למדדים בתקופה הזאת (בכל זאת משקיע פסיבי – וחבל ) בכל מקרה היום הזה היה למיטב זיכרוני נקודת השפל של השוק.

  14. ציטוט "האדם הממוצע מקבל 612 החלטות ביום, שהן 4,900 החלטות בשבוע ו-254,800 החלטות בשנה. כדי שנוכל להתמודד עם מבול ההחלטות הללו באופן שוטף, אסוציאטיבי ונטול מאמץ, אנו נסמכים בעיקר על הצד האינטואיטיבי במוחנו."

    דורין, חומר למחשבה עבורך ועבור שאר הוקראים בבלוג: הניסוי של בנג'מין ליבט.

    אז מי בדיוק מקבל את ההחלטה אם להשקיע משהו? היכן להשקיע? ומה שווה בדיוק הצהרת המשקיע? 🙂

    חומר למחשבה עבורכם, לינק להרצאה של הפרופ' חיים סומפולינסקי על רצון חופשי

  15. תגובה שלא קשורה בהכרח לפוסט הזה אבל אני מתנהגת כגרופי נלהבת: עד שהתוודעתי לבלוג שלך בכתבה של אפרת נחושתאי חשבתי שאני משוגעת ואסקצנטרית בכך שאני מעדיפה לחיות מחוץ למרדף. אני בקושי כלכלי מסוים אבל מנהלת אותו בהלך המחשבה שלך – מינימליזם עדיף. לאט לאט אפתור את התסבוכת, כי יש לי חזון. תודה על העזרה וההסברים שלך. נתת לי כלים חשובים בדרך לעצמאות כלכלית.

  16. התמודדות עם שוק יורד
    למזלנו (או לא), היה לנו לפני כ 5 או 6 שנים משבר בסדר גודל ׳היסטורי׳, ולכן אם מישהו משקיע היום, הוא יוכל לשוב אחורה ולהתבונן בקרנות, חברות , סחורות וכד׳, אשר ירדו פחות מהשוק, אפילו הרבה פחות, או אפילו עלו. ואמנם בשוק ההון לא תמיד מה שהיה הוא מה שיהיה, אבל לפחות מבחינת סקטורים יותר או פחות עמידים בפני משברים, אפשר לקבל איזה שהוא מושג. אמנם ה ׳תשלום׳ עבור ביטחון שכזה הוא בתשואות יותר נמוכות כאשר יש בום כללי, אבל מי ששונא סיכון ופסיכולוגית לא יכול להתמודד עם ירידה בתיק ההשקעות שלו של 50%, יש בשיטה זו הרבה היגיון.
    אני מוכן להסתפק בתשואה של עד 10% גם עם השוק עולה ב 100%, אם כאשר השוק יורד ב 50%, התיק שלי לא ירד מתחת ל 10%. זו ניקראת השקעה דפנסיבית ויש בה הרבה חומר למחשבה לשונאי סיכון. יש כאלה שיגידו שהסיכון הוא הפסד ההזדמנות להרויח יותר – אז יגידו. כל אחד ומה שמתאים לו בזמן נתון.

  17. "האדם הממוצע מקבל 612 החלטות ביום" – נשמע מרתק, אפשר מקור?

  18. 0.2% זה הממוצע של כל הקרנות של ואנגארד, זה כולל קרנות מנהולות וכולל קרנות של כל מיני אזורים גאוגפיים מצומצמים, סקטורים איזוטריים, או מיקרו-מניות.
    על הקרן הכי גדולה שלהם, שמכסה את כל שוק המניות האמריקאי, הם גובים 0.05% כמו שציינת.

  19. תרחיש אלטרנטיבי: המשקיע הפאסיבי מבין שהוא לא מסוגל לתזמן את השוק, ולכן ממשיך להחזיק גם אחרי ירידה של 60%. משקיע הערך, לעומת זאת, מתחיל לפקפק בהסברים שהוא למד באינטרנט או בקורס על ניתוח חברות, אומר לעצמו שאולי מכרו לו לוקשים ובעצם הנוסחאות האלו לא מבטיחות כלום, או אפילו משכנע את עצמו שהחישובים שלו היו נכונים אבל הבני-זונות ששולטים במערכת מבפנים מבשלים את הספרים, סוחרים לפי מידע פנים, ועשו עליו סיבוב. הוא מוכר את הכל ולא נוגע בשוק 5 שנים, ואז קונה שוב בשיא.

    אופציה ב':
    בוא נבצע את כל הסימולציה מחדש כשבמקום 2 מליון ש"ח בבת אחת, יש לך בן-אדם מתחיל בלי כלום ומשקיע 10,000 ש"ח כל חודש הוא חוסך מהמשכורת לאורך 15 שנה, כך שהוא לא יכול לקנות "בדיוק לפני המפולת" כי הקניה שלו מתמצעת על פני 180 קניות קטנות לאורך 15 שנה.

  20. "להשתמש בכסף בעתיד הנראה לעין" = לא לשים את הכסף בשוק המניות! מניות (או, עדיף, קרן מחקה על מדד מניות עולמי רחב) זו השקעה לפנסיה, לא השקעה בשביל לקנות אוטו/בית בעוד כמה שנים.
    אם את מתכננת להשתמש בכסף שנה הקרובה, האופציות שלך הן פק"מ, מק"מ, קרן מק"מ או קרן כספית.
    אם את מתכננת להשתמש בכסף בעוד 2-5 שנים אז אפשר לקנות אג"ח ממשלתיות קצרות.
    אם את מתכנת להשתמש בכסף בעוד 5-10 שנים אז אפשר לקנות אג"ח ממשלתיות לטווח בינוני.
    אם את מתכננת להשתמש בכסף בעוד 10-20 שנה אז אג"ח ממשלתיות ארוכות.
    20 שנה+ קרן מחקה על מניות מתחילה להיות רלוונטית. אפשר להתווכח על זה, יש שיגידו שמספיק 15 שנה ויש שיגידו שצריך 25 שנה, אין תשובה אחת נכונה, אבל זה סדר הגדול, לא פחות.

  21. הצטרפתי אתמול. כל כך ממכר ונכון למרות שקיצוני לאללה. ניסחת בשבילי תובנות רבות שבחוסר כשרוני היחסי לא הצלחתי לצרור. זה הגיע מאוחר אך לעולם לא מדי. תכלס – יושבים להם 100k בקרן כספית ובוכים, כי אין לי שכל/אומץ להשקיע. אני כן צריכה ייעוץ לפחות ראשוני. למי ?

  22. 100 אלף שקל שישבו בקרן כספית זה רעיון לא רע בכלל, לכל צרה שלא תבוא, קוראים לזה קרן לשעת חרום, אל תרגישי רע שהכסף לא מושקע אם זה כל ההון הנזיל שלך, זה דווקא טוב. אם את חוסכת מידי חודש סכום נאה ומצפה שתוך כמה חודשים יהיה לך סכום נוסף ששווה להשקיע, אז זה באמת זמן טוב ללמוד בנחת ולהתכונן לרגע הזה. בהצלחה.

  23. "השאלה – האם אין זו הפקרות לתת 50% מההון שלך לשני גופים שינהלו אותו, במטרה להישאר פסיבי ולא לבחור השקעות או מניות בעצמך ולפזר כך את הסיכון?
    הרי הגיוני יותר להשקיע מיליון שקל ב-500 מניות ולא ב-2 גופים שמבטיחים לך רווח במינימום מאמץ עם מוטו של "תן לנו את הכסף שלך, נעשה לך חיים קלים, נעקוב בשבילך אחרי 7,000,000 מניות, אתה רק שב בבית ותקבל דיבידנד". בדיוק כמו הבטחות להתעשרות מהירה במסחר יומי, הימורים ואופציות"

    יוני השאלה היא מה תעשה כשה אתה צריך לאזן, את התיק כל שנה תמכור\תקנה 500 מניות? בנוסף על תשכח שאם אתה בוחר ברכישה פיזית של מניות בתור השקעה פאסיבית, ואתה רוצה מדד עולמי, יהיו מניות שעבור רכישתן, הברוקר שלך ידרוש עמלת מינימום? והעמלות הללו יכולות להרוג לך את התשואה בתיק. אז מה תעשה תבחר בבידוד גיאוגרפי או תבחר לשלם את העמלות הרי התיק גם ככה הגנתי וההיגיון מאחוריו הוא יעילות באמצעות הקטנת ההוצאות על המסחר. בנוסף אל תשכח שרכישה עצמית של מניות היא פתח להתנהגות ספקולטיבית המשקיע הוא האויב הכי גרוע של עצמו והמורד הוא חלקלק .

    אני חושב שאתה צודק בטענה שלך שזה חור באסטרטגיית ההשקעה, אבל החלופות שהצעת הן יותר גרועות, הרעיון הוא לחפש את החלופה הכי פחות גרועה. ולא להיות תמים ולחשוב שיש דבר כזה השקעה בטוחהב100% כי אין.

  24. projectio
    הכוונה הייתה ל- 50 מניות לא 500.
    אבל המסר ברור – לא הגיוני לתת את כל הכסף שלך לאיזה קרן או בית השקעות בחו"ל שיכול להתגלות כהונאה אחת גדולה.
    קונים ישירות דרך חשבון הבנק ולא דרך ברוקר 50 מניות מסקטורים שונים ומדינות שונות. נכון, יש עמלה יקרה, אבל כולנו קצת נסחפים עם המרדף אחרי עמלות נמוכות, הופכים למשקיע עצלן/פסיבי, נותנים את כל הכסף לאיזה גוף שמפתה אותנו עם עמלות נמוכות – אבל לך תדע מה הם עושים עם הכסף שלך ! גם לוורן באפט או ג'ון בוגל או ג'ון פולסון או ביל אקמן לא הייתי נותן דולר אחד לנהל בשבילי – אני סומך רק על עצמי.
    אנרון ומיידוף הציגו דוחות יפים מאד במשך שנים למשקיעים שלהם. אתה באמת חושב שבתי ההשקעות בוול סטריט מתנהגים אחרת?

  25. יוני, תראה אני אענה לך על זה ככה, אני סומך על ואנגארד או על בלאקרוק, בערך כמו שאני סומך על הברוקרים שמחזיקים לנו את הכסף בארץ. או על הבנקים שמחזיקים לנו את הפקדונות, האם זה אומר שאני אפסיק להשקיע בנכסי נייר מכיוון מודע לזה שיש סיכון צד שלישי. התשובה היא שלא.

    במקרים שבהם לא ניתן לחסל את הסיכון, אני מעדיף לנהל אותו.

  26. projectio
    לא כתבתי להפסיק להשקיע. מה זה נקרא "לנהל סיכון" כאשר כל הכסף שלך נמצא אצל קרן כלשהיא?
    אפשר וחובה לחסל את הסיכון הזה – להעביר את כל הכסף מהקרן ולהשקיע ישירות ב-50 חברות שונות. אבל אתה נרתע מזה כי כולנו הפכנו לעצלנים ופסיביים שלא עושים כלום ומשלימים עם רוע הגזרה.
    גם בתי ההשקעות רוצים להיות פסיביים כמוך ולהרוויח בלי להתאמץ. אני לא מוכן לקחת סיכון לתרחיש שבו אני משקיע אצל "מנהל השקעות" 500,000 שקל, הוא באותו רגע יקנה בזה פורשה או יגואר (תלוי בטעם שלו), הכסף כבר שלי בעצם לא שם, אבל הוא ישלם לי ריבית מהפקדות של פראיירים נוספים שמצטרפים. ככה זה התנהל אצל מיידוף ובעוד אינסוף מקרים.
    זה מתגלה רק כאשר הרבה אנשים רוצים פתאום למשוך כסף, ואז לך תחפש את האיש בקריביים.
    אני לא מוצא שום הבדל בין ההצעות הבאות:
    1. תקנה ביטקוין – זה העתיד כי אין עליו פיקוח ממשלתי – השער יקפוץ פי 100 – תהיה מיליונר בלי להתאמץ.
    2. תקנה קרקע חקלאית ב – 99,000 שקל. היום יש שם בורות וחצץ אבל יאשרו שם תב"ע ותהיה מיליונר בלי להתאמץ.
    3. תקנה בית באלבמה. השכונה מצוינת, יש דייר טוב ל-17 שנה ותשואה מובטחת, תהיה מיליונר בלי להתאמץ.
    4. תבחר אם מחיר הנפט יעלה או ירד באופציות בינאריות. תקבל בשניהם 2,000 שקל בשבוע בלי להתאמץ.
    5. תשקיע ב-"ETF קנגורו" שעוקב אחרי כל המניות בעולם, תקבל תשואה בלי לחפש בכלל מניות ובלי להתאמץ.

    כל מי שמבטיח לי פטור מחשיבה או מאמץ – אני חושד בו. ובוודאי אם זה בתחום ההשקעות.

    • 6. תחקור פעילויות עסקית של חברות שמתומחרות בחסר, תנתח את הדו"חות הכספיים שלהן, תשוחח עם ההנהלה, תצביע באסיפות המשקיעים, תזהה את ה"ערך", תשכנע את עצמך שאף אחד – אפילו לא מנהלי הקרנות והמשקיעים המקצועניים – לא זיהה אותו מלבדך, או שיש לך יתרון מובנה על השוק, או ש"ידע הוא כוח" שמגן עליך באורח פלא מסיכוני השוק, או שכישרונך הפנומנאלי — ולא מזל — הוא שיאפשר לך לזהות אנומליות קצרות מועד בשווקים ולהרוויח מהן על בסיס עקבי…

      קרא לי כשפארטו יקפוץ לביקור, עת תמצא עצמך מתבוסס בין 80 האחוזים שהפסידו בענק במשחק סכום האפס הזה ולא בין יחידי הסגולה שהרוויחו. בינתיים אשייט לי על הקרנות הפסיביות שלי ואקצור את הפירות — בסיכון נמוך משמעותית.

      • תקראי לי כאשר יפרוץ משבר רציני, משקיעים ינסו למשוך כסף מהקרנות הפסיביות עם השמות הנוצצים, ותגלי שאין בהן כלום. ככה עובד שוק ההון מאז ומעולם – העברה של כספים מפראיירים עצלנים שרוצים רווח קל – לנוכלים מתוחכמים.
        נוכלים קטנים עובדים על בני משפחתם, חברים או מכריהם מהצבא בהיקף של עשרות מיליוני שקל. נוכלים גדולים עובדים על מיליוני אנשים ונסחרים בבורסה בהיקף של מאות מיליארדי דולרים.
        אני אסתפק בתשואה נמוכה או אפילו מעט שלילית כי אני לא גאון השקעות, אבל לעומתך לא שם את כל יהבי על קרן אחת, וכך הכסף לא ייתאדה לגמרי.

      • דורין – משעשע כרגיל.
        אני מקווה שבין אלפי האנשים שקראו את הפוסטים האחרונים היו נניח בין 2 ל-5 קוראים שחשבו "השקעות ערך? וואלה נשמע מעניין", בדקו ונדלקו. אם היו כאלה, אז אני יודע ששינתי להם את החיים וזה כל מה שרציתי..
        לגבי כל שאר הפסיביים-לא מאמינים-לגלגניים ודורין בראשם: אני מאחל לכם רק הצלחה! באמת, מכל הלב.

        • חבר, על נאמר – הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות 🙂
          סתם , סתם.
          But you were asking for it

  27. * הכסף שהיה שלי בעצם לא שם

    • היי יוני על פי הגישה הזו, אתה אמור לפסול את הרעיון של להחזיק את הכסף שלך אצל ברוקר, מה ההבדל?

      חברת מגדל לדוגמא שווה 6 מיליארד שח בנק הפועלים 26 מיליארד חברת ואנגארד מנהלת נכסים בשווי 2 טריליון והדגש הוא על טריליון! הנקודה היא לא מי מהן בטוחה יותר.

      אלה למה בכלל להחזיק, נכסי נייר במגדל או בכל חברה אחרת שמנהלת כספים בישראל האם זה לא סוג של פאסיביות מצידך? אתה יכול למשל להשקיע את כל הכסף שלך במסעדה או בכל עסק פרטי אחר ולמנוע מעצמך לחלוטין סיכונים של צד שלישי?

      אני באמת שואל, למה אתה חושף את עצמך לסיכון הזה?

      • נ.ב יש הרבה חורים בהשקעה בקרנות פאסיביות ומנוהלות. ואם הייתי תוקף את הרעיון הזה הייתי הולך על זווית אחרת לגמרי : )

  28. כתבתי למעלה שאני לא משקיע אצל ברוקר. סוחר רק דרך חשבון הבנק.

    • יוני,

      מה ההבדל בין ברוקר לבנק?
      שניהם חברי בורסה. ניירות ערך רשומות עליך בכל אופן.
      דרך הגב, המזומן בטוח יותר אצל ברוקר כי הוא נמצא בחשבון נאמנות.

      לגבי קרנות סל – הבעיה מתחילה כאשר מתחילים להמציא מדדים רק כדי למכור עוד קרנות סל.
      תעודות סל זה סיפור אחר – יש חשיפה לסיכון מנפיק.

      לגבי קניית מדד בצורת מניות – אם יש לך מעל 2 מליון ש"ח – תוכל להלוות מניות לשורטיסטים. אם אתה עושה איזון תיקון פעם בשנה אז תוכל לעשות עוד כסף.

  29. דורין – תודה על הפוסט המרתק והמחכים כרגיל.
    שתי שאלות ברשותך:
    1. את תמיד משבחת את ההשקעה הפאסיבית הגמורה וטוענת שלאף אדם או גוף השקעות אין יכולת להכות את השוק. המציאות מוכיחה שבכל תחום החל ממשקיעים בודדים ,דרך קרנות נאמנות ועד קרנות השתלמות ישנם כאלה שלאורך הרבה שנים מציגים תשואות טובות יותר מהשוק ובטח מהמתחרים שלהם. לא יתכן שהם מתנהלים בצורה טובה יותר? שמים משקל יתר במניות טובות ולהפיך על סמך ניתוחים טובים יותר שהם מבצעים?
    2. בסופו של דבר אני מתרשם שגם תיק ההשקעות שלך הוא ספוקלנטי או לוקח איזה ניתוח שוק אישי שלך אחרת למה להחליט לתת משקל יתר לארה"ב,קנדה וגרמניה ולא לסין, אוסטרליה וצרפת או כמה מדינות אחרות שלדעתי הולכות לתת תשואות עודפות?

    שמיX

    • 1. השקעה אקטיבית היא משחק של מפסידים. משחק סכום אפס. מנצח בו מי שעושה כמה שפחות טעויות. המעטים מרוויחים בענק. הרבים מפסידים את התחתונים.
      2. זה לא נכון. אני שמה את הכסף שלי היכן שההשוק שם את הכסף. פילוח הנכסים בשוקולד מריר, למשל, לא נעשה באופן שרירותי. רוב כספי המשקיעים בעולם (50%) מושקעים במניות בארה"ב. כ-25% באירופה. כ-10% בשווקים מתעוררים. כ-15% באסיה-פסיפיק. 0.2% בישראל.

  30. יוני תסכים איתי, שהשקעה בבנק זה לא חיסול הסיכון, אלה ניהול שלו, זאת אומרת ניסיון לצמצם אותו עד כמה שאפשר. יש הרבה דרכים שבה הבנק יכול להחרים כסף מהחוסכים שלו, בלי טכנית
    להכריז על פשיטת רגל ולהתחמק באופן כללי מאחריות. למשל
    המדינה תציל את הפקדונות אבל תטיל מס מיוחד. על החוסכים.
    או שהבנק יחרים את הכספים שלך ויתן לך בחזרה אגחים, או שהמדינה תחרים את המטבע הזר שלך תתן לך שקלים ותדפיס כאילו אין מחר. ראה מקרים בקפרסין ובארגנטינה, ואלה מקרים קלים, תרחישים חמורים בהרבה יביאו מין הסתם גנבה גבוהה בהרבה. סבתא שלי למשל סיפרה לי שהיא איבדה הרבה מאוד כסף בגלל שבזמנו היא קנתה אגחים של המדינה שהיא נולדה בה.

    בכל מקרה כשה אנחנו נכנסים לתחום האפור הזה של ניהול סיכונים ולא ביטול מוחלט שלהם יש דרכים נוספות שניתן להגן על הכסף שלך.

  31. projectio
    הנושא פה הוא הסיכון הגבוה של השקעה פסיבית בקרן שעוקבת אחרי מניות – כפי שדורין ממליצה.
    זאת, במקום לפצל את הסכום להשקעה ישירה במניות כדי להקטין סיכון.
    הנושא פה הוא לא יציבות של בנק.

    • יוני בתגובה הראשונית שלי אליך אני התייחסתי לדברים שלך ולא לפוסט של דורין. שהיה בכלל על משמעת רגשית בשוק יורד.

      מה שכתבת הוא שמי ששם את כספו בקרן כמו ואנגארד חושף את עצמו להונאה בהיקף ענק, אני סהכ טוען שאין שום הבדל בין החזקה של כסף בבנק לקרן כמו ואנגארד.

      שתי החברות יכולות לפשוט את הרגל.
      שתי החברות מנהלות כספים של חוסכים בהקיפים כאלה. שפשיטת רגל של אחת מהחברות תביא לחוסר שקט פוליטי כבד למדי.
      שתי החברות אמורות לזכות לחילוץ מהמדינה(ארהב וישראל)
      ובשתי המקרים הסיכון שייך לקטגוריה של סיכון צד שלישי.

      לכן לא ברור למה אתה מתייחס בסלחנות לבנק או לברוקר ותוקף בחמת זעם חברה כמו ואנגארד. שבנק הפועלים הוא ג'וק לידה.

  32. אתה בוננה על זה שמישהו יציל את הקרנות הגדולות. אבל למה לא למנוע את הסיכון הזה מראש?
    כל כך קשה לקנות ישירות כמה עשרות מניות, במקום מוצרים "עוקבי מדד", "מחקי מדד", ושאר המצאות שמתבססות על התשוקה לכסף קל ועצלנות/פסיביות?
    גם לבנקים יש חסרונות אבל לא צריך להוסיך עוד ועוד מתווכים עד לכסף שלך: בנק >> ברוקר >> קרן השקעות >> הכסף שלך
    צריך להיות רק בנק >> הכסף שלך
    אני מבטל מתווכים בדרך ומקטין סיכון.

  33. * להוסיף

  34. אני לא בונה על זה. אין לי מושג מה יקרה בעתיד, אני רק יודע שיש סיכון,זה שיש סיכון זה פשוט עובדה וזהו.

    באופן אישי ברמה הפרקטית אני מושקע באזור גיאוגרפי, שמייקר מאוד את עלויות העסקאות. יש המרות מטח, יש עמלות מינימום, ובמקרה של רכישה ישירה של אגח במדינה זרה הפעולה המינמאלית היא בסכומים של 50 אלף דולר ומעלה לכן החזקה דרך קרן היא יותר חכמה בעיני.

    בלי קשר לזה,אני חושב שמשקיע שלוקח על עצמו סיכון צד שלישי, צריך להציב לעצמו תשואה מינמאלית שתפצה אותו על הסיכון שהוא לוקח. אם התשואות נמוכות מדי אז עדיף כבר לרכוש דירה/משרד/חניה באזור לא יקר ואת דמי השכירות לשים בשוק המניות.

    בגלל שאני מחזיק באסטרטגיה הגנתית, עלויות עסקה, הן חלק חשוב מהתשואה שלי.

    בנוסף יש דרכים נוספות לצמצם סיכון ולא רק הדרך שהצעת.

השאר תגובה