בית » חיים פשוטים » איך להיפטר מג'אנק צרכני

איך להיפטר מג'אנק צרכני

לבלוגרים מינימליסטיים, בעיקר בארה"ב, יש נטייה לתאר את סגנון חייהם הפשוט במונחים רוחניים, כמעט דתיים. הם ידברו על קתרזיס, על הודיה, על תיעול אנרגיות חיוביות, על קראמה טובה, ועל הדרך ינסו למכור ebook ב-49$ שיסביר איך להנות מכל אלה.

כאדם היפר-רציונאלי, אני חייבת להודות שאני לא מתחברת לקו הזה. מינמליזם, מבחינתי, היא לא תורה רוחנית ברוח הניו-אייג'; לא ביטוי מעודן של אנטי-קפיטליזם; לא סגנון עיצובי טרנדי-פלצני; ולא תחרות אווילית הבוחנת מי יכול להתקיים עם מה שפחות מוצרים.

סגנון חיים מינימליסטי, לפחות ככל שאני מיישמת אתו, מתמצה בהבחנה בין עיקר לטפל, בין החיוני למיותר, בין החשוב לחשוב פחות.

במובן זה, המינימליזם שלי הוא תועלתני לחלוטין. אני מוצאת שזו גישה אפקטיבית להיפטר מסרח עודף, לחסוך במשאבים מוגבלים כמו זמן, כסף וחלל פנוי, ולסלק משקולות שכובלות אותי רגשית ופיזית למקום מסוים. המינימליזם, או הפשטות מרצון, אינם מטרה בפני עצמה – הם לכל היותר אמצעים שמשרתים תכלית.

יש שמפרשים את הבחירה במינימליזם  כ"תיירות עוני", סגפנות מבחירה, הלקאה עצמית או מחסור כפוי. לדעתי, הפרשנות הזו נובעת מהבדלים חדים בין סדר העדיפויות ה"נורמלי" לסדר העדיפויות שלי.

בעיני רבים, הדבר החשוב באמת הוא

  • דירה משלהם, עדיף לפני גיל 30, עם כמה שיותר חדרים וכמה שיותר קרוב למרכז תל-אביב
  • רכב פרטי, עדיף חדש
  • תואר אקדמי, עדיף כזה שמוסיף תואר רשמי לפני השם הפרטי, ושמזכה בשכר גבוה ככל הניתן
  • סמלי סטאטוס, שמעידים באופן כללי על כך שהצלחת בחיים — בגדי מעצבים, גאדג'טים,  מסעדות יוקרה, חופשות בחו"ל, וכמובן, חשבון פייסבוק / אינסטגרם שמשמש לתיעוד חיצוני של חייך עמוסי החוויות.

דרישות אלה, יקרות ככל שתהיינה, הן ה"עיקר" – העוגנים שסביבם הם מעצבים את סגנון חייהם. כל השאר הוא בחזקת טפל.

סדרי העדיפויות שלי שונים. מה שחשוב עבורי הוא

  • עצמאות כלכלית – היכולת לממן את כל צרכיי ורצונותי בעצמי מבלי להיות תלויה באחרים (ובתכל'ס, חיסכון והשקעה של סכום כספי השווה פחות או יותר למחיר דירת מגורים ממוצעת בישראל)
  • כושר גופני – היכולת לנוע ממקום למקום בכוחות השריר, מבלי להיות תלויה במכונה
  • כושר אינטלקטואלי – היכולת להצטיין בכל תחום בו אבחר להתמחות

חוסר יעילות כלכלית הוא האנטי-תזה לסולם הערכים הזה. חוסר יעילות מעכב את החתירה לחופש כלכלי, ולעתים יכול למנוע אותה כליל.

חפצים המצטברים בביתו של אדם מבלי שנעשה בהם שימוש קבוע הם סימן מובהק לחוסר יעילות מסוג זה, על אחת כמה וכמה כשאותו אדם הוא צרכנו-שכיר טיפוסי שמשעבד 40+ שנים מחייו לעבודה חד-גונית רק כדי שיוכל לממן אותם.

הזמן האבוד הוא לא המשאב היחיד שמתכלה. לג'אנק מיותר יש נטייה להתפשט כעובש לחדרי השינה, לארונות, לבוידעמים ולמרתפים. חלל פנוי הוא משאב יקר; ככל שהוא מתכלה, גובר הלחץ לעבור לדירה גדולה יותר, שכרוכה כמובן בהוצאות כספיות גבוהות יותר. את החפצים צריך לנקות, לתחזק, לתקן, לבטח בביטוח תכולה ולשדרג כשיוצא דגם חדש – כל אלה פעולות שגובות זמן או כסף.

אם לא די בכך, הג'אנק המצטבר יוצר אתגרים מנטאליים שעומדים בסתירה לחופש כלכלי, ובראשם טשטוש ההבחנה בין צרכים לתשוקות. צרכנים טיפוסיים ם לא נוטים להתייחס לחפציהם כעל התחייבויות שמכבידות על תזרים המזומנים שלהם, אלא כביטוי לעושר חומרי שבו הם יכולים לנופף בפני אורחיהם.

בהתחשב בהיקף המשאבים שהם מכלים ביחס לשימוש שנעשה בהם, חפצים שעומדים ללא שימוש הם ביטוי  מובהק לחוסר יעילות כלכלית. גישה מינימליסטית מסייעת לרדד באגרסיביות את כמות החפצים המיותרים, ועל ידי כך תורמת באופן ישיר לחתירה לעצמאות כלכלית.

רמזור בארון

 יש שלוש דרכים להתמודד עם עומס-יתר של חפצים. האחת היא להתארגן טוב יותר (ולסדר לעתים קרובות יותר). השניה היא למצוא חלל גדול יותר, והשלישית היא להקטין באופן קבוע את כמות החפצים.

רבים בוחרים בשני הפתרנות הראשונים – אך אלה מהווים כמעט תמיד טיפול סימפטומטי, שאינו יורד לשורש הבעיה, ושהשפעתו נוטה בדרך כלל להיות זמנית בלבד.

כדי לצמצם דרך קבע את ערימות הג'אנק, תחילה יש לעמוד על חומרת המצב.

הטכניקה האפקטיבית ביותר, בעיני, היא לעבור חדר חדר, ארון ארון, כוננית כוננית, זנגה זנגה, ולמפות כל ספר, כל בגד, כל רהיט, כל צעצוע, כל כלי עבודה, ובאופן עקרוני כל קולקציית אטומים שמתארחת על המדפים שלכם (למעט מוצרים מתכלים כמו מזון או טואלטיקה).

תעדו את הפריטים השונים בגיליון נתונים. הוסיפו לגיליון עמודה נוספת: "תדירות השימוש". זהו המבחן המרכזי לפיו נקבע אם הפריט הוא בחזקת ג'אנק או לא.

ככל שאני מתרשמת, במשק בית צרכני טיפוסי, החפצים השונים מתפלגים לפי עקרון פארטו, כאשר 20% מהם נמצאים בשימוש קבוע, ואילו 80% הנותרים צוברים אבק מבלי שנעשה בהם שימוש כלשהו.

האתגר האמיתי הוא להפוך את התמונה על פניה כך שלפחות 80% מרכושכם עלי אדמות יהיה בשימוש קבוע. זוהי יעילות אמיתית.

כדי לעמוד באתגר, יש להבחין בין הפריטים החיוניים למיותרים. "חפץ חיוני" לענייננו יהיה כזה שנעשה בו שימוש יומי, שבועי או אפילו חודשי, שעונה על צרכים קיומיים עד כדי כך שאיכות חייכם תיפגע משמעותית בלעדיו, ושעלויות האחזקה ו/או האחסון שלו סבירות (*) ביחס לתועלת המופקת ממנו. חפצים חיוניים יסומנו בירוק בגיליון.

(*) ההגדרה "סבירות" כאן סובייקטיבית — אני, לדוגמה, חושבת שעלויות האחזקה של רכב פרטי אינן מצדיקות את התועלת מהשימוש בו. אחרים יטענו אחרת.

חפץ שלא נעשה בו שימוש 12 חודשים ומעלה הוא תמרור אדום.  נסו לענות בכנות: מדוע אתם מחזיקים אותו? האם יש סיכוי כלשהו שתשמשו בו בשבוע הבא? האם העלויות הנלוות (מקום פנוי,  תחזוקה, ביטוח) מצדיקות את המשך החזקתו?

 (תשובות בסגנון "תמיד טוב שיהיה בבית", "כי קיבלתי מתנה ולא נעים לי לזרוק", "כי זה שווה הרבה כסף" — לא תתקבלנה 😉 ).

חפצים שעומדים ללא שימוש במשך למעלה משנה, שאין להם ערך סנטימנטלי או פונקציונלי מיוחד, ושהעלויות המצטברות שלהם עולות בהרבה על התועלת שניתן להפיק מהם, יסווגו בתור חפצים מיותרים ויסומנו באדום בגיליון.

בתווך שבין המיותר לחיוני סביר שתמצאו עשרות ואף מאות חפצים נוספים. בהיעדר שם מוצלח יותר נכנה אותם מיותרים בספק ונסמן אותם בכתום. עובדתית, אתם כמעט שלא משתמשים בחפצים הללו, ויתכן אף ששכחתם מדבר קיומם. ברמה השכלתנית, ברור לכם שמדובר בנטל. ובכל זאת, משהו מונע מכם להיפטר מהם סתם כך.

יתכן שההססנות נובעת מכך ששילמתם הון תועפות תמורתם, ושכעת אתם מסרבים להכיר בעלות השקועה. אולי פשוט חבל לכם לזרוק חפצים שמישים לחלוטין שיכולים להניב תועלת למישהו אחר. אולי יש להם ערך סנטימנטלי הקשור לזיכרון או לאדם אהוב. ואולי אתם משוכנעים שיום אחד עוד תזדקקו להם (אז מה אם היו קבורים בבוידעם ב-3 השנים האחרונות).

לדעתי, אם יש ספק – אין ספק. חפצים "מיותרים בספק" יש לפנות. טריק שעשוי להועיל כאן הוא לשאול את עצמכם אם הייתם מוכנים לצאת בזה הרגע לקניון ולקנות את הפריט מחדש, בכסף מלא. אם התשובה שלילית, הרי שאין שום סיבה להמשיך ולהחזיק בחפץ.

סילוק אחראי

השיטה הצרכנית מקלה מאוד על מי שמעוניין לפנק עצמו בחפץ חדש. כה משוכללת השיטה הזו עד שהיא מאפשרת לכל אדם לצאת למסע שופינג חמוש בכרטיס פלסטיק ולגהץ כל יכולתו — גם אם עדיין לא חסך את הכסף הדרוש למימון התענוג. היש קסם נפלא מזה?

גם תהליך סילוק החפצים נעשה פשוט להפליא הודות לאוטומציה הצרכנית. נמאס לכם מפריט מסוים? שקית זבל אחת, והוא קבור עמוק במזבלה – מה שמבטיח שאיש לא יראה אותו עוד לעולם.

באופן כללי, ניתן להשליך כל פריט מיותר לפח הזבל, ולסגור בכך את הסיפור בצורה המהירה ביותר.

אלא שאם יש לכם שמץ של אחריות סביבתית וחברתית, תגלו שהתהליך מורכב ואיטי הרבה יותר. סילוק (אחראי) של חפצים מיותרים מצריך מאמץ גדול לאין שעור מזה שנדרש כדי לרכוש אותם מלכתחילה. קחו זאת בחשבון רגע לפני שאתם יוצאים למסע השופינג הבא.

חפצים מיותרים (שסימונם אדום), מקולקלים וחסרי ערך יושלכו לפח כמוצא אחרון. המוצר עשוי אמנם לצאת מכלל שימוש, אבל חלקיו עשויים להועיל, ואף לשמש במסגרת מה שמכונה שדרוג באמצעות מחזור (Upcycling). אם גם חלקי החילוף אינם שמישים, ולא ניתן להרכיב אותם מחדש כמוצר חלופי, ההעדפה היא להשליכם לפח המחזור.

אשר לחפצים המיותרים בספק, אני מציעה לפעול בהתאם לתרשים הזרימה הבא:

ג'אנק צרכני

לא פשוט להיפטר מחפצים עם ערך סנטימנטלי גבוה. ככל שמדובר בחפץ קטן יחסית ונייד, אין מניעה לשמור אותו; אך אם מדובר בחפץ שתופס נפח וכרוך בעלויות תחזוקה גבוהות, עליכם לשקול בכנות אם הן מצדיקות את ערך הזיכרון – שברוב המקרים חשוב אף יותר מהחפץ עצמו.

ככל שהחפץ עדיין שמיש ומתפקד, השלכתו לפח תהיה בבחינת חוסר אחריות משווע.  כאן עליכם לשקול את ערכו הפונקציונאלי של הפריט ואת מידת היכולת שלו להניב תועלת לאחרים.

נסו להדביק תג מחיר על כל אחד מהמוצרים בקטגוריה הכתומה (הסתייעו באתרים כמו איביי או יד2 לצורך הערכת המחיר). זה יסייע לכם לחשוב על הרכוש שלכם במונחים זמניים, מה שיתרום לניתוק הזיקה הרגשית הלא בריאה ביניכם לבין החפצים.

אם לפריט יש ערך גבוה, תוכלו לנסות למכור אותו. חבר הפורום רוי_ל הרוויח 2,410 ש"ח תוך חודשיים לאחר שמכר ביד2 ג'אנק מאופסן שישב ללא מעש. הטיפים של רוי:

1. קחו כל אחד ואחד מהחפצים המיותרים, נקו אותו, צחצחו אותו והעניקו לו את המראה הטוב ביותר האפשרי, לרמה שאתם הייתם רוצים לקנות אותו מחדש. השתמשו בספרי חלונות, עשו תיקוני צבע, ישרו וחזקו. דמיינו שהבובל הזה עומד עכשיו למכירה בחנות.

2. צלמו את החפץ מכמה זוויות בתאורה מחמיאה, ובחרו מתוך התמונות את המחמיאות ביותר. לא להתקמצן על התמונות, מרבית האתרים מאפשרים להעלות בין 3 ל- 5 תמונות.

3. ערכו מחקר שוק זריז – אתרו מודעות דומות של מוכרים אחרים באתר בו אתם מפרסמים (ולסבלניים — גם באתרים אחרים), תוך התחשבות במשתנים גיאוגרפיים (המחיר בת"א יהיה יקר יותר מחיפה למשל).

4. במודעה, כתבו טקסט ענייני ולא עילג, מכירתי ורהוט ככל הניתן, לא ארוך מידי ולא קצר מידי.

5. פרסמו מחיר קצת נמוך ממה שמחקר השוק ותחושת הבטן אומרת לכם, אבל כזה שלוקח בחשבון גמישות סבירה. זכרו שהמטרה היא להעיף, לא להשיג רווח מרבי.

לוחות מכירה כלליים כמו יד2, winwin, homeless ודומיהם מתאימים בעיקר למכירת חפצים בעלי נפח גדול כמו רהיטים, מוצרי חשמל ומוצרי ספורט. פריטים קטנים יותר (משחקי וידאו, מוצרי אספנות, אלקטרוניקה) עדיף למכור באיביי (השוק גדול יותר, למרות העמלות הכרוכות במשלוח בינלאומי ובתשלום דרך פייפאל) או לחלופין בלוחות מומחים בארץ (HWZone למחשבים, Simania לספרים, Hometheater למוצרי אודיו-וידאו וכן הלאה).

 שימו לב שמכירה באינטרנט (ובמיוחד באיביי) כרוכה במאמץ מסוים, ולכן חשוב להתנות אותו בצידוק כלכלי. בעיני, פריט שמחירו נמוך מ-25$ או 100 ש"ח אינו מצדיק את הטרחה.

במידה שלפריט יש ערך פונקציונלי אבל אין ערך כספי, או שערכו הכספי נמוך מ-100 ש"ח, עדיף פשוט לתרום אותו.

 גם כאן, יש שתי אסטרטגיות רווחות. דרך אחת היא לקחת את הציוד המיותר ולתת אותו כמו שהוא לארגונים (ויצ"ו, מרכזי קליטה, מוסדות דת) שיחלקו את הציוד לנזקקים. זו דרך מהירה, אך לא אופטימלית, משום שאני לא יכולה לדעת אם מישהו באמת יפיק תועלת מהפריטים הספציפיים שאני מעוניינת לתרום.

דרך טובה יותר היא לעשות שימוש באתרים כמו אגורה או פינת ה"מסירות" בלוחות הכלליים. שיטה זו מאפשרת לי למסור חפצים לפי דרישה ספציפית – מה שמבטיח שהרכוש יגיע למי שבאמת מתכוון להשתמש בו.

בשורה התחתונה

התבוננו בכמות החפצים האדומים והכתומים בגיליון. חשבו בקירוב את עלותם הכספית הכוללת (רכישה+אחזקה+ירידת ערך) וחלקו אותה בשווי ההון הכולל שלכם.

התוצאה מלמדת, פחות או יותר, עד כמה החפצים שלכם עיכבו אתכם בדרך לעצמאות כלכלית. תרגיל דומה, פוקח עיניים לא פחות, הוא חלוקת השטח שתופסים החפצים בשטח הכולל של דירת המגורים שלכם.

התרגיל הזה לא נועד לגרום לכם להרגיש רע – אלא להמחיש כיצד עומס יתר מביא לחוסר יעילות, שבתורה עומדת בסתירה לחופש כלכלי ולניידות.

כשאדם ממיין את רכושו בין ההכרחי למיותר, הוא נדרש באופן אוטומטי לשקול מחדש את סדרי העדיפויות שלו. הסינון ממחיש את הארעיות של החפץ ושל האושר שהוא מסב.

כשתופסים כל פריט בתור רכוש זמני שדינו להימכר או להימסר בבוא העת, קל הרבה יותר לגדוע את הקשר הרגשי שנוצר בין הצרכן לחפציו. זהו תנאי הכרחי להתנתקות יעילה מתרבות הצריכה.

היפטרו מג'אנק מיותר. זה יחסוך לכם כסף, יחסוך כסף לאחרים, ירסן את התאווה הצרכנית לעוד ועוד, ויאפשר לכם לעבור למקום קטן וזול יותר. כל אלה יקרבו אתכם, בסופו של דבר, צעד אחד נוסף  בדרך לעצמאות.



אזהרה: אני משקיעה חובבת. אינני בעלת רישיון ייעוץ השקעות או כל רישיון פיננסי אחר. התכנים באתר אינם מהווים ייעוץ מקצועי או המלצה לביצוע פעולה בנייר ערך, ואין לראות בהם תחליף לייעוץ השקעות המתחשב בצרכיו הייחודיים של כל אדם. כל המסתמך על המידע באתר מבלי להיוועץ באיש מקצוע עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. אלא אם צוין אחרת, אני מחזיקה או עשויה להחזיק בניירות הערך הנדונים בפוסט. גלישתך באתר מהווה הסכמה מפורשת לתנאי השימוש.


רוצים לעזור?
אתם מוזמנים לשתף ולעקוב אחרי בטוויטר או בפייסבוק, או להירשם כדי לקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל. בנוסף, תוכלו להשתמש בקישורי השותפים הבאים כדי לקנות באמזון, להוריד ספרי שמע, או להקים אתר אינטרנט משלכם (מדריך מפורט - כאן). תודה על תמיכתכם באתר. 

48 תגובות

  1. אהבתי! חייב לציין שמה שמעכב מבחינתי זריקה של מוצרים לפעמים זה הרצון למחזר ולא סתם לזרוק להטמנה. הבעיה שזה לא נגיש – ובסופו של דבר זמן הזריקה אצלי נמדד בין עלות ההחזקה (במונחי נדל"ן בעיקר) לבין עלות הדיסוננס הקוגניטיבי של סתם לזרוק משהו שיכול לעבור לשימושו של אחר או להיות ממוחזר.

    לגבי יד 2 (ואפילו תרומות) – להתעסק עם אנשים שמוכנים לכלות את כל מרצם על לנסות לדפוק אותך בעוד שקל או בעוד דקה מזמנך ומשאבים אחרים (אז אתה יכול להביא אליי את מה שאתה תורם בחינם?) היא פשוט מתישה. גם זה מעכב קצת את הזמן שלוקח לדברים מיותרים להגיע ליעדם החדש (לפעמים זה פשוט נגמר בפח האשפה, אגב…).

    אבל כן – כדאי לזכור שאחד הדברים הכי יקרים בארץ זה מ"ר של נדל"ן כדאי להשתמש בכל מ"ר כזה בחוכמה.

    • משמשית

      שטויות עם דלקן אתה יכול להביא להם הכל במרוכז (כמה שקיות טובות)

    • לא צריך סתם לזרוק. שים ליד פח הזבל, יש אנשים שחיים מזה שהם עוברים וסורקים את הרחובות ומוכרים כל מה ששמיש. מבחינה זאת אל תדאג זה יבוא לידי שימוש.

  2. לדעתי, אין קשר בין חפצים מיותרים לגודל הדירה. אני רוצה דירה גדולה, לא בגלל שיש לי הרבה חפצים מיותרים לאכסן. אני רוצה דירה גדולה כי אני אוהב את המרחב. זה פשוט יותר נעים ונוח כשהחדרים והסלון יותר גדולים. יכול ליהיות שמדובר בשארית אבולוציונית של האדם הקדמון שאהב מרחבים, אבל אותי זה לא מעניין: אני עדיין מעדיף מרחב גדול ללא קשר למספר חפצים.

  3. האם את מכירה תוכנה חינמית לניהול הוצאות והכנסות שמשלבת בין הכנסות והוצאות לעסק לבין הכנסות והוצאות לבית?

  4. להרבה דברים בפתיח אני פחות מסכים – אני נהנה למשל מבגדי מעצבים, מהספונטניות שיש בהחזקת רכב פרטי, מהכיף שברכיבה על אופנוע (ואפילו מהעבודה שלי)
    לפני כשנתיים עברנו מדירה גדולה מאוד לדירה קטנה בחצי. התהליך חייב השלה של כמויות עצומות של ג'נק שצברנו במשך השנים ולא עשינו בו שימוש, ומאז נהייתי מכור לתהליך. על כל פריט לבוש חדש שאני קונה אני מעיף פריט אחר. צעצועים שלא משחקים בהם לתרומה (הילדים ממלאים שקית בצעצועים שאין להם צורך בהם). כלי מטבח שאינם בשימוש,לפח.
    מצאתי שלזרוק ולפנות מקום, זה לא פחות כיף מללכת ולקנות חדש. בנוסף, הצורך לזרוק חפץ ע"מ לקנות חדש, מרסן את תאוות הקניות.

  5. איש(3718)

    יש לי בבית סט חפצים שאני משתמש בהם פעם בשנה בערך, ולפי האלגוריתם שלך הייתי צריך לזרוק אותו. אבל בפועל הוא שם אותי בדרגת אוטונומיה ויעילות כלכלית גבוהים מאד…

    ניחשתם? זהו סט כלי העבודה שלי (מקדחה\משחזת\מסור\פטישון וכו'). קניתי אותם לפני הרבה שנים ואני מתקן\בונה איתם הכל בבית. החסכון הכלכלי מתבטא בהרבה מאד כסף. וגם סיפוק רב. ביחוד יחסית למחיר המצחיק בו הדברים נקנו. כמעט כל תיקון חוסך לי יותר כסף מעלות הסט.

    יש באג באלגוריתם 🙂

    • עמנואל

      לא ממש…
      האלגוריתם מיועד לחפץ מיותר בספק (כתום)
      סט כלי העבודה אמורים להיות מסומנים בירוק ולכן לא בודקים אותם באלגוריתם בכלל, הם פשוט נשארים.

    • הבאג הוא לא באלגוריתם

  6. הג'אנק העיקרי
    ספרים ודיסקים.. ולא, לא כל ספר אפשר להחליף בקינדל(שאני אישית לא אוהב בעברית)
    ודיסקים… של מוזיקה קלאסית. לא שומע שנים, אבל עדיין שם ועוברים דירה בכל פעם מחדש

  7. איש(3718)

    אגב, כאלו שחיים off the grid בארה"ב, וגם בארץ, נוטים לאסוף הרבה גרוטאות בחצר שלהם. בגלל הריחוק מהציבילזציה והמחסור בכסף, הם מאלתרים איתם הרבה דברים.

  8. Have nothing in your house that you do not know to be useful, or believe to be beautiful.

    William Morris

  9. OCD קשה 🙂

  10. פלונית אלמונית

    תודה רבה על הפוסט. מה דינה של מלתחת בגדים שלמה במידה 38? האם לא אשוב לעולם למידה 38?

    • חחח… כל כך מבינה אותך… (4 הריונות). אני משאירה רק פריט או שניים אהובים במיוחד (נניח ג'ינס ושמלה). זה מסייע לי גם לחתור למטרה – חזרה לגיזרה וגם לקבל ולו במעט, את ה"אני" של עכשיו – וזה חשוב מאין כמוהו.

      בינינו כשתחזרי למידה, אמן סלה, הגרדרובה הנוכחית תראה לך פחות נחשקת…

    • הי, אני שמרתי את הבגדים שלי ועכשיו אחרי 4 שנים חזרתי ללבוש אותם והם דווקא מאוד משמחים אותי.
      אני חיה באופן מינימליסטי והטעם שלי די קבוע, ולכן ידעתי שאם אזרוק אותם,
      כשארזה אקנה בדיוק את ה"תאומים" שלהם.
      אחרי 4 שנים, הם מרגישים לי שוב חדשים, כבר שכחתי כמה שהם יפים! 🙂

      (את הפריטים השווים במידות הגדולות תרמתי בקחתן Take&Give. חלקם אגב היו פריטים שבעבר לקחתי מאותו שוק בדיוק, כששמנתי 🙂

  11. זה בדיוק התהליך שאני עוברת מאז נובמבר…מכרתי כבר המון פריטים.. חלק נתתי מתנה או תרמתי בעיקר לאנשים ספציפיים ששמעתי שהם נזקקים.. השתדלתי לא לתרום סתם לארגונים גדולים אלה להגיע לאלה שהפריט יכול ממש לעזור להם..המטרה שלי למצא בית מתאים לכל הדברים. דברים שקשה לי לשחרר …אני מוצאת שלמכור אותם בכסף זה עוזר לי..מדהים כמה מהר אנחנו שוכחים מפריטים שהיו לנו ויצאו מהבית.. הם פשוט לא תופסים יותר מקום בזיכרון. וזה גם סוג של מינימליזם. לצמצם מקום בזיכרון הרגשי.

  12. ישנה סתירה פנימית בקביעותיך (הנחרצות) כשמצד אחד את מדברת על עצמאות כלכלית על ידי שליטה על סכום כסף (ומה עם שווה כסף?) ומצד שני את קוראת לשמיטה כוללת של חפצים שאינם בשימוש (והחלפתם בכסף?).

    אך במציאות של חיינו, כסף מזומן ונירות ערך אינם בהכרח מכשיר להשגת עצמאות כלכלית (ראה מקרה הגריבנה באוקראינה או היין ביפן, או הלירה הטורקית) ואין לפסול חפצים כשומרי ערך, למשל תכשיטים, אוסף מטבעות, אוטוגרפים וגם חדר "מיותר" בדירה.

    דווקא כסף וניירות ערך נראים בעיני כהשקעה מסוכנת מאד בימים טרופים אלה, מה עוד שהריבית שהם נושאים שואפת ל-0.

    ארצה מאד לקרוא את תגובתך למה שכתבתי..

    • לא קראת אותה נכון…
      הרעיון הוא שבמקום הדירה הגדולה במרכז ת"א עם המכונית הצמודה, אז דירה קטנה וזולה, אופניים ושמירה על חפצים שבשימוש ולא איחסון של חפצים לא בשימוש.

      מעבר לכסף שמשמש ליום-יום, שאר הכסף מושקע בארבעת האפיקים, כך שיש ממנו תשואה צנועה.

  13. זה ההסבר הכי טוב שמצאתי עד עכשיו כיצד למיין את הדברים. אני כבר התחלתי לפני חצי שנה לצמצם את כמות הדברים שיש לי. אבל יש דברים שפשוט נתקעתי איתם. ההסבר שלך עם עריכת טבלה, יעזור לי למיין את הדברים ביתר יעילות. לשמחתי רוב הדברים שלי הם בעלי עלות נמוכה ביותר כך שלא מרגישה שבזבזתי הרבה כסף לדברים לא חיוניים.

  14. יפה כתבת …
    שתי הערות:
    1. נראה שהחץ שמוביל מ-"עלויות לא מצדיקות את הזיכרון" צריך היה לכוון קצת יותר למעלה, לצומת "האם שמיש"
    2. אפשר ורצוי ללעוג מדי פעם לנימה הרוחנית של המינימליזם הניו-אייג'י, אולם כדאי לזכור שלפני שהניו-אייג' הפציע, היה בעולם תורות אולד-אייג' (בודהיזם, נצרות וגם במקורותינו) שקשרו במובהק בין גדלות נפש לקטנות חומר. בקיצור, לא המצאנו שום דבר חדש.

  15. מיכלול

    טיפ למתקשים להיפרד:
    לוקחים ארגז גדול, מכניסים לתוכו את החפצים/ בגדים שגורלם מוטל בספק, ודוחפים עמוק לארון. אם לאחר כמה חודשים לא חשבתם על החפץ ולא נזקקתם לו – כנראה שאפשר להיפרד וזה גם יותר קל. במקרה שטרחתם להוציא את החפץ מהארגז במהלך התקופה – הוא יכול להישאר.

    * מודעת לכך שהשאיפה היא לנצל גם את החלל בתחתית הארון…

    • 1. לוקח ארגז ומכניס לתוכו את כל מה שהחלטתי שאני לא צריך יותר .
      2. רושם תאריך על הארגז וסוגר אותו בדבק נייר ומאחסן במחסן!.
      3. חוזר לארגז לאחר 6 חודשים וממיין אותו : לפח האשפה של ההיסטוריה , לתרומה , למכירה .
      4. חוזר עם הארגז הביתה ומתחיל בסעיף 1 מחדש.

      ביגוד , כל בגד\נעל חדש\ה מחייב הוצאה של פריט דומה לגמלאות.
      כלי מטבח , כל כלי חדש מחייב הוצאה של כלי דומה לגמלאות.
      מגבות , כנ"ל .
      ויש עוד …..

    • עוד טיפ: לצלם למזכרת ואז לזרוק. מקל על התהליך.

  16. למי שרשם לגבי דירה גדולה: אז דירה גדולה זה יותר הוצאות וזמן (עלות הבית, ארנונה, נקיונות ועוד). יש לי דירה קטנה ואני מבלה המון בפארק שסמוך לביתי ומטיילת המון וזה יתרון מבחינתי. דווקא שהייתי שוכרת דירות גדולות יותר, הייתי יותר בבית, כך שדירה קטנה דווקא תרם לי להיות במרחבים אמיתיים.

    • נכון זה עולה יותר. אבל זה שווה… אז לפחות לא הייתי מבטל את זה באמרות כמו: "אתה לא באמת צריך סלון ענק".
      אפשר גם לגור משפחה בחדר בגודל 10 מ"ר. זה בהחלט מספק את כל הצרכים הפיזיים של האדם. אבל זה פוגע משמעותית באושר. ושוב לא מעניין אותי הסיבות הפסיכואנליטיות – אבולוציות שגורמות לפגיעה באושר.
      לכן, זה לא צרכניסיטי, מטופש או חסר הגיון לרצות דירה גדולה יותר, ואין לזה שום קשר לכמות הנכסים המיותרים.

      יש הבדל גדול בין זה לבין לקנות חפצים שאתה לא צריך ולא משתמש. זה באמת מיותר ובזבוז כסף. אבל להוציא כסף על דירה יותר גדולה כי עצם המרחב מעלה את האושר שלך: אני לא מצליח להבין את הבעייה פה.

      • לפי ההגיון הזה אני צריך לשאוף לקנות דירה כמה שיותר גדולה משום שזה יגרום לי אושר ואין מחיר לאושר. צריך איפשהו לשים את הגבול. אנשים קונים דירות 5 חדרים כשאין להם ילדים עדיין!
        ולגבי ההשוואה לחפצים, איפה באמת אתה חושב שתחסוך יותר כסף? כשתזרוק/תתרום/תמכור כמה חפצים ישנים או שתוריד כמה מ"ר מהבית?

        • לגבי איפה אחסוך יותר: ברור שע״י הורדת מ״ר מהבית. זה אכן מאד יקר. אבל יש סיבה שזה יקר. כמו שכולנו פה מבינים שה״שוק״ מתמחר נכון את המניות, הוא גם מתמחר נכון את המ״ר. זה עולה כי זה גורם אושר לאנשים. אנשים לא רוצים לגור בצינוק, לא משום סיבה הגיונית פיזיולוגית, אלא מסיבה אבולוציונית. בדיוק כמו שכלב אוהב לרוץ בחוץ, ואם תכלא אותו בכלוב הוא יהיה אומלל. לכן, זה עולה כסף.
          לגבי השאיפה למטראז׳ גבוה: אני ודאי לא טוען שזה לינארי. ברור שיש פה עלות שולית פוחתת. 500 מ״ר כנראה לא יוסיפו הרבה על 200 מ״ר. אבל 200 יוסיפו הרבה מאד על 100.
          בסופו של עניין כל אחד מחליט לעצמו לכמה הוא שואף. אבל לא הייתי מזלזל בזה. זהו צורך אנושי בסיסי.

  17. אל תזרקו, תנו לי!!

  18. תודה רבה דורין על פוסט מצוין נוסף !

    אני בהחלט חושב כמוך, שלרוב האנשים (גם לי…למרות הצמצומים שאני עושה בכל התחומים…) יש הרבה יותר ממה שהם צריכים. וכמובן (…אמנם לא כולם עדיין שם), המשוואה: יותר = יותר אושר אינה תקפה.

    הגורמים לצורת המחשבה הזו – נובעים מהשאיפה (אשר לאט לאט עוברת מן העולם – כמו שמשתקף ב – דור ה Y) לסטטוס גבוה יותר (קרי: מה חושבים עלי, או לחלופין – למי יש יותר גדול 🙂 ) וגם מ- שטיפת המוח של התקשורת: טלוויזיה, סרטים, מגזינים ועוד…

    הצמצום בכל התחומים מתרחש אל מול עינינו, וניתן לראות את זה למשל בכך שסקרי קניית מזון מהשנתיים האחרונות – מראות שאנשים פשוט קונים פחות ברשתות המזון.

    בנוסף, בהמשך למה שכתבת, זה ברור שכל חפץ פשוט מוציא מאיתנו אנרגיה – ולעומת זאת – הריק (וגם השקט…) מעלים לנו את האנרגיה.

    תודה רבה על הפוסט הזה (כמו גם על כל האתר שלך) !

    אני מאוד נהנה מהתוכן, ולא פחות מהסגנון שלך…

    נועם

  19. בזכות הפוסט בדקתי את המפה הירוקה בסביבתי וגיליתי פח לאלקטרוניקה. הולך להפטר מכמה חפצים מיותרים. 🙂

    • מה שנקרא לעשות סדר בארונות ובמגירות של השכל,
      אהבתי את הפוסט.

  20. אל תכניס היום לבית את מה שיהיה הזבל של מחר.

  21. פוסט מעולה,

    ועניין אחד נוסף – אחד היתרונות לחיים מינימאליים (מבחינת חפצים כמובן…) הוא הקלילות והגמישות בשינויים בחיים. קשה לפעמים להאמין עד כמה חפצים פיזיים קושרים לנו משקולות כבדות בתחומים רבםי בחיים. למי שאוהב לנדוד, לשנות, להיקשר פחות לדברים, להיות פתוח – צמצום בחפצים יביא להרגשה הזאת. כמה שפחות הוא לפעמים הרבה, הרבה יותר.

    • בכל פעם שאני מעיפה מוצר שאיני משתמשת בו וגם לא אשתמש בו בעתיד זה עושה לי קתרזיס.

  22. דורין, תודה על הפוסט! הגיע בדיוק בזמן והתחלנו ליישם. האיש מאוד אוהב לקרוא אותך וליישם את ההתנהלות הצרכנית. בלזרוק חפצים בעלי ערך סנטימנטלי הוא קצת יותר חלש… נראה לי שהפוסט הזה הוא בדיוק זריקת העידוד שהוא היה צריך, בתקווה שיהיו לנו קצת פחות קלסרים, קלטות וידיאו, דיסקים, דיוידיים וקסטות….

    • מה לגבי חפצים שמראש אין בהם שימוש והם לקישוט בלבד? עציצים, תמונות על קירות, אגרטלים, פסלים..קשה להעריך ואני לא בטוחה מה לעשות.
      מאד מתחברת מעריכה ואוהבת מה שכתבת חוץ מזה ובא לי בדיוק בזמן בדירתנו הזעירה והעמוסה. תודה

  23. טוב, אבל עיקרון פארטו הוא נצחי, ולכן לאחר שנשליך את ה-80% המיותרים ונישאר עם ה-20% המועילים, מיד נשליך 80% מתוכם ונישאר רק עם 4%, ואחר כך נש…

  24. במקרה שלי מצאתי שהדברים הבאים מהווים אבן מכשול וקושי בהקשר של ריבוי חפצים:

    תחביבים. יש לי מכונות תפירה (מכונת תפירה, מכונת אוברלוק, ומכונה שעושה מכפלת גמישה – לא חשוב) ובדים. את הבדים צימצמתי וצימצמתי ועדיין נשארו הרבה. יש לי גם חוברות עם גזרות. חשבתי שחבל לתת אותם ואז להצטער. אני יודעת, בעיה. עכשיו כשאני גם סורגת, אני משתדלת בכל מאודי לא לקנות חוטי סריגה שאני לא משתמשת בהם עכשיו למשהו ספציפי. בכל מקרה, יש תחביבים שצורכים הרבה מקום.

    בעלי חיים – יש הרבה דברים בארון של החתולים (חול, אוכל, צעצועים, מנשא). אני יודעת שזה חיוני אבל זה עדיין הרבה דברים.

    משהו שמצאתי שעוזר להצטמצם זה לרכז דברים "דומים". כלומר, להביא את כל הספרים (או כל הבגדים, או כל ה-X) שיש לך מכל הבית ולרכז אותם בערמה אחת גדולה. כי כשחלק פה וחלק שם, זה נראה כאילו יש לך קצת, ושאין צורך לצמצם. אז זהו שיש.

    באמת כמעט אף פעם לא התחרטתי על משהו שמסרתי.

    טוב – אני צריכה לעשות עוד סבב של מיונים בבית… 🙂

  25. רק הערה קטנה, הרבה פעמים תואר אקדמי שמופיע לפני השם (עו"ד, ד"ר, רו"ח, מהנדס) הוא דיל לא רע גם למי שרוצה לעשות "אקזיט" בנוסח הסולידית. למה לעבוד בשביל 20 שקל לשעה אם אפשר לעבוד בשביל 50 או 100 ולצאת מהר יותר לפנסיה מוקדמת ? בלי קשה לנל יש גם פרמטרים חצי מדידים, כמו זה שיותר נעים לבלות את שנות החיסכון בעבודה כמו זו המופיעה בסוגריים (לדעתי ) מאשר בעבודות כפיים שחורות מבאסות, ויש סיכוי טוב ליציבות . בקיצור תואר אקדמי הוא כלי עבודה לא רע ממש כמו את חפירה

  26. היי, אני כרגע בשלב ראשוני של להתחיל לחסוך. ברגע שאגיע לחיסכון זמין של חצי שנה הוצאות (כ- 24,000 ש"ח) אעבור שלב בעז"ה.
    אמנם אני בת 30, אבל בהחלט חושבת להיצמד לרעיון שלך כך שאוכל לעבוד בחצי משרה רוב שנות חיי (אני אוהבת את המחויבות החיצונית, ולכן אני מקווה להמשיך לעבוד/להתנדב אפילו בגיל 80, אבל זאת אני וזה לא משנה בכלל לכאן).
    הפוסט הזה ספציפית מביא אותי לעשייה עכשוית מעבר לחיסכון. יש לי המון חפצים בבית שאינם בשימוש. קשה לי מאוד לזרוק. כבר התחלתי למכור ספרים בעיקר דרך הפייסבוק. אולי שווה למכור בפלטפורמה אחרת אם אני אהיה יותר מסודרת.
    אני מתלבטת מה לעשות עם מצעים ישנים. אפילו לתרום אותם נראה לי מוזר. האם יש מקום שאפשר לתרום בו בדים פשוט? אולי מישהו עושה אומנות עם הדבר הזה?
    אני מניחה שאם אני אפטר מהדברים המיותרים שלי, יהיה לי ארון 2 דלתות מיותר. (היום אני מרגישה שאני צריכה לקנות שידה, כי אין לי מספיק מקום…).
    אפילו בשביל לזרוק צריך זמן. אז אני קמה מכאן עם החלטה שאני מקדישה בחודש הקרוב כחצי שעה יומית (בממוצע) לזריקת חפצים ופינוי ארון.

    • היי, ממליצה לתרום בדים פשוטים (כמו גם בגדים קרועים או עם כתמים שלא יורדים) לצער בעלי-חיים. זה אמנם נשמע מוזר, אבל תמיד יש להם גורים שצריכים בדים חדשים ללכלך ולשכב עליהם. יש להם סניפים ברוב הערים הגדולות בארץ ואפשר גם לחפש די בקלות בפייסבוק. בנוסף, רוב הסניפים פתוחים למתנדבים גם בשבתות.

  27. עוד שיטה לפינוי שולחנות עבודה/מטבח וכו':
    לוקחים את כל הדברים שנמצאים על משטח העבודה ושמים בקופסא סגורה.
    כל פעם שזקוקים למשהו מהקופסא, מוציאים את אותו החפץ ומניחים במקום ייעודי. מה שלא מוציאים מעיפים.

  28. מסודרת

    שלום הסולידית,
    בבקשה תני מענה לתגובתי. מאוד התחברתי לפוסט. אני לא אוהבת חפצים מיותרים ותמיד עושה סדר וזורקת כמה שאפשר או מוכרת ביד 2. אבל יש לי שאלה – מה עושים עם כל החפצים של הילדים? כל הבגדים שקניתי? הכל במצב מצויין ואני נרתעת מלזרוק/לתרום/למכור כי אולי בעתיד נרצה עוד ילד וחבל על כל הדברים האלה שעלו הרבה כסף ויכולים לשמש אותנו בעתיד וכך לחסוך למעשה הוצאות. מה את חושבת בעניין? אני ממש אשמח לתגובה! זקוקה לעזרה..

השאר תגובה