בית » השקעות » הבורסה איננה קזינו (אלא אם תרצו שתהיה)

הבורסה איננה קזינו (אלא אם תרצו שתהיה)

אנשים שנרתעים מהשקעה ישירה בשוק ההון נשענים בדרך כלל על שני מיתוסים כדי לנמק את סלידתם.

הנימוק האחד הוא שהבורסה היא למעשה קזינו ענקי, משחק מזל פיננסי שכל פעילות במסגרתו שקולה להימור. מכאן שהשקעה בבורסה משקפת כביכול חוסר אחריות, שלא לדבר על ליקוי מוסרי, שכן אדם הגון ואחראי לא מהמר על כספים שחסך בעמל רב.

המיתוס השני מדמה את הבורסה למשחק פוקר. כל השחקנים מסכנים סכום כסף מסוים ותורמים את חלקם לקופה, אך רק ה"כריש" המיומן ביותר יכול לגרוף את הכספים ולהרוויח – כמובן, על חשבונם של הדגיגים האחרים. מכאן עולה הטענה שאם אין לך את הידע והמיומנות הדרושים כדי לנצח במשחק – סביר להניח שיטרפו אותך ואת כל הכסף שסיכנת.

סרטים הוליוודים כמו "הזאב מוול סטריט", תקשורת פטאליסטית ופוליטיקאים דמגוגיים – כל אלה תורמים לביסוס ההנחה שבורסה = הימורים.

אבל כשמנסים באמת להבין מנין נובעים המיתוסים הללו, מגלים שמקורם הוא בטבעו המורכב של שוק המניות עצמו.

לצורך הדיון, נניח ששוק המניות יעיל ברובו, שמחירי המניות משקפים את כל המידע הפומבי הזמין אודות החברות השונות, ושהמידע הזה מטבעו הוא אקראי ובלתי צפוי.

המסקנה הבלתי נמנעת היא שמחירי המניות נעים מעלה ומטה באופן רנדומלי לחלוטין (תאוריית "הליכת האקראי"), ושלא ניתן לצפות את כיוונם – ודאי שלא בטווח הקצר.

בפרספקטיבה צרה זו, אכן, לא קיים הבדל משמעותי בין קניית מניות להימורים בקזינו. בשני המקרים אנו מסכנים כספים בסביבה חסרת ודאות מתוך כוונה לגרוף רווח עתידי. ההסתברות שהמניה שקניתי תרד או תעלה מחר כמעט זהה להסתברות שגלגל הרולטה יציג מספר שחור או אדום.

הרובד הספקולטיבי של שוק המניות מתבסס על התנודתיות האקראית הזו. לבני אדם יש נטיה לזהות דפוסים ותבניות בתוך רעש אקראי. הם משתכנעים שיש להם את היכולת לנצל את התנודתיות הזו כדי לעשות ממנה כסף. זהו הכר הפורה עליו צומחות אסטרטגיות השקעה אקטיביות שמנסות לסחוט רווחים מספקולציה קצרת טווח: "סיבובים" על מניות, מסחר תוך יומי, הסתמכות על ניתוח טכני, שורטים (מכירה בחסר) – כל אלה הן רק דוגמאות.

לא יהיה מוגזם לטעון ששהרובד הספקולטיבי של שוק המניות תופס למעלה מ-90% מנפח העיסוק של התקשורת הכלכלית. אחרי הכל, זהו מקור בלתי נדלה לכותרות סקסיות על מפולות, על פאניקה, על אנשים שהרוויחו הון ועל כאלה שהפסידו את התחתונים.

התוצאה הבלתי נמנעת היא שהציבור בכללותו לומד לזהות את שוק המניות עם היסוד הספקולטיבי שלו, ולהניח שהבורסה היא אכן קזינו ענקי. ואמנם, ככל שטווח ההשקעה קצר יותר, המזל משחק תפקיד חשוב יותר.

צילום: Zdenko Zivkovic. ברישיון CC 2.0

צילום: Zdenko Zivkovic. ברישיון CC 2.0

לופט געשעפטן

אלא שבניגוד לקזינו, המתבסס כל כולו על ספקולציה שאין מאחוריה דבר, הרובד הספקולטיבי בשוק המניות מסתיר רובד ריאלי של פעילות כלכלית ענפה, ממשית ויצרנית.

המניות שנסחרות בבורסה הן יותר מצירוף של אותיות ומספרים על צג דיגיטלי. כל מניה מייצגת בעלות חלקית בחברה עסקית. החברות הללו משתמשות בכספים שהן מגייסות מציבור המשקיעים כדי להרחיב את פעילותן, ובשאיפה – להגדיל הכנסות ורווחים. חלק מהרווחים הללו חוזרים למשקיעים מאוחר יותר בדמות דיבידנדים או עליית שערים.

הצמיחה הכלכלית הזו מביאה בסופו של דבר ליצירת עושר, שבטווח הארוך מוצא את דרכו חזרה לכיסיו של המשקיע. משקיע שירכוש את סל המניות המרכיבות את השוק ויחזיק בו לאורך שנים, צפוי להנות מתוחלת רווח חיובית – לפחות כל זמן שהמשק צומח מבלי לחוות שואה גרעינית, היפר-אינפלציה או הפיכה קומוניסטית. כהמחשה היסטורית, התשואה השנתית הממוצעת שהניב שוק המניות האמריקני מאז 1928 עומדת על 7% (אחרי אינפלציה).

"תוחלת חיובית" משמעותה כי לאורך זמן, סביר להניח שהמשקיע יצא כשבכיסיו יותר כסף משהגיע (אחרי אינפלציה). חשוב להדגיש שהעובדה שהתוחלת חיובית אין פירושה שבכל שנה תקבלו תשואה "חלקה" של 7% ריאלי. אחרי הכל, התוחלת לא מתייחסת לתנודות הקיצוניות שעלולות להתרחש בשווקים מפעם לפעם. בהחלט יתכנו שנה, ואפילו מספר שנים, שבמהלכם תחוו הפסדים כבדים.

במשחקי קזינו, לעומת זאת, תוחלת הרווח היא שלילית. זאת אומרת שאם תשחקו בקזינו במשך מספר שנים ברציפות, סביר להניח שתפסידו הון תועפות, כך שה"בית" ירוויח על חשבונכם. הסיבה לכך היא שמשחקי הקזינו נבנו כך שסיכוי הזכיה מראש נגדכם – כלומר, שתפסידו יותר מאשר תרוויחו.

קחו לדוגמה משחק רולטה. לוח הרולטה כולל 38 ספרות: 0, 00, ואת המספרים 1 עד 36. בכל סיבוב של הרולטה, ההסתברות להפסד היא 2/38, או 5.26%. זה היתרון שיש לקזינו על המהמרים.

יחס הזכיה על "פגיעה" במספר בודד ברולטה הוא 1 ל-35. הדרך היחידה להבטיח זכיה בכל סיבוב תהיה להמר סכום זהה על כל 38 המספרים האפשריים.

כך, אם אסכן 100 ש"ח על כל מספר אפשרי, אשלם בסך הכל 3,800 ש"ח. אבל הזכיה המובטחת שלי תהיה לכל היותר 3,600 ש"ח – סכום ההימור (100 ש"ח) ועוד סכום הזכיה (3,500 ש"ח). במילים אחרות, בכל פעם שאני מסובבת את הרולטה, אני מפסידה 200 ש"ח, שהם 5.26%-.

עשו זאת בעקביות, שנה אחר שנה, ותדונו את עצמכם לחיי עוני.

במילים אחרות, בכך שכביכול "העלמתם" את מרכיב ההסיכון מהרולטה, נשארתם עם התשואה נטו על ההשקעה. מכיוון שמדובר כאמור בקזינו עם תוחלת רווח שלילית, לא מפתיע לגלות שהתשואה בטווח הארוך שלילית: בדיוק 5.26%-.

אם, לעומת זאת, ניישם אסטרטגיה דומה בשוק המניות (קנייה והחזקה של כל המניות בשוק), הרי שנוכל,  בממוצע ולאורך זמן, להשיג תשואה שנתית ריאלית חיובית. הסיבה לכך היא הפעילות הכלכלית שנמצאת ביסודו של שוק המניות, מתחת לרובד הספקולטיבי קצר הטווח.

פני פוקר?

"אז הבורסה היא לא קזינו", יאמר הקורא הנבון, "אבל באותה מידה ניתן לומר שההשוואה עצמה לא נכונה. הרי הבורסה היא לא משחק נגד 'הבית'. אם כבר, הבורסה דומה יותר למשחק פוקר, שבו שחקנים משחקים אלה נגד אלה, כשרק הכרישים זוכים בסוף".

הטענה, במילים אחרות, היא שהשקעה בבורסה היא משחק סכום אפס – מצב שבו רווח של צד אחד פירושו הפסד של הצד האחר, כך שסכום ההפסד והרווח הוא אפס. פוקר הוא דוגמה קלאסית למשחק כזה: הדרך היחידה לעשות כסף בפוקר היא לקחת אותו משחקנים אחרים, שתורמים את חלקם לקופה.

האם שוק המניות הוא משחק סכום אפס? ובכן, תלוי כיצד אנו בוחרים להשקיע.

כאשר אנו משקיעים באופן פסיבי – כלומר, קונים את כל המניות שמרכיבות את השוק ומחזיקים בהן לטווח ארוך, אנו חותרים למעשה להשיג את  תשואת השוק. כלומר, מטרתנו היא להשיג את התשואה ששוק מסוים משיג בשנה נתונה.

בפיננסית מדוברת, תשואת השוק מכונה בטא. לדוגמה, אם מדד ת"א 100 השיג ב-2014 תשואה של 6.1%, אזי הבטא באותה שנה = %6.1.

כל תשואה עודפת, מעבר לתשואת השוק, מכונה אלפא.

לדוגמה: משקיע ישראלי שבחר להחזיק מניות ישראליות במשקל שונה ממשקליהן במדד ת"א 100, השיג ב-2014 תשואה של 9.1%. מתוכה, 6.1% תיוחס לבטא, ואילו 3% תיוחס לאלפא.

מובן שבמקרים הרבים שבהם המשקיע לא מצליח להכות את השוק, האלפא יכולה להיות גם שלילית. בשנת 2014, למשל, אף קרן נאמנות אקטיבית שניסתה להשיג תשואה גבוהה ממדד ת"א 100 לא עמדה במשימתה – כולן השיגו תשואה נמוכה מתשואת המדד. במילים אחרות, האלפא שלהן הייתה שלילית.

כדי להשיג את הבטא (תשואת השוק), כל שעלינו לעשות הוא להשקיע פסיבית ולקנות את כל המניות בשוק. הדרך הזולה והפשוטה ביותר לעשות זאת היא לקנות קרן נאמנות מחקה בדמי ניהול אפסיים ולהחזיק בה לטווח ארוך ככל הניתן.

כאמור, מכיוון שתוחלת הרווח מהשקעה במניות היא חיובית, ניתן לומר שכל המשקיעים שישאפו להשיג את תשואת השוק יכולים לצפות כי בטווח הארוך (עשרות שנים) ישיגו תשואה ריאלית חיובית לפני דמי ניהול, ובלבד שהכלכלה תמשיך לצמוח כבעבר.

הסיבה לכך היא אותו מנגנון כלכלי שתואר לעיל: גיוס כספים מהציבור –> התרחבות עסקית –> הגדלת רווחים –> חלוקת רווחים לציבור. המנגנון הזה מביא לכך שבטווח הארוך, כל המשקיעים הפסיביים צפויים להרוויח.

השקעה פסיבית, אם כן, היא לא משחק סכום אפס:  רווח של משקיע פסיבי אחד לא בא על חשבונו של משקיע פסיבי אחר.  מקור הרווח הוא לא בהימורים או במסחר דו צדדי, אלא בעליה המצטברת ברווחי התאגידים שאת מניותיהן קנינו.

החיפוש אחר האלפא

אבל מה אם הבטא — תשואת השוק — לא מספקת אותי? מה אם אני מסרבת להתפשר על הממוצע, ומעוניינת להשיג תשואה עודפת של עשרות אחוזים מדי שנה, כמו המשקיעים האגדיים שעליהם אני קוראת בעיתון? כיצד אוכל להשיג אלפא (תשואה עודפת)?

ובכן – הדרך היחידה להשיג אלפא היא לקחת אותה ממשקיעים אחרים בשוק.

לשון אחר, כדי שתוכלו להשיג תשואה גבוהה מהממוצע, חייב להיות משקיע אקטיבי אחר בצד השני שישיג תשואה נמוכה מהממוצע. המשמעות היא שכל ניסיון "להכות את השוק" ולהשיג תשואה גבוהה מהממוצע הוא בהגדרה משחק סכום אפס. רווח של משקיע אקטיבי א' בא על חשבונו של משקיע אקטיבי ב'.

זכרו שמטרתם של כל המשקיעים האקטיביים באשר הם – מוסדיים ופרטיים כאחד – היא להשיג אלפא.

כדי לעשות זאת, הם משנים את הרכבי תיק ההשקעות שלהם וסוטים מ"תיק השוק", תוך שהם נותנים משקל יתר (או משקל חסר) למניות שלהערכת המשקיע יניבו תשואה גבוהה (או נמוכה) מתשואת השוק.

מטבע הדברים, לא יתכן שכל המשקיעים האקטיביים בשוק ישיגו תשואה גבוהה מהממוצע – מצב זה לא אפשרי מבחינה מתמטית. כך, המשקיעים האקטיביים מתחרים אלה באלה על התשואה העודפת, כשלכל משקיע הערכות שונות בדבר הדרך העדיפה להשיגה.

דוגמה קטנה תעזור.

אבי הוא משקיע אקטיבי. רוב האחזקות שלו אמנם בקרן מחקה על ת"א 100, אבל הוא החליט להשקיע 10% במניית איתוראן (דוגמה בלבד, לא מחזיקה ולא ממליצה) – פי 20 ממשקלה בשוק. אבי סבור שאיתוראן היא חברה מצוינת, וכי מתן משקל יתר לחברה זו מעבר למשקלה במדד תגדיל משמעותית את התשואה שלו.

הדרך היחידה שבה אבי יכול להגדיל את אחזקותיו באיתוראן היא לקנות מניות של החברה. אבל מי ימכור מניות של חברה מוצלחת כל כך? נכון – רק משקיע אקטיבי אחר – נקרא לו בני — שסבור שהדרך להגדיל את התשואה שלו היא דווקא להיפטר ממניות איתוראן.

התוצאה כאן בינארית. מניית איתוראן יכולה להשיג ביצועים טובים מביצועי השוק ולהטיב עם אבי הקונה;  או שהיא יכולה להתרסק ולהטיב עם בני המוכר, שזרק אותן בזמן.

שוב, מאחר שמדובר במשחק סכום אפס, רק צד אחד לעסקה יכול להרוויח – והרווח יהיה בהגדרה על חשבונו של הצד האחר. (*)

בשורה התחתונה

השקעה פסיבית לטווח ארוך בשוק המניות איננה שקולה להימור בקזינו ואיננה משחק סכום אפס.

בטווח הארוך, התוחלת הצפויה מאסטרטגיית השקעה כזו היא חיובית – גם אם אין בכך כדי להגן עליכם מפני הפסדים בטווח הקצר והבינוני.

ככל שטווח ההשקעה מתקצר, כך היסוד הספקולטיבי שבהשקעה גדל, ומרכיב המזל ואי הוודאות מתגבר. כמו כן, כל סטייה מ"תיק השוק" בניסיון להשיג תשואה עודפת (אלפא) בהכרח הופכת את הפעילות בשוק ההון למשחק סכום אפס.

(*) כל זה לא אומר כמובן שמשקיעים אקטיביים לא יכולים להכות את השוק. חלקם עושים זאת ובהצלחה רבה – אך חשוב לזכור שכל רווח עודף שלהם בא בהכרח על חשבונם של אחרים, שעליהם ספק אם תשמעו בתקשורת. השאלה המהותית היא אילו כלים ויכולות יש לכם כדי לנצח במשחק הזה, וספציפית, מה מבטיח שאתם יודעים יותר מהאדם שבעברה השני של העסקה?

אם אין לכם יתרון כזה – ואתם מוכנים להודות בכך בפה מלא – יתכן שהגישה הפסיבית עדיפה יותר.אחרי הכל, משקיעים פסיביים לא צריכים להטריד את עצמם בחיפוש אחר אלפא. אם נשקלל את התשואה הממוצעת שהשיגו כל המשקיעים האקטיביים – המפסידים והמרוויחים כאחד – נקבל, הפלא ופלא, את תשואת השוק – הבטא. כמשקיעים פסיביים, אנו מקבלים את התשואה הזו מהקרנות המחקות שלנו, בלי להתאמץ.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

96 תגובות

  1. אמרת בצורה כל כך פשוטה דבר כל כך חכם! ונכון! בסופו של דבר המתימטיקה לא משקרת…

  2. מחד ומאידך

    נראה לי שיש את החלק הספקולטיבי והריאלי, אבל גם חלק פיננסי, אותן הרחבות כמותיות, וקניית מניות על ידי ממשלות (סין), פיחות במטבעות, הקטנת ריבית וכיוצא באלה כשפים.

    מה מבטיח לנו שחלק הארי של מחיר השוק נובע מהמרכיב הריאלי ולא מהמרכיב הפיננסי? מאיפה הבטחון שכאשר אלה יפסקו לא נגלה כי השווי הריאלי של השוק נמוך משמעותית?

    • דבר לא מבטיח את זה, ונוכל לדעת בוודאות רק בדיעבד.

      יש תזה די פופולארית שלפיה סביבת הריבית הנמוכה משמעותה תשואה נמוכה יותר מהשקעה במניות בעתיד. בתאוריה, יש הגיון בטענה אם ניקח בחשבון שהתשואה על אגרות החוב הממשלתיות בוודאות תהיה נמוכה יותר מהממוצע ההיסטורי בהתבסס על רמת התשואות הנוכחית (ופרמיית הסיכון ממניות נקבעת ביחס לתשואה מאגרות החוב הממשלתיות "חסרות הסיכון").

      בקיצור, יש הגיון מאחורי ההנחה שריבית נמוכה תוביל לתשואה מנייתית נמוכה יותר . לכך יש להוסיף כמובן את העובדה שהשווקים כבר הניבו תשואות די מדהימות בתקופה יחסית ממושכת של ריבית 0 מאז 2008.

      מה זה אומר? ובכן, יתכן שזו תהיה טעות לבנות על תשואה ריאלית של 7% בשנה. ביל ברנשטיין ושות' טוענים ש-3% ריאלי זו תחזית הרבה יותר מציאותית. עדיין, אנחנו מדברים על תוחלת רווח חיובית מהשקעה במניות – פשוט נמוכה יותר.

      מה לעשות? להיערך לתשואה נמוכה ביחס לעבר ולתכנן בהתאם.
      – לחסוך ולהשקיע *הרבה* יותר מ-10% מהמשכורת
      – לחתוך עלויות השקעה כמו משוגעים (עמלות ודמי ניהול – כמה שיותר קרוב ל-0% מה טוב).
      – לייעל את סגנון החיים שלך על מנת להקטין למינימום את שיעור המשיכה מתיק ההשקעות

      כל האלמנטים הללו אינם זרים לקוראים ותיקים של הבלוג הזה

      • ואם ביל טועה? ואם התשואה הראלית תיהיה 0.3% בשנים הקרובות?
        צריך ללכת חזרה לעבודה? אבל כבר פרשתי כי חישבתי לפי 4%, ואני מחוץ לשוק העבודה כבר 10 שנים, ואני לא נהיה צעיר יותר.
        (הכל בסדר, לא פרשתי. אני עדיין עובד, רק מנסה להמחיש את הנקודה.)

        • אז גם הפנסיה הצוברת שלך לא תהיה הפנסיה שאתה מצפה לה….וכו'…

      • אם ריבית נמוכה פירושה תשואות נמוכות יותר, אז למה תמיד אני שמעתי שהנגיד מוריד את הריבית בשביל לעודד צמיחה???
        לא מסתדר לי, סליחה על הבורות…

        • הנגיד מוריד את הריבית כדי שתמשוך את החסכונות "הבטוחים" שלך מהבנק ותצרוך איתם מוצרים וכדי שחברות תוכלנה ללוות בזול יותר ולהשקיע את כספי ההלוואה במשק כדי להשיא רווחים.

          • המטרות הללו של ריבית נמוכה נראות טובות לא רק כיום אלא גם ב2017 או שנה לאחר מכן. למה בכל זאת מדברים על העלאת ריבית? מה משמעותה של העלאה כזו ביחס לתשואות של אגרות החוב?

  3. מחד ומאידך

    אני כמובן אשמח לשמוע שאני טועה והתעלולים הפיננסיים שאנו עדים להם בשנים האחרונות, ולא רק המרצה מלאכותית של השוק הריאלי באמצעות השקעה בתשתיות למשל, אפיינו גם משברים קודמים בשוק ההון, או איזושהי פיסת היסטוריה שיכולה ללמד אותנו משהו בנושא.

    יתרה מכך, אני חושש שיש אי דיוק בדבריך. לבלק ג'ק יש תוחלת רווח חיובית מתמטית (אם סופרים קלפים). להשקעה בשוק ההון אין תוחלת רווח חיובית מתמטית באותו אופן שלבלק ג'ק יש. כל מה שניתן לומר הוא שלהשקעה בשוק ההון הייתה עד עכשיו תוחלת רווח חיובית. זו כמובן אמירה הרבה יותר חלשה.

    • אהמ, מה? בבלקג'ק, בהנחה שאתה יודע לשחק כמו מכונה, סופר קלפים כמו סורק לייזר, ולא מתעייף אף פעם — ישנה אפשרות מתמטית להשיג "יתרון" על הבית של 0.5% עד 1.5%. שוב, הדגש כאן הוא "לא לעשות טעויות". אני מניחה שהתוחלת קטנה באופן משמעותי עכשיו כשרוב בתי הקזינו משחקים עם בין 4 ל-6 חפיסות שמעורבבות מפעם לפעם גם ההערכות הפסימיות ביותר מדברות על תוחלת גבוהה יותר מהשקעה במניות, כך שטענתך לא מחזיקה מים. אם אני טועה, תוציא את כל הכסף מהחשבון וסע לווגאס 🙂

      הסברתי בפוסט מדוע להערכתי שוק המניות צפוי לעלות לאורך זמן כביטוי אינהרנטי של צמיחה כלכלית. כשעסקינן בתוחלת חשוב לזכור ש-1) מדובר לכל היותר בהערכה 2) ישנו טווח רחב של תשואות אפשריות 3) לאף אחד אין כדור בדולח.

      • קפבלנקה

        יתרון של 0.5-2 אחוז אולי, אבל לא בשנה, אלא בהרבה הימורים שונים בזמן שהחבילה 'חמה'. נניח כמה עשרות בערב, לפחות. מה שכן, טכנית זה לא אפשרי ולא ישים כי א) כמעט אף אחד לא מסוגל לספור כ"כ הרבה קלפים. ב) המעטים שכן יועפו מהקזינו כלאחר יד. ג) הטכניקה בנויה על שינוי דרמטי בגובה ההימור כשהספירה מסמנת שקיימת הסתברות גבוהה לקלפים 'חמים'. הקזינו לא מאפשר זאת בפועל. אסור לשחקן לשים על יד 1$ 100 פעמים רצוף ואז 100$ על היד הבאה. מדובר בדפוס הימורים שהקזינו לא מאפשר, ולכן רק באופן 'קבוצתי' ניתן לנסות לנצל את הספירה לטובתך. נניח בני יושב סופר ושם 1$ על יד, כשהוא מזהה שהחבילה חמה, הוא מסמן לדני להתיישב ודני מתחיל כעת להמר על 500$ ליד. אנשים עשו זאת בעבר ואף הצליחו. הקזינואים היום מאוד רגישים לדברים הללו ועולים על זה כמעט תכף ומיד.
        בגדול בלאק ג'ק, ככל שמשוחק ע"י אנשים בשר ודם מן הישוב ולא איזה סופר גאונים שבפועלים בחבורות באופן לא חוקי להגדרת הקזינו, הוא משחק שתוחלתו, באם השחקן משחק אופטימלי, היא בסביבות מינוס חצי אחוז בכל הימור נתון. חלק גדול מהפילד גם עושה טעויות קשות מעבר לכך והאחוזים שלהם צונחים פלאים.

  4. בלק ג'ק זה המשחק היחידי בו יכול להיות יתרון לאדם מול הקזינו אלא שיעיפו אותך מהקזינו אחרי 20 דקות בערך. היתרון הוא סהכ של כאחוז ודרך אגב כבר אי אפשר לספור כי היום מערבבים את כל החבילה כל תור….
    אבל למשחקים בתיים זה נחמד.

  5. בחירת מניות אינה משחק סכום אפס אלא סכום השוק פחות עמלות.
    כל בוחרי המניות יחד יקבלו בדיוק את תשואת השוק ולא אפס ולכן זה לא משחק סכום אפס. זה שהם באים אחד על חשבון השני (נראה לי שזו הייתה כוונתך) לא מזיז את הממוצע או סכום פעולותיהם לאפס.
    יש משחק סכום אפס בספקולציה בסחורות, מטבעות וכד׳ (ואפשר להתווכח אם זהב נכנס להגדרה או לא). זה לא סטוק פיקינג.

    אפשר להגיד שבחירת מניות הוא משחק קשה למשקיע הלא מקצועי וסיכויו נמוכים להצלחה כי הצד השני בעסקה מיומן יותר ובעל משאבים גדולים יותר (לא יודע כמה זה נכון) אבל זה לא משחק סכום אפס.

    • מעניין לציין כי על אף המיומנות (כביכול) והמשאבים הרבים העומדים לצידם של ה"מומחים" לשוק ההון – בתי ההשקעות, הם נכשלים פעם אחר פעם בנסיונם להכות את תשואת השוק. ונשאלת השאלה – מהו ההסבר להמשך קיומו של ענף חסר ערך אשר אינו מביא תועלת כלל?
      הדבר מוכח שנה אחרי שנה באופן חד משמעי, ובכל זאת התעשייה משגשגת. מילא האנשים שעובדים שם ומרוויחים מזה כסף- אני מניח שרובם משלים את עצמם לגבי התועלת הרבה שהם מביאים, כי אדם לא יפגע במקור פרנסתו. אבל הציבור, אבוי, הציבור… למה הוא ממשיך לתת להם את כספו?

      • הציבור לא טיפש. יותר מתמיד הוא משקיעי בקרנות אינדקס זולות והנכסים (יותר נכון נתח השוק) של ואנגארד בית ההשקעות הזול והטוב בעולם כנראה בשיא כל הזמנים.
        יש דברים בהם הציבור חייב את המוסדיים כמו פנסיה ובכל מקרה כמעט כל המוסדיים משמשים גם כברוקר לסוחרים עצמאיים (כולל גם משקיעי אינדקס) כך שהם ימשיכו להתקיים ולהרויח.
        אפילו בקרן השתלמות ira אנו צריכים אותם כספק שירות. השירותים שלהם לא יעלמו אבל הם משתנים. עוברים מקרנות אקטיביות לתעודות וקרנות פסיביות.

      • המוסדיים הם מתווכים פיננסיים. הם מפגישים חסכונות עם השקעות. המוסדיים משקיעים גם בנכסים שאדם פרטי לא יכול לגשת אליהם: הלוואות לא סחירות, מקרקעין, קרנות גידור ועוד.
        שנית, הם יצרני מוצרים פיננסיים, כולל מחקי מדדים.
        בקיצור, הגופים המוסדיים הם מאבני היסוד של הכלכלה. גם אם הם לא מנצחים את השוק.

    • Mnakash, אתה צודק בהחלט.

      עם זאת, הסולידית התחכמה ואמרה ש*תשואה עודפת* היא משחק סכום אפס, ולא ש*בחירת מניות* היא משחק סכום אפס.

      (אני בכלל לא בטוח שרוב הקוראים ישימו לב להבדל הדק, ולכן ההערה שלך בהחלט במקום לטעמי).

    • היא אמרה שהאלפא הוא משחק סכום אפס.
      כי אם הבטא היא ממוצע השוק, המשקיעים בעלי האלפא החיובית חייבים לבוא על חשבון המשקיעים בעלי האלפא השלילית. לעומת זאת, משקיעי בטא לא במשחק ורוכבים ל ממוצע השוק בדיוק.
      העניין הוא, אם כבר, שמשקיעי בטא כמו הסולידית לא יכולים להיות רוב המשקיעים, כי אז לא יהיה שוק….

      • כבר כתבתי בעבר, שאם "כולם" יהיו משקיעים פסיביים, אני אהיה הראשונה שאהפוך לסטוק-פיקרית / משקיעה אקטיבית.

        • אני חושש שזה יהיה בלתי אפשרי מתמטית…מחקי המדדים הם טרמפיסטים בהגדרה…לא יכול להיות שוק שנשלט על ידי מחקים… 🙂
          לא כן?

  6. האוכלוסיה האיכותית בעולם מזדקנת ופוחתת. מאיפה יבוא הגידול בהכנסות? ממקבלי קצבאות למיניהם? לכן הבורסה בעתיד תקרוס ולא תתאושש. מה שלא ידוע זה מתי.

    • יש תחומים לגדול ולהתפתח אליהם שהם כרגע בחיתולים. בדיוק כמו תחום התקשורת והמחשבים שהיה על סף פריצה בשנות ה 90. האינטרנט וכל מה שנלווה אליו משך קדימה את כלכלת העולם.
      התחום הבא שיכול להשפיע על כל תחומי חיינו וליצור תחום חדש בכלכלה הוא בינה מלאכותית ורובוטיקה (מכוניות אוטונומיות, אינטרנט של דברים הם כנראה ההתחלה של עידן זה).

  7. יחזקאל

    הסבר נוסף לשוק ההון

    תארו לעצמכם קיוסק במקום טוב באמצע העיר. שמרוויח 100 אלף שקל לשנה.
    כמה הייתם מוכנים לשלם תמורת הקיוסק?
    הגיוני שתהיו מוכנים לשלם 300-500 אלף שקל עבור בעלות על הקיוסק (מקביל למכפיל רווח של 5-3).

    כעת נסבך את העניינים:
    כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שותפות של 10% מהקיוסק כאשר יתר ה 90% מוחזקים ע"י בעל השליטה.

    זהו מצב שונה לחלוטין, אין למשקיע שום שליטה ובעל השליטה יכול לעשות בקיוסק כרצונו:

    הוא יכול למנות את הבן שלו כמנהל הקיוסק ובאותה הזדמנות להעלות את שכרו (ואז לא יישאר שום רווח).

    בעל השליטה יכול להנפיק מניות עבור הבן שלו (כדי שיהיה לו תמריץ לעבוד כמנהל הקיוסק).
    במסגרת הנפקת המניות, יקבל הבן חלק מהחברה על חשבון יתר השותפים דבר שישאיר אתכם רק עם 5% מהמניות במקום ה 10% שהיו לכם.

    בעל השליטה יכול להחליף את ספק הממתקים של הקיוסק בספק אחר שהוא במקרה בן אחר שלו (ובאותה הזדמנות להעלות את עלויות הקניה ולצמצם את הרווח).

    ברור כי שום אדם בר דעת לא יהיה מוכן להיכנס לשותפות כזאת.
    הסיבה: השותפות מאפשרת לבעל השליטה לקחת לעצמו כל נתח שירצה מהרווחים ולהשאיר את השותפים הזוטרים ללא כלום.

    זוהי בדיוק רב השותפות שמקבל מי שקונה מניות:
    א- אפס שליטה על ניהול החברה.
    ב- בעלי השליטה יכולים לקחת לעצמם ולמקורביהם משכורות עתק במקום לחלק דיבידנדים לבעלי המניות.
    ג- בעלי השליטה יכולים להנפיק מניות למקורבים ולדלל את האחזקות של יתר השותפים.
    ד- בעלי השליטה יכולים לעשות עסקאות שמטיבות עם מקורבים ומזיקות לחברה.

    תופעות אלו אינן נדירות, להיפך- הן השכיח.

    והערה לסיום, השוק האמריקאני אכן הניב 7% לשנה בחמישים שנים האחרונות אבל זה לא מבטיח כלום.
    השוק היפני לעומתו נפל ב 55% נומילית ב 26 שנה האחרונות.

    • איזו תגובה מצוינת!

    • יחזקאל, תגובה יפה ומעוררת מחשבה.
      ההערה לסיום מקלקלת: ההגינות מחייבת להציג את שני המספרים במונחים שנתיים, או את שני המספרים במונחים מצטברים, ולא להציג אחד שנתי ואחד מצטבר. הדבר יוצר רושם מוטעה.

    • אמיר ריצה

      שאיבת משאבי החברה הציבורית, כמתואר, לתועלת אנוכית צרה של בעל השליטה, וקרוביו, מהווה 'עושק המיעוט' האסורה במפורש על פי החוק. אדרבא, ח/צ מחויבת לדווח מידי על כל אירוע שעשוי להשפיע עליה. מחויבת לפרסם דוחות רבעוניים. מחויבת לפרסם תשקיף מפורט מאוד טרם כל הנפקה. להציף ולשקף את כל יחסיה הישירים והעקיפים עם בעלי השליטה וקרוביהם. כולל עלות שכר. ויש לחברה ציבורית גם כלבי שמירה חרוצים. ששומרים תדיר על משאביה ותכניה למענך: רו"ח מבקר. מבקר פנים. דמ"צ. ועדת תגמול. ועדת ביקורת. ועוד. כמו גם הרשות לני"ע. והאפשרות בידך לתבוע אותם ייצוגית. בקלות. ואין בעולם עסק פרטי שמעניק שקיפות כזו והגנה כזו לשותפים הזניחים שלו. פשוט אין בנמצא. אז לדעתך חלק מתוך כלבי השמירה הללו לעיתים גם מפהקים ? נרפים ? קצת עצלים ? אולי. אבל הם חיים וקיימים. על פי חוק. ועושים להיכרותי את מלאכתם נאמנה. ונדיר מאוד בחברה ציבורית תרחיש עושק קיצוני מהסוג המתואר. לכן, להיכרותי, כיום, תיאור "הקיוסק העשוק" ע"י הבעלים העיקרי, בכדי לקפח ולדלל את הבעלים הזוטרים, כמתואר, נראה לי טיפ טיפה מוגזם ומופרז.

      • יחזקאל

        אמיר ריצה הנכבד,
        כל כלבי השמירה שציינת לא רלוונטיים ולראיה:

        א- בעלי עניין מחלקים לעצמם מיליארדים כדיבידנד וכעבור שנה פושטים רגל.
        ב- שכר מנכלים בשמיים, המנכלים בד"כ מקורבים של בעלי עניין.
        ג- עסקאות בעלי עניין- מאד שכיחה
        ג- העסקת מקורבים- מאד שכיחה.
        ד- דילול בעלי מניות – מאד שכיח.
        מעשית, כמעט בלתי אפשרי להוכיח עושק המיעוט.

        כלבי השמירה יודעים מי משלם להם ולעולם לא יהיו אובייקטיבים.
        גם הם רוצים להתקדם בחברה ולא לעוף ממנה כפי שקורה למי שמתעסק עם המנכל.

        הבט סביב, בעלי שליטה של חברות כושלות מרוויחים מיליארדים וטסים במטוסים פרטיים.
        על חשבון מי? על חשבון המשקיעים.

        • א. דיבידנדים מחולקים לכל בעלי המניות. בתגובתך הקודמת התלוננת *שלא* מחלקים. אתה לא עקבי.
          ב. מילארדים? אתה בטוח? (השאלה החשובה מבחינה *פרקטית* היא כמה הם מרוויחים באחוזים, ביחס לרווחי החברה).

          • יחזקאל

            תודה עדי,

            האמירה לדבי דיבידנדים של חברות מפסידות נועדה רק להמחיש את חוסר האפקטיביות של "כלבי השמירה" (רו"ח מבקר. מבקר פנים. דמ"צ…).

            אכן יש ירידה חדה בתשלומי דיבידנדים ועליה מאד חדה בתשלומים למנכלים.

    • פשוט תגובה מצויינת. תודה.

  8. השימוש בארצות הברית לצורך המחשה היסטורית הוא כמובן בעייתי, מדובר ב"מנצחת" הגדולה של המאה האחרונה. אם מסתכלים על המעצמות האחרות של תחילת המאה (גרמניה, בריטניה) מקבלים תשואה נמוכה בהרבה. אני לא יודע אם יש מספרים אמינים לגבי עלייה של "מדד העולם" לאורך תקופה כה ארוכה.
    בכל מקרה, כפי שציינו מעליי, גם האקסיומה שהמדדים ימשיכו לעלות בטווח הארוך ורק "שואה גרעינית, היפר-אינפלציה או הפיכה קומוניסטית" יוכלו למנוע זאת, היא סוג של הימור. הימור שנראה הרבה יותר מושכל ואחראי ממסחר יומי, אבל עדיין בהחלט לא מחויב המציאות. למשל, מה יקרה לשווקים כשאוכלוסיית העולם תפסיק לצמוח (צפוי לקרות במאה הקרובה)? או אם האנושות תתחיל להרגיע את הצריכה ההיפר-קפיטליסטית שלה, בעקבות משברים סביבתיים או קריאת הבלוג הזה?
    (גילוי נאות, אני משקיע רק במדדים אבל עדיין מנסה לשמור על מידה של סקפטיות בריאה)

    • זה נכון. משקיעים פסיביים במניות הם לא אגנוסטיים לגבי השווקים — יש להם עמדה והטיה ברורה לכיוון של צמיחה בטווח הארוך. אם אף אחד לא חושב ששוק המניות צפוי להניב רווחים גבוהים יותר בעתיד – אף אחד לא יקנה מניות. נקודה.

      אסטרטגיה אחרת היא להיות אגנוסטי (ככל האפשר) לגבי השווקים. המודל של הארי בראון הוא דוגמה לגישה אגנוסטית כזו שמנסה להשיג תשואה חיובית בכל סביבת שוק. לכן חסידי הגישה הזו משקיעים רק 25% במניות, ואת שאר הכסף מפזרים על נכסים שאף אחד לא אוהב (כמו זהב, אג"ח ארוך ומזומן).

  9. פרט לעמלות, חיפוש אובססיבי של אלפא עולה בחוסר יעילות מבחינת המיסוי. כלומר, אופק ההשקעות מתקצר ולכן אין דחיית מס משמעותית ולכן אפקט הרווח על המס הדחוי כמעט ואינו קיים.

  10. נכון, אבל צריך לסייג:
    אין שום הבטחה מתמטית לתשואה של 7% או 3% או כל % אחר לא בטווח קצר ולא בטווח ארוך.
    כל מה שיש לנו הוא מדגם של כמאה שנים שבו אכן התוחלת היתה חיובית ואין אין שום ערובה שאני מכיר פיננסית/מתמטית שתוחלת השקעה בבורסה היא חיובית (שלא כמו קזינו שבו כל החוקים ידועים).

    כל משבר פיננסי הוא שונה מקודמיו ומפתיע את רב הממוחים פעם אחר פעם. אין לדעת מה יביאו המשברים הבאים, יש האומרים שהגלובליזציה והמינוף ההולכים וגדלים עם השנים עלולים להחמיר את משברי העתיד לאין שעורץ

  11. תגידי לנו מה עושים עכשיו עם הכסף???????????????????????

  12. סליחה רגע שאני מחזירה אותנו להתחלה, אבל מוכרחה להבין: תעודת סל המונפקת מבית השקעות=קרן נאמנות=קרן מחקה? או שתעודת סל=קרן מחקה ואילו קרן נאמנות מנסה להכות את הבטא? לא כ"כ מובן לי
    אשמח להבהרות.

    • לא.

      תעודת סל היא כתב התחייבות של חברה מסוימת לשלם לך את תשואת מדד הייחוס פחות דמי ניהול. זהו מכשיר השקעה פסיבי, אבל הוא לא מומלץ משום שהוא חושף את המשקיע לסיכון מנפיק (קריסת מנפיק התעודה), סיכון הצד שכנגד, ובאופן כללי עלויות גבוהות יותר.

      קרן נאמנות מחקה (פסיבית) היא תיק השקעות משותף למשקיעים רבים. מנהל הקרן משקיע את נכסיה באופן שיאפשר לו להשיג תשואה קרובה ככל הניתן לתשואת מדד הייחוס פחות דמי ניהול. במילים אחרות – קרן מחקה מנסה להשיג בטא.

      קרן נאמנות מנוהלת היא תיק השקעות משותף למשקיעים רבים. מנהל הקרן משקיע את נכסיה באופן שיאפשר לו להשיג תשואה *גבוהה* מתשואת מדד הייחוס, פחות דמי ניהול. במילים אחרות, קרן מנוהלת מנסה להשיג אלפא.

      למרות שהפיתוי הוא להשקיע בקרנות שמנסות להשיג אלפא, צריך להבין שהחיפוש אחרי אלפא עולה הרבה כסף (דמי ניהול שעולים על 2% בשנה), שקשה מאוד להצביע על קרנות שיצליחו להשיג אלפא מבעוד מועד, ושכל ניסיון להשיג אלפא בא על חשבון מחפשי אלפא אחרים.

  13. השקעה פאסיבית בבורסה היא יותר משחק פרמידה מאשר קאזינו.
    היא בנויה על זה שכל הזמן אנשים מצטרפים למשחק.

    • לא. זה לא נכון.

      בפירמידות פונזי, לנכס הבסיס אין ערך כלכלי אמיתי. מי שמצטרף לפירמידת פונזי עושה זאת משום שנאמר לו שהוא קונה נכס מסוים, כשבעצם מכרו לו אוויר. הכסף שהוא "השקיע" הלך לכיסם של "משקיעים" אחרים בפירמידה, או גרוע מכך, לכיסיו של הנוכל שבנה את הפירמידה.

      המניות שנסחרות בבורסה מגלמות בעלות בתאגידים עסקיים. כלומר, לנכס הבסיס שאנו קונים יש ערך כלכלי אמיתי. כשאנחנו קונים את "השוק", אנחנו קונים בעלות יחסית בכל החברות שמרכיבות את השוק. לחברות הללו יש נכסים (מפעלים, פטנטים, זכויות יוצרים). יש להן לקוחות משלמים. יש להן מוצרים. יש להן הכנסות. ולא תאמין – לפעמים יש להן גם רווחים.

      כשאתה קונה מניה, אתה בעלות חלקית על כל הערך שהפעילות הזו מגלמת. כשהחברה מרוויחה, ערך המניה עולה.

      בטווח הארוך, מחירי המניות לא עולים רק משום ששמשקיעים "חדשים" מצטרפים ומביעים נכונות לשלם יותר תמורת מניה מסוימת ביחס למה שאחרים שילמו תמורתה. זה בדיוק הרובד הספקולטיבי אליו התחייסתי בפוסט. מניות עולות בערכן משום שערך החברות שהנפיקו אותן עולה.

  14. דורין שלום –

    הנחת היסוד שלך, כביכול שוק המניות בארה"ב הניב תשואה שנתית ממוצעת של 7% אחרי אינפלציה, מתבססת כולה על נתוני האינפלציה של הלמ"ס האמריקאית. ברור לכל בר דעת שלממשל האמריקאי (ולכל ממשלה אחרת, לצורך העניין) ישנו אינטרס להמעיט בהערכת האינפלציה, וזאת על מנת לנפח את נתוני הצמיחה (שהרי אינפלציה סמויה מתפרשת כצמיחה), לשחוק את חובותיו ואת התחייבויותיו (קצבאות רבות צמודות למדד המחירים לצרכן וכן הלאה). ישנן ראיות אנקדוטליות מרובות לכך שזהו אכן המצב (למשל, בבלוג שלי הבאתי פעם חישוב המראה שמחירו של עיתון יומי בישראל גדל במהלך העשורים בקצב גדול פי 3 משיעור האינפלציה: http://wp.me/p3RL0C-mF).

    לפיכך בהחלט יתכן שמצב העניינים הרבה פחות וורוד מכפי שאת מציגה אותו, ששיעור האינפלציה הממוצע חריף יותר מכפי שנטען, וכי התשואה הממוצעת של המניות נמוכה מכפי שאת מעריכה.

  15. ממה שכבר הספקתי ללמוד על השוק ובעיקר על עצמי, נראה שהדבר היחיד שאני יכול לחיות איתו מבחינת השקעות בשוק הזה תהיה השקעה פאסיבית.
    השאלה שלי היא כמה כסף אני צריך לשים בתיק שלי בכדי שתשואות בטא האלה יוכלו להניב לי מספיק כסף להגדיל את ההכנסות שלי ולשפר לי את הרמת חיים<?
    נכון שנשאלת השאלה "כמה עוד כסף אתה צריך?"
    ובכן, כמובן שכמה שיותר, אבל בואו נהיה ריאליים רגע.
    האם אפשר להגיע למצב שאני מושך כסף מהתיק כל חודש מבלי לפגוע בהרכב ובגודל שלו?
    איך עושים את זה נכון, מה הוא יהיה הסכום הסביר שצריך להתחיל ממנו בשביל שאוכל למשוך סכומים קצת יותר גדולים מ-120 ש"ח בחודש?
    אני יודע שבשביל רובכם מדובר במטמטיקה פשוטה, אבל בשבילי זה עדיין לא כזה פשוט.

    ונניח שאני רוצה לפתוח תיק השקעות, איפה הכי כדאי לי לעשות זאת בשביל שתהיה לזה עלויות שקרובות ל-0% כמו שצויין בכתבה?
    האם שווה לעשות את זה דרך ממשק בבנק שאני מנהל בו את החשבון עו"ש שלי?
    האם עדיף לפנות לבית השקעות? אם כן, את מי הייתם ממליצים?
    חייב להגיד שבתור התחלה, אין לי סכומים עצומים פנויים לזה, לכן התיק שלי יתחיל מקטן

    תודה מראש על העזרה!

    • אם אתה שואל איזו תשואה אתה צריך משוק ההון כפונקציה של משיכה מהתיק, יתכן שהטבלה בפוסט הזה תסייע לך.

      על שאלות בסגנון "כמה כסף אני צריך" אפשר להשיב לפי כלל האצבע של חוק ה-4%. כדי להחישב עצמך כעצמאי כלכלית, אתה צריך לחשב את ההוצאה החודשית הממוצעת שלך ולכפול אותה פי 300. כעת בחן את השווי הנקי שלך. האם הוא גדול מ-300 חודשי מחיה? אם כן – ברכותי. אם אתה חושב שכלל ה-4% אופטימי מדי בסביבת הריבית הנוכחית, חשב לפי כלל ה-3%, וכפול את הוצאותיך החודשיות פי 400. זה הסכום שאתה צריך לחסוך ולהשקיע.

      כדי להוזיל את ההשקעה שלך, אתה צריך לפעול בשלוש חזיתות: להקטין כככל הניתן מס רווח הון (באמצעות השקעה במסגרת חשבונות פטורים ממס כמו קרנות השתלמות); להקטין את דמי השימוש בפלטפורמה + עמלות קניה ומכירה (ככלל, בתי השקעות פרטיים זולים מהבנקים, ובכלל, בין בתי ההשקעות עצמם יש תחרות יפה ובריאה מאוד וההבדלים ביניהם לא מאוד מהותיים); ולבסוף, לבחור את מוצרי ההשקעה שגובים את דמי הניהול הנמוכים ביותר — רוב הקרנות המחקות גובות פחות מ-0.5% וזה מצוין. קרנות מנוהלות מנייתיות יכולות לגבות כמעט 2.5% בשנה.

  16. אני רוצה להצטרף למסתייגים בקשר להפרדה בין הרובד הראלי בבורסה לספקולציה
    והקשר בין ערך המניות לחברות שהן מיצגות.

    הדוגמה של השוק האמריקאי ב 100 שנה האחרונות ממחישה את זה
    בר המזל שהשקיע מאה דולר וקיבל את הבטא = 7% לאורך 100 שנה יש לו 93000 $
    האם שווי השוק צמח פי 1000?
    האם האוכלוסיה וצרכיה גדלו פי 1000?
    האם זו בועה?

    • שאלה מעניינת.
      השאלה היותר מעניינת היא, האם מה שהיה אפשר לקנות ב-100$ לפני 100 שנה ניתן לקנות היום ב-93000$?
      לדעתי (לא בדקתי לעומק, רק תחושה) כן, ז"א אם לפני 100 שנה יכולת לקנות בית קטן ב-100$, אותו בית יעלה לך היום בסביבות 90000$, מה שזה אומר שרוב הרווחים שעשית הן לא רווח אלא רק שמירה מאוד הדוקה על ערך הכסף שלך ו"תחזוקת" כוח הקניה שלו.
      אני אישית חושב שכל הדבר הזה שנקרא "כלכלה עולמית" היא בועה לא נצחית, שיום יבוא והיא תתפוצץ, היום הזה לא מאוד רחוק ואולי נזכה לראותו עוד במהלך חיינו.
      מקוה שאני טועה

      • התשואה היא 7% ריאלית בשנה. כלומר, אחרי אינפלציה. בקיצור, כוח הקניה גדל ב 7% בממוצע בשנה

      • לפני מאה שנה לא יכולת לקנות בית במאה דולר. לפחות לא בארה"ב.
        כיום הממוצע עבור בית בארה"ב הוא 177,000 דולר ולפני כמאה שנה הוא היה 3200 דולר. כמובן שאז הבתים היו קטנים בהרבה מהבית הממוצע כיום כך שיכול להיות שבית שעלה 3200$ לפני מאה שנה יהיה שווה הרבה פחות מ 177,000 דולר כיום (וגם יכול להיות שהרבה יותר אם הוא במרכז מנהטן).
        כלומר, עלות בית ממוצע גדלה פי 50~ בעוד השוק גדל פי 930.

  17. מה לגבי הנדל"ן? האם הוא בתוחלת חיובי? כל עוד ואוכלוסית העולם גדלה, יש יותר אנשים שרוצים לגור במרכזי הערים, כך שערך הקרקע צריך רק לעלות עם הזמן. זה נכון בעיקר במדינות בעלות שטח קטן וקצב ריבוי טבעי חיובי גבוה.
    האם יש סיכוי שאדם עשיר מאוד ומפזר את השקעתו בנדלן וקונה דירה אחת בכל מרכז עיר גדולה בעולם כיום, יפסיד ראלית על ההשקעה בעוד 30-40 שנה שבה יהיו קרוב לכפול אנשים בעולם?
    האם הנדל"ן בגדול חייב להיות בקורולציה לבורסה?
    חברות מצליחות -> שכר או הון של העובדים/מנהלים/בעלי מניות עולה -> ביקוש לנדל"ן עולה כי יש לאנשים יותר כסף -> מחירי דיור/סחורות עולים.
    ה אם כל הבורוסות בעולם ירדו ראלית ב 30 שנה הקרובות קרוב לוודאי שכל שאר ההשקעות גם ירדו, סחורות, נדל"ן, זהב?

  18. תודה רבה שעזרת לסגור את הפינה הזאת סוף סוף.

  19. סולידית יקרה,
    בד"כ אני מסכים איתך ומתקשה למצוא נקודות כשל בטיעונים שלך.
    הפעם את טועה בגדול… (ואני כותב זאת בתור משקיע פאסיבי לגמרי)

    נתמקד בדוגמא שנתת על אבי שמשקיע באיתוראן:
    נניח שכל יתר המשקיעים בשוק הם משקיעים פסיבים ורק אבי החליט להשקיע באיתוראן פי 20 ממשקלה בשוק. מה שיקרה הוא שמחיר המניה של איתוראן יעלה קצת בגלל הביקושים שאבי יצר, יתר המחזיקים ימכרו קצת מניות של איתוראן כדי לאזן מחדש את תיק ההשקעות שלהם ולאבי יהיו מספיק מניות לקנות.
    אם אבי צדק בניתוחים שלו ומניית איתוראן אכן הכתה את השוק, הרי שאף משקיע אקטיבי אחר לא הפסיד (אם כי המשקיעים הפאסיבים כן הפסידו קצת כי הם מחזיקים פחות מניות של איתוראן אבל עדין אפשר להגיד שהם נשארו עם תשואת ביטא).
    כמובן שבשוק שיש בו הרבה משקיעים אקטיבים ופאסיבים התהליך דינאמי ומורכב יותר אבל אי אפשר לטעון שהרווח של אבי בא על חשבון רווח של משקיע אקטיבי אחר.
    יתרה מזו: ניתן לטעון כי מי שקונה את מדד ת"א 100 הוא סוג של משקיע אקטיבי כי הוא בחר להעדיף את השוק הישראלי על פני חלוקת ההשקעה שלו בין כל מדינות העולם. האם גם כאן תטעני שאם ת"א 100 עלה יותר ממדד המניות העולמי העולמי (שהוא לצורך הענין הביטא המוחלט) אז בהכרח משקיעים במדינות אחרו שלא השקיעו במדד הישראלי הפסידו?

    ועוד טעות אנקדוטית שלך: פוקר אינו משחק סכום אפס כי הדילר משאיר לעצמו חלק מהקופה (ג'יטון אחד או יותר בחלק גדול מהסיבובים) ככה שגם אם כל השחקנים משחקים באותה רמה ולכולם יש אותו מזל בערב, בממוצע בסוף כולם יפסידו קצת (אם כי הרבה פחות מ 5.26%). אני מניח שמעולם לא שיחקת פוקר ולעולם גם לא תשחקי, וזה קצת חבל כי נראה לי שיש לך את התכונות המתאימות בשביל להפוך לשחקנית פוקר מצוינת 🙂

    • קפבלנקה

      נהההה, לא מצאת שום כשל.
      בדוגמא של איתורן – אם אבי צדק ומניית איתורן אכן 'הכתה את השוק', המשקיע האקטיבי שמכר לאבי את המניות הפסיד. (האם אתה סבור שאף משקיע אקטיבי לא מוכר מניות של איתורן?)
      לגבי מדד ת"א 100, אתה יכול להחליף אותו לצורך העניין בטוטאל סטוק מרקט, או להשאיר על כנו ע"פ שוויו היחסי בשוק. המדד עצמו ניתן רק כדוגמא ולא כהמלצה להחזיק את כל הפלח המנייתי במדד זה.
      בהקשר של פוקר – נכון שבקזינו משלמים רייק, אבל במשחקים חבריים לא. אתה יכול להקביל זאת למשחק חברי (שבמקומות מסוימים משוחק גם על סכומים גבוהים מאוד) ללא כל עמלה.
      קיצור, אתה סתם מחפש כשלים במקום לנסות להבין את הטיעונים גופם.

      • הבנתי טוב מאד את הטענה של הסולידית וכנראה שאת לא הבנת אותי:
        נניח שבשוק יש משקיעים אקטיבים שלא שינו את דעתם לגבי איתוראן, חלקם ממשיכים להחזיק את איתוראן במשקל יתר, חלקם במשקל חסר וחלקם במשקלה במדד. נניח שהבוקר אבי התעורר והחליט שהוא מגדיל את ההחזקות שלו באיתוראן כי אליהו הנביא התגלה אליו בחלום ואמר לו שאיתוראן הולכת לזנק. מה שיקרה זה שאף משקיע אקטיבי לא ימכור לאבי מניות אלא יווצר איזון חדש בשוק שבו מחיר המניה של איתוראן יעלה והמשקיעים הפאסיבים יאצלו למכור מניות של איתוראן כדי לאזן את התיק שלהם מחדש.

        ולגבי הפוקר – כתבתי שזו טעות אנקדוטית של הסולידית, אני לא משחק בפוקר בין חברים בארץ כי זה לא חוקי ולאני לא מתייחס בדברים שלי לדברים לא חוקיים שאנשים עושים ולכן מי שכנראה מחפש כשלים בכח טעויות זה אתה..

        • קפבלנקה

          פוקר לא חוקי בארץ נקודה. לא בין חברים ובוודאי שלא בקזינואים/פארטיות/חצרים, או איך שתקרא לזה. אם אתה מתייחס לטיעון הפוקר, ואתה מנסה להפריך אותו אז תבחר אחד מהשניים – או לטעון שזה לא רלוונטי כלל לישראלי כי פוקר אינו חוקי (מה בכלל הקשר באיזה איזור טריטוריאלי עסקינן, הטיעון עצמו אפריורי למטפיזיקה). או – תתייחס בפועל למצב בו הוא משוחק, כפי שהתכוונה המשוררת, בין חברים/שחקנים שלא בקזינו, כלומר ללא עמלה.
          איתורן – אחחחח יא חביבי, כמה הנחות אתה מניח. כולן שגויות ולא מתקיימות במציאות.
          אם אף אחד לא ימכור לו, איך הוא יקנה? המשקיעים הפאסיביים לא 'נאלצים' למכור כלום, הם ממשיכים להחזיק.
          לגבי המדד 100 – אני שמח שהשתכנעת ולפחות ה'כשל' הנ"ל ירד מהפרק בתגובתך.
          בוא לפורום ונמשיך לדבר על זה שם. הממשק פה מאוד לא אינטרקטיבי.

    • הטעות ברורה אבי המשקיע היחיד הרוויח על הנייר מעלית ערך המניות כתוצאה מהרכישה שביצע, ויפסיד את אותו הרווח בשעת המכירה בגלל הגדלת ההיצע והקטנת הביקוש.

      • בתגובה שלך מסתתרת גישה של ספקולנטים לגבי מחיר המניות ולא גישת משקיע אורך טווח שחושב שמחיר משקף משקף שווי כלכלי אמיתי. אם אבי מעריך שמניית איתוראן הולכת להכות את השוק כי יש לה טכנולוגיה חדשה ופורצת דרך שהולכת להכניס לה הרבה כסף, או שהיא בדרך לחתום על עסקאות גדוללות , או בדרך להגדיל את הדיבידנד שלה או 100 דברים אחרים שמשקיעי ערך יכולים להגיד לך מעלם את הערך האמיתי של החברה אז אבי באמת ירוויח אם הוא יחזיק באיתוראן פי 20 ממשקל השוק. איך זה יקרה אתה שואל?
        אולי מדיבדיבנים גדולים יותר בעתיד, אולי כי ההצלחה המסחררת של איתוראן תכניס משקיעים אקטיבים נוספים להשקעות בה ודך ז המשקיעים הפאסיבים יחזרו לקנות מניות של איתוראן.

        אני כאמור משקיע פאסיבי כי אני לא יודע לזהות מניות כאלו אבל מי שכן יודע או חושב שהוא יודע (אפילו אם זו הצלחה סטאטיסית בלבד) אי אפשר לטעון שהוא הרוויח את הכסף שלו על חשבון מישהו אחר שהפסיד כסף כפי שהסולידית טענה.

  20. השקעה במניות ספציפיות היא בסופו של דבר הימור.
    מסחר במדדי מניות בטווחים קצרים היא שילוב של הימור ומשחק פוקר.
    השקעה לטווח ארוך במדדי מניות היא היחידה שנותנת בקירוב את הביתא של השוק (לעומת השקעות במכשירים אקטיביים ששם יש סיכוי של קרוב ל-100% שהעמלות והאלפא יורידו מהתשואה).
    נשארה פתוחה השאלה לגבי רמת הבטחון בביתא העתידית. בעבר חוינו מחזורי עליות וירידות בשוקי המניות שהתאפיינו במחזוריות מהסוג הבא: צמיחה ושגשוג מלווים בעליית ריבית, התנפחות מחירים מעל השווי הכלכלי, מפולת מחירים אל מתחת לשווי הכלכלי, מיתון מלווה בירידת ריבית, וחוזר חלילה.
    הבעייה שהפעם אנו עומדים בפני מצב חדש – עליית מחירים בשוק ההון במשך 6-7 השנים האחרונות אינה מלווה בצמיחה ושגשוג וגם לא בעליית ריבית. זה מצב חדש שלא ברור בכלל לאן יתפתח.
    הדוגמא היפנית בהקשר הזה מפחידה – הריבית והצמיחה נותרו שם נמוכות לאורך עשורים, והבורסה במגמת ירידה כבר מעל רבע מאה.
    המצב החדש הזה צריך לזמן לפחות שיקול מחדש ביחס להקצאת הנכסים בתיק, כיוון שמחירי המניות גבוהים והעולם לא צומח למרות הריבית האפסית. ייתכן שתנאי היסוד שלפיהם קבענו בעבר הקצאת נכסים משתנים.

    • מדד-הים

      "השקעה במניות ספציפיות היא בסופו של דבר הימור." אז אתה טוען שוורן באפט, המשקיע הגדול בכל הזמנים, איש חכם בצורה יוצאת מן הכלל ואחד משלושת האנשים הכי עשירים בעולם הוא סך הכל מהמר שהלך לו במקרה במשך 50+ שנה? אם אני לא טועה וורן באפט לא משקיע במדדים אלא במניות ספציפיות. והדגש הוא, משקיע, הוא לא מרבה למכור מניות.

      • ולא רק וורן באפט. כל קרנות ההון סיכון, כל המשקיעים בסטארט-אפ, כל חברה שגוגל רוכשת, הכל הימורים?
        בהשקעה בחברות ספציפיות יש מימד רציונלי, נתונים על פיהם אפשר לקבוע באיזו חברה כדאי להשקיע ומאיזו עדיף להתרחק. אדם שמכיר את תחום העיסוק של החברה מקרוב, מכיר את מוצריה ומאמין בהם, קשה להשוותו לאדם שממלא לוטו.
        מובן שאין ודאיות בשום השקעה, והמון משקיעים הפסידו לא מעט. מאידך, כמה אנשים התעשרו כמו וורן באפט מהימורים על ספורט?

    • בת העמק

      ירון, אני מסכימה לתיאור שלך במאה אחוז. שוק ההון העולמי מאז משבר 2008 הוא שום דבר שהיה לפני כן ובגלל זה ממש מפחיד. המניות והנדל"ן מנופחי מחיר רק בגלל שאין אג"ח או פקדונות לשים שם כסף סולידי.

      למדד הים, וורן באפט מספיק עשיר כדי שיהיה לו צוות שיבחן כל חברה מתחת למיקרוסקופ. אתה, כמשקיע קטן, תטעה בגדול אם תנסה לחקות אותו. אלא אם יש לך מידע פנימי. אבל לחלום זה בחינם.

  21. שמואל, המשקל של כל מניה במדד נקבע לפי שווי השוק שלה. אם אבי ייצור ביקושים למניה מסויימת וכתוצאה מכך שווי השוק שלה יעלה, גם המשקל שלה במדד — משקל-היעד שאליו שואפים — יעלה, והמשקיעים הפסיביים *לא* יצטרכו למכור חלק מאחזקתם בה.

  22. מאמר מצוין. כמו תמיד

  23. אפשר לקנות סל שעוקב אחר ה S&P500 (ביתא)
    או אם אתה מבין שבטווח ארוך ה S&P עולה – מכל הטעמים שציינת
    מה דעתך האם לא עדיף לקנות סל ממונף שעוקב אחר ה ד&P500 ומחזיר תשואה של פי 3 כמו למשל :
    ETF בשם SPXL שמחזיר פי שלום מהאינדקס (גם יורד פי שלוש שהאינדקס יורד)
    כמובן שדמי הניהול הם קרוב ל 1% .
    אשמח לשמוע את דעתכם ואת דעת הסולידית

  24. קלאוזנר

    הכתיבה שלך מאוד יפה, ומאוד רלוונטית למי שרוצה להשקיע ל50 שנים.
    אבל מרבית הקוראים ירצו להשתמש בכסף עוד מספר שנים, זה סיכון מאוד גדול להשקיע עכשיו לשנתיים, הבורסה קרובה מאוד לשיא כל הזמנים שבו היתה לפני חודש. ונראה שיותר סביר להפסיד מהלרוויח

  25. עמנואל

    לכל אלו שדיברו על החלק הפיננסי… איך אנחנו יודעים שכל הדפסות הכסף ושאר מרעין בישין לא מסתירים קטסטרופה. אז ייתכן והם כן, אבל החלופות שלכם הן אם ככה:
    1. לשים כסף מתחת לבלטות / פיקדון בבנק – ואז אתם נפגעים בדיוק מאותם מריעין בישין. כאן הבלוג של הסולידית תופס לחלוטין.
    2. לקנות נכסים ממשיים – קופסאות שימורים, כלי נשק, ערכות עזרה ראשונה (אמרנו מלחמה גרעינית לא?) או נדל"ן למשל. במקרה של נדל"ן מלבד הצורך בשיעבוד עצמך לבנק (וכאן לא אקח לסולידית את הבמה… דפדפו קצת בבלוג ותראו מה יש לה לומר), יש את ה"הימור" שאתה לוקח שנדל"ן כהשקעה בטוח יתן לך תשואה עודפת (כי מחירי הנדל"ן רק עולים ועולים ושאר תירוצים…)
    אז קודם כל – מחירי הנדל"ן לא תמיד יעלו. כמו בכל גל תמיד נראה שהסוף לא באופק אבל אז מגיעה הירידה.
    משמע שבמידה וטעיתם והבורסה בסופו של דבר תניב תשואה חיובית וכל התרחישים האפוקליפטיים לא יתממשו אבל מחירי הנדל"ן לא יעלו או אפילו חס וחלילה ירדו, אתה תמצא את עצמך יום אחד משלם לבנק על הלוואה ענקית שלקחת על נכס ששווה פחות מהיום שבו קנית אותו (ובמקרה היותר קטסטרופלי, הבנק גם מוציא אותך ממנו כי אתה לא עומד בתשלומים)
    ודבר אחרון… בסופו של דבר רכישה של מניות בבורסה (בצורה מפוזרת על ידי מדדים) בעקיפין כן מקנה לך נכסים ממשיים. הרי לכל חברה לרוב יש נכסים (בין אם זה חומרי גלם, מתכות, נדל"ן, כלים תעשייתיים וכו') משמע שמכיוון שאתה קונה חלק מכל חברה (אומנם קטן), יש לך גם חלק מאותם נכסים ממשיים שלה.

  26. תודה ויישר כח בימים סוערים כאלה טוב שיש אדם עם היגיון בריא ומבין שיכול להסביר לנו קצת מה קורה,

  27. פוסט מדהים כרגיל! תודה

  28. פוסט מעולה דורין. אחד מהטובים ביותר.
    פשוט להבנה ומדוייק.
    תודה רבה!

  29. לדעתי פוסטים כאלה, אשר למעשה מהללים את הבורסות, מוכיחים שאנחנו בבועה ואסור להיכנס עוד לשוק.
    זה בדיוק כמו כל אותם בתי השקעות שמרגיעים את כולם בזמן נפילות ואומרים "זה רק תיקון", "ירידה לצורך עליה", "הכל בסדר".

    • עם כמה שאני סולד מבתי השקעות הם צודקים כשהם אומרים את זה. המשקיעים הטובים ביותר בעשור האחרון היו אלה שנפטרו ולכן לא יכלו לגעת בכסף בזמן המשברים הכלכליים.

    • אביגיל

      גולש, שווה לקרוא גם את הפוסט לפני שמגיבים ….

  30. משקיע מתחיל

    לפי כל הפוסטים/כתבות.בלוגים שאני קורא, שוק המניות ברקיע, האג"חים ברווחי שיא, רבית נמוכה על המזומן וזהב (טוב על זה אני לא יודע).
    התחושה היא שגם קנייית אג"ח וגם קנייה מניות (מדדים) כרגע תהיה זריקת כסף.
    נכון שאי אפשר לתזמן את השוק אבל… הרבית רק יכולה לעלות = אג"חים של היום יהיה שווים הרבה פחות, ומניות טוב נו…

    יש איזו שהיא המלצה לתחילת תיק למצב היום?

  31. בגדול מקבל את הדברים ואפילו פועל לפיהם במידה רבה. הנקודה הלוגית הבעייתית היחידה מבחינתי היא ההגדרה של תיק השוק הכולל. תיק השוק הכולל האמיתי צריך להכיל את המזומנים, אגרות החוב, הסחורות, הנדלן, וכל הנכסים הפרטיים והציבוריים שאנשים מחזיקים בעולם שלא שייכים לחברות הנסחרות בבורסה.
    אם מסתכלים על תיק כזה אין זה תרחיש בלתי מתקבל על הדעת שדווקא שוק המניות לא יתן תשואה ריאלית לאורך זמן ארוך.

  32. מצטרף לשאלה של "משקיע מתחיל"

  33. האם טווח השקעה של 10-15 שנים מתאים להשקעה פאסיבית ? ( יודע שאצטרך את הכסף בוודאות עוד 15 שנים )

    • מושמושי

      כל טווח מתאים פשוט תמהיל ההשקעה צריך לשקף את רמת הסיכון שהמשקיע מוכן להיחשף אליו
      וזה מושפע מהצרכים הפיננסיים וגם מהעמידות הנפשית בפני הפסדים
      יכל להיות אדם שמעריך שיש לו כסף להשקעה ל 30 שנה אבל בהפסד המשמעותי הראשון יוציא את כספו בבהילות
      ולכן אלו שני הפרמטרים העיקריים לדעתי

  34. בועז כהן

    יש אלמנט אחד שהסולידית קצת הזניחה והוא התמהיל ותזמוני ההשקעה.
    תיק השוק הוא מושג תיאורטי שלא באמת-באמת ניתן ליישום בשום דרך.
    משמעו בעצם לקנות כל נייר ערך שאי פעם הונפק ברחבי העולם בכל זמן נתון. זה "תיק השוק".
    אבל אפילו הסולידית בחרה איזה תמהיל מסוים שנראה לה נכון. אבל הוא לא "תיק השוק". הוא אחד התיקים האפשריים, אולי תיק שיחסית קרוב לתיק השוק (לדעתי לא).
    לכן במילים אחרות, כולנו אלפאות במידה כזו או אחרת.

    לדעתי השלב הראשון הוא להרפות מההכחשה שמישהו מאיתנו אינו משקיע אקטיבי.
    גם המשקיע הפאסיבי הוא אקטיבי מבחינת זה שהוא בוחר תמהיל השקעה מסוים ותזמון השקעה.

    אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שאני משקיע "פאסיבי", אני כן אקטיבי ומתזמן מועדי השקעה ומשנה תמהיל לפי ראות עיני. בגדול בזמן ירידות מחזק את האפיק המנייתי וזמן עליות מחזק את האפיק האג"חי.

    • זו כבר טעות שלך שאתה מתזמן, אני לא מתזמן. אני משקיע בצורה עיוורת לגמרי לפי סט החוקים שהחלטתי עליו ואני לא זז ממנו מילימטר כמו רובוט.

      אני חושב ש VTI ו VXUS יחד מכסה את רוב השוק (מעל ל 9600 מניות).

  35. ילדים זה בזבוז כסף וחוסר שינה בלילות.
    רק אם אתם ממש רוצים תעשו
    http://www.themarker.com/markerweek/1.2729437

  36. יצא לי לקרוא את הספר של פיטר לינץ'- One up on wall street.
    הוא מציג בספר תאוריה (מסיבת הקוקטייל הוא קרא לה אם אני לא טועה) שלפיה אפשר להעריך את מצב השוק לפי מידת ההתעניינות של אנשים בבורסה.
    ככל שהשקעות בבורסה נהפכות למשהו מקובל יותר בקרב הציבור, זה אומר שסביר להניח שמחירי המניות לא ראליים וכדאי לצאת מהשוק.
    כשהציבור סולד מהבורסה ואדם המשקיע בבורסה מצטייר כחסר אחריות ששם את כספו על קרן הצבי, זה הזמן שבו אפשר למצוא מניות במחירים זולים מאוד (השקעת ערך).

    התאוריה הזאת חוזרת על עצמה במלא מקורות וכל פעם בצורה קצת שונה…

    מכיוון שהריבית כרגע כ"כ נמוכה והיא חייבת לעלות, אני לא מרשה לעצמי עדיין לקנות מניות.
    כשהריבית תעלה, הבורסה תצנח ואנשים יתחילו לאגור כסף בבנקים אני אכנס לשוק.

    בקיצור, זה נראה לי כמו זמן רע מאוד לקנות מניות… וגם דירות לצורך העניין.. כשהריבית תעלה אני מאמין שגם מחירי הדירות יצנחו..

  37. אהבתי את התגובה של יחזקאל כי היא מסבירה בתמציתיות מדוע אף אדם רגיל מהישוב אינו מרוויח ראלית בסופו של דבר משוק ההון.

    אני משקיע שנים באסטרטגיות שונות (כולן בפיזור גבוה ולטווח ארוך) והביצועים שהסולידית מבטיחה (תוך שימוש בכסת"חים הנחוצים) של 3%-4% ראלי, מניסיוני האישי רחוקים מאד ממה שניתן להשיג.

    יש לציין שבתשעה החודשים האחרונים חלק ניכר מההשקעות שלי יושב בתיק "שוקולד מריר". אני אשאיר לסולידית את הסיכום השנתי…

    הסולידית בהמלצות שלה מדברת הרבה על "דמי ניהול" אך היא מתעלמת לחלוטין מדמי הניהול האמיתיים שאותם גוזרים מנהלי החברות ובעלי השליטה בחברות שבהן אתם משקיעים. הכלכלה אכן צומחת ותצמח אך בסופו של יום הבורסה (כמו הקזינו ) תמשיך להיות מקום שבו הרבה מאד אנשים מעבירים כסף למעט אנשים.

    בניגוד אולי לסולידית אני זכיתי לראות איך הדברים קורים מבפנים. חייבים להבין שברגע שחברה מצליחה מרבית האנרגיה של בעלי התפקידים ובעלי השליטה מושקעת באיך להעביר את הכסף אל חשבון הבנק שלהם ושל מקורביהם. (למען ההגינות- ישנם מעטים יוצאי דופן ). הם עושים את זה ביסודיות, ביצירתיות תוך ניצול פרצות בחוק (שתמיד יש) ומתוך אמונה שלמה שזה "מגיע להם".

    ההשקעה היחידה הבאמת מוצלחת שלי היתה השקעה הכי סולידית שיש בתחום הנדל"ן (ואני לא ממליץ להשקיע בנדל"ן). מבלי שום הבנה בנושא. בדיעבד אני מבין שזה התחום היחידי שבעצם לא שלמתי בו שום דמי ניהול. אני משכיר את הנכס. אין מנכ"ל, אין סמנכ"ל כספים, אין עו"ד. רק אני השוכרים וכוחות השוק. יתכן שזה מזל, אבל בשורה התחתונה ובמבט של 20 שנה לאחור אלו הן העובדות.

    אשמח לשמוע על מישהו שנממצא בשוק ההון כמשקיע סולידי כ 20 שנה ושיש לו חוויה אחרת.

  38. מסכים עם זה שהפער בין המשכורת של המנכ"ל + המקורבים + הEVP's (חלקם עובדים קשה וחלקם עושים כלום בריבוע בערך מושכים משכורות עתק ועסוקים בעיקר התחנפות לבכירים ולשמירה על מקומם) הם פי 20 או יותר ממשכורת של עובד ממוצע (שתכלס עובד הכי קשה…) זו אחת הבעיות בארגונים…ועם כל הכבוד לכלבי השמירה של הדמוקרטיה/שוק הההון הם בעצמם משוחדים ומפחדים (רוצים להשיג תפקיד טוב בעצמם) ראיתי את זה מבפנים, בסופו של דבר אנחנו קונים חלק מחברות שמתנהלות כך.

    • כלומר: בהרבה חברות בורסאיות יש מחלה של משיכת מרבית הרווח על ידי בעלי השליטה, ולכן הסיכוי להרויח מהיותך שותף, קטן, בחברה טובה, הוא לא גדול?

      • למוישה, הכוונה היא שבמקרה של חברה המרוויחה בגדול, בעל השליטה והמנהלים ידאגו במרבית המקרים שהרווח של הציבור המשקיע בחברה שלהם אומנם יכה את הבטא (מדד השוק) אך לא בהרבה מעבר לכך. במקרה של חברה מפסידה הם יפעלו למזער את הפסדיהם על חשבון המשקיע הפשוט.

        הדוגמה הטובה ביותר היא השוק האמריקאי – למרות שזו עדין הכלכלה המוצלחת ביותר בעולם, הצמיחה הראלית באה לידי ביטוי בעיקר בהגדלת פערים. למעשה ישנם מחקרים המראים שבארצות הברית זהו דור ראשון שלמעמד הביניים יש פחות מאשר לדור ההורים שלו (מבחינת בטחון תעסוקתי, דיור, בריאות, פנסיה).

        הבלוג של הסולידית ,(שאני מסכים עם מרבית הדברים בו ברמה הפילוסופית), מטיל את האחריות על הפרט במעמד הביניים ומציע לו במקום לבכות על מר גורלו לנצל את השיטה לטובתו. עם זאת חייבים להבין שבמציאות חלק גדול מהתאוריות אינן עובדות, למשל זה שהכלכלה העולמית צומחת זה עדין לא מבטיח שהצמיחה תיהייה דווקא בחברות הציבוריות. בעיקר כאשר למרבית בעלי השליטה בחברות הציבוריות ישנם גם עסקים פרטיים וחשבונות פרטיים ואין להם אינטרס שהצמיחה תיהייה דווקא באותם עסקים בהם הם שותפים ברווחים עם הציבור.

  39. החלק של הפוסט שמדבר על "החיפוש אחר האלפא", וטוען למעשה שהשקעה אקטיבית היא משחק סכום אפס, מסתמך על ההנחה הסמויה שמשקיעים אקטיביים לא משפיעים על הבטא. ההנחה מתחבאת במשפט הבא:

    "מטרתם של כל המשקיעים האקטיביים באשר הם – מוסדיים ופרטיים כאחד – היא להשיג אלפא."

    זה לא נכון. מטרתם של (לפחות חלק) מן המשקיעים האקטיביים היא להשיג תשואה מקסימלית, דהיינו, אלפא + בטא. כדי להסיק שמטרתם של המשקיעים האקטיביים היא להשיג אלפא בלבד, נדרשת ההנחה הסמויה שהם אינם משפיעים על הבטא בכלל.

    אם משקיע אקטיבי יכול להשפיע על הבטא אפילו בצורה מזערית, אז הוא יכול להרוויח רווח גדול שלא על חשבון משקיע אקטיבי אחר. (אם משקיע בודד העלה את הבטא מ-6.1% ל-6.10001% אז התשואה האישית שלו יכולה לעלות מ-6.1% לתשואה גבוה בהרבה גם אם כל שאר המשקיעים שומרים על התשואה שלהם.)

    אפשר להתווכח על השאלה *האם* משקיעים אקטיביים משפיעים על הבטא או רק מתחרים אלה באלה. אבל הטענה ש*מבחינה מתמטית* כל משקיע אקטיבי משחק במשחק סכום אפס עם המשקיעים האקטיביים האחרים היא פשוט טעות.

    • מושמושי

      הבטא הוא תוצר של המשחק של משקיעי האלפא , מן הסתם ככל שאחוז ההשקעה הפאסיבית במדד הוא גדול יותר התנודתיות שלו נמוכה אבל גם התשואה , השקעה פאסיבית מעצם הגדרתה אינה מייצרת שוק ואינה יוצרת ביקושים אלא מחקה אותם
      אם המדד אינו מכיל הבה משקיעי אלפא הוא יקרוס או יתנהג כמו מנייה עם סחירות נמוכה תנודתי ועם תוחלת תשואה כמעט אפסית
      כנראה שעקב חמדנות וניצול פערי מידע תמיד יהיו מספיק משקיעי אלפא כדי לייצר בטא אמין עבור המשקיעים הפאסיבים

  40. שלום דורית,
    תודה על השיתוף. שאלה:
    לאור ההשקעות שלי בקרנות סל ונאמנות בעלות אפיקים מנייתיים, אני צריך לייצר למשפחה שלי רשת הצלה למקרה שצריך למשוך עשרות אלפי שקלים בהתראה קצרה בעקבות "מקרה חירום". אני תוהה איזה אפיק חסכוני עלי לבחור שבו מצד אחד אני אוכל להשיג נזילות ומצד שני תשואה מינימלית שתשמור על הכסף משחיקה.
    תודה וחג שמח,
    חן

  41. 7 אחוז לשנה זה פירורים מצטער
    הכסף הגדול נמצא במסחר היומי תרשמו ביוטיוב מאיר ברק ותלמדו להוציא כסף גדול מהשוק !

  42. דורין, זו טעות להסתכל על הממוצע בשביל לקבוע אם השקעה אקטיבית היא משחק סכום אפס, מכיוון שהממוצע הוא מדד יחסי, וזה שיש מישהו שמעלה אותו, לא אומר שהתשואה של מי שמתחתיו נפגעת אבסולוטית. באותה מידה את יכולה להגיד שכאשר אני מקבל העלאת שכר אני מעלה את השכר הממוצע וכך הופך את כל עם ישראל ליותר עניץ

    • מה שאתה כותב נכון מאד, וגם הדוגמה שלך עם השכר היא נכונה וקולעת – אבל קשה מאד לתקן את העולם עם טוקבקים 🙂

      *אגב, אפילו ההנחה שהבטא היא הממוצע של השוק היא לא נכונה, משום שהרכב מדד המניות עשוי להשתנות, ולכן מבחינה מתמטית תיאורטית (אם כי בלתי מציאותית בעליל), זה דווקא אפשרי שלכל המשקיעים יהיה אלפא שלילי.

השאר תגובה